שיעור בוקר 10.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", אותיות כ"ב-כ"ג

קריין: אנחנו ממשיכים ללמוד את מאמר "הערבות" של בעל הסולם, אנחנו נמצאים באות כ"ב.

בעצם אין לי מה להגיד. זה מאמר שמדבר על החיבור שלנו לעשירייה ודרך העשירייה התקשרות לבורא ולכן בעל הסולם עשה אותו כחצי השני של "מתן תורה". שמתן תורה כביכול מגיע מלמעלה, מהבורא לנבראים, ואת הערבות הנבראים חייבים לייצב ביניהם כדי בחזרה להתקשר לבורא ולהגיע לדבקות זה בזה שזה יקרא גמר התיקון. אז בואו נראה מה הוא ממשיך.

קריין: אות כ"ב.

אות כ"ב

"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.

כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.

שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.

וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו".

כאן בעל הסולם מסביר לנו דבר חמור בעצם שיש בתיקון הכללי של העולם, שכל אחד אחראי על כולם וכל אחד גם נמצא כתוצאה מכולם. זה ברור, אם המערכת היא אינטגרלית, גלובלית, אם כולנו קשורים זה לזה כמו שהיא הייתה מלכתחילה, אז לא יכול להיות אחרת, אלא אחרי השבירה, בכל אחד מבני האדם, שבכל אחד יש רצון משלו, נמצאים גם כל הרצונות של האחרים, בהתכללות הדדית. לכן האדם נקרא "עולם קטן", כי מה שהוא מתקן הוא מתקן בעצם את כל התכללות הרצון הכללי של כל באי עולם בו, וככה בו ובו ובו.

וכשאנחנו מתחילים לקשור את כל הדברים האלה, מהקומבינטוריקה הזאת, שמחברים את כולם יחד, אנחנו מגיעים באמת להגדלת הבורא בנו פי תר"ך פעמים, שאנחנו נוכל להרגיש אותו, להבין אותו, לראות אותו, להוציא אותו מהמסתור, לקרב אותו אלינו, להתמלאות בו בכלי הגדול שלנו, אבל כל אחד צריך בעצם קודם לגלות שהוא כלול מכולם. וההתכללות הזאת שהיא נעשתה משבירת הכלי היא בעצם קובעת לנו את כל החוקים הרוחניים, למה עד כדי כך אנחנו צריכים לדאוג, לחשוב, להשתתף, להתקרב וכולי.

ההתקרבות הזאת זה אל זה היא הכרחית כדי לגלות את הבורא, לתת לו מקום להתגלות, אחרת אנחנו לא מגיעים לשום מטרה וגם לא עושים נחת רוח לבורא.

שאלה: לא ברור לי הקטע הזה "שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת". לא ברור לי, האם אחד יכול להשפיע על כל האנושות?

ודאי. "כלל ופרט שווים", שמעת על זה. עכשיו תסביר לי מה זה כלל ופרט שווים.

תלמיד: זה מה שמעניין אותי, אם מספרית יש נניח שני מיליארד אנשים, אז איך אחד יכול להשפיע על שני מיליארד אנשים?

ברוחניות הם כולם שווים.

תלמיד: איך אפשר להסביר את זה?

"דין פרוטה כדין מאה", שמעת את זה?

תלמיד: בוודאי.

תגיד לי בבקשה. תסביר.

תלמיד: כמו שאתה אומר שבני ברוך יכולים להשפיע על כל העולם.

אנחנו, אם נתקן את עצמנו, ואפילו אגיד לך עוד יותר, אם עשירייה אחת מאיתנו תגיע לתיקון היא תגרום בזה תיקון לכל העולם. לא גמר התיקון, כי בגמר התיקון כל אחד הוא צריך לעשות אותו דבר בעשירייה שלו, אבל בכל זאת בצורה כזאת כן מתקדמים.

תלמיד: אתה רוצה להגיד שמבני ברוך, כל כך הרבה מאות, אלפי אנשים, אין לנו עשירייה אחת כזאת?

בינתיים, שמתקרבת לגמר התיקון?

תלמיד: בוודאי.

מה יש לך? אני על זה לא רוצה לדבר איתך.

שאלה: הערבות שלנו לאנושות זו ההפצה שלנו?

לא, אנחנו קשורים לכל המערכת של כל הנשמות. המערכת הזאת כוללת את כל הנשמות שבכלל קיימות מהכלי דאדם הראשון, ולא סתם בני אדם שעכשיו חיים בעולם הזה, זה הרבה יותר מזה. ולכן כשאנחנו עובדים אנחנו פועלים על כולם, כי הקשר בין כולם הוא לא נפסק. ולכן אנחנו צריכים לראות מזה את האחריות הגדולה שמוטלת עלינו, שאנחנו כמו חלוצים בכל התהליך הזה, שצריכים כך לבצע את התיקון. לכן יש אחריות גדולה על כל אחד ועל כל עשירייה ונגיע לזה.

בוא נשמע עוד כמה שאלות, אחר כך נעבור שוב על הקטע הזה.

שאלה: בשתי הפסקאות האחרונות של האות הזו שעכשיו קראנו בעל הסולם כותב שמי שחוטא הוא לוקח את גרגרי המאמץ של החברים שהם שמו על כף המאזניים. אני מבין שאותו החוטא זה אני, בזה שאני לא משקיע מספיק בעשירייה. איך אני יכול לשכנע את עצמי או מה צריך לפעול עליי, להשפיע עליי כדי שאני לפחות לא אקח? אני כבר לא מדבר על זה שאני אתן, אבל לפחות לא אקח.

כל פעם להתכלל יותר ויותר עם מה שכותב בעל הסולם ולדבר על זה עם החברים וכך להשתדל. אין לי כאן מה להגיד, זו עבודה שבלב, ככל שתחשוב על זה יותר אז תוכל לממש.

תלמיד: בפסקה האחרונה בעל הסולם כותב "שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו". מהי אותה התאפקות כלפיי אותן התאוות שבגלל זה הכול קורה?

זה כל המחשבות על מנת לקבל שמנתקות אותך מהעבודה בקבוצה. שאתה לא חושב על החברים, או חושב עליהם פחות מעל עצמך. העיקר זה החיבור, להביא לבורא ככה [בכפות הידיים] את החיבור בינינו כדי שיתגלה וישמח. סך הכול.

שאלה: מתוך שמונה מיליארד אנשים, איך יכול להיות שיש אדם אחד שלא יכול להתגבר על התאווה שלו והוא דוחף את כל העולם אחורה?

כל אחד ואחד. וודאי. למה אתה חושב שיש אחד? אני אומר שכולם דוחים את ההתקדמות הרוחנית, קשר טוב בין בני אדם, יחס נכון לחיים ולבורא, ושקועים באהבה פרטית שלהם אגואיסטית, ועוד יותר מזה, רוצים מתוך זה לעשות נזק לאחרים. וזה גילוי הרע שנמצא בכלי הכללי, באדם הראשון, שעכשיו הוא מתגלה דווקא זה כנגד זה. וככל שאנחנו מתקדמים לגמר התיקון אז הבעיות האלו יהיו יותר גדולות, זה כנגד זה. ומלחמות, שנאה, דחייה, שיתגלו עוד בהתקרבות לגמר התיקון, הן יהיו מאוד גדולות. ככל שיש גילוי של הרצון לקבל, כנגד זה יש גילוי של כל הבעיות. אבל נעבור את זה. אל תחשבו על זה, תחשבו מה עלינו לעשות כאן ועכשיו.

שאלה: הרי אדם לא יכול לתקן את ההתכללות שלו עם כל המיליארדים שבעולם הזה ועוד מי יודע כמה נשמות שלא בעולם הזה, אז מה זה המטען שנתנו לו לתקן?

נתנו לו לתקן התכללות עם כל הנשמות שבכל העולם, דווקא.

תלמיד: אבל אני לא בקשר עם כל הנשמות.

לא צריך להיות בקשר פיזי. בקשר פיזי אנחנו לא נהיה אפילו עם העשיריות שלנו. אתה תראה מה שהבורא יעשה. הוא יקדם אותנו להתקשרות רוחנית ולשם זה הוא יעשה מאיתנו כאלו מצבים שלא נוכל להתקשר גשמית.

תלמיד: בקשר רוחני אפשר להתכלל עם כל המיליארדים שבעולם?

אין בעיה. כמו באינטרנט.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בערבות ההדדית כדי לבטל את עצמנו בעשירייה?

אנחנו אחראים זה על זה מלכתחילה, היינו בצורה כזאת כלולים באדם הראשון, אבל שם זה היה פשוט גוש אחד, וכשהגוש הזה התחיל להתרחק אז כל הקשרים האלו בינינו נקרעו. אנחנו צריכים עכשיו להשתדל להתקרב זה לזה במחשבה, ברצון, לא בפועל פיזית, בטוח. ואז כשאנחנו מתחילים לראות את המערכת הזאת עד כמה היא צריכה להיות כוללת, נכללת, מתקשרת זה בזה, אנחנו מתחילים לראות מה כאן בעצם עלינו בני האדם לבצע בעולם כולו.

חוץ ממערכת ההפצה שאנחנו מדברים על זה, שאנחנו מספרים על זה לכולם, מסבירים שזה מה שעלינו לבצע, אנחנו לא צריכים בעצם שום דבר. אם אנשים ידעו שכל עתיד העולם, רוצים או לא רוצים הוא בזה שכולנו נצטרך להתקשר זה לזה, אם אנשים ידעו שהטבע דוחף אותנו, הטבע בגימטרייה א-להים, הכוח העליון דוחף אותנו להתקשרות ולהתקשרות נכונה, ואם אנחנו לא רוצים אז לפי זה אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים בצרות, בסבל, במלחמות אפילו וכן הלאה.

עוד מעט אנחנו נרגיש את המכות האלה מצד הטבע הכללי. חום, קור, הצפות, שרפות, כל מיני דברים, כתוצאה מזה יבואו רעב, חוסר עבודה ועוד ועוד. העולם נכנס כבר למצבים שחייבים לדחוף את בני האדם לתיקונים ואין אפשרויות אחרות לבורא. הוא לא ישנה את תכלית הבריאה אלא הוא חייב להביא את בני האדם להבנה מה חשוב להם בחיים. לכן אנחנו נראה את זה, כבר עכשיו אנחנו רואים, עד כמה כולנו מתגלגלים למצבים יותר ויותר קשים.

אנחנו צריכים להסביר לעצמנו ולכולם שהכול תלוי רק במידת החיבור הנכון בינינו. ואם נתחיל להתעניין בזה אפילו, רק להתעניין בחיבור הנכון בינינו, מה הוא צריך להיות, כמו שאנחנו לומדים מהמאמר הזה, אז כולנו נרוויח חיים טובים ונגיע לתיקונים ולגמר התיקון בצורה קלה. אתם רואים, יש כאן שני מאמרים, "מתן תורה", את זה נתנו לנו מלמעלה, ו"הערבות" שאנחנו צריכים כנגד זה לעשות מלמטה. אם נשתדל להבין את שני המאמרים העיקרים האלה של בעל הסולם, זה ישפיע עלינו לטובה.

שאלה: מתוך מה שקראנו זה ברור שלכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל גדול מאוד כדי לסדר את הכול גם בעשירייה, גם בעולם. אני רואה על עצמי שאני לא יכול להאמין בזה. איזו מחשבה צריכה להיות פה כדי בכל זאת להשתמש בפוטנציאל האדיר הזה?

אתה צריך רק לממש את זה בעשירייה. אל תנסה להביא את זה לעולם. לעולם אתה יכול לפזר את זה בצורת ידיעה בעלמא שכך כתוב, כך זה צריך להיות מתוך שהטבע הוא גלובלי אינטגראלי וכן הלאה. אבל בעצם עיקר המימוש שלנו הוא בעשירייה. אם בעשירייה שזה בכל זאת מיני מודל של כל האנושות אנחנו נוכל לבצע משהו, כבר מתוך זה, מתוך העשירייה, מתוך הרשת הזאת שהיא נמצאת בנו, מתוך זה נתחיל להבין מה קורה, איך קורה.

אני מסתכל על העולם דרך העשירייה, ככה דרך העשירייה, ואני יכול להבין מה קורה עם כל צורות הטבע, עם כל הבעיות, עם כל השינויים. זה פשוט כמו שקניתי לעצמי משקפיים כאלו שאני רואה את האמת. את זה קודם כל אנחנו צריכים, ובמידה הזאת אנחנו בעצמנו גם נתקרב יותר ויותר למצב המתוקן.

שאלה: במידה שאנו מתקרבים להשפעה הרצון לקבל משיג פחות או שהוא איתנו בעבודה? אם כך מה חומר הדלק שלנו, מה מניע אותנו?

האמת. חומר הדלק שלנו הוא אמת. אל"ף, מ"ם, ת"ו, שלוש האותיות האלו שהן כוללות בתוכן את כל הבריאה, כל הכלים, אותן אני צריך להשיג וכך אני משיג את כל מהות הבריאה, דבקות בבורא.

שאלה: כשאנשים מהקהל הרחב אפילו יסתובבו עם איזה קשר של עשירייה, שהיא כמו משקפיים שאני קונה ויכול להבין את העולם, האם זה אומר שאנחנו נמצאים בשלב שבו אנחנו כבר יכולים מהשלב הראשוני ממש לכוון את האנשים לעשיריות?

תכוון את עצמך קודם כל לעשירייה כמו שצריך, תרכוש בזה ניסיון טוב, תגיע להצלחה, שאתם מגלים את הבורא בתוך העשירייה ומשם והלאה אפשר להתקדם.

שאלה: בפסקה האחרונה הוא כותב כאן "וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו.". השאלה היא מה עוזר לנו לפתח רגישות שבכל חוסר התגברות על תאווה קטנטנה אנחנו גורמים נזק לכל העולם?

צריכים להיות מקושרים בעשירייה כך שאתה תרגיש את כל השינויים הקטנים האלה שאתה יכול לגרום לטובה או חס ושלום לרעה וזה ישמור עליך. האווירה הכללית שבעשירייה שכך כולם מקושרים ודואגים לאיזון הפנימי של העשירייה.

קריין: אות כ"ב שוב.

אות כ"ב

"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.

כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.

שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.

וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."

שאלה: האם צריך תורה בכדי להגיע לערבות?

אני לא יודע לְמה אתה מתכוון בתורה ומה אתה מבין בערבות. אם הקשר הנכון בין החלקים השבורים הוא למעלה מהכוחות האגואיסטיים שמרחיקים אותם זה מזה, ואנחנו צריכים לקשור בכוחות עליונים, רוחניים, למעלה מכוח הדחייה את כוח החיבור, ואז הרשת הזאת נקראת "ערבות" שאנחנו בזה עוזרים זה לזה, אז תחשוב, מה יכול לעזור לך.

תלמיד: אני שאלתי בגלל שמקבלים את התורה אחרי שהם מקבלים את הערבות, אז מה באמת יכול לעזור לנו להגיע לערבות?

מקבלים את התורה מאין ברירה, שחייבים, שמתוך הכרת הרע רוצים להיפטר מהרע, זה קודם כל. ואחר כך מתחילים עם התנאי הזה להבין מה יכול להיות מושג על ידי התורה.

שאלה: קראנו עכשיו במאמר של בעל הסולם שבן אדם שמשתוקק לתאוות הוא זורק את כל העולם אחורנית. עד כמה זה משפיע בעבודה בעשירייה אם חבר רץ אחרי התאוות שלו?

לכל אחד ואחד יש הרגלים, יש לו תאוות קטנות גשמיות שהגוף שלו אוהב אותן, דורש אותן, אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים עד כמה אדם שמכיר איכשהו את הטבע שלו בכל זאת כל הזמן נמצא במאבק להעדיף חיבור עם העשירייה בלהשפיע בזה נחת רוח לבורא, למעלה ממה שיש לו לקיים את גופו.

תלמיד: בזה הוא משפיע על כל העולם?

כן, ביחס בין ההשתוקקות לפעולות רוחניות לעומת משיכה לגשמיות, בזה הוא משפיע גם ודאי בכל העולם, כי הוא נמצא בהכרח מקושר עם כל באי עולם.

שאלה: והם מרגישים את זה כולם שהוא גרם ירידה?

אף אחד לא מרגיש אבל זה קורה, זה נמצא אצלם בכלים שלהם.

שאלה: למה המימוש של אדם עצמו מסב נחת רוח לבורא?

כי כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה פעולות התיקון. פעולות התיקון זה חיבור בינינו ולא שכל אחד מטפל בעצמו, זה ההיפך מהתיקון, בזה אדם עוד מרחיב יותר את השבירה.

תלמיד: חוקי הערבות שאנחנו לומדים ומנסים לממש בינינו יום יום, בסיכומו של דבר הם ויכללו את כל המין האנושי?

כן

תלמיד: זה אותו דבר?

כן.

שאלה: אפשר דוגמה מעשית למָשָל של השומשומים, חבר אחד שם שומשום והחבר השני לוקח אותו? מעשית עבורנו.

כל אחד ואחד מאיתנו עד כמה שהוא גורם לחיבור שבזה הוא מקיים את התיקון חזרה לרשת אדם הראשון, היא תהיה יותר חזקה, יותר עוצמתית פי תר"ך פעמים, כל אחד שעושה את זה הוא מבצע סך הכול את תיקון הנשמה מצידו, וכך כולם צריכים להגיע לזה. אנחנו בקרוב נרגיש עד כמה שהבורא דוחף אותנו לזה בכל מיני אמצעים, מקלים עד מאוד קשים.

תלמיד: קודם נתת דוגמה שלא הרגשת טוב, וחשבת שאתה לא תוכל להתחבר למפגש עשירייה ובסוף כן התחברת, זה דוגמה של שומשום שהוספת, יכול להיות כזה דבר, זאת אומרת אני צריך לבדוק את עצמי כלפי פעולות כאלו, זאת השאלה שלי?

גם כלפי פעולות כאלה, נגיד שכן. אני סתם נתתי דוגמה.

תלמיד: לכן זה לא מובן מה זה השומשום הזה? לעניינינו עכשיו אצלנו בעשירייה אנחנו בכלל משפיעים על הדבר הזה?

אתה צודק, כל דבר שאני יכול להוסיף לקשר עם החברים, שאנחנו מתקדמים לכלי כללי שלם שהבורא יכול להתגלות שם.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו דואגים שהעשירייה תצליח להתקדם לתנאי הערבות?

שאני חושב שהכול תלוי בי, שכל העולם ממש נצא על כתפיי, ואני משתדל לתת את כל כוחי בעשירייה כדי שהיא תתחבר בצורה כזאת שתהיה קרובה לגילוי הבורא.

תלמיד: ממה שאנחנו למדנו בשיעור הראשון נשמע שזה תלוי בכוחות הביטול שלי כלפי העשירייה, או מהמאמצים שלי הפרטיים. זה נשמע שהמאמצים הפרטיים שלי הם אלה שתורמים להתקדמות של העשירייה, השאלה היא האם יש עוד רמה שבה אני עוזר גם לחברים שלי בעשירייה לעשות את אותן פעולות, או שזה הכול רק מסתכם בכמה אני פועל כלפיי העשירייה לטובתה?

אין יותר, כמה שאני פועל בתוך עשירייה לחיבור בינינו ודרכה אני רוצה שזה ישפיע על כל העולם, על כל מערכת אדם הראשון ודרך כל המערכת הזאת לבורא, בצורה כזאת אני פועל, מבחינה מערכתית אין יותר מה לעשות. אין.

תלמיד: אין שם עוד איזו פעולה חוץ מהביטול שלי כלפי העשירייה?

זה לא רק ביטול, זה חיבור, זה יצירת קשרים יותר הדוקים ועוצמתיים ועוד ועוד, זה לא רק ביטול. ביטול זה כדי להיכנס ביניהם, זה רק עניין של העיבור בתוך העשירייה אבל אחר כך, כשאני מתקשר אליהם יותר ויותר והבורא בהתאם לזה משפיע על הקשרים בינינו, ואנחנו מרגישים את זה בפועל עד כמה שבקשרים האלה זורם כוח השפעה עליון ובזה אנחנו מרגישים איך העולם בנוי, איך הוא נמצא ברשת הקשר בין כולם ומתוך רשת הקשר הזה כמו מכלי, אנחנו מתחילים גלות את האור, את הבורא שפועל בזה. כי את הבורא, האור, אנחנו לא יכולים להשיג, אנחנו יכולים להשיג אותו רק מתוך הכלים שמתקשרים ביניהם בכוח השפעה שהוא מביא לנו הכרה בטבע האור.

תלמיד: מזה מתבררת יותר השאלה בעצם, האחריות לתיקון היא רק שלי או שאני צריך לראות גם את החברים שלי שהם אחראים גם לתיקון?

האחריות על התיקון היא על כל העשירייה ואתה דוחף אותם לחיבור, שיהיו כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: בעל הסולם כותב על תאווה קטנטנה שגורמת לאדם להכריע את כל העולם לכף חובה, אז איך אפשר לצאת מזה כמה שיותר מהר אם אנחנו אומרים שאין עוד מלבדו, שהכול מגיע ממנו?

אתה לא צריך להיפטר מכל התאוות, אם אתה תתחיל לעבוד עם זה אתה תהיה כדון קישוט שממש לא תוכל להתגבר עליהן, לא. אתה תעבוד בצורה אחרת, אתה למרות כל הדברים הרעים שיש בך, כל ההרגלים שיש לך, אתה יחד עם זה תעבוד על הקשר עם החברים, עד שדרך הקשר עם החברים האור העליון ישפיע עליך והוא יבטל לך את כול ההרגלים הרעים שלא צריכים להיות בך. זהו.

ואם צריכים להיות אז הם יישארו, אל תתחיל עכשיו למיין ולהגיד זה לא טוב, זה טוב, זה ככה וזה ככה, אל תילחם בדברים האגואיסטיים בך, אלא יותר טוב תמשוך כמה שיותר מאור המחזיר למוטב, זה נקרא שה' יגמור בעדי, שהאור העליון הוא יעשה את המיון ותיקון, ואתה רק תיתן לו מקום לעבוד. זאת אומרת החיבור עם החברים והלימוד שאנחנו לומדים, וכמה שיותר ישפיעו עליך, ואחרת אתה תתחיל לעבוד נגד היצר הרע. יש איזו בדיחה כזאת שמי שרוצה להרוס את היצר הרע, לשבור את היצר הרע, אז הוא מקבל במקום אחד שניים, אתה מבין. לכן אנחנו צריכים לחשוב רק על הטוב, ויבוא הטוב והוא יתקן את הרע. תמשוך את הבורא שיעבוד, זה נקרא עבודת ה' ולא עבודה שלך. תמשוך את הבורא שיהיה כמה שיותר קרוב והוא מוכן להיות בם בתוך טומאתם.

קריין: אות כ"ג

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.

מלבד האומה הישראלית," זאת אומרת אי אפשר לדרוש מכל האנושות יציאה מהרצון לקבל וביאתם לרצון להשפיע. אנחנו רואים את ההיסטוריה של אותה הקבוצה שחיבר אברהם בבבל העתיקה וקרא לה "ישראל", כמה היא עברה כל מיני פטפוטים וכל מיני מצבים ועדיין היא נמצאת בבלבול ובחוסר דרך וכיוון ולכן יש כאן עניין של תוכנית מאוד מאוד מורכבת, שאנחנו צריכים תיכף לראות.

"מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים." זאת אומרת, הייתה הכנה לקבוצה אחרי שיצאה מבבל ואמרה, "אנחנו כן רוצים להכיר את תכלית הבריאה, תכנית הבריאה, מטרת הבריאה, יש לנו חיסרון לזה". אבל החיסרון לא היה מספיק, הם צריכים להיכנס למה שנקרא "גלות מצרים". זאת אומרת, למצבים שהם מכירים את הטבע שלהם שהם לא מסוגלים להתעלות למעלה מהאגו.

ואחרי שהם מכירים שהרצון לקבל, ה"פרעה" מה שנקרא, האגו שלהם שולט עליהם, יחד עם זה שיש להם איזו נטייה לרוחניות, אבל לעשות לא מסוגלים בעצמם. ואז נקרא שהם מגלים עד כמה נמצאים בשליטת האגו, בשליטת הפרעה. "ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם"." זאת אומרת שאין ברירה, חייבים לעבור מצבים מאוד לא נעימים, לשים ממש מלח על הפצעים כדי לברוח מהאגו, בוא נגיד בצורה כזאת. תיכף נברר את זה. "דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.

ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.

ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."

אנחנו נצטרך עוד לעבוד על זה.

סדנה

איך אנחנו ממשים בעשירייה שלנו את מה שלמדנו עכשיו במאמר הערבות?

*

קריין: נזכיר משפט אחד שהרב אמר בחלק הראשון של השיעור: "אני נכנס לחברים כמו למקווה, כמו לתוך מים שמנקים אותי מכל הפסולת, כך אני צריך לעשות."

(סוף השיעור)