תקציר שיעור צהריים – 1.4.24
על בסיס מאמר "כל מקדש שביעי - ב"
כשאתה נמצא בייאוש מוחלט, וביקשת כבר הרבה פעמים וכל פעם קיבלת קצת אבל ברור שזה לא מספיק, ועוד הפעם ועוד הפעם וכן הלאה, וכבר אין לך מוצא אחר, אתה מגיע למצב שבו אתה כבר מבקש בפעם האחרונה כי אתה חייב לבקש, אחרת אין לך שום אפשרות אחרת, שום הזדמנות להשיג את הבורא. אתה איכשהו מתקרב אל הבורא במשהו, מאלץ אותו לענות לך, ואז אתה מקבל מענה.
צריך לראות את המצב הנוכחי ככל האפשר, לתאר את המצב העתידי הבא ובאיזה אופן כולכם בעשירייה נותנים מעצמכם הכול כדי לעלות עכשיו יחד לבורא.
אנחנו לא יכולים לשקול את החיסרון של כל אחד ואחד וגם לא את החיסרון האינטגרלי המשותף, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לבקש מהבורא שיחבר אותנו כך שכל הכלים שלנו יהפכו לכלי שלם אחד.
איך אנחנו יכולים להשתמש בטבע האגואיסטי שלנו בשביל לקדש את הנקודה שבלב? להתקרב כמה שיותר זה לזה, לעזור זה לזה ולראות מה עוד אפשר לעשות כדי לבנות בינינו רצון אחד משותף, רצון אינטגרלי.
"ועינו אותם ארבע מאות שנה", משמע ארבע בחינות של המלכות.
זו הדרך והיא צריכה לקחת הרבה זמן. עלינו להיות כל הזמן בפנייה לבורא, בכל מיני בקשות שיחבר בינינו, יקרב בינינו, גם כחברים בינינו וגם כחברים עימו. רק אחרי שאנחנו מסיימים את כל הבקשות שלנו, אז נראה את עצמנו בצורה שלמה.
למרות שאנחנו מתקדמים, ייתכן שכל פעם המצב ייראה לנו גרוע יותר, אבל כך הבורא עוזר לנו לדרוש.
צריך לצאת מעצמך ולהפוך את עצמך לניטרלי, להתכלל ברצון של החבר, להתפעל מהרצון שלו ולפנות לבורא. כאילו אתה מבקש בשבילו מבלי להפעיל את הרצונות הפנימיים שלך אלא פשוט מבקש עבורו.
"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", כלומר יבקש עזרה כדי להיות שייך ליצר הטוב, לתכונת ההשפעה, לחיבור ואהבה.
אני מרגיש חושך מהחברים, איך להגדיל ביניהם את האהבה לבורא? תבקש מהבורא, תבקש. על הכול אנחנו צריכים לבקש.
האם המילוי הגדול הוא חיסרון, מילוי או קשר עם העליון? גם וגם, מילוי החיסרון. כשמורגש שהאור חיבר את כל החיסרון שלנו ומורגש שהאור עצמו ממלא את החיסרון.
מה אנחנו עושים עם האור שמקבלים, איך אנחנו משתמשים בו הלאה ולא כדי ליהנות? אנחנו מתחברים איתו, מתחברים תחת האור עם כל החברים, ויחד במאמץ משותף, אנחנו מבקשים מהבורא שיקרב אותנו אליו.
איך להפסיק לדאוג לעצמנו ולהתחיל לדאוג לרוחניות של החברים? להיות נכללים זה מזה ככל האפשר.
איך להתגבר על העצבות שלי כדי לא להעציב את הבורא? אם יש לפניך אפשרות להיות במקום שממנו אתה יכול לעשות משהו טוב לבורא, אז איך אתה בורח? עליך להתקרב אליו ככל האפשר.
אילו תרגילים על האדם לעשות כדי לעורר תשוקה ללימוד? לתת דוגמה לחברים בעשירייה, מזה הוא יקבל התקדמות ברוחניות, הבורא יקדם אותו. האדם צריך להראות לכולם כמה הוא חושב שצריכים להצליח, להתחבר, לשאול שאלות מתוך רצון להתקרב זה לזה.
מה נותן לנו את הכוח והתענוג שנוכל כל הזמן לחיות במצב של חיסרון? שנרצה למסור את החיסרון הזה לכל באי עולם, זה ישמור שגם הכלי שלנו יהיה פתוח לקבלת העזרה מלמעלה.
"לקדש את היום השביעי" ברוחניות משמע לעלות למדרגה עליונה יותר.
מידת הייאוש השלמה היא כשאדם מתייאש מכוחותיו עצמו ומעלה צעקה לבורא שישמע אותו ויעזור לו סוף סוף.
חיסרון זה כשאני מרגיש שחסר לי משהו, שיש לי רצון אליו. תסתום את האף ואת הפה, ואחרי דקה או חצי דקה תרגיש שחסר לך אוויר, למצב כזה אנחנו צריכים להגיע. אם אני לא מרגיש את הבורא, אם אני לא מרגיש את החברה, אני מרגיש כמו שאין לי אוויר.
העזרה במלחמה עם יצר הרע צריכה להיות משותפת.