שיעור בוקר 06.04.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', מאמרי "שלבי הסולם"

עמ' 845, מאמר "מהו שכתוב "והשבות אל לבבך""

קריין: ספר "כתבי רב"ש" ב', עמ' 845, "מהו שכתוב "והשבות אל לבבך""

מהו שכתוב "והשבות אל לבבך"

תשמ"ט - מאמר י"ד
1988/89 - מאמר 14

"בזה"ק (וארא דף כ"ט ובהסולם אות פ"ט) כתוב שם וזה לשונו, "פתח רבי אלעזר ואמר, וידעת היום והשבות אל לבבך, כי הוי"ה הוא אלקים. שואל, מקרא זה היה צריך לומר, וידעת היום כי ה' הוא אלקים. ולבסוף, והשבות אל לבבך. כי הידיעה, שה' הוא אלקים, מכשירו להשיב אל הלב כן. ואם כבר השיב אל לבו, מכל שכן שיש לו ידיעה. ועוד, והשבות אל לבך, היה צריך לומר, ולא לבבך.

ומשיב, אלא אמר משה, אם אתה רוצה לעמוד על זה, ולדעת "כי ה' הוא אלקים", אז "והשבות אל לבבך". ותדע זה. כי "לבבך" פירושו, שיצר הטוב ויצר הרע, השוכנים בלב, נכללו זה בזה, והם אחד, היינו בשני יצריך, שיהפוך מדות הרעות של יצר הרע להיות טובות. ואז ודאי אין עוד הפרש בין יצר טוב ליצר הרע, ואז תמצא "כי ה' הוא אלקים", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מה ישנו בידיעה זו, שאם יודעים, ש"ה' הוא אלקים", באים לידי "והשבות אל לבבך", שזוהי שאלת רבי אלעזר. ועוד יש להבין את התשובה שאומר, שאי אפשר להגיע לידיעה, ש"ה' הוא אלקים", מטרם שזוכים לידי "והשבות אל לבבך". מהו הקשר, שזה תלוי בזה. כלומר, שדוקא בזמן שהוא עובד את ה' עם היצר הרע גם כן, אז יכולים לבוא לידיעה זו.

וכדי להבין זה, צריכים להקדים את ענין מטרת הבריאה ואת ענין תיקון הבריאה, שידוע כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שפירושו, שהבורא רוצה, שכל הנבראים יקבלו טוב ועונג. ומטרם שהגיעו לקבלה זו, אין עדיין ניכרת השלימות שבמטרת הבריאה, היות שעדיין ישנן בחינות בעולם, שעוד לא השיגו את הטוב ועונג.

לכן שלימות מטרת הבריאה ניכרת דוקא בזמן, שכולם ישיגו את הטוב ועונג. וזה נקרא, כמו שאומר האר"י הקדוש, "שמטרם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד", כמו שכתוב בתע"ס, שפירושו, שבחינת הטוב ועונג, שהיה ברצונו להטיב לנבראיו, היתה שם בחינת כלי, הנקראת מלכות דאין סוף, שקיבלה את האור. והיה האור, הנקרא "הוא", והכלי, הנקרא "שמו", אחד, שלא היה שינוי צורה. וזוהי מטרת הבריאה.

ואח"כ בא ענין של תיקון הבריאה, כמו שאומר האר"י הקדוש, "שבכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, צמצם את עצמו". ומפרש שם באור פנימי, שבכדי שלא תהיה בחינת בושה, היות ששינוי צורה גורם בחינת פירוד בין המקבל להמשפיע, וכמו כן כל הדברים שאינם נוהגים בהשורש, גורמים בחינת אי נעימות בהענפים, כידוע, לכן ע"י הצמצום וההסתר, שנעשה, ניתן להתחתונים מקום לתקן את הכלי קבלה שלהם, שיהיו בעמ"נ להשפיע.

ואז כבר תהיה השתוות הצורה בין המקבל להמשפיע. אז יקובל כל האור, שהיה ברצונו להטיב לנבראיו, מגולה אצל התחתונים. ושוב יהיה "ה' אחד ושמו אחד", שפירושו, שהטוב ועונג, שהיה מגולה בעולם אין סוף בכלים דקבלה, יתגלה האור הזה בכלים דקבלה, המתוקנים בעל מנת להשפיע.

ומכאן נמשך לנו ב' דברים:

א. הרצון לקבל, הנמשך ממטרת הבריאה, היות שרצונו להטיב לנבראיו, לכן ברא בהנבראים רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. ומבחינה זו נמשך הרע, הנקרא בשם "יצר הרע", שתכונתו היא אך ורק לקבל לתועלת עצמו.

ב. הרצון להשפיע. והוא נמשך מכח הצמצום וההסתר, שנעשה בכדי שיהיה תיקון הבריאה, שהוא נקרא בשם "יצר טוב", היות שע"י הרצון להשפיע מגיעים להשתוות הצורה, שהיא בחינת דביקות, שעל ידה יקבלו את הטוב והעונג, שיש ברצונו להטיב לנבראיו, שאז יבוא מטרת הבריאה לשלימותה.

הנה, בזמן שהאדם רוצה להכנס בעבודת הקודש, כלומר לעבוד ולתת יגיעה, בכדי שיקבל שכר, שהשכר שלו יהיה, שיזכה לדביקות ה', היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז הגוף, שנולד מצד המטרת הבריאה עם הרצון לקבל לעצמו, כנ"ל, הוא מתנגד בכל תוקף, והוא צועק, הלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואין הבורא חסר כלום, שהתחתונים יתנו לו.

אם כן הוא שואל, בשביל מה אני צריך להשתדל, שהכל יהיה לשם שמים בלי תמורה. והלא זה הוא נגד מטרת הבריאה. ואם היה נכון, שצריכין לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אם כן מדוע ברא בנו רצון לקבל לעצמו. אלא היה צריך לברוא בנו רצון להשפיע. אז היו כל הנבראים עובדים לתועלת ה'.

אלא מה אתה רוצה לומר, היות שרצונו להטיב לנבראיו, לכן ברא בנו רצון לקבל. ואח"כ הוא רוצה, שיעבוד בשבילו לתועלת ה'. וזהו יסורים גדולים באם, שרוצים לבטל את הקבלה עצמית, ולבטל את כל עצמיות שבנו, ולא להשאיר אצלנו שום דבר עבור תועלת עצמנו.

וכמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ה) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם". שפירושו, שאם הוא עושה הכל לשם שמים, אלא משתתף גם עבור עצמו קצת, זה נקרא "דבר אחר". הרי זה נעקר מן העולם, היינו מעולם הבא, היינו שלא יכול לזכות להשכר, שמקבלים עבור עבודת האדם בתורה ומצות.

נמצא לפי זה, שאין אנו יכולים להבין, שרצונו להטיב לנבראיו, נתן לנו יסורים לעבוד בשבילו. וכי בשביל מה הוא צריך, שאנחנו נסבול יסורים, בזה שאנחנו צריכים לוותר על הרצון לקבל שלנו. לכן בזמן שאנו הולכים בכפיה, ועובדים בהתגברות על הרצון לקבל שבנו, ואנו אומרים להגוף שלנו, אין אנחנו צריכים להיות חכמים.

אלא אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, כמו שהם מלמדים אותנו, שאנו צריכים לקיים את התו"מ בלי שום תמורה, אלא כמו שאמרו (אבות פרק א' ג') וזה לשונם, "הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס".

זאת אומרת, שאנו צריכים להאמין, שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שהוא צריך שאנחנו נעבוד בשבילו. אלא אנו צריכים להאמין, שזה שאנחנו צריכים לעבוד בשבילו, זהו בטח לטובתנו. היינו, שע"י זה נגיע למטרת הבריאה, שהיא, שהתחתונים יקבלו טוב ועונג. אלא, שהעבודה הזו היא לצורך תיקון הבריאה, כנ"ל.

אולם, היות שזה הוא נגד הדעת, לכן אין האדם מסכים לזה, וצריך כל פעם להתגברות, היות שכל התגברות פועלת רק לשעתה, וכל פעם הוא צריך להתגברות מחודשת. המצב הזה נקרא בחינת "דין". כלומר, שעדיין האדם נמצא במצב של שליטת הצמצום ודין, שהיה שלא יהיה מגולה את אור פניו יתברך, שכולם ירגישו איך שהבורא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב ועונג.

אלא כל אחד רואה, איך שמידת הדין שורה בעולם, היות שכל אחד מרגיש חסרונות, הן בגשמיות והן ברוחניות. אז האדם אומר, ששם אלקים, שהוא מידת הדין, על ידו מתנהג העולם. והאדם צריך להאמין, שבאמת הכל הוא רחמים, אלא לפי שעה הוא צריך כך להרגיש, היות שהכל הולך על דרך התיקון, שדוקא ע"י זה תהיה היכולת להגיע למטרת הבריאה, שהיא טוב ועונג.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הקשר של "והשבות אל לבבך", להידיעה "כי ה' הוא אלקים". כי מטרם שהאדם מגיע לידי מדרגת, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, המכונה "בעל מנת להשפיע", אין האדם מסוגל לראות, שכל מה שמתרחש בעולם, הקב"ה מתנהג עם העולם בבחינת טוב ומטיב.

אלא הוא צריך להאמין, שכך הוא, ולומר, כמו שכתוב "עינים להם ולא יראו", אלא שהוא רואה, שהנהגת העולם היא במידת הדין, הנקראת "אלקים". אלא אח"כ, שהוא זוכה לכלים דהשפעה, שהמתקן את הכלים דקבלה שלו, שיהיו בעל מנת להשפיע, שזה נקרא, שהוא יכול להיות עובד ה', גם ביצר הרע, כי יצר הרע נקרא "הרצון לקבל לתועלת עצמו", כנ"ל, שמזה נובע כל הרע שאנו רואים בעולם, שזה נוהג גם בין אדם לחבירו, שכל המלחמות והגנבות והרציחות שישנן בעולם, נובעות מהרצון לקבל לתועלת עצמו.

וכשהוא מתקן את הרצון לקבל הנאה, שיהיה בעמ"נ להשפיע, אז הוא מקבל השתוות הצורה, שהוא מקבל בחינת דביקות בה'. ואז מסתלק ממנו את הצמצום וההסתר, ששורה בעולם. ואז הוא רואה רק טוב. ואז הוא רואה, שכל מה שהיה מרגיש לפני שזכה לדביקות, היו רק תיקונים, שיביאו אותו ע"י לידי השתוות הצורה. נמצא, מה שהיה חושב, שההתנהגות העולם היא במידת הדין, שנקרא "אלקים", הוא רואה, שהוא רחמים, הנקרא "הוי"ה".

ובזה יש לפרש את הקשר של "והשבות אל לבבך" ל"הוי"ה הוא אלקים". היות כי מטרם שזוכים להשבת הלב, שהיה בשינוי צורה וריחוק מקום, כלומר המקבל לעצמו הוא בשינוי צורה מהמשפיע, שזה נקרא ריחוק, נמצא שהשתוות הצורה נקראת, שהשיב את המקבל להמשפיע, זה נקרא "והשבות אל לבבך".

אז רואים, שכל מה שחשב, שהעולם מתנהג בדין, שהוא אלקים, הוא רואה עכשיו, כי "הוי"ה הוא אלקים". היינו, ש"אגלאי מילתא למפרע", שהיה הכל במידת הרחמים. וזה שכתוב "כי הוי"ה הוא אלקים". אולם מטרם שזוכים להשבת הלב, הנקרא "השתוות הצורה", חושבים שהכל הוא מידת הדין, שנקרא "אלקים".

ובהאמור יש לפרש מה שמקשים, מדוע אם ה' היה רוצה להוציא את עם ישראל ממצרים, הוא שלח את משה, לבקש ולהתחנן מלפניו, שיתן רשות לעם ישראל לצאת ממצרים. הלא אנו רואים, שעשה שם נסים לאבותינו במצרים. היינו, שכל המכות היו אצל המצרים, ולבני ישראל, לא היו שולטים שום דבר של המכות, ומדוע ה' לא הוציא את עם ישראל בעל כורחו של פרעה. ובדרך הפשט יש הרבה תירוצים. ונפרש זה על דרך העבודה.

ידוע, שכל אדם הוא "עולם קטן", שהוא כלול מע' אומות העולם ועם ישראל, היינו בחינת ישראל שבו, שהיא בחינת ישר-אל, כלומר, שכל מה שהוא עושה, הכל לשמו יתברך. ובחינה זו היא בגלות, בתוך הקליפות, שהם ע' אומות. ובחינת מצרים נקראת שהם מצירים לבחינת ישראל שבו. ופרעה מלך מצרים, נקרא בחינה המושלת ושולטת על עם ישראל. והקב"ה רוצה שגוף האדם צריך לעשות בחירה, היינו שהרע שבאדם יכנע, כלומר שהרצון לקבל הכללי שבו, יתן מקום לצאת משליטת... (ההמשך חסר)."

תלמיד: כתוב "אנו צריכים להאמין, שזה שאנחנו צריכים לעבוד בשבילו, זהו בטח לטובתנו. היינו, שע"י זה נגיע למטרת הבריאה, שהיא, שהתחתונים יקבלו טוב ועונג. אלא, שהעבודה הזו היא לצורך תיקון הבריאה". יש פה איזה הפרש שהוא לא ברור כל כך.

טוב.

תלמיד: מה זה לשתף שם שמיים?

כשאדם רוצה למשוך לפעולות שלו את כל הכוחות החיוביים שיש לנו בשמיים.

תלמיד: אבל הוא אומר בהמשך שכל פעולה שאני עושה הכי קטנה שהיא לעצמי, זה כבר לא לשם שמיים, ואנחנו בדרך הרי מתקנים את הרצונות שלנו להשפיע. אז איך בדרך אנחנו כן מגיעים למצב של להיות שותפים של הבורא?

אנחנו חושבים על כל פעולה, איך לעשות אותה לטובת הבורא.

תלמיד: כלומר, אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן שהכוונה תהיה בכל פעולה שאנחנו עושים למען הבורא.

כן.

תלמיד: מה מגלים קודם, את היצר הרע או את היצר הטוב?

ודאי שמגלים קודם את היצר הרע, כי הוא נמצא בתוך הטבע, ברצון לקבל, והוא קרוב לאדם.

תלמיד: היצר הרע יותר קרוב לאדם והאדם מזהה אותו, ומתי מגלים את היצר הטוב, כשיוצאים ממצרים?

כשעושים מספיק עבודה, כוונות, לאט לאט מתגלה היצר הטוב.

תלמיד: הוא כותב שיש מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. אנחנו יודעים שתיקון הבריאה זה דבר ראשון כי אנחנו צריכים את הכלי, כדי שבתוכו ייכנס אור של מטרת הבריאה. כביכול זה מלמעלה? כי כמו שאמרנו, אנחנו מגלים קודם את היצר הרע, את הקבלה לעצמו, שזה מטרת הבריאה. אז מלמעלה זה מטרת הבריאה ותיקון הבראה ומלמטה אנחנו מגלים את היצר הרע ואז את יצר הטוב? זה מין היפוך כזה?

כן.

תלמיד: יש באדם שני לבבות, יש לו יצר הטוב ויצר הרע.

כן.

תלמיד: מה מאזן אותם? אדם יכול להיות או ביצר הטוב או ביצר הרע, או שהוא צריך להיות בשילוב של השניים?

האדם צריך לברר מה עובד בו ולסדר את עצמו כך שמגלה כביכול רק את יצר הטוב.

תלמיד: מה זה מגלה רק יצר הטוב? אם הוא עושה בירור הוא מגלה שהוא רק שקוע ברע. מה הלאה?

הלאה הוא צריך לסובב את עצמו לכאלה פעולות ומעשים, שיתגלה עליהם יצר הטוב.

תלמיד: לפעול ביצר הטוב זה להיות בכוונה בעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: אדם יכול להיות או במשה או בפרעה, או ביצר כזה או ביצר כזה. מה קובע את זה?

האדם קובע.

תלמיד: מי זה האדם פה?

מי שמרגיש שנמצאות לפניו כביכול שתי דרכים.

תלמיד: זאת אומרת, יש פה גורם שלישי שהוא האדם.

כן.

תלמיד: אז אני מנסה להבין מי זה האדם הזה, המקום הזה שהוא קובע אם ישלוט בו יצר הטוב או יצר הרע, משה או פרעה?

האדם הזה נקרא "ישראל", כי רוצה להשקיע את הכוח שלו כדי להדביק לפעולה שלו את כל הרצון.

תלמיד: מה מפעיל את האדם הזה?

הנקודה שבלב מפעילה.

תלמיד: למה הוא יבחר ביצר הטוב או ביצר הרע, אותו אדם?

כי כך הוא בנוי.

תלמיד: לא ברור לי עדיין. יש יצר טוב, יש יצר רע ויש אדם באמצע שצריך להכריע או לפה או לפה. למה יכריע לכאן או לכאן, לפי איזו מערכת שיקולים? מה עומד שם מאחורה? מה יקבע שברגע הבא אני אבחר יצר הטוב או יצר הרע, משה או פרעה. לפי מה אני קובע?

זה לפי הכנת האדם.

תלמיד: איזו הכנה?

עד כמה הוא רוצה להיות שייך לבורא הטוב והמיטיב, ולכן זה מתגלה לו והוא עומד רק כדי לברר יותר ויותר את יחס הבורא לזה.

תלמיד: הדחף הטבעי של האדם הזה, לאן הוא נמשך?

הוא נמשך ליצר הטוב.

תלמיד: ליצר הטוב דווקא. אז מה מפריע לו בעצם להכריע כל הזמן ליצר טוב?

כי יש כנגד זה יצר הרע, והאדם צריך כל פעם לברר, לאן ליבו נוטה.

תלמיד: ומה הבירור שהאדם עושה?

הבירור שאדם עושה זה בירור בין הטוב לרע, בין אמת לשקר, ובלברר את שתי הבחינות הללו, הוא מברר מה זה יצר הרע ומה זה יצר הטוב.

תלמיד: עבודת האדם היא בירור?

כן.

תלמיד: והכנעה לכאן או לכאן, זה גם על האדם?

אחרי הבירור הוא רואה לאן הוא נוטה, לאן הוא שייך.

תלמיד: גם בעל הסולם שואל, אבל הוא לא מספיק לענות. למה פרעה צריך להסכים שבני ישראל יצאו ממצרים, למה הבורא פשוט לא כופה עליו?

לצאת?

תלמיד: כן, לשחרר את בני ישראל ממצרים. למה פרעה צריך להגיד "וואלה, חטפתי מספיק מכות, אני מסכים"?

אלה שני כוחות זה על פני זה, כוח המשה וכוח הפרעה. הם זה כנגד זה ואנחנו מבררים באיזה כוחות צריכים לפעול כדי לתת תמיכה לבורא או יותר נכון למשה, נגיד שיוכל להתקדם ליציאה ממצרים.

תלמיד: אבל אנחנו רואים שבטבע שלנו המכות לא גורמות באמת למישהו לעשות משהו. ופה אנחנו רואים, שפרעה חוטף עשר מכות, בסוף אומרים, לך, נשחרר אותך.

כן.

תלמיד: גם כשאנחנו חוטפים מכות, אז לרגע אולי מתאפסים, אחר כך עוד פעם קופץ הפרעה.

כי אנחנו לא רוצים לברר נכון את הדרך שלנו. אנחנו לא אוספים אותם הרצונות, כוונות, נטיות שיש לנו ביציאה ממצרים, להתעלות מעליהם או להישאר בהם. אני עוד לא רואה עם מי הצדק, למי אני שייך.

תלמיד: אז מה צריך לקרות כדי שנגיע להכרעה הזאת?

כדי להגיע להכרעה ללכת עם היצר הטוב ולא להישמע ליצר הרע, אני צריך לברר את שני אלו ולראות כמה הבחירה ברצון להשפיע מעלה אותי, מצילה אותי מכל הכוחות הרעים במצרים.

תלמיד: האם צריך להבחין ממש מהו הרע ומהו הטוב ולבחור בטוב?

כן. תלוי באיזה מצב אדם נמצא. אבל בעצם, חשוב לנו איך לעשות חשבון ולבחור ביציאה.

תלמיד: הוא כותב, "בזה שאנחנו צריכים לוותר על הרצון לקבל שלנו. לכן בזמן שאנו הולכים בכפיה, ועובדים בהתגברות על הרצון לקבל שבנו, ואנו אומרים להגוף שלנו, אין אנחנו צריכים להיות חכמים. אלא אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, כמו שהם מלמדים אותנו, שאנו צריכים לקיים את התו"מ בלי שום תמורה". בשביל האמונה הזאת אנחנו צריכים ביטחון. בימים אלה שלפני פסח, איזה סוג של ביטחון אנחנו צריכים להכיל מלמטה כלפי מעלה?

זה בדיוק מה שרב"ש כותב במאמר. אנחנו צריכים לאסוף את כול התכונות, הבחנות, רצונות, נטיות, ואז אנחנו נראה איפה אנחנו נמצאים, לאן הכוחות שהצטברו מושכים אותנו ואיך אנחנו יכולים להתקדם למטרת הבריאה.

תלמיד: האם כשעשירייה מביעה ביטחון בעצמה ובכל אחד ואחד, זה משפיע למעלה כלפי העולמות העליונים?

זה לא מספיק שאתה כך תרגיש. צריכים להיות עוד בטוחות בזה שמה שהלב שלך נוטה, אז אתה גם מוכן ללכת ולהתקרב לכיוון זה.

תלמיד: איך אנחנו מצליחים כל פעם למשוך את הכוח החיובי? הוא כותב "וצריך כל פעם להתגברות, היות שכל התגברות פועלת רק לשעתה". איך זה עוזר לנו לברר את היחס שלנו לבורא?

לאט לאט, פעולה אחר פעולה, אנחנו מקרבים את עצמנו לבורא. אנחנו עוד לא יודעים איך נגמר כל התהליך, אבל צריכים להאמין שכל כוחות היציאה, בסופו של דבר, מתחברים יחד ליצר הטוב והאדם יוצא ממצרים.

תלמיד: אבל הוא כותב שההתגברות מספיקה רק לאותו זמן, "לשעתה". אם ההתגברות נותנת לנו כרגע את הכוח להתגבר באותו מצב, מה נותן לנו את הכוח להמשיך הלאה? האם זה בונה לנו את כוח האמונה?

ההתגברות מביאה אותנו לדרגה יותר גבוהה, לראות את ההבדל בין יצר הרע ליצר הטוב. כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: הוא כותב ששלב אחר שלב אנחנו מגלים יותר את אור פניו של הבורא.

כן.

תלמיד: האם זה מה שנותן לנו להתקדם?

כן.

תלמיד: הוא כותב, "מטרם שזוכים להשבת הלב, ... חושבים שהכל הוא מידת הדין, שנקרא "אלקים"". מה זה נקרא שאתה מתייחס לבורא כמידת הדין?

"מידת הדין" זה נקרא שהבורא מתייחס לכל פעולה של אדם בצורה שמברר עד כמה האדם נמצא בזה ברצון שלו, ואז אם הוא ראוי להתקדם או לא, בינתיים.

תלמיד: איך זוכים להשבת הלב?

רק על ידי מאמץ.

תלמיד: יוצא שזו לא פעולה שהאדם יכול לקחת אותה אלא הוא זוכה בה.

כן.

תלמיד: מתי הבורא נותן לך את הזכייה הזאת בהשבת הלב?

זה מגיע אחרי כל הפעולות מצד האדם. כשהבורא רואה שהאדם עשה מה שהיה יכול לעשות בבירור שלו, אז הוא מעלה את האדם לדרגה הבאה.

תלמיד: כי הוא כותב פה שברגע שהאדם זוכה להשבת הלב, אז הוא רואה ש"הוי"ה הוא אלקים", שהכול השפעה.

כן.

תלמיד: מהי היגיעה של האדם שמביאה אותו להיות מוכן לזכות להשבת הלב?

הוא רואה שדווקא כוחות הדין שמתגלים הם פועלים לטובת האדם. מה שבתחילת עבודתו היה חושב שהם מפריעים לו, עכשיו הוא רואה שהם דווקא עוזרים לו, ורק ההכנעה כלפיהם היא מקדמת אותו.

תלמיד: הקביעה של הבורא שמגיע לאדם לזכות להשבת הלב. מה הבורא בודק באדם שלפי זה הוא מחליט שמגיע לו לזכות להשבת הלב?

הבורא מצרף את האדם לפעולת ההשפעה, ורואה עד כמה המצב החדש שאדם קיבל הוא בדיוק מתאים לאדם.

תלמיד: איך זה להיות בהשתוות הצורה עם הבורא?

לראות דברים שליליים, דברים חיוביים, כאלו וכאלו, עד כמה אתה מקבל את ... האלו, וזה מייצב לך את המצב החדש.

תלמיד: מה מרגיש האדם, מה הוא עושה, איך הוא פועל, כשהוא בהשתוות הצורה עם הבורא אפילו בדרגה הכי קטנה?

האדם שמגלה שהוא פועל בהשתוות הצורה עם הבורא, הוא קודם כל מגלה כוחות שצריך כדי לעלות מעל הרצון שלו, וכך ממשיך.

תלמיד: במה הוא בהשתוות הצורה עם הבורא? במה הוא דומה לבורא? איך הוא מדמה את עצמו לבורא?

באותה נטייה לנקודת גמר התיקון.

תלמיד: לדבקות?

כנראה שכן, כך אדם מרגיש.

תלמיד: כשאדם נמצא פה בעשירייה, בעולם הזה, במה הוא מדמה את עצמו? איך הוא מתעלה ומתחיל להיות כמו הבורא, דומה לבורא, בהשתוות הצורה איתו, בפעולות בעולם הזה?

הוא משתדל לעשות פעולות כאלו בעולם הזה שהן יקרבו אותו לבורא.

תלמיד: האם פעולות של חיבור?

פעולות של חיבור, ודאי.

תלמיד: דיברת בתחילת השיעור על בירור של נטיית הלב. האם אדם שולט במשהו על נטיית הלב שלו?

אם הבורא פותח לו את זה, אז הוא רואה מה יש לפניו.

תלמיד: אם הבורא פותח לו והוא רואה מה לפניו, אז הבורא שולט על הלב שלו.

גם כן.

תלמיד: מי שולט על הלב שלי?

הבורא.

תלמיד: ואני?

אם אתה רוצה לגשת לליבך ולבדוק במה הוא אוחז, מה הוא מחליט, איזה פעולות יש לפניך, אז בזה אתה מתקרב לבורא, ובבירור שלך אתה כן רוצה להיות כמוהו.

תלמיד: האם עבודת הבירור של האדם יכולה לשנות את נטיית הלב?

כן.

תלמיד: עצם הבירור עצמו, כשאני מגלה איפה אני נמצא, כבר יכול להטות את הלב שלי.

כן.

תלמיד: ומה הוא הבירור עצמו, האם זו המחשבה?

"הכל במחשבה יתבררו", כך כתוב.

תלמיד: יש את הבורא ששולט על הלב שלי ופותח לי כל פעם עוד מערכה. יש אותי שמברר בלב, במחשבה, איפה אני נמצא כדי להטות את הלב נכון. איפה החברים שלי בעשירייה ביחס ללב שלי?

הם נכללים בתוך העשירייה שלך. האנשים שנמצאים בקבוצה הגדולה, בסופו של דבר כולם מתחברים לעשירייה אחת.

תלמיד: איך החברים תורמים לעבודת הבירור שלי?

ככל שהם רוצים להיות קשורים למטרה, ככל שהם עוזרים זה לזה, בהתאם לזה יש להם כוח משותף שמקדם את החברה.

תלמיד: החברים יכולים להטות את הלב שלי?

כן.

תלמיד: במה?

בדוגמה.

תלמיד: אבל בסוף יש את עבודת הבירור שלי ואת מה שהבורא פותח לי.

זה דבר מאוד משני, ויש בו כוח שמגיע, שמתגלה כתוצאה מהפעולות שלך, מהלב.

תלמיד: איך החברים בעשירייה יכולים לגרום לנטיית הלב שלי לכיוון היצר הטוב, לכיוון ההשפעה, לעורר יותר את משה?

לתת לך דוגמה ותמיכה לאיזה כיוון.

תלמיד: המאמר מדבר על יצר הטוב ויצר הרע. האם יש יצר טוב בלי יצר רע?

כשהוא נסתר, כשלא מגולה, אז יש אחד מהם.

תלמיד: אבל האם יצר הטוב יכול להיות קיים אם אין יצר הרע, או שיצר הטוב הוא תיקון של יצר הרע?

בינתיים כדאי לנו לחשוב שכל אחד מהם יכול להיות, יכול להופיע בתוך האדם.

תלמיד: כי מה שרב"ש כותב "והשבות אל לבבך", "כי "לבבך" פירושו, שיצר הטוב ויצר הרע, השוכנים בלב, נכללו זה בזה, והם אחד, היינו בשני יצריך, שיהפוך מדות הרעות של יצר הרע להיות טובות". יוצא שבאדם כל הזמן מתגלה רק היצר הרע, והוא צריך כל פעם להפוך את יצר הרע ליצר הטוב, וזה נקרא יצר הטוב.

כן.

תלמיד: אם נחזור לעבודת הבירור, מהי בדיוק עבודת הברור? מה האדם צריך לברר?

האדם צריך לברר עד כמה מה שעושה הבורא בנברא, יצר טוב ויצר רע, שניהם עוזרים לאדם להילחם כדי לברר את כל מטרת הבריאה שהיא לטובת הנבראים.

תלמיד: האדם צריך להילחם לגלות את יצר הטוב.

נגיד.

תלמיד: אבל הוא יגלה את יצר הרע.

לא.

תלמיד: אז מה הוא יגלה?

שישתדל לגלות את היצר הטוב.

תלמיד: אבל כשהוא ישתדל, האם הוא יגלה את יצר הטוב או את יצר הרע?

זה תלוי באדם, זה תלוי בגורל שלו.

תלמיד: האם אדם יכול לגלות את יצר הטוב, או שהוא צריך לגלות את יצר הרע, ואז לפנות לבורא בבקשה שיתקן אותו?

יש ויש.

תלמיד: המציאות שנקראת "ה-ו-י-ה הוא האלוקים", איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את זה?

אני לא יודע איך להגיד לך אחרת. ה-ו-י-ה הוא האלוקים, זה גילוי ייחודיות הבורא ושליטתו על כל הנבראים, על כל המצבים, מקצה לקצה.

תלמיד: האם באופן שזה נמשך, כלומר קבוע?

לא, זה לא נמשך קבוע. גם כשהאדם מתהפך בוא נגיד, הוא גם בזה מברר.

תלמיד: האם זה רגע כזה שאוחזים בו ואחר כך יש בירור?

שיהיה כך.

תלמיד: הוא כותב, "אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, כמו שהם מלמדים אותנו, שאנו צריכים לקיים את התו"מ בלי שום תמורה". האם זה התיקון, או שהתיקון הוא בעבודה בעל מנת להשפיע?

בעבודה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה זו האמונה? הוא כותב פה שזה משהו קשה.

אמונה היא כוח שנותן לאדם להיות למעלה מהרצון לקבל שלו.

תלמיד: האם זה מה שנקרא תיקון?

זה תיקון.

תלמיד: אז האמונה זה תיקון. הוא כותב בסוף שיש בכל אחד עם ישראל, ו"שכל מה שהוא עושה, הכול לשמו יתברך". איך מוצאים את הנקודה הזאת אם יש את זה בכל אחד מאתנו?

איך כל אחד מוצא בתוך עצמו את הנקודה הזאת? זה מה שהבורא מצפה מכל אחד, שכל אחד יחטט בתוך ליבו, בתוך מוחו, ויגלה את הנקודה.

תלמיד: האם זה גם על ידי כוח האמונה?

כן.

תלמיד: איך אנחנו עוזרים איש לחברו לגלות את הנקודה הזאת?

כשכל אחד בעשירייה משתדל לחפש איך להתקדם הלאה, באיזה כיוון, לאיזה צד, אז בזה הוא משפיע גם על החברים שלו. כך כולם משפיעים זה על זה ומתקדמים.

תלמיד: נאמר שהכול זה רחמים של הבורא. מה זה אומר כלפי האדם?

נגיע לזה, נגלה, נתכלל בזה, ואז יהיה לנו ברור למה הבורא התכוון.

תלמיד: כי הוא אומר שצריך להאמין שהבורא מגולה בצורה כזאת בעולם, גם אם הוא לא רואה הוא צריך להאמין שזה כך.

כן.

תלמיד: מה זה אומר להאמין שהכוח הזה מגולה בעשירייה ואני פועל יחד אתו, ואין משהו שבאמת מפריע? איך אנחנו נכללים יותר עם הכוח, עם התמימות הזאת שהבורא רוצה לקדם אותנו ומיטיב אתנו?

אני חושב שמה שעלינו לעשות, זה לחפש ולמצוא איך אנחנו יכולים להיות קשורים זה לזה ולמטרת הבריאה.

תלמיד: יש בכל אחד את הנטייה הזו, כמו שאמרת עכשיו, שהוא מרגיש מקושר למטרת הבריאה. האם אפשר לחזק את זהרק על ידי החברים?

רק על ידי החברים ועל ידי המאמץ שזה מה שעומד לפנינו.

תלמיד: הוא אומר "שמידת הדין שורה בעולם, היות שכל אחד מרגיש חסרונות, הן בגשמיות והן ברוחניות. אז האדם אומר, ששם אלקים, שהוא מידת הדין, על ידו מתנהג העולם". עצם זה שאנחנו מרגישים חסרונות גם בגשמיות וגם ברוחניות זו מידת הדין. ואז הוא אומר ש"האדם צריך להאמין, שבאמת הכול הוא רחמים". מה זה רחמים? האם אין חסרונות ברחמים? מה יש שם שזה לא מידת הדין?

אין בצורה נקיה לא מידת הדין ולא מידת הרחמים. אבל ככל שכל אחד מהצדדים האלו יכול להופיע, כך הוא גם יכול לגלות ביניהם מה דין ומה רחמים.

תלמיד: כשאנחנו רוצים להתחבר בעשירייה ולגלות שם משהו, עצם הרצון שאנחנו מפתחים בנו הוא גם איזה דין, משהו שאנחנו רוצים וכרגע אין לנו. מה יתגלה בעשירייה שנגיד עליו שהוא רחמים ולא דין?

אנחנו כל הזמן מתקדמים על ידי גילוי מידת הדין ומידת הרחמים. וחסר לנו להודות, לדרוש יותר את מידת הרחמים.

תלמיד: מה צריך לדרוש שזה נקרא מידת הרחמים?

שהבורא יראה לנו את עצמו בפעולות שהן למעלה ממידת הדין.

תלמיד: מה יש למעלה ממידת הדין?

מידת הרחמים.

תלמיד: האם אין בה חיסרון, יש בה שלימות?

במידת הרחמים יש שלימות, כן. אם האדם מגלה ומוסיף לזה גם את הרצון לקבל שלו, אז הוא מגלה בצורה כזאת מידה שלימה.

תלמיד: האם על כל רצון לקבל שמתגלה אנחנו עושים עבודה "להשיב את לבבך", להפוך אותו ליצר הטוב, או שכל הרצונות לקבל מצטברים לכוח אחד שאחר כך עושים אתו פעולה?

לא. פעם מתגלה כך, פעם מתגלה אחרת, כדי לתת לנו אפשרות איכשהו לעבור בין כל הדברים האלה וקצת לטעום מכל אחד.

תלמיד: הכלי צריך להרגיש גם את זה וגם את זה, מן התכללות של כל היצרים.

כן.

(סוף השיעור)