שיעור צהריים 15.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 27, "תורת הקבלה ומהותה"

קריין: כותרת "סדר מסירת החכמה".

סדר מסירת החכמה

"אם כן איך יצוייר שאדם המשיג, יוכל למסור את השגותיו, לדורות ולתלמידים, ודע שעל זה אין יותר מאשר דרך אחד, והוא דרך הענף ושורש, והוא בהיות שמהבורא ית' יצאו כל העולמות כולם, וכל מלואם, לפרטי פרטיות, רק כביכול במחשבה אחת יחידה ומיוחדת, אשר המחשבה עצמה לבדה השתלשלה ועשתה, את כל אלו הריבויים מעולמות ובריות והנהגותיהם, כמבואר בעה"ח ובתקוני זהר עש"ה.

לפיכך כולם משתוים ממש זה עם זה, כמו חותם ונחתם, אשר החותם הראשון טבוע על כולם. ומתוך זה, העולמות היותר קרובים למחשבת התכלית, נקראים אצלינו שורשים, והעולמות היותר רחוקים מהתכלית, נקראים אצלינו ענפים. והוא משום שסוף מעשה במחשבה תחילה.

בזה נבין המליצה הרגילה באגדות חז"ל: "וצופה בו מסוף העולם עד סופו". שהיו צריכים לומר מראש העולם עד סופו? אלא שיש שני סופים; סוף על פי הריחוק מהתכלית, דהיינו, הענפים האחרונים שבעולם הזה. ב', סוף הנקרא תכלית הכל, והיינו משום שהתכלית נתגלה, בסוף הדבר.

אבל לפי המבואר אצלינו, ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", על כן אנו מוצאים את התכלית בראש העולמות, והוא הנקרא אצלינו, עולם הראשון, או חותם הראשון, אשר כל שאר העולמות, יוצאות ונחתמות ממנו - וזאת הסיבה, שכל הבריאות דומם צומח חי מדבר בכל מקריהם, נמצאים בכל צביונם מיד בעולם הראשון, ומה שאין שם, לא יתכן כלל שיתגלה עוד בעולם, כי אין לך נותן מה שאין בו."

זאת אומרת, לא כמו שאנחנו חושבים בעולם הזה שהכול מתחיל מאפס ומתפתח וגדל, וכל מי שמתפתח יותר מאוחר הוא יותר משובח. אלא כאן יש לך ההיפך, שמלכתחילה זה כבר "סוף מעשה במחשבה תחילה", ולכן אפשר להגיד על כל פרט ופרט שיש בו ממעלה למטה וממטה למעלה, שני כיוונים שמשלימים זה את זה.

שאלה: בעל הסולם אומר "מסוף העולם ועד סופו".

כן, שיש לך שני סופים בעולם, "סוף מעשה במחשבה תחילה". אז אפילו שזאת ההתחלה בכל זאת יש לה כבר סוף.

תלמיד: לא יודע אם זה נכון להגיד, עולם אין סוף.

לא, זה כבר משהו אחר לגמרי. עולם אין סוף זה אין סוף להשפעה, אין סוף לגילוי הבורא. אין סוף שחסר לו, אין גבול.

תלמיד: אלה שני מושגים שלא שייכים?

לא. "מסוף העולם ועד סופו" הכוונה היא על ההתפתחות, ו"עולם אין סוף" שאין גבול לשלמותו.

שאלה: מה הם בדיוק מוסרים? מה זה למסור את החכמה?

לפי השתוות הצורה, אי אפשר ללמד אחרת. זו לא מתמטיקה או פיזיקה שאתה יכול ללמד את האדם עד כמה שהוא מסוגל, עד כמה שהוא מוכן, עד כמה שהוא חכם, עד כמה שהוא משתדל. כאן זה עניין של כמה יש לו יראת ה', זאת אומרת ככול שהכין את עצמו לאור החסדים כך יכול לקבל חכמה.

תלמיד: אז מה משתנה ממסירה למסירה? הרי גם המקובלים השיגו את כל השיטה, אז הם מוסרים את כל השיטה?

כלפי מי אתה מדבר? כלפי האנשים בעולם הזה שצריכים לגלות את הכול, שזה סוף מעשה במחשבה תחילה?

תלמיד: כן.

אז לא התגלתה כל המערכת בשלמותה לכל הנשמות הפרטיות ובחיבור ביניהם. מה שהיה לפני אדם הראשון שהייתה לו שלמות מאוד מוגבלת, הוא היה בקטנות. מה שאנחנו צריכים על ידי שבירת הקטנות הזאת, עכשיו יש אפשרות לתקן אותו ולהביא אותו לשלמות בגדלות.

תלמיד: מקובל בוחר מה למסור, או מי שלומד ממנו מקבל ממנו את מה שהוא מוסר?

רק אם הוא מקבל רשות מלמעלה. אפילו שנראה לו שכן, הדור ראוי והכול בסדר וזה כבר סוף הדורות וכולם חייבים לפתוח הכול, הוא חייב לקבל רשות מלמעלה, רשות מהשמים, ואז בצורה כזאת ובמידה מסוימת ובהגבלות הוא יכול לגלות משהו. וגם מה שהוא מגלה זה לא גילוי כמו שאנחנו חושבים שהוא מפרסם את זה באיזה עיתון או באינטרנט, אלא מגלה את זה בצורה כזאת שמי שראוי יכול לקבל את זה ולהבין את זה, להרגיש, להשיג. ומי שלא ראוי, ודאי שלא. זה לא גילוי לכל אחד.

תלמיד: אבל מדור לדור השיטה נשארת אותה שיטה או משהו משתנה בה מדור לדור?

שיטת הגילוי שונה.

תלמיד: ושיטת ההשגה?

גם שונה, זה תלוי בנשמות שבאותו דור.

תלמיד: אז מה נשאר אותו דבר?

עניין הא-לוהות, עד כמה שמפרשים אותה ועד כמה שמוסרים אותה. אבל זה עניין הא-לוהות, מה יש לגלות?

שאלה: למה המקובלים מוצאים לנכון לספר לנו כשכל התהליך כבר סגור, נעול, הכול ידוע מראש מההתחלה ועד הסוף, מה זה מועיל לנו?

לא שזה מועיל או לא מועיל. אלא שתבין שהכול זאת שלמות אחת שנמצאת לפניך, ואתה נמצא במצב שאתה יכול לפתוח ולהשיג ולגלות אותה במלואה. אין הגבלה לאף אחד, הכול תלוי רק במאמץ שלך וביחס הבורא אליך.

תלמיד: אם הידיעה הזאת הייתה חסרה לי. כי אנחנו רואים גם בזוהר שקראנו קודם וגם פה שהוא מדבר על זה שהכול כבר סגור מלמעלה למטה וממטה למעלה.

מה זה "סגור"? אני לא מבין אתכם. הבורא לוקח את עולם אין סוף ורוצה שאת עולם אין סוף הזה, העולם שלו, השפעה בלתי גבולית, אהבה נצחית, הוא רוצה שיגלו אותה כל הנבראים בפרטים, עד הפרט האחרון בנברא האחרון הקטן ביותר. ושלא יהיה הבדל בין כל הנבראים, זו תהיה שלמות גמורה, אנחנו לא יכולים אפילו לתאר את זה באיזו מילה.

לכן הוא לוקח את אור אין סוף וכלי אין סוף משלב אותם יחד, ובונה בהם מערכת ותהליך וסולם, כך שכל אחד ואחד מכל הריחוק הגדול שלו שהוא משיג יכול להשיג את הדבקות השלמה שלו. אז אתה שואל איך יכול להיות שהוא יעשה אחרת.

תלמיד: השאלה לא מה הוא עושה אלא איך הוא עושה. מצד אחד הוא אומר לנו תדעו שזה כך, ומצד שני אני לא יכול לספר מה השכר של זה.

לא, הוא לא יכול לבטא כי אין לו מילים. איך הוא יכניס לך את זה לתוך הכלים כשאין לך כלים. זה כמו שיש לך תינוק ואתה רוצה למלא אותו בכמות של טון גלידה, ואסור לו אפילו לטעום את זה, מה תעשה?

תלמיד: אז למה לדבר על זה?

לדבר על זה שאנחנו נדע שכל ההשגה הזאת נמצאת לפנינו והכול מוכן להשגה. זה הכול תלוי בך, אתה נמצא מול עולם אין סוף ואין שום הגבלה, אתה לא צריך לחכות לאף אחד.

שאלה: מה זה הכלי הזה שצריך להכין כדי לקבל את השיטה?

שהכלי יהיה שווה לאור. שהכלי יקבל את תכונת הבורא.

תלמיד: מה זאת אומרת? נניח שמקובל כותב עכשיו משהו, הכלי שלי צריך להיות בדיוק כפי שהוא כותב כדי שתהיה יכולת לקבל את מה שהוא רוצה למסור?

אתה שואל "המקובל כותב", זה כבר משהו אחר. תשאל שוב, זה לא פשוט.

תלמיד: אנחנו נמצאים או מול מקור שמקובל כותב ורוצה למסור, או שאנחנו שומעים מקובל מדבר שרוצה למסור. מה תלוי עכשיו בנו כדי שנוכל לקבל את מה שרוצים למסור לנו?

תלוי בכם הרצון, איך אתם מממשים את הרצון בקבוצה, איך אתם מגיעים מתוך הקבוצה בחיסרון הנכון לבורא. מקובל רק מכין לך את השטח.

קריין: כותרת "שורש וענף בעולמות", עמ' 27.

שורש וענף בעולמות

"ובזה קל להבין, עניין שורש וענף בעולמות, כי כל הריבויים שבדומם צומח חי מדבר שבעולם הזה, יש לו שכנגדו של כל פרט ופרט בעולם העליון ממנו, בלי שום הפרש כלל וכלל בצורתם, רק בחומר שלהם בלבד, כי החיה או האבן שבעולם הזה הוא חומר גשמי, והחיה והאבן הנמצאים כנגדם בעולם העליון, הוא חומר רוחני, שאינו תופס לא מקום ולא זמן, אמנם האיכות שבהם הוא ממש אחד, וזהו ודאי שצריכים להוסיף כאן, עניין יחס החומר על הצורה, שזה מותנה גם באיכות הצורה כמובן. ועל דרך זה, מרביתם של הדצח"ם שבעולם העליון, תמצאם כמותם ודוגמתם ממש בעולם שבעלי העליון וכו', עד עולם הראשון ששם כבר נמצאים כל הפרטים, בגמר מלאכתם, בסוד הכתוב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".

וזה שכתבו המקובלים, שהעולם נמצא במרכז הכל, שהוא להורות על האמור, אשר הסוף מעשה הוא-עולם הראשון, דהיינו, התכלית והריחוק מהתכלית נקרא, ירידת העולמות ממאצילם, עד לעולם הזה הגשמי, הרחוק מהתכלית יותר מכולם. אבל סופם של הגשמיים כולם להתפתח לאט לאט, ולבוא עד תכליתם שחשב עליהם הבורא ית', דהיינו, עולם הראשון, שבערך עולם הזה, שאנו נמצאים בו, הוא עולם האחרון, דהיינו סוף דבר, וממילא נדמה הדבר שעולם התכלית, הוא עולם האחרון, ואנו בני עולם הזה, באמצע ביניהם."

בין מלמעלה למטה לבין מלמטה למעלה. יחסית זה ברור.

שאלה: בעמוד 27, טור ב' למטה הוא כותב, "והחיה והאבן הנמצאים כנגדם בעולם העליון, הוא חומר רוחני, שאינו תופס לא מקום ולא זמן, אמנם האיכות שבהם הוא ממש אחד," מה זאת "איכות"? ומה זה נקרא "ממש אחד"?

"ממש אחד" זה שהאיכות שלהם זה האור הא-לוהי שמלובש בתוך רצון.

תלמיד: איזה אור א-לוהי בעולם הזה יש בתוך הרצון?

לא של העולם הזה. זה שאתה מתאר לעצמך כל מיני דברים שקיימים ברוחניות, בסך הכול אלה רצונות שבכל אחד מהם ישנו האור שממלא אותו, מחזיק אותו, מחייה אותו. ומה שנראה לך כאן, שאתה נמצא בעולם הזה ואתה קיים, ויש לך כאן גם כל מיני צורות דומם, צומח, חי, מדבר, זה כך נראה לך, לא שזה קיים. לא קיים שום דבר בכל העולמות חוץ מכלי ואור, חוץ מהרצון שהבורא ברא יש מאין, ואור שממלא את הרצון בלבד. ואתה רק לפי הקלקול שלך או התיקון שלך מזהה את האור והכלי בכל מיני רמות, בסך הכול.

שאלה: מה זה חיה ואבן שהם חומר רוחני, ואיך הם באים לידי ביטוי בעולם העליון?

כמו חיה ואבן בעולם הגשמי, גם זה לא וגם זה לא בצורה שאנחנו יכולים לתאר. הכול, חוץ מרצון ומילוי של הרצון, לא קיים. ולכן אנחנו מדברים רק על מידות הרצון ועל האור שמחייה וממלא אותו.

ודאי שאנחנו לא מבינים עכשיו איפה אנחנו קיימים ומה אנחנו מרגישים, האם זה חלום, או שזה אמת? זה ריאלי, או שזה לא ריאלי? אף אחד לא יכול להגיד, כי אין לי עם מה להשוות את הדברים. והמקובלים מסבירים לנו רק דבר פשוט, שכל זה מתחלק לאורות וכלים בלבד. ואדם המשיג, מהמידה, מהרמה שהוא משיג. אבל אם הוא לא משיג, אז "היינו כחולמים", וכל ההשגות שלנו הן לא השגות, זה נקרא העולם הזה המדומה. ולכן אנחנו, מהעולם שלנו לא יכולים לדמות שום דבר רוחני. אין לנו דוגמה לרוחניות, אף דוגמה. נקווה שנשיג.

שאלה: הפיסיקה שבעולם הזה הגיעה לאיזשהו גבול שאין יותר מה לעשות. ושמעתי שצריך לקום איזה איינשטיין חדש שישנה את התפיסה הקיימת שאין בה כאילו לאן ללכת.

אני לא חושב כך, האמת. מדענים כך אומרים בגלל שהם הגיעו לאיזה מבוי סתום. אבל לא, זה כמו לפני איינשטיין הייתה גם תקופה כזאת, אז יבואו עוד. גם מתמטיקה, גם פיסיקה, עוד יתחדשו.

תלמיד: למה אני אומר את זה, כי ייתכן שרק בחכמת הקבלה יכול להיות המצב שהוא למעשה הפיסיקה החדשה. חכמת הקבלה היא פיסיקה, פיסיקה גבוהה, אז יכול להיות שזו התורה החדשה. כי אין דרך, אין לאן ללכת.

אבל זה לא שייך למדענים שבעולם הזה. איך הם יכולים לנגוע בזה?

תלמיד: לא, אני אומר שמישהו מחכמת הקבלה יבוא עם ההשגה הזו, שיוכיח אותה.

יוכיח למי?

תלמיד: אינני יודע למי, לעולם.

מה זה לעולם?

תלמיד: שיגיע לאיזשהו גבול שאין יותר לאן להתפתח.

כן, אז קח את ספר הזוהר ותקרא אותו לפני עדר של חיות, של פרות, של בהמות. ומה זה יעזור?

תלמיד: זה לא יעזור, אז לאן ימשיך העולם?

אין להם כלים שהם יכולים להבין. מה אתה רוצה מהם?

תלמיד: על כן אני אומר שחכמת הקבלה היא למעשה הפיסיקה העליונה שיכולה להמשיך את הפיסיקה.

לא פיסיקה, עזוב, פיסיקה זה דבר מוגבל, חלקי. חכמת הקבלה היא מדע שמספרת לך, מסבירה לך על כל המציאות הנמצאת בכל הדורות. איך בעל הסולם אומר שם בהגדרה הזאת? כל הדורות וכל הזמנים אשר אף יבואו, וכן הלאה. זו חכמת הקבלה, שאין לך משהו חוץ ממנה. היא לוקחת לך את כל המציאות ומסבירה לך את כל התפקיד שלה מתחילתה ועד סופה עם כל הפרטים מה שתרצה.

תלמיד: כי חשבתי, אם העניין הוא של סוף מעשה במחשבה תחילה, זאת אומרת למעשה הכול קיים, הכול ידוע, רק צריך לגלות אותו.

אבל למי תגלה?

תלמיד: אינני יודע.

מה זה אינני יודע? אם אינני יודע אז תשתוק.

תלמיד: אז מה לעשות, להישאר במצב הזה?

לא, אתה צריך לחפש אנשים שיש להם קודם כל רצון, כי החומר זה רצון. ואם הרצון שלהם הגיע למצב שחסר לו לדעת מי אני, מה אני וכן הלאה, אז אתה יכול לגשת אליו ולהתחיל לספר, להתחיל לשחק עימו, לגרות אותו. אבל אם הוא לא רוצה, אם לא אכפת לו מזה, מה תעשה?

תלמיד: אז מה, יישאר העולם תקוע?

יש בעל בית לעולם והוא שידאג. אני, אין לי אמצעים לדאוג לכל העולם. אני דואג רק לאנשים שמגיעים אלי, שאותו בעל הבית שולח, ובהם אני מטפל.

תלמיד: מתוך מה שאתה עושה צריך לצאת אותו כוח לעולם.

מסרתי לך את החכמה ואני מצפה שייצא משהו. אז למה אתה בא אלי בחזרה בתלונות? תפנה לעצמך.

תלמיד: אין לי למי להתלונן, אולי לבורא.

לעצמך. למה לבורא?

תלמיד: מה אני אגיד לעצמי?

לעצמך אתה בכלל לא רוצה לפנות.

תלמיד: כי אין לי השגה כזו.

לא, כי אתה אומר מלכתחילה שאתה בסדר, לא שאני מאשים אותך במשהו, לכן אתה לא פונה ולא דורש מעצמך. אתה פונה אלי, לבורא.

תלמיד: זה טבעי, זה מתחתון לעליון.

בטוח שזה טבעי. "כל הפוסל במומו פוסל". כן.

תלמיד: זה נכון.

טוב.

קריין: מתוך "תורת הקבלה ומהותה", "חכמת הקבלה בכללה, היא עניין של התגלות אלקיית, מסודר בדרכיו בכל בחינותיו, ממה שנתגלה בעולמות, וממה שעתיד להתגלות, ובכל האופנים שאך אפשר לפעמים להגלות בעולמות, עד סוף כל הדורות."

אין לך משהו שיוצא ממנה, הכול כלול בה. יש לך מציאות והיא מדברת על כל המציאות הזאת. על כל הפרטים ועל כל הזמנים ועל כל התהליכים, כל מה שיש בה. מה חוץ מהמציאות? עצמותו, את זה אנחנו לא משיגים ולא יכולים לדבר.

מהות חכמת האמת

ועם זה מובן, אשר כמו שהתגלות מין החי בעולם הזה וסדרי קיומו, היא חכמה נפלאה, כן התגלות השפע האלקי בעולם, הן מציאות המדרגות, והן דרכי פעולותיה, עושים ביחד חכמה נפלאה, הפלא ופלא, הרבה יותר לאין ערוך על חכמת הפיזיקה. משום שחכמת הפיזיקה, היא רק ידיעה מהסדרים שבמין פרטי, המצוי בעולם פרטי, והיא מיוחדת רק לאותו הנושא שלה בלבד, ואין שום חכמה אחרת נכללת בה."

מדברת רק על דבר דומם. זאת אומרת פיזיקה זה המדע הכי פרימיטיבי. הוא מדבר על דוממים, חלקיקים. לא שהם מתפתחים. זה משהו הנמוך ביותר. ביולוגיה, זואולוגיה, אבל הם לא כל כך מדע, כי אנחנו בהם לא יודעים את כל התהליכים. יש לנו שם חולשה גדולה מאוד. ואנחנו גם לא צריכים לשימוש שלנו להשתמש בהם כל כך.

מה אני צריך בדברים האלה, איך לגדל את הפרות? מה שאין כן פיזיקה אני צריך לבנות מכונות, ברזלים, חשמלים, משהו. אבל באמת זו דרגה נמוכה ביותר. מה יש בזה, להשתמש בחשמל, להשתמש בברזל? זה דומם. אין לו מהות מעצמו. לא זז מעצמו, לא מתפתח מעצמו. לכן החכמה הזאת בעצם עוסקת בדרגה נמוכה ביותר.

"מה שאין כן בחכמת האמת, עקב היותה ידיעה כללית מכללות הדצח"ם הנמצאים בכל העולמות, ובכל מקריהם וסדריהם, כאשר נכללו במחשבת הבורא ית', דהיינו, בנושאים התכליתיים, אשר משום זה, כל החכמות שבעולם מקטנם עד גדלם, נכללים בה, באופן הפלא ופלא, על היותה משוה כל מיני החכמות השונות זו מזו, ורחוקות זו מזו, כרחוק מזרח ממערב, משוה אותם בסדר השוה לכל, כלומר, עד שסדרי כל חכמה מחוייבים לבוא בדרכים שלה, למשל, חכמת הפיזיקה מסודרת ממש על פי סדר העולמות והספירות, וכן חכמת האסטרונומיה מסודרת על פי אותו הסדר, וכן חכמת המוזיקה וכו' וכו', באופן שבה אנו מוצאים אשר כל החכמות מסתדרות ובאות על פי קשר אחד ויחס אחד, וכולן דומות אליה כיחס הבן אל מולידו, אשר משום זה, מותנים זה מזה, כלומר, שחכמת האמת, מותנה מכל החכמות, וכן כל החכמות מותנים ממנה, ומשום זה אין אנו מוצאים מקובל אמיתי, שלא יהיה לו ידיעה מקפת בכל חכמות העולם כידוע, עקב היותם רוכשים אותם, מתוך חכמת האמת גופה משום שהמה כלולים בה."

זאת אומרת, יש כאן הסבר על כל חלקי המציאות וההתקשרות שלהם, גם במישור העולם הזה שאנחנו יכולים לדעת, ובכל הרמות האחרות למעלה מהעולם הזה שאנחנו עוד לא משיגים. מדובר על הרצון והאור, האנרגיה, כוח שמנהל את הרצון. עושה אותו יותר להשפיע, פחות להשפיע וכן הלאה. אז אנחנו יכולים מכל זה לדעת בדומם, בצומח, בחי ובמדבר ובכל הרמות, ובכל צורות ההתקשרות בין החלקים הללו, בין הרצונות.

לכן חכמת הקבלה זה מדע אוניברסאלי שמדבר בלשון אוניברסאלית, בין החלקים אוניברסאליים. והחלקים האלה, אם אתה לוקח אותם, נגיד כמו בעולם הזה, גם בעולמות עליונים, אנחנו עוד לא יכולים לאתר אותם כאן. אתה יכול לדעת את כל החוקיות, נגיד של העולם הזה, מתוך חכמת הקבלה. כי סך הכול כל החוקים של העולם הזה, הם ביטוי החיצון של כל החוקים שישנם בין הכלים והאורות.

שאלה: זה ממש לא ברור. תראה לי דוגמה.

להראות זה כבר בעיה. להראות אני יכול במה שאתה נמצא, במה שאתה מבין ומשיג. נגיד מה?

תלמיד: הוא אמר שהפיזיקה ממש מסודרת לפי סדר העולמות והפרצופים.

כן.

תלמיד: בסדר, אז תראה.

מה אני אראה לך? אני יכול להראות לך, אם אתה נמצא בשני העולמות. איך אני אראה לך את זה? איך אני אראה לך שהיחס בין המשקל וכוח המשיכה או עוד כל מיני דברים כאלה, נמצא בכזאת נוסחה? מאיפה אני אקח לך את זה מהעולם הרוחני, אם אתה לא יודע את העולם הרוחני?

תלמיד: אבל האדם נמצא בעולם הזה. אם אתה תראה לו שיש חוקים שאולי הוא אפילו לא מבין אותם, אבל מתוך זה הם יודעים להגיד שזה מה שקורה בעולם הזה. אז אתה אומר, וואלה הם יודעים משהו.

הם יודעים משהו מתוך העולם הזה.

שאלה: כן, בוודאי. איפה מקובל יכול לקחת מתוך העולמות והספירות ולהראות שהפיזיקה בכלל קשורה לזה, איך זה קשור אחד לשני? יש חמישה עולמות, איפה חמשת העולמות האלה בפיזיקה?

אין אותם בפיזיקה, כי פיזיקאים לא משיגים את זה. פיזיקה זה החלק הקטן מכל המציאות בעולם הזה, מהדומם שהם השיגו. ובחלק שהם השיגו, השיגו נוסחאות. זאת אומרת, יחסים מסוימים בין כל החלקים של הדוממים. נגיד הדוממים הגדולים זה אסטרונומיה, הדוממים הקטנים זה פיזיקה קוונטית וכן הלאה. זה מה שהפיזיקאים השיגו, אז מה אתה רוצה בזה ממקובלים? המקובלים אומרים שבכל תופעה ותופעה אין יותר משניים, רצון וכוח שמסובב את הרצון שנקרא "אור", אנרגיה תגיד. אבל מה אתה יכול להראות?

תלמיד: השיטה המדעית עובדת בצורה פשוטה. בונים איזו תיאוריה, לתיאוריה הזו יש איזה הנחות ואיזה תצפיות, כל מיני השערות. ואז לוקחים את ההשערות ורואים אם הן מתקיימות או לא מתקיימות במציאות.

זה מה שיש להם, כי הכול זה מתוך המוח.

תלמיד: אז איזה השערה או איזה תוצאות שאנחנו היום לא יודעים, נגיד בעולם הפיזיקה, חכמת הקבלה יכולה להגיד? אף אחד לא מבין את חכמת הקבלה, אבל היא אומרת יהיה חלקיק כזה וכזה. אתה מבין מה אני אומר?

אני מבין, אני לא יכול להגיד. כי הצורות האלו אם הם לא נגלו, אז גם המקובל לא יכול לגלות אותם. אלא אנחנו סך הכול נמצאים בתוך מדע, אבל מדע לא של פיזיקה בעולם הזה, מדע אוניברסאלי. ולכן אם אתה שואל על העולם הרוחני, שם זה משהו אחר, אבל אי אפשר להראות את זה לאחרים, אתה כאילו מדבר בצורה לא מציאותית. ואם בעולם הזה, אז אתה יכול לדבר רק על מה שהתגלה לאחרים.

אבל הגישה האוניברסאלית, לפחות זאת חכמת הקבלה יכולה לגלות לכולם. ולהגיד שאין לנו יותר מרצון או כוח חיסרון וכוח המילוי, או פלוס ומינוס. או בשדות חשמליים, מגנטיים וכן הלאה. או במסות או במהירויות או בביולוגיה, פלוס ומינוס. לא חשוב באיזו צורה, באיזו רמה. אבל תמיד תמיד זה פלוס ומינוס והאיזון שביניהם.

תלמיד: ההתפשטות של החכמה, לדעתי, אם היו יכולים להראות משהו כזה.

שום דבר לא יעזור. אתה חושב שבזה אתה יכול לשכנע מישהו במשהו, שחכמת הקבלה שווה משהו? בחיי, לא. מה יש בזה? האנשים רוצים רק דבר אחד, שיהיה לי טוב. אם אתה תראה לי שאני מרוויח מיליון שקל, דולר או משהו כזה, אני מוכן. זאת אומרת, אני צריך לראות רווח במה שאני מבין שזה רווח, ולא מה שאתה אומר לי. תגיד לי עולם הזה, עולם הבא, עוד מעט תמות, זה לא משפיע על בן האדם. זה לא משפיע, הוא צריך כאן.

שאלה: כלפי המקובל עצמו, לא כלפי הקהל הרחב, מה יש למקובל לעשות עם חכמת המוזיקה?

מקובל נהנה מהאוניברסאליות שיש לו בחכמה, אוניברסאליות. הוא רואה בכל מקום אותם החוקים שפועלים, גם במוזיקה, גם באסטרונומיה, גם בפיזיקה, בביולוגיה, זואולוגיה, בין הפרצופים. הפרצופים האלה, הוא רואה איך זה עובד, הוא רואה בזה את עבודת ה', שהבורא עושה את הדברים האלה. מזה הוא נהנה, מהשלמות, האוניברסאליות שיש בכל הטבע, בכל הרמות, זה נותן סיפוק שאין כמוהו. ממש משהו, לא טעמים, "אין שמחה כהתרת הספקות", אין.

התרת הספקות, שמשלימים זה עם זה על ידי המסך ואתה רואה איך זה עובד. ואיך דברים מנוגדים עובדים יחד בכפיפה אחת, אין יותר תענוג מזה, זו הנאה של המקובל. איך הוא רואה את זה? עד כמה שהוא, עם כל הכלים שלו המנוגדים, משלים עם הבורא.

תלמיד: והידע השכלי, לצורך העניין, מחכמת המוזיקה או אסטרונומיה, משרת אותו במשהו?

כן, משרת להתעמק בכל ההשתלבות הזאת שמוסיף לחיבור. יש הבדל בין ששומע מוזיקה מישהו מהרחוב או שומע מוזיקה מישהו מומחה. הוא מבין את כל הדקויות ועוד כמה אלפי אלפי תוספות, התענוג שלו הרבה יותר גדול.

תלמיד: יש איזו חכמה שמקובל לא משיג בעולם הזה, מרגע שהוא בהשגה כבר?

אני חושב שגמר התיקון צריכים להשיג בעודנו בעולם הזה. אני לא יודע, אבל אני חושב שזו בעצם המטרה, מימוש המטרה.

תלמיד: וכל החכמות, כל ההשגות האלה נפתחות מהרמה הראשונה שהוא כבר נכנס לרוחניות או בהדרגה הוא מגלה את העמקות נגיד של חכמת המוזיקה, אסטרונומיה וכולי?

עליהם אני לא מדבר, זה סוג אחר של הפיתוח, סוג אחר.

(סוף השיעור)