שיעור בוקר 11.04.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 30.03.2003

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/pRVcyaiP?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', מאמר

"מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה"

שמענו מאמר מכרך ה' "שלבי הסולם", "מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה". הולכי בית המדרש הכוונה היא לאלה שמתקדמים. לא לאלו שסתם נמצאים ברחוב, מחוץ להליכה למטרת הבריאה, או שעושים מצוות אנשים מלומדה ללא שום כוונות להגיע למטרה, או שגם את זה בכלל לא עושים. אלא הולכי בית המדרש אלה שיש להם ד' מידות, אבל זה גם בהתאם למצב, כי כל אחד ואחד נמצא במצב משלו. יכול להיות שזו הליכה, יכול להיות שזו עמידה, ישיבה או שכיבה, יש הרבה מצבים בעבודה. אבל איך שלא יהיה אלו הולכי בית המדרש. מה זה בית המדרש? אלה שדורשים התגלות האלוהות, לפי שמטרת הבריאה היא גילוי אלהותו לנבראיו בעולם הזה.

תלמיד: לא הבנתי את הפסקה האחרונה.

הפסקה האחרונה במאמר, "נמצא, מי שרוצה ללכת בדרך הקדושה, נקרא "קדוש"." הוא רק רוצה, הוא עוד לא השיג את הקדושה עצמה, אלא האדם נקרא לפי מה שהוא משתוקק. למה, אולי הוא לא יגיע לזה? אם הוא משתוקק, אז הוא בטוח יגיע, כי הבורא עושה לפי השתוקקות האדם. המעשה אף פעם לא בידי אדם, אלא הרצון להשיג את המטרה זה בידי האדם, והמימוש כבר בא מלמעלה.

"ש"קדוש" כמו שכתוב "קדושים תהיו", שפירושו פרושים תהיו", מה זה פרושים, ממה? "מקבלה עצמית. לכן הוא כבר קדוש", כי הוא מתכוון להגיע לזה. "וזה שאומר "ישראל קדושים הם", מה זאת אומרת? שרוצים לפרוש עצמם מקבלה עצמית. "יש שרוצה ואין לו". ויש, שיש לו ואינו רוצה. פירושו, יש לו מצות ומעשים טובים, אבל אין רוצה ללכת בדרך לבוא בעמ"נ להשפיע, אלא שהוא מסתפק בשלא לשמה. והוא גם כן נקרא "קדוש"", למה? "משום שבבחינת המעשה הוא בסדר גמור, ואין לו מה להוסיף במעשים." ואחר כך עם המעשים יבואו גם הכוונות.

תלמיד: מה זה הדבר הזה?

נגיד שאני משתמש בחברה שלי, ובינתיים אין לי שום כוונה נכונה בלב, אבל אני משתמש בחברה, בספרים, בלימוד, במעשים, בכל מיני דברים, כדי שהם יביאו לי את הכוונה הנכונה. האם אני נקרא קדוש? האם אני נקרא ישראל או לא?

אני עכשיו נופל לחברה שלכם, יש לי סתם רצון להגיע למטרה. המטרה שלי היא לא להפטר מהרצון לקבל ולהגיע להשפעה, זה בטוח שלא, אלא המטרה שלי להגיע למשהו, עוד משהו לקבל ולרכוש. אתה אומר, שלימות, נצחיות, אז אני מוכן, תביא. האם אני נקרא קדוש לפי הרצונות שלי, לפי המחשבות שלי? לא. קדוש נקרא אם אני לפחות רוצה קדושה. אני לא רוצה.

אבל אני מתחיל עם הרצון שיש לי, כי אני לא יכול לעשות שום דבר עם הרצון, להשתמש בחברה. אומרים שצריכים להשתחוות כלפי החברים, לעשות להם משהו, "קנה לך חבר". אתה משקיע בו, ואז כל החברה מתחילה להשפיע עליך דברים טובים. אני עושה מעשה בלי שום כוונה ובלי דברים גבוהים, אני מתחיל לעבוד במעשה, אבל מה זה במעשה? אני יודע שיש להם משהו שאין לי. אני רוצה בכל זאת לקבל מהם, לא סתם לשרת אותם, לתת להם כוס קפה. אלא על ידי כוס הקפה אני רוצה משהו מהם, יש בהם דברים גבוהים קצת יותר. אז במקום הרצון העכשווי שלי והכוונות שלי, כבר מגיע אלי מהם משהו יותר גבוה, ואני רוצה כבר את המטרה הקדושה, אז אני נקרא כבר ישראל וקדוש. כלומר לפי המעשה הקודם שלי שלא הייתה לי מחשבה וכוונה לזה, בכל זאת אני נקרא קדוש. למה? כי לפחות במעשה, במה שיש לי, אני הולך, מתקדם.

אנחנו לא יכולים לשפוט את האדם לפי מה שיש לו כרגע בכל מצב ומצב, כי מה שיש לו זה מה שהוא קיבל מהשמיים, אלא רק לפי ההשתוקקות. אבל אם אני משתוקק ובמקום עליה מקבל ירידה, אז גם אסור לשפוט אותי, כך נותנים לי מהשמיים, אולי אני צריך לרדת, אני לא יודע מה החשבונות. לכן אף פעם לא שופטים לפי המעשה, זאת אומרת לפי המצב, אלא רק לפי הכיוון שלו, כי את המצב כל פעם מייצבים מלמעלה.

תלמיד: הוא כותב, "ומשום יוצא, כשהאדם בא לידי ירידה, לא להתפעל, ולברוח מהמערכה. אלא אדרבה, אז הוא הזמן האמיתי לתת תפלה אמיתית מעומק הלב". איזו מין עצה זו? אם הייתי יכול לתת תפילה אמיתית מעומק הלב, אז לא הייתי קורא לזה ירידה.

אני לא יודע איך אתה קובע עליות או ירידות. ירידות זה נקרא שאני נמצא רחוק יותר מהבורא, ועלייה זה כשאני עולה אליו. אז מה זה נקרא ירידה? זה כשאני רואה את המצב שלי, איך הכלים שלי מגושמים יותר, הרצונות שלי גרועים יותר, מצב הרוח שלי הוא בהתאם לזה אם אני שוקל ורואה את עצמי כך, ואז זה זמן של תפילה. אלא מתי אני יכול לבקש, מתי שאני בהתרוממות?

תלמיד: לא, אבל במצב של ירידה אין לך גדלות הבורא, אין לך כלום ממנו, ההפך.

לא, למה? אני מרגיש את עצמי שאני יורד, אבל אותו אני יכול להרגיש שהוא גבוה וחזק.

תלמיד: אומרים שתלמיד שגולה רבו גולה עימו, כלומר כשאני יורד, הכול יורד איתי.

גם זה סוג של ירידה, כן.

תלמיד: אז איך אני יכול להשאיר נקודה מחוץ לי שתישאר גבוהה כשאני יורד? אפילו אם אני שם נגיד את הבורא בחברה או במשהו שהוא מחוץ לי כדי שהם ייתנו לי מבחוץ, אבל כשאני יורד הכול יורד איתי, אני לא יכול להחזיק משהו מחוץ אלי שיישאר גבוה. אז איך אני יכול לבנות תפילה אמיתית?

אלא מתי אתה יכול לבנות תפילה אמיתית?

תלמיד: כשאני יוצא מהירידה או כשאני רואה את עצמי בדרך לשם, אבל כשאני שם מה אני יכול לעשות?

אם נמצאים בנקודה התחתונה ביותר, לא יכולים לעשות כלום. בירידה ממש, בנקודה התחתונה, שם אין לאדם שום כוח. הוא צריך לעבור את הנקודה הזאת באינרציה, בתנופה.

תלמיד: אבל הנקודה הזאת לא תלויה בזמן, איך אני יודע שאני לא אתקע בנקודה יומיים, שלושה, שבוע, שבועיים?

אז אתה צריך להשתדל בזמן הירידה, כשאתה לא יכול להתפלל, לעשות משהו, אתה חייב לחפש איזה אמצעים. למשל אפילו בזמן שאני עובד על הספרים, עם כל מיני דברים, יש זמנים שאני לא מסוגל לכתוב. אז אני עושה תיקונים על הטקסטים המוכנים. משהו בעבודה יותר טיפשית. לא יכול לעבוד על הטקסטים? אני עושה שאלות ותשובות. ואם לא זה, אני הולך בכלל למשהו שלא שייך לכתיבה. כל מיני דברים.

אבל להשתדל תמיד למצוא אמצעי, להחזיק באיזה אמצעי שאפשר. כל אמצעי שאתה לוקח, אם אתה רוצה על ידו להתקדם, נקרא תפילה.

תלמיד: מי שנמצא בירידה, שלא יכול לעשות כלום, זו אחת הסיבות שיש חברה, כדי שמי שנמצא בירידה יוכל למשוך ממנה כוח.

אבל אם אני נמצא בירידה כזאת שנמאס לי מהחברה הזו, לא יכול להסתכל בפנים שלהם, ולא מאמין שיש בהם משהו, ובכלל אני לא רוצה אפילו לקבל מהם שום דבר. בייאוש, בחוסר כוחות, בחוסר תקווה, במצב שפשוט נקרא "מת". אז לאן ללכת ומה לדרוש? אין.

מצב כזה עוברים בתנופה, וגם כאן אנחנו צריכים לסמוך על החברה. יש מצווה לקבור את המת, אז יש חברים שצריכים לבוא אליו ולעזור לו. "אין אסיר מציל עצמו מבית האסורים", אי אפשר, זו החברה.

אז בחברה צריכים קודם כל להיות זמנים, זאת אומרת שקובעים לעצמם כל מיני שינויים, בתפקוד, במעשים, בכל מיני דברים למי שנמצא לא חשוב באיזו צורה, באיזה מצב. יש למשל פעמיים בשבוע סעודה, פעם בשבוע עוד משהו, כך מנענעים את כולם וזה עוזר להחליף את המצב, אם לא יכולים לראות ולהתייחס בצורה אישית לאנשים שנופלים.

תלמיד: לא יכול להיות מצב שאני פוגע בחברה? כלומר שאני מוריד את החברה בגלל שעכשיו אני לא מסוגל לעשות יותר ממשהו קטן ואז החברים מסתכלים עליי מבחוץ, זה לא פוגע להם בהתפעלות?

אם אדם נמצא במצבים אמיתיים, זאת אומרת כתוצאה מהשתוקקות שלו למטרה, אין בו אף מצב שיכול להזיק לאחרים, הוא תמיד מוסיף לאחרים. כי המצבים לא תלויים בנו, גם במצבים הרעים אנחנו יכולים להתחלק עם אחרים ולהוסיף להם. אני לא רוצה לומר שתתגאה שאתה עובר מצב רע, אבל אם אתה מחובר עם חבר, החבר לא צריך לעבור את המצב הזה. יש גם בזה מיני הצטברויות.

תלמיד: הוא מדבר פה הרבה על ביטול עצמו. מה זה ביטול עצמו במצב שלנו?

ביטול עצמו במצב שלנו נקרא שאני לא עושה חשבונות לעצמי. ככל שאתה מסוגל, תעשה. זה נקרא במצב שלך.

תלמיד: מה זה לא עושה חשבונות על עצמי במצב הזה?

שהרווח לא יבוא ישירות אליי.

תלמיד: אבל בן אדם משקר לעצמו.

תשקר, לא נורא. אתה לא הולך לשקר, אתה משתדל בכל זאת לעשות את החשבון.

תלמיד: לדוגמה במה אני לא עושה חשבון לעצמי במצב הזה?

בכל מה שלמען החברה. ודאי שיש בפנים תועלת עצמית.

תלמיד: אנחנו לוקחים לפעמים דוגמאות, נגיד יחידה מובחרת שעכשיו רצה למטרה ביחד, ואחד עוזר לשני. אבל אם יש שם מישהו שרץ יותר לאט שמעכב את כולם, אז הוא כמו משקל עודף. האם לא יכול להיות מצב שאתה פוגע, ובגלל שאתה פוגע, אז כאילו אתה נפגע יותר?

זה נכון. אז מה?

תלמיד: מה עושים במצב כזה?

בעל הסולם כותב על זה, שבאמת אנשים שלא תורמים לחברה מכל ליבם, ממש, לא עובדים במסירות הנפש למען החברה, הם כנטל על החברה. השאלה, איפה החברה הזאת ואיפה הנטל? אולי יושבים כאן אנשים שבקושי שייכים. אז אנחנו לא לוקחים סתם קהל כחברה, אלא יש קבוצה שהולכת. מי הקבוצה? מי שבאמת רוצה להיות בה.

והיתר באים ללמוד, להשתתף, חלק, רבע, כמה שיכולים. גם זה מכובד, גם זה מיוחד. כמה יש כאלה בעולם? כל אחד ואחד צריך לעשות חשבון אם הוא באמת רוצה להיות בקבוצה המתקדמת, כמה הוא תורם. כי זו בעצם ההתקדמות שלו.

תלמיד: בבקשה תסביר את ההבדל בין הליכה לבין המעשה.

איזה קטע אתה לא מבין?

עמוד ש"י. "ועתה נבאר מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל "ארבע מידות בהולכי בית המדרש":

א. "הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו"." הולך ואינו עושה, אבל הוא הולך אז יש לו שכר הליכה עבור שהוא הולך. "ועל דרך עבודה יהיה הפירוש, שהוא הולך בדרך להגיע לדביקות ה', הנקרא "בדרך של השפעה"." לה', זה נקרא שהוא רוצה להשפיע יותר, כאילו. "אבל הוא רואה, שאינו עושה שום דבר, שיהיה על כוונה דלהשפיע." זאת אומרת הולך אבל אינו עושה, עדיין לא מסוגל לעשות, הוא רואה את זה. ""שכר הליכה בידו". כלומר, זה שרוצה ללכת בדרך האמת, זה כבר נחשב לשכר. כלומר, שהוא צריך לתת תודה לה', בזה שזיכה אותו, שיהיה לו רצון ללכת בדרך האמת. מה שאין כן לאחרים, שהם עוסקים בתורה ומצות", סתם כך בלי ללכת, בלי להשתוקק להגיע להשפעה אפילו במקצת, גם הוא רק בעלמא משתוקק, כאילו. אז "אין להם הרצון הזה, אלא שמסתפקים ללכת בעבודה סתם", מה זה סתם? פותחים ספרים, לומדים בלי שום מטרה, כוונה שקרובה, קשורה לבורא. "ולא מסתכלים על הכוונה, שהם מכוונים בעת התעסקותם בתו"מ בחינת "כלל ישראל"". זאת אומרת להיות כלולים או קשורים לישראל, ישר א-ל. זה נקרא "הולך שכר הליכה בידו".

"ב. "עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו"." שם עבור ההליכה וכאן עבור המעשה.

תלמיד: האם הוא מדבר כאן על מעשה דלהשפיע? אם בא' המעשה היה דלהשפיע?

באות א' זה מעשה להשפיע.

באות "ב. "עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו"." בוא נראה מה זה. "פירוש, שהוא עוסק בתו"מ, בכל מה שאפשר לו לקיים, בכל פרטיה ודקדוקיה. אבל אינו הולך לדרך המובילה ישר לדביקות ה', כנ"ל." זאת אומרת, הוא עושה כל מיני מעשים בתורה ומצוות, אבל לא הולך לדביקות ה'. לא שם את המטרה להגיע להשפעה. אלא שמספיק לו במה שהוא עושה לבד בלי כוונה. "שכר מעשה בידו"." מה זאת אומרת? אף על פי שאינו הולך, כנ"ל, השכר שלו, שהוא צריך להיות שבע רצון, בזה שהקב"ה נתן לו רצון וחשק לקיים תו"מ. והוא לא רואה בעצמו שום יתרון בין שאר אנשים, שה' לא נתן הרצון והחשק הזה, והוא כן קבל מה' הרצון הזה. והוא מאמין, שהכל הוא בהשגחה פרטית."

זאת אומרת, האדם מרגיש שהוא לא מסוגל יותר לכלום. אבל הבורא נותן לו משהו לעשות, סתם לבוא לכאן ולשבת. הוא רואה שאין לו כוונות, הוא רואה שהוא לא מסוגל לתרום, אבל איכשהו לפחות מעשים כאלה הוא עושה, כמו תוכי. אבל יש אנשים שלא נתנו להם את זה לעשות ולו נתנו. הוא בא לכאן, מתיישב, שומע, לא מסוגל ליותר. אבל רואה שזו ממש מתנה מלמעלה שהבורא נתן לו.

זה נקרא שכר מעשה בידו. הוא מודה בזה. הוא מודד את הכוונות ורואה שאין לו כוונות. אלה כל מצבי הביניים שכולם עוברים, פעם בזה, פעם בזה.

תלמיד: איפה ההבדל בין הליכה לבין עשייה בדרך להגיע לדבקות? אבל הוא רואה שהוא הולך להשפעה.

הכוונה שיש לו איזו משיכה קדימה. הוא חושב שהמצב הבא שלו יהיה יותר קרוב לבורא, זאת אומרת יותר בלהשפיע. זאת אומרת, יש לו כוונה להגיע להשפעה באיזו צורה, זה נקרא שהוא הולך. הוא מתכוון שיש פה שני מצבים, מצב הנוכחי ומצב הבא והוא הולך ביניהם. עובר מאחד לשני, זו המגמה שלו, לכן הוא נקרא הולך. והשני יושב ועושה כאילו. זאת אומרת, לבוא לכאן ולשבת סתם, גם נתנו לו אפשרות. זה נקרא מעשה בכל זאת אבל אין לו השתוקקות להגיע למשהו. השפעה, דביקות, בורא, אני יכול להגיד סתם מילים אבל מבפנים זה לא בא.

תלמיד: הוא מדבר על מצב של חסיד גם הולך וגם עושה. מה זה המצב הזה?

חסיד, לא נקרא חסיד של ויז'ניץ, ברסלב. חסיד זה נקרא תכונת הבינה, חסד, אור החסדים. מכאן המילה, חסידות.

תלמיד: מה התוספת של עשייה להליכה, שגם הולך וגם עושה?

עושה את המעשים כדי להתקדם בעצמו לתכונת דלהשפיע. לרכוש תכונת דלהשפיע בכוחות עצמו. זה נקרא חסיד.

תלמיד: אלה כבר כוונות.

זה כוונות ומעשים יחד.

תלמיד: האם יש כאן קשר לעניין של ההליכה בנטילת ידיים במים?

מה שהם אומרים על נטילת ידיים.

ידיים זה נקרא כלי קבלה. אדם לא רוצה שיהיו לו כלי קבלה או שיהיו כלים לקבלה קדושים, זה תיקון נטלת ידיים. זאת אומרת, שהוא לוקח את אור החסידים ומתקן בהם כלים דקבלה, אז הוא מוכן לקבל על מנת להשפיע. זה התיקון.

(סוף השיעור)