שיעור ערב 13.0719 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הפצה

תלמיד: היום בדיון שאלנו שאלות וניסינו לברר, איך אנחנו מביאים תהליך חינוכי אל העם, אל כולם, להבין שהפתרון לכל הבעיות שלנו, גם האישיות, גם האנושיות, גם של האומה וגם של העולם כולו, יהיה באיחוד עם ישראל. איך להעביר את זה מרגע שאדם רואה עיתון או שומע קליפ ונחשף לזה פעם ראשונה, ואולי אומר "נו, עוד דעה", או שזה עובר לו ליד האוזן, ועד שהוא רוצה להשתתף. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שבסופו של התהליך הוא באמת ירגיש את זה בעצמות שזו התשובה האמיתית.

שיראה בזה תשובה לכל הצרות והבעיות. שבזה הוא מגיע לאיזון הכללי של הטבע, של מערכת הטבע.

תלמיד: שמענו המון רעיונות מהכלי הישראלי והעולמי ואוספים את הרעיונות האלה והדיון עוד יימשך, הוא לא נגמר.

אנחנו צריכים לא רק להיות בדיון אלא גם צריכים לראות איך זה נכנס לחיים שלנו, שבאמת נוכל קודם כל לעצב אצלנו כאן את שיטת החינוך האינטגראלי בצורה שנוכל להגיש אותה לעם. הזמן לוחץ. לא רק כלכלנים ואלה שדואגים לאקולוגיה, ובכלל זה שכולם נמצאים כבר באיזו חרדה פנימית, מה קורה עם העולם וכן הלאה, אלא אנחנו רואים את זה מהצד שלנו. שבאמת אנחנו נמצאים במצב שלא נשאר לנו הרבה זמן, אם אנחנו רוצים באמת להביא את השינוי מצידנו.

אז אנחנו צריכים לדעת מהי השיטה שלנו בדיוק, לפי הכתובים, איך אנחנו מוציאים אותה משם, איך אנחנו מסדרים אותה, שזה יהיה מובן לנו, שיהיה מובן לכל שכבות החברה, ואיך אנחנו מביאים אותה לכל השכבות הללו. זו הבעיה שאנחנו צריכים כמה שיותר מהר לפתור.

אם אתם חושבים לעשות את זה משבת לשבת, זה לא ילך. הקצב צריך להיות הרבה יותר מהיר. וצריכים כולם לדאוג לזה כי דווקא בדאגה הזאת, הכללית של "בני ברוך", נוכל פתאום להתחיל להרגיש איך זה צריך להיות. זה לא יבוא סתם, שאנחנו נזרוק את זה לאיזו קבוצה של חמישה חברים שהם ידאגו לזה ואנחנו יכולים להמשיך במה שבא לנו. לא, זו צריכה להיות הדאגה הכללית והעיקרית של כל החברה. לא חשוב במה אני עוסק, בצילומים, בווידאו, אודיו, בטקסטים או בכלל בכלום, או בלארגן עשיריות על הדשא, לא חשוב במה, הדאגה הזאת, לעצב שיטת חינוך לעם, שנוכל להסביר לו שבחיבור שבו אנחנו מגיעים לתיקון העולמי, זו חובתנו.

שאלה: אני התרשמתי היום מהדיון, שלא הצלחנו לפצח שום דבר. אין לנו מה להציע מחר בבוקר, אין כלום. אנחנו יכולים להסביר את חכמת הקבלה יפה, את זה אנחנו יודעים מא' עד ת', במידה מסוימת, או לספר, לפזר סיסמאות של "חיבור זה טוב, חיבור זה טוב". אבל מ"חיבור זה טוב" עד להביא אותם לשיטה סדורה, לסביבה טובה, אין עדיין כלום, גם לא ברור כרגע לאן ללכת, הכול אפל במקום הזה.

יפה. אין לנו אשם, רק אבינו שבשמים. בסדר, אז תתפללו, תצעקו, תעלו מ"ן ותכינו את הידיים לקבלת המתנות.

תלמיד: איך אתה רואה את הבנייה של התהליך הזה בכלל?

חיסרון, שיהיה מכל אחד ומכולם יחד. זהו. מה אתה חושב, להגיע למדרגה כזאת שאתה תדע איך לתקן את העולם על ידי תיקון החברה, על ידי זה שאתה סתם תשב ותוציא מהמוח שלך? ודאי שזו צריכה להיות הברקה רוחנית, והיא מגיעה על ידי המאמץ, על ידי החיסרון.

תלמיד: איזה מאמץ נכון יוליד הברקה רוחנית?

שאתם קודם כל מבינים לקראת מה הולך העולם ושאתם אחראים על זה, כי אתם קבלתם איזה קשר לתיקון העולם, ולכן אתם חייבים לעשות את זה. זה כמו שמרדכי אמר לאסתר, שלשֵם זה עלית למלכות. כפי שכתוב במגילת אסתר, שמרדכי פונה אליה ואומר, "העם נמצא בצרה, גם העולם נמצא בצרה, זו בסופו של דבר צרה כללית, ועכשיו את צריכה להבין למה קבלת את המצב הזה, את המקום הזה, שאת יכולה כך לעמוד ולהגן על העם שלך".

תלמיד: אבל אין לנו במה להגן.

בזה שאתם נמצאים בדאגה, קודם כל. אז בשביל זה צריכים אפילו לקרוא חומר שמדברים כל מיני אנשים שמתעסקים במדעי חברה, במדעי המדינה, באקלים, אקולוגיה, סתם כלכלה, כל מה שקורה לנו בעולם. שהעולם מכל הכיוונים, ממש מאבד את העתיד שלו. והמקום, המצב, והזמן נעשו מאוד מסוכנים לאנושות. אנחנו יכולים להיכנס לדרך ייסורים במקום להתקדם יפה, וההתקדמות הזאת או לכיוון זה או לכיוון זה, כמה שזה נשמע לא מציאותי תלויה בנו.

תלמיד: איזו סכנה אתה רואה?

אני רואה סכנה שבעוד שנה אתם תרגישו עד כמה העולם נמצא ממש במצב לא טוב.

תלמיד: מה זה אומר? אנחנו צריכים להיערך לזה, מה זה אומר "לא טוב"?

מה זה להיערך? אין מה להיערך. רק לבקש תיקון, שהוא נמצא בידך אבל אתה לא יודע איך להשתמש בו.

תלמיד: כשאתה אומר, צריך לפתח שיטת חינוך אינטגרלי, לצאת לעם, חיבור וכולי אז בעצם כל העבודה היא בכלל לא בהסברה ובמרחב הציבורי אלא פה, בינינו לפתח דאגה.

לא. בינינו לפתח דאגה כדי שתהיה לנו הבנה איך להגיע לעם ולעורר אותו. בדאגה כזאת היו לא פעם קבוצות מקובלים בישראל, החשמונאים נגיד, וגם לפני זה ואחרי זה, שדאגו איך לעורר את העם. כי זה לא מספיק שאדם אחד או קבוצה קטנה מבינים משהו. אנחנו נמצאים בזמן של התיקון הכללי, ובעל הסולם מסביר לנו בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", איך זה מתרחש.

תלמיד: מה זה לעורר את העם?

לעורר את העם, שקודם כל אתה, כדי לעורר את עצמך נכון, צריך להיות בדאגה לעורר את העם. כי בך קודם כל צריכה להיות דאגה איך אני מעורר את העם. העם מתעורר או לא, זו כבר בעיה אחרת. מה שהוא עושה אחרי שהוא מתעורר, זו עוד שאלה אחרת. אלא אתה צריך להיות בדאגה שאתה רוצה לעורר את כל העולם דרך עם ישראל ושכל זה כדי להביא אותו לחיבור לבורא.

תלמיד: ואיך תתפתח בי דאגה כזאת?

הדאגה מתפתחת על ידי זה שמתעמקים בה. שחושבים עליה.

תלמיד: אבל אין לי ממש דאגה כזאת.

אני מבין שאין. ולא תהיה, אם אתה לא תתעמק בזה.

תלמיד: ומהי ההתעמקות בזה? אמרת קודם, "תקראו מדעי החברה, מדעי הטבע, מה קורה באקלים".

כן, אלה דברים חיצוניים כדי לראות שהעולם שלנו באמת מתקרב לאיזו התפרצות. כי הכוחות השונים שבו, מצד הגאולוגיה, האקלים, הרי געש, השמש וכל הדברים האלה, יחד עם הכוחות החברתיים ועוד כל הכוחות שישנם בעולם, כולם יוצאים מאיזון.

ואז חוסר האיזון שביניהם, שהיו קודם מקושרים רק על ידי המערכת האגואיסטית, עכשיו זה לא מספיק, הם צריכים להיות מקושרים גם דרך בני אדם למערכת ששם יש כוחות השפעה הדדית. כי הטבע כבר זקוק להשתתפות הנכונה מצד בני האדם, שכבר באגו שלהם עושים בה חוסר איזון מסוכן.

שאלה: איך מיום ליום אתה רואה שאנחנו יכולים להגביר את הדאגה?

על ידי חשיבות.

תלמיד: של מה?

שאתה מבין שאתה אחראי על תיקון העולם עם החברים שלך, עם כל בני ברוך העולמי.

תלמיד: והפצה רחבה שאנחנו כן מתנסים בה ומפרסמים כמה שאנחנו יכולים, מעוררת דאגה?

זה מעורר במקצת אבל זה לא מספיק. בנו אין את זה. זה כשאתה יושב שם, במערה שלך וכותב, ואתה כותב יפה וטוב ואתה עושה כול מה שיכול אבל זה לא מספיק. זה לא אותו סגנון של הפעלה שצריך להיות. צריכים לדאוג ולחשוב. אם כולנו לא נתכלל בזה, זה לא יקרה. לכן מה שגלעד התחיל, זה נכון, זה העתיד שלנו. אם נצליח בזה, נצליח בכלל. אם לא, אז לא נצליח גם בשלנו. כי זה קשור לזה.

מה כתוב על אסתר?

תלמיד: מגילת אסתר פרק ד' י"ג.

"ויאמר מרדכי, להשיב אל-אסתר: אל-תדמי בנפשך, להמלט בית-המלך מכל-היהודים. יד כי אם-החרש תחרישי, בעת הזאת--רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית-אביך תאבדו; ומי יודע--אם-לעת כזאת, הגעת למלכות."

שאלה: דברנו בצוות שעוסק בזה, שאנחנו רואים איך נשים מרימות את הכפפה. עכשיו הן הוציאו עיתון "ישראלית" ומכינות אתר מיוחד לנושא הזה. ואלפי אנשים נכנסו לזה. זה פשוט לא יאמן איך הכוח הזה מסוגל להזיז הרים. דברנו עכשיו על אסתר המלכה, אני באמת שואל איך אפשר עוד יותר להגביר את הפוטנציאל. לא לשחרר את הגברים מהעבודה, חלילה, אלא הדיון היה בשיעור בוקר, רק עם גברים.

אבל אני משוכנע שאם היה דיון כזה רחב, עם נשים ועם הדאגה של הנשים, זה יכול לפרוץ עולמות, באמת. רואים דרך עיתון אחד שיצא עד היום, מה הן עשו, אני יכול רק לדמיין מה יקרה הלאה עם זה. איך עובדים עם זה נכון?

אני מבין בזה קצת, ותומך בזה בכל הכוח שלי. ואני הייתי גם מעורר את העיתון. אבל אתם צריכים להמשיך. מה אתה שואל אותי, אם אתה רואה עד כמה זה מועיל? כל אחד צריך בבית גם לדבר על זה, וכל אחד צריך להראות לכל הנשים עד כמה אתם מכבדים את התרומה שלהן בזה. באמת זה כוח אדיר שיכול לקדם את העם. ובזמן שכל הגברים מתעסקים כמו ילדים באיזה צעצועים הנשים הן יותר רציניות, יותר ענייניות, והן ודאי שיכולות לתרום בזה הרבה יותר.

שאלה: האם בסופו של דבר אנחנו נצטרך איכשהו להתחיל לבנות קהילה מאותו הקהל הרחב, איכשהו לנהל, או לפחות לתמוך בזה, לעזור, לאגור את המאגר של האנשים האלה, או רק להתעסק בפרסום, פרסום, פרסום?

אני לא מבין מה זה נקרא "לבנות מעגלים"?

תלמיד: לארגן קהילה.

מה זה לארגן קהילה?

תלמיד: להיות בקשר עם האנשים. שיהיה לנו את הפרטים שלהם ונשלח להם איזה משימות?

כמו מערך לקוחות, למה אתה מתכוון?

תלמיד: כן.

ודאי שכדאי לעשות. זה עושים תמיד כדי להיות בקשר עם הרבה אנשים, גם למשוך מהם כוחות כשצריך. גם לספק להם את החומר שיוצא. אנחנו עושים את זה?

שאלה: טיפול בקהל הרחב בחכמת החיבור, לא. בחכמת הקבלה, כן.

חכמת הקבלה זה משהו אחר לגמרי. אנחנו צריכים עכשיו להרחיב את המעגל לחכמת החיבור.

תלמיד: איפה חכמת הקבלה בחכמת החיבור?

היא נמצאת, אבל בנסתר. כי מאיפה באה חכמת החיבור? מחכמת הקבלה. מאיפה היא לוקחת את הכוחות, ידיעה, כל הידע שלה, כל הבסיס שלה? מחכמת הקבלה.

תלמיד: כמו שיש לנו את הקמפוסים, את הנקודות שבלב, אז אנחנו צריכים להתחיל לארגן את האנשים בקו הרחב יותר בקבוצות?

ודאי.

שאלה: איך עם ישראל יתחבר, הוא אמור להגיע לתפילה בסוף?

איזו תפילה, לכותל, מה אתה מתכוון?

תלמיד: לא. כי בטבע שלנו לא יכולים להתחבר. אז הם יעשו מאמצים להתחבר. הם לא יצליחו. מה הם יעשו אז, צריכים להתפלל?

אתה תעבוד ביניהם ותלמד אותם איך להתחבר.

תלמיד: אבל בסוף איך נתחבר אנחנו, דרך תפילה, נכון?

לא. נגיד תפילה.

תלמיד: איך הם יצליחו להתחבר?

הם יצליחו להתחבר על ידי זה שירצו להתחבר, ויבוא הכוח העליון ויחבר ביניהם, דרכנו.

תלמיד: צריכים במודע לפנות לכוח העליון?

לא. אתה תפנה.

תלמיד: אז הם יעשו מאמצים.

הם יעשו מאמצים בהתארגנות על ידינו, ויקבלו כוחות דרכנו, ויוכלו להתחבר. ככה זה בפירמידה, מלמעלה למטה.

שאלה: בדיון היום, כמו שנאמר, המטרה היא שמרבית העם ידע שהפתרון להכול זה בחיבור. האם הידיעה הזאת בלי ממש אפשרות ליישם, לא יכולה רק להכעיס ולדחות? ובמקום לפרסם כמה שחיבור זה טוב, לא באמת עדיף לבנות קהילה או איזה מבנה חברתי להשקיע בו את המאמצים? למה אנחנו מזמינים אותם, מה הידיעה עוזרת?

קודם כל, ידיעה כללית עוזרת מאוד, כמו שכותב בעל הסולם, זה חייב ככה להתפשט ממש בשדרות העם. למי הוא כתב "מתן תורה", "ערבות", וכל המאמרים האלה, כולל מאמר "השלום", "שלום בעולם"? זה למקובלים כתוב או כתוב לכל אחד מישראל?

אל תביא את השיטה שלך. אני מבין מה אתה רוצה להגיד, אבל היא לא שייכת לחכמת הקבלה. אנחנו צריכים לא לסגור אלא לפתוח את הגבולות שלנו, ולספר לכולם על מה מתבססת השיטה, ושהיא שייכת לכל עם ישראל. קודם כל לכל אלה שמשתוקקים להיות ישר א-ל, כמו כל החברים שלנו שנמצאים איתנו בכל העולם, כמו שאתה רואה אותם כאן גם על המסכים, וגם לכל עם ישראל, שזה העמך, ואחר כך לכל העולם. אסור לנו להיסגר, מה אתה תבנה, איזו קבוצה לדוגמה, שיכון לדוגמה?

תלמיד: אתר, לדוגמה, לא קבוצה, ולא סגור, בטוח כמובן, השאלה היא מה יש לאדם לעשות עם הידע שחיבור זה הפתרון לכול? איפה התרגול? איפה היישום של זה? את הידיעה אני חושב שאנחנו מצליחים להעביר, כבר מכירים בנו. מה הלאה עם הידיעה הזאת?

הידיעה הזאת צריכה להיכנס ליישום.

תלמיד: איפה היישום של הידע הזה?

היישום בתוך העם.

תלמיד: באיזו צורה?

על ידי שכנוע. ואם לא, אז יבוא הכוח החיצון השלילי.

תלמיד: שכנוע זה בניית מערכות. אז מה, לארגן אותם?

קודם כל, דרך הידע, יחד עם ההסברה. שכל המכות שאנחנו מקבלים ועומדים לקבל, ואתם תראו את זה תוך השנה הקרובה אפילו, עד כמה שהן באות אלינו, שכל זה מגיע אלינו אך ורק מחוסר חיבור, ואנחנו צריכים מיום ליום להצליח בזה יותר ויותר.

תלמיד: אני לא מרוצה. לא ברור לי מה אנחנו צריכים לעשות קונקרטית.

גם אני לא מרוצה, מהבורא, ומכולם, ומהעולם, וממך, וגם מעצמי. מה לעשות?

תלמיד: זאת השאלה.

זאת השאלה. מה לעשות? אם היה לי כפתור לבטל את הכול, תביא לי כפתור, אני לוחץ עליו מיד ואין כלום, אפילו מקום אין.

תלמיד: אני מבין שאנחנו צריכים לפתח דאגה. אלה מילים ברורות. נפתח אותה מיום ליום, וחוץ מזה להמשיך את העבודה כרגיל. להמשיך לכתוב, ולפרסם ולצלם. נעשה את זה עד מותנו.

זה נכון. כך צריך לעשות, מה שלא יקרה.

תלמיד: זאת השאלה. זאת אומר, שאנחנו ממשיכים לפרסם את החיבור.

לא. זה לא מספיק. על זה אנחנו מדברים.

תלמיד: אז דאגה. אתה אומר תוסיפו בדאגה.

תוסיפו בדאגה, לא הבנת אותי, כי שמעת מה שרצית לשמוע. אני לא פותר אותך משום בעיה גלובלית כללית, אלא הפתרון מתחיל מדאגה, למצוא את שיטת החינוך לעם. ואחר כך דאגה, איך אני מפרסם את שיטת החינוך בעם? ואחר כך דאגה איך אני מייצב את השיטה הזאת עצמה בתוך העם? מטמיע בתוך העם? ודאגה אחרי דאגה אחרי דאגה, זה נקרא "העלאת מ"ן". אתה עובד עם זה ודורש את הבורא כשותף.

שאלה: היכולת לפתח את דרגות הדאגה, זה משהו שאפשר לעבור אותו בשיעורים ביחד?

לכן אמרתי, תראו מה שקורה בעולם, כי אתם סגורים, כמו צדיק שסגור בד' אמותיו. זהו. לא רואה כלום חוץ מזה. קשרת את העיניים, סתמת את האוזניים. אתה ממש רק עם הכוח העליון. אז תפסיקו להיות צדיקים, ותתחילו לראות מה שקורה בעולם. יש אנשים שכותבים על זה, יש שם הרבה זבל, יש הרבה כל מיני, אבל תראו, ובאמת זה מעניין עד כמה שהאנשים והחוקרים, לא שהם כולם [מדייקים], יש גם קנויים למיניהם וכן הלאה, אבל עד כמה שהם כותבים על מה שקורה, וכמה שאתה רואה את זה בחוש.

תלמיד: זה נשמע כמו כול תרגיל בלמעלה מהדעת. מה שאנחנו רואים בחוץ זה שהבורסה עולה, אנשים מבלים, קונים מכוניות, נהנים מהחיים בלי הפסקה. אף אחד לא מחפש את המילים, "תיקון עולם". זה לא מעניין אף אחד. אנחנו מדפיסים עיתונים כשאף אחד לא קורה עיתון בכלל. אין מוצר כזה. עיתון זה בשביל לעטוף דגים. אף אחד לא יושב לקרוא עיתון.

אין מציאות כזאת, ואנחנו כאילו מתעקשים ללכת באיזה משהו שכאילו אף אחד לא צריך. לא חיבור, לא תיקון, לא עולם, ולא רע. אנחנו כאילו אומרים להם, "תראו יהיה רע", ואז אומרים לנו, "אתם הזויים. זה הכול. תהיו בריאים ותישארו בהזיה שלכם". חוץ מזה, זה תרגיל טוב בשבילנו, ללכת למעלה מהדעת, אבל תועלת פיזית ממשית לבן אדם בצורה פרקטית, אין. צריך באמת לקרות משהו רע.

אני מאוד מצטער שאתה עד כדי כך עיוור ואתה רואה את החלק מהמציאות בצורה כזאת ממש עקומה, ולא רואה כמו שרואה בעל הסולם, וכמו שראה את זה רב"ש, כמו שראו כל המקובלים, אלא אתה, כמו שהוא אומר, אפילו שתהיה בפתח של הגיהינום, גם תגיד שזה גן עדן. אני מבין אותך.

תלמיד: הם חיו בתקופה שלא היה להם מה לאכול.

אני מבין אותך, ואני מבין אותם ולכן אני רוצה בכל זאת לפרסם להם ידיעה, בכמה שאני מסוגל, אפילו דרך עיתון לדגים, ולפרסם להם שהם נמצאים בפתח של הגיהינום שהם לא רואים. נכון שלא רואים. ואתה איתם.

תלמיד: חוץ מהתנגדות, איזו הרגשה יש שבה אתה בא לבן אדם ואומר לו "אתה בפתח הגיהינום", מה חוץ מזה שהוא שונא אותך?

אני לא אומר לו את זה, ואני מצטער שאתה עדיין לא שומע, ואתה ממש חירש כפול כי אנחנו רוצים לפרסם, רוצים לפתח קודם כל את שיטת החיבור איך להגיע אליהם, איך אנחנו נבין, קודם כל, בעצמנו, ואחר כך איך אנחנו נוכל להגיע לעם, ולהטמיע את זה בעם שהוא יקבל את זה, וקצת יקרא, וקצת ישמע מה שקורה בעולם, ולא שיהיה בצורה עיוורת כמוך, שאתה לא רואה יותר ממטר ממך. אני מבין.

יש כאלה שסוגרים עיניים, ככה אמרו לי, לפני עשר שנים, ועשרים שנה כשהייתי באמריקה. "אני אומר לכם שאתם מתקרבים לשואה". "אנחנו? כאן? יהודים בכל מקום"? תראה מה שקורה. לפני שלושה חודשים הייתי בניו יורק, והיום אני כבר לא רואה אותם כאלו. כולם נמצאים במצב הפוך לגמרי.

אז אני לא מספר לך מה שאני, אני אומר לך מה שקורה לפי חכמת הקבלה בהיסטוריה, ומה שקורה בימינו, ומה שאומרים בעל הסולם ורב"ש. כל זה אני מביא לכם. אתם רוצים להשתתף בתוכנית הבריאה? בבקשה. לא רוצים? תיהנו כמו כולם. זו גם שיטה. אני לא אומר שלא.

אני פגשתי הרבה ישראלים באמריקה ועכשיו בזמן האחרון לא אמרו לי את זה בפגישה האחרונה, אני שם על לכל הדברים האלה. הם אמרו לי אז, "אבל בינתיים אנחנו כאן. טוב לנו כאן. מה אתה רוצה"? בפעם אחרונה כבר לא דברו בצורה כזאת. כבר התחילו להחזיק את המכנסיים שלא יפלו. אז בסדר, בינתיים תבלה, לפחות שיהיה לך עיתון [לעטוף] דגים. דאגנו.

תלמיד: אתמול רב ביקש שאני אעשה פרזנטציה על מה שעשינו באוקספורד בצילומים. אנחנו דברנו עם הפרופסורים הכי גדולים בעולם שמתעסקים באנטישמיות. אני לא ציפיתי לתשובות האלה. הם ברעדה ואומרים שרוצים כמה שיותר מהר להגיע לפנסיה, הם מקבלים איומים, כמעט כל הקמפוסים הפכו ממש להיות אנטי ישראלים. לפני 25 שנה האחים המוסלמים הכניסו המון כסף לתוך הקמפוסים, כדי להפוך אותם לאנטי ישראלים ואנטי יהודים. אישה אחת ביקשה שלא להראות את הפנים שלה, וסיפרה סיפורים איומים. השנייה אמרה שאילו הייתה יהודייה, הייתה בורחת מפה. היא דיברה על אנגליה ועל ארה"ב. פרופסור אחד דיבר על שנאת יהודים ליהודים, דיבר על הפתרונות. אני נמצא עם רב די הרבה שנים, עכשיו ראיתי ממש איך כמעט כל מילה שלו יצאה מהם וזה יותר טוב בשבילנו, שלא אנחנו אומרים אלא הם אומרים את זה. המצב לא טוב, כשישבתי במונית אמרו לי אל תגיד שאתה טס לישראל, תגיד שאתה רוסי וטס למוסקבה. הכול מאוד מתקרב, ובעצמם הם אומרים שאפילו באירופה יכולה להיות שואה, ובארה"ב בכלל.

עוד דבר אחד, אומרים שאנחנו דומים למתקני עולם שמדברים על איחוד וכך הלאה. שמתי לב וזה היה מאוד יפה לראות, שאחרי השיחות האלה, הם בעצמם אמרו שהם צריכים לחשוב על מה שאנחנו אומרים, לחשוב. פתאום דרכנו עובר אליהם משהו, עובר, וזו לא מיסטיקה, והם מרגישים ממש כוח. גם קפצתי ואמרתי לפרופסור אחד "אתה מבין איך מתקרבת שואה בארה"ב, תראה מה קורה". הוא אחר כך אפילו לא ישב בארוחת צהרים עם כולם, עזב והלך למקום אחר. לפני שהלך הוא אמר אני צריך לחשוב על זה, צריך לשבת לבד ולחשוב על זה. מאוד מעניין.

אני לא ציפיתי לזה אבל זה ממש מתקרב, מהר מאוד מתקרב.

זה עוד לפני שיש התפרצות של משבר כלכלי, מסחרי בכל העולם. תוך השנה הקרובה אם זה יקרה, זה יהיה טריגר ממש, לחיצת כפתור הכי מסוכנת נגד כל העניין. אנחנו יכולים להפוך את ההתקדמות הזאת מצורה רעה לצורה טובה, זה מה שנמצא בידינו. ההתקדמות היא חייבת להתבצע, רק האופן תלוי בנו.

תלמיד: אני גם רוצה להתייחס לדברים של החבר, גם בי יש כזה קול פנימי ובאמת אתה רואה את הבורסה וכול'. אבל יש כבר עכשיו דברים מאוד לא טובים שקורים במדינה, שמורגשים על הבשר של כולם. למשל ההתעללויות בגני ילדים, זה משהו לא נורמלי הדבר הזה, זה נוגע ממש בבשר של כל אדם ואדם. הפילוג שיש בעם גם מורגש חזק מאוד, הבחירות מחדדות את זה עוד יותר. המחאה של האתיופים השאירה פה צלקת מאוד חזקה. אנחנו חייבים להתעורר, למה? כי לא צריך לחכות לאיזו קטסטרופה כלכלית שתגיע, כבר עכשיו המצב הוא מאוד לא טוב. הבורסה אולי עולה, אבל באמת יש בעם שלנו פצע מאוד גדול, הוא כבר מורגש, והפתרון שלנו הוא בדיוק לזה. אנחנו צריכים עכשיו להתחיל לעשות, לא לחכות, כי באמת כבר יש צורך, הצורך הזה הוא פה.

תלמיד: מה שאני לא הבנתי מכל הדיון גם אתמול וגם היום, למה כל הדברים חייבים להיות בשיטה מסוימת?

כי אלה חוקי העולם. אנחנו רוצים לברר אותם ולראות איך הם פועלים ואיך אנחנו צריכים לפעול.

תלמיד: מה שאני רוצה להגיד, נניח שבן אדם הוא רופא, אם הוא יודע לכתוב על המקצוע שלו הוא יכול לכתוב, נכון?

כן.

תלמיד: אם מישהו יודע לצלם, הוא יכול לעשות זאת לבד.

כן.

תלמיד: למה אדם חייב לעבור איזה תהליך אישור, לצאת משם ואחר כך לעשות את זה?

אנחנו רוצים לברר שיטה איך ניגשים לעם, וזה לא על ידי זה שמישהו כותב ומישהו מצלם ומישהו עושה. יחד עם כל הדברים האלה, שאנחנו לא פוסלים אותם וממשיכים, אנחנו רוצים למצוא באיזו גישה ללכת. אף אחד לא הלך למכור לעם שיטת התיקון, אין לנו ממי ללמוד, אין דבר כזה. תביא לי איזה סוכן שהוא מוכר משהו דומה לזה, נלך אליו ללמוד.

תלמיד: אולי יש בינינו. נעשה צוותים, מי שרוצה לכתוב, לצלם, נעשה קבוצה.

זה לא עניין שיהיו לנו עוד כמה כתבים.

תלמיד: חבר שלנו אומר שהוא לא מרוצה. אולי יש אנשים שיודעים לעשות עוד יותר טוב.

אנחנו אוסרים על אנשים לכתוב ולצלם ולעשות משהו? אני לא מבין את הטענה.

תלמיד: הטענה, למה זה חייב לעבור תהליך אישור. אם אדם יודע לכתוב, אם אדם יודע לספר יותר טוב, ניתן לו.

בבקשה. רק מה? אתם נמצאים כאן, נגיד אצלנו כאן בקבוצה הזאת יש 400 איש, אז יש כאלה כמוך, יש כאלה כמו חבר אחר, יש כאלה כמוני וכן הלאה, יש כל כך הרבה חילוקי דעות. אתה כותב עם השם שלך בני ברוך, והוא כותב עם השם שלו בני ברוך, וההוא כותב ואדם שקורא הוא לא מבין מה זה בני ברוך. זה ארגון? כן. זה ארגון לחיבור העם? כל אחד כותב משהו אחר, לגמרי לא מתאים אחד לשני, וכולם שייכים לארגון אחד?

תלמיד: כל אחד יכול לכתוב לפי המקצוע שלו והוא לא חייב לכתוב את השם.

זה לא חשוב. אבל אם אין לך בסיס משותף, שאתם יודעים בדיוק מה אתם רוצים להגיד ואיך לברר את זה, אז כל העבודה הזאת היא הולכת לכל הכיוונים.

תלמיד: זה מה שדיברנו לפני שבוע, ביקשנו שאולי יהיה קורס למי שרוצה לכתוב ולצלם.

טוב, תעשו קורס, אני לא נגד, ודאי שכדאי.

תלמיד: מבחינתי, מה שמדאיג אותי בעיקר, זה מה שאנחנו עוברים ביחד בשיעורים. ככל שאנחנו עוברים את זה יותר, זה כל חיי. ונגיד בנושא הזה ספציפית אנחנו כמעט ולא נוגעים בו בשיעורים, אלא נוגעים בו בצורה נקודתית. כל יום בסוף שיעור זה מקבל חצי שעה, לא מעבר לזה. ואם הנפח של ההתעסקות בזה יהיה רחב יותר, זה הרבה יותר ידאיג אותי. לא רק ידאיג אותי, אני אהיה הרבה יותר קשור לזה גם במעשה.

לדוגמה השבוע התחלנו פתאום בשעה ראשונה ללמוד "השלום בעולם". היה איזה יום השבוע שפתחת את השיעור ב"השלום בעולם". ישר זה עשה לי משהו, וגם קיבלתי מלא הודעות למה דווקא עם זה מתחילים, הרי אנחנו אמורים ללמוד על עבודה פנימית בשעה ראשונה, פתאום אנחנו לומדים משהו אחר. יכול להיות שאם נביא את זה לשיעור, את ההתעסקות בזה יותר ויותר, אז גם אחרי זה נוכל בינינו ליצור איזו שפה אחידה, ולא שכל אחד תהיה לו איזו גישה. אלא זאת הגישה והיא תיישר אותנו לכיוון מסוים. זה גם משהו שחסר.

אני מבין, נשתדל.

(סוף השיעור)