שיעור בוקר 14.08.25- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 1, דף א', פרק א'

אותיות א', ב'

קריין: אנחנו מתחילים היום ללמוד יחד מתוך "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 1, דף א', פרק א', אות א'.

"תלמוד עשר הספירות", אות א'.

אות א'

לפני הצמצום היה אין סוף ממלא כל המציאות

"* דע כי א טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור ב עליון פשוט ג ממלא כל המציאות. ולא היה שום ד מקום פנוי בבחינת ה אויר ריקני ו וחלל, אלא היה הכל ז ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה ח לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה ט אור א' פשוט י שוה בהשואה א', והוא הנקרא כ אור א"ס."

* עץ חיים שער א' ענף ב'.

זה כל מה שהאר"י כתב, ואנחנו נלך לפי הכתבים שלו. אנחנו נמצאים באות א' כשבעצם הכותרת שלה "לפני הצמצום היה אין סוף ממלא כל המציאות".

אם יש שאלות אז אתם יכולים להתחיל לשאול, נקווה שזה יהיה לפי העניינים שאנחנו לומדים.

תלמיד: אולי לפני כן, מה בעצם אומר לנו האר"י במילים הראשונות?

זה הוא כתב, אלו המילים שלו, סגנון הכתיבה שלו, ואנחנו לומדים לפי זה.

תלמיד: מה הוא מוסר לנו כאן?

הוא רוצה להגיד לנו כמה דברים, שאם אנחנו נשתדל להבין, לקלוט, לחשוב לפי זה, אז בטוח ניכנס ללימוד הנכון בצורה נכונה, וכך נמשיך עד שנגלה את מה שהוא רוצה להגיד.

תלמיד: כתוב שאור אין סוף מילא את כל הבריאה, האם כשמקובל מתעלה מהמצב שלנו הוא עדין עובד עם העולם הזה?

את זה הוא יגיד אחר כך. כאן מדובר בקצרה, ניתן לנו המשפט הזה, ואנחנו צריכים לפרק אותו יחד עם האר"י, ובמידת הפירוק, הבירור בזה שאנחנו נחדור פנימה, נתחיל להבין איך הוא חושב ומה הוא רוצה להעביר לנו.

תלמיד: האם היחס למילים של האר"י צריך להיות אותו יחס כמו למילים של בעל הסולם או להתייחס בצורה אחרת למורים השונים?

היחס לדברי האר"י צריך להיות מוחלט. זאת אומרת, מה שנאמר על ידו זה נכון לחלוטין וכך צריך להבין. היחס לדברי בעל הסולם צריך להיות אותו דבר, גם כאל אמת מוחלטת, דברים נכונים, מדויקים, אבל הם כבר בנויים על חדירה יותר לעומק לטקסטים של האר"י. לכן מה שחשוב זה הטקסט של האר"י, ולאחר מכן הטקסטים של בעל הסולם.

תלמיד: מה זה אור פנימי שבעל הסולם מפרש בחלק של "אור פנימי", למה הכוונה?

יש כאן הרבה פרטים למיניהם שאותם נברר במהלך הטקסט, במהלך הקריאה.

תלמיד: "אור עליון פשוט" נראה מורכב, וזה נראה משהו גדול מאוד, רחוק מאוד להשגה. האם "אור עליון פשוט" זה משהו שניתן בכלל להשיג אותו?

כנראה שעל זה אנחנו הולכים לקרוא, ונוכל באופן הזה לפרק, לברר את הטקסט של בעל הסולם ואיך הוא מבין את האר"י.

פירוש אור פנימי לאות א'

"צריכים לזכור, שכל חכמת הקבלה מיוסדת על ענינים רוחניים, שאינם תופסים לא מקום ולא זמן, ואין העדר ותמורה נוהג בהם כל עיקר, וכל השינויים הנאמרים בחכמה הזאת, אין זאת אומרת שהבחינה הראשונה נעדרת, ומקבלת צורה אחרת, אלא השינוי האמור, הוא ענין תוספת הצורה לבד, וצורה הראשונה אינה זזה ממקומה. כי ההעדר וההשתנות המה מדרכי הגשמיים. וזהו כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף ותמורה, אשר המחברים השתמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שרשיהם העליונים. ולפיכך, אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני, המופשט ממקום ומזמן ומתמורה. ועל המעיינים מוטל, לחקוק היטב בזכרונם את פירוש המלות ההן, כי אי אפשר לחזור עליהן בכל פעם."

זאת אומרת, את מה שאנחנו קוראים, אנחנו משתדלים בינתיים, אם לא להבין אז לזכור ככל שיכולים, ולאט לאט במהלך הלימוד אנחנו מקבלים לכך פירוש וכך מתקדמים.

קריין: אות א', אור פנימי, מבארת "דע כי א טרם שנאצלו הנאצלים".

מה זה נקרא "כי א טרם שנאצלו הנאצלים"?

"א) צורת הזמן הרוחני נתבאר היטב לקמן בהסתכלות פנימית בסופו בד"ה עוד." הוא אומר שנחכה ונקבל את התשובה, הסבר, פירוש.

קריין: אות ב', אור פנימי, מבארת "אור ב עליון".

"ב) היינו האור המתפשט מעצמות הבורא יתברך." נקרא אור העליון. "ודע, שכל השמות והתוארים הבאים בחכמת הקבלה, אינם ח"ו בעצמות הבורא ית', אלא רק באור המתפשט מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית', אין לנו שום מלה והגה כלל. כי זה הכלל, כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. וזכור זאת ואל תכשל."

תלמיד: כשהוא כותב "האור המתפשט" ו"בורא", האם בורא ואור זה אותו דבר?

לא, כל מילה דורשת פירוש משלה, בורא זה בורא ואור זה אור. בורא זה משהו שנמצא למעלה מכל ההגדרות, ואור זה מה שיוצא ממנו, מהבורא לנבראים.

תלמיד: כשהוא כותב "אור פשוט ממלא את כל המציאות", האם זאת לא פעולת הבורא?

אני לא יודע, נראה. בינתיים אנחנו לא יכולים להגיד כלום. התחלנו לקרוא, בוא נאסוף בנו כל מיני הגדרות ופירושים ואז יהיה לנו יותר ברור איפה נמצאים.

קריין: אות ג', אור פנימי, מבארת "ג ממלא כל המציאות."

"ג) ולכאורה תמוה מאד, הלא המדובר כאן הוא בטרם שנבראו העולמות, וא"כ איזו מציאות ישנה כאן, אשר אור העליון צריך למלאותה. והענין הוא, כי כל העולמות וכל הנשמות שישנם והעתידים להבראות עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם, הנה הם כולם כבר כלולים בא"ס ב"ה, בכל תפארתם ובכל מלואם. באופן, שיש לנו להבחין ב' עיקרים בכללות המציאות שלפנינו. עיקר א': בבחינת מה שהם קבועים וקיימים בא"ס ב"ה בכל שלימותם ותפארתם. העיקר הב': כמות שהם ערוכים ומשתלשלים ומתחדשים לפנינו מאחר הצמצום הא', בחמשה העולמות המכונים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כמ"ש להלן. וז"ש הרב, אשר אור העליון הנמשך מעצמותו ית', היה "ממלא את כל המציאות" דהיינו כללות המציאות שבעיקר הא', מבחינת מה שהם ערוכים וקיימים בא"ס ב"ה שמטרם הצמצום. ומשמיענו שאור העליון היה ממלא אותם לגמרי עד שלא נשאר בהם שום מקום פנוי, שיהיה אפשר להוסיף בהם שלימות ותיקון כל שהוא (ועי' היטב בהסת"פ כאן)."

תלמיד: עם איזו הרגשה צריכים לקרוא את המילים של האר"י, מה אנחנו צריכים לרצות באותו רגע?

לרצות להבין מהן המילים האלו, מה המשמעות שלהן, מה רוצה להעביר לנו האר"י. אלה המילים שלו.

תלמיד: אנחנו לומדים בלב ובמוחין. איך עלינו ללמוד "תלמוד עשר הספירות"?

אתם פשוט תראו מה אנחנו קוראים. לפעמים אנחנו חוזרים פעמיים על אותו טקסט או על חלק ממנו. אחר כך שואלים שאלות ומבררים מה לא ברור לנו מכתבי האר"י או מכתבי בעל הסולם. איך הם קשורים זה אל זה, איך כתבי בעל הסולם מסבירים לנו את כתבי האר"י, וכך אנחנו מבינים יותר מה מדובר מצד האר"י ומה מדובר מבחינת בעל הסולם.

תלמיד: למה אנחנו קוראים "תלמוד עשר הספירות" עכשיו?

אנחנו פשוט צריכים להיכנס פנימה יותר ל"תלמוד עשר הספירות" ואי אפשר להתחיל את זה מחלק כלשהו, אלא מההתחלה. הגיע הזמן שאנחנו צריכים להשתדל ללמוד בצורה רצינית, קבועה וכך אנחנו נמשיך.

תלמיד: האם אתה מרגיש שהכלי העולמי בשל ללמוד את "תלמוד עשר הספירות"?

כן, בלי ספק.

תלמיד: אנחנו למדנו אותו בכל מיני צורות, רק מושגים או למשוך מאור. באיזו צורה אנחנו צריכים לגשת עכשיו אל "תלמוד עשר הספירות" כדי להוציא את המקסימום?

הוא מדבר גם על זה. אנחנו צריכים ללמוד כדי להבין את הפנימיות של מה שכותב האר"י, של מה שהוא רצה למסור לנו. גם בעל הסולם כתב בצורה כזאת שיש לנו חלוקה מסוימת בטקסט. את כל הדברים האלה אנחנו נעתיק אלינו במשך הלימוד ונקבל את זה נכון.

תלמידה: אור עליון פשוט זו גם נקודת התחלה, כאילו אתה לא רואה כלום, אתה מקבל את הכול כמכלול אחד. ואז "תלמוד עשר הספירות" מתחיל לתת לנו הבחנות של המכניזם בתוכו. מה ההבדל בין מצב שבו אתה צולל פנימה לתוך המנגנון הזה לבין אדם שלא מכיר את זה בכלל?

על זה הוא לא מדבר בינתיים, אבל אנחנו נגיע לזה.

תלמיד: יש תלמידים שלומדים פה עשרים, שלושים שנה, מכירים אפילו את הבסיס, יכולים לעבוד והלימוד הזה הוא תענוג בשבילם.

כן.

תלמיד: ויש חברים שזה חדש להם, אז הם יעקבו והם ילמדו בדיוק מה שכותבים המקובלים. מה אתה ממליץ לאדם שנתקל לראשונה בטקסט הזה?

פשוט ללכת עם הטקסט. אנחנו לא נפרש את זה לאנשים שכבר צוללים בתוך "תלמוד עשר הספירות", אלא ממש לכל אחד תהייה אפשרות לשאול. הם ישאלו, ואנחנו נענה וכך נתקדם. אבל בכל זאת, בוא נהיה אחראים. אפשר כאן לסובב את כל האנשים שנמצאים בשיעור, אז אנחנו נשתדל להיות לקוניים, במקום. להבין ולהמשיך, להבין ולהמשיך.

קריין: אות ד' באור פנימי שמבארת "ד מקום פנוי".

"ד) פירוש כי בטרם שנבראו העולמות, שהיה אז רק א"ס ב"ה בלבד כנ"ל, לא היה שם "מקום פנוי" דהיינו מקום חסרון, שיהיה ראוי לקבל בו בחינת תיקונים. כי אור העליון היה ממלא את המקום ההוא, שלא הניח מקום לתחתונים להתגדר בו להוסיף משהו על שלימותו. אלא רק בסיבת הצמצום שנעשה, כמ"ש להלן, נתחדש אז בחינת חסרון ונתהוה מקום פנוי לתיקונים. אבל בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר."

הוא נותן הקדמה בלבד.

קריין: אות ה' באור פנימי שמבארת "ה אויר ריקני"

"ה) אין הכוונה על אויר גשמי ח"ו, אלא יש בחי' אור רוחני המכונה כן. כי הנה יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדים: אור דחכמה הוא בחינת העצמות של הפרצוף, דהיינו בחינת החיות שבו. אור דחסדים הוא רק אור מלביש על אור החכמה שבפרצוף, היות ואור החכמה אינו יכול להתלבש בפרצוף אם לא יתלבש תחילה באור דחסדים. אמנם לעתים, כשהפרצופים המה בעת קטנות, אין בהם אלא אור דחסדים בלבד. ותדע שאור דחסדים זה, הוא מכונה בשם אויר או רוח, ובהיותו בפני עצמו בלי אור דחכמה, הוא מכונה בשם "אויר ריקני", כלומר שהוא ריקן מאור החכמה, ומצפה ע"כ שאור החכמה יתפשט בתוכו וימלאנו. ומשמיענו הרב, שטרם שנבראו העולמות, דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה בחינת אויר ריקני זה במציאות כלל, משום שאין שם חסרון משהו, כמבואר."

זאת אומרת, קודם כל הכלי צריך להרגיש את המצב שלו, ואחר כך להשתדל לפעול מתוך עצמו, כך שעל ידי המאמץ הזה הוא מתמלא עם אור דחכמה שמתלבש בתוך אור דחסדים, ובצורה כזאת הוא כבר מתחיל להיות כלי גמור.

תלמיד: אני מבין מה זה אור המתלבש בכלי. מה זה אור המתלבש באור?

אנחנו רואים זאת בהרבה מקומות בחיים שלנו. בטכניקה נניח, גל אחד מתלבש בגל אחר וכך הם קיימים. יש לזה סיבה מיוחדת, כי האורות המגיעים לכלים מוסיפים זה לזה ומתלבשים זה בתוך זה וכך נעשים יותר ראויים להתלבשות ברצון לקבל של הכלי.

תלמיד: אז יש אור המתלבש בכלי ויש אור המתלבש באור?

לא. יש אור המתלבש בכלי, ויש אור שעדיין מתלבש באור, שהוא בדרך, כאילו מצב לא גמור. ואחר כך, אחרי ההתלבשות שני האורות האלה כבר מלובשים זה בתוך זה ויכולים לעשות איזו פעולה. את זה אנחנו לומדים וכך זה בכל מקום.

תלמיד: הוא כותב שיש ב' בחינות אור בכל פרצוף.

כן. אור חכמה ואור חסדים.

תלמיד: אור חכמה הוא בחינת עצמות של הפרצוף ואור חסדים נותן את החיות שבו. אתה יכול להסביר מה ההבדל ביניהם, מה זה אומר?

אור חכמה זה האור בעצמו המגיע אלינו מהמאציל. ובאור חסדים הכלי צריך לעשות איזו פעולה שמגלה את אור דחסדים שבו, ובאור חסדים הזה מתלבש אור החכמה, ואז שני האורות האלה, אור חכמה שבתוך אור דחסדים מגיעים ומתלבשים בכלי עצמו, ברצון לקבל. אחד אחד.

תלמיד: אפשר להבין מציאות של עולמות ונשמות אחרי שעלה ברצונו להאציל את הנאצלים. איך אפשר להסביר מציאות של עולמות ונשמות הכלולים באין סוף מטרם שנאצלו הנאצלים?

אנחנו עדיין לא יכולים להגיד עליהם כלום אלא בתנאי שיש לנו כלים, אור חכמה, אור חסדים, רצון לקבל, תיכף נלמד זאת ונתחיל להרגיש מה יש לפנינו, מה אנחנו יכולים לעשות עם המצב שלנו.

תלמיד: איך אנחנו בעשירייה צריכים להתכונן ללמוד נכון את התע"ס, את "תלמוד עשר הספירות"?

אתם צריכים לקרוא טקסט של האר"י ואחר כך של בעל הסולם ששייך לאותו הקטע שקראתם מכתבי האר"י ולהשתדל להבין איך זה פועל במציאות הרוחנית. שמדובר על אורות המתלבשים בתוך הרצון לקבל שהוא הכלי, ועל ידי התלבשות האורות בכלים, זאת אומרת ברצונות, הם הופכים להיות יותר מורכבים ומוכנים לקבל תוספת אור, וכך כל המציאות מתגלגלת ומתפתחת.

תלמיד: הוא כותב פה שיש מעין ציפייה שהאורות יתלבשו זה בזה. מהי הציפייה הזאת ומאיפה היא מגיעה?

אם בתוך הכלי מתגלה אור דחסדים אז אור חכמה, שהוא האור העיקרי העומד מחוץ לכלי, מתלבש באור החסדים, ושני האורות האלה בעצם ממלאים את הכלי, את הרצון לקבל.

תלמיד: זאת אומרת הציפייה הזאת צריכה לבוא מתוך הפעולות שלנו בעצם.

כן.

תלמידה: אם אדם יכול להרגיש מה קורה רק מתוך הכלי שלו, אז איך האר"י היה יכול לדעת מה קרה לפני תחילת הבריאה?

לאט, לאט נדבר על מה ששייך לקליטה, להבנה, להשגה של אורות וכלים ואז נבין זאת יותר.

תלמיד: אני רוצה לדייק את השאלה, אם אדם יכול להרגיש רק מה שיש בתוך הכלי שלו, אז איך המקובלים, במקרה הזה האר"י, יכלו לתאר לנו מה קרה לפני תחילת הבריאה, רק באורות?

כנראה שבכל זאת מתוך ההשגה שלו הוא יכול גם להבין את הדרגות שקדמו להתלבשות האורות בכלים ולכן הוא יודע לספר.

תלמיד: הוא כותב שלפני הצמצום היה אור אין סוף ממלא את כל המציאות. האם מדובר על ארבע בחינות דאור ישר?

כן.

תלמיד: לאיזו מארבע הבחינות הוא קורא מציאות ועל איזו מהן הוא מדבר?

הוא מדבר על כל ארבע הבחינות האלו כי עדיין לא הייתה שם שום חלוקה, אלא הכול היה אור אין סוף שממלא את הכלי אין סוף, לא היו חלוקות בתוך האור או בתוך הכלי.

תלמיד: באות א' כתוב "שמה שלא נשיג לא נדעהו בשם", כבר מדובר על המהות עצמה. והוא מזכיר לנו בצורה נחרצת שלא נשכח, אלא נחקוק היטב בזיכרוננו את פירוש המילים. מהי ההשגה, כשאתה מגיע למצב שאתה יכול להגדיר את זה בשם.

כשמתפתחים אצלך רצונות המתאימים למילוי על ידי האור, אז האור ברצון שלך מאיר ונותן לך ציון מדויק שלך ושל הפעולה. עדיין מוקדם לנו לדבר על זה, אבל זה יבוא במהרה.

תלמידה: אנחנו יודעים שלימוד צריך להיות רגשי ו"לא החכם למד", מצד שני, כן צריך להבין את החכמה. לי לאחרונה נפתח רצון להבין את הפתיחה לחוכמת הקבלה. עד כמה לי כאישה דווקא, חשוב להבין את החוכמה הזאת לעומקה, בעיקר הפתיחה?

אין שום הבדל בין אישה לגבר בהבנת חכמת הקבלה, לפחות באותה הרמה שאנחנו לומדים את הפתיחה.

תלמידה: ואם המונחים האלה עוד לא ברורים לי, אז אני צריכה לעבוד כדי להבין את ההשתלשלות, את המונחים וכולי?

את צריכה ללמוד כרגיל במסגרת שלנו וזה יבוא, אין בזה שום דבר מיוחד.

תלמידה: האדם צריך להבחין בין האורות, בין אור חכמה, אור חסדים?

כן, בוודאי שיהיו הבחנות.

תלמידה: איך האדם יכול לפתח רגישות כזאת להבחין בין אור חסדים לאור חכמה ושאר האורות?

נלמד את זה.

תלמידה: איך תלמוד עשר הספרות מקרב אותנו לבורא?

דווקא על ידי לימוד תלמוד עשר הספרות אנחנו מתקרבים לבורא, כי כל פעולות הבורא מוסברות לנו בתלמוד עשר הספירות.

קריין: אות ו' שמבארת "ו וחלל". "אור פנימי", אות ו'.

"ו) כדי להסביר המלה הזאת, צריך שתדע מקודם מה היא מהותו של כלי רוחני. והוא, כי בהיות הנאצל מקבל את שפע חיותו מן המאציל, הנה בהכרח, שיש לו רצון והשתוקקות לקבל את שפעו זה ממנו ית', ותדע, אשר מדת הרצון וההשתוקקות הזו, היא כללות כל החומר שבנאצל. באופן, שכל מה שיש בנאצל זולת זה החומר, כבר אינו מיוחס לבחינת החומר שלו, אלא לבחינת השפע שלו שמקבל מן המאציל. ולא עוד, אלא שהחומר הזה, הוא המודד את גדלותו ושיעור קומתו של כל נאצל, ושל כל פרצוף, וכל ספירה. שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו, מפאת היותו מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות, משום, שאין ענין הכפיה נוהג שם, והכל תלוי ברצון. ולפיכך אנו מכנים את "הרצון לקבל" הזה, שהוא כלי קבלה של הנאצל. והוא נבחן לבחינת החומר שלו, שמחמתו יצא מכלל מאציל להקרא בשם נאצל, מטעם היותו מוגדר במין חומר כזה, שאינו מצוי במאציל אף משהו ח"ו, כי הרצון לקבל אינו נוהג ח"ו במאציל בהחלט, שהרי ממי יקבל, והבן."

 "ולהלן נבאר, שיש בחומר הזה ד' מדרגות, מקטנות עד גדלות הקבלה, שהמדרגה הרביעית, שהיא בחינת גדלות הקבלה, המצויה על שלימותה רק בא"ס, מטרם שנבראו העולמות, הנה רק עליה נעשה סוד הצמצום. ויתבאר להלן, כי נתרוקנה מכל שפע שהיה לה מיחס א"ס, ונשארה בבחינת "חלל" פנוי. וזו היא כוונת הרב באמרו, מטרם שנברא העולם, דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה שם בחינת "חלל" הפנוי הזה, כמבואר."

תלמיד: מה התפקיד של ההשתוקקות בעבודה שלנו?

ההשתוקקות באה כדי להגדיל את הרצון שלנו. אם לרצון שלנו אין מספיק השתוקקות, אז אנחנו לא נמשכים כל כך לדבר ונמצאים במקום ולא מתפתחים.

תלמיד: אמרת קודם שמדובר פה רק על רוחניות, מצד שני בעל הסולם פה קצת מסביר על החומר, שזה כל החומר של הנאצל.

כן.

תלמיד: כאילו נשמע מזה, שבעצם מדובר פה גם על הגשמיות של הבן אדם, אנחנו יודעים שהרוחניות משפיעה על הגשמיות.

לא, גשמיות ורוחניות בחכמת הקבלה זה הכול רוחני.

תלמיד: אז מה זה החומר הזה שהוא מדבר עליו?

רצון לקבל.

תלמיד: וזה רק ברוחניות?

כן.

תלמיד: הוא כותב פה שיש מאציל ויש נאצל ואנחנו יודעים מהסידור שיש יוצר ויש נברא ובורא, וכל מיני מילים כאלה. מה זה מאציל ומה זה נאצל, לעומת כל המילים האחרות?

מאציל זה הכוח העליון שאותו באיזשהו צורה אנחנו רוצים להשיג, ונאצל זה מה שהכוח העליון הזה מייצב מהפעולה שלו, מהרצון לקבל, והנאצל משתדל לפי הטבע שלו, לפי ההתפתחות שלו להתקרב, להידבק במאציל.

תלמיד: זאת אומרת, כל החומר של הנאצל בסך הכול זה הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: וההשתוקקות להידבק במאציל?

כן.

תלמיד: כיצד מצב של אוויר ריק בפרצוף קשור לתהליך התיקון והשלמת הכלים?

הרצון לקבל שהבורא ברא עובר כל מיני מצבים, אחד מהמצבים נקרא בפנימיות הרצון "אוויר ריקני", "חלל" וכן הלאה. לכן כך אנחנו נלמד את כל המצבים שעוברים על הרצון לקבל, ואיך הרצון לקבל על ידי המצבים האלה משתנה.

תלמיד: אז מדוע המקום נקרא אוויר ריק למרות שיש בו אור חסדים?

כי זה אחד מהמצבים שעובר הרצון לקבל ואז הוא מגיע למצב שנקרא "אוויר ריקני וחלל".

תלמידה: כתוב, "התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו,". מה זה דורש מאיתנו?

הרצון לקבל שלנו רוצה להשיג את האור העליון בצורה אינסופית, אבל מצד השני יש הגבלות. לכן ההשגה שלנו באור היא כוללת הרבה מדרגות, מדרגה אחר מדרגה, כך אנחנו מתפתחים. לכן נחכה בסבלנות, עוד מעט הוא יסביר את זה.

קריין: אות ז' אור פנימי, מבארת "הכל ז ממולא".

"ז) כלומר שאין כלל מה להוסיף עליו על-ידי מעשה התחתונים."

"ח) ענין ראש וסוף יתבאר להלן." אות ט', מבארת "הכל היה ט אור א' פשוט".

"ט) פירוש, שאין בו מדרגות של קטן וגדול, אלא הכל שוה כמ"ש לקמן." אות י', מבארת "י שוה בהשואה א'".

"י) כלומר שאין שם זכות ועביות, שהמדרגות נערכות ונבחנות על ידיהן. כי הבחנות אלו נתהוו בעולמות רק עם חידוש הצמצום, שיתבאר להלן."

אות כ', מבארת "כ אור א"ס."

"כ) ויש להקשות, כיון שאין לנו שום השגה בא"ס, א"כ איך נדעהו בשם, שהרי כל שם מורה על השגה, אשר אנו משיגים בו על פי הוראתו ומשמעותו של אותו השם, כנודע. ואין לתרץ כי השם א"ס מורה רק על שלילת השגה, דא"כ היה לנו לכנותו בשם "בלתי מושג", והענין הוא, כי השם הזה מורה לנו את כל ההבחן שיש בין א"ס אל כל העולמות שמתחתיו, והוא כי בחינת הצמצום שנעשה אחר הא"ס, הנה בכל מקום שהכח הזה מתעורר הוא מצמצם שם את האור, שעל ידי זה מסתיימת ההארה ההיא ומגעת לסופה. ולפיכך כל סוף וסיום, שישנו בכל הארה, ובכל פרצוף, אינו נמשך רק מכח הצמצום. ולא עוד אלא, שמסיבת הסוף וסיום ההוא יוצאים ומתחדשים כל ההויות ומילואיהן וכל מיני השינויים, שאך נמצאים בעולמות. ומתוך שענין הצמצום הזה אינו שם בא"ס, ע"כ, אין ענין סוף וסיום נוהג שם, וע"כ נקרא בשם "אין סוף", להורות, שאין שם בחינת סוף וסיום כל עיקר, ומובן עם זה, שהאור הזה, הוא פשוט ושוה בהשואה א', כי זה תלוי בזה, כמ"ש."

תלמיד: איך לתאר את הצמצום שממלא אור פנוי?

עוד לא למדנו את זה.

אות ב'

סיבת הבריאה היתה כדי לגלות שמותיו וכינויו.

"וכאשר ל עלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים. להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות."

פירוש אור פנימי לאות ב'. אות ל' מבארת "ל עלה ברצונו הפשוט".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ל) אין לתמוה, איך נבחן רצון בא"ס, הגבוה מכל רעיון, עד כדי לומר "עלה ברצונו הפשוט" וכו': כי תבין זה עם מה שנתבאר לעיל, שבהכרח נמצא בכל נאצל, רצון לקבל את שפעו מהמאציל, עש"ה. אלא שבא"ס ב"ה הוא "רצון פשוט" בסוד הוא ושמו אחד, כמ"ש בפד"א פ"א, וכן בדברי הרב לקמן. כי "האור" שבא"ס מכונה "הוא" ו"הרצון לקבל" שבא"ס מכונה "שמו", והם שניהם בסוד האחדות הפשוטה שאין פירוד כל שהוא ביניהם.

אמנם אל לדמות הפירוד והאחדות האמורים כאן, אל הפירוד והאחדות שבמושגים הגשמיים, הנפרדים על דרך התנועה, בריחוק מקום ובקירוב מקום, כי המהות הרוחנית אינה תופסת מקום כל עיקר, כנודע. אמנם תדע שהפירוד ברוחניים אינו נעשה זולת על-ידי מקרה "שינוי צורה" בלבד. באופן , שאם דבר רוחני אחד קונה לו צורה נוספת המשונה מאותה הצורה שיש לו, הנה יצא לו הדבר הרוחני ההוא מבחינת "אחד" לשתי בחינות נבדלות, המתרחקות זו מזו על פי ההפכיות שיש באותן ב' צורות. וכמו שהמהויות הגשמיות מתרחקות ומתחברות זו בזו בדרך ריחוק מקום וקירוב מקום, כן המהויות הרוחניות, מובדלות ומתחברות על פי השתנות הצורה והשתוות הצורה, ששינוי הצורה מבדילן זו מזו, והשתוות הצורה מדביקתן זו בזו, וזכור זאת, כי זה הוא המפתח הראשון לחכמה."

"ועתה תבין את סוד הוא ושמו אחד הנזכר לעיל, וענין האחדות הפשוטה שאנו מדייקים כל כך בא"ס ב"ה, כי האחדות הזו היא מפליאות כל יכלתו ית'. כי הנה נתבאר לעיל באו"פ (אות ו') ההבדל בין המאציל לנאצל שנתהוה מחמת הצורה של "הרצון לקבל" שישנה בנאצל ואינה במאציל, אשר מסיבת שינוי הצורה ההוא, נבדל הנאצל מהמאציל, וקנה לו שם בפני עצמו להקרא נאצל ולא מאציל, עש"ה.

ולפי המבואר הנה יש מקום לטעות ולחשוב, שאור א"ס המכונה "הוא", אינו דבוק לגמרי ח"ו בא"ס המכונה "שמו", דהיינו "הרצון לקבל" את השפע והאור הנקרא "הוא", שהרי אור העליון הנמשך מעצמותו ית' המכונה "הוא", הנה כל תכונתו רק להשפיע, ואין בו מצורת הרצון לקבל ולא כלום, כמבואר שם. משא"כ אין סוף המכונה "שמו", שיש בו הרצון לקבל, המשונה משום זה מן אור העליון, שאין בו ח"ו שום רצון לקבל, כמבואר, ונודע ששינוי הצורה עושה פירוד ח"ו. וזה משמיענו "הפד"א" והרב לקמן, שאינו כן ח"ו, אלא הוא ושמו אחד באחדות פשוטה, שאין ביניהם שום הבדל. ואע"פ שיש ביניהם: בין "הוא" ובין "שמו" איזה שינוי צורה בהכרח, כמבואר, מ"מ אין זה פועל שם כלל וכלל. ואע"פ שאין אנו מבינים זאת, מ"מ כן הוא בלי שום ספק. וע"ז אמרו, שבא"ס ב"ה לית שום מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, להיות ענין זה למעלה משכלנו (ההמשך בדיבור הסמוך)."

תלמיד: נאמר "רצון פשוט" בסוד הוא ושמו אחד". למה הוא מתכוון לנברא יש "רצון פשוט", שיגיד רצון, מה זה רצון פשוט?

רצון פשוט זה רצון פשוט.

תלמיד: מה זה אומר?

רצון להתמלא באור העליון וכך להמשיך.

תלמיד: הוא טוען שהרצון הפשוט הזה קשור לסוד שהוא סוד ושמו אחד. למה הכוונה?

שרצון זה משהו השייך לנברא, והרצון הזה הוא רצון פשוט, פשוט רוצה לקבל את האור, רק לצורך זה הוא קיים ואליו מכווָן.

תלמיד: אז מה הסוד פה? הוא קושר את זה במשפט אחד.

הסוד כאן, שאנחנו צריכים להגיע להרגשת הרצון הזה ומתוך זה, נחקור הלאה.

תלמיד: האם יש משהו בטבע של ארבע בחינות דאור ישר, שאנחנו צריכים לקחת כדוגמה כדי לבנות את העשירייה שלנו?

לא, בינתיים לא. בינתיים אנחנו לומדים וצריכים לבדוק כמה בעשירייה, אנחנו כולנו מחוברים עם אותו רצון, ולאותה השגה והבנה. לסדר את הסדר שלנו, את החיבור שלנו.

תלמיד: מחר בבוקר נתחיל באות ג'. איך נכין את עצמנו עד לשיעור הבא? איך הכלי העולמי צריך להתכונן לקראת לימוד תע"ס?

אתם צריכים לקרוא את מה שקראנו הבוקר מדברי האר"י ומדברי בעל הסולם, כך שזה ייקלט. כי אנחנו לא יכולים כאן לעמוד באמצע מקום, אלא שאלה תשובה, שאלה תשובה, כך צריך לעשות.

(סוף השיעור)