שיעור בוקר 26.04.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ג', דף ק"ע, עמ' 170,

הסתכלות פנימית, פרק ד', אותיות א'-ד', פרק ה', אותיות א'-ד',

פרק ו', אותיות א'-ט'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף ק"ע, עמוד 170, ב"הסתכלות פנימית", פרק ד'.

פרק ד'

מבאר עשר הספירות היוצאות זו למעלה מזו ובו ב' ענינים:

א. שכל מאה הספירות היוצאות בזווג דהכאה בקומה שוה נחשבות רק לספירה אחת.

ב. עשר הספירות שקומתן שוה יוצאות מזווג אחד דהכאה, ועשר הספירות היוצאות זו למעלה מזו, יוצאות מחמשה זווגי הכאה.

אות א'

מה' בחינות העביות, יוצאות ה' קומות של ע"ס

זו למעלה מזו ע"י הזדככות

"עתה נבאר הע"ס היוצאות זו למעלה מזו. ותדע, שמסבת ה' הבחינות שבכלי המלכות האמורות, יצא לנו ה' בחינות קומות היוצאים על ידי זווג דהכאה הנ"ל, זו למעלה מזו, מפאת הזדככות המסך וביאתו בה' בחינות העביות האמורות שבכלי המלכות, שבהיות המסך על עביות המלאה שבכלי המלכות, שנקראת עביות דבחי"ד, נבחן אשר יש באו"ח הנדחה ממנה, ה' בחינות, וע"כ הן מלבישות כל ה' הבחינות דאו"י. אמנם אם נזדכך העביות דבחי"ד, נמצא שהאו"ח הנדחה ממנה קצר מלהלביש את בחינת כתר דאו"י, כי אין בו רק ד' בחינות. וענין זה כבר מבואר כל צרכו בהסת"פ (ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי) ומשם תדרשנו ואין להאריך כאן בזה.

אות ב'

אמנם צריכים לידע, שכל התפשטות אור עליון לזווג דהכאה על פי סדר המדרגות של ה' בחינות עביות שבמסך הנ"ל, אע"פ שיש בכל התפשטות מאה ספירות שהן ע"ס אורך וע"ס עובי, כנ"ל, מ"מ אינן נחשבות רק לספירה אחת, דהיינו רק על שם הספירה היותר עליונה שבו, אם העליונה היא כתר נקראות כולן כתר, ואם קומתו ספירת חכמה, נקראות כולן חכמה, וכו' עד"ז.

אות ג'

באופן, שאלו ה' הקומות היוצאות מפאת הזדככות המסך, זו למעלה מזו, מקומת כתר עד קומת מלכות, נחשבות רק לה' ספירות: כח"ב תו"מ. ואע"פ שבכל קומה מהם יש ע"ס באורך וע"ס בעובי, מ"מ, מתוך שכל אלו מאה הספירות נמצאות בקומה שוה, נחשבות משום זה רק לספירה אחת, שנקראת ע"ש העליונה ביותר, כנ"ל.

אות ד'

והנך רואה, ההפרש הגדול מעשר ספירות שקומתן שוה, לעשר ספירות דזו למעלה מזו, כי העשר ספירות שקומתן שוה, יוצאות מזווג אחד דהכאה, ונחשבות כולן לספירה אחת. אמנם הע"ס כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, יוצאות על ידי חמשה זווגים דהכאה, מפאת הזדככות המסך על סדר המדרגה מבחי"ד לבחי"ג וכו' עד לשורש. שבכל אחת מהן, יש ע"ס באורך וע"ס בעובי, בקומה שוה, אשר ע"כ, אלו ה' הקומות נחשבות רק לכח"ב תו"מ. זה למעלה מזה, דהיינו, על שם ספירות העליונות שבה' הקומות הללו. והנה נתבאר, ההפרש הגדול, בין ה' מיני הע"ס, שהן: ע"ס דאור ישר, כשהן לעצמן. וע"ס דאו"י ואו"ח, אשר קומתן שוה. וע"ס דנרנח"י. וע"ס שנגל"ה. וע"ס דזו למעלה מזו."

סופרים הכול לפי זיווגי דהכאה. אם זה זיווג דהכאה אחד, לא חשוב כמה יוצאים ממנו, זה תמיד נקרא ספירה אחת על שם הספירה העליונה. כך אנחנו מדברים, שבראש הפרצוף יש לנו זיווג דהכאה אחד, על כל נרנח"י, על כל כח"ב זו"ן, זה זיווג דהכאה אחד. ודאי שהוא כולל בתוכו את כל הפרטים שבאותו זיווג, אבל כשמתחיל הפרצוף להזדכך, יש כאן חמישה מיני זיווגי דהכאה, ולכן יוצאים לנו כאן כבר פרצופי הנקודות. יש עוד דברים שאנחנו נברר אותם אחר כך.

פרק ה'

"מבאר עשר ספירות דראש ותוך, היוצאות זו למטה מזו, ובו ד' ענינים:"

אנחנו משתדלים ללמוד יחד.

א. פרצוף פירושו מדרגה שלימה שיש בה ג' פעמים עשר ספירות ר', ת', ס'. ב. עשר ספירות דראש הן רק שרשים לכלים, שאין עביות המסך יכולה להתעלות ממטה למעלה. ג. אחר שאוה"ח יורד ומתפשט לע"ס ממעלה למטה עד הטבור, עושה ע"ס דכלים גמורים, הנקראות עשר ספירות דתוך. ד. מלכות דראש מכונה פה. מלכות דגוף מכונה טבור.

אות א'

"ועתה נבאר הע"ס היוצאות זו למטה מזו, שהן ה' פרצופין, א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. ותחילה נבאר ההפרש שמבין ספירה לפרצוף, שהמרחק ביניהם רב מאד, כי ספירה, פירושה, או בחינה אחת של אור ישר, או ע"ס המלובשות באו"ח אשר קומתן שוה, כנ"ל, אמנם פרצוף, פירושו, מדרגה שלימה, הנגמרת לעצמה בבחינת כלים גמורים, ובבחינת סיום המדרגה. ולפיכך, מתחייב שיהיה בכל פרצוף, ג' בחינות מיוחדות של ע"ס, שנקרא: ע"ס של ראש, וע"ס של תוך, וע"ס של סוף, כמ"ש לפנינו."

אנחנו שומעים. העיקר שאנחנו יחד ורוצים שיבוא המאור המחזיר למוטב וייתן לנו קשר למה שאנחנו לומדים, שזה יתבהר לנו. אז נמצאים בעבודה הרוחנית, לא בלימוד כמו באוניברסיטה.

אות ב'

האו"ח העולה מזווג דהכאה ממטה למעלה,

אינו אלא שרשים לכלים, ולא כלים גמורים. והם ע"ס דראש

"והנה ענין הפרצוף, נתבאר כאן בדברי הרב (פרק י"ב אות ג' ד' ועש"ה באו"פ). וכדי להבין הענין על בוריו אני מוכרח להאריך בזה. וכבר ידעת, שמצמצום ולמטה, פסקה המלכות מלהיות כלי קבלה על אור א"ס ב"ה, אלא האו"ח העולה ממנה נעשה לכלי קבלה במקומה, כנ"ל. גם נתבאר שם (באו"פ פי"ב ד"ה על ידי ובהסת"פ ד"ה והנה נתבאר), אשר האור חוזר העולה מהמלכות ולמעלה, אינו נחשב לכלי קבלה גמורים, ואינם נחשבים רק לשרשים לכלים לבד, משום שכח המסך והעביות שבכלי מלכות, אינם יכולים להתעלות ממקום המלכות ולמעלה ממנה אפילו משהו. אלא אח"כ, שהאו"ח יורד ומרחיב את הכלי מלכות לעשר ספירות מינה ובה, ממעלה למטה, הנה אז, נעשה בזה כלים גמורים (כמ"ש באו"פ פ"ב אות ג'). עש"ה בטעמו ונימוקו, ואין המקום להאריך כאן."

אות ג'

האו"ח המתפשט ממלכות ולמטה,

עושה כלים לתוך הפרצוף

"וע"פ המבואר, מובן היטב שמתחילה, צריכות עה"ס להתפשט לזווג דהכאה, כדי להעלות ע"ס דאו"ח, שילבישו לע"ס דאו"י בבחינת שרשי כלים, אשר ע"ס אלו, המלובשות ע"י האו"ח העולה ממטה למעלה, נקראות עשר ספירות דראש, שפירושו התחלה לכלים, דהיינו רק שורשים, וכדי לגמור הכלים, צריך האו"ח לירד ולהתפשט מן המלכות ולמטה הימנה, עם כל קומת אור ישר שהלבישה בראש מהמלכות ולמעלה, אשר ע"י התפשטות זו, נעשים ונגמרים הכלים. והתפשטות זו, מכונה בשם גוף, או תוך הפרצוף, כמבואר לעיל בדברי הרב (פרק י"ב אות ה')."

זאת אומרת, אחרי שיש לנו הכאה באור העליון, ובראש אני בונה את הראש בזה שאני רוצה להכיר את בעל הבית, מה הוא רוצה לתת, בשביל מה, למה, איזה כוח יש לי לא לקבל וכן לקבל, באיזה תנאים, ולמה אני מתקשר אליו ורוצה לקבל ממנו, לא בגלל שנעים לי וטוב לי, אלא זה חייב להיות למעלה מהחשבון הזה. בהתאם לזה, אני שבניתי יחס לבעל הבית ומדדתי כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע, כל זה שורשי הכלים, ואז אני מתחיל לקבל מה שהוחלט בראש לאותם הכלים בעצם, רק עכשיו אני מקבל בהם, מגלה בהם תענוג בכוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת, הראש הוא בעצם חשבון לכל מה שאחר כך אני עושה בגוף.

אות ד'

ע"ס דראש מכונות בשם הסתכלות והע"ס דתוך

מכונות התפשטות. מלכות דראש מכונה פה ומלכות דגוף מכונה טבור

"והנה נתבאר היטב, החיוב של ע"ס דראש וע"ס דגוף, המתחייבות להמצא בכל פרצוף. כי מתחילה, צריכים לזווג דהכאה, כדי לגלות האו"ח בבחינת ע"ס בסוד שורשי כלים, ואח"כ כשמתפשט מהמלכות ולמטה, יוצאים הע"ס בבחינת כלים גמורים, המכונים גוף או ע"ס דתוך. גם תדע, אשר זווג דהכאה המעלה את האו"ח מהמלכות ולמעלה בסוד ע"ס דראש, מכונה בדברי הרב, בשם "הסתכלות". והע"ס דגוף, היורדים מן המלכות של ראש ולמטה, מכונים בדברי הרב, בשם "התפשטות". גם תדע, שהמלכות של ראש מכונה בשם "פה" והמלכות דגוף, מכונה בשם "טבור" או מלכות דמלכות של ראש, וזכור."

שאלה: מה זה אור חוזר היורד? זה לא ברור.

יש לנו ראש, זיווג דהכאה שבראש, יורד אור למטה עד הטבור, וזה נקרא "טעמים", אור פנימי (ראו שרטוט). בטבור יש לנו ביטוש פנים ומקיף. כל עודף האור שלא התקבל, אור מקיף, לוחץ ורוצה להיכנס פנימה. ואז מזיווג דהכאה שיש לנו בטבור, מביטוש, הזיווג הזה נקרא ביטוש, האור מסתלק בחזרה. "מסתלק לשורשו" מה שנקרא.

כמו שהאור ירד בחמש דרגות, שורש, א', ב' ג' ד', כך הוא עולה בחזרה בחמש הדרגות האלו. אבל כשהוא עולה, בכל דרגה שהוא עולה, הוא נכנס לזיווג דהכאה, להכאה. ומה שקורה כאן, שאותו האור שהגיע נניח לאיזו דרגה, יש כאן זיווג דהכאה, ואז האור שהיה מזיווג דהכאה יורד למקום הקודם, נופל לדרגה הקודמת. זה נקרא "אור חוזר היורד". ואז הוא נפגש שם עם הרשימו ומכה ברשימו ונכנס לתוך הרשימו, והאור שהיה קודם יוצא החוצה כתגין על האותיות. כך זה כל עוד שהזיווג דהכאה נמצא בדרגה הזאת, ואז היחס בין הדרגות הוא כזה. כשהזיווג דהכאה עובר לדרגה יותר עליונה, ונעשה בדרגה הזאת, הוא כבר יורד לדרגה שתחתיו ועושה אותה פעולה. ובדרגה התחתונה יותר הכול חוזר לצורה כמו שהייתה.

זה מאוד חשוב כי מהחיכוכים האלה שיש, נכנס, יוצא, דרגה כלפי דרגה, מזה יש לנו בירורים. בעצם כל ההרגשה הפנימית היא מכאן. לא מזה שאני קיבלתי, אלא מזה שהאור מסתלק וכשהוא מסתלק בהדרגה אני מתחיל להבחין מה יש ומה היה. הכול, כל המבנה, בכלל כל הכלי נבנה, מתייצב דווקא בהסתלקות האורות ממנו. דווקא בהסתלקות האורות בתוך הכלי יש כל מיני דברים כאלה, בשביל מה ולמה ומה היה ואיך היה, זה בונה כלי לעתיד, להתפשטות ב'. נניח אם זו גלגלתא, זה בונה כלי לע"ב, וגלגלתא בעצמה לא מרגישה תועלת מזה. אחר כך בע"ב, כשכבר נכנסים אורות, בע"ב יש לנו ד'/ג', כשד' נכנס לתוך הג' ויש ביניהם התחברות מיוחדת כזאת, אז אני מתחיל להרגיש מה כן ומה לא, מה גבוה יותר.

ההרגשה נבנית מהפערים, לכן זה נקרא "כלים". טעמים, נקודות, תגין, אותיות, ואותיות שבסוף, הם נקראים "כלים".

שרטוט

קריין: פרק ו'.

פרק ו'

מבאר היטב ענין ע"ס דתוך שהן כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, ובו ד' ענינים:

א. הסתכלות א' היא בפה דראש לעשות שרשי כלים. הסתכלות ב' היא בטבור לעשות כלים גמורים. ב. אע"פ שלהמשכת הקומה צריכים לכלי העבה ביותר, עכ"ז האור הנמשך בסבת העביות ההיא מתלבש בכלי הזך יותר. ג. כשנזדכך הכלי דבחי"ד נשלם כלי מלכות, כי מבחינת התלבשות נבחנת בחי"ד למלכות, וכשנזדככה בחי"ג נשלם כלי ז"א וכו'. ד. אחר שנזדככו ונתרשמו ה' הכלים כח"ב תו"מ זה למעלה מזה, חזר האור והתלבש בהם."

אות א'

ביאור רחב לע"ס דתוך, היוצאות זו למעלה מזו

והנה דברים אלו מובאים ג"כ בדברי הרב, בעץ חיים היכל א"ק שער אח"פ פ"ג, והוא מסיים שם בלשון הזה, "אך כלים אל הגוף שהם ז"ת, עדיין לא היה כח בראיה זו, עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, ועל ידי הסתכלות ב' מלמטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את ז"ת". עכ"ל.

אות ב'

למה צריכים להסתכלות ב' לצורך הכלים

והנך רואה כאן בדברי הרב, איך שמאריך ומדייק, אשר בכלים דגוף, צריכים להסתכלות ב' מלבד ההסתכלות שבראש, להיות שצריכים להם ב' בחינות אורות, שהן אור עקודים, ואור העין, שלכאורה, יש לשאול, למה לא די ההתפשטות של ע"ס דאו"ח מהמלכות ולמטה, כדי להוציא את העשר ספירות דגוף אלא שצריכים עוד להסתכלות ב', וכו'.

אות ג'

"בהסתכלות א'," שזה כלפי הראש "יצאה רק קומה אחת של ע"ס,

ובהסתכלות ב', יצאו ה' קומות מה' זווגים,

זו למעלה מזו"

"אמנם, עם הנתבאר לעיל (פרק ד' אות ד'), אשר הע"ס, היוצאות על ידי זווג דהכאה בפעם אחת," בפה דראש "שקומתן שוה, אינן נחשבות רק לספירה אחת בלבד, דהיינו, על שם הספירה העליונה שבאותה קומה, נמצא לפי זה, אשר על ידי ההסתכלות הא' שהעלה האו"ח מהמלכות ולמעלה לע"ס של ראש, דקומתן שוה, וכן על ידי התפשטותן מהמלכות ולמטה, שיצאו בזה ע"ס בקומה שוה של הגוף, הנה עדיין אין כאן רק ספירה אחת בראש, וספירה בגוף, וכבר ידעת שאין מדרגה נגמרת בפחות מעשר ספירות, ולפיכך, להסתכלות ב' צריכים, אשר על ידי הסתכלות הב', יוצאות עשר ספירות שלימות, שהן ה' קומות כח"ב תו"מ, זו למעלה מזו. על ידי ה' זווגים של הכאה, הבאים מפאת הזדככות המסך, כמ"ש כאן (באו"פ פי"ב אות ח'), עש"ה."

זאת אומרת, יש לנו בראש זיווג אחד, מתפשטת ספירה אחת. אמנם זה עשר ספירות, אבל זה נקרא "ספירה אחת". אנחנו סופרים את מספר הספירות לפי מספר הזיווגים. ואם כך, יש לנו בטעמים, רק ספירה אחת.

אות ד'

לענין התלבשות האורות בכלים,

כל הזך ביותר מתלבש בו אור יותר גדול

"ותדע, אשר אלו ה' הקומות, היוצאות בגוף על ידי הסתכלות ב', הנ"ל, הן יוצאות ממטה למעלה, שמתחילה יוצאת המלכות, ואח"כ הז"א, ואח"כ הבינה, ולמעלה מהכל הכתר. והטעם הוא, על פי מ"ש לעיל (באור פנימי פי"א אות ג' ובהסת"פ ח"ב ד"ה וזהו), אשר אע"פ, שלהשפעת הקומה החשובה יותר, צריכים לכלי עבה יותר, עם כל זה, האור הנמשך בסבת עביות ההיא, אינו יכול להתלבש שם, כי כל שהאור חשוב יותך, מתלבש בכלי זך יותר, עש"ה כל ההמשך. ונמצא לפי"ז, אשר הבחי"ד של כלי המלכות, אע"פ שממשיכה האור החשוב יותר, דהיינו קומת כתר, עכ"ז אין אור הכתר מתלבש בכלי מלכות ההוא דבחי"ד, אלא רק בבחינת כלי מלכות הזך לגמרי מכל עביות, דהיינו, אחר שנזדככה כבחינת השורש, וע"ז כולם.".

זאת אומרת, יש כלי להמשכה לפי העביות וכלי להתלבשות האור לפי הזכות. לכן יש לנו בעיה, אנחנו פתאום נמצאים בדאון, בום, שחור, חושך, כלום, לא מבינים, לא מרגישים, הכול חשוך, יותר ויותר, וכשפתאום מתעוררים, "מאיר, איזה יופי. אני רוצה להיות ככה".

אדם לא מבין שמה שהוא משיג עכשיו זה על חשבון הירידה שלו, אך ורק, וצריכים לקשור זה עם זה. אדם צריך לברך על החושך כמו על האור. ואז משניהם, אחר כך הוא קושר אותם יחד, אבל בלמעלה מהדעת הם קשורים יחד, והם הופכים להיות לפרצוף. ואז יש כלי להתגלות החושך וכלי להתגלות האור. עביות וזכות.

אות ה'

הכלים יצאו זה למעלה מזה, ממלכות עד כלי דכתר

"ונמצא לפי"ז, אשר אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד לבחי"'ג, ונשאר כלי דבחינה ד' בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דמלכות, הראוי לאור השפל יותר, דהיינו שנקרא אור הנפש. ואח"ז שנזדככה מבחי"ג לבחי"ב, ונשאר גם כלי מלכות דבחי"ג בלי אור, נתרשם בזה כלי דז"א, הראוי לאור הרוח, המעולה במדרגה אחת מאור הנפש, ואח"ז, שנזדככה מבחי"ב לבחי"א, ונשארה גם הבחי"ב במלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דבינה, הראוי לאור הנשמה. ואח"ז שנזדככה מבחי"א, לבחינת שורש, ונשארה גם בחי"א של המלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דחכמה, הראוי לאור החיה. ובחינת השורש של המלכות, ראויה לאור הכתר שנקרא אור יחידה. ואחר שנתרשמו ה' הכלים האלו: כח"ב ז"א ומלכות, זה למעלה מזה, חזר האור העליון והתלבש בהם, כמ"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ו)."

שאלה: מה זה אומר שבלמעלה מהדעת שני המצבים, הכלי לחושך והכלי לאור הם בפרצוף אחד, ולא בזמנים שונים, במצבים שונים?

לא. התהליך הוא תהליך. אתה לא יכול להגיד שזה קורה באותו הזמן, יש גורם ונמשך. איך זה יכול להיות, האם טנת"א יכולה לצאת בבת אחת?

תלמיד: אז מה זה נקרא שזה "פרצוף אחד"?

בדרך כלל בחינה אחת זה מה שיוצא מזיווג דהכאה אחד. שיש לנו בפה דראש זיווג דהכאה אחד, אחרי שבדקתי מהו בעל הבית, מה אני, איזה תנאים יש לי ולו, כמה אני מסוגל וכולי וכולי, עושה זיווג דהכאה, חשבון, וזה סגור. אני מקבל בעל מנת להשפיע, וכל מה שמתפשט מפה לטבור נקרא "ספירה אחת", כתר.

תלמיד: אני שמעתי קודם שאמרת שבלמעלה מהדעת אפשר לקשור יחד את הכלי לחושך ואת הכלי לאור.

כן, אבל זה לא בבת אחת. כי אין זה בלי זה. איך יכול להיות שאני אגיע לאור אם לפני זה לא גיליתי את החושך. לכן, כל ההתפשטות שלנו היא לא מלמעלה, מאין סוף. שם זה לא מתוך חיסרון, שם זה מתוך רצון להזדהות. אלא אנחנו מתפתחים מחושך לאור, ואצלנו "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".

תלמיד: כן. כשאדם נמצא בתוך הדעת, הוא גם יכול, תיאורטית לפחות, להבין שהתהליך מורכב מחושך ואור, ושאין חושך בלי אור ואין אור בלי חושך.

אבל אתה יודע מה קורה איתנו שכשמגיע החושך, כי הוא מגיע ממדרגה יותר עליונה.

תלמיד: זה מה שאני שואל, מה זה נקרא שבאמונה למעלה מהדעת, גם במצב החושך, האדם יכול לקשור את זה.

זה [אפשרי] אם אתה נכלל בקבוצה. אם אתה רוצה בחושך גמור להרגיש את עצמך בטוח, אני נמצא באור, אני נמצא בהכרה, בהבנה, אני מסכים, אני רוצה, "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי", זה רק אם אתה דבוק בחושך בחברה.

תלמיד: אני חוזר על השאלה, זה באותו הזמן?

באותו זמן, בזמן שאני נמצא בחושך, "וחשיכה כאורה יאיר".

תלמיד: איך יכולים להיות באותה נקודת זמן שני כלים שונים? שמצד אחד מורגש חושך ומצד שני מורגש אור.

אלה כלים שונים באמת, הכלי הפרטי שלי, והכלי של החברה. כשאני נכלל בחברה אני לא מאבד את הכלי שלי. יש לי פער בין זה לבין זה.

תלמיד: איך אפשר להבין את זה שיש שני כלים שונים?

פרטי וכללי. הכלי לא נעלם כי הפרטי יכול להשתנות בהתאם למה שאני מקבל מלמעלה, והכללי משתנה בהתאם לכמה שאני דבוק ועובד איתם. הבחירה החופשית שלי מתבטאת בכלי עם הקבוצה, ומה שאני מקבל מהבורא, על זה אין לי שום שליטה.

היום נניח יכולים להיות לי 20, 30 מצבים שונים. אני בזה לא קובע כלום, שום דבר אני לא יכול לקבוע. ואנחנו יודעים [שעוברים] ממצב למצב, פתאום כך, פתאום כך, אני כביכול נזרק כמו ילד קטן, או בוכה או שמח. מה אני יכול לעשות? רק להידבק בסביבה ושם למצוא "חבל שזורקים לי", או משהו כזה. אין אדם מציל את עצמו מבית האסירים, רק החברים. הבורא יחייב אותנו לעבוד, תדעו. ברוך ה' אנחנו מקבלים טיפול טוב, נמרץ.

תלמיד: ומה זה שבעל הסולם כותב פה שרק אחרי שזה מזדכך לגמרי אז יש הסתכלות ב'?

לפה דראש.

תלמיד: זה לא כמו שציירת שכל פעם שעולה בחינה יש כניסה של אור חוזר היורד?

כן, אבל הזיווגים האלה גם קורים בפה דראש, הם לא קורים בדרגה יותר עליונה. דרגה יותר עליונה, זה בסך הכול מסך, זה בסך הכול כלי הרגשה, אבל החשבון נעשה בכל זאת בפה דראש (ראו שרטוט).

תלמיד: אבל איך להבין את זה שכביכול קודם יש הזדככות על כל הבחינות?

לא, לא כל הבחינות. בכל בחינה ובחינה. עוד מעט נלמד את זה, מה קורה מבחינה לבחינה כשהוא עולה, במיוחד ב"הסתכלות פנימית" חלק ד' הוא דווקא יסביר את כל זה. לענייננו, כל דבר שאתה רוצה לפתור נכון, תיכנס לקבוצה, אל תהיה חכם, תעשה מה שאתה רק מסוגל להיות איתם יחד, וכנגד זה שקבלת הכבדת הלב, אתה תראה את הפער בין זה לזה ושם יהיו לך ברורים.

שאלה: לא ברור איך יכול להיות אור מעל החושך? הפלוס מבטל את המינוס, איפה שיש חושך אין אור.

הוא לא מבטל, אף פעם הוא לא מבטל. אצלנו זה מבטל, כי אין לנו כלי, אבל בכלי הרוחני האור והחושך עובדים יחד ותומכים זה בזה, "כיתרון האור מתוך החושך", אם החושך יעלם לא תרגיש את האור.

אבל מה זה החושך? פירוד. מה זה האור? איחוד. זה אחרת לגמרי ממה שעכשיו אתה מתאר אור וחושך. עכשיו אתה אומר, "אהה יופי, אור, אני רגוע, האגו שלי נרגע, אני לא מפחד מכלום, אני יכול לנוח, ליהנות עם הבהמה שלי". זה האור, נכון?

תלמיד: כך אנחנו מרגישים.

אז תחליף את ההגדרות.

תלמיד: אבל כדי להחליף צריך באיזה מקום להרגיש את זה.

לא. אתה בכוח תשתדל להחליף את ההגדרות, כי אחרת זה לא יקרה. אתה רוצה "להחליף פרה בחמור".

תלמיד: מה זה אומר בכוח, באיזה מקום?

בקבוצה, להתכלל בקבוצה כשרע לי. אני בזה מנסה לקנות כלים חדשים למעלה מהדעת.

תלמיד: בחיים כל אדם מקבל כל מיני הפרעות, כל מיני דברים רעים ואז הוא מרגיש שהוא נכלל בהם, שקשה לו, איך מזה הוא מגלה את המקום שהאור מעל החושך?

הוא נכנס לחברה ומתפלל, זה נקרא "תפילה במניין".

תלמיד: מה זה אומר, נכנס לחברה?

נכלל איתם יחד ומשתדל להתכלל בהם, ולהתפלל עבורם. זה נקרא "בתוך מניין".

תלמיד: איך, כמו שאמרת, להיות כל הזמן בחינוך רוחני המתגבר?

שכל מה שאני מרגיש בכל רגע זה הבורא מחנך אותי.

תלמיד: איך אני נכנס לשם?

אם אתה מכניס את עצמך, אז אתה נכנס.

תלמיד: זה תלוי באדם?

בכוח, כן, זה תלוי בך.

שאלה: זאת אומרת, בכוח כל הזמן לקבוע.

כל בעיה שתהיה לי, לא אכפת לי איזו בעיה, לא חשוב, אני רוצה לפתור אותה על ידי זה שאני נדבק יותר לסביבה. כי שם בתוכה ישנו הבורא.

תלמיד: ומה אני רוצה שם?

אני רוצה להתכלל בו, להיכנס בו, אז אני ניצל מכל הבעיות.

תלמיד: זה יכול להיות כשקר, או שהאדם צריך ממש להרגיש?

זה לא שקר, משם כל הבעיות. כל הבעיות נובעות מזה שאני לא מספיק דבוק לסביבה, לחברה, לקבוצה, לעשירייה. רק מזה כל הבעיות. למה? כי בתוכם נמצא הבורא.

תפסיקו להיות עקשנים, תתחילו לבצע את הפעולה הזאת כמו טיפשים, ככה, המקובלים אומרים, אני עושה. אם אין עוד מלבדו, מה יש לך עוד לעשות?

שאלה: אנחנו בעשירייה והאור פועל, אנחנו מתפללים, אנחנו מבקשים משהו ביחד. איך הוא פועל? לפי רשימה כללית או לפי חוק כללי או לפי רשימה של כל אחד, לפי התכונות שלו, לפי מה שכל אחד מרגיש?

לפי מה פועל האור בזמן שאנחנו נכללים בעשירייה? אני לא יכול להגיד, זה מאוד תלוי באיזה מצב נמצא האדם, העשירייה. תאר לעצמך שאדם רוצה להתכלל בעשירייה, אני גם לא יודע איך הוא רוצה, בשביל מה הוא רוצה, מה המטרה שלו בזה, להינצל מהמכות או להידבק בבורא ולהגיד תודה רבה על המכה, שעל ידי זה אתה דוחף אותי להתקרב אליך וכן הלאה. יש כאן הרבה פרטים, אני לא יכול להגיד.

תלמיד: בכללות.

בכללות בטוח שזה מקרב, אין פעולה יותר יפה וטובה, אלא שהאדם מרגיש מכה ומבין שזו הזמנה לעלות עוד יותר מעלה. זו הזמנה.

שאלה: הרבה פעמים יש מצב שנתקעת באיזו בעיה גשמית, אתה תקוע איתה, ואז אתה נזכר בקבוצה, אבל אתה מרגיש לא נוח לבוא עם זה לקבוצה, כי אתה רוצה לפתור את הבעיה הגשמית שלך.

אתה לא צריך ללכת, אתה רק תיקח אותם בחשבון. אתה לא חייב לספר להם שום דבר.

תלמיד: אבל מה עשית בזה שהלכת לקבוצה הרוחנית?

לא, אתה חייב להמשיך לפתור את הבעיה גם בדרגה גשמית. זו חובה, גם ברמה הזאת וגם ברמה הזאת יחד.

תלמיד: אתה מרגיש לא נוח להביא את הבעיה האישית שלך.

לא שזה לא נוח, זו מערכת אחת. למה אתה מבדיל את זה לשתי מערכות, זו מערכת אחת, אלא רק אצלך הן מתחלקות לשתיים, אבל זה מגיע ממקור אחד, הבורא מסדר לך גם את זה וגם את ההוא.

איך אומר בעל הסולם? האבא אומר לבעל הבית, תעשה לבן שלי איזה צרות בעבודה, אחרת הוא לא ירצה ללכת ללמוד, יישאר אצלך כאן לעבוד כפועל עד סוף החיים. אני רוצה שילמד, שיקבל מקצוע, שיהיה מכובד וכן הלאה, אז תעשה לו צרות.

תלמיד: הרבה פעמים פשוט יש הרגשה לא נוחה להביא את הבעיות הגשמיות לעשירייה. למשל יש לי בעיה בבנק, אני אביא את זה עכשיו לעשירייה?

אם תתקדם תראה שאין שום הבדל בין כל הבעיות, הכול בא מהבורא, כל הרצון לקבל, כל האופי, הכול בא ממנו, ובכול הוא מסדר את הדברים בהתאם לאיך לחנך את האדם, ואיך לחבר אותו עם הסביבה.

אתם רוצים לשנות את טיב, סגנון השפעת הבורא עליכם, תתחברו יותר. אז האור העליון שמביא לכם חושך, הוא יביא לכם חושך דרך הסביבה, דרך הקבוצה שאתם משתדלים יותר להתחבר, ואז ההתעוררויות שלכם יהיו יותר רוחניות, מהותיות, בהתאם לכמה שתשתדלו להיות יחד בהתחברות, בלחץ. ככה זה.

קריין: אנחנו ממשיכים עמ' 173, טור א' אות ו'.

אות ו'

ערך הפוך מהמשכת האורות, להתלבשות האורות בכלים.

שבהמשכה, העב יותר חשוב יותר. ובהתלבשות, הזך יותר חשוב יותר

"והנך מוצא, אע"פ שזווג דהכאה על מסך דבחי"ד, מוציא ע"ס בקומת כתר, ובאור היחידה; וכן בשעה שמזדכך מהמלכות חלק עביות דבחי"ד, נמצא שנעלמה משם קומת כתר; עכ"ז, נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ד, רק בחינת כלי לאור המלכות, שהוא נפש. וכן חלק עביות דבחי"ג שבכלי מלכות, המוציא ע"י זווג דהכאה את קומת חכמה באור חיה, וכן בהזדכך ממלכות חלק עביות דבחי"ג זאת, נמצא שנעלמה קומת חכמה, עכ"ז נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ג, רק בחינת כלי לאור הז"א, שהוא רוח. וכן חלק עביות דבחי"ב, כלי לאור נשמה. וכן חלק עביות דבחי"א, כלי לאור חיה. וחלק שבה שנזדכך לבחינת שורש, נעשה כלי לאור יחידה.".

ערך הפוך אורות וכלים. כמה שמלכות יותר עבה היא יכולה לקבל רק את אור הנפש. וכמה שהכלי יותר זך, כלי דכתר, הוא יכול לקבל אור היחידה.

אות ז'

בהסתכלות ב' נעשו ה' כלים כח"ב תו"מ

"הרי שבהסתכלות ב' הנעשית בשעת הזדככות המסך, יוצאים ונעשים ה' כלים זה למעלה מזה, שמתחילה יצאת מלכות, ואח"כ ז"א, ואח"כ בינה, ואח"כ חכמה, וא"כ כתר."

אות ח'

"וז"ש הרב "שעל ידי הסתכלות ב' ממטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את הז"ת". רצונו לומר, שע"י הסתכלות ב' בשעת זיכוך המסך, שהולך ועושה ד' זיווגי דהכאה ממטה למעלה, נמצא הולך ועושה הע"ס, להלביש את הז"ת. כלומר, לאור דגוף הפרצוף, המכונה ז' תחתוניות, כמ"ש לפנינו."

אות ט'

הע"ס המתפשטות מפה לטבור, נקראות עקודים

והאור המתפשט לזווג דהכאה נקרא הסתכלות

"וזה אמרו ''שהם אור העקודים ואור העין". כי ה' חלקי המלכות הנ"ל, הנמצאים ממלכות של ראש עד למלכות דמלכות, מכונים "עקודים", מטעם היות כל האורות הללו, עקודים בכלי אחד, דהיינו במלכות, שהרי כולם רק חלקי המלכות המה, כנ"ל. והאור המתפשט להכאה בסוד הסתכלות ב' האמור, נקרא אור העין."

שאלה: מדובר על שני זיווגים, הזיווג שמדובר בפה דראש הוא איכשהו ברור יחסית. דווקא בקשר בינינו בעשירייה, אני לא מבין את זה שנעלם הקשר.

אנחנו מדברים רק על חיבור בעשירייה, לא יותר מזה. לא להתחיל עם כל מיני התפשטות, הזדככות.

תלמיד: ככל שאנחנו מחויבים יותר אחד לשני ויותר קשורים אחד לשני אנחנו יכולים לגלות את הקשר בינינו, נכון?

את זה תן לאור לעשות. מה שתלוי בנו זה מאמץ, התקשרות זה על האור.

תלמיד: מה שהוא מסביר כאן זה שדווקא בהזדככות נוצרים הכלים.

אני לא קושר את זה עם הקבוצה. אני לא יודע איפה זה קורה. מה אתה רוצה? אתה מחפש את זה עכשיו? אנחנו דברנו על זה שאם אנחנו רוצים לזרז את ההתפתחות שלנו, להיטיב להתפתחות שלנו, אנחנו צריכים יותר להתקרב אחד לשני בקבוצה. אבל לא את מה שכתוב כאן אנחנו עכשיו נחפש בינינו.

תלמיד: אני לא צריך להרגיש את מה שכתוב כאן?

לא. אתה תתבלבל. אין בך וביניכם שום דבר ממה שכתוב כאן. זה למעלה מהצמצום.

שאלה: לא הבנתי מה הם כל הזיווגים השונים בכל מקום? מה האור הישר בכל אחד, מה האור החוזר בכל אחד? זה מסך אחר או שיש רק מסך אחד בפה דראש?

מסך יש רק בפה דראש, אבל הוא נמצא בעבודה שלו בכל מיני פעולות בגוף הפרצוף, ולכן יוצאות עוד תוצאות ממנו. אבל מסך הוא אחד. יש אור ישר, רצון לקבל, מסך ביניהם, זיווג דהכאה, מזה נבנה ראש, מתפשט בתוך הפרצוף, ואז ישנן כל מיני תופעות.

תלמיד: זאת אומרת, אור ישר זה אותו אור ישר כל הזמן?

כן.

תלמיד: המסך זה המסך בפה דראש תמיד?

כן.

תלמיד: וכל ההבחנות, למה שהוא קורא "כלים גמורים", כל ההתפתחות הזאת משורשי כלים?

זה בתוך הפרצוף.

תלמיד: זה בתוך אותו מסך?

כן, אבל הוא מתחלק, הוא משתנה. מסך שבפה דראש הוא נמצא וכל הזמן עובד בזיווג דהכאה. ומסך שנמצא כתוצאה ממנו בגוף, הוא עובד בצורות שונות.

תלמיד: אז כן יש מסך שונה בגוף?

כן. כי הוא מוסיף למסך שבראש. מסך שבראש רק עושה זיווג דהכאה ואומר, "אני מקבל את זה על מנת להשפיע. זהו". אבל אחר כך באות כל מיני תופעות בגוף, "קיבלתי טעמים כאלו, טעמים כאלו, לחצים מבחוץ על ידי אור מקיף, מה אני אעשה עם זה? מה אני עושה עם זה?", ואז על ידי זה יש בירורים נוספים.

תלמיד: זה מה שמדובר בהסתכלות ב'?

כן.

תלמיד: בכל ההזדככות מדובר במסך דגוף דווקא?

כן. דווקא בגלל שהמסך דגוף מתרשם מפעולות שבתוך, אז הוא מכין את עצמו ללידת הפרצוף הבא.

שאלה: לא כל כך הבנתי בתחילת פרק ד', כשהוא מדבר על ממדים. מה זה ממד ברוחניות, אורך, עובי?

את זה אנחנו עדיין לא לומדים. בדרך כלל הכול כלפי הרצון לקבל. עובי זה לפי העביות שבפרצוף, ואורך זה מפני שכל דבר הוא כלול מד' בחינות. לא חשוב באיזו צורה, לא חשוב באיזה מקום, הוא תמיד כלול מד', אין פחות ואין יותר. ולכן, כך אנחנו בונים. הוא אומר גם שבכל ספירה יש עשר ספירות. אנחנו לא נכנסים לברורים כאלו.

תלמיד: מה זה "ממד" ברוחניות?

אני רואה את זה כהסתכלות בברור. שאני יכול לברר כך, ואני יכול לברר אחרת. יש לנו עיגול, שטח, נקודה, משולש, יש הרבה הבחנות, אנחנו צריכים באיזו צורה לציין מהו הרצון לקבל, ואז אנחנו כך מתייחסים אליו, מבטאים אותו. אבל שוב, זה כלפי העביות, והעביות שנמצאת בפעולה אחרי צמצום א' מאין סוף, כל דבר הוא כלול מארבע. לכן אתה יכול להגיד ספירה אחת, אבל יש לה עשר ספירות. תמיד יש לך עשר ספירות ברוחב. בעובי זה תלוי בפרצוף וכן הלאה.

שאלה: פעם לימדו אותי שללמוד תע"ס מתאספים בקבוצה, אמנם כל אחד לא מבין מה זה, אבל יש סגולה בזה שרוצים להבין ואז האור פועל, מקבלים תיקון. היום תלמידים שאלו שאלות, ואמרת "לך תברר דרך הקבוצה". מה השתנה עכשיו בתע"ס? איך אפשר לברר דרך קבוצה דברים שאף אחד לא מבין?

אתה שואל כך, האם אנחנו דרך הקבוצה יכולים להגיע להבנה בתע"ס. כאן השאלה, האם אנחנו יכולים? זה עד כמה שהלב שלנו והמוח שלנו קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה.

אני חושב שאתם כבר מספיק בעלי ניסיון שלפעמים אין לך מצב רוח, אתה מרגיש בדאון, ואז גם השכל שלך נסתם. מה הההבדל ביו מצב הרוח לראש? מצב הרוח זה בלב וזה בראש. ואחר כך ההפך, כשאתה מתרומם, יש לך הרגשה יותר טובה והכול, וגם המוח לפי זה נפתח, ואתה יותר חד, מרגיש והכול. אנחנו רואים שיש הבדל בין זה לזה, אבל יש קשר בין זה לזה. לכן, אנחנו חייבים בעצם ללמוד את הכלים שלנו שהם כלי הרגשה, רצון לקבל, אבל כשאנחנו לומדים אותו כלי אז אנחנו לומדים אותו גם עם השכל.

תלמיד: אבל למשל חבר שאל משהו כדי להבין כמה דברים מהתע"ס, אתה אמרת "אנחנו עוד לא שם".

אנחנו עוד לא שם כדי להבין, לברר את זה בצורה מילולית, כי לא מרגישים הבחנות. לכן יכולים ללכת לקבוצה, להתכלל שם יותר, ואולי לקבל כלים נוספים כדי להרגיש את זה, ואז נבין. בכל זאת, אף פעם לא יכולה להיות הבנה יותר מהרגשה. רק שכל זה נקרא "חכם בלילה", שבלב יש לו לילה, אבל הוא חכם.

תלמיד: זאת אומרת, אם עשירייה, קבוצה נמצאת בכוונה נכונה, אז גם תבוא יותר הבנה?

ודאי. אנחנו לא צריכים כלום חוץ מהרגשה. ואם יש הרגשה, אנחנו מבינים מה קורה. רק שכל לא ייתן לנו שום התקדמות.

(סוף השיעור)