שיעור בוקר 04.03.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל סולם", עמ' 784, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

אותיות נ"ז – ס"ג

אות נ"ז

"והנה, תשובה זו האמורה, נקראת בשם "תשובה מיראה". כי הגם ששב, אל השי"ת, בכל לב ונפש "עד שמעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלה עוד", כמבואר, עכ"ז, הרי כל הבטחון הזה, שלא יחטא עוד, הוא מטעם השגתו והרגשתו, את העונש והיסורים הרעים, הנמשכים מהעבירות. אשר ע"כ, בטוח בעצמו, שלא יחטא כנ"ל. ע"ד שבטוח, שלא יסבב לעצמו יסורים נוראים.

אמנם סוף סוף, נמצאים התשובה והבטחון הזה, שהוא, רק מחמת יראת העונשים, הנמשכים מהעבירות. ונמצא, שתשובתו היא, רק מיראת העונש, ונקראת משום זה "תשובה מיראה"."

זאת אומרת, הוא שמח שהוא לא יחטא, אז מצד עשיית החטאים כבר זהו, הוא גמר איתם, אבל הוא לא שמח מזה שכל הצידקות שלו שלא יחטא היא מחמת העונש, שמפחד מעונשים. ואם הפחד מהעונשים ייעלם, אז הוא לא בטוח שלא יחטא, זה מחזיק אותו.

כאן אנחנו רואים היטב, שאנחנו נמצאים במסגרת הכוחות, שלפי איך שהם פועלים על האדם כך הם מנהלים את האדם. ולאדם אין כאן שום אפשרות לעבוד למעלה מהכוחות, בתוכם, ברשת הכוחות הוא נמצא. אז זאת תשובה מיראה, שהפחד מהעונש, ברוך ה' שזה קיים, זה מחזיק אותו והוא מודה ממש, מודע ומודה שזה המצב שלו.

מישהו רוצה מצב כזה או לא? אני לא מרגיש התלהבות גדולה מזה, אנחנו לא מבינים עד כמה שהוא גבוה.

שאלה: יש שלושה סוגים של יראה שבעל הסולם מתאר בהקדמה לספר הזוהר, על איזו יראה הוא מדבר?

עונש, בכללות.

תלמיד: עונש מחוסר קשר עם הבורא?

לא יודע, עונש, אני לא רוצה לבלבל אנשים. אתם לא מבינים עד כמה שאנחנו לוקחים שכבה כזאת דקה, עליונה, רק שתהיה לנו איזו ראייה, פרספקטיבה, לאיך שאנחנו עוברים על זה. כי הבעיה שלנו שאנחנו עדיין מבולבלים, שיהיה איזה סדר, שתהיה המשכיות במצבים, זה מה שאני רוצה. אחר כך להיכנס לעוד כל מיני תת מצבים, ואיך הם קשורים זה לזה ותולים או מעמידים זה את זה, זה אחר כך.

שאלה: מה העונש שהוא מפחד ממנו?

אני לא יודע איזה עונש, עונש, זהו. העונש הכי גדול כמו שאנחנו למדנו, מה הוא? שהבורא נעלם ממנו. אם הוא מקבל את זה כעונש, כי אם אתה תראה את כל האנשים בעולם אז זה לא [עונש]. זה עונש רוחני, העונש הגשמי אנחנו מבינים שזה מאיבוד איזה משהו מהגשמיות.

תלמיד: אם הוא מגדיר כעונש נפילה לתוך האגו, אז זאת יראה רוחנית, אבל אם הוא מגדיר משהו אחר כעונש?

אז שוב אתה שואל מאיזה סוג עונשים הוא מפחד.

תלמיד: כן.

אני לא יודע, אני עדיין לא יודע, כתוב פחד מעונש. יכול להיות שאפילו איזה עונש בעטיפה גשמית יחסית. נניח שהוא נופל מדרגה רוחנית, ויש לו תופעות גשמיות כאלו שהוא לא רוצה להגיע לזה, גם זה מחזיק אותו.

שאלה: מה זאת תשובה, על מה אנחנו מדברים פה?

"תשובה", זה נקרא שאני מרגיש את הבורא באיזו צורה, שאני תולה בו את הקיום שלי, שהוא מייצב את כל המצבים, הוא בונה אותם, הוא מעביר את כל האנושות ואותי במצב אחר מצב, ואני רוצה להיות כל הזמן קשור בו כבורא. מה זה "בורא"? שהבורא כל רגע ורגע במציאות, מייצב כל רגע את המציאות, הוא נקרא הבורא.

תלמיד: "הבורא" זה מערכת?

תגיד מערכת.

תלמיד: תשובה זה נקרא שעשיתי טעות, ואני צריך לעשות תשובה, זה כך?

תשובה זה נקרא שאני הייתי מנותק מהכוח העליון. עליון, הכוונה שהוא מייצב את הכול, גם אותי וגם את כל המציאות. שהייתי מנותק, הכוונה שהייתי בחוסר הכרה. כשאנחנו נמצאים בחיים בהמיים אנחנו נמצאים בחלום, במשהו שלא קיים, ומתעסקים כאן בכל מיני דברים. פתאום הופיע איזה כוח שמוציא אותי למעלה, מה זה למעלה? להבנה, להכרה, להרגשה אחרת, אמיתית. מה זאת אומרת אמיתית? שישנה סיבה שנקראת בורא, שהוא מנהל את הכול, אותי ואת העולם. ואז כשאני מגיע לכזאת הכרה, נקרא שאני חוזר בתשובה.

תלמיד: אפשר להסביר איזה משחק זה? אם אנחנו לומדים שאין עוד מלבדו, הבורא עושה הכול, למה אנחנו מדברים על תשובה, גם תשובה הבורא עושה?

הוא משחק איתך, הוא עושה לך כל פעם כאלו מצבים, שאתה יוצא מההרגשה שלו, שכל העולם שלו וחוזר, יוצא וחוזר. על ידי כל הכניסות והיציאות האלו, סטארט סטופ, הוא בונה בך רגישות, רגישות אליו.

תלמיד: אז אני לא עושה תשובה, הבורא עושה תשובה, נותן לי מחשבות, כוח?

נכון, אבל זה נקרא שאתה עושה תשובה. הוא פועל עליך, אתה בהכרח עובר ממצב למצב וזה נקרא שאתה עושה תשובה, הוא משיב אותך אליו.

אז ישנה תשובה מיראה, שהוא מפחד, מפחד לצאת מהרגשת הבורא, מזה שכל העולם מנוהל על ידי הבורא, שיש כאן סיבה, שיש כאן מישהו שמסובב את הכול. זה נותן לו תשובה על הכול, זה לא השכן, לא האישה, לא המשטרה ולא המנהל בעבודה, אלא זה הבורא מנהל את כל המציאות.

זה כל כך טוב, כל כך יפה שכך זה קורה, שהוא עוד לא רוצה לצאת מזה. יכול להיות שזה מרגיע אותו בצורה גשמית, ברוך ה' שלפחות יש מישהו שעושה את כל הצרות והבעיות, אבל מפני שזה בא ממנו כבר אני רגוע. למה? כי יש לו כוונה יפה, יש לו מטרה יפה, הוא יודע את הכול, אין לו חשבונות כמו שיש לשכן, למשטרה, לאשתי וכן הלאה, אלא מה שעושה עושה, זהו. מי יכול לברוח ממנו? כל היחסים האלה מאוד מקלים על האדם. זה נקרא תשובה מיראה.

ודאי שבתשובה מיראה הזאת יש כמה רמות, מתוך זה שהוא נמצא בהרגשה נעימה גשמית, עד שהוא מודה שהוא נמצא בפחד, ביראה גשמית או רוחנית, ושברוך ה' זה מחזיק אותו, כי הוא מכיר את החולשה שלו, וזה טוב שכך הבורא מחזיק אותו.

אות נ"ח

"ועם זה, מובנים דברי חז"ל, ש"העושה תשובה מיראה, זוכה, שהזדונות נעשין לו כשגגות". ויש להבין: איך נעשה זה?

ועם הנ"ל תבין היטב, כי נתבאר לעיל (אות נ"ב, ד"ה "והסתר"), שהזדונות, שהאדם עושה, המה נמשכים לו, מבחינת קבלת ההשגחה של ההסתר הכפול," שזה היה בהכרח, לא שהוא היה עושה את זה. זדונות, שגגות, זה הוא עשה? לא, זה מתוך ההשגחה. "שהוא הסתר בתוך הסתר, שפירושו, שאינו מאמין בהשגחת שכר ועונש ח"ו.

אמנם, מבחינת הסתר אחד, שפירושו, שמאמין בהשגחת שכר ועונש, אלא שמתוך ריבוי היסורים, בא לפעמים לידי הרהורי עבירה, כי אע"פ שמאמין, שהיסורים הגיעו לו מחמת עונש, עכ"ז דומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא, כנ"ל עש"ה, שהחטאים האלה, המה רק שגגות, שמתוך שמאמין בכלל, בהשגחת שכר ועונש. ע"ש".

קריין: שוב נ"ח.

אות נ"ח

"ועם זה, מובנים דברי חז"ל, ש"העושה תשובה מיראה, זוכה, שהזדונות נעשין לו כשגגות". ויש להבין: איך נעשה זה?

ועם הנ"ל תבין היטב, כי נתבאר לעיל (אות נ"ב, ד"ה "והסתר"), שהזדונות, שהאדם עושה, המה נמשכים לו, מבחינת קבלת ההשגחה של ההסתר הכפול, שהוא הסתר בתוך הסתר, שפירושו, שאינו מאמין בהשגחת שכר ועונש ח"ו." שהבורא עד כדי כך נסתר, שהוא בהכרח נמצא אז תחת שליטת הטבע האגואיסטי שלו ועושה מה שהטבע מחייב. בקיצור, או שהבורא מחייב בגילוי שלו, או שהוא נסתר, ואז הטבע הגשמי מחייב אותו. אחד מהשניים. זאת אומרת, הוא עשה עבירות, הוא עשה שגגות, זדונות, זו תוצאה מכמה שהבורא פותח את עצמו או סוגר את עצמו.

"אמנם, מבחינת הסתר אחד, שפירושו, שמאמין בהשגחת שכר ועונש, אלא שמתוך ריבוי היסורים, בא לפעמים לידי הרהורי עבירה, כי אע"פ שמאמין, שהיסורים הגיעו לו מחמת עונש, עכ"ז דומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא, כנ"ל עש"ה, שהחטאים האלה, המה רק שגגות, שמתוך שמאמין בכלל, בהשגחת שכר ועונש. ע"ש".

זאת אומרת יש כאן מצב ביניים, שלפעמים כך ולפעמים לא. יכול להטיל ספק, יכול לחשוב, יכול להרהר וכן הלאה. יש כאן בעיה. אבל מבחינת ההסתר הכפול אין שום בעיה, הוא עושה עבירות לפי [מה ששולט עליו]. זאת אומרת, או זה שולט או זה שולט, או פרעה או בורא, אחד מהשניים.

שאלה: הפירוש למילה "זדונות" בעברית, ממה שלפחות נשמע, זה משהו שעושים בכוונה.

כן. אז הוא עושה, הוא יודע שהוא עושה.

תלמיד: אבל אם זה הסתר כפול אין לו שום בורא, אין לו קיום של הבורא בכלל במציאות.

זאת השאלה.

תלמיד: ומה התשובה?

אין דברים חתוכים כמו שאתה אומר, יש ביניהם כל מיני מצבים. גם לא רק לבן ושחור, יש גם אפור. וגם מה זה הבורא נסתר, שהבורא לגמרי נסתר, האם זה מידיעה או מהרגשה? כי אם אתה אומר, "הבורא נסתר", זה כמו מחיות או מבני אדם שבעולם הזה, "כולם כבמהות נדמו", שהם לא לוקחים בחשבון, אין להם את זה בכלל, לא באופק ולא כלום.

או שהוא יודע שהבורא נסתר לגמרי ולא כואב לו, לא פועל בו כלום.

תלמיד: אז הבורא נסתר אצלו רק בהרגשה, אבל בידיעה הוא זוכר שיש כזה דבר.

אבל גם הידיעה היא, כביכול "יודע". אנחנו בני הרגשה, אנחנו רצון ולא השכל. השכל לא יכול להחזיק את הרצון, הוא לא יכול. לכן אומר בעל הסולם, "תשובה מיראה". מיראה זה שמחזיק אותו, פועל על הרצון. על השכל הוא לא עובד. שכל זה פילוסופיה, אנחנו מדברים על החיים.

שאלה: בעל הסולם אומר פה, "העושה תשובה מיראה, זוכה, שהזדונות נעשין לו כשגגות". קודם כל, מה זה "זדונות" ומה זה "שגגות"?

זה נקרא שאת ההגדרות האלה אנחנו צריכים לקחת מהלימוד. כי לפי החיים שלנו, איך שאתה למדת בבית ספר או איפשהו שם, זה יכול להיות משהו אחר. כל אחד חושב [אחרת], אם תלך לבית משפט יגידו לך הגדרה כזאת [משפטית].

"זדון" נקרא שאני מלכתחילה הולך על העבירה, אני יודע שזאת עבירה, אבל אני לא יכול להחזיק בה, לא יכול לעצור את עצמי מזה. אני זוכר שהרבה פעמים רציתי להפסיק לעשן, והייתי עושה המון סיבובים וסיבובים על הגג שלנו, או באיזה מקום אחר נניח, עד שבסופו של דבר הדלקתי את הסיגריה. אתה מבין את זה? מבין. אז מה יעזור לי אם אסור או לא אסור?

תלמיד: הוא אומר פה "שהזדונות, שהאדם עושה, המה נמשכים לו, מבחינת קבלת ההשגחה של ההסתר הכפול", זאת אומרת שהזדונות מביאים אותי להסתר כפול. מה העניין פה?

שאם אני עושה בכל זאת עבירה כזאת, היא לגמרי סוגרת ממני את הבורא. כי לא מדברים על הסיגריה, מדברים על מצב שאני כביכול בפעולת הזדון רוצה לסלק את הבורא מהאופק שלי. הוא מפריע לי. נניח שהבורא אומר, "את זה אסור לך לעשות. אני לא רוצה שאתה תעשה את זה". אז אני כביכול מזיז אותו ואומר, "עכשיו אין א-לוהים בקרבי", אני מזיז אותו ועושה. לכן "זדון" מבטל את הבורא בעיני.

תלמיד: כן, אבל הוא אומר לך שהוא לא רק מביא אותך להסתר, אלא הוא מביא לך הסתר בתוך הסתר. מה זה "הסתר בתוך הסתר"?

שקודם ידעת שהבורא נסתר ממך, אבל הוא קיים, רק ממך הוא עכשיו נסתר. על ידי זה שלמרות זאת אתה עושה עוד פעם עבירה, אתה יודע שהוא לא רוצה, אבל עכשיו הוא לא כל כך מורגש בקרבך, ואתה עושה את זה, אז אתה גורם לזה שהוא יסתלק ממך.

תלמיד: כתוצאה מזה אני לא מאמין בהשגחה, ולא בשכר ולא בעונש?

כן. זהו. "אני חופשי". יפה מאוד. עכשיו מותר לעשות הכל. יש על זה הרבה בדיחות, אתה רואה אין בורא, הכול אפשרי.

אני זוכר שהיה לי כזה מקרה עם מישהו שעשה לי תריסים ברחובות. הגעתי אליו הביתה בשבת ואני שומע מוסיקה, רואה את האישה מבשלת ועוד כאלה דברים, ואני שאלתי אותו, "מה קרה?", כי בכל זאת זה בחור מסורתי, אז הוא אמר לי, "אתה לא רואה, ככה זה אצלנו, החלטנו שהוא לא קיים". אמרתי, "אבל מה אם סבתא שלך תראה?", כי הם גרו אחד ליד השני, והוא אמר, "הם לא באים לחלק שלי וזהו". זאת אומרת, הוא סוגר. זאת שיטה.

תלמיד: מה זה "עבירה"?

"עבירה" ו"מצווה" האדם קובע. אם הוא רוצה לעשות את רצון ה' זה נקרא "מצווה", אם הפוך, זה נקרא "עבירה". פשוט מאוד. לא ללכת לכל מיני דברים. הבורא רוצה שאנחנו נתקן את הכלי השבור, שזה בעיקר החיבור בינינו, ותחתינו זה בכל הרמות התחתונות יותר בבריאה, וזה נקרא "מצווה", "ציווי".

שאלה: האם ההבטחה היא שהוא לא נופל יותר להסתר כפול, או שהמצב הקבוע שלו זה הסתר רגיל ומשם הוא עולה ויורד כל הזמן? מהי אותה הבטחה שהוא מקבל?

איפה אתה קורא על ההבטחה הזאת?

תלמיד: באות נ"ו, נ"ז, נ"ח, בעל הסולם אומר, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד."

זאת הבטחה שהבורא מגולה, שהבורא מתגלה. הוא מתגלה בצורות כאלה שהאדם מקבל מזה תמיכה. אנחנו צריכים להבין שכאן זו מערכת כוחות, אם פועל בך כוח שמחזיק אותך באיזו רמה, אז אתה צדיק. אם הכוח הזה נעלם, אז אתה רשע. בהכרח, כתוצאה ממאזן הכוחות בך.

תלמיד: כן. אבל הוא כותב פה שההבטחה היא ש"לא ישוב לכסלו עוד."

כן, כי הבורא מבטיח לו בזה שהוא מאיר לו, שהוא לא יחטא.

תלמיד: האם זה אומר שהוא לא יהיה יותר בהסתר כפול לעולם, או שזה המצב שלו ועכשיו מכאן הוא יעלה, ירד, יחזור, שזה הבית שלו אליו הוא חוזר?

הכל יכול להיות. אני לא יודע. אל תשאלו אותי מחוץ למצב. הבורא מבטיח לו כרגע שהוא לא ייפול. זאת אומרת, העיקר שאנחנו נבין שאנחנו כל הזמן תלויים בכוחות שפועלים עלינו, אלו ואלו, ובסך הכל הם מחזיקים אותנו. אנחנו תלויים בסיכום של כל הכוחות הפועלים, הפנימיים שלנו והחיצוניים. סביבה, בורא ואני.

קריין: אות נ"ט.

אות נ"ט

"ולפיכך, אחר שזכה לתשובה מיראה הנ"ל, שפירושה, בהשגה ברורה של השגחת שכר ועונש, עד שבטוח שלא יחטא, הנה נתקנת לו לגמרי, בחינת ההסתר בתוך הסתר. שהרי, עתה רואה הוא בעליל, שיש השגחת שכר ועונש. וברור לו, שכל ריבוי היסורים, שהרגיש מעודו, היו לו לעונש, מהשגחתו יתברך על החטאים שעשה.

ואגלאי מלתא למפרע, שהיתה לו אז טעות מרה. ולפיכך, עוקר הזדונות האלה משורשם. אמנם לא לגמרי, אלא שנעשים לו לשגגות. כלומר, בדומה לעבירות שעשה מבחינת הסתר אחד, שנכשל מחמת בלבול הדעת, שהגיע לו מתוך ריבוי היסורים, שמעבירים את האדם מדעתו, שהמה נחשבים רק לשגגות, כנ"ל."

כשאני עובר מצבים ובהם אני נמצא בהסתר וגילוי, במאמצים, ביגיעה, נראה לי שכול זה תלוי בי. ואני מתאמץ עם החברים ואני מתאמץ עם הקיום, עם כל מיני דברים. כתוצאה מזה אני נכנס למצב שהבורא מתגלה, ואז אני רואה שזה היה משחק מצידו, שכך היה משחק איתי כדי שאני אתן את סכום היגיעה. בשביל מה לי סכום היגיעה הזה? כדי שאני אתחיל להבין אותו יותר, להרגיש אותו יותר. לא שאני צריך לשלם על משהו, לא שאני אשם במשהו, בשום דבר אני לא אשם, אלא אך ורק כדי שאני אקבל מתוך המצבים האלה התרשמות נכונה מה זה חושך ומה זה אור, בעד ונגד הבורא, השפעה וקבלה, כוחותיי וכוחותיו.

על ידי זה שאני כך נמצא בתוך המשחק הזה שהבורא משחק איתי בהסתר וגילוי, על ידי זה אני מברר את הכלים. זה כמו עם הילדים, אנחנו הרי לא רוצים שהם יתאמצו מדי, שיהיו במאמצים ובזיעה. הוא רוצה לעשות משהו, הייתי עושה את זה במקומו, אבל בלי זה אני לא יכול לגדל אותו להיות נבון, חכם, סבלני, מבין. ולכן אין לי ברירה אלא להעביר עליו תרגילים, שיהיו מאמצים, שייתן עבודה, שייתן יגיעה, שיזיע, אין ברירה הוא חייב, כי אני רוצה להעלות אותו לדרגה שלי שהוא יהיה גדול. אותו דבר כאן, זאת אומרת אנחנו כחוזרים בתשובה שמתגלה לנו ההנהגה וההשגחה, אנחנו מבינים שכל הדברים האלה הם היו כמשחק כדי לגדל אותנו, וזה לא נמצא אז באיזו מין התנגשות.

תלמיד: כל החיים היו לי ירידות ועונשים, ממש הרגשתי נורא כל התקופות.

כל מה שהרגשת עד כה, בטוח שזה היה משחק הבורא איתך, זה נקרא שהבורא משחק עם ליוויתן, שהוא חייב את זה כדי לגדל אותנו.

תלמיד: מה זאת אומרת לגדל אותנו? אני אומר שכל החיים היו בייסורים, ותקופות ארוכות, לא יום ויומיים.

ילד קטן הוא גם מזיע, אפילו בוכה שלא הולך לו וצועק ולא יודע מה לעשות, בשבילו זו גם טרגדיה גדולה. כל מה שהוא עושה, הוא משתדל ולא מצליח, אז מה עושים?

תלמיד: הוא אומר לך ששכר ועונש, "עד שבטוח שלא יחטא" יותר, מה זה המשפט הזה?

היית פעם בבית קברות?

תלמיד: השתדלתי להיות בקבר הראשון, לא באחרון, פחדתי להיכנס פנימה, ישבתי בקצה של בית הקברות.

אתה כוהן?

תלמיד: אני לא כוהן אבל פחדתי להיכנס, תמיד יש לי פחד בבית קברות.

באמת? אתה מפחד שאתה תהיה שם?

תלמיד: שמישהו יתפוס אותי מהיד.

בסדר, פעם זה יקרה.

תלמיד: כן, זה ברור.

אז כשאתה מסתכל על האנשים האלה שעכשיו קוברים אותם, על הגופים האלו, כמה האדם הזה צחק ובכה וסבל ונהנה מהחיים, ומה כל זה? אני שואל, תועלת ישנה? האם ישנה מזה תועלת? כי אתה מסתכל על גופה, כמה עבר עליו, וכל זה איפה הוא?

תלמיד: "היינו כחולמים", כלום.

כלום. אז למה אתה שואל על עצמך "שאני כל כך סבלתי", זה אותו דבר. אלא מה שנשאר, נשארת תוצאה, כמו בילד קטן שלמד והוא בכה ועשה. כמה יש לנו? אנחנו גם כבר עברנו הרבה, איפה כל הדברים האלה? אנחנו רכשנו על ידי זה ניסיון, יגיעה. אז כאן אנחנו מדברים על יגיעה שהיא לא עוברת, שאתה בזה ממש עושה תיקונים במערכת אדם הראשון ושום דבר לא נעלם. האמת שמהחיים שלנו הגשמיים גם שום דבר לא נעלם, אבל זה ברזולוציה כזאת, בכזאת רמה, זה קנה מידה כזה שחבל לבזבז על זה כוחות.

תלמיד: יתרה מזה, אני רואה שהחיים עוברים ולא עשינו שום דבר, זה עוד יותר גרוע.

לא שלא עשינו. כתוב בגמרא שאם אתה מוציא שני גרוש מהכיס במקום גרוש אחד זה כבר ייסורים. על כל דבר ודבר. לכן אל תגיד שגם החיים שלנו, אלא החיים של כל אחד. כמו שבעל הסולם אומר על הכינה שהיא מכרכרת, גם זה, הכול בא בחשבון.

אבל כאן מדברים על חשבונות גדולים מאוד שאתה עושה אותם בהתאם לבורא. זה משהו אחר לגמרי. אתה מסתכל עליו והוא עליך ואתה רוצה במשחק החיים שלך להזדהות עימו, לשאול אותו, להסתכל עליו, "אני עושה נכון או לא נכון. איך אני אעשה ככה שהתנועות שלי הם יהיו בדיוק לפי הרצון שלך, אבל הרצון שלך, אני לא יודע. והתנועות שלי, אני גם לא יכול לדעת מה לעשות. אני רוצה להסתכל עליך כדי לדעת איזו תנועה נכונה לעשות". אם אני כך רוצה, הוא מתחיל להתגלות. אבל אם אני באמת רק רוצה כך, שאין לי ברירה. כמו ילד אני רוצה להסתכל על האבא ולעשות, "הוא מרוצה? לא כל כך. אולי ככה הוא מרוצה או יותר ככה. עכשיו אני הבנתי, לפי המחשבות שלו אני עושה תנועות, זה מה שאני רוצה". זה נקרא "עבד ה'".

תלמיד: הוא מחנך אותי?

כן, בטח.

תלמיד: להיות כמוהו?

כן, אלא מה כל התכלית? להיות כמוהו.

תלמיד: כי הייסורים לפעמים קשים.

זה לא ייסורים. הייסורים האלה זה לא ייסורים, הם כדי שאתה סופסוף תבין מה הוא רוצה ממך, שתלמד ממנו.

תלמיד: כל כך הרבה ייסורים שכמה פעמים קמתי וברחתי ממש, אני אמרתי שלא בשבילי הקטע.

אז מה? זו הגאווה שלך, "ברחתי, אני לא מסכים".

תלמיד: עברתי ייסורים, יש אדם שלא מסוגל לעמוד בזה, מה זאת אומרת, ברחתי? באמת, היו לי ייסורי תופת, אז איך אתה מתגבר על זה?

רק לך.

תלמיד: לא רק לי, אני יודע שיש להרבה.

אלא מה?

תלמיד: איך אתה יוצא מהייסורים האלה בלי שאתה הגעת?

אני רואה שאתה עדיין.

תלמיד: איך אני יוצא מייסורים כאלה?

זה לא ייסורים.

תלמיד: בלי לברוח?

הבורא אוהב אותך ולכן נותן לך מכל הצדדים הגבלות שלא תברח, לא לכאן, לא לכאן, לא לכאן, אתה מקבל את זה כייסורים. הוא רוצה כל הזמן לתקן אותך, לעדכן אותך, "כל אשר אוהב ה' יוכיח".¹ באמת, אתה חושב שלי יש עצבים יותר ממך, ואני איש חזק יותר ממך? סמרטוט, משהו. אלא חשיבות המטרה.

קריין: אות ס'.

אות ס'

"אמנם את הסתר הפנים הא', שהיה לו לפני זה, לא תיקן כלל, בתשובתו זאת." תשובה מהארה "רק מכאן ולהבא, אחר שזכה לגילוי פנים, כנ"ל. אבל לשעבר, בטרם שזכה לתשובה, הרי נשארו לו הסתר הפנים וכל השגגות, כמו שהיו," זאת אומרת שהוא מסתכל על העבר, הוא עדיין מרגיש שהיה לו עבר, ששם היו לו בעיות עם הבורא, שהוא עשה אפילו עבירות. לא שהבורא התנהג עימו לא כל כך יפה או כן, אלא שהוא התנהג עם הבורא לא כל כך יפה, גם זה לפגם ייחשב. זה שאני הייתי פעם לא צדיק, זה פגם. זה פגם כלפי הבורא שהוא ברא בכל זאת בריאה שנמצאת באיזה מצבים לא שלמים, באיזו תקופת התפתחות, זה לא יכול להיות. תסתכל על תינוק מצד האימא, לא חשוב באיזו צורה הוא נמצא, הוא נמצא בבטן שלה, הוא נמצא בחוץ, מה הוא עושה, מלכלך, שובר, אין יותר טוב מזה.

זאת אומרת הנברא צריך להרגיש שהוא כולו כולו נמצא באהבה ותמיד היה צדיק, תמיד. אלא כל המצבים האלה שהוא מגלה בהתפתחות שלו, זה אך ורק כדי שיעזרו לו לראות איפה עדיין הוא יכול להשלים לשלמות שלו, ככה זה. אבל בסופו של דבר אין "אכזר בבית המלך", אין שום דבר שיוצא מהשלמות, בסופו של דבר מרגישים שתמיד היינו שלמים.

"אבל לשעבר, בטרם שזכה לתשובה, הרי נשארו לו הסתר הפנים וכל השגגות, כמו שהיו, מבלי שום תיקון ושינוי כלל. שהרי גם אז האמין, שהצרות והיסורים, באו לו מחמת עונש, כמש"ה: "ואמר ביום ההוא, על כי אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה". כנ"ל, עש"ה."

קריין: אגרת א', בעל הסולם אומר, "כי עתה ידוע המנהג בעליל שאין שום אכזר במדינת המלך, וכל מיני האכזרים אך בדחנים המה, עד שאותו השר בתחבולות עמוקות סיגל לו כח התהפכות לבגדי רשע.

אבל ביני לביני, יורש העבד "חכמה" - מידיעה שבסוף. "ואהבה" - מידיעה שבתחילה. ואז הוקם לנצחיות.

והאמת שמראה נפלא הוא כל המלחמות, שבאותו הגלות, והכל יודעים בטוב פנימיותם שהכל מין בדחנות ושמחה המביאים רק טוב. ומכל מקום אין שום תחבולה, להקל על עצמו כובד המלחמה והאיום."

ככה זה, אבל יפה, משחק החיים.

שאלה: לגבי הרהורי עבירה. הדבר הזה שהביא אותך לטייל על הגג.

זאת אומרת, הרהורי עבירה שמובן לי, יכול להיות שלא, יכול להיות שכן, אבל נניח בנקודה הגבוהה, מובן לי שזה משחק ואין שום רצינות. כלפי הבורא לא חשוב לי איך אני אעשה כך או כך, ואני יכול להתפרע ולהשתגע איך שאני רוצה כמו הילד המפונק ביותר, אבל אני מקבל על עצמי, למרות זאת שאין שום שכר ועונש כמו שאנחנו מבינים כאן, אלא הכול אהבה חלוטה, אני לוקח על עצמי להיות בשליטה עצמית, קפדנית ביותר, כדי לעשות כול מה שמוצא חן בעיניו, למרות שמתגלה לי שהוא לא חושב ולא יודע ולא מתחשב ובכלל לא מקבל שום דבר, אלא אני מעצמי רוצה להיות לגמרי לגמרי דומה לו. למה? ככה, כי הוא גדול.

ללא שום קשר לרצון לקבל שלי, שזה יעבור דרך התכונות שלי, דרך המוח והלב, בכלום. זה נקרא נאמנות.

תלמיד: אבל רגע אחד לפני זה ההרהור להדליק את הסיגריה עדיין לא התממש ואין לך כוח להתנגד לזה, ואתה מתחיל לטייל ואומר "אני לא אדליק", אבל הבעיה הייתה שהרהורי עבירה כבר נכנסו לתוך הראש שלך.

בטח.

תלמיד: ואתה לא מצליח להוציא את ההרהור הזה. אתה יודע שההרהור הוא הבעיה, לא הדלקת הסיגריה.

לא. הבעיה היא לא ההרהור. הבעיה שאתה לא מבקש כוח. זה שאתה רוצה להדליק סיגריה זה בסדר. הבורא מעורר בך את זה. אתה לא יכול לברוח מזה. אבל זה שאתה לא מבקש ממנו תיקון, כוח לצאת, איך להשתמש במצב הזה הרע כדי להתקרב אליו, כדי לדרוש אותו, כי בשביל מה הוא מעורר בך את המצב, כדי שתפנה אליו, זה שאתה לא פונה זאת העבירה.

תלמיד: זאת אומרת, נכנס ההרהור ואז יש מצב שההרהור הוא בעצם המקור שדרכו אתה צריך להתקשר לבורא, לבקש ממנו עזרה להתגבר על הרהור העבירה, ושם מתחילה העבודה. אין לך מה לעשות עם ההרהור על העבודה. מה שנכנס, נכנס.

לא. אתה מודה לו על זה שהוא מעורר בך את המצב הזה, שאתה נמצא, ככה, "יושב על שפיץ".

תלמיד: ולא היו לי כוחות להתגבר.

במה לא התגברת? התגברת לא לבקש ממנו.

תלמיד: ביקשתי.

אם התגברת ולא הדלקת סגריה, לא עשית כלום. לא השתמשת נכון בהרהור. כל השימוש הנכון בהרהור זה שאתה פונה אליו שהוא יעזור, שבכל דבר בחיים אתה רואה מקרה, הזדמנות לפנות לבורא.

תלמיד: הרצון לקבל יש לו טריקים, הוא אומר לך, "בסדר, זאת לא עבירה, להדליק סיגריה זה לא כזה סיפור".

להדליק זאת לא עבירה. לא לפנות זאת עבירה.

תלמיד: בסדר. ההרהור של העבירה להדליק סיגריה מופיע ואז יש שתי דרכים. דרך אחת שאתה אומר "אני רוצה לבקש ממנו עזרה להתגבר על זה", והדרך השנייה אומרת "רגע, זאת לא כזאת עבירה. בסדר אני אדליק אותה. לא קרה כלום". זה השלב הבא שאני לא מבקש עזרה כי אני אומר, "בסדר, אני אעשה את זה. לא קרה כלום. מה קרה"?

אני לא מבין מה אתה רוצה להגיד לנו בזה. אתה מוריד את זה לדרגה הבהמית במקום להעלות את זה לדרגה הרוחנית.

תלמיד: נכון. אני נותן לעצמי תירוץ. זה בסדר גמור שאני אעשה את זה.

בסדר. תמשיך ככה כל החיים.

תלמיד: איך אני מחזיק את זה שזאת באמת עבירה? שזה לא משהו שאני יכול לתת לו היתר.

איזו עבירה?

תלמיד: שאני לא נותן לעצמי היתר.

שוב, מה נקרא "עבירה"? שאתה מדליק סיגריה זאת לא עבירה. זאת עבירה כלפי שומרי שבת או כלפי עצות הרופא.

תלמיד: שאני לא נמצא איתו בקשר זאת העבירה. שאני לא מבקש ממנו עזרה זאת העבירה, שאני מסלק אותו כביכול לאט לאט מהדרך שלי כדי שלא יפריע לי לעשות את זה.

זה בדיוק מה שאני אומר שזאת העבירה. נכון.

תלמיד: אז מה אני עושה פה עכשיו כדי שזה כל הזמן יהיה בדרגה הכי רוחנית?

אתה צריך לתת הגדרה אחרת לעבירה על מצווה. כל המצוות זה שאתה מתקשר לבורא בכל רגע ומבקש ממנו על כל רגע ורגע בחייך להיות איתו כל הזמן בדבקות בלתי פוסקת. ואם אתה במקום כל הדברים האלה נכנס לקיום, אסור או מותר, זאת עבירה. אפילו שתעשה במאה אחוז הכול נכון, אבל אם זה ללא קשר עם הבורא, אתה בהמה, כי לא הלכת להתקשר עם הבורא כדי להיות אדם.

תשאלו. אלה דברים לא כל כך גבוהים. אני אפילו לא חשבתי לעבור על זה.

שאלה: עבירה זה אם אתה לא פונה לבקש עזרה.

עבירה זה נקרא שאני לא פונה לבורא שבכל רגע ורגע מחזיק אותי בחיים ומעורר בי כל מיני סיבות לפנות אליו ואני מצפצף, מזלזל בו. זאת נקראת "עבירה".

תלמיד: ואם זה לא מתוך זלזול, אלא בן אדם חושב שהוא כן מסוגל?

לא. זה מתוך זלזול. מתוך זלזול שלא הכנתי את הסביבה שהיא כל הזמן תעורר ותחזיק אותי. בדבר הזה כאן הסביבה זה פשוט הכרחי. תאר לעצמך, זה בכל דבר, אם אתה מדבר על הסיגריה עצמה אם להדליק או לא להדליק, זה עניין אחד, אבל לפנות לבורא או לא לפנות לבורא על פני הסיגריה או על פני כל מיני דברים אחרים, כאן בלי הסביבה אתה לא תצליח.

אף אחד לא יחזיר אותך לבורא, אלא רק תמיכת הסביבה. כאן גדלות הבורא חייבת להיות כל הזמן כאיזו מין הרגשה פנימית, איזה חיסרון פנימי, שהסביבה כל הזמן מחממת בך [הרגשה] ש"אין אין אין, אנחנו מחפשים, חסרה לנו הכרת הבורא, הרגשת הבורא, גדלות הבורא", והיא מעוררת בך את החיסרון הזה מבפנים, ואתה רוצה או לא רוצה, אבל אתה מרגיש שזה נמצא, שזה אוכל אותך קצת מבפנים. ואז כשמגיעות כל מיני הזדמנויות, אתה על פניהן תמיד תבקש קשר עם הבורא כדי שהוא יפתור לך את זה.

תלמיד: זאת אומרת שאם אני לא פונה אליו זה האגו שלי, זאת בעצם ההסתרה.

אם אתה לא פונה אליו, אני לא אומר אגו, זה ודאי אגו, אבל אז אתה לא נמצא בתהליך הרוחני. התהליך הרוחני זה שאתה פונה לבורא ומבקש. אם אתה לא מבקש, אין לך קשר לרוחניות. רוחניות זה הבורא.

תלמיד: הנקודה היא שאני מבין שכל המצבים שאני עובר על עצמי זה ממנו והיכולת שלי להתמודד מול המצבים האלה קטנה בגלל שאני לא פונה אליו, אני יודע שזה ממנו ואני מנסה כל הזמן להתגבר עליהם מתוך כוחותיי בעצמי.

אם אתה מתגבר מתוך כוחות עצמך זאת עבירה. זאת עבירה ממש. זה נקרא שאתה נחתך ממנו. אתה בזה מסלק את הבורא מהעולם. אתה לא אומר שהוא שורש לכול.

שאלה: אני מבין שבעל הסולם מסביר שיש רק עבירה אחת, שהאדם לא משפיע לחברה. אני לא מבין למה יש כל כך הרבה בלבולים סביב זה, למה זה דבר לא מבורר ולא ברור?

בשביל מה אני צריך חברה? כדי שהיא תעזור לי, שהיא תהיה משענת, שתהיה כלי שבו אני אמצא את הקשר עם הבורא. מהי מטרת הבריאה? מטרת הבריאה לא "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת לרעך כמוך" זה רק האמצעי להגיע ל"ואהבת את ה' א-לוהיך", דבקות בבורא.

תלמיד: אני שואל על האמצעי.

כי בלי אמצעי, אם אני לא מכין את האמצעי, אני לא חושב על הבורא, לא יכול לחשוב. אני חושב לפעמים כן, לפעמים לא, אבל בעצם רק אם יש לי משענת כזאת, תמיכה כזאת מכל העשירייה אז אני חושב.

בכל מקור בחיים, עכשיו נופל עליי משהו, חס ושלום, או נניח שעשיתי איזו תאונה או משהו אז אני לא שוכח. אפילו שזו איזו צרה גשמית גדולה, אני לא שוכח כי יש לי תמיכה רוחנית מהסביבה שהכול בא מהבורא, שזה הבורא סידר.

תלמיד: אם יש בסך הכול מצווה אחת שהיא להשפיע לחברה, כי דרך זה כאמצעי אפשר להגיע לבורא, למה זה כל כך מסובך כשאנחנו במאה ה-21, ואף אחד לא יודע את זה?

האגו שלנו כל פעם גדל יותר ויותר. במאה ה-21 הוא גדל עוד יותר ממה שהיה במאה ה-20.

תלמיד: הבנתי מהיסטוריה שאף אחד לא ידע את זה.

כן, אבל האגו כל הזמן גדל לכן אנחנו לא פונים לבורא. יש לנו מזה רק שאלה בשביל מה אנחנו חיים, למה סובלים. אבל הבורא לא יתגלה יותר, הצרות שלנו בתוך האגו שלנו יגדלו יותר.

תלמיד: אני עדיין לא מבין מה התשובה. במקום מאתיים, שלוש מאות לא יודע כמה מצוות, יש מצווה אחת שאומרים שצריך להשפיע לציבור.

לא, זה רק אמצעי.

תלמיד: כן, אמצעי.

אני לא נרקיסיסט, לא אכפת לי מהציבור.

תלמיד: אני לא אומר אם קשה לעשות או קל, זה לא משנה, אני אומר שיש מצווה אחת שצריך לעשות והיא הפתרון לכל הבעיות.

זה האמצעי לפתרון.

תלמיד: למה אצל המקובלים זה לא מבורר? למה כולנו מבולבלים סביב זה, מתעסקים בכול אלף המצוות שקיימות חוץ מזה?

אני גם חשבתי כמוך, עד שקראתי חמישים פעם או מאה חמישים פעם את ההקדמה הזאת ועוד דברים עד שהגעתי למצב שזה ברור.

תלמיד: מה הסיבה?

למה זה כך? כי מבררים את הכלים. על ידי לימוד מתבררים הכלים עוד יותר ועוד יותר. הבורא לא רוצה לתת לנו את זה כך סתם במתנה, הוא רוצה שנהיה בעלי הבית בכלים, שנברר אותם, שבכלים האלה הכול יהיה מבורר, מחובר, ואת הכול נדע על כל פרט ופרט, ונהיה בעלי המערכת. זה נקרא "בעל תורה".

אגיד לך רק דבר אחד, מה, לא הייתי במצב שלך? אין ברירה, פשוט תכניע את הראש ו"כשור לעול וחמור למשא"², כך צריכים להמשיך, זה הכול. אתה לא רוצה? אל תעשה. את העולם לא תשנה, רק להבין יותר איך הוא מתנהג ואיך אתה יכול להיכנס בו, להתברג בו ולבצע את הייעוד שלך.

תלמיד: אין לי טענה. זה דווקא יותר קל, יש מצווה אחת, אני אפילו לא אומר שזה קשה או קל. נגיד שזה קשה וזה בלתי אפשרי, לא משנה.

"מצווה אחת" הוא כותב בצורה עממית שהיא "ואהבת לרעך כמוך". אבל היא אמצעי "לאהבת את ה' אלוקיך", שזו המטרה הסופית, דבקות בבורא.

תלמיד: אף אחד במשך ההיסטוריה לא יודע את זה, לכן אני שואל, מה התועלת מכל הבלבול שהאנושות עוברת?

אני לא יודע מה ההיסטוריה יודעת, או לא, מאיפה אתה לוקח על ההיסטוריה? מהיסטוריונים. אני פותח את הספרים שלנו שכתוב בהם כבר מלפני אלפיים ושלושת אלפים שנה את כל הדברים האלה. מה ההיסטוריה שלך? לפי היסטוריה שלך אני לא יודע.

תלמיד: לפי סקר, אם אני עכשיו יוצא לרחוב ושואל אלף איש, אף אחד לא יגיד שיש מצווה אחת שהיא להשפיע לחברה.

לא. כי הם לא יודעים יותר. חוץ ממלונה, כל אחד ואחד לא מכיר כלום, מה אתה רוצה מהם?

תלמיד: מה התועלת מכל הדבר הזה?

התועלת תתברר בסוף. כשאתה מסתכל על הילד שמלכלך את החיתולים, זוחל על הרצפה ולא יודע כלום, אתה יכול להגיד עליו שייצא ממנו משהו? או כשאתה מסתכל עליו כשהוא כבר זקן ולא יודע לזוז וקוברים אותו אחר כך. אנחנו לא יודעים, לא רואים שום דבר. יש לך טענות על זה שאתה לא רואה, ולא שהעולם כך אלא שאתה רואה כך.

עכשיו אנחנו לומדים שדווקא הפעולות האלה שאנחנו עוברים, אחר כך כשמסתכלים עליהן בצורה נכונה, רואים שהן היו פעולות נעלות. עכשיו נראה לך שאתה לא יודע כלום ולא מבין כלום ושום דבר. אחר כך תראה שעל ידי המצבים האלו אתה רוכש שכל, חכמה אלוקית, ויכול להיות נצחי ושלם כמוהו, דווקא על ידי המצבים האלה שאתה עובר עכשיו בחוסר ידיעה.

שאלה: מה אני אמור לבקש מהבורא בכל רגע?

מה אתה אמור לבקש מהבורא? לפני שאתה שואל "מה אני אמור לבקש מהבורא", הלב שלך כבר מבקש. הבורא הוא לא איזה פקיד שאתה מגיע אליו ושואל משהו, הבורא נמצא לפני השאלה שלך. זה שאתה שואל "מה אני צריך לבקש מהבורא", אז אתה צריך לדעת "טרם יקראו ואני אענה"³ שכבר השאלה הזאת גם באה לך מהבורא.

תלמיד: קצת בלבלת אותי.

בלבלתי אותך, כתוב "אני הראשון"⁴.

תלמיד: אני נמצא עם הסיגריה על הגג שעכשיו דיברת, לא הבנתי מה אני אמור לבקש עכשיו מהבורא, שיעלים לי את הסיגריה?

אתה מבקש מהבורא שהוא יעזור לך להימנע מהסיגריה. כן.

תלמיד: למה הוא נתן לי את המצב, כדי שאבקש שיעלים אותו?

כן. הוא נתן לך שאלה על סיגריה, רצון לסיגריה וגם תשובה מהרופא שאסור לך את זה, כדי שאתה תבקש ממנו שיהיה לך כוח להימנע.

תלמיד: אז כביכול אני לא מסכים עם המצב שהוא נתן לי?

אלא בשביל מה הוא נתן לך את המצב? כדי שתבקש, בטח. הוא עושה עליך כל מיני עבירות כדי שתבקש ממנו תיקונים עליהן. אלא על ידי מה עוד תתקשר אליו? כשטוב לך אתה לא מתקשר אליו, כשרע לך רק אז יש סיכוי שתתקשר.

תלמיד: שמעל הסיגריה אני עדיין אהיה אתו בקשר, ולא מעניין אותי המצב עצמו. המצב של הסיגריה לא מעניין אותי, אלא שאני אהיה אתו בקשר. שהוא מזכיר לי להיות אתו בקשר כל הזמן. אבל אם אני אבקש להעלים את הסיגריה, זה כאילו שאני לא מסכים עם מה שהוא נתן לי.

אני לא מבין.

תלמיד: זו צורה אחרת של קשר. או שאני מבקש ממנו שיעלים את המצב, או שאני מעל המצב מוכן להיות אתו בקשר.

הוא נתן לך רצון לסיגריה, וגם שמועה או משהו שזה לא טוב. אתה רוצה להימנע, זאת אומרת אתה לא רוצה לקיים את מה שהבורא מעורר בך. יפה מאוד. בסדר. הוא לא נותן לך הזדמנות כך לעשות, הוא נותן לך רצון בכל זאת חזק מאוד לקיים את מה שנראה לך שלא כדאי. אז אתה נמצא בפיצול, אין לך כוח לעצור את עצמך. מאיפה תיקח? אתה צריך לפנות אליו. מה כאן כל כך קשה?

עכשיו, כשאתה פונה אליו, השאלה, האם אתה פונה אליו בידיעה שהוא עשה לך את כל התרגיל הזה, או שכאילו רק חצי מהתרגיל אתה עמו?

תלמיד: לא, אני יודע שהוא עשה את התרגיל הזה.

יפה מאוד. אז אתה יחד עם כל הדברים האלה, לא אכפת לך לא סיגריה, ולא רופא ולא כלום, אלא אתה מודה לבורא שהוא עשה כאן את כל התהליך הזה, כדי שאתה תפנה אליו. אז אתה מודה לו, יופי, יפה מאוד שהייתה לי הזדמנות לפנות אליך, ועכשיו אני מרגיש אותך יותר קרוב, ואני אתך.

תלמיד: מה שהבנתי עד היום זה שאם הבורא נתן לי איזה מצב, אני לא צריך להימנע מהמצב עצמו, אלא אני צריך מעל המצב עצמו להתעלות באמונה למעלה מהדעת.

בטח, אבל עם המצב שאתה לא עושה כלום.

תלמיד: אבל אני עכשיו מבקש, תשנה אותו, לא טוב לי אתו.

אתה בינתיים לא מדליק סיגריה.

תלמיד: לא.

לא. יופי, אלא אתה פונה לבורא.

תלמיד: כן.

יפה. נו מה קרה?

תלמיד: שרק שייתן לי כוח להתעלות ולהיות מעל ההפרעה הזאת.

לא, לא אכפת לך מההפרעה, אפילו להתעלות או לא להתעלות, רק להיות בקשר עמו. יכול להיות שההפרעה כל הזמן תישאר, כדי שאתה לא תתנתק ממנו. העיקר שהגעת לקשר עמו? זהו, אז תעזוב את ההפרעה שיהיה איתה מה שיהיה. יכול להיות שהבורא יעורר בך את ההפרעה הזאת כל דקה, שאתה שוב תחזור לזה, ושוב תחזור לזה. למה? כי אתה עוזב אותו, אז הוא שוב מעורר לך את ההפרעה. תבדוק איך בחיים שלך, כך זה יוצא. זה נקרא "ייסורי עברה קשים יותר מעברה"⁵.

שאלה: מהי מטרת הבריאה? גילוי הבורא לנבראיו כמו שלמדנו, קראנו, ושמענו?

גילוי הבורא לנברא, זו מטרת הבריאה מצד הבורא. מצד הנברא, זה שהנברא מגיע לאותו המצב, לאותם התכונות, היינו לתיקונים שזה כבורא.

תלמיד: אז בוא נעשה קצת סדר, כי אנחנו טעונים בהרבה דברים. אמרת לנו וגם שמענו הרבה פעמים, שכל מה שקורה במציאות הזו, זה אמצעי לגלות את הבורא. נכון?

נכון.

תלמיד: עכשיו, בוא נדמה את זה כאילו גמר תיקון זה לנסוע כדי להגיע לקיסריה, ובדרך יש את וינגייט, נתניה, חדרה, ואת כולם צריך לעבור, כי זה אמצעי.

כן.

תלמיד: או הכי קל בעצם, שאני רוצה לקנות נניח טלוויזיה, אז אני צריך כסף שזה אמצעי לרכוש את הטלוויזיה. אני חייב את זה. אבל נאמר שאין לי את האמצעי הזה, את הכסף הזה, אז יש לי עוד אפשרות לקחת טלוויזיה, שזה להיכנס ולגנוב את הטלוויזיה. האם קיים דבר כזה בדרך לרוחניות. אם הכול אמצעי לגלות את הבורא, אז פשוט לקפוץ ולהידבק בבורא? האם צריכים את כל האמצעים האלה?

יש ויש. זה תלוי משורש נשמה. תלוי מאיזה מקום הם מהנשמה הכללית. נשמות יותר עמוקות, פחות עמוקות, גדולות, קטנות, מיוחדות לפי הכמות, לפי האיכות, לפי כל מיני דברים. אני לא יכול להגיד לך על כולם שהם אותו דבר. יש אנשים שמשיגים רוחניות בקלות, תוך כמה שנים חמש, שבע, שמונה זהו. משהו כבר יש בהם. אבל זו הדרגה שלהם.

זה כמו נניח שהלכתי לבית ספר גמרתי חמש כיתות, אחר כך הלכתי ללמוד להיות שרברב, אני עובד יש לי הכול, משפחה, עסק קטן, הכול בסדר. אני בגיל עשרים ואני כבר מסודר. וישנם כאלה שבגיל עשרים רק נכנסים לאוניברסיטה, ועוד דוקטורט, ועוד משהו, ועוד כל מיני דברים, ורק בגיל ארבעים, חמישים הוא מגיע להיות המומחה. אבל הוא מומחה כבר במשהו אחר. במשהו מיוחד. יש ויש. אתה מבין? זה התפתחות.

שאלה: איך אפשר שנעזור לכולנו, כי כולנו רוצים להגיע לממש את מטרת הבריאה. איך אפשר הכי טוב לעשות שלא להיתקע באמצעים. יש הרבה אמצעים, חברים, חיבור, דברים שאנחנו לומדים בדרך, והמטרה היא לגלות את הבורא. איך אפשר לעשות שלא להיתקע באמצע, או שזה בלתי נמנע?

אין תקלות.

שאלה: לא להיתקע כאילו, לא לעצור. הכול לפי תכנית?

אם אדם משתדל לעשות את מה שנופל עליו, כך זה צריך להיות מתוך הנשמה. אם אתה חושב אחרת, סימן שאתה מנתק את הבורא מחלק מהפעולות. כאילו שאתה בעל הבית ואתה אחראי ותלוי בך או בעוד מישהו. לכן אני ככה חופשי, מי שבא בא, מי שהולך שילך, יש כוח הפועל, אנחנו צריכים רק לתת תמיכה לפעולות שלו.

זה לא טוב, לצערי יש הרבה חוגים שהם מגבילים, מחזיקים, ולא על ידי זה שיש שם שמירה או משהו. אבל יש כל מיני הגבלות של גדלות המורה שיודע לשחק יפה לפני כולם, חברה שעושה מעצמה שהיא חזקה, גדולה, מיוחדת וקדושה, זה לא תורם לברור הכלי. צריך להיות לגמרי כמו רבי יוחנן הסנדלר. ככה זה. כמו שהיו פעם.

גם בחסידים האלו שהיו פעם, לא היום, הכול היה לגמרי פשוט. בעדות המזרח היה גם כך, מאוד פשוט. אני עוד ראיתי זאת ברחובות אצל תימנים. אצל באבא סאלי, שום הקשקוש, שום דבר, ככה, הכול פתוח.

שאלה: לחזור על הגג ברשותך. אם עליתי על הגג, אז כנראה שכבר גדלות הבורא לא שם, אחרת לא הייתי עולה על הגג בכלל.

עם הסיגריות אתה מתכוון.

תלמיד: כן, הייתי על הגג, זה כבר אומר שאני עכשיו מחפש סיבה, תירוץ רק לעשן. רוצה להזיז את הבורא כמה שיותר.

נגיד שכך, אני לא חושב. אני חושב שהבורא מביא אותך לנקודת אמת.

תלמיד: הוא הביא אותי לנקודת אמת, וברור לי שאני רוצה לבחור בסיגריה, אחרת למה אני עולה לשם בכלל.

אז הוא מביא אותך לזה. לא שאתה רוצה לבחור בסיגריה, הוא מביא אותך לנקודת אמת.

תלמיד: יופי. התיאוריה אומרת שאני לא עבדתי לפני כן בחברה. גדלות הבורא לא שורה לא כנגד המצב הזה..

לא, לא חשוב. לא כדאי לנו לפתח את הדברים האלה, אתה לא עבדת וכן עבדת.

תלמיד: ניקח את המצב הנתון. אני שם מחפש עכשיו תירוץ לסיגריה, עוד שנייה אני אשכנע את עצמי לעשן. מה בנקודה הזו אני צריך לעשות כתלמיד קבלה, בשביל לממש את המצב הזה?

אין לך כבר מה לעשות בנקודה הזאת. אין. אם יש לך קשר עם החברה, אז חברה יכולה כאן לתת לך תמיכה, ואתה תדע שאתה צריך לפנות לבורא. חברה ובורא מצד אחד, ואתה מהצד השני. הבורא עושה אתך תרגילים ונסתר, החברה יכולה לעסוק כאן בלתת לך תמיכה.

תלמיד: הרהורי עבירה זה הזמן בין ההתלבטות לעשן סיגריה ועד לעישון הסיגריה, או שזה משהו אחר?

כן הרהורים, אז מה?

תלמיד: אז למה הם יותר קשים מהעבירה, אם בזמן הזה אני לפחות מצטער על זה שאני לא פונה לבורא?

אתה לא פונה לבורא בהרהורי עבירה, אתה נלחם, לעשות או לא לעשות, להדליק או לא להדליק. הבורא לא נמצא כאן כביכול. אם יש לך כבר שאלה, לפנות לבורא או לא לפנות לבורא, יש לך בעיה עם החברה, כוח החברה שמשפיע עליך לא מספיק חזק.

תלמיד: אז בנקודה הזו כוח החברה לא מספיק חזק. מה אני יכול לעשות ברגע הזה שאני נמצא על הגג, לא לפני ולא אחרי?

הכול תלוי בהכנה. אני לא יכול לענות על השאלות האלה, אלו שאלות שצריכים לברר לבד ובמשך הזמן ולא שאנחנו פותרים אותן עכשיו דרך השכל, בזה שאתם עושים תחכומים כאלו, והכול עובר. זה לא יצא כך.

שאלה: מאיזה שלב אדם מתחיל להתקיים מתוך תפילה לבורא?

מכל מצב, איפה שיש לו הזדמנות. מכל מצב, הלוואי שיתפלל כל היום.

תלמיד: אבל איך אתה מתחיל להתפלל, איך מתחילה הנטייה הזאת כל הזמן לפנות אליו?

שלא יעזוב, שלא יעזוב אותי.

תלמיד: אני רואה שקורים הרבה דברים, אבל מעט מאוד פעמים מתוכם אני מצליח לפנות אליו, אני שוקע יותר במה שקורה במקום לפנות אליו. אני לא מצליח לראות איך הדבר הזה משתנה.

זה גם חוסר תמיכה מהחברה. אני רואה שכבר "נכנסנו לבוץ" ולא יכולים לצאת. נקרא אותיות ס"א וס"ב, בואו נסיים את הנושא.

קריין: עמוד 785 אות ס"א.

אות ס"א

"ולכן, עדיין לא נקרא "צדיק גמור". כי הזוכה לגילוי פנים, שפירושו, מידת טובו השלימה, כראוי לשמו ית', כנ"ל, אות נ"ה, ד"ה "והנה", הוא הנקרא בשם "צדיק", להיותו מצדיק את השגחתו ית'. כמות שהיא באמת. דהיינו, שנוהג עם בריותיו, בתכלית הטוב ובתכלית השלימות. באופן, שמיטיב לרעים ולטובים.

וע"כ, כיון שזכה לגילוי פנים, מכאן ואילך ראוי להקרא בשם "צדיק". אמנם, מתוך שלא תיקן לגמרי, אלא את בחינת הסתר בתוך הסתר, אבל בחינת הסתר א' עדיין לא תיקן, אלא רק מכאן ואילך, כנ"ל, ונמצא, שהזמן ההוא, דהיינו בטרם שזכה לתשובה, אינו ראוי עדיין להקרא בשם "צדיק", שהרי אז, נשאר לו הסתר הפנים, כמו שהיה. וע"כ נקרא "צדיק שאינו גמור". כלומר, שעדיין יש לתקן את העבר שלו."

לדוגמה, אתה פתאום מגלה, לא שמת לב, שכל הקבוצה שבה אתה לומד נמצאת כבר במאתיים דרגות מעליך, בגילויים, בכל מיני הרגשות, ברוחניות ממש, ואתה איכשהו נמצא "בחיתולים". מה תעשה? איך תתגבר על הצער הזה שאתה מרגיש?

תלמיד: אני חושב שעל ידי קנאה. שהחברים יעזרו.

ודאי קנאה.

תלמיד: קנאה גדולה מאוד. ולבקש את העזרה מהחברה שתעזור לי לעבור את זה.

את מה לעבור?

תלמיד: לעבור את כל המכשולים האלה.

איזה מכשולים?

תלמיד: כמו שבעל הסולם כותב, "נשאר לו הסתר הפנים".

מכשולים, שהבורא ירומם גם אותך?

תלמיד: בוודאי, אני לא יכול לעשות את זה לבד.

הפוך, שלא יעורר אותי, כי אם היה צריך, הוא היה עושה לי את זה. אני נשאר במצב, כי אני מסכים, אני רוצה רק להיות בהסכמה להישאר במה שאני, שתתגלה כל האמת, שאני הפחות מכולם ועזוב וממש לא שווה ולא ראוי לכלום. ואני רק רוצה, לא שאסבול פחות, אלא לא לסבול, ממה?

תלמיד: לא לסבול מהמצב שאני נמצא בו.

לא, אם אני לא סובל מהמצב, אין לי על מה לעבוד. אם אני מבטל את המצב, אני מבטל את העוצמה שלי, שאני יכול להיות למעלה מהמצב הזה. אז לבטל אותו, ודאי לא, להעלות את עצמי מהמצב הזה, מה פתאום, זה פגם בבורא, כי אם היה רואה אותי כְראוי, הוא היה מעלה אותי, ואם אני נמצא במצב הזה, קבלתי משהו שיכול להיות הכי טוב ומתאים לי לעת עתה.

זה המצב, אני מגלה את עצמי מאתיים מדרגות פחות מכל החברים, ממש. איך אני עובד עם הצער הזה? יש למישהו תשובה?

תלמיד: אני שמח מאוד על המצב, כי הגדלתי את החבר שלי במאתיים דרגות. אבל יש לי בעיה.

אבל יחד עם זה אני מצטער. ההנחה שלך לא נכונה, אני אומר שאני מרגיש את עצמי מאתיים דרגות פחות מכולם, פתאום זה התגלה לי. אני מסתכל על ארבע מאות איש וכולם נמצאים בדרגה כזו, על מה הם מדברים, אני בכלל לא שומע על מה הם מדברים, כי אני נמצא כל כך פחות מהם. מה אני עושה?

תלמיד: כן, אבל אני קבלתי את החבר הכי גדול בעולם, זה שיושב לידי.

זו פילוסופיה. אני אומר לך שאני נשרף מאש הקנאה. מה אני עושה? מה התגובה? אני נותן לך תרגיל כמו בבית ספר.

תלמיד: אם מגיע אלי חבר שנמצא עכשיו מאתיים דרגות מעלי?

כן, ועושה לי איזה טריק, הוא אפילו מראה לי איך שהוא נמצא בזה.

תלמיד: אני מנסה להיות כמוהו.

ודאי שאתה רוצה להיות כמוהו, אבל מה אתה עושה?

קריין: אות ס"ב.

.

אות ס"ב

"ונקרא ג"כ "בינוני". משום, שאחר שזכה עכ"פ ל"תשובה מיראה", נעשה מוכשר על ידי העסק השלם בתורה ומע"ט, לזכות ל"תשובה מאהבה" גם כן. אשר אז, יזכה לבחינת צדיק גמור. ולפיכך נמצא עתה, שהוא הבינוני, בין היראה לאהבה, שעל שם זה נקרא "בינוני". משא"כ בטרם זה, לא היה מוכשר לגמרי, אפילו להכין את עצמו ל"תשובה מאהבה"."

יש כאן שתי דרגות, "תשובה מיראה" ו"תשובה מאהבה", שהשגגות נעשים לו כמצוות ואחר כך הזדונות נעשים לו כמצוות.

אות ס"ג

"והנה נתבארה היטב, המדרגה הראשונה, של השגת גילוי הפנים, דהיינו, ההשגה והרגשת השגחת שכר ועונש. באופן, שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד, כנ"ל. שזה נקרא "תשובה מיראה", שהזדונות נעשו לו כשגגות. ונקרא "צדיק שאינו גמור". וגם נקרא "בינוני", כמבואר".

אלו ההגדרות.

שאלה: איפה נכנס בכל התהליך הזה "אחישנה"?

מה זה נקרא "אחישנה"?

תלמיד: לזרז את התהליך, מנקודה א' לב', לגמר התיקון.

אז את כל התהליך הזה יש לך אפשרות לזרז על ידי שאתה נכנס בכוח לקבוצה ומעורר אותם אפילו על ידי פעולות פיסיות שלך. מהי הקבוצה, מהו המכשיר של הקבוצה? שעל ידי פעולות פיסיות גשמיות שבעולם הזה, שאני תורם להם, לוחץ עליהם, מעורר אותם, מחמם אותם, הם מעוררים בי כוחות רוחניים. קבוצה זה מכשיר מאוד מיוחד. אתה באינפוט מכניס שם פעולה גשמית, באווטפוט משם אתה מקבל תוצאה רוחנית. וזה עובד עליך, פועל עליך. זה מה שקורה.

למה זה קורה כך, מאיפה? כי אנחנו מארגנים את הקבוצה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית. והבורא תומך בזה, רוצה בזה, ונמצא בזה. רק צריכים להבין, שזה כמו שאתה הולך לחנות או משהו כזה, אתה קונה מכשיר מיוחד, נניח שאתה היום פותח את האינטרנט, איזה אתר, וכתוב שם ב"אמזון" מוכנים לשלוח לך מכשיר שאתה מכניס בו למשל עשרה שקלים, מקבל חמישה קילו כוח רוחני, איזה כדור עם כוח רוחני. וככה זה, תמורת איזשהו תשלום, יגיעה גשמית, אתה מקבל כוח רוחני.

זאת קבוצה. מצד אחד אתה מכניס את ההשתתפות שלך, מצד שני מקבל ממנה תמיכה רוחנית.

תלמיד: תוך כדי שאני עושה את הפעולות האלה, מתוך זה אולי אני מגלה את מה שנקרא גדלות הבורא?

אתה מתוך זה שמשפיע לקבוצה, רוצה להתבטל כלפיה, רוצה לסדר אותה בכל הפעולות שאתה עושה, על ידי זה אתה מעבד את הכוח הגשמי שלך, או הכסף, או המאמץ או משהו, לכוח רוחני. הכוח הזה, ממש כמו שנכנס למערכת, לאיזו קופסה, עובר שם, עובר במערכת בעשירייה, יוצא כוח רוחני בסוף כתוצאה. כך זה עובד.

בעולם שלנו זה ממש פלא שקיים.

תלמיד: קיבלתי מתנה, להשפיע לחברים, איך אני מנצל את זה בצורה מקסימאלית?

תנסה. תשתדל, תלמד. קשה לנו ללמוד מה לעשות עם הקבוצה. אנחנו ניגשים, אנחנו עושים משהו בצורה מלאכותית, אנחנו לא יודעים איך לממש את המכשיר זה.

תלמיד: יש בעיה כשאתה עושה משהו לחברה ומאוד נהנים מזה, אז אתה מקבל מזה הנאה לרצון לקבל. איך אתה מנצל את זה שאתה יכול לתת להם איזו הנאה מסוימת?

מה אתה רוצה לקבל מהם?

תלמיד: אני רוצה שזה לא יביא לי הנאה.

אתמול ראיתי איך עשיתם ישיבת חברים. מה הייתה הכוונה של כל אחד ואחד? חברים דיברו יפה אתמול, ראיתי את הכול.

תלמיד: הכוונה הייתה להביא את החברים להתפעלות, לגדלות החברה, מצב רוח, שמחה.

האם מישהו הרגיש שהוא מקבל מזה כוח רוחני, שזה עוזר לו להתעלות, או שאני יוצא מישיבת חברים ויש לי כוח אחר. אני הרגשתי איזה חזקים הם, איזה גדולים הם, איזה מיוחדים הם, כל אחד מהם כמה שהוא גדול, כמה שהוא חכם, כמה שהוא מבין ואני נמצא בקנאה. כשאני נמצא בקנאה כלפיהם, זה טוב או לא?

תלמיד: קנאת סופרים, כן.

"קנאת סופרים". מי שסופר, אני לא יודע מה זה לספור.

תלמיד: קנאת סופרים זה כשאתה רואה חברים שהם באמת הרבה הרבה יותר חזקים ממך, מעליך, ברגש, בהשקעה שלהם בחברה, בכמות שהם משקיעים בחברה.

טוב. יש כאן בעיה. אנחנו עדיין [בדרך]. זה עובר. אנחנו נעשה בזמנים הקרובים את השינוי הזה. זאת אומרת איך אנחנו עושים ביקורת על מה שמקבלים כתוצאה מהעשירייה. אני משקיע, מה אני צריך לקבל. ראיתי אתמול שצריכים לעבוד על זה.

(סוף השיעור)

---

1. "כי את אשר יאהב י-ה-ו-ה יוכיח, וכאב את-בן ירצה." (משלי ג', י"ב)↩

2. "כשור לעול וכחמור למשאוי" (תלמוד בבלי, עבודה זרה, דף ה', ב' גמרא)↩

3. "והיה טרם-יקראו, ואני אענה; עוד הם מדברים, ואני אשמע." (ישעיהו ס"ה, כ"ד)↩

4. "כה-אמר ה' מלך-ישראל וגאלו, יהוה צבאות: אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים." (ישעיהו, מ"ד, ו')↩

5. "הרהורי עבירה קשו מעבירה" (מסכת יומא , דף כ"ט, א' גמרא)↩