שיעור בוקר04.03.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הקלדת שיעור בוקר 04.03.19

הכנה לכנס

שאלה: דיווח קצר, רק אתמול התחלנו ממש לעבוד על הכנס. נכון לעכשיו הכנו לו"ז ראשוני, ועכשיו אנחנו מבררים איך הוא מסתדר עם חג הפורים ומנסים לתאם כך שהוא יתקיים בזמן הכי מתאים לכל החברים בכל הכלי העולמי. מהיום ואילך מתחיל לעבוד "צוות ערבות", היום מוסקבה תתחיל את זה מ-17:45-18:00. בנוסף אנחנו בונים את הצ'טים שבהם נדון בהכנות. יש לנו שני מנהלים שהקבוצה בחרה, ולאד ואני.

מבחינת התוכן עד כמה הכנס הזה צריך לכלול את הכנס שעבר, את פורים ואת הכנס שיבוא אחריו בארצות הברית?

זה בעצם כנס של יום אחד, כך אני מבין. אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את פורים כנושא וללמוד אותו טוב טוב, וודאי שבהתאם לעבודה הרוחנית שלנו. זה נושא מאוד מיוחד, מאוד רחב, מאוד יפה, ששייך לגמר התיקון, לגילוי של כול ההבחנות, כשסוף סוף מגיעים לתיקונים שלהן. לא יהיה לנו יותר מה לעשות. אם אנחנו נתחיל בכנס הזה למשוך את מה שאנחנו לומדים עכשיו בהקדמה לתע"ס זה יהיה קשה מאוד. יכול להיות, אני לא יודע, לא נראה לי, שאחר כך בכנסים הבאים במקסיקו וארצות הברית נלמד משהו מהקדמה לתע"ס, לא בטוח שהקהל מוכן לזה.

אבל יש לנו עוד זמן, נתקדם ונראה. בהתחלה חשבתי שבכנס הווירטואלי נעבור על חלק מההקדמה לתע"ס, בכנס ארצות הברית עוד חלק מהקדמה לתע"ס ואז כשנגמור אותה כבר נוכל אפילו לחזור עליה בקיצור. ולראות את הנקודות, איך אנחנו מתקדמים משלב לשלב לפי ההקדמה. מה האדם צריך לעשות, מה הקבוצה צריכה לעשות בכל הדרך שאנחנו עושים, איך צריכים לפסוע. אבל אם אתם מסכימים, הייתי מקבל את פורים כנושא. או את ההקדמה לתע"ס, למרות שאני לא רואה איך נוכל לקחת חלק ממנה וללמוד. מה שאתם תחשבו.

מי חושב, אם בכלל מישהו חושב משהו, איך לבנות את כנס הווירטואלי בעוד שבועיים וחצי, איך אנחנו בונים אותו? הוא בסך הכול כנס של יום אחד. או שיכול להיות גם ערב לפני, והבוקר שאחריו, אבל סך הכול זה יום אחד. מה אנחנו עושים? או שאנחנו עושים איזו חזרה מיוחדת מאוד על כל ההקדמה לתע"ס או שאנחנו לומדים את פורים, על פורים גם כך נצטרך ללמוד, כי הכנס יוצא מיד אחרי פורים, פורים יוצא ביום חמישי, והכנס בשבת וראשון.

אז מה אתם חושבים, חבר'ה אתם משתתפים איתי או לא? מי בעד לעשות את הכנס ווירטואלי על פורים? או שיותר טוב בכל זאת לעשות בו חזרה קצרה מיוצבת נכון של ההקדמה לתע"ס? בכל זאת יש פחות ידיים מקודם, זאת אומרת שיותר בעד פורים.

תלמיד: אולי אפשר יחד עם זה שהכנס בכל זאת יהיה מעין הכנה לשבוע בצפון ודרום אמריקה, במשהו, שיעזור לנו לברר תחת האווירה של פורים, וקצת להכין את כולם. כי יש הרבה דברים שיקרו, יהיה גם פסח באמצע, אז יהיה טוב אם הכנס הזה יכין אותנו גם לכנסים שיבואו אחריו במשהו.

במה? כל מה שאתה אומר זה מאוד יפה, אבל מה תכלס? מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני לא ממליץ, רק אתמול התחלנו לברר את זה, אתמול הייתה פגישה ראשונה של צפון אמריקה, השבוע תהייה פגישה של צפון ודרום אמריקה ביחד ואני מקווה שאולי גם קייב יכנסו לתוך הדיון ונעשה מהלך של תחנות.

תחנות כאלה.

תלמיד: כן, שבמשהו הכול יתחבר.

אני אשמח. בבקשה. יש לנו גם את פסח באמצע, ואני שומע מהרבה מקומות בעולם שחברים משתוקקים לבוא אלינו לשבוע של פסח. מי לא עובד בשבוע פסח? אה יש כאלה שלא עובדים. בסדר, כי בפסח יהיו שיעורים נרחבים יותר בערב, עם סעודות בערב כמו שמקובל אצלנו, כל ערב תהיה סעודה?

תלמיד: כל ערב יהיה שיעור ואחריו סעודה, ברור, יש לו"ז צפוף.

לו"ז צפוף. יופי. אז רק צריכים למלאות אותו בתוכן.

תלמיד: יש לנו חיים, אי אפשר להתנתק מהם, החיים שלנו עכשיו זו הכניסה לתוך הקדמה לתע"ס לעומק. בכנס בדרך כלל זה זמן של בירורים הרבה יותר לעומק, אתה שואל שאלות בתוך שאלות, ואני חושב שזה יהיה פספוס מאוד גדול אם לא נעשה בכנס הזה סיכום, ריכוז של ההקדמה לתע"ס.

במקום פורים?

תלמיד: במקום פורים. את פורים נעשה יומיים קודם.

אני לא יודע, לפי מה שאני מרגיש, את ההקדמה לתע"ס קולטים בצורה מאוד מגוונת, מאוד חלקית. חלק מהקהל כן קולט, חלק מהקהל עדיין לא. אני יודע על עצמי שהדבר הזה לוקח זמן ואומנם שעברתי את ההקדמה הזאת, אולי שלושים פעם יש לי עדיין כל פעם חדשות משם וזה לא נגמר, ויגמר בגמר התיקון בטוח.

זאת אומרת אני מוכן לסבול שאנשים לא מבינים בגלל שגם אני מהם, גם אני לא מבין. לעשות כנס מתוך הקדמה לתע"ס, זה לקחת נניח את שלושים הסעיפים הראשונים ולעבור אותם, שם זו עוד לא בעיה. אבל יש שם גם דברים שלא שייכים לקהל הרחב. מדובר שם האם מותר ללמוד, האם אסור ללמוד, מי בכלל היום מתחשב בזה? האם חמש שנים, האם שלוש שנים כדאי לי לבזבז באיזו תורה, באיזו גמרא ורק אחר כך לעבור לספרי קבלה? השאלות האלה לא רלוונטיות היום.

אם הייתי כותב כמו שסנקה דוחף אותי לכתוב רומן, אז לא הייתי כותב על זה, אלא הייתי מוותר לפחות על עשרים או כמה סעיפים. הייתי מתחיל מי"ז "ולפיכך מתחייב הלומד בתוך הלימוד", או כמה שלבים לפני זה, ואת השלבים הראשונים הייתי זורק. וגם את הברור מלא לשמה, לשמה. צריך לברר אם הדברים האלה, עד כמה הם מתאימים לקהל הרחב שלנו, אני לא יודע.

תלמיד: א' בכנס הזה אין קהל רחב, בכנס הזה יהיו אנשים שנמצאים איתנו יום יום, וגם אם הם לא רואים שיעור בשידור ישיר הם שומעים אותו במשך היום. אלו אנשים שחיים את החיים של הארגון. ולעשות כנס שהוא מלאכותי כי בדיוק הוא נופל על פורים בדיוק, אני אומר את דעתי.

פורים זה לא מלאכותי, פורים זו הכנה לתיקונים, הוא כולל את כל התיקונים, מרדכי ואסתר, זאת אומרת בינה ומלכות, כתר, קליפות ובירורים כאלו, זה תהליך שרק בסוף כולו מתברר. אני לא יודע, לי נראה שיש כאן די הרבה לפתוח. שיהיה בכל זאת משהו ששייך לגמר התיקון. אנחנו לא נדבר על המגילה עצמה, אלא נדבר על המעשה של גמר התיקון, איך זה שממש בגמר התיקון, תראה מה שמתברר עדיין ולא ברור, הקליפה הכי גדולה, כל הקשר שלה עם הקדושה ואיך זה עובר דרך אותו המלך ומלכה, ואיך הם לא מסוגלים לבטא את עצמם אלא רק על ידי הקליפות. אני לא יודע, גם זה לא פשוט.

שאלה: אז למה לא להכניס את פורים לתוך ההקדמה לתע"ס? כתוב בה על הסתר פנים, הסתר אחד.

ההקדמה לתע"ס כוללת את הכול, אבל זה עוד לא בשבילנו. מה אתם רוצים? אני רואה כשאנחנו קוראים, האנשים ובצדק, עדיין לא קולטים, אולי אחוז או שניים מתוך מאה, ככה זה לאט לאט.

שאלה: קודם כל יש לנו עוד כעשרים שיעורים עד שנגיע לכנס, עד הכנס אנחנו עוד נתקדם בהקדמה, נעבור בה עוד חלקים. פורים עצמו יוצא רביעי חמישי, אז בטוח שברביעי וחמישי נלמד על פורים, ואולי גם יום לפני, ויום אחרי.

אין לנו בעיה ללמוד על פורים בלי הכנס, זה ברור.

תלמיד: אבל מה שמיוחד, נניח עכשיו אנחנו עוברים על ההקדמה, אז אנחנו עוברים אותה. אבל בכנס אתה בטוח תכניס גם סדנאות. אז אם נעבור את ההקדמה וגם תכניס לנו סדנאות על ההקדמה, זה בכלל יהיה משהו עוד יותר חדש וכך נוכל להיכנס עוד פנימה לתוך ההקדמה, שזה משהו שלא עשינו קודם.

בסדר. טוב.

שאלה: לגבי הלו"ז, היינו מאוד רוצים לכלול את כל החברים, כולל צפון אמריקה ואירופה, אולי צריך לייחס לכך יותר חשיבות, להקדיש לזה יותר תשומת לב, אנחנו יכולים לתפוס יותר מהיום השישי או להתחיל מיום ראשון, אבל אז אנחנו לא נופלים על החברים מישראל שאצלם זה יום עבודה.

זו לא שאלה אליי. לכן שלחתי לך מכתב ואמרתי להיות בקשר עם צפון אמריקה, עם ישראל ועם רוסיה, שלוש נקודות, ואז תבחרו מה בסך הכול הלו"ז האופטימאלי. ואני מצטרף, אני לא קובע, זה הכול, תעשו, תבחרו, יש כאן אפשרות להתכתב ולדעת.

תלמיד: אני חושב שהכנסים הווירטואליים האלה מצטלמים מאוד טוב, הם יכולים להיות חלון ראווה ממש טוב לכלי העולמי, רואים שם את כולם. צריך פשוט לפרסם את זה, התוכן צריך להיות בעיקר חיבור, אבל זה צריך להיות מפורסם בכל מקום.

פחות למדני ועמוק כמו ההקדמה לתע"ס, ויותר חיבור. יפה מאוד, ניקח את זה בחשבון, אז אנחנו כנראה לרגע זה עוזבים את ההקדמה לתע"ס מנושא הכנס, ואולי רק בפורים נוכל להכניס את זה לחיבור, נראה, את זה אני לא יודע. נושא החיבור הוא העיקר.

שאלה: למה לא לשלב בין שניהם?

אפשר לשלב הכול, הכול נושא אחד, את זה אנחנו יודעים.

תלמיד: אבל יש הרבה שיעורים בכנס, למה לא לעשות גם פורים וגם הקדמה לתע"ס?

לא, אני עדיין לא מתאר איך לעשות את זה. יש לפניי מסה של אנשים, מה אתם מדברים? אני יכול ודאי לדבר כל שיעור על משהו אחר לגמרי, אבל מה ייצא מזה? אני צריך בכל זאת לראות שהקהל על ידי זה יוצא עם הבנה ושמחה ובמצב מאורגן יותר, שהוא מרגיש מה הוא קיבל על ידי החיבור, מה הוא הבין על ידי הלימוד, שיהיה לו מילוי מכל הצדדים.

אני לא יכול ללכת לפי כמה חכמים כאלה שיושבים כאן. לכן לפי מה שלמדתי מההקדמה לתע"ס, אני יודע עד כמה זה בכל זאת חומר קשה לקליטה, עד כמה הוא נכנס לאט, במשך שנים, שנים. מרגע שהתחלתי לקרוא אותו ועד שהתחלתי להבין אותו, עברו עשר שנים, עד שהתחלתי קצת להשיג אותו עברו עוד חמש שנים, לא יודע כמה, ממש. זה תלוי על מה אתה מדבר, על איזו רצינות ספיגה. אנחנו יכולים לקחת משם חלק ולהעביר אותו, אבל שהחלק הזה יהיה מובן לכל הקהל שלנו.

תלמיד: אם היית מתמקד רק באות י"ז, לא כל הכנס, נניח היית נותן שיעור אחד על אות י"ז, על העיקרון הזה של להתחייב לפני הלימוד והכול, ובכל השאר תלך לחיבור, לפורים, לאן שצריך ללכת. לא לוותר על הצבע והעומק שיש בהקדמה.

כן, זה נכון, אני שמח שתפסתם לפחות שזה באמת כולל הכל, רומן על כל החיים שלנו, סאגה.

תלמיד: יש נושא שיכול להשתלב גם בלימוד על פורים, ואני חושב שיכול להתאים דווקא לכנס בינלאומי, שזה בעצם תפקיד בני ברוך כלפי העולם. אפשר להכניס ולחבר אותו לתוך חומר לימוד ולתוך השיחות והסדנאות שלנו, כי צריך להעלות את המודעות לזה, אני לא בטוח שכולנו מרגישים שזה מספיק.

כן. זה נכון. על זה אנחנו לא עובדים. זאת אומרת, נזכרים, ושוב עוזבים, זו בעיה. דיברנו על זה עם כל מיני אנשים, והכול בורח תמיד. זה עוצר אותנו מאוד. לא דאגה לחיבור פנימי, אלא דאגה לחיצוני, זה מה שיציל אותנו. לקבל חן בעיני ה' נוכל אך ורק אם נפנה לקהל החיצוני. אך ורק. אם נתרכז בפנים זה אגואיסטי. אם נתרחב החוצה דווקא, זה נקרא השפעה.

שאלה: הצעה לנושא הכנס, אם אנחנו מדברים על פורים אז היינו יכולים לעשות כנס של התקפה. כלומר, אנחנו מדברים על כך שאת גמר התיקון אנחנו יכולים להשיג בכל רגע, וכל רגע זאת הזדמנות לעלות למצב הסופי הגבוה ביותר, אז אולי אנחנו יכולים להתרכז בזה שיש לנו התקפה ליום אחד, נניח משישי בערב עד שבת, והשאלה עצמה לגבי ההתקפה ואיך מתוך ההתקפה אנחנו יכולים לעלות למצב הגבוה ביותר כדי לא לחכות למחר אלא היום אנחנו שמים לעצמנו כזאת משימה?

שוב אני אומר, יש קהל צפון אמריקאי, ישראלי ורוסי, בבקשה תפנו אליהם, תדברו ביניכם ומה שתחליטו, תחליטו. אני לא רוצה להיות שייך לכל זה. אני רק המבצע של מה שתגידו לי. אני המבצע. אבל אני מבקש שתהיה החלטה ברורה עד סוף השבוע, שנוכל להכין את החומר, לרכז. אני מתייחס להכנה כחשובה מאוד. נראה לכם שאני יכול לרדת כמו לשיעור בוקר ולהתחיל הכול? לא. גם לשיעור בוקר אני לא יורד בצורה כזאת. אם אני לא מרגיש חרדה לפני השיעור, זה לא טוב לי. אני צריך להיות בחרדה, באחריות, מה אני אספר, מה אני אתן, אתם לא מרגישים שכשאני בא, אני לא בא רדום.

אני מבקש, תבינו שרוחניות מתחילה מזה. לכן הכנה לכנס יחד עם שיעורים יומיומיים צריכה להיות באחריות ובחרדה ובדאגה. זו הכנת הכלי. אז תדאגו לזה.

תלמיד: אני רוצה להגיד שלכנסים הווירטואליים מוזמנים הרבה מאור חברים חדשים. זו הזדמנות נפלאה עכשיו לקרב את כולם. הרבה חברים חדשים לומדים בקמפוס. צריך גם לחשוב.

שהנושא יהיה מתאים להם. תחשבו.

תלמיד: למשל לדבר על תפקיד בני ברוך בעולם, שזה מאוד חזק.

בסדר גמור. תדאג שזה יהיה שם גם.

תלמיד: בעניין החברים החדשים הרבים שמגיעים, אני חושב להמשיך את מה שאמרו על הפצה, שזו הזדמנות, הרבה אנשים לא מעיזים להגיע פיזית, אפשר למתג את זה כנקודה להצצה על בני ברוך ועל מה שקורה פה. שהלינק הזה יהיה מפורסם בכל מקום.

אתה אחראי על פרסום הלינק?

תלמיד: אני אשמח להצטרף לזה, אבל אין לי ניסיון.

טוב. זה חשוב. מזה שאני ואתה מדברים, לא יקרה שום דבר, כי לא אני ולא אתה יודעים לעשות את זה. [נמצא] אחראי.

תלמיד: אתמול מאוד ביקשנו לקחת חלק בצוות ההכנה והיום לפי בקשת קייב נפנה לכל הקבוצות שלנו בכל העולם עם שאלות לגבי התוכן לכנס והזמנים המתאימים, כדי לקבל תמונה שלמה מכל החברים ובהתאם לזה כבר נציג את זה תוך יום יומיים.

יפה. אני שמח מאוד שמוסקבה איתנו, ושמוסקבה וקייב עובדים יחד. מצוין.

שאלה: לפעמים אני שומע שהכי חשוב זה החיבור בינינו ולפעמים אני שומע שהכי חשוב זה לצאת החוצה.

כן.

תלמיד: אז עכשיו יותר חשוב לצאת החוצה או שפשוט השמיעה שלי מקולקלת?

הכי חשוב להגיע לדבקות בבורא. זאת מטרת הבריאה.

שאלה: למה אני שומע פעם יותר דגש על זה ופעם יותר דגש על זה, זו תנועה?

זו לא תנועה. בגלל שאתה לא יכול לשמוע על כל הדברים בצורה עגולה, [כי] הכלי שלך הוא לא בהשפעה אלא בקבלה, ולכן אתה לא יכול לקשור את כל הדברים האלה במכלול אחד, כי האגו לא רוצה, לא יכול, לא מסוגל את זה לעשות. הוא תמיד בוחר במה שנראה לו עכשיו חשוב, לפי הכלי שעכשיו מדבר בו.

אין עדיין כלי אינטגראלי, ולכן אתה לא יכול לקשור שאנחנו צריכים להיות קשורים בינינו, ודרכנו לבורא, ומתוכנו גם לקהל החיצון, ולקבל ממנו חסרונות [שיהיו] אלה כמו החסרונות שלנו. ולהעלות את החסרונות האלו דרך הכלי שלנו, דרך העשירייה שוב לבורא, ולקבל מהבורא את התגובה, ושוב ושוב. וככה להיות כל הזמן במעבר.

להעביר חסרונות מהקהל דרכנו לבורא ולהביא את המילוי מהבורא דרכנו לקהל. אז גם הבורא ישנו מצד אחד והקהל מהצד השני ואנחנו באמצע.

תלמיד: מה חשוב?

תלוי באיזה פעולה בעת הזו אתה נמצא. כדי לא לפספס כלום צריכים לחלק את העבודה, שהקבוצה מתעסקת בקשר עם הבורא מצד אחד על ידי הליכוד שלה, והקבוצה מתפזרת מהצד השני לכל האנושות כדי לכלול מהם את החסרונות, כדי להשפיע להם. גם זה וגם זה.

תלמיד: הרבה פעמים דווקא בתוך עבודת ההפצה אתה מרגיש צורך בחיבור.

נכון. זה נקרא שאתה צריך לקבל מהם חיסרון ודרכך להעביר את זה לבורא. דווקא על החיסרון הזה אתה צריך לעבוד, כי החיסרון שלך יהיה חיסרון אגואיסטי.

אם החיסרון שלך הוא יהיה כדי לממש את החיסרון של הקהל, אז זה טוב. אין עבודה יותר נקייה, מאשר אם אתה נכלל עם הצרות שיש ממש בחוץ, בכל העולם, ואתה מקבל אותן, סופג אותן שזה שלך ואותן אתה מעלה לבורא ואומר "את זה תעשה, אני לא רוצה ממך יותר כלום. אבל את זה אתה חייב לעשות". ואתה מתפלל ומבקש עבור הזולת. זה כל כך נקי וכל כך טוב. ואם אתה אפילו בזה תדרוש מהבורא, הוא ישמח. כי אתה נמצא בזה באמת בהשפעה. זה נקרא "נצחוני בני"¹.

שאלה: דיווח על ההתקדמות לקראת הכנס באמריקה הלטינית במונטריי, 17, 18, 19 במאי. כבר חתמנו על המקום, מלון במרכז מונטריי, שיש בו אולם לשלוש מאות איש. יש עוד אולם קרוב עבור הארוחות ויהיה מקום גם לילדים. אנחנו מקיימים את ההתחייבות שלנו שהכנס מאורגן על ידי כל הכלי הדרום אמריקאי.

את הציוד חלק לוקחים מפתח תקוה, חלק אנחנו שוכרים, אבל זה בטיפול.

(דיווח מניו יורק)

תלמיד: יש שיתוף פעולה מדהים עם המחלקה האנגלית, ואנחנו עובדים שיהיה כנס אחד, גם בתוכן, גם בלוגיסטיקה, בכל הדברים שאפשר, וזה באמת מורגש כשינוי גדול וזכות גדולה לכל הצוותים.

נקווה שכך נמשיך.

רק כמה שיותר מהר לקבל החלטה על הכנס הווירטואלי שלנו, ולהכין חומר. אני לא יודע, מה שתרצו. אבל באמת צריכים לקבל דיווח עד כמה לכנס הווירטואלי הזה מצטרפים אנשים שלא נמצאים איתנו יומיום בשיעורי בוקר, יש כאלה הרבה, ואז כדאי לנו, אם כך, להרחיב את נושא הכנס שיהיה יותר מתאים להם.

תלמיד: אנחנו רוצים לעשות לתלמידים שלנו וגם למשתתפי הכנס, אירוע של חגיגה של פורים. להזמין אותם לכאן ביום חמישי, שזה יוצא יומיים אחרי פורים, ולעשות להם איזה אירוע.

לא אחרי, לפני.

תלמיד: לפני, כן. אירוע שמתאים ממש לתלמידים ולחדשים, שמיוחד להם.

בכל השפות הכוונה?

תלמיד: לא, חשבנו לעשות פה בארץ, לתלמידים שלנו, גם דוברי הרוסית.

אנחנו מדברים על כנס ווירטואלי, אני מתכוון שהוא כנס לכולם.

תלמיד: לכן אנחנו מעדיפים להזמין אותם לאירוע הזה ולמקד אותם שהם יגיעו לכאן. כמובן שנקודות שבלב, תלמידים שהם טיפה מתקדמים, אותם נשמח להזמין לכנס הווירטואלי.

הבנתי, טוב.

מי יכול להגיד עם מה אנחנו עוזבים את השיעור ומה אנחנו עושים במשך היום? תנו לנו כיוון.

תלמיד: אנחנו יוצאים עם זה שכל רגע הוא הזדמנות לפנות לבורא.

זאת אומרת שכל בעיה, צרה או שמחה, לא חשוב מה, אנחנו לא שמים לב לזה, לנושא עצמו, אלא להזדמנות לפנות לבורא, כשהנושא עצמו הוא מעורר. הייתה לו הזדמנות לעורר את זה מצד הטוב, מצד הרע נגיד, כביכול טוב או רע, אבל אצלנו זה תמיד טוב מפני שאנחנו על ידי זה מתעוררים אליו. אז בשמחה בכל דבר, אם אנחנו נזכרים בו, כבר אין רע.

תלמיד: לחזק את הסביבה בדעה הזו שהכול זה הזדמנויות לפנות לבורא. זו ההכנה הטובה ביותר והיחידה שצריך להתמקד בה.

שכל עשירייה צריכה לעורר את עצמה. ואיך אנחנו אולי נדאג שכל העשיריות יעוררו זו את זו? לפחות פעם אחת ביום, איכשהו. שיהיה מורגש שיש קצת תחרות, קצת קנאה, כל מיני כאלו דברים שיכולים לעורר קצת יותר אקשן בכל עשירייה, גירוי, לפנות לבורא, להתחבר בינינו, שאנחנו לא נהיה כמו האחרים, קצת יותר, לא בפיגור. איך אתה חושב שאפשר להשתמש בכל מיני אמצעים כאלה?

תלמיד: אפשר לפתוח זום שאליו יכולות להצטרף עשיריות, וכמו שעשינו לא פעם וזה היה מוצלח, באירועים מיוחדים, כל עשירייה מקבלת עשר דקות, רבע שעה, ואז היא באה ובעצם מעבירה את התוכן כמו ישיבת חברים מתמשכת. רק להיום לעשות יום מיוחד כזה של התקפה בפנייה לבורא.

אולי יותר טוב לעשות את זה בכתיבה, שכל אחד יכול להיכנס לשם ולראות. מכל עשירייה לא יותר ממשפט או שניים, אולי כך.

תנסו, זה מאד חשוב. שתהיה גם איזו תחרות, איזה חיכוך בין העשיריות, שעל ידי זה נוכל קצת יותר להתעורר.

קריין: הודעה לסיום. הנכם מוזמנים לצפות הערב בשעה 17:30 בשיעור זוהר בשידור חי עם הרב לייטמן באתר "סביבה טובה".

בהתאם לזה אני עוד רוצה לשאול, אנחנו עוד מעט מסיימים את הזוהר, את כל הסדרה. מה אתם רוצים שאחר כך נלמד בערב? אני שואל בדרך כלל מאלו שבאים או מתכוונים לבוא. מה נלמד? יש לנו בכל זאת בערב שעה וחצי לימוד. לא נוותר עליו, אפילו שמסיימים את הזוהר, מה נעשה? יכול להיות ש"תיקוני הזוהר" יהיו מוכנים, שאנחנו נעשה את זה איכשהו, נראה, רצוי. אחר כך מה?

תלמיד: "עץ חיים" או תע"ס.

"עץ חיים" או תע"ס. להתחיל "עץ חיים", אני לא יודע, אולי זה ימשוך אנשים. או להתחיל תע"ס מהתחלה ועד הסוף פשוט יום יום, וככה נגמור אותו תוך שלוש, ארבע שנים.

תלמיד: תע"ס.

הוא צועק, הוא מגיע דרך אגב כל ערב. טוב, תחשבו.

תלמיד: זוהר מההתחלה.

זוהר מההתחלה? לא. כבר זהו, פספסת. זוהר אנחנו נלמד בשבת, אצל רב"ש זה היה במיוחד.

(סוף השיעור)

---

1. "נצחוני בני, נצחוני בני" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, נ"ט, ב' גמרא(.↩