שיעור בוקר 14.04.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן –אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הגלות והגאולה"

קריין: ספר פסח עמוד 33 בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה". ו"כתבי בעל הסולם" טור ב', כותרת "הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי"

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו".

אנחנו צריכים להתרגל כל הזמן להיות במאמץ נפשי, שכלי, למטרה אחת. זה הרגל, כשאדם נכנס לזה זה חי.

שאלה: לפי איך שאני מבין כאן, הוא אומר שאידיאה דתית היא תפארת בעיני ה'. כאילו אין יחס לסביבה, לא עושים את זה עבור סביבה כמו אידיאה חילונית.

כן.

תלמיד: אז מה זה השפעת הסביבה או לרומם את מעלת החברה?

אבל לשם מה השפעת הסביבה? איך אתה משתמש בסביבה? בשביל מה?

תלמיד: איך שומרים על בשביל מה הזה, שיהיה באמת בשביל הבורא?

זה העיקר, השאלה בשביל מה? לשם מה? מה המטרה שלך? זה העיקר. או שאתה אומר ככה אני רוצה את זה, לפי הפופיק, לפי הבטן, לפי הרצון שלי הבהמי וזהו, אז זה לא דורש שום כוונות, יש את דרישת הגוף. אבל בעצם אתה צריך לענות על השאלה, בשביל מה לך, מה אתה עושה, למה אתה מתכוון, למה אתה מכוון.

תלמיד: זה ברור, אבל שוב זה מטשטש כל הזמן.

כדי שתברר יותר נכון. כל פעולה, כל רגע אתה צריך להתחיל מחדש ולכוון אותה מחדש ולבדוק באיזה כוחות, לאיזו מטרה, במה אתה רוצה להגיע, מה רצוי שתשיג, את כל זה אתה צריך לייצב.

תלמידים: וזה צריך להיות מופרד לחלוטין?

ממה?

תלמיד: כלומר הכוחות שמקבלים מהסביבה הם רק בשביל להתקדם בעבודה.

חס ושלום, אחרת אתה מנצל את הסביבה לטובתך, זו כבר קליפה.

שאלה: הוא כותב פה שכל המקרים הרעים שקרו לנו בגלות הם מסיבת המעילה שלנו בתורה, ממש יש יחס ישיר, כך הוא מנסה להגיד.

אין מקרים רעים. כך אנחנו קוראים להם בינתיים, לפי הסלנג שלנו, לפי אוצר המילים שלנו, כך אנחנו קובעים לפי ההרגשה שלנו שבינתיים שולטת, אבל אין מקרים רעים, כולם מכוונים להשגת המטרה. הבורא כל הזמן מושך אותנו למטרה, הוא כל הזמן מגלה לנו עוד שלב ועוד שלב לקראת המטרה, תלוי בהכנה שלנו אם אנחנו מרגישים את השלבים האלה כטובים או כרעים. אם ילד לא רוצה ללמוד וההורים אומרים אתה חייב עכשיו לשבת וללמוד ולגמור את שיעורי הבית והוא לא רוצה, בשבילו זה מוות, אז מוות, מה לעשות. אבל אם הוא מבין שכך צריך ואין ברירה והוא משכנע את עצמו אז זה לא כל כך מוות. ואם הוא אפילו רוצה לבצע את זה, כי לומד שם דברים שכדאי לו כמו שהוא חושב, אז בשבילו זה פרס, אותו העונש נעשה לפרס, הכול תלוי במקבל, בהכנת המקבל, אבל מצד הבורא תמיד יוצא דבר טוב.

תלמיד: הוא כותב פה בתחילת הפסקה האחרונה, שההתפתחות שלנו והתורה הולכים יד ביד, כאשר אנחנו שומרים על התורה ההתפתחות טובה וכאשר לא אז קורים דברים לכאורה רעים. אנחנו נמצאים עכשיו בארץ ולא שומרים על התורה בכלל, ודווקא אם תשאל את הציבור בישראל, רובו יגיד שהמדינה הזאת היא חזקה ואיתנה ומצבנו הרבה יותר טוב מימי הגלות. ודווקא נראה שאין יחס ישיר, יש אולי כמה שסעים בעם אבל ביטחונית, כלכלית העם הזה נמצא במצב טוב, הרבה יותר טוב ממה שהיה בימי הגולה זה בטוח.

בטוח. מה הלאה?

תלמיד: איך זה מסתדר שאין יחס ישיר בין התורה וההתפתחות, הם לא הולכים יד ביד, הולכים הפוך.

אתה לא יכול לקחת איזה חלק מהחיים שלנו בתקופה מסוימת ולהראות שזה לא מסתדר לך, כי אנחנו על התקופה הזאת קראנו, שהבורא מוציא את העם מכל מיני פינות ומתחיל לקבץ ולסדר אותו. וכאן אנחנו עוד לא נמצאים בזמן הגאולה אלא בזמן ההכנה ובהכנה יש לנו חוקים אחרים, אנחנו לא כל כך נמצאים בשכר ועונש, אלא נותנים לנו קרדיט כאילו נוכל להתקיים עד שנשיג אולי בעצמנו את הרע שבנו ונרצה להתפטר ממנו. ואנחנו כחלק שמבין בזה נמצאים בעם ישראל ואנחנו חייבים את זה לבצע.

וגם אנחנו לא כל כך מבינים את אותה אחריות המוטלת עלינו. לא מבינים, לא מרגישים, לא מממשים, זו בעיה. נמצאים בזמן ההכנה בזמן שיש ממש קיבוץ גלויות ועדיין זה לא קיבוץ. ואנחנו חייבים כאן לבצע בכל הכוח שלנו פעולות הסברה ולא להתייחס לאף אחד רק לבורא ולתפקיד שלו ולתכנית שלו, ומה שיחשבו עלינו, שיחשבו מה שהם רוצים, זה לא חשוב, אנחנו חייבים את זה לעשות. אל תחכה לעם שהוא יעריך אותך, זו בכלל לא צריכה להיות הכוונה שלנו, שידבר עלינו טוב, שיגיד עלינו רע, לא חשוב רק שידע שזה מה שעומד לפניו.

זה בא כמכת הטבע, א-לוהים זה הטבע, התנאים האלה באים מהשמיים ממש, אתה רוצה או לא רוצה כך זה יקרה, את זה צריך להסביר ורק אנחנו. לא תגלה בישראל עוד כוחות. יש הרבה שלומדים את חכמת הקבלה בכל מיני צורות, אני לא עושה עליהם ביקורת, אני דווקא מרוצה שיש הרבה, יש הרבה דרכים למקום, שיהיו. אבל אף אחד חוץ מאיתנו לא יפרסם את שיטת התיקון. לא רוצה להוסיף למה הם לא עושים כך, זה החשבון שלהם, לא שהם לא יודעים, לא שאין להם אותו חומר שיש לנו, יודעים, אבל מתרצים לעצמם.

תלמיד: עוד משהו קטן, יש לי הרגשה שאני רוצה לשתף עם כולם, אני חושב שלא מעט חברים יסכימו איתי שאחרי הבחירות נראה כאילו יש איזו הזדמנות לעשות משהו יותר מהרגיל, הבחירות האלה הציפו בעם הרגשה של פירוד מאוד מאוד חזק.

לכן יצאנו עם העיתון של אחדות.

תלמיד: כן, אני חושב שצריך לחשוב ביחד איך לעשות יותר במהלך הפסח. אפשר לדבר עם אנשים על זה עכשיו. מרגישים את זה.

תציעו משהו, אני לא יודע מה. אני יכול להציע רק על עוד עיתון ועוד כל מיני כאלה דברים יותר חדים שיכנסו בכוח כמו כדור בתוך האבן, שיכנסו יותר. לכתוב ממש מאמרים מאוד חדים, מאוד ברורים עם המקורות, מה כתוב בזוהר, מה כתוב שם, מה כתוב כאן, שרואים שזה עם הסמכתה ולפזר בצורה יותר רחבה. אנחנו צריכים להופיע כארגון לאיחוד העם, בקיצור, אין לנו שום קיום אחר.

שאלה: וכשאתה רואה שהקהל אדיש למסרים שאתה מפיץ?

לא חשוב. מה עושים? אם יש לך ילד כזה, מה אתה עושה, עוזב אותו או לא?

תלמיד: לא. ברור שאני ממשיך לטפל, השאלה היא על דרך הטיפול. מה הדרך הנכונה כשהילד שלך אדיש?

משתדל לשכנע אותו מצדדים אחרים.

תלמיד: צדדים אחרים זה בצורה יותר חדה, או בהתמדה ברכות?

ב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" כתוב, שאז הם באים ומסתכלים איך להתמודד עימו בצורה כזאת, או להתמודד בצורה כזאת, אז דנים.

שאלה: איך לצאת לעם בצורה חדה יותר? מה זה מסר חד יותר שהיית מעביר מעבר לחיבור?

כל הסבר נמצא בין טוב לרע. לא יכול להיות מצד הטוב בלבד או מצד הרע בלבד. אתה צריך להיות מורכב ממכות שיכולות להיות ומטוב שיכול להיות, ואת שתי ההזדמנויות האלה אתה צריך לפתוח בפניהם. ואם זה לא יעבוד היום, זה יעבוד אחר כך, הקהל איכשהו קולט את זה, הבורא נכנס דרך זה פנימה, בתוך כל אחד ואחד וזה נשאר. לעת הצורך זה יפרוץ החוצה. האדם יתחיל להיזכר, להרגיש ואפילו לפעול.

תלמיד: אתה מרגיש שיש בעם פירוד אחרי הבחירות?

אני לא חושב שיותר מאשר קודם. עמך פתאום חושב כך או כך על פני כל מיני מאורעות, אני לא רואה שינויים.

תלמיד: כלומר, זה שחצי בחרו כזה וחצי בחרו כזה, יש תחושה של אכזבה בחלק מסוים של העם. בכל זאת, מיליון הצביעו ככה ולא קבלו את מה שהם רוצים.

תראה, אני לא הולך לחקור. רק אני מבין שיש כאן שלושה גופים. ימין, ושמאל, או אמצע, כמעט ולא קיים, מה שלא ידברו. אמצע לא קיים. זה סתם לצורך הפרסום והגוש הדתי, שלא חשוב לו ימין או שמאל. העיקר לקבל כסף ולקיים את מה שהם צריכים לקיים. אני מבין גם אותם. זו המטרה שלהם בחיים. אנחנו צריכים להחזיק את הקהל שלנו. אנחנו צריכים לקבל שם כך וכך שירות, והחוקים רק שיהיה לנו טוב, ותעזבו אותנו, ואנחנו כמעט ונעזוב אתכם. אמנם שכמעט ולא נעזוב. הם לא כל כך עוזבים את החילוניים, אבל בכל זאת, זה מה שהם דורשים. ואני חושב שלזה מסכימים כולם, ומובן כבר לכולם שעם הדתיים זה רק עניין של כסף. אתה נותן לקיום של העדה הזאת וזהו.

יוצא שיש לנו שני גופים, כי הגוף השלישי הוא אפוליטי. לא חשוב לו מה יקרה. עד כדי כך לא חשוב, שיהיו כאן או ממשלה ערבית או ממשלה יהודית. אם אנחנו יכולים להתקיים, לא חשוב. יש כאלה שאומרים הפוך. שזה עדיף יותר.

תלמיד: כשהעם עכשיו אחרי הבחירות רואים שאין אחדות בדעות. זאת אומרת, יש ימין ויש שמאל, בצורה מאוד חדה, מפוצלת. האם צריך להביא את זה לאיזו הרגשה של חיבור פה?

במה ההבדל בין ימין ושמאל? יש פוליטיקה ויש חברה. יש עניין של פנים המדינה ויש עניין של הפוליטיקה, שזה כבר כלפי חוץ, כלפי השכנים וכן הלאה. כאן צריכים להבדיל ולראות מה לעשות. ולהראות להם שחוץ מחיבור לא יעזור כלום. לא יעזור, כי אין פתרון. חוץ מחיבור אין פתרון.

אתה צריך לעשות חיבור כך, שלתוך החיבור הנכון שלך יבואו כל העמים, ודאי כל השכנים שלך ירצו להיות בתוך החיבור הזה. אבל להראות שזה כך, שזה יהיה כך. שזה התיקון הכללי של כל העולם, ושאתה לא דואג לעם ישראל בלבד, זה מה שהימין חושב, אלא אתה דואג לכל העולם, זה מה שהשמאל כביכול חושב. צריכים את זה להראות בצורה ברורה. דווקא אנחנו, בנטייה שלנו לחיבור מכסים את הכול. על כל פשעים תכסה אהבה.

תלמיד: איך תסביר את השילוב בין השניים, בין הדאגה לישראל והדאגה לעולם?

בחיבור אנחנו מכסים על כל הבעיות, מבעיות בביטחון וכלכלה ועד בעיות עם השכנים הקרובים והרחוקים. אין לך פתרון. פתרון לא יהיה. אתה, בינינו, נמצא כאן מול הבורא. אבל כלפי ההסבר שלך לאחרים, זה ברור שאף אחד מהם לא יסכים אתך בכל זאת.

אתה לא נפטר מהשונאים. אתה לא יכול. במקום טראמפ מגיע מחר שוב ברק אובמה, ואז אתה שוב לא יודע מה לעשות. ועוד יותר גרוע יהיה, שלא הוא יבוא, אלא איזה יהודים יפים מהדמוקרטים. ואז באמת, לא יהיה לך פתחון פה מה להגיד. יבוא שם ברני סנדרס, או מי, והוא ינהל לך חיים כאלו כאן, שלא תוכל לברוח ולצאת.

אתם מפונקים. עם ישראל מפונק. עברו את אובמה. עכשיו בכלל הגיע טראמפ שרק מחלק סוכריות כל יום ויום. וגם פוטין, תראה מה שהוא עושה. הוא לא נגד. דפקת אתמול את שדה התעופה? הוא נותן אוקי. זה ברור, אנחנו לא עושים בעצמנו שום דבר בלי אמריקה ורוסיה. מה אנחנו באמצע יכולים לעשות? אז עוד מעט לא יהיה טראמפ ולא יהיה פוטין ואתה תישאר. צריכים לחשוב מה לעשות. המצבים המתקרבים לא טובים. המצבים יהיו הרבה יותר גרועים. ואנחנו צריכים לכן רק הסברה, הסברה חייבת להיות.

שאלה: מה ההבדל הפנימי יותר בין ימין לשמאל? כי בחיצוניות זה היום די דומה. פעם זה היה אולי זה בעד שלום, זה נגד שלום. אבל מה ההבדל בין שמאל לימין?

ההבדל? או שהם ישבו על הכיסאות, או שהם ישבו על הכיסאות. מה, לא ברור?

תלמיד: למה במצב הפנימי יש שתי דעות כאלה, שמאל וימין? מה השוני ביניהן?

אין שוני. מי ינהל, מי יחזיק את ההגה, זה הכול. איזה שוני יש? דווקא ההיפך, בגין נסע לאמריקה למסור את סיני, ועוד עם אוסלו מה שהיה. האמת שמפלגת העבודה ויתרה על הרבה פחות ממה שהליכוד. היא רק עשתה רושם כזה כאילו, אבל זה ממש, אין שוני בכלום. כאילו לימין אכפת סמים או לא סמים, אני לא יודע שם על מה הם מתווכחים. לא, אין היום הבדלים.

אצלנו זה בכלל לא העניין, כי לפי האג'נדה החברתית אנחנו שמאל, בני ברוך, ולפי המדינית אנחנו ימין ולכן אף אחד לא יודע מי אנחנו כי איך יכול להיות דבר כזה יחד. אנחנו אומרים אין שום בעיה, אנחנו בעד חברה סוציאליסטית יפה, טובה, מחוברת יפה ונכון ואנחנו בעד לעמוד על הגבולות שלנו ולא לתת פתחון פה לאף אחד להתקרב אלינו. ולשם כך מצידי אפילו להרחיב את הגבולות, אם זה לצורך ביטחון, כן. כי אני חייב שיהיה כאן עם ישראל בארץ ישראל ויתחבר ויהיה אחד ואז יהיה תיקון העולם. הכול לשם תיקון העולם, לא לשם ישראל עצמו, היא לא קיימת לעצמה.

שאלה: ביום שישי קיבלתי אימייל מתלמידה לפני כמה שנים שלימדתי קורס של תנועת הערבות של מנחי מעגלי שיח. ערבות נטו. לימים היא הבינה שבעצם המקור, אם היא רוצה להמשיך ולהתפתח, הוא בקבלה לעם ומאז היא צופה בשיעור היומי יום יום. והיא כתבה בצער שמה שקרה לנו בשנים האחרונות, אחרי מה שהיא עוקבות, שהפכנו להיות יותר מסוגרים בעצמנו והתמקדנו באהבת חברים. בעוד שבתקופה היפה שהיא זוכרת היינו בכל קרן פינה ברחוב עושים מעגלי שיח ופתוחים לכל מי שכמותה, שהוא פשוט נקרא בדרכנו ויושב איתנו במעגל וטועם ממה שיש לנו לתת, ויש לנו הרבה מה לתת. מה אתה חושב על הדעה הזאת?

אני חושב שאנחנו צריכים לארגן את זה ואנחנו צריכים לחפש אנשים שיש להם נטייה לזה, ושהאנשים האלו שממש יהיו מסורים לזה מטעמנו. כמו שישנם אנשים שיוצאים לתת שיעורים לכל מיני קבוצות, אז שיהיו אנשים שיצאו לרחובות ושיעשו מעגלי שיח, וודאי שכן.

תלמיד: על בסיס קבוע? כמו שיש נניח לצורך השוואה שלושה סמסטרים של מכללת קבלה לעם בשנה, לא משנה אם זה קיץ, חורף או אביב.

כן. למה לא? אני לא יודע אם זה יותר טוב לעשות בפינת הרחוב אבל בעצם אני בעד זה. מצידי תעשו את זה אפילו בחוף הים, מה זה חשוב איפה? אבל לזה צריכים להיות מומחים, ממש מומחים, למי שיש לו נטייה לזה. אני חושב שאנחנו צריכים לארגן קומנדו כזה שממש יצא ויסדר את זה. וגם הקבוצות שלנו בארץ. זה שאנחנו נעשים יותר סגורים בתוכנו אני מבין אותה וזה נכון, אבל אין לנו ברירה, העבודה שלנו היא בתוכנו וכמה שיותר נתקדם אנחנו נהייה עוד יותר סגורים. ומצד שני אנחנו צריכים לצאת. אלה שתי צורות מנוגדות, אבל הכרחיות שיהיו לנו.

שאלה: בקיץ הקרוב יש מחשבה כזאת לצאת לכל מיני טיילות, בהן יש הרבה אנשים ושם יחכו להם, אנשים שלנו מוכשרים, כמו קומנדו כזה, ויושיבו אנשים ויתנו להם את הטעימה וישאירו להם חומרים ויחוו את הדבר הזה שנקרא ביחד. יש לנו כל כך הרבה קבוצות בכל הארץ וכמעט כולם על חוף הים, נתניה, אשדוד, אשקלון, יש טיילות נהדרות היום, האביב מתחיל והמון המון אנשים עוברים שם וננסה באמת ליישם את זה.

בבקשה. אתם יכולים לסדר את זה, לתכנן את זה, ולעשות. אבל וודאי שזו חובה. תתחילו לסדר את זה יפה, נכון, תנו לזה גם פרסום בעיתון מה שאנחנו רוצים להיות. תסבירו גם בעיתון מה העניין הזה, מלווה באיזה צילום יפה כזה, מה שאנחנו רוצים לעשות. ועם מה שאנחנו יוצאים ומזמינים לבוא לכאלו מקומות, שזה יהיה קצת יותר מסודר. יכול להיות שצריכים קודם להתקשר לעיריות לדרוש מהן אישור. אני לא יודע.

שאלה: רק לדייק, זה לא להזמין אותם לבוא ללמוד את חכמת הקבלה, זה חיבור.

ברור. רק לשם חיבור. אבל גם זה צריך להיות, אתה עושה פעולה באיזה חוף, במשהו, אני לא יודע כלפי החוקים המוניציפאליים.

אנחנו איכשהו עברנו על כל הדברים האלה חוץ מהמאמר הראשון אפשר לעבור עליו עוד פעם. אין לנו הערב שיעור, יש כרגיל ישיבת חברים.

(סוף השיעור)