שיעור בוקר 19.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "ישראל אחראית לתיקון העולם"

קריין: קטעים נבחרים מנושא "ישראל אחראית לתיקון העולם.

אני רק רוצה להזכיר לכם ש"ישראל" זה נקרא מי שנמשך לישר א-ל. זה לפי הגדרה רוחנית. ומי לא נמשך הוא נקרא "אומות העולם". זה יכול להיות בכל אדם שבעולם. זה יכול להיות אדם שנמצא כרגע בבחינת ישראל, שיש לו משיכה למטרת הבריאה לפי השיטה שחכמת הקבלה מגלה לנו. ויכול להיות שבעוד רגע הוא יהיה בחזקת אומות העולם, שאין לו שום נטייה לזה ונופל. ולכן, יכול להיות אדם כדומם, כצומח, כחי וכמדבר. ובין המדבר בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר. מדבר שבמדבר נקרא "ישראל". דומם, צומח, חי שבמדבר נקרא "אומות העולם".

אבל חוץ מזה, אנחנו צריכים להתייחס גם בצורה גשמית למי ששייך לא לדרגה כבר, אלא לשם ישראל, כי הדרגה שלו היא שלילית, כי הוא איבד בעבר את דרגת ישראל. ובכל זאת, אנחנו צריכים לפנות אליהם ולהשתדל לעורר אותם, כי בדרגה הגשמית, גם בהעתקה בעולם הזה ישנה החלוקה בין ישראל ואומות העולם. בסופו של דבר, אלו שנקראים "ישראל" בגשמיות, אמנם אין להם עדיין את הדרגה הרוחנית הזאת, משיכה לבורא, לתיקון הבריאה, בכל זאת אנחנו צריכים לפנות אליהם גם כן, ולפנות קודם מאשר לאומות העולם, כי חובתם להגיע לתיקון העולם קודם מהאחרים. לכן אנחנו צריכים להשקיע בהם יותר.

אבל באמת, כלפי גמר התיקון, כלפי כל התהליך שאנחנו עכשיו עוברים בדור האחרון, אין כל כך הבדל בין אף אדם בעולם, אלא את כולם כולם צריכים לעורר ולמשוך לאותה מטרה שהעולם מתקדם אליה.

לכן, כשאנחנו קוראים את הקטעים האלו, שישראל אחראים לתיקון העולם, אז שוב, מי הם ישראל בגשמיות, מי הם ישראל ברוחניות, מי הם אומות העולם בגשמיות, ואומות העולם ברוחניות. אנחנו תמיד צריכים לחלק ולראות עד כמה אנחנו מתייחסים לכל ארבעת הסוגים האלו בצורה שונה בכל מצב ומצב.

קריין: קטע מספר 8, של בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר".

"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ע"א)

יש עוד קטע שבו כך הוא כותב על ישראל, שדווקא ישראל גורמים לאותם הדברים.

גם כאן אנחנו רואים, מה הוא כותב על אומות העולם? אלו האנשים שהם יכולים להיות בדרגת ישראל, ובזה שלא נמצאים שם, הם עושים את כל הצורות ההפוכות האלה בעולם.

"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו."

מי עושה את זה? ודאי שאומות העולם שבאומות העולם, ואומות העולם שבישראל. ובעיקר דווקא, כל הבעיה היא באומות העולם שבישראל, כי אם היו מתקנים את עצמם, ודאי שכל היתר היה נמשך אחריהם. היו מושכים אחריהם את כל אומות העולם שבאומות העולם ובצורה כזאת העולם היה מיתקן.

יש לך על זה תוספת?

קריין: בעל הסולם כותב באות ע' בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר",

"אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם," הוא אומר לך כאילו בכוונה מי הם אותם האנשים. שהם שייכים לפי שורשם לישראל, אבל לא משתמשים בזה, אלא נמצאים בחזקת אומות העולם. ואז הם נעשים הכי הגרועים בכל הנבראים. "אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ע"א)

כאן זה ברור כלפי מי הוא מתכוון. שם זה לא כל כך ברור. לכן ביקשתי לצרף זה לזה.

שאלה: אומות העולם שבישראל הם כמו חירשים שלא שומעים. מה יש לצפות מהם?

אתה חייב לעשות את העבודה שלך. אתה חייב לעשות את העבודה, זה לא חשוב. חס ושלום, נניח שיש לך ילד כזה, מה אתה תעשה? הוא לא חולה, שאומרים לך שאין לו חוש שמיעה, אין לו חוש ראיה, יש, אבל לא נפעל, לא נפעל נכון, לכן עליך איכשהו לתקן. ועוד יותר מזה, להבין שהוא נמצא במצב כזה כדי שאתה תעבוד ותתקן אותו, ובזה כל הזכות שלך.

תלמיד: האם התיקון הוא שלי או שלו? מי אשם, אני או אומות העולם בישראל?

הבורא אשם. הוא ברא את היצר הרע ועשה את הדברים. אבל הוא מעורר אותך שאתה תתקן אותו. אז אל תגיד שהוא אשם, אלא המערכת עצמה היא צריכה להגיע לתיקון, ואחד על ידי השני. כך "איש את רעהו יעזורו".

אין כאן מישהו אשם ומישהו לא. אתה רואה לפניך בריאה שאתה צריך לתקן אותה. וגם אין לך מה לשנוא אותם. אין לך מה לשנוא. תסתכל על כל אלו שהם "היהודים היפים האלה" איך הם עכשיו קמים נגד ישראל. הם יעשו את העבודה הזאת. לא סתם בעל הסולם כותב שהם עושים את כל הזוועות, כל הפורענות שבאה.

תלמיד: כלומר אין שום צפייה מהם, אלא מאיתנו, מישראל?

"אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". בשביל.

תלמיד: אבל אומות העולם עושים את הצרות.

איזה אומות העולם? יהודים עושים את הצרות.

תלמיד: יהודים, אומות העולם שבישראל.

אומות העולם זה סתם. אתה רואה בהם העתקה מהיהודים שלא מקיימים מה שהם צריכים לקיים. אין בהם באומות העולם בחירה חופשית, אין כלום. פשוט, מה שמתבצע על ידי אלה שנקראים "ישראל", אומות העולם שבישראל, אתה רואה כהעתקה באומות העולם. והעתקה ברורה מאוד. אם היית רואה נכון, קורא נכון את המפה, היית יכול לראות, יהודים עושים כך, הנאצים עושים כך. יהודים עושים כך, הערבים עושים כך. זו בדיוק תוצאה.

תלמיד: בהסתכלות יותר פנימית על המפה, למה יהודים עושים כך, הם העתקה של מה?

הם מזלזלים בשיטת התיקון, בחכמת הקבלה. בעל הסולם כותב לך על זה בהקדמה הזאת לספר הזוהר. אבל שוב ושוב לחדש את המבט הנכון על כל המציאות. לא להאשים אף אחד. אני אשם, בי תלוי העולם. אני חייב לבצע כמה יותר מהר מה שאפשר. והבורא עושה חשבון רק עבור זה, כמה שאדם מוסיף כוחות מעצמו לפי מה שנותנים לו הזדמנות. ולכן אנחנו קיבלנו הזדמנות, אז בהתאם לזה צריכים להחזיר.

קריין: קטע מספר 9. בעל הסולם "כתבי הדור האחרון".

"עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות אם מטעם דת אם מטעם גזע אם מטעם קפיטליזם אם מטעם קומוניזם אם מטעם קוסמופוליטים וכו'. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו."

מה זה ''שנאה קודמת לכל הטעמים''? כי האגו נמצא ביסודו של העולם, ביסודו של הטבע. ולכן, השנאה של הרצון לקבל לרצון להשפיע, שהרצון להשפיע זה היסוד של ישראל, והרצון לקבל זה היסוד של מה שנקרא "אומות העולם", אז השנאה הזאת, ההתנגדות הזאת היא בנקודה הפנימית ביותר, ביסודו של העולם. ולכן הוא אומר שהיא קודמת לכל דבר, ולא דורשת שום הוכחות. זה בא כך מצד הטבע, יצר רע ויצר טוב, זה עם זה.

"ולא יועיל שום עצה לזה אלא להביא קומוניזם אלטרואיסטי בין לאומי המוסרי בין כל הגויים." החיבור הנכון, היפה והטוב בין כל בני האדם. על ישראל מוטל לקבל הקומוניזם האלטרואיסטי הבין לאומי תחילה לכל האומות ולהיות סמל להראות הטוב והיופי שבמשטר הזה." (בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

עד כמה הפוך אנחנו רואים היום במשטר שבישראל, זה ברור. זה היה הרבה יותר קל אם היינו בשליטה של איזו אומה אחרת, כמו שזה היה בעבר. אז היינו נמשכים לחיבור, לאיחוד, כי בצורה כזאת היינו יכולים יותר להגן על עצמנו.

כאן אין דבר כזה. אף אחד לא רוצה להיות שייך, קשור לשני. ולכן, הבעיה שלנו היא לפרסם את הנקודה הזאת שבלי חיבור לא נזכה אף פעם לקיום כעם וכמדינה, אם בכלל זה כל כך מדאיג מישהו.

שאלה: אני שומע את זה כבר הרבה זמן ומדבר על זה עם אנשים. ותמיד עולה השאלה "מאיפה לקחת את זה"? "תוכיח את מה שאתה אומר''. זה דבר קשה מאוד למישהו אחר לשמוע. איך אני מבסס את זה?

שישמעו.

תלמיד: מאיפה המקובלים לקחו את זה? מה שורש העניין?

מקובלים לא לוקחים את זה לא מבית ספר ולא מעיתונות ולא מאף מקום חוץ ממערכת הבריאה ומתכנית הבריאה, רק משם. ולכן יכול להיות שהם מאוד רחוקים מדעתך אבל כך זה. הם מסתכלים בתוך הכלי הכללי של כל המציאות, איך הוא מתפתח, על ידי איזה כוחות, לאיזה מצב הוא צריך להגיע, מהמצב שנמצא היום, ולכן הם מדברים.

זה לא נראה מציאותי, נכון, כל המציאות הרוחנית היא לא מציאותית, אין בכלל על מה לדבר. אם אתה לומד קבלה אז אתה הזוי, אתה בפנטזיות שלך, תיזהר בכלל לא לצאת מהכלים וכן הלאה. זה ברור וזו אמת, זה באמת נכון, זה עולם אחר, אלה כלים אחרים, זו התנהגות פנימית אחרת לגמרי, אז מה?

תלמיד: אפשר להסביר את זה פעם אחת ולתמיד על ידי סכמה, להראות לנו למה זה קורה?

זה לא יעזור.

תלמיד: בשרטוט

במידה שהעולם מאבד את הכיוון, ובזמננו כבר מתחילים מיום ליום לראות יותר ויותר טוב שכל העולם משתגע, שכל העולם לא מציאותי, לא ראלי ככה, לא בריא בשכל מה שקורה בעולם, אז במידה הזאת אנחנו יכולים יותר ויותר לפתוח ולדבר. אבל סך הכול אין לך מה להודיע לעולם, שחיבור הוא טוב? ודאי טוב, האמת שאתה רוצה שהילדים שלך ככה יתנהגו, אבל אני, אני צריך להתנהג עם העולם איך שהעולם מתנהג, אני צריך לפרנס את עצמי, אני צריך לדאוג לעצמי, מה אני? מי ידאג לי, למשפחה שלי וכולי.

אבל לילדים שהם גדלים תחת חסות שלי אני ממליץ תהיו ילדים טובים, תוותרו זה לזה, תהיו טובים, אחרי גיל שם 18, 20, תתחילו קצת במאבקים, תתחילו קצת בתחרות, שם כבר אתם מתחילים להיות גדולים, כך אנחנו מחנכים אותם. חכמת הקבלה אומרת לא, כל הזמן תמשיכו כך ותראו עד כמה שזה טוב.

תלמיד: הם אומרים "אנחנו לא בסדר? ישראל לא בסדר? אנחנו הרי נר לכל הגויים".

זה נכון, אם אנשים לא יודעים שיש עלינו חובה, יש משהו, נטל, יש משהו שאנחנו חייבים להביא לעולם, אם הם לא ידעים, לא מקבלים, אומרים שאין, אנחנו כמו כולם, כן אנחנו כמו כולם אז למה כל העולם הוא דווקא כלפינו כך? זאת אומרת יש לנו חוב רשום, חוב, ואתה חייב לכסות אותו, אתה חייב להחזיר אותו, אין מה לעשות.

מה להחזיר? אתה פעם קיבלת מלמעלה שיטת התיקון, היא הוטמנה בעם ישראל ועם ישראל חייב עכשיו להוציא אותה מה"טמירו", מהסתרה, מבפנים ככה שטמון בו, שהוא בעצמו לא יודע אבל זה לא חשוב שהוא לא יודע ולהביא אותה לכל העולם.

תתאר לעצמך, אתה חי בבית פרטי? כן, באים אליך שם 50 מכוניות סביב הבית שלך עם מאפיה, עם הכול ואומרים תביא לנו את המטמון, אתה אומר איזה מטמון? אין כלום, יש לך במרתף, ואתה בעצמך לא יודע, אבל יש לך, הם אומרים שיש אז לך תבדוק ותביא, הם עומדים ממש לחסל אותך. כי יש לך משהו שאין להם, תוציא ותביא להם, הם צריכים את זה, הם לא רוצים להרוג אותך האמת, הם רוצים מה שאתה מסתיר.

תלמיד: באמת ישראל אשמים? יש הרי הרבה ישראלים שגם לא מבינים את זה בכלל, מה הוא רוצה מהם.

לא מבינים, זה לא חשוב, גם אתה לא מבין אבל באה מאפיה, מה תעשה?

תלמיד: זו בעיה, או שאני אברח.

לא, אין לך לאן לברוח, אין לך מה לעשות, לא נשאר על פני כדור הארץ אף מקום שאתה יכול לברוח, היום עם המחשבים, עם כל הדברים האלה, אין לך שום סיכוי, אתה לא יודע איזה תכנות יש שיבדקו אותך באלף דורות אחורה מי אתה וזהו, אבל אתה יכול להגיד להם, חבר'ה אני איתכם, מה שיש לי הכול שייך לכם, בואו יחד נבדוק.

תלמיד: זאת אומרת פותח ספר זוהר ואומר לאנשי המאפיה, "חבר'ה בואו נלמד". הם אומרים, "אנחנו קודם כל נחסל אותך אחרי זה אנחנו נשב ונלמד", ככה זה יוצא.

זה בגלל שאתה מתנהג לא נכון.

תלמיד: אני אישית, למה אני מתנהג לא נכון?

אתה לא מזמין אותם.

תלמיד: לא, אני מזמין אותם, נקרא בספר הזוהר, יחסלו אותי, כי הם לא קולטים על מה אני מדבר איתם, זו הבעיה, הם לא קולטים, הם לא מבינים אותי.

תילמד, סך הכול אתה חייב.

תלמיד: מי עוזר עם כל הסיפור הזה חוץ ממני? מי עוזר לי שאני אוכל להתמודד עם המצב הזה?

אף אחד, אתה לפני כולם.

קריין: קטע מספר 10, בעל הסולם "כתבי הדור האחרון".

"כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ"ג. גם דברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז אע"פ שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת, ע"כ היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

"כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ"ג. גם דברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז אע"פ שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם."

תרצ"ג זה 1933, תחילת העליה של היטלר, כשהוא נבחר.

"אבל עתה אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת, ע"כ היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

ומה היום? אותו מצב. זאת אומרת אין מה לחכות. גם היום וגם היה וגם יהיה אותו דבר. אסור לחכות ולחשוב שחס ושלום תבוא עכשיו איזו מכה, איזו מחלה, איזו מגפה, משהו, איזה צונמי, כאלה רעידות אדמה, לא חשוב מה, או רעידה כלכלית והעולם יכול לשמוע, לא ישמעו, לא יוכלו לשמוע אלא אך ורק בהצטיינות בהסברתנו, זה רק תלוי בנו, באף אחד אחר.

כי אני שומע לפעמים אומרים, "אנחנו נחכה, עוד מעט תהיה מכה, כמו שאתה אומר, תהיה מכה עוד שנה או שנתיים, גם העיתונים כותבים כבר על זה, אז אנחנו נצא ונפיץ". לא, שום דבר לא יעזור, לא יעזור. אנחנו חייבים לעשות את זה בזמן, לא לחכות שצרות יבואו לעולם, אז אתה נעשה שותף לצרות, בזכותך כאילו, באשמתך זה יקרה.

שאלה: האמת, הקטע הזה מכל הנושא של חכמת הקבלה הכי פחות ברור.

למה?

תלמיד: עומד מקובל, בעל הסולם, יש לו עיניים וכל האנושות אין לה עיניים.

רואה מסוף העולם עד סופו.

תלמיד: הוא יודע שהם לא שומעים אותו כי אין להם בחירה חופשית. השאלה למי הוא פונה?

אליהם.

תלמיד: אליהם?

כן.

תלמיד: אבל הם לא מסוגלים לשמוע.

זה לא חשוב, הוא בכל זאת פונה אליהם.

תלמיד: השאלה לגבינו. אנחנו מדברים על פצצת מימן ואטום וכולי ואנשים פה מכירים את הפסיכולוגיה של האגואיזם, גם פצצת האטום והמימן לא תשנה שום דבר.

ודאי, זה מה שאמרתי.

תלמיד: כשמקובל מסתכל על זה, אני פשוט מתפעל כל הזמן לראות איך אתה עושה את זה. אני באמת, בתמימות, לא מבין מה אנחנו צריכים לעשות? כי אני יודע ששום דבר לא ישנה אותם, גם פצצת אטום ומימן לא תשנה, אז למי אתה פונה?

אני פונה לליבם של כל בני האדם כולל אותי. אנחנו חייבים לפעול. לא עליך העבודה לגמור ולא אתה בן חורין להיפטר ממנה, אתה חייב לעשות וזהו, חייב לעשות. בכל בקשתך, פניה לבורא, דאגה לעולם, אתה בזה עושה נחת רוח. אתה בזה מתקן את הבריאה. אתה בזה מצדיק את הבריאה. אתה בזה מצדיק את הבורא שברא את הרצון לקבל. מה מזה שאתה היחידי בזמן הזה שצועק, בוכה ומדבר על זה? אתה היחידי, אז מה? תעשה.

ואם זה עובד או לא, זה לא חשוב לי. ודאי שחשוב לי, אני רוצה שזה יקרה, שזה ייגמר במעשה טוב. אבל אני לא מסתכל על סוף המעשה אם יקרה או לא יקרה, זה לא מחליש אותי מהיגיעה שלי, כמו שאתה רואה, לא. איך זה יכול להיות שאני בגלל זה מפסיק לעבוד? עוד יום ועוד יום ועוד מאמר ועוד דיבורים ועוד צילומים ועוד משהו, חייב, מה אני אעשה?

אתה מזכיר לי חתן אחד של רב"ש. הוא אומר, "אני מסתכל, בן 85, בא לשיעור, מלמד, הולך קצת לישון אחרי זה שוב בא ללמד, שוב הלך, מתקתק מאמרים, שוב זה, שוב זה". באתי אליו לשאול למה אתה עובד כל כך קשה? מה הרב"ש אמר לו? הוא עבד במס הכנסה, הוא עבד בכל מיני מקומות, הוא היה עובד מדינה כאילו, "אתה יודע איזו יש לי פנסיה? רק למרק, ככה יש לי גם לבשר במרק". המטומטם הזה הבין, אומר, "אהה, בסדר".

הוא בא אלי לספר למה הרב"ש מלמד אותנו, כדי שיהיה לו בשר בתוך המרק. עד כדי כך אנשים לא יכולים לתפוס את הדברים. אני אחר כך סיפרתי את זה לרב"ש, הוא אומר, "מה לעשות? מסכן". לא יכול להעריך את הדברים האלה אפילו במקצת.

תלמיד: אני רוצה לתת פרספקטיבה מעט שונה. מהניסיון שלי, בכל מקום שאני מדבר על תפקיד עם ישראל, על זה שעם ישראל הוא לא כמו כל העמים ושיש לו תפקיד, ושרואים אותנו בסטנדרט גבוה יותר ושזה בא מחכמת הקבלה, אני לא חושב שהייתה אפילו פעם אחת שהסתכלו עלי בתור הזוי, אלא להיפך, רצו להבין למה אני אומר ומאיפה זה בא.

אני חושב שאם אנחנו באים ממקום של ביטחון, שבאמת לנו יש משהו שלהם אין ואנחנו יכולים לתת להם את זה, אנשים מבינים. וזה לא שמחר בבוקר הם יבואו לפה לדפוק בדלת וללמוד, אבל הם שמעו. ואז אולי הם ישמעו עוד משהו ועוד משהו. זה צריך להיות התפקיד שלנו, כל הזמן להתחזק בעצמנו בדבר הזה שבאמת יש לנו את התרופה לתת להם, וללכת ולדבר כאילו אין מחר.

כך זה יהיה. נכון.

קריין: קטע מס' 11, בעל הסולם, "הערבות".

"מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דבקותו ית'."

(בעל הסולם. "הערבות", כ')

כי אם האומה הישראלית, זאת אומרת הקבוצה שהיא מכוונת לישר א-ל, ישראל, מגיעה ללשמה, היא ממש הופכת להיות לצינור כלפי כל המציאות. היא יכולה להתקשר לכל אומות העולם וגם לבורא, ולהיות כמעבר בינו לבין כל באי עולם. זה בעצם התפקיד של ישראל.

שאלה: מי מביא את התיקון לאומות העולם, "ישראל" שבישראל או "אומות העולם" שבישראל?

"מוטל על האומה הישראלית," לא יודע למה הוא מתכוון נגיד, כי הוא אומר על האומה הישראלית, "ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמם" בלשמה "ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו" וכולי וכולי.

אז על מי זה מוטל?

תלמיד: כי בתחילת השיעור שמעתי ממך שכל אומות העולם הם העתקה של אומות העולם שבישראל. שאם היינו מסתכלים על פנימיות המערכת, ככה היינו רואים.

דרכם אנחנו גם צריכים להעביר את הדברים האלה, ודאי. בכל אחד ואחד מאיתנו מתוך התכללות, ישנם גם אומות העולם שבישראל וגם אומות העולם החיצוניים. כל חלק מהרצון לקבל נכלל מכולם עד גמר התיקון הכללי.

תלמיד: אז ישראל שבישראל, בפעולה שלהם הם יוצרים השפעה על כל החלקים בתוך המערכת?

כן. אבל בהדרגה. כמו שבעל הסולם אומר בסוף ההקדמה לספר הזוהר, ומשם יתפשטו עד אלו, ומשם האור יתפשט לאלו ולאלו, כך הוא נותן לנו שם כמה מדרגות.

תלמיד: זה לא עובד כמו מדרגה, שהמדרגה העליונה משפיעה על התחתונה ממנה? איך זה יוצא שכאילו מדרגה אחת משפיעה על כל המדרגות?

דרכם. זה בהתכללות. אתה לא תחכה עד שכל ישראל יהיו כבעלי מדרגה, ואחר כך הטובים שבאומות העולם יתפתחו, ואחר כך הם ישפיעו על הרעים שבאומות העולם. לא. אלא זה עובד כבר כבמערכת השלמה.

העיקר שאנחנו מביאים בתוכנו, שאנחנו כלולים בעצמנו מכל ארבעת הסוגים האלו, ישראל שבישראל, אומות העולם שבישראל, ישראל שבאומות העולם ואומות העולם שבאומות העולם, בארבעה הסוגים האלו אנחנו גם כלולים, אנחנו.

נניח שאתה נמצא במדרגה הכי גבוהה של היום, אז יש לך את כל ארבעת הסוגים האלו, ולכן אתה כבר יכול להיות המעביר דרכם. אתה לא צריך לחכות עד שתחתיך יתקדמו ותחתיך ותחתיך, כי כל יתר הדרגות מקבלות בבת אחת ולא בהדרגה. ולכן אם יש בך לשמה ואתה יכול להיות המעביר, אתה כבר מעביר לכולם. אצלם אין עניין של התפתחות הדרגתית.

הדרך שהוא אומר, שהשפע כך יורד מדרגה לדרגה, זה נכון, אבל אין התפתחות הדרגתית על ידי השפע, אלא הם מקבלים וכך נעשים, מהכרח.

זה שיהיה מובן, זה דבר שיש בו הרבה השלכות.

תלמיד: אז מכל שאר הדרגות לא אמורה להיות ציפייה מהן לאיזושהי תגובה.

תגובה כן, שהם יתפקדו איך שאתה ממלא אותם.

תלמיד: אבל הם צריכים להיות בהכרה כלפי זה שהם נמצאים עכשיו באיזשהו תהליך?

לא, מה שמקבלים זה ההכרה שלהם. כמו מנגנון מכאני או אלקטרוני, מקבלים וזהו. אין יותר, מכאניים בלבד. בצורה פשוטה.

שאלה: במה ההתעסקות בהפצה מקדמת את ישראל ללשמה?

זה כבר תיקון מסוים, אבל אל תחשוב שהם יתפתחו. אתם אומרים "אבל כבר עשרים שנה אנחנו מדברים, אנחנו עושים", אל תחכה מהם. אל תחכה. אבל בכל זאת יש כאן תהליך הצטברותי, שיקבלו אחר כך בבת אחת, אבל בהצטברות של ההפצה שלך יותר ויותר. בעל הסולם לא הרים ידיים, הוא כל הזמן דאג לזה. כשלא הלך בעיתון, הוא הלך למנהלים שם, לבן גוריון וכן הלאה, עוד ועוד ניסה לעשות כל מה שאפשר.

תלמיד: מה שאני לא מצליח לתפוס זה למה אותו חלק שמוגדר אומות העולם שבישראל, הם לא מגיעים לאיזושהי הכרה מסוימת מינימלית שהפעולות שלהם גורמות למה שקורה בעולם?

הם לא יכולים. כמו לילדים קטנים, תגיד לילד משהו, הוא מבין? לא מבין.

תלמיד: אם גם ככה הם לא יכולים להגיע להכרה כזאת, אז למה זה מסודר בצורה כזאת?

כדי שאתה תעבוד. אתה חוזר למה שהחבר שאל קודם. זה כדי שאתה תעבוד.

כך אתה יכול לדרוש גם מאומות העולם, "למה הם לא משתנים, למה הם לא מבינים, אני כל כך הרבה דיברתי אליהם, כתבתי אלף מאמרים, דיברתי באלף מקומות, מה קורה?", שום דבר לא קורה ולא צריך לקרות. האם הם צריכים עכשיו להבין ולהגיד, "עד כמה שאתה צודק, לא ידענו קודם, לא הבנו קודם, תראה מה שזה" לא, אין דבר כזה.

הנרי פורד, מה אתה חושב, האם זה השפיע עליו שהוא הבין את כל תפקיד ישראל שלא יהיה אנטישמי? הוא המשיך לגמרי. עד היום האחרון הוא תמך בהיטלר, וכמה כסף ותמיכה העביר להם. אחד לא שייך לשני. ותראה איך הוא כותב על עם ישראל, ש"דרך העם הזה יורד כל השפע לעולם ובו יתברכו כל העמים". איך יכול להיות שיחד עם זה הוא עד כדי כך שונא?

יש הרבה סיפורים, שלא קיבל לעבודה אף יהודי באותם הזמנים, אף יהודי. וכך התייחס לעם ישראל, בכבוד. זה יכול להיות יחד, ללא שום בעיה. וזה יהיה יחד, לכן אנחנו צריכים לא רק לפרסם את הדברים האלה, אלא גם בעצמנו לפעול. ולא לחכות לתגובה טובה מהם, בחיי לא. זה ייטמע שם, רק שייספג. ייספג וייספג. אבל זה תלוי בנו, עד כמה שאנחנו נצטרך לתת ולתת, וכמה שאנחנו על ידי זה גם מתעלים, וברגע שאנחנו הופכים להיות לצינור זה עובד.

תלמיד: אז מה צריכה להיות הגישה, פשוט להפיץ בלי שום ציפיות?

למלאות אותם כמה שאפשר בידיעות הללו, שיהיו כולם כמו הנרי פורד. אבל תתאר לעצמך אם אדם כזה רואה שאנחנו הופכים להיות צינור, שאנחנו ממש מתחילים עבודה לשמה, הוא כבר מתחיל להרגיש שאנחנו הופכים להיות לשורש המועיל שבמציאות, השורש היחידי המועיל.

עד אז, כשאתה מפרסם להם כל מיני כאלה חומרים, גם להם וגם לאומות העולם שבישראל, אתה יכול להיתקל בתגובה הפוכה. כמו שאתה שומע, "בשביל מה לנו להסביר את זה לכולם? כולם יבינו שאנחנו חייבים לתת להם משהו, ואנחנו בינתיים לא נותנים, אנחנו עושים מהם שונאים שלנו, אויבים. מה, שיבואו אלי, ירביצו לי, ידרשו ממני ואין לי מה לתת?". אתה לא שומע את זה מיהודים? "לכן שתוק וזהו, תחיה בשקט. למה אתה צריך לפרסם שאתה חייב לכל העולם, וכל העולם סובל בעקבותיך?".

תלמיד: אז מה בפעולה שלנו הופך אותה להיות צינור?

בחיבור שלנו. הצינור תלוי בנו בלבד. לא בדיוק בנו בלבד, אנחנו צריכים לקבל מהם חיסרון, שהם רוצים, שהשנאה שלהם רק מצביעה באיזה חיסרון הם נמצאים, באיזו תביעה הם נמצאים כלפינו, וזה צריך לעזור לנו להתחבר. לא שזה העיקר לחיבור, העיקר לחיבור זה מה שאנחנו עושים, על מנת להשפיע, זה כלפי הבורא.

תלמיד: החיסרון שלהם מתבטא בשנאה כלפיך, אז במה החיסרון שלהם?

החיסרון שלהם? לא מתגלה בהם. החיסרון שלהם זה להיות מחוברים יחד ולקבל השפעה מהבורא על מנת להשפיע.

תלמיד: זה החיסרון הבסיסי שמניע אותם לעשות את מה שהם עושים?

בתוך תוך האדם נמצאת נקודה מאיפה שהוא נברא, שזו נקודת הדבקות עם הבורא. ומנקודת הדבקות עם הבורא, מאותה הנקודה ששם הרצון לקבל והרצון להשפיע מחוברים יחד, משם הרצון לקבל התחיל להתפתח לכיוון הפוך מהרצון להשפיע. וכך הם התפתחו, בקונוס כזה.

תלמיד: כרגע הביטוי שיוצא מהם הוא הפוך לחלוטין ממה שעכשיו תיארת.

נכון.

תלמיד: למה זה ככה? למה הביטוי הפוך?

כי זה מה שהם מרגישים. הם מרגישים ברצון לקבל שלהם חוסר מילוי אמיתי ותולים אותו בך. מה מרגיש אדם שרע לו? הוא מרגיש בצורה פנימית, אינסטינקטיבית, טבעית, לא שלימדו אותו, אלא טבעית, שאתה גורם לזה שרע לו. הייתי אומר, שאתה צריך ממש להודות לבורא שמחזיק אותם בצורה כזאת שהם לא באים ומרביצים לך או הורגים אותך.

כי הם מרגישים שאתה עושה להם את זה ועוד מאחורי הגב. אתה עושה להם את כל הצרות, אתה גורם. שיש כאן בנק עולמי של יהודים, ממשלה, ועוד כל מיני "זקני ציון" שיושבים שם ומחליטים. זה מה שהם מרגישים. וזו אמת, לא שיש דברים כאלה, אבל זו האמת שהם מרגישים , הם לא משקרים.

ומאיפה זה נובע? מתוך זה שאנחנו לא מתערבים בבריאה בצורה הנכונה.

תלמיד: אני רואה את התגובה שבאה כלפי ישראל, אבל לא ברור לי איך כשאתה בא ומסביר להם, איך זה יעשה בהם שינוי? כי הם לא רוצים הסבר, הם הרי רוצים שתהיה צינור, רוצים משהו הרבה יותר פנימי ועמוק.

כן.

תלמיד: אז איך הסבר הופך לצינור?

אני לא מצפה מהם לשינויים. על ידי ההסבר שלי הם יהיו יותר ויותר קרובים אלי, אפילו בצורה הפוכה. נניח כמו הנרי פורד, בצורה הפוכה, אבל הם יהיו מוכנים לקבל, הם ישמעו יותר, ויבינו שהם תלויים וקשורים. אני דווקא מעלה בהם את הרצון האגואיסטי, אני מעלה בהם את האנטישמיות. עד התיקון, ודאי הם כמונו, עד שאנחנו מתחילים את התיקונים האמיתיים אנחנו נעשים יותר ויותר גרועים.

תלמיד: אז כאילו על ידי ההסברה אתה הופך אותם לאנטישמים.

כן. אבל לאנטישמים אינטלקטואלים, מודעים, חכמים.

תלמיד: ומאיפה מגיע הצינור?

הצינור בא רק ממך.

תלמיד: ואיך אנחנו יוצרים צינור בתוך ההסברה שלנו?

ברגע שתוכל לעשות אפילו מידה קטנה לשמה, במידה הקטנה הזאת אתה מתחבר לבורא בקצה אחד, ובקצה השני אתה תהיה מחובר אליהם כי עשית את זה על ידי הפצה, ויש בהם חלק ממך על ידי ההפצה. אז אתה נעשה כצינור. אתה לא זקוק מהם שהם יתחברו, אתה כבר התחברת אליהם על ידי ההפצה, התחברת לבורא, ואתה צינור. לכן חייבים לעשות גם את זה וגם את זה.

שאלה: חיסרון אמיתי להפצה יכול להגיע מאנשים זרים או חייב להיות מהקבוצה?

חיסרון להפיץ יכול להגיע מכל בן אדם שמתעוררת בו נקודת ישראל. אחרי השבירה שהייתה, הנקודה הזאת נמצאת בכל מקום, הניצוץ נמצא בכל מקום. ולכן זה יכול להיות אפריקאי, סיני, לא חשוב מי, מי שיש לו דחף להפיץ. למה? כי מאותה נקודה, הוא מרגיש אחריות.

תלמיד: לפני שבוע פנה אלי בפייסבוק אקדמאי מטורקיה, תיאולוג. בדקתי באינטרנט, יש לו תלמידים וכולם סוגדים לו, הם עושים טיולים בכל מקום, במֶכָּה, בירושלים. הוא אמר לי שיש להם תכנית להפיץ בסביבה שלנו קודם כל את התרבות של ישראל, את תרבות היהודים. הם מרגישים שיש איזה פתרון, איזו תשובה בזה. הוא ביקש עזרה, היה לי מעניין, גם לא שאלתי איך הוא הגיע אלי, מאיזה מקום, וכנראה נעשה בקרוב תכנית משותפת.

בגלל זה רציתי לשאול, לפעמים אדם לא מרגיש שום חיסרון מהקבוצה שלו, בינינו, אבל פתאום אדם מגיע מבחוץ, אין לי שום קשר אליו, אין לי אליו שום יחס, והוא ביקש, הוא מבקש.

כן, קורה. ככה זה מתגלה היום הרבה. אבל כן, אני בעד קשר עם כל אחד.

שאלה: מצד אחד, אנחנו צריכים להפיץ את המסר בצורה מתוקה ונעימה לרצון של האדם, זה עיקרון מס' 1 בהפצה שלנו. מצד שני, מוטל עלינו להפיץ את זה שכל הפורענות, הרציחות והדברים הרעים בעולם מוטלים בגלל אי תפקיד של עם ישראל. איך שני הדברים האלו הולכים ביחד?

לא הבנתי.

תלמיד: מצד אחד אנחנו אומרים שכשאנחנו יוצאים להפיץ, אנחנו צריכים להביא דברים מתוקים. כמו שנתנו דוגמה אתמול, היה רע, תלחץ על הכפתור, יהיה טוב, הנה המכשיר לשימוש. ומצד שני אנחנו באים ואומרים, לא, יש דרישה מהמערכת שאנחנו נלך ונפיץ את זה שכל הרע, הפיגועים הרציחות, והדברים האיומים והנוראים ביותר בעולם, האנטישמיות ואנטישמים בעצמם, כל מה שנראה כשורש לכל הרע, זה לא אחר מאשר באשמתי. לבוא לבן אדם ולהסביר לו את זה, שזה אנטי אגו בצורה כי פרונטלית שיכולה להיות.

מה זה, באשמתך? אתה גורם לזה אם אתה לא מתקן את עצמך ואת העולם בזמן. לא שאם אתה לא עושה כלום וזה יקרה. זה קורה בגלל שאתה לא עושה כלום בזמן שאתה צריך לעשות משהו.

תלמיד: כלומר, אני אשם, נכון לרגע זה אני אשם.

בזה שאתה לא מתקן, אבל לא בזה שאתה סתם קיים. יש כאן הבדל, אתה הראש, אתה שייך לראש הפרצוף של העולם, הראש קיים רק כדי לתת לגוף אפשרות להיתקן. אם אתה לא עושה את זה, הגוף סובל, האור לא נכנס בו, לא ממלא אותו, והוא סובל.

אז מה אתה רוצה? תתפקד כמו שצריך. אתה צריך צמצום, מסך, זיווג דהכאה, וחשבון כמה אני יכול לעשות על מנת להשפיע? תעבוד על זה, מה אתה צריך לעשות בשביל זה? לקבל חיסרון מהגוף, לעבד אותו נכון בעל מנת להשפיע, לעשות זיווג עם הבורא. ואז מזה להעביר לגוף את מה שהוא רצה.

תלמיד: אני מסכים, זה מסר שמתאים לתלמיד קבלה שמבין את המערכת, נשמת אדם הראשון, גלגלתא עיניים, אח"פ, שבירה ואז אפשר לבוא ולהגיד לו, תשמע, אתה אחראי לתיקון העולם, בגלל שרק דרך הראש מגיע האור לגוף.

אני מגיע לרופא ואומר שכואב לי משהו. והוא מתחיל לבלבל לי את המוח עם כל מיני חיידקים ואנזימים וכל מה שקורה אצלי, איזה חומצות ואיזה זרמים ומה כן ומה לא. מה יש לי מזה? אבל יש לי כאבים. מה לעשות? לשמוע אותו או לא לשמוע אותו? אם יש לי בעיה אין לנו ברירה. אני לא מבין אותך. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לדעת מה שורש הבעיה ולהתמודד עימה.

אתה רוצה לסגור עיניים, בבקשה תסגור, כמה שזה יהיה אפשרי. זה מה שעושים בדרך כלל, אבל אחר כך זה בא כמו במחלות, כזו מכה שאתה כבר לא יכול להישאר בשקט, ברוגע, ואתה מוכן לרוץ ולעשות הכול.

תלמיד: המסר שלנו, שישראל אשם, מובן לתלמידי קבלה. אפשר לעבוד איתו אפילו למעלה מהדעת.

תשמע מה שאומרים לך כל העולם. למה אתה לא שומע? שמונה מיליארד אנשים אומרים לעשרה מיליון אנשים שהעשרה מיליון האלה אשמים בכל הצרות שקורות לשמונה מיליארד. תגיד לי, איך יכול להיות דבר כזה? זה 0.000001%, איך יכול להיות שזה קורה? אני לא יודע, אבל הם אומרים, הם מאשימים אותך ממש וגם התורה שלך אומרת את אותו הדבר. רק שאתה עקשן.

אין לי יותר מה להגיד.

תלמיד: יוצא מצב כזה שאני נאלץ, מחויב מצד הבורא, מצד הטבע, מצד המערכת לבוא ולהפיץ מסר שהוא לא מתקבל על הלב, שהוא מנוגד לאגו, שהוא לא מתוק, שהוא הפוך לעיקרון ההפצה שלנו. למה?

הפוך מהפצה?

תלמיד: הפוך מעיקרון ההפצה. אתה מלמד אותנו, שאתם צריכים לתת הסברים שחיבור זה טוב ויהיה לכם טוב, והכול מתקבל בתוך האגו, בתוך הרצון.

בטוח שזה נכון.

תלמיד: ופה אני בא ואומר, מה?

אתה אומר "חבר'ה, אתם מבינים שרע לנו? אתם רואים שכולם ממש מחדדים את הסכינים לבוא אלינו, שאפילו היהודים היום כך עושים נגדנו. מה יהיה?" אתה מגיע אליהם עם הבשורה המתוקה שאפשר כאן להינצל מהמכות, מהבעיות, מהמוות, ולעשות אפילו חיים טובים. אתה מביא להם טוב, אבל בצורה ריאלית. אם הם עכשיו לא רוצים לראות כלום, צבעו את הכול בוורוד וזהו, אז אין לך למי לפנות. בכל זאת תדבר. תדבר. כי בעוד רגע הם יחטפו מכות, משהו.

תלמיד: אם אני בא ואומר להם את החלק החיובי שבמסר, אנחנו צריכים להתחבר ועל ידי זה להיות דוגמה ומופת לכל העולם, זה עוד איכשהו נשמע, זה נעים לאגו. אבל אם אני בא ואומר להם את הצד השלילי של המסר, שאנחנו אשמים בכל זה שמחדדים כנגדנו חרבות, אז.

אתה כמו רופא צריך להגיד להם גם על זה, כי זה נקרא שאתה "נותן להם תרופה".

תלמיד: למה?

כי זאת תרופה. אם הם יידעו מה קורה, למה זה קורה, ואת זה שהם צריכים לשמור את עצמם מזה, זאת תרופה. איפה כותב בעל הסולם? ואם היית יודע שאתה יודע להציל אותם על... לא היית עושה את זה?

שאלה: פעם אנחנו אומרים שיש ישר א-ל ואומות העולם? והרגע אמרת שלכל אחד יש נקודה שבלב, ולא רק זה, אלא שלמרות שהם לא מודעים זה באמת החיסרון האמיתי שלהם. כשיודעים דבר כזה זה מתווה קו פעולה מאוד מסוים, ואנחנו עכשיו הולכים להעיר כל הנקודות שבלב שבכל אדם בשמונה מיליארד.

כן, זה נכון. ודאי שאנחנו צריכים להעיר כל אחד משמונה המיליארד. ודאי, אלא מה?

תלמיד: אז הוא יהפוך גם לישראל?

ודאי.

תלמיד: אז כולם יהיו ישראל.

כן, ישר א-ל, כולם יהיו בדבקות עם הבורא.

תלמיד: נתחיל לעבוד.

אתם שומעים? אתם רואים? הוא לא אחד כזה.

שאלה: בהמשך לדיון ולכל השאלות, נניח שמחר יהיה גל של האנשים שאומרים, "הבנתי, אני מסכים" והם שואלים אותנו, מה אתם רוצים שנעשה ממחר בבוקר?

אין שום בעיה. יש לנו ארכיון, יש לנו הרבה אנשים, אתם תראו עד כמה שאתם מוכנים לזה. תתחילו לעשות. שכל אחד ייקח על עצמו כמאה אלף איש, וקדימה. מה הבעיה? אני לא מבין. אלא בשביל מה אני יושב כאן שנים, כדי שאתם תמשיכו את כל הדברים, ואתם כבר ממשיכים פה ושם. אני לא מפחד מזה שיבואו כל העולם, אני לא מפחד. היום עם כל הטכניקה, עם כל הדברים, אנחנו יכולים לספק לכולם את הכול.

שאלה: אחרי השבירה, מה סדר התיקון? מה הם הכלים הקלים, ומה הם הכלים הכבדים?

על ידי השבירה בבית המקדש הראשון ובמיוחד בבית המקדש השני ישראל התרסק, וכל הניצוצות, ניצוצין, עברו לכל הכלים דקבלה. כל הכלים דקבלה. וכל כלי וכלי יש לו מכל המינים שרק יכולים להיות. מגבוה ועד נמוך, כולם נמצאים בכל אחד ואחד, בכל חלק וחלק, ואז מתחילה עבודת הברור. ובעבודת הברור הזה דווקא ט' ראשונות נבררים, ולב האבן נברר. ולכן בהתחלה זה לא כל כך נורא שכל מיני תנאים באנושות ובבני אדם, הם כאלו מעורפלים. אבל לקראת הסוף, שם כבר מתחילה להיות בעיה, כי יש לך כלים דקבלה וכלים דהשפעה מאוד מאד מנוגדים, ואת זה כבר מתחילים להרגיש בימינו.

יותר טוב, לא יהיה. בטוח לא יהיה. האנושות לא תרד מזה, האנטישמיות לא תעבור, ההתנגשות בין העמים לא תקבל איזה המתקה, כלום לא. אלא ההפך. הרצון לקבל נעשה מיום ליום יותר גדול, והוא מביא מיום ליום יותר בעיות. זה הכול. לכן לנו אין ברירה.

תלמיד: אני שואל את זה, כי זה נראה שדווקא הכלים הכבדים זה הכלים של ישראל, והכלים הקלים זה דווקא של אומות העולם. נכון שזה כך?

כן.

שאלה: לאומות העולם יש הרגשה מאוד חזקה של משפחתיות, של עם.

כי הם שייכים לעמים. אנחנו לא עם, אנחנו דבר מאוד מוזר בכל האנושות, מוזר כמו קוץ בישבן. אנחנו לא דומים לאף אחד. אנחנו יכולים להתערבב בכל אחד, ואז להצליח עוד יותר. תיכנס למוזיקה אינדיאנית, אחרי כמה זמן אתה תהיה שם ראשון. תכנס לג'אז, אתה תראה. לכל דבר. בכל דבר, רק בציור אנחנו לא כל כך, כי זה לא היה שייך לעם ישראל, ליהדות בכלל. אבל בכל דבר אתה תהיה ראשון, אם אתה תיכנס בו, למרות שזה היה שייך לאומות העולם. מאיפה זה מגיע? מתוך זה שאתה לא שייך לכלום. אבל הניצוץ פועל, הניצוץ עובד.

תלמיד: מה צריך להוסיף בהפצה שלנו לאומות העולם, אם הם גם ככה מרגישים מחוברים, ולא מרגישים שיש בהם יצר רע. מה צריך להוסיף להם בהפצה שלנו?

אתה לא צריך להוסיף להם כלום. אתה צריך להסביר להם את התמונה הכללית. הם מספיק משפיעים עליך, כדי שאתה תהיה מקושר אליהם על ידי האנטישמיות, על ידי כל מיני דברים. אנחנו כבר גמרנו את הגלות, אנחנו כבר התערבבנו איתם יחד. מספיק. עכשיו אנחנו צריכים להתקשר בינינו לבורא, ואז אנחנו נהיה קו, הצינור, המעבר.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו רק צריכים לקבל מהם חיסרון שיעזור לנו להתקשר לבורא, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

יש לנו את זה. ברגע שאתה תתחיל להתקשר לבורא, יש לך.

קריין: קטע מספר 12. מתוך בעל הסולם. "הערבות".

"האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו. באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה יתבער מן הארץ."

(בעל הסולם. "הערבות", כ"ד)

קריין: קטע מספר 13 מתוך מאמר "השלום"

"אמרו חז"ל, "שלא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום". כלומר, כל זמן, שהאהבה עצמית והאגואיזם, שוררים בין האומות, גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה', על צד הטהרה, בדבר השפעה לזולתו, כמ"ש "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". ודבר זה אנו רואים מפי הנסיון, שהרי ביאת הארץ ובנין בית המקדש, לא יכלו להחזיק מעמד, ולקבל הברכות, אשר נשבע ה' לאבותינו. וזהו שאמרו: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה". כלומר, עד כאן עדיין לא היה לבני ישראל, כלי המחזיק ברכת האבות. ועל כן, עוד לא נתקיימה השבועה, שנוכל לרשת ברכת הארץ, לנצחיית. כי רק שלום העולם, הוא הכלי היחידה, המאפשרת אותנו לקבלת ברכת האבות, כנבואת ישעיהו."

(בעל הסולם. "השלום")

זאת אומרת, כל עוד שאנחנו לא מגיעים לשלום העולם, אנחנו לא זוכים גם ב"ברכת האבות". זאת אומרת, אנחנו חייבים להעביר את כל השפע דרכנו, עד שיתמלאו כל הכלים.

שאלה: עד כמה תלויה קבלת המסר של תפקיד עם ישראל בנקודות שבלב כדי שאלה שהם ישראל שעדיין לא התעוררה בהם הנקודה שבלב יקבלו אותו?

אני לא יודע ואני לא רוצה לדעת. אני לא רוצה להיות תלוי בזה. אני רוצה להיות רק תלוי בדבר אחד, אני רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, מה במצבי אני יכול לעשות בזה, זה הכול. אני אומר לך, תנסה ככה, אתה רוצה לעשות לו נעים, מה אתה עושה? לא צריך יותר לשאול שום דבר.

קריין: קטע מספר 14 מתוך הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות בעל הסולם

"כתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה... בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ה')

כשאנחנו מעבירים את השפע דרכנו לכל הכלי הכללי הזה הגדול, הם מקבלים את האור הזה ובהתאם לזה מיד משתנים. כי אנחנו כראש והם כגוף, ואז גם האור שאנחנו מעבירים להם, הוא האור שמלובש בחסדים, הוא בונה בהם מיד את היחס הנכון להשפיע. הם לא יצטרכו לעבוד ביגיעה קשה וארוכה כדי לקבל רצון נכון, מסכים, צמצום, חשבונות נכונים כמונו, לא. הם יקבלו יחד עם המאור המחזיר למוטב דרכנו גם את כוח התיקון וגם את כוח המילוי.

קריין: קטע מספר 15 מתוך הרש"ש. "אור הרש"ש".

"יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו."

(הרש"ש. "אור הרש"ש", עמ' 159)

זה ברור לנו שאם אנחנו לומדים חכמת הקבלה, במיוחד אלה שמגיעים מכתבי בעל הסולם שפתח אותם כך, בזה מגיע להם ממש המאור המחזיר למוטב.

קריין: קטע מספר 16 הראי"ה קוק.

"עתה קרבו הימים, שהכל יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה."

(הראי"ה קוק. אגרות א, צב)

את זה אנחנו צריכים להשתדל לעשות, הוא דווקא בעצמו כמו שאמר רב"ש שלא פעם שמע ממנו ודרך בעל הסולם, שרב קוק מאוד הצטער שאין לו שפה ברורה כמו לבעל הסולם, אלא פיוטית כזאת שהיא יפה אבל לא פשוטה, אינטליגנטית מידי.

קריין: קטע מספר 17 מ"שופר של משיח", בעל הסולם.

"יש חיוב מוקדם להגאולה, אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעה", דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת.

וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל."

(בעל הסולם. "שופר של משיח")

אמנם אנחנו אומרים שמקבלים את זה בבת אחת, אבל בבת אחת זה גם תקופה. פשוט לא צריכים אותם מאות ואלפי שנים כמו ישראל כדי להיות ראש הפרצוף, אבל לקלוט ולצרף את עצמם לראש גם צריכים תקופה מסוימת, וזה בעיקר מגיע אליהם על ידי התגלות חכמת הקבלה.

תלמיד: הזכרת קודם את זקני ציון, ובישראל לא מכירים את אחד המסמכים האנטישמים המפורסמים בעולם, "הפרוטוקולים של זקני ציון".

כן.

תלמיד: אולי כדאי לנו לפרסם את זה בעם ישראל, כדי שתהיה פרופורציה, תפקיד עם ישראל מצד האנטישמים, ואיך זה נראה מהצד השני?

אני זוכר שבזמני ברוסיה, עוד כשהייתי שם, דווקא המשטרה והק.ג.ב. היו נלחמים נגד האנטישמים כי הם היו מעוררים את הדברים האלה ואז היהודים היו מתעוררים לברוח מרוסיה וכן הלאה. כן, אתה צודק, ככה בדרך כלל עושים פוליטיקאים.

תלמיד: כי עד עכשיו אנחנו מנסים להפיץ את בעל הסולם, הרב קוק, ופה זה הצד השני של עם ישראל, וכאן לא מכירים את זה בכלל, עד לפני שנתיים לא היה תרגום בעברית של הדברים האלה.

נראה, עוד מעט זה גם ככה יקרה.

שאלה: מה נקודות הסיכום פה של כל מה שהוא כתב לנו בעצם? מה הריכוז?

איך נקרא המסמך? "ישראל אחראית על תיקון העולם", זה הכול.

תלמיד: כל העולם ניתן לנו רק כדי שאלה שהם לומדי קבלה יהיו בלשמה?

אנחנו אחראים להביא את כל העולם ללשמה.

תלמיד: שאנחנו נהיה בלשמה.

לא, כל העולם.

תלמיד: הם יהיו בלשמה?

כן. גמר תיקון, מה זאת אומרת, מה זה התיקון של הרצון לקבל? שיהיה כולו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כן אבל אתמול אתה אמרת שלא כל העולם צריך להיות בלשמה?

אתה תגיד "אתמול אני שמעתי כמדומני".

תלמיד: כמדומני.

כן, שכך אמרת, אנחנו לומדים שכל הרצון לקבל שהבורא ברא, ברא אותו כדי שיגיע לדבקות.

תלמיד: זאת אומרת שאתה תראה שכל העולם מתוקן, זה מה שאתה אומר.

חובה.

תלמיד: אם כל העולם ייראה מתוקן, זו תפיסת המציאות שלי, אז ככה זה עובר להיות אמיתי.

כשאתה תתקן את עצמך לגמרי, אתה תראה שכל העולם מתוקן לגמרי, אבל לתקן את עצמך [זה אומר] שאתה צריך לתקן את ההתכללות שלך עם כל העולם. ולכן אתה צריך לפנות לכל העולם ולפרסם להם את הכול וללמד אותם כי בצורה חיצונה כזאת שאתה מפיץ להם ומתקן אותם, אתה בעצם מתקן את הכלי הפנימי שלך ובצורה ישירה אתה לא יכול להגיע אליו.

תלמיד: יש משפט שבעל נסולם אומר לנו, זה שכל העולם בעצם בא לשמשני.

כן אבל לא שאתה תחכה שהוא ישמש אותך אלא אתה צריך לשמש אותו.

תלמיד: לגבי התיקון, יש קטע שבו הנרי פורד כותב שסוציולוגים ואנשים שבונים מודלים חברתיים יעשו בחכמה אם יסתכלו על החברה העברית, היהודית של לפני חורבן הבית וילמדו מהם איך בונים חברה נכונה.

נמצא את זה.

תלמיד: אתה אומר הרבה פעמים שצריך להסביר כמה שיותר, ולא לכל אחד יש את הפלטפורמה ששם הוא עומד וממש מסביר באופן אקטיבי על תפקיד עם ישראל, השאלה היא אם זה בסדר להיות תומך הפצה ולעזור בכל מיני דברים?

בכל מיני דרכים כמה שיותר, אין לי מה להוסיף.

תלמיד: ולעשות תפקיד אקטיבי שממש צריך לעמוד ולהסביר, אני לא חייב?

אם יש לך הזדמנות כזו ודאי שכן, אם לא, לא. על מה יש לשאול? ודאי שכמה שיותר.

תלמיד: יש הרבה קבוצות בעולם שרוצות לתקן את העולם, למה אף אחת מהן לא צודקת חוץ מאיתנו?

אני לא יודע, אולי כל אחד צודק. שיעשה כל אחד מה שהוא חושב, אני לא אומר לאף אחד מה לעשות. כל אחד יוצא ואומר שהוא משיח, גם אני. מה הבעיה? אלא, אני אחכה עד שכולם ייכשלו ואז אני אתחיל לפרסם? אני לא מפרסם את עצמי, אני מפרסם את חכמת הקבלה ממקורות האותנטיים שלנו. אני מביא את כולם להיכרות עם בעל הסולם, עם רב"ש ועוד מקובלים הקודמים להם, אר"י, רשב"י וכן הלאה, זה היסוד שלנו. זה מלווה בהסבר שלי, אבל יכול להיות בלי הסבר שלי, המקורות נמצאים בארכיון הפתוח לכולם. אז מה אתה רוצה?

מה [יוצא] מזה שאתה אומר שיש עוד הרבה כאלה שמדברים על תיקונים? שיגידו. אז מה? יש משוגע אחד שכותב לי כל יום על אושו, "למה אתה לא קורא אושו? למה אתה לא רוצה להכיר אותו?". אני לא רוצה. פשוט לא רוצה, מה יש. אני נתפסתי [בעיניו] כאילו שאני מוגבל. לפני 45 שנה נתפסתי בבעל הסולם ולפני 40 שנה ברב"ש, פחות או יותר ב-1979, עוד מעט 40 שנה, וזהו. אני לא רוצה יותר. "לא, אתה צריך לקרוא אושו", ושולח לי כל מיני דברים. אני מוחק, אתה צודק אבל יש כאלה [שמנדנדים]. אני לא מתנגד כך לאף אחד, כל אחד חופשי, יש בחירה חופשית. רוצים, כן. לא רוצים, לא. בכוח אני לא מכניס שום דבר לאף אחד.

היו אצלי כאלה, אתה יודע כמה, כמה שבאו אלי להוכיח לי, גם דתיים, גם חילונים, גם מאומות העולם למיניהם. אני משוגע בכיוון שלי, מה לעשות. זהו.

לכן אם טוב לך להיות עם בית המשוגעים שלנו, בבקשה. לא, לא. אין לי מה להגיד, על שאלות כאלה אין תשובה, זה תלוי בהבנת הלב. הלב מבין.

שאלה: כשאנחנו מדברים פה בשיעורים על תיקון פרטי, כולם הגיעו רק מרצון לתיקון פרטי, וכשמדברים על תיקון העולם יש פחות התלהבות בשיעורים בנושא הזה. איך עושים את המעבר מהתיקון הפרטי, מהדיבור של בירור בעשירייה, אל מול תיקון העולם?

אני מבין אותך. יש הבדל ודאי בין תיקון פרטי לתיקון העולם. כי נראה לי שבתיקון פרטי אני דואג לעצמי, אני רוצה להיות מתוקן, אני רוצה להגיע למימוש עצמי, להשפיע לבורא, להיות דבוק בבורא, אני עם הקבוצה, העשירייה. אני מסכים שאי אפשר פחות מעשרה, אחרת אני לא יוצא מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. הכול ברור לי, אני מוכן.

אבל כשאתה חוץ מהעשירייה פותח לי את העולם כולו, עד כאן. אני לא יכול ללכת הלאה. אני מתפזר, אני לא יודע בכלל איפה ההתחלה ואיפה הסוף, הכול עגול. מה לעשות?

אז אנחנו צריכים לקבל את זה כתוספת שהגיעה לנו בגלל שאנחנו נמצאים בדור האחרון. כמו שכותב בעל הסולם, "לכן זאת ההוכחה שאנחנו נמצאים בדור המשיח". ואז יש לנו תוספת, שחוץ מזה שאנחנו מתקנים את עצמנו בעשירייה, אנחנו גם צריכים לתקן את עצמנו בעולם כולו ולגרום לזה. [להיות] בנטייה לזה, יתבצע או לא אני לא יודע, אבל בנטייה לזה, בכמה שאפשר בהפצה. אנחנו קראנו על זה במאמרים "שפחה כי תירש גבירתה" ו"שופרו של משיח" ועוד כאלה דברים, ובסוף ההקדמה לספר הזוהר ובהקדמה עצמה לתלמוד עשר הספירות, כל הדברים, שאנחנו כך קוראים, אז אין לנו ברירה, חייבים גם לבצע את זה.

לכן יש לך עבודה בקבוצה וזו העבודה העיקרית שלך, ממש העיקרית, כי בלי זה אתה לא תגיע ללשמה, אבל בשביל מה אתה צריך לשמה? אם זה על מנת להשפיע, אז איפה אתה נותן נחת רוח לבורא? רק בזה שאתה משפיע לאנושות כולה, לכל הנשמות, לתיקון הכלי הכללי. אז בבקשה, תחליט, אתה עוסק בזה או לא.

יכול להיות שבינתיים לא, יש לך ראייה קצרה, רק לתקן את עצמך בעשירייה. אבל אחר כך תצטרך להגיע גם לזה. ועובדה שבמשך אלפי שנים אנחנו היינו כמעט ובלי התיקונים שלנו, ואחר כך התחלנו בתיקון בעשיריות, מזמן האר"י ועד בעל הסולם, ומזמן בעל הסולם והלאה כבר בתיקון של כל העולם. אתה רואה, בדיוק באה מלחמת העולם הראשונה והשנייה ועכשיו עוד מעט שלישית, או שתהיה מלחמה חמה או מלחמה קרה, וזהו, אין ברירה.

(סוף השיעור)