020-1_heb_o_rb_bs-tes-04_2

מדקה 47:00 עד סוף הנגן לא שומעים

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/JDM3H1nV?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. הסתכלות פנימית. פרק ב', אות כ"א

כאן נשאלה השאלה, אם מה שאנו אומרים, שהיה קומת כתר דכתר, ועכשיו כתר עבר, הסתלק, והוא נשאר בחכמה, כך לומדים או לא? או שאומרים, נעשה עכשיו זיווג דהכאה מחדש, וקיבל אור חדש? אז הוא אומר לא, אור חדש. מאיפה זה בא? מאור מקיף.

נמצא, מה הרווחים על ידי זה? על ידי זה שנזדכך, בא תמיד אורות חדשים. איך זה בא? האור מאיר תמיד. אלא, תלוי במידת המסך שלו. לפי המסך שנקרא שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, כך הוא משיג. נמצא, כל פעם שיש לו התגברות אחרת, הוא מקבל אור אחר. מה הרווח של... של זה? שעל ידי הזה מתגלה כל האורות.

לכן אמרתי פעם משל…

תלמיד: מתקבל.

רב"ש: מתקבל כל השפע, מה שהוא צריך לקבל. לכן אמרתי פעם, אתמול זה היה, יש עליות ויש ירידות אצל אדם בזמן עבודה. למדנו, מצווה גוררת מצווה. מדוע אחר עלייה יש ירידה? שאלתי פעם. לפי המה שהוא לומד, כל התגברות נקרא שבן אדם לוקח חלקים לתועלת עצמו ומעביר אותו בעל מנת להשפיע. נו, העביר חלק אחד. אם הוא יישאר בעלייה הזאת, נמצא שלא חידש שום דבר. נותנים ירידה בשביל מה? שיעשה עוד התגברות. וכל העליות נרשמו על שמו. אף ד... אף דבר לא נאבד.

לכן הירידות הזאת הוא לצורך עלייה. מה הפירוש לצורך עלייה? שיעשה עוד התגברות. כל התגברות נקרא, הוא עושה מסך, הוא מתגבר על תועלת עצמו, ומכניס אותו בעל מנת להשפיע, בינה מ… עושה ככה. זה נקרא עליות וירידות.

כא) והנה נתבאר, אף על פי, שיש בכל זווג וזווג, היוצא בזמן הזדככות המסך, קומה שלמה של רת"ס, עכ"ז אינם נחשבים לאו"י רחמים, אלא לאו"ח ודין, כמבואר. אמנם זה אמור, כל זה אמור, כלפי עצמותו של הפרצוף בכלל, שסובל מהסתלקות האורות מתוכו, וע"כ אינו מחשיב כל כך, את הקומות היוצאות בדרך ההזדככות והסתלקות האור, מה שאין כן, בהתחשב עם ערכי הקומות דהיינו, מבחינת פרטיותן שלפי עצמן של הקומות ההן, יוצא לנו ערך ההפכי, כי כל קומה היוצאת ע"י זווג היותר קרוב למאציל, היא משובחת ביותר. זה קשה מאוד. כי בבחי"ד, שהיה טעמים, לא יצא רק אור הנפש, וכשנזדכך אל בחי"ג יצא אור הרוח, וכשנזדכך לבחי"ב יצא אור הנשמה.

כב) גם כן. וענין ערך ההפכי הנ"ל, צריך להבינו היטב בבהירות מוחלטת, כי הוא כל הקשר וכל הבדל בין האור וכלי, וע"כ, חסרון ידיעתו יכשיל אותנו בכל שעל וצעד במשך החכמה שלפנינו. והענין הוא כי יש בחי' כלי קבלה לאור העליון מצד האור ישר, שהן ה' הבחינות כח"ב זו"ן. וזה מכונה כלים או נרנח"י. שזה מכונה האורות. ויש כלי קבלה מצד האור חוזר, שהן נתנו לנו גובה הקומה, שהן הקומות שנקראות ג"כ כח"ב ז"א ומלכות. והן הפכות זו לזו מן הקצה אל הקצה. כי מאותו הזווג שיוצא קומת כתר של האו"ח, דהיינו הכלי היותר גדול, יוצא בחינת נפש דאור ישר, שהיא האור היותר קטן. אור היחידה מאירה בכלי דכתר, ואור הנפש בכלי דמלכות.

נראה הלאה, מה הוא רוצה? נראה הלאה.

כג) והנה כבר נתבאר מקורם של ב' הערכים הללו, כי הערך של ד' הבחינות דאור ישר נמשך כן מאור א"ס ב"ה, אשר ג' הבחינות הראשונות, עדיין אינן נחשבות לכלי קבלה, משום, שעדיין לא ניכר בהן ההבחן של שינוי הצורה, וכל השינוי ביניהן ובין אור העליון, הוא רק בזה.

אם לא ניכר הבחן של שינוי צורה, והם רק כולם אותו דבר, מדוע יש ... שכל אחד רק שם אחר? אז אתה מוכרח לומר שיש שם משהו, שינוי. איזה שינוי יש שם? אז הוא אומר, וכל השינוי ביניהן ובין אור העליון, הוא רק בזה, שהן גורמות להשתלשלות בחי"ד, שהיא בחינת הקבלה הגמורה. הוא גורם יותר, גורם פחות. אבל כולם רק גורמים, וכולם לא נבחנים עוד לאור בלי כלי, כי באור אין לך שום הבחנות.

עוד הפעם. הוא שואל ואומר לנו, אין הבחן בשינוי צורה עד המלכות. רק מלכות נתגלתה בשינוי צורה. נמצא מהם בחינה אחת, מדוע אני נותן להם שמות אחרים? היו צריכים להיקרא בחינה אחת. הוא אומר, יש הבחן. במה? מהוא שיותר גורם שתצא הבחינה ד'. אבל חוץ מזה, לכן אומרים, זעיר אנפין קרוב למלכות, יותר... פחות. בינה יותר רחוקה, עד שכתר הכי רחוק ממלכות, הוא יותר במעלה כאילו. אבל בפני עצמם כולם אותו דבר, שאין הם נבחנים לכלי אלא אור בלי כלי.

לכן יש כלל, אין השגה בט' ראשונות. הלא אנו מדברים תמיד מעשר ספירות. אתם זוכרים, למדנו אתמול, שעשר ספירות ישנם רק בראש. ומה יש בגוף? רק מלכות. מלכות דראש, מלכות דאור ישר התפשט ממנו למטה לעשר ספירות, המי התפשט? מלכות. אז עוד פעם שעלתה השאלה, לא כל כך ברור התשובה.

יש למטה עשר ספירות כלים או לא? אם כן, מה ההבדל בין למעלה יש עשר ספירות ולמטה יש עשר ספירות? ואתה אומר לנו, לא, מלכות בלבדה. תשובה, שגם בראש אין לנו יותר ממלכות. פירוש הדבר, הלא אנחנו לומדים גם כן עשר ספירות בראש. אומרים כאן, מלכות שבראש, כשיצאה מלכות הזאת, היא השיגה את הגורמים שלה, איך שהיא נולדה... נולדה. נמצא, שאני מדבר ממלכות, לפי מה? שהיא משגת את הט' ראשונות.

עכשיו, ניכר ט' ראשונות לפי עצמם, איזה צורה יש להם? לא יודעים. מה יודעים? מה שהיא השיגה שהוא כך. זאת אומרת, לפי התכונות שלה, מה שהיא השיגה, אז באמת זהו כך וכך וכך. הם לפי עצמם, מי יודע?

כך הוא אומר חוק, שאין אנו מדברים, רק ממלכות. מה שמלכות השיגה, שיש כך וכך. הם כשלעצמם לא יודעים. היינו, יודעים מה שהם מאירים במלכות. מה הם כלפי עצמם? לא יודעים. נמצא מצד אחד, איפה סוף כל סוף יש עשר ספירות? בראש. כשאנו אומרים גוף, התפשטות המלכות, מה היא מתפשטת? מה שהשיגה הצורה של עשר ספירות. אבל עסק לעצמו, אין השגה.

תלמיד: ... ובגוף?

רב"ש: ובגוף, זה רק התפשטות המלכות. כבר אני לא מדבר מט' ראשונות לפי ה...

השינוי ביניהן הוא רק בזה, שהן להשתלשלות כנודע. ולפיכך נבחנת כל בחינה הזכה יותר לגדולה יותר, משום שיש לה יותר דבקות עם אור העליון המלובש בה וע"כ הכתר, שהוא גורם יותר רחוק אל בחי"ד, הוא השורש לכל ההתפשטות. כתר. ובחי"א, שהיא הגורם יותר קרובה אל בחי"ד, מכתר, נחשבת בשביל זה, לאור קטן מן הכתר, כי מלבד שהיא עלולה ומסובבת מהכתר, נמצא בה ג"כ בחינת שינוי דק כל שהוא מהאור המלובש בה, והיינו במה שהיא גורם שני וקרובה יותר אל בחי"ד. וכן בחי"ב שהיא גורם שלישי וקרובה יותר לבחי"ד, נמצא האור המלובש שם קטן יותר.

וכו' עד"ז. עד שהבחינה [ה]ד' בעצמה נמצאת לגמרי בלי אור, משום השינוי צורה שבה, שעליה היה הצמצום. כנודע, כל זה מהחלקים הקודמים.

מה קשה כאן?

בכל זאת, מבינים אור היחידה בלי כלי דכתר, שרחוק ממלכות. אור החיה בכלי דחכמה, אור הבינה בכלי דבינה, אור הרוח בכלי דזעיר אנפין, אור הנפש בכלי דמלכות. אבל, כשהוא אומר לנו, שנזדככה מבחינה ד' לבחינה ג' יצאה קומה יותר גדולה, הוא אומר. זה קשה מאוד. מדוע קשה מאוד?

הלא למדנו, בזמן שהיה זיווג על בחינה ד', יצא באור הכתר אור היחידה. מה שאין כן, בנקודות כבר אור היחידה לא נמצא במדרגה. ומדר... נמצא רק בחכמה למטה. והרב אומר, שבכל זיווג נעשו כל הפרצופים קומה אחת. נמצאת, שלכולם יש יחידה דנפש, אור היחידה. דיברנו ... מה שאין כן, בפרצוף בקומת הנקודות, שיצא ג', אין לאף אחד אור היחידה, רק בחכמה למטה.

אם כן, אז אני רואה שבאופן כללי יש כאן מדרגה יותר קטנה. מקודם היה אור היחידה, כן נכון, מלכות היה נפש. ועכשיו, בנקודות לומדים שזעיר אנפין קיבל יחידה דרוח, ואור היחידה שהיה בכלי דכתר הסתלקה לגמרי. זה קצת קשה.

ועוד קשה, אנו לומדים, מקודם היה מדרגה גדולה, ואחר כך מדרגה יותר קטנה. טעמים יותר גבוהה למעלה מנקודות. וכאן מה הוא אומר לנו? שהזיווג שנעשה על בחינה ג', מדרגה חשובה, מטעמים איך זה? אי אפשר.

תלמיד: למה?

רב"ש: נתחיל בכ"ד, כן? והנה השינוי ערכים של הבחינות הנזכרות, נקראים בשם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. שההפרש ביניהם הוא רב מאד. ועיקר ההפרש הוא, מצד קרבות והתרחקות אל בחי"ד, שעליה שורה כח הצמצום, כנ"ל. זה אחד.

הנה עוד יש הפרש ביניהם של סבה ומסובב, שכתר הוא סבה אל חכמה, וחכמה אל בינה, ומעלת הסבה על המסובב ממנו, היא גדולה מאד ומאוד ברוחניים, ואין לו שום... ואין לו דמיון וערך עם מובן של סבה ומסובב בערכי הגשמיים.

מה כתוב כאן? הוא כבר נתן לנו הבדל. מה שיותר... מה שיותר קרובה לבחינה ד', יותר שפלה וגרועה. מה שיותר רחוקה מבחינה ד', יותר מעלה בחשיבות. מה הוא מוסיף כאן? הוא מוסיף כאן ונותן לנו שתי סיבות, מדוע המדרגה העליונה, כתר חכמה, יותר גבוהה מזעיר אנפין ומלכות?

אחת, מצד התחתון, מצד מלכות, מי שיותר קרובה למלכות, יותר גרועה. מדוע? היות על מלכות היה צמצום, ומבחינה זו אני צריך לומר שיותר גרועה, שיותר קרובה אל המלכות. מצד השני להיפך, ההבדלים בא מצד העליון. הסיבה הוא יותר חשוב מהמסובב.

דוגמה. אנו מדברים, אבל אני רוצה לתת דוגמה איך שיכולים לדבר. אם אני אגיד שיש חשבון חשוב למסו... לסיבה, למסובב, נמצא, בעולם האין סוף, ששם מלכות לא הייתה בחינת מטה בחשיבות, אינני יכול לומר, מה שיותר קרובה למלכות, יותר גרועה, שגם מלכות זה טובה ביותר. שמִמה? אור שממלא כל המציאות, מתגלה דווקא במלכות. על בחינה סיבה ומסובב, גם שם אני יכול לומר. לא מדברים אבל יכולים לומר. מה שאין כן סיבה שנייה, על ידי הצמצום שנעשה מטה בחשיבות, זה נוהג דווקא לאחר הצמצום.

לכן הוא נותן לנו שני מושגים להבין מדוע בינה יותר חשובה ממלכות, וחכמה יותר חשובה מבינה. אחת טעם מצד מטה, ואחת טעם מצד מעלה.

הוא אומר למטה, ומעלת הסבה על המסובב ממנו, היא גדולה מאד ומאוד ברוחניים, ואין לו שום דמיון וערך עם מובן של סבה ומסובב בערכי הגשמיים, לפי שכאן כולם נצחיים וכל האורות המושגים למסובב, מחויבים לעבור אליו דרך הסבה שלו, ולא עוד אלא, שעיקר האור הזה העובר, נמצא נשאר בהסבה, ורק בחינת ענף קטן ממנו, מושפע ובא לתחתון המסובב ממנו, אע"פ שהאור אינו שייך, אלא למסובב, אבל עבר דרכו, נשאר בו, אז יותר משובח, ויש עוד הרבה הבחנות.

בעיקר, באופן, אשר המרחק בין הסבה למסובב ממנו הוא גדול לאין קץ. ומלבד כל זה יש הפרש גדול בד' הבחינות הללו לפי המין של האור בעצם, ואע"פ שהאור העליון כולו בהשואה אחת, איך אני אומר? לפי המין [של] האור שבעצם, הלא באור אין שום הבחנות, רק בכלים. אמנם יש כאן ענין של יחס משותף בין אור העליון ובין הבחינה של אור ישר שמלובש בתוכו. דוגמה, כי אור החיה, הוא בחינת עצמות, ואור הנשמה הוא בעיקר אור החסדים, ועוד שינוים שיתבארו במקומם.

הוא מעביר לנו הקדמות, הבחנות לדעת מה שיש בד' בחינות דאור ישר. אף על פי שאין אנו מבחינים באור, הוא אומר, שום הבחנה, רק בכלים, אבל יש יחס משותף. מה זה יחס משותף? כמה שהכלי מתפעל מהאור. כאן הכלי של חכמה מתפעלת שמקבלת ממנו חכמה, וכאן מתפעלת הכלי שמקבלת ממנו חסדים. זאת אומרת, הלא הבחנה הוא באור, הבחנה בכלי. אז ממה? אם הכלי מתפעלת, זאת היא ההבחן.

אם כן, מבחינה זו אור חכמה יותר חשובה מהחסדים, והחסדים פחות חשוב מחכמה. ואת זה הוא מסביר לנו בפתיחה, שהחכמה הוא אור של מטרת הבריאה. מה שאור החסדים רק אור הדבקות, אור של תיקון הבריאה, בטח שהמטרה יותר חשובה מהאמצעים. לכן הוא נותן לה השלכות בעניין ההבדל בין ד' בחינות דאור ישר.

תלמיד: למה זה נקרא אור עליון וזה אור ישר?

רב"ש: אה?

תלמיד: מה זה ההבדל בין אור העליון לבין אור ישר?

רב"ש: הוא אומר כך, ואע"פ שהאור העליון כולו בהשואה אחת, אמנם יש כאן ענין של יחס משותף בין אור העליון, שמקבל איזה שינוי, מתי? שאני אומר על הבחינה אור ישר שמלובש בתוך הסיבה.

אור העליון, מופשט. אני לא מדבר עם יחס משותף עם הכלים. שאני אומר אור ישר, הכוונה שהוא מלובש באור חוזר, מלובש בכלי. אם כן, כשאני אומר, אור ישר, הכוונה, התפשטות אין סוף, נקרא ישר, לעשות כלים, כבר יש לי חישוב איך שהספירה מתפעל מאור עליון. זה נקרא אור ישר.

אור עליון בלבדו נקראת מופשט, בלי הכלים, בלי שום דבר. ובלי כלים זה אור אחד. אור ישר, כבר הכוונה שהוא מלובש בספירה, כבר יש התפעלות, יחס משותף בין אור לכלי, שהכלי מתפעלת מהאור. לכן כל ראש נקרא אין סוף, מדוע? אין מי שיגביל אותו, אין מי שישיג אותה. אם כן יש אור כשלעצמו, אור כשלעצמו הוא בלי הבחנות.

אז מה גמרנו כאן? או, צריכים להתחיל אות כ"ה.

כה) ותדע, שכל הערכים האמורים לעיל, בד' הבחינות דאו"י, היינו, שכל מי שיותר רחוק ממלכות, יותר משובח. מה שיותר קרוב למלכות, ... יותר לא כל כך חשוב. מה שיותר רחוק ממלכות, יותר חשובה. זה אחת. עוד למדנו, יש עניין סיבה ומסובב. היות שחכמה מסובב מכתר, הכתר יותר חשוב מחכמה. זעיר אנפין מסובב מבינה, הבינה יותר חשובה מחכמה.

על זה אומרים, שתד... ותדע, שכל הערכים האמורים לעיל, בד' הבחינות דאו"י, הם נמשכים כן מא"ס ב"ה, ומפאת ביאתם להאיר מהצמצום ולמטה. וכל אלו ההבחנות האמורות הן נוהגות ג"כ בע"ס דעגולים, והוא מטעם שבאים כן מא"ס ב"ה, בטרם הכנסם, בהזווג דהכאה והתלבשות האו"ח. וכבר ידעת, שכל החילוק מע"ס דעגולים לע"ס דיושר, הוא רק בדבר הזווג דהכאה, שאינו נוהג בעגולים.

מה כתוב כאן ומה כאן קשה קצת? הוא אומר, הרבה ערכים נוהגים באין סוף, וממילא לאחר הצמצום בטח, השינויים שיש שמה. אבל שעולים בשם, כאן ניכר השינויים. איפה? לאחר הצמצום, הן ביושר, הן בעיגולים.

וכל ההבחן בין יושר לעיגולים הוא בזה שבעיגולים אין זיווג דהכאה, וביושר כן יש זיווג דהכאה. פירוש הדבר, מה, איזה עיגולים? כל מה שהיה לפני הצמצום, נשאר למטה. זאת אומרת, האור הסתלק, אבל כלים שהיו, יישארו. נמצא, היות שזיווג דהכאה שם לא היה, לא יכולים לומר שנשאר זיווג דהכאה בעיגולים, גם שם לא היה.

... במה קשה? שם ביארנו, שהעיגולים נקרא עיגולים, שהם מטה בחשיבות. המלכות לא נקרא מטה בחשיבות. משום ששם נקרא אין סוף, המלכות לא עושה סוף. אם כן, בשביל סיבה ומסובב זה דבר מציאותי. שמה? שהמסובב הוא יותר, הסיבה יותר חשובה מהמסובב, בפרט ברוחניות, הוא אומר. אז יכול להיות עיגולים, יכול להיות שהם מטה בחשיבות, אם בכל מקום יש שינוי, מכל סיבה ומסובב. אבל מה שיותר קרוב למלכות נקרא היא פחות חשוב, למעלה ממלכות לא כל כך חשוב, מדוע? אם מלכות בעצמה נקראת חיסרון.

מה שכתוב באות כ"ג, למעלה. הוא אומר, מה כתוב כאן? ולפיכך נבחנת כל בחינה הזכה יותר לגדולה יותר, משום שיש לה יותר דבקות עם אור העליון המלובש בה. וע"כ הכתר, שהוא גורם יותר רחוק אל בחי"ד, הוא השורש לכל ההתפשטות. ובחי"א, שהיא הגורם יותר קרובה אל בחי"ד, מכתר, נחשבת לאור קטן מן הכתר.

... כן. זה נ... זה יכולים לומר בזמן שאני אומר שהמלכות נקראת כלי בשינוי צורה, אז יש לנו הבחנות. אבל כשאנו מדברים מעולם אין סוף, שמלכות לא עושה סוף, שלא היה עניין של השתוות הצורה, ושם לומדים לא היה לא ראש ולא היה סוף, אם כן, איך יכולים לומר שם שהם... אה... מה שקרובה למלכות יותר פחותה בחשיבות ממה שרחוקה ממלכות? יכולים רק לומר, שמה ששם היה הסדר של ט' ראשונות הן נבחנות הגורמים לכלי, וזה היה גם שם. והיות לאחר הצמצום שהכלי נבחנת לבחינת מטה בחשיבות, אז לאחר הצמצום יש לנו להבחין באלה הבחנות, אבל לא, אבל לא כמו קודם לצמצום. סיבה ומסובב היה גם כן לפני הצמצום גם כן.

מוכרח לומר, הד' בחינות דאור ישר, אחד גורם לשני. לכן אני אלמד מזה, שכל מה שהוא אמר נמשך משם, אבל לא שם ישנם אותו הבחינת מ... אותה הבחינה הקרובה למלכות נקראת יותר פחותה משהיא רחוקה מהמלכות. אבל הסדר שהיה שם, מבחינת עשיית הכלי, והכלי נחשב עכשיו לאחר הצמצום בחינת מטה בחשיבות, אז אני אומר, השינויים האלו נמשכים משם בעת עשיית הכלי, אף על פי ששם היה הוא בחינה אחת, לא היה ראש וסוף. אבל עכשיו לאחר הצמצום, אנו מרגישים את זה בתוך שינוי צורה אחד מהשני.

נו, אז אני אלמד זה, הכוונה על לאחר הצמצום.

מה כתוב כאן? ותדע, עוד הפעם כ"ה, שכל הערכים האמורים לעיל, בד' הבחינות דאו"י, הם נמשכים כן מא"ס ב"ה, ומפאת ביאתם להאיר מהצמצום ולמטה. אז ניכר כל הבחינות וכל אלו ההבחנות האמורות, הן נוהגות ג"כ בע"ס דעגולים, והוא מטעם שבאים כן מא"ס ב"ה, בטרם הכנסם, בהזווג דהכאה והתלבשות האו"ח.

זה אני יכול לומר, אם עדיין אין מטה בחשיבות, איננו יכול לומר שיש שינוי. על ידי מה? שקרובה למלכות, רחוק ממלכות. החלק הראשון של סיבה ומסובב, אני כן יכול לומר בעיגולים. אבל כאן הוא אומר זה בעיגולים, מה, איך זה אפשר? עיגולים, פירוש הדבר, אין מטה בחשיבות. איך אתה אומר, היא קרובה למלכות או רחוקה ממלכות? שאלת אותי על הנקודה הזאת בתור מודד, בו בזמן שהנקודה הזה, אין לה שום מדידה של שינוי צורה. זה קצת קשה.

כ"ו, נראה הלאה.

אם כן, מה הוא או... נסכם, מה הוא אמר? שב' בחינות האלה נוהגים בין ביושר, בין בעיגולים. רק מה ההבחן בין העיגולים ויושר? הוא אומר, שבעיגולים לא, אין שם זיווג דהכאה. ג' נקרא רק מה שנשאר מעולם הצמצום. בעולם הצמצום לא היה שום... זאת אומרת, לפני הצמצום לא היה שום זיווג דהכאה. מה זה זיווג דהכאה? רצון לקבל, הוא עושה מסך והוא מחשב כמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע, כמה לא. כל העניין הזה עדיין לא היה.

אלא אחר כך, שאנו עומדים, לאחר הצמצום נשארו הכלים של אור ה... של הכלים, שאור הסתלק מהם מחמת הצמצום, וגם הרשימות נשארו בתוך הכלים. אז הוא לומד, מלכות דעיגולים, שהיא לא רצתה לקבל מחמת בחירה, לא מחמת איסור, היא הלכה והמשיכה האור בחזרה בכדי לקבל אותו בעל מנת להשפיע. אומרים, מה שהרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון, לכן לאחר שהמשיכה אותו, אסור כבר לקבל אותו. אסור, כבר יש מטה בחשיבות. זה נקרא מעלה, מטה.

אז יש הבדל, מלכות נקרא מטה בחשיבות, היותר קרוב למלכות נקרא מטה, היותר רחוקה ממלכות נקרא מעלה.

נמצא, לאחר הצמצום אין שום אור, אלא אור הקו. מה זה אור הקו? אור שאסור לקבל אותו בכלי דקבלה. רק למדנו, שאור נמשך בתור קו דק. מה הפירוש קו דק? עד שבא למלכות, שמלכות נקרא עב, אז הקו נקרא דק. אז הוא אומר, מה המשל הגשמי, קו דק? אין לנו מושג בקו, שלא יהיה משהו עובי באמצע, מילימטר. אה, יש קו, אני רואה, ויש העובי של הקו גם כן. אם הוא דק, אני לא רואה שום עביות, אז אני לא יכול לראות מעלה, מטה, בלי שום עובי. כך ציור הגשמי.

לכן הוא אומר, המשיך את האור, יש כבר מטה בחשיבות, אבל דק לא יכולים להשיג אותו, לא רואים אותו, עדיין אין עביות. מדוע אין עביות? כל העביות הוא במלכות, והמלכות יש איסור, אסור לקבל אותו. מי משיג אותו? אלא אחר כך, שמלכות עושה מסך ומעלה אור חוזר, מה זה מסך? היא חושבת ועושה חשבון, כמה שמותר לה להשתמש עם כלי קבלה, הנקרא עביות. אז כבר יש שם עביות, אז הקו מקבל איזה … כאן משיגים את הקו. היינו, האור שבא מבחינה של מעלה למטה על ידי המסך ומשמש עם עביות, אז הוא משיג אותו ורואה אותו.

נמצא שכל ההבדל בין העיגולים לקו לאחר הצמצום, הקו נותן לה על הזיווג דהכאה. זה דבר חדש. העיגולים נקרא מה שנשאר מלפני הצמצום. לפני הצמצום לא היה עניין של מסך ולא אור חוזר. לכן הוא אומר, זה הוא רק ההבדל בין עיגולים ויושר.

צריכים להתחיל אות כ"ו.