שיעור הקבלה היומי2 נוב׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 01.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 565,
מה. "ב' בחינות בתורה ובעבודה"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 565, מאמר מ"ה, "ב' בחינות בתורה ובעבודה".
כלפי האדם היחס לבורא לא יכול להיות פשוט. הוא תמיד מורכב, ואפשר לדמיין את זה גם כלפי ההורים כי יש כאן גם אהבה וגם יראה. מצד אחד יש הפרש מדרגות ואתה נמצא בשליטת העליון, ומפני שאתה נמצא ברצון לקבל זה כבר קובע את היחס שלך לזה מצד הטבע שאתה תלוי בו. והתלות הזאת זו תלות אגואיסטית, ואפילו אם אתה מעביר אותה לסגנון אחר של יחס אתה בכל זאת תלוי, אתה לא חופשי. ולכן יש לך יראה גשמית שאתה תלוי, כי אתה יצאת ממנו, הוא הראשון, הוא תמיד הראשון ואנחנו באמצע והוא תמיד אחרון, כי אחרי הסיבוב שהוא מעביר דרכנו זה חוזר אליו, כל ההשפעה שלו חוזרת אליו.
ולכן אנחנו נמצאים כאן בתלות, בשליטה כזאת שאנחנו אפילו לא יכולים לתאר אותה. יכול להיות שאנחנו משיגים משהו ממנה, האם זה נכון או לא אנחנו לא יודעים. זה כמו תינוק שנראה לו שהוא במשהו עצמאי אבל הוא לגמרי בשליטת ההורים. וכאן השאלה, איך הוא יכול להיות בכל זאת תלוי בהורים בצורה חופשית, בהכרה מצידו, ויחד עם זה להרגיש שיש לו בחירה חופשית, שיש לו פעולה חופשית ושהוא יכול להנות להם, כמו שכתוב שהבורא "אני הראשון ואני אחרון", אז גם הנברא צריך להגיע בעצם למצב שאומר ש"אני הראשון ואני אחרון", אחרת הדבקות לא תהיה חופשית, זה יהיה כמו אדון ועבד.
ולכן בעבודה שלנו יש לנו חוץ מהעבודה גם תורה. זאת אומרת אנחנו נמצאים בקבלת הכוחות, הבחנות מהבורא כדי לסדר את עצמנו ביחס נכון כלפי הבורא. אבל אנחנו לא יכולים ללמוד מי הוא הבורא, אלא אנחנו לומדים אותו לפי איך שהוא ברא אותנו כי אותו אנחנו אף פעם לא משיגים. כשאנחנו אומרים "בוא וראה", בורא, אנחנו משיגים את הקשרים בינינו, את היחסים בינינו, וכך אנחנו איכשהו יכולים יותר ויותר לתאר מיהו אותו כוח עליון שברא אותנו, שזה נקרא "ממעשיך הכרנוך". מהמעשים שלו בנו, בכל העולם, בחברה האנושית, בהכול, אנחנו בסך הכול מכירים אותו שכל ואותו רגש, אותו כוח שברא את הכול. ומזה יש לנו איזו השגה בבורא, אם אפשר להגיד השגה, איזה תיאור לבורא.
לכן בעבודה שלנו יש לנו גם עניין תורה שאנחנו משיגים, וגם עבודה שאנחנו מגיעים אליה, ומשניהם אנחנו בסופו של דבר מרכיבים את הקשר שלנו לבורא, ומתוך זה שמרכיבים אותו אנחנו בונים את דמות הבורא אם אפשר כך להגיד. זו לא דמות אלא מהות הבורא בנו.
לפי איך שאנחנו בונים את עצמנו כדי להתאים את עצמנו יותר ויותר לאותו כוח עליון הלא נודע בכל מיני צורות קטנות שאנחנו יכולים להתאים לו, לפי מה שיוצא לנו, אנחנו כאילו אוספים ואוספים. מה אנחנו אוספים? אנחנו אוספים דברים הפוכים מהבורא, אבל זה כבר משהו הפוך, ואנחנו משתדלים "נהפוך הוא", לסדר אותם בצורה נכונה, ומתוך זה שהם שבורים אנחנו צריכים לסדר אותם בקשר נכון, ומתוך זה אנחנו מבינים למה אנחנו מגיעים, שזה הבורא, זו המהות שלו, זו הצורה שלו, היחס שלו כלפינו.
מה שהוא בעצמו אנחנו לא משיגים, אבל כלפינו כך אנחנו יכולים להשיג. מתוך זה שאנחנו מסדרים את היחסים בינינו מתוך השבירה שהוא הכין לנו, כשאנחנו מתקנים את השבירה אז יותר ויותר מכל מיני נקודות ופרטים בתיקון השבירה, אנחנו מגיעים למצב שמבינים את מהות השבירה, מה נשבר כאן? איך צריכים לתקן את זה? זאת אומרת להביא את זה לתיקון, לחיבור. לאיזה חיבור? לאיזה קשר? לאיזו תלות שתהיה בין החלקים שיתקשרו ביניהם, שישלימו זה את זה?
וההשלמה הזאת היא ממש דבר אלוהי, שם אנחנו מגלים חכמה אלוהית, איך זה מחובר עם זה ולמה זה כך ולמה זה כך. זו עבודה גדולה שאנחנו לפעמים יכולים במקצת לתפוס אותה מהיקום שלנו, עד כמה הוא גדול והפוך ושבור ויחד עם זה מחובר, תלוי זה בזה, ואנחנו צריכים לתאר את כל הדברים האלה כמערכת אחת אינטגרלית, שאין שם לא עודף ולא חוסר באף פריט, באף אטום, באף פעולה, אלא הכול צריך להיות מסודר. אפילו שזה נראה לנו שבור כל כך, עלינו לסדר את השכל ואת הרגש שלנו, ולאסוף את זה למערכת שיש בה רצון אחד וכוח אחד שנמצא בתוך הרצון, ואז נגיע למצב שלפני השבירה, שזה נקרא "הוא ושמו אחד".
לכן העבודה שלנו היא עבודה בכמה נטיות, נתיבות, גישות, מפני שאנחנו שבורים ואנחנו צריכים בסופו של דבר להגיע למצב שהכלי והאור יהיו שווים, שיהיה "הוא ושמו אחד". "הוא" זה האור העליון, הכוח העליון, השפעה, אהבה ששורה ב"שמו", זה הכלי, הרצון לקבל שברא שמקבל את תכונת האור, תכונת הבורא וממש אומנם הפוך ממנו, אבל נמצא באותו כיוון עבודה, השתוקקות, התחברות, כמו הבורא.
אלה דברים שקשה להסביר אותם. מה שמעניין, שכל פעם זה יוצא בצורה חדשה, כי כל פעם אדם משתנה. כמו במתמטיקה, הוא מבצע, נגיד אותה נוסחה אבל הנתונים שישנם בנוסחה משתנים. ואז יוצא לך לפעמים גישה חדשה, שאותה נוסחה אתה צריך לפתור על ידי גישה אחרת מאשר קודם. הכול תלוי מהנתונים שמתגלים. בפרט שאצלנו הנתונים גם מתגלים במהות שונה, דומם, צומח, חי, מדבר. ואז יוצא שכל זה משתנה.
ולכן ממליצים לנו המקובלים, אלו שכבר עברו את הדרך, לא להתפעל מזה. כי אנחנו נמצאים בתוך זה ולא שאנחנו יכולים להסתכל על זה מלמעלה, זו לא חכמת העולם, אלא זו חכמה אלוהית. זאת אומרת, אנחנו צריכים קצת להשתתף בה, ממשהו להתפעל, משהו להבין, אבל העיקר ליהנות מזה שאנחנו בזה נמצאים ולהודות לבורא שנתן לנו אפשרות להיות בזה במשהו.
ועיקר הגישה, שאנחנו רוצים להיות כלולים בחכמתו, כלולים בתכונתו, זה מה שמקנה לנו כלים חדשים, כלים דהשפעה שחסרים לנו. ואז אנחנו מתחילים כן להרגיש. ואחרי ההרגשה להבין מה קורה לנו, ולא שאנחנו מבינים ואחר כך מרגישים. אנחנו קודם צריכים להרגיש, כי הכלים האמיתיים זה רצון לקבל, במידה שהרצון לקבל משתתף בפעולות בעד, נגד, בכל מיני צורות ואופנים, בהתאם לזה הוא יכול כבר להבין דברים שעוברים עליו וכמה הוא קשור אליהם ואחר כך אפילו להגיב עליהם בכל מיני צורות בעד ונגד. וכך לרכוש גישה חדשה למעלה מהדעת, כלים חדשים, כלי אמונה. כך נשתדל להתקדם.
העיקר צריכים לא להשתוקק כל כך למטרה, זה חשוב, אלא שאנחנו צריכים ליהנות מזה שנמצאים בפעולות האלה. כמו תינוק שנמצא בידיים של אימא. אימא מטפלת, אל תדאגו, היא מטפלת. בזה שאנחנו מוסרים את עצמנו לפעולות האלה, במידה שאפשר נכללים בהם, לפי זה אנחנו נותנים לבורא אפשרות ליהנות מאיתנו.
ואז בהתאם לזה אנחנו נרגיש "אני לדודי ודודי לי", בהדדיות כזאת יפה, נעימה, מסורה, את העבודה, עבודת ה'. עבודת ה' זו עבודת הבורא עלינו. זאת אומרת, אם אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות עבודה, העבודה שלנו היא רק ככל האפשר להיות תינוק נכון בידיים הנאמנות העליונות. אנחנו נהנים מזה שהבורא מטפל בנו. לכן הדאגה הראשונה שצריכה להיות בנו היא, שניהנה מזה שהבורא קיים, שהוא מטפל בנו, מקרב אותנו בכל רגע אליו, וכדאי לנו לשחרר את עצמנו מכל הדאגות אם יש לנו כוח עליון. ואם כבר לפתח את הרגשת היראה, אז רק בכמה אני יכול לבטל את עצמי כלפי הכוח העליון הזה, כלפי הבורא, האם אני באמת מגיע למצב כזה ברגש, בשכל, עם הבעיות, עם כל דבר שיש לי, ובכל זאת יחד עם זה אני יכול להיות כמו תינוק בידיים של אימא. אתם מבינים מה הצורה הזאת, כמה זאת אמונה, מסירות ופשוט השתתפות.
שאלה: פעמים רבות אני רוצה להודות לבורא אבל האגו שלי רוצה לשמח את החברים. מה הדבר הכי חשוב כדי לשמח את החברים כשידך קשורות? כי אין אהבה לבורא בלי החברים.
אפילו שאני לא כל כך מבין את השאלה, אני בכל זאת צריך לסדר אותה ולענות עליה. אנחנו צריכים להשתדל קודם כל לראות את הסוף. בסוף הקטע הזה בשאלה והתשובה שיש, אני צריך להגיע לדבקות חלקית, במשהו. אז אני במצב שלי צריך לגלות חסרונות, מה מפריע לי, מה אני צריך כדי להגיע לזה, איך אני צריך לקשר דברים שליליים וחיוביים, שהם יתקשרו יחד כמו שקע תקע, כמו חסר ושלם, שאחד נכנס לתוך השני ומשלים אותו. ואם אני משתדל לעשות זאת, אני רואה שבכל זאת יש המון שאלות, בעיות, כל מיני דברים שאני לא יכול להשלים ואז איך אני עושה את זה? על ידי כוח אמונה. כמו שכתוב, "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה"1. לכן כמה שאפשר אני עושה ומשתדל במוח ובלב לחבר את כול הדברים האלה שיש לי בדרך, שאני אצדיק את השגחת הבורא בכל רגע ורגע. ויחד עם זה אני מבין ש"לא עליך המלאכה לגמור", זאת אומרת בטוח שיישארו לך כל מיני חלקים שאתה לא יכול לעשות איתם שום דבר. מה עושים? משאירים אותם.
אלה דברים ששייכים להשתתפות שלך בכל הכלי העולמי. בכל פעולה ופעולה שלנו הפרטית, יש עוד חלק שהוא תמיד יהיה בלתי גמור, לא סגור, זה מפני שאנחנו צריכים להתקשר בסופו של דבר לכל הכלי העולמי ומי יודע מה יהיה אחר כך, אולי יתפתחו האלף השמיני התשיעי והעשירי, עולמות, משהו. כי בעצם יש לנו קשר עם אין סוף ולכן אנחנו צריכים להשתדל לעשות מה שבתוכנו ותמיד להשאיר מקום לבורא. "לא עליך המלאכה לגמור" זה חוק, אני נותן לבורא לבצע את הפעולה. אני עושה הכול כדי לראות "את זה אני מבין ואת זה" ובסופו של דבר אני מבין שאני לא מסוגל, שאני רוצה לחבר מינוסים ופלוסים, את הכוחות המנוגדים ולא ילך לי אף פעם. זה כמו ילד קטן שרוצה להכניס כדור בתוך קובייה, זה לא ילך, ואז אני משאיר את זה לבורא, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. כי כשכתוב "לא עליך המלאכה לגמור" זה בסדר לא לגמור, לא נורא, אני עשיתי מה שמותר ומה שאני מסוגל.
זו לא אוניברסיטה או בית ספר שאם אני לא יודע, אז זורקים אותי בסופו של דבר לכיתה יותר נמוכה או בכלל מגרשים אותי מהלימודים, לא. כאן לכל אחד יש מקום, כל אחד מגיע למטרת הבריאה. ומה שמוטל עלינו זה, ככול שאתה מסוגל תבצע את העבודה שלך, והעיקר תראה, אתה לא מסוגל? "ה' יגמור בעדי". אני לא צריך להיות הכי חזק, הכי חכם ועוד יותר מהבורא, לא. ההתעסקות שניתנה לנו בעולם הזה, היא כדי שבכל מדרגה ומדרגה נזדקק לכוח העליון, נרגיש שאנחנו לא מסוגלים, ונעלה אליו יותר ויותר. זה מה שקורה לנו גם בעולם הזה עם כל הבעיות, המחלות, השבירות, שינויי האקלים וכן הלאה, זה כדי שנרגיש שאנחנו זקוקים לכוח העליון השולט בסך הכול בהכול, לא יותר מזה. ברגע שמבינים שכך זה, תן לו לעבוד, כמו שכתוב, "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"2. זה מה שאנחנו צריכים. זה לא רק בסוף הדרך, אלא גם בעבודה שלנו בכל צעד וצעד.
אני שומע מכם, "אנחנו לא מסוגלים, לא מבינים, לא זוכרים", אתם בשכל שלכם, לא מסוגלים ולא זוכרים, עם זה אתם רוצים להגיע לרוחניות? זו טיפשות. השכל והרגש שלנו לא נכנסים בכלל לעולם הרוחני, למימד הרוחני, שם זו מציאות אחרת, חוקים אחרים, מימד אחר. לכן אנחנו צריכים רק לבצע את מה שאומרים לנו ואם אנחנו לא מסוגלים לבצע, אז מי שנתן לנו את העבודה הזאת מראש ידע שאנחנו לא מסוגלים לבצע, אז למה נתן? כדי שבסופו של דבר נגלה שאנחנו לא מסוגלים ואנחנו זקוקים לו. כמו ילד שעושה דברים כלשהם ואחר כך הוא בוכה ובא לאימא ואומר לה שלא הולך לו, וזאת התוצאה הרצויה שצריך. כך אנחנו, כל האנושות היא כמו ילד קטן שמתעסק עם משהו ורוצה לעשות לפי שכלו. תראו מה אנחנו עושים, עוד ועוד טעויות ומתפתחים ומשקיעים בזה כל כך הרבה, ומדברים ברצינות כל כך גדולה על כל מה שאנחנו מבצעים ועושים ועל התוכניות שלנו לעתיד, "עוד נבנה" "עוד נעשה". ובאמת כבר מגיעים למצב שבו [אנחנו שואלים], מה אנחנו יכולים לבנות, לעשות, מה יהיה מזה? כמו בעבר. לכן כמה שנבין איך לגשת לכוח העליון, זו בעצם ההצלחה שלנו וכך נצליח באמת.
שאלה: מתוך מילות הפתיחה שלך, איך משפיעה תפיסת המערכת המתוקנת על ידי פרט אחד על המערכת כולה ועל כללותה? למה כל כך חשוב שכל אחד מאיתנו ישתוקק למצב המערכת המתוקנת כדי להשפיע באופן חיובי על כל המערכת?
בשבירה כל אחד נכלל בכולם, לכן אם אתה מתקן את העשירייה אז אתה כאילו מתקן באיזושהי מידה את כל הכלי. לכן חשובה לנו קודם כל הקבוצה, והקשר של כל אחד בקבוצה, שבזה אנחנו מתקנים כבר את כל האדם הראשון, ובמידה הזאת אנחנו כבר נרשמים בגמר התיקון. וכך כל אחד ואחד. מכל הכלי שנשבר מתחיל להתגלות עכשיו חלק מהכלי שיכול לבצע את פעולת החיבור. יש לנו לדוגמה בעולם 500, 700 עשיריות. אז הבורא מברר את הדברים האלה ועל ידם אנחנו הולכים להתקדם.
אם אנחנו מתקדמים, קודם כל הבעיה שלנו היא איך נחבר את עצמנו בתוך העשיריות, עם כל הבעיות, והבעיות האלו הן לא רק שלנו, אלה בעיות שנמצאות בכל האנושות, וכשאנחנו מתחברים אנחנו כל פעם משיגים איזשהו חיבור שבאדם הראשון. ואחר כך שוב מתפרדים כי מתגלות בנו רשימות חדשות מהשבירה, ושוב אנחנו עושים זאת. נראה לנו שאנחנו לא מצליחים, אבל זה לא כך, כי אם מתגלים מצבים חדשים של השבירה, הריחוק, משהו נגד, זה סימן שאנחנו הצלחנו מקודם, ואז נותנים לנו בעיות חדשות. וכך אנחנו עוד ועוד צריכים לעבוד על זה, וזה בעצם עבור כל האנושות.
שאלה: איך להגדיר את אותו חלק בעבודה שאני צריך לעזוב לבורא ולא להתעקש ולנסות לעשות הכול בכוחותיי, זה בא עם הניסיון?
איזו עבודה אתה מתכוון שאתה לא צריך לעשות, אתה צריך לעשות כמו שכתוב, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות, תעשה". אלא תעשה מה שמוטל עלייך, ומוטל עלייך לעשות דבר פשוט שיש לפנייך. יש לך עשירייה? תסדר דברים בלב שלך כך שהם יהיו כולם מחוברים. תשתדל להתייחס אליהם ממש בצורה כזאת שהם עומדים בלב שלך, וודאי שכל אחד בצורה שלו, שונה מאוד מאחרים, ואתה רוצה לגלות ביניהם כוח משותף, שכל משותף, נטייה, רצון משותף וזה מה שאתה רוצה כל הזמן לחדש. לא שזה יהיה קבוע כל הזמן. אתה מבין שהדברים האלה מיתקנים כל רגע ורגע, ולכן הם באים בשינוי וכל רגע יש לך סטארט סטופ, יש לך ניתוק ואתה עובד על חיבור, ניתוק ואתה עובד על חיבור. כמו שאומר הבעל שם טוב, שיש לו 200 או 400 ניתוקים וחיבורים כאלה במשך חמש דקות. כך אנחנו עובדים. זה כמו בטכניקה שלנו, שאם אתה מתקדם אתה מתקדם לתדירות יותר גבוהה, לתדר יותר גבוה.
שאלה: בהקדמה שמעתי אותך אומר שאנחנו חייבים להגיע למצב כמו הבורא, שהוא הראשון והוא האחרון. מה זה אומר להיות הראשון והאחרון?
בכל מדרגה ומדרגה מתחלף לנו כל מילון המושגים. ראשון ואחרון זה שהכול מגיע מהבורא, והוא מלווה אותנו בפתרונות לבעיות שהוא מביא לנו, וגם מוביל אותנו לתוצאה, ובאף מקום אנחנו לא נמצאים לבד גם אם אולי נראה לנו כך. לכן הדבקות בבורא בכל רגע ורגע בחיים, לא חשוב מה יקרה, היא שאני רוצה לעשות הכול רק במידה שאני דבוק בו ככל האפשר בתנאים שהוא נותן. יכול להיות שאלו תנאים גרועים מאוד לדבקות, אין לי כלום, הראש שלי מבולבל והרגש, ואני גם מרגיש את עצמי בכלל לא טוב, אבל אני צריך בכל זאת לעשות מאמץ. ואז יוצא שאני מגיע למצב שהבורא הוא הראשון והבורא הוא האחרון ואין עוד מלבדו, והוא מעביר אותי ממצב א' למצב ב', ממצב ראשון למצב שני, וכך אני מתקדם. "הוא הראשון והוא האחרון" אומר שאני משתדל להיות בדבקות בו בכל המצבים.
שאלה: את הבורא עצמו אנחנו לא משיגים אלא רק את מה שאנחנו מצליחים להשיג מתוך עצמנו. זה נשמע ומורגש מעט מדי, איך אפשר לעבוד עם זה? איך אני יכול לתת את עצמי כתינוק לזה?
אני שואל בחזרה, תן לי דוגמה בהרגשה, בהשגה, בהבנה שלנו, בעולם שלנו שכולנו מרגישים, חיים בו, שאנחנו משיגים בצורה אחרת, איך? גם ההשגה בעולם שלנו היא מתוך כך שמשהו נמצא בתוך הרגש שלנו, ואנחנו משיגים את מה שנמצא ברגש שלנו.
תלמיד: איך אני יכול להתבטל כלפי משהו שהוא עדיין לא מושג בי, איך אני יכול להיות כתינוק לזה?
דווקא אין שום בעיה. יש לי קבוצה ואני מתבטל כלפיה, כי אני מבין שאם אנחנו רוצים להגיע לאיזו תפיסה שהיא יותר עליונה ממני, אז תפיסה יותר עליונה ממני זו תפיסה קולקטיבית. לא שאני השפיץ האגואיסטי. קבוצת אנשים שיכולה לבטל את האגו שלהם ולהתחבר למעלה מהאגו בשכל משותף, ברגש משותף, הם יותר גדולים ממני. אני מדבר בצורה רציונלית, ארצית. למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה? השאלה לא מציאותית. תחשבו, אנחנו כל הזמן מדברים על זה.
שאלה: אמרת שהבורא נותן לנו להרגיש שבכל מדרגה ומדרגה אנחנו צריכים להיות תלויים בו. הבורא לא רוצה שנהייה עצמאיים? למה להיות תלויים בו?
לא. הוא נותן לנו כאילו עצמאות, אבל אנחנו למעלה מהעצמאות שהוא נותן לנו צריכים להיות עוד ועוד קשורים אליו. קשורים, תלויים, זה לא נקרא שאנחנו לגמרי מתבטלים, אנחנו מתבטלים על פני אותן התכונות במוח ובלב שהוא מגדל בנו. אני נעשה יותר חזק, יותר גדול, יותר חכם, מרגיש, מבין, את כל הדברים האלה אני רוצה לסדר כך שאני עוד יותר יתלה אותם בבורא, יבין אותו יותר, ירגיש אותו יותר, שאני אכוון בכל מה שאני גדל לבורא עצמו. ולמה אני רוצה להבין, להרגיש, לאחוז בו יותר ויותר? כדי למסור את עצמי אליו, למעלה ממה שאני מרגיש ומבין, למעלה מהרגש והשכל, ואז אני מגלה אותו שם.
תלמיד: הבורא רוצה שנהייה עצמאיים בלי להיות תלויים בו?
הבורא רוצה שנהייה עצמאיים כאילו בלי להיות תלויים בו, כן. אבל לא שאתה עושה הפוך ממנו. אתה רוצה להיות דומה לו כי אין לך מאיפה לקחת עוד דוגמה, אין לך יותר כוח חוץ מהבורא, שאתה מקבל הכול ממנו ויכול לקחת דוגמה ממנו. ואז תבנה את עצמך כמוהו ותהייה אדם.
שאלה: מה זה אומר שהבורא ישלים בעדנו?
כל הפעולות שאנחנו עושים, "ה' יגמור בעדי". אני בסופו של דבר לא קובע כלום, לא מבין שום דבר, לא מרגיש שום דבר, אני מקבל את הכול מהבורא. ואני מגיע דווקא בהתפתחות שכלית ורגשית, ביראה ובאהבה, למצבים כאלו, שאני כשמפתח את עצמי על ידי הצעדים האלה, אני מבין כמה יש לי להתבטל. אבל את ההתבטלות הזאת אני קונה לפי גודל ההבנה, לפי גודל ההרגשה ולפי גודל ההשגה. ובמידה שאני יותר מבין, ויותר מרגיש, ויותר דבוק בבורא, דווקא לפי זה אנחנו משיגים את הדבקות.
כולנו היינו תינוקות, אחר כך ילדים, אחר כך בחורים. גדלנו, יש לנו משפחות, יש לנו ילדים ואנחנו עכשיו חושבים על ההורים שלנו, על אמא, כמה היא השקיעה בנו. מתי אני יכול להיות יותר דבוק לאמא, כשאני עכשיו נגיד בן 75 ואני נזכר איך היא טיפלה בי בנאמנות ובאהבה או כשהייתי צעיר? כל עוד אנחנו לא מגיעים לדרגות דומות במשהו להורים שלנו, אנחנו לא יכולים להעריך את העבודה שלהם. וודאי שאותו הדבר עם הבורא, רק במידה שאנחנו גדלים, אנחנו יכולים להידמות לו. אולי כזאת דוגמה.
שאלה: אמרת שאנחנו מגיעים מהשבירה. למה בשביל להגיע לתכונת אדם אנחנו צריכים להתחבר עם רצון לתת לכולם?
לא יכול להיות תיקון של הכלי הכללי של אדם, של רצון לקבל אחד גדול. אלא הוא צריך להיות שבור לגמרי, ומעורב לגמרי עם הרצון להשפיע, שהרצון להשפיע ייכנס בו, בתוך הרצון לקבל, תחת שליטת הרצון לקבל, ואז הרצון לקבל ישתמש ברצון להשפיע בכל מיני צורות לטובת הרצון לקבל. אז אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה וקשורים זה לזה, כי כל אחד רוצה להרוויח מהשני. אנחנו פותחים כל מיני עסקים, כמו שכתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה". ומתוך ההתחברות האגואיסטית בינינו, אנחנו מתחילים את הקלקול שהוא בעצם הדרגה הראשונה של התיקון.
אנחנו בונים במשך אלפי שנים את החברה האנושית כך, שכולנו נלחמים והורגים זה את זה ומשתדלים לשקר זה לזה. אחר כך מגיעים למצב שיותר כדאי לנו לא להרוג זה את זה, כי כשאני הורג אין לי עם מי לעבוד בצורה אגואיסטית, לכן הפוך, אני רק רוצה שהם יהיו תחתיי. אחר כך אני מרגיש שלא טוב שהם יהיו תחתיי כי הם לא יכולים לעבוד כמו שצריך, ולא יכולים לתת לי מה שאני רוצה, הם גם צריכים להיות מפותחים. אז אני מתחיל לדאוג שחברות שבעולם, עמים שעל פני כדור הארץ יתפתחו, ובמקום לריב ולהרוג זה את זה, יתחילו לסחור זה עם זה, "לכו ותתפרנסו זה מזה". וכך מתחילה להיות עוד ועוד ערבוביה בין אותם החלקים השבורים, מצורות חיצוניות לצורות יותר ויותר פנימיות. ואחר כך מתחיל להיות מסחר בין לאומי, מדע וכולי.
ואז אנחנו מגיעים לעולם שלנו, שכבר לפי השכל אנחנו צריכים להבין שאסור לנו להילחם ולהרוג זה את זה, כי בזה בעצם אנחנו מעכבים את ההתפתחות של עצמנו, אנחנו לא מגיעים למטרת הבריאה. כי אם אתה מסתכל על כדור הארץ, המטרה שלו שכולם יתערבבו ויהיו תלויים זה בזה ככל האפשר, ואנשים עדיין לא מבינים זאת. אבל בכל זאת ההתפתחות קורית איתנו לפי חוקי הטבע, ולא לפי מה שאנשים קובעים בכל מיני ועידות שלהם.
לכן בכל זאת נגיע למצב שאנשים יבינו שההתכללות הכי טובה בין כולם היא שכל אחד נמצא כמו במשפחה. בעצם הצורה הנכונה, הסופית, האגואיסטית, היא שכולם יתנהגו כמו במשפחה, שאני מביא הביתה את הכסף שהרווחתי וכל הבית נהנה מזה. וכך זה יהיה בכל האנושות, שכולנו כך מטפלים, משתדלים, ומתוך זה כבר נגיע לדרגה הבאה. האגו שלנו גדל כל הזמן ואנחנו נצטרך בכל זאת לטפל בו, אבל יחד עם החיבור בינינו.
שאלה: אנחנו מתפללים, בונים את התפילה שלנו שהבורא יחבר בינינו אבל שום דבר לא קורה. אולי אפשר לעלות לרמת הפועל, לבקש שאני אהיה זה שמפעיל ואז משהו ישתנה?
איך אתם יכולים לחייב את הבורא לחבר ביניכם? תחשבו על זה, כי זה העיקר, איך אנחנו מחייבים את הבורא לחבר בינינו. הוא שבר אותנו ואנחנו דורשים ממנו שיחבר בינינו. וכשאנחנו נצליח בדרישה שלנו שהוא יחבר בינינו, זה נקרא "נצחוני בני". אני שברתי אותם והם מבקשים שאני אחבר אותם. זה כל העניין.
ומה קורה בין השבירה לחיבור? אנחנו מכירים את הבורא. בכל צעד ושעל שאנחנו עוברים משבירה לחיבור, בכל הדרך הזאת, אנחנו צריכים להבין מי אנחנו, מיהו הבורא, איך אנחנו מתחברים, טועים או לא טועים, מבררים את הדברים האלה, ומבררים על ידי מה אנחנו יכולים להתחבר. כוח ההשפעה הוא לא בנו, אין לנו. אנחנו פונים אליו, מבקשים, דורשים, "תסדר לנו את זה בבקשה, אנחנו רוצים את זה, אנחנו רוצים כדי להיות מחוברים, כדי לגרום לך בזה נחת רוח, אנחנו רוצים לחזור למצב של אדם הראשון ששם היה הוא ושמו אחד, והיינו יחד ואיתך בדבקות הסופית". כך אנחנו עוברים את השלבים האלו של התיקון. אז תראו עד כמה הוא מסדר לכם בכל רגע ורגע תנאים חדשים, אומנם יותר קשים יכול להיות, ואתם צריכים לבקש ממנו, רק לדרוש ממנו, "תחבר, תחבר בינינו". זה מה שהעשירייה צריכה לעשות.
ואז הבורא פועל על העשירייה הזאת, תמיד. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. זה כמו שאתם נמצאים במחבת על הגז, על האש, והכול תלוי איך אתם מסובבים את עצמכם על פני האש, כך אתם מכינים את עצמכם, אבל האור העליון נמצא ופועל מכל הצדדים. רק הכול תלוי איך אנחנו רוצים להיות מחוברים, והאור העליון במידה שאנחנו מתחברים בינינו, לפי זה הוא פועל. לכן הכול תלוי בהכנה.
תלמיד: אנחנו יכולים בתפילה לציין את שמות החברים שהגיעו להכנה דהכנה כדי לתת התפעלות ליתר החברים?
אתם יכולים לעשות כול מה שאתם מחליטים, מרגישים, שזה יעזור לכם בפנייה יותר מועילה לבורא. בסופו של דבר הכול הוא בתפילה, בפנייה.
שאלה: מה הקבוצה צריכה להוסיף למאמץ הקולקטיבי שלה כדי להגדיל את ההשתוקקות והאהבה כלפי הבורא יום יום?
הקבוצה צריכה להוסיף השתוקקות ואהבה יום יום. לעומת אתמול לחפש מה אנחנו יכולים להוסיף היום. להוסיף דרישה לבורא, להוסיף הרגשה, הבנה, הכרה, שבלי בורא לא נוכל. שהוא בעצם הראשון והוא האחרון, הוא שבר את הכלי שלנו, הוא חייב להקים לנו אותו.
שאלה: אמרת לקרוא ולקרוא שוב בינינו את מאמרי "שמעתי". כשאנחנו חולקים בינינו את הידיעות שלנו, הדעות שלנו, אנחנו יכולים לבלבל אחד את השני, וזה לא מסוכן לנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו?
אנחנו לא כל כך מדברים בינינו על מה שכל אחד מרגיש ומבין, אנחנו מדברים איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו. זאת אומרת, אני לא מסתכל בפנים מה שיש לי בפנים, אני מסתכל על נקודת החיבור שיש מחוצה לי לחברים, על זה יותר מדברים.
קריין: אולי לעזור להמשיך את השאלה של החבר. הוא התייחס לזה שאנחנו קוראים בינינו את מאמרי "שמעתי" במשך היום.
כן.
שאלה: ואז הוא שואל, כשאנחנו קוראים את המאמר ואחר כך מדברים ומשתפים בינינו איזה הבחנות יש לנו לגבי מה שקראנו. האם ההבחנות הפרטיות שלי יכולות לבלבל את החברים, מה אני הבנתי מהמאמר של "שמעתי"?
יכול להיות שזה מבלבל אבל זה גם מקשר. ואי אפשר שאנחנו נדבר בצורה יפה וסופית כזאת מבוררת לדבר בינינו, לא. אלא מה לעשות אנחנו כולנו בשבירה, כל אחד מדבר מתוך כלים שבורים, אף אחד לא מתוקן ולא צודק ולא צדיק אבל בכל זאת אנחנו צריכים להבין את זה ולהתייחס זה לזה בצורה נכונה, זה הכלי שלנו.
אם החבר שלי מדבר שטויות, אז אני צריך קודם כל לראות בזה שני דברים, קודם כל וודאי שזה טבעי שהוא מדבר שטויות, גם דבר טבעי שאני שומע ממנו שטויות, וגם דבר טבעי שבצורה כזאת אנחנו עדיין מתייחסים זה אל זה כי אנחנו נמצאים בשבירה.
אני עוד לא שמעתי מאימא שהתינוק שלה הוא טיפש, באמת, אף פעם שלא שמעתי, אלא ההיפך, הוא חכם, הוא מבין, הוא מרגיש, הוא ממש משתדל לענות לי בכל התנועות, הוא עוד לא יודע לדבר, אבל ממש תראו איזה עיניים, איזו הבעת פנים, תראו מה שאימא חושבת, אתה מסתכל על חתיכת הבשר הזה, אתה חושב שהוא ממש כמו שאתה קונה בחנות חתיכת בשר, ככה הוא נראה, וכמה היא מתפעלת ממנו.
זאת אומרת, הכול תלוי באהבה, אז אם אתה מסתכל על החבר שלך ואתה מבין שאתה רואה בו כל מיני צורות שדוחות אותך, זה האגו שלך לא נותן לך לראות את היופי שבחבר, כי אם במקומך הייתה כאן צורת הבינה, אימא עילאה, אז היא הייתה מתפעלת ממנו כמה הוא יפה וחכם התינוק הזה, וכמה הוא גדל, ואתה כך.
אז אנחנו צריכים בכל זאת לראות דברים שליליים ולתאר לעצמנו דברים חיוביים שצריכים להיות, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", בפער בין מה שאני מתאר באגו שלי, במלכות, ומה אני יכול לתאר ברצון להשפיע שלי, בבינה, אם אני מכסה, עושה סנדוויץ' מלכות ובינה, אז אני מתוך זה גדל ומעלה גם את החבר, וכך אנחנו מתקנים את עצמנו, לכן זו העבודה שלנו.
שאלה: באיזו מידה אם נפתח יחס נכון לאמת למעלה מהדעת זה יכול לקרב את העולם למצב של שלום?
למעלה מהדעת זה באמת מביא אותנו לשלום, "שלום" זה שלמות, לא יכול להיות שלום שאנחנו כמו שאנחנו עכשיו רוצים שם לחתום על איזשהם מסמכים על אקלים, על כל מיני דברים האלה, או על שלום, זה מובן, שאין בזה שום מושג שלום. "שלום" זה נקרא שלמות, שאנחנו מתארים לעצמנו מצב הבא שאליו אנחנו רוצים להגיע, ואנחנו מסכימים על צעדים כדי להגיע למצב הזה, ולמצב הזה אנחנו קוראים מצב השלם, "שלם" זאת אומרת שאנחנו משלימים זה את זה, מוותרים כל אחד, כדי בקשר בינינו לבנות מצב יותר שלם ואז הוא נקרא "שלום".
שאלה: איך אנחנו יכולים להיות שמחים גם בתקופה של השתוקקות וגעגוע?
יש כזה מאמר אולי בהקדמה לתלמוד עשר ספירות, שהאדם מקבל מכות, הוא אומר כמה חבל שנתן לי חמש מכות ולא עשר מכות, או עוד כאלה דברים.
אם אני יודע שעל ידי המכות האלו אני מרוויח, אם אני יודע שעל ידי הדמעות האלו אני מתקדם, מתקרב, אז בשבילי המכות האלו והדמעות האלו זאת תרופה, כמו שאנחנו משלמים לרופא שעושה ניתוח, והוא פותח את הגוף ומתחיל שם לעשות כמו איזו מכניקה, איש מכונות עושה במנוע, כך הוא עושה במנוע שלי כל מיני דברים, חותך, וזורק, ומחבר, אבל אנחנו מבינים שכך צריך להיות, לכן על הסבל הזה אנחנו משלמים, ומתחשבים רק עם התוצאה מהעבודה.
יש לנו הרבה כאלה דברים בחיים, ואם אני הולך ללמוד עכשיו, נגיד אני למדתי עשרים שנה, אז מה יש לי בחיים האלה בעשרים שנה, אני נהניתי מזה? ודאי שלא, אלא בשביל מה? כדי שאחר כך אני אוכל להשתמש בזה, אותו דבר כאן, אי אפשר אחרת לעשות.
תלמיד: לפעמים אני ממש משתגע בגלל שהבורא שבר אותי, ואני רוצה להיות מתוקן, אני רוצה להיות בקשר מתמיד איתו, ואני לא רוצה להיות נפרד ממנו אפילו לשנייה אחת, ואני רוצה בזה, והוא חייב למלא אותי.
יפה, ואתה מגיע למצבים שהוא כן יכול לעשות את זה? לפי מה שאני מבין בבורא הוא מוכן, רק הבעיה שאין לך כלי, מה תעשה?
תלמיד: איך יכול להיות לי כלי?
רצון נכון, "כלי" זה נקרא אני רוצה להתמלאות במה שהבורא רוצה לתת, הבורא רוצה לתת רק כוח השפעה, כי זה מה שיש, כוח קבלה קטן קיים רק בנו, שאנחנו נרגיש כמה אנחנו מנותקים, מנוגדים, ונרצה להפוך את זה להיפך. כוח השפעה, מילוי לכוח השפעה, זה בעצם עולמו של הבורא, הפוך מהעולם שלנו.
אז צריכים להכין את עצמנו לזה, ההכנה שלנו לזה זה בעשירייה, כך כתוב בכל מקום, תראה מה שבספר הזוהר כתוב על זה כל הזמן, "ואהבת לרעך כמוך" כולם בעולם מסכימים למשפט הזה, אין לי יותר מה להביא לך, רק את הדברים שאתה יכול לקרוא אותם בכל מקום. חוץ מזה אם אתה קורא באנגלית, אז יש לך כל חכמת הקבלה באנגלית מתורגמת. אתה יכול לקחת את כל ספרי הזוהר שלנו באנגלית ולראות שם את הכול, גם להתכתב באנגלית אתם, אין לי יותר מה להגיד, אני מוכן לעזור לך בכל דבר.
תלמיד: אז אתה אומר שהדבר המרכזי זה החיבור עם העשירייה, אז אני חייב לפנות לעשירייה שלי לשרת אותם, לרצות למלא אותם ודרך הכוונה כלפי העשירייה שלי שם אני יכול להתחבר לתדר הזה שאני צריך להיות בו?
כן. דווקא בתוך העשירייה למרות שזה לא נראה לנו, זו הדרך שמביאה אותנו לעולם הרוחני. מה יש בעשירייה מהעולם הרוחני אף אחד מהם לא רוחני, כולם שבורים, כולם נראים לי שהם עוד פחות ממני, כך אוטומטי כל אחד מרגיש את האחרים והמצב הוא ידוע זה כך כל אחד ואחד, אז מה יכולה להוסיף לי העשירייה.
האמת מהעשירייה אף אחד מהם לא יכול להוסיף לי כלום, הקשר בינינו שאנחנו רוצים לבנות זה דבר חדש שלא נמצא במציאות ואותו אנחנו צריכים לבנות למעלה מהדחייה שבינינו. לכל אחד יש לו כל מיני צורות דחייה מאחרים ואנחנו צריכים להבין שחייבים להיות ברצון אחד לבורא, בהשתוקקות אחת לבורא ורק בצורה כזאת אנחנו נבנה את הכלי שהבורא יתחיל למלא אותו. ולהיות בזה עוד ועוד תנסו ככה כמה ימים ואתם תראו כמה אתם פתאום מגלים שאתם בונים מציאות חדשה, שהיא לא הייתה קיימת קודם.
שאלה: מהלימוד שלנו אני מבין שאת הבורא עצמו אנחנו אף פעם לא נגלה, רק את היחס שלו.
אתה יכול לגלות את הבורא, זה מושג שנקרא "בוא וראה". אם אתה בונה את הכלי דהשפעה ואתה עובד עמו אז אתה מגלה מה זה בורא, ובמידה הזאת אתה דבוק בו, כי אתה עשית אותו, אתה עשית אותו. הבורא לא קיים, הוא קיים רק אם הנברא עושה אותו, מזמין אותו להתגלות, אחרת הבורא לא קיים.
תלמיד: אז מה ההבדל בין כך שאנחנו מגלים את היחס שלו, לבין כך שאנחנו מגלים אותו, את הבורא?
את היחס שלו אתה יכול לגלות בלי לגלות אותו, כי הוא מסובב לך את כל המציאות. אבל אותו אתה מגלה רק אם אתה בונה תכונות שהן דומות לו, ואז אתה מגלה שבנית משהו שנקרא "בוא וראה", בורא.
שאלה: לפתוח את הלב בעשירייה למרות כל מה שיכול להתגלות בין החברים, האם זה מראה לבורא כמה אנחנו רוצים שהוא יעשה את התיקון?
קודם כל כדאי להיות עם לב פתוח בעשירייה בכל מקרה. אל תדאג שאתה אולי נותן בזה דוגמה לא נכונה או משהו, תפתח ותראה מה קורה לך. החברים יקבלו את זה לאט לאט בהדרגה, יקבלו את זה, רק תעשה את זה בצורה המקובלת.
שאלה: איך כל הזמן להיות כמו רדאר ולקלוט נכון את המציאות, ומזה ללמוד להכיר את הבורא?
לא, אני לא צריך להיות עם רדאר כלפי איזו מציאות שאני לא מכיר ולא מבין אותה. אני לא כמו אסטרונומים שמסתכלים כל הזמן בשמיים ומחפשים שם משהו בין הכוכבים, אני לא צריך כך לעבוד, גם אין לי שם מה לחפש. אני מסתכל בתוך החברה ורוצה שאנחנו כמה שיותר נתקרב זה אל זה, וודאי שכל רגע ורגע אני מרגיש כמה שאנחנו מתרחקים זה מזה, ואז אני מבין שאני נמצא בעבודה הזאת עם הבורא.
איפה אני עוד נמצא במגע עם הבורא? בזה שאני רוצה לקרב בין כל החברים, להיות "כאיש אחד בלב אחד", ובזה שהבורא כל הזמן מקשה את ליבנו ומרחיק אותנו זה מזה. בזה שמרחיק אותנו זה מזה הוא עושה את העבודה שלו, ובזה שאנחנו עושים בקבוצה עבודה הפוכה, מקרבים את עצמנו זה אל זה, אז אנחנו נמצאים כנגדו.
לכן המושג הזה נקרא "עזר כנגדו". שבצורה כזאת שהבורא מרחיק בינינו הוא עוזר לנו יותר ויותר להשקיע כוח בחיבור, עד שנצבור את כל הכוחות האלו והוא יאמר "נצחוני בני", ואנחנו נגיע לחיבור ולגילוי הבורא בינינו.
שאלה: מה זה אומר שהבורא מתעסק בנו, מהי עבודת הבורא?
הוא מתעסק בנו כל הזמן, הכול תלוי ברגישות שלנו. ככול שאנחנו רוצים בקשר בינינו לבנות את דמות הבורא, כוח השפעה, אהבה, חיבור, השתתפות, כך מתוך זה אנחנו נתחיל להרגיש שהוא נותן לנו גם כן כוחות כנגד, מעורר את האגו שלנו, "בראתי יצר הרע".
ואז בהתקשרות בינינו, שרוצים להתקשר נגיד כי אמרו לנו שזה הפתרון לחיים שלנו, אנחנו גם כן מרגישים עם כל זה עד כמה אנחנו הפוכים ולא רוצים. ואז בשני הכוחות האלה, אחד שאנחנו צריכים להתקרב זה אל זה כי בזה אנחנו קרובים לבורא, ושני שאנחנו מקבלים דחייה זה מזה כי כך עושה לנו הבורא, הוא רוצה להביא אותנו למצב שאנחנו נגביר את כוח החיבור בינינו, עד שיהיה לנו כוח דחייה ולמעלה מזה כוח חיבור בצורה מספקת למדרגה הרוחנית הראשונה, ושאנחנו נתמיד בזה.
ואז בין שני המצבים האלה דחייה וחיבור, זה נקרא כוח ההתנגשות, כוח העביות שבמדרגה, ולמעלה מזה כוח החיבור שזה נקרא צמצום, מסך ואור חוזר שבמדרגה, שאנחנו נכללים משני הדברים האלה, אנחנו נתחיל לגלות מגע עם הבורא. מתוך זה נתחיל להבין איך אנחנו יכולים להיות קשורים אליו.
אתם מרגישים איך אנחנו לאט לאט בונים את היחס שלנו לבורא, בונים את הקשר בינינו ולבורא. והעניין של העבודה הרוחנית שלנו, יותר ויותר מתקרב לעבודה בפרצוף רוחני.
שאלה: למה יש כל כך הרבה צורות לרצון לקבל?
אנחנו צריכים ללכת למבנה של אדם הראשון. יש שם ארבע בחינות, אחר כך עשר ספירות, אחר כך עשר הספירות האלה נחלקות לספירות דהשפעה וספירות דקבלה ומעורבות ביניהן, עד שאנחנו מגיעים לשבירה שביניהן, וכשמגיעים לשבירה שביניהן אז הן נמצאות בערבוביה ביניהן, ובהתקשרויות שונות. ואז אנחנו צריכים לתקן אותן, את הבחינות האלו.
איך אנחנו מתקשרים? לפי התכונות שבהם ולפי כמה שהם יכולים להיות למעלה מהתכונות שלהם. לכן יש לנו כאן הרבה הרבה מאוד מצבים. התכונות הן לא רבות, אלא יש הרבה מצבים, ואנחנו צריכים להשתדל לכוון את כל המצבים האלו לחיבור בינינו. מאיפה יש הרבה? מזה שהכלי שרוצה להגיע לדביקות בבורא חייב להיות שבור לחלקים מאוד מאוד מאוד קטנים. וחוץ מזה הוא צריך להיות מעורבב, כדי שאנחנו נעשה עבודת בירור מה מתאים לזה ולזה ולזה. ואחר כך איך אנחנו מתחילים לחבר את אלו עם אלו ועם אלו.
זה כמו שאתם נמצאים לפני ארגז גדול עם כל מיני ג'ולות, קוביות קטנות וכן הלאה, יש שם מיליון כאלו, ואז אתם מתחילים למיין אלו עיגולים, אלו ריבועים, אלו משולשים ואלו כאלו ואלו כאלו. ואז אחרי שאתם מתעסקים בזה אתם מתחילים להבין למה הם כל כך שונים, דווקא כדי שהם יתחברו ביניהם. אבל במה כל אחד יכול להתחבר? אחרי שאתם עושים את המיון הזה, אתם מבינים שאף אחד לא יכול להתחבר לשני.
אז מה יהיה? רק בכך שכל אחד מבטל את עצמו כלפי השני, בנקודת הביטול ביניהם, הם יכולים להתחבר, אחרת יש שפיצים ביניהם וחיבור לא יכול להיות. אז כל אחד מתוך השפיץ שלו שלא רוצה להתחבר לשני מוכן לעשות שקע, "בבקשה תכנס בי אני מוכן לקבל אותך". והשני גם כן עושה ככה, מוכן לקבל את הראשון.
ואז בצורה כזאת זה נקרא "הכרת הרע", זה כבר מצב גדול מאוד, גבוה מאוד. שהם מבקשים כוחות תיקון שייתנו אפשרות לכל הצורות האלו שבארגז הגדול להיות מחוברות זו עם זו. ואז כשהם מתחילים להתחבר הם מבינים שהם לא יודעים איך להתחבר, איפה אני אחפש את בן הזוג שלי עכשיו להתחבר עימו, והוא עימו ועימו, איך לעשות את זה? אז מתחילה להיות עבודת בירור, ואחר כך עבודת תיקון, וכך אנחנו בסופו של דבר מתחברים.
כל זה בתנאי שאנחנו לא זורקים את הקשר בינינו, אלא בכל זאת מבינים שהעתיד שלנו הוא בחיבור הפנימי שבינינו. אני לא צריך לאהוב את הפנים שלו, צורת הביטוי שלו, השפה שלו וכן הלאה, לא, אני רוצה רק לאתר לעצמי איפה יש בו רצונות כאלה שאני יכול למלא אותם, וגם לפתוח את עצמי למי שרוצה למלא אותי, זה הכול. ואז יוצא שמצד אחד של הבריאה נמצא הבורא ומעביר דרכינו את כל המילויים, ואנחנו מחוברים בינינו ודרכנו כל האור הזה זורם ועולה חזרה לבורא, בעל מנת להשפיע לו, וכך אנחנו נמצאים כלולים בו.
שאלה: אומרים לנו שהבורא קבוע, איך התפילות שלנו משפיעות על כוח קבוע?
לא, הבורא בעצמו ודאי שאין עוד מלבדו, הוא כוח קבוע, ואנחנו לא יכולים לגרום לו שום דבר. אבל אנחנו משפיעים על עצמנו בתפילות שלנו, על עצמנו, זה הפירוש של המילה "להתפלל". להתפלל בעברית זה נקרא שאני דן את עצמי, אני מתקן את עצמי, אני מקרב את עצמי לבורא, זה נקרא "להתפלל", זה מושג התפילה.
זה לא שאנחנו מבקשים ממנו, אין לנו ממי לבקש, הוא כולו טוב ומיטיב מלכתחילה, אתה לא יכול לעשות לו שום דבר. אלא אתה מכין את עצמך לקבל ממנו, זאת בעצם התוצאה של התפילה, שאתה הופך להיות ראוי לקבל ממנו תיקונים ומילויים.
שאלה: איך אפשר לתאר נכון את מטרת הבריאה להיטיב לנבראים אם מלכתחילה אנחנו בתפיסת מציאות לא נכונה?
ודאי שאנחנו לא מבינים מהי מטרת הבריאה, ולא נותנים לנו לראות את זה, כי לא היינו יכולים להבין ולהשיג את זה. העניין הוא שאם עכשיו היינו מרגישים ומבינים את הצורה של מטרת הבריאה, את הצורה של גמר התיקון, אז כולם היו בורחים. כולם היו בורחים. כי זה נקרא שאני עובד עבור כולם ולא דורש לעצמי שום דבר, ואני מוכן להיות מסור ומשרת לכולם ללא שום פיצוי. רק בזה אני רואה את העבודה שלי, את המטרה שלי, את החיים שלי. ולכן כך אנחנו צריכים להתקדם.
אומנם אני מספר על זה אבל אני לא מפחד שתברחו כי אתם תשכחו את זה מייד. אבל בכל זאת להתקרב למצב הזה בפועל, זאת אומרת לוותר על הכול, על כל רגע הבא, לזה אנחנו צריכים כוח עליון, אור עליון, ואז נהיה מוכנים. לכן זה נסתר מאיתנו וברוך ה', טוב מאוד שהבורא מסתיר מאיתנו את העולם הרוחני, כי אחרת לא היה לנו סיכוי בכלל להגיע אליו, כי האגו שלנו היה ממש מראה לנו, תראו מה רוצים לתת לכם, את זה אתם רוצים? בוודאי שלא היינו רוצים את זה והיינו מסכימים עם האגו במאה אחוז. אז ההסתרה היא בשבילנו, זה תיקון.
זה כמו ילד שהולך לכיתה א' בבית ספר, הוא לא יודע שלפניו עוד עשר שנים, הוא לא יכול לתאר מה זה עשר שנים, הוא לא מסוגל. אבל אם היה מסוגל מה היה אומר להורים? אתם לא סיפרתם לי שעוד עשר שנים אני צריך עכשיו ללכת כך יום יום? מה זה, זה בית סוהר, אני לא רוצה ללכת לשם. יש לי חצר, אני משחק שם בכדור שלי, ובעוד כל מיני דברים, מה זה נקרא שאני צריך ללכת לבית ספר ולשבת שם כל הזמן. לכן כל הדברים האלה נסתרים מאיתנו, כל מה שנסתר זה לטובתנו.
שאלה: שמעתי קודם שדיברת על השכל המשותף. מהו השכל המשותף שבו צריכה להשתמש העשירייה ביחס לבורא?
אין לנו עדיין שכל משותף. שכל משותף, רגש משותף זה מה שמגיע לנו אחר כך כשאנחנו מתחילים להתחבר בינינו ולבנות ספירות של הפרצוף. עוד מעט.
שאלה: האם אנחנו מקבלים כוח להשפיע כאשר אנחנו מתקנים את כוונתנו להשפעה? האם אנחנו יכולים בעצם לקבל כוח השפעה כאשר עדיין הכוונה שלנו היא רק לעצמנו?
או שזו שאלה ערמומית כזאת או שמי ששואל אותה לא כל כך מבין מה הוא שואל. אנחנו צריכים ללכת בצורה פשוטה, להשתדל לבקש כוח השפעה בכל דבר שאפשר ולא לעשות עליו חשבון. כי אם אני נכנס כשאני עושה חשבון לכוח השפעה, אז אני הורס אותו. הוא צריך להיות באמונה למעלה מהדעת. ברגע שאני רואה שאני נמצא בבירורי ההשפעה, אז אני צריך להתעלות למעלה מזה להשפעה ללא בירור. אני לא יודע איך להגיד את זה, אין לי מילים כרגע.
שאלה: אם אנחנו בונים את הבורא, כלומר אם הוא עדיין לא קיים, אז ממי אנחנו מבקשים?
זה לא שאנחנו בונים את הבורא ובינתיים הוא לא קיים, אז מה קיים? ודאי שהבורא במילה "בוא וראה", שאנחנו צריכים לבנות אותו מההשפעה שלנו, לא קיימת הצורה הזאת. אבל בכל זאת קיים כוח עליון שאליו אנחנו פונים ועל ידו אנחנו בונים את הכוח העליון הזה בנו. במידה שהוא נמצא בנו אנחנו על זה מדברים "בוא וראה". בדרך כלל כשאני אומר א-לוהים, כל מיני שמות כאלה, אז אני פונה לכוח שנמצא למעלה ממני. כשאני פונה לבורא, כשאני מתכוון לבורא, אני כבר מדבר על כוח שפועל בי ובונה בי את תכונת ההשפעה, בוא וראה.
שאלה: האם תנאי יציאה משבירה זו הרגשה משותפת אחת לכולם?
לא, אנחנו לא יוצאים מיד ויחד מהשבירה אלא כל אחד לפי היגיעה שלו אפילו שזה בעשירייה אחת.
שאלה: איך אנחנו מבררים בעשירייה אם אנחנו טועים או לא טועים?
זה לא חשוב לנו אם אנחנו טועים או לא טועים, העיקר שבודקים את היגיעה, עד כמה משקיעים ולא כמה אנחנו מצליחים. יכול להיות בן אדם מאוד לא מוצלח מבחוץ, אבל הוא עושה המון עבודה פנימית ולא נותנים לו להרגיש שהוא מצליח. יש כל מיני תפקידים במערכת אדם הראשון לכל אחד מאיתנו, ולכן אנחנו לא יכולים לראות כמו בעבודה שלנו בעולם הזה, שאני עושה כך וכך, מקבל דרגה, עושה עוד כך וכך, מקבל תוספת תשלום. זה לא חייב להיות.
שאלה: האם פעולה היא רוחנית אם היא מקרבת אותי לתפילה?
כן, ודאי.
תלמיד: אז איך אפשר להפוך כל פעולה בעולם הזה לתפילה?
בדרך כלל אם אנחנו משתדלים להתחבר בינינו בעשירייה, אז מהר מאוד אנחנו מבינים שחוץ מתפילה אין לנו שום פעולה, וכל הפעולות שקדמו לזה היו כדי להביא אותנו תפילה.
שאלה: במצב של תינוק צריך רק לשמח את אמא. איזה פעולות במצבים שמתחדשים בעשירייה אנחנו צריכים לעשות בשביל לשמח את האמא הרוחנית?
לשמח את הבורא אנחנו יכולים רק לפי השתוות הצורה, במידה שאנחנו נמצאים בכוחות השפעה, בכוחות הבינה. זה העניין.
שאלה: האם הבורא רוצה רק את הבקשות שלנו לחיבור בינינו או שהוא רוצה שנבין את מהות החיבור, את צורת החיבור הנכונה?
מהות החיבור לא כל כך ניתנת לנו מיד, עכשיו. צריכים לגדול יותר ויותר כמו שילדים גדלים, ומתחילים להבין איפה הם נמצאים, מה הם עושים ומי הם בעצמם. אלא כל העבודה שלנו צריכה להיות בזה שאנחנו מעריכים את המצבים שלנו, מבינים שהבורא מועיל כאן, מוליך אותנו. וזו בעצם העבודה, להודות לבורא על זה שהוא מוליך אותנו.
אינטרנט: יש עוד שאלות שהגיעו ולא הספקתי להכין.
בסדר. תסביר לנו מה אתה מכין בשאלות?
אינטרנט: מגיעות הרבה מאוד שאלות, לחלקן יש תרגום אוטומטי וצריך לתרגם בצורה יותר מדויקת, יש גם צוות של אנשים שעוזר במקרה הצורך. ממיינים את השאלות לפי הסדר, כמו שאתה בדרך כלל עושה לפי קבוצות רחוקות או קרובות, שאלה אחת מכל עשירייה, ולפעמים אם יש זמן אז יותר. וממיינים גם לפי התוכן, שואלים רק לפי הדברים שמדברים ודברים יותר כלליים משאירים לסוף.
בסדר. אני רוצה לדעת, רוצה לשאול את הנשים, איזה חלק מהן משתתף בשיעורי ה"פתיחה", נגיד עכשיו בחצי השני של השיעור, כמה נשים בדרך כלל נשארות לחצי השני הזה וכמה עוזבות. וגם מהגברים, כמה נשארים וכמה עוזבים. יכול להיות שצריכים ללכת כבר לעבודה או לעוד כל מיני סידורים, זה לא חשוב, לא ניכנס עכשיו לסיבה, אבל בואו נעשה משאל עם.
קריין: התוצאות שהתקבלו בהצבעה הן שהרוב המוחלט, גם של הנשים וגם של הגברים נשאר ללמודי ה"פתיחה". אצל הנשים בערך כ-340 נשים נשארות ו-100 עוזבות. אצל הגברים 780 נשארים ו-125 עוזבים. זאת אומרת הרוב המוחלט נשארים לפתיחה.
(סוף השיעור)