שיעור בוקר 22.03.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר: "ירושת הארץ", עמ' 505

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם, עמוד 505, את המאמר "ירושת הארץ".

צריך להבין שהמאמר הזה הוא מכתבי יד, זה לא מאמר מוכן לדפוס שעבר כמה שינויים, בדיקות וליטוש, לכן נקרא ונשתדל לראות, דווקא בצורה כזאת מרגישים קצת יותר את המחבר ואת פנימיות הדברים.

קריין: ירושת הארץ.

"ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת.". אנחנו לא מדברים כאן על פוליטיקה ועל גיאוגרפיה ועל העולם הזה, אנחנו מדברים רק על המצב הרוחני, פנימי, שצריכים להשיג אותו. אז "ישראל" אלא שמכוונים ישר א-ל, לא יוכלו להגיע לרצון הזה שכולו מכוון לבורא עד שיהיו כולם כאגודה אחת. זאת אומרת להגיע לרצון שבו מתלבש הבורא, שזה נקרא "ארץ ישראל", רצון שמכוון ישר לבורא, שהבורא נמצא שם, כמו שכתוב מ"ראשית השנה" וכולי, אפשר רק אם כל הכלים, כל הרצונות שנקראים "ישר א-ל", שהבורא נותן להם חלק א-לוה ממעל, שהם משתוקקים, שהם קיבלו השתוקקות כזאת מהלידה ויש להם נטייה להשיג את הא-לוהות, הם כולם מתחברים כאגודה אחת.

"חז"ל אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת." כך כתוב בכל מקום.

"ב. ויש להבין מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה." אם תשאל אנשים ברחוב בכל מקום כל אחד יגיד לך מה זה בשבילו הגאולה. זה להרוויח מיליון דולר בפיס, זה לצאת לחופש לחצי שנה, כל דבר ודבר. מה שאין כן, הגאולה שעליה מדברים אותם אנשים שמשתוקקים לדבקות בבורא, בשבילם גאולה זה נקרא שהם מתעלים מעל הכוונות על מנת לקבל האגואיסטיות שלהם ומגיעים כולם בחיבור לכוונה על מנת להשפיע לבורא, ואז מקבלים בתוך הכוונה הזאת שנקראת "אור חוזר", את גילוי הבורא. ואז נעשים בזה כפרצוף העליון שנקרא "נשמה" שבו מתלבש, בפרצוף הזה, האור העליון שנקרא "אור הנשמה", והם בעצמם, בכוונה שלהם על מנת להשפיע לבורא, זה נקרא "כלי" של הנשמה. וכל זה נמצא, בנוי, על הרצון לקבל האגואיסטי שמתפתח ומתגלה יותר ויותר בסך כל הנבראים.

יוצא כך, שחיבור שהוא מעל הרצון האגואיסטי בכוונה על מנת להשפיע בצורה הדדית ומתוך זה בנוי להשפיע לבורא, הוא בעצם אותה המטרה שאליה אנחנו רוצים להגיע. וכשמגיעים לזה אנחנו קובעים שזה גמר התיקון שלנו, והצורה הזאת היא נקראת בנו צורת "הגאולה". זאת אומרת אנחנו רוצים להגיע למצב שבו כולנו מחוברים והבורא שורה בנו.

"ג. ונקדים העניין בַּמָּה אֵדַע וכו', כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וכו', וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. וקשה איזו תשובה היא על שאלת אברהם?" כי אברהם זה מי שגילה את כל שיטת התיקון על פני העביות שהתגלתה כבר בבבל העתיקה, זאת אומרת בחברה האנושית הגדולה שהייתה אז, שעברה שבירה גדולה, מה שנקרא "בלל שפות", שאנשים הפסיקו להבין זה את זה, עד כדי כך האגו שלהם גדל. ואז אברהם, כשהבין שצריכים להתעלות מעל הרצון האגואיסטי, מעל השנאה ההדדית, הוא עשה את זה בדרגה הראשונה שהתגלתה בבבל, אבל בזה הוא בעצם ראה שלא מגיעים ממש לדבקות בבורא, לעשיית נחת רוח לו, אלא יש כאן עוד משהו, אבל איך עוד להגיע למשהו. ואז הוא שאל, איך אנחנו מגיעים לזה שבאמת יש לנו כלי שלם ודבקות שלמה בכוח העליון, המשפיע.

הכוח העליון מתגלה בצורה כזו שההתלבשות יותר גדולה מהעביות. נניח כשאני עולה ממטה למעלה, העולמות מסודרים ממעלה למטה בצורה כזאת שיש לי בדרגה שאני משיג את העביות שלי, נניח בחינה א', וחוץ מזה אני משיג התלבשות ב'. לא בפועל אלא בכוח. ואז אני מרגיש שצריך להיות יותר, אבל איך יותר? אני שומע, אני מבין משהו, אני מרגיש משהו, אבל להבין באמת, להשיג את זה אני לא יכול, אין לי כלים שכליים. זה כמו שאנחנו מרגישים לפעמים שיש משהו, מדברים על משהו, אבל לקשור את הדברים האלה שיתלבשו בי, במיוחד כשלומדים את חכמת הקבלה, אנחנו לא מסוגלים, אבל יש כאלה הבחנות.

הרגשה כעין זו זה הרגיש אברהם, כך כדוגמה אפשר להסביר, ואז הוא שואל "במה אדע כי אירשנה", איך אני הולך למדרגה יותר עליונה. אני מרגיש משהו, אני רואה שכן מדובר על משהו יותר גדול, אבל כמו תינוק אני פותח את הפה ולא מבין. אז הבורא אמר, אל תדאג, אני הכנתי לך דרך גם מקו שמאל, גם כדי שאתה תרכוש את הכלים דקבלה ותוכל על ידם להשיג את כל מה שמדובר כלפיך, כל האור העליון הוא יתקבל בסופו של דבר בכלים האלו.

ולכן "ונקדים העניין בַּמָּה אֵדַע" במה אדע כי אירשנה? איך אני מגיע לירושה כזאת גדולה, לאור עליון כזה גדול? נניח מתגלה אור מבחינה ב', אבל מתגלה בכוח, בראש הפרצוף, ובפועל יש לי רק דרגה א'. מה לעשות? "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וכו', וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל." זאת אומרת אתה תכנס לעביות הזאת של עביות ב', אתה תהייה שם בפנים, אתה תספוג את העביות הזאת בזה שהעביות תשלוט עלייך, והספיגה הזאת תהייה מאוד מאוד לא נעימה אולי, כי אתה תקבל אותה בצורה גולמית, כמו שעביות ב' צריכה להיות עלייך, ולאחר שאתה תספוג אותה יהיה תהליך שאתה תוכל להתעלות מעליה ולשלוט עליה ולהפוך אותה מזה שהיא שולטת עלייך, זה נקרא ש"פרעה" שולט עלייך, לכך שאתה תשלוט עליו.

אז אתה צריך לצאת ממנו ולקנות את כוח התורה, המאור המחזיר למוטב, ועם האור הזה תתחיל לעבוד על עביות ב' שרכשת. לא שאתה רכשת אלא שהיא הייתה שולטת עלייך, אז אתה תתחיל לשלוט עליה. וכך כל פעם יהיה תהליך כזה שבאה עביות חדשה, זה נקרא "ירידה", שאחר כך על ידי זה שאתה מושך מאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", אתה מעבד את העביות הזאת וכך מתקדם. זה נקרא שאתה יוצא ברכוש גדול, העביות שרכשת זה נקרא רכוש "גדול" כי על ידו אתה כבר יכול לקבל את אור החכמה שנקרא "גדול".

ובכל זאת אומר בעל הסולם, "וקשה איזו תשובה היא על שאלת אברהם?", זאת אומרת אם אני רוצה להתקדם, לָמה אני צריך להיכנס כל פעם להכבדת הלב. אני מבין שהעביות צריכה לבוא ושאני אקבל בה גילויים חדשים ואתעלה יותר, אבל למה בדרך, כשאני רוצה להיות דבוק בבורא, זורקים אותי בחזרה. שלא יזרקו, אני רוצה להיות כל הזמן מחובר אלייך, שתבוא עביות ואני אהיה מחובר, תבוא עביות ואני אהיה מחובר, שהיא תבוא מוכנה באיזו צורה, למה כל פעם היא צריכה לשלוט עליי? וכך בכל צעד ושעל אני נופל לשמאל, צריך לקום לאט לאט לימין, עוד נופל וכן הלאה. למה? לא רק בגלות מצרים, אלא בכל פעם ופעם שאנחנו נמצאים בזה.

"ד. ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת שהאדם סובל בה כל כך למה לי? וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה?" זו שוב אותה השאלה בעצם, למה הדרך היא כל כך לא מובנת? למה אני צריך להיות תחת שליטת האגו? אני לא רוצה לשייך אותו אליי, אני לא רוצה עד כדי כך להתחבר עם הפרעה כך שהוא שולט עלי ואני מאבד לגמרי את העשתונות, שוכח לגמרי על הרוחניות, השליטה שלו היא שליטה בכול.

זה מאוד מעניין איך אנחנו נמצאים בשליטה מלמעלה. גם עכשיו אנחנו נמצאים בשליטה ואפילו לא מרגישים שהיצר הרע שולט עלינו. תראו באיזו ערמומיות זה נעשה ואין לי שום יכולת להתנגד ולקבוע משהו, אלא הוא שולט ואני מקיים אותו בלי לשאול ומרגיש נוח שאני מקיים. השליטה היא מאוד ערמומית, היא בכל הכוחות, היא פשוט הפנוט כזה שאין לנו אפילו ידיעה.

אחר כך אנחנו לאט לאט רוכשים את הידיעה במידה שהמאור המחזיר למוטב מאיר עלינו. באור שמאיר עלינו אנחנו מתחילים להבדיל שנמצאים תחת שליטת הרע, תחת שליטת האגו, תחת שליטת הרצון והוא שולט. אחר כך כשאנחנו מגיעים לשני קווים, אני יכול כך לעשות או כך לעשות, ואז אני קובע אולי על ידי מה אני אעשה את זה. אלה כבר גילויים גדולים כשאדם מתחיל לעמוד על שני רגליים. אבל בעצם השליטה של היצר הרע היא שליטה מאוד ערמומית. ואנחנו רואים עד כמה שאנחנו מסכימים עימו, לא מרגישים שזו שליטה זרה אלא זה אנחנו, "אני רוצה". זה פלא.

לך תסביר לאדם זר שפועלת בו איזו רוח שמכוונת ומנווטת אותו בכל רגע בחיים ברצון, בכוח, בפעולה ובמחשבה. הוא לא יאמין. הוא צריך ממש לראות את זה דרך איזה רנטגן מיוחד אולי, כדי שיראה עד כמה שבאה אליו רוח ממרום ומתלבשת בו, והיא עושה את כל הפעולות בכל הגוף שלו, במוח, ובלב, ברצון, בכוונה, הרוח הזו שולטת בכול. זו בעיה.

"ה. אמנם אִיתָא בספרים", נמצא בספרים. "כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים."

זאת אומרת אנחנו חייבים לעבור משום מה, לא ידוע בדיוק בשביל מה, את כל התקופה הקשה של עבודה, טורח ויגיעה. ורק על ידי זה, קשה לנו להבין עכשיו למה הוא לא יכול בלי זה לתת לנו, הרי הבורא כל יכול, אבל דווקא על ידי היגיעה הקשה, אנחנו רוכשים הבחנות, כלים חדשים, יחס חדש. כאילו היגיעה שלנו מולידה משהו שהבורא בעצמו לא יכול להוליד.

זו שאלה גדולה מאד, שהיא טענה בעצם. היא מקור ויסוד הטענה שלנו לבורא.

שאלה: אתה מדבר כל הזמן על ירושה וגם בעל הסולם כותב "ירושה". אז אני מצפה לקבל ירושה, תן לי בית, כסף. תן לי ירושה ותעזוב אותי מהשטויות האלה.

הירושה היא ממי? מסבתא נניח. אם הירושה מאיזו סבתא, אז כנראה מישהו טרח.

תלמיד: יכול להיות שמישהו טרח, אבל אני לא רואה את זה כרגע.

אתה לא רואה. בטוח שאתה לא רואה, זה מגיע לך מהדור הקודם.

תלמיד: נכון. כתוצאה מהחיים אתה מגיע למצב שאתה אומר, אני לא רוצה "לא מדבשו ולא מעוקצו", "תעזוב אותי, לא רוצה את הצרות האלה". אני שואל את עצמי, "איזו ירושה זאת?" רבי עקיבא קפץ משמחה בחומות ירושלים, אבל אני לא רואה את זה. ועוד בעל הסולם מדבר על גאולה של המדינה, שכולם באחדות. איזו אחדות, הכול הפוך. אתה יכול להסביר לי מה קורה?

אתה מבלבל כאן הרבה מאד דברים. אנחנו לא מדברים על המדינה, ולא על מה שקורה עכשיו.

תלמיד: רבי עקיבא קפץ בירושלים.

אבל מדברים על מה שהבורא הכין לבני אדם ללא זמנים וללא מקרים. הירושה קיימת, כי גמר התיקון קיים, ואנחנו מגיעים אליו. באיזו דרך להגיע? זאת השאלה. ירושה זה לא שעכשיו יתנו לך בתנאים שאתה רוצה. נניח סבא השאיר לי מיליארד דולר, אפילו בימינו, זה בכל זאת משהו, אבל בתנאי שלא אשתמש בסמים ולא אבזבז את זה בכל מיני צורות כאלה וכאלו ואחרות. הוא נתן לי את מיליארד הדולר שאשתמש בזה נניח לצורך חינוך, שאבזבז אותם לפי מה שאני מבין, אבל לצורך החינוך בלבד. זה גם נקרא "ירושה", אבל בתנאי.

ירושה זה לא שאני עכשיו קיבלתי ותעזבו אותי, "סבתא, תהיי בריאה, קיבלתי", בדרך כלל ככה עושים. לכן, צריכים להבין שירושה זו ירושה, זאת אומרת, המצב הזה הסופי קיים, אבל כדי לקבל אותו, אתה צריך להשתמש בו נכון, כי יכול להיות, שעכשיו תיקח את כל הסכום הזה ותקנה מריחואנה, או עוד יותר גרוע, כל מיני דברים כאלה, אז הם רוצים לטובתך, מבינים שאתה יכול להשתגע מהסכום הזה. לכן יכולים לתת לך נניח, כל יום אלף דולר. גם טוב. זה טוב בשבילך, אבל אני, שרוצה לבנות איזה מפעל עולמי, בשבילי זה לא טוב. זאת אומרת, ירושה תמיד באה בתנאי, לא נכון מה שאתה חושב, תמיד באה בתנאי, ובצורה הסופית.

"אמנם אִיתָא בספרים כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם", קודם כל שכר ולא מתנה "בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות" "מצוות", זאת אומרת שימוש נכון בכסף, "מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות", זאת אומרת הסבא הזה שהכין לי ירושה הוא ערמומי מאד. הוא רוצה ללמד אותי איך נכון להשתמש בירושה, ותראה מה הוא הכין לי בדרך אליה. "המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות", זאת אומרת, בדרך מה שאני מבצע כדי להגיע לאותה הירושה, ככה לתפוס אותה, זה לא ילך. "ממציא כלי להנשמה", אני כבר מגיע עם שכל ורגש חדשים, "שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים." אני כבר מגיע לזה עם השכל החדש, עם הרגש החדש. אני כבר מבין מה טוב, באמת טוב, ולא כמו שחשבתי בתחילת הדרך. מה שחשבתי בתחילת הדרך, על הירושה זה לגמרי לא מה שאקבל בסוף.

בוא נגיד כך, אם בתחילת הדרך חשבתי על מיליארד דולר, אז בסוף הדרך אני מקבל הזדמנות להשפיע לכולם ולחלק לכולם, ושלא ידעו עליי שום דבר, רק לחלק, וגם לא ליהנות מזה שאני מחלק, אלא ליהנות בזה את הסבא הזה שהשאיר לי. אז בשביל מה סבלתי? כדי לקיים את מה שהוא רצה. מה יוצא לי מזה? שום דבר, חס ושלום. דווקא כלום. אז בשביל מה עשיתי את זה?

תלמיד: עכשיו, באמת, איך אתה מצפה שאני אאמין לדבר כזה?

אל תאמין. קודם כל אני מספר לך אמת. אתה רוצה? בבקשה. אתה לא רוצה, לך הביתה.

תלמיד: זה הסיפור של כל העולם, זה לא רק שלי או שלנו.

כן. כל העולם. לא תהיה ברירה לכל העולם כי הבורא הכין את הדרך הזאת. אין לנו מה להסתיר, חכמת הקבלה חייבת להתגלות. בכל מקום כתוב, לשמה, למעלה מהדעת, כנגד האגו וכולי וכולי, אין ברירה, חייבים כבר לגלות את הדברים בצורה אמיתית. מה אתה רוצה שהמכות יבואו ויחנכו אותנו?

אנחנו צריכים בדרך החינוך לחנך את עצמנו למצב, שאנחנו מקבלים כל מה שיש, ואי אפשר לתאר מה יש, והכול כדי לחלק לכולם. כי כל מה שאתה יכול לתאר, להרגיש, לחשוב, הכול מתגלה בכלי שלך, והכול אתה צריך שיהיה בעל מנת להשפיע. ואתה? אתה נהנה שזה עובר דרכך בלי להשאיר לך מאומה, שום דבר, אלא לכולם, לכולם.

תלמיד: אני רואה שיש דרך מואצת מאד. אנחנו עושים עבודה גדולה מאד. גם כנסים, וגם כנס עכשיו, ואני שואל את עצמי, הכול יכול, הוא הכול יכול, מה הקטע של דחיפה קצת ממנו? זאת אומרת, להגיע לגמר תיקון? למה אנחנו צריכים ככה להתאמץ, ואנחנו רואים שהולכים הפוך?

כדי להפוך את הכלים שלך דקבלה לכלים דהשפעה.

תלמיד: הכול הפוך, באמת, מה שאתה רואה היום, הכול הפוך.

וזה הרבה יותר הפוך ממה שאתה חושב, הרבה יותר הפוך. זה לא שאתה מחלק ונהנה מזה, אלא ממש למעלה מכל הניתוקים שאנחנו חושבים. פעם כשהייתי עוד צעיר, דיברתי עם זקנה אחת בסן פטרבורג, אז לנינגרד, היא אמרה שבזמן המהפכה ברוסיה ב- 1917, לפני מאה שנה, היא עמדה בתחנת רכבת שלקחה חיילים לחזית ונתנו לה לחלק לחמניות. והיא אומרת, "אני לא אכלתי, לא אתמול ולא היום ואולי אפילו לא שלשום, אבל לא הייתה לי מחשבה בכלל שאני יכולה לקחת משם לעצמי חתיכת לחם אחת. כל הזמן רק לאחרים." שאלתי אותה, "מה החזיק אותך"? והיא ענתה, "האידיאה, הכוח. לא יכולתי, לא ראיתי שזה יכול להיות שייך לי". וזה וודאי מתוך הרצון לקבל האגואיסטי הגדול, היא הייתה ככה.

כאן אנחנו מדברים על רצון אחר לגמרי, שהוא הרבה יותר מזה. שם יש איזה תשלום, בטוח, "אנחנו ננצח, אנחנו, אנחנו". כאן אנחנו צריכים להגיע למצב שבאמת בכל הכלים דקבלה אין לך שום הצדקה למה שאתה מקבל. ובכלים דהשפעה? זה נקרא, לא על מנת לקבל פרס. אבל איך שלא יהיה, חייבים דרך ארוכה, בכל מיני טורח לקיים את התיקונים שנקראים "תורה ומצוות" כדי להגיע לזה

"ו. ובזה מובן מאמר בֶּן הֵא הֵא במשנה אבות שאומר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא", לפי היגיעה השכר. איך זה לפי היגיעה השכר? אני נותן יגיעה כל כך גדולה, בסופו של דבר מהו השכר, שאני לא אדרוש כלום לעצמי? "שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער. שקשה לכאורה מהו עניין הצער של אדם להשכר שלו?" אנחנו רואים שאנשים הולכים ללמוד, לומדים קשה, אחר כך יש להם איזו משרה טובה, משהו, יש קשר בין השכר והיגיעה. אבל כאן אצלנו לא ידוע, לא מובן.

"ז. ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר."

כאן מדובר על עניין אחר לגמרי. אנחנו מתקנים את עצמנו ואנחנו פתאום מגיעים למצב שהשכר שחשבנו עליו בהתחלה הוא בכלל לא אותו השכר שמקבלים בסוף. אנחנו מכינים את עצמנו לשכר אחר. הכלי שלנו משתנה, כי בסך הכול מה שאנחנו עושים בעולם שלנו הוא שאנחנו מרוויחים, אנחנו משלמים על מה שנקבל אחר כך, וכאן לא. כאן יש לך משהו מוכן, אתה כבר נמצא גם עכשיו בעולם אין סוף, ועכשיו אתה נמצא בכל אור האין סוף, אין שום בעיה רק אתה לא מרגיש אותו, אתה לא מרגיש כי חסרים לך כלים. לכן רק לכלים אנחנו זקוקים, ולכן כל העבודה שלנו היא ביצירת הכלי.

האמת שאנחנו מקבלים תשובה במקום, כי בסך הכול יש לנו את אור האין סוף שאנחנו בו נמצאים, אלא שצריכים לגלות אותו על ידי הכלים שמרוויחים בטרחה ויגיעה. והטרחה והיגיעה הן הכלי העתידי.

קריין: שוב ז'.

"ז. ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר."

לכן אנחנו נמצאים בעולם שיש בו הרבה מאוד אנשים ונמצאים בהרבה מאוד צרות, כל אחד וכולם יחד, ואנחנו כל הזמן בעצם מבררים מהו הכלי הנכון לקבלת התענוג האין סופי. אנחנו עוסקים בזה, כל העולם, אמנם זה נסתר מאיתנו, אנחנו חושבים שאנחנו רצים אחרי כל מיני תענוגים קטנים של העולם הזה, אבל זה לא כך. אנחנו כל הזמן מבררים מה כדאי ומה לא בכל רגע ורגע, ובזה כמו נמלים אנחנו מבררים כלים אמיתיים, זאת אומרת להחליט מה באמת כדאי לנו לקבל.

שאלה: למה טוב לדעת את האמת כבר בשלבים הראשונים של הלימוד, שאנחנו בעצם לא מגיעים לכלום ואין לנו שכר, למה זה טוב לדעת עכשיו ולא בשלבים יותר מתקדמים?

כדי לקצר לנו את הדרך, כדי ליישר לנו את הדרך, כדי להתחיל לעבוד בשכל וליישר את עצמנו בקו אחד עם מטרת הבריאה. זה שאני שומע שלא בשכל שלי ולא ברגש שלי אני מקבל את התגמול, זה עוזר לי לשאול באיזה כלים כן, מה צריך להשתנות בי כדי להרגיש שכר עצום ואין סופי שנמצא, רק שאני לא רואה אותו.

יש כאלו משקפיים שכשאני מרכיב אותם אני רואה לידי דברים שקודם לא ראיתי. יש כאלו, אני ראיתי איתם סרט שלם. כמו רנטגן שאני פתאום רואה שיש לידי שק עם מטבעות זהב ולא ראיתי אותו קודם, אף אחד לא ראה. אני רכשתי משקפיים, הרכבתי את המשקפיים על האף שלי, אני מסתכל ורואה שק גדול עם דינרי זהב. אנחנו לא רואים מה שיש לידנו, לא רואים מה שיש בחיים שלנו. אין הבדל בין העולם הזה והעולם הבא בכלום, חוץ משעבוד מלכויות, שהשליטה מתחלפת, זה הכול. פתאום אנחנו רואים שהשליטה עלינו מתחלפת, שקודם שלט עלינו יצר הרע, מלאך המוות, פרעה וכולי, ועכשיו שולט עלינו כוח עליון. כשהוא שולט במוח ובלב שלי, אני כמו ברנטגן רואה משהו שלא ראיתי קודם, ומה שראיתי קודם כבר לא נראה לי, אני לא רואה אותו. כמו שאנחנו רואים על עצמנו, שאנחנו יכולים להיות מיום ליום לגמרי שונים, חדשים, פתאום אני רואה זה כן וזה לא, ואתמול היה זה לא וזה כן. משתנה השליטה שבנו, ולכן לזה אנחנו זקוקים, ולכן "באותו מקום איפה שהצדיקים מעמידים את עצמם, הרשעים קודם חייבים להיכשל".

תלמיד: המשימה להיום היא, עלינו להגיע במהלך היום למצב ששמירת הברית בעשירייה תורגש כתענוג ולא כטרחה. על כל חבר בעשירייה לזהות מצב שאין לו כוח לדאוג לזולת ולהשתמש בברית עם הקבוצה והבורא כדי לעלות מעל המצב הזה.

נשתדל לשמור את המשימה היומית.

שאלה: יש בימים האלה אירוע של ערבי מבוא פתוחים שמתקיימים בימים אלה ברחבי הארץ. הרבה פעמים לפני שמרגישים את הערב הנפלא הזה שכולל כיבוד והרצאה מרתקת, לא ברור אם כדאי או לא כדאי להגיע, ואחרי שמגיעים יוצאים עם ברק בעיניים והרבה מאוד הנאה וכלים שמקבלים, אפילו בהרצאה אחת קצרה של פחות משעה.

והשאלה היא, אדם שצופה בנו ומתלבט אם להגיע, לחוות כזה ערב, רק להתרשם אפילו, מה יכול לגעת בו, להוביל אותו לעשות את הצעד ולבוא?

אני מבין שקשה לאדם לזוז, בפרט לבוא לאיזו הרצאה, אירוע כזה שהוא לא מכיר, לא יודע ולא רגיל. זה לא איזה מועדון ולא פאב, זה משהו מיוחד. אבל קודם כל צריכים להראות לו איפה זה קורה, כל מיני קליפים, לאיזה דף הסבר הוא יכול להיכנס , מה לקבל שם, ולהגיד שיש בזה ידיעות כאלו שהוא לא ישמע בשום מקום על החיים שלו. איך לשלוט בחיים, איך לקנות בחיים דברים שלא מוכרים אותם לא בסופרמרקט ולא באף מקום, על מהות החיים, איך להרגיש טוב בחיים בסופו של דבר. זו חכמת הקבלה. קבלה היא מהמילה לקבל, איך לקבל את הטוב האמיתי בחיים. לא מדובר בחזרה בתשובה, לא מדובר באיזו טרחה גדולה, אלא תבוא, תשמע, אתה יכול לצאת באמצע, בסוף, מתי שאתה רוצה, זה לא מחייב אותך לכלום, אף אחד לא ידרוש ממך שום דבר.

לכן אני אישית מאוד ממליץ, אני הקדשתי לזה את כל החיים, אז ודאי שזה מאוד חשוב לי, אבל אני חושב שזה חשוב לכל אחד. במיוחד בימינו שהעולם נמצא בכזאת מערבולת חשוב לדעת מה קורה כדי לשלוט, לדעת באיזו צורה טובה יותר למצוא עבודה, לנוח, לגדל ילדים, לשמור על משפחה, על עצמו, לשלוט במקצת לפחות על הגורל. הכול נותנת לנו חכמת הקבלה בזמן שהעולם לגמרי לא נותן לזה שום אמצעים והבחנות והבטחות. לכן כדאי לכולם לבוא ובאמת לדעת איך אני משנה את הגורל שלי.

תלמיד: אנחנו מזמינים את כולם להיכנס לאתר שלנו "קבלה לעם" ולהגיע לערב המבוא הפתוח שקרוב אליהם, לגלות את הטוב בחיים.

נתראה. בהצלחה לכולם.

(סוף השיעור)