שיעור בוקר 23.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 771,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות י'-י"ד

אמרתי כבר לא פעם אחת שההקדמה הזאת היא ההקדמה הכי כוללת, הכי חשובה. כי באמת בעל הסולם השקיע בה המון כוחות, וצייר שם בתוך ההקדמה הזאת ציורים והבחנות כאלו שאין באף מקום אחר. זה מאוד רציני, מאוד חשוב, ודאי שלא מחליף את הכול אבל ממש אפשר להגיד שהיא ההקדמה הראשונה בין כל ההקדמות והמאמרים בהקף שלה, של הדברים. אנחנו עוד צריכים לקרוא כמה פעמים, אולי להבין קצת, ואז ניראה מה היא באמת ההקדמה הזאת. אבל אני מבקש שתתייחסו אליה ברצינות ובכבוד.

אות י'

"וז"ש בזוהר (בראשית דף ל"א ע"ב. בזוהר ע"פ הסולם, בראשית א', אות שמ"ח. בחילופי גרסאות) על הכתוב: "ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור", - יהי אור לעוה"ז ויהי אור לעולם הבא".

פירוש, כי מעשה בראשית, בצביונם נבראו, ובכל קומתם נבראו, כמ"ש חז"ל. דהיינו, בתכלית שלימותם ותפארתם. ולפי זה, האור, שנברא ביום א', יצא בכל שלימותו, הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, כפי השיעור המתבטא בהמלות "יהי אור".

זאת אומרת, מלכתחילה הבורא ברא את הצורה ההפוכה מאיתנו, הצורה האחרונה, השלמה, תיקון שלם, כמו שכתוב "כי מעשה בראשית, בצביונם נבראו, ובכל קומתם נבראו," "אלא, כדי להכין מקום בחירה ועבודה, עמד וגנזו לצדיקים, לעתיד לבא, כדברי חז"ל." זאת אומרת כדי להכין לנו מקום עבודה, שאנחנו בעצמנו נגלה ונשיג את העולם ההוא השלם הנצחי, אז הוא גנז אותו והביא אותנו לצורה הפוכה על ידי ההסתרה. שאנחנו נרצה להוריד את ההסתרה הזאת ולגלות את השלמות שהבורא מלכתחילה ברא. "ע"כ אמרו בלשונם הצח: "יהי אור לעולם הזה". אמנם, לא נשאר כן, אלא: "ויהי אור לעולם הבא". כלומר, שהעוסקים בתורה ומצות לשמה, זוכים בו, רק לעתיד לבא, שפירושו, בזמן העתיד לבא, אחר גמר הזדככות גופם, בדרכה של תורה, שכדאים אז לאור הגדול ההוא, גם בעולם הזה," זאת אומרת, אחרי שאדם מזכך את הרצון לקבל שלו על ידי המסך, צמצום, מסך, אור חוזר, על ידי זה שמתעלה לדרגת השפעה, זה נקרא אצלנו אמונה למעלה מהדעת, השפעה למעלה מקבלה, אז הוא זוכה לראות, להרגיש את אותה המציאות שהבורא ברא. ואנחנו עכשיו נמצאים בהסתרה, בצורה הפוכה לגמרי מאוד מאוד נסתרת, מאוד חשוכה, שלא מבינים, לא מרגישים ולא יודעים על עצמנו כלום. ואנחנו צריכים לעשות כאן מהמצב שלנו כל מיני פעולות כדי לעלות למצב האמיתי. זאת אומרת להבריח את ההסתרה, לגלות את העולם האמיתי, ואז נקבל את אותו העולם שהבורא ברא. "כמ"ש חז"ל: "עולמך תראה בחייך"." שאנחנו צריכים לגלות את העולם האמיתי שהבורא ברא בחיי, זאת אומרת כאן בעולם הזה, בחיים האלו עכשיו אנחנו צריכים לגלות אותו. איך עושים את זה? על ידי זה שאנחנו לומדים, על ידי אותם האמצעים שהבורא הכין לנו, שהם הקבוצה, המאור המחזיר למוטב, כל הדברים האלה שיהיו לרשותנו.

אות י"א

"אמנם, אנו מוצאים ורואים, בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב".

הרי שהמציאו לנו ענין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות, הנ"ל. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כח, להחזירו למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה." זאת אומרת, אנחנו יכולים להתקדם לנקות את עצמנו מהאגו שלנו שמפריע, שעומד בינינו לבין האמת בצורה שאנחנו נכנסים לייסורים גדולים. ועל ידי המכות וייסורים אנחנו מגיעים להתנתק מהאגו שלנו. אבל אומרים שיש דרך אחרת והיא יותר מוצלחת. למה? כי אנחנו כבר כאלו אגואיסטים שאנחנו לא מסוגלים נגד האגו שלנו, נגד עצמנו כביכול לעבוד. ולכן אנחנו יכולים למשוך משהו שבא לנו מלמעלה, זה נקרא המאור המחזיר למוטב. והוא שיעבוד עלינו ויעשה את העבודה הזאת, ינתק אותנו מהאגו, ואז אנחנו נוכל על ידי המאור הזה להתקדש, להיתקן, ולאט לאט בשלבים להתקרב לעולם האמת. "שהרי, לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק, בתורה ומצות בלבד, מספיק לו, אותו המאור, המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה"."

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על התיקון של לשמה, על מה שאתה דיברת, שהרצון מיתקן על ידי המסך?

בטח שזה אותו דבר. מסך זה כוח התנגדות לאגו שלנו שאנחנו רוצים להתעלות מעליו, ממלכות לבינה, מדרגת הקבלה לדרגת ההשפעה, מתוך הדעת לאמונה למעלה מהדעת, זה אותו דבר, רק הרבה מילים נרדפות.

תלמיד: אמרת שעל ידי המסך מזדכך הרצון, איך הוא מזדכך, איך הוא מיטהר, אנחנו הרי כל הזמן מתעלים למצב אחר, אז הרצון עצמו נשאר?

בהתחלה אנחנו רק מתעלים למעלה מהאגו שלנו, אבל אחר כך אנחנו אפילו מתחילים לעבוד עם האגו שלנו גם בלקבל על מנת להשפיע, הופכים אותו לעזר כנגדו. בהתחלה עושים צמצום ומתעלים בצמצומים למעלה למעלה מהאגו שלנו, ואחר כך כשעלינו למעלה מהאגו שלנו, יכולים לקחת אותו בחלקים וגם כן להעביר לדרגת ההשפעה.

שאלה: כתוב שחכמי התלמוד הקלו לנו את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. איך יכול להיות שמשהו פה הוקל, זה תלוי בחכמי התלמוד שהם יכולים לתת לנו בדרכים יותר קלות בגלל שהאגו שלנו יותר קשה? מה הפריווילגיות המוזרות האלה שפתאום מתווספות?

זה לא פריווילגיות, אתה צודק, שאלה מאוד נכונה, אלא זה עניין של הדורות. שבדור של המשנה הם עשו תיקונים, ותיקונים אנחנו עושים על כל הכלי דאדם הראשון, כי הכול זה מערכת אינטגרלית, ואז הם הגיעו למצב שלא צריכים כבר לעשות תיקונים על ידי "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן"¹. אלא שאפשר לעשות תיקונים על ידי אותו האור שהם כבר יכולים לקבל מהמערכת, כי רכשו את המערכת במקצת, ואת אותו אור הם יכולים להאיר על כל יתר המערכת, ועל ידו להגיע למצב שהמאור מחזיר למוטב.

זאת אומרת, שלא צריכים הקדם של הסיגופים וחיי צער, אלא מספיק להם כבר רק את המאור המחזיר למוטב. ולכן אתה יכול לחיות היום בכל מצב שאתה רוצה, עם כסף, עם כבוד, עם כל מה שאתה רוצה. אלא שאם אתה לומד בצורה נכונה, בצורה חיצונה אתה לא זקוק לשום שינוי, לא מחויב בשום שינוי, אלא מספיק לך רק להשקיע את עצמך בחיבור עם האנשים, בעבודה רוחנית, ללמוד להתחבר ולתקן. וכל מה ששייך לבהמה שלך כבר לא בא בחשבון.

המאור המחזיר למוטב מתקן את האדם שבך. כי קודם היית צריך להגיע לנשמה שלך דרך החלק הבהמי שבך, "פת במלח תאכל מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה" וכן הלאה. לא, לא צריכים, אתה לא צריך לבטל שום דבר מהמצב. זה לא בגלל שטוענים שהאגו גדל אז אנחנו לא מסוגלים לזה, יכול להיות שיש בזה משהו, אבל העיקר והוא מסביר את זה הלאה, בגלל המאור המחזיר למוטב, שסידרו, שתיקנו את זה חכמי המשנה.

תלמיד: אפשר לומר שגם חכמים אחרים, נניח כמו האר"י, בעל הסולם וכל המקובלים, הם מתקנים ומקלים לנו את העבודה בצורות מסוימות?

ודאי שכל דור ודור עושה תיקונים בשכבה שלו ומקל את העבודה הרוחנית לדור הבא, כמו שאנחנו רואים שגם בגשמיות זה כך. אנחנו היום נהנים מהחיים הגשמיים בעקבות אותה עבודה קשה שעשו בדורות הקודמים, כך זה ברוחניות.

שאלה: יש הרגשה כזאת שקודם אנחנו צמצמנו את הצרכים, את הדרישות, כדי לבצע את העבודה, ועכשיו יש לנו צורך לעבוד ולכן הצרכים שלנו בעצמם מצטמצמים.

כך אפשר להגיד, אבל זה לא מחויב, אני לא צריך לחשוב על זה. אם אני שקוע בעבודה רוחנית אין בעיה שכל יתר הדברים יהיו כמו שיהיו, העיקר זה להמשיך מאור המחזיר למוטב והוא מתקן את הכול. תן לאור לעשות את העבודה שלו.

כי באמת בדורות הקודמים שהיה להם רצון לקבל קטן, רק תחילת התיקונים של המערכת השבורה של אדם הראשון, ותיקונים הם תמיד מקל לכבד, אז אמנם הם היו גדולים מאוד, אבל הם תיקנו דברים קטנים. ולכן התיקונים שלהם היו יותר קרובים לדרגת החי שבנו. מה שאין כן עכשיו, אנחנו מזמן האר"י והלאה במיוחד מתקנים את החלק המדבר שבנו, ובהתאם לזה אנחנו רואים גם כן שהעולם נכנס למדרגה חדשה של התפתחות, ככה זה עובד.

שאלה: כדי לבצע עבודה רוחנית בקבוצה, להתפלל, כל עבודה רוחנית שלא תהיה, אנחנו צריכים שתהיה לנו את גדלות הבורא. איך לעשות כך שהאדם כל הזמן ירגיש את זה?

זה הכול תלוי רק בקבוצה, אין שום סיבה אחרת שיכולה לעורר אותך לעבודה עם הבורא אלא רק סביבה.

שאלה: מהו התיקון המיוחד של הדור שלנו?

מה שאנחנו עושים לעלות לאמונה למעלה מהדעת זה התיקון, כל התיקון הוא בזה. ובזה אנחנו נמשוך את כל אלו שעומדים אחרינו עוד מיליארדי האנשים גם כן להתקרב לזה בכמה שאפשר, אבל אתם תיראו עד כמה שהתיקון הוא שאנחנו עושים אותו כבר בצורה גלובלית הוא ימשוך את כולם, ככה שהם כולם יתחילו להבין ולהרגיש, שרק בזה יש להם הצלה מכל הצרות והבעיות והשגת מטרת החיים, לכולם.

שאלה: בזמן המשנה היה אפשרי דרך הסיגופים להשיג רוחניות, הרבה פעמים אתה אמרת ששיטות המזרח למשל, שמגבילים את עצמם שאי אפשר דרך זה להשיג רוחניות, יש פה שוני בזה בשיטות ההשגה הרוחנית, ולמה זה בלתי אפשרי היום להשיג בדרך סיגופים?

כי הרצון לקבל שאנחנו עכשיו צריכים לתקן, אנחנו מתקנים אותו שכבה אחר שכבה ויוצא שהרצון לקבל משתנה, שהיום הוא כל כך שונה, ערמומי, גבוה, עמוק שאנחנו צריכים לזה מאור המחזיר למוטב ולא סתם סיגופים. אתה לא יכול היום להפעיל שום פעולות גופניות כדי לזכות לתיקונים רוחניים ממשיים, אמנם שישנם בכל זאת הגבלות וכל מיני דברים אבל לא הם העיקר, אלא ממש העבודה הרוחנית נטו הפנימית בתוך האדם.

זה קשה יותר זה לא קל כשאתה מתעסק גם כן בכל מיני פעולות גשמיות, אז ניראה לך שאתה כבר נמצא ברוחניות וזה פועל עליך, זה משפיע עליך גם כן על כל התהליכים במחשבה וברצון, אם אתה נמצא בחברה מיוחדת, אם אתה עושה טקסים מיוחדים, אתה מחשיב, אתה נהנה, אבל בעצם לא זה שמתקן את האדם. זה יכול לעזור במשהו, במיוחד לאנשים קטנים, לעמך. הם אוהבים את הטקסים האלה, הם מרגישים בזה איזה התעלות רוחנית. אבל העיקר, הכול במחשבה יתבררו, וכאן השאלה, האם אני צריך לעשות פעולות הגשמיות שהן גם פועלות על המחשבה, ובמחשבה אני כבר מברר את הרוחניות, או שאני בלי זה? זה תלוי באדם ואת זה עוד אנחנו נברר במשך הדרך.

שאלה: לטהר את הגוף שלך זה אומר לעבוד בתוך העשירייה כך שהמאור המחזיר למוטב ישנה את ההרגשות בגוף הזה?

ודאי שהאור שמגיע הוא משנה לנו את הכול. משנה לנו את תמונת העולם הזה, את עצמנו, איך שאנחנו מרגישים את עצמנו, את הכול. אנחנו נמצאים במצב שאותו האור העליון שמאיר על הרצון המקורי שלנו, הוא מצייר לנו את העולם הזה והעולם הרוחני עם כל הפרטים שיש, הכול ניתן לאור שמאיר עלינו.

שאלה: כתוב מצד אחד, "עולמך תראה בחייך", שאני מבין שזה בגלגול הזה.

כן.

תלמיד: מצד שני, לא סיימתי את העבודה, אז לא ראיתי את עולמי בחיי. איך מסתדר עניין הגלגולים?

את העניין הגלגולים תעזוב. אתה עוד לא יודע מה זה. נראה לך שאתה מת ובזה אתה גומר את הגלגול. זה לגמרי לא שייך לזה. לגמרי לא שייך לחיים הבהמיים.

שאלה: אפשר להגיד שהתורה נקראת "תורה", רק המסך כל הזמן מתווסף?

כן. רק המסך הוא מתווסף, ועל ידי המסך אנחנו רואים גם את האור העליון, את עצמנו, את הכול בצורות שונות, ביחסים שונים.

שאלה: מה עושה בדיוק תלמיד שלך שנמצא בלא לשמה? איך הוא בדיוק עובד?

הוא משתדל להגיע ללשמה.

תלמיד: אבל מה בדיוק העבודה שהוא עושה? מה זה התורה ומצוות שהוא עושה? אם אני נמצא בשיעור בוקר, עושה הפצה, זה נקרא שאני ב"לא לשמה"?

"לא לשמה" זה נקרא שאני עדיין לא הגעתי לתכונת השפעה. זה נקרא "לא לשמה". לא לשם ה'. אלא אני נמצא עדיין באגו שלי ולמען האגו שלי אני עושה את כל הפעולות. כל החיים שלי הם כדי להרגיש משהו טוב באגו שלי, זה נקרא "לא לשמה".

אם אני מסדר את עצמי בעשירייה כך שאני לומד איתם יחד איך להיות אצלם, איך להיות מסור להם לטובתם, אני בזה עושה תרגילים איך להגיע מסך הכול שאני מוסר את עצמי אליהם, איך להיות מסור לבורא. למעלה מהשכל, למעלה מהרגש שלי, למרות האגו שלי, ואז אני מגיע. ודאי שיש כאן מצד הבורא עזר כנגדי, מאור המחזיר למוטב שהוא עוזר לי בזה, ואז אני מגיע למצב שאני מסוגל, אני רואה שאני מסוגל להתנתק מעצמי ולחיות בשבילם, בשביל העשירייה.

כמו שרב"ש כותב, שאין בעולם שום דבר חוץ מהחברים, ואז דרך מסירות הנפש הזאת כלפי העשירייה אני מגיע למצב שאני נמצא באותו היחס לבורא, זו העבודה שלנו.

תלמיד: אז העבודה בעשירייה היא בעצם העבודה מלא לשמה ללשמה?

כן. בשביל מה אני צריך עשירייה? רק בשביל זה.

שאלה: יוצא שכל המציאות בעצם מיוצבת על ידי התיקונים שהדור הספציפי צריך לעשות.

כל המציאות שלנו היא אותם התיקונים שאנחנו צריכים לעשות. שנשארו לנו מהתיקונים שעשו הדורות הקודמים. ולכן כל דור ודור הוא יותר גרוע. גם מבחינת החיצוניות שלו, שהעולם החיצון שרואה שהוא יותר גרוע, וגם מהבחינה הפנימית שלו, שהתיקונים שצריך לעשות בנשמות שלהם הם תיקונים יותר גרועים.

תלמיד: לצד זה שהתיקונים נעשים יותר גרועים, אפשר להגיד שבעצם אין כזה דבר תיקונים יותר קשים או יותר קלים, כי הכול מותאם בדיוק לפי היכולת של האגו שלנו?

כן, ודאי. לפי ההכנה שלנו אנחנו צריכים כך לראות את עצמנו. ודאי. לא נותנים לנו לתקן משהו יותר גדול, יותר קשה מהדורות הקודמים. יותר ערמומי, יותר קשה, אבל זה בהתאם לתנאים שיש בנו וסביבנו.

תלמיד: אנחנו גם מרגישים תוך כדי תהליך התיקון שלנו בדור הזה את השינויים? כאילו, מרגיש שהשינויים מתגברים בקצב של השינוי שלהם.

כן. ודאי. הכול נכון.

שאלה: בדור שלנו הכיוון השתנה. איך אנחנו נכריע את אותה כף הזכות, אותה המוכנות והמסירות, שקשורה בזה שאנחנו מתנתקים מהגשמיות, לעומת אותו המאמץ שאני צריך להשקיע בעשירייה על ידי המסירות וההתכללות שלי?

אני לא מבין. למה אתם רוצים לדעת מתי עובדים יותר קשה, בדור שלנו או בדורות הקודמים? מה אכפת לנו? מה זה יעזור לנו? כל דור ודור יש לו כל כך הרבה שינויים מהדור האחר, שאנחנו לא יכולים להשוות. אז תגיד שיותר או תגיד שפחות, אבל אנחנו אחרים. לא ששונים סתם, אחרים לגמרי.

אז בוא נעזוב את זה. בוא נעשה מה שאנחנו צריכים לעשות וזהו. " לא. לפני אלפי שנים הם עשו תיקונים על ידי כל מיני דברים קטנים, ואנחנו היום צריכים לעשות כל מיני שמיניות באוויר כדי להשיג איזה מאור המחזיר למוטב, ואיך שהוא ישפיע עלינו .", פעם הייתי מגביל את עצמי בלחם ומים, והייתי חי בחצר, וזה היה בשבילי כמו תיקון? לא זה לא כמו תיקון. הייתי יחד עם זה רוצה להשיג את העולם הרוחני, להשיג את הבורא, ומה שהיה מבדיל ביני לבין הרוחניות היה סך הכול הגשמיות הזאת הקטנה שהייתה לי, אז וויתרתי עליה. בזה אני הייתי אז מביע את הרצון שלי להגיע להתעלות למעלה מהגשמיות, מעל מנת לקבל, בצורה כזאת. היום להתעלות למעלה מהאגו שלי אני צריך להביע את זה בעשירייה, על ידי לימוד, ועל ידי הפצה, ואז מכל הדברים האלו אני כן יכול להתעלות. כך אנחנו עושים.

שאלה: קודם היינו צריכים סיגופים כדי להשיג רוחניות, האם תוכל קצת להסביר יותר בפירוט מה השתנה באדם היום, למה זה קורה?

היום האדם עד כדי כך מקולקל שאי אפשר לדרוש ממנו שיחיה חיי צער, אי אפשר להתקרב לתיקונים על ידי כך שנגביל את עצמנו בכאלו דברים. אנחנו צריכים להביא את התיקון לא רק לעם אחד או לקבוצה אחת אלא לכול העולם, תאר לעצמך שכל העולם נמצא עכשיו במצב שהוא מגביל את עצמו וחי כמו כלב שבקושי יש לו מקום לינה, או איזה משהו שמזדמן לו לאכול בצלחת והעבודה שהוא עושה היא איזו עבודה פשוטה, קשה. לא, אין דבר כזה, אנחנו צריכים להבין שהתיקונים בהתאם לדור, הופכים גם להיות תיקונים יותר מיוחדים, יותר גבוהים, שמגיעים מדרגות שורש א' ב' ג' ד'. אנחנו היום נמצאים בדרגה האחרונה של התיקונים, ולכן אנחנו זקוקים בהתאם לזה לתיקונים של מחשבה, תיקונים של רצון, תיקונים של היחסים בין בני האדם.

סוף סוף מגיעים למצב שאין ברירה אלא להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", ובהתאמה שהאנושות תהיה כמו מערכת אינטגראלית, זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו לא צריכים לתקן את עצמנו בחיים הגשמיים, זה ממש לא נדרש מאיתנו, זה לא שהתיקונים הולכים ומתווספים. פעם היינו צריכים להקדם של ייסורים גופניים, ייסורים, זה לא שפשוט הגבלנו את עצמנו, אז לא היה כל כך קשה לאדם לישון על הקרקע במקום על מיטה, האנשים היו רגילים, מה הבעיה, כך ישנו, אז מה? לפני מאה או מאתיים שנה המון אנשים חיממו את עצמם עם אש או מדורה. תוך מאה שנה השתנה הכול, היום אתה צריך מזגן, אתה צריך חימום, קירור, אתה צריך אוויר, אתה צריך כל מיני דברים. חברים, צריך להבין, אנחנו צריכים ללמוד מהספרים רק את מה ששייך לנו, וככול שנבצע את הפעולות הנדרשות מאיתנו, גם נבין יותר מה היה קודם. ואם נרצה לדעת מה היה קודם בלי השגה רוחנית, אז זה סתם מדע שתמיד לא יהיה לנו בו שום תועלת ושום השגה אמיתית.

בואו נשיג את הבריאה מבפנים, מתוך הלב שלה, ממש מתוך הפנימיות, ואז נדע איך הכול מסתובב, למה הבורא סידר לנו דברים כאלה, ועם עוד אלפי אלפי אופנים שבזה.

אות י"ב

"אבל יש להרהר לכאורה, אחר דבריהם אלו: הלא מצאנו כמה לומדים, שלא הועיל להם, העסק בתורה, שיזכו, על ידי המאור שבה, לבא לשמה.

אמנם, ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה, מחמת שהשי"ת צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו, עם עשיית הנ"ר ליוצרו. ואם, אחר כל טרחתו, בעסק התורה והמצות, יוודע לו, שלא הגיעה לו, ע"י העסק והטורח הגדול הזה, שום הנאה ותועלת פרטית, הוא מתחרט, על כל יגיעתו שיגע, מטעם שאינה את עצמו מתחילתו, שכסבור, שגם הוא יהנה מטרחתו - כגון זה "שלא לשמה" נקרא (כמ"ש בתוספות, רה"ש, דף ד', ד"ה "בשביל")." תראו איזו הגדרה מדויקת ויפה. אם אתה מתכונן, מתכוון, מצפה, מחכה, שיהיה לך משהו טוב מתוך העבודה שלך, זה נקרא "לא לשמה". זה נקרא "על מנת לקבל", זה נקרא "האגו". "ואעפ"כ, התירו חז"ל, את תחילת העסק בתורה ומצות, גם שלא לשמה. מטעם, שמתוך שלא לשמה, בא לשמה, כמבואר לעיל". זאת אומרת, כולם יכולים להגיע ללימוד, כולם יכולים להתחיל להשתמש באמצעים ולכולם יש דרך פתוחה להגיע ללשמה, להתעלות למעלה מהאגו שלנו, להרגיש שהאגו שלנו הוא לא שלנו. כי לפי המילים נראה שאנחנו כאילו צריכים לאבד את עצמנו, [אבל] אנחנו צריכים בסך הכול להתנתק מהטבע האגואיסטי שלנו. יש לנו עוד טבע שני, בתוכנו יש חלק א-לוה ואותו אנחנו צריכים לגלות ואליו אנחנו צריכים להידבק. "אמנם בלי ספק, אם העוסק הזה, לא זכה עדיין, לאמונת השי"ת ותורתו, אלא מתגורר בספיקות ח"ו, לא עליו אמרו חז"ל, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולא עליו אמרו (במ"ר בפתיחתא דאיכה, ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ז, ד"ה "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", איכה רבה פתיחה ב), שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.

כי המאור שבתורה, אינו מאיר, אלא לבעל אמונה. ולא עוד, אלא שמדת גודל המאור הזה, היא כמדת תוקף אמונתו." המאור של התורה מאיר לאדם אך ורק כשהאדם מכין את עצמו באור האמונה לקבל את אור התורה שיתקן אותו. אור התורה הוא אור החכמה, ואור האמונה הוא אור החסדים, לכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו באור החסדים כדי שיאיר עלינו אור החכמה יתלבש באור החסדים וכך יתקן אותנו. מה זה אור החסדים מצידנו? רצון להשפיע, רצון לתת, רצון להתעלות מעל עצמנו, להתכלל בקבוצה, בעשירייה, להשפיע לזולת, להגיע לאהבת הזולת וכן הלאה. זאת אומרת, כל הנטיות שלנו, אפילו הקטנות ביותר, אבל כשאנחנו רוצים לצאת מעצמנו כלפי הזולת, בנטייה הזאת אנחנו פותחים את ההזדמנות לאור העליון להתחיל לבוא ולעבוד בנו.

"אבל למחוסרי אמונה ח"ו, היא להיפך, כמ"ש: "למשמאילים, בה סמא דמותא" (שבת פ"ח), כי מקבלים חושך מהתורה, ונחשכות עיניהם."

שאלה: מה זה אומר "להשמאיל"בתורה? נאמר בפסקה אחרונה באות י"ב, "אבל למחוסרי אמונה ח"ו, היא להיפך, כמ"ש: "למשמאילים, בה סמא דמותא (שבת פ"ח),"

זאת אומרת, הם מחשיכים את עיניהם "כי מקבלים חושך מהתורה, ונחשכות עיניהם." למה? כי כך הם עושים. הם לא לוקחים את התורה לימין, להשפעה, אלא לשמאל, לקבלה. ואתה יכול לראות את זה מסביבך, יש מלא דוגמאות כאלה.

שאלה: האם אלה שלומדים לא לשמה, נתקלים בשאלה מה הטעם בחיים?

תשאל את עצמך.

שאלה: מה זה מי שמתגורר בספקות, על מה מדובר?

ספקות, כל צורות הספקות. העיקר האם ללכת או לא ללכת בלא לשמה או בלשמה, בעל מנת להשפיע, בלמעלה מהדעת. אלה הספקות שלו, לא ספקות אחרים.

שאלה: בפסקה הקודמת רשום "שהמאור שבתורה אינו מאיר אלא לבעל אמונה".

כן, ולפי גודל האמונה.

תלמיד: ואנחנו לומדים שאמונה בחכמת הקבלה זו השפעה. אז אם הייתה לי אמונה, אם הייתה לי השפעה, כבר לא הייתי צריך את המאור?

עד כמה שאתה משתוקק לזה.

תלמיד: אז אפשר להבין שאם יש חסרון לאמונה, שם פועל המאור ולא אם כבר יש לי אמונה?

גם כשיש, כי זה תמיד לא מספיק. אבל נטייה להשפעה.

שאלה: אני לא הבנתי מהכתוב איזו עבודה בלא לשמה מזכה אותנו בלשמה ואיזו עבודה לא מזכה אותנו בלשמה?

עבודה בלא לשמה שעוד לא הגענו לעל מנת להשפיע, הן כל העבודות שיכולות להביא לנו מאור המחזיר למוטב, והעיקר זה חיבור בעשירייה.

שאלה: כמה שיותר משקיעים מאמץ בעשירייה תחת השפעת המאור המחזיר למוטב, כך האדם מגיע יותר מהר ללשמה?

נכון.

שאלה: מה הכוונה שהתורה מתקבלת רק באמונה, ואם לא, היא נחשבת לחושך?

אמונה זה נקרא "השפעה". מצמצום א', שאנחנו לומדים שהיה באין סוף, בלי שתהיה השפעה מצד מהמלכות, מצד התחתון, לא יכול להיות שיאיר אור בט' ראשונות אלא יהיה חושך. בחושך הזה מלכות מרגישה רק את עצמה, וכשמלכות מרגישה את עצמה היא מרגישה את העולם הזה בלבד. זה מה שאנחנו מרגישים, אנחנו חיים בחושך, לא יותר. ואז לא מבינים כלום, לא יודעים כלום, אין לנו מגע עם כוח עליון, שום דבר.

מה המלכות עושה? אם היא עושה על עצמה צמצום להרגיש את עצמה בתוך החושך, ואומרת שהיא הולכת לקבל תכונה של בינה, תכונה עליונה של השפעה על פני כוח הקבלה שיש בה, בצורה כזאת היא כבר מעלה את עצמה למעלה מדרגת המלכות לדרגת הבינה, לדרגת ההשפעה, וכבר מתחילה בהתאם לזה להרגיש את עצמה שקיימת בעולמו של הבורא, בט' ראשונות. זה מה שקורה. זו העבודה שלנו.

שאלה: האם הקונספט של לא לשמה הוא כאילו משויך או קשור לעולם הזה?

לא, לא לשמה זה לא העולם הזה. העולם הזה הוא בכלל כלום, "כולם כבהמות נדמו". מי שבא לחכמת הקבלה ורוצה ללמוד, מתחיל ללמוד, מתחיל להבין שיש רצון לקבל שהוא נמצא בו והוא צריך לעלות לרצון להשפיע, והוא הולך ומשתדל להיות ברצון להשפיע, אז הוא מתעלה למעלה מהרצון לקבל לאט לאט ומגיע ממלכות לבינה, זאת אומרת לכוונות על מנת להשפיע. הוא נשאר ברצון לקבל, במלכות, אבל כבר הכוונות שלו הן על מנת להשפיע. וזה כבר נקרא "לשמה", שעובד לא על מנת לקבל לתוך המלכות אלא לשם הבורא, לשם הזולת. כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך עשירייה צריכה להכין את עצמה כדי שבזמן הלימוד נקבל את המאור המחזיר למוטב?

העשירייה, כדי לקבל מאור המחזיר למוטב, צריכה להיות מחוברת כמה שיותר למושג "אחד", כמו האור שהוא אחד. לכן עד כמה שאנחנו משתדלים להיות ב"אחד", בהתאם לזה אנחנו כן קרובים יותר למאור.

שאלה: למה קשה לשמוע שלא ייצא שום דבר מהעסק הזה, ואני יכול בכלל לעצור את הציפייה שאני תמיד מצפה שייצא משהו מזה?

אני במקומך בכלל הייתי עוזב. כן, בשביל מה? אמרתי לך את זה בעבר גם הרבה פעמים, בשביל מה? תצא. אתה יושב וכל הזמן מקלל וכל הזמן נמצא בספקות, זו לא צורת עבודה. אם אתה בא כדי להשפיע אז מה אתה שואל, "מה אני יכול לעשות", "מה יהיה לי", "מה קורה לי". אתה בא כדי להשפיע, כדי לתת, זה נכון או לא?

תלמיד: כן.

אז מה אתה שואל? אין מה לשאול. העבודה שלך היא חד סטרית, החוצה, כמה שאתה יכול, בלי לבדוק מה קורה בחזרה. תשפיע לכל העולם, תשפיע לעשירייה, תשפיע לכולם. זה הכול.

תלמיד: אבל האגו תמיד בא ושואל.

נגד האבל הזה אתה צריך להילחם, ואז זה יהיה יותר קרוב להשפעה. וחוץ מזה אם אתה כבר נמצא בינינו ודאי שיש לך מקום, אבל לא בצורה כזאת שאתה שואל. אתה צריך לשאול רק איפה אני יכול להשפיע. תצליח.

שאלה: כשאנחנו עובדים עם הכוונה שלנו לעלות להשפעה, זה מצב של בינה, אנחנו עובדים עם הכוונה שלנו, אנחנו מבקשים. האם אנחנו צריכים לקחת בחשבון לעבוד עם הכוונות של החברים?

אנחנו עומדים עם הכוונה שלנו שהיא כולה נכללת, בנויה, מורכבת מכוונות של החברים, ודאי. והכוונה שלנו נמצאת רק ביסוד של כוונות החברים, כי הכוונה שלי היא רק לחבר את הכוונות שלהם ולעשות מהם, כמו מט' ראשונות, את צורת הפרצוף שלי.

שאלה: האם זה נכון לומר שרק כשאדם נמצא בשלמות ובשמחה בעבודה, רק אז הוא נמצא כבר בשלא לשמה שמביאה ללשמה.

שמחה היא תוצאה ממצב רוחני הטוב. יכול להיות שעוד לא ממש אמת, אבל זה סימן טוב.

תלמיד: אבל לפי מה שכתוב כאן, אם יש לבטים או שהוא נמצא באיזו תחושה של טורח ומצפה אולי למשהו בעתיד, אז הוא כבר לא נמצא בשלמות ואז הוא לא נמצא בלא לשמה שמביא ללשמה.

נכון. כי להיות בלשמה זה נקרא להיות בעננים, זה להיות בהתעלות, אין לך הפרעות. אם יש לך הפרעות סימן שאתה עדיין בלא לשמה.

תלמיד: בלא לשמה שמביא לשמה?

יכול להיות, אבל להיות בלשמה זה להרגיש שאתה ממש פורח באוויר.

תלמיד: רק לדייק את עניין הלא לשמה. מה ההרגשה שבלא לשמה שמביאה ללשמה? איך האדם מרגיש באותו המצב?

שאתה רוצה להתעלות למעלה מכל ההפרעות, ואת כל ההפרעות האלה אתה מרגיש אותן לא כהפרעות אלא כעוזרות לך להתעלות מעליהן. איך אתה יכול לעוף שיש לך כנפיים אבל אם אין לך אוויר. אתה עף דווקא בגלל ההתנגדות של האוויר אליך. שאתה עף עם הכנפיים זה בגלל שהאוויר מתנגד, אבל בזכות זה אתה עף.

לכן העבודה, להתעלות באמונה למעלה מהדעת, דווקא היא צריכה להיות כזאת שאנחנו מרגישים את ההפרעות האלה, אבל הפרעות מועילות, אנחנו מברכים על זה.

תלמיד: כלומר, כבר מרגיש את הכיוון של הלשמה וכבר נמצא במצב שהוא הולך קדימה ובשמחה, למרות שהוא יודע שעדיין יש הפרעות.

כשאתה מתחיל לקבל את ההפרעות האלו, שזה לא הפרעות, אלא זה חלק אינטגרלי מהמצב שלך, אז אתה נמצא כבר בלשמה. לא מלא לשמה להגיע ללשמה, אלא בשלמה כבר.

אני רואה שהעניין לשמה, לא לשמה, נתפס אצלנו חזק. אני לא חשבתי עד כדי כך להתעמק בהקדמה לתע"ס על זה. ולמה אמרתי שאנחנו לא נלמד היום קטעים בלא לשמה ולשמה שהיו לנו תמיד בהתחלת השיעור, כי חשבתי אולי מספיק, אולי מדי, אולי אנשים לא כל כך בזה. והנה שוב, רוצים או לא רוצים מתגלגלים לזה. זה סימן יפה מאוד חברים, זה סימן שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה ושאתם כבר מבפנים לא יכולים לעזוב את העניין, אלא נמצאים כבר במסלול הזה. אני מאוד שמח ממה שקורה לנו היום.

שאלה: אפשר להגיד שלא לשמה זה הסתר ושלמה זה גילוי?

כן, יחסית. גם לא לשמה זה כבר גילוי יחסי, שאני יודע שאני עדיין נמצא באגו שלי, אבל אני רואה את הפתח איך לצאת ממנו ואני פועל לקראת פתח יציאה.

שאלה: האם כשהולכים בדרך חד סטרי זה נקרא למעלה מהדעת?

לא בדיוק, אתה עוד צריך לברר מה זה.

שאלה: האם הרצון לעלות לתכונת הבינה הוא רצון אגואיסטי?

בטח, בהתחלה הוא אגואיסטי, צריך להשפיע על מנת לקבל. עד שלאט לאט בכל זאת מגיע מאור ומתקן את זה. כולנו ככה מגיעים, כל אחד נולד מהקליפה, מכל הבעיות, עד שהוא מנקה את עצמו, רואה שהוא לא בסדר, שצריך לבקש על דברים אחרים. הוא מקבל לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב ערכים חדשים, שכבר ערך של השפעה יותר גבוה, יותר ויותר, וככה הוא מתקדם.

שאלה: איך אני יכול להרגיש את הכוונות של החברים, איך לברר ולחבר אותם?

רק בקבוצה. אתה צריך להשתדל להרגיש בקבוצה שאתה כל הזמן נמשך אליה, כל הזמן. שאתה לא יכול בלעדיהם. כמו אימא שכל הזמן מרגישה את עצמה ורוצה להיות כל הזמן עם התינוק, אמנם היא הולכת לחנות, לעבודה, ולעוד איזה מקומות הכרחיים אחרת היא לא הייתה עוזבת אותו, ככה אנחנו צריכים להרגיש כלפי הקבוצה. ממש כך.

שאלה: האם כשאני רוצה לאסוף את כל הכוונות של החברים שלי, זה לשמה? האם זו העבודה העיקרית של לשמה?

השאלה, בשביל מה אתה רוצה לאסוף את כל הכוונות שלהם. ועדיין הפעולה הזאת, לאסוף את כל הכוונות, לא אומרת כלום. מה אתה רוצה לעשות מהם? האם אתה חושב שבתוצאה הזאת שאתה תאסוף את כל הכוונות האלה, אתה עושה להם טובה ודרכם לבורא? תבדוק את זה.

תלמיד :אני בודק את עצמי ואני רואה שהכוונות שלי לא מכוונות.

אז תבקש שהבורא יתקן, מה הבעיה? בשביל מה הבורא קיים? כדי לתקן. הוא עושה את העבודה הזאת. אנחנו צריכים רק להזמין את העבודה, זה נקרא "עבודת ה'". העבודה שלנו היא רק לגלות את העבודה שלו ולבקש ממנו שיעשה. אתה מבין שכאן אתה כאילו קובע, אתה אומר, "את זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה אני מבקש, תעשה את זה, את זה, את זה, והוא עושה".

ואז על ידי זה אתה מבין את העבודה שלו, אתה רואה את כל המציאות איך שהיא מתגלגלת ומיתקנת ואיך שהיא קשורה זה לזה וכן הלאה. אתה מגיע למצב שאתה מכיר את כל הבריאה ואת הבורא, ואתה כאילו יותר גבוה, מנהל אותו. זה מה שהוא רוצה, הוא רוצה להעלות אותך על הידיים שלו.

שאלה: השמחה היא תוצאה של עבודה לשמה? והאם יהיה נכון להגיד שהצער הוא התוצאה של העבודה של לא לשמה, על הכישלון, על חוסר יכולת?

אז מה אם נכשלתי? לאו דווקא אני צריך להיות בזה בצער. אי אפשר לא להיכשל, "אלף פעם יפול צדיק וקם", כל העבודה שלנו חייבת להיות בכישלון ואחר כך בהצלחה, בכישלון והצלחה, ואף פעם לא בהצלחה מיד. אף פעם. כי אז אנחנו לא מבינים את העבודה בצורה שלמה.

שאלה: אדם שנמצא בלא לשמה ובהסתר, מה בעצם מחזיק אותו בדרך? מה הכוח הזה?

החברה.

שאלה: האם אפשר לעשות את הדרך מלא לשמה לשמה במסגרת פעולה רוחנית אחת, נגיד תפילה?

לא. איך אתה יכול? צריכה להיות עבודה רב גוונית, מורכבת. אני, עם הקבוצה מתחברים יחד כדי להיות בלימוד יחד, כדי להיות בהשפעה הדדית יחד, כדי להיות בהפצה יחד, כדי להחזיק את יתר הסביבה כי אנחנו כעשירייה זקוקים לסביבה מבחוץ. אני זקוק לעשירייה, אבל העשירייה כדי להיות חזקה צריכה גם עשיריות מבחוץ. ואז יוצא שמאין ברירה אנחנו זקוקים עוד להרבה פעולות כדי שמהפעולות האלה אנחנו נוכל ליצור את התפילה האמיתית לבורא. היא תבוא מעצמה מתוך המאמצים שלנו.

שאלה: האם נכון לומר שככל שהעשירייה בלא לשמה היא מתעסקת בזה שחברים נעלבים, מתאכזבים, לא הבינו אותם נכון?

ודאי שצריכה להתעסק בזה. ודאי. אבל אני לא מבין מה זה החברים נעלבים. מתאכזבים אני עוד יכול להבין איכשהו, בדרך בכוונה זה בא מלמעלה, אבל נעלבים? מה קורה כאן, גן ילדים?

שאלה: הוא משלב הנאה עצמית עם נחת רוח לבורא, בלא לשמה. האם ישנן איזה מדרגות קבועות? מה קורה עם האדם בלשמה, איך זה משתנה השילוב ביניהם?

זה אחר כך אתה תראה ממעשיך, מהפרקטיקה.

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד."

זאת אומרת, יש כאלו שהם כמו עטלף שלא צריכים אור, הם לא מרגישים, אין להם נקודה שבלב ולכן הם לא צריכים אותו, אבל הם משתוקקים שיהיה, למה לא? משייכים את עצמם לתורה, אמנם שלא דורשים תורת אור אלא רק לימוד נגיד וככה זה. אז אמר התרנגול לעטלף, אני מצפה לאור, אור הבוקר, בשביל מה אתה צריך את האור? זה לא מאיר לך, דווקא באור אתה לא רואה טוב.

"ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה." זאת אומרת אנחנו צריכים קודם כל לקבל את המאור המחזיר למוטב שמביא אותנו לאמונה ואז על ידי האמונה אנחנו יכולים ללמוד את התורה ולקבל את מאור התורה. במילים אחרות, אנחנו צריכים אור חסדים, אור של השפעה שבתוכו אנחנו כבר נדע איך לבנות את הכלי דקבלה.

"אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

שאלה: כתוב פה "ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו".

כן

תלמיד: ברור לי כרגע שאני עוד לא בהשפעה ואני מחוסר אמונה. איך בכל זאת זזים קדימה?

אני צריך להתחיל איתך מאפס?

תלמיד: לא, אבל כמו שהוא כותב פה הוא אומר שהם מחוסרי אמונה ועל כן לא קיבלו שום מאור מהתורה.

כן, אני בטוח שבשורות האלה שאנחנו עכשיו קוראים, הרבה חברים שלנו, אולי כל החברים שלנו, מרגישים שעדיין הם לא נמצאים בתוך העסק הזה של לשמה, ולא בטוחים שהם נמצאים בתהליך שמתוך שלא לשמה מגיעים לשמה. ומה? אז אנחנו משתדלים. יש לך עשירייה?

תלמיד: כן, בוודאי.

אני לא בטוח שבוודאי.

תלמיד: בוודאי, אז אני אומר שבוודאי.

בוודאי.

תלמיד: שלוש פעמים ביום אנחנו נפגשים, אנחנו מדברים.

זה לא אומר שלוש פעמים, אפילו עשר פעמים ביום. מה זה נקרא עשירייה, האם אתה באמת מרגיש שאתה והם כל הזמן עובדים כדי להיות ברצון אחד, האם זה כך?

תלמיד: אני חושב שכן. השאלה מה פה המדד של כן אמונה או לא אמונה? ברור לי שאני לא בהשפעה. אני לא שואל את עצמי את השאלה הזאת. אני לא מרגיש שאני בהשפעה ואני חושב שאני לא בהשפעה.

אז זה חסר, בסדר. אז אתה צריך להתכלל בעשירייה שלך כדי לקבל כוח השפעה, שאתה תראה את עצמך המשפיע עליהם בצורה ממש פעילה, ואז בצורה כזאת תתקדם, וכך כולם.

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד.

ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

אני הייתי ממשיך הלאה. טוב שאתם נמצאים בשאלות, בוא אנחנו נראה מה בעל הסולם מסביר לנו, כי הוא לא עוזב את השאלה הזאת. זאת השאלה העיקרית בכל חכמת הקבלה, בכל החיים שלנו כאן, זו השאלה העיקרית. אנחנו כבר מבינים מהי המטרה שצריכים להגיע, אנחנו מבינים שאנחנו לא נמצאים במטרה ואנחנו מבינים שצריכים לקבל איזה כוח עליון, מאור המחזיר למוטב שמביא אותנו מנקודה הנוכחית לנקודת המטרה ואנחנו עוד לא משיגים את האור העליון שיעשה עלינו את הפעולה. מה עושים? זה הכול מובן לנו, אז בואו נראה מה הוא ממשיך.

אות י"ד

"ומעין ענין הנ"ל, פירשתי פעם את מליצת חז"ל: "מי שתורתו אומנותו". אשר בעסק תורתו, ניכר שיעור אמונתו: כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחבירו, ומלוה לו כסף. אפשר, שיאמין לו, על לירה אחת. ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו, עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין לו, אפילו להלוות לו, את חצי רכושו, אבל לא את כל רכושו. ואפשר גם כן, שיאמין לו, על כל רכושו, בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה, נחשבת לאמונה שלימה. אבל באפנים הקודמים, נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא שהיא אמונה חלקית, אם פחות אם יותר.

כך אדם: אחד מקצה לו, מתוך שיעור אמונתו בה', רק שעה אחת מיומו, לעסוק בתורה ובעבודה. והשני מקצה לו, שתי שעות, לפי מדת אמונתו בה'. השלישי, אינו מזניח אפילו רגע אחד, משעת הפנאי שלו, מבלי לעסוק בתורה ובעבודה. הוי אומר, שרק האחרון, אמונתו שלמה היא, שהרי מאמין להשי"ת, על כל רכושו. משא"כ הקודמים, עדיין אין אמונתם שלמה לגמרי, כמובן. ואין להאריך בכגון זה."

זה מה שהוא אומר לנו בקשר לגודל האמונה עד כמה אנחנו צריכים את המאור שיאיר עלינו ויביא לנו כוח השפעה, כוח האמונה שישלוט בנו ואז אנחנו נתקדם.

אנחנו בזה נעזוב את ההקדמה הזאת שתתייצב בתוכנו עד מחר, אתם יכולים לקרוא, לשמוע, אם אתם יכולים. ואנחנו נחזור עליה מחר.

(סוף השיעור)

---

1. "פת במלח תאכל מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה" (משנה אבות ו' ד')↩