שיעור בוקר 12.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "מתחזקים באין עוד מלבדו", קטעים נבחרים מהמקורות, נמשיך מקטע מספר 12.

אנחנו ממשיכים כרגיל את השיעורים שלנו, ונשתדל להיות יחד ככל האפשר, כמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד", עד שבאמת יתחברו הלבבות, בהתאם לזה אנחנו נתקרב לבורא. לפי חיבור הלבבות, כך נתקרב לבורא ונדע שרק בזה תלויה ההתקרבות שלנו ורק בזה תלוי התיקון שלנו.

אני מאוד מקווה שאנחנו נרגיש את הבורא בחיבור הלבבות שלנו, שהוא ימלא אותם ואחרי שימלא את כל הלבבות שלנו, אנחנו באמת יכולים להרגיש את עצמנו ביכולת להיות כאיש אחד בלב אחד.

אנחנו מאחלים לכל מי שנלחם בכוחות הרשע שיהיה בהצלחה, שכולם יהיו בריאים ויחזרו הביתה, ועבור זה אנחנו מתפללים ומקווים שהיגיעה שלנו תציל אותם ותיתן להם זכות וכוחות לנצח את הרע.

קריין: קטע מספר 12.

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך."

(בעל הסולם. "שמעתי". קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים")

ככל שאנחנו מתגברים על המניעות, על ההפרעות בפועל, בחיבור בינינו, שזה עוזר לנו לראות איפה עוד אנחנו צריכים לתת כוחות כדי להיות מחוברים יותר ויותר, אז אנחנו צריכים בזה להבין שזו העבודה שלנו, ובמידה שאנחנו מתקרבים זה אל זה, אנחנו בונים מקום שנקרא "שכינה", שבה בסופו של דבר מתגלה הבורא שנקרא "שוכן", מפני שהשוכן בתוך החיבור בינינו נקרא "שכינה". אז כל המניעות, הפרעות הפנימיות, החיצוניות, כל מה שיש לנו, מה שלא יהיה, זה הכול כדי שאנחנו למרות זאת נתחבר בינינו ונשיג מקום לגילוי הבורא לנו.

שאלה: אמרת שבחיבור הלבבות אנחנו נגלה את הבורא, איך זה קורה בכלל, למרות המניעות והעיכובים, המחשבות הזרות, כל מיני נסיבות. איך מתחברים הלבבות ושם יתגלה הבורא?

זה לא נגד ההפרעות, אלא ההפרעות האלה נותנות לנו יסוד, שאם אנחנו מעל ההפרעות בכל זאת מתחברים, אז ההפרעות האלו דווקא פותחות לנו את המצב האמיתי. שם ורק שם אנחנו מגלים את הבורא, וככל שההפרעות יותר חזקות, כך הבורא מתגלה.

תלמיד: למה דווקא הכוח של ההפרעה, הוא זה שקובע את כוח הגילוי?

איפה אנחנו יכולים עוד לראות אותו, לגלות אותו, לזהות אותו? רק בהפרעות. זאת אומרת רק במקומות שאנחנו רואים שאין שם איחוד. וככל שאנחנו מתאחדים למעלה מכוחות הפירוד, בזה אנחנו מייצבים מקום שבו מתגלה הבורא. וזה בעצם כל התיקון שלנו אחרי השבירה.

תלמיד: מה בדיוק אנחנו מתקנים, את ההפרעה שהתגלתה, או את השבירה שיש בינינו?

את השבירה בינינו אנחנו מתקנים, שאף אחד לא קשור לאחר ולכן אנחנו לא מרגישים את הבורא שצריך להתגלות בקשר בינינו. לכן אנחנו חושבים כל הזמן איך להתקרב זה לזה, איך לחבר את עצמנו זה אל זה, ולחבר את זה בצורה כזאת שאנחנו נרגיש שהבורא נמצא בתוכנו, בתוך הקשר שלנו.

תלמיד: זה משפיע בסופו של דבר על המניעות, הבעיות והחסימות שמתגלות?

ככל שאנחנו משתדלים להיות קשורים זה אל זה, כך שהבורא יכול להתגלות בינינו, במידה הזאת אנחנו מתקנים את השבירה, אנחנו מתקנים את העולם, וזו העבודה שלנו, זו המטרה שלנו, לגלות את הבורא בחיבור התקין בינינו. הבורא שבר את הכלי, שבר את הקשר בינינו, שבר אותו בכוונה, כדי שאנחנו נאתר את השבירה ונשתדל לתקן אותה, וכך אנחנו מגיעים לתיקון. זאת כל העבודה שלנו.

שאלה: יוצא שכל הדברים שמעוררים, שגורמים לנו לנוע ולהתפתח, בעצם הם פועלים לפי מכות והתפקיד שלהם לעורר, וזה שאנחנו רוצים לצאת מהם, מזה מתעוררת תפילה?

אתה צודק. אנחנו בנויים מחומר כזה שהוא מאוד עצלן, מאוד כבד, מאוד קשה. וככל שמתקדמים, יהיה עוד יותר קשה, נהיה עוד יותר עצלנים. לכן אנחנו צריכים להתחבר בינינו, ולהשתדל לעזור זה לזה כך שלכל אחד תהיה התעוררות לחיבור בינינו כך שהבורא יתגלה. זאת אומרת אנחנו מתקנים את השכינה, מקום לגילוי הבורא, ונקווה שזה יצליח ויתגלה לנו בקרוב. בכל זאת יום יום זה קורה.

שאלה: למה צריך מניעות ועיכובים כדי להתקרב לבורא?

כי אחרת אנחנו לא נדע מה לעשות. כשיש לפניי למשל איזו מכונה והיא לא עובדת, אז אני צריך קודם כל לגלות מה לא בסדר בתוך המכונה הזאת, ואז אני משתדל לזהות תקלות ולתקן אותן.

תלמיד: אז המניעות והעיכובים, מה תפקידם? להראות לנו מה לא עובד במערכת שלנו?

בדיוק, אלה הפרעות לחיבור וכשאנחנו מתגברים עליהן אנחנו רואים בתוכן במקום ההפרעה, שחלק כבר מתוקן, ובכמה חלקים מתוקנים כאלו אנחנו כבר יכולים לזהות מערכת תקינה, יחסית לפי שעה, ובה בסך הכול מתגלה הכוח העליון שברא אותה ושבר אותה, והכין אותנו לזה שנאסוף את הפאזל הזה.

תלמיד: בקטע שקראנו בעל הסולם מסיים שהוא מתגבר על המניעה ואז יש התקרבות. מה זה נקרא להתגבר על המניעות ועל העיכובים?

על ההפרעות, על המרחק שבינינו, על חוסר ההבנה שבינינו, על זה שאנחנו לא מרגישים את הלבבות של החברים יחד עם הלב שלנו.

שאלה: אבל לא תמיד אתה מרגיש שההפרעה היא דווקא על קירוב הלבבות, הרבה פעמים ההפרעה היא דווקא על היכולת לייחס את המציאות לבורא, אז איך זה קשור?

זה אותו דבר, רק אם ההפרעה בזה שאנחנו לא מרגישים זה את זה, זה שייך למבנה של המציאות, ואם ההפרעה על זה שאני לא מגלה את הבורא שהוא מתנהג כאל מסתתר, אז מדובר כבר על מילוי המציאות.

תלמיד: אז מה במציאות יוצר קירוב לבבות בינינו?

בתוך קירוב הלבבות מתגלה הבורא, זה מה שאנחנו צריכים לעשות, הנבראים לא צריכים לעשות יותר כלום חוץ מלקרב את הלבבות השבורים, ובזה יהיה תיקון וגמר התיקון.

שאלה: איך להתחזק באין עוד מלבדו מבחינה רגשית ולא רק מבחינה שכלית?

אולי אנחנו צריכים להתאמץ בזה בינתיים כמו שאתה אומר, זה יותר מבחינה שכלית, שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו איזו מערכת שבורה שאנחנו לא יכולים להרכיב פאזל, ולכן לא מרגישים שאנחנו קשורים זה אל זה, ולכן נשארים מקולקלים, אבל אם אנחנו כולנו נעשה מאמץ להתקרבות בינינו, ונפנה לבורא ונבקש ממנו יחד לחבר אותנו כמו שצריך, כאיש אחד בלב אחד, אז אנחנו נתחיל להרגיש בהרגשה משותפת שלנו, שנקראת "לב אחד" - את הבורא, אין לנו יותר את מי להרגיש, רק הוא חסר להתגלות, ויתגלה.

תלמיד: אז מהו המעבר מתפיסה שכלית, שהכול בעצם עומד על אין עוד מלבדו, להרגשה של אין עוד מלבדו?

זה נקרא גילוי.

תלמיד: והגילוי הזה נעשה על ידי מה?

על ידי חיבור בינינו ועל ידי תפילה לבורא, הבורא מתגלה בתוך החיבור בינינו, ואז החיבור שלנו נקרא "לב", או "שכינה", ושם שוכן הבורא.

שאלה: יש משפט שאומר "שלזה הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים אמונה וביטחון למעלה מהדעת שהאדם משתמש בהם בזמנים קשים ללא לאות". זה הזכיר לי את המצב שנקרא "תקווה". שאם אדם נמצא במצב קשה, אז אוטומטית הוא מקבל את התקווה הזאת מההשגחה העליונה, שההשגחה טובה ורק היא יכולה להציל אותו.

כעיקרון כן.

תלמיד: אז המצב שעל האדם להשיג שהבורא הוא טוב ומיטיב, אין לזה זמן ומקום, אבל עבודת האדם, התקדמותו כלפי המצב הזה, בזה יש גם זמן וגם מקום כי זו התנועה של האדם.

כן.

תלמיד: למה העבודה שלו משתנה לפי זמן ומקום?

העניין הוא שזה קורה בתוך האדם, בתכונות שלו, ולכן אין כאן מה לעשות, זה מתייחס גם לזמן, גם למקום, גם לתנועה, לכול.

תלמיד: אפשר להגיד שזה גם נמדד לפי זמן ומקום.

כן.

שאלה: מה הם הרצונות והמחשבות שאני צריך להלביש על עצמי כדי לקרב את הלב שלי לחבריי?

אותם מחשבות ורצונות שיכולים לקרב אותך לחברים, לחבר ביניכם, בין כולכם, ושהקשר ביניכם יהיה מתאים לכך שהבורא יוכל להתגלות. הקשר ביניכם צריך להיות אהבה, חיבור, השפעה הדדית, וכך תתחברו ותרגישו את הבורא בפנים, ממלא את הקשר ביניכם.

שאלה: אני מבין שבשביל להתקשר לבורא צריך ביטחון שהבורא יכול לעשות את זה, וגם צריך תפילה ורצון חזק. בשנת 2009 התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה והייתה לי דחייה מאוד גדולה להגיע לעשירייה, ובביטחון התפללתי לבורא ולקח שמונה שנים עד שהבורא הביא אותי לעשירייה וממש הרגשתי שהבורא עזר פה. וכשהגעתי לעשירייה, הייתי בהודיה לו על אף שהוא העביר אותי דרך כל מיני מצבים. היה חבר שהייתה לי דחייה כלפיו וגם אז נקשרתי לבורא, היה לי רצון חזק, והבורא חיבר בינינו בלבבות קרוב מאוד.

כעת יש לחבר שלנו חיסרון גדול מאוד והבורא נותן לו הפרעה עד כדי כך שהוא שבר לו את החיים, אין לו אמצעים למחייה, אין לו משפחה, הוא מגיע לשיעורים כל יום במאבק על הישרדות. איך ניתן להעלות לבורא את החיסרון הזה כדי שנגיע לדבקות?

להתפלל עליו, לפנות לבורא ולבקש ממנו שיעזור לו, שייתן לו דרכנו ובמישרין לו אמצעים לקיום.

תלמיד: האם כולנו יחד צריכים להתפלל?

אפילו לא כולכם יחד, גם אם כל אחד בנפרד מתפלל.

תלמיד: אבל כל אחד צריך לעשות את העבודה שלו.

כן, אפשר לומר שמה שהבורא עושה לו, הוא עושה כדי לתת לכם עבודה.

שאלה: למה כל פעם כשאני מבקש להתקרב לחברים אני מרגיש שאני יותר מתרחק מהם?

זה נכון וזה תמיד יהיה כך. ככל שאדם מתקרב, כך הוא יותר מזהה שהוא מתרחק. זה כמו במדע, אם אתה מדבר עם מדען גדול, אז יש לו יותר ספקות ושאלות. אם אתה מדבר עם מדען קטן, אז אין לו כמעט ספקות ושאלות, אלא הוא יודע כמה חוקים וזהו.

תלמיד: למה ככל שאנחנו מתקרבים בינינו, כך אנחנו מרגישים שאנחנו יותר רחוקים מהבורא ודברים רעים מתגלים בעולם?

זה מה שצריך להיות. ככל שבאמת נתקרב לבורא, כך נרגיש שאנחנו יותר רחוקים ממנו. ולמרות המרחק המתגבר כביכול, נשתדל לעשות פעולות התקרבות בינינו, ולפי זה נראה כמה אנחנו מתקרבים אליו.

שאלה: יש כל הזמן מלחמה פנימית בין להצדיק את המצב ולייחס את זה לאין עוד מלבדו, לבין לראות בזה גורם חיצוני, ובמקביל יש מאמץ שאנחנו עושים בחיבור. איך המאמץ בחיבור משפיע על המלחמה הפנימית?

אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מאשר להתאמץ בחיבור בינינו. זו כל המלחמה, זה כל המצב המקולקל שאנחנו צריכים להביא להיות מתוקן, בסך הכול את החיבור בינינו. וכשהלבבות יתחילו להתחבר, אז בהם נגלה את הבורא, כמו בפאזל.

תלמיד: האם המלחמה היא בין החיבור בינינו לבין להצדיק את הבורא?

להצדיק את הבורא, נראה את זה לפי התוצאות מהחיבור. העיקר בשבילנו עכשיו הוא מאמץ בחיבור.

שאלה: בהפרעות ובמניעות אני רואה שני סוגים של התייחסות. מניעה שמרחיקה אותך מהחברים עד לנקודה שאתה בורח, ולפעמים היא דווקא מביאה אותך לתוך העשירייה, מקרבת. למה?

זה משחק הבורא שעושה כל הזמן שינויים עם אנשים שונים, במצבים שונים, מסיבות שונות, כדי שנגלה עד כמה הכלי שלנו מורכב. זה נותן לנו אחר כך אושר בהרגשת החיבור.

תלמיד: איך לחבר את המניעה ואת העשירייה יחד?

להשתדל על פני המניעה להגיע לחיבור.

שאלה: כשעשירייה מתכנסת ובונה תפילה, לכל אחד מהחברים יש גוון אחר בתפילה האישית שלו. מה השיטה להעלות את התפילה הזאת בזמן השיעור כתפילה של כל העשירייה בצורה נכונה כדי שהיא תתקבל?

אם אני מרגיש את כל החברים שלי בעשירייה, אז אני יכול להעלות את התפילה עבור כולם, אבל אני צריך להשתדל להרגיש אותם יחד. איפה? בלב שלי. ואז מאותו הלב אני פונה לבורא ומבקש ממנו שיחבר בינינו, שיתקן את הקשר בינינו ויתגלה בתוך הקשר הזה.

תלמיד: איך אני שומר על הגוון האישי של כל אחד בתפילה ומחבר אותו לבורא?

את זה תראה בדרך, אני לא יכול לדבר תאורטית על מה שיהיה.

שאלה: קראנו בהכנה לשיעור ש"יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו. אזי בזכות המעשה זוכה גם כן לכוונה". אם אין עוד מלבדו, אז מה זו אהבת החבר אליי?

כשאני מרגיש קשר לבבי אליי מחברים, ובתוך הקשר הזה מתגלה הבורא ואני מגלה אותו.

תלמיד: למה התפילה הזאת חשובה? כי אני בדרך כלל מתרכז בלבקש לאהוב את החברים.

כן. גם זה וגם זה.

תלמיד: הוא כותב שאני צריך להקדיש תשומת לב לזה שאני ארגיש שהחברים אוהבים אותי. למה זה חשוב?

כי זה נותן לך כוח לאהוב אותם.

שאלה: אמרת שאנחנו מערכת מאוד מאוד מורכבת ובתחילת דבריך אמרת שיש לנו הפרעות פנימיות והפרעות חיצוניות. איך אני צריך להתייחס לשתי ההפרעות האלה?

זה לא חשוב.

תלמיד: זה לא משנה?

בינתיים לא. תעשה מה שאתה מסוגל.

תלמיד: כלומר על כל הפרעה בקשר בינינו אני צריך לבקש מהבורא תיקון.

כן.

שאלה: איפה אנחנו מוצאים בעשירייה את המקום לעשות? איפה אנחנו רואים שהבורא עונה לנו?

אנחנו מרגישים בלב, במוח, בקשרים עם החברים, אלו התוצאות מפעולות הבורא עלינו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבקש אבל לא עם הכוונה שהוא יתגלה כדי שיתגלה הטוב?

הכול תלוי בהכנה שלנו. זה ישתנה, אבל בינתיים לפנות עם מה שאפשר. כל הזמן לפנות לבורא, זו כבר פנייה, זו כבר תפילה, זה כבר תיקון. האם התיקון הוא טוב או לא טוב, זה לא כל כך חשוב. אנחנו בינתיים כמו תינוקות, כמו תינוק שצועק ואימא מבינה מה הוא רוצה ומה טוב לו.

שאלה: כשמתגלה הרע הזה, הרי הרע מגיע כדי לעורר את האדם להתפתחות, אבל האדם בדרך כלל מתוך הטבע האגואיסטי שלו לא מעוניין בזה, הוא מרשיע את הכוח הזה שהתגלה ואומר שהכול רע, ולפי זה ההרגשה של אין עוד מלבדו מסתלקת ממנו.

נניח.

תלמיד: יוצא שאת המצב הזה הוא צריך לקבל כקריאה, לא לשקוע בו אלא ללכת מעליו, להתרחק מהרע.

כן.

שאלה: יש הרגשה שהבורא קרוב. עם כל הזוועות שקרו וקורות, יש ממש הרגשה ברורה של התקרבות בעם ישראל, התרככות הלב בתוך המשפחות, יחס אוהד מהעולם כלפינו, כאילו אנחנו מקבלים איזה קרדיט לפני שהספקנו להתקדם בעצמנו. אתמול כתבת מאוד מרגש על כריתת ברית בינינו עכשיו כשהלבבות פתוחים. מערכות החינוך חוזרות לתפקד מרחוק ביום ראשון, איך אפשר באמת לעשות כך שתתרחש עבודה חינוכית אמיתית בעם שלנו, האם זה רק דרך ההפצה שלנו ברשת? איך אתה רואה את הברית הזאת מתרחשת?

אתן צריכות לדאוג לזה. אני לא יכול להוריד את השיעור שלי לדרגת כיתות א', ב', ג,' אבל אתן צריכות לעשות את זה, נשים במיוחד.

שאלה: במדינה שלנו הלב שבור. איך לב שבור עוזר לקרב לבבות?

דווקא לב שבור. כמו שכתוב, שאין יותר שלם מלב שבור, כי לב שבור רגיש לשבירה ולכן הוא רגיש לתיקון והוא שמשתוקק להגיע לתיקון. אנחנו לא צריכים לגרום לשבירת הלב, אבל עלינו להבין שזה שהלב שבור זה התנאי הנכון לתיקון.

שאלה: מה עושה העשירייה עם הלב שלה אחרי מפגש והתאספות? איך לעבוד מחוץ למפגשים שלנו?

העשירייה ממשיכה להיות בכל זאת בחיבור.

שאלה: הפרעות שהבורא שולח שבהן מתגלה יצר הרע. כשאנחנו מתחילים לתת יגיעה בחיבור ובתפילה ולהגיע לצעקה, האם כל ההפרעות האלה הופכות להיות כמו אשליות? האם המציאות שלנו תשתנה?

כן, זה עוד קדימה.

שאלה: דיברת קודם שככל שמתקדמים בדרך, כך מתחילים לעלות כל מיני ספקות. איך לא להיבהל מכל מיני מחשבות וספקות ולהחזיק בחברות מעל הכול?

הספקות הם דבר טוב כי הם מכוונים אותנו לתיקון. לכן לא להתרגז על זה שהספקות מתעוררים אצלנו, אלא לאסוף אותם ועל ידם להתקדם.

שאלה: הבורא מרפא את האדם באמצעות מכות, אז איך נכון לבקש עבור החבר כדי לא לסתור את מה שההשגחה עושה?

תציב את עצמך במקומו, ומה שהיית מבקש באותו מצב על זה תבקש

שאלה: קראנו ש"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות". מה מפעיל את המניעות שמקרבות אותנו לבורא?

הן מגלות איפה אנחנו נמצאים ובזה מכוונות אותנו לתיקון.

תלמיד: מה הם מגלים? האם אתה יכול לתת לנו דוגמה?

הם מגלים שאנחנו עוד לא נמצאים בתיקונים, שאנחנו רחוקים מזה, רחוקים זה מזה, וזה מעורר אותנו לעבודה, למאמץ.

שאלה: יש הרגשה שהפרעה קיימת כדי לעצור את הפעולה של אהבה וזה עושה מקום לעתיד, זה חלק מהמעבר.

נכון.

שאלה: אם הבורא שולח לנו בעולם הזה מחלות למיניהן, האם זה כדי לשבור את לב האבן שלנו, את האגו, ולהביא לתיקון?

כן, כדי לעזור לנו להתקדם. אחרת שום דבר לא נובע מהבורא, רק תמיכה ודחיפות קדימה.

תלמיד: האם בצורה אחרת אנחנו לא יכולים לשבור את הלבבות, בלי מחלות?

אתה לא יכול. אתה לא יכול בעצמך להציב את עצמך במצב כזה שדורש תיקון, זה מנוגד לטבע שלנו.

תלמידה: יש עכשיו מלחמה, אבל אנחנו לא עוברים את המצב באותה צורה. אני נמצאת בארץ עם משפחה נפלאה, אני משתתפת בשיעור בגן ילדים יפה עם ציפורים ששרות, משחקת עם הילדים ואני לא מרגישה כמו מי שבמלחמה. אבל בשביל המשפחה שאיתה אני נמצאת זה לא אותו הדבר, הם עוברים את המצב בצורה מאוד אחרת. אז למה אנחנו מרגישים את החיים כל כך שונה? אנחנו עוברים אותם מצבים, אבל מרגישים מאוד שונה אחד מהשני?

כל אחד מרגיש את מצבו לפי הרשימות. האור העליון משפיע על כולם, ולכל אחד יש רשימות משלו מהשבירה של הכלי, עד גמר התיקון כשהרשימות האלה מתגלות. האור העליון מאיר על הרשימות, ואז האדם מרגיש את המצבים שלו שהוא עובר, ובהם הוא מתקדם ומגיע למשהו.

לכל אחד יש חבילת רשימות משלו, כשפעם היה במסגרת אדם הראשון מתוקן לגמרי, ואפילו לא מתוקן, אלא היה פשוט כך. ואחר כך נשבר ונפל לצורה ההפוכה, ועכשיו הוא צריך להחזיר את עצמו כחלק המתוקן במערכת אדם הראשון.

שאלה: איך אפשר לייחד את המבנה של העבודה בתוך עשירייה, כשחברות עובדות בצורה שונה. יש חברות שעובדות לפי הרגש, ויש חברות שעובדות בצורה יותר מסודרת?

זה לא חשוב, אנחנו צריכים רק לברר מהי מטרת העבודה שלנו, מה אנחנו עושים, מה אנחנו מתקנים, לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע, ואז כל אחד יעשה לתיקון הנשמה שלו לפי מה שהוא צריך, וסך כול הנשמות המתוקנות יתחברו, וזה יהיה המצב של גמר התיקון שלנו.

שאלה: בעשירייה שלנו יש הרגשה שחוץ מהמלחמה החיצונית, יש לנו מלחמה פנימית לכל אחד ולכולנו יחד על החיבור בינינו ועל מנת להחזיק ב"אין עוד מלבדו". ורציתי לשאול, מה זה נקרא "להיות בהגנה" ומה זה נקרא "לצאת להתקפה" במלחמה הפנימית בעשירייה?

זה לפי היחסים בינינו. "להיות בהתקפה" זה כשאנחנו מתחברים בינינו, ומתקדמים לקראת הבורא ודורשים ממנו תיקון. בוודאי שלא אנחנו מתקיפים את האגו שלנו, אלא אנחנו משתדלים להתחבר למעלה מהאגו שלנו בינינו ולהגיש את עצמנו לבורא שיתקן אותנו.

תלמיד: ומה זה נקרא "להגן", על מה אנחנו שומרים ומגינים במשך היום?

על זה שכבר השגנו משהו, איזשהו חיבור ואנחנו רוצים להישאר במדרגה הזאת, עד שאנחנו משיגים מדרגה יותר עליונה.

שאלה: העשירייה שלנו בארה"ב מרגישה שנכשלנו, שלא ביטאנו כלפיך את הרצינות שלנו, את המחויבות שלנו. היינו ביישניות מדי כדי לשאול שאלות. ואנחנו רוצות לומר לך שאנחנו רוצות להתחבר איתך, אנחנו רוצות שתגיע אלינו לארה"ב כדי שנוכל להיות שם איתך. אנחנו מתנצלות שלא התייצבנו, אבל אכפת לנו, אנחנו רציניות ואנחנו נעשה כל מה שביכולתנו.

אני מרגיש אתכן. תודה רבה ונקווה שאנחנו נתראה. בסופו של דבר, נתראה.

שאלה: ישנה הרגשה בזמן הזה, שמה שהיה כבר לא יהיה ומה שיהיה עדיין לא קיים. איך להתקדם כשהכיוון לא ברור?

הכיוון צריך להיות מלב אל לב. ולידך יושב חבר והוא אפילו לא מקשיב לנו, הוא ישן. תנסה לעורר את לבו, להיכנס אל תוך לבו ולתת לו שמחת חיים ואז הוא יפנה לבורא.

שאלה: אמרת שהאדם לא יוכל לשנות את עצמו, אלא הבורא הוא זה שנותן מחלות ושבירות. אז מה זה נקרא "דרך אחישנה"?

אם אנחנו משתוקקים לחיבור, אז זה נקרא "דרך אחישנה", "הדרך הטובה". אנחנו עושים מאמצים, מתפללים לבורא שהוא יעזור לנו להתחבר. אם אנחנו לא עושים את זה, אז הבורא בכל זאת מקרב בינינו, אבל אנחנו לא רוצים בהתקרבות הזאת. אנחנו כאילו לא עושים איתו מאמצים הדדיים ואז יוצא שהדרך שלנו היא דרך ייסורים. אבל בכל זאת, גם דרך ייסורים וגם דרך האור, דרך ההתקרבות, בכל זאת היא מקרבת אותנו להתחבר בינינו ולהתגלות הבורא בנו.

תלמיד: לפני כל המעשים הטובים שלנו, עדיין חשוב שתהיה איזושהי הפרעה?

ההפרעה נמצאת כל הזמן בנו, זה האגואיזם שלנו. אין לנו מה לחפש אחרי אותה הפרעה, אחרי אותו מכשול, הוא תמיד נמצא בתוכנו.

שאלה: האם הרשימות זה דבר קבוע או שהן משתנות, או מתפתחות, או מותאמות לפעולות שאנחנו עושים ולמצבים שאנחנו עוברים?

בעצם מה שמתגלה בנו מתאים בדיוק להתפתחות הנשמה שלנו.

קריין: קטע מס' 13.

"כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'. 

נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")

זאת אומרת, שכל מה שאנחנו חייבים לעבור ויתגלה בנו, לפי שורש הנשמה של כל אחד, כל מיני קושיות, בעיות, הפרעות, אנחנו צריכים ללכת קדימה עד שזה יתגלה ועד שנוכל לעלות למעלה מזה, ואחרי זה כבר הבורא מקבל אותנו, מקרב אותנו ומסדר אותנו יחד.

שאלה: איך אנחנו יכולים בעשירייה לעזור לחברים להתגבר על היד החזקה שדוחה?

רק ביחד, וזה נעשה כך בכוונה, ואם אנחנו עושים את זה יחד מאוד קל לנו לעשות את זה. ואם כל אחד עושה את זה לבדו, אנחנו לא מצליחים, לא מסוגלים, עד שנבין שרק מאמצים משותפים ייתנו לנו את הכוח להתקדם קדימה.

שאלה: מה זה ההתפרצות וההתאמצות הגדולה שצריכה להיות מצידנו כדי שבאמת נזכה להיכנס להיכל המלך?

כדי שתתנגדו לכל ההפרעות שיתגלו ביניכם ותשתדלו להיות כל הזמן בלב אחד, ואז מהר מאוד תתחילו להרגיש בלב את מה שהבורא רוצה לומר לכם.

שאלה: ההתפרצות הזאת היא בעצם תוצאה של העבודה על פני ההפרעות שקדמה להם. איך נגיע לאותה התפרצות מעומק הלב, לאותו חיסרון במהירות יותר גדולה? בדרך כלל זה מאוד נדיר שהחיסרון הזה מגיע.

זה נדיר אולי במקרה מסוים. אבל אם אתם רוצים באמת להיות מחוברים, אז אתם תתחילו להרגיש בצורה מאוד מוחשית כמה אתם מנותקים, איך אתם הפוכים, איך כל אחד מבטל את האחרים וזה יקדם אתכם.

תלמיד: אבל הלב לא נפתח לעומק כזה. איך פותחים אותו לעומק שהחיסרון הזה יגיע?

תבקש מהבורא שיפתח לך את הלב, אז יש מקום לתפילה.

שאלה: האם ההדרגתיות של ההפרעות שידו דוחה או שחימה שפוכה עליו אלה מדרגות של הפרעות? לגבי הפרעות שבהן האדם לא מסוגל להצדיק את הבורא על כל מה שקורה. לאיזו מדרגה זה שייך?

אתה אל תתבלבל עם מדרגות. תתאר לפניך רק את הבעיה, את ההפרעה שאתה צריך להתגבר עליה. ואם תתחיל לחשוב עכשיו איזו הפרעה זאת בדיוק, לפי טבעה של ההפרעה, לפי עוצמתה, זה רק יבלבל אותך. ההפרעה מתגלה ואז אתה מבין מהי, מאיפה מגיעה, בשביל מה ומה העוצמה שלה.

תלמיד: האם תמיד יהיה נסתר ממני אם אני נדחה עכשיו ביד חזקה או שזה כבר חימה שפוכה?

לא, לא תמיד. זה יתגלה באופן הדרגתי.

שאלה: אנחנו מאוד רוצים שתגיע לאמריקה, אנחנו מצפים לזה, אנחנו נכין את עצמנו כמו שמעולם לא הכנו את עצמנו.

החימה השפוכה שמדובר עליה כאן, למה היא מתייחסת, לכעס? אם אדם רוצה להידבק בבורא בצורה אמיתית, בצורה טהורה, למה פתאום צצה החימה השפוכה, מה זה אומר חימה שפוכה, ביחס למה היא מתכוונת?

זו הפרעה כמעט אחרונה שמתגלה בין האדם לבורא ואם אדם מתגבר גם על זה, אז כבר הבורא מתגלה וממלא את נשמת האדם.

תלמיד: האם אפשר לומר שהבורא כועס?

לא. יכול להיות שאנחנו כך מתארים לעצמנו לפעמים, אבל הבורא לא כועס. עוד לפני שהוא נותן איזו השפעה לאדם, ברור לו שהוא נותן לאדם מה שאדם צריך להרגיש.

שאלה: מתואר פה בקטע שכנראה כבר הכול עובד בכוחות שאחד מבטל את השני, שכל מצב הוא כנגד המצב הקודם.

לאו דווקא, שכל מצב צריך להיות הופכי לקודם. אתה מנסה ליצור כאן איזו מערכת ואני לא מייעץ לך לעשות דבר כזה. אתה צריך פשוט כל פעם להתייחס למה שמפריע לך - להתחבר עם החברים ועם הבורא וזו תהיה ההחלטה הנכונה.

תלמיד: אם נגיד לבטל סיבה ומסובב באמונה למעלה מהדעת ופשוט להסתכל, נגיד איך הרשימות יורדות - לפי מה שלומדים בפתיחה לחכמת הקבלה - אז רואים חוקים קבועים ומוחלטים שהכול נובע מהשני. איך אנחנו יכולים לקשר את הסיבה ומסובב להופכיות של הדברים?

פשוט צריך להגיב נכון לכל פעולה של הבורא ולבקש ממנו שהוא יתקן אותנו, זה הכול.

תלמיד: כשנבנה את זה, אני מבין שלא יהיו בעיות.

בינתיים אין מה לחשוב על זה, לחשוב רק על איך להגיב נכון.

תלמיד: האם זו גדלות הבורא?

לא יודע.

שאלה: האם בקטע הזה אפשר להחליף את המילה "בורא" במילה "עשירייה", כי יש דחייה מהעשירייה?

לא, בורא זה אור ועשירייה זה כלי, יכולים להיות כאן סדרי עבודה שונים לחלוטין. קודם כל תיקון הכלי ולאחר מכן מילוי הכלי באור, או קודם האור מעורר את הכלי והכלי מגיב לאור. לא צריך לבלבל את זה כך, זה לא אותו דבר.

שאלה: אנחנו בדרך שלנו משתדלים ללכת אחר רצון הבורא, כשהאדם מרגיש את היד החזקה שדוחה אותו אז נראה לו שהוא הולך נגד רצון הבורא. איך האדם יכול להבין איפה הוא צריך לא לנטות מהדרך ולעמוד על שלו?

הוא צריך לזוז רק לקראת קשר גדול יותר עם החברים.

תלמיד: והודות למה הוא יכול לעמוד ולא לזוז מהדרך?

למה הוא צריך לא לזוז מהמקום? הוא יכול לזוז מהמקום רק לכיוון של קשר גדול יותר עם החברים.

שאלה: אנחנו רואים שמצבים של חושך מחשלים אותנו וגורמים לנו יותר הבנה לגבי ההפרעות ואנחנו הופכים את הירידות לעליות. האם ההתפתחות הזאת מגיעה מהשגחה פרטית שמשפיעה עלינו, או שזו תוצאה מהפעולות הנכונות שאנחנו עשינו בעשירייה?

לא. קודם כל אנחנו לא יכולים לדעת, אבל גם לא חשוב לנו מאיפה מגיע לנו מצב יותר טוב, העיקר שאנחנו מגיעים לחיבור יותר טוב.

שאלה: כתוב: "נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו", מה זה אומר שהוא לא מרגיש שחימה שפוכה שורה עליו לפני זה?

שהוא עוד לא הגיע למצב הסופי והוא צריך להמשיך עד שהוא ירגיש שבאמת זה הסוף, זאת אומרת שחימה שפוכה עליו.

שאלה: פעמים רבות בעשירייה אנחנו עושות ממאמצים להתחבר ומרגישות דחייה, האם בזה שאנחנו מתגברות על הדחיות האלה אנחנו עושות את ההתפרצות שכתוב עליה בקטע?

כן.

שאלה: יש הרגשה שהבורא שבמצב שנוצר עכשיו במציאות הבורא נתן לנו הזדמנות מאוד גדולה לחיבור, ממש דחיפה חזקה. לפעמים יחד עם זאת האדם נופל פתאום להרגשת פחד מהמציאות הסובבת וזה מנתק אותו מהמציאות שהוא חי בה בתוך העשירייה בקשר בינינו. מה כדאי לעשות בכזה מצב?

רק להמשיך, אין יותר מתפילה. אם אדם כבר עשה כול מה שאפשר לעשות בכוחו, אז נשאר לאו רק לעלות תפילה.

תלמיד: במילים אחרות, רק אם אני ארגיש את החימה נשפכת עליי, רק אז אני אוכל למדוד באמת עד כמה אני רוצה להיות קרוב?

כן. בדיוק.

שאלה: האם בעשירייה כל חבר עובד באותה מידה עם החימה השפוכה, כלומר עד קצה גבול יכולתו ככתוב, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה", או שזה פרטי וכל אחד עובד בצורה פרטית מול החימה השפוכה?

כל אחד בצורה פרטית.

שאלה: אמרת שעלינו להתאחד בלב אחד, זה אומר שעלינו להתאחד ברצון אחד, נכון?

כן.

תלמידה: איזה רצון עלינו להחזיק כרצון העיקרי? לפי המאמר אנחנו רואים שאנחנו צריכים להיות דבוקים לבורא. האם זה הרצון שעלינו להחזיק כרצון העיקרי בינינו, או הרצון להיות מחוברים, או שזה אותו דבר?

עליכן לרצות להיות יותר מחוברות ביניכן.

תלמידה: זה אומר להיות דבוקים בבורא?

כן.

שאלה: מה זה אומר שאדם לא זז ממקומו למרות שהתגלתה עליו יד חזקה וחימה שפוכה?

הוא לא קולט את זה כך, הוא נשאר במקומו.

תלמיד: מה זה אומר שלמרות הצרות והבעיות שמתגלות אנחנו לא זזים מהמקום אלא רק מתחזקים?

נכון, אתם הופכים לעוד יותר חזקים.

תלמיד: כמו למשל השתתפות באירועים, שיעור צהריים, מפגשים, נראה שבגילויים כאלה כולם צריכים עוד יותר להתחזק, עוד יותר להשתתף בשיעורים בצורה פעילה, ונראה שאנחנו כאילו לא לא מגיעים למסקנות כאלה.

כן, אתה צודק. יש לנו עוד הרבה מקום לעבודה על עצמנו.

תלמיד: איך בכל זאת לראות בזה חשיבות?

אתם צריכים לעבוד על עצמכם, אין מוצא אחר יקירי. אתה יודע הכול מצוין תיאורטית, אבל פרקטית, מעשית, כמה זמן במשך היום אתה מקדיש לזה?

(סוף השיעור)