שיעור הקבלה היומי26 אפר׳ 2023(בוקר)
שיעור בנושא "חירות האדם"
26 אפר׳ 2023
שיעור בוקר 26.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חירות האדם - קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו נמצאים ברצון לקבל, זה הטבע שלנו שהבורא ברא ואמר "בראתי יצר הרע". כל העבודה שלנו היא להפוך את עצמנו מלהיות תחת שליטת היצר הרע ולעבור לשליטת היצר הטוב, שזו אהבה, "ואהבת לרעך כמוך", בכללות כך זה מתבטא. לכן כל תשומת הלב שאנחנו צריכים לגלות בעבודה שלנו, היא איך אנחנו מתקרבים בינתיים לחברים ואחר כך לקהלים יותר רחבים עד שנגיע לכזה יחס לכל העולם, לכל האנושות. זו העבודה שלנו וזה תיקון העולם שעלינו לעשות.
לפי מערכת הבריאה, הסדר בין הנשמות, אנחנו חייבים לבצע זאת. כל עוד לא נבצע, נרגיש מבודדים מהחברה האנושית, כי אנחנו אלו שצריכים להביא את השיטה הזאת לכולם, ולראות שכל אדם בעולם זקוק לחירותו. אומנם הוא לא מרגיש, לא סיפרו לו על זה, לא לימדו אותו, הוא עוד לא נמצא בהרגשה כזאת. אבל הוא תלוי בנו מפנימיות מערכת הבריאה, ולכן יש לו תביעה כלפי אותם אנשים שנמצאים באיזה מגע עם החירות האמיתית ולא מלמדים אותו, לא משחררים אותו משליטת היצר הרע, משליטת האגו.
עלינו קודם כל להשתדל לגלות ביחסים בינינו עד כמה היצר הרע מגביל אותנו, שולט עלינו ולא נותן לנו לחיות. ועם כל זה, איך אנחנו על ידי "איש את רעהו יעזורו" יכולים כן להתחיל להתרחק, לדחות מעצמנו את היצר הרע הזה ולהתקרב ליצר הטוב, גם בעצמנו וגם לבקש מהבורא. בעיקר אנחנו צריכים לגלות עד כמה אנחנו לא מסוגלים לבד לצאת מהיצר הרע, ושהבורא הוא היחידי שיכול לתקן, לטפל בנו, ואז אנחנו פונים אליו וממש מחייבים אותו, דורשים ממנו שיתקן אותנו.
זו בעצם העבודה שלנו, אנחנו צריכים להרגיש שבזה אנחנו יוצאים מהגלות, מזה שנמצאים תחת שליטת האגו שלנו, שליטת היצר הרע, ונכנסים ליצר הטוב, מגיעים לעולם חדש, ליחסים חדשים, להרגשה חדשה במקום שאנחנו נמצאים. במידה שיוצאים משליטת האגו שלנו, במידה הזאת מתחילים להרגיש מהו העולם האמיתי שבו אנחנו נמצאים, ההסתרה לאט לאט נעלמת, ומתחילים להרגיש מערכת חדשה, את שליטת הבורא, את שליטת היצר הטוב על כל העולם, שכל מערכות הטבע כולן עובדות כמערכת אחת בהשלמה הדדית, ואנחנו נמצאים במרכז של כל המערכות האלה.
אנחנו, הכוונה לכל באי העולם. וכמו שבעל הסולם כותב, בינתיים אנחנו חייבים את זה, כי אנחנו אוסף של כל מיני עמים וחלקים מהאנושות שכך התחברו בבבל, ומאז אנחנו קבוצה מיוחדת. לפי מטרת הבריאה אנחנו מכוונים ישירות לבורא, לכן נקראים ישראל, "ישר-אל", ובזה נראה איך אנחנו יוצאים מעבדות לחירות. נזרוק מעצמנו את שליטת האגו שלנו שכל הזמן מכוון אותנו למה שטוב לו, נרגיש את השליטה שלו כשליטה זרה עלינו, ונתקרב לשליטה אחרת, לשליטה טובה, לשליטת הבורא עלינו, לשליטת היצר הטוב שהוא אהבה, חיבור, תמיכה, עזרה הדדית בינינו ואחר כך בין כל באי עולם.
קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "חירות האדם", מס' 1.
"בחינת בינה, שתכונתה כי חפץ חסד הוא, שלא צריכה שום דבר לקבל, לכן היא בן חורין, כי רק מי שצריך לקבל משהו, הוא כבר מוגבל, ותולה בדעת אחרים. אלא מי שהוא הולך בעינים עצומות, ולא צריך לא גדלות ולא שום דבר, אז נקרא חירות.
אבל צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו."
(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
אפשר להגיד שלא חסר לאף אחד שום דבר חוץ מתכונת ההשפעה שהוא צריך להשיג. ובכל התכונות שיש לו מלכתחילה הוא מסודר מהבורא בצורה ישירה ומספקת.
קריין: שוב.
"בחינת בינה, שתכונתה כי חפץ חסד הוא, שלא צריכה שום דבר לקבל, לכן היא בן חורין, כי רק מי שצריך לקבל משהו, הוא כבר מוגבל, ותולה בדעת אחרים. אלא מי שהוא הולך בעינים עצומות, ולא צריך לא גדלות ולא שום דבר, אז נקרא חירות.
אבל צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו."
(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
אנחנו קוראים למצב הזה "חפץ חסד". מה שיש, לא חשוב מה, זה מספיק לי, ומה שאני רוצה זה רק לרכוש עוד ועוד כוחות השפעה.
שאלה: אדם עובר משליטה אחת לשליטה אחרת, אז במה החירות?
"חירות ממלאך המוות" מה שנקרא. האדם לאט לאט על ידי לימוד, על ידי סביבה, קובע שהרצון לקבל שלו - שהוא חושב על עצמו, דואג לעצמו וזה מפריע לו לדאוג לאחרים ולחשוב על אחרים זה - הוא המוות שלו.
תלמיד: כשהאדם נמצא בהשפעה הוא בעצם שפוט של החברה, אין לו חירות, הוא כל הזמן תלוי בהם.
ודאי, הוא תלוי בהם במאה אחוז. אם הוא מתקן את עצמו ממש, אז אין לו רצון לקבל מעצמו אלא יש לו את רצון הסביבה והוא משרת את הסביבה.
תלמיד: מהי החירות?
חירות מהרצון שלו.
תלמיד: לרצון של אחרים?
לרצון של אחרים, ובזה הוא מגלה שזה רצון הבורא. זה נקרא חירות.
שאלה: מהי המטרה בלברוא מציאות כשאתה בתוך רצון שאתה צריך לצאת ממנו?
כי אנחנו כנבראים לא יכולים להרגיש תופעה אם אין תופעה כנגדה, אלא רק בהפרש בין שתיהן אנחנו יכולים לקבוע את עצמנו, "זה לעומת זה עשה אלוהים" כמו שכתוב. לכן אנחנו צריכים יצר רע, כמו שהבורא אמר "בראתי יצר הרע", וכנגד זה יש לו "תורת תבלין". מה זאת אומרת? יש אור עליון, הארה עליונה, כוח עליון, שמשפיע על האדם, ומביא לאדם שליטה אחרת, כוח אחר, השפעה. ואז האדם משתדל להביא את עצמו למצב שכוח ההשפעה ישלוט עליו במקום כוח הקבלה, זה נקרא לצאת ממצרים ולהגיע לארץ ישראל. מצרים זה שליטת היצר הרע שחושב רק על עצמו, וארץ ישראל זה ישר-אל, הוא עובר לשליטה כזאת שאיתה חושב על הזולת.
תלמיד: אבל במה היציאה מהרצון לקבל? הרי אתה תמיד ברצון לקבל, זה הטבע של הבריאה.
הרצון עצמו לא מפריע, הוא כדי שאני אתקיים אז יש לי רצון לקבל שהוא דואג לקיומו בלבד, אבל בשביל מה? כאן מגיע לנו העיקר, מה הכוונה שלו, בשביל מה אני קיים, כדי שאני אתקיים, אני רוצה לקיים את החוק העליון של הבריאה, זה החוק של ההשפעה והאהבה.
תלמיד: אז החירות היא חירות בכוונה?
נכון, החירות היא בכוונה, ואת הכוחות לכך אנחנו מקבלים מלמעלה. ואם אנחנו נמשכים לחירות ממלאך המוות, מעל מנת לקבל, מהאגו שלנו, ורוצים להיכנס תחת שליטת הרצון להשפיע, זה נקרא תחת שליטת הבורא, אז לאט לאט אנחנו גורמים למעבר הזה.
תלמיד: אז גם כשהוא כותב "חירות ממלאך המוות", כאילו הוא מדבר על הכוונה על מנת לקבל? אתה לא יוצא מהרצון לקבל, אתה תמיד תהיה ברצון לקבל?
אנחנו אף פעם לא יוצאים מהרצון לקבל ועובדים מתוך הרצון לקבל, אחר כך אנחנו לא נבראים. זאת אומרת, זה שלכל אחד מאיתנו יש רצון לקבל זה מבדיל אותנו מהבורא ועושה מאיתנו כמו אורח כלפי בעל הבית.
תלמיד: מה קובע איך אתה משתמש ברצון לקבל שלך?
ההחלטה שלך קובעת, או שאתה רוצה לקיים את הרצון לקבל בלבד כאילו שאין שום דבר חוץ מזה רק כוח אחד שולט בבריאה, הרצון לקבל, כוח האגו, או שאתה רוצה להתעלות ממנו ולהיות בהשפעה שהיא כוח הבורא. אז אתה דורש ממנו כוחות, משתדל לקבל ממנו כל מיני אמצעים כדי שגם לך יהיו כוחות השפעה ועל ידם במידה שאתה משפיע לבורא אתה מתחיל לגלות אותו.
שאלה: למה הכוונה ש"ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות", מה היא המילה הזאת "תמיד בשלימות"?
שלם זה הבורא. האדם שמתעלה מעל הרצון לקבל שלו, הוא לא יכול להפטר ממנו אלא ההיפך אפילו כמה שהוא יותר יכול להתעלות למעלה מהרצון לקבל, הרצון לקבל עוד יותר גדול, וכך הוא גדל וגדל ונותן לאדם אפשרות להתגבר ולעלות יותר ויותר. בכך נקבעת דרגת האדם ככל שהרצון להשפיע שהוא משיג יותר מהרצון לקבל שמתגלה בו מלכתחילה, על כך כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".
תלמיד: אז הוא גם "מסתפק במועט", גם נמצא "בשלימות" וגם מתפתח, איך משתלבים שלושת הדברים יחד?
פשוט מאוד, הוא מסתפק במועט כי לעצמו הוא לא צריך כלום חוץ מלהתקיים, אחרת איך הוא יכול לקיים את מטרת הבריאה. זה דבר אחד. ודבר שני, שהוא צריך להתעלות מעל הרצונות שלו לרצונות להשפיע, בשביל זה הוא צריך להתחבר עם החברים כדי לפתח כלפיהם רצון להשפיע בצורה הדדית. ואחר כך מכולם מכל העשירייה שאנחנו רואים איך משה בעצת יתרו חילק את כל החברה שהגיעה ממצרים לישראל, איך מחלקים אותם לעשיריות וכך הם עובדים על החיבור ביניהם, כדי לבנות את מערכת ההשפעה ההדדית.
תלמיד: ואם הוא רוצה להשפיע יותר, הוא לא יוצא מהשלימות?
מה זאת אומרת שהוא רוצה להשפיע יותר? כל הזמן יש לפניו, כמו שכתוב "חטאתי לנגדי תמיד"1, שהוא מגלה עוד ועוד תופעות שיש בו מהרצון לקבל המקולקל וכל פעם יש לו אפשרות להתעלות מעליו ולבנות במקומו רצון להשפיע.
תלמיד: אז באותו זמן שמתגלה עביות חדשה, שמתגלה רצון יותר גדול, הוא עדיין מצליח לשמור על חפץ חסד?
הוא יורד עולה אבל כל הזמן משתדל לעלות למעלה מהרצון לקבל שמתגלה.
תלמיד: אז מה זה "התמיד", מה היא "השלימות" שב"תמיד"?
שכל הזמן הוא נמצא בירידות מלמעלה ועליות מלמטה.
תלמיד: מה יש כל הזמן שלא משתנה ומה משתנה?
לא משתנה כשאני כל הזמן נמשך להיות בדבקות מתגברת בבורא, על פני שמשתנה זה שכל פעם משתנה בי רצון לקבל ומראה לי עד כמה אני צריך עוד ועוד להתעלות מעליו.
שאלה: הזכרת את משה ויציאת מצריים הם היו מחולקים למחנות ועשרות וכל הדברים האלה, איך זה משפיע על המערכת נניח בימים אלו אם זה מקובל 1 או 200 מקובלים בהשגה, איך זה משפיע על העולם אם זה 1 או 200 או 400?
כל העולם הוא מערכת אחת, וכשנשבר הקשר ביניהם זה נקרא שבירה וחטא, ואנחנו צריכים להשתדל להרכיב את הקשר הזה בחזרה בעזרת ה'. זאת אומרת, שאנחנו מגלים כמה היינו רוצים להיות בחיבור בינינו ולעשות בכל עשירייה כזה קשר בינינו שכל עשירייה תהיה כמערכת אחת, כעשר ספירות, ואחר כך מתקבצים יותר ויותר.
תלמיד: זו שאלה קצת עתידית, איך הדבר הזה משפיע על כל המערכת?
כיוון שאנחנו קיימים בכל המערכת, למרות שלא מגלים את זה, לא יודעים איך שזה משפיע, אבל כל חלק וחלק מהמערכת האינטגרלית פועל על כל המערכת. לכן אם אנחנו נעשה קשר נכון וטוב בינינו בעשירייה, בטוח שזה גם משפיע על יתר העשיריות, ומספר העשיריות שיש לנו הן די ומספיק, אם אנחנו נגיע לקשר נכון בינינו הוא ישפיע על כל האנושות.
שאלה: מה זה ללכת בדרך בעיניים עצומות?
בדרך כלל זה שאני לא שואל כלום חוץ מהשגת החיבור. שלא חשוב לי שום דבר רק להשיג את החיבור בינינו בעשירייה או בקבוצה יותר גדולה, בין מאה, בין עשרת אלפים, לא חשוב כמה.
תלמיד: זאת אומרת הכול תלוי בקשר בינינו בעצם?
כן.
שאלה: אמרת קודם שהחירות מהרצון שלי זה לצאת לרצון של האחרים בעצם שם זה הזולת, שזה הבורא. העוצמה היא כזאת כל פעם שהרצון לקבל שלי הוא כל הזמן עולה ועולה ואני בדיאלוג כזה מול מה שקורה איתי לבין מה שמגיע מבחוץ ובעצם אנחנו מזהים שזה הבורא. איפה איך אני מכריע כל הזמן מה נכון לעשות כי הרצון של הזולת הוא לא תמיד מדויק?
אתה מכריע כל פעם לחיבור על פני כל התנאים שמתגלים אתה רוצה להיות מחובר יותר ויותר לחברים. בינתיים זה מספיק.
תלמיד: כשזה בעבודה בעשירייה בסדר, אבל כשזה מחוץ לעשירייה?
בינתיים לא צריכים אותו חוץ מהעשירייה, העיקר זה בעשירייה, שאתם מרגישים מיום ליום שאתם עולים בחיבור ביניכם וזה ממשיך ואתם מסוגלים להתחבר כל פעם ולפתור כך את כל הבעיות שיש לכם בעשירייה, זה בסדר, זו התחלה טובה.
שאלה: האם כשיש לך דברים שאתה כבר לא צריך, מעבר למה שאתה צריך, האם אתה יכול להשתמש בזה לטובת האחרים?
אני לא מבין, אבל אתה יכול להשתמש לטובה הזולת במה שאתה יכול, בכל דבר. אם זה באמת לטובת הזולת אז אין הגבלות.
שאלה: יוצא שאנחנו לא יכולים סתם לצאת מתוך הטבע שלנו, אנחנו חייבים להיכנס דווקא לשליטת הבורא?
מרצון לקבל אנחנו לא יכולים לצאת כי אנחנו נבראים, זה הטבע שלנו, אבל אתה יכול לעשות מהרצון לקבל צורת העבודה שהוא יהיה כמשפיע, דומה לבורא.
תלמיד: אבל אם אני רוצה להשתחרר?
בבקשה, אדרבא, אבל אתה לא צריך לצאת מהרצון לקבל, כי הרצון בעצמו הוא לא טוב ולא רע, הוא רצון, איך אתה משתמש בו, לטובת עצמך או לטובת הזולת זה נקרא טוב או רע.
תלמיד: לא ממש הבנתי, כי יש רצונות כל כך גרועים שהייתי רוצה להיפטר מהם בכלל.
כן, בסדר, אז תפטר מהם ואחר כך תראה שיש לך מצב בו אתה צריך להחזיר אותם בחזרה במשהו, כדי בכל זאת להיות בקשר עם הזולת, ובקשר טוב, לטובת הזולת. השאלה היא לא איך לקרוא לרצון, רצון לקבל או רצון להשפיע, אלא לטובת מי אתה משתמש באותו רצון.
אם אין לי תיאבון אני לא יכול ליהנות את בעל הבית ואז אני מצטער, למה אני לא רוצה, אבל אם אני לא רוצה לטעום שום דבר, איך אני יכול ליהנות אותו? זאת אומרת הרצון לקבל בעצמו הוא לא רע ולא טוב, אבל על ידו דווקא, אנחנו יכולים להשפיע לזולת.
תחשבו על זה, "בראתי יצר הרע" אומר הבורא, זו הבריאה, מחוץ לו, שבזכותה אנחנו יכולים לעשות דווקא פעולות בעד הבורא ולהיות כמוהו, על ידי כך שהאדם הפוך מהבורא, יכולים לבנות את עצמנו מהרצון לקבל, לאותה צורת השפעה כמו הבורא, המשפיע ואז נהיה ליד הבורא, מחומר אחר אבל בצורה דומה.
תלמיד: לדוגמה אני רואה בי תכונות או רצונות שמזיקים לזולת, אני לא מבין איך אפשר להשתמש בזה להשפעה.
אם תהפוך אותן לעל מנת להשפיע, זה יהיה להשפעה. כשיש לך רצון לעשות רע לזולת, אתה מתפלל, אתה מבקש, ועל ידי החברה שסביבך, אתה מושך את כוח התיקון ואז באותו רצון לקבל שבו רצית להשתמש לרעת הזולת, אתה יכול להשתמש לטובת הזולת, זה בעצם התיקון. אין לנו ברירה, אנחנו נמצאים תמיד ברצון לקבל, הרצון לקבל לא יברח מאתנו, השאלה היא רק על הכוונה, איך אני משתמש בה.
שאלה: מה זה בתוך המצב הזה דווקא, שהוא לא צריך לא גדלות ולא שום דבר אלא שמח בחלקו?
זה כבר משהו אחר, אם אני משפיע, אז אני מרוצה עד כמה אני יכול להשפיע. זה יהיה אחר כך.
שאלה: איך אני יכול לדעת אם הרצון שאני הולך לממש כרגע הוא לטובת הזולת או לרעת הזולת?
אתה בודק אותו בחברה ואתה משתמש בכוחות החברה. אתה לא יוצא ועושה את זה כמו שאתה עכשיו חושב ואז, אם זה בא מתוך החברה, בטוח שזה להשפעה.
תלמיד: אז אני כל פעם צריך לעצור את הפעולה שלי מעצמי?
ודאי.
תלמיד: מאין יש את הכוחות לזה?
תבקש.
תלמיד: ממי לבקש, מהחברים, מהבורא?
מהחברים, מהבורא, אתה לא יכול לצאת לבד לאיזו פעולה, אין פעולה לבד, פעולה צריכה לצאת מהעשירייה.
תלמיד: אני מבין שאם אני עושה פעולה שבאה מטעם החברה, זה הכי נכון שיש?
כן.
תלמיד: אבל לפני שאני עושה את הפעולה יש בי כל מיני רצונות, כל מיני פעולות שאני כרגע עוצר, איך אני מברר אותם נכון כדי לעשות את הפעולה?
בחיבור עם החברים, אתה מברר אותם רצונות, כי אתה צריך בכל זאת להיות מחובר עם כולם. בלי חיבור עם העשירייה אתה לא יכול לעשות פעולות השפעה.
תלמיד: אז כל הפעולות שאני אעשה במהלך היום, הן סוג מסוים של אוטומט שאני חי בו ואני תמיד צריך להסתכל אחר כך מהצד האם יש פעולות שאני יכול לעשות גם דרך החברה, פעולות שייקראו השפעה?
אתה מדבר בצורה כזאת, שאתה מבלבל את עצמך.
תלמיד: אז איך לברר את זה נכון, איך אני לא מתבלבל עם עצמי?
אתה צריך קודם כל להתחבר עם העשירייה ואם אתה מחובר איתם, אתה צריך לברר את מידת ההשפעה ההדדית שיש לכם בעשירייה, ואז להשתמש בה כדי לעלות יותר.
שאלה: מדובר על שמח בחלקו, מה זה אומר "חלקו'"?
כמה הוא יכול להשפיע, בזה הוא שמח. זה נקרא שמח בחלקו. ודאי שהוא לא משפיע כמו הבורא, אבל לפחות בחלקו משפיע.
שאלה: מה זה חירות, האם זה לבחור בין שתי דרכים או מדובר על החופש לאהוב, זאת אומרת היכולת לתת, להשפיע?
החופש לתת, להשפיע, הוא רק במידה שאתה דבוק לבורא, שהוא כוח ההשפעה. אנחנו עושים את זה דרך הקבוצה, כשאדם מתבטל כלפיה, אז הוא מקבל דרכה בצורה כזאת את כוח ההשפעה ויכול כבר להשפיע.
תלמיד: האם כשיש חירות יש שמחה, שמחה ביחסים, שמחה מזה שאני מגלה סביבה שנותנת שמחה?
ודאי שיש סביבה שנותנת שמחה, כשאתה מרגיש שאתה יכול להתחבר עם העשירייה ואתם יכולים לבצע פעולת השפעה, זה מביא שמחה, זה נקרא "שמחה ממעשים טובים".
שאלה: אמרת יותר מפעם אחת שאנחנו חוגגים את יום העצמאות, זה לא יום עצמאות אמתי, זה יום עצמאות גשמי, ועוד לא זכינו להגיע ליום עצמאות רוחני, שבו אנחנו רוצים לצאת משליטת פרעה. האם אתה רואה שבקרוב בכל זאת נזכה ביחד לחגוג את יום העצמאות הרוחני?
אנחנו חייבים לעשות הכול כדי להתקדם למושג העצמאות האמתית. זו עצמאות ממלאך המוות כמו שכותב בעל הסולם, אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהאגו שלנו וכך אנחנו משיגים עצמאות ודבוקים לרצון להשפיע, לחיבור בינינו, מחוברים בלב אחד כולנו יחד. זה נקרא מצב של עצמאות - עצמאות מעל מנת לקבל.
שאלה: יש קפיצות בדרך פה ושם כשאתה מרגיש שאתה עובר בין הקצוות אבל בגדול זה בהדרגה וכל פעם המינונים של הרצון לקבל קטנים והמינונים של הרצון להשפיע גדלים, אבל חפץ חסד, אם הבנתי נכון, הוא זה שמצדיק, מרגיש טוב בכל המצבים האלה, זה נכון?
לא, חפץ חסד לא מצדיק טוב בכל המצבים האפשריים, אלא הוא לא דורש לעצמו שום דבר חוץ מלהשפיע.
תלמיד: כלומר בכל אחד מהמצבים האלה כמו שתיארתי, הוא רוצה רק עוד להשפיע?
כן.
תלמיד: יש שלב שהוא כן רוצה שינוי, זאת אומרת ששמח בחלקו אבל הוא כן רוצה שינוי?
אם הוא רוצה שינוי אז הוא כבר לא שמח בחלקו.
תלמיד: אז איפה היעד בגישה הזאת, כי אנחנו עדיין לא שם?
בגישה הזאת אין יעד, זה מצב. היעד הוא שנגיע למצב שכולם יהיו בהשפעה הדדית ובמרכז ההשפעה ההדדית נגלה את הבורא.
תלמיד: אבל אנחנו אמורים להרגיש מאושרים ושלמים גם כשאנחנו עוד לא שם, כביכול שאנחנו כן שם, זה נכון?
כן.
שאלה: מה זה אומר לשנות או להיפטר מהרצון אם אני לא בעלת בית על הרצונות שלי, אם אני לא שולטת על הרצונות שלי? כשאדם מקבל רצון שהוא מנוגד ל"ואהבת לרעך כמוך", איך לשנות את זה, איך להתפטר מהרצונות האלה?
אם אני נמצא בקשר עם חבריי ואנחנו יכולים לפנות לבורא ולבקש ממנו שינויים, אז אין לנו שום בעיה. ודאי שאין לנו שום מעשים טובים, אלא אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו והוא מסדר אותנו. לכל אחד ברור שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב, ואפילו שום דבר רע אנחנו לא מסוגלים לעשות. אנחנו מסוגלים רק באותו הגבול באותה הסובלנות שהבורא נותן לנו לראות את המצב שלנו, לזהות עד כמה אנחנו בעד או נגד מטרת הבריאה ובהתאם לזה לפנות ולבקש. זה מה שקורה לנו.
סך הכול העבודה שלנו היא להתחבר בבקשה לבורא לשינוי מצבנו יותר קרוב למטרת הבריאה, לגמר תיקון.
שאלה: זה עדיין לא ברור לי, יש שליטה של הרצון לקבל אבל יש שליטה של הרצון להשפיע שהוא כוח הבורא. כשאנחנו תחת השליטה של הרצון להשפיע איפה החירות של האדם כאן?
שאנחנו נמצאים תחת שליטת הרצון להשפיע אז החירות היא בידינו כי אנחנו יכולים להרחיב את גבול ההשפעה שלנו עוד ועוד ולהידמות יותר לבורא.
שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו כל הזמן עובדים כדי לחדש את החיבור, אבל מורגש שמעבר למסגרת בחיבור חסר משהו כדי להתכלל ממש עם החברים, להיכנס לכל חבר, להרגיש אותו כמו עצמי. מה חסר במעבר להתכללות?
רק שזה שההתכללות הכרחית כדי לחזור למערכת אדם הראשון, שנהיה כולנו כ"איש אחד בלב אחד". זו המטרה שלנו, של העבודה שלנו, לבטל את הרצון לקבל שלנו, לשנות אותו, להפוך אותו שיעזור לנו להיות מחוברים עד כדי כך שנהיה בלב אחד.
תלמיד: איך אני צריך להסתכל על כל חבר?
שהוא חלק מהמערכת שלי, בלעדיו אני לא יכול להשיג את המטרה, והוא לא יכול בלעדיי להשיג את המטרה. אנחנו חייבים להיות יחד, לא אנחנו בוחרים בזה אבל אנחנו לומדים שזה הכרחי. לכן בפרט שאנחנו פתאום מגלים את עצמנו באיזו מערכת, קבוצה, חברה שכולה לומדת על מטרת הבריאה, אז אין לנו ברירה, אני חייב לקבל כל חבר וחבר כחלק מהנשמה שלי ואין כאן מישהו יוצא מהכלל.
תלמיד: כשחבר עדיין לא מצליח לעמוד במסגרת של העשירייה, איך אני מקבל אותו?
אתה צריך לתקן אותו דרך התיקון שלך. כך אנחנו לומדים, שלאף אחד אין בחירה חופשית, הבחירה היא רק בקשר עם האחרים. אז ככל שיש לנו חלקים, אנחנו צריכים רק לדאוג לקשר הנכון בין כולם, שכל אחד יעזור לאחרים ובזה אנחנו מתקנים את המערכת. אנחנו לא מתקנים מוח, לב, כבד, רגליים, ידיים וכן האלה כל החלקים בגוף האדם, אנחנו מתקנים רק את ההתקשרות ביניהם, ואז הכול מסתדר.
שאלה: מה זה נקרא להסתפק במועט? באיזה תחום בחיים שלי אני צריך להסתפק במועט?
שאני לא צריך לעצמי שום דבר חוץ מלהתקיים כדי לדאוג לאחרים.
תלמיד: אז הוא מדבר על העולם הגשמי, החומרי שלי?
את הרוחני נראה אחר כך.
תלמיד: כי הוא כותב שצריך להסתפק במועט ברגש ובשכל.
כן.
שאלה: קטע מס' 2, כותב הרב"ש:
"חסדים מכוסים נקרא בן חורין", שלא חסר לו שום דבר, משום שהוא לא נצרך לשום דבר. לכן הוא מרגיש עצמו לחירות, שאין לו שום שעבוד מדבר, מה שהוא צריך לקבל אותו. נמצא, שהוא לא משועבד לשום דבר. וזה דוקא כשהוא שמח בחלקו. וזה נקרא בחינת "כהן", שעבודתו היא בחשאי, שאינו מגולה לחוץ מה שיש לו, כלומר שאינו צריך שיהיה מגולה לחוץ את הרכוש, אלא הוא מאמין למעלה מהדעת, שכל מה שיש לו זה מספיק בשבילו.
(הרב"ש. מאמר 21 "מהו "שכור אל יתפלל" בעבודה" 1989)
כלומר נמצא במצב שמספיק לו, חסדים מכוסים, וזה נקרא דרגת "כהן", בן חורין, שלא משועבד לשום דבר.
קריין: קטע מס' 3
"אם הוא אינו יכול ללכת למעלה מהדעת, אז באים אליו שני שוטרים ומכניסים אותו לבית האסורים, יחד עם כל החוטאים להמלך. ושני שוטרים אלו, הם בחינת מוחא וליבא. ואז הוא נידון לכמה זמן שדנין אותו, ואח"כ מוציאין אותו קצת לחופשה. ורואים איך שהוא מתנהג. וכל זה נוהג עד שמרחמים עליו מלמעלה, ומוציאים אותו לחרות, מבית האסורים."
(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
יש כאלה מקרים כדי לעזור לאדם לצאת מהמצב שלו, שיש עליו הכבדה כזאת, "שני שוטרים".
שאלה: איך המצב הזה של הסתפקות במועט מסתדר עם זה שצריך להיות כל הזמן בדבקות עם ה' שהולכת ומתגברת?
אני לא מבין מה הניגודיות שבזה? אני מסתפק בעצמי במועט, אני לא צריך שום דבר לעצמי, מה שיש לי ואפילו כל פעם פחות ופחות.
תלמיד: אם אני מסתפק במועט אני אוטומטית מכניס את עצמי למצב שהכול בסדר, ברוך ה', כמו שאנחנו מכירים מחלקים אחרים בעם, וההשתוקקות להתגבר בהשפעה, להתקרב לבורא, לחזק, מה שנקרא להיות דוחף את העשירייה, את החברים, זה שתי תכונות שונות מנוגדות שצריכות לחיות באדם. איך זה מתיישב?
בלהסתפק במועט אני מדבר על עצמי בלבד, אבל לא במה אני עוזר לאחרים, להסתפק במועט זה מכוון אישית לאדם, שאם הוא לא דורש יותר כלום חוץ מתנאים לקיומו בלבד, זה נקרא להסתפק במועט. אבל אם הוא צריך עכשיו את כל העולם כדי לתקן אותו, אז זה לא נקרא שהוא מסתפק במועט, הוא בעצמו צריך להסתפק במועט.
קריין: קטע 4.
"גם בהחירות הזו שזכינו, צריכים לכוון ולעשות הכנה הרבה, בכדי להמשיך החירות הרוחניים, הנקרא חירות ממלאך המוות. היינו זוכין אז לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", הנקרא מוחין דאו"א. פירוש, שלא רואין שום מקום ושום זמן, שלא יוכל להיות שם מלובש הבורא ית', שלא נוכל להגיד בזמן הזה, או במקום זו, אין הוא יכול להתלבש חס ושלום. אלא מלא כל הארץ כבודו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ק"צ. "כל פעולה עושה רושם") זה נקרא חירות, שרואים שהבורא ממלא את כל המציאות ואין מקום פנוי ממנו.
שאלה: אנחנו אומרים שחפץ חסד זה שהוא מתספק במועט, אז איפה שם הרצון לקבל אם הוא מסתפק במועט?
רצון לקבל לא מזדכך, הוא נשאר במקומו, רק אתה יכול להגיד כך, במה מתמלא הרצון לקבל באדם, שהוא לא נעלם, שנשאר, אז במה ממלאים אותו כדי שהוא יהיה בסיפוק.
תלמיד: אבל מה הכלי של המצב הזה, "חפץ חסד"? כי אז זה להשפיע על מנת להשפיע, אז איפה יש לך שם רצון לקבל?
מי הוא הרוצה להשפיע? הרצון לקבל.
תלמיד: מאיפה בא לו פתאום לרצות להשפיע?
מההארה העליונה, מהאור העליון.
תלמיד: וההארה הזאת למה גורמת, הרצון לקבל לא רוצה יותר לקבל?
לא רוצה. הוא מעדיף להיות ברצון להשפיע.
תלמיד: אז מהרגע הזה שיש חפץ חסד, אתה לא רוצה יותר לקבל כלום?
לא מהרגע הזה והלאה אבל בינתיים זה המצב, אני לא רוצה לקבל כלום. אני נהנה להיות חפץ חסד.
תלמיד: למה? מה מניע אותך לזה?
זה המצב שאני דומה לבורא, בזה שאני בחפץ חסד.
תלמיד: אז למה אתה צריך מעבר לזה לאחר מכן?
הכול משתנה, זה סך הכול מצב פרטי מכל המצבים.
תלמיד: כי הרי חפץ חסד זה לא מטרת הבריאה בסוף.
לא.
תלמיד: אז איך מתוך המצב הזה אתה מתפתח למשהו שהוא מעֶבֶר?
הרצון לקבל מתפתח, הוא מתגלה יותר ואז אני מחפש איך אני אעבוד עימו בהשתוות עם הבורא. זה כמו שבינה לא רוצה לקבל כלום, אבל אחר כך מתפתח בה יותר רצון והיא הופכת להיות לזעיר אנפין ולמלכות.
תלמיד: מה מוביל את האדם לרצות להיות חפץ חסד? כי הרי זו לא המטרה שאתה נמשך אליה.
זו לא המטרה אבל בלי התכונה הזאת אני לא יכול להתקדם. אני חייב שיהיה לי מצב כזה שאני אעבור אותו, כי אני חפץ חסד. למה? לא רוצה כלום, מה שיש לי טוב.
שאלה: מה אני רוכש במצב הזה שאני חייב לעבור אותו?
חוץ מהמצב עצמו, כלום. אחרת זה לא חפץ חסד.
תלמיד: וזה כבר נקרא פעולת השפעה אם הוא נמצא בחפץ חסד, או שעוד לא?
לא, זו לא השפעה.
תלמיד: אז מה זה?
זה חלק מדרגת הבינה. בוא נגיד ג"ר דבינה. אנחנו עוד נדבר על זה, חסרים לנו הבחנות אבל בינתיים עוברים קצת על כל הדברים האלה. זה דווקא יפה.
קריין: קטע מס' 5, אומר הרב"ש:
"מהו "חירות ממלאך המות" בעבודה. אלא שצריכים לדעת, כי הרצון לקבל לעצמו הוא המלאך המות. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים", מטעם שהם נפרדים מ"חיי החיים", מסיבת שינוי צורה, שהוא הרצון לקבל.
כלומר, הרצון לקבל לעצמו מפריד אותו מחיי החיים. נמצא, מי הוא המלאך המות ההורג את האדם. הוי אומר "הרצון לקבל". לפי זה יוצא, שבזמן שהאדם זוכה, שה' נותן לו את הרצון להשפיע, וזה זוכים על ידי קיום תו"מ. לכן בזמן שנעשה רשות היחיד, שהרצון לקבל לעצמו נכנס לרשות היחיד, שהוא רשותו של הבורא, ממילא הוא חירות ממלאך המות."
(הרב"ש. מאמר 42 "מהו ברכה וקללה, בעבודה" 1990)
שאלה: אם היצר הרע הולך וגובר איך אפשר להסתפק במועט?
גם באותה צורה, שאנחנו לא רוצים להיות תחת השפעת הרצון לקבל שמתגלה.
שאלה: מה זה שאדם עולה מעל הרצון לקבל שלו?
בשבילו יותר חשוב להיות ברצון להשפיע.
שאלה: וכשאתה אומר, שכל עוד אנחנו משתמשים במה שיש לנו לטובת האחרים, אין הגבלות. מה זה אומר שאין הגבלות?
אין גבול להשפיע, אתה יכול להשפיע כמה שאתה רוצה.
תלמיד: איך אנחנו מבררים את מידת ההשפעה בעשירייה?
אנחנו עוד לא יכולים למדוד את מידת ההשפעה שיש בעשירייה ובאדם. זה בלתי אפשרי למדוד עכשיו, זה כבר במדרגות.
שאלה: איך מזהים באדם נכונות או חוסר נכונות?
חוסר נכונות שבכוונה אנחנו יכולים לראות, לפי שהכוונות שלנו לא מביאות לנו איזה גילוי האלוהות.
תלמיד: מה ההבדל בין חסד ל"לשמה"?
חסד זה יותר שאני לא רוצה לקבל שום דבר לעצמי, ולשמה זה יותר כללי, שאני רוצה לעשות את כל הפעולות שלי על מנת להשפיע.
שאלה: איך האדם יכול לחשוב שהוא חופשי, כשאנחנו לומדים שאין עוד מלבדו? באיזה שלב או באיזה נקודה המחשבות והפעולות שלי הופכות להיות נבדלות ממנו, עד כדי שאני מרגיש חופשי?
חופשי זה נקרא שאני יכול להיות דומה לבורא ולבצע פעולות כאלה - בזה אני מרגיש את עצמי חופשי.
שאלה: נכתב שהאדם יכול להרגיש שלמות כי הוא שמח בחלקו. האם "בחלקו" עליו אנחנו מדברים זו תכונת ההשפעה?
כן. אבל לא לשמה זה בדרך.
שאלה: כשהשוטרים מוציאים אדם מחופשה, הכוונה שמוציאים אותו מהדעת ללמעלה מהדעת?
יכול להיות.
תלמיד: זה שמוציאים אותו לחופשה מהדעת ללמעלה מהדעת, זו איזו הארה שהוא מרגיש?
בוודאי שמדובר רק כלפי מה שהאדם מרגיש.
תלמיד: אבל אם זו הארה מלמעלה שהוא מרגיש, אז זו לא ממש חופשה, זה לא שהוא יוצא מהדעת, ואמור להיכנס לתוך הדעת עוד פעם.
לא, אנחנו צריכים לעבור את זה על עצמנו ואז נדע על מה מדובר.
שאלה: קטעי הקריאה האלה הם מאוד מחזקים כל מי שמחפש באמת את החירות האמיתית, אבל איך אנחנו יכולים להבטיח, שגם את הדברים האלה אנחנו עושים לא על מנת לקבל?
תמשיך ותראה. לפי המצבים שלך תמשיך ותגלה עד כמה שאתה נמצא בתוך הרצון לקבל או למעלה מהרצון לקבל. הבדיקה הנכונה היא בתוך העשירייה.
שאלה: מה זה אומר שהרצון לקבל זה מלאך המוות? מהי התכונה זאת של מוות שעליה הוא מדבר?
כי הוא מפריד אותנו מהבורא. והבורא זה מקור החיים ולכן הרצון לקבל שמושך אותנו מהבורא נקרא "מלאך המוות".
שאלה: מהו המצב של שני שוטרים שמכניסים את האדם לכלא? לאיזה כלא מכניסים אותו?
מדברים על השניים יצר הטוב ויצר הרע, שמביאים את האדם דווקא לחירות. אבל אם הוא לא רוצה לשמוע בקולם, אז מכניסים אותו לכלא.
תלמידה: מה זה, לא לשמוע בקולם, מה החטא שלו?
החטא שלו, שהוא לא רוצה להתעלות מעל האגו שלו.
תלמידה: ומה זה החופשה שבוחנים איך עכשיו הוא מתנהג?
זה חופש מהרצון לקבל.
תלמידה: איך הוא צריך להתנהג בזמן החופש כדי שלא ייכנס לכלא?
להקטין את הרצון לקבל שלו. להתעלות למעלה ממנו, להתחבר לחברים ואז בעזרתם לצאת מבית הסוהר, כי מבית הסוהר אפשר לצאת רק בעזרת החברים.
שאלה: כשאדם מקטין את הרצון לקבל שלו ובעצם לא מקבל, איך הוא יכול להשפיע? באיזה כלי הוא משפיע, ובאיזה כלי הוא נהנה?
לפחות בזה שהוא לא מקבל.
שאלה: מה זה נקרא שרצון לקבל נכנס תחת רשות היחיד?
זה רצון לקבל שכך אנחנו מגלים אותו.
שאלה: כשמגיעים לחירות ממלאך המוות, זה נקרא שמגיעים לשלב של רצון לקבל על מנת להשפיע?
כן.
שאלה: בעל סולם אומר שהגענו לחירות גשמית אבל זה לא מספיק, צריכים להגיע למצב שנראה שהבורא מלובש בכול, שאין מקום פנוי ממנו. איך להגיע למצב הזה באמת?
שהבורא ממלא את הכול?
תלמיד: כן.
להשתדל לראות אותו בכל המצבים, בכל האירועים, בכל מה שיש סביבנו, זה נקרא "להכתיר אותו על כל המעשים".
תלמיד: איך לראות דווקא אותו ולא את האגו שלי?
לראות אותו זה נקרא לראות את שליטת הרצון להשפיע בכל המציאות. זה נקרא לראות את הבורא.
תלמיד: איך לזהות אותו, איך לראות את הרצון להשפיע?
צריכים להתחיל לראות את זה בעשירייה ואחר כך להרחיב לכל העולם.
תלמיד: הבורא, הרצון להשפיע מתבטא בעשירייה?
זה לא חשוב כמה, אפילו בין שניים, לא בין עשרה. אם רוצים לגלות את הרצון להשפיע, אפשר לגלות אותו אפילו בין כמה.
תלמיד: ואיך לגלות אותו? איך אני מגלה שהרצון להשפיע שולט, שהוא עושה את הכול בינינו?
אתה צריך לגלות אותו בצורה כזאת, שכך הוא עושה, ולא שהוא נסתר ובמקומו אתה מגלה רצון לקבל. אתה שומע מה שכותבים המקובלים, מה שהם אומרים ורוצה לגלות שהרצון להשפיע שולט והמסדר את כל הבריאה. מה מפריע לך לעשות כך?
תלמיד: זה מה שאני שואל, מה חסר, זה כל מה שאני רוצה.
אז תעשה את זה בפועל, תן לו אפשרות להראות את עצמו שהוא השולט בכל המציאות. שבכל המציאות שלך אתה רוצה לגלות רק את הרצון להשפיע העליון.
תלמיד: אז חסר רק הרצון?
חסר רצון שלך לגלות את הרצון שלו. איך לעשות את זה? כתוב "תעשה רצונך כרצונו"2. תשתדל לעשות כך שבכל המציאות שלך ישלוט רק רצון להשפיע.
תלמיד: זאת אומרת להידמות לו במשהו.
כן.
שאלה: מה התפקיד של חסדים מכוסים?
חסדים מכוסים מתקנים את הכלים.
תלמיד: זה שולט גם מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה?
כן.
קריין: קטע מספר 6.
"חַרות". אל תקרא חַרות, אלא חירות. פירוש דהנה כתוב "כתבם על לוח לבך". דהנה כתיבה היא בדיו, שהוא בחינת שחרות. וכל פעם שהאדם כותב, זאת אומרת שעושה איזה החלטות איך להתנהג, ואח"כ הוא חוזר לסורו, הוא מטעם שנמחק הכתב. וצריך בכל פעם לכתוב, אך שיהיה בחינת חרות, שיהיה חרות על לבו, שלא יהא יכול למחוק.
ואז, תיכף זוכה לבחינת חירות, שזהו הכלי לבחינת חירות, עד כמה שנכתב בלבו. כפי שיעור החקיקה, כך הוא הישועה. שענין כלי עיקר הוא החלל. וזהו "לבי חלל בקרבי". ואז הוא זוכה לבחינת חירות ממלאך המות. יען, שענין השפלות הוא הס"מ בעצמו. והוא צריך להכירו בכל השיעור. ולהתגבר עליו, עד שה' עוזרו."
(בעל הסולם. "שמעתי". קצ"ח. "חירות")
שאלה: כתוב "עושה איזה החלטות איך להתנהג, ואח"כ הוא חוזר לסורו". אם זה כך, מתי מגיעים למצב שחרוט על ליבו כך שלא יכול למחוק אם זה כל פעם נמחק?
אתה ראית איך עושים חריטה? עוד ועוד חורטים על אותו מקום, עד שעושים חריצים חריצים ואחר כך עד שעושים כבר צורה שהיא יותר עמוקה של חריטה. כך עושים.
תלמיד: אם הוא כל פעם עושה החלטות איך להתנהג ואחר כך חוזר לסורו, זה כאילו שהחקיקה הקודמת נמחקת, מתי זה לא נמחק?
זה לא נמחק לגמרי, אלא הוא רואה שעוד לא הגיע למה שצריך להגיע.
תלמיד: מתי הוא כן יגיע?
כשהרצון לקבל שלו יקבל צורה של חריטה, זה יהיה הסוף של העבודה.
שאלה: בהמשך בעל הסולם כותב "שענין כלי עיקר הוא החלל".
כן.
תלמיד: אנחנו עושים פעולה והיא נמחקת, עושים פעולה והיא נמחקת.
אתם עושים חלל יותר ויותר.
תלמיד: איך זה מצטבר? אנחנו יכולים להרגיש את החלל?
אתם מרגישים את החלל, אתם מרגישים שמעבודה שלכם נעשה חלל.
תלמיד: וזה הכלי?
נניח שזה הכלי.
תלמיד: והאגו לא רוצה לקבל את זה ככלי, דווקא ההשפעה תעריך אותו?
כן.
(סוף השיעור)