שיעור צהריים 01.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מאמרים בנושא פסח

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1793 מאמר 380 "כל מקדש שביעי (ב')"

כל מקדש שביעי (ב')

בא תשמ"ג

""כל מקדש שביעי כראוי לו... שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". יש להבין מהו הפירוש "על פי פעלו". ומהו החידוש, הלא גם בגשמיות מקבל שכר רק על פי פעלו. ומי שעובד שעות נוספות מקבל שכר רב יותר ממי שאינו עובד שעות נוספות. אם כן מהו החידוש שאומר "שכרו הרבה מאוד". ואחר כך אומר שיקבל שכר רק על פי פעלו.

חז"ל אמרו, "הולך ואינו עושה שכר הליכתו בידו". ויש להבין ענין העשיה מהו. הנה חז"ל אמרו, "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה" (קידושין מ' ע"ב).

ופירש אאמו"ר ז"ל, ש"מעשה" נקרא מה שהאדם מהפך את כלי קבלה שלו לכלי השפעה, שזה שאמרו רז"ל, "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ומביא המדרש שעשיה הזאת זהו ענין, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שלעשיה הזאת צריך האדם להגיע.

חז"ל אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". ויש להבין למה לא נתן הקדוש ברוך הוא כח לאדם שיכול לנצח את היצר הרע. ואם אין זה בידי אדם, למה הקדוש ברוך הוא לא עושה את הכל.

היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצר הרע, והקדוש ברוך הוא רק עוזרו, אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה מה'.

ובשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא שהאדם יעשה מלחמה ואחר כך הוא בא ועוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", ופירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה" (ברכות דף ה' ע"א). משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואחר כך בא הקדוש ברוך הוא ועוזר לו.

אאמו"ר ז"ל אמר פשט על מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל את ה', "במה אדע כי אירשנה". "ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

ואמר ז"ל, כיון שראה את ההבטחה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא, שאמר לו, "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אמר "במה אדע". כי אין אור בלי כלים, והוא לא ראה שהבנים שלו יהיה להם צורך להשגות האלו, אלא שהם יסתפקו במועט.

לכן אמר לו, "ידע תדע" שהם יהיו בגלות, והם ירצו לצאת מהגלות. ואז בלי העזרה לא יוכלו לצאת מגלות מצרים. לכן על ידי זה הם יהיו מוכרחין לקבל ממנו את העזרה. וכל פעם הם יצטרכו לקבל השפעות גדולות, ועל ידי זה כבר יהיו נצרכים לאור התורה, כי רק התורה היא התבלין.

וזהו על דרך שאמרו בזהר הקדוש, "הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל, במה. ומשיב, בנשמתא קדישא, כד איתייליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא, זכה יתיר יהבין ליה רוחא". נמצא שעל ידי זה הם יהיו נצרכים לעזרת ה', ועל ידי זה יהיה להם כלים לקבל את ירושת הארץ.

ובזה נוכל לפרש מה ששאלנו, מה זה ההולך ואינו עושה. הכוונה - מי שמתחיל ללכת בדרך ה' להגיע לידי מעשה, שזה פירוש "כל מקדש שביעי". ופירש אאמו"ר זצ"ל "שביעי" פירוש שבי - הוא.

ולפי זה יהיה הפירוש, בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות כנ"ל.

נמצא שהאדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע.

לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום.

נמצא לפי זה, "על פי פעלו", יהיה פירוש ההיפך מגשמיות. כי בגשמיות כל פעם שנותנים עבודה טובה אז משלמים בשביל טיב עבודה. וכאן ממש להיפך, כי עד כמה שהאדם רואה שאין הוא מסוגל לשום דבר שבקדושה, אז הוא צריך לעזרה יותר גדולה. לכן מוכרחים לתת לו כל פעם עזרה יותר גדולה, היינו השגה יותר גדולה.

נמצא ששכרו הרבה מאוד על פי פעלו, שהוא רואה את החסרון שלו, אז הוא מוכשר לקבל מילוי יותר גדול. וזה פירוש, הולך ואינו עושה. הוא הלך במלחמה ואינו עושה, היינו שלא יכול לעשות שכל המעשים שלו יהיו לשם שמים. אומרים לו, שכר הליכה בידו, שדוקא שהולך ואינו עושה אלא הוא צריך לעזרת ה', דווקא על ידי זה הוא מקבל את ירושת האבות."

אני חושב שהמאמר בסדר, קצר ולעניין.

שאלה: במה זה תלוי שנעשה כול מה שאפשר מכל הלב בלי שום גבולות והגבלות, ולקוות שהבורא יענה למאמצים שלנו?

זה כאשר את נמצאת בייאוש המוחלט ואין לך שום מוצא אחר. כבר הרבה פעמים ביקשת, כל פעם קיבלת קצת, אבל ברור לך שזה לא היה מספיק, וכך עוד פעם ועוד פעם. בסופו של דבר את מגיעה למצב שבו את כבר כביכול מבקשת בפעם האחרונה, ואת חייבת לבקש, כי אין לך שום אפשרות אחרת, הזדמנות להשיג את הבורא, איכשהו להתקרב אליו במשהו, לאלץ אותו לענות לך, ואז את מקבלת מענה.

תלמידה: האם אני צריכה להיות בטוחה שבמידה שיכולתי עשיתי, או שצריך להיות בי צער שלא השקעתי את המאמצים שהייתי צריכה?

גם זה צריך להיות, גם צער על זה, כן.

תלמידה: מה יעזור לסנכרן בעשירייה כדי לראות את המצב הבא, לדמיין אותו, שאנחנו רוצים לבוא אליו, ואז כבר לעשות אותו בפועל?

בצורה מקסימאלית ככל הניתן עליכן לראות את המצב הנוכחי, לתאר את המצב הבא, העתידי, ובאיזה אופן כולכן יחד בעשירייה נותנים מעצמכן את הכול כדי לעלות עכשיו יחד לבורא.

תלמידה: מה יעזור בחיבור אקטיבי להחזיק את המסירות בינינו ולבורא?

לא צריך להישאר כלום, לתת את הכול.

תלמידה: האם צריכה להיות איכות של חיסרון של כל אחת כדי להגיע לבקשה משותפת? כי הרי יש רמות חיסרון שונות כדי להגיע לבקשה אחת. ואיך להגדיל את איכות החיסרון?

אנחנו לא יכולים לקבוע, אנחנו לא יכולים לשקול את החיסרון של כל אחד וגם לא את החיסרון המשותף, האינטגרלי. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לבקש מהבורא שהוא יחבר אותנו בצורה כזאת שכל הכלים שלנו יהפכו לכלי אחד שלם.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בטבע האגואיסטי שלנו בשביל לקדש את הנקודה שבלב?

להתקרב זה אל זה כמה שיותר, לעזור זה לזה, ולראות מה עוד אפשר לעשות כדי לבנות בינינו רצון אחד משותף, אינטגרלי.

שאלה: האם "הולך ולא עושה", זה מישהו שעובד ולא מרגיש שהוא עושה?

יש גם כאלה.

תלמיד: הכוונה שהוא לא עושה חשבון "עשיתי, מגיע לי", דברים כאלה.

יש בזה כמה וריאציות. יכול להיות אדם שעושה הרבה ומרגיש שהוא נמצא בעלייה בעבודה שלו. יש מקרים שאדם מרגיש שהוא אומנם עושה, אבל עם זאת מרגיש שהוא לא עשה כלום, לא מספיק, ואז אין לו גירוי פנימי כך שהוא יכול לבקש משהו, כי אין על מה לקבל. ויש עוד כמה הבחנות כאלה.

שאלה: איך לקיים את הדינאמיקה של העבודה בכל רגע בעשירייה ומחוץ לעשירייה בשביל להיות בהשתוות הצורה?

להיות מחוברים. אין לי תשובה אחרת.

שאלה: אם הקול של השכל, של הדעת, מאיים עליי, האם עדיין צריך לבקש, ולא להקשיב לקול שבראש שלי כשיש חיסרון?

בשום פנים ואופן לא.

שאלה: מה זה "ארבע מאות שנה"?

ארבע מאות שנה הן ארבע בחינות של המלכות.

שאלה: אני לא מבינה למה אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו בקבלה קשה להבין שהחיבור הוא התרופה לכל הצרות או הרעות בעשירייה?

להבין זה מילא. אלא צריך להתחיל להשתמש בו נכון כדי לרפא את כל הטעויות, השגיאות, כדי שיהיה לנו כלי אחד גדול ושלם ובו להתחיל לדרוש מילוי.

תלמידה: למה לוקח לנו כל כך הרבה זמן? למה אנחנו באיחור?

זו דרך שצריכה לקחת הרבה זמן. אנחנו צריכים להיות כל הזמן בפנייה לבורא בכל מיני בקשות, שיחבר בינינו, שיקרב בינינו, גם בינינו כחברים, גם כחברים עם הבורא עצמו, יותר ויותר. רק אחרי שנסיים את כל הבקשות שלנו, אז כנראה נוכל לראות את עצמנו בצורה השלמה.

תלמידה: למה יש לי תחושה שאנחנו כל פעם במצב יותר גרוע, או שהמצב נהיה יותר גרוע?

כן, יכול להיות שזה נראה לנו יותר גרוע כל פעם, אומנם אנחנו מתקדמים. כי כך הבורא עוזר לנו לדרוש.

שאלה: כשאני מבקשת עבור אחרים, יוצא שזה מהמצב, מהרצון הפנימי שלי. איך לבטל את המצב שלי ולבקש עבור החברות מהמצב שלהן?

זאת שאלה נכונה ובאמת את צריכה לצאת מעצמך, להפוך את עצמך לנייטרלית, להתכלל ברצון של החברה, להתפעל מאותו הרצון ולפנות לבורא. כאילו את מבקשת בשבילה, מבלי להפעיל את הרצונות הפנימיים שלך, אלא פשוט מבקשת עבורה.

תלמידה: ולא משנה איזה רצונות יש לה, העיקר לבקש עבורה?

נכון.

שאלה: כתוב שהבורא לא נתן לאדם כוחות להילחם ולנצח את יצר הרע וגם נאמר שתמיד ירגיז אדם את יצר הטוב על יצר הרע. מה הפעולה הזו?

הפעולה היא שהאדם מבקש עזרה כדי להיות שייך ליצר הטוב, לתכונת ההשפעה, חיבור ואהבה.

תלמידה: כשקראתי את הקטע הזה, הייתה תחושה שמדובר בפעולת אמונה בבורא. לא משנה מה האדם מרגיש ורואה ביצר הרע, יש אמונה שהבורא יציל אותו.

כן.

תלמידה: האדם נלחם ביצר שלו, כל עוד הוא לא מבין את גדלות הבורא ואוהב אותו עם כל היצר שלו?

כן.

תלמידה: וכשהאהבה הזאת קורית, האדם מתבטל לנצח ולנצח עובד אותו?

לא הייתי אומר לנצח, אין "לנצח", יש חמש מדרגות של שירות לבורא, עבודת ה'.

שאלה: האדם חייב להתחיל את המלחמה ואז הבורא בא ועוזר. איך נכון להתחיל את המלחמה בעשירייה?

צריך להיות פשוט קשורים יחד, מחוברים ככל האפשר יותר צמוד, כאיש אחד בלב אחד. זה העיקר, זה מה שהכי חשוב.

שאלה: כתוב "הבא לטהר מסייעים אותו", אפשר להגיד שלפי הטהרה של הרצון האדם מקבל יותר מילוי?

כן.

תלמידה: ובהתאם, אם המילוי מגיע זה אומר שהאדם מצליח לטהר את הרצון?

כן.

תלמידה: אני מרגישה הודיה ענקית לבורא, אבל מהחברות אני מרגישה חושך. איך להגדיל בהן את האהבה לבורא?

תבקשי מהבורא, על הכול אנחנו צריכים לבקש.

שאלה: כתוב "ששכרו הרבה מאוד על פי פועלו, שהוא רואה את החיסרון שלו ואז הוא מוכשר לקבל מילוי יותר גדול". מה המילוי הגדול, השכר הגדול הזה? זה חיסרון, מילוי או קשר עם העליון?

גם וגם, מילוי החיסרון. כאשר מורגש האור שחיבר את כל החיסרון שלנו והאור עצמו שממלא את החיסרון.

תלמידה: כנראה בעבודה שלנו אנחנו לא צריכים ממש לרוץ אחרי זה, זו לא תהיה קבלה נכונה.

למה?

תלמידה: כי זה עבור עצמי, אם יש כבר טעם ויש רצון לחזור אליו ולהתעמק בו, נדמה לי שיש שם סכנה.

לא.

שאלה: שמענו עכשיו בשיעור שלא צריך סתם לקבל אור, אלא צריך לדעת איך להשתמש באור הזה בעשירייה. אנחנו מתחברים, האור מגיע אלינו. איך אנחנו משתמשים בו לא כדי סתם להנות? מה אנחנו עושים עימו?

אחר כך אנחנו מתחברים אתו, מתחברים תחת האור עם כל החברים, ואז כבר ביחד, במאמץ המשותף שלנו, אנחנו מבקשים מהבורא שיקרב אותנו אליו.

שאלה: איך להפסיק לדאוג לעצמנו ולהתחיל לדאוג לרוחניות של החברות? איך אני יכולה להרגיש את התלות הזאת בחברה ואת הדחיפות לדאוג לה?

להתכלל ככל האפשר זה מזה.

שאלה: כשאני מרגישה עצבות, אני חושבת שזה יכול להעציב את הבורא ואני לא רוצה שזה יקרה, אני רוצה לשמח אותו. איך אני יכולה להתגבר על העצבות שלי כדי לא להעציב את הבורא?

איך את יכולה? כמו שאת אומרת, יש לפניך עכשיו אפשרות לקבל מקום שממנו את יכולה לעשות לבורא משהו טוב. אז איך את בורחת מזה? את צריכה להתקרב אליו ככל האפשר.

שאלה: מהמאמר שמעתי שכל החיים שלנו הם מלחמה ורק בכך שאנחנו מתקנים את הרצונות שלנו לטובים עבור החיבור, אנחנו יכולים לקבל שלום דווקא בעולם הזה, בארץ הזו.

כן, ביטאת את זה יפה.

שאלה: כתוב ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים". האם כדי להשיג את זה, הכוונה שלי צריכה להיות שבכל מה שאני עושה, אני צריך לאהוב את הזולת ועם האהבה הזו להגיע אחרי כן לאהבת הבורא?

כן.

שאלה: אומרים "נעשה ונשמע". איך אנחנו יכולים לשמוע את הבורא בצורה יותר ברורה? האם מתוך הטהרה שלנו או שזו מתנה שאנחנו מקבלים מלמעלה?

מתוך זה שנשתפר.

שאלה: איך להקיף, לעטוף את הלימוד שלנו בתשוקה?

צריך לנסות בכל מיני אופנים, צדדים, הבחנות, כך שיהיה ברור לאדם ולבורא מה הם רוצים להשיג.

תלמיד: איזה תרגילים צריך לעשות כדי לפתח את התשוקה הזאת ללימוד?

איזה תרגילים? האדם צריך לתת דוגמה לחברים בעשירייה, זה העיקר שכל אחד צריך לתת.

תלמיד: ומה הוא יקבל מזה?

הוא יקבל מזה התקדמות ברוחניות. באמת יקדמו אותו, הבורא יקדם אותו. הוא צריך להראות לכולם עד כמה הוא חושב שצריכים להצליח, להתחבר, לשאול שאלות מתוך זה שרוצים להתקרב זה אל זה. כך עליו לעשות.

שאלה: הבורא הבטיח את ירושת הארץ לישראל תחת בתנאי שיהיה להם חיסרון. מה נותן לנו את הכוח והתענוג, שנוכל כל הזמן לחיות במצב הזה של חיסרון?

שאנחנו נרצה למסור את החיסרון הזה לכל באי העולם. וזה ישמור על זה שגם הכלי שלנו יהיה פתוח לקבלת העזרה מלמעלה.

תלמיד: וזה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך בחיסרון?

כן.

שאלה: מה התפקיד של הכאב או הסבל שאנחנו מרגישים, במצב הזה של הייאוש שאנחנו מרגישים בפניה לבורא?

אנחנו לא יכולים להישאר בייאוש, רוצים לצאת ממנו יותר מהר, ולכן הסבל עוזר לנו.

תלמידה: האם אנחנו באמת נותנים לבורא נחת רוח, כשאנחנו מצליחים לראות את היצר רע שלנו?

יותר טוב אם אנחנו עולים על פני יצר הרע, ומגיעים ליצר הטוב, אז אנחנו עושים לו נחת רוח.

שאלה: מה זה אומר ברוחני לקדש את יום השביעי?

לקדש את היום השביעי ברוחניות משמע, לעלות למדרגה עליונה יותר.

שאלה: מה העניין של הבטחת ירושת הארץ. למה דווקא כלפי הדבר הזה יש הבטחה מצד הבורא. הרי יש עוד הרבה מצבים שאין לגביהם הבטחה?

בסופו של דבר הבורא מביא אותנו לירושת הארץ. כדי שאנחנו כן נקבל את הכלי הזה הגדול, ואת האור שמתקן אותו, וכך נעלה לנצחיות לשמים.

תלמיד: האם יש מה ללמוד מזה שכשמבטיחים את ירושת הארץ לעומת קבלת התורה, שעליה אין הבטחה, וזה גם עוד מצב שמתגלה בדרך?

כן.

שאלה: אמרת שכדי לפנות לבורא, אנחנו צריכים להגיע למידה שלמה של הייאוש. איך נמדדת מידה כזו, או איך מגיעים אליה?

אני לא יודע מה המידה הזו של הייאוש השלם המלא. אבל זה כאשר האדם מתייאש מכוחותיו עצמו, ומעלה צעקה לבורא שישמע אותו, וסופסוף יעזור לו.

שאלה: אם אני מאוד שקט, ואני נמצא ממש בריכוז, מתגלה איזשהו מקום בלב שיש בו מין רצון כזה, שיש לכל אחד מאיתנו. האם זה נשמע כמו לב, כמו השתוקקות של הלב?

כן.

שאלה: בפסקה השנייה כתוב "חז"ל אמרו הולך ואינו עושה שכר הליכתו בידו". ובהמשך הוא מדבר על המעשה. מה זה אומר שהוא הולך ואינו עושה, איזה מצב זה?

שהוא לא מגיע לעשות איזו מצווה, איזה תיקון בכלי. אבל בכל זאת הוא עשה חלק מההכנות או כמעט את כולן, ולכן לפחות שכר ההליכה בידו.

תלמידה: אצלנו שכר הליכה זה בעצם להיות קשור לעשירייה. או שזה גם תהליך אקטיבי?

כל מה שאנחנו עושים בתוך העשירייה כדי להתקדם לתיקון הכלי הכללי, או לחברים פה ושם בתוך העשירייה, הכול נקרא שאנחנו נמצאים בדרך ומתקנים. ואסור לנו לזלזל בזה.

תלמידה: זה מורגש כפעולה, "הולך" מורגש כפעולה מאוד אקטיבית.

כן, זו פעולה, ודאי.

שאלה: לחיסרון גשמי האדם תמיד מוצא כוחות כדי למלא אותו. לחיסרון רוחני האדם צריך להתחיל את העבודה, והבורא משלים לו את הכוח, כדי להמשיך בעבודה הזאת. האם העיקרון הזה נמשך לאורך כל הדרך, או שבסוף מגיעים למצב שעובדים לבד?

כן, ודאי שעיקרון הזה תמיד בתוקף.

תלמיד: אז מה זה מצוות קלות שאדם דש בעקביו?

שכך הן נראות כביכול.

תלמיד: אבל יש כאן גם עבודה של לבנות כוונה?

נכון. אתה צודק. אבל בכל זאת כך זה נראה מלכתחילה.

שאלה: "הולך ולא עושה" זאת אומרת, שהבן אדם צריך כל הזמן לעשות מאמצים. אבל הוא צריך להגיע לאמונה שאם הבורא לא יעזור, הוא לא יצליח, כי הוא רואה שהוא לא מצליח בפועל?

כן.

תלמיד: ודווקא ככה הוא יכול לפנות?

כן.

שאלה: האם ניתן לומר שבתפילה שלנו עבור החברים, אנחנו בעצם מבקשים על התיקון שלנו. כי מה שאנחנו רואים כפגום בהם, בעצם פגום בנו?

כן, בסופו של דבר ככה אני מתקן את עצמי. אתה צודק.

שאלה: האם הבורא בכוונה שם אותנו בגלות מצרים, כדי שנזדקק לו?

כן.

שאלה: האם חייבים את הרגשת הייאוש לפני קבלת העזרה מלמעלה?

כן.

תלמיד: האם חייבים את כל מאמצים שאנחנו עושים כדי להשיג את הרגשת הייאוש?

כן.

שאלה: לפי המשפט "הולך ולא עושה, שכר הליכה בידו", האם יש מצב שהאדם עושה אבל הוא לא מודע לכך שהוא עושה?

לא, זה לא נחשב.

תלמיד: כלומר הכול תלוי בכוונות?

כן.

שאלה: כשמגיעים להכרה שאין עוד מלבדו ושהכול נשלט לגמרי על ידי הבורא, זה כל כך מלחיץ שנדמה שבמצב הזה אי אפשר לבקש ואין עוד מה לבקש. איך לצאת מהלחץ הזה כדי להרגיש שיש על מה לבקש?

להתחבר עם החברים.

שאלה: כתוב שלאדם נתנו מהלידה נפש, ולמי שזכה יותר נתנו רוח. האם אפשר להגיד שעבודה עם שכל זו הנפש שבכלי?

כן.

שאלה: האם כדי לתת נחת רוח לבורא, הקשר עם העשירייה צריך להיות רוחני בלבד?

לא רוחני בלבד. הקשר צריך להיות רוחני, גשמי, כל סוגי הקשרים.

שאלה: במאמר כתוב ש"הולך ואינו עושה ונצרך בעזרת הבורא". איך להשיג את הרמה הזאת, את הדרגה הזאת של עזרת ה'?

תמשיכי לעשות ואת תרגישי מה ההבדל בין זה לזה.

שאלה: האם כל חבר בעשירייה צריך להראות דוגמה לחיבור והפצה כדי שהעשירייה תתקדם יחד לבורא?

כן, זה עדיף.

שאלה: בעשירייה יש לנו הבדלי הבנה של המילה "חיסרון". מה הבדל בין חיסרון ורצון, או השתוקקות?

חיסרון משמעו שאני מרגיש שחסר לי משהו וזה נקרא שיש לי רצון לזה. למשל, אם תסתמי את האף ותסגרי את הפה, אז אחרי דקה או חצי דקה תרגישי עד כמה חסר לך אוויר. לזה אנחנו צריכים להגיע. אם אני לא מרגיש את הבורא, אם אני לא מרגיש את החברה, אז אני כמו בלי אוויר.

שאלה: נתת עצה לחברה, להפוך את עצמה לניטרלית, להתכלל ברצון של החברה, להתפעל מאותו הרצון, ולפנות לבורא מבלי להפעיל רצונות פנימיים שלה, אלא פשוט לבקש עבורה. ואחר כך הוספת בשאלה אחרת, שאנחנו צריכים לרצות למסור את החיסרון הזה גם לכל באי העולם, וזה ישמור על כך שגם הכלי שלנו יהיה פתוח לקבלת עזרה מלמעלה. האם אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו באמת משלבים את שתי הפעולות הפנימיות האלה, כדי שזו תהיה באמת פנייה שלמה לבורא?

יכול להיות שכן. תנסי ותספרי לנו אחר כך.

שאלה: כשהאדם מצליח לפתוח את הלב שלו לבורא, הוא מרגיש כל מיני דברים. הוא מרגיש הקלה, הוא מרגיש עצוב וגם שמח. איך להבין את כל התחושות האלה, מה הפירוש שלהם?

את צריכה לדעת מה הפירוש. תני לי דוגמה שאת לא מבינה איזו מילה, מצב או פעולה.

תלמידה: אני רוצה לשנות את עצמי ואני לא יכולה. אבל כשאני פונה לבורא שהוא ישנה אותי, אני מאוד שמחה מזה אבל שום דבר לא משתנה, אני לא מרגישה שאני נהיית יותר טהורה. אומנם אני שמחה מהפנייה עצמה, אבל אני עצובה מזה ששום דבר לא באמת משתנה.

נשתדל לעזור לך.

שאלה: החיבור שלנו משותף, האם גם המלחמה עם יצר הרע היא משותפת?

העזרה במלחמה ביצר הרע צריכה להיות משותפת.

שאלה: כשאדם נכנס לגלות מצרים, האם הוא יכול להכיר בכך שהוא נכנס לשם?

כן. הוא מכיר בזה, מבין את זה.

שאלה: האם חוץ ממסירות נפש ורחמים אין לנו מה עוד לתת לחבר?

את מבקשת עוד משהו?

תלמידה: חוץ מאור וחסדים אין לנו עוד מה לבקש. אנחנו צריכים לבטל את עצמנו לחלוטין, את הרצונות שלנו, את הרגשות, את המחשבות, ולהיות לגמרי בלב של החבר, לחבק אותו, ולבקש עבורו מהבורא.

כן, זאת פעולה טובה.

תלמידה: וחוץ מהפעולה הזאת, לא צריך שום דבר אחר.

נכון, את צודקת.

שאלה: קודם אמרת שאנחנו צריכים להפוך לכלי אינטגרלי שפונה ביחד כדי לקבל את המילוי. איך להבין את מה שאני רואה בעשירייה שלי? איך זה משקף לי את התיקון שאני צריכה לעשות?

בסופו של דבר את צריכה לעזור לכל הכלי הכללי, האינטגרלי.

תלמידה: אז מה שאני רואה שחסר בעשירייה או בקבוצה אלה המעשים שעוד חסרים לי בעבודה שלי.

אולי את חייבת להיות יותר קרובה לחברות.

(סוף השיעור)