שיעור בוקר 22.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 821. "כתבי הדור האחרון"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם". עמ' 821. "כתבי הדור האחרון", המשך מחלק א'. כותרת: "חיוב".

אנחנו צריכים לא לשכוח שכל מה שאנחנו קוראים כאן אלו "כתבי הדור האחרון", "כתבי בעל הסולם", שהוא כתב. זה המקור, אנחנו לא עשינו בו שום שינוי, ולכן נלמד כמו שהוא רצה למסור לנו את זה.

חיוב

"א. (/1) הק' הוא אידיאה, כלומר מוסרי. (14/1) ע"ז מעיד הסוף "לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך"."

זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות שכל האנושות צריכה להגיע, ברצונה או לא, במוקדם או מאוחר, דווקא ליחס כזה לחיים. שיהיה כזה קשר בין העמים, בין בני אדם, כך שהם יוכלו לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך.

שאלה: רק להגיד שרצינו לפתוח כל סעיף וגם לבקש מהחברים להעמיק בשאלות בכל סעיף כדי שנוכל להבין יותר מה כתוב כאן ולא רק לקרוא, כי הטקסט מאוד דחוס. שאלה לגבי הקומוניזם, מה בעל הסולם רואה בכל צורות הקומוניזם שהיו עד היום - מה שהאנושות מכנה קומוניזם, האם הוא רואה בזה קומוניזם או משהו אחר?

לא, קומוניזם נקרא משטר שלפי הרצון החופשי של בני האדם מחזיק בחברה שכולם בה חושבים שהם חייבים להיות בהשפעה, בחיבור, וביחסים כאלו ביניהם שהנטל הכללי מתחלק בין כולם, וכל אחד ואחד כבר נמצא בגילוי שהוא צריך לעבוד לפי הרצון, ככל האפשר ויותר, ולקבל לפי הצורך, במידה שנחוץ לו למשפחה. זה ודאי תלוי בהתפתחות חברתית, אבל הם צריכים לראות שהעתיד צריך להיות כך.

שאלה: זאת אומרת, מה שהיה במדינות כמו ברית המועצות לשעבר, מזרח גרמניה, וקובה היום, זה לא נחשב קומוניזם?

זה לא נחשב, לא קומוניזם ולא סוציאליזם אפילו.

תלמיד: מה זה המשטר הזה לפי בעל הסולם?

אוטוקרטיה, זאת אומרת שליטה של קבוצת אנשים שהגיעו לראש החברה וקבעו לעצמם שכך זה נכון.

תלמיד: ולקומוניזם אגואיסטי שבעל הסולם מתאר, עוד לא הגענו בכלל באנושות?

לא. כאן השאלה, האם אנחנו צריכים לעבור במשטר קומוניסטי גם אותם השלבים, שיהיה משטר של כוח ואחר כך התפתחות לאט לאט. אני לא מדבר על זה, לא נראה לי שצריך להיות כך. אנחנו צריכים על ידי כל מיני צורות שקודמות לקומוניזם, שעליהן בעל הסולם כותב כאן, שהקומוניזם יהיה אידאה, שכולם קשורים, כולם תלויים, ומרגישים את עצמם שבאמת נמצאים בחברה כזאת. זאת אומרת, זה תלוי בהרגשת האדם ולא במשטר של כוח, ואז כולם ידאגו לזה שהמשטר הזה יקום ויהיה קיים.

תלמיד: למה הוא קורא לקומוניזם אידיאה?

כי הוא מתחיל מכך שהוא לגמרי אידאה, זאת אומרת, מחשבה, ואין משהו קרוב לזה, אין לזה אח כמו שהוא כותב, באנושות.

תלמיד: קומוניזם זה חוק טבע?

הוא מגיע לחוק הטבע שמתגלה.

תלמיד: ולמה אידיאה זה דבר מוסרי?

כי היא קיימת ביחס בין בני אדם.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון שהאדם צריך לעבוד לפי היכולת, מהי העבודה?

עבודה למען החברה, מה שהחברה מציגה כעבודה הכרחית בשביל הקיום של כל המשטר הזה.

תלמיד: בשיעור שעבר אמרת שהעבודה היא רק עבודה רוחנית בחיבור בינינו. האם יכולים לקבוע עכשיו שאני צריך לעבוד באיזה מפעל שתיים עשרה שעות ביום כמו שהוא כותב אם זה לטובת החברה?

כן.

תלמיד: כל סוג עבודה שהחברה קובעת.

כן.

תלמיד: ומה זה לקבל לפי צורך, מי קובע את הצורך?

האדם קובע.

תלמיד: האדם קובע לפי המוסריות שלו או שהחברה קובעת?

כנראה שיש דרגות קודמות שבהן ישנה הגבלה כמה כל אחד מקבל, אבל בסופו של דבר זה לפי היחס הפנימי של אדם לחברה.

תלמיד: זאת אומרת, יש כאלו יחסים שאני קובע שהצורך שלי הוא כזה, ואף אחד לא בא בטענה.

אף אחד לא בא בטענה ואף אחד לא רואה את זה ואתה דיין לעצמך.

תלמיד: אם אני צריך שבע עשרה מנות וחמש דירות, אז כולם מסתכלים אומרים, "כנראה שזה הצורך שלו" וכולם שמחים.

אני לא יודע אם זה עד כדי כך בלי הגבלה, אבל נראה לי שזה כך.

שאלה: בכותרת "חיוב", על מה מדובר פה? זה מחייב אותנו או שהכוונה למשהו חיובי?

נראה, אני לא יודע, בוא נקרא הלאה.

תלמיד: קומוניזם זה מהמילה קומונה.

כן.

תלמיד: כל החברים בתוך הקומוניזם צריכים להרגיש שהם ממש חברים והם כאחד.

אני לא יודע, תלוי באיזו חברה הם נמצאים, יכול להיות שמדובר במיליונים ואז קשה להגיד שכולנו מרגישים שאנחנו שנמצאים בקבוצה אחת, בחברה אחת.

תלמיד: אבל צריכה להיות איזו התארגנות שכל אחד מרגיש כך בתוך איזו מסגרת, כמו שקראנו במאמרים "הערבות" ו"מתן תורה", על אהבת הזולת.

כן.

תלמיד: כל הדברים האלה צריכים להתקיים.

כן, הכול, עשיריות ומאות ואלפים וכן הלאה.

שאלה: אמרת שאידיאה זה מוסרי מפני שזה יחס בין בני אדם.

כן.

תלמיד: אבל אידאה מבטלת כל דבר אחר, הכול בשביל אידיאה.

לא. לא נכנס להגדרות כאלה או אחרות, מאין יש לך אותן? לא.

תלמיד: מה זה אומר שמוסר זה בין בני אדם? למה דווקא בין בני אדם הוא צריך להתקיים?

ביחס אדם לחברו.

תלמיד: אז מדובר בעצם בחוקי הטבע ביחס בין בני אדם?

כן.

שאלה: האם אפשר להבין שלעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך, זו רק התוצאה מכך שהחברה נמצאת בהשפעה?

כן, ודאי שזה לא כולל בכלל את היחסים ביניהם ואת צורת הקשר, כך בעצם החברה בנויה.

תלמיד: האם זה יכול להיות כמטרה או שהמטרה צריכה להיות קודם להגיע להשפעה וכתוצאה מכך, כבר נהיה בצורה כזאת?

כן, זו תוצאה מההשפעה שיש ביניהם.

תלמיד: אז אי אפשר לקחת את זה ככלל?

אני לא יודע מה אפשר או אי אפשר. הם רוצים להגיע ליחסים כאלה, שזה יהיה אצלם כדברים רגילים, שכל אחד מקבל לפי הצורך ונותן לפי היכולת.

שאלה: האם ביכולת בעל הסולם מתכוון לכוח ההשפעה? שכל אחד נמדד לפי הכלים שלו, איך הוא יכול לתרום לחברה?

בעצם צריכים להגיע למצב שלפי ההתפתחות הפנימית של כל אחד ואחד, כולם מגיעים למצב שכל אחד נמשך לתת מאה אחוז ולקבל את המינימום שהוא צריך לקיום.

תלמיד: איך אנחנו מודדים אם כל אחד נותן את המאה אחוז שלו? אני צריך להיות אמיתי עם עצמי, כמה אני נותן מעצמי.

כן.

תלמיד: אז זה לפי אמת המידה של כל אחד, כמה הוא מוכן לתת עבור החברה. זה כוח ההשפעה ולשם אנחנו צריכים לשאוף?

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר "ואין עצה לזה אלא להביא בלב העובד אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים". והוא מוסיף, שמפני שזה יהיה חומר הדלק "לא יצטרכו עוד למנהלים ומשגיחים שיעמדו עליהם". כשהאגו מרגיש שהוא צריך להיות משועבד, מבוטל, מוכנע לגמרי לטובת הכלל, זה לא בא לו בטוב. האם נכון לנו כתלמידים, לצייר בכוח הדמיון הפנימי את המצב שמדובר פה, שהאני הקודם, שרצה מה שרצה, חדל להיות. יש אני חדש, שהוא כולו מסור לחברה.

כן.

תלמיד: יש טעם לדמות מצבים פנימיים כאלה?

יכול להיות, אבל בתור תרגיל. אנחנו לא קובעים את זה ומתחילים להתקיים לפי זה, אבל לדעת שזו המטרה, אליה אנחנו נמשכים וכל אחד משתדל להגיע לכך.

תלמיד: מבחינת העבודה בעשירייה, חוץ מלייחד את הכול להשגחה עליונה, יש מקרים שהקצין או המשגיח הוא אותו חלק פעיל בעשירייה שבאותו רגע יותר מוביל, למשל תורן החיבור של אותו יום. איך מיישבים את הביטול מולו עם כך שיש לי עכשיו עבודה כמו נמלה, ואין מעליי קצין כביכול?

גם וגם.

שאלה: לקבל לפי הצורך, צורך לְמה?

לפי מה שהאדם רואה שיש לו צורך במשהו בכדי להתקיים, הוא יכול לקבל את זה מהחברה.

שאלה: המנגנון שלנו עכשיו הוא, לא רוצה לתת כלום, ורוצה לקבל מקסימום. הבנתי שזה מתהפך, רוצה לתת מקסימום ולקבל מינימום.

כן.

תלמיד: האם מתפרק הקשר בין זה שאני לא רוצה לתת ורוצה לקבל מקסימום? האם צריך לפרק את הקשר בין היכולת לתת לבין הצורך לקבל?

זו חברה שגדלה בהדרגה מחברה כמונו ומתחילה לעשות חשבון לעצמה, לְמה הם מגיעים. זה יכול להיות אפילו בעשירייה, זה לא חייב להיות רבע מיליון איש. וכשהם כך קובעים ומתחילים איכשהו לשמור על הדברים האלה מהצורה הכללית ביותר, חופשית, ועד הצורות היותר שמורות של "ואהבת לרעך כמוך", לעבוד לפי היכולת ולקבל רק לפי הצורך, בצורה כזאת הם גדלים ומבינים יותר מה הם החוקים שצריכים להיות בחברה כזאת.

תלמיד: צריך לעבוד על שני הדברים, לתת מקסימום ולקבל מינימום, או לפי הצורך? אלה עקרונות שצריך לעבוד עליהם במקביל?

כל פעם שניהם צריכים להיות באיזון ביניהם.

תלמיד: ומה זה "באיזון"?

זה יותר, וזה פחות, ככה זה.

תלמיד: אבל בשני הכיוונים. של זה כמה שיותר, וזה כמה שפחות.

כן.

שאלה: השינוי של קבלה והשפעה, קורה על ידי תפילה, השפעת הכוח העליון, או שזה תהליך של חיבור בין החברים? איך השינוי הזה מובא בחשבון?

בכל חברה, אפילו הקטנה ביותר, עשירייה למשל, שזה קשה מאוד, זה נקבע על ידי היחס בין החברים.

תלמיד: היחס נקבע פשוט בתוך המילים?

לא במילים, לפי היחסים, שעל פיהם הם רוצים שיעלו אותם בסולם עוד ועוד.

תלמיד: זאת אומרת, אין להם עדיין יחסים כאלה אבל הם רוצים להגיע אליהם?

כן.

תלמיד: ואז הם כאילו נמצאים בזה ורואים שלא מצליחים להגיע, אז איך נעשה שינוי ביחסים האלו?

בהתאם ליכולתם לקבוע התקרבות זה אל זה ואחריות זה על זה.

תלמיד: לקבוע זה איזשהו רצון שכך יהיה, אבל בפועל זה הפוך, הטבע הוא אגואיסטי, אי אפשר לשנות אותו, צריך משהו שישנה אותו.

מה זה אי אפשר לשנות? זו דווקא חברה שנמצאת בעלייה במדרגות מעל האגו שלהם, מתוך חובה לקיים פקודות יותר ויותר נעלות.

תלמיד: זה ברור, אבל השינוי לא נעשה על האגו עצמו, או על ידי השפעה של החברים עליו, השינוי צריך להיות על ידי כוח מלמעלה.

לא. הם צריכים להעלות מ"ן למעלה, שהם רוצים להיות בדרגות יותר ויותר נעלות, ולפי זה הם קובעים.

תלמיד: זאת אומרת, הם משיגים שהם רוצים להיות בצורה כזו וכזו ועבור זה הם מתפללים ביחד.

כן.

תלמיד: אמרת קודם שאפשר לראות את העקרונות האלה לא רק ברבע מיליון אנשים, אלא אפילו בתוך העשירייה.

כביכול.

תלמיד: בעשירייה אנחנו לומדים שצריך לאהוב את החברים בלי לדרוש חזרה, לתת את המקסימום שאני יכול.

אבל עכשיו אנחנו קיימים בעשירייה ורוצים להקים חברה חדשה שתתקדם לפי הצעדים שבעל הסולם כותב. אז אנחנו צריכים לקרוא את הדברים האלה ולהשתדל מיום ליום לראות את עצמנו, האם אנחנו משיגים מה שהוא כותב, האם אנחנו מתפללים עבור זה, ומצפים לזה.

תלמיד: אם אני מנסה לבחון את הדברים האלה בתוך העשירייה, מה זה לעבוד כפי היכולת בעשירייה?

בעל הסולם מדבר כאן על חברה שנמצאת כמו בקיבוץ, שאני עוזר לכולם לפי היכולת שלי בשיתוף איתם, נניח במה שאנחנו מרוויחים, ומקבל מהם אך ורק במידה שהמשפחה שלי חייבת לקבל כדי להתקיים.

תלמיד: אנחנו מדברים ברובד חומרי.

כן.

תלמיד: לא ברובד פנימי, ביחסים הפנימיים בין העשירייה, לא מדובר לעבוד כפי הצורך ברובד פנימי.

נכון.

תלמיד: בינתיים בעל הסולם מתייחס פה לרובד החומרי.

כן.

שאלה: למה בנתינה אין גבול? זאת אומרת, כשאני יוצא לעבוד, אני קובע שעד כאן הנתינה שלי כי זה מספיק לחברה?

כי אף אחד לא יודע, אף אחד לא שוטר כלפיך, אתה צריך לקבוע.

תלמיד: כן, אבל נגיד היום כשאדם יוצא לפרנס את המשפחה, הוא קובע את הגבול של הנתינה שלו, המשפחה צריכה עד לכאן, אין לי מה לפרנס יותר.

כן.

תלמיד: למה בחברה זה צריך להיות ללא גבול? למה לא מציבים גבול לנתינה?

לא שמים גבול לנתינה. אלא לפי מה שהאדם אומר שזה מה שהוא צריך, כולם מסכימים לזה.

תלמיד: מה החברה תעשה עם כל העודפים?

את זה אני לא יודע. מה שנמצא מחוץ למילים האלו, אל תשאל אותי, זורקים לים.

תלמיד: אז כלפי נתינה, האדם צריך לתת את המקסימום שלו.

כן.

תלמיד: בלי לעשות חשבון כמה החברה צריכה באמת.

כן. תיכנסו לרוח של הדברים שהוא כותב, כי גם בעל הסולם שכתב את זה, לא כתב לפי מערכת שנמצאת לפניו. לכן הוא נותן כמה כיוונים, שנרגיש מה הם באמת הגבולות, העקרונות המשותפים של החברה.

תלמיד: רציתי לשאול שאלה עקרונית. במקום אחר בעל הסולם כותב, נדמה לי במאמר "השלום בעולם", שהיה ניסיון בחברה לבנות את הדבר הזה, והבורא לא ייסלח להם, כי הם לקחו אידאה גבוהה ומימשו אותה לסיפוק הצרכים הגשמיים שלהם, הוציאו את הבורא משם.

אנחנו עוד נדבר על זה.

תלמיד: מה שונה בחזון של בעל הסולם?

אני לא יכול להגיד לכם מה ההבדלים. אנחנו לא יודעים לא על החברה הזאת ולא על החברה הזאת, וכדי להשוות בין החברות ובאותם הזמנים ומה קורה.

תלמיד: רציתי להבין את העקרון, מה ההבדל בין מה שניסו לממש שם, ובין החזון שבעל הסולם רואה.

אני חושב שההבדל, אבל זה לפי דעתי, שהם רצו לקבוע יחסים, צורות ביניהם, כפי שבא להם בהשגה שלהם, וללא צורך אמיתי ממקום הקשר ביניהם, ולכן הם כבר פנו לבורא בדרישה מוגזמת.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר שזה בסיס מוסרי?

ידוע מה זה מוסרי.

תלמיד: במקומות אחרים הוא מזלזל בביטוי הזה, מוסרי. הוא אומר שמוסר זה משהו שלא מחזיק מים, זה מוסר של בני אדם.

כן, אבל כאן אחרי שהחברה קובעת שהיא תלך לפי חוקים מסוימים, זה כבר נקרא בסיס מוסרי.

תלמיד: האם זה משהו שהוא כותב כדי להסביר דרגה רוחנית או פנימית, או שהוא כותב את זה בשביל הסברה לבני אדם שמייחסים למוסר איזה ערך?

לא, הוא לא מתחשב באנשים כאלה. הוא מתחשב רק באלו שרוצים להיכנס לחברה כזאת.

תלמיד: אז יש אצלו בעצם איזה מוסר חיצוני שהוא לא רלוונטי, ויש איזה מוסר פנימי שאליו הוא מתייחס?

אני לא יכול להגיד עליו שכך הוא מחלק את המוסר, אבל נניח שכך, בינתיים.

תלמיד: הוא אומר לפני כן שכדי לקיים חברה כזאת, צריך שיהיה לאדם פיצוי פנימי מהעליון.

כן, ודאי.

תלמיד: מה בין זה לבין העיקרון האגואיסטי, כי בעיקרון האגואיסטי הפיצוי הוא פיצוי שאני מקבל מהטבע, ופה אני מקבל פיצוי מהטבע העליון, זה נראה כמו להחליף פרה בחמור.

לא. הטבע העליון והטבע הם אותו דבר.

תלמיד: אז מה הופך את השכר פה לשכר שהוא כאילו ראוי לעומת שכר אחר שאינו ראוי? כי בשני המקרים זה שכר פנימי, פעם של הטבע האגואיסטי ופעם של הטבע העליון. מה הופך את הטבע העליון לנעלה ולשונה מהותית?

מפני שיש שם חוקים של החברה האלטרואיסטית והם כבר יכולים לפעול במשהו בחברה האלטרואיסטית, אז הם יכולים להתקשר כביכול לטבע העליון, שפועל לפי חוקי הבורא, לפי חוקי הנתינה, האהבה.

תלמיד: אני רוצה להגיד את דבריי ברוח הדברים של בעל הסולם. הרי אנחנו צריכים להסתכל על הבריאה כמטרה מתוכננת מראש והמקובל כותב את זה מתוך נקודות ההשגה שלו. כמובן שאם אנחנו מנסים להסתכל על מה שהוא כתב בראייה שלנו, בתנאים שלנו, זה הדבר הכי לא הגיוני שיכול להיות. עם זאת, אנחנו בטוחים שהבורא ייצור את התנאים המתאימים כדי שהחברה תהיה מסוגלת לעכל ולהכיל את הדברים האלה.

לשם דוגמה, אם היה כרגע עולם שלא היו בו מדינות, אלא היה עולם אחד מסודר, וכל הטכנולוגיות היו מספקות את כל הדרישות של כל בני האדם למזון ולכל הצרכים שלהם, אז על עולם כזה, לדוגמה, אין שום בעיה להלביש את התנאים של בעל הסולם. זאת אומרת, אנחנו צריכים לצאת לרוח הדברים, לצאת קצת מהשכל שלנו ומהתפיסה הקיימת, ולסמוך על הבורא שתכנן את המערכת כך שבסופו של דבר כל מה שכתבו המקובלים יתלבש בצורה הטובה ביותר האפשרית על כל מה שצריך לקרות, כי אחרת איך הבריאה תושלם.

כן. אבל אנחנו לא יכולים לקפוץ למעלה מהראש ולדמיין לעצמנו שאנחנו קיימים בחברה שיכולה כבר לעבור לקיום חוקים רוחניים מהיום למחר, ולכן אנחנו חייבים ללכת לפי הטבע שלנו והנתונים שלנו.

תלמיד: האם בזמנים שהיה לנו את בית המקדש הראשון רוב העם היה בהשגה רוחנית?

לא. אני לא מכיר את זה ולא יודע. לא סומכים על זה.

תלמיד: האם הם חיו לפי העיקרון הזה?

לא.

שאלה: התנאי של "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך" יכול להתקיים במשפחה שבה האהבה משלימה את הפער. אבא ואימא עובדים ודואגים לילדים ואין להם חשבונות איתם. לעומת זאת בחברה, אומר בעל הסולם, צריך שתהיה איזו אמונה בשכר ועונש רוחני שבא מן השמים, מהיודע תעלומות. איך אפשר להבין מה זה שכר ועונש רוחני שמגיעים מהשמים, מיודע תעלומות, שיאפשר לאדם לעבוד הרבה ולקבל מעט?

האדם עובד כאילו שהוא מקבל משכורת פנטסטית, מה שהוא יכול לדמיין, מצד אחד, ומצד אחר, הוא לא מקבל יותר ממה שהוא ומשפחתו באמת צריכים.

תלמיד: מה מאפשר את הדמיון הזה? גם כשבן אדם עובד אצל הבוס שלו ומקבל כסף, זה סוג של דמיון שיש עימו איזו תועלת גדולה, אבל אדם יכול לאחוז במשהו. מה מאפשר את ה"כאילו" הזה, את השינוי הזה בראש שאומר "מה שאני עושה הוא נכון ויש לי על זה שכר גדול מאוד וראוי לי לנהוג כך"?

הכול תלוי בתפיסה, בביטחון החברתי, בכמה האדם שייך וקובע את עצמו, את העתיד שלו עם החברה שהוא נמצא בה.

תלמיד: כדי שזה יתקיים בחברה, צריכה להיות גם אהבה, כמו במשפחה.

כן. כביכול צריכים להגיע למשהו כזה.

תלמיד: במשפחה יש סוג של קשר שנתפס אצל האדם כאילו זה לנצח. "אני נשוי לנצח, יש לי ילדים לנצח". אין לזה טווח זמן, ויש לאדם מין המשכיות כשהוא מוריש לילדיו את כל מה שהוא עבד בשבילו כל החיים. הוא מרגיש טוב עם זה.

כן.

תלמיד: איך מגיעים ליחס כזה גם בחברה, לראות את הקשר הזה כקשר נצחי, לא לפרק זמן או להשגת מטרה?

אני לא חושב שאדם דואג לזה גם היום כשהוא חי עם המשפחה שלו. הוא לא דואג שזה יהיה קשר נצחי.

תלמיד: כך זה טבעי.

לא. הטבעי הוא שהוא יכול לחשוב מה שהוא רוצה, אבל אין לו שום בסיס לחשוב כך.

שאלה: ביחסים המתוקנים האלה, אם יש אידאה שכל התנאים מתקיימים בה וכל אחד באמת יכול לספק את הצרכים שלו, עוד אפשר לראות הרמוניה כזאת מסתדרת. מה קורה כשהצרכים של הפרטים מתנגשים זה בזה, כשיש משאב מוגבל, כשהתנאים לא מאפשרים, ויש צורך שמתנגש בצורך של מישהו אחר?

אם זה מתנגש, אז מקצצים מכמה כיוונים.

תלמיד: אני חושב שאם מנסים רגע לדמיין את זה בצורה באמת מעשית, אז פה מתחילות הבעיות. כשיש מישהו שצריך משהו, ויש מישהו אחר שגם צריך משהו, ואז זה כבר לא הרמוני.

זה תמיד כך. אז צריכים לדון על זה ולקצץ מכמה צדדים.

תלמיד: אנחנו רואים שלפעמים גם כשיש איזה רצון טוב ונטייה לאהבה ולחשיבות של קשר, כשיש משאב מוגבל אז מתחיל פיצוץ.

זה לא פיצוץ, זה נושא לדיון ולהגבלה.

תלמיד: אני לא יודע אם אפשר להשוות את זה, אבל יש תיאור של בעל הסולם שאומר שאם כל הצרכים שלך ממולאים ויש לך איזה ביטחון, אז אתה יכול להיות פנוי בכל כולך לשרת ולאהוב את האחרים. אבל אם הצורך הזה לא ממולא, אז אתה עדיין באיזו תחושה של מאבק על משאבים. לכן בחברה הזאת שמנסה להתקיים, צריך להיות שגשוג ופריחה כדי שבאמת יתאפשר להחזיק את כולם באיזו רמת קיום, וזה לא קשור דווקא לקשר בין האנשים.

לא. זה לא שייך לקשר בין אנשים. כל משפחה ומשפחה מביאה לחברה נתונים כמה היא יכולה לתרום וכמה היא חייבת לקבל, וכל הנתונים האלה נכנסים לדיון המשותף.

תלמיד: כן, אבל אם אני צריך למשפחה שלי x, ולמשפחה אחרת צריך y ויש רק דבר אחד, אז אנחנו מתחילים להיות באיזה מאבק בינינו, מי יקבל את זה, ופה מתחילים החשבונות, פה מתחילה הקנאה, "למה יש לו יותר, ולי יש פחות". זאת אומרת, אם יש משאב כך שאפשר באמת לספק לכולם את אותה רמת חיים, אז כביכול אפשר לאזן את זה. ברגע שאי אפשר, שזה לא ממש יהיה בשווה, פה מתחילים החשבונות. אז מה מכסה על זה, על כל החשבונות האלה?

האהבה מכסה.

שאלה: האם המטרה חייבת להיות כל הזמן מול אלו שרוצים להתקבץ יחד, כי ללא מטרה כל הניסיונות יביאו לכישלון?

ודאי. החיבור של כולם צריך להיות כמטרה לכל היחסים בינינו.

תלמיד: איך להוביל קבוצה של אגואיסטים, שכל אחד מהם רוצה את החיים הטובים, למטרה רוחנית?

כל יום ויום לעשות דיונים, שיעורים, תפילות, כל מה שאפשר כדי להביא את עצמנו למערכת שבה שכולנו קשורים יחד בהשפעה הדדית. ואיך בכל יום ויום, כשאנחנו מוציאים מתוכנו את כל הנטיות האגואיסטיות והאלטרואיסטיות שלנו, אנחנו רוצים להגיע לקשר הנכון.

תלמיד: זאת אומרת, האדם צריך לדעת שהוא מקריב את עצמו למען החברה?

הוא לא מקריב.

תלמיד: אבל אני כאגואיסט אחפש את הטובה האישית שלי.

אתה יודע שהטובה האישית שלך חייבת להיות כממוצע מסוים מתוך הטובה האישית של כולם, אחרת גם לך לא יהיה טוב. זהו משחק שכולו בנוי על איזון, כשכל פעם האיזון הזה עולה ועולה, ובאיזון הזה אנחנו צריכים למצוא תמיד את הקשר בין אחד לכולם, בין אחד לכולם. ויוצא כך שאנחנו תמיד מאזנים, כמה אנחנו צריכים לקבל מהחברה וכמה לתת לחברה, כמו נוסחה.

שאלה: אם חושבים להתחיל את זה בעשירייה, האם הדבר הזה יכול להתחיל מאדם אחד שמחליט לעשות כך?

לא, הוא חייב להיות בתוך עשירייה.

תלמיד: הוא בתוך עשירייה, אבל הוא החליט להתחיל לעבוד כך, לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך, והוא לא יודע אם שאר החברים בעשירייה נמצאים בזה.

שהוא כלפיהם והם כלפיו?

תלמיד: הוא כלפיהם, אבל הוא לא יודע אם הם כך כלפיו.

זה לא טוב, זה נקרא שעדיין אין חברה.

תלמיד: אז מאיזו נקודה זה מתחיל?

מהנקודה שכולנו מתחברים, מגיעים ללימוד, וזמן מה לאחר שמתחילים ללמוד אנחנו מתחילים להתקשר בינינו כדי לממש.

תלמיד: אפשר להגיד שאנחנו רוצים לממש את זה, אבל איך מתחיל המימוש בפועל?

צריכים ללמוד איך אנחנו מסוגלים לבצע את זה.

תלמיד: אתמול ישבנו ודיברנו ובאמת עלו הרבה שאלות, האם זאת הדרך. האם צריכים להתחיל לברר את זה, לדון בזה?

כן, בינתיים לברר את זה בעל פה, ואחר כך אפשר נניח לחלק לכל אחד ואחד אלף מדבקות או משהו, שהן שוות ערך לכסף כביכול, ולהתחיל לשחק בזה, וכך מגיעים לחלוקה בפועל. יש בזה הרבה דברים.

שאלה: למה בעצם אני צריך לראות פידבק מהחברה, הרי כל ההסבר בנוי על זה שאני צריך שכר מלמעלה, שהחשבון שלי הוא כלפי הבורא, הוא לא כלפי החברים, כי כלפי החברים העיניים תמיד לא רואות אמת. אז למה צריך בעצם לדרוש מהם איזו הדדיות כדי שאני אראה בעיניים?

לא, אתה צריך לראות מהם תגובה שתחזק אותך.

תלמיד: אם כך אני לא מבין. כי אמרנו שכל הכישלון של הקיבוצים וכדומה, היה דווקא בגלל שהסתכלו כדי לראות תגובה בעיניים, והעיניים תמיד רואות פסול בחבר. וכל החשבון הוא הרי לא חשבון בינינו, אלא הוא חשבון כלפי הבורא. אם אין חשבון כלפי הבורא, אז כל הדבר הזה מתרסק.

כאן זה כלפי החברה, ולא כלפי הבורא.

תלמיד: כלומר, אני צריך לראות מהם בעיניים שלי דוגמה לאותו עיקרון?

כן.

תלמיד: בעיניים שעוד לא מתוקנות, או שזה כבר אחרי תיקון?

כמו שאני.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני רואה בעשירייה דוגמה שהיא לא כזאת, אז אני צריך לדרוש מהם שהיא תהיה כזאת?

לוקחים חברה, מחלקים לכל אחד ואחד אלף מטבעות נניח, ומתחילים לשחק. כל מי שצריך מגיע עם המטבעות שלו וקונה משהו. אם הוא מרוויח, אז הוא מביא כמה שהרוויח, וכך החברה מתקיימת. ודאי שיש כאן המון שאלות, אבל בעצם זה כך.

תלמיד: האם זה משחק כלפי משהו חיצוני או כלפי דברים פנימיים, מה אני קונה במטבעות האלה במשחק?

זה כלפי החלוקה הפנימית בינינו.

תלמיד: לא כל כך ברור מה אני קונה במטבעות האלה. נניח חילקנו בינינו עכשיו מטבעות של המונופול הרוחני הזה, מה קונים במטבעות האלה?

פרה. מה זה חשוב מה?

תלמיד: קונים איתן חשיבות, וכאלה דברים, או משהו פיזי, על מה הדיון בינינו?

משהו פיזי, משהו רוחני, לא חשוב מה. רוחני, זאת אומרת, לא מצרכים ממש פיזיים.

שאלה: צורת המשטר שמתואר פה היא לאחר שהחברה עוברת תיקון, או שאפשר לקיים צורת משטר כזאת לפני שיש תיקון רוחני?

מאפס.

תלמיד: מה זה מאפס? זה בדיוק מה שעשו ברוסיה.

מאפס הכוונה, שהם עדיין לא נמצאים בקשר הדדי של נתינה, השפעה הדדית, אלא מתחילים להקים.

תלמיד: אנחנו מנסים להבין את צורת המשטר העתידית?

כן.

תלמיד: את צורת ההתקשרות הנכונה?

כן.

תלמיד: משטר זה קשר נכון. אנחנו לומדים את זה בערבות, שכדי שיהיה קשר נכון צריך שש מאות אלף אוהבים נאמנים, שהאדם ירגיש שהוא נמצא בתוך חברה כזאת. האם צורות ההתקשרות הן תוצאה של הערבות הנכונה בין החלקים, ואז מאליו יש צורות קשר נכונות, שבעל הסולם מתאר פה, או שאנחנו הולכים לממש דברים חיצוניים כביכול, של חלוקה של כסף וכדומה, לפני שיש עלינו את הלבוש של התיקון?

לא, זה צריך לבוא זה עם זה, יחד.

תלמיד: קודם צריך לבוא תיקון רוחני?

כן.

תלמיד: ואז התוצאה של התיקון הרוחני זו צורת משטר נכונה?

כן.

שאלה: דומה מאוד. המימוש בקשר בינינו, זו האידיאה?

כן.

תלמיד: אפשר להגיד, שזה טעם בהשפעה?

כן.

תלמיד: ואחר כך הוא כותב, "ע"ז מעיד הסוף "לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך". זאת אומרת, שזו כבר התוצאה?

כן.

תלמיד: אז עיקר המאמץ שלנו הוא בטעם להשפיע?

כן.

תלמיד: וזו כבר תוצאה, זאת אומרת, שזה כבר לא מקום עבודה, זה משהו של לבדוק את זה אולי, נכון?

כן.

שאלה: מה התכונה העיקרית, היכולת, צורת ההסתכלות, הגישה שהאדם צריך? האדם יכול לדעת מה באמת הצורך שלו? כמה באמת הוא יכול לדייק בזה, איך הוא תופס, מה צריך להיות בו, איזה כלי מדידה?

אני לא יודע, שב עם אשתך ותדונו.

תלמיד: לדון מה אנחנו צריכים, אני ואשתי?

כן.

תלמיד: שנדון מה באמת אנחנו צריכים? ואין לך עצה איך למדוד את זה?

לא.

תלמיד: טוב, אני אעשה את זה.

אתם צריכים לברר את זה.

שאלה: לגבי המטרה, לכל אחד באופן פרטי יש את המטרה שלו. קודם שאלו ואמרת שהמטרה זה חיבור. זה הדבר הכי פנימי, או שהמטרה היא הבורא, וכל השאר זו העטיפה?

כן.

תלמיד: הבורא?

כן.

שאלה: מה גורם לזה שהאידיאליסטים האלטרואיסטים ישלטו ולא האגואיסטים? הוא אומר שהאלטרואיסטים הם מיעוט אז למה שהם ישלטו? ויקטור פרנקל, הפסיכולוג, אמר שבאושוויץ הטובים הלכו ראשונים, האלטרואיסטים נתנו לכולם עוד בהתחלה, ומתו. מה מבטיח שהאלטרואיסטים יהיו החזקים, והם ישלטו?

זה חוק הטבע. חוק הטבע בסופו של דבר מסדר את בני האדם במערכת נכונה. זה הכול.

שאלה: להמשיך את מה שהחברים שאלו. אם ננסה לעשות עד לכנס בספטמבר משחק כלשהו, כדי קצת להרגיש את זה. נניח כל חבר מקבל x נקודות, או מדבקות שוות כסף, כדי ליצור איזה אלמנט מלאכותי, כדי שנרגיש את זה.

אני לא הייתי במשחק כזה, אבל אם אתם רוצים לעשות, תעשו.

תלמיד: אז כדאי שיחידים יעשו משחק כזה? הרי אפשר גם באינטרנט, לא צריך ממש לחלק דברים, אפשר לעשות אפליקציה, משהו נחמד. האם כדאי שיחידים יעשו את זה, או שעשיריות יפעלו בזה?

תחליטו.

תלמיד: ומה אני צריך? נניח קיבלת עכשיו x נקודות כאלה, מה אתה קונה בהן, מה אתה מקבל, במה אתה סוחר?

אני לא יודע, מה שדה החיבור ביניכם, מה נותן כל אחד, ומה אתה דורש?

תלמיד: ומי מודד את זה? אני מנסה ללכת לתנאים.

את התנאים אתם צריכים לכתוב. צריך להיות איזה מנגנון שיראה לכל אחד איפה הוא נמצא, לאיזה כיוון הוא זז מאתמול להיום.

תלמיד: כלומר התחייבות כלשהי כלפי החברה, השתתפות בפעילויות שונות, דוגמה שאני נותן.

צריכים קודם לשבת ולקבוע כללים, כללי משחק, ואחר כך על פי זה לעשות ציור, טבלה, וכך להתקדם.

תלמיד: ומי המנצח במשחק, האם מי שהופך להיות הכי עשיר, מי שמרוויח הרבה?

לא, אני לא חושב שזה הרווח שצריך להיות. אלא אתם צריכים בסופו של דבר להגיע לחברה מאוזנת בצורה קבועה, ושהכלים שלהם, כלומר החוקים, הרצונות, יהיו מאוזנים ויעלו את הכוח המרכזי שבחברה מעלה מעלה.

תלמיד: מהו מצב מתוקן או מאוזן בחברה, האם כשחלק פועלים יותר, חלק פועלים פחות, אבל מרגישים חברה?

הרווח. הרווח המשותף הוא שהבורא, כסיכום של רווח משותף, עולה מעלה מעלה.

שאלה: ענית שמאזנים את ההפרעות, את הפערים, על ידי אהבה. אנחנו יודעים שכאשר מתחילים להתחבר, מתחילים לגלות את חוסר השתוות הצורה. ככל שמנסים, כך מתחילים לגלות את זה. מה זה אומר לקחת את כול השינויים האלו ולכסות באהבה?

אני לא יודע, יש כאן המון שאלות, אפילו מה ששאלת. על אהבה לא דיברנו עד כה. אהבה היא גם מין תשלום. בסך הכול, הכול נקבע או על ידי פרנסה שאתה מקבל או תשלום שאתה נותן, לכן עוד לא ברור לנו. אני מקווה שתחשבו על זה, תדברו, ותביאו זאת לשיחה שממנה אפשר לצייר משהו.

שאלה: במשחק הזה יש נניח לעשירייה אלף מטבעות. אנחנו יכולים כעשירייה להגיד לחברה: "אנחנו יכולים לתת לכם את חשיבות ההשפעה, את חשיבות הבורא בלי סוף, תשלמו לנו. אנחנו רוצים לתת לכם, תשלמו לנו". או שאנחנו יכולים להגיד: "אנחנו מוכנים לשלם לכם, רק תנו לנו לתת לכם חשיבות ההשפעה". איזו מהצורות היא הצורה הנכונה?

אתם צריכים לדון על זה. ומה שאמרת, אמרת לא נכון.

תלמיד: מה לא נכון?

מה אתה רוצה לתת? למי אתה נותן? ממי אתה מקבל? יש לך כאן כביכול מנגנון של מנהלים ועם, ואתה באמצע ביניהם קובע יחסים.

תלמיד: אנחנו כעשירייה מייצרים מוצר עבור החברה, את חשיבות ההשפעה, ורוצים לתת את זה. האם אנחנו צריכים לשלם כדי לתת את זה, או שאנחנו צריכים לדרוש על זה תשלום?

כל הדברים האלה צריכים להגיע לדיון ביניכם.

אני לא רוצה לשמוע שום דבר, אתם תחליטו על זה בעצמכם לבד.

שאלה: לגבי המשחק, המשאב העיקרי אצל כל אדם הוא הזמן שלו. אם תהיה הסכמה בעשירייה שכל אחד מתחיל לעשות חשבון כמה זמן הוא משקיע לצורך עצמו או לצורך האחר, ובזה למדוד, האם צריכה להיות כאן תחרות, או השפעה זה על זה, או שאסור לעשות את זה, אלא כל אחד עם חשבון עצמי?

אני לא יודע לא כללים ולא כלום. אתם צריכים לדון וכך לקבל את החוקים, את היחסים ביניכם, איך אתם בוחרים כוח זה או אחר, איך משפיעים על ידו, וכן הלאה.

תלמיד: האם מתחילים מאיזו הכרה, מעבודה פנימית בדברים האלה?

איזו עבודה פנימית יש לכם?

תלמיד: לפחות שיהיה ברור לכל אחד, שהוא לא יברח מזה, שיעשה חשבון פנימי, מה קורה, למה הוא רוצה להגיע, מה קורה עם האחרים. אמרת שהכול זה עניין של איזון.

אתם רוצים להתקדם לצורת חברה שנכנסת לערבות, עליה מדבר וכתב בעל הסולם. ברגע שאתם מגיעים לזה, אתם מגלים את הבורא, אתם מגלים את עצמכם, והבורא נמצא בתוככם, וכך אתם מתקדמים. זה צריך להיות הכי פשוט שאפשר.

(סוף השיעור)