שיעור בוקר 12.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב',

חלק ז', עמ' 487, דף תפ"ז, אותיות ד' – ז'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', דף תפ"ז, עמוד 487, אות ד'.

אות ד'

"והענין יותר מבואר, הוא זה, כי הנה נתבאר, שמהמלכים האלו נתבררו הבחינות הראויות לעתיק ולא"א ולאו"א דאצילות, ואמנם מהאחורים שלהם היה קצת שבירה בהם, אך לא מיתה ממש שהיא הקליפה, זולתי המעטת אור, וע"י כן אותם האחורים נפלו למטה ממקומם בקדושה עצמה, ואין בהם סיגים ממש שהם המיתה. אכן בחלק זו"ן דאצילות, אע''פ שכל בחינות המלכיות שבכל ספירה מהם נתבררו מאלו המלכים של שם ב"ן הנ"ל, הנה נשאר בהם קצת ניצוצות שלא נתבררו והם מעורבים תוך הקליפות והסיגים, ולכן באלו שייך בהם מיתה ממש. ונמצא כי כל הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן לבד ולא מאמא ולמעלה."

קריין: שוב אות ד'.

"והענין יותר מבואר, הוא זה, כי הנה נתבאר, שמהמלכים האלו נתבררו הבחינות הראויות לעתיק ולא"א ולאו"א דאצילות," זאת אומרת לג"ר דאצילות. "ואמנם מהאחורים שלהם היה קצת שבירה בהם, אך לא מיתה ממש שהיא הקליפה, זולתי המעטת אור, וע"י כן אותם האחורים נפלו למטה ממקומם בקדושה עצמה, ואין בהם סיגים ממש שהם המיתה." זאת אומרת אפילו שנפלו חלקים מג"ר לתוך ז"ת, אבל הם נמצאים באור החסדים, זאת אומרת אין בהם שבירה. אכן בחלק זו"ן דאצילות, אע''פ שכל בחינות המלכיות שבכל ספירה מהם נתבררו מאלו המלכים של שם ב"ן הנ"ל, הנה נשאר בהם קצת ניצוצות שלא נתבררו והם מעורבים תוך הקליפות והסיגים, ולכן באלו שייך בהם מיתה ממש. ונמצא כי כל הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן לבד ולא מאמא ולמעלה."

זה מבנה של עולם האצילות, שקליפות נאחזות בזו"ן, זעיר אנפין ומלכות דאצילות, והג"ר דאצילות הוא נקי לגמרי מכל הקליפות.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"מהאחורים שלהם היה קצת שבירה וכו' ואין בהם סיגים ממש: פי' אע"פ שגם הג"ר דאצילות לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון, מ"מ אין זה נותן שום אחיזה לקליפות, משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו ממדרגה גבוה למדרגה שפלה." מה שהוא אומר לנו כאן "ג"ר דאצילות" הכוונה היא ג"ר דנקודים. בהרבה מקומות הם לא כל כך מדייקים. כי איפה הייתה השבירה? באצילות לא הייתה שבירה אלא בעולם הנקודים.

הוא אומר כך, "אע"פ שגם הג"ר דאצילות" ג"ר דנקודים, "לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון," שדווקא זה סימן של גמר התיקון, שלא כל האחוריים מיתקנים ומעלים אותם "מ"מ אין זה נותן שום אחיזה לקליפות," למה? משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו ממדרגה גבוה למדרגה שפלה." מג"ר לז"ת. "מה שאין כן הז"ת דנקודים שנק' זו"ן, הנה יש בהם סיגים" רצון לקבל על מנת לקבל "ממש, כמ"ש לעיל, כי ע"כ מתו ונפלו לעלמין דפרודא, ולכן כיון שלא נבררו אלו הכלים לגמרי, אלא שנשארו הרבה סיגים בתוך הקליפות, הנה כשיעור הזה שהם תופסים ברשותם מהכלים דז"ת הללו, הרי יש להם אחיזה גם בזו"ן, כמ"ש זה היטב במקומו.

הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן ולא מאמא ולמעלה: כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, כי רק מהכלים דז"א נשארו חלקים בלתי מבוררים תוך הקליפות, וע"כ יש להם אחיזה בו, משא"כ מאמא ולמעלה לא נפל כלום לחלקם של הקליפות. וע"כ אין להקליפות אחיזה כלל מאמא ולמעלה."

סך הכול זה מה שהוא רוצה להגיד, שמג"ר דנקודים לא נפל שום דבר לקליפות, אלא רק מז"ת. ז"ת נשברו. והג"ר דנקודים, כתר ואבא ואימא התבטלו מתפקידם, מגדלות, וחזרו לקטנות. ובגדלות שלהם כבר יש פגם כי הם גרמו לשבירה. לא שהם בעצמם התערבו אבל גרמו לשבירה, ולכן כדי להביא אותם לתיקון צריכים כבר לתקן גם את הזו"ן ודאי, וגם את הקשר בין זו"ן לג"ר דנקודים, או את הקשר של זו"ן לג"ר דאצילות.

שאלה: מה ההבדל בין סיגים לקליפות?

סיגים זה מהמילה ס"ג, שנופלים אורות קטנים לעל מנת לקבל, לכלים, ואז אנחנו צריכים לברר אותם ולהעלות אותם למעלה. עוד נלמד, דווקא בחלק הזה יהיה לנו הסבר.

תלמיד: אמרת בשיעור שעבר או לפני כן שכתוב באות ב' שסיגים זה רצונות לא מבוררים עם רצון לקבל שצריך בירור, לעומת קליפות שזה רצון לקבל מבורר.

שבָרור שזו קליפה, כן.

אות ה'

"והנה ידעת כי ז"א שרשו אינו רק ששה ספירות אלא שאח"כ נתגדל ונעשו לו יו"ד ספירות. וכן המלכות, שרשה נקודה א' ונעשית אח"כ בת י"ס. הרי כי שרשם בתחלה אינם רק שבעה מלכים בלבד: ו' בז"א וא' בנוקבא. ואלו הם נאחזים בב' אותיות של השם האחרונות, שהם ו"ה, ושני אותיות אלו הם בגימטריא י"א. ואלו הם סוד י"א סמני הקטורת: י"ס פנימית וא' מקיף. ואע"פ שהמקיף כולל י"ס ג"כ, נקרא אחד."

נראה מה הוא מוסיף לנו. זאת אומרת, כמה הבחנות יש לנו לתקן? או מקטנות דעולם הנקודים, שזה זו"ן, ו"ק ונקודה, או בגדלות דעולם הנקודים, שזה ממש עשר הספירות.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ז"א שורשו אינו רק ששה ספירות: כי כשנולד הוא חסר ראש, שהוא ג"ר הנקרא חב"ד, ואין לו אז אלא ו"ק שהם חג"ת נה"י לבד. ומלכות אין לה אלא המלכות שלה, וחסרה כל הט"ס הראשונות. ולפיכך אין להם להס"א שום יניקה מראש דז"א, שהרי בזמן הקטנות אין לו ראש.

ויש בדברים אלו ענין רב, כמו שיתבאר להלן בע"ה, וכאן נבאר רק טעם הדבר למה יצא ז"א בחסר ג"ר, ובאמת אפילו בשעת גדלות אין לו יותר מששה כלים חג"ת נה"י, ומ"ש הרב שאז יש לו עשר ספירות, אין הפירוש שנתוספו לו ג"ס הראשונות שהן כח"ב, אלא רק שהחג"ת שלו של הקטנות מתגדלים ונעשים לו לחב"ד והנה"י דקטנות מתגדלים ונעשים לו לחג"ת, ונתוספו לו רק הג"ס תחתונות שהם נה"י. הרי שאפילו בשעת הגדלות אינו משיג לג' כלים הראשונים כח"ב ומתוך שזה עיקר גדול בהחכמה, צריכים להבינו ממקורו דבר בטעמו.

ונודע, ששורש הז"א יצא בהנקודים, המכונה הוי"ה דב"ן, שהוא פרצוף מ"ה המכונה ישסו"ת שיצא מנקבי העינים. והנך מוצא בפרצוף הזה חידוש גדול במשונה מכל פרצופי א"ק הקודמים, כי בהם יצאו הגופים בע"ס ועשר הכלים, וכל גוף מתחיל מכלי דכתר, כמ"ש במטי ולא מטי ע"ש. אבל בפרצוף זה שיצא מעינים, מתחיל הגוף מדעת, ואין בהם זכר מג"ס הראשונות כתר חכמה בינה. ומלבד זה, יש שינוי גדול בהע"ס דראש עצמו, כי עד כאן יש רק ראש אחד לכל פרצוף, ובפרצוף העינים, יש ג' ראשים להפרצוף: הא', הוא ישסו"ת, העומד מטבור דא"ק ולמעלה עד החזה. הב' הוא הכתר של הנקודים. הג' הם או"א דנקודים."

קריין: שוב אות ה' "אור פנימי".

לאט לאט עוקבים אחרי הטקסט, לא לרוץ. הדברים האלה הם מאוד חשובים, זה שייך לשבירה. כל מה ששייך לשבירה מאוד חשוב לנו.

קריין: שוב אות ה' "אור פנימי".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ז"א שורשו אינו רק ששה ספירות: כי כשנולד הוא חסר ראש, שהוא ג"ר הנקרא חב"ד, ואין לו אז אלא ו"ק שהם חג"ת נה"י לבד." גלגלתא ועיניים. כולם מסתכלים בתוך הספר, מחזיקים אצבע על הטקסט. "ומלכות אין לה אלא המלכות שלה, וחסרה כל הט"ס הראשונות. ולפיכך אין להם להס"א שום יניקה מראש דז"א, שהרי בזמן הקטנות אין לו ראש.

ויש בדברים אלו ענין רב, כמו שיתבאר להלן בע"ה, וכאן נבאר רק טעם הדבר למה יצא ז"א בחסר ג"ר, ובאמת אפילו בשעת גדלות אין לו יותר מששה כלים חג"ת נה"י," למרות שבגדלות נתווסף חב"ד. יש לו חג"ת נה"י, בגדלות מגיע גם חב"ד, אז למה אין לו יותר כלים? ומ"ש הרב שאז יש לו עשר ספירות, אין הפירוש שנתוספו לו ג"ס הראשונות שהן כח"ב, אלא רק שהחג"ת שלו של הקטנות מתגדלים ונעשים לו לחב"ד והנה"י דקטנות מתגדלים ונעשים לו לחג"ת, ונתוספו לו רק הג"ס תחתונות שהם נה"י."

אז מה? בכל זאת נתווספו. מה ההבדל אם התווסף חב"ד חדש, או שחג"ת שהיה נעשה לחב"ד ונה"י נעשו חדשים, עדיין אותה שאלה.

"הרי שאפילו בשעת הגדלות אינו משיג לג' כלים הראשונים כח"ב ומתוך שזה עיקר גדול בהחכמה, צריכים להבינו ממקורו דבר בטעמו." אותו דבר יש לנו בחיים שלנו. לתינוק יש ראש? יש. ורגליים? יש. אבל הוא לא יכול להשתמש בהם, אז כאילו שאין. כשאנחנו אומרים יש או אין, זה כלפי השימוש, עשר ולא תשע ולא אחד עשרה, רק כלפי השימוש.

"ונודע, ששורש הז"א יצא בהנקודים, המכונה הוי"ה דב"ן, שהוא פרצוף מ"ה המכונה ישסו"ת שיצא מנקבי העינים. והנך מוצא בפרצוף הזה חידוש גדול במשונה מכל פרצופי א"ק הקודמים, כי בהם יצאו הגופים בע"ס ועשר הכלים, וכל גוף מתחיל מכלי דכתר, כמ"ש במטי ולא מטי ע"ש. אבל בפרצוף זה שיצא מעינים, מתחיל הגוף מדעת, ואין בהם זכר מג"ס הראשונות כתר חכמה בינה. ומלבד זה, יש שינוי גדול בהע"ס דראש עצמו, כי עד כאן יש רק ראש אחד לכל פרצוף, ובפרצוף העינים, יש ג' ראשים להפרצוף: הא', הוא ישסו"ת, העומד מטבור דא"ק ולמעלה עד החזה. הב' הוא הכתר של הנקודים. הג' הם או"א דנקודים."

הב' עומד מטבור עד סיום התפארת למטה מטבור, וזה נקרא כתר דנקודים ואחר כך אבא ואימא דנקודים למטה מהם, מסיום התפארת עד הפרסא. המקומות האלה, אנחנו מבינים אותם או לא? מטבור ולמעלה, הוא אומר כך בכוונה כי זה ראש, ממטה למעלה מטבור עד החזה עומד ישסו"ת. מטבור זה אמצע תפארת עד סוף התפארת שם עומד כתר דנקודים ומסוף התפארת ומטה, שם עומדים אבא ואימא דנקודים ותחתם עומד גלגלתא עיניים דזו"ן עד הפרסא. ולמטה מפרסא בינתיים מקום ריק, מצומצם.

הוא מסביר לנו את המבנה של עולם הנקודים שכבר כל כך דברנו עליו. תציירו לעצמכם. תראו בספר שלי מה שאני ציירתי, ממש אי אפשר לקרוא. אני אשרטט (ראו שרטוט מס' 1). יש לנו את טבור הכללי, מטבור ומעלה עד החזה זה נקרא ראש, ישסו"ת. למעלה מטבור זה טעמים דס"ג, מתחת לטבור זה נקודות דס"ג שהתערבו עם בחינה ד' ועשו צמצום ב'. למטה מישסו"ת עד הסוף התפארת, זה כתר דנקודים. ולמטה מכתר דנקודים יש לנו אבא ואימא דנקודים, ולמטה מאבא ואימא דנקודים זה זו"ן דנקודים. הכול בגלגלתא ועיניים. ומתחת לזה זה מקום ריק, צמצום ב'.

שרטוט מס' 1

שאלה: איפה תפארת?

שליש תחתון דתפארת זה איפה שכתר דנקודים.

קריין: טור ב' בעמוד תפח' פסקה אחרונה, "אמנם"..

"אמנם ב' שינוים הללו תלוים זה בזה. כי כבר נתבאר היטב בחלק ו' שכל ג' ראשים אלו," כתר ואבא ואימא "הם רק ע"ס דראש אחד." כך אנחנו קוראים להם, ראש דנקודים. "וענין התחלקותם כן, הוא מפאת עלית ה"ת בעינים," אם לא היה צמצום ב' לא היו מתחלקים כתר ואבא ואימא לשניים. "שנעשה הזווג על המסך דבחי"א," דראש דס"ג "המכונה נקבי העינים. ויצא ראש הא' בב' ספירות כתר וחכמה ובהנוקבא דחכמה נעשה הזווג על ה"ת הכלולה שם, וראש הזה נקרא ישסו"ת. ולפיכך נבחנים ג' הספירות בינה ז"א ומלכות, לבחינת חג"ת דראש, כי להיותם נמצאים למטה מהמסך וממקום הזווג, הנה יצאו בזה מתורת ג"ר.

"ועכ"ז נבחנים החג"ת האלו ג"כ לראש, ולא עוד אלא שהם עיקר הראש של הפרצוף דנקודים," כי הם דווקא מפעילים את התוך, זעיר אנפין ומלכות דנקודים. "כי ראש הא' הנ"ל הנק' ישסו"ת העומד מטבור א"ק ולמעלה עד החזה, הוא אינו מצטרף כלום להפרצוף נקודים, אלא נחשב כולו לבחי' עקודים," כי הוא צמצום א', לא שייך לצמצום ב', למעלה ממקום הזיווג שבראש דס"ג. מקום הזיווג שנמצא באיזה מקום? נקבי עיניים. אז מנקבי עיניים ומעלה זה כישסו"ת שנמצא מטבור ועד החזה ומנקבי עיניים ומטה זה כבר כתר ואבא ואימא.

"כמ"ש שם. (עי' באו"פ דף ת"ט ד"ה ג"ר) אלא בחינת האח"פ שלו שיצאו לחוץ לבחינת חג"ת המה נחשבים להראש דנקודים." שזה כתר ואבא ואימא.

"אמנם גם אח"פ הללו מתחלקים לב' ראשים, כי בחינת האזן הנקרא ספירת הכתר דנקודים, נחשבת לבחינת כתר וחכמה דראש הזה, בסוד ה"ת בעינים. ובחינת חוטם פה שיצאו לחוץ גם מראש הזה, בסוד יה"ו באח"פ, הם נחשבים לראש הג', הנקרא או"א דנקודים ותדע, שגם ראש הב' הנקרא כתר דנקודים גם הוא אינו נחשב לראש הפרצוף, כלומר שהמלכות שלו אינה מתפשטת מלמעלה למטה לבחינת ע"ס דגוף, כי הוא אינו מאיר ומתלבש רק בראש הג' לבד," זאת אומרת, ראש הא' שזה ישסו"ת פועל ממטה למעלה (ראו שרטוט מס' 2). ראש הב' שזה כתר, הוא במקומו. ורק ראש הג' יכול לפעול ממנו ולמטה, לעשות חשבון כרגיל בראש, ואז להפעיל את הגוף עד הפרסא.

שרטוט מס' 2

קריין: אני לא יודע מאיפה להתחיל. שורה דהיינו.

"דהיינו באו"א דנקודים. ורק או"א דנקודים, הם ראש להפרצוף של הנקודים, דהיינו שהמלכות שלהם מתפשטת מלמעלה למטה לבחינת הע"ס דגוף הנקודים. (כמ"ש בהסת"פ לעיל דף תנ"ט אות ל' עש"ה כל ההמשך) ודע שאפילו בשעת הגדלות שה"ת יורדת מן העינים שבכתר להפה דראש, ואו"א שבים לבחינת ראש, מ"מ אין הכתר עצמו מצטרף לאו"א באופן כזה שיתהוו לראש אחד ממש, אלא רק הארת נה"י של הכתר מתלבש באו"א. וז"ס כי או"א נעשים לבחינת חב"ד, וראש הב' הוא בבחינת כתר ממעל לראשם.

והנך רואה איך הע"ס של ראש אחד נתחלקו ונעשו לג' ראשים: אשר כתר וחכמה שבהם לקח ראש א'. והבינה שבהם המכונה אזן, לקח ראש הב'. וז"ת שבהם המכונים חוטם פה, לקח ראש הג' הנק' או"א, שהם נחשבים לראש הפרצוף הזה. אבל ב' הראשים הקודמים אינם מצטרפים לגוף הפרצוף. כנ"ל."

תראו מה שקורה, כתר וישסו"ת בכלל לא שייכים לנקודים ורק אבא ואימא זה הראש ומה שלמטה זה הגוף (ראו שרטוט מס' 3). בערך לדעת איך החלוקה. הכול לצורך עולם האצילות, כדי להבין את תפקוד הנשמה. נקווה שאנחנו בעצמנו כשנגיע נתחיל לעבוד עם זה בצורה פרקטית, וממש נראה את מה שקורה לנו בשרטוט. עדיין זה מופשט, אבל נגיע למצב שנעַשה משהו, אז אנחנו נצייר, כי זה המבנה הפנימי של הנשמה שלנו. קורה משהו, עליות, ירידות באיזה סוג, באיזו צורה, ציור. לכן צריכים קצת להתקרב זה. ודאי שזה עדיין עוד רחוק, אבל לא כל כך, בכל זאת.

שרטוט מס' 3

"וכבר ידעת שכל הספירות דגוף נמשכים מהראש, שכל אותו השיעור, אשר המלכות דראש מלבשת באו"ח שלה ממטה למעלה בהראש, הנה היא מתפשטת מינה ובה בהכמות הזה לע"ס דגוף. ועם זה תבין, אשר המלכות דראש הג' לא היתה יכולה להתפשט לגוף כי אם בז"ס תחתונות חג"ת נהי"מ לבד כי גם בראש אין לה יותר מב' הספירות חוטם פה, שהם ז"ת דראש. והג"ר של ראש נמצאים בב' ראשים הקודמים, כי כתר וחכמה נמצאים בראש הא' שנקרא ישסו"ת, ובינה נמצאת בראש הב' שנק' כתר, כנ"ל. והנה נתבאר היטב כי אי אפשר להזו"ן שיהיה להם יותר מן שבעה כלים חג"ת נהי"מ, משום שגם הראש שלהם שהם או"א אין להם יותר מז"ת אלו שהם חוטם פה." ולמעלה מזה כבר נשאר בישסו"ת וכתר דנקודים. אז יש לנו דבר פשוט, שישסו"ת וכתר לא שייכים לנקודים, ורק אבא ואמא וזו"ן הם הנקודים.

"ואין להקשות על זה, א"כ מה הוא רבותייהו דאו"א על הזו"ן" "רבותייהו" זה מעלה, רב. מהי המעלה דאבא ואמא על זו"ן. "כיון שאלו ואלו הם חסרי ג"ר. כי דבר זה כבר ביאר לנו הרב לעיל (מדף תי"א עד תט"ו, מאות כ"א עד אות כ"ה). שכל שבחם של או"א על הזו"ן הוא משום שאו"א לקחו קצת הארה מאור האזן לכן לא נשברו כלים שלהם," אור האוזן זה אור חסדים "ורק הזו"ן שלא קבלו שום הארה מאור האזן, אלא מחוטם פה לבד, לכן נשברו כל הכלים שלהם. עש"ה ובאו"פ. ובכללות כבר נתבאר שם היטב ועוד יתבאר זה לפנינו בחלק זה, כי הארה זו שאו"א קבלו מאור האזן תיקן אותם בסוד הזווג דאב"א, שה"ס שהיה להם מחמת זה בחינת ג"ר של הבינה, כמ"ש לקמן בארוכה."

תראו איזה תיקון קטן כביכול מקבלים אבא ואמא מלמעלה, וזה מספיק להם כדי לנהל את כל עולם האצילות, ובכלל עד כמה אנחנו רחוקים בזה מאין סוף.

קריין: אות ז', כוכבית.

אות ז'

"* נשלים לבאר ג"כ ענין עקריות הסיבה מה היתה." זאת אומרת מה היא סיבת השבירה, מטרת השבירה.

"והוא היות כוונתו יתברך לברוא עוה"ז שיש בו שכר ועונש, וזה אי אפשר אם לא ע"י קוסטינר," שוטר. "שהיא מדת הרע להפרע מן הרשעים. והנה הרע, זה הוא שרש הסיגים והשמרים של הגבורות והדינין, בסוד, מקום המשפט שמה הרשע. והבן זה."

* מבוא שערים שער ב' חלק ג' פרק ח'.

קריין: שוב אות ז'.

אות ז'

* "נשלים לבאר ג"כ ענין עקריות הסיבה מה היתה." בשביל מה השבירה. "והוא היות כוונתו יתברך לברוא עוה"ז שיש בו שכר ועונש," זאת המטרה. שאת העולם הזה, לא סתם צריכים, אלא כמקום שיהיה בו שכר ועונש. "וזה אי אפשר אם לא ע"י קוסטינר, שהיא מדת הרע להפרע מן הרשעים." לא שוטר, אלא סוהר. הוא מנהל, מחלק כזה. "והנה הרע, זה הוא שרש הסיגים והשמרים של הגבורות והדינין, בסוד, מקום המשפט שמה הרשע. והבן זה."

* מבוא שערים שער ב' חלק ג' פרק ח'.

קריין: אות ז', אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"מקום המשפט שמה הרשע:" רֵשע. "שמה הרשע: היינו משפט של הס"א, המתהפך לדינין קשין ומרין, בסו"ה ומשפטים בל ידעום. ובזה תבין דברי הזוהר תרומה דף קס"ד ע"ב, לס"א יהבין חושבנה יתיר ואיהו במנינא בגריעו, כגון עשתי עשר, וכו' עש"ה. וזהו מדת הרע כדי להפרע מן הרשעים. כי נותנים כח אל הס"א להתאחז יותר ממה שמגיע להם, ובזה סער על ראש רשעים יחול. וזהו הרמז של חז"ל גמלא אזיל למבעי קרנין אודנין דהוי ליה חתכו מניה. והבן." (סנהדרין דף ק"ו) גמל הולך לבקש קרניים, אוזניים, שכאילו יחתכו ממנו.

קריין: אות ו', בדף תפ"ח.

אות ו'

"ועיקר הדבר איך היו ז' ונעשו י"א הוא, כי ד' אחורים נשברו מן חו"ב וישסו"ת, ונתחברו למעלה מז' מלכים אלו עמהם והיו י"א. ואל תתמה איך מחו"ב וכו' היו קליפות, כי זהו מבחינת מה שמתלבש בזו"ן למטה להיות להם מוחין, ובאותה הבחינה נחשבת כזו"ן ממש."

מה שאנחנו צריכים להשתדל כאן לראות, איך מכינים את האח"פ כדי שיהיה כלי המעלה מ"ן של גלגלתא ועיניים מהכלים השבורים, רשימות מהכלים השבורים, מעלה אותם למעלה, ואז מקבלים תיקון על זה, האור, ואז מתקנים את התחתון. זאת אומרת, איך מעמידים כאן מערכת בצורה כזאת שיש חלק עליון שהוא קדושה, אור, חלק אמצעי שהוא קשור לאור מצד אחד, ולשבירה מצד שני. ואז הוא מעלה חלקים מהשבירה, מסוימים, יש לו יד כזו שהוא מוריד אותה למטה, מחטט, מברר, ומעלה חלקים למעלה כדי להראות שהוא בא לבקש מהעליון, והעליון לפי זה נותן לו את הכוח המתקן והכוח הממלא, וכך נעשה התיקון. זאת אומרת, עולם האצילות הוא המתקן את השבירה. הוא האמצעי מעולמות א"ק ואין סוף ועולמות השבירה, שהם נקראים בי"ע דפרודא.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-12_lesson_bs-tes-07_n1_p2_lULZL7M9