שיעור צהרים 17.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 651, מאמרי "שמעתי",

מאמר ר"ד. "מטרת העבודה - ב'"

קריין: בעל הסולם, עמוד 651, "שמעתי", מאמר ר"ד, "מטרת העבודה - ב'".

רד. מטרת העבודה - ב'

שמעתי שנת תרח"צ

"הנה, בזמן ההכנה, כל העבודה היא בהלאוין. זאת אומרת, בה"לא", כמ"ש "וענו אותם בארץ לא". מה שאין כן בענין הלשון, שהוא בחינת אנכי, צריכים מקודם לזכות לבחינת אהבה.

מה שאין כן בההכנה יש רק עבודה בבחינת "לאוין", שהוא בחינת "לא יהיה לך", שעל ידי הרבה "לא" באים לבחינת "אל" דחסד. וטרם זה יש הרבה "לא", שהוא אלוהים אחרים, הרבה "לָאוִין". יען, שמשלא לשמה באין לשמה.

וכיון שהס"א נותנת הסמיכה, לכן אפילו אח"כ, כשעובדים וממשיכים קדושה, ומכל מקום בזמן שהיא לוקחת את הסמיכה, אזי נופלין מהמדרגה. אזי היא לוקחת את כל השפע, מה שהיו ממשיכים. ועל ידי זה יש כח לס"א לשלוט אח"כ על האדם, שהאדם יהיה נגרר אליהם למלאות רצונה. ואין לו עצה אחרת, אלא שהוא יכול להרים את עצמו מדריגה יותר גבוה. ואזי הסדר עוד הפעם, כמו מקודם עם מ"ט שערי טומאה.

זאת אומרת, שהאדם הולך במדרגת הקדושה עד מ"ט שערים. אבל שם יש לה שליטה, ליקח את כל החיות והשפע, עד שהאדם נופל בכל פעם לתוך שער של טומאה יותר גבוה, כי "זה לעומת זה עשה אלוקים". וכשבאים לתוך שער המ"ט, כבר אין האדם יכול להגביה את עצמו, עד שהקב"ה בא וגאלו. ואז "חיל בלע ויקאנו ומבטנו יורישנו אל". זאת אומרת, שכל השפע והחיות, שהקליפה היתה לוקחת מכל המ"ט שערים דקדושה, לוקח עכשיו האדם. וזה סוד "ביזת הים".

וטרם שמרגישין את הגלות אי אפשר לגאול. ובזמן שהולכין בהמ"ט, אז מרגישין את הגלות. ובשער הנו"ן השם ית' גואל. ואין חילוק בין "גולה" ל"גאולה" אלא ב"א", שהוא סוד אלופו של עולם. לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, חסר לו מהמדרגה."

זה כל המאמר. באמת אין כאן להוסיף חוץ מאשר להבין על מה מדובר. זאת אומרת, שהאדם במשך החיים שלו צריך להרגיל את עצמו, להתרגל להיות ב"לא", זאת אומרת שהרצון לקבל שהוא משתמש בו צריך להיות תמיד בפיקוח של האדם, תמיד בשליטת האדם, והאדם לא נותן לו להתפרץ, להיות חופשי. וכך הוא מגיע בספירת ה"לאוין" למצב שאז "בא הבורא וגאלו". תקרא שוב.

רד. מטרת העבודה - ב'

שמעתי שנת תרח"צ

"הנה, בזמן ההכנה, כל העבודה היא בהלאוין." "בזמן ההכנה" האדם עדיין לא משיג תכונות שמסוגל לעשות עליהן צמצום. "זאת אומרת, בה"לא", כמ"ש "וענו אותם בארץ לא". מה שאין כן בענין הלשון, שהוא בחינת אנכי, צריכים מקודם לזכות לבחינת אהבה.

מה שאין כן בההכנה יש רק עבודה בבחינת "לאוין", שהוא בחינת "לא יהיה לך", שעל ידי הרבה "לא" באים לבחינת "אל" דחסד. וטרם זה יש הרבה "לא", שהוא אלוהים אחרים, הרבה "לָאוִין". יען, שמשלא לשמה באין לשמה.

וכיון שהס"א נותנת הסמיכה, לכן אפילו אח"כ, כשעובדים וממשיכים קדושה, ומכל מקום בזמן שהיא לוקחת את הסמיכה, אזי נופלין מהמדרגה. אזי היא לוקחת את כל השפע, מה שהיו ממשיכים. ועל ידי זה יש כח לס"א לשלוט אח"כ על האדם, שהאדם יהיה נגרר אליהם למלאות רצונה. ואין לו עצה אחרת, אלא שהוא יכול להרים את עצמו מדריגה יותר גבוה. ואזי הסדר עוד הפעם, כמו מקודם עם מ"ט שערי טומאה.

זאת אומרת, שהאדם הולך במדרגת הקדושה עד מ"ט שערים. אבל שם יש לה שליטה, ליקח את כל החיות והשפע, עד שהאדם נופל בכל פעם לתוך שער של טומאה יותר גבוה, כי "זה לעומת זה עשה אלוקים". וכשבאים לתוך שער המ"ט, כבר אין האדם יכול להגביה את עצמו, עד שהקב"ה בא וגאלו. ואז "חיל בלע ויקאנו ומבטנו יורישנו אל". זאת אומרת, שכל השפע והחיות, שהקליפה היתה לוקחת מכל המ"ט שערים דקדושה, לוקח עכשיו האדם. וזה סוד "ביזת הים".

וטרם שמרגישין את הגלות אי אפשר לגאול. ובזמן שהולכין בהמ"ט, אז מרגישין את הגלות. ובשער הנו"ן השם ית' גואל. ואין חילוק בין "גולה" ל"גאולה" אלא ב"א", שהוא סוד אלופו של עולם. לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, חסר לו מהמדרגה."

שאלה: לגבי העבודה של ה"לא", העבודה של ה"לא" זה אדם שאומר "לא" לרצון לקבל שלו?

כן.

תלמיד: מאיפה יש לו כוח להגיד לו "לא"?

שמתפלל לבורא ומקבל כוחות. שהוא נמצא בין החברים, שלומד, מכל העזרה הזאת שדיברנו עליה הרבה.

תלמיד: אז האדם צריך לברר שהוא היה רוצה להגיד לרצון לקבל שלו "לא", וכוח לזה הוא יקבל מהחברים, מהבורא? זאת אומרת, זה שאין לו כוח לתת את הפקודה, להגיד "לא" זה דבר אחד, צריך גם שהרצון לקבל ישמע את ה"לא" הזה, יציית לפקודה? אז הכוח לכפות את הרצון לקבל, זה לא חייב שיהיה לאדם?

אף פעם לא יהיה.

תלמיד: אז מה כן צריך שיהיה לאדם, הבירור?

שהוא יידע שעל ידי הסביבה וההתמדה הוא כן יוכל לקבל את הכוח הזה ולהתגבר על הרצון לקבל.

שאלה: לְמה בדיוק האדם אומר "לא"?

לזה שמפתים אותו בכל מיני רצונות לקבל. והוא אומר "לא, אני לא מסכים לזה כי אני רוצה כל פעם יותר ויותר להתקרב לבורא".

תלמיד: ולמה הרבה "לא" מביא את הבורא לגאול אותו?

כי האדם מבטל את הרצון לקבל שלו שמתעורר בו כל פעם, ועל ידי שמבטל אותו, הוא זוכה דרך ה"לאוין" האלה לזה שהבורא עוזר לו.

תלמיד: למה ה"לא" הזה, הוא רק בזמן ההכנה ואחר כך נפסק?

אחר כך יש לאדם כבר כוח להיות ב"לא" מבחינת הכוחות שהוא סידר לעצמו, והוא כבר מעלה את עצמו למעלה מהאגו שלו.

תלמיד: בזמן ההכנה יש דבר כזה בכלל עבודה ב"כן", לא רק ב"לא"? יש משהו שאדם כן צריך לעשות?

לא. כל דבר שמתגלה באדם, מתגלה מתוך הרצון לקבל. ואדם צריך לבטל אותו.

שאלה: כשאדם עושה מאמץ להגיד "לא" למה שמתעורר אצלנו ברצון לקבל זה על מה שהוא כותב שהוא צריך להגביה את עצמו בכל מדרגה כשמרגיש למשל את הרצונות האלה?

נגיד.

תלמיד: ואז נניח שהוא הצליח להגיד "לא" אז הוא כותב אחרי זה שם במאמר שבאה הסטרא אחרא ולוקחת את כל זה עד שהוא ממש מגיע למ"ט מדרגות טומאה. ובכל מדרגה הוא צריך ליפול עד שמגיע למ"ט ושם הוא כבר מרגיש שזהו לא מסוגל, זה סדר העבודה שלנו, ככה אני מתרשם. אז כמו שאתה הסברת שאדם מנסה להגיד "לא" לרצון לקבל הוא צריך עזרה של הסביבה, הוא בטח צריך גם תפילה לבקש מהבורא שייתן לו כוח, במדרגה מ"ט הוא כבר לא יכול ממש לפנות או לבקש? איזה מצב זה שמשם דווקא באה הגאולה?

זו המדרגה האחרונה שאחריה אדם מרגיש שזה מעלה אותו לרוחניות.

שאלה: מה קורה לאדם בזמן ההכנה? כי כל העבודה שלו היא ב"לא", וגם הוא כותב שיוצא כאילו שבזמן ההכנה הקליפה לוקחת את הכול. אז מה התהליך שעובר האדם בזמן ההכנה אם בסוף הקליפה לוקחת את הכול?

את כל המחשבות, הפעולות, הרצונות שמתגלים לפניו שיעשה, הוא צריך לדחות, לדחוף אותם, ולהגיד "לא", שמכל האלו הוא שומר על הרצון לקבל שלו שלא יקבל. ואז הוא מגיע לשער האחרון, ושם כן עובר לרוחניות.

תלמיד: בשינוי האדם על מה עובד זמן ההכנה?

זה שהבורא מגלה לו קצת מהנשמה שלו.

תלמיד: בזה שהוא אומר "לא" הוא מגלה את הנשמה?

כן.

תלמיד: למה בזה שאתה אומר "לא" למילוי הרצון לקבל אתה מגלה נשמה כתגובה לזה?

אתה לומד להיות למעלה מהרצון לקבל.

תלמיד: היכולת שלך להגיב ב"לא" במה היא תלויה? כי כביכול כולך רק רוצה להתמלאות כל הזמן, אז מה זה נקרא שאתה מגיב ב"לא"?

כי אתה מעדיף להיות יותר קרוב לבורא ולעולם העליון, ולא להיכנע למה שהרצון לקבל מייצב לפניך.

תלמיד: אז היכולת של האדם להגיב ב"לא" היא תלויה בחשיבות, כביכול אם יש לו חשיבות לדביקות בבורא, לרוחניות, איך שהוא מצייר את זה, זו היכולת שלו להגיד "לא" על מילוי הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: אז הפעולה שהאדם יכול להגיב בה היא רק בחשיבות?

נכון.

שאלה: האם מקבלים מילוי מה"לא"? ומתוך כל הרצונות יש גם רצונות להכרחיות, איך מזהים מתי זה הכרחיות ומתי זה רצון שצריך לצמצם?

את זה האדם צריך לברר.

שאלה: מהו הטריגר כדי שהאדם יעבור מ"לא" ל"אל"?

בזה שהוא מבין שכל מה שבא, מתגלה לפניו, הכול בא מהבורא. ושעל ידי זה שהוא לומד איך להתייחס לכל הרצונות שמתגלים, בזה הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: מה המשמעות שסטרא אחרא לוקח את כל עבודתו?

על זה אנחנו עוד נדבר, כי עוד אין לנו אחיזה בזה.

שאלה: בסוף המאמר כתוב על הרגשת הגלות בצורה ראויה. מה היא צורה ראויה?

שאתה נמצא בגלות, שאתה נמצא מחוץ לרצון הבורא, ברצונות הפוכים.

תלמיד: אני מאמין שכולנו כאן נמצאים במצב של גלות וצריכים את הגאולה הזאת. איך לבנות את החיסרון הזה נכון, את הרגשת הגלות, אבל שתהיה באמת התפרצות מתוך החיסרון הזה?

להתפרצות הזאת מגיעים לאט לאט, זה לא נעשה בקפיצה כמו שאתה חושב, בכוח, בלתת מכה למישהו ולנקות את השטח, אלא זה על ידי מאמץ פנימי ועל ידי הרבה מחשבה.

שאלה: זה שאדם מגלה בתוכו את הרע שבו, שהוא לא יכול להחזיק בכוונה הזאת על מנת להשפיע, את זה אפשר להבין. אבל מה היא הקליפה הזאת שיש לה במאמר הזה גם כל כך הרבה שמות?

אילו שמות?

תלמיד: "אלוהים אחרים", "שער של טומאה", "ביזת הים", "הקליפה שהייתה לוקחת את כל השפע".

כנגד השערים וההבחנות שבקדושה, כך יש כנגד זה בקליפה.

תלמיד: האם זה בגלל שהקליפה היא לכל אורך הדרך?

כן, עד שער הנו"ן.

שאלה: כתוב "וכיון שהס"א נותנת הסמיכה, לכן אפילו אח"כ, כשעובדים וממשיכים קדושה, ומכל מקום בזמן שהיא לוקחת את הסמיכה, אזי נופלין מהמדרגה." מה הכוונה?

עד סוף כול המדרגות יש לנו אפשרויות ליפול על ידי עבודת הסטרא אחרא.

תלמיד: מה היא הסמיכה שהיא נותנת ולוקחת?

זה שאדם מרגיש חולשה גדולה כנגד הקליפה, הוא חלש מאוד כנגד כל אותם הדברים שהיא שמה לפניו.

תלמיד: אני עדין לא כל כך מבין מה אומרת המילה סמיכה. היא נותנת לו את הסמיכה, וכשהיא לוקחת הוא נופל מהמדרגה. מה זו סמיכה?

סמיכה זה חיזוק.

שאלה: שמעתי שכל הפעולות, המחשבות, הרצונות שמתגלים לפניו, הוא צריך לדחות אותם ולהגיד "לא" ולשלוט ברצון לקבל. לפעמים יש רצון או מחשבה לדאוג לחברות בעשירייה, אבל אני רואה שאם אני מממשת את הדאגה הזאת בצורה שאני מבינה אותה, אז הכול הולך לא כמו שצריך, זה רק מזיק. איך אני אומרת "לא" לרצון לקבל שלי בתוך הפעולה הזאת של הדאגה לחברות, ודואגת לחברות באמת ולא מתוך הרצון לקבל שלי?

תבקשי כאלה כוחות מהבורא. אלו כבר כוחות השפעה שרק בו הם נמצאים ורק ממנו יכולים לקבל.

תלמידה: אני יכולה לבד לבקש מהבורא שייתן לי כוחות השפעה?

כן, מתחילים לבד, ואחר כך מצרפים את החברים לזה, ועוד.

תלמידה: ואיך אני יודעת מתי אני כן יכולה לעשות פעולה של דאגה כלפי החברות וזה לא ייפול לקליפה?

את צריכה להתחיל ברגע שאת מרגישה שכן.

שאלה: בסוף הפסקה הראשונה כתוב "מה שאין כן בענין הלשון, שהוא בחינת אנכי, צריכים מקודם לזכות לבחינת אהבה". האם תוכל להסביר את המשפט הזה?

האדם עובר מהלאווים לדברים שקשורים יותר לקדושה, ולכן הוא מרגיש את זה, מתחיל לקבל הבחנות שבתוך הקדושה.

תלמידה: האם אפשר לשאול מה זה "בענין הלשון" ו"בחינת אנוכי"?

לא. עוד מעט.

שאלה: כשאני מתפלל עבור החברים וביצעתי את התפילה, בסופו של דבר אני מבין שביקשתי בעצם על עצמי, רק חלקית ביקשתי עבור החברים. איך ניתן לשנות את המצב הזה שלא ליפול לקליפה הזאת?

תתקדם וכל פעם תשתפר.

תלמיד: אני כבר ארבע שנים בדרך והמצב הזה לא משתנה, אז מה בדיוק הבעיה?

אני שוב אומר, תמשיך להתקדם והכול ישתנה, צריך פשוט להיות עקשן יותר.

שאלה: האם חטא עץ הדעת טוב ורע, ועבירה בעבודה בלאווים הם אותו דבר?

לא, אבל זה דומה.

תלמידה: אם יש לי משיכה לעבור על איזו מצווה והעשירייה מתפללת עליי, האם זה אומר שאנחנו עוברים למדרגה הבאה? ואם אני נופלת לשערי טומאה, האם אני גם עוברת למדרגה הבאה?

שיהיה בינתיים כך.

תלמידה: האם טוב יותר לא לעבור על המצווה ולפנות לעשירייה?

בוודאי.

שאלה: איך אני יכול להיפטר מהאגו שלי, מהרצון לקבל שלי בצורה עצמאית, מתוך בחירה חופשית, ומה עוד חסר לי בנשמה כדי להגיע למצב כזה?

חסר לך לגלות שזה לא תלוי בך, שאתה לא מסוגל לנצח את הרצון לקבל שלך, ואז לבקש את הבורא עוד ועוד.

שאלה: אני לא יודעת אם אתה רואה את זה, אבל מראיינים כל הזמן משפחות של החטופים, של החללים שלנו, של החיילים, וכמעט כולם מדברים בגדלות ה', בגדלות המצב. אין תלונות, אין טענות. הם כאילו אמרו לא לרצון לקבל שלהם, למסכנות שלהם, וזאת תופעה מדהימה.

לעומת זאת אני מרגישה שאצלנו, אני שומעת בשיעורים שאנחנו יותר מתלוננים, יותר לא מבינים, יותר בשכל, ופחות ברגש. איך יכול להיות דבר כזה?

כי אנחנו רוצים לברר את הדברים האלה בפועל, למצב האמיתי. שם מדובר רק מתוך הרגש. מה שאם כן אצלנו, אנחנו רוצים שזה יהיה מתוך השגה, ולכן נראה שהם מבינים יותר. אבל לא חשוב, העיקר שיש להם איזו הארה, וביטחון שכך קורה עם הקרובים שלהם.

תלמידה: הם מאוד משפיעים על הקהל. אני רואה שאנשים פשוט מדברים על אחדות, על חשיבות החיבור. ממש מביאים רוח פנטסטית.

כן.

שאלה: מה קורה עם חיסרון שנשאר בו משהו ריק.

למה?

תלמידה: כשאתה אומר לא, לרצון לקבל קשה, כי הוא רוצה להתמלא. אז כשהוא נשאר ריק, מה קורה בשלב הזה?

בזכותו אנחנו עולים למדרגה יותר גבוהה, יש לנו יותר עבודה, וככה עד שמגיעים למ"ט שערים. עוד נדבר על זה.

שאלה: איך אנחנו קוראים למצב הזה שאליו אנחנו צריכים להגיע עם כל הלאווין האלה?

בהדרגה. כמו שאנחנו עכשיו לומדים, בצעדים קטנים, בהדרגה אנחנו צריכים לעשות.

תלמידה: מה אנחנו משיגים עם כל הלאווין האלה, מה הכוחות שאנחנו משיגים, פחדים, יראה, או אמונה?

מכל הדברים האלה דווקא בעזרתם אנחנו עולים יותר, מתגברים עליהם, וכך עד שמקבלים תשובה אמיתית מהבורא.

שאלה: עלינו לשנות את היחס הפנימי לירידות, כי זה המקום לעבודה של חיבור, של בקשה, של תפילה, וביתר המעשים שלנו זה מין "פרווה", אז איך לשנות את היחס לירידות?

בהדרגה. זה לא אנחנו בעצמנו משנים, אלא האור העליון משנה.

תלמיד: עלי תמיד להתייחס בהודיה, בשמחה, ובהתפעלות גם לירידה שלי, וגם לירידה של חבר?

זה נכון, אבל עדיין מוקדם לזה.

שאלה: מה זה מ"ט שערי טומאה, ובשער הנו"ן שהבורא גואל?

שהאדם שיוצא מתחת לשליטת האגו שלו, בכל 7 ספירות כפול 7 ספירות, סך הכול 49 שזה מ"ט.

תלמיד: אלה מידות של אגו שמתגלות?

כן.

תלמיד: איך להתחיל לעבור בין המידות האלה, ולא פשוט ירידה עלייה, ירידה עלייה?

כשתהיה בך נחיצות לזה, אז אתה תבין.

שאלה: מה זה אומר, "חיל בלע ויקיאנו".

כשאדם מקבל אחר כך את כל מה שרצה להשיג קודם ולא הצליח, אבל בסוף הוא מקבל.

תלמיד: האם זה אומר שזו נקודה שאחריה הוא כבר לא יכול לקבל כוונה למען עצמו?

לא.

שאלה: אנחנו צריכים לעבור את כל מ"ט שערי הטומאה, לעבור את כל שערי הריחוק מהבורא, או שאפשר לקיים תנאי כלשהו ולהימנע?

צריך לעשות כל מה שאפשר, ואחר כך תבינו.

תלמיד: האם אנחנו צריכים למלא את כל הסאה של הטומאה כדי שבשער הנ"ן הבורא יעזור לנו?

זה לא ידוע לאדם עד שהוא משיג את המדרגה האחרונה.

שאלה: איך מדרגה מוגדרת ברוחניות?

זה לא העסק שלנו.

שאלה: איך אפשר לעבוד בעשירייה כדי למשוך את הקדושה?

לאהוב זה את זה.

שאלה: מה קורה עם העשירייה כאשר היא הולכת בדרך אחישנה, ומה קורה עם הסטרא אחרא באותו מקרה?

העשירייה בהדרגה מבטלת את הסטרא אחרא.

שאלה: במאבק בין הרצון שלנו לדבקות לבורא, האם האגו שלנו הוא ההצלה שלנו בחיבור או בערבות בעשירייה?

כן. האגו שלנו מתגלה בעיקר ביחסים בינינו, ככל שאנחנו רוצים להתעלות למעלה מהאגו שלנו.

שאלה: האם תוכל לשתף אותנו איך מקובל עובד בצורה פרקטית עם כל רצון ורצון, כשהוא מגיע, מה שלבי העבודה איתו?

פשוט כמו שאת מבינה, צריך להתגבר, לעשות משהו עם הרצון הזה, איזה מעשה נכון. לבטל את המימוש האגואיסטי שלו, ולכוון אותו למימוש הרוחני.

תלמידה: זו עבודה עם הבורא דרך העשירייה?

כן.

שאלה: אנחנו נופלים, קמים, שוב נופלים, ושוב קמים והולכים קדימה. האם כשנגיע למ"ט שערי טומאה הבורא יתחיל לעזור לנו. שער הנו"ן זה בינה?

כן, אבל גם לפני כן הבורא עוזר לנו בהכול.

תלמידה: אבל שם הוא עוזר לנו בצורה מדויקת. כשאנחנו צריכים להגיד לא למילוי, האם זה מילוי גשמי או מילוי רוחני?

זה מילוי רוחני.

שאלה: אני לא מרגישה שום שנאה לחברות, אף פעם, ותמיד מתייחסת אליהן טוב. האם זה אומר שאני מתקדמת, או שאני צריכה לגלות שנאה כדי להתקדם, או שפשוט רק נראה לי שאני לא שונאת את החברות?

אני חושב שבינתיים זה נדמה לך.

שאלה: אני מרגישה שאנחנו מצליחות להצדיק את הבורא, יותר או פחות. המחשבה קיימת וההרגשה קיימת, אבל הלב נרדם. יש רגעים שהכול שקט ושליו, ואז הכול חוזר חלילה, כאילו ההצדקה הזאת קיימת אבל היא ברובד מאוד רדוד. איך מתעמקים בזה?

זה יעבור. צריכים פשוט ללכת קדימה ללא טענות כמה שאפשר.

שאלה: האם אפשר לומר שהרגשת הגלות השלמה בעשירייה זה כשאנחנו חיצונית מחוברות, אבל כל אחת מרגישה רחוקה אחת מהשנייה, וזה מביא לצעקה פנימית, ולחיבור בכל הרבדים?

כן. רק אל תתחכמי יותר מדי.

תלמידה: מה זה אומר הרגשת הגלות הנכונה שנותנת לנו טעם בגאולה?

הרגשת חוסר הטעם, ואחר כך קבלת הטעם ביציאה מהגלות.

שאלה: האם כל ה"לאווין" אלה בעצם התפילות האמיתיות שלנו?

כן.

תלמידה: איך אני יכולה פרקטית לבנות את הצמצום בעזרתם?

על ידי הקבוצה.

שאלה: איך אדם יוצא מהגלות לגאולה?

עם הרצון שלו, ועם התפילה שלו.

שאלה: את הסמיכה, את המשענת בתוכי אני יוצרת מתוך הרצון שהחברות יגלו?

לא משנה, שכולכן תגלו אותו.

שאלה: מה זה אומר שהאדם נופל לשערי טומאה יותר גבוהים?

כשמתגלה בו רצון אגואיסטי יותר גדול.

שאלה: במאמר יש הרגשה שאנחנו מגיעים לאיזשהו גבול, לרגע מאוד מאוד חשוב. ואז כשאנחנו עוברים את הגבול הזה, במה להחזיק, בגדלות הבורא, בחברות?

להחזיק בחברות.

שאלה: כשאני מפתחת את הכלים שלי אני נדבקת בבורא. זה תמיד מאה אחוז של דבקות?

את תרגישי גם דבקות לא שלמה.

תלמידה: האם אפשר לומר שהאור מוסיף לגדלות הבורא, או שאני בכוונה שלי צריכה להשתנות?

האור.

שאלה: האם הרצון לקבל רוחניות זה אגואיזם?

תלוי באיזו כוונה את רוצה את זה.

תלמידה: כשלא מצליחים להגיע לרצון לרוחניות בתוך הזוגיות, וכבר ניסינו כל מיני דרכים, ולא קיבלנו מענה, מה אפשר לעשות?

שכל אחד יתקדם לבד.

שאלה: מדוע אנחנו מגיעים מהרבה "לא" לאל, לבורא?

כי אנחנו מקיימים הרבה "לא", לאווים, וזה עוזר לנו להתעלות למעלה מרצון לקבל, עד שמגיעים לאל. ככה זה עובד.

תלמיד: ולְמה אני אומר כן, בזמן שאני אומר לא?

בזה שאתה אומר לא, לצורה ההפוכה אתה אומר כן.

שאלה: מהמאמר הבנו שממ"ט שערי טומאה האדם יכול לעלות בעצמו. מה זה אומר שאדם בעצמו יכול להעלות את עצמו? הרי בכל זאת הבורא עושה את זה לפי הבקשה.

באמצעות התפילה.

תלמידה: זאת אומרת, בשער המ"ט, גם התפילה לא עוזרת?

את זה נראה אחר כך.

שאלה: האדם צריך לעבור את הגלות השלמה כדי לקבל גאולה. האם עלינו לבקש מהבורא את הרגשת הגלות?

לא.

שאלה: כשאנחנו מרגישים שאנחנו מאוד רחוקים מאהבה לחברים, איך להרגיש את הרגשת הפירוד כך שיכאב לנו שכל יום אנחנו יותר רחוקים מהחבר ולא יודעים איך לאהוב אותו?

לחשוב על זה יותר.

שאלה: מה זה אומר "ביזת הים"?

כאשר יוצאים ממצרים, מתחילים להרגיש למעשה את הגבול בין האגואיזם לאלטרואיזם.

שאלה: איך אני יכולה לרצות התקדמות של האחרים אם הטבע שלי הפוך לגמרי? ככל שאני מתקדמת, כך אני רואה יותר שבירה. האם יש לנו רק תפילה, או עוד משהו, כדי לעשות איזה שינוי?

אין לנו יותר מתפילה, אין. מה יכול להיות? אין לנו שום דבר מתכונות ההשפעה ולקבל איזו תכונה מההשפעה, אנחנו יכולים רק על ידי בקשה, רק על ידי תפילה.

שאלה: כבר כמה שבתות יש לי רצון לשמור שבת, הבורא שלח לי רצון כזה. אני מתחברת עם החברות, עושה הכול בשביל החיבור בינינו על מנת לעשות נחת רוח לבורא, ולעומת זאת, אני מתנגדת פנימית לרצון שהבורא שלח לי. מה עליי לעשות? יש לי דיסוננס מאוד גדול בפנים.

תחשבי פחות על זה ויותר על איך תהיי יותר קרובה בלב לחברות שלך.

שאלה: הייתה לנו פגישה פיזית מחברת ושמחה של העשירייה, לא ראינו זו את זו הרבה זמן. קראנו "תהילים" וזה היה כמו שירה, הרגשנו את זה כולנו, והייתה עלייה גדולה. למחרת, ראיתי שהחדשות הן הרבה יותר טובות מימים קודמים. האם אני יכולה לקשור בין הדברים, לחשוב שזו השפעת הפגישה שלנו על העולם החיצון?

לא, אסור לקשר כך זה לזה.

שאלה: האם כשיש באדם רצון שבוער בו והוא אומר לו לא, ומאותו מצב הוא מתעלה לחיבור עם החברים, מתבטל, מושך על עצמו הארת חסדים, אז הוא מממש בזה את המדרגה? האם מילוי בהארת חסדים הוא בסדר, או שהוא צריך לעשות עוד פעולה עם הארת החסדים ולהתנגד גם לה?

אני לא יכול לענות על זה ולא ממליץ לך לברר בינתיים דברים כאלה. השאלה במקום, אבל היא עוד לא גמורה.

שאלה: כתוב, שמטרם שמרגישים את הגלות אי אפשר להגיע לגאולה וההבדל הוא הא' "שהוא סוד אלופו של עולם. לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, חסר לו מהמדרגה". מה זה אומר להשיג כראוי את הגלות? מה האדם מרגיש כשהוא משיג כראוי את המדרגה?

האדם צריך להתקדם לפי הדרגה ואז לא יהיה לו קשה.

תלמידה: מהו המצב "הראוי" שאדם מבין שהוא צריך להתפלל? האם הוא צריך להתפלל עם העשירייה, עם עצמו? הוא צריך להחזיק את זה עשרים וארבע שבע? מה זה "להחזיק את הגלות הזאת כראוי" בלב?

הוא נמצא בגלות מתכונת האהבה לחברים ולבורא ועל זה הוא צריך להתפלל.

שאלה: האם נכון להשתתף בתורנות רמח"ל אם רק חלק מחברות העשירייה יכולות בשל הכרחיות גשמית ויש חברות שיש להן חיסרון לעשות את התורנות?

כן.

תלמידה: לפעמים יש ספקות, בלבול לגבי הרצון לקבל שמתגלה ואנחנו אומרים לו לא. איך לעשות את הבירור בצורה נכונה?

בירור בצורה נכונה יכול להיות רק במידה שאתן רוצות ביחד לברר את המצב.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב, ""וענו אותם בארץ לא". מה שאין כן בעניין הלשון, שהוא בחינת אנכי, צריכים מקודם לזכות לבחינת אהבה". איך קשור המצב שבו אנחנו יכולים לזכות לבחינת אהבה, עם העינוי בארץ לא?

את מבינה שהם למענך, למען ההתקדמות שלך, למען התועלת שלך בהתקדמות.

תלמידה: כשקורה משהו, התנועה הראשונה של האדם היא לא להגיע לשיעור, לפספס מפגש עשירייה, "יש לי בעיות, אני הולך לפתור אותן". מה שכתוב כאן מעיד על כך שהמכות ניתנות לי כדי שאלמד לאהוב.

נכון.

תלמידה: איך לעזור זו לזו לשנות את נקודת המבט?

צריך ביחד, בין החברות, לפתור את הבעיה הזאת, ואחר כך להגיע לאדם שעורר את הבעיה ובשיתוף פעולה ביחד להשפיע עליו.

שאלה: האם תוכל להסביר, מהי הרגשה רוחנית ומהי הרגשה גשמית?

הרגשה רוחנית היא מה שאני מרגיש בכלים דהשפעה, והרגשה גשמית היא מה שאני מרגיש בכלים דקבלה.

שאלה: במאמר מתואר מצב גבוה של מ"ט שערי טומאה. איך היום עלינו להשתמש במידע הזה, מה עוד אנחנו יכולים לקחת מהמאמר הזה למצב שלנו היום?

כל מה שתוכלו.

שאלה: וזה ניתן לנו לעתיד, כשהמצבים האלו יגיעו?

כן.

שאלה: בעבודה בלאווין, מעבר לזה שאנחנו מתרגלים לעבוד בלא, זה נועד לחנך אותנו, שאנחנו למעשה, נאהב את הבריאה, את מה שהוא יצר, את הרצון לקבל וכך להביא אותנו לדרגת לשמה?

כן.

שאלה: כל לא ולא מצטבר לחשבון גדול ואפשר להגיד שמקדם אותנו למטרה. אתה יכול לתת הגדרה מה זה "לא מוצלח"?

"לא מוצלח", שאתה יודע לקיים אותו.

תלמיד: שאמרתי "לא" וקיימתי, כן?

כן.

שאלה: לעבור לסביבה קרובה יותר לעשירייה יכול לעזור להתקדמות הרוחנית או שזה לא משפיע?

כן. כן.

שאלה: כתוב שבתחילת המדרגה הסיטרא אחרא נותן סמיכה ואחר כך לוקח אותה. בסדר הדברים האלה, אנחנו יכולים באילו שלבים לקבל את עזרת הסטרא אחרא או שתמיד הוא ערמומי כלפינו ואנחנו צריכים להילחם בו?

אנחנו לא יכולים לאבחן איפה כן ואיפה לא.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב שאנחנו צריכים להתרכז בעבודה בבחינת לאווין, בשלילה ואיסור. האם אפשר לעבוד עם הלאווין בצורה חיובית? להחזיק, לחזק את מה שמותר ואת מה שאסור, פשוט לא לשים לב לזה?

תעשו בינתיים כך.

שאלה: כדי להתקדם ברוחניות האם אנחנו צריכים לבטל את הנרקיסיזם הרוחני? מה לעשות?

איך אנחנו יכולים? זה כל האגו הגדול שלנו. אנחנו נשתדל בהדרגה לבטל אותו.

שאלה: האם אנחנו נצטרך תמיד ליפול, כדי להבחין ברמאות של האגו. או שאפשר למנוע את זה?

לא, אי אפשר. ירידה כלשהי צריכה להיות.

שאלה: האם אפשר להגיד שאנחנו לא יודעים מה יקרה איתנו, כשנקבל רצונות חדשים בדרגה חדשה, ואנחנו לא יודעים מה יקרה, אין לנו את כל הכוחות. אלא כאן ועכשיו עלינו ליהנות מההזדמנות להיות עם החברים ביחד?

זה הכול יסתדר.

שאלה: כתוב "ישראל שגלו שכינה עמהם". הוא כותב ב"שמעתי" "אין עוד מלבדו" שבכדי להציל את עצמו מלחשוב על עצמו, הוא צריך להצטער בצער השכינה. איך בעבודה "בארץ לא להם", אנחנו מתכללים בצער השכינה בעבודה?

זה מקרב אותנו.

תלמיד: כן, אבל מה זה נקרא פרקטית שאני בעבודה, בלאווין מתכלל בצער השכינה?

פשוט פרקטית.

תלמיד: על מה אני חושב בדיוק בעשירייה, ככה שאני לא חושב שאני נמצא בארץ לא להם, אלא השכינה הקדושה נמצאת בגלות?

שאתה נמצא בגלות, כן.

שאלה: במאמר מדובר על האות א', שהאות הזאת יש לה תפקיד מכריע. מה זה אלופו של עולם, שזו איזו תכונה. האם תוכל להסביר מה זו התכונה הזאת, ואיך היא באה לידי ביטוי באדם?

זו היא התכונה הפנימית של אות א׳. אנחנו יכולים לקרוא על זה בספר "הזוהר" בחלק הראשון, בעוד מקומות נאמר על זה. היא מתארת את הבורא כאלופו של עולם.

תלמידה: איך האדם רוכש את התכונה הזאת?

לא צריך בהכרח להתפלל לתכונה הזאת, התכונה הזאת תבוא מעצמה.

שאלה: האם אפשר לומר שהחיפוש אחר איך להיכנס ללב של החברות, זה צער השכינה?

לא.

שאלה: לעשות לאווין על הרצונות שלי לקבל, זאת עבודה פרטית או של עשירייה?

הכי טוב תמיד לבקש את העשירייה.

תלמיד: מתי זאת תהיה פעולה של השפעה בלי להעביר למישהו אחריות?

אתה תשתתף יחד איתם, תברר יחד איתם, ולכן זאת תהיה פעולה משותפת.

שאלה: בתקופת ההכנה אנחנו לא יכולים להרגיש תענוגים ורצונות רוחניים, איזה רצונות אלה, איך אנחנו נדע להבחין ביניהם כדי להגיד עליהם לא. הרי בכל שנייה מתעורר רצון חדש. איך להבחין שאני נמצאת שם?

כל הרצונות שלנו שמכוונים אל עצמנו, לפרטיות שלנו, אלו הם הרצונות האגואיסטיים שעליהם עלינו להגיד לא.

שאלה: האם אני יכול לבקש מהבורא עזרה, עבור משהו שאני מרגיש שצריך תיקון בתוכי כדי להשתנות, כדי לעזור לעשירייה?

ודאי שכן.

תלמיד: איך אני אדע שזאת לא פעולה אגואיסטית, כי זה בעצם משהו שמטריד אותי. אבל בפועל מטריד את כולם?

בסדר. בסופו של דבר לפחות טוב שאתה תירגע בפנים בשאלה הזאת, ותוכל לעזור לאחרים.

שאלה: הרב"ש אומר שלא צריך להעיר לאחרים כי אדם יכול לתקן רק את עצמו. מצד שני חשובה לנו ההדדיות בעבודה כדי להיערך נגד האויב המשותף, האגו, איך לפתור את הסתירה?

כן, לכן תעזרו זו לזו, אבל בעדיפות לעשות זאת מתוך אהבה.

שאלה: למה לאגו כל כך כואב אובדן של אדם יקר?

כי הוא מרגיש שהוא בעצמו מאבד.

שאלה: כשהאדם מבצע את מצוות לא תעשה הוא דוחה את הרצון לקבל שלו, אבל הרצונות לא נעלמים. מה לעשות עם הרצונות שלא הצלחנו להפוך אותם להשפעה?

אל תדאגי הם לא יברחו ממך לשום מקום.

שאלה: האם העבודה בלאוין, זה עבודה בכפיה לתיקון הכלי?

כן.

שאלה: נראה לנו שאנחנו עובדים כל הזמן עם אותם רצונות אבל עם לבושים אחרים. האם זה כך או שבתוך הצורות האלה יש רצונות אחרים?

זה נכון.

שאלה: אנחנו יודעים איך לעבוד עם הלאוין, האם יש אפשרות לעבוד עם רצון לקבל שאנחנו יודעים שיש לו אפשרות להיות בהשפעה?

לאחר מכן, כן.

תלמידה: אני מבקשת להעלות עכשיו תפילה מהמקום הזה, שיודע לשנן את הלאוין, ולבקש עבור חיל שנפצע קשה אתמול, הוא נמצא בחדר ניתוח ושמו איתמר. לפני יומיים דיברתי עם אימו עידית ואמרתי לה שהדבר היחיד שיכול להביא שלום פה בישראל, זה שכולנו נהיה מאוחדים, והיא אמרה לי אני איתך, רק תגידי לי מה לעשות. יום לאחר מכן הבן שלה נפצע קשה. אני מרגישה שכל האחריות היא עליי ועל עוד אנשים כמוני, שיודעים שרק לנו יש את הכלי לקחת את כל מה שבא לפתחנו.

שמענו את התפילה שלך. תודה רבה לך, אנחנו איתך.

שאלה: בימים אלה אני מרגישה שיותר מדי דברים קורים עכשיו, הרבה בעיות בעולם, וצריך פשוט להיאחז בחברים, בחברות ולהתפלל. כשפונים לחברים בתפילה חלק מהבעיות נעלמות. מה קורה שם בדיוק?

זה לא חשוב, הבורא לא מפספס. אל תדאגי.

שאלה: בשיעור הבוקר אמרת שצריך להתחבר ישירות, האם זה שונה מהעבודה הרגילה שלנו?

לא. גם כך וגם כך טוב.

שאלה: אם הטבע שלי הוא רצון לקבל, אז איך אני יכול להגיד לא. איך לעשות את העבודה הזאת בצורה נכונה, ללמוד להגיד לא?

לאט, לאט על ידי כול מיני אמצעים, קנאה, תאווה, כבוד, אתה מתחיל למיין את הרצונות שלך. וכך אתה מתרגל להיות יותר קרוב לכלים דהשפעה.

שאלה: אמרת לקבוצת קייב שהשערים הם מידות האגו. וכשהאדם מצמצם את הרצון לקבל, הוא מרגיש כלי ריק, האם גבולות הכלי האלה הם הספירות?

נניח. לא כדאי לחשוב על זה אתם תתבלבלו. זה יבוא מעצמו.

שאלה: אם לא מאבדים שום דבר ברוחניות, איך להבין שעד סוף המדרגות אפשר ליפול?

כן. כי בכל פעם שאנחנו נמצאים באיזו מדרגה, אנחנו צריכים לתקן אותה בעל מנת להשפיע. וכך עוד מדרגה ועוד מדרגה, וכך עד סוף כל המדרגות.

שאלה: האם הלוואים עליהם מדובר בשיעור, מכוונים לעבודה בעשירייה או לחיים הגשמיים שלנו?

זה כל הרצון לקבל שלנו בכל עוצמתו ואיכותו האינסופית, כל זה מביא לנו את הלאווים האלו. כך מתקדמים.

שאלה: האם יכול להיות שאנחנו נמצאים בתקופה בה אנחנו הרבה יותר מתקרבים לגאולה ממה שהיינו אי פעם בגלל גילוי הגלות?

כן.

תלמידה: אז איך להפוך את הכאב לתפילה? הייתי רוצה לדעת מה התפילה שלך כדי להפוך גלות לגאולה.

את זה אני לא אספר לך, כל אחד חייב להרכיב תפילה משלו לגאולה.

שאלה: האם מה שעובר עם ישראל עכשיו ברגש, מקביל למה שהקבוצה שלנו עוברת גם בתודעה, בהכרה, ובעצם הם משלימים זה את זה?

כן.

תלמידה: אפשר לומר שאנחנו פרצוף אחד, קבוצה אחת?

לא, אני לא רוצה לטפל בזה.

שאלה: לכל אחד יש רצונות בהם פעם אחר פעם הוא נופל ולא רואה את הסוף, איך להגיד לא לרצונות האלה?

הסוף יבוא, צריך להמשיך וליהנות מזה שבכל זאת בינתיים הוא בכל פעם מקבל תשובה.

תלמידה: האם בעיה גשמית המתגלה אצל חברים או אצל ילדיהם, מצביעה על כך שהבורא רוצה לחנך אותנו לאהוב זה את זה, זו מטרתו?

ודאי, בסופו של דבר זו הסיבה לכל האירועים העוברים עלינו.

תלמידה: כששמעתי את המילים, גלינו מאהבת חברים, פתאום נראה לי מאוד פשוט לכוון את עצמי או אותנו, כל אחד למקום הנכון, זה מונע בלבולים. נניח שגליתי מאהבת חברות ואני רוצה לחזור לאהוב אותן, איך אדע האם בפעולות שלי, ואני לא מדברת על עצמי אלא בכללות כעיקרון, אני חוזרת לאהוב את החברות, יוצאת מהגלות הזאת?

לפי הרגשת הלב, אתם קיבלתם היום הרבה תשובות.

שאלה: כאשר אני אומרת לא לרצונות לקבל שלי, אז מצד אחד אני סובלת ומצד אחר אני שמחה שזה מקדם אותי לחיבור, לבורא. אבל יש לי הרגשה שאני אומרת "לא" בהדרגה כדי לא לסבול יותר מדי, אני כאילו עוצרת את ההתקדמות.

מה לעשות?

תלמידה: השאלה היא, האם כדאי לעשות מרתון של לוואים בכוח החברה ולהתקדם מהר?

תעשי את זה בתוכך.

תלמידה: כן, בתוכי כמובן.

בסדר.

תלמידה: האם זה בסדר שאני אסבול, כמו שרב"ש אמר "שיסבול", או שעדיף בהדרגה?

לא צריכים לסבול. אם זה מגיע למצב שהאגו סובל, אז זה טוב.

שאלה: כתוב שהסטרא אחרא "לוקחת את כל השפע, מה שהיו ממשיכים. ועל ידי זה יש כח לס"א לשלוט אח"כ על האדם". במה בדיוק מתבטאת השליטה שלה על האדם?

בכול, היא סובבת אותו סביב כל דבר.

תלמידה: האם על ידי זה שהיא לקחה את השפע ממה שהוא המשיך מקודם?

כן.

תלמידה: ואחר כך כתוב "ואין לו עצה אחרת, אלא שהוא יכול להרים את עצמו מדריגה יותר גבוה". האם הוא מרים את עצמו שוב פעם על ידי "לא"?

כן.

שאלה: לפני יומיים השתתפתי בערב מאוד מיוחד שהחברים שלנו כאן עמלו והכינו. היה מלא עד אפס מקום ואנשים פשוט ישבו מרותקים. אני ישבתי עם ארבע נשים שהבנים של שלוש מתוכן נמצאים עכשיו בחאן יונס. הן לא ראו את הילדים שלהם מעל למאה ימים. אחת מהן סיפרה לי שכל טלפון שיש לה היא פשוט קופצת מהמקום. אחרי שהחבר שלנו סיפר שם על זה שהחיילים שם נושמים, אוכלים, ישנים, את רוח החיבור, הרגשתי כזה ביטחון מהאישה הזאת שההפצה שלנו תצליח, בחיים לא הרגשתי כזה דבר.

מורגשת החשיבות שלנו כ"בני ברוך" להילחם במלחמת היצר לשוב אל ה' באהבה בשביל שיגיעו עוד ניצוצות כמוה. האם אתה יכול לספר קצת על הניצוצות האלה?

אנחנו נקרא כאלו מאמרים ותהיה לנו הזדמנות לדבר על זה.

תלמידה: אני מרגישה בימים האחרונים שבשביל שכוח החיבור יתפשט בכל עם ישראל, אנחנו זקוקים מאוד לתפילה של כל הכלי העולמי ולחיבור שלהם, כי זאת ההצלחה שמייחדת אותנו ככלי אחד לבורא. תן לנו כוח.

יהיה כוח. יהיה לנו כוח לכל המכשולים שאנחנו צריכים לעבור אותם בהבנה ובאהבה, כשכל מכשול מקבלים מהבורא, וכך נתקדם.

שתהיה לנו הצלחה גם עם הבנים והבנות, ואנחנו גם כאן נשתדל לעזור להם ככל האפשר.

(סוף השיעור)