שיעור בוקר 18.09.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 171

אותיות ל"ו – ל"ח

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 171, אות ל"ו, "פתיחה לחכמת הקבלה".

אות ל"ו

"ואחר שפרצוף ע"ב דא"ק יצא ונשלם בראש וגוף, חזר גם עליו ענין הביטוש דאו"מ באו"פ ע"ד שנתבאר לעיל בפרצוף הא' דא"ק, והמסך דגוף שלו נזדכך ג"כ מכל עביות דגוף עד שהשוה צורתו לבחינת מסך דראש שלו, ונמצא אז שנכלל בזווג שבפה דראש שלו, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש שהוציא קומה חדשה של ע"ס בשיעור קומת בינה הנק' ס"ג דא"ק, והוא נחשב לבן ותולדה של פרצוף הע"ב דא"ק, כי יצא מהזווג דפה דראש שלו. ועד"ז יצאו ג"כ הפרצופין שמס"ג דא"ק ולמטה."

שאלה: מה זה שמסך דגוף השווה צורתו למסך דראש?

שהוא עלה מטבור לפה, או אפשר להגיד שכמו שבמסך דראש יש רק חשבון ואין לו שום פעולה מעשית בלקבל את האור בעל מנת להשפיע, כך גם המסך דגוף התפטר מכל הפעולה הזאת של קבלת האור בעל מנת להשפיע במעשה, ונשארה לו רק התכללות שבראש. יש עניין של "בכוח" ו"בפועל", פעולה בכוח זה נקרא "ראש", פעולה בפועל זה נקרא "גוף".

תלמיד: אז הוא כאילו נעלם?

הוא הזדכך. זאת אומרת אין לו כבר כוח השפעה מספיק כדי לעשות פעולות עם הרצון, עם החומר, רצון זה חומר, בעל מנת להשפיע, ונשאר רק בכוונה.

תלמיד: אבל עדיין זה מסך שונה ממסך דראש, הוא אחר?

כן, הוא אחר. יש לו יכולת לקבל כוח נוסף ושוב להתחיל לעבוד כמסך דתוך.

תלמיד: מה ההבדל המהותי בין מסך דראש לבין מסך דגוף?

מסך דראש עושה חשבון, כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, מסך דגוף מבצע מה שהחליט מסך דראש. הוא לא חושב, הוא מבצע. מסך דראש חושב, מסך דגוף עושה, וזה תלוי בזה.

תלמיד: למה מסך דראש לא צריך לדחות, כאילו להוציא את האור מהראש החוצה גם?

הוא דוחה את זה, הוא דוחה את כל האור שמגיע לו לפה דראש, דוחה מעל מנת לקבל, ומתחיל לעשות חשבון כמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע. עשיית החשבון הזו מהפה, כמה יוכל לקבל בעל מנת להשפיע, היא בונה את הראש.

תלמיד: אז למה הוא לא עולה למעלה כמו מסך דגוף?

כי בראש אין עביות, יש רק שורשי כלים, ולכן מסך דראש הוא עומד בפה, ואפשר להגיד שלא רק בפה, אלא לפי דרגות העביות יש בראש חמישה מסכים, והם עומדים מהפה עד המצח.

תלמיד: מה מוציא את האור החוצה מהראש? מה גורם לו להסתלק מהראש?

מסך שבפה דראש הוא הגורם לכל הפעולות שבראש.

תלמיד: הוא פשוט נשאר במקום, כי בגוף המסך מזדכך ומוציא את האור.

למה? הוא גם עולה, הוא עולה מפה לחוטם, לאוזן, לנקבי עיניים, למצח. לפי הדרגות הוא נמצא במקום אחר שבראש.

שאלה: בעל הסולם אומר שנעשה עליו זיווג דהכאה מחדש. מאיפה בא העניין הזה שהוא מתחדש כל הזמן? מה מפעיל אותו?

אני אקריא אות ל"ו.

אות ל"ו

"ואחר שפרצוף ע"ב דא"ק יצא ונשלם בראש וגוף, חזר גם עליו ענין הביטוש דאו"מ באו"פ ע"ד שנתבאר לעיל בפרצוף הא' דא"ק, והמסך דגוף שלו נזדכך ג"כ מכל עביות דגוף עד שהשוה צורתו לבחינת מסך דראש שלו, ונמצא אז שנכלל בזווג שבפה דראש שלו, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש שהוציא קומה חדשה", כי המסך חדש אז זיווג דהכאה חדש, ו"הוציא קומה חדשה של ע"ס בשיעור קומת בינה הנק' ס"ג דא"ק,". למה? כי הוא היה ע"ב דא"ק. הזדכך, עכשיו ס"ג דא"ק לפי המדרגה, "והוא נחשב לבן ותולדה של פרצוף הע"ב דא"ק, כי יצא מהזווג דפה דראש שלו. ועד"ז יצאו ג"כ הפרצופין שמס"ג דא"ק ולמטה".

תלמיד: יש קשר לרשימו בקטע הזה שהוא עוזר לחדש את עצמו?

בצורה פשוטה, מסך שהיה בטבור וקיבל את כל האור שהיה יכול לקבל בפרצוף ע"ב על ידי ביטוש פנים ומקיף, המסך הזה התחיל להזדכך, הוא לא יכול לעמוד שם, ואז הוא עולה לפה דראש. הוא גם לא יכול לעצור באמצע כי "אין מקצת ברוחניות", החבילה שקיבל, ממנה הוא חייב להתפטר. והוא מגיע לפה דראש עם הרשימות החדשות, נכלל בזיווג שבפה דראש. ואז כשנכלל בזיווג שבפה דראש, אז יש בפה דראש זיווג מחדש, קומה חדשה, אור חדש, פרצוף חדש, הכול מחדש. ואז נולד מזה פרצוף ס"ג.

תלמיד: זאת ההתקדמות בעצם, זה גם יכול להיקרא עליית מדרגה?

אני לא יודע אם זו העלאת מדרגה או ירידת מדרגה, זו מדרגה חדשה. אחר כך נראה אם זו עלייה או לא. המדרגות הולכות וקטנות, אבל אם אנחנו מדברים על קבלת האורות, אז הם מקבלים על מנת להשפיע עוד אור ועוד אור, ומהבחינה הזו זו עלייה. מבחינת המסכים, המסכים נמצאים בירידה וכולי.

שאלה: מה קורה בפרצוף כשנגמר זיווג או בין זיווגים?

כשנגמר זיווג דהכאה אז נעשה זיווג על הבחנה חדשה. מתי נגמר זיווג? מתי שאין כבר רשימו. הרשימו מיצה את עצמו, אז במקומו מתגלה הרשימו הבא. תמיד כשמגיעה הפעולה הקודמת לסיומה, מתגלה הרשימו החדש ועליו נעשה המשך.

תלמיד: מתגלה כאילו חלל פנוי בזמן שהרשימו החדש נכנס?

למה חלל פנוי? מאיפה החלל?

תלמיד: כי האור העליון מחזיק את הכול כל הזמן. אני רוצה להבין, זה הכול ברצף?

כן. זה לא רק ברצף, זה גורם לזה, קודם ונמשך. סדר הפעולות חייב [להיות]. זה לא שפתאום מתחיל מסתם, אלא כל עוד לא נגמר הפרצוף הקודם, כל עוד לא נגמרת הפעולה הקודמת, איך יכול להיות שייצא עכשיו? אין מי שיוליד את הפעולה הנוכחית.

שאלה: בשורה הרביעית כתוב פה, "והמסך דגוף שלו נזדכך ג"כ מכל עביות דגוף עד שהשוה צורתו לבחינת מסך דראש שלו". מסך משווה צורה?

כן. היה מסך דבחינה ד', ג', ב', א', שורש, הזדכך. כולו, כל המסכים האלה הם היו שייכים לפרצוף ע"ב. הזדכך כל המסך, מיצה את עצמו, נגמר. עכשיו מתחיל להיות פרצוף ס"ג.

תלמיד: המסך הוא שעושה את השוואת הצורה?

כן. רק מסך, כוח התנגדות.

תלמיד: זאת אומרת שבהתחלה יש הבדל בין כוח ההתנגדות במסך דראש למסך דגוף?

כן, בכוח ובפועל. בראש זה בכוח, בגוף זה בפועל מהראש.

תלמיד: ואיך הגוף משווה צורה?

הגוף גומר את הפעולה שלו ואז הוא מתחיל לתכנן את הפעולה הבאה בראש.

תלמיד: מה שאני זכרתי והבנתי זה שהביטוש עובד, המסך לא יכול להישאר באותה נקודת ביטוש יותר, ולכן יש הזדככות שבעצם שוב כל האור מסתלק מהכלי ומנסים מחדש בדרגת עביות פחותה יותר.

נכון.

תלמיד: איפה פה יש השתוות צורה בכוח ההתנגדות?

מי עם מי? אני לא מבין אותך.

תלמיד: לא הבנתי איך הפעולה של הזדככות המסך דגוף מהווה השתוות צורה למסך דראש?

כשהוא כולו מזדכך ומגיע מטבור לפה, אז הוא נכלל במסך דראש.

תלמיד: וקודם לא.

וקודם לא, קודם הוא היה אישיות, הוא היה בונה את הגוף. עכשיו הגוף כולו מזדכך, כאילו שנעלם.

תלמיד: נעלם, נעלמת הפעולה בעצם.

כן.

תשאלו, תחדשו את כל הדברים האלה. כל הזמן הם נעלמים, צריכים לחדש אותם, וכל פעם אלה הבחנות חדשות. זה תיקונים.

תלמיד: מה ההבדל באור מקיף בין גלגלתא לע"ב?

בין אור מקיף שיש לגלגלתא ובין אור מקיף שיש לע"ב? אור מקיף לגלגלתא זה כל האור אין סוף, זה גם כתוב באיזה מקום. ואור מקיף לע"ב זה אותו האור המקיף שנשאר אחרי הגלגלתא.

תלמיד: אז לא ברור כמה זה, כי באמת בגלגלתא זה אין סוף ומה זה בע"ב?

כמה שגלגלתא קיבלה, קיבלה וזה נכנס כאור הפנימי. כמה שלא קיבלה, זה נשאר כאור המקיף הכללי. מתוך האור הכללי הזה ע"ב מקבל חלק כאור פנימי דע"ב, ונשאר אור מקיף דע"ב. ויש עוד כמה מקיפים. אתה יכול ללכת לחלק ד' תע"ס ולראות שם ב"הסתכלות פנימית" כמה סוגי אורות מקיפים יש.

תלמיד: האור פנימי הוא לפי בחינה ג'. גם האור מקיף הוא לפי בחינה ג'?

כן. כי שניהם קשורים במסך. מסך הוא סיבה גם לאור מקיף וגם לאור פנימי.

תלמיד: אז הביטוש כאילו יוצא חלש יותר?

בין שני אורות. שני אורות שלוחצים על המסך, הם מבטשים.

תלמיד: הביטוש חלש יותר ממה שהיה בגלגלתא?

הביטוש גם יותר חלש, ודאי.

תלמיד: איך זה מתבטא, במה זה מתבטא?

כי יש לו רשימו פחות, הוא לא צריך כל כך, הכול לפי המסך עצמו, הכול לפי הרשימו.

תלמיד: הייתי מצפה שגם ההזדככות של המסך תהיה בהתאם לזה שהביטוש חלש יותר. דווקא הביטוש מזכך את המסך לגמרי.

אז מה, גם בגלגלתא לגמרי, גם בע"ב לגמרי.

תלמיד: משהו לא מסתדר לי משום מה.

אני לא יודע איפה זה לא מסתדר, אתה תסביר איפה אז אני אגיד לך.

תלמיד: האור פנימי הוא בחינה ג', האור המקיף הוא בחינה ג', אז ההזדככות גם צריכה להיות חלקית.

היא לא חלקית, כלפיו היא שלמה, כלפי ע"ב זה שלם, כלפי ס"ג זה גם יהיה שלם כל אחד לפי הדרגה שלו. ע"ב לא מרגיש מה שהיה בגלגלתא, הוא מרגיש מה שיש לו.

תלמיד: המסך בע"ב הוא מלכתחילה על פחות בחינות ולכן הוא מזדכך כולו?

כן. גם בגלגלתא מזדכך כולו, גם בע"ב מזדכך כולו. וזה גם לא יכול להיות לפי הכללים, כל הפעולה חייבת להיות פעולה שלמה, "אין מקצת ברוחניות", הוא לא יכול להזדכך עד החצי.

שאלה: חשבתי שהאור המקיף בע"ב אמור להיות יותר כי הוא קיבל עכשיו פחות. זה לא הולך ככה?

אני לא יודע, אני יודע רק דבר אחד, יש אור מקיף דגלגלתא, יש אור מקיף דע"ב, יש אור מקיף דס"ג, הם לגמרי שונים. תקבל את זה ככה, אני לא יכול להסביר לך יותר, זה מקום לבלבול.

תלמיד: זה אותו האור כל הזמן?

לא אותו האור. לא יכול להיות אותו אור. מישהו מרגיש את האור, מי שמרגיש הוא שונה? אז כך האור שונה, כי אין אור ללא כלי.

אתם מדברים על זה כמו שאתם שוקלים איזה תפוח אדמה בשוק, זה כנגד זה. "אין אור ללא כלי", ואתם אומרים שכאילו זה אור כזה וזה אור כזה. הכול תלוי בכלי. אור מקיף, הכלי מייצב אותו לפי תכונתו של הכלי.

תלמיד: אפשר להסביר את החשבון שעושה המסך דגוף? על איזה תענוג הוא עושה את החשבון הזה?

תגיד לי אתה. איפה הוא רואה את התענוג?

תלמיד: מהדבקות בראש.

בראש, יופי. איזה תענוג הוא יכול לגלות? לפי המסך נגיד, אם המסך שלו זה ע"ב או ס"ג או מ"ה או ב"ן, לא חשוב, אז לפי זה הוא מגלה תענוג. הוא לא יכול לגלות לך תענוג שלא שייך אליו, הוא לא רואה את זה כתענוג. את הע"ב הוא רואה כתענוג באור החכמה, איך הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע את אור החכמה. את אור החסדים הוא לא רואה כתענוג בכלל, זה בשבילו לא כלום.

שאלה: שאלה על הזיווג. בהתחלה מתגלה הרשימו והוא מביא לזיווג, או שהזיווג הוא זה שדוחף את הבריאה ומתגלה הרשימו? איך ההתפתחות מתרחשת?

איך יכול להיות זיווג בלי רשימו? רשימו זה נתון, זה משהו שרשום שעל זה אני עכשיו עושה זיווג דהכאה. אחרת איך אני נפגש עם האור העליון? אני חייב להיות בעביות, בהתלבשות, בהכרת המסך, בהכרת המצב שלי. כל הדברים האלה, הכול חייב להתגלות בי, זה רשימו. בלי רשימו, בלי רושם שיהיה אצלי רשום כל הדבר הזה, איך אני יכול להיכנס למגע עם האור העליון? אני חייב.

תלמיד: נגיד סיימנו את המדרגה ועכשיו צריכה להתגלות מדרגה חדשה, זה מעורר את הזיווג הקודם? מה פותח את הרשימו? זה סתם לחץ?

אחרי שנגמרה הפעולה הקודמת היא משאירה רשימו חדש, ואז נולדת מדרגה חדשה. המסך הזדכך, הגיע למצב חדש, מתגלה בו רשימו לפי המצב הנוכחי, על הרשימו הזה יש זיווג דהכאה ונולד פרצוף חדש.

תלמיד: הזיווג עצמו זו לידת האור החוזר? זו לידת תכונת ההשפעה? ההידמות? איך להגדיר את זה בצורה מדויקת?

זיווג זאת פעולה שממנה נולד פרצוף חדש. זיווג זו פעולה של האור והרצון והמסך שביניהם. שיש לך אור שרוצה להיכנס, אבל המסך לא נותן לו להיכנס ודוחה אותו, וכמה שהאור רוצה להשפיע לרצון וכמה שהמסך דוחה אותו כדי להשפיע בחזרה למקור של האור, ההשתוות בין שניהם קובעת עד כמה ייכנס עכשיו האור למטה מהמסך וימלא את הרצון.

יש אור והוא מגיע עד המסך, והמסך דוחה את האור חזרה, ואחר כך עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע (ראו שרטוט). זאת אומרת, הקבלה בפנים זאת לא סתם קבלה, אלא זה לפי החשבון שלו כמה הוא יכול בפעולה הזאת להיות דומה לאור. נגיד האור רוצה להשפיע לו, והוא בקבלת האור רוצה להשפיע לאור, בזה הם שווים. לכן זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע".

תלמיד: מה שמעניין בעיקר זה הלחץ של האור? הנברא הרי צריך לקבל את כל האור, זה מעורר את כל הפעולות האלה.

כן ודאי, העיקר זה הלחץ של האור, והמסך חשוב מאוד כי הוא זה שדוחה את האור. קודם בא האור (1), אחר כך המסך דוחה את האור (2), אחר כך הוא עושה חשבון כמה יכול לקבל על מנת להשפיע (3), אחר כך מקבל על מנת להשפיע (4).

שרטוט

שאלה: לגבי הזדככות המסך דגוף. יוצא שהוא נחלש ועולה לפה דראש. כלומר מקום הסוף מתפשט אל כל הגוף, ואז נוצר ריק והגוף נעלם. זה אותו החושך שמתגלה לנו ובונה פרצוף חדש, גוף חדש, מחודש?

לא. אל תעשה כאן איזה פילוסופיות, אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את זה. לא צריכים, אלא רק מה שכתוב. יש לך שאלות? תקרא עוד פעם ועוד פעם מה שכתוב עד שיהיה לך ברור. אם תתחיל לעשות השלמה משלך, זה יבלבל אותך בסופו של דבר.

אות ל"ז

"והנה נתבאר יציאת הפרצופין זה למטה מזה הנעשה מכח הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך המסך דגוף עד שמחזירו לבחי' מסך דפה דראש, ואז נכלל בזווג דהכאה הנוהג בפה דראש, ומוציא ע"י זווגו קומה חדשה של ע"ס, שקומה חדשה זו נבחן לבן אל פרצוף הקודם. ובדרך הזה יצא הע"ב מפרצוף הכתר, והס"ג מפרצוף ע"ב והמ"ה מפרצוף ס"ג, וכן יתר המדרגות בנקודים ואבי"ע. אלא עוד צריכים להבין. למה יצאו הע"ס דע"ב רק על בחי"ג ולא על בחי"ד. וכן הס"ג רק על בחי"ב וכו', דהיינו שכל תחתון נמוך במדרגה אחת כלפי עליונו, ולמה לא יצאו כולם זה מזה בקומה שוה".

שוב.

אות ל"ז

"והנה נתבאר יציאת הפרצופין זה למטה מזה הנעשה מכח הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך המסך דגוף עד שמחזירו לבחי' מסך דפה דראש," זאת אומרת אם לא ביטוש פנים ומקיף, שבעל הבית לוחץ על האורח, והאורח אומר אני לא יכול לקבל יותר, אם לא ההתנגשות הזאת לא היה שום המשך. "ואז נכלל בזווג דהכאה הנוהג בפה דראש, ומוציא ע"י זווגו קומה חדשה של ע"ס, שקומה חדשה זו נבחן לבן אל פרצוף הקודם. ובדרך הזה יצא הע"ב מפרצוף הכתר, והס"ג מפרצוף ע"ב והמ"ה מפרצוף ס"ג, וכן יתר המדרגות בנקודים ואבי"ע. אלא עוד צריכים להבין. למה יצאו הע"ס דע"ב רק על בחי"ג ולא על בחי"ד. וכן הס"ג רק על בחי"ב וכו', דהיינו שכל תחתון נמוך במדרגה אחת כלפי עליונו, ולמה לא יצאו כולם זה מזה בקומה שוה".

שאלה: המצב לא מזהיר. אין הארות, המצב לא מזהיר בכלל.

למה? מה הבעיה?

שאלה: לא ברור לי איך אנשים הצביעו אתמול בבחירות למפלגות מסוימות.

אני לא יודע על מה מדובר. קודם כל, אצלנו לא מדברים על פוליטיקה כי לא אכפת לי. אני אפילו לא מכיר את האנשים שעליהם מדובר. אני מבין שכנראה היית אתמול באיזה קלפי ושם עבדו עליך ואתה מביא עכשיו איזו התלהבות. אני לא רוצה לשמוע לא בעד ולא נגד. כי האמת היא שלא אכפת לי, לא חשוב לי.

אנחנו לא עושים חשבון אחרי המעשה כי לא חשוב כמה שאתה נתת יגיעה במשהו, אני לא מדבר על הבחירות שלך או לא, אלא אחרי שאני נותן יגיעה, אני לא שואל על התוצאה. ולכן בשביל מה לי השמות והמפלגות שאתה אומר ועוד כל מיני דברים. תירגע, הבורא עושה כל מה שצריך, אתה צריך לעשות מה שמוטל עליך. עליך לתת יגיעה בזה שאתה קושר הכול לאין עוד מלבדו טוב ומטיב. הגישה שלך והתגובה לא טובה, לא נכונה. אין דבר כזה במציאות, אלא סתם כדי לבלבל אותך, תראה מה שנעשה. תירגע, תלמד איתנו יחד איך האורות עובדים על הכלים, ואותו הדבר גם עליך, כך הם עובדים.

מה לא ברור לגבי מה שדברנו עכשיו?

תלמיד: לא ברור למה בעל הסולם שואל, למה הפרצוף הבא הוא פחות.

פחות בדרגה מהפרצוף הקודם. השאלה עצמה אין לה מקום?

תלמיד: כאילו אין מקום.

למה, רשימו פחות?

תלמיד: כן.

אם רשימו פחות אז הפרצוף פחות בעוצמה.

שאלה: אז כאילו זה ברור. למה הוא שואל את זה?

אות ל"ז

"והנה נתבאר יציאת הפרצופין זה למטה מזה הנעשה מכח הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך המסך דגוף עד שמחזירו לבחי' מסך דפה דראש, ואז נכלל בזווג דהכאה" אחרי שהוא הזדכך כמו מסך דפה דראש, שאין לו רשימו דעביות ואז נכלל בזיווג דהכאה "הנוהג בפה דראש, ומוציא ע"י זווגו קומה חדשה של ע"ס, שקומה חדשה זו נבחן לבן אל פרצוף הקודם. ובדרך הזה יצא הע"ב מפרצוף הכתר," היינו גלגלתא, "והס"ג מפרצוף ע"ב והמ"ה מפרצוף ס"ג, וכן יתר המדרגות בנקודים ואבי"ע." בכל העולמות, סך הכול מאה עשרים וחמשה פרצופים.

"אלא עוד צריכים להבין." מה להבין? "למה יצאו הע"ס דע"ב רק על בחי"ג ולא על בחי"ד." מה קרה עם בחינת ד' שנעלמה? "וכן הס"ג רק על בחי"ב וכו', דהיינו" עכשיו הוא שואל בכללות "שכל תחתון נמוך במדרגה אחת כלפי עליונו," שלו "ולמה לא יצאו כולם זה מזה בקומה שוה." אז למה השאלה לא ברורה?

תלמיד: למה הפרצוף הבא לא באותה קומה כמו הפרצוף קודם, זאת השאלה?

כן.

תלמיד: למה ע"ב לא אותו דבר כמו הס"ג?

למה אני קיבלתי אתמול מנה יפה במסעדה ואני לא יכול לחזור למסעדה, ולקבל אותה מנה היום? בגשמיות זה אפשר. גם שאלה איך אפשר לחזור לאותו מצב. אבל ברוחניות ברור שלא. כי המצב הקודם, בסופו, כבר מוליד את המצב הבא, שלא יכול להיות אחרת אלא בדרגה אחת פחות.

תלמיד: אתה אומר "לא יכול להיות אחרת", אז למה הוא שואל את זה?

כי הוא רוצה לסביר לך. הוא שואל כדי שאתה תשאל.

שאלה: לגבי הרשימו. אני מכיר רשימו מהשבירה. זה כמו זיכרון או משהו כזה. נכון?

גם כאן רשימו מהאין סוף.

תלמיד: אז גם פה הרשימו מוביל את כל התהליך שקורה?

במלכות דאין סוף ישנן כל הרשימות עד גמר התיקון, הכול. זה רק מתגלה ש"אין חדש תחת השמש." הכול מתגלה שכבר נמצא. אין שום פעולה שכאילו סתם יוצאת, כמו שאנחנו רואים כביכול.

תלמיד: אז רשימו זה בעצם מחשבת הבריאה?

האור שמשפיע על הרצון לקבל בבחינת שורש, שורש הראשון דד' בחינות דאור ישר על בחינת שורש, הוא פועל על הרצון. ומפני שהוא הפוך מהרצון, באותו רצון שהוא הפוך מהאור, כבר נעשו כל המדרגות, כל ההבחנות שהן הפוכות זו מזו, של האור ושל הרצון.

ואז יש לך מאה עשרים וחמש מדרגות של השתוות האור עם הרצון, ואי השתוות. וכל הדברים שיתגלו אחר כך זה כבר מלכתחילה בבחינת שורש דד' בחינות דאור ישר, שם הכול כבר בבת אחת הוכן, ואחר כך רק יוצא לפועל. על זה כתוב "אין חדש תחת השמש." זאת אומרת, תחת הכתר, בחינת הכתר, אין שום חידוש. הכול רק מתגלה בפועל.

תלמיד: אז מה שמניע את התהליך שנקבע עוד בשורש, זה אותן רשימות?

והאור שפועל עליהם.

תלמיד: הרשימו עצמו, איפה הוא נשמר? אמרת במלכות או באור. איפה זה בעצם קיים?

בתוך הרצון. האור שפועל על הרצון מחייב את הרצון לגלות את הרשימו, ואז הרצון מרגיש מה קורה.

תלמיד: אז הרשימו מסתתר בתוך הרצון, הוא לא מרגיש את כל הרשימו, רק אותו אחד שהוא כרגע נמצא שהאור משפיע עליו.

כן, הראשון. הקרוב לביצוע.

תלמיד: והאור הוא הקובע בעצם איזה רשימו פועל עליו?

האור פועל והרשימו הקרוב לאור הוא שמתגלה, מגיב.

שאלה: ישנם שני אורות שנכנסים לביטוש, זה יוצר חיכוך.

זיכוך המסך.

תלמיד: זיכוך המסך. הוא עולה.

אור פנימי ואור מקיף מבטשים זה בזה, ככה זה נקרא. לא ששני אורות מבטשים זה את זה, אבל ככה זה נקרא. ואז כתוצאה מזה המסך מזדכך.

תלמיד: המסך מזדכך ואז יש עלייה שמתגלה בו.

כשהוא מזדכך זה נקרא שהוא עולה.

תלמיד: ומתגלה פרצוף חדש כנמשך.

לא, עוד לא. כשהוא מזדכך הוא נכנס במגע עם האור שנמצא בראש הפרצוף, ואז במגע שלו עם האור שבראש הפרצוף נעשה זווג הכאה ומהזווג דהכאה הזה מתפשט פרצוף חדש שנקרא ע"ב, נגיד.

תלמיד: זה היה קשור למילה "תוצאה". כי דיברנו על קודם ונמשך, ואמרת שבעצם אין כאילו הפסק. גם בהתייחסות עכשיו אפילו שאני לא משיג פה כלום לגבי האות הזאת.

תוצאה תמיד נמצאת, אלא הבעיה שאנחנו צריכים להרגיש את התוצאה. עד כמה שאנחנו משתוקקים לתוצאה האמיתית אז אנחנו נרגיש שאנחנו עוברים מצבים שיש תמיד תוצאות. העיקר שאנחנו צריכים להשתוקק לדבר הנכון. אנחנו צריכים נגיד עכשיו לראות בכל הפעולות שלנו איך אנחנו יותר ויותר מגלים את החיבור. אני מדבר מצד הכלים, אני לא יודע אורות. אבל כמה שאני משתוקק לגלות את הכלים, הכלי עולמי, כולם יחד מחוברים כך וכך, אני בזה נעשה יותר קרוב לאורות. לאור עצמו אני לא יכול להגיע.

אור בכלל, מה זה אור אני לא יודע, זה כמו שמה זה חשמל אתה לא יודע. אתה יודע את התגובות שהחשמל עושה, הפעולות. אותו דבר כאן. לכן אנחנו צריכים להשתוקק לכלים, רק יש חוסר כלים. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, ממלא את הכול, יש חוסר כלים. לכן אני חושב רק על הכלים, עוד כלי, עוד כלי עולמי, עוד יותר, עוד יותר. עכשיו מקפיצים אותנו ממש לא יודע כמה, ממש למעלה, אם אנחנו נקבל את הלוטו או משהו, אז יכולים בזה לגלות ממש עולמות. כי מה נעשה? פתאום מגלים לנו את הכלים, דוחפים אותנו לקבל כלים חדשים, גדולים, רחבים ממש. זה אומר הרבה, באמת מתנה שאין כמוה.

אות ל"ח

"ותחילה יש להבין למה נחשב הע"ס דע"ב לתולדה של פרצוף הא' דא"ק, אחר שיצא מהזווג דפה דראש דפרצוף הא' כמו הע"ס דגוף הפרצוף עצמו, וא"כ במה יצא מבחינת פרצוף הא' להיות נחשב כפרצוף שני ותולדה אליו. וצריך שתבין כאן ההפרש הגדול ממסך דראש למסך דגוף, כי יש ב' מיני מלכיות בפרצוף:

הא' הוא מלכות המזדווגת, בכח המסך המתוקן בה, עם אור העליון, כנ"ל.

הב' היא מלכות המסיימת, בכח המסך המתוקן בה, את אור העליון שבע"ס דגוף.

וההפרש ביניהם כרחוק מאציל מנאצל, כי המלכות דראש המזדווגת בזווג דהכאה עם אור העליון, נחשבת לבחינת מאציל אל הגוף, כי המסך המתוקן בה לא הרחיק אור העליון עם הכאתו בו, אלא אדרבא שע"י אור חוזר שהעלה, הלביש והמשיך את האור העליון בבחינת ע"ס דראש, ונמצא מתפשט ממעלה למטה עד שנתלבשו הע"ס דאור העליון בהכלי דאו"ח הנקרא גוף, וע"כ נבחן המסך והמלכות דראש בבחינת מאציל להע"ס דגוף, ולא ניכר עדיין שום בחינת מגביל ומדחה במסך ומלכות הזאת.

משא"כ המסך והמלכות דגוף, שפירושו, שאחר שהע"ס נתפשטו מפה דראש ממעלה למטה, אינם מתפשטים רק עד המלכות שבע"ס ההם, כי אור העליון אינו יכול להתפשט תוך המלכות דגוף, מפני המסך המתוקן שם המעכבו מלהתפשט אל המלכות, וע"כ נפסק הפרצוף שם ונעשה סוף וסיום על הפרצוף. הרי שכל כח הצמצום והגבול מתגלה רק במסך והמלכות הזאת של הגוף, ולפיכך כל הביטוש דאו"מ באו"פ הנ"ל, אינו נעשה רק במסך דגוף בלבד, כי הוא המגביל ומרחיק את האו"מ מלהאיר בפנימיות הפרצוף, ולא במסך דראש, כי המסך של הראש הוא רק הממשיך ומלביש האורות, ואין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף משהו."

כך זה ברוחניות. עד שהאור לא נתקע במשהו, אנחנו לא רואים שהאור ישנו. נניח אם אנחנו שמים בחלל איזו מחיצה, אז כשהאור נתקל במחיצה, אנחנו רואים שישנו אור, ואם לא שמים את המחיצה, אם אין מחיצה, אין אור. אותו דבר כאן, כל עוד הפרצוף לא מקבל את האור עד הסוף ועושה את הגבול, אנחנו לא יכולים להגיד שיש גבול, שעוד מעט יהיה גבול, לא יכולים. זה ממש כך, עד שהמלכות לא מסיימת, אין סיום, אין גבול לפרצוף. אלה דברים שכך זה קורה ברוחניות. זה שוב שייך ל"אין מקצת ברוחניות", סוף זה סוף, זהו, ולפני זה לא, אף אחד לא יכלו להגיד שיהיה.

שאלה: אז הראש לא יודע את המיקום של הגבול לפני ההתפשטות?

אני לא יודע מה שיש בראש, כי מה שיש בראש מתגלה בגוף, ואז לפי הגילוי בגוף, אני יכול להגיד "אהה, זה היה כנראה בראש". זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", אני לא יכול להכיר אותך בראש שלך, רק לפי הפעולות, אני מכיר מה היה לך בראש.

תלמיד: אז מה זה החשבון שהראש עושה?

הראש עושה חשבון אבל כאילו מחוצה לראש, אף אחד לא יכול לזהות. מאיפה אתה מכיר את החבר? רק לפי הפעולות שלו. עד כמה שאתה מכיר את הפעולות שלו, אתה יכול להגיד "אהה, כנראה שאני מבין את הראש שלו".

תלמיד: אז בדיעבד יש הבנה שהראש ידע על הנקודה הזאת של הגבול?

כן, אבל מה יש לי מזה שזה היה בראש? כל עוד זה לא מתפשט בגוף, לא מתגלה בגוף, אי אפשר לדעת. אתה שואל, האם הפרצוף יודע מה שיתגלה לו בגוף? יחסית כן ויחסית לא. הוא עושה זווג דהכאה על מקסימום השפעה, את כל יתר הדברים הוא לא יכול לדעת. הוא יודע על האור פנימי שיתגלה? לא. על האור מקיף שיתגלה? לא. על כל הרשימות, על הטנת"א? לא. אז איך הוא הולך לעשות את הפעולות? הוא הולך לעשות פעולות, בתנאי שהוא עושה פעולות מקסימום בעל מנת להשפיע. לעל מנת להשפיע יש לו את כל הכוחות, וכל הרצונות, וכל הכוונות, כל מה שצריך להיות. את זה הוא עושה, מכל היתר לא אכפת לו. ממש לא רוצה, לא מסתכל על זה, רק כמה שאפשר להשפיע. ולכן הוא עושה חשבון, וזהו.

אחרת אתה יכול להגיד "כמה חסר לו, איזה נתונים חסרים לו". לא חסר לו, כדי לעשות חשבון להשפיע, ולא להיכשל, כדי לא להיכשל יש לו את כל הנתונים, אבל חוץ מזה יש הרבה מאוד דברים שלא מתגלים, שהם מתגלים דווקא כתוצאה מהפעולה. כך זה. ולכן "ממעשיך הכרנוך", אני אעשה הכול למענך, ואז אני מכיר מתוך זה מי אני, ומי אתה, ומה היחס בינינו. מתוך זה. וקודם? קודם אני עשיתי על מנת להשפיע, לעל מנת להשפיע היו לי כל הנתונים כדי לא להיכשל, עשיתי.

לכן מתי מתגלה הטנת"א? אחרי שהפרצוף גמר את כל הפעולות, אז הוא מבין את הפנים, המקיף, החוזר, והישר, כל הדברים האלה, אז הוא יכול לעכל את הדברים שעבר. כמו שאנחנו, בסוף החיים אתה נעשה חכם, "אם הייתי עכשיו מתחיל את החיים..", נכון? אבל זה כבר לא יקרה.

שאלה: הגן הרוחני, הרושם, הוא מתגלה כתוצאה מהשפעת האור. השאלה מה משפיע על איכות הרשימות שמתגלות? נניח דוגמה מהעולם שלנו, הייתה צריכה להישבר לי האצבע וקיבלתי שריטה, במקום מלחמה יש איזו פגישה. מה האיכות של הרשימו?

אני לא יכול להגיד, אף אחד לא יכול להגיד. למה? כי על הגורל שלך משפיע היחס שלך בקבוצה, והתכללות הקבוצה בכל יתר הקבוצות, עוד מעט אנחנו נרגיש את זה, כי אנחנו מתחילים לעבוד בקבוצה אחת גדולה הכלולה מכל הקבוצות, ועוד כללות העולם, ועוד ועוד הרבה מאוד פרטים. אני מדבר רק על המישור שהוא קרוב לנו, הגשמי, וקצת הרוחני.

אנחנו לא עושים חשבון כזה. שוב, זה כמו שעכשיו נתתי דוגמה, אתה צריך לדאוג רק אם יש לפניך אפשרות לעשות פעולה בעל מנת להשפיע. אם אתה יכול להשפיע, בעיניים עצומות, אתה תעשה, ומתוך זה יתגלה לך משהו הלאה, אבל הפעולה עצמה צריכה להיות כזאת, "במסירות נפש" מה שנקרא.

שאלה: מה הסיבה של הזדככות של מסך דגוף כשהתקיים זווג דהכאה? למה כל המסך דגוף צריך להזדכך?

קודם כל "אין מקצת ברוחניות", ולכן אם יש הזדככות, אז חייבת להיות הזדככות שלמה. לא יכול להיות שפתאום יש לך שורש, א', ב', וגמרנו, לא יהיה ג', ד'. אין דבר כזה, זו חבילה, זו ה-ו-י-ה אחת, זה יחס אחד מהבורא, שחייב לסיים את כל הפעולה, לא יכול להיות אחרת. זה עשר ספירות, לא פחות ולא יותר, לכן זה אף פעם לא נעצר באמצע. אם הבנתי נכון את השאלה.

תלמיד: מה התפקיד של פרצוף שכולו ניתקן, מה אחר כך?

פרצוף שכולו ניתקן, אז בא אחריו הפרצוף הבא, ואתה ממשיך. אלה סדרת הפרצופים, אתה ממשיך אותם וממשיך. אבל בינתיים, אתה עכשיו אוסף את הפרצופים האלו, אלה פרצופים של הכנה לעיבור ועיבור, קצת יניקה, עד שאתה מתחיל לעכל, בוא נגיד, לדעת במה אתה נמצא, באיזה תהליך. זה כמו תינוק, ילד קטן, שהוא יותר גדול, ויותר גדול, עד שהוא מבין מה הוא עושה, בשביל מה הוא עושה, איך להתייחס למה שהוא עושה. עד שהוא יודע שעל ידי זה הוא גורם לזה, ועל ידי זה גורם לזה, וכן הלאה. הוא לא סתם זורק ידיים ורגליים כמו תינוק, אלא קצת יותר בצורה מכוונת ומטרתית.

ולכן כך אנחנו פועלים. אז כל התועלת מהפעולות האלה, אפילו שאנחנו עכשיו עושים ולא מבינים לשם מה, אלה פעולות כדי להביא אותנו להכרה. להכרה של מה שאני עושה, להכרה עם מי אני עושה את הפעולות האלה, איפה אבא ואימא הרוחניים שלי, איפה הקודשא בריך הוא, העליון, וכך אנחנו מתקשרים לכוחות. זה ממש קרוב אלינו.

תלמיד: אז הפרצוף הקודם מטפל בפרצוף שהוא מוליד, לא שהוא פשוט מוליד וזהו.

כן, תמיד הפרצוף הקודם ממשיך את הפרצוף הבא.

שאלה: מאיפה וכיצד נולד התענוג?

התענוג נולד מפגישת המילוי והחיסרון. שניהם חייבים להיות מותאמים זה לזה, וכששניהם נמצאים בהתקשרות זה עם זה, נולד התענוג. אם התענוג והחיסרון מותאמים זה לזה, אז התענוג שמגיע נכנס לחיסרון ומנטרל את החיסרון, ואז לא נשאר מהחיסרון כלום. זה נקרא "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".

אם החיסרון הוא לא מזה שהוא מקבל את התענוג, אלא שהוא על ידי התענוג הזה רוצה לייצר חיסרון חדש ותענוג חדש, מהשפעה ולא מקבלה, אז הכלי הזה כבר לא נעלם אלא נשאר, וגם פועל בצורת פי תר"ך פעמים, ומוליד כלי חדש ועוד ועוד, ואז הוא ממשיך. לכן כל חכמת הקבלה לא מדברת על תענוג וחיסרון, אלא על חיסרון דהשפעה שנבנה על פני החיסרון הרגיל, ועל תענוג דהשפעה על פני התענוג הרגיל.

שאלה: אם אני רגיל להיות לוחם, ולהביע את עצמי כלוחם, ויש אויב, ואני רגיל להילחם בו בכל המהות שלי, להגן על המלך, ופתאום במהלך הקרב הזה, אני מגלה שאני נלחם בבן שלי, בדבר הכי יקר לי, ואני חונק אותו בידיים שלי, איך אני ממשיך להביע את עצמי בדרך? לאיפה אני מפנה את כל הכוח הזה?

כך אתה מגלה עם כל חבר וחבר. שקודם אתה מגיע לזה שאתה שונא אותם, ואחר כך אתה מגלה שאין לך משהו יותר יקר מהם. ומה אתה שואל?

תלמיד: איך הדבר הזה לא מסרס אותי אלא גורם לי לפעול?

כי אתה קשור חוץ מזה, בכל התהליך הזה, לכוח העליון, שמסדר לך את כל התהליך כדי להגדיל אותך שתהיה דומה לבורא. שכל הדברים האלה, גם בעד ונגד, קרובים או רחוקים, הם יהיו סך הכול כדי להרחיב את כלי הקליטה שלך כלפי הבורא. שמתוך התענוגים, הבעיות, הייסורים, המחשבות הזרות והמחשבות הישרות, לא חשוב מה, כולם מצטברים כדי שאתה תבין את הכוח העליון ותהיה עמו בדבקות. ולא עם אלה שאתה שונא אותם, ואחר כך אוהב אותם, זה הכול רק אמצעי לגלות את הבורא ולהבין אותו. כי הכרת הבורא זה התענוג הגדול ביותר שלך, והתענוג שלו הוא שכולם יכירו בו, שהוא הכין את הכול לטובתנו.

(סוף השיעור)