בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 6.4.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 – פסח - חומר ולבנים*

1. אין מצב יותר קשה מגילוי עבדות מצרים והיציאה ממצרים, כי האדם מתחיל לגלות כמה הוא מסוגל לעשות הכל חוץ מכוונה בע"מ להשפיע, חוץ מלתת בכוונה מכל הלב. את זה הוא לא מסוגל, מצד הטבע כך מסודר שהוא לא יכול. אבל *לגלות שהוא לא יכול, לגלות שהוא מאוד רוצה ולא יכול, זו בדיוק העבודה שלנו במצרים*, צריכים להשתדל לצאת מהאזיקים האלו, מהצינוק הזה...

2. הפעולות האלה, המאמצים, הניסיונות איכשהו לנסות להרגיש מה זה נקרא לשמה, מה זה נקרא ע"מ להשפיע, מה זה נקרא לצאת מהטבע של העולם הזה, הם לא מובנים לאדם. *ככל שהוא משתדל יותר ויותר, האדם רואה שזה נמשך ונמשך והוא לא יודע ולא מבין, הלב אטום, קירות הלב הם עבים עד כדי כך שאי אפשר בכלל איכשהו להרגיש, אפילו לנחש, מה זה נקרא רוחניות*, מה זה ע"מ להשפיע, מה זה נקרא מחוץ לליבו של אדם. אי אפשר, מה עושים?

3. אנחנו יכולים רק להשתדל לעשות פעולות בין החברים, לכן כתוב מאהבת הבריות לאהבת ה'. אנחנו ע"י הפעולות האלו נזמין על עצמנו את השפעת הכוח עליון שבהחלט ישנה אותנו, ישפיע עלינו לאט לאט במשך הרבה זמן, בסבלנות, גם אותו נקבל מלמעלה. לא נברח מהדרך ונשתדל כמה שזורקים אותנו, שוב לחזור, וזורקים אותנו שוב. חזור זה נקרא לעבוד נגד השומרים של פרעה, להמשיך ועד שבמידה שאנחנו מתקרבים בינינו כולנו יחד, נרגיש כמה שמרוויחים בכך דבר מאוד מיוחד. דרך ה-אותה המציאות שבה אנחנו נמצאים, דרכה *אנחנו מתחילים איכשהו לנחש, להרגיש, לתאר לעצמנו, לדמיין לעצמנו שישנה מציאות אחרת שבה אני יכול באמת להתרומם מעצמי, לצאת מעצמי, להתנתק מה-אני ולחיות בכולם, באחרים, בחברים. כך אני מתחיל להבין שזאת היציאה, זאת יציאת מצרים*.

4. לפי מידת הערבות, עזרה הדדית, תמיכה הדדית, דאגה הדדית, כל חבר וחבר יתכלל בינינו ונתחיל להרגיש את הפרצוף שלנו, פרצוף של הנשמה, פרצוף של האדם ראשון, ובו הבורא שממלא אותנו. *זו יציאת מצרים. נקווה שנצליח. בכל הכלי שלנו הגדול, גברים, נשים, מתחילים, וותיקים, זה עומד לפנינו ויכול להתממש. נשתדל בכמה שנצליח בכל כוחנו. כל אחד שישתדל עוד ועוד ככל האפשר לממש*.

5. אם אני עובד בצורה רגילה, ככל שאני עובד, אני מרוויח, כמה שאני משתדל ומצליח. אבל שהגוף יסכים לעבודה הזאת, זה נקרא בלבנים, כלומר בעבודת מצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם ולכלוך אלא שיהיו תמיד שלמים. אם אני לא חושב על הרוחניות שאני עוד רוצה להשיג, אלא המצב הזה שאני נמצא בו בתוך הרצון לקבל שלי ועובד ברצון לקבל שלי, ככל שאני עובד בו, זה בסדר, כך כל העולם. אין שום הבדל, *כמו שבעולם הזה אני עובד וכמה שעשיתי, הרווחתי ונהניתי מהחיים, כך אני ממשיך מיום ליום. אבל אם אני מתחיל לדרוש משהו מעבר לזה, זו כבר בעיה*.

6. אני רוצה להתפטר מהמצב שלי בעולם הזה, שאני מרגיש שנמצא ממש בשליטת האגו שלי ולא יכול. זו רגשת הגלות. אין מקובל שלא עבר זאת. כולם כותבים על כך, כל המקובלים. גם אנחנו נצטרך לעבור ונמצאים כבר באיזשהו שלב, אבל המצב הזה הוא מאוד קשה. זה מצב של גלות ממש, האדם מרגיש שהוא נמצא בין 2 עולמות, בין זה שהוא בעצמו רוצה ברצון לקבל שלו מה לעשות, ויחד עם זה איך אפשר לתאר לעצמו מצב שהוא יוצא מעצמו ושכל הפעולות שלו, תוצאות מהפעולות, שכר כביכול, כאילו לראות אותו באחרים, לנתק את עצמו מהתוצאה. הוא מוכן להשקיע את עצמו כולו, והאחרים והבורא שיקבלו. זה נקרא יציאת מצרים.
   
   אני חשבתי שאני נמצא בעבודת מצרים, בגלות, שאני עובד ואחרים מקבלים. *עכשיו אני רואה שהיציאה ממצרים היא שאני אעבוד וכולם יקבלו ואני לא. אני רוצה שכך יקרה, כאן אנחנו רואים את השינוי שקורה באדם ע"י המאור המחזיר למוטב. האדם מגיע למצב שמוכן לתת יגיעה, והתוצאה מהיגיעה עוברת לכולם ולא אליו. מה נשאר לו*?
   
   *האדם מוכן לעבוד באותם הרצונות כדי להשפיע, כדי על ידם למלא את כולם. זו עבודה קשה שלו. מצד שני כשהוא מסכים לכך, הוא רואה בזה חופש, הוא מתפטר מכל הבעיות, מכל התענוגים של היצר הרע שהיה נלחם עימו. בפעולה כזאת הוא מתעלה מעל היצר הרע ובאמת יכול להיות רק בע"מ להשפיע*. אנחנו עוד צריכים לברר את הפעולות האלו שעוזרות לנו להתעלות למעלה מהטבע שלנו. בפעולת כאלה אנחנו יוצאים ממצרים.

7. *העבודה הרוחנית שלנו יכולה להיות בכל זמן, בכל רגע, בכל פעולה שאני מבצע בעולם הזה. אף אחד לא רואה, אף אחד לא יכול להפריע לי בכך*. אם אני חושב על החיבור הכללי, על השפעה הדדית שאני רוצה לראות בין כולם, לא חשוב לי באיזו צורה העולם נמצא בעצמו. כך הבורא מסדר לי לראות את העולם, אבל אני צריך מצידי להשתדל לראות את העולם בצורה מתוקנת, שכולם נמצאים בחיבור ובהשפעה הדדית, וזאת הצורה הנכונה שבה העולם נמצא ואני בעבודה שלי פנימית רוצה שכך יקרה.
   
   אתה אף פעם לא תראה את החבר, אלא אחריו תמיד זה הבורא וכך אתה צריך לקבל את הדברים. לכן היחס שלך לבני אדם צריך להיות כמו לבורא בסופו של דבר. עד שנתקן את עצמנו ונראה כך את העולם ייקח לנו זמן, אבל זה הכיוון.
   
   לעבודה רוחנית אין לנו מה שמפריע, אלא דווקא אנחנו מגלים כך שכל העולם בכל רגע, בכל הפרטים, עוזר לנו לתקן לנו היחס שלנו לעולם, כדי להיות מציאות האמיתית, בגמר התיקון. העולם לא ישתנה, כתוב *עולם כמנהגו נוהג, אלא יחס האדם, ההתייחסות, ההסתכלות של האדם, היא מה שמשתנה*.

8. ש: איך המאמץ לבצע יחד עם החברים בעשירייה?
   ר: תדבר עם החברים ותראה איך אתם יכולים לדבר על זה, לחזק את הנטייה הזאת, כי בסופו של דבר בסוף השביל אתם צריכים לראות את כולכם יחד מקושרים לבורא, עד כדי כך שהבורא מתגלה בתוך הקשר ביניכם, שהבורא הופך להיות הכולל.
   
   ש: מה זה אומר? ..
   ר: אתה תלוי בכולם והם תלויים בך, כמו בערבות שכולנו נמצאים בסירה אחת ושהבורא מנהל את הסירה. אתם עושים הכל כדי להחזיק אותו כמנהל ולהיות דבוקים בו, ולבצע את הפקודות שלו. הפקודות שלו הן להיות יחד. *אין יותר פקודות, רק קשר בינינו, זה רצון הבורא*.
   
   ש: איך מגלים בתוך הסירה הזאת שהבורא ...?
   ר: אנחנו בכל האגו של כל אחד ואחד וכולנו נמצאים רק בנטייה כל אחד לאחרים. אז אנחנו מייצבים בתוך הסירה שלנו, בתוך המערכת שלנו, מצב שבו מתגלה כוח אחד, הבורא.

9. אין לנו יותר עם מה לעבוד, סה"כ זה הטבע שלנו. *העיקר לנקות את עצמנו מכל מיני בלבולים צדדיים, כי באמת הדרך, השביל לגמר התיקון צריך להיות מאוד מאוד ברור. ננקה אותו מכל הזבל, מכל ההפרעות. יש כאן רק בורא אחד וכלי אחד בחיבור בינינו כמה שיותר מצומצם, וקדימה*.

10. ש: המילוי שלי הופך להיות המילוי של האחרים?
    ר: כן. זה בדיוק נקרא ע"מ להשפיע.
    
    ש: למה יש כזאת התנגדות לזה?
    ר: כי אנחנו לא מרגישים עצמנו קשורים זה לזה. *אני לא רואה כל העולם שהם קרובים, שהם חלקי נשמה שלי. שדווקא עליהם אני יכול להשפיע ובהם אני ארגיש תוצאה מהיגיעה שלי, וזה יהיה בשבילי השכר*.
    
    ש: אז מה חסר פה..?
    ר: חסר המאור המחזיר למוטב שייתן לנו לראות את כל העולם כחלקי הנשמה שלי. המאור משנה את הכל. *אם אני מתחיל לראות את כל העולם כשלי, ככלי אחד, אני רוצה למלא אותם, אני רוצה להשפיע להם, אני דווקא מרוצה שהם מקבלים ואני לא מקבל כלום. כל המילוי שלי הוא בכך שאני ממלא את האחרים*.

11. ש: איזה חופש יש בע"מ להשפיע...?
    ר: כך *אתה מגיע להשתוות הצורה עם הבורא, לכן אתה מרגיש את עצמך חופשי. אתה נמצא בכוח העליון והוא פועל עליך, אתה מבטל את עצמך כדי להוסיף לפעולה שלו את כל מה שאתה יכול. זו עבודה, אבל בה אנחנו מרגישים את עצמנו חופשיים מע"מ לקבל*. לא שאין שם עבודה, לא שאין שם התחייבות, ולא שאנחנו כאילו מרגישים את עצמנו שלא חשוב לנו כלום, שלא איכפת לנו כלום. *לא שאני חופשי כמו ציפור בשמים, לא. אלא אני חופשי מהרצון לקבל שלא מכביד עליי, לא מחייב אותי לעשות מה שהוא אומר. לכן אני חופשי ממנו. אמנם אני נמצא בעבדות הבורא, אבל בכך אני מרגיש את עצמי חופשי*.

12. אני צריך להתכלל באחרים ובהם אני צריך להרגיש את התענוג שאני גורם להם, כאותו דבר כלפי הבורא.

13. ש: למה אמרת שלהרגיש עבד לבורא אני מרגיש חופשי..?
    ר: חופשי נקרא שאני בחרתי וכל רגע בוחר. אם אני לא בוחר, אני לא נקרא חופשי. אני לא קוף, לא חתול ולא עכבר, לא אבן ולא ענן. אני אדם, ובזה אין חופש עכשיו בתוך האדם הזה שהבורא ברא. יש בו נקודה חופשית, הוא יכול להישאר כמו שהוא, או יכול להיות הדומה לבורא. רק בזאת יש לנו בחירה חופשית, אנחנו יכולים משהו לשנות בנו בלבד.

14. ש: עדיין לא מורגשת תלות הדדית בעשירייה...?
    ר: אני במקום עצמי מבקש עבור החברות, זה נקרא שאני רוצה להתקדם מכאן לכיוון התיקון, לגמר התיקון. אם אני לא חושב על כך, סימן שאני לא מתקדם בכלל, כי ההתקדמות בשביל מכאן ועד גמר התיקון היא רק כמה אני דואג לזולת. כל השביל הזה הוא שביל של אהבת הזולת, ומאהבת הזולת, אהבת הבורא. אהבת הבורא מתלבשת באהבת הזולת. *צריכים להשתדל לשמוע את המילים האלו*.

15. כתוב ה' יגמור בעדי. אני צריך לעשות כל מה שמוטל עליי לעשות, לברר שאני לא מסוגל לכלום, לשום דבר. אני לא מסוגל לעשות תיקון כי אין בי. *אני מקור האור? לא. אני נמצא בכוונה ע"מ להשפיע? לא. אני נמצא ברצון להשפיע כמו הבורא? ודאי שלא. אז מאיפה אני יכול לצפות מעצמי שאעשה איזושהי פעולה יפה ונכונה*?
    
    אם אנחנו פונים לבורא, הוא חייב לעזור לנו בצורה ובמידה שהוא צריך, כמו שהוא רוצה, כמו שזה לטובתנו. לא כמו שאנחנו צועקים. כך זה צריך לקרות. לכן כל העבודה שלנו היא לא בכך שאנחנו רואים לבנים גדולים, שאנחנו צריכים לעשות פירמידות. אנחנו לא צריכים לעשות כלום, רק להתחבר בינינו. גם בחיבור בינינו אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר, אלא לפנות לבורא ואחרי זה, במידה שאנחנו מתחברים, (פונים?) כל הזמן אליו והוא שיעשה את הכל מאפס ועד 100%. הכל הוא עושה ומאוד שמח שאנחנו מחייבים אותו לעשות. *זה נקרא נצחוני בניי*.
    
    ש: מה היחס בין הבקשה לקבלת התשובה?
    ר: *אני צריך לדאוג רק לכך שהבקשה שלי, התפילה שלי כל הזמן תצא מליבי, תוכל להתחבר עם הלבבות של החברים ויכול להיות של כל הבני העולם, ותעלה לבורא*. הבורא זה לא למעלה מאיתנו, יותר טוב לתאר אותו שהוא נמצא במרכז הקשר בינינו. כך אנחנו כולנו, ככל שיכולים יותר ויותר בני אדם בעולם להיות מחוברים בזה שפונים מבינינו לבורא, זו כל העבודה שאנחנו צריכים לעשות. שום דבר חוץ מזה. אז אנחנו מהר מאוד נראה איך שהוא נכנס איתנו בקשר הדדי, וכך נתקדם.

16. אין נשק אחר, חוץ מהחיבור בינינו.

17. ש: מה נקרא שאני מרגיש בהם שהם נהנים שמשפיעים לבורא..?
    ר: אתה צריך לראות לפי המאמרים של הרב"ש ובעל הסולם איך אנחנו יכולים ע"י כך שאנחנו מעוררים את העשירייה, לקבל כוחות מהעשירייה לחיבור יתר, עד שמקבלים בתוך החיבור, בורא.
    
    *אתה חייב לצאת מעצמך ולהיכנס לתוך החברה. החברה קיימת, יש לה חיבור, בתוך החיבור הזה נמצא הבורא. הכל תלוי רק כמה אתה יכול לסדר את הדברים האלה ביחס שלך לחברה, לעשירייה*.
    
    ש: מה הבדיקה האם מרגישים את התענוג דרכם... ?
    ר: יכול להיות שאתה לא תרגיש זאת עכשיו. יכול להיות שאתה יותר עבה מכמה חברים שלך, שהם כן מרגישים את זה אולי. אולי עוד לא, כל אחד נמצא ב באיזשהו סולם פרטי משלו, אבל בכל זאת צריכים אנחנו להבין, לפחות לשמוע, שהדרך היא כזאת. *אני התחלתי לשמוע את זה אולי לפני 45 שנה, עד שהתחלתי לשמוע את זה ממש, עברו הרבה שנים, הרבה שנים. לכן לי יש מתוך הניסיון הזה סבלנות לספר לכם ולחכות עד שזה יקרה. יכול להיות שזה כבר יקרה שאני לא אהיה לידכם, אבל אתם תדעו, תראו ותמשיכו. זו דרכנו*.

18. ש: נתת עצה לעשות במשך היום יותר מפגשים של העשירייה...?
    ר: חשבתי על זה כבר, האם זה נכון או לא נכון. אמרתי, אבל אתם צריכים להחליט, צריכים בכל זאת לראות האם זה מתאים לא, כי זה תלוי ביום העבודה, בכל מיני עבודות שלנו במשך היום, איך אנחנו מסתדרים בינינו. לכן אני לא יכול לקבוע, זה לא זמן פנוי. לכן אני לא יכול להגיד שנעשה כך או כך. אם רוב הקהל לא נוח לו, לא יכול... אתם צריכים להחליט.
    
    ש: איך זה לא יהפוך להרגל?
    ר: *אתם צריכים להיות קצת יותר יצירתיים ולהשתדל לעשות מכך יותר ויותר אבחנות שמעניינות, שמביאות לנו סיכום, נקודות חדשות. נראה בכך משהו, נעשה אולי תחרות בהבחנות החדשות. איזה יבשת, איזה קבוצה מצטיינת בכך. כל מיני דברים כאלה, לעשות מזה גם משהו משחקי, רציני, אבל בצורה שזה תופס. תחשבו*.

*חלק 2 – מהות הדת ומטרתה*

19. *אני מציע ללכת כמו שכותב בעל הסולם ומה שמברר לנו מתוך זה רב"ש. שני המקורות האלו הם בשבילנו הכל, ממש הכל, כמו 2 עיניים*. בעל הסולם אומר את זה בצורה מאוד גבוהה והחלטית, והרב"ש עושה זאת בצורת קרובה יותר אלינו, מסביר כמו מחנך. עליהם יש לנו ממש לשים את ליבינו ולהתקדם.

20. *הכל תלוי במידה שאתה נותן חשיבות לעבודת הבורא עלינו. חשיבות זה שאני משקיע את עצמי ככל שאני מסוגל, בלימוד, לסדר את הקשר שלי עם החברים עד כדי כך שבזה אני כל הזמן נמצא*. כל העולם הזה, כל המשפחה וכל מה שאני צריך לעשות מחוץ לקבוצה, זה אצלי דבר משני. לא שאני מזלזל בכך אבל אני מייחס לזה רק דבר אחד, כמו שאני צריך לנשום כדי לחיות, אני צריך גם את זה.

21. *תתחילו לגרות זה את זה. תתחילו לחמם זה את זה ותראו איך אתם מסוגלים. העולם לא יהיה יותר טוב. אתה רוצה שהעולם יקדם אותך? בבקשה, יהיו מכות, כולל מלחמות ועוד בעיות. או שתתקדם עכשיו בעצמך*.

22. מי שקיבל הרבה מכות, יוצא שהוא יותר מפותח. מי שקיבל פחות מכות, יש בזה גם השפעה משורש הנשמה, אבל אנחנו מדברים לא על השורש, עליו אנחנו לא יכולים להשפיע, אלא על התהליך שאנחנו עוברים. המכות פתחות את העולם, את האדם. כתוב שהמלח מרכך את הבשר. כך המכות מרככות את הלב. ודאי שלא כולם שווים, אבל כך קורה.

23. ש: הערב מתאספות מאות נשים לתפילה. מה השלב הבא כנשים?
    ר: *השלב הבא שלכן כנשים הוא להתפלל לבורא על הצלחת הגברים. תתחברו כדי שהגברים יצליחו. זה בטוח שיעזור לכולנו להתקדם*.