שיעור בוקר 02.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שאלות ותשובות

קריין: בשיעור הזה אנחנו נשאל את השאלות שאספנו מכל החברים מהכלי העולמי שהצטברו לנו במהלך יום אתמול.

נתחיל לקרוא את השאלות האלה. אחרי השיעור של אתמול הן נאספו במשך היום ואנחנו נעבור עליהן. אני מקווה שנקבל כמה הבחנות חדשות מזה שנדבר עליהן.

שאלה: אם אני מבין נכון "ממלכת כהנים" זה "ואהבת לרעך כמוך". האם הכוונה היא שאהבה אמיתית היא מוכנות ונכונות שהחבר יטפל בי ויעזור לי לגלות ולתקן את הקלקולים שבי?

שאלה מאוד מורכבת. האם נכון ש"ממלכת כהנים"¹ זה "ואהבת לרעך כמוך"², זה נכון. זה שכתוב שאתם צריכים להיות ישראל, "ישר א-ל", מכוונים למטרה, לבורא, זאת אומרת לכוח האהבה, לכוח האיחוד. איחוד זה אמצעי לאהבה, ככלי, כי כולנו יכולים לפרש ולהרגיש מהי האהבה רק מתוך החיבור של החלקים השבורים. לכן הבורא מלכתחילה שבר את החלקים, כדי שנוכל לראות מדבר והיפוכו, זאת אומרת מתוך הכלי השבור להרגיש עד כמה נכון, אוניברסלי, יפה ושלם הכלי המחובר. ולכן תיקון הקשר בינינו, עד "ואהבת לרעך כמוך", שאנחנו לגמרי מפסיקים להרגיש הבדל בין אדם לחברו, זו בעצם המטרה שלנו. ואנחנו צריכים עוד ועוד להסכים לזה, עוד קצת ועוד קצת לשמוע, עד שהאור העליון יאיר עלינו יותר ויותר, ואז אנחנו מתחילים יותר ויותר להתקדם למושג הזה.

אנחנו נמצאים בעביות מאוד גדולה, כי אנחנו ממש הדור האחרון. קשה לנו להבין את זה, להסכים עם זה, אנחנו שומעים אבל זה לא נכנס לתוך הלב שלנו. אבל לאט לאט, על ידי האור שמאיר, אמנם כל פעם אנחנו מדברים מן הסתם, אבל האור מאיר בכל זאת עוד קצת ועוד קצת, כי אנחנו עושים מאמצים, אפילו קטנים, ואז יוצא שעל ידי המאור אנחנו מתחילים יותר להרגיש, יותר להבין, יותר להסכים עם העיקרון הזה שהבורא מתגלה רק בקשר בינינו.

לגבי השאלה, האם הכוונה היא שאהבה אמיתית זו מוכנות ונכונות שהחבר יטפל בי ויעזור לי לגלות ולתקן את הקלקולים שבי? זה בצורה שאם אני מוכן כך לטפל בחבר, החבר יהיה מוכן לטפל בי. כאן אנחנו צריכים להגיד שאין כאן חבר, במקום חבר אני צריך לראות בורא שבכל מיני צורות שלו נמצא לפניי. במקום כל החברים, במקום כל האנושות, זה הכול הופעת הבורא. ועד כמה שאני מתייחס לחברים האלו, בכלל לכל העולם, כמו לאלוקות, כמו לבורא, במידה הזאת אני מושך את כוח האיחוד שלו עלי והוא מתקן אותי. יותר מאיחוד אין מה לתקן. אז "ממלכת כהנים" זה "ואהבת לרעך כמוך", ולאהבת לרעך כמוך אנחנו צריכים להתקדם.

אנחנו בדרך כלל כשמסתכלים על ואהבת לרעך כמוך, חושבים שצריכה להיות אהבה, ואנחנו מבולבלים עם אהבה ארצית, שכאן זה הורמונים, יחס שלי לקרובים, לילדים, להורים, אבל זה לא כך. אהבה ברוחניות זו התקשרות אידיאולוגית, התקשרות במטרה, התקשרות בהשפעה הדדית, למעלה מהגוף, היא הרבה יותר עמוקה וכוללת. לכן כדאי לנו לחשוב על האהבה שחכמת הקבלה מדברת שהיא אחרת לגמרי מהאהבה הארצית, היא אהבה שבאה כתוצאה משבירת הגבולות בינינו.

שאלה: אם אני דורש מהחבר ביקורת חיצונית עלי כדי לסייע לי לברר ולדייק את עבודתי, האם זה נקרא שאני רוצה להיות עובד ה' והחבר הוא הכהן בשבילי?

האם אני דורש מהחבר ביקורת חיצונית עלי כדי לסייע לי לברר ולדייק את העבודה שלי הרוחנית? ודאי שכן, אם החברים יכולים לעזור לי בזה. אבל יותר טוב, הכי בטוח ונכון זה לקבל מהחברים דוגמה, איך הם מתייחסים.

אני מסתכל על חבר אחד איך הוא מתייחס לחבר השני, ואני רואה עד כמה יש ביניהם קרבה, עד כמה הם יכולים לצרף עצמם זה לזה, עד כמה הם יכולים להתקשר זה עם זה, להתחבק זה עם זה, ואני מתפעל מזה, אני מקנא. כי כתוב "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם"³, מעלים אותו מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. קנאה, תאווה וכבוד. אז כל הדברים האלה כדאי בהם להשתמש. יש אחר כך בדרך עוד אמצעים, אבל עכשיו במצב הנוכחי מה שעוזר לי זו קנאה. כשאני מסתכל על אנשים אחרים, על החברים שלי, איך הם מתייחסים זה לזה, איך הם דואגים זה לזה, איך הם מדברים ביניהם, אני רואה שאני רחוק מאוד מזה, ואז זה מקדם אותי.

שאלה: מה הכוונה להתקרב נפשית לחבר, האם יש מדד, בדיקה? איך אני מתקרב לחברים באופן הזה, ועל איזה קשר הרב מדבר?

העניין הוא שאני כל הזמן משתנה, ואני לא יכול למדוד את עצמי שזה אני וזה הם, ועד כמה אני מתקרב אליהם. אלא כל הזמן כשאני משתנה מרגע לרגע, אני רואה את העולם שמשתנה, ולכן קשה לי למדוד.

"מה הכוונה להתקרב נפשית לחבר, האם יש מדד?". המדד הוא באותו רגע, ואחר כך זה נעלם ויש לי מדד אחר. הבדיקה היא לפי כמה שאני עכשיו מבין ומרגיש. אני יכול להשוות את זה אולי עם מה שהיה קודם, אבל ההשוואות האלה הן אף פעם לא מדויקות כי אני משתנה. כל העניין ברוחניות זה שאני בעצמי משתנה. זה כמו שיש לכם סרגל, מטר נגיד, ואתם מודדים עם הסרגל הזה מצב אחד, מצב שני ומצב שלישי, אבל הבעיה היא שהסרגל עצמו משתנה. הסרגל כאן יהיה כך, במקום אחר יהיה אחרת, ובמקום אחר יהיה אחרת. זה כמו תורת איינשטיין שהמרחק משתנה, הזמן משתנה. יש לנו בזה בעיה, שאנחנו באמת לא יכולים לראות את עצמנו בצורה נכונה.

האמת שזה לא כל כך חשוב. אנחנו מסכימים עם זה, כי העיקר בשבילי, לעת עתה, איפה שאדם נמצא, שאני מקבל את התכונות האלה מהבורא עכשיו, ואיך אני עכשיו יכול למדוד את עצמי. ובמקום שאני נמצא שם אני נמצא ושם אני מתקן. לכן לא נלך לזמנים אחרים, למצבים, לתנאים אחרים, אלא העיקר עכשיו. כאן ועכשיו, אני רואה שאני יכול לעשות את התיקון, אני עושה. אחר כך זה מצטבר ומביא לי הבחנה יותר אמיתית, אוניברסלית.

שאלה: האם אנחנו יכולים לשנות מילים ממאמרי בעל הסולם לצורך הפצה? יש לנו אפשרות לפרסם את הפסקאות הללו ברשת לאנשים החדשים.

לא רק שיכולים, אנחנו חייבים לשנות את השפה. אבל את השפה, עד כמה שתהיה יותר קרובה למשתמש ולמשתמשים שונים, צריכות להיות שפות שונות בהתאם. העיקר לקרב את האדם למטרה, אבל חס ושלום, בזה אנחנו מפחדים, לא לשנות את המטרה, אלא להביא להם את שיטת האיחוד, שיטת החיבור, המטרה שמשיגים בחיבור, הכוח העליון של הטבע הכללי שעוזר לנו להשיג את המצב החדש, את כל זה אנחנו צריכים להעביר למשתמשים שלנו בצורה כמה שיותר מובנת, קרובה אליהם, בפחד לא לבלבל אותם.

אבל חוץ מזה, כמו שמסבירים לנו בבית ספר, בפיזיקה, כימיה, בכל מיני מדעי העולם הזה, אותו דבר בחכמת הקבלה, רק שהיא מדברת על דברים שאנחנו צריכים לפתח את עצמנו בכדי לגלות אותם, אבל בעצם כשמגלים אנחנו רואים שהיא כוללת בתוכה, החכמה הזאת, את כל חכמות העולם.

אז ודאי שאנחנו צריכים לשנות את הסגנון, השפה, בהתאם למי שאליו אנחנו מדברים. אל תפחדו מזה, תעשו. רק כדאי שתהיה אחריכם בדיקה, אנשים שעושים בדיקה, בירור, ביקורת. אפילו מתקנים את השפה שלכם, כל מיני חוקי הכתיב, הכול צריך להיות מסודר יפה וטוב.

אתם צריכים לראות את עצמכם כנציגים של מערכת גדולה, שהיא מערכת חינוכית שאנחנו מחנכים את העולם להגיע לפתיחת העולם העליון, ולכן אנחנו צריכים להראות לכולם כמה שיותר רציניים. כי קשה לנו מאוד, אנחנו מדברים על הרגשות של האדם וכאן בעיה לדבר בשפה ברורה, אז להשתמש בשפה שהיא כמה שיותר קרובה לבן אדם.

שאלה: מה הקשר בין השפעה לבין הקשר בינינו?

השפעה היא הקשר. אם אני לא משפיע לשני, נגיד שאני סתם מדבר אליך משהו אינפורמטיבי שלא שייך לקשר בינינו, אנחנו לא מדברים. ברוחניות אם היית שומע את זה באוזן רוחנית אז לא היית שומע. זאת אומרת ברוחניות נשמע גלי התקשרות רוחניים רק כשאנחנו שולחים זה לזה סימנים של התקשרות. הקשר בינינו הוא רק במידה שאנחנו מתקשרים, היינו שולחים זה לזה את סימני הקשר, ככה זה.

השפעה היא הקשר בלבד. אחרת אין התקשרות. זאת אומרת, אם אני שם לפני מסנן, אז התקשרות ברוחניות זה רק במידה שאני רוצה למסור לך משהו לטובתך, שאני לוקח את הרצון לקבל שלך ורוצה למלאות אותו, אז נקרא שאני "מתקשר אליך" ואותו דבר אתה אלי. כמו שכתוב "אני לדודי ודודי לי.", אז זו התקשרות.

שאלה: האם ההתעלות מעל האגו תלויה בהתכללות בינינו?

אם כך, יוצא מהשאלה הקודמת שכמה שיש בינינו התקשרות, כך יש בינינו התכללות. וההפך, כמה שאנחנו נכללים זה מזה, אני ממך ואתה ממני, כי אני צריך להרגיש את הרצון שלך ולהשפיע אליו, ואתה צריך להרגיש את הרצון שלי ולהשפיע לו, אז במידה ש"אני לדודי ודודי לי.", בצורה כזאת אנחנו כן מתקשרים בינינו. ואי אפשר אחרת שום דבר לעשות.

הקשר הוא רק במידה שאני משפיע לך, ממלא אותך ואתה ממלא אותי. זה אפשרי רק במידה שאני מרגיש את החסרונות שאתה רוצה למלא, ורק אני יכול למלאות אותם, כי אתה בעצמך אף פעם ברוחניות לא יכול למלאות את עצמך. אותו דבר אני, אני לא יכול להתמלאות, אלא אני מקבל את זה ממך. זה העניין של עליון ותחתון.

יוצא לנו ככה. ישנם כלים, אתה פונה אלי, מקבל ממני חיסרון, מעלה את החיסרון הזה אליך, ומעלה אותו עם החיסרון שלך לתת לי, לבורא. מקבל ממנו וממלא אותי. ככה זה קורה (ראו שרטוט). זאת אומרת, תמיד אתה צריך לקבל ממני חיסרון, כמה שאפשר גדול יותר, ולהעלות אותו, זאת אומרת להתכלל מהחיסרון שלי, והחיסרון שלי שאתה קולט צריך להתקבל גם בחיסרון שלך לעזור לי. ואז כשאתה מעלה את זה לבורא, אתה מקבל מהבורא תגובה על שני החסרונות האלו. והתגובה הזאת, אחת נשארת אצלך, והתגובה שמגיעה לי מגיעה אלי, כך זה הקשר.

יוצא לנו דבר מאוד פשוט. אני הייתי אפס ואתה היית אפס, לא יכולת להתמלאות ואני לא יכול למלאות את עצמי. על ידי זה שאתה יורד אלי ורוצה לעזור לי, יש לך אפשרות עם החיסרון שלי לעלות לבורא, וכך אנחנו פועלים (ראו שרטוט). להגיע לבורא אי אפשר אם אנחנו לא נכללים אחד מהשני. אם אני לא רוצה למלא את החבר, אין לי עם מה לפנות לבורא. לכן יש עשירייה, ואם אני רוצה לפנות לבורא, אני צריך קודם להגיע לעשירייה, להתכלל מהם, ואז אני יכול לפנות לבורא, לה'. רק בצורה כזאת. אחרת אין לי שום אפשרות. כי צריך להיות תמיד חיסרון שלי שמלובש בחיסרון של החבר. אחרת זה יהיה על מנת לקבל, ועל מנת לקבל אין לו מקום ברוחניות.

שרטוט

שאלה: האם אפשר לכנות את עשר המכות כתיקונים פנימיים אישיים שלי או כתיקונים דרך הקבוצה?

רק תיקונים דרך הקבוצה. אנחנו צריכים להגיע לכך שנבין, שאין שום אפשרות לדבר על תיקונים אישיים. אין אישיים ברוחניות, ברוחניות אישי זה עד כמה שאני גורם תיקון לכולם. עד כמה שאני נכלל מכולם ומעלה את החסרונות האלה למעלה, אבל לא יותר מזה.

לכן רק בתנאי שאני מרגיש עד כמה שאני נכלל מכולם, ומעלה את ההתכללות שלי מכולם לבורא, אז במידה הזאת אנחנו כך מתקנים זה את זה. רק בצורת ההתכללות זה מזה. על זה כתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה.⁴". זאת אומרת, תתכללו בחסרונות, והמילוי וודאי שהוא יכול להיות רק מלמעלה, מהבורא.

שאלה: האם תוכל לחדד את הקשר בין האירועים החיצוניים, שהווירוס משפיע עלינו,לבין התהליך הפנימי שמתחולל בתוכנו? מה הקשר ביניהם?

אנחנו מתחילים מהעולם הזה. אנחנו מתחילים ממצב שאנחנו כולנו "כבהמות נדמו" ואין לנו שום דבר רוחני, ובא הווירוס ועוזר לנו. אני לא מדבר על הסבל שמלווה לכל התהליך הזה, אלא אני מדבר על תוצאות ששייכות לרוחניות. אין לנו בחיים שלנו משהו שאנחנו רק מרוויחים בלי להפסיד, עכשיו אנחנו נדבר רק על הפן הזה של הרווח הרוחני. אנחנו על ידי הווירוס מתנתקים מחיים הקודמים שלנו, שהייתה רק ריצה אחרי כל מה שרק יכול להיות, שאנחנו עשינו בעולם הזה בצורה מלאכותית, קבענו את זה כמטרות של העולם הזה, ולזה כל הזמן היינו בריצה, בתחרות מי מגיע ליותר ובזה היינו מתגאים, ממלאים את האגו שלנו יותר ויותר, אפילו בדברים שאין להם שום צורך, רק מפני שאני רוצה להיות יותר מהשני.

זה ברור לנו, אלו החיים שלנו שהיו, ובא הווירוס ותוך כמה שבועות לגמרי מנקה את כל כדור הארץ מכל הגישה הזאת, מכל הזבל הזה ואומר, שבו בבתים ותחשבו על צורת החיים שלכם. האם אתם כך רוצים להמשיך באמת או שאתם משתוקקים לחזור לאותה תחרות, לאותה ריצה בלי שום תועלת, שהעיקר זה למלאות את הימים האלו מהלידה עד המוות, בכל מיני משחקים כדי לא לחשוב על מהות החיים או שאתם עכשיו תחשבו על מהות החיים, מה יש לכם בזה? בשביל מה חיים? האם באמת כדאי לחיות ואם כן בשביל מה? וכן הלאה.

הווירוס הוא קודם כל מחנך, עושה מאיתנו אנשים חדשים שאם פעם לא הייתי חושב על זה, חינכו אותי שם לעבוד, להתחתן, לעשות כל מיני בילויים, כל מיני דברים, הסתכלתי על כולם ועשיתי אותו דבר כמוהם, כמו איזה קוף שככה לומד היה לנו חינוך קופים, אני הסתכלתי על השכנים ורציתי להיות לא פחות מהם זה הכול, ובזה השקעתי את כל החיים שלי לא יותר, רק שלא להיות פחות מאחרים. אם הייתי בחברה שהם לא היו משתוקקים לכל הערכים האלה אז הייתי גם כן כמוהם, האגו שלי הוא תמיד היה רוצה לעשות ממני רק משהו מוצלח, שאני לא אתבייש ממי אני לעומת האחרים או גאווה איך להתגאות למעלה מהם.

בא הווירוס ושבר לנו את כל היסוד של האגו, אנחנו היום כבר לא חושבים על זה, תראו איזו עזרה, איזו מכה רוחנית ממש אנחנו מקבלים. עכשיו השאלה איך אנחנו משתמשים בזה ולכן כאן זו העבודה שלנו, עד כמה שאנחנו מבינים, כמה שאנחנו מרגישים, עד כמה שמסוגלים לספוג את העזרה של הווירוס הזה להתקדמות רוחנית.

אנחנו חייבים לפרש את זה במילים נוחות, יפות ולפנות עם זה לעולם ובכל השפות, בכל הרמות, להשתדל להסביר שזה בא לטובתנו כדי שאנחנו נצא מהמרוץ הקודם. כבר חשבנו שמה שקורה עם העולם הוא שהעולם הולך לאבדון, כך היינו חיים במחשבה שעוד מעט יהיה משבר או מלחמת העולם השלישית או משהו ואנחנו כולנו נמות, מה אפשר לעשות, עוד מעט יהיה משבר אקולוגי או עוד משהו.

עכשיו אנחנו רואים שאנחנו יכולים להגיע לצורת החיים אחרת לגמרי, והחיים שלנו יכולים להיות מלאים בתוכן אחר, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך". אם אנחנו מתחילים לצאת מהאגו שלנו לעל מנת להשפיע, אנחנו מתחילים לעבור לאט לאט ברצונות שלנו שמסדרים אותם בעל מנת להשפיע לצד השני של המציאות. אנחנו עוברים את הקו הזה ה"אורייזן" את הקו שהוא נמצא מעבר לאגו שלנו, מעבר לעולם הזה וכך מתקדמים לעולם נצחי. אנחנו לא צריכים למות, אנחנו עכשיו ממיתים את הרצון לקבל שלנו ואנחנו לא צריכים למות, להרגיש את המיתה פיסית.

כמו שהרב"ש היה אומר לי, כמו שאתה מוריד את החולצה. נניח שהייתה לך חולצה אחרת אתמול והיום זו חדשה, החלפת אותה מאתמול להיום? זרקת אותה לכביסה? לבשת היום חולצה חדשה? זהו, זה מה שיש לך לעשות בין הגלגולים. גלגול, גלגול, גלגול, מאיפה זה בא? מתוך זה שמתחדשים לך רצונות ואתה כל פעם מחדש את החיים שלך.

לכן אין לנו ממה לפחד. במה אנחנו נמצאים, אנחנו זוכים עכשיו להכיר את מהות העולם הזה, מהות העולם העליון שזה סך הכול להחליף רצון שבנו, מרצון על מנת לקבל לרצון על מנת להשפיע וגמרנו, ובזה אנחנו כבר עוברים מעולם לעולם, חוצים את הגבול בין החיים האלו הגשמיים לחיים הרוחניים וזה נקרא "מוות גשמי". אנחנו ממיתים את הרצון לקבל שבנו ואז "למתים חופשי", שאז אני חופשי מהרצון לקבל שלי ונמצא בעל מנת להשפיע.

שוב השאלה, האם תוכל לחדד את הקשר בין האירועים החיצוניים שבהם הווירוס משפיע עלינו לבין התהליך הפנימי שמתחולל בתוכנו ומה הקשר?

שוב אני אומר שהווירוס הזה נותן לנו מקום לחשוב על החיים, הוא מנתק אותנו מהחיים הקודמים, מהריצה הזאת, מהתחרות הזאת, הוא מוריד את האגו שלנו, הרצון לקבל למטה, אנחנו יותר חושבים על חיים ומוות, על מהות החיים בכלל ולא כמה להרוויח ואיפה להיות יותר מוצלח מהשכן, כי לא בזה אני ממלא את החיים שלי. וכך אם אנחנו נפרש נכון, נוכל להסביר לכל העולם שהעיקר, הווירוס הזה מביא לנו הבחנות רוחניות. הוא מנקה מאיתנו את כל הגשמיות יותר ויותר. חכו, אנחנו עוד לא עברנו אותו, ואז תהיה לנו מזה גישה לרוחניות.

תראו מלפני חודשיים נגיד, האם היינו יכולים לדבר בצורה כזאת, לשבת סביב כל העולם יחד בשיעור אחד, כל אחד היה חושב על אלף בעיות שיש לו בחיים במשך היום איך הוא מסדר את העסק שלו וכן הלאה. עכשיו, הווירוס אומר, אתם כולם בחופש תחשבו על החיים הרוחניים, אני מעלה אתכם לדרגה אחרת, תחשבו על הנצח, על מהות החיים, מה אתם רוצים מהחיים. זאת אומרת שהווירוס זה כוח רוחני שנכנס בנו ומעלה אותנו מדרגת המוות הגשמית הזאת לנצח הרוחני.

שאלה: איך יוצאים לאותו מקום שנקרא "בינינו", האם אפשר לעשות זאת בזמן השיעור, במשך היום?

מה זאת אומרת יוצאים מאותו מקום? אני לא כל כך מבין. אני לא רוצה לצאת מאותו מקום, אני רוצה להיכנס לאותו מקום שהוא בינינו, שהוא המקום הרוחני, העולם רוחני, העולם האין סופי, עולם כל כך רחב, נצחי, שלם אבל אנחנו לא מרגישים אותו, הוא לא נמצא בינינו, הוא פשוט נעלם כי אנחנו לא מרגישים אותו, אבל הוא נמצא בינינו.

אם אנחנו שמים לב ליחסים בינינו, עד כמה שאנחנו רוצים להתקרב, המקום הזה שבינינו שהיה קודם לא מורגש, הוא הופך להיות לרב גווני שיש שם הרבה כוחות, יש שם הרבה הבחנות והמקום הזה אז הופך להיות לעשר ספירות, לט' ראשונות וכן הלאה. כך אנחנו צריכים להתחיל לפתח אותו. "בינינו" זה ביני לבינך שם נמצא המרחב הרוחני, שם נמצא הבורא. אם אנחנו מתחילים להתייחס אחד לשני בקשר, באהבה, בחיבור, בנתינה אז המקום הזה בינינו מתחיל להיות חשוב, מתרחב ואז אנחנו חיים בו.

שאלה: אם אני מבין נכון, החיבור הפנימי צריך להיבנות כל פעם מחדש, איך אפשר להוסיף לו נפח?

קודם כל זה נכון. החיבור הפנימי צריך להיבנות כל פעם מחדש. אני כל הזמן צריך להדליק אותו ולהדליק אותו, כל הזמן, כי ברגע שאני לא עושה את זה הוא נעלם. למה? כי כל פעם באה התחדשות החיסרון, התחדשות הרשימות, הם כל הזמן מגיעים ומגיעים. עשיתי "קליק" עם החבר, עם העשירייה, עם הבורא, הקליק הזה מיד נעלם, עוד חיסרון, עוד קליק, עוד קשר, ושוב נעלם וכן הלאה. ככל שאני עושה הרבה קישורים כאלו, כמו בדוגמה בבעל שם טוב, עד 400, הרבה מאוד, כמה שיותר, זה נקרא "דופקים בתשובה", כמו שדופקים בדלת כדי שיפתחו לי, אז על ידי הרבה כניסות כאלו, שאני משתדל ומשתדל הדלת נפתחת ואני נכנס.

העיקר צריך לא להתעייף, לא להתייאש, לא לעזוב, אלא ממש כל הזמן להיות בזה. ובזה "איש את רעהו יעזורו". אם אני מסתכל על האחרים והאחרים נותנים לי דוגמה וגם עושים את זה, אז יחד זה קל מאוד, בהתכללות אפשר להשיג את זה מהר. אבל כל אחד לפי שורש נשמתו חייב לעשות מספר דפיקות בדלת בינו לבין החברים, בינו לבין הבורא, שיפתחו לו ואז הוא ירגיש שנכנס למציאות רוחנית.

שאלה: מה הכוונה לפעול מעל הדעת, האם תוכל לתת דוגמה למצב כזה?

אני לא יכול לתת דוגמה לזה, כי כל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים בתוך הדעת, ובתוך הדעת בעד ונגד, לא חשוב איך, אבל הכול בתוך הדעת. למעלה מהדעת אין לי כוחות לעשות, למעלה מהדעת אין לי אפשרויות לעשות, למעלה מהדעת אני יכול לעשות רק בתנאי שיש לי למעלה מדעתי עוד דעת של העליון. איך יכול להיות? אם אני נכלל בעליון, דבוק לעליון בשכל שלו, ברגש שלו, במטרה שלו, אם אני דבוק לעליון, נכלל שם ואין לי שום דבר מעצמי, אני מקבל הכול ממנו, רק רצון להיות בו ולעשות הכול בכלים שלו, ברגש ובשכל, רק את הכוח שלי לתת, אז זה נקרא שאני פועל למעלה מהדעת.

על ידי זה שאנחנו נכללים עם החברים, על ידי זה אנחנו כן מגיעים למצב של למעלה מהדעת. כי אני נכלל בהם, אני מבקש מהבורא עם כל השכל והרגש שלי להתכלל בהם, לעשות איתם יחד פעולות, כי אני רוצה בכל הכוח שלי להיטמע בהם ודרכם בבורא. אז זה יהיה למעלה מהדעת. זה נקרא לפעול למעלה מהדעת. יש לי את הדעת שלי, אני בטוח שכך צריך לעשות, אני מבין ואני חכם, ואני גם נחשב בחברה שאני משהו, לא טיפש וריק, אבל אני לוקח את החברה ואני רוצה להשתמש רק בהם, בכוח שלהם, ברצון שלהם בכול.

אתם יודעים איזו דוגמא אני חושב שיכולה לעזור לנו. שיש לי ילד קטן, בן שנתיים שלוש נניח, ואני רוצה לעזור לו במשהו. הוא רוצה לשחק באיזה משחק, הוא רוצה לעשות כל מיני דברים ולא הולך לו, הוא לא יכול לחבר את הקוביות או משהו. אני בא אליו, אני כביכול מתלבש בו, אני מסתיר את עצמי ונכלל בו, אני עושה כך שכאילו הוא משחק, כאילו הוא עושה, אני נותן לו את כל הכוחות שלי, את כל המוח שלי, את כל הכוח הפיזי שלי, את כול הרגש שלי, אבל אני רוצה שהוא יעשה, אני מתלבש בו ובצורה כזאת תומך. כך בעצם אפשר קצת להבין מה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". אני פועל לפי מה שהילד הקטן רוצה עם כל הכוחות שלי. תתחילו לחטט בזה, לחשוב ותמצאו עוד דוגמאות טובות יותר.

שאלה: מה המקום של יזמים בעולם החדש? כיצד לאנשים שיש רצון לממש את עצמם בעסקים או בפיתוח של מוצרים טכנולוגיים חדשים יוכלו להרגיש מילוי לרצון הזה שלהם בעולם החדש?

תסתכלו איך אנחנו פועלים, אנחנו משתמשים בכול מיני צורות קשר המודרניות ביותר, העכשוויות ורוצים יותר ויותר. אם אפשר היה לפתח עוד יותר את הקשר הטכנולוגי בינינו, טכני, גשמי, הייתי מאוד מעוניין בזה, למרות שאנחנו מדברים על רוחניות. כי לרוחניות אנחנו מגיעים דרך טכנולוגיה, דרך גשמיות. לכן אני חושב, שכל מה שיהיה שייך לקשר בין בני אדם, זאת אומרת להתקשר לבני אדם כדי לעורר בהם רצון להתקשרות פנימית [יש מקום].

לכן אני אשמח מאוד בחידושים טכנולוגיים כי הם נותנים לנו פס רחב בקשר, כל מיני אפשרויות כאלה שאנחנו יכולים לעשות על המסכים שלנו מה שאנחנו רוצים. אני רוצה בבת אחת לראות את כל החברים, לשמוע את כולם, להבין ולהרגיש את כולם, בתרגומים ללא גבול חופשי, ללא שום מאמץ. ועוד ועוד. אני רוצה להגיע לטכנולוגיה כזאת שהאדם כמה שיותר מהר יעבור מתפיסה גשמית לתפיסה רוחנית. אבל בשביל זה הוא צריך לעבור גם בכל זאת דרך תפיסה גשמית. הוא צריך לראות את החברים מכל העולם, הוא צריך לשמוע, להרגיש, לשוחח, להתקשר בקומוניקציה כזאת הדדית נכונה, ורק אחר כך יהיו לנו יכולות, הזדמנויות לעשות את זה בצורה פנימית רוחנית. לכן אני מכבד את כל החידושים, אני בעצמי בעצם לפי המקצוע שלי, מהנדס, לכן אני לא דוחה שום חידוש טכני, טכנולוגי.

נקווה שאנחנו נפַתח את זה. אתם רואים כמה אנחנו כל הזמן מתקשים בינתיים בהתקשרות נכונה בינינו. אנחנו צריכים לפתח כאלו תוכנות ומכונות שנוכל להיות בקשר עם כל באי העולם. מצידי שכל שמונה מיליארד האנשים יהיו קשורים ביחד, ואנחנו נראה את כולם בכל מיני צורות כאלה שבבת אחת אפשר לראות את כולם, להרגיש את כולם, לדבר עם כולם, לשמוע את כולם. עד כדי כך שההתרשמות הזאת תהיה כל כך חזקה, עוצמתית ורבגונית, שאנחנו במהרה ובקלות נעבור להתקשרות רוחנית. ואז לא נצטרך לא מסכים, נצטרך מסך אחר, מסך רוחני, אבל שיהיה לנו.

שאלה: איך המאור המחזיר למוטב עובד עלינו גם כשאנחנו מתחברים בצורה וירטואלית?

אנחנו נמצאים באור העליון, ים של אור, ויש קשר הדוק בינינו, אנחנו לא יצאנו, אלא אנחנו אטומים, אנחנו בעצמנו לא מרגישים את הקשר שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, אבל כבר נמצאים. כמו שכתוב "אל תחשוב שאתה מתרחק מהקדושה, מהרוחניות חלילה וחס". לא. אלא כך אתה מתאר לעצמך, הקליפות שלך הן מסתירות ממך לראות את העולם האמיתי הרוחני שבו אתה נמצא מלכתחילה. וכול זה כדי שאתה תגדל, תבנה בך כוחות, הבחנות, רגשות, שתוכל להרגיש את הרוחניות.

אבל באמת אנחנו כבר נמצאים בזה, ולא כבר אלא מכבר, מתמיד. אלא כל ההסתרה היא רק הסתרה עלינו כדי שאנחנו נוכל לפתח בעצמנו, מתוכנו, את הרגשות, את ההבחנות, את השכל, כדי להשיג את הרוחניות בכוחות שלנו, שאנחנו ננהל אותה, שאנחנו נחיה בה, כך בכל הרצונות שלנו ננהל אותה.

לכן אנחנו צריכים את המאור המחזיר למוטב, זה הכוח העליון שמחבר בינינו כל פעם יותר ויותר בכל מיני צורות מתקדמות יותר ויותר, ומתוך זה אנחנו מבינים איפה אנחנו נמצאים, ועד כמה הקשר הזה מקדם אותנו, מושך אותנו קדימה.

שאלה: איך להגיע למצב של השתוקקות לקשר בינינו, מה יכול להיות הכוח המניע לזה?

קנאה. לא יותר מזה. רק תבינו שהבעיה היא קנאה. אנחנו צריכים להגיע למצב שאני רואה שחברים מתקדמים והם כבר עושים פעולות השפעה, משפיעים לבורא, ואני מקנא בהם, אני ממש נשרף מהם, למה אני לא יכול לעשות כך. זו קנאה טובה כי מדובר על השפעה לבורא. אני לא מוריד אותם מהמצב שנראה לי שהם גדולים, אני רוצה להיות כמוהם, לעלות למצב שלהם, לכן הקנאה הזאת זו קנאה בונה ולא הורסת.

שאלה: מה זאת אומרת בפועל השפעה הדדית בינינו. איך מאיצים את תהליך החיבור עד ליציאה מהאגו ממצרים?

על זה כתוב "איש את רעהו יעזורו". בדוגמה. אני צריך לתת לחברים כמה שאני דואג להם, כמה שאני אוהב אותם, כמה שאני מוכן לפתוח את עצמי כלפיהם, והם צריכים להתרשם מזה ולעשות לי אותו דבר.

כאן ישנה בעיה. כי לא כולם מגיעים עם נקודה שבלב שווה. אנשים שיש להם נקודה שבלב גדולה, הם בדרך כלל מאוד עקשנים, מאוד אגואיסטים, הם לא מבינים מה הקבלה דורשת מהם. הם מגיעים לחכמת הקבלה צריכים להתחבר, בסדר נתחבר. צריכים ללמוד, בסדר נלמד. זאת אומרת הם לא מרגישים שעל ידי פעולות כאלה פשוטות שאיש מתחבר לאיש, הוא מתחיל שם לגלות בקשר ביניהם עולם חדש, עולם רוחני, שביני לבין החבר, בין שנינו נמצא הבורא. או שאחרי החבר שלי עומד הבורא, אם אני מדבר על פעולות שלו כלפיי, שהבורא מעורר את הפעולות האלה בו, בחבר, אליי.

אנשים עם רצון לקבל גדול, שיש להם פוטנציאל גדול לעשות תיקונים גדולים, הם מאוד אכזריים, הם מאוד כבדים, קשים, הם לא יכולים להתעורר לפעולות השפעה, אהבה, חיבור, זה לא נראה להם שזה אמיתי ואנשים כאלו דווקא הרבה נמצאים בדורנו. מפני שדורנו זה דור המשיח, זאת אומרת יש לנו עביות גדולה ביותר מכל הדורות.

ולכן אנחנו צריכים לשים לב על החברים שלנו, שמצד אחד יש להם תשוקה גדולה ללמוד, לדעת, לכל מיני דברים. אבל לא לחיבור, שבתוכו גם ההפצה. הם לא מרגישים בזה צורך. אולי קצת בהפצה מטעם הגאווה, מטעם להוכיח שאני צודק אז אני מוכן להיות בהפצה. אבל לא מטעם חיבור עם אנשים אחרים, לא מטעם האהבה.

זאת אומרת צריכים כאן להבין שהאגו "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ואני רואה מזהה בחלק גדול מהחברים שלנו, התלמידים שלי, עד כמה שהאגו הוא אגו גדול, לא נותן להם אפשרות לשמוע ולתפוס את הנקודה של חכמת הקבלה, שהיא מאוד נראית להם טיפשית, פשוטה, ריקנית, כי על מה מדובר? מדובר סך הכול כדי להתחבר בינינו. מה להתחבר על מה אנחנו מדברים? על גן ילדים? זה רוחניות? הם לא מרגישים שיכולה להיות דווקא רוחניות בקשר בינינו, שם אנחנו משיגים את העל מנת להשפיע. ובעל מנת להשפיע בכוח הפוך מהטבע של העולם הזה, אנחנו משיגים את הבורא והעולם העליון.

לא יכולים לתפוס. הם יכולים לחזור על המילים האלה אבל בפנים אין להם את זה כי הרצון לקבל כל כך גדול שהוא לא יכול לקבל שום צורה שקרובה לפתרון. ואז דרושות הרבה שנים שנים רבות עד כדי כך שהם יתנהגו נכון.

אבל, כמו שכתוב "לא לנצח יריב"⁵, אלא בסופו של דבר הבורא עוזר והאדם מתחיל להרגיש יותר ומתקדם יותר, ואז הוא מגיע למדרגות גבוהות כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"⁶. בגלל ש"יצרו גדול" אז הוא מגיע למדרגות גדולות.

שאלה: איך מאתרים בחוש, ברגש את הבורא שנמצא בינינו?

על ידי היחס שלי לחברים אני מפתח לאט לאט את היחס שלי לבורא. מה ההבדל? אני מתייחס לחבר בצורה ארצית, שזה חבר שלי, אז אני מתייחס אליו כמו לחבר, כמה שיותר ויותר אני מתחיל להתייחס לחבר בצורה רוחנית בוא נגיד, בעניינים רוחניים יותר, לאט לאט אני מתחיל להרגיש בי אבחנות רוחניות.

שאני לא מתייחס אליו כמו לבן אדם רגיל, אלא צריכה להיות כאן אהבה, ישנה אהבה או לא. חיבור, יש או לא. קנאה, ישנה או לא. וכולי. אני מתייחס לחבר כבר באבחנות שבעולם שלנו אני לא בודק אותן בין קולגות שלי נגיד בעבודה אלא אך ורק כדי להתקשר אליו מבחינה רוחנית ואז לאט לאט אני מפתח בצורה כזאת אבחנות שלי כלפי הבורא.

שאלה: האם אתה מרגיש שהאנושות תופסת את המסר שמגיע מהבורא בעידן הקורונה?

האנושות תופסת את המסר על ידי הקורונה שמגיעה אלינו מסר רוחני? אני לא חושב שהיא תופסת. אני לא חושב שהאנושות מוכנה לתפוס כי אין לה חיסרון קודם לזה. אבל מה שקורה שהיא תתפוס את זה מתוך זה שהקורונה תעבוד עליה בעל כורחם.

זאת אומרת, שהם יעשו מה שיעשו, מה שווירוס הזה בכוח יחייב אותם ולאט לאט מתוך זה הם יתחילו להרגיש רגש חדש, שכל חדש, אבחנות חדשות וכך הם יתקדמו. אבל לא שיש להם את האבחנות האלו כבר מעכשיו. לא. אלא כל מיני בעיות שהקורונה תחייב אותם הם יבנו בתוך האנושות תכונות חדשות שאיתן הם יתקרבו לרוחניות. כל הכבוד לקורונה.

שאלה: האם אתה יכול לתאר את השלב הבא שהאנושות תגיע אליו לאחר הקורונה?

על זה אפשר לדבר הרבה. השלב הבא לאחר הקורונה. לכל תופעה יש כמה שלבים כמו שאנחנו לומדים. אפילו בתופעה גשמית יש לנו תמיד ארבע שלבים דומם, צומח, חי, מדבר או שורש, א', ב', ג', ד'. בשורש אנחנו לא מתחשבים כי הוא השורש, אבל א', ב', ג', ד', זאת אומרת ארבע שלבים.

אנחנו עוד לא עברנו שום דבר עם הקורונה לכן קשה לנו להגיד. אפילו אחרי שאנחנו פיזית נעבור את הדברים, התופעות ממש הם יהיו בתוצאות האחרונות ואחרי האחרונות. לכן עכשיו כבר לדבר על צורה של האנושות לאחר הקורונה, אני מקווה שהאנושות היא תהיה מחוברת כולה אם לא בגמר התיקון אז לפחות להתקדם לזה בהרבה, ומאין ברירה קורונה היא תעבוד בצורה כזאת שהיא תבטל כל מה שמפריד בינינו.

זאת אומרת, כל צורות התעשייה והחינוך והתרבות ועניינים בינלאומיים ובכלל בין בני אדם, כל מה שמרחיק בינינו נעלם. כל מה שמחבר אותנו יחד לחיות בצורה פשוטה כדי העיקר לעבור משך החיים האלו הקצרים מהרגשת המציאות הזאת בעל מנת לקבל, שאנחנו קוראים למציאות הזאת העולם הזה, למציאות שאנחנו נרגיש אותה בעל מנת להשפיע, שאנחנו קוראים לה מציאות של העולם העליון, שאנחנו נעשה את זה. קודם כל את זה לעשות.

זה נקרא "יציאת מצרים", שאנושות כולה תצא ממצרים, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זאת אומרת לארץ ישר א-ל, ישראל, ואז אנחנו נתחיל לטפס במדרגות הסולם עד שנגיע לגמר התיקון. אלה דברים שהלוואי להרגיש מדרגה הראשונה הרוחנית שאז אנחנו נבין על מה מדובר.

אבל בכל זאת יחד עם זה אנחנו רואים שהעולם הזה לא שווה ולצאת ממנו רצוי בכל מקרה, וזה לא מוות כמו שאנחנו מתארים לעצמנו. לכן נראה לי שאנחנו נמצאים באמת בעידן הקורונה, בעידן הכתר העליון שבצורה כזאת יורד עלינו.

שאלה: כולם רוצים תיקון, מה מונע, מה חסר בכדי להפוך רצוי למצוי?

מעניין. כולם רוצים תיקון? מי זה כולם רוצים תיקון? אף אחד לא רוצה תיקון. לפי הטבע שלנו אף אחד מאיתנו לא רוצה שום תיקון כי תיקון זה נקרא שאני צריך לשבור את עצמי, להפוך את עצמי למשהו אחר. אין לי כוח לזה, אין לי שכל לזה, רצון לזה. מה זאת אומרת שכולם רוצים תיקון? איזה פנטזיות?

אם אנחנו רוצים, אנחנו רוצים להיפטר מהרע שיהיה לי טוב. תביא לי כסף, כבוד, מושכלות, אוכל, מין, משפחה, תביא לי למלאות את כול הרצונות שלי. זה מה שרוצים. כולם רוצים תיקון, אף אחד לא רוצה. אני יכול לרצות את התיקון רק מתוך זה שאני מקנא בחברים, שאני מסתכל עליהם, אהה, תראה איך הוא מצליח והוא מצליח. "קנאת סופרים תרבה חכמה"⁷ אז על ידי קנאה בהם אני גם ארצה תיקון.

אני גם ארצה תיקון, אפילו שזה לא לטובתי. יש לו רוחניות על מנת להשפיע ולי לא? אני רוצה את זה. אבל זה להשפיע, לתת. לא חשוב. יש לו? אני רוצה. הקנאה היא יותר חזקה, בושה, שאין לי ויש לו, יותר חזקה מהכול, ולכן אנחנו צריכים להשתמש בה. וכל אחד צריך לעורר קנאה בחברו. בעולם שלנו אנחנו רוצים לגלות קנאה, אני קונה אוטו יפה, בשביל מה יפה אם אני יושב בפנים? כדי להתגאות כלפי האחרים. וככה זה.

אז יוצא שאנחנו צריכים להשתמש בכל הכוחות האלה, אבל לא כולם רוצים תיקון. אף אחד לא רוצה תיקון, אנחנו צריכים לשחק שאנחנו מתוקנים שאנחנו משפיעים, שאנחנו מגלים את הכול, כל אחד כלפי החבר. כל אחד. כדי לעורר בחבר את הרצון לתיקון. זה אחד מהתחייבויות שלנו ממש אחד כלפי השני.

שאלה: חלק מהחברים מרגישים בעקבות המעבר לצורה הוירטואלית, שחסרה הרגשה של כלל העשיריות בקבוצת פתח תקווה, כרגע המיקוד הוא בעיקר בעשירייה הקבועה. איך אתה מרגיש את המצב ומה העצה כדי להגביר בהרגשת כלל העשיריות?

פעם היינו מחוברים בצורה מעוותת, פתח תקווה הייתה מקשרת ביניכם בזה שהם היו נמצאים בחלל אחד, כך לומדים, כך מתקדמים וכל יתר הקבוצות היו מפוזרות בכל העולם. הגיע הווירוס, זרק אותנו, את הפתח תקוואים, לבתים, כל אחד יושב בבית, בדירה שלו, ואסור לצאת מהדירה. ההתקשרות יכולה להיות רק דרך קווי האינטרנט, כמו כולנו עכשיו. כך שקבוצת פתח תקווה וכל יתר הקבוצות או החברים הבודדים שלנו בעולם, נמצאים עכשיו בעמק השווה, בצורה שווה. ועכשיו אנחנו צריכים לבנות את הקשר בינינו מתוך התנאים החדשים.

אני מאוד שמח שהתנאים האלו התגלו, כי קודם הייתה לי באמת הרגשה לא טובה שכך אנחנו בנויים. עכשיו ב"ה אנחנו נמצאים לגמרי לגמרי כמו כולם. אני פונה לחברים שלנו בכל העולם, אני נמצא בחדר שלי, במרכז שלנו בפתח תקווה, במקום שכל יום היו מגיעים אליו 400, 500, ואפילו 600 חברים ללמוד. היום אני נמצא כאן לבד. לבד, זה החדר שלי ובו אני נמצא. יש בכל הבניין עוד מספר מוגבל של אנשים, כמה יחידים, אף אחד לא נוגע בשני ולא יוצא החוצה.

מה אני רוצה להגיד בזה?כולנו כמוכם, כמו שאתם בבתים שלכם. בא וירוס וסידר בינינו יחסים חדשים, ואנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שאנחנו שווים, לפחות במשהו, והמשהו הזה היה גדול. עכשיו יש כאן בעיה, לאנשים שהיו רגילים לשבת בקבוצות בכל העולם, ועכשיו הם יושבים לבד. כך גם במוסקבה, ובכל המקומות שאיתם אני מדבר, אני שומע ששם יש את אותם התנאים. ואם לא, אז בטוח שהם יתקדמו לזה. זה דבר אחד.

דבר השני, חוץ מזה יש בעיה עם הקבוצה עצמה, עם פתח תקווה, זו קבוצה שהיתה מגיעה לכאן בצורה חיה, הייתה ממלאה את החלל בחדר הלימוד, 400 איש ישבו יחד, ועכשיו כולם יושבים בבתים שלהם וצופים בנו. אנחנו רואים אותם כאן, איפה שכתוב, PT ומספר. יפה מאוד. אני מאוד מרוצה שהם יושבים בצורה כזאת, כל אחד לחוד אבל מחוברים ביניהם בצורה וירטואלית, כמו כל הקבוצות בעולם. יש להם בעיה, כי קודם זה היה חיבור גשמי, ועכשיו החיבור נעשה חיבור יותר פנימי, רגשי, רוחני. ולשאר העולם זה כמעט אותו הדבר.

אז יוצא שהתקרבנו לצורה הדדית, הבורא סידר אותנו כך כדי שנוכל לעשות מאיתנו חברה שווה, שהקשר בין כולם יהיה שווה, וכך נתקדם. אני מאוד מקווה שאנחנו נרגיש את עצמנו, שכל אחד ואחד מהחברים שלנו, מבני ברוך העולמי יושב לבד ומתקשר לאחרים דרך העשירייה שלו, וכך הוא מקיים את מצוות הקשר. במידה שאנחנו נעשים מקושרים בזה כל אחד בעשירייה, וכל עשירייה ביתר העשיריות, אנחנו נרגיש שהבורא ממלא את הקשרים האלה בינינו, זה סך הכול.

אני שמח מאוד שהגענו למצב שבא איזה כוח חיצון, נגיד שהוא נקרא וירוס הקורונה, וזה לא חשוב לי איך הוא נקרא, אני בכלל לא מסתכל על זה, אני בכלל לא מסתכל מה הווירוס הזה עושה בבני אדם, באנושות, בכלום. אני מסתכל על הבחינה הרוחנית. הוא מקרב בינינו, הוא ניקה אותנו מכל העסקים של העולם הזה ואמר לנו בינתיים תתעסקו בקשר ביניכם, בזה ההצלה שלכם. תראו, איזו עזרה יותר טובה יכולה להיות מלמעלה?

שאלה: איך נגיף הקורונה עוזר לנו לצאת מהאגו שלנו אל עבר החיבור? בבקשה אם אפשר לתת הסבר שמתאים גם לתלמיד קבלה וגם למישהו מהקהל הרחב.

אני לא יודע על מה מדובר בדיוק, איך נגיף הקורונה עוזר לנו לצאת מהאגו שלנו אל עבר החיבור? כבר דיברנו על זה. ולתת הסבר שמתאים גם לתלמיד קבלה וגם למישהו מבחוץ מהקהל הרחב. כל הזמן דיברתי על זה, אני לא יודע מה להוסיף. אולי תשאלו עוד ואז נסביר.

שאלה: יש כזה מצב בהקשר למשבר הזה במדינה, אתה אומר שאנשים יהפכו להיות לרגישים יותר למצב וזה יכול להוביל אותם למסר שלנו. מצד שני אנשים מאבדים את העבודה, מרגישים את המשבר המתקרב, עסקים מתפרקים, אנשים נשארים בלי כסף, בלי עבודה, ונאמר "אין קמח אין תורה". אז איך אדם במצב הזה יכול להחזיק כאשר מכסות אותו הבעיות הגשמיות, כדי שיוכל להחזיק את עצמו בדרך?

לי נראה שבמקרה הטוב ווירוס הקורונה הזה, יחייב אותנו, כמו שעכשיו הוא מחייב אותנו לספק לכולם תרופות, מסכות, מכונות הנשמה ועוד ועוד. אז אותו וירוס קורונה יחייב אותנו לדאוג שיהיה לכל אחד ואחד חבילה של מצרכים הכרחיים. לחם, חלב, סוכר, קמח, ביצים, כל מיני דברים כאלה, שיהיו לכל אחד ואחד. שכל מדינה ומדינה תצטרך לפתח סל הכרחי כזה לכל אחד ואחד, והיא תיקח על עצמה לחלק לכל אדם ואדם את הדברים ההכרחיים, כי בלי זה הוא לא יכול להתקיים.

כתוצאה מזה המדינה תוכל לדרוש מכל אדם ואדם איזו השקעה בעבודה ציבורית. ואני חושב שכך לאט לאט נתקדם למצב שבעל הסולם כתב עליו ב"דור האחרון". למצב שיותר קרוב לקיבוצים שהיו פעם בישראל. זאת אומרת מין קולחוז, מין כפר קטן שכולם מתחשבים בכולם, לכולם יש רמת חיים אחידה, וכל אחד ואחד דואג רק כדי שיהיו לכולם אותם מצרכים חיוניים לחיים. זה קודם כל. ואחר כך ליותר מזה, חינוך לילדים, ועוד כל מיני דברים אחרים נוספים, אבל בדרך כלל לזה אני מקווה, ונקווה שכך יהיה.

שאלה: לפני כמה רגעים אמרת שהקנאה מושרשת מאוד חזק, גם אמרת על זה בכנס במונטריי משהו שאני אף פעם לא שוכח. לפעמים הכוח הזה, האם הוא יכול לעזור לאנושות לצאת מהאגו, לראות שבני ברוך זו קהילה כה גדולה ואנו רואים שהקורונה וירוס לא משפיע עלינו בכלל?

וירוס הקורונה לא יכול להשפיע עלינו. לא יכול. אני בטוח שאם תיקח איזושהי קבוצה אחרת בעולם הזה, קבוצה של מנהלים, ממשלות, בנקים, עובדי בנקים, עובדי תעשייה או משהו, אתה לא תמצא עוד קבוצה כמונו שיש שם כמעט 0 חולים. אין, אין דבר כזה. כי מי שעוסק בעבודה רוחנית הוא שליח בעולם הזה, והשליחים לא ניזוקים. "שליחי מצווה לא ניזוקים"⁸.

שאלה: לימדו אותנו ש"עולם" בא מהמילה "העלמה". אז אם אנחנו נכנסים לעולם דאין סוף, האם עדיין יש העלמה?

עולם אין סוף הוא גם העלמה, כי כל עולם ועולם במשהו מעלים את הבורא. אבל לא מן הסתם הוא נקרא "עולם אין סוף", מפני ששם אין סוף, אין גבול לגילוי הבורא, ולכן אין העלמה. השם שלו, עולם אין סוף, הוא בגלל שאין לו גבול ולכן אמנם הוא נקרא עולם, העלמה, אבל זו העלמה ללא גבול.

ככה זה, אני לא יוכל לבטא את זה יותר ברור.

.

שאלה: במרחב הרוסי אנשים לא מאמינים בשום רעיונות כאלו ולא שהממשלה תוכל לעזור. הם נזכרים איך פעם הדברים היו ולא מאמינים שמשהו יכול להשתנות. איך אנחנו יכולים בעצם לכוון אותם, מה אנחנו יכולים לענות כדי לכוון אותם בצורה נכונה?

אני לא יודע. אז אני מבקש כך, אני לא מאמין שהאנשים שם יכולים להאמין לממשלות ולמה שנעשה, יש להם ניסיון רע בזה, ולכן אסור לנו להיכנס לזה, אסור לנו לייעץ להם מה לעשות. אנחנו לא יכולים להיכנס לשום יחסים בין האדם לממשלה, וכדאי להתרחק מכל מה שקרוב לממשלה מכל וכל. זה לא העניין שלנו, זה העניין שלהם, לכן אנחנו אף פעם לא נכנסים לזה. ולא חשוב מה הם יחשבו וידברו עלינו, אנחנו לא מגיבים. אלו משטרים שאנחנו לא יכולים לעשות איתם שום דבר, ואנחנו בכלל גם לא רוצים.

פעם נכנסנו להידברות עם איזו ממשלה? לא. ואפילו כשניסינו, שמעתי שכתבו פעם מכתב לממשלות, אולי זה היה יכול לעזור קצת בזמן האחרון, כשכל ממשלה מרגישה את עצמה בחוסר אונים, אבל לי נראה שלא כדאי לנו להיכנס לזה.

מה שאנחנו עושים, אנחנו רק מביאים לידיעת האדם למה זה קורה לנו, ומה צריכה להיות התוצאה היפה מכל מה שאנחנו עוברים. איך אנחנו יכולים לזרז את התיקון שלנו, את השינויים שבנו למצב טוב. וזה אך ורק על ידי חיבור בינינו בלבד, כי בזה שאנחנו משתדלים להתחבר יותר אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב, והוא כבר מתקן. מה הוא מתקן? אני לא יודע. באיזו צורה, באיזה קצב, באיזה תהליך, אני לא יודע, זה לא העניין שלי, אני רק רוצה להזמין אותו שהוא יעבוד עלי. זה מה שאנחנו עושים.

שאלה: במקרים רבים בעבר כאשר היה משבר, האשימו את היהודים, או את ישראל. האם יש סיכוי שעכשיו יכולים להאשים את ישראל או את היהודים בזה שהם אלה שיצרו את הווירוס הזה?

בטח, זה כבר נמצא ברשתות, הווירוס הזה מעורר תגובה כזאת שאנשים וקבוצות שלמות למיניהם יחשבו וידברו ויפיצו שזה נעשה על ידי יהודים. זה ללא ספק. כי סך הכול הווירוס הזה מעורר את האנשים לחיבור, וכל הטבע של האדם הוא נגד החיבור, ולכן כל הנטייה של האנושות היא כדי למחוק את האפשרות להתחבר. אבל נראה לי שכאן הווירוס כבר יעבוד עליהם בצורה קיצונה, חדה יותר.

תקראו מה שצריך להיות בסוף הימים, בגמר התיקון, ואז תבינו שלפנינו עוד הרבה אירועים כאלה של שנאה כלפי יהודים, ואנחנו צריכים להבין שהכול מושרש בטבע, אין ברירה. זה לא כלפי יהודים, אלא כלפי אלה שנושאים בעולם הזה את תכונת ההשפעה. מי זה "יהודי"? זה שיש בו נקודה שבלב שמתעוררת לקשר עם הבורא. שהוא נמשך לייחוד עם הבורא, לכן הוא נקרא "יהודי". ולכן כל האגו הגדול של כל אדם ואדם וכל האנושות נגד זה. ולכן השנאה כלפי יהודים תעלה יותר ויותר, וידברו כנגדם בכל כלי התקשורת, ויהיה נאציזם גדול מאוד בכל העולם, ויכול להיות אפילו שיבואו ויילחמו פיסית עם ישראל, אבל לא יוכלו לעשות שום דבר. כי דווקא במלחמת גוג ומגוג הזאת, יתגלה שהכוח העליון זה כוח הבורא, והוא ינצח.

שאלה: נתת דוגמה בשיעור הזה שכאשר אנחנו מתחברים עם החברים, עם הבורא, ומגיע רשימו שמנסה לזרוק אותנו ואנחנו מנסים לחזור, זה כאילו שאנחנו דופקים בדלת הזאת של הבורא. השאלה היא, איך בכל זאת לדפוק בצורה נכונה כדי שהוא יפתח?

תבקש ממנו שהוא ילמד אותך. זה הכי בטוח. יהיה לך קשר עימו, אתה פונה אליו, אתה מבקש ממנו, אתה מוכן לעשות כל מה שהוא יגיד לך, רק חסר שייתן לך דוגמה, שילמד אותך. זאת כבר בעיה שלו. הבעיה שלך - לבקש, הבעיה שלו - לתת לך תשובה טובה. אז לפנות לבורא, שזה נקרא "תפילה", הכי טוב דרך חברים והכי טוב יחד, שכולם מרוכזים למושג הזה שנקרא "בורא". ואז כבר תרגישו בתוך הפנייה שלכם, כשאתם פונים אליו כך, תרגישו איך הוא מוריד לכם את התשובה, את עצמו. אז קדימה, הקבוצה שלכם מסוגלת לזה.

שאלה: איך האדם יסכים פנימית לתנאים שצריך לחיות לפי הצרכים ההכרחיים והבסיסיים, אם עדיין אין לו מטרה להגיע לבורא, ויתגלה בו עוד יותר רע כלפי הזולת, כיוון שמגבילים אותו, את הרצונות שלו, והוא לא יוכל לקבל את מה שהוא רוצה?

זה קצת מסובך מה שאתה שואל, אני לא יכול בדיוק לברר. אני רק לא מבין מה הבעיה, אם הבורא הוא המקור לכל דבר, גם לרע וגם לטוב, אז להיות מחובר לבורא בכל דבר רע וטוב בכל רגע ורגע, זאת פשוט התפיסה הנכונה של המציאות. אני לא רוצה חוץ מזה שום דבר. אם אני מחובר אליו אז יותר מזה אני לא רוצה כלום. ומתוך זה שאני מחובר אליו, אני יכול כבר להתחיל להתפתח.

שאלה: בנוגע להפצה. עד כמה אפשר להלביש את המסר שלנו בצורות פשוטות להסברה, או שאפשר בצורה ישירה לספר על הבורא ככוח הכללי של הטבע?

חס ושלום. לא. אני צריך לדבר במילים שיתקבלו באדם שאני פונה אליו, שהוא ירצה לשמוע אותן. שהוא ירצה להבין אותן ולפרש אותן אחר כך לעצמו ולאחרים. אני צריך לדבר אליו בצורה ברורה, יפה, נכונה, רכה, כדי שהוא יפתח את עצמו, ואז המסר שלי ייכנס בו וייקלט בו. ולא סתם, אני רוצה לדבר כמו שאני ושכולם יקבלו וייחנקו מזה. לא.

בן כמה אתה?

תלמיד: 39.

אז בן 39 זה כבר גיל שאתה אבא?

תלמיד: אני לא.

זאת אומרת אתה בפיגור. אבל בכל זאת, אתה יודע שאם יש לך תינוק, בכל חודש וחודש שהוא גדל נותן לו אוכל אחר. קודם חלב, לפי החום ולפי הכמות. אחר כך דייסה אתה כבר יכול לתת, מיוחדת. אחר כך עוד להוסיף משהו ועוד להוסיף משהו. אחר כך אתה כבר לא מודד לו עד כמה החום ועד כמה הכמות וכן הלאה.

זאת אומרת, כל פעם שאדם גדל אתה יכול להרחיב את מה שנותן לו, ויש לך יותר חופש לדבר עימו, לשלוח לו וכן הלאה. מה שאין כן, אם אתה מדבר עם תינוק, עם מתחיל, כשאתה פונה לאנשים פשוטים שנמצאים סתם כך בעולם, ברחוב, אתה צריך להתייחס אליהם כמו לתינוקות. ועוד יותר גרוע מתינוקות, כי כל מה שאתה תגיד להם הם כאילו כבר שמעו ויש להם על כל מילה ומילה פירוש שלהם המקולקל ואז אתה צריך להסביר להם עוד יותר. זאת אומרת, אני נותן לך עכשיו דייסה והיא כזאת וכזאת, ומחוממת ככה, וזה בשבילך יהיה טוב, ואתה צריך לקחת כפית, כפית. אתה צריך להסביר להם כל דבר ודבר שאתה אומר. אחרת, שב ואל תעשה כלום, כי אתה רק תקלקל. וכמה שאתה עושה קלקול באחרים, אתה מתקלקל מזה פי כמה וכמה יותר.

לכן כתוב, "שב ואל תעשה עדיף". תלמד קודם איך לעשות ואחר כך תעשה. מקסימום שאתה מסוגל לעשות, וזה באמת מספיק אולי, תיקח את המאמרים שלנו ותפזר אותם בכל האינטרנט איפה שרק אתה יכול, כמה שאתה יכול, בבקשה, ללא שום גבול, אבל בלי להוסיף שום דבר, רק לקחת מאמר ולעשות קופי ולשלוח לכולם, זה אתה יכול ומזה תרגיש תועלת.

שאלה: מה לעשות כשלא מספיק מאמינים שאפשר לצאת ממצרים, מהאגו?

זה לאט לאט מתגלה. לא נורא, גם אצלי זה לקח הרבה זמן. אז מה? העיקר לעבוד, אין לך ברירה. ואתה לא בן חורין להפטר ממנה ואין לך שום אפשרות לעזוב את הדבר. וכמה שיש לפניך זה תלוי באגו שלך הגדול, אבל עד כמה שהאגו שלך גדול, כשתגיע למטרה תקבל יותר גילוי.

שאלה: לפני זמן קצר שמעתי אותך מסביר לנו, שבקבוצה שלנו אף אחד לא הופך לחולה, כי אנחנו השליחים. אתה יכול להסביר קצת יותר את התפיסה הזה?

זה לא תפיסה, זה פשוט צריך להיות כך. כי אם אני לא מתקדם, אז אני צריך לקבל כנראה מההשגחה הכללית איזה כוח שיקדם אותי, שידחוף אותי קדימה. אם אני בעצמי נמשך קדימה, אז לא צריכים כוח שמחייב אותי להתקדם. לכן אם בכל רגע ורגע אנחנו משתדלים להתקדם למטרת הבריאה, אז אני נקרא "שליח מצווה", וכתוב ששליחי מצווה לא יזוקו. זאת אומרת, אם אנחנו עובדים נכון אנחנו נהיה כקבוצה שלא יהיה בה שום נזק מהקורונה וירוס, לפי העבודה שלנו, לפי המערכת הכללית שכך היא קורית.

אם כל העולם היה כך עושה לא היה אף אחד חולה, לא היינו מרגישים בכלל שיש וירוס כזה. יש בטבע עוד הרבה כאלה וירוסים. וירוסים זה אורגניזם חיים שקיימים, רק אנחנו לא מזהים אותם. אבל בכל רגע ורגע שאני מתקדם אני לא זקוק לשום השפעה שלילית עלי, כי אני בעצמי מתקדם, זה ברור. לכן בואו נתקדם יחד, וזה הפצה קודם כל, שיכולה לתקן אותנו וממש למחוק את כל הווירוסים שעוד עומדים בתור להגיע אלינו, חס ושלום, אנחנו יכולים לנטרל אותם כולם.

שאלה: מה הצורה הנכונה, שתהיה לנו קבוצה מאוחדת כמו מנגנון של גלגלים, שאנחנו נוכל לעשות הפצה ולהיות בשיעור בוקר בצורה נכונה?

במידה שאנחנו משתדלים להתחבר לעשירייה שלנו הפנימית, נגיד אתה עם הקבוצה שלך, במידה הזאת אתם תרגישו מה חסר לנו כדי להיות מחוברים כולנו, בכלל הקבוצה הגדולה. ומה חסר לנו כדי להיות בכל האנושות בקבוצה כזאת גדולה. הכול תלוי בכמה שאנחנו מבינים את החיבור, את האיחוד מהעשירייה המקורית שלנו.

שאלה: אמרת להעלות את החיסרון של החבר לבורא. אז איך אנחנו יכולים לזהות או להרגיש את החיסרון של החבר בשביל להעלות אותו לבורא?

אתה בטוח שהחבר כל הזמן נמצא בתפילה לבורא, ואתה רק רוצה להצטרף לתפילה שלו וגם להיות קשור לבורא דרכו. ואז אתה תזכה דווקא קודם לקבל תשובה מהבורא ולהעביר אותה לחבר.

שאלה: רואים בצורה ברורה מתוך ההפצה, שהדייסה שאנחנו מוכרים להם כבר עשר שנים, זה לא מספיק, הם דורשים סטייק. אז מה הדבר הבא שאנחנו צריכים להזין אותם, באיזו דיאטה להמשיך, האם לעבור כבר לחכמת הקבלה מההפצה האינטגרלית?

בחינוך העיקר "חנך נער על פי דרכו", עד כמה שהם מוכנים, והם לגמרי עדיין לא מוכנים. לכן אל תרגיש אותם כמו את עצמך, אלא אתה לחוד והם לחוד. אצלך הכול בוער, אצלם עדיין בוער דבר אחר. אז תירגע, אתה צריך להפטר מעצמך, אם תעשה על עצמך צמצום ותרצה רק להשפיע להם, אז אתה תרגיש מה הם רוצים, ולפי הרצון הזה אתה תבקש מהבורא ותעביר להם מה שהבורא שולח להם. אבל זה ממש לפי הרצון שלהם ולא לפי מה שבא לך.

שאלה: לאחרונה אנחנו עוסקים הרבה בהפצה, וזה לפעמים בא במקום שיעורים של צהריים וערב. האם עדיף להיות נוכח בשיעור או להמשיך לעסוק בהפצה?

אם אין ברירה, הפצה עדיף.

שאלה: מה הסיבה למלחמת גוג ומגוג ואם כך האם ניתן לבטל את המלחמה הזאת על ידי העבודה שאנחנו עושים, או שהעבודה שאנחנו עושים היא הכנה לקראת המלחמה הזאת?

כבר אנחנו נמצאים במלחמת גוג ומגוג, רק בתחילתה. אולי הוא מתאר לעצמו שצריכה להיות מלחמה עם כלי נשק, מטוסים, אוניות, פצצות. מלחמת גוג ומגוג היא מלחמה רוחנית, פנימית. ועכשיו שאנחנו לומדים איתכם ומדברים על הפצת חכמת הקבלה לכל העולם, במידות שונות שמתאימות לכל אדם וכל אומה. אנחנו עושים בזה מלחמה נגד היצר הרע שנמצא בתוך כל המציאות, בתוך האנושות. וזו מלחמת גוג ומגוג, המלחמה האחרונה.

שאלה: שמעתי שאמרת שהעולם עכשיו נמצא במצב כללי שכולם שווים בפני הווירוס. איזה נושאים כלליים אנחנו יכולים להפיץ לכולם, ממידה קטנה ועד לצורה רחבה?

מה שאנחנו עכשיו לומדים, בשביל מה וירוס, מה הוא עשה? כל ההפצה שלנו, כל המאמרים שלנו שאנחנו מפיצים. מדי שבוע יוצאים עשרים מאמרים, בכל מיני שפות, קח אותם, תקרא אותם, תפיץ אותם, גמרנו. אתה לא צריך לעשות שום דבר, אתה יכול להיות ממש פועל פשוט, לקחת מאמרים ולפזר אותם בכל מיני מקומות שאתה מגיע אליהם באינטרנט.

שאלה: חווינו היום התפוצצות מאוד גדולה של האגו, לפני השיעור. הרבה קללות ברוסית. אתה יכול לתת לנו עצה איך לכסות את זה באהבה שהעשירייה שלנו תתקדם מהר? זאת הזדמנות להתקפה ואני לא רוצה לפספס אותה.

אני לא כל כך מבין על מה אתם מדברים, איזו התקוטטות הייתה, במה הייתה המחלוקת?

תלמיד: פשוט אגו שהתפוצץ, חברים לא יכולים להסתדר.

יפה מאוד, למה אתם חושבים שזה רע?

תלמיד: לא שזה רע, צריך שיהיה לנו כוח לכסות את זה באהבה ואני מפחד שנפספס את ההזדמנות הזאת.

קודם צריך שהרע יתגלה, בלי גילוי הרע אנחנו לא יכולים להגיע לשום דבר, אחרי שהרע מתגלה וכנראה שהוא התגלה, והתגלה גם הפחד שיכול לכסות ולקבור אתכם, אז זה יפה מאוד. עכשיו תיקח את גילוי הרע, עד כמה שהוא היה גדול, לא לשכוח אותו ולא למחוק, וגם את הפחד שיכול לקבור אתכם, וגם את המטרה שאתם רוצים להשיג, וזה כנגד זה ואז יש לכם את שלוש הנקודות. המצב הרע הנוכחי כנגדו מצב המטרה הטוב שצריך ופחד שאתם יכולים להיות קשורים למצב הנוכחי בלי להתקרב למטרה ואז אתם צריכים לקבל כוח מהמטרה כדי שהיא תמשוך אתכם ותוציא אתכם מהאגו, מה זה תוציא אתכם מהאגו? למעלה מהאגו, לא למחוק את האגו, למעלה ממנו, האגו נשאר ואנחנו למעלה ממנו. ניצלנו, זה מה שצריך להיות.

אז תעשו את העבודה הזאת, תחשבו על זה, זה כל כך פשוט. ואז יש לכם תפילה, פנייה לבורא ואתם מצפים ממנו שהוא יביא את הכוחות. והכוחות האלה יתנו לכם אפשרות לרכוב על הרע שהתגלה, ואז ממש תהיו על הסוס. יש לכם רע, רצון לצאת מהרע, פחד שתישארו, תפילה שתתחברו ביניכם ופנייה לבורא, מחייבים אותו שיעזור לכם ויוציא אתכם מזה. מה זה יוציא? שהרע יישאר ואתם תהיו למעלה מהרע. אסור שהרע ייעלם, שיישאר אבל אתם תהיו למעלה ממנו. ואז יש לכם עביות, צמצום, מסך ואור חוזר ובונים פרצוף רוחני מהעולם הרוחני שבונים מעל הרע, הכול יפה מאוד, רק לסדר את הדברים. בהצלחה.

שאלה: מתי ובאיזו דרגה הבורא ייתן לחברים שלי את רוח הקודש?

יש נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, חמש דרגות של האור העליון שמתלבשות באדם בדרגות העביות שלו: שורש, א', ב', ג', ד', הדרגה הנמוכה ביותר היא נפש, שבה עדיין האדם נמצא בנפישה, לא יכול לעשות שום דבר, שום פעולות מעצמו. אבל כשהוא יכול כבר לעשות איזה פעולות מעצמו ולקבל כתוצאה מזה פעולות מהבורא, אני לדודי ודודי לי, בצורה הדדית, אז נקרא שהוא רוכש את דרגת הרוח, ומתוך זה שרוכש את דרגת הרוח הזאת, זה נקרא רוח הקודש, כי הוא כולו להשפיע, כולו לתת. ואז הוא יוצא מדרגת הנפש, נפישה, דומם, לדרגה שהוא גדל, צומח, זו דרגת הרוח. זה הכול. אנחנו נמצאים לפני זה, עוד מעט נגיע לזה, כל אחד לפי המאמץ שלו.

שאלה: אנחנו לומדים שיש שתי דרכים, בעיתו ואחישנה. בעיתו זאת דרך שאנחנו מתקדמים תחת ייסורים ומכות באגו, כך ווירוס הקורונה מנענע עכשיו את כל האנושות להשתנות לכיוון הנכון, מעורר את התיקון הכללי, אבל יוצא כאילו זה נחשב דרך בעיתו. איך אפשר לעשות כך שזה יהיה תוצאה מהעבודה שלנו? איך להבדיל במקרה הזה, בין בעיתו לאחישנה?

זה לגמרי לא נכון. לא יכול להיות דבר כזה, שווירוס הקורונה יהיה עבודה שלנו, הוא בא מלמעלה, מתוך זה שלא הצלחנו בעבודה שלנו. אם היינו מצליחים לא היה ווירוס קורונה, אם היינו מצליחים היינו מקבלים מלמעלה סוכריות, וככה אנחנו מקבלים מלמעלה וירוסים. לכן הגישה לגמרי לא נכונה, אנחנו צריכים להבין שבעבודה נכונה שלנו אנחנו לא נרגיש שום מזיק, בכלום, באף רגע מהחיים שלנו.

שאלה: באיטליה יש תופעה חדשה, המדינות העשירות באירופה לא עוזרות לאיטליה, זה יוצר בעם האיטלקי את הרצון לצאת מאירופה. כתלמיד קבלה באיטליה ובאירופה איך אני צריך להסתכל על התופעה הזאת? אתה יכול להגיד לנו איך אנחנו צריכים להתייחס לתופעה הזאת? לעזור לנו להבין אותה.

אתה תלמיד ותיק שלי וממש אחד מהגדולים באירופה ומכל שכן באיטליה. אנחנו צריכים להתייחס לכל מה שקורה לנו כאל התקדמות לעולם החדש. בעולם החדש ודאי שכל העולם יהיה כעולם מאוחד, לא אירופה מאוחדת אלא עולם מאוחד. אבל העולם המאוחד הוא לא על ידי איחוד הבנקים ואנשים עשירים ותעשייה, ואיזה פוליטיקאי שינהל את העולם, אלא אנחנו נרצה שהעולם יתנהל לפי כוחות רוחניים, לפי שוויון, לפי איחוד, לפי חיבור וכן הלאה.

לכן בטוח שתקרה התפרקות של כל אירופה המאוחדת ושל עוד כל מיני כאלה קבוצות שלא חסרות בעולם, כולם יתפרקו כולל האו"ם ואונסק"ו שהם סתם, אנחנו מבינים שאין בהם שום צורך, הם רק צורכים כסף ולכן הפוליטיקאים צריכים אותם, הבנקאים צריכים אותם, אבל האנשים הרגילים לא מקבלים מזה שום דבר. אני מאוד מקווה שמהר מאוד כל הקבוצות האינטרסנטיות האלו, שהגדולה ביותר בהן זו אירופה המאוחדת, כולן יתפרקו, לא יישאר מהן שום דבר, והכול יחזור למצב שמדינות בודדות באירופה יחשבו איך באמת הן צריכות להיות יחד בחיבור הנכון, היפה, לפי הטבע, ולא לפי מה שבא שם למישהו בראש בבריסל. \ זה העתיד הקרוב, אנחנו גם כך יודעים שהכול מתפרק כבר מזמן, ברגע שהתחילו לעשות את זה, כבר התחילו להתפרק.

שאלה: איך מונעים את נגיף הקורונה ואת הנגיף הבא שיבוא אחריו, באחישנה, לא בצורה רעה כזו.

על ידי כך שתפזר כוחות אהבה. על ידי האהבה. כל הרע הזה בא משנאה ומהאגו, כל הטוב, ריפוי, תרופה, בא מכוח האהבה.

תלמיד: כן, אבל איך עושים את זה?

איך עושים תשאל את עצמך ותבקש מהבורא.

שאלה: באמריקה, בזמן האחרון, הופיע פחד חדש. פחד מכך שלחלק מהאוכלוסייה ייגמרו הכסף והסבלנות, ואז יתחילו הפרות סדר. לכן כולם קונים כלי נשק. מה המסר שלנו? מה אנחנו צריכים להגיד, איך להתייחס לתופעה הזאת?

[אתם צריכים להגיד כך], אנחנו כולנו, אזרחי ארצות הברית, חייבים להרוס את האגו שלנו אחרת נהרוג זה את זה. יש לנו מספר כלי נשק יותר ממספר האנשים, מספיק כבר. וכמה שיש כדורים, תחמושת לכלי הנשק האלה זה ממש לא יאומן, לכן אנחנו צריכים כבר להחליט שאין לנו ברירה, אנחנו לא נפעל עם כלי הנשק אלא עם כוח החיבור. נהרוס את כלי הנשק האלו, נפסיק, נפסיק ממש [לצרוך ולהשתמש בהם].

זה מה שצריך להיות, צריכים בכל הכוח לצעוק את זה, כי הגענו למצב שבו לכל אחד יש כמה אקדחים, ואז? אני זוכר שראיתי שבכמה חנויות שם, אתה יכול לקנות אפילו תותח, ומה הלאה? מה תעשה? גם לשני יהיה תותח, תקנה טנק, גם לשני יהיה טנק. זה לא פתרון. אנחנו רואים שמדינות עומדות זו כנגד זו עם פצצות אטום ומה התועלת? סתם, כמו שני ילדים שעומדים זה מול זה בחצר וצועקים זה על זה מי יותר חזק. מה התועלת? לכן אנחנו צריכים להפסיק עם משחקי האגו האלה ולהגיע להידברות, למצב שרק על ידי חיבור בינינו למעלה מכל השנאה אנחנו מגיעים לחיים, אחרת לפנינו מוות.

שאלה: אמרת שאם אנחנו נתקדם יפה ברוחניות, בחיבור שלנו, אז שום וירוס לא יגע בנו.

ודאי.

תלמיד: אז אני כמאמן כושר מאוד דואג לחברים, כי עכשיו אנחנו כמעט לא זזים ואוכלים יותר שטויות. האם גם פה, אם נתקדם ברוחניות טוב, לא נצטרך לטפל בזה? הכול יהיה בסדר?

כן. אתה יכול לכתוב על זה מאמר, איך אתה דואג לחברים שהם יהיו ממש במידת הכושר הנכונה. יפה מאוד. תשלח גם לי את המאמר הזה.

שאלה: בתחילת המשבר, לפני כחודשיים, חשבנו על האופציה של איך נחייה בלי אוכל ושנראה את הזולת כמזון. לאט לאט הכול השתנה, ועכשיו אנו רואים את זה כברכה וכעזרה מלמעלה. השאלה היא מה השתנה בחודשיים האלה? והאמת, אני לא רואה שהבורא השתנה, כי הבורא לא משתנה. הטבע גם לא משתנה, הדבר היחיד שיכול היה להשתנות זה אני. אם כך, זה עוד יותר מחזק את זה שהכול בתוכי, ואם הכול בתוכי אז השאלה שלי האם התורה וכל ישראל הם גם בתוכי?

כן.

שאלה: הווירוס הביא לשבירה כזאת גלובלית, בכל העולם. אנשים ירדו לדרגת הדומם, הם פשוט חושבים איך לשרוד. איך אנחנו יכולים להעביר להם את הרעיון, המסר שלנו, כשהם נמצאים בכזה מצב?

את זה אני לא יכול להסביר לך עכשיו, זו שאלה שצריכים לעבוד עליה. תראה איך אנחנו כותבים, תתחיל לפזר את המאמרים המוכנים שלנו, תלמד מהם, ואז נדבר איך להמשיך. ככה זה.

שאלה: לפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה וגם אחריה, בעל הסולם ניסה לעשות הפצה, וכמו שאנחנו שמענו, סגרו את עיתון "האומה". עכשיו אנחנו למעשה במלחמת העולם השלישית עם הווירוס הזה, אבל עדיין האנשים מתייחסים בספקנות ובחוסר אמון לחכמת הקבלה. האם ההפצה של חכמת הקבלה תמיד תלך קשה בצורה כזאת?

עוד יותר קשה. כי זה נגד האגו שלנו והאגו שלנו גדל כל פעם יותר ויותר, גם שלנו וגם כל האנושות. לכן אל תחכה שיהיה טוב, יהיה יותר גרוע, אבל אנחנו דווקא צריכים לשמוח בזה, איזו שמחה שיש לנו התנגדות יותר ויותר מיום ליום. זה סימן שאנחנו מתקרבים לסיום.

שאלה: איך אנחנו מפתחים את רגישות הלב?

לפתח את רגישות הלב זה רק בעבודה בקבוצה שאני מקנא בהם.

שאלה: בעניין ההפצה שלנו, מה ההבדל בין הפצת המסר להשרשת המסר? כי כדי להפיץ את המסר אפשר פשוט לשלם כסף וזה יגיע למיליונים, אבל לא ישמעו. איך מגיעים יותר להשריש את המסר שלנו?

זאת אמנות, שאתה צריך להיכנס, לחדור, לתוך המוח והלב של האדם. זאת אמנות שאני לא יכול להסביר לך בשתי מילים עכשיו, גם אני לא המומחה בזה.

שאלה: אנחנו כאילו באיזה רכב שנוסע לאן שהוא, ואנחנו לא מכירים את המקום שאליו נגיע. איך עלינו להתכונן למקום החדש הזה שאליו אנחנו נכנסים?

בינינו, שאנחנו צריכים לבנות אותו, לראות אותו מרחוק, להשתוקק אליו, כך אנחנו מבקשים מהבורא שיבנה את המקום ואנחנו נחיה בו, וכך נבין מהו המקום שבו אנחנו נמצאים עם הבורא יחד בייחוד. ככה זה יהיה.

שאלה: מה החשיבות של הקבוצה הגרעינית שלי בזמן הזה, בזמנים המיוחדים האלה שיש לנו שלושה שיעורים ביום, ואנחנו עוד מתחברים ושומעים שיעורים וראיונות שאתה עושה בשידור חי? מצד אחד אנחנו יושבים פה יותר חברים מאי פעם, ומצד שני, לא צריכים להחזיק את כל מה שקשור בבית, כולל כל הצד הנשי, הוא נהייה מאוד רחוק, אין בזה צורך, לכאורה. מה החשיבות של הקבוצה היום? איך אנחנו צריכים להתייחס לזה?

קבוצה זה הבית, קבוצה זה אישה, קבוצה זה החיים, קבוצה זה העולם, קבוצה זה הבורא, קבוצה זה הכול. אין יותר חוץ מעשר. עד כמה שתהיה מרוכז בזה אז תהיה מסודר.

שאלה: כן, אבל כל העניין הפיסי נעלם.

הווירוס עושה לך עזרה. הוא נתן לך אישה שהיא מסדרת את הבית, יש לה זמן, הוא נתן לך חופש מהעבודה. תראה איזה חיים, אתה נמצא בחופש. פעם רצית לנסוע לחופש, לאיזה מקום, לא יודע איך ומה, להסתדר, ועכשיו אתה יושב בבית, ריתקו אותך לחדר שלך, לבית שלך, למשפחה שלך, איזה חלום, איזה יופי. אני דווקא מאוד שמח לראות אתכם בצורה כזאת, אין לכם ברירה, אתם תגיעו לשלום בית, תגיעו להפצה, תגיעו לכל דבר. כך אנחנו נמצאים בזה.

(דיווחים)

אני נותן לכם עכשיו ברכת שלום ליום, שיהיה לנו יום טוב וכולו בריכוז, בקשר הלבבי בינינו. יש לנו אפשרויות להיות בקשר היום עוד כמה וכמה פעמים. חיבוק חם.

(סוף השיעור)

---

1. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

2. "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח)↩

3. "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם." (משנה, מסכת אבות, ד',כ"ז [כ"א])↩

4. "אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין לפרנסה אמר להן לכו והתפרנסו זה מזה" (סנהדרין טז א)↩

5. "לא-לנצח יריב; ולא לעולם יטור".(תהילים, ק"ג, ט').↩

6. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א).↩

7. "קנאת סופרים תרבה חכמה" (מסכת בבא בתרא דף כ"א, א('.↩

8. שלוחי מצוה אינן ניזוקין (קידושין לט ע"ב)↩