שיעור צהריים 13.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2010, מאמר 815. "בא"

בא

"בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי את אותותי אלה בקרבו".

והקשו המפורשים על מה שכתוב "כי אני הכבדתי": כיון שהקדוש ברוך הוא נתן לי את הכבדת הלב, היינו שהקדוש ברוך הוא נטל ממנו כוח הבחירה, אם כן מה הוא אשם בזה.

וכמו כן הקשו על לשון "בא אל פרעה": לך אל פרעה היה צריך לומר, כי לשון בא משמע, שנלך ביחד, היינו שהקדוש ברוך הוא ילך ביחד עם משה.

ולהבין הנ"ל נקדים במה שכתוב, "תנו רבנן, לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות" (קידושין דף מ' ע"ב).

ויש לשאול:

א. איך יכול האדם לומר, שהוא חציו וכו', בו בזמן שהוא יודע בעצמו, שיש לו יותר עבירות ממצוות.

ב. "עשה מצוה אחת", אמרו שהכריע את עצמו לכף זכות. והם אמרו "לעולם", משמע שאפילו לאחר שהכריע את עצמו לכף זכות, הוא צריך גם כן לראות את עצמו, כאילו הוא מחצה על מחצה. ואיך אפשר לומר דבר כזה, בזמן שכבר עשה מצוה אחת.

ג. אם הוא יודע בעצמו, שיש לו רוב זכיות ומיעוט עונות, איך חייב לומר, שהוא מחצה על מחצה.

והנה חז"ל אמרו, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (סוכה נ"ב ע"א). ויש לשאול, מדוע מגיע לו כל כך עונש גדול, אם הוא גדול, שנותנים לו יצר הרע יותר רע מה שנותנים לאיש קטן.

והענין, שחז"ל באין להורות לנו את הדרך בעבודת ה', לתת עצות לאדם, איך לצאת מרשות היצר הרע.

לכן הם הורו לנו, שאל יאמר האדם, היות שיש לו מיעוט זכיות והרבה עונות, אם כן אין כבר בידי להכריע, שאקבל עלי ללכת מכאן להבא בדרך הטוב, מאחר שהוא רואה, שנמצא תחת שליטת הרע, היות שיש לו הרבה חובות ומיעוט זכיות, ועושה חשבון לעצמו, שכל זה נמשך מטעם שנולד במידות רעות, ואין לו עצה להיחלץ משליטת הרע.

כי ענין הבחירה, שניתן לאדם להכריע את הכף לזכות, שייך דווקא לגבי מי שכח הטוב והרע הם שווים, אזי יש יכולת להכריע לטוב. אבל למי שהרע יותר גדול מהטוב, אין כבר בידו להכריע.

ועל זה אמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב", היינו על דרך, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". מטעם שאם מי שנעשה גדול וישאר בהרע שמטרם שנעשה גדול, אז יש לו ריבוי טוב ומיעוט רע, ובאופן זה אי אפשר לעשות בחירה. כי כמו שאין שייך בחירה אם הרע יותר גדול מהטוב, כמו כן אין שייך בחירה, אם הטוב הוא יותר גדול מהרע.

לכן מי שהוא גדול, היינו שבחינת הטוב שלו הוא גדול, מוכרחין מן השמים להגדיל את הרע שלו, בכדי שיהיה בדיוק באותה מידה של הטוב. ואז כששניהם שווים - שייך בחינת בחירה.

נמצא לפי זה, שאם האדם רואה בעצמו, שהטוב שלו הוא בתכלית המיעוט, אזי הוא צריך לדעת, שגם הרע שלו הוא בתכלית המיעוט.

ואף על פי שיודע בעצמו, שכבר עשה הרבה עבירות, מכל מקום הוא צריך לדעת, שמן השמים הקטינו אצלו את הרע לבחינת מיעוט, מטעם שהטוב נתקטן אצלו. והוא מטעם, כדי שיהיה לו בחינת בחירה. ומה שעשה הרבה מעשים רעים, על זה יש תיקונים, היינו על ידי גיהינום, או על ידי תשובה מיראה, או מאהבה.

אבל לגבי עשיות, מכאן ולהבא יש תיקונים, שממעטים את הרע, שלא יהיה יותר גדול מהטוב, בכדי שיהיה לו כוח הבחירה.

נמצא לפי זה, שלעולם האדם יכול לעסוק בענין הבחירה, כי מטרם שעשה מצוה אחת, אזי כוח שליטת הרע אינו יותר גדול משליטת הטוב, אף על פי שיש לו הרבה מעשים רעים. ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי מגדילים לו את הרע, היינו שנותנים כוח להרע שישלוט כאותה מדת הטוב. נמצא, שגם אז הוא בבחינת מחצה על מחצה.

ובזה נבין את הפסוק "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו", כי מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר "ה' הצדיק", אם כן כבר היה בחינת גדול, אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה, לכן היה צורך, שה' יכביד את לבו, היינו להגדיל את הרע שלו, משום שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה.

נמצא לפי זה, שעל ידי הכבדת לב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא להפך, שכאן ניתן לו מקום, שיוכל לעשות בחינת בחירה."

שאלה: איפה בדיוק הבחירה? כי נשמע כאן כאילו האדם או עושה מעשים טובים ואז מרגיש שהוא טוב או שמקבל הכבדה, עושה מעשים רעים ומרגיש שהוא רע.

הוא תמיד צריך לראות את עצמו חציו טוב וחציו רע ולהשתדל לעשות מעשה טוב שדרכו הוא רוצה להתקדם בבחירתו בטוב, לכך שכל החיים שלו, כל התורה שלו יהיו בטוב.

תלמידה: אז יש לו אפשרות להימנע מהמעשים הרעים שהוא מקבל עם הכבדת הלב?

זה בנפרד לגמרי, אין בזה שום הבטחה. אבל אדם צריך תמיד לראות את עצמו חצי חצי, חצי טוב וחצי רע ולהשתדל לעשות מעשים טובים.

תלמידה: הוא צריך להזכיר לעצמו את המצבים הרעים והטובים?

כן, תרשמי לפנייך. ראיתי שרושמים במחשב.

שאלה: אני חושבת שהבעיה היא שכשאדם מרגיש שהוא עושה דברים טובים הוא כבר שופט את עצמו כאילו הוא טוב. אין לו מודעות אמיתית, הוא לא רואה את עצמו בצורה צלולה להגיד פה אני רע ופה אני טוב, אלא "בבסיסי אני אדם טוב וכל מה שאני עושה טוב, אלא אם נפלתי קורבן למשהו, או אולי הוציאו ממני איזו תגובה". מה עושים עם זה, האדם לא כנה עם עצמו?

אני דווקא ראיתי שאנשים מדברים אחרת.

תלמידה: אז אני לא כנה עם עצמי.

את לא, זה ברור.

תלמידה: גם כשלומדים ומבינים שיש יצר רע אני לא מרגישה שאני יכולה לשפוט את עצמי אף פעם לכף חובה, אני תמיד אצדיק את מה שאני עושה, את מה שאני מרגישה.

למה?

תלמידה: כי גדלתי בתחושה שאני בן אדם טוב, רגיש, יש לי אלף תירוצים.

אז נניח שאת עכשיו רואה את החיים שלך, עושה חשבון ושופטת את עצמך בצורה אחרת, שאין לך טוב אלא רק רע מהבוקר עד הלילה ומהערב עד הבוקר, כל הזמן רע.

תלמידה: אני לא רואה את זה.

תאמיני לי.

תלמידה: בסדר אני מאמינה לך, אתה מקובל ובטוח רואה יותר טוב ממני.

לא, לא בגלל זה, תאמיני שכך כולנו.

תלמידה: אנחנו כולנו באמת רעים כל כך?

את יותר.

תלמידה: אז אני לא רוצה לא להיות תקועה כל הגלגול הזה באותו מקום ולמות ולהתחיל הכול עוד פעם מההתחלה.

הבנתי, לכן את רוצה חשבון טוב עם הבורא.

תלמידה: כן, ברור. אני רוצה להתקדם, כי להצדיק, אני אצדיק את עצמי עוד מאתיים גלגולים. יש לי תנאים, יש לי רב, יש לי קבוצה, יש לי לימוד יום יום, אני רוצה להתקדם. אבל אני מבינה שאני צריכה לראות את האמת.

יש לך קבוצה?

תלמידה: כן.

יש עשירייה? חברות?

תלמידה: כן.

אז את צריכה להתחבר איתן ולדון אותן לכף זכות כל הזמן בלי הפסקה ואז להשתדל לקבל מהן כוחות לעצמך, כוחות טובים.

תלמידה: מה זה לדון לכף זכות? המוח שלי מראה לי תמונה מסוימת.

את יודעת מהו המוח שלך. אז תפסיקי להאמין לו.

תלמידה: זה מאוד קשה.

אין לי ברירה אני אומר לך מה כתוב.

תלמידה: אז פשוט לדבר לעצמי בצורה הפוכה ממה שאני מדברת?

לא, אבל אם את רוצה לתקן את עצמך את צריכה לחפש, למצוא סיבות, לדעת מה לתקן.

תלמידה: העשירייה שלי באמת מושלמת כל כך?

לא.

תלמידה: אז איך אני אגיד שהם כל הזמן בסדר ואני לא, מה הבסיס לזה?

כי את רוצה לראות את האמת כלפייך ולכן את מסתכלת עליהן וצריכה ממש להצדיק כל אחת ואחת.

תלמידה: אבל מה הבסיס לזה אם אפילו אתה אומר שזה לא באמת?

הכול יחסי.

תלמידה: אז אני צריכה להסתכל על העשירייה שלי כתיקון שלי בדיוק כך כמו שהם?

כן.

תלמידה: בכל זאת לראות בהן רק טוב?

כן.

תלמידה: ואז אני אתחיל להכיר את הרע שבי באמת?

אולי תרשמי את זה, זו לא פעם ראשונה שאני אומר לך.

שאלה: האם טוב ורע אפשר להגדיר כלפי החיבור או כלפי הפירוד? זאת אומרת למדוד האם המחשבה שלי או הפעולה או ההסכמה או ההתנגדות תורמים או לא תורמים לחיבור, זה אפשרי כך?

נניח, בינתיים כן.

שאלה: במאמר כתוב, לשמור את עצמו תמיד חציו חייב וחציו זכאי. אם אני ארגיש ככה לא תהיה לי באמת תחושה שאני רעה ממש וצריכה עזרה מהבורא, כי אני חיה בסדר, חצי חצי, מאיפה אני מביאה את הבקשה לבורא שבאמת יהפוך אותי ויעזור לי להתגבר, כי הכוחות הרי שווים?

אם יש לך משהו ביד שאת מבינה שאותו את צריכה לתקן, ואת מרגישה את הרע שבך, ומבינה שרק לבורא עלייך לפנות ולהראות לו את הרע, שיאמין לך שבאמת את מרגישה רע מתוך הרע שלך, אז את פונה. אבל אם אין לך רע כביכול, וכמה שאת מחפשת את לא רואה, אז אין לפנות לבורא, אין מה לבקש. מה תעשי?

תלמידה: אני רואה את הרע אבל אני גם רואה את הטוב, אז אני במצב שאי אפשר לזוז ממנו.

אין מה לעשות, התורה ניתנה לרשעים.

שאלה: מהו המצב שכוח הטוב וכוח הרע שווים באדם?

אז שווים, אין לי מה להגיד.

תלמיד: מה בדיוק שווה בו, מה זה כוח הטוב ומה זה כוח הרע שבו שהם שווים?

על מנת לקבל ועל מנת להשפיע.

תלמיד: ואז מה הבחירה במצב הזה?

אין בחירה, כי הוא חצי וחצי.

תלמיד: אבל הוא אומר שהאדם צריך להכריע במצב הזה, מביאים אותו תמיד לנקודת איזון כזאת, לנקודת בחירה.

אבל בנקודה הזאת אין לו מה להכריע. הוא מבין שהוא צריך להכריע והוא מבין שהוא צריך להתקדם וצריך למצוא עוד יותר תכונות רעות כדי לתקן אותן. כי הוא רואה שיש לו עוד, זה בטוח, וכך מתקדם. זה שיש לו רע, ברור שזה הולך להיתקן וגם שיש לו נאמר חצי מסך של כול הרצונות שהם טובים, את זה הוא גם צריך לתקן.

תלמיד: אז בשביל מה אדם צריך לראות את עצמו כאילו חצי חייב, חצי זכאי?

שיהיה לו ממה להתחיל.

תלמיד: להתחיל מה?

את התיקון שלו.

תלמיד: הוא כותב "שכבר עשה הרבה עבירות, מכל מקום הוא צריך לדעת, שמן השמים הקטינו אצלו את הרע לבחינת מיעוט, מטעם שהטוב נתקטן אצלו." מה זה אומר להקטין את הרע?

הכול כלפי האדם, שלא ירגיש שהוא כולו נמצא ברע, ולא ירגיש שהוא כולו כבר למעלה מהרע בטוב, אלא שבאמת יש לו חצי וחצי.

תלמיד: אז כל הזמן מאזנים, מגדילים רע או מקטינים רע?

נאמר.

תלמיד: מי עושה את זה? הבורא עושה את הפעולות האלה?

לא, האדם.

שאלה: אז כשהוא מרגיש שכולו רע. כן, כולו רע, אין בו שום דבר טוב.

זה מצב מיוחד.

תלמיד: הוא אומר לעצמו לא נכון יש בי גם טוב? אבל הוא מרגיש שהוא כולו רע. אז מה מפה?

מפה, אז יש לו מה לעשות.

תלמיד: מה?

להתפלל שהבורא ייתן לו משהו טוב, שהוא יוכל להתמודד עם הרע שבו.

שאלה: יש עניין בחירה, אדם יכול לבחור לשמוע בקול עצמו או בקול חז"ל. הוא עושה חשבון לעצמו, רואה פעם שהוא רע, פעם שהוא טוב. מה נותן לאדם כוח לא ללכת לפי השכל שלו, אלא ללכת לפי השכל של חז"ל?

כדי להעמיד את עצמו בצורה ישרה מול הבורא, הוא צריך להיות בניוטרל, חצי חצי, ולראות את עצמו במצווה אחת, בפעולה אחת, שהוא נמצא ברע, בעל מנת לקבל. ומזה שיתחיל, שיתפלל, שיעשה כל מיני פעולות שיכולות לתקן לו את הרע האחד הזה שהוא מגלה וכך יתקדם. ברגע הבא, אחרי זה, הוא עושה אותו דבר. הוא גם מביא את עצמו למצב של חצי חצי ושוב עושה את עצמו כאילו יותר רע ויותר טוב וכך מתקדם.

תלמיד: הוא כותב שאם הוא עשה מצווה אחת, מגדילים לו את הרע. נותנים לו שכוח הרע ישלוט בו באותה מידה, זו המתנה הגדולה מזה שעשיתי מצווה, מראים לי שאני רע?

כן.

תלמיד: מה יש בגילוי הרע כל פעם, שמביא אדם להתקרב לבורא? מה ייתן לי שכל הזמן אני אראה שאני רע ועוד פעם רע, איך זה מקדם אותי לרוחניות?

לפי זה אתה בודק עד כמה אתה טוב.

תלמיד: זה לא ברור.

מה לא ברור? אם אני נמצא בדרגת 90 נגיד, בסולם הטוב, אז עשיתי 90 פעולות טובות.

תלמיד: בכל פעולה, גיליתי שאני רע, עשיתי פעולה טובה, גיליתי שאני רע?

לא, לא אמרתי כך. כל פעולה, קיבלתי מלמעלה גילוי שאני רע. תיקנתי את עצמי ובמקום רע אני מגיע לטוב. הגעתי לטוב? מקלקלים לי ואני שוב מרגיש שאני רע. ואני שוב מגיע לתפילה, לבקשה, לחיבור ומשנה את הרע הזה לטוב וכך כל פעם. צריך להשתדל להיות בשביל הזה ולא לרדת ממנו.

שאלה: זה שנותנים מלמעלה רע, זה ברור בכל שלב. מה זה תיקנתי את הרע? מה זה שינית את זה לטוב?

התפללתי, ביקשתי.

תלמיד: ומשהו השתנה אחרי תפילה?

אני לא צריך יותר.

תלמיד: מה ההבדל בין תפילות שמתקנות משהו ותפילות שלא? איך אני יודע שתיקנתי?

ראיתי את הרע, קיבלתי אותו כרע ואני רוצה במקום זה לעשות דבר טוב. מבקש מהבורא שייתן לי את כוח הטוב.

תלמיד: ומצדי זו העבודה, אין יותר חוץ מזה?

אין יותר. מה עוד יש לך לעשות, מה אתה יכול לעשות?

תלמיד: כלום.

כן. רק להרגיש את הרע ולבקש להפוך אותו לטוב.

שאלה: מבחינה פרקטית, אדם מקבל מחשבה שמסיטה אותו מהדרך, או שכבר נותנים לו הכבדה שהוא צריך לתקן?

למה לא יכולים לתת לו?

תלמיד: כלומר רק כשבן אדם מזהה שמה שבא אליו, הרגשה, אולי משהו מבחוץ, מחשבה, הוא רע, וכמו שאמרת, לא נותנים לאדם הפרעה אם לא נתנו לו כוחות לתקן אותה, תמיד מתקיים שוויון. אם נתנו איזו הפרעה, אז יש לך כוחות ואתה יכול להשתדל לנצל את החברה, את הדרך, כל דבר שכבר השגת, רכשת בשביל לתקן.

נכון.

תלמיד: אם עשיתי עכשיו פעולה בתפילה או בקשר עם החברים ואני רואה שאותה הפרעה לא עוזבת אותי, האם לא תיקנתי אותה או כן תיקנתי?

אתה צריך לבקש עד שתרגיש שההפרעה הזאת מסתלקת.

תלמיד: כלומר יש מדד ברור שעשינו זאת.

כן. אתה המדד.

תלמיד: מצווה אחת, העשייה הזאת, האם זה אומר שבמקום ההפרעה שהייתה לך אתה עכשיו יותר בחיבור?

כן.

תלמיד: אמרת שלא צריך לחכות שההפרעות האלה יהיו, אלא אתה צריך לחפש אותן בעצמך.

כן, נכון.

תלמיד: אם אני מרגיש עכשיו טוב, לא קיבלתי שום הפרעה, אני מרגיש שאני מחובר, שאני ממש בדרך והכול בסדר, האם אני צריך עכשיו לחפש הפרעה?

בטח. אם אתה רוצה להתקדם, אז אתה צריך לראות איפה אתה יכול להוסיף השפעה, חיבור, תיקון, ועליך לעשות את זה.

תלמיד: ואז מגלים מלמעלה שלא תיקנתי עדיין.

קודם כל תנסה לחפש איפה זה יכול להיות, ואז תראה שמגלים לך.

שאלה: מה זה תיקון על ידי גיהינום, על ידי תשובה מיראה ומאהבה?

אלו תיקונים שונים שאנחנו מקבלים על עבירות מסוימות, מקרים מסוימים שעברנו בעל מנת לקבל, ועכשיו צריכים לתקן אותם.

שאלה: יש הרגשה שהמאמר מדבר כאן על הפרט, ואנחנו רואים את הרע שמתגלה כרע קולקטיבי.

אני לא חושב, זה לא נכון. זה רע אחר.

שאלה: בתחום שלי בפסיכיאטריה אני מרגישה שפה המדע והקבלה נפגשים, כי אנחנו מדברים על התת מודע, וברגע שאתה מציף את זה למודע, אתה מרגיש שעשית את התיקון. אבל בקבלה אנחנו באים מכיוון אחר, יש ממש כלים איך לעשות את זה, יש כאן שיטה שלא קיימת במדע.

אנשים יבואו לרופא לבקש עזרה רק אם משהו מפריע. אדם מרגיש לא טוב, הוא בא אליי, ואז אנחנו עושים בירור, מטפלים, מציפים משהו מהתת מודע, ואז הוא מבין, יש בזה היגיון, וטיפלנו בבעיה. אבל פה אנחנו מדברים על לחפש באופן פעיל, לא לחכות שמשהו יפריע, ולהבין כמה רע יש בי או כמה אני לא מתוקנת, והקבלה נותנת את השיטה מה שאין כרגע במדע. האם זה באמת תת מודע, על זה אנחנו מדברים?

זה לא בתת מודע, זה במודע.

תלמידה: האם ברגע שזה במודע זה מתוקן?

כן.

שאלה: אם האדם מאזן בתוכו את הטוב ואת הרע, האם בזה הוא לא משתחרר מהמושגים האלה?

אם אדם יכול לשקול רע כנגד טוב וטוב כנגד רע, אז אין מה לעבוד עימו. צריכים קודם להוציא אותו מהאיזון, שהוא יראה עד כמה הוא שרוי ברע. ואז להראות לו איך הקבלה ממליצה לו לטפל במצב.

שאלה: זה שאני אומרת לעצמי שזה שאני רעה בא מהטבע, כי כך נוצרתי, כי זה הרצון לקבל, האם זה יכול לעזור קצת להתנגדות שלנו לחשוב שאנחנו רעים בכוונה תחילה?

לא. הכול בא מהטבע. מה לא בא מהטבע?

תלמידה: נכון, אבל יש איזו הרגשה כאילו שאני רעה בכוונה תחילה.

כן, "יצר לב האדם רע מנעוריו".

תלמידה: זה שאני מרגישה שזה משהו טבעי בי, זו לא נחמה, אבל זה עוזר לי להגיד "בסדר, אז אני כזאת, עכשיו אני רוצה לעשות טוב, אני לא רוצה להיות רעה". האם זה יכול לעזור?

אם זה יכול לעזור, בבקשה תגידי.

שאלה: להכריע את עצמי, כמו שאתה אומר, אפשרי אולי, אבל איך אפשר להכריע את העולם לכף זכות אחרי מה שאנחנו רואים עכשיו?

אני מבין את זה. בינתיים יש שאלות. זו שאלה נכונה.

שאלה: מהמאמר נראה לי שאנחנו כמו בובה בידיים של הבורא והוא בעצם לא מראה לי אף פעם את המצב האמיתי, ויש לי כל מיני אשליות. זאת אומרת אני לא יודע מה טוב לי, מה רע לי, כי בדרגה שבה אדם נמצא הוא אף פעם לא יכול לראות את כל התמונה. הוא רואה זאת ברגע שהוא תיקן דרגה מסוימת. אני צריך להתרכז רק במצב שנותנים לי, כדי להשתמש בו כשאני מרגיש שיש לי אפשרות לתקן אותו, לראות שרע. ואז ויש לי אפשרות לפנות לבורא בצורה הכרתית, והוא עוזר לי לתקן. ואחר כך מגיע גם המצב הבא, לא ממני אלא ממנו.

בסדר.

שאלה: איך האדם יכול להתעלות מעל היצר הרע ולהכריע לכף זכות?

איך? אתה מחליט שאתה עכשיו רוצה לעלות לכף זכות, ועושה כך.

שאלה: כשאנחנו בעשירייה, האם זה נכון שכל האכזריות והרוע שאנחנו רואים בעולם מחוץ לנו נמצאים בתוכנו, ומראים לנו את זה כדי שנרצה לשנות את עצמנו? זאת אומרת, אנחנו מגלים את הרע מחוץ לנו, כדי שנראה את הרע בתוכנו ואז נעבוד על התיקון שלו.

נכון.

שאלה: האם גילוי הרע בונה את התורה בתוכנו?

נניח שכן. דווקא שאלה מעניינת.

שאלה: בתהליך "חציו חייב וחציו זכאי", איך מגבירים את המהירות?

על ידי זה שקשורים לחברים עוד ועוד.

תלמיד: איך עושים את זה? איך יוצרים מהירות?

לדבר יותר עם החברים, איך להביא את עצמכם ל"חצי חייב וחצי זכאי".

תלמיד: בלי מהירות יוצא תהליך פשוט, רגיל וידוע בדעת. איך יוצרים תהליך מהיר של הדבר הזה, במהירות מופרזת?

מדברים מהר.

שאלה: למה כדי שתהיה לאדם בחירה, הכוח הטוב והכוח הרע חייבים להיות שווים?

אני לא אמרתי שהם בדיוק שווים. אנחנו לא יכולים למדוד את זה במאזניים, לפי משקל, אלא משתדלים. אבל אנחנו לא רוצים שזה יהיה בדיוק שווה, אלא שהטוב יהיה יותר מהרע.

תלמיד: האם יש חופש בחירה?

כן. להתפלל.

שאלה: מה התועלת בלראות את עצמך חצי חייב וחצי זכאי בעבודה?

כי מרגע זה והלאה אני מתחיל לחשוב איך אני קובע שהרע הוא יותר מהטוב, או שהטוב יהיה יותר מהרע. הבחירה החופשית שלי היא מרגע זה והלאה, אני רוצה לקבוע.

תלמיד: איך אפשר לעשות זאת כשאני תמיד רואה שהרע מתגבר בעבודה? איך לראות את זה בעבודה?

אתה צריך להתפלל, לבקש, לבכות שיש לך רע גדול ואין לך כוח להתמודד עימו.

שאלה: כשיש הרגשה שאין באדם שום דבר טוב, כל הטוב מגיע רק מהבורא, ומה שיש באדם זה רק אגו ורע. איך לא ליפול לייאוש, לטענות כלפי הבורא?

מלכתחילה נאמר לנו שהבורא ברא את היצר הרע, ואנחנו צריכים לתקן אותו, זאת אומרת, להביא כנגדו יצר טוב. ואז לאט לאט להפוך את כול הרע לטוב. אף אחד לא מבטיח לנו שאנחנו טובים, אבל מבטיחים לנו שאם נעבוד כמו שצריך, אז נהיה טובים.

תלמידה: מה יכול לתת את הדחיפה הראשונה?

הקבוצה.

שאלה: יוצא מהמאמר, שכשהאדם עושה מעשים טובים, אז מגדילים לו את הרגשת הרע. האם ניתן לומר שאם האדם לא מרגיש שמתגלה בו הרע, זה אומר שהוא לא עושה מעשים טובים?

כן.

תלמיד: אם אנחנו לא מרגישים שאנחנו מספיק מחוברים בעשירייה, אין לנו השתוקקות, חסר לנו חיבור ועלינו עוד להתחבר, אז האם זה אומר שאין לנו רצון לעבוד בעשירייה?

ככול הנראה.

שאלה: אני הרבה פעמים כן מנסה לעשות טוב כדי להתקדם בחיים, אבל כשאני מבררת בתוכי, אני מבינה שאני לא באמת עושה את זה לטובת הבורא, אבל אני רוצה לעשות לטובת הבורא. איך לשנות זאת כדי שהמעשים שלי יהיו באמת לטובת הבורא?

על ידי תפילה. רק הבורא יכול לסדר את זה.

שאלה: יוצא שכשאדם עושה מעשה טוב והכריע את עצמו לכף זכות, אז כדי לתת לו אפשרות בחירה מוסיפים לו רע. האם זה אומר שהכרת הרע זה תהליך אין סופי? אם כך, איך נגיע למטרת הבריאה?

יש לזה סוף. זה שמוסיפים כל פעם קצת רע, על זה נאמר, ש"כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו".¹. הוא גדול יותר, אז עכשיו מוסיפים לו יותר רע, כדי שתהיה לו אפשרות להחליט. רק אם יש לנו חצי חצי אנחנו יכולים להחליט נכון, מכריעים את עצמנו ואת כל העולם לכף זכות. אחרת אין לנו בחירה.

שאלה: פעם חשבתי שאני אוהבת את הבורא, ועכשיו אני מרגישה שזה שקר. אבל את זה שאני שונאת אותו, אני בטוח מרגישה. אני אומרת את זה, אבל בא לי להיעלם ואני לא יכולה לחיות ככה.

לא יעזור לך.

תלמידה: איך לבוא עם הבורא לפרעה, אם אני מגלה שאני שונאת אותו?

את תמצאי עם פרעה שפה משותפת.

שאלה: אני מרגישה שהחזרה מתוך יראה קורית מתוך פחד לקבל עונש. אבל לחזרה מאהבה יש עומק אחר, בחזרה מאהבה יש כאב עמוק יותר. מה צריך לגלות בעומק הזה, בכאב הזה, בריקנות הזאת?

עד כמה האהבה מחייבת יותר מיראה.

שאלה: אמרת שצריך להוציא את האדם מאיזון, כדי לעזור לו להבין שהוא נמצא באגו, נמצא ברע. אני מבינה שצריך לבדוק את הכוונה שלי, מה אני עושה ובשביל מה, ואני לא בדיוק יודעת מה זה אומר ואיך לעשות את זה. אבל מצד שני כל פעם שאני מנסה לעשות את זה, אני מרגישה שכל חברות העשירייה לא עושות את העבודה הזאת, ואני חושבת שזה הרע שלי, שאני עושה משהו לא נכון, ובשביל מה אני עושה את זה.

איך לבדוק את הכוונה שלי, ואיך לעשות את זה בצורה נכונה? מהו התהליך הזה שמוציא את האדם מאיזון?

כדי שהאדם ידון נכון על כל דבר, צריך לנענע אותו היטב, זה הכרחי.

תלמידה: מה המשמעות של הרע, מהו הרע הזה?

הרע הזה הוא שאני נמצא מנוגד לבורא, זה נקרא "רע".

שאלה: בהמשך לתשובה שלך עכשיו, הטוב נמצא כולו בידי הבורא. אנחנו לומדים שהבורא עושה עלינו את כל העבודה, אז למה הוא שולט בנו על ידי הוספת והורדת הרע, למה הוא לא מוסיף לנו קצת טוב?

מה הייתם עונים?

תלמידה: אני הייתי עונה שזה כדי שתהיה לנו בחירה.

בעצם ענית על זה.

תלמידה: אבל העבודה כולה הופכת לכאב?

שום כאב, את פשוט צריכה להבין שזו בעצם הבניה של הכלי שלנו, התהוות הכלי, ובצורה כזו אנחנו מתעלים לנצחיות אפשר להגיד, אין דרך אחרת.

שאלה: אדם אף פעם לא יכול לראות שהוא רע, הוא לא יכול לתקן את מה שהוא לא רואה. אז איך האדם מגיע להכרת הרע, איך הוא גורם לעצמו לקבל את זה שהוא באמת רע?

רק על ידי זה שהוא מחובר עם החברים ורוצה כל הזמן להיות יותר קרוב לבורא. כך הוא מתקן את הרע ומגיע למטרת הבריאה.

שאלה: רשמתי שצריך להתרכז במעשה שלילי אחד ולתקן אותו דרך תפילה. בעצם המחשבות שלנו הן השליליות, אז איך לעבוד עם מחשבה אחת? איך לעבוד על תיקון מחשבה אחת ואז לעבור למחשבה אחרת, על מה צריך לבקש?

תתייעצו עם החברים, מה שתחליטו ביחד, הבורא אף פעם לא ידחה, אלא ימשוך אתכם עוד יותר אליו.

שאלה: אני מרגישה הרבה פעמים שיש פער גדול מאוד בין המחשבה שלי לבין המעשים שלי. הרבה פעמים המחשבות שלי הן טובות אבל המעשים שלי הם לא טובים. ואותו דבר הפוך, הרבה פעמים המחשבות הן כל כך רעות, שהדבר היחיד שנשאר לי לעשות זה לרוץ לעשות איזה משהו טוב בכדי לצאת מהמקום הזה.

והשאלה היא?

תלמידה: מה עושים? האם באמת אפשר להעביר מחשבות רעות, לרפא מחשבות רעות, על ידי מעשים טובים?

את רואה שכן.

תלמידה: אני לא רואה שכן, אני שואלת אותך אם כן. אני יכולה לחיות באשליות שזה מה שמתקן לי את הרע, אבל השאלה אם זה באמת כך או שאני מחפה על הרע באיזה מעשה טוב, בכדי לקבל מחיאות כפיים?

זה נכון.

תלמידה: אז מה עושים?

כל עוד לא נעשה את הפעולה הנכונה, לא יצא כלום.

תלמידה: ומה הפעולה הנכונה?

הפעולה הנכונה היא שבכל מקרה בחברה שלנו, בתוך העשירייה שבה כל אחד נמצא, כל אחד בעשירייה שלו עושה כלפי החברים שלו את כל הפעולות הנכונות, ככל שהוא מסוגל, במקסימום, ועל ידי זה אנחנו מקבלים את האבחנות הנכונות.

שאלה: כשמגיעים תלמידים חדשים לקמפוסים הם כל הזמן שואלים את הוותיקים, מה קרה להם פה, למה כדאי ללמוד כל כך הרבה שנים, האם הם מרגישים שמשהו השתנה. אני מרגישה אמת כשאני אומרת להם שנהיתי בן אדם יותר טוב. אבל אני יושבת בשיעור הזה היום, ואני מרגישה שאולי אני לא יכולה להגיד להם כך, או שאני צריכה להגיד להם כך, כי אלו הכלים שיש להם כרגע, אבל זה לא באמת נכון. אני בדילמה מאוד גדולה בנושא הזה, מרגע שהתחיל השיעור והתחלנו לקרוא את המאמר זה פתאום תפס אותי.

כן. אז מה עושים?

תלמידה: אני יודעת שהדברים השתנו לטובה. אני מסתכלת על כל השנים ואני לא משקרת להם, אני מרגישה שנהיתי בן אדם אחר, שקבלתי זכות מאוד מאוד גדולה לעשות את הדרך.

בסדר גמור, אז יש לפניך עוד כמה דברים שאת צריכה לעשות, אז מה? לא נורא.

שאלה: אמרת שאהבה מחייבת יותר מיראה, תוכל להרחיב למה התכוונת?

אהבה מחייבת יותר. אין כוח יותר גדול בעולם מאהבה, לא האהבה שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו, אבל כוח האהבה הוא כוח שמכריע את הכול.

תלמידה: איך לגרום לכך שכוח האהבה באמת יגרום לאדם להכריע את הכול?

צריכים להגיע קודם כל לעל מנת להשפיע, ומשם והלאה אנחנו נמצא שביל חדש.

שאלה: האם ישנה עבודה עם חצי טוב וחצי רע לפני שאנחנו משיגים כלים דהשפעה, וגם אחרי שמשיגים כלים דהשפעה?

יש.

תלמידה: האם לפני שאנחנו משיגים כלים דהשפעה אנחנו חייבים לעבור את כל התיקונים של הרע?

זה קורה לפעמים יחד, ולפעמים עוברים סוג אחד של תיקון והוא מכסה כמה כבר תיקונים. אל תדאגי, זה לא כל כך הרבה.

תלמידה: במאמרים האחרונים שקראנו תהיתי לעצמי אם הרב"ש מדבר על כל התהליך הזה אחרי שהמקובל כבר משיג כלים דהשפעה. כי אנחנו צריכים לכוון לאיפה שהמקובל נמצא.

לא. איפה הבורא נמצא ואיפה אני נמצא, ואיך אני מגיע לזה.

תלמידה: התרשמתי שהוא עובד עם הרע כבר עם האור, שהוא רוצה לקבל אותו לעצמו, שזה כבר רע אחר לגמרי ממה שאני בכל אופן נמצאת בו כרגע.

בסדר גמור.

שאלה: מה בסופו של דבר מכריע את כף הזכות, הפעולה או התפילה?

התפילה היא גם פעולה.

שאלה: בן אדם כל הזמן אומר, "אני רוצה לעשות הכול עבור הבורא, אבל. אני רוצה לאהוב את הבורא, אבל", כל הזמן אבל. איך בן אדם יכול לאהוב את הבורא בלי שום תנאי, בלי אבל?

אתה רואה שהוא לא יכול בלי שום תנאי.

תלמיד: אז מה לעשות?

לא פונים לבורא, כי אין לנו להראות לו את האהבה שלנו. מבקשים ממנו שיתקן אותנו, שנוכל לאהוב אותו.

שאלה: העבודה האמיתית מתחילה מזה שאני מכירה ברע שלי, ואז אני מתפללת לבורא שיתקן את הרע לטוב. האם העשירייה יכולה לעזור לי בזה שהיא תגיד לי את האמת, שתגיד לי מה הרע שבי?

העשירייה יכולה לעזור בכל מקרה. השאלה היא עד כמה היא רוצה, עד כמה את מבקשת, ועד כמה העשירייה יודעת לקבל מהבורא כוחות ולעזור לך. הכול תלוי בקשר שלך עם העשירייה ועם הבורא. אבל אפשר לעשות הכול.

תלמידה: האם זה בסדר שהן ממש יגידו לי מה הרע שהן רואות בי?

אנחנו לא יודעים בדיוק מה רע. הבורא אומר "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין", לך ותעשה, תתקן זה עם זה. אבל מה בדיוק אנחנו עושים בתיקונים האלה, אנחנו לא מבינים עד הסוף. אולי נכיר את זה אחר כך בגמר התיקון.

תלמידה: אני חושבת שחברה אמיתית היא נמצאת באמת, האם זה נכון או לא נכון?

את זה תצטרכי לגלות במשך הזמן.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ”ב, ע”א)↩