שיעור בוקר 05.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לפתיחת הלב בכנס

קריין: אנחנו בשיעור מיוחד כהכנה לכנס העולמי בנושא "בתפילה אחת".

אולי לפני שניכנס למקורות, איך בימים שנותרו לנו אנחנו יכולים להגיע לכנס ולהיות בו ממש בתפילה אחת?

אני חושב שזו חובה שנרגיש באיזה מצב אמתי אנחנו נמצאים ונוכל בהתאמצות פנימית שלנו לפתוח את כל הערוצים שיש לנו עם הבורא, שיפתח את ליבנו ויראה לנו את מצבנו האמיתי, מה קורה לנו ומה מוכן לנו בעתיד הקרוב. זה מאוד חשוב. ברור שנעשה הכול בתוך מה שנראה.

תלמיד: מה תלוי בנו כדי שהבורא יפתח לנו את הלב?

רק לפנות אליו ולבקש כי הלב שלנו נמצא בידיים שלו.

תלמיד: ומה בידיים שלנו?

לבקש. אבל אין לנו צורך לזה כל כך, לכן אנחנו צריכים לדבר על זה בינינו וכל אחד צריך להשתדל לעורר את הכלי הכללי, העולמי ואז הבקשה שלנו תתקבל. בכל זאת, תחילת הכנס, הכינוס והתוצאה שלו, תלויה בנו.

קריין: נתחיל לקרוא. כותב הרב"ש בקטע מס 1.

"צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. שדבר זה לא נעים להלב, המכונה "אהבה עצמית". לכן כשיש איזו אסיפה של חברים, צריכים לזכור להעלות על השולחן את השאלה. דהיינו, שכל אחד ישאל לעצמו, כמה כבר אנו התקדמנו באהבת הזולת. וכמה פעולות עשינו, בכדי להביא לנו התקדמות בענין זה."

(הרב"ש. מאמר 13 "לפעמים מכנים את הרוחניות בשם נשמה" 1984)

כן, זו צריכה להיות ממש הדאגה בלב כל אחד ואחד וכתגובה על הדאגה הזו, הבורא יביא לנו את התשובה שלו, מה עוד אנחנו צריכים כדי שנרגיש את לבבות כל החברים שלנו בכל העולם כלב אחד. ושכל אחד מאיתנו יהיה מול הלב הזה וירצה רק דבר אחד, להרגיש את פנימיותו, להרגיש את רצונו, ולקבל על זה תשובה.

תלמיד: למה אדם שרוצה להיות בהשפעה בכלל עושה חשבון כמה התקדמתי באהבת הזולת?

זאת השאלה. לאף אחד אין נחיצות להיות בהשפעה לזולת, כך אנחנו ברואים. ולכן אנחנו צריכים לעורר את עצמנו כל הזמן ללמוד זה מזה, ואז יכול להיות שנרגיש את החיסרון הכללי שצריכים להשיג מתוך החיבור שלנו ונצליח.

תלמיד: והנחיצות, מאין היא נובעת?

הנחיצות נובעת מזה שאנחנו שבורים ורק בגלל זה, מתוך השבירה שלנו, אנחנו יכולים להוציא את שרידי התוצאה שעברנו את השבירה, שאנחנו לא קשורים כאיש אחד בלב אחד, וזה מה שיעזור לנו לעלות לחיבור.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו צריכים להרגיש את כל הלבבות של כל החברים שלנו בכל העולם כלב אחד.

כן.

תלמיד: בכנס אנחנו מתאספים כל אחד בעשירייה שלו אבל כולנו נמצאים במרחב אחד משותף. מה בדיוק אני צריך להרגיש?

כל אחד מאתנו צריך להשתדל להרגיש את הלבבות של כל החברים בכל העולם, עד כמה הם צריכים להתקרב זה לזה ולהיכנס לחיבור עד שנרגיש את כולנו נמצאים בלב אחד.

תלמיד: אז אני יוצא מגבולות הלבבות של העשירייה שלי?

לא, אי אפשר כך לומר. בתוך הקשר עם העשירייה, אני מרגיש גם קשרים עם כל באי עולם, עם כל החברים שלנו בכל העולם.

תלמיד: פתחת את השיעור במילים "שיפתח את ליבנו ויראה לנו את מצבנו האמיתי". מאיפה נשאב כוחות לעמוד ולראות באמת את מצבנו האמיתי?

את הכוחות אנחנו מקבלים מלמעלה, מהכוח העליון, מהבורא. והשאלה הזאת שאנחנו צריכים להעלות אליו, היא דווקא השאלה שחייבת לעורר את הבורא לעזור לנו, שיפתח לנו את החיסרון לחיבור בין כולנו, בין כל הלבבות.

תלמיד: ומהו מצבנו האמתי שאותו אנחנו צריכים לראות?

מצבנו האמתי הוא שנראה עד כמה אנחנו עוד לא נמצאים כאיש אחד בלב אחד. עד כמה אנחנו עוד רחוקים זה מזה, שנרגיש את זה.

תלמיד: כשבאה הרגשה כזאת, מה ישמור על האדם מפני ייאוש, ויתור? או מפני כל דבר אחר?

החיבור עם האחרים. אנחנו כל הזמן דואגים לחיבור בינינו, ורוצים להוסיף לחיבור בינינו עוד להיות כאיש אחד בלב אחד ולקבל מהבורא עוד יותר הבחנות כמה חסר לנו חיבור.

תלמיד: כלומר הבקשה לראות את מצבנו האמיתי הוא רק כדי להוסיף בחיבור?

כן. לא חסר כלום חוץ מזה.

תלמיד: שמעתי שצריכים לפתוח ערוצים פנימיים להתקשרות עם הבורא.

כן.

תלמיד: איזה מין ערוצים אלה?

ערוצים פנימיים שאנחנו צריכים לפתוח כדי לגלות את הבורא, להתקשר אליו בצורה פנימית יותר, מיוחדת, את זה אנחנו צריכים לגלות על ידי החיבור בינינו, על ידי הלחץ לאחד את החברים בלב אחד, מפני שרק זה בעצם חסר לנו.

תלמיד: אנחנו משתנים מרגע לרגע, אז מהי הבדיקה של התקדמות באהבת חברים?

עד כמה אני מרגיש שאני כולל בתוך הלב שלי את ההתקרבות של כל החברים להיות יחד.

תלמיד: הוא שואל "כמה כבר התקדמנו באהבת חברים", זו שאלה שמחוץ למצבים הפרטיים שלי שמשתנים, אלא בדיקה שהיא בלתי תלותית במצב שלי.

כן.

תלמיד: איך אדם יכול לבדוק אהבת חברים כשהוא לא תלוי במצב הפרטי שלו, כדי שנדע איפה להוסיף?

אני צריך לדאוג לא רק לזה שאני מרגיש את חבריי, אלא שכל אחד ואחד מהם גם הם ירגישו את כולם. ואז כשאנחנו מתחברים יוצא לנו רצון חזק ולב אחד שפותחים לנו שערים להיות בקשר עם הבורא.

תלמיד: בהקשר למשמעות האמיתית של אהבת חברים, האם אהבת חברים כוללת גם את המאמץ שלנו להביא את החברים, כולל את מה שהם עוברים בחיים שלהם, לאותו מצב שהבורא רוצה שהם יגיעו אליו?

כן, אנחנו צריכים לקבץ, לכווץ את כל הדאגות ואת כל הרצונות ואת כל הנטיות שיש בכל החברים ולראות אותם בלב אחד. זה מה שאנחנו צריכים, אז נשתדל לפחות עכשיו ביום הזה, מחר, בימים האלו להיות קרובים בלבבות.

תלמיד: אנחנו מבינים ומרגישים גם את הצורך האמיתי לתפילה מיוחדת לבורא, לעזרה שלו, וזה חשוב מאוד שאנחנו עכשיו לפני הכנס רוצים לגלות את האמת. איך אנחנו מסירים מאיתנו את החשש הזה, כי יש תחושה שאנחנו לא מוכנים לגלות את האמת עד הסוף ולהגיע לתפילה את אמיתית שלנו. יש לנו עוד ארבעה ימים, מה עוד אנחנו צריכים לעשות בשביל לגלות את האמת הזאת?

אנחנו צריכים לפתוח את הלב שלנו. הלב נמצא בידיים של הבורא ולכן אנחנו צריכים לפנות אליו שהוא יעזור לנו בפתיחת הלב. אם נעמוד על זה נרגיש שזה בעצם המפתח שפותח ליבנו, ואז זה יקרה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים בימים האלה לתת הקדמה לתפילה שהבורא יעזור לנו גם לפתוח את הלב לראות את האמת?

כן, ודאי. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים ברצון אחד, במטרה אחת, בנטייה אחת, ושהבורא מסוגל לעשות מזה מקום אחד. זאת אומרת, איפה שליבבותינו יהיו מקושרים, נגיע לזה שנרגיש את כל הרצונות ברצון אחד, בלב אחד.

תלמיד: הוא כותב שאנחנו צריכים לעלות את הדברים על השולחן בנוסף לתפילה שלנו, מה אנחנו צריכים לעלות עכשיו על השולחן בעשיריות? מה עכשיו נחוץ לנו כדי שבאמת נרגיש שאנחנו עכשיו רוצים לפתוח את הכול?

אני חושב שכל דבר שאנחנו עכשיו מדברים עליו אנחנו צריכים לצרף לזה את המטרה שלנו, את הנטייה שלנו, להיות כאיש אחד בלב אחד ויחד כולנו לעלות בדרגות פנייה לבורא, בקשה לבורא, וכך נצליח.

תלמיד: יש לי כאן דיוק לשאלה ששאלו חברים מהפיליפינים, כדי שהתשובה תהיה מדויקת ולא תתפרש אחרת.

החברים שאלו, האם גם אנחנו החברים צריכים להביא את שאר החברים למצב של צער וייסורים כמו שהבורא עושה לנו לפעמים, כדי לעזור לחבר בהתפתחות שלו?

אם אנחנו מרגישים כזאת הזדמנות, אז כן.

תלמיד: לעורר צער וייסורים בחבר?

לא, אלא בצורה לא ישירה, שהחבר יבדוק את עצמו ויראה עד כמה עוד חסר לו כדי לעלות את החיסרון שלו יחד עם האחרים לבורא.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להשיג את אהבת הזולת, להתאמץ להשיג אותה בעצמנו או רק הבורא יכול לתת את אהבת הזולת ואנחנו רק מבקשים?

הכוח, הכיוון והרגשת הזולת מגיעים לנו דרך הבורא.

תלמיד: לשם מה המאמץ שלנו אם כל העבודה שלנו היא רק לבקש, לֵמה אני צריך להתאמץ באהבת הזולת, באהבת החברים אם בסופו של דבר אני צריך לבקש מהבורא? אז אני אגש ישר לבקש מהבורא.

לא יהיה לך מה לבקש, לא תהיה לך הרגשה שאתה מבקש, שאתה רוצה שהבורא יפנה אליך בחזרה, שייתן לך תשובה, זה עדיין נסתר.

תלמיד: אמרת שהבורא צריך לתת לי תשובה, שהוא יתייחס אלי. שהבורא פונה אלי הוא נותן לי את תשובה בכלי של העשירייה או בכלי הכללי של הכלי העולמי?

בעשירייה, בסופו של דבר האדם מרגיש את זה בעשירייה.

תלמיד: דיברת על כך שצריך להרגיש דווקא את הלב המשותף של הכלי העולמי, ואמרת ששם גם יתגלו השערים, אותה הרגשת הבורא, איך בצורה נכונה להרגיש מהעשירייה את הלב של הכלי העולמי?

בשביל זה אתם צריכים פשוט להיות קרובים יותר לחברים שלכם בכל הקבוצות ובכל העשיריות, איפה שהם נמצאים. אתם צריכים להשתדל להיות יחד איתם, להרגיש אותם, את הקשיים שעומדים בדרכם לחיבור ביניהם ולחיבור עם הבורא. כל זה יתארגן בכם בהדרגה, זה כבר קיים וזה הולך ומתגלה יותר ויותר, אבל צריך להשתדל עוד.

תלמיד: איך אנחנו בעשירייה יכולים לשמור על המצב שהשגנו בתוך העשירייה ולא לאבד את המצב?

לחזור עליו. כל המצבים כלולים זה בזה, גם אצל האדם וגם בכל הכלי העולמי. לכן רק לחזור על זה ותראו עד כמה שזה יהיה הרבה יותר קומפקטי, הרבה יותר מצורף זה אל זה.

תלמיד: אנחנו כבר מוכנים לזה?

אתם מוכנים.

תלמיד: אנחנו מוכנים לעבד את זה?

אתם מוכנים, מוכנים, מוכנים. אנחנו כבר מוכנים ואנחנו צריכים מתוך המוכנות הזאת לדרוש את פתיחת הלב.

תלמיד: איך האדם מתכלל נכון עם החברים?

זה מגיע אליו כתוצאה מהמאמצים שלו שהוא עושה כדי להרגיש את עצמו נמצא בעשירייה, נמצא בעיגול, שהעיגול הזה רוצה להיות קשור לכל העיגול האינסופי. ככה זה יקרה.

תלמידה: איך בתוך הקשר עם העשירייה אפשר להרגיש את הקשרים עם כל החברים שלנו בעולם ועדיין להתרכז בעשירייה?

אני צריך להיות מרוכז בנטייה בכוונה שלי לעשירייה שלי, דרכה לעשיריות האחרות, לכל הכלי העולמי. בתוך המאמץ הזה אני ארגיש את התגובה שיש לי מאיזו קבוצה וכך אני אתחיל להתקרב אליהם.

תלמידה: כמה מועיל לארגן מידי פעם מפגשים עם עשיריות אחרות?

גם זה מועיל. אבל צריך לראות שלפעמים אנחנו מתקשרים לעשיריות אחרות ובזה אנחנו לא עולים, אלא יורדים, גם זה קורה. אז תראו איך זה אפשרי.

תלמיד: אני במצב, באמת שאני כמעט שונא חבר מהקבוצה שלי. האם זה טוב, מועיל או נכון להתפלל שה' ייתן לי כוח להתגבר או לאהוב את החבר?

אם החבר הזה יהיה הילד שלך הקטן אתה תתקשר אליו, אתה תתייחס אליו בכל זאת באהבה. אתה תרצה לתקן אותו, לקרב אותו, בעצמך להתקרב אליו, להיות עמו יחד בלב אחד, ברצון אחד. הכול תלוי איך האדם עושה מעצמו כלי להתקשר לאחרים,

תלמיד: הוא כותב, "מכורח אהבה עצמית ששרוי באדם, אהבת החברים נשכח מהלב, אהבת הזולת לא נעים ללב". ואז הוא מציע " האדם כל פעם, ישאל את עצמו כמה התקדם לאהבת חברים, כמה פעולות הוא עשה לזה?". במה הבירור שהוא עושה עם עצמו, תורם לזה שלא ישכח מהלב או שיהיה נעים ללב כל העסק של אהבת חברים?

הוא רוצה שהלב שלו יהיה תמיד בחיסרון של הרגשת הזולת, הרגשת החבר הזה וכך יתקדם.

תלמיד: ואז הבירור שעושה עם עצמו כל הזמן בכמה הוא יתקדם, מה זה נותן לו?

זה פותח לו עוד דרך להגיע לדבקות בחבר.

תלמיד: האם זו עצה פשוטה או שיש עניין שהאדם עולה דווקא מעל הרגשתו, מתפיסתו, מדעתו?

כן. העצה, כמו שכתוב שם, פשוט לפתוח את הלב ולקבל את החבר כחלק מהלב.

תלמיד: מה ייחשב פעולה ממשית שמקדמת אותנו באהבת הזולת ולא רק בדיבור?

רק חיבור בינינו. רק חיבור בלב אחד, ברצון אחד, לקראת מטרה אחת, רק זה יכול לקדם אותנו.

תלמיד: כיצד נוכל לזהות שליבנו באמת נפתח כלפי החברים או שעדיין אנחנו נשארים ברצון לקבל האגואיסטי?

לאט, לאט אתם תרגישו שאתם מתקרבים לזה. נמצאים יותר ברצון אחד, בנטייה אחת, בתפילה אחת, זה יבוא. אנחנו רק לא מזמן התחלנו לדבר על זה.

תלמיד: מה המשמעות המעשית של שחיקת הלבבות בין חברים?

שחיקת הלבבות, זאת אומרת שהלבבות משתפשפים ביניהם, ואז אין באף אחד משהו שמפריע לשני, אלא כולם מתחילים להיות בלב אחד וכך מתקדמים.

תלמיד: אז אם בעבודה בעשירייה אנחנו הופכים חיכוך או הבדלים בינינו לחמימות, איך אנחנו יכולים לעשות זאת?

וודאי שיש בכל אחד ואחד נטיות וסטיות משלו, למרות זאת אתם צריכים להשתדל להיות יחד. תנסו.

תלמיד: נקרא את הקטע שעכשיו נשאלת עליו. כותב הרב"ש בקטע שתיים מתוך איגרת מ'.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד."

(הרב"ש. אגרת מ')

תלמיד: בכנס הקרוב יהיו הרבה מאוד התאספויות מקומיות, איך חברים שהתאספו במקום מקומי אחד בעולם, יוכלו להתאחד עם הבורא בלב אחד?

אנחנו מדברים על זה שעכשיו, כשאנחנו יושבים בקבוצה גדולה, איך אני מתחבר לאיזו קבוצה קטנה, ובזה מרכז את המאמצים שלי יותר למטרה.

תלמידה: מה זה אומר להרגיש את רצון הבורא, איך עושים את זה?

מתוך הרצון שלנו, אנחנו יכולים להתקשר לבורא ולהרגיש את רצונו. ככה זה קורה. תנסו כמה פעמים, אחר כך יהיו עוד שאלות, תפנו.

תלמיד: מהו המצב הזה של תפילה אחת שעלינו להשיג לקראת הכנס?

תפילה אחת זה כשאנחנו רוצים להיות יחד כולנו בבקשה אחת, מכוונים לבורא אחד, ושזו תהיה באמת הבקשה שלנו. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעורר, לעשות איזה טריגר, שיניע אותנו? לא לחכות עד הכנס, אלא להשתמש בכנס כמקפצה שתעורר אותנו כבר עכשיו.

עיקר הפעולה שאנחנו צריכים לעשות בכנס זה חיבור החסרונות, ככל שאני אדאג שכל החסרונות שלי יהיו מחוברים, מכוונים, מאוחדים עם החסרונות של העשירייה, ככל שאנחנו נתקרב זה אל זה להיות כאיש אחד בלב אחד, בהתאם לזה אנחנו נראה את השוני בתשובה שאנחנו מקבלים מהבורא. אני מאוד מקווה שזה מה שאנחנו עומדים לגלות.

תלמיד: איך לא לחכות לכנס אלא כבר עכשיו ליצור אפקט שיניע אותנו, יאיץ אותנו, יעורר אותנו קדימה?

ככל שאנחנו מתחברים עכשיו, אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו מתחברים לאותו הרצון הפנימי שבו אנחנו צריכים להתכלל.

תלמידה : האם אפשר לומר שהכלי מתכלל בכלי יותר גדול?

אין ספק, כל הכלים נכללים זה בזה.

תלמידה: המקום בו אני מרגישה, לא קיים בפני עצמו, העשירייה לא קיימת בפני עצמה?

את לא מחליטה מה צריך להיות או לא, מתוך מה שאת מרגישה את צריכה להבין שזה מה שהבורא שולח לך ועם זה את צריכה לעבוד.

תלמידה: בכנס הזה יש הרבה חברים חדשים שפעם ראשונה יהיו בעשירייה, איך בצורה הכי טובה אנחנו יכולים לכלול את הרצון של החברים החדשים בתפילה שאנחנו צריכים לבנות בזמן הכנס?

להשתדל להתכלל ברצון אחד. הרצון האחד צריך לצאת מהעשירייה העיקרית ואחרים נכללים בה, וכך אתם מגיעים לרצון אחד, כאיש אחד בלב אחד. עוד נדבר על זה גם בכנס עצמו.

תלמיד: איך משתלבים העניין של שחיקת לבבות וביטול עצמנו, זה כאילו דברים שונים, סותרים, אז איך לשלב את זה בעבודה בעשירייה?

אתם יכולים לבטל את עצמכם רק על ידי זה שהרצון לקבל שלכם דורש מילוי כלשהו. וזה שאתם נכללים באחרים, בזולת, בחברים שלכם, זה לא מפריע. לכן תמשיכו ללכת יחד לקראת מצב שבו אתם תזיזו את הכול, את כל מה שמפריע ביניכם, כדי שמה שיישאר ביניכם יהיה רק הקשר ביניכם. רק זה צריך להישאר. ואז אתם תרגישו במה נמצא אותו כלי עליון שאתם משיגים כתוצאה מכך.

תלמידה: אם כל אחד מבין את הבורא בצורה שונה, מה זה לב אחד, בורא אחד?

רצון אחד. לב זה רצון.

תלמידה: מה נחשב תשובה מהבורא?

תשובה מהבורא, כשהיא תבוא אז אתם תרגישו.

תלמיד: כתוב שחיקת לבבות. איך עושים שחיקת לבבות?

אם אנחנו עובדים עם הלבבות כדי לנקות אותם ולחבר אותם ביניהם בהתאם לבורא שאליו אנחנו רוצים להתקרב בצורה כזאת, אז אנחנו מגיעים לחיבור הלבבות, וחיבורם עם הבורא.

תלמיד: בשחיקת הלבבות במעשה, מה נדרש ממני? מה אני צריך לעשות כלפי החברים שזה ייקרא שאני עוסק בשחיקת לבבות?

שחיקת הלבבות זה כשאדם רוצה להתפטר מכל הנטיות האגואיסטיות שיש בו.

תלמידה: אני צריך לדאוג לא רק לזה שאני ארגיש את חבריי, אלא שכל אחד ואחד מהם גם ירגיש את כולם.

כן.

תלמידה: מה יעזור לנו להשיג כזאת דאגה שכל הזמן נהיה בה, למרות שהבורא שולח כל מיני מצבים שמרחיקים?

רק להמשיך, זה מה שאני אגיד לך, רק להמשיך. יש לפנייך עוד כמה צעדים, ובסופם את תרגישי את כול העולם כמקום אחד.

תלמידה: שאלה על קשר בין עשיריות, כאשר עשירייה מצליחה להגיע לאותו לב אחד, לאותו רצון אחד, האם זו השתוות הצורה שקורית בין העשיריות כשעשיריות מצליחות להגיע לזה, שיוצר את אותו קשר כלפי הבורא בין התאים האלה?

כן.

תלמידה: אז כאשר מתחיל להתרקם המבנה הזה של תאים שמקושרים אל הבורא באותו כיוון, באותה צורה, האם מתחיל להתהוות איזשהו סוג של תפקיד, של חלוקה, שכל עשירייה מהווה איזשהו חלק מסוים בקשר עם הבורא, או שההשתוות הזאת היא המקום שאליו צריך להגיע?

בהשתוות הזאת כולנו נכללים. צריכים לעבור כמה פעמים מצבים כאלו, ואז את תרגישי עד כמה כל הרצונות נכללים באותו מצב.

תלמיד: אתה אומר שכל עשירייה היא תא.

כן.

תלמיד: מה קושר בין התאים?

גם כן מטרה מיוחדת כוללת.

תלמיד: אבל מה בכל זאת מדביק אותם?

המטרה. שאנחנו רוצים, נגיד שתי קבוצות, רוצות להשפיע לבורא.

תלמיד: אז למה הן לא קבוצה אחת? למה הן לא מתמזגות כמו מים?

אנחנו מדברים על זה שלאט לאט במשך העבודה שלנו כולנו נתמזג.

תלמיד: ומה אז יוצא?

בסופו של דבר יוצאת מכל "בני ברוך" נגיד, קבוצה אחת.

תלמיד: אז למה יש בתוכה עוד פרטים? או שהפרטים נעלמים?

הפרטים נכללים זה בזה, נעלמים.

תלמיד: נראה שרק כאשר הבורא מצמיד אותנו לפינה ללא מקום לברוח, אז אנו באמת מתפללים, וכאשר אנחנו מרגישים שהכול בסדר התפילה כאילו מאבדת כוח. כיצד נוכל להתקדם בלי לחכות ללחצים החיצוניים?

אנחנו לא יכולים. הרצון לקבל שלנו שנמצא ביסוד שלנו, לא ייתן לנו להרגיש שאנחנו נמשכים לבורא ורוצים להיות דבוקים בו. אלא לאט לאט מתוך הרבה פעולות שלנו, נגיד עשרה אחוז כל פעם מכל פעולה ופעולה נכנסים להתקדמות נכונה.

תלמיד: האם תפילה שלמה אמיתית מושגת בתור צעקה מהלב של החברים, או שהיא יותר כללית כזאת?

זה תהליך הדרגתי. אנחנו הרי לא יודעים ממה מורכבת העבודה הנכונה האמיתית של כל קבוצה, כל עשירייה, כל אדם, לכן צריך להשקיע את מקסימום המאמצים בבחירת המטרה ובהשגתה.

תלמיד: פעם דיברת על זה שצריך להרכיב יחד תפילה בעשירייה של חמישה משפטים. האם אתה חושב שהבירור של הכנס הזה זו הזדמנות לבנות את התפילה הזאת, כי כרגע זה לא נמצא?

כן. למה זה לא נמצא? אנחנו מדברים על זה.

תלמיד: כן, אבל האם זו הזדמנות טובה לבירור של בניית התפילה?

כן.

תלמיד: ענית לחבר שהנחיצות נובעת מזה שאנחנו שבורים, ובירור איך מכך שעברנו את השבירה זה יגרום לנו לעלות. כדי שיהיו לנו רישומים ואמונה מעל הדעת, האם תוכל לפתוח את זה קצת כדי שנחזיק את זה כל הכנס?

לא. אנחנו שומעים על זה ומדברים על זה, ויעברו עוד כמה שעות ואתה גם תרגיש.

תלמידה: איך אפשר להמיר את החיכוכים ואת חוסר ההסכמה עם החברות שלנו לחיבור ולתפילה, ולא למשהו שמונע מאיתנו?

על ידי אותם מאמרי רב"ש שאנחנו צריכים לקרוא ולהשתדל לממש אותם. ככה זה. וככל שיותר ויותר בכל מיני שעות היום ולילה, אנחנו נרצה לפתוח אותם ולקרוא אותם, בצורה כזאת אנחנו נמלא את עצמנו עם אותם הנושאים וכך נתקדם.

תלמיד: שמעתי בתחילת השיעור שאמרת שחובה שנגלה את המצב האמיתי שבו אנחנו נמצאים. אם אדם מגלה שיש לו פחד מגילוי האמת על אף שזה מאוד מושך אותו, מה אפשר לעשות עם הפחד הזה כדי שלא יעכב, כי זה מעכב אפילו מלבקש שייעלם הפחד?

שיתחבר עם החברים ואיתם יחד יפנה לבורא.

תלמיד: שמעתי שרצון אחד צריך לצאת מעשירייה אחת והאחרים נכללים בה. האם אפשר להסביר מה זה אומר?

לא, אין מה להסביר. אתם תרגישו שבמידה שכל אחד מרגיש שהוא תוצאה מהעשירייה שלו, כל העשירייה נכללת בו.

תלמיד: לאחד החברים ענית ששחיקת הלבבות זה בעצם לבטל את האגו. מה בדיוק אפשר לעשות עם האגו? האם צריך לעבוד מעליו?

אל תדאג מה לעשות עם האגו, תדאג איך לעשות פעולות נכונות, רוחניות, פעולות של השפעה וחיבור.

תלמיד: איך להרגיש חיסרון של החבר וחיסרון של העשירייה?

צריך להיות יותר קרוב אליהם. אין לי יותר מה להגיד.

(סוף השיעור)