סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 28.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא "חוק הערבות", קטעים נבחרים מהמקורות. קטע מספר 6.
חוק הערבות. זאת אומרת, אנחנו צריכים כאן ללמוד איך אנחנו צריכים להיות מקושרים זה עם זה כדי להגיע לשחזור של הכלי דאדם הראשון, הכלי הרוחני, כלי לגילוי הבורא, כלי לדבקות בבורא, כלי בזה שאנחנו משיגים את העולם האמיתי, את החיים האמיתיים שלנו, כל זה אנחנו משיגים בזה שלומדים ומגשימים את חוק הערבות.
עד כמה שאנחנו צריכים להיות מחוברים, באיזו צורה להיות מחוברים, איך אנחנו בונים מהרצונות השבורים רשת קשר נכונה רוחנית בינינו, לא שאנחנו קשורים כמו שעכשיו, קשורים בינינו בחוק האגו שלנו, שכל אחד עד כמה שנוח לו וטוב לו, במידה הזאת הוא מתקרב לזולת או מתרחק מהזולת ובונה כל מיני קשרים, במה שטוב לאגו שלו בלי להתחשב בזולת, אלא רק לנצל את כל הסביבה בכמה שאפשר.
זה חוק טבעי שפועל בנו מחטא עץ הדעת, משבירת הכלי, ואנחנו לא מודעים אפילו עד כמה שאנחנו נפעלים על ידו, וכל העבודה שלנו היא קודם כל להכיר את הרע שבנו, בקשרים בינינו, זה במיוחד. לא שבנו, בתוך עצמנו, אלא הכול בקשר ביני לבין כל העולם, כל אחד ואחד ועם כולם יחד. עד כמה שאני רוצה לנצל אותם, לנצח אותם, וזה חוק האגו, חוק הטבע האגואיסטי שנמצא בי.
עד כמה שאני אשתדל להכיר שזה הרע, הקשר שלי עם הזולת הנוכחי, הקשר הנוכחי שאני חייב להרוס אותו, אני חייב להכיר בו שזה הרע.
ואז לפי הכלל "סור מרע ועשה טוב" אני אוכל להגיע למצב שאני חושב טוב על הזולת, משתדל לחשוב טוב על הזולת למעלה מהרע שאני חושב עליו, ושאני נוטה להשתמש בו, לנצל אותו. ההיפך, אני רוצה לנצל את עצמי כדי להתקשר אליו לטובתו. וכך אנחנו צריכים, [להיות] ב"נהפוך הוא" מה שנקרא, להפוך את היחס שלי האגואיסטי לאלטרואיסטי, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, והכול זה בעצם בכוונה.
הפעולות שלי הן יכולות להיות אותן הפעולות, אני לא יודע, זה כבר לא חשוב לי, חשוב לי שאני בפעולות האלו אגרום טוב לזולת לפי רצון שלו, לפי טובתו, לא לפי מה שנראה לי, שזה יהיה לטובתו או לא לטובתו, אלא שאני אשתדל להתלבש בו. ואיך בו, אם הוא אגואיסט אני אעשה לפי האגו שלו? אם אני מתנתק מהאגו שלי ומשתדל להתחבר לאגו שלו, זה כבר לא האגו, כלפי זה כבר יוצא ככוח השפעה, כוח האמונה, וכך אני עובר מהרצון לקבל לעצמי לרצון להשפיע לזולת. יש בזה הרבה הבחנות, אנחנו נצטרך להיכנס לזה וללמוד, להבין, להרגיש, להכיר, לטעום בזה טעמים שונים, זה כבר רוחניות.
זאת אומרת, השפעה לזולת לטובת הזולת, להתנתק מעצמו ולהתעלות מעל עצמו, זה כבר כוחות שהם ממש אמונה למעלה מהדעת. אנחנו נולדנו בצורה הפוכה, ויש לנו בתוך הדעת ורק בתוך הדעת מה שאנחנו מרגישים, זאת אומרת מה שאנחנו טועמים לטובת עצמנו, זה מתוק, זה טוב, ככה אנחנו נולדנו, ככה אנחנו בנויים, וזה [הצד] הטבעי שלנו, הרגשה וכוח ונטייה טבעית. אבל יחד עם זה, כאן אנחנו צריכים להפוך את היחס שלנו למציאות, ככה אנחנו עוברים מתוך הדעת לאמונה למעלה מהדעת. מתוך מה שטוב לי בכלים שלי, למה שטוב לזולת בכלים שלו, איך שאני מתאר את זה, ואז אני בזה מעלה את עצמי מהעולם הזה לעולם העליון, מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.
שאלה: מה הקשר בין חוק הערבות לאמונה למעלה מהדעת?
בלי להתחיל לקיים את חוק הערבות, אני לא ניגש לאמונה למעלה מהדעת. כי מה אומר חוק הערבות? אנחנו כולנו קשורים זה לזה, כדי להתקשר זה לזה עלי להרגיש את הזולת, במשהו להתלבש בו, לפחות בצורה חלקית. אני חייב לאחוז בו ושהוא יאחז בי, אחרת לא תהיה התקשרות, כמו בכל החומרים, כמו בכל התאים החיים. וכשאנחנו רוצים בצורה כזאת להתקשר, וזה מה שחוק התיקון מחייב אותנו, ובזה בעצם "ואהבת לרעך כמוך", אז חוק הערבות מדבר על זה, איך אנחנו נכללים זה מזה, איך אני יוצא מעצמי, במשהו לפחות, ונכלל בזולת. על ידי זה התאים, בכלל חומרים מתקשרים זה עם זה, וכך אנחנו צריכים לעשות בקשר בינינו בחברה האנושית. זה בעצם כל נושא התיקון שאנחנו צריכים לעבור בזמנים האלו, בזמננו, ברצוננו, במצבנו, וזה חוק הערבות.
התנאי להיות באמונה למעלה מהדעת, אפשר להגיד שזה המשך של חוק הערבות, תנאי לקיום חוק הערבות מצד אחד. מצד שני, כשאנחנו משתדלים איכשהו לגשת לחוק הערבות, אנחנו רואים שאני חייב להיות בהרגשת הזולת, ובהרגשת הזולת זה נקרא שאני מתעלה מעליי לרמה אחרת, לרמה של הבורא, כי זולת או בורא זה היינו הך. ולכן יוצא שאמונה למעלה מהדעת, היינו השפעה למעלה מכוח הקבלה שלי, מהרצון לקבל שלי, זה בעצם אותו קיום של חוק הערבות, אותו קיום של אהבת הזולת, אותו קיום של אהבת הבורא, והכול יחד.
רק יש שלבים עד כמה אנחנו צריכים להתקדם, באיזו הדרגה, כדי להכיר את החוקים האלה, לממש אותם בתוכנו, לייחד אותם, לייצב אותם, לכן אנחנו כך לומדים את זה כנושאים שונים. קודם לומדים את חוק הערבות, אחר כך "ואהבת לרעך כמוך", ואחר כך איך להתכלל זה בזה עוד יותר, עד שמגיעים לאמונה למעלה מהדעת, שזה נקרא שאנחנו רוצים להרגיש את הזולת לפחות כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו.
שאלה: מה התיקון הקרוב שלנו?
התיקון הקרוב שלנו זה שאנחנו מבינים שבלי התחברות בינינו, ואפילו שלא משיגים את ההתחברות, להבין שכל המטרה שלנו היא כך להתחבר בינינו, שכולנו נהיה קשרים יחד זה בזה ללא שום הבדל.
קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך "חוק הערבות" קטעים נבחרים, קטע מספר 6, מתוך רב"ש, אגרת ל"ד.
"כתוב "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם". כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום... הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה."
(הרב"ש. אגרת ל"ד)
אנחנו צריכים להבין שיש שתי צורות במציאות. מציאות העולם הזה שאנחנו נמצאים בה. אפשר להגיד שגם לא כל כך נמצאים בה כי אנחנו לא כל כך מודעים איפה אנחנו נמצאים, אנחנו לא מבינים מה מנהל אותנו, מה מזיז אותנו, מכוון אותנו, דוחף אותנו. זה כמו ילד קטן שהוא לא יודע איזה דחפים הוא מקבל ומאיפה, אלא רץ ועושה משהו שהטבע מחייב אותו, כך הטבע שלנו גם מחייב אותנו. לכן עוד צריכים להכיר את זה.
אבל את הטבע שלנו עד כמה הוא הפוך ורע ומה בדיוק העומק שלו, של הנושא הזה, אנחנו מתחילים להכיר כשאנחנו מתחילים לעבוד נגדו, כי כל עוד אנחנו נמצאים בו, אנחנו לא יכולים את זה לעשות. כשאנחנו משתדלים לצאת ממנו לעל מנת להשפיע, אז אנחנו מתחילים להכיר עד כמה הטבע הזה הוא נורא, וכמה שהעפר הזה, כמו שכתוב בזוהר ב"חזיון דר' חייא", "עפרא עפרא עד כמה אתה קשה"1. שהוא חשב, איך זה יכול להיות שרבי שמעון לא יצא מזה, כן יצא מזה. בכאלה קטעים אנחנו גם לומדים להכיר את העפר הזה "על מנת לקבל", שנקרא "עפר" מתוך זה שלא יכול לצאת ממנו שום דבר, שום תבואה לא יכולה לצאת. אז עד כמה שאנחנו משיגים את הדבר הרע, כנגד זה אנחנו יכולים להשיג את הדבר הטוב שבעל מנת להשפיע.
לכן כל העבודה שלנו, לפי המלצת המורים שלנו, היא דווקא להשתוקק לעל מנת להשפיע. ואז מתוך עד כמה שרוצים לעשות על מנת להשפיע, אנחנו נכיר כמה אנחנו לא מסוגלים, לא רוצים, לא מבינים איך זה על מנת להשפיע, ולפי זה אנחנו נכיר מה זה על מנת לקבל, אחרת לא. כך אנחנו משיגים "כיתרון אור מתוך החושך".
לכן כתוב, "ויעשו כולם כאגודה אחת", שאנחנו נתחבר עד כדי כך שיעשו לי מקדש. רצון אחד קדוש על מנת להשפיע זה נקרא "בית המקדש". כשהלבבות שלנו, הרצונות שלנו יהיו מחוברים יחד בעל מנת להשפיע זה לזה ומתוך כולנו לכוח העליון, לבורא, אז נקרא שאנחנו בונים את בית המקדש, בית של קדושה. זה לא שאנחנו בונים משהו מאבנים, מעצים, אלא אך ורק מתוך הלבבות שלנו, מתוך הנטיות שלנו להתחבר יחד כך שכולנו נעשה מבנה על מנת להשפיע זה לזה וזה לזה, כך שהבורא ככוח הכללי, הכולל, יכול להתלבש בזה ולהתגלות בנו.
שאלה: שאלה על המכאניקה של ההתקשרות. לדאוג לטובת החבר זה להתחבר לאגו שלו ולמלאות אותו? עם מה אני עובד?
זה לא חשוב. כשאתה נגיד מפרגן לחבר, אתה עושה לו טובות, אתה עושה לו הכול, הוא חבר בדרך ואתה עושה לו, אתה לא צריך לעשות כאן חשבון אם זה יהיה לטובת כוח ההשפעה שלו או כוח הקבלה שלו. אתה רוצה להביא לו מתנות, אתה רוצה להביא לו כל טוב, בשביל מה זה? כדי להיות מחובר אליו, כדי שיקבל אותך. אפשר להגיד שאתה בזה בעצם מנצל את החבר כדי לעשות כל מיני פעולות השפעה ולהיות קשור אליו. והחבר יעשה אותו דבר כלפיך, וכך כולם לכולם. אבל מה אתם רוצים? אתם רוצים על ידי זה לעשות פעולות השפעה כדי שבהתאם לפעולות ההשפעה, נטיות ההשפעה איש לרעהו, יתלבש בכם הכוח העליון, הכוח המשפיע. כמה שאתם נמצאים בנטייה כלפי החבר, כל אחד ואחד, אתה נותן לבורא הזדמנות להתלבש בכם, להתקרב לפחות.
תלמיד: לי אין חשבון במתנות, אני נותן את המתנות לחבר, וכמו שאמרת זה לא משנה אם זה לקבל או להשפיע, העיקר להיות כל הזמן בהשפעה כלפי חבר, לפי מה שאני מבין כרגע. כי השאלה מה זה לטובתו, אני אף פעם לא יודע מה זה לטובתו, אני מרגיש שאני יכול לעשות לו גם נזק.
לא. אתה רוצה לעזור לו במה שהוא חבר שלך. הוא חבר מפני שהוא רוצה להגיע להשפעה, רוצה להגיע להידמות לבורא. להידמות לבורא הוא יכול להגיע רק בתנאי שהוא מחובר איתך, מחובר אליך, אז אתה עושה לו כל מיני פעולות כאלה שעוזרות לו גם להיות מחובר אליך. ואז יוצא שהיחסים האלה ביניכם הופכים להיות כאלה שבהם מתלבש הבורא.
אתה רוצה לעשות לחבר כל מיני פעולות עזרה שיתקשר אליך, לאחרים ולבורא, שכולנו יחד נתקשר, כך שכוח השפעה ישרה, ימלא אותנו, כוח השפעה הדדי. בכוח ההשפעה ההדדי הזה אנחנו גם משתדלים, שזה כבר השלב הבא שהוא מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, רוצים להיות בכוח השפעה זה לזה כך שאפילו שזה נגד הטבע שלי, נגד הרצון שלי, נגד החשבון הטבעי שלי, אני בכל זאת משתדל להיות בהשפעה כלפי החברים. ואז אני נותן לבורא הזדמנות לאט לאט להאיר בקשר בינינו, מרחוק עדיין, אחר כך יותר ויותר קרוב.
לאט לאט, אל תקפצו, יש כאן הרבה דברים שאנחנו צריכים, כמה שאנחנו בהדרגה נממש אותם בינינו, אנחנו נבין מתוך המעשה על מה מדובר, ולא נעביר את זה לפלפולים על החיבור, אלא "ממעשיך הכרנוך".
שאלה: אם האדם רכש לעצמו את התכונה להיות ערב לכל אחד ואחד בקבוצה, למה הוא צריך גם את הדאגה של כולם כלפיו?
הוא לא יכול לעשות את זה חד סטרי, כי ההתקשרות היא כוללת, "אני לדודי ודודי לי". זה תמיד כך. כי אתה צריך להתכלל עם הרצונות שלהם כדי להשפיע להם, ואתה דואג שהם יתכללו בך ויעמדו בליבך, וזה חוק ההתקשרות, התקשרות הדדית. כמו ערבות, ערבות הדדית בינינו ובאותה מידה עם הבורא.
שאלה: איך האדם יכול לבדוק בתוכו ומחוצה לו האם הוא מתקדם לקראת השגת הערבות?
רק בתנאי שהוא יכול להשפיע למעלה מהאגו שלו, למרות האגו שלו, כנגד.
שאלה: כתוב במאמר ש"חיבור הלבבות בכדי שיהפכו לקבוצה אחת שתתקבל על ידי השכינה", מה זה המצב שהשכינה מקבלת אותנו?
כשאנחנו מרגישים שכוח ההשפעה הכללי ממלא אותנו. זה שאני מרגיש באיזו מידה את החברים שלי, הדאגה שלי כלפי כול המציאות, לפחות התעלות למעלה מהאגו, ואז אני מרגיש איך הכוח הכללי ממלא את כול המציאות. הבורא ממלא את כל המציאות. זה נקרא כבר איזה מין גילוי השכינה, באיזו צורת או אור החסדים או אפילו באיזו הארת חכמה.
שאלה: האם אני צריך להתכלל עם כל הרצונות האגואיסטיים של החבר?
אני לא צריך להתכלל עם הרצונות האגואיסטיים של חבר, הוא לא חבר שלי ברצונות האגואיסטיים שלו. חבר ממילה חיבור, קרוב, הוא חבר שלי בזה שאנחנו מכוונים לחיבור בינינו ועם הבורא, בכוח ההשפעה ההדדי בינינו ועם הבורא. בזה יש לנו קשר. אני לא מתחבר לאגו של החבר, אבל כדי להתקרב אליו, אני לוקח בחשבון את הנטיות שלו האגואיסטיות, ומזה אנחנו כבר מתחילים להתעלות.
שאלה: איך להעביר את הרצון להשפיע של העשירייה לרצון לקבל של האנושות?
עדיין אין לנו איך לצאת לאנושות כי אנחנו עדיין לא נמצאים בחיבור בינינו שנקרא "ערבות" או רצון להשפיע הדדי. אין דבר כזה. אנחנו יכולים לכתוב להם על העולם, איך העולם מתגלגל, מה קורה לו, מה יקרה לו, אבל לא שאנחנו כבר מתחילים להפיץ לו חוקים רוחניים, הם בכלל לא בזה.
גם אנחנו עוד לא מימשנו בתוכנו את חוק החיבור, להיות למעלה מהרצון לקבל שלנו, להתקשר על מנת להשפיע בינינו. עוד אין, אז למה אנחנו צריכים לדבר על מה שאנחנו בעצמנו עוד לא מבינים, לא יודעים, לא מממשים, איך אנחנו יכולים לצאת לקהל הרחב, זה לגמרי לא במקום.
שאלה: נניח שהשכינה מקבלת את "בני ברוך" ומתחילים לרקוד יחד, איך הבורא מתלבש ומתחבר עימה?
זה לא הולך בצורה כזאת. אנחנו מכינים את הכלי. אנחנו מכינים את הקשר בינינו, בין החברים בצורה הדדית, בצורה שמתקרבים, משלימים זה את זה, רוצים להיות מחוברים בלבבות. כול מה שקשור להשפעה, לאהבה בינינו ולאהבת הבורא. כשכל שתי האהבות האלו, בינינו ובינינו לבורא יתחברו יחד אז אנחנו נזכה שהבורא יתגלה. במידה שאני מגלה את לב החברים, במידה הזאת אני מסוגל להרגיש את הבורא בתוך הקשר בינינו. רק בהדרגה כזאת, בסדר כזה ולא אחר.
שאלה: האם "כאגודה אחת" זה כאשר אנחנו מופיעים כל העשירייה באותו הזמן באותו רצון?
כן. אם אתם מחברים את הרצונות שלכם אז אתם יכולים לעורר את הבורא.
תלמיד: אנחנו היום בשיא המליאה, בכל הכוח, בכל הרצון, עם כל הכוונה בעזרת ה' שאנחנו נתחבר.
כן, אני רואה שאתם עשירייה ממש שלמה. נקווה שאתם תצליחו כך להיות מחוברים בעזרה הדדית, בערבות הדדית וכך להיות מכוונים לבורא, בהחלט זה יקרה. תגלו את הבורא ששורה ביניכם.
שאלה: מה זה אומר שכשאתה נמצא בחושך, אז יאיר לך אור הבורא?
אני לא יכול להסביר לך את זה. תיכנסו לקשר ביניכם, תגלו שאתם לא מסוגלים להיות בקשר, תבקשו מהבורא שיקשור ביניכם ואתם תרגישו מה זה מהחושך להגיע לאור.
שאלה: אם אני לא מתחבר עם האגו של החבר אלא לוקח בחשבון רק את המגמה שלו, איך אני יכול למלא אותו?
אתה יכול למלאות את החבר בזה שאתה מוכן ללכת עימו בדרך למטרה המשותפת שלכם. אתה לא לוקח בחשבון את האגו שלו, אתה לוקח בחשבון את המטרה שלו ואיך אתם יחד רוצים להתעלות בנטייה זה לזה להיות מחוברים יחד, כל אחד למעלה מהאגו שלו ואתם רוצים לתת בזה דוגמה לשני איך עושים ולעזור, לתמוך. כמו אנשים שמטפסים על הר, כך עוזרים זה לזה.
תלמיד: לפעמים בכל מיני קורסים, אנחנו אומרים שצריך לקחת בחשבון את היחודיות של החבר בשביל שישמע אותך יותר טוב. כמה זה רלוונטי?
אני חושב שזו לא כל כך בעיה. אתם תתחילו להשתדל להתחבר כדי להיות דומים לבורא. אנחנו עוד מעט נלמד מה זה אמונה למעלה מהדעת, יהיה יותר ברור הקשרים שצריכים לקבוע בינינו, ואז תראו עד כמה אנחנו משתנים על ידי זה.
שאלה: בקטע כתוב, הבאתי את לשון המדרש בשביל שלא תחשוב שזה עניין של חסידות.
חסידות זה פשוט יחס יפה גשמי אחד לשני שלא מתכוון לעליית האדם לדרגה רוחנית. פשוט צריכים להיות טובים זה לזה, אבל לא להשגה רוחנית, למדרגות רוחניות. מדברים שם לפעמים, יש בזה בלבול גדול, אבל לנו זה לא חשוב.
תלמיד: הוא לא מתכוון למשחק?
הוא מתכוון לתלמידים שלו שחלק הגיעו מדת, מחסידות, מכל מיני דברים. לנו זה לא שייך, אל תתבלבלו.
שאלה: מה זה מאיר פעמיים ומאפיל פעמיים?
קריין: מקטע מס' 6. "כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם".
הוא אומר, "אימתי? בזמן שתהיו כולם כאגודה אחת".
תלמיד: למה פעמיים?
בדרך אנחנו עושים את זה. כי פעם אחת צריכים לשבור את הכלים ופעם שנייה לתקן את הכלים. כי "אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם כן נכשל בה", חייב לגלות עד כמה הוא לא מסוגל ואז הוא מבקש ומפעיל את כוח התפילה ואז מגיע מלמעלה כוח התיקון ומתקן לו את הכלי. לכן כך זה צריך להיות. כמו שאנחנו לומדים בשבירת הכלים, שבירת חטא עץ הדעת.
שאלה: אנחנו מדברים הרבה על הצורך להתחבר, לגלות את הבורא בינינו ולגלות את לבבות החברים. אבל באלו פעולות משותפות זה אמור להתרחש? איפה נקודת הריכוז של החיבור באמצע היום? הרי אנחנו לא מסוגלים להתחבר 24 שעות ביממה. צריכה להיות איזו נקודה קונקרטית של ריכוז.
מה זה נקרא ש"העשירייה התחברה"?
תלמיד: התאספנו כדי לגלות את הבורא, להתחבר, להתאחד. באיזו פעולה זה אמור להתרחש?
הפעולה שאתם מתחברים היא לא פעולה בשטח, זה לא בגופים שאתם יושבים יחד באיזו סעודה, בבית קפה ואתם שותים ואוכלים ומתחברים. זו פעולה שאתם מתחברים ברצונות. בגשמיות אני לא יודע מה קורה שם, אבל ברוחניות אתם משתדלים להתחבר ברצונות שלכם. אותו רצון משותף שאתם רוצים להתחבר אליו, אותו רצון אתם צריכים להמשיך כל הזמן. שכל הצורה הגשמית שעוברת על כולכם, על כל אחד בחיים הגשמיים שלו, היא לא תנתק אתכם זה מזה אלא כל הזמן אתם חושבים יחד על המטרה הרוחנית. ואם אתם לא יכולים, תתפללו לבורא שיעזור לכם להחזיק את עצמכם.
תלמיד: לדעתי זה אפשרי רק בגמר התיקון לחשוב 24 שעות על חיבור. אני מבין, שהמגמה צריכה להיות השתוקקות.
אתה תשתדל. לא אומרים שתוכל לבצע את זה, אבל תשתדל. ואם אתה לא יכול, תבקש מהבורא שיעשה לך. ודאי שאתה לא תוכל לעשות את זה, אפילו לא לשתי שניות, רק לשנייה אחת, בשנייה הבאה כבר זהו, זה ייעלם ממך, וזה בכוונה כדי שתפנה לבורא ותבקש ממנו שיחזיק אותך. אתה לא תצליח באף פעולה רוחנית לבד, רק אם הקבוצה והבורא עוזרים לך, ואז אתם יחד בונים את המצב הרוחני. אתה לבד אף פעם לא יכול. ולכן תשמע מה שאני אומר לך, אחרת ייקח לך שנים עד שתגלה שאתה לא מסוגל.
תלמיד: בהדדיות, באיזו תמונה זה אמור להתממש, בתפילה משותפת, בקריאה משותפת, בסדנה משותפת, במה הריכוז שלנו?
זה צריך להיות בנטיית הלבבות. שכל לב של כל אחד ואחד רוצה להתחבר עם הלבבות של החברים ושהבורא ימלא אותם, יחבר אותם.
תלמיד: אז אנחנו יושבים בשקט ומחכים?
אתם לא צריכים לשבת ולשתוק, כמו שאתה אומר, זה לא חשוב מה שאתם עושים, אתה יכול לעשות את העבודה שלך כשאתה נמצא בעבודה. אין קשר בין מה שאתה חושב ומה שאתה רוצה לבין הפעולות הגשמיות שאתה עושה. תחשוב מה שאמרתי, זה יחסוך לך המון זמן.
שאלה: שמעתי ממך מילים שנגעו בי, שהזולת והבורא זה היינו הך. יש משהו במילים האלה שלא ברור לי.
אין הבדל בין החבר והבורא, זה הכול משחק, שאם אני באמת מחובר לחבר, אני מחובר גם לבורא. אלא בסך הכול נותנים לי, בצורה "מכנית" מה שנקרא, בעולם הזה, להיות מחובר עם החברים, מפני שבינתיים אני לא יכול לגלות את החיבור הרוחני שלי עם הבורא. ואחר כך אני אראה שאין חברים, שזה הכול הבורא עושה כך את ההצגה כדי שתהיה לי הזדמנות להתחבר אליו.
תלמיד: מה ראשוני ביחס הזה? אני שומע משהו שזה כמו קיר הפוך לעשירייה, אני לא יודע מה קורה לי. זאת שאלה שאני לא מוצא לה מילים.
תקרא הרבה הרבה פסוקים שאנחנו לומדים, אפילו שאתה לא מבין אותם, אבל תקרא, כי יש בהם אור שישפיע עליך, ואז פתאום תתחיל להבין, אפילו שאתה לא מבין אלא סתם קורא. תנסה ותראה שזה ככה עובד.
שאלה: מה זה אומר להיות רגיש כלפי החברים במהלך השיעור, בשלושת השעות האלה? אני רואה איך הרגשות שלהם משתנים, למישהו קל, למישהו קשה, איך זה קורה? מה אני אמור לעשות עם התגובות האלה, האם אני צריך להשתמש בהן?
אתה צריך לעזור לחברים להיות יחד ברצון אחד, בכוונה אחת, שסוף סוף תתחברו עד כדי כך, שהבורא, כוח ההשפעה הכללי יתגלה בכם.
שאלה: בגלל שקשה לממש את הערבות, מה חסר לנו? האם יותר קל להוסיף משהו מצידנו או לצמצם משהו מצידנו?
מה שחסר לנו שאנחנו עדיין לא מרגישים שבלי תמיכה של כל החברה אנחנו לא יכולים להשיג את הבורא. אנחנו עדיין לא מבינים שהבורא זה כוח ההשפעה הכללי, והאם אנחנו משתוקקים אליו או אנחנו משתוקקים למשהו אחר.
שאלה: מה זה אומר שכולנו בעשירייה מתפללים לבורא כדי להשיג את זה שאנחנו מרגישים אחד את השני ולא רק כדי להחזיק מעמד?
זה יבוא אחר כך. כשהולכים ומתקדמים מתחילים לברר בדיוק בשביל מה אנחנו צריכים את זה וזה ישתנה.
שאלה: איך אנחנו נכללים זה מזה? דיברת על זה מקודם, איך אני מממש את הפעולה הזו?
על ידי זה שאנחנו כל הזמן רוצים את גילוי הבורא, ומדברים בינתיים, כי עד שלא נכללים יש לנו רק דיבור, מדברים בינינו שאנחנו יכולים להגיע לגילוי הבורא אך ורק כשאנחנו מחוברים, כשאנחנו נכללים, שאנחנו כמו באריגה, שיש מכונת אריגה שעושה שתי וערב, שהחוטים כך נכנסים זה בזה, זה מה שאנחנו רוצים שיקרה בינינו. שכל אחד נכנס בין האחרים, פעם למעלה, פעם למטה, פעם למעלה, פעם למטה, כמו באריגה, ככה אנחנו בונים את הקשר בינינו, וכך הבורא מתגלה.
שאלה: האם גילוי השכינה זה הבורא, או שזה עוד שלב בתהליך?
לא, יש הרבה שלבים בגילוי השכינה. כל הרוחניות, מאפס אפשר להגיד, מהדרגה הראשונה ועד 125, הכול בעצם זה גילוי השכינה. זה מצד אחד. מצד שני, יש בזה חסדים, חכמה, ג"ר, ז"ת, באיזו צורת הכלים, למעלה מטבור, למטה מטבור של הכלי הכללי. כרגע לא נלמד את זה.
קריין: קטע מס' 7, מתוך מאמר "מתן תורה" של בעל הסולם, אות ט"ז.
"אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצורכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצווה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחבריי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך". כי איך ייפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו.
ולפיכך, אחר שכל חבריי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה."
(בעל הסולם. "מתן תורה", אות ט"ז)
אולי נשמע שוב.
קריין: שוב.
"אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצורכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצווה "ואהבת לרעך כמוך".
איך אנחנו יכולים להגיע למצב כזה?
סדנה
איך אנחנו יכולים להגיע למצב שנרצה רק חיבור, עד כדי כך שכלום לא חשוב לי, רק שהחברים שלי כולם יתחברו יחד ויגיעו למצב שהבורא שורה בינינו?
איך אנחנו מגיעים לזה בפועל? מה אני צריך לעשות כדי שכולנו נתחבר כך שהבורא יתגלה בינינו? הבורא זה כוח השפעה, כוח אהבה, כוח החיבור.
*
קריין: ציטוט מספר 8, מתוך מאמר של הרב"ש, "בענין אהבת חברים".
"צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת.".
(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
וכנראה שזה כבר מספר לפי מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה עצמה, ממבנה הפרצוף שזה מהספר שצריך להיות, לא יותר ולא פחות. ולכן אם ישנה עשירייה והעשירייה עוסקת בחיבור ביניהם עד כדי כך שמגיעים לאהבה, "אהבה" זה נקרא התכללות כזאת שבאמת כל אחד מרגיש רצון של הזולת, של החבר, הוא כבר לא זולת, ואז מתוך זה נכללים זה מזה, אז בהתכללות ביניהם משיגים את הכוח העליון.
אנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה. אנחנו חייבים בכל האמצעים להגיע למצב שההתכללות הזאת היא תתקיים בינינו. כי גם בנו וגם בכל המציאות זה ככה. בדרגות דומם, צומח וחי זה קיים מצד הטבע. בדרגת המדבר זה חייב להיות אצלנו כך שאנחנו מממשים את זה. והגיע הזמן בהיסטוריה, בהתפתחות שלנו שאנחנו חייבים לממש.
אז מה הוא אומר? "צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו.". כל אחד מרגיש שחבר ככה מתייחס לעצמו, ליצר הרע שלו בשנאה ולחברים ברצון להתחבר איתם. "ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו.". מזה אנחנו נקבל כוח אחד מהשני. "נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת.". אז בטוח שהם יצליחו. אם כולנו נכללים מכולם, חברה כזאת הופכת להיות לחברה רוחנית. הבורא מתגלה בה, ואז יש השתוות הצורה במשהו בין החיבור ביניהם לבין הכוח העליון. כי הכוח העליון הוא כולו השפעה, והיחס שהם מייצבים ביניהם זה גם השפעה, לפחות במשהו., אחד חלקי מאה עשרים וחמש ואז מגיעים לדרגה הרוחנית הראשונה.
תלמיד: משהו לא מתיישב לי פה בעניין של השנאה העצמית, שהיא לא מתיישבת ודאי, עם אהבת רעך כמוך. אבל גם אם אני חלק מהאריג הזה שארגתי שדיברת עליו קודם, אז אם אני חלק מזה, ושונא את עצמי, זה כאילו חור שחור בתוך האריג.
אתה שונא את האגו שלך, את הרצון המקולקל שלך, ואוהב את הרצון להשפיע כמה שיש לך, אולי, ואת זה שאתה מזהה בחברים. זה הכול.
קריין: ציטוט מספר 9, מתוך מאמר של בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות".
"אי אפשר כלל שהתורה ומצוות יבואו לכלל קיום, אם לא בהשתתפות כל האומה. נמצא, שכל אחד נעשה מאליו ערב לחבירו. כלומר, שפורקי עול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתן, כי לא יוכלו להשתלם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתם בלי עזרתם. נמצא שאם חלק מהאומה חוטאים, הרי הם גורמים לשאר האומה לסבול בגללם.
וזה שכתוב במדרש: "ישראל אחד מהן חוטא וכולם מרגישים". והמשיל על זה רשב"י "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה, אמר להם, מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח? אמר לו שהמים עולים ומציפים עלינו את הספינה". היינו שמתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, הרי הם עושים במעשיהם גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוות על היכנם."
(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
כן. כך אנחנו, אם מסתכלים זה על זה, כך נתקדם.
שאלה: לא מובן לי האם אני אמור לצפות ליחס הדדי מהחברים או שאני אמור לפעול בלי לצפות לאהבה מצידם?
אם נקבע שאתה נמצא בעשירייה, אתה חייב במסגרת העשירייה לתת דוגמה לכולם, דוגמה של חיבור, דוגמה של אהבה, של מסירות כמה שאתה מסוגל, ואפילו מעבר לזה. אפילו שאין לך את זה, אתה צריך להפיץ ביניהם, להראות להם שכן, יש לי, כי על ידי זה אתה מדליק אותם.
שאלה: ואם אני מקבל יחס קר כמו שרב"ש מתייחס לזה לא פעם, הוא אומר שאהבת החברים היא לא בנויה על אהבה עצמית, אלא שאני אוהב את החברים ולא שהחברים יאהבו אותי?
אז בסדר. אז אם אתה מקבל מהם במקום זה דוגמה שלילית, אדרבא, עוד יותר תפעיל את עצמך לדוגמה טובה.
תלמיד: אז פה מה שלא מסתדר שכל הקטעים שאנחנו קוראים זה שבעצם צריכה להיות אהבה הדדית, ערבות הדדית.
חכה. בוא נגיע לזה. אבל קודם, מה שעכשיו תלוי בך, תעשה. תן להם דוגמה.
שאלה: איזו דוגמה של קשר טוב ואהבה אני יכול לתת לחברים אם בעשירייה יש חבר שקודח חור? אני לא מסוגל. אני אומר לכולם שאני לא רוצה לראות אותו בינינו, שאני רוצה שאנחנו נתחבר ביחד ונחליט מה לעשות עימו. ואני שומע שאתה אומר עכשיו על האהבה ומשהו טוב, אני לא יודע. אני פועל נכון או לא? ובנוסף לכך אני רוצה לראות שהעשירייה שלי גדלה.
אם החבר הזה הוא ממש כל הזמן מבטל את העשירייה, מבטל את החברה, מבטל את החיבור, אז אתם צריכים להפטר ממנו. כן. להראות לו שהוא לא נמצא בתוך עשירייה, לא נמצא בחברה. ולכן אין לכם ברירה, אלא אתם חייבים להרחיק אותו מהקבוצה.
שאלה: יש דוגמה אחרת. יש בעשירייה עשרה חברים ואני בטוח בכל אחד ואחד מהם. בדקתי את כולם, אני יודע שכל אחד משתדל מאוד. מה חסר לנו? מה במקרה הספציפי הזה אנחנו יכולים להוסיף? איפה יכולה להיות התוספת?
אני לא יודע. אתם צריכים לבדוק כל מה שדורשים מהקבוצה, ולבדוק את עצמכם, האם אתם כך עושים, ומה חסר אחרי כל זה? תפילה. אחרי זה תחסר לכם תפילה. אבל אחרי בירורים שאתם עושים בצורה רצינית, מה חסר? איזה ליקויים יש בקשר בינינו? איזה ליקויים יש בפנייה שלנו לעצמינו ולבורא? ואז תפילה. תנסו, אם אתם חושבים כך שאתם באמת בטוחים זה בזה, וכך חושבים, ודורכים יחד כך, אז אדרבא, בבקשה. זה מה שנשאר לכם.
שאלה: האם הבירור הנכון לחיבור בעשירייה נעשה בין חברי העשירייה או עם עצמי בתפילה לבורא?
הבירור הנכון צריך להיות בין חברי העשירייה, ואחר כך בין כל החברים של העשירייה, בפניה מהמניין הזה לבורא.
שאלה: בשביל להעלות תפילה אני צריך לאסוף את החסרונות של החברים, מה זה אומר "לאסוף"?
שאתה מרגיש בלב שלך עד כמה שהם משתוקקים לחיבור ושהבורא יתגלה ביניהם בצורת החיבור, בצורת ההשפעה ההדדית, בצורת כוח ההשפעה, כוח האהבה ההדדית, אתם בינתיים מצפים שהבורא יתגלה שזה יהיה כוח שאנחנו נדע, נבין, נרכוש, וכאן זה אחרת. בזה שהבורא מתגלה אתם מרגישים רק עד כמה שאתם נמצאים בהשפעה הדדית, באהבה הדדית, בחיבור הדדי. הבורא בא כדי לחזק את הערבות.
שאלה: בסוף כתוב שבגלל שהחוטאים יוצרים חומה של ברזל ולא מאפשרים להתקדם ברוחניות, אני מבין שהפעולות של האחד משפיעות על הכלל. מהי חומת הברזל הזו שעליה הוא מדבר?
את זה אנחנו מגלים בינינו ואחר כך בינינו, בין כולנו לבורא. זה אותו כוח הצמצום נניח, יש הרבה מדרגות בחומה הזאת. חומת הברזל זה שברצון האגואיסטי לא אני ולא אנחנו מסוגלים להתחבר ולהרגיש את כוח החיבור העליון שזה הבורא.
שאלה: מה ההבדל בין שש מאות אלף, העשירייה והאומה, קראנו על שלושה חלקים?
לא חשוב, העיקר חיבור וברוחניות אין יותר ואין פחות מעשירייה, זה כך נראה לעינינו שאנחנו כאלו, עשרה או מאה או בכלל לא יודע כמה, שמונה מיליארד, אבל באמת אנחנו סך הכול עשרה. כך לומדים גם בחכמת הקבלה.
שאלה: יוצא שכל אחד אחראי על החבר שלו, אז איך אני צריך לפנות לחבר שנראה לי שהוא מזלזל שהוא לא לוקח את זה ברצינות, בעיניי כך נראה לי?
דווקא מתוך זה שאתה אחראי עליו, אז אתה פונה אליו ורוצה לעזור לו, לעורר אותו, דווקא מכוח הערבות.
שאלה: מה אפשר לעשות בצורה פרקטית כדי לקבל את הכוח לאהוב מהלב את הזולת?
תעשו כל מיני תרגילים בצורה פרקטית במשך היום, תעשו. אתם לא צריכים להסתיר את זה האחד מהשני, אלא תעשו התקרבות אחד לשני, עד כמה שאתם אוהבים זה את זה מפני שהאחד ללא השני לא מגיעים לכוח ההשפעה הכללי שזה הבורא.
שאלה: איזה פעולות צריך לעשות כדי להשתחרר מהפחדים בחברה ולהגיע למצב של ואהבת לרעך כמוך?
את כל הפעולות, רק לעשות אותן בפועל, לדבר, לעשות ואז תשתחררו מכל הפחדים ש[בגללם] אתם מפחדים להתקרב זה לזה.
שאלה: המקום הריק הזה בתוכי שאני צריך לעקור מהאגו שלי, הוא אף פעם לא נשאר ריק, תמיד האגו ממלא את המקום הזה עם עוד אשפה, ואין לי מקום להכניס לשם את הרצונות של החברים, אז איך אני יכול לסגור את המכניזם הזה וליצור מכניזם חדש שמכניס את הרצונות של החברים שלי?
אל תתעסק באגו שלך כי בזה לא תצליח אף פעם, אתה פשוט תלך לחיבור עם החברים, זהו. בלי לחשוב רגע אחד על האגו שלך, על מה שיש בך בפנים, אני לא חושב על זה, אני חושב רק על החיבור עם החברים זהו. כי בלהתעסק באגו אף פעם לא תצליח.
שאלה: בכנס ראיתי אמצעים טובים, הייתה אפשרות לגלות את הלבבות של החברים. זה מתגלה בזמן שאנחנו שרים יחד, האם אפשר להשתמש באמצעי הנפלא הזה, שירים יותר לחיבור?
בבקשה, תעשו אני לא מתנגד, כן. גם עכשיו.
(סוף השיעור)
-
"עפר עפר, כמה אתה קשה עורף" ("הקדמת ספר הזוהר", "החיזיון של רבי חייא")↩