שיעור בוקר 31.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח, עמ' 483, שער הכוונות לפסח, דרוש א',

בענין פסח ויציאת מצרים

קריין: אנחנו קוראים בספר "פסח", בעמוד 483. "שער הכוונות" לפסח. "דרוש א' – בענין פסח ויציאת מצרים".

דרוש א' – בענין פסח ויציאת מצרים

"הדורות הראשונות, דור אנוש ודור הפלגה, סילקו את השכינה למעלה ברקיע ז' מחמת עונותם. ישראל שבאותו הדור של שעבוד מצרים היו הנצוצות קרי שהוציא אדה"ר ב-130 שנים, עד שנולד שת. ואח"כ באו בגלגול בדור המבול, ולכן היו משחיתים זרעם על הארץ, כעין השורש אשר משם נוצרו וחוצבו, עד שנימוחו.

וז"ש, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. הקרי נקרא רע, והדור היה רע. ז"ש, אמחה את האדם אשר בראתי, אדה"ר, שנברא ע"י הקב"ה עצמו, וניצוצותיו.

ואח"כ הם התגלגלו בדור הפלגה. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, אשר בנו בני האדם. ונקראים בני האדם, כי היו טיפות קרי, דכורא בלי נוקבא. והוסיפו לחטוא, למרוד בעליון, אבל לא בעון של השחתת זרע כדור המבול.

הנשמות כזהב, כשמוציאים הוא מלא סיגים, עד שהצורף מזדכך, עד שכל הסיגים נפרדים, וניכר זהב. כן בנשמות, שבחטא אדה"ר נתערב טוב ברע, ובפרט בניצוצות קרי שהוליד אדה"ר ב-130 שנים. ניצוצות הקרי חשובות וקדושות, אלא שמתערבים בקליפות, וצריכים לבררם ולתקנם.

לכן נגזרה השעבוד. כנגד השחתת הזרע בדור המבול - כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, כמו עונש המבול. כנגד חטא בדור הפלגה, הבה נלבנה לבנים - מררו את חייהם בחומר ובלבנים.

כל הנשמות הן מחסדים וגבורות שבדעת, כי בדעת הזווג, שנמשכת ידיעה. גם הנשמות שבדור של משה, וגם משה הוא מדעת. וכל הדור ההוא מדעת, אלא שיצאו לקליפות, לסבת היותם טיפות קרי, ב-130 שנים קודם שנולד שת.

משה היה משת ולא מטיפות רעות דאדה"ר ב-130 שנה, כי אחר כולם נולד שת בדמותו כצלמו. אבל האחרים היו בדמות שדים ורוחות ולילין.

כי כל אותו הדור היו מדעת. ואם פוגמים למטה במדה וספירה עליונה, גורמים שקליפות יתאחזו ויקחו שפע מהמקור שנפגם. לכן ירדו ישראל למצרים, לקליפה שבאחורי דעת העליון, מצר העליון, הגרון. פרעה העורף שבאחורי הדעת. והקליפות נאחזים ויונקים שפע מדעת דז"א. לכן ישראל שבאותו הדור, שהם מדעת, אלא שבפגם, נצוצות קרי.

לכן נשתעבדו לפרעה ולמצרים, היונקים כל שפע הדעת, כי הם גרמו לכל זה. גלות מצרים היה לתקן ניצוצות הקדושות, כי נדמה מצרים לכור, שבתוכו ניתך הזהב ונפרד מהסיגים ונתקן.

מעשים הרעים התחתונים גורמים למעלה אחיזת החיצונים באיזו ספירה ומסתלק השפע ממקום ההוא, שלא יצא משם לחיצונים.

ז"א יוצא קודם בו"ק ולא בי"ס. ובהתאחז פרעה ומצרים בדעת העליון בדור ההוא, חזר ז"א לקדמותו, לעיבור א', באמא עלאה, ג'ג'ג'.

ז"א, לאחר שנולד ויצא מבטן אמא עילאה, קטנות, גדלות. בג' זמנים האלו מוחין. אי אפשר לקבל המוחין, אם לא יתלבשו בנה"י דאמא. ואח"כ מוחין יתלבשו בתוכו. בעיבור הא' ובקטנות יש לו רק נה"י דאמא בחיצוניותם.

גלות מצרים, שחזר ז"א לעיבור באמא עילאה, היה שם ג'ג'ג', כדי שלא יתאחזו הקליפות בו, ויינקו שפע ממנו. גם אז היו לו מוחין מלובשים בחיצוניות נה"י דאמא. וכל ג' מוחין שלו, ובפרט מוח הדעת, שבו החסדים והגבורות, אשר שם תלוי פגם הדור, כולם מסתלקים ולא מאירים בתוכו, רק חיצוניות הלבושים והכלים דנה"י דאמא.

ה"ח וה"ג שבדעת. מוכרח יסוד דאמא, שמלביש בתוכם עשרת החסדים והגבורות, בלבוש עצמו הנקרא יסוד דאמא, יהיו בו עשר בחינות. כשז"א בעיבור אמא נקראת אהי"ה, עשר בחינות שביסוד דאמא יהיו עשרה שמות של אהי"ה, ונעשים מלבושים לעשרה חו"ג של הדעת בזמן הגדלות. אבל עתה בעיבור הא', אין מאירים בדעת דז"א, רק עשרה לבושים, עשר שמות אהי"ה, הכלולים ביסוד דאמא.

מה שלמעלה באחוריים, ברדתם למטה נעשים פנים. נמצא, פנים ופנימיות הם שמות אהי"ה. אבל חיצוניותם, האחורים, ריבוע דאהיה: א', א"ה, אה"י, אהי"ה. העולה מ"ד. נמצא, שעשר שמות דאהיה שביסוד דאמא, המתלבשים בדעת דז"א, הם האחורים שלהם, אשר בהתלבשם בז"א נעשים שם פנים, עשר פעמים דם, עשר דמים שבאשה, ה' דם טוהר וה' דם טמא.

ה"ח וה"ג שבדעת ז"א. ה"ח עם ה' לבושים שלהם, יורדים ביסוד דז"א. וה"ג עם ה' לבושים שלהם, יורדין ביסוד הנקבה. ובזווג נותן הז"א מיסוד שבו ליסוד דנוקבא ה"ח עם ה' לבושיהם. ונמצאו ביסוד הנקבה כל עשרה הלבושים, שהם י"פ ד"ם. ואחר כך מחסדים ומגבורות נוצר הולד בבטן הנקבה.

אבל י' לבושים, שהם י' דמים, מתבררים בבטנה. וה' דמים, ה' לבושי החסד, נקראים דם טוהר. כי בהיותם אחוריים נקראים דם, ובהיותם לבושי החסדים נקראים טוהר. ולפעמים מתבררים לגמרי, ומתהפכים לחלב, להניק בהם את הולד הנולד. אבל יש בהם פסולת, הנעשה דם טוהר. וה' לבושי הגבורות מתבררים, והפסולת יוצאת מהם ונעשה קליפה גמורה, הנקראת דם טמא.

נמצא, כי הם עצמם הלבושים, בין של החסדים, בין של הגבורות, הם מתבררים, ועצמותם קדושה, אבל הנשאר מהם ב' חלקי פסולת אחר התבררם: א) כי פסולת לבושי החסד, נעשה דם טוהר, דין קשה וקדוש, ולפעמים נעשה חלב. ב) פסולת לבושי הגבורות, קליפות גמורות, דם טמא."

כך אנחנו בעצם צריכים לעבור את הספר, קצת נבין, קצת לא נבין, אבל נשמע, נתכלל מזה, שזה ישפיע עלינו במשהו.

שאלה: מה זה שער הכוונות? מהו הספר הזה?

זה ספר שמדבר על כוונות האדם לאותם מצבים שהוא עובר בלקבוע את היחס שלו לקדושה שמתגלה.

שאלה: התחלנו ללמוד על פסח, איך לכוון את עצמנו לפסח בעת הלימוד?

אנחנו פורצים הלאה לגלות את היסודות שלנו. נקווה שבעוד שניים, שלושה שיעורים נתחיל איכשהו להרגיש, לראות, מה זה צריך לעשות בנו.

שאלה: מה ההבדל בין שער הכוונות לתע"ס?

אנחנו נראה. את זה צריכים לטעום ואת זה צריכים לטעום, ואז לראות איזה הבדלים יש ביניהם.

שאלה: הוא כותב, "נדמה מצרים לכור, שבתוכו ניתך הזהב ונפרד מהסיגים ונתקן". מה זה "מצרים" לפי ההגדרה הזו?

בני ישראל שנכנסו למצרים היו מלאים בסיגים, בפסולת. ובזמן שהם עוברים במצרים, אז הפסולת הזאת יוצאת מהם על ידי כל אותם התרגילים שפרעה עושה להם, וכך הם יוצאים ממצרים נקיים.

תלמיד: דווקא ממצרים הם יוצאים נקיים?

כן.

תלמיד: מה הם התרגילים שפרעה עושה שמנקים אותם?

מכות. בני ישראל קיבלו מכות במצרים.

תלמיד: הוא מתאר את מצרים כחלק מהמערכת העליונה, קליפות שנפלו מזעיר אנפין, ופרעה הוא העורף שבאחורי הדעת. כלומר התהליך שנקרא מצרים מתואר כמשהו שהוא ממש נמצא כחלק מהמערכת העליונה.

כן, ודאי.

תלמיד: והרבה פעמים אנחנו אומרים שאנחנו נמצאים במצרים או עוד לא נכנסנו למצרים, אז מה זה מצרים באמת?

מצרים זו מערכת שהנשמות עוברות בה ומתנקות מהפסולת שבהן.

תלמיד: ואיפה זה ביחס אלינו?

אני לא יודע מה זה ביחס אלינו.

תלמיד: אמרת שמצרים זו מערכת שהנשמות עוברות בה ומתנקות מהפסולת.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, זו מערכת שכבר נשמות נכנסות אליה.

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שמצרים זה על מנת לקבל, אז האם אלו נשמות בעל מנת לקבל?

נשמות שעדיין נמצאות בקליפת על מנת לקבל, ולאט לאט עוברות ניקוי, תיקון.

תלמיד: וכשהנשמות האלו במצרים, יש בהן כבר חלק טהור.

כן.

תלמיד: כלומר יש בהן חלק שהוא טהור וחלק שהוא טמא, ומצרים עוזר להפוך גם את החלקים הטמאים לטהורים.

כן.

(סוף השיעור)