בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 24.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי קמ"ב, עיקר המלחמה*

1. אלו מצבים מאוד מסוכנים, אין לנו כוחות להצליח בהם, כלומר לקפוץ מיד לע"מ להשפיע ולעשות פעולות חיבור. כשעוד לא תיקנו את הרצון לקבל, בהכנות לזה, זה בלתי אפשרי. לכן שם צריך לקיים כמו שהוא, בלי שום שקולים, כלומר לעשות וזהו. יש לנו פעולות שאנחנו חייבים לקיים אותן כדי לגרום לתיקון של הכלי הכללי דאדם הראשון. זה נקרא פעולות עשה.
   
   יש פעולות לא תעשה, שאסור לעשות אותן כי בטוח אנחנו לא יכולים בהם להצליח.
   
   ויש לנו פעולות שאנחנו כן מסוגלים בהן להצליח, שזו לא מצווה ולא עבירה, אלא מקום רשות. אם אני שם משתדל, אני יכול להצליח ולהעביר את הרצונות האלה שלי מקום, כלומר מלקבל לע"מ להשפיע.

2. מה שאין כן, *בדבר רשות, שם שייך לעשות מלחמה נגד האגו שלנו, ולקיים מצוות בחירה. אני דווקא בוחר ברצונות האלו לבצע פעולות של השפעה, כיוון שהמעשה הוא רק דבר הרשות. לכן אפילו שיהיה נכשל, לא יצליח בהתחברות בכוונה ע"מ להשפיע, מכל מקום אין החטא גדול כל כך. למה? כי לקחתי את הפעולה הזאת לתיקון לפי הבחירה שלי ולא בגלל שחייבו אותי*.
   
   *אם מחייבים, זה כבר לא נקרא רשות. אם מחייבים אותי ואני לוקח ולא מצליח, זה דבר אחד, זו ממש עבירה. אבל אם לא מחייבים אותי ואני לוקח את זה לפי הבחירה שלי שאני רוצה להוסיף, אני רוצה לעשות מעצמי, אני רואה שכך אני יכול להוסיף מעצמי בעבודה שלי, אז כאן זה כבר מקום רשות. אני בוחר שאני יכול להוסיף, ואפילו אם נכשלתי, אז בחרתי, רציתי לנסות להוסיף מעצמי. נו, לא יצא, לא נורא, לפחות בדקתי וראיתי כמה אני מסוגל או לא*.

3. אם אתה מסתכל על הקשר שלך עם החברים ואתה מבין ש-ואהבת לרעך כמוך זו המצווה הכללית, תיקון הכללי של הנשמה, זה בשבילך הכיוון הכללי. עכשיו אם לפני שיש לפניך פעולה כלשהי אתה בוחר אותה בעצמך ורוצה לקיים, אז זה יהיה רשות. אם אתה נמצא כבר ביחסים כאלה שאתה חייב לבצע, אז זה כבר מצווה, או שאתה מסוגל לעשות, רוצה או לא רוצה, זה כבר או מצווה או עבירה. צריכים להיכנס לזה ואז לראות את ההבדלים האלו.

4. *אם אתה בעצמך מחפש איפה אני יכול להוסיף, איפה אני יכול להוסיף ולהועיל לכלי הכללי, אפילו שאני לא מרגיש לפניי ממש כאלו פעולות הכרחיות, אז זה נקרא רשות. בפעולת הרשות אנחנו יכולים יותר להצליח. למה? קודם כל כי אנחנו בוחרים את הפעולות האלה, לפי המצב שלי, לפי כמה אני מסוגל, כמה אני מבין ומרגיש*.
   
   אז אני בוחר משהו קטן קצר. כמו שילד קטן משחק בצעצועים, יש הבדל, אם אנחנו מביאים לו צעצוע, זה נקרא שהוא חייב לשחק בזה, זה נקרא מצווה, ציווי מלמעלה. אם לא מסוגל לעשות את זה, זה נקרא עבירה. מה שאין כן, אם הוא בעצמו בוחר, אז לפי מה שהוא בעצמו מבין, אבל בכל זאת צעצוע חדש, אבל הוא מתקדם במקצת לפי קצב שלו, כמה שהוא מסוגל, זה נקרא מקום רשות. תנסו לחפש עוד כאלה דוגמאות.

5. ככל שמתקדמים אנחנו צריכים עוד יותר ויותר להכניע את עצמי ולהתבטל כלפי עשירייה. זה קודם כל. בעצם רוב הבעיות כך נפתרות, כי אחרי זה נשאר לנו רק עוד קצת יותר לתקן את עצמנו לחיבור בינינו, להתאים את עצמנו במחשבה, בפעולה, ברצון הכללי והקבוצה הופכת להיות כאחד, זה נקרא כאיש אחד בלב אחד. כך כל פעם יותר ויותר, כי הרצון לקבל שלנו נגלה יותר כל רגע, וכשהוא מתגלה יותר אנחנו חייבים להתקדם.
   
   *העיקר, אנחנו חייבים בסבלנות, יומיום, כל פעם יותר ויותר כך להתקדם. יהיו הרבה ימים וחודשים ואפילו אולי שנים שלא נרגיש התקדמות, אבל חייבים להמשיך וכך להאמין שאפילו שלא מרגישים את ההתקדמות בחיבור בינינו, אפילו אם מרגישים בריחוק בינינו, הכל בכל זאת נקבע מלמעלה כדי שנצטרך להוסיף מעצמנו ככל האפשר. אבל העיקר חוץ מצא, וכך נתקדם*.

6. ש: כוח שמסוגל להשפיע על הבחירה זהו כוח המסך?

ר: לא. זה שאני נמצא בעשירייה וכבר עשיתי איתם כל מיני פעולות הקודמות, זה מה שמכוון אותי להסתכל עכשיו על המצב ולראות מה במצב הזה אני רואה כמצווה, כעבירה וכרשות. *מומלץ להתעסק ברשות. מה זה נקרא רשות? שאני הולך לפי בחירה שלי לעשות פעולת השפעה*.

ש: אם אני מרגיש שיש מקום לבחירה אבל אין כוחות לביצוע?

ר: *יש לך קבוצה. ודאי שאין לך אף פעם כוח לעשות פעולת השפעה, על זה אין ויכוח. אבל אתה צריך להתכלל בהם. גם בהם אין כלום, אבל אתה צריך להתכלל דרכם כך שתקבל כוח מלמעלה, כי בתוכם, בתוך-תוכם נמצא הבורא. כך אתה מגלה אותו. קצת ללחוץ על הקשר איתם ותרגיש כמה משם מגיע אליך מעיין הכוחות*.

7. *אם יש לפניך הזדמנות להתחבר לשיעור, אז אתה כבר צריך לראות שאם אתה מתחבר, אז אתה מקיים את החובה שלך, ודווקא לא עבור עצמך, אלא עבור כל הכלי העולמי*.
   
   *אם אתה לא מתחבר לשיעור אפילו שיש לך הזדמנות, ואתה נמצא בכל המערכת הזאת, אז זה כבר נקרא עבירה, זה לא רשות, כי התחייבנו להחזיק את הכלי שלנו הכללי וזה תלוי בכל אחד ואחד. לכן מי שלא מקיים את זה ממש עושה עבירה כנגד הכלי הכללי. זו בעיה. זו כבר לא מצוות רשות אלא מצוות חובה, מצווה, ציווי. כי אנחנו כבר כביכול חתמנו על כתב הערבות, שכל אחד אומר כך: אני אחראי על זה שהסירה שלנו לא תטבע בים אלא תגיע לחוף מבטחים*.

8. מצווה ועבירה הם דברים ברורים, ויותר קשים כי זו כפקודה, אני חייב לקיים. מה שאין כן, רשות זה אני מחפש בעצמי איפה אני יכול לקיים, כמה זה יהיה ע"מ לקבל, בע"מ להשפיע, למעלה מהדעת וכן הלאה. אפשר להגיד שוודאי שהנטייה הנכונה שלנו היא להפוך את הרשות, לתיקון.

9. יש תנאי, *נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן*.. אבל אם זה לא נכון, כלומר אם היא לא חייבת עכשיו דווקא לעשות משהו שקושר אותה למשפחה, שחיים שלה מחייבים אותה, אז ודאי שהיא חייבת להשתתף בחיבור בעשירייה. אצל האשה מתקיימים אותם החוקים כמו שיש לגברים, רק שיש כמה תנאים המאפשרים לה לעשות פעולות גשמיות לפני שהיא נכנסת לרוחניות.
   
   .. מכל הפעולות שנשים עושות, חלק מהפעולות הן יכולות לא לבצע אלא לדחות אותן כי זה הכרחיות. לא שהם בעצמן בוחרות זאת. יש לי עכשיו הכרחיות לטפל בתינוק ועכשיו זמן השיעור, אז מה אני עושה? אני מטפלת בתינוק, ועל זה אין שום ויכוח, אני מבצעת בזה פקודה אחרת של הבורא שעשה את זה בצורה כזאת, ולכן אני בזה מתקנת את העולם כאישה. אחרי שתינוק לא דורש את זה, אני יכולה לבחור כבר בעצמי. הבורא כבר לא שם תינוק לפניי ואומר כביכול לטפל בו ואני נמצאת חופשיה, אז אני נצמדת לשיעור ובשבילי זו כבר מצוות בחירה אחרת.

*שמעתי ק', תורה שבכתב ותורה שבעל פה א*'

10. תארו לעצמכם, אם אתם אוהבים מישהו והייתם רוצים לתת לו, לעשות משהו כי זה סימן, זה ביטוי של אהבה, והוא אומר או שאתם רואים שאין מה לתת לו, הוא שלם, לגמרי, ואז אתם נמצאים במבוכה. מה לעשות, אין צער יותר גדול.. אם אני אוהב מישהו ורוצה לתת, אז אני נמצא כבר בצער גדול מזה שאין מה לתת. זה צער גדול מאוד, זה ממש צער מלמעלה, זה נקרא צער השכינה שלא יכולה להשפיע. הבורא לא יכול להשפיע לנבראים כי הם לא מוכנים לקבל ממנו מה שהוא רוצה לתת. יש לו מזה צער, זו בעיה גדולה.

11. לבורא אני נותן רק מה שאני נותן לזולת. אין מה לתת, הוא לא בעל חיסרון. ההנאה שלו היא מזה שאנחנו ממלאים זה את זה. יש לנו כאן אפשרות לקבל כל פעם חסרון נוסף, להרגיש כל פעם חסרונות נוספים בזולת, וכך כשאני ממלא את הזולת, במידה הזאת ודאי שאני מהנה לבורא.

12. כל העבודה שלנו היא דווקא ההיפך, לגלות את ההסתרה ולהשתדל להתקיים בהסתרה, ושהסתרה לא תיעלם, אלא למרות שנהיה בהסתרה, אנחנו גם נהיה בגילוי. לכן זה גילוי בהסתרה.
    
    *הגילוי לא מוחק את ההסתרה, הוא קיים מעל ההסתרה ולכן מאפשר לי להיות חופשי, חופשי מהבורא וחופשי מהטבע שלי*, מ-2 הצדדים, גם מהרצון לקבל וגם מהרצון להשפיע, אני יכול להיות חופשי, באמצע.
    
    כך הרצון לקבל שלי מתאר לי את הכוחות האלה, מתחלק מחזה ולמעלה, מחזה ולמטה, גלגלתא עיניים אח"פ, כל מיני פעולות שיש בי, זה הכל כדי שאתאר נכון מה זה נקרא להיות תלוי בבורא ומה זה נקרא להיות חופשי. לזה שייך גם עניין תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
    
    אבל העיקר, המלחמה שלנו האמיתית שאנחנו מצטרפים לפעולות הבורא לעשות מאיתנו חופשיים, שנהיה קיימים לא תחת כוח הרצון לקבל ולא תחת כוח הרצון להשפיע, אלא להיות בשליש אמצעי דתפארת. לא בורא שלמעלה משליש אמצעי דתפארת, ולא נברא שלמטה משליש אמצעי דתפארת. *אנחנו באמצע, שם אנחנו רוצים לקבוע את הנקודה החופשית שלנו. זה מה שהבורא רוצה, שיהיה נברא חופשי כמוהו*.

13. ש: מהי נתינה אמיתית בעבודה רוחנית?

ר: שאני מקרב כל החברים לבורא בחיבור ביניהם, עד שכוח ההשפעה ימלא אותנו יחד.

זאת הפעולה וזאת המטרה. אין חוץ מזה שום דבר. עד שמגיעים לזה לוקח המון זמן. אצלי זה לקח הרבה זמן, אני מכיר על עצמי כמה קשה לשמוע על זה, לקבל את זה, להבין קצת ואח"כ להרגיש, זה השלב האחרון. זו ממש בעיה מאוד גדולה, אבל אלו שלבי התיקון.

ש: יש אפשרות לזרז את הזמנים בעניין הזה?

ר: יחד, רק יחד שעובדים. איש את רעהו יעזורו...

14. ללא עשירייה אתה לא יכול לעשות כלום. אתה תמיד תלך לכל הכיוונים, רק לא לכיוון הנכון.

15. *לפתוח את הלב זה נקרא שאין לי שום הגבלה בפעולת ההשפעה כלפי הזולת. אני מרגיש אחרים כבר לא כמו זולת אלא ממש כמו את עצמי ואת הבורא ואת האחרים. את כולם אני מרגיש שהכל אחד*.
    
    *זה נקרא לב מתוקן, בו אני רוצה להשפיע לכולם. העבודה שלי הופכת להיות כמו העבודה של הבורא שממלא את כולם. לכן כל מה שאני עושה זה להתפלל ולבקש מהבורא שדרכי ימלא את כולם*.

16. ש: מה זה אומר לשמור על הסתרה?

ר: לשמור על הסתרה נקרא שאני עומד בכל תוקף שלא יתגלה לי שום דבר שיכול להכשיל אותי ולהביא אותי לע"מ לקבל. אם עכשיו תיפתח רוחניות, אני ארצה לבלוע אותה כולה. זו בעיה, אני לא רוצה שזה יקרה אלא רק במידה שה' ישמור עליי ושאוכל להתקדם בע"מ להשפיע.

ש: ואיך שומרים על הסתרה?

ר: ע"י זה שאני חושב על דבר הפוך, על השפעה. איך אני כל הזמן יכול להיות קשור לקבוצה וכל הזמן להיות שקוע בה. אני מראש מכוון את עצמי לפעולת השפעה בתוך קבוצה, ואז בטוח שלא אכשל.

*שמעתי קל"ד, יין המשכר*

17. שיכור יוצא מהכלים שלו, נדמה לו שכל העולם שלו, הוא כל יכול, אין שום בעיה, יוצא מהכלים שלו, מהמוגבלות שלו. הוא מרגיש שכל העולם שלו אף על פי שאין לו עדיין את החכמה בשלמות, אבל כמו שיכור הוא מוכן לקבל את הכל, יחשוב וירגיש שיש לו הכל בשלמות. איזה כלים יש לנו? אנחנו כביכול משתכרים ע"י התורה ומביאים את עצמנו למצב של תפיסת הרגשת התכללות באור העליון, עוד יותר גבוה ממה שמגיע לכלים שלנו.

18. יין בעולם שלנו זה אמצעי להשתכר. יין בעולם הרוחני זה שאתה מקבל קצת למעלה ממה שאתה יכול לקבל בע"מ להשפיע. מתוך זה אתה מוסיף לעצמך כלים והארה מלמעלה. זה נותן לך קצת תוספת ממדרגה יותר עליונה ועוזר לך להתקדם. אנחנו נלמד, אלו פעולות שנצטרך לעשות אותם גם בעשירייה.

19. אנחנו רוצים לא להיות רק בכלים דהשפעה, אלא קצת למעלה מזה, בכלים דהשפעה עוד יותר גדולים. כדי להיות בכלים יותר גדולים אנחנו צריכים להתנתק מהרצון לקבל שלנו ולעלות לדרגה יותר עליונה. הרמז לזה הוא שכרות. אני עוזב את השכל והרגש הנוכחיים שלי ורוצה להתעלות למעלה מהם.

20. ש: מה זה אומר להשתכר בעשירייה?

ר: להשתכר בעשירייה זה שאני עם כל השכל והרגש שלי, מתבטל ונכלל בחברים, מאבד את עצמי בתוכם, בתוך העשירייה. אפילו שהם לא מגיעים לדרגות רוחניות גדולות גבוהות, כשאני עושה כאלו פעולות, אני מגיע דרכם לדרגה יותר גבוהה. כמו שהסביר רבי יוסי בן קיסמא.

21. אני לא יכול למלא את האחרים ברצונות שלהם, כי אני לא בורא. אין לי את האפשרות הזאת. איך להיות חלק מהבורא כדי שאוכל למלא את החברים? *אני מתקשר לבורא ומבקש ממנו: "תעשה דרכי. אני מוכן להכל. תעביר דרכי כל מה שאתה רוצה לחברים. אני מתקשר אליהם ונמצא כאן כמעבר. שפוך דרכי אליהם מה שאתה רוצה. אני לא רוצה כלום מזה, רק לדעת שבזה אני משרת אותך ומשרת אותם*".
    
    זו העבודה שנקראת ישראל, ישר-אל. זו עבודה שאנחנו צריכים לעשות בין הבורא לכל אומות העולם, לכל העמים, לכולם. לומדים את זה קודם בעשירייה.

22. ודאי שבשכרות אין שום דבר אמת חוץ מהרצון של האדם להתעלות בעצמו קצת מלמעלה מהדרגה שלו. *אין לי כלים לזה, אין לי הבנות בזה, אין לי כלום, אבל אני רוצה אני קצת יותר למעלה. כך הוא משתדל לעשות, והבורא אוהב את זה*. דווקא מצב שכרות הוא מאוד מכובד בחכמת הקבלה.
    
    לא כמו שבעולם שלנו שאנחנו משתכרים באלכוהול. אלא אנחנו מתעלים למעלה מהדעת שלי לדרגה עוד יותר גדולה. לא באמונה למעלה מהדעת, אלא עוד יותר למעלה, ממש עד הכתר.