שיעור בוקר 02.02.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תע"ס, כרך א, חלק ג, דף קמא. עמ' 141,
"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים". פרק ט', או"פ. אות ג

קריין: פרק ט' בעמ' 141, דף קמ"א. נקרא באור פנימי, אות ג', אות קטנה, אות ג'. נתחיל מלמעלה, דברי האר"י, אות ב'.

אות ב'

הנשמות שבא"ק הן שורשי נשמות. הנשמות שבאצילות הן עצמות הנשמות. הנשמות

שבבריאה הן הגופים שבנשמות. הנשמות דיצירה הן לבושים שבנשמות. הנשמות שבעשיה

הן היכלות דנשמות. באופן, שהנשמות, שהן החכמות, שבה' העולמות, א"ק ואבי"ע, מתקשרות זו עם זו, כאדם העליון, שבגופו מלובש שורש ונשמה, ולבוש בלבוש ויושב בהיכלו.

אלה חמש דרגות שבנשמה. כך הוא מתאר אותן. מהפנימיות עד החיצוניות בנשמה.

קריין: אות ב'.

"כי ג כללות בחינת נשמות אשר בא"ק, יקראו שורש הנשמות. וכללות בחינות נשמת אצילות, יקראו נשמות דנשמות ממש. וכללות נשמות בריאה, יקראו גופות, לערך נשמות אצילות. וכללות נשמות דיצירה, יקראו לבושים דנשמות. וכללות נשמות עשיה, יקראו היכלות הנשמה.".

קריין: למטה, טור ב', אות ג' קטנה. מתייחסת ל"כללות בחינת נשמות אשר בא"ק".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ג) גם כאן מדבר הרב רק מבחינת שיעור קומה," רב, כוונה האר"י. "על דרך שפירשנו בד' בחי' חו"ב תו"מ דא"ק. וכבר נתבאר לעיל (באו"פ פ"ג אות ב' ד"ה אמנם), אשר ד' הבחינות דאצילות באים מאו"ח העולה ממסך דבחי"ג, שע"כ קומתם דע"ס דאצילות מתחילים רק מחכמה הנק' נשמה. ולפיכך גם בעולם האצילות נחשבים כל הבחינות שבהם, מראשו עד סיומו, לבחינת חכמה ונשמה. וז"ש הרב, שכללות בחינות נשמות דאצילות דהיינו חכמה הם בחינות נשמות דנשמות לכל העולמות, דהיינו לבחינת חכמה, כלפי ספירות החכמות של כל העולמות. וכן הגופות דאצילות, יקראו נשמות דגופות דכל העולמות, וכן הלבושים דאצילות, וכן ההיכלות דאצילות, מטעם שכולם יצאו, ע"י התלבשות באו"ח דבחי"ג, שמלביש עד קומת חכמה."

זאת אומרת, הכול לפי אותו סטנדרט, אותן ההבחנות של המסך, עד כמה שיש לו עביות, כך שקולה הקשיות, ולפי זה הוא מעלה אור חוזר, ולפי זה נותן אפשרות לאור ישר להתלבש, וזה קובע את גובה הקומה.

אות ג'

הגופים דא"ק הם שורשי גופים . והגופים דאצילות הם נשמות דגופים . ודבריאה הם עצם הגופים . וגופים דיצירה הם לבושים דגופים. וגופים דעשיה הם היכלות דגופים. וכל הגופים

דא"ק ואבי"ע מתקשרים זע"ז באדם העליון, שבגופו מלובש שורש ונשמה וכו'.

"וכן ד כללות בחינות גופות דא"ק, יקראו שורש דגופות. וכללות בחינות גופות דאצילות, יקראו נשמות דגופות. וכללות בחינות גופות דבריאה, יקראו גופות דגופות. וכללות בחינות גופות דיצירה, יקראו לבושים דגופות. וכללות בחינות גופות דעשיה, יקראו היכלות דגופות."

צריכים להבין, אלה רק שמות, אין כאן שום דבר. או לתת מספרים, או לתת שמות. רק שלא נתבלבל.

קריין: אות ד', דברי האר"י.

אות ד'

וכן הלבושים שבכל עולם מא"ק ואבי"ע מתקשרים זה עם זה, ונעשים כאדם העליון, בגופו

מלובש נשמה ושורש, ולבוש בלבושים, ויושב בהיכלו.

"וכן כללות בחינות לבושים דא"ק, יקראו שורש הלבושין. וכללות לבושי דאצילות, יקראו נשמות דלבושים. וכללות בחינות לבושי דבריאה, יקראו גופות דלבושין. וכללות בחינות לבושי יצירה, יקראו לבושי דלבושין. וכללות לבושי עשיה, יקראו היכלי דלבושין."

לפי אותה ההגדרה, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל.

קריין: אור פנימי, אות ד' למטה, מתייחס ל"כללות בחינות גופו דא"ק" באות ג' של דברי האר"י.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ד) הוא ג"כ מטעם שיעור קומה, כי כל הע"ס דבריאה אין בהן רק עד קומת בינה, דהיינו מאו"ח דמסך דבחי"ב, כנ"ל (באו"פ פרק ג' אות ד'), ולפיכך, כל המדרגות שבו, נחשבות לבחינות המכונות גופות, ואפילו המלכות שבבריאה, היא בחינת בינה, להמלכיות שבכל העולמות, דהיינו, מטעם המבואר. ועד"ז תבין, שכל בחינות עולם היצירה, נבחנות ללבושים, כלומר לז"א, שבכל העולמות, משום שבאות מאו"ח דבחי"א, שקומתו עד ז"א, שנק' לבוש. ועד"ז בעולם עשיה, כל בחינותיה הן היכלות, דהיינו מלכות בלבד בלי שיעור קומה. ועד"ז תבין כל המשך דברי הרב, ואין להאריך יותר. (ובהסת"פ כאן נרחיב הדברים)."

ברור שכאן זה אותו סטנדרט, השמות רק מתחלפים. תגידו לפי מספרים, אפס, אחד, שתיים, שלוש, ארבע. חמש בחינות, בכל אחת עוד חמש ועוד חמש, תקראו לזה "לבושים", או "היכלות", או "בתים", אין הבדל. שהשמות רק לא יבלבלו אותנו, המבנה הוא אותו מבנה.

אות ה'

וכן ההיכלות שבכל עולם מא"ק ואבי"ע, מתקשרים יחד, כאדם העליון, שבגופו מלובש וכו'.

תשמעו מה הוא רוצה להגיד לנו, יש לנו פרצוף, בפרצוף יש חמש דרגות, דרגה עליונה נקראת "שורש". היא משפיעה על כל חמש הדרגות באותו פרצוף. אבל השורש הזה כלול גם לשורש של כל הדרגות האחרות. כל השורשים, כל הלבושים, כל ההיכלות, הכול קשור. כתרים, חכמות, בינות, זעיר אנפינים ומלכויות. אמנם בכל פרצוף הם נמצאים ומשפיעים אחד על השני מלמעלה למטה, אבל הם גם קשורים ביניהם. כי בסך הכול, כל השורשים יצאו משורש אחד, או כל הכתרים. כל הלבושים יצאו משורש אחד, שזה חכמות, וכן הלאה. יש התחלקות, העתק, מה-ו-י-ה אחת לאלפי, אלפי אין סוף ה-ו-י-ות. אבל בסופו של דבר כולן, אמנם שיש ביניהן גם חיבור לפי הגובה, יש להן גם חיבור לפי האופי. כל הכתרים, כל החכמות, כל הבינות, כולם מחוברים זה לזה לפי הטבע שלהם. כתר של פרצוף אחד לא יכול להיות מחובר עם זעיר אנפין דפרצוף השני. אבל הכתר יכול להיות מחובר לכתר, כי הם מחוברים גם ככה בצורה טבעית, זה ברור. אבל איך מחוברים, לא הכתרים, אלא הפרצופים אחד עם השני, זה כבר תלוי בעביות, ובמסך, ובאור חוזר. אבל זה שכל הכתרים, החכמות, הבינות, זעיר האנפינים והמלכויות מחוברים זה לזה, לא תלוי במסכים, זה לא תלוי בעבודה שלנו. זה נובע מהשורש שלהם לפני בכלל כל החלוקה, לפי הטבע.

יד של אדם ויד של קוף ויד של איזה לוויתן, יש להן שורש אחד.

שאלה: מה זאת אומרת שהם קשורים ביניהם?

ה-ו-י-ה אחת שורשית בעולם אין סוף היא השורש להכול. כל היתר שהתחלק מאותה ה-ו-י-ה, התחלק בגלל שהנברא רוצה לקבוע איזה יחס מיוחד שלו לבורא. מלכות רצתה לקבוע יחס מיוחד לכתר, והיא אומרת, "לא, אני עושה צמצום, אני עושה אור חוזר, אני רוצה להיות כמוהו, רק בצורה שאני כמוהו אני רוצה להתחבר אליו. הוא נמצא בקצה אחד של השולחן, אני בקצה השני, יהיה בינינו קשר, איזה קשר? כמה שאני יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, כמו שהוא נותן לי אני נותנת לו. אחרת לא רואה אותו, לא רוצה לראות אותו, לא רוצה. יש בורא לפניי? אין. למה? אני לא רוצה. אם אני רוצה להשפיע לו ומסוגלת להשפיע לו, במידה שאני רוצה ומסוגלת אז אני עושה צמצום, מסך, אור חוזר, מקבלת על מנת להשפיע איזה חלק. ובחלק הזה אני והוא נמצאים בקשר. רק כך אני רוצה", אומרת מלכות דאין סוף, ומאז והלאה כך זה קורה.

לכן, מה קורה לנו הלאה? ה-ו-י-ה אחת עכשיו מתחלקת לאין סוף מנות. ובכל פעם, במקרים מסוימים שבעל הבית מציג לה, "אולי תאכלי את זה, אולי תעשי את זה, אולי כך, אולי כך"? אז היא עושה מעצמה כמה שהיא מסוגלת בכל מצב ומצב, להידמות לבעל הבית. "אתה לי ככה ואני יכולה לעשות לך ככה. ואתה ככה, ואני עושה לך ככה". זה נקרא שותפים. אבל שותפים זה כנגד זה. וכך היא מעמידה את עצמה. לכן, מהה-ו-י-ה הראשונה יש לנו עכשיו אלפי ה-ו-י-ות. זה נקרא, מנשמה אחת יש לנו אלפי אלפי נשמות פרטיות.

שאלה: אם עכשיו נניח קורה משהו באיזה פרצוף?

מה קורה?

תלמיד: יש איזה תהליך.

אז הוא משפיע על כולם.

תלמיד: אז כל הבינות אותו דבר?

לפי מידה של אותו הפרצוף, ודאי.

תלמיד: לפי מידה?

כן. כך שאם אתה מקלקל משהו בנשמה שלך, חס ושלום, אז בנשמות הגבוהות ישנם שינויים. עכשיו, השינויים בהן גבוהים לפי הדרגה שלהן, או קטנים לפי הדרגה שלהן לעומת הדרגה שלך. תגיד, איך אתה משפיע על הנשמות הגבוהות או על הנשמות הנמוכות באיזה חטא שעשית, נניח דקה אחת לא היית מכוון ל"אין עוד מלבדו"? ככה זה.

שאלה: יוצא שכל ההתלבשות של הנשמות לפי מה שקראנו, זה ביחס לחשיבות הבורא, נכון?

כן, ודאי. חשיבות של בעל הבית. כי כל המטרה שלנו הוא אותו אורח שיושב מול בעל הבית ורוצה לעשות לו בחזרה נחת רוח, כמו בעל הבית, מגלה שרוצה לעשות נחת רוח לו. כן. וכך כל הנשמות. אין דאגה אחרת בנשמה, אין מטרה, אין פעולה אחרת, אלא לעשות נחת רוח לבורא. זה נקרא להגיע לדבקות בו.

תלמיד: כלומר, כל דרגה ודרגה היא עוד חשיבות הבורא בינינו, שמתגלה כדרגה כזאת?

כן.

שאלה: מה הקשר בין כל הבינות בכל פרצופים? האם גם הן מחוברות בפרצוף?

הן לא מחוברות בפרצוף. הן מחוברות כחיצון ופנימי. מתלבשות זו על זו.

תלמיד: יש ביניהן קשר?

אתה שואל כך. בינה שבפרצוף עליון ובינה שבפרצוף תחתון, זה כמו כתר וחכמה? ובינה של פרצוף עוד יותר תחתון זה זעיר אנפין, ובינה של פרצוף עוד יותר תחתון זו מלכות?

תלמיד: כן, אני שואל.

לא ניכנס לזה. השאלה נכונה והתשובה שלי תישאר באוויר. למדת מטריצות? אז יש בהן משהו דומה לזה. לא כדאי. אנחנו בחכמת הקבלה משיגים את זה מהמעשה, מהפרקטיקה, ואז הכול נעשה ברור, ותיאורטית זה לא, אין טעם.

תלמיד: אז על איזה חלק להתמקד? אם זה כן מתנהג כמו פרצוף, אז צריך לרדת עד הרמה הכי פרטנית, אבל אין כזאת, איפה לשים את הפוקוס?

לראות כל פרצוף ופרצוף בפני עצמו. זה הכי נכון, הכי בריא. כל פרצוף שיקיים מה שהוא מקיים, בזה הוא מעורר את כל יתר הפרצופים שבבריאה בכל המערכת הזאת. בינה שמשתנה באיזה מקום, דרך כל הבינות שבכל נשמת אדם הראשון מנערת את כל הנשמה.

שאלה: מה ההבדל בין לבוש חיצון לבין לבוש פנימי?

בין לבוש חיצון לבין לבוש פנימי יש יחס של פנימי וחיצון, שזה מתלבש על זה, וזה משפיע על זה. הפנימי משפיע אור לחיצון והחיצון משפיע חיסרון לפנימי. שאלה נכונה.

שאלה: כל חלק משפיע על החלק שכנגדו, בינה על חכמה וכן הלאה. איך זה עובד בהתכללות? יש התכללות של תכונות, של מידות, של כל מיני דברים. איך בינה משפיעה בעשר ספירות עצמן?

השאלות האלה הן קשות מאוד, כי גם צריכים להיזהר לא להתבלבל. התכללות במה? אם אנחנו נכללים בבורא, אז כולם נכללים בו ושם כולם משתווים, מחוברים ומסתדרים לפי מידת ההשפעה שלנו. זאת אומרת, לא חשוב לי מי אתה ומה אני, ומי הוא והוא, אלא כל אחד ואחד נותן להשפעה לבורא, לשורש המשותף שלנו, את ההשפעה הסגולית שלו, כמה שיכול.

נגיד אתה מביא עשרה קילו תפוחים, ואני עשרה קילו גזר, ושני קילו זהב, והשלישי משאית של חצץ. וזה לא חשוב מה שאנחנו מביאים, בסך הכול מתוך זה נמדדת מידת ההשפעה היחסית של כל אחד ואחד. זאת אומרת, לא חשוב מה שאתה מביא, כי זה תלוי בטבע שלך, שהבורא קבע, שאתה יכול להביא רק חצץ, והשני מביא משאית של יהלומים. זה לא שייך אחד לשני, כמה שאתה מסוגל להביא לפי הטבע שלך. אתה לא מסוגל לפי טבע שלך להביא משהו מלבד חצץ. והוא לפי טבע שלו, לא מסוגל להביא משהו חוץ מיהלומים.

עכשיו מדובר כלפי עוצמת המסך, עוצמת ההשפעה שלך. עד כמה אתה בכל הנסיבות שלך עשית השפעה יחסית. עד כמה אתה הצלחת בזה, ב-100%, 80% או כמה מהיכולת שלך, וכמה שהוא. ואז לפי זה אתם משתווים בשורש העליון ושם אתם כבר מתקשרים ביניכם, איפה הוא, ואיפה אתה. ואז כתוב שכל צדיק וצדיק נכווה מחופתו של חברו. ככה זה, תחשוב.

יש בזה הרבה דברים, אבל אני אומר שוב, מתוך ההרגשה אתם תשיגו את זה. כי בשכל אלה דברים מאוד [מורכבים]. במתמטיקה הגבוהה יש כאלו אינסטרומנטים, פרקטלים.

קריין: אנחנו בדף קמ"ב דברי האר"י אות ה'.

אות ה'

"וכן ההיכלות שבכל עולם מא"ק ואבי"ע, מתקשרים יחד, כאדם העליון, שבגופו מלובש וכו'.

וכללות בחינות ההיכלות דא"ק, יקראו שורש נשמות ההיכלות. וכללות בחינות היכלות דאצילות, יקראו נשמות ההיכלות, וכללות היכלי דבריאה, יקראו גופות דהיכלות. וכללות בחינות היכלי דיצירה, יקראו לבושים דהיכלות. וכללות היכלות דעשיה, יקראו היכלות דהיכלות."

זאת אומרת, זה רק שמות. זה ברור או לא? אם משהו לא כל כך ברור, תשאלו.

שאלה: אם יש בינה בכל מקום, מה ההבדל בין בינה בכל מקום או שהיא תמיד מתנהגת אותו דבר?

תמיד.

תלמיד: אז למה צריך כמה פעמים בינה, למה זו לא אותה בינה במקום אחר?

כי יש לפניה חכמה וכתר, שמשפיעים לה מה שהיא צריכה, ואת מה שהיא צריכה קובעים זעיר אנפין ומלכות שתחתיה. יש בכל משפחה אמא, תפקידה דומה, ובכל זאת שונה.

תלמיד: אז מה השוני ביניהן?

מה השוני? לכל אחת ואחת זה לפי המשפחה, לפי היכולת שמקבלת מלמעלה, ולפי הדרישה שמקבלת מלמטה. בינה נמצאת בשני חסרונות. היא נמצאת בחיסרון מלמטה, ובהתאם לזה מעלה את החיסרון הזה למעלה. היא רוצה לקבל משכורת מבעלה, וצריכה לקבל חסרונות מהילדים, ולספק את זה. זה לזה וזה לזה. זו בינה, אבל חוץ מבינה כך כל יתר הבחינות.

תלמיד: אז כל הבחינות הן זהות, לא חשוב איפה הן נמצאות, הן רק מופעלות באופן שונה בהתאם לסביבה שבה הן נמצאות, בהתאם לתנאים אולי, אפשר להגיד?

לא, תפקידם אותו תפקיד, אבל בהתאם לאיפה שהם נמצאים.

תלמיד: זאת אומרת, לא יכול להיות לדוגמה שחכמה תתנהג באופן אחר.

בינה לא תהפוך לחכמה או לזעיר אנפין. זה לפי הה-ו-י-ה הראשונה, זה אף פעם לא יכול להיות. אבל בהתאם למצב שלה, היא מתפקדת. קח אישה, תכניס אותה למשפחה הזאת, למשפחה הזאת, לילדים כאלה, לילדים כאלה. האופי של אישה הוא אותו אופי, אתה רק מתאים אותה לתנאים האלה.

תלמיד: למה הספירות מחולקות בכל מיני מקומות ולא כמו העולמות שיש לך פעם אחת את העולם הזה וזהו. למה זה לא בנוי כך שיש לך מערכת שהיא אחת, ופשוט זאת אותה המערכת שכל הזמן מתפתחת.

אתם לא שומעים מספיק את מה שהחבר אומר. כל אחד שאומר משהו, בשבילי זו הזדמנות להתכלל. אפילו שאני לא מבין מה שהוא אומר, אבל להתכלל זה רווח רוחני.

תלמיד: לדוגמה בינה, יש לנו חמישה עולמות אז יש חמש בינות. למה אין בינה אחת שהיא אותה בינה?

זו אותה בינה בה-ו-י-ה הראשונה דאין סוף, ודאי. וכל מה שאתה עושה בכל העולמות, הפרט הכי קטן, הוא צריך לעלות לאין סוף, הוא נכלל שם.

תלמיד: אבל הקיום של אותה תכונה הוא במקום אחד או שהיא מתקיימת בו זמנית בכל המקומות?

היא משפיעה על כל המערכת. כבר דיברנו על זה, שאין לך פעולה אפילו קטנה מאוד שלא מזעזעת את כל המערכת. היא מעלה את החיסרון שלה לאין סוף, ומאין סוף מקבלת מ"ד, והיא האחרונה שמקבלת אותו דרך כל העולמות. אתה יכול להגיד, איך היא האחרונה, אם זה חלק שעכשיו עובר שינוי באצילות? איך יכול להיות שעולמות בריאה, יצירה, עשיה, מקבלים לפני זה. הם מקבלים לפני זה בגלל שהוא המעורר, הוא עכשיו מתפקד כמלכות כלפי כל הבריאה. אם מופיע איזשהו חיסרון באיזה מקום במערכת, הוא הופך להיות בחיסרון שלו כמלכות, ואז כל המערכת כלפיו כט' ראשונות.

קריין: דברי האר"י אות ו'

אות ו'

"שנגל"ה דא"ק, הם שורשים לנגל"ה שבאבי"ע. שנגל"ה דאצילות הם נשמות בתוך שנגל"ה

שבא"ק ובי"ע. שנגל"ה דבריאה, הם גופים בתוך שנגל"ה שבא"ק ואי"ע. שנגל"ה דיצירה,

הם לבושים בתוך שנגל"ה שבא"ק ואב"ע. שנגל"ה דעשיה, הם היכלות בתוך שנגל"ה שבא"ק ואב"י."

מה הוא רוצה להגיד? שוב שמות. שנגל"ה זה שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, זה חמש בחינות. אז חמש בחינות בעולם הכי עליון מתייחסות לחמש בחינות בעולם תחתון ממנו, כמו שורש לנשמה, או כמו כתר לחכמה. תהיו קצת יותר גמישים, אין כאן שום דבר חוץ משמות.

יש לנו גלגלתא, ויש לנו ע"ב. בגלגלתא יש לנו את כל הנרנח"י וכח"ב זו"ן. כל פרצוף גלגלתא הוא כתר. כל פרצוף ע"ב זה חכמה.

למרות שבגלגתא יש לנו עשר ספירות, ובע"ב יש לנו עשר ספירות, בכל זאת לגלגלתא אנחנו קוראים כתר, ולע"ב קוראים חכמה. לס"ג קוראים בינה, ולמ"ה וב"ן קוראים זעיר אנפין ומלכות. זה מה שהוא אומר, כמו שהפרצופים מתייחסים זה לזה, למרות שכל אחד הוא עשר ספירות, כמו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, איך אנחנו יכולים להתייחס כך בין הפרצופים, מפרצוף לפרצוף? איך?

הוא אומר שזה לפי הקומה של הפרצוף. ולכן הוא אומר שנגל"ה דא"ק, זאת אומרת, כל מה שיש בא"ק, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, הם שורשים לשנגל"ה שבאבי"ע. זה ברור שזה השורש שממנו יוצא אבי"ע. שנגל"ה שדאצילות, כל הכלים דאצילות, עשר ספירות, הם נשמות שנמצאות בתוך שנגל"ה שבא"ק. למה הם נשמות? כי עולם אדם קדמון נקרא שורש, ואצילות זה נקרא נשמה, ובריאה נקרא גוף, ויצירה נקרא לבוש, ועשיה נקרא היכל. ככה זה נקרא, לא יותר מזה. או כמו שתגידו, א"ק ואבי"ע זה כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אותו דבר.

רק השמות האלה א"ק ואבי"ע הם מצמצום א' ולפי הכלים שעוד מצמצום א', מהשורש. ושנגל"ה זה לפי צמצום ב', לפי התיקונים. משתמשים בזה יותר מהתיקונים שמעלים ממטה למעלה את הבחינות. שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, זה מתגלה בחלוקה דצמצום ב', ואז אנחנו משתמשים בהם יותר. למה? כי כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, לא ברור מה קורה. חמש בחינות, עשר ספירות. אבל שורש נשמה גוף לבוש היכל, יש כאן הרבה דברים. שורש נשמה, זה משהו פנימי, זה הגוף שלי. ואחר כך, אחרי שורש נשמה, גוף לבוש היכל. זה כבר משהו חיצון.

שאלה: בכל זאת בעל הסולם והאר"י חוזרים כאילו על אותה צורה שהוא קרא לפני כן. ויש הבדל בטוח, לפני כן זה היה גם כל הקשר בין הבחינות, בין העולמות שזה על אותה תכונה. וגם כאן עכשיו מהאות הזאת הוא חוזר בצורה אחרת, כאילו דרך העולמות. מה ההבדל בין שניהם?

אני סיפרתי על הכול. בכל דבר הוא מוסיף משהו. הוא רוצה להגיד לך שיש הבדלים בין הבחינות, ההבחנות, וההתלבשויות זה על זה. ואחד כלפי השני, זה כמו שורש כלפי הנשמה, ונשמה כלפי הגוף, ולבוש כלפי היכל. הוא בסך הכול מסביר. הכי טוב שתקבץ את כולם לאפס, אחת, שתים, שלוש, ארבע, ואז לא תהיה לך שום בעיה.

אבל שוב, למה הוא רוצה להגיד לנו את זה ולא מתעצל? מפני שזה פותח לך קצת יותר ראיה, הרגשה על המערכת הכללית, איך שהיא כולה אינטגראלית. זה העיקר, הצורה האינטגראלית, הכללית, שכולם קשורים לכולם.

קריין: אות ו' דברי האר"י.

"וכשנדבר כל זה דרך כלל, יהיה כן, כי ה' בחינות א"ק, הם שרשים: בין לנשמות, בין לגופים, בין ללבושים, ובין להיכלות. וה' בחינות אצילות, הם נשמות: בין לשרשים, בין לנשמות, בין לגופים, בין ללבושים, ובין להיכלות. וה' בחינות דבריאה, הם גופים, בין לשורשים, בין לנשמות, בין לגופין, בין ללבושים, בין להיכלות. וה' בחינות דיצירה, הם לבושים: בין לשורשים, בין לנשמות, בין לגופים, בין ללבושים, בין להיכלות. וה' בחינות דעשיה, הם היכלות: בין לשרשים, בין לנשמות, בין לגופים, בין ללבושים, בין להיכלות.

אות ז'

"הבריאה נקראת גוף, משום שמקבלת מאצילות כמו גוף מנשמה.

ובזה תבין משארז"ל, אשתו כגופו דמיא. כי הבריאה, אשת האצילות היא, שהרי הם חכמה ובינה כנ"ל. ואע"פ שיש ג"כ נשמות בבריאה, נקרא גופות בערך נשמות דאצילות, כי כמו שהאשה מקבלת מבעלה, כן הגוף מקבל מהנשמה. וכן משארז"ל, אין בית אלא אשה, הוא בעשיה, כי הרי העשיה הוא הבית וההיכל, לכל ה' הבחינות, כנ"ל. והנה עשיה, אשת היצירה, כנודע, וזהו אין בית אלא אשה, בבחינת העשיה. וכעד"ז, בבחינת עשיה שבכל עולם ועולם, יקרא בית לאותו עולם. ובחינת בריאה שבכל עולם, יקרא גוף לאותו עולם."

שאלה: לגבי ההסבר שלך על שנגל"ה, חילקת את זה לשני חלקים פנימי וחיצוני.

תכף הוא מגיע לזה, בפרק הבא. הוא אומר "ועתה נדבר בבחינת כל עולם מאלו מה ענינם". "שורש נשמה גופות דבוקים זה בזה. לבוש והיכל נפרדו מהם". עוד מעט הוא יחלק אותם לגלגלתא עיניים ואח"פ, אז יהיה לנו ברור למה הם משתמשים בצורה כזאת, שנגל"ה. כמו שלבושים וכל מיני אלה, הם לא שייכים לפנימיות. בפנימיות, שורש, נשמה, גוף נמצאים פנימה, לבוש והיכל החוצה. לכן משתמשים בשמות הללו. זאת אומרת, בעולם התיקון, בכל מה ששייך לתיקונים, לצמצום ב', משתמשים יותר בשנגל"ה, ממה שבכח"ב תו"מ.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד מהיחס שיש בין שנגל"ה לנרנח"י?

שנגל"ה הם כלים, נרנח"י הם האורות שנמצאים. וגם נרנח"י אנחנו צריכים להבין, שהם לא אותם נרנח"י כמו שמתפשטים בכח"ב זו"ן. כי בשנגל"ה מתפשטים אורות לא אמיתיים, כי אין שם זיווגים על המלכות ממש, אלא מלכות משותפת עם בינה, מלכות שעולה לבינה. לא אורות אמיתיים, לא כלים אמיתיים, עד גמר התיקון.

שאלה: האם ריבוי ספירות ופרצופים וכל תתי ההתקשרויות, זה בגלל המעטת האורות?

כן. בחלקים הקטנים, כמו מלך שרצה להעביר את האוצר שלו ממדינה למדינה, לכן כך אנחנו צריכים להתנהג.

שאלה: עד כמה שאני זוכר מקום של בריאה בעולם הניקודים נוצר מז"ת דבינה בעולם הניקודים. לכן עכשיו בריאה לא יכולה להיות במצב אקטיבי, לכן היא כמו מקבלת.

כן, נכון.

שאלה: שאלה קצת כללית לגבי לבוש. לבושים זה צורה שמלובשת בחומר? אני מנסה להבין.

לא תהיה לך הבנה אלא בלבול.

שאלה: צורה שמלובשת בחומר זה חומר חדש, או שאפשר להבדיל בין צורה לחומר שהיא מלובשת בו?

כל הספירות הן צורה שמלובשת בחומר. כל הספירות, לא חשוב איזה. חוץ מהשורש ששם כאילו זה חומר היולי וכן הלאה. אבל כל יתר הספירות הן צורה מלובשת בחומר. חומר זה הרצון לקבל והצורה שלו היא נקראת "ספירה", ספיר, מה שמאיר, שמאיר עד כמה שהוא מתאים, דומה לאור, לבורא.

תלמיד: והחומר הזה שדומה לבורא?

לא החומר דומה לבורא.

תלמיד: הצורה שדומה לבורא.

הצורה שלו שדומה לבורא זו צורת השפעה שדומה לבורא, והחומר שלו הוא חומר עכור.

שאלה: כשקוראים את האותיות האלה וחושבים על המאור המחזיר למוטב, מה שקופץ לראש זה דווקא לנסות לאתר את מערכת הקשרים כביכול בין הכתרים ליחס שלי בין החברים. זה מה שקופץ לי לראש דווקא כשאני חושב על המאור. זה נכון לנסות לחפש דווקא את הקשר בין החלקים לקשר בין החברים?

אנחנו יכולים, אבל אני מפחד שתתחילו לגשם את זה, אסור לי להגיד כך, כי מי יודע מי אחר כך ישמע. אני לא חושב עליכם כך, אבל בכל זאת. שאנחנו כן נכללים זה מזה בכל ההבחנות שבנו, ובצורה כזאת כן פועלים בהתכללות.

תלמיד: אז מה שהוא מלמד אותנו פה זה מהי צורת ההתכללות שקיימת במציאות בפועל?

לא, כאן זו לא התכללות, כאן זה היחס. היחס מהתלבשויות הפרצופים, הספירות והעולמות זה על זה.

תלמיד: זאת אומרת איך הכלי רקום, איך הכלי בנוי.

הייתי גם אומר איך המציאות הכללית בנויה. והחלקים שבה, באיזה יחס ביניהם הם נמצאים.

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה אומר שאנחנו לומדים בהתכללות?

אנחנו בינינו?

תלמיד: כן.

קודם כול שאני שומע ורוצה להתכלל עם כל שאלה ושאלה של החבר, ועם כל מה שעובר דרך הקריין. הקריין צריך להבין שדרכו, ממה שהוא פולט לנו, אנחנו גם מתקשרים בינינו. חוץ מזה אנחנו צריכים להתקשר במטרה המשותפת, שלא מדובר עליה בכל רגע, שבשבילה אנחנו כאן נמצאים ושומעים ומשתדלים להתכלל. והבורא שהעיקר ישפיע עלינו ויהיה איתנו, שעל ידו אנחנו נרגיש את עצמנו כמו השנגל"ה הזאת, "כאיש אחד בלב אחד" וזהו, זו התכללות. כשאני קורא על המבנה של הנשמה שזה כח"ב זו"ן או שנגל"ה, עם כל האורות החיצוניים, הפנימיים, ועם כל מה שמתרחש בהם, אני חושב על החיבור שבין כולנו שאנחנו נמצאים בכזה מבנה, ועד כמה אנחנו צריכים להיות בלהוסיף יותר זה לזה כל פעם בכל מיני גוונים ואפשרויות.

תלמיד: אז נאמר שעכשיו חבר שואל שאלה ומישהו מתחבר לשאלה, מישהו אחר לא מתחבר לשאלה.

אבל אם הוא משתדל להתחבר ולא יכול להתחבר, זו לא בעיה.

תלמיד: כן, אבל זה לא לשאלה, כי יש פה כמה מישורים. נאמר בעל הסולם כותב לנו באות קנ"ה, שאף על פי שלא מבינים מה שכתוב, מאוד מאוד רוצים להבין, ומתוך זה המאור מאיר על הנשמה ומקרב מאוד וכן הלאה, זה דבר אחד. דבר שני, יש חבר ששואל עכשיו שאלה, איך זה קשור לזה?

הוא מביא לנו עוד איזה פן להתקשרות, עוד איזו סיבה להתקשרות. כי יש לו חיסרון ואנחנו כולנו יכולים דרך החיסרון שלו עוד להתקשר, לבנות כאילו פרצופים נוספים.

תלמיד: אני מנסה למקד את השאלה. יש את העבודה של האדם מול הטקסט, מול החומר, מול בעל הסולם שכתב אותו, שברור שהוא לא מבין אבל רוצה להבין.

לא, זה לגמרי משני, העיקר זה איך אנחנו מתחברים.

תלמיד: איך אנחנו עכשיו בזמן הלימוד עושים פעולה משותפת.

על פני הלימוד. זה העיקר. ומתוך זה שתבוא ההשגה, זו השגה, ומתוך מאמצים שכליים תבוא החכמה בלבד שזה לא ייתן כלום.

שאלה: מה זה "בית"? למה הוא מתכוון כשהוא משתמש במושג הזה? "בית", "אשתו", למה הוא משתמש בדוגמאות האלה?

כי זה תוצאה מהעולם שלנו.

תלמיד: מה זה "בית"?

כלי שבו יושב אדם ומלבושו והכול בתוך הבית, וסביב הבית עוד חצר ומדבר.

תלמיד: "בית" זה מלכות?

מלכות, בוודאי מלכות. בית, היכל, יש הרבה שמות לזה. זו כבר חלוקה אחרת.

שאלה: מה זה "אישה שמקבלת מבעלה"?

אישה רוחנית.

תלמיד: חיסרון?

כשהיא מקבלת מבעלה, ודאי שיש לה חיסרון לקבל ממנו בעל מנת להשפיע שהיא מסוגלת לקבל. זאת אישה כשרה, זאת אומרת היא מתוקנת, מלכות מתוקנת בבינה כדי לקבל מבעלה שזה כתר וחכמה.

שאלה: כשאנחנו לומדים על המערכת הכללית של העולמות, אז אדם קדמון זה הכתר, ואצילות זה חכמה. וכשאנחנו לומדים "פתיחה", שם נאמר שאצילות זה המ"ה החדש, זה זעיר אנפין. אז מה בסופו של דבר זה אצילות?

שאלה יפה, יפה מאוד. אצילות זה נקרא "מ"ה החדש" מפני שהוא יצא כמ"ה, ומ"ה זה פרצוף או עולם, לא חשוב, מה שנולד מהס"ג. אז מ"ה העליון נולד מהס"ג, מהטעמים דס"ג, ומ"ה שבאצילות שנקרא "מ"ה החדש" נולד מנקודות דס"ג, ולכן הוא נקרא "מ"ה החדש".

חוץ מזה הוא נקרא "מ"ה החדש" בגלל שהוא בא כדי לתקן את המ"ה שנמצא למטה מטבור דא"ק. כי למטה מטבור דא"ק אין פרצופים שממלאים את הלמטה מטבור דא"ק, וכל הגלגלתא אם אנחנו נמלא אותה ב-100%, זה נקרא שהגענו למלכות דאין סוף. ולכן האצילות הוא נקרא "מ"ה החדש" כי הוא אחראי למלאות כל הנה"י דגלגלתא, ולכן הוא גם נקרא "מ"ה החדש". ויש עוד כמה טעמים, אתם יכולים לקרוא את זה, אצל בעל הסולם הכול מבואר, ב"שאלות ותשובות". במיוחד זה בגלל צמצום ב', ועל ידי צמצום ב' חוזרים לצמצום א'. אבל העניין הוא שנולד מס"ג, ובא כדי למלאות את נה"י דא"ק, ששם זה מ"ה ובו"ן דא"ק.

קריין: דברי האר"י, אות ח', אנחנו בדף קמ"ג.

אות ח'

"דרך אחר. שהאורות שבא"ק, דהיינו הנשמות שבו, נקראות יחידה. והנשמות דאצילות נקראות חיה. והנשמות דבריאה נקראות נשמות. והנשמות דיצירה נקראות רוח. והנשמות דעשיה נקראות נפש."

אתם רואים, אין שם מיוחד לאור מיוחד, אלא אך ורק כלפי מה אנחנו מודדים. לאף אחד אין שם משלו, ש"זהו, כך אתה נקרא." אלא אך ורק איפה אתה נמצא, וכלפי כל מיני הבחנות יהיו לך שמות שונים. הסביבה קובעת בוא נגיד כך, כול הנשמה הכללית קובעת.

קריין: אות ח' כוכבית.

"* ואם נרצה נקח דרך אחר כי כל האורות דא"ק נקרא יחידה, ואורות דאצילות הם חיה, ואורות דבריאה הם נשמה, ואורות יצירה הם רוח, ואורות דעשיה הם נפש."

* עץ חיים שער מ"ב פ"ב בסופו.

אבל בכל אחד מהם יש נרנח"י. אז יש יחידה דיחידה, יחידה דחיה, חיה דיחידה ועוד כל מיני כאלה. שוב, כל בחינה היא כלולה מכל הבחינות.

אות ט'

"ועד"ז בגופים ולבושים והיכלות שבא"ק ואבי"ע. שהגופים שבא"ק הם יחידה דגופים דאבי"ע.

ושבאצילות חיה וכו'. ועד"ז בלבושים, שלבושי א"ק הם יחידה דלבושים דאבי"ע, ולבושים

דאצילות הם חיה דלבושים דא"ק ובי"ע וכו'.

וכעד"ז, בלבושין שבכל העולמות, ובגופות ובהיכלות, כי כל לבושי א"ק, הם לבוש א' העליון שבכל הה' לבושים, וכל לבושי האצילות לבושי השני כו'.

אות י'

"שנגל"ה הם יחנר"ן דהיינו האורות של כח"ב תו"מ.

וזה הדרך הוא הדרך הראשון, כי הרי הנפש נקרא היכל, רוח לבוש, והנשמה גוף, וחיה נשמה, יחידה שורש הנשמה." לפעמים הוא קורא כך, אורות בשם כלים, כלים בשם אורות. בלגן. אבל מקובלים מבינים את זה לפי העניין ולכן אין קושי. "נמצא כי כל הנ"ל, הוא בדרך פרטות בכל עולם ועולם, כיצד: אור הכתר דאצילות, נקרא שורש הנשמה, ונקרא יחידה. ואור חכמה דאצילות, נקרא נשמה לנשמה, ונקרא חיה. ואור בינה דאצילות, נקרא גופא, ונקרא נשמה. ואור תפארת דאצילות, נקרא לבוש. ונקרא רוח. ואור מלכות דאצילות, נקרא נפש, ונקרא היכל. וכעד"ז בפרטי פרטות, וד"ל."

אות י"א

"כל ספירה מכח"ב תו"מ שבא"ק ואבי"ע מתפרטת לה' בחינות שנגל"ה.

ואמנם הכלל הבינוני הקצר מכולם, הוא זה, כי כל הי"ס דאצילות וכתר ג"כ, יש בכל אחד מהם: שורש, נשמה לנשמה, גוף, לבוש, היכל. וכן על דרך זה בי"ע, וכן עד"ז א"ק, שהוא שורש לכל אבי"ע.

אות י"ב

א"ק ואבי"ע, הם ה' בחינות שבשם הויה, כלולים זה מזה, ויש בכל אחד מהם א"ק ואבי"ע,

שהם ה' בחינות שבהוי"ה. והם שנגל"ה. שהם כ"ה בחינות.

נמצא כי כל מה שנאצל, הוא הויה אחת, כלולה מה' בחינות, שהוא: קוץ של יוד בא"ק, י' באצילות, ה' בבריאה, ו' ביצירה, ה' בעשיה. וכל בחינה מאלו, כלולה מכל הה', כי קוץ של י' שבא"ק, יש בה הוי"ה א' של ה' בחינות אחרות, שהם ה' בחינות הנ"ל בא"ק עצמו, שהם א"ק ואבי"ע שבו, שהם ה' בחי' שהם: שורש, ונשמה, וגוף, ולבוש, והיכל. וכן הי' דאצילות, יש בה הוי"ה א', הכוללת כל הה' בחינות הנ"ל. וכן עד"ז שאר אותיות, בבי"ע. באופן, שהם ה' אותיות, כלולים כל האחד מכולם, שהם כ"ה בחינות."

אות י"ג

"כל אחת מכ"ה בחינות הנ"ל, מתפרטת עוד לה' בחינות שנגל"ה, שבכל אחת מהן יש ע"ס,

וכל ספירה מתפרטת לה' פרצופין, שהם שנגל"ה.

ואח"כ על דרך זה הנ"ל, יש כללות אחר, שכל אחד מהם כלולה מן כל הכ"ה בחינות. והוא, כי י' דאצילות, יש בה הוי"ה א' כלולה מכל ה' בחינות, וכל בחינה מה' כלולה מה', שהם: י"ס שורש, וי"ס נשמה, וי"ס גוף, וי"ס לבוש, וי"ס היכל. וכעד"ז בקוץ של יוד בא"ק, י' באצילות, ועד"ז באות ה' בבריאה, ובאות ו' ביצירה, וכו'. נמצא, כי בקיצור הוא זה, כי הא"ק הוא קוץ היוד, ויש בו הוי"ה א' כוללת ה' בחינות: שורש, ונשמה, וגוף, ולבוש, והיכל. וכל בחינה מאלו, כלולה מה', שהם: י"ס שורש, וי"ס נשמה, וי"ס גוף, וי"ס לבוש, וי"ס היכל. וכל ספירה מאלו העשר ספירות, נכללו בה' פרצופים, שהם השורש ואבי"ע."

שאלה: מה אפשר לעשות אם אי אפשר להתרכז גם בחומר וגם בחיבור?

תתרכז בחיבור.

שאלה: יש מצב שחבר דורש ממני להיות ישר, אני חייב לכתוב. יש חבר אחר שדורש ממני פעולה אחרת. האם יהיה נכון להביע את עצמי לפי הרצון של החבר האחד, להביע את עצמי לפי הרצון של החבר השני?

הם דורשים ממך ככה לעשות, או ככה לעשות?

תלמיד: לא, ככה אני תופס את זה. הם לא דורשים, ככה אני תופס את היחס שלהם.

האם זה לפי שכל אחד מקבל תפקיד בעשירייה, או סתם בזמן הלימוד? אני לא מבין על מה אתה מדבר בכלל. לא שמעתי על זה אף פעם. נדמה לך שהחבר דורש ממך שאתה כל הזמן תכתוב?

תלמיד: אני מנסה להבין את היחס בין ביטוי של הספירה כספירה עצמאית, לבין ההשפעה של יתר הספירות כביטוי שלה, שרוצה לשרת את המהות הרוחנית.

אני לא מבין את זה. על בלבולים כאלה אני לא יכול גם לענות, כי אז תחשבו שזו תורה מסיני. אף אחד לא דורש מהשני שום דבר, אלא נותן דוגמא ולפי הדוגמא הזאת רוצה לעורר את החברים, זה הכול.

שאלה: איך בקוצו של יוד יש כבר א"ק, א"ק זה לא רק אחרי צמצום א'?

לא. כשאנחנו מדברים על כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, איך אחר כך על ידי צמצום, מסך ואור חוזר הנברא עושה את הצורות הדומות לה-ו-י-ה הראשונה הסטנדרטית שיש לו באין סוף, אז יוצא שיוד וקוצו של יוד זה פרצוף גלגלתא. וכלפי כל יתר העולמות, כל הא"ק הוא יוד, והגלגלתא הוא קוצו של יוד. כך זה מתחלק.

שאלה: האם אתה יכול להגיד על אצילות, האם זה חוכמה, או זעיר אנפין?

אצילות זה חכמה. אבל הוא נקרא מ"ה, מ"ה החדש, לפי מה שהוא יצא. הוא יצא מנקודות דס"ג אחרי השבירה, עולם הניקודים אחרי השבירה, ומנקבי עיניים דראש דס"ג וכן הלאה, שנולד מצד אחד. ומצד שני, תפקידו הוא יחד עם בי"ע למלאות את החלק הזה דאדם קדמון, גלגלתא, שעליהם הוא מתלבש, זאת אומרת, על נה"י דא"ק, נה"י דגלגלתא. לכן אצילות נקרא מ"ה החדש שבא במקום מה הישן שנשבר, שזה עולם הניקודים, ולפי התפקיד שממלא את מ"ה דא"ק, או מ"ה דאין סוף.

לא חשוב לנו מאיפה הוא נולד, כמו שחשוב לנו מה תפקידו. כי לפי מה שנולד ולפי מה שאנחנו מדברים עליו, הוא בכלל שייך לעולם החכמה. א''ק זה כתר ואצילות זה חכמה, אז איך אנחנו מדברים עליו שזה מ"ה ומ"ה החדש? אלא שוב, אנחנו צריכים כאן להבין מאיפה הוא נולד, ולפי מה הוא ניתקן ומתנהג, מה תפקידו.

אתה צריך להיות כאן מגוון, לראות גם כך וגם כך את תפקידו ומקומו של האצילות. כתוב על זה בהרבה מקומות.

שאלה: מה עובר בין פרצוף לפרצוף, ומה ההבדל בין מה שעובר בין בינה לבינה נגיד?

בכל הספירות שבפרצוף, עוברות חמש בחינות כח"ב תו"מ, לפי עוצמת הרצון לקבל, צמצום ואור חוזר. זה בתוך הפרצוף. בסך הכול כל הפרצוף זה המנה שהוא משפיע לבורא. בין כל הפרצופים יש לנו התכללות לפי המבנה שלהם, כמו שהם עובדים בתוך מנגנון אחד, מנוע אחד. אז כל החלקים שלו הם מחוברים זה לזה, ובצורה כזאת הם משלימים זה את זה.

אנחנו אז מדברים על כל תפקיד ותפקיד של כל מערכת ומערכת לפי העוצמה שלה. יש מנוע, יש אקומולאטור, יש דיסטריביוטור, יש הרבה חלקים. החלק שעכשיו עובד בדרגה מסוימת במשאבה נגיד, נקרא זעיר אנפין. המשאבה עכשיו עולה בדרגה, אומנם היא נמצאת כמשאבה, אבל היא עובדת בדרגה יותר גבוהה, אז אני קורא לה שהיא עובדת בצורת בינה. ואז היא מתקשרת לכל האחרים, כמו זעיר אנפין שמלובש בבינה. אני לא יודע איך למצוא דוגמאות, אין לי מילים.

זאת אומרת, ההתחברות בתוך הפרצוף זו התחברות לפי עשר ספירות. יש חמש בחינות לפי מסך, עביות, אור ישר, אור חוזר וזהו. אבל התחברות בהשפעת הפרצופים זה על זה, זו כבר בעיה איך להסביר את זה. בגלל זה אתה רואה כח"ב זו"ן, שנגל"ה, מה חדש, מה ישן, כל הדברים האלה, זה הכול נובע כבר מתפקיד של כל פרצוף ופרצוף. עד כמה שהוא בתפקיד שלו השונה מתחיל להיות כביכול השונה כלפי יתר הפרצופים.

כי עשר ספירות, הן עשר ספירות. אתה יכול להגיד, זה לא עשר ספירות, אני יכול לעשר הספירות האלה לקרוא לפי איך שהן יוצאות ומשתלשלות מאין סוף, שהן נניח עשר ספירות דחכמה. ומישהו אחר יגיד, זה לפי איך שהוא נולד, איך שהוא יצא, הוא נולד מהכתר נגיד ואז הוא חכמה. אבל איך הוא עכשיו מתפקד, כשהוא עכשיו לקח על עצמו נגיד תוספת תיקון? הוא עכשיו מתפקד בצורה אחרת, כמו בינה או זעיר אנפין אבל מעולם יותר גבוה. אבל לפי הטבע שלו? לפי הטבע שלו הוא נשאר כמו שהוא.

לכן יש כאן עניין, כמו שהוא קורא, מצד אחד זה מקום יציאתו ומי הוא לפי הטבע. מצד שני, אם הוא מעלה את עצמו יותר לפי התפקיד שלו, אז אנחנו מודדים גם את הרמות איפה שהוא נמצא, לפי כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. שאם היה קודם ברמת זעיר אנפין, עכשיו הוא כאילו ברמת בינה. אבל הוא לא בינה, נכון, אבל כך אנחנו סופרים גם את התפקיד שלו. עוד נדבר על זה, יש בזה דברים.

(סוף השיעור)