חגי תשרי תשפ"ג - א' דראש השנה

שיעור בוקר 26.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 11, מאמר "מטרת החברה - א'"

קריין: אנחנו מתכננים לעבור השנה על כל כתבי רב"ש והיום אנחנו מתחילים במאמרי החברה של הרב"ש.

ודאי שלא נוכל לעבור את כול המאמרים במשך שנה, זה ייקח שנתיים ואפילו שלוש, כי הוא כתב אותם במשך שנים, משנת 84 עד 91. נקווה שנוכל לעבור לפחות על הדברים העיקריים שמהם נוכל להתרשם ולשנות את היחס שלנו, את הלב שלנו, את הקשר בינינו.

מהי מטרת החברה? אנחנו יודעים שהבורא ברא אדם אחד ואת הדמות הרוחנית הזאת הוא שבר לחלקים כדי שהם ירגישו מה זה נקרא להיות מפוזרים, מרוחקים וירצו להיות יחד כדי לגלות בקשר ביניהם את מהות הבורא - מה זה להיות בורא, מה זה להיות יחד, מהו כוח עליון, כוח מאחד ומיוחד. לכן כל העבודה שלנו היא דווקא להבין שהשבירה הזאת היא לטובתנו, שמתוך השבירה אנחנו מרגישים את החיבור, כמו שאנחנו הנבראים יכולים להרגיש רק דבר מהיפוכו, וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון. לאט לאט מתגלות שבירות יותר ויותר גדולות, עמוקות, ואנחנו בהתאם לזה צריכים לעבוד על החיבור בינינו למעלה מהשבירות האלה עד שמקימים את כול החיבור שלנו בצורה הסופית והשלמה.

לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שאנחנו מתקרבים מתחילת הבריאה לסוף הבריאה, למטרה של גמר התיקון, כך מתגלים רצונות גדולים יותר, חסרונות גדולים יותר, אנחנו צריכים להבין את זה ולמרות זאת ללכת ולהתחבר.

קריין: כתבי רב"ש כרך א', עמ' 11, מאמר "מטרת החברה – א'".

מטרת החברה – א'

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י." עכו"ם הוא מי שעובד כוכבים ומזלות, מי שמאמין בכל מיני כוחות טבע, שיש עוד כוחות טבע חוץ מ"אין עוד מלבדו", ואפילו שהוא בעצמו יכול לשלוט על המציאות, להחליט על משהו, ולא שמאחוריו הבורא מחליט ועושה את הדברים. אם אדם חושב שיש כוח בעולם חוץ מהבורא, אז נקרא שהוא עובד כוכבים ומזלות.

"ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה."

אלו מילים מאוד מאוד מיוחדות שהוא כתב למתחילים.

שאלה: מה זה אומר שהעולם נברא כדי שתתפתח היראה מלקבל בכלי קבלה עצמית?

כי העולם נברא כך, שהאדם על ידי המפתח שיש בידו שנקרא יראה, כשמסדר יחס נכון לבורא, הוא פותח לעצמו את העולם, ואז הוא יוצא מהסתרה, מחושך לעולם הנאור, לזה שרואה את הכול, מרגיש את הכול. זה קורה על ידי יראה, כשמייצב את עצמו נכון כלפי העליון.

שאלה: מה ההבדל בין נברא לאדם?

נברא יכול להיות דומם, צומח, חי ומדבר. אדם הוא כבר מי שהחליט שהוא רוצה להידמות לבורא, בדרך כלל זה כך.

תלמיד: למה דווקא היראה עושה את ההבדל בין הנברא לאדם?

היראה שייכת לאדם, כי כדי להידמות לבורא הוא צריך קודם כל שתהיה לו מידת יראה מסוימת, כי על ידה הוא כבר מתחיל להרגיש את הבורא, ובמידת היראה הוא מתחיל להתקרב לבורא, ולכן נקרא אדם הדומה לבורא.

תלמיד: האם כשאנחנו מתחילים להתאסף, אנחנו עושים את הצעד הראשון בין להיות נברא ללהיות אדם?

כן. אחד לא יכול להיות אדם כי הוא צריך להתקשר עם מישהו, מיעוט הרבים שניים. ואז כשהוא מתקשר עם מישהו ומתחיל להתבטל כלפיו, בהתאם לזה הוא לומד איך להתבטל כלפי הבורא. כי אם אין לו חבר שהוא יכול להתבטל כלפיו, אז הוא לא מבין מה זה נקרא להתבטל, הוא יכול לדמיין לעצמו כל דבר אבל זה לא יהיה נכון, אלא רק ביטול כלפי הקבוצה נותן לו דוגמא, כיוון איך צריכים להתבטל כלפי הבורא. ואז הוא מגיע לביטולים כאלה כלפי הבורא ובמידה הזאת מתחיל להתחבר אליו.

שאלה: לגבי הלמידה של מאמרי רב"ש. בזמן הקריאה עכשיו כתבתי שלבים של המאמר, ולמרות שלמדנו הרבה פעמים את המאמר הזה זו כאילו פעם ראשונה, משהו שאף פעם לא למדנו. מה יש במאמרי רב"ש שהם כתובים כל כך מתוחכם? איך הוא עשה את זה שאנחנו כל פעם רואים אותם אחרת?

זה לא בגלל שהוא כתב אותם בצורה מתוחכמת, זה בגלל שאנחנו כל פעם פותחים כלים חדשים, ולכן כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", "בעיניך", כלומר בכלים שלך. אם אתה מתקדם נכון, אז יוצא שאתה פותח את הכלים ובעיניך הם חדשים. לא שזה כתב מיוחד שכל פעם נראה חדש, אלא זה רק לאדם שמתפתח.

שאלה: הוא כותב "אתן צאן מרעיתי", מה זו המדרגה הזו או המצב הזה "צאן מרעיתי"?

אתם נמצאים בתוך המטרה שלי, בתוך הכוונה שלי, ואני מוכן לטפל בכם עד שתגיעו לדבקות, עד שתגיעו לדרגת אדם הדומה לבורא. זה מפני שאתם מוכנים להשתנות ולא כמו עכו"ם, עובדי כוכבים ומזלות, שלהם יש שיטה אחרת להתקדמות הרוחנית כביכול.

שאלה: כדי להרגיש גאווה החברה גם צריכה להרגיש את האחריות שיש עליה. מהי אותה אחריות?

את זה אתם כבר צריכים לדעת ולדבר ביניכם.

שאלה: רב"ש כותב "לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.", מה זה "לחם חסד" ואיך מסירים לחם חסד לפני הבורא?

אנחנו לא רוצים לקבל סתם, אנחנו רוצים לתת או לקבל תמורה, תמורת משהו. אנחנו לא רוצים להיות המקבלים, אנחנו רוצים להיות כמו הבורא. אבל הבורא טבעו הוא להשפיע, הוא לא יודע מה זה לקבל, כביכול לא יודע, והאדם לא יודע מה זה להשפיע אלא רק לקבל. אנחנו רוצים להידמות לבורא, זאת אומרת צריכים לעבור את כל הרצונות שלנו ולסדר אותם בצורה כזאת שבהחלט נהיה משפיעים. להשפיע מתבטא אצלנו בכך שאנחנו מפסיקים לקבל על מנת לקבל, מקטינים את עצמנו עד האפס, זה נקרא צמצום, ואחר כך פותחים את עצמנו לצורה הפוכה, מוכנים לקבל אבל בשבילך ולא בשבילנו, וזה כבר נקרא לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: הוא כותב שלתקן את זה צריך לברוא את כל העולם, רק בשביל להסיר לחם חסד. האם זה כל שורש העניין של לברוא את העולם?

כן.

שאלה: כשהבאת לרב"ש תלמידים חדשים, למה רב"ש החליט דווקא לכתוב ולא אמר בעל פה או נתן לך משהו לדבר עליו ממה שלמדתם, אלא דווקא ישב וכתב?

אני לא כל כך רציתי וברחתי מכל הדברים האלה, אבל איכשהו הייתי צריך לקשר בין רב"ש לאותם אנשים שהבאתי באותם הזמנים מהמכון של ברג שבאו ללמוד. כביכול הייתי אחראי עליהם אבל ברחתי מזה מהר, תוך כמה ימים כבר ניתקתי את הקשר, כביכול אני לא שייך להם. זה היה טוב, כי אחרת הייתי מקלקל את עצמי עוד יותר, גם כך הייתי מקולקל.

תלמיד: מה החזיק אותם או נתן להם הסתכלות חדשה במה שרב"ש כתב? כי כנראה היה בהם רצון, צורך להבין, להשיג משהו, ומה שהוא כתב במאמר הזה היה היסוד לכל החיבור הזה.

במאמר הזה היה יסוד פשוט, המטרה היא לייסד חברה, "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה", שכל אלה המעוניינים ללכת בשיטתו של בעל הסולם צריכים להתחבר, ולפי החיבור שלהם כך הם מתקדמים. אנחנו בונים את החברה, וככל שהיא תהיה צמודה בין כל חבריה, כך אנחנו מתקדמים עד שאנחנו מגיעים להיות "כאיש אחד בלב אחד", זה כל התיקון. ואז אנחנו חוזרים לאותה תבנית של אדם הראשון.

תלמיד: מה זה הביטול שמאפשר את אהבת הזולת? מה כל כך מיוחד דווקא בזה?

אם כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, אז יוצא שאנחנו חוזרים לדמות אדם אחד. כי כל אחד מבטל את האגו שלו וכולנו מתחברים ברצון אחד להשפיע זה אל זה. אנחנו מגיעים למצב שתכונת הבורא, השפעה הדדית, מתלבשת בנו, מתגלה בנו.

תלמיד: מה זה שמבטל את עצמו דווקא כדי להתחבר?

מבטל את עצמו בפועל כלפי החברים, מוכן לשרת אותם ולעשות הכול כדי לחבר אותם, זה דבר ראשון. דבר שני, שכולנו מקבלים על עצמנו את הדרך הזאת שבעל הסולם פתח וגילה. זה היה גם מגולה לפניו, אבל לדורנו זה כך. גם הבעל שם טוב וגם האר"י ועוד הרבה מקובלים גילו זאת לפניו, אין כאן משהו חדש. החדש הוא בביטוי כלפי הדור שלו, זה מה שהוא עשה, בזה בעצם הוא גדול. מה שהיה ידוע לכל דורות המקובלים הוא קיבץ ואסף, הביע זאת בצורה נכונה לדורנו, כלפינו, וגילה לנו.

תלמיד: הוא כותב ש"נתאספנו.. לתת יסוד על בנין חברה", זה היה למי שהגיע אז. מה התפקיד שלנו היום? האם אנחנו ממשיכים לבנות את היסוד?

כל קבוצה שמתאספת ורוצה להתקדם מתחילה מאותה נקודה, היא לא יודעת מה לעשות, נמצאת מפוזרת, מבולבלת, כל אחד מהם כך, והם לא יודעים איך להגיע למטרת החיים. אז מסבירים להם שמטרת החיים היא להגיע לגילוי הבורא, וגילוי הבורא מתגלה לפי השתוות הצורה. להשתוות הצורה אנחנו יכולים להגיע רק אם אנחנו מתחברים יחד "כאיש אחד בלב אחד", ואת זה אפשר לעשות בתוך הקבוצה, בתוך החברה, ומשתדלים לעשות את זה ועושים מעצמנו צורה כזאת שהבורא עוזר לנו.

שאלה: לא ברור למה התכוונת כשאמרת שהקשר עם תלמידים חדשים היה מקלקל אותך?

אני לא רציתי לנהל ולתת שיחות. הגעתי כמה שנים קודם, שלוש שנים לפני שהם הגיעו אולי יותר, ורציתי להמשיך לטפל בעצמי, מה פתאום שאני אתחיל לטפל באחרים.

אני הכרתי אותם, הלכתי למכון ברג, ברג היה כבר באמריקה, ודרך ג'רמי ושמואל כהן ז"ל נכנסתי למכון ונתתי שם כמה שיעורים, שיחות, כדי להראות להם שהם לא נמצאים בדרך נכונה. היו להם חוטים אדומים, מים קדושים, כל מיני כאלו דברים, ברג עשה מזה ממש חסידות מודרנית, ואני למדתי איתם כמה קטעים, מאמרים מבעל הסולם, והם הבינו שזה לא בדיוק נכון.

ג'רמי הגיע אליי לרחובות, אני עוד הייתי ברחובות, דיברנו והסברתי לו שזו דרך ממש שגויה. הוא הבין שהוא עוזב את המכון ועובר ללמוד אצל רב"ש. אני עבדתי רק עליו, ואולי על שמואל כהן ז"ל ועל יוסי גימפל ז"ל, וכך הם עברו. אחריהם כבר עברו עוד עשרות אנשים, פתאום הגיעו הרבה מאוד אנשים, אפילו לא הכרתי אותם, והתחילו ללמוד.

תלמיד: זה שלא רצית ללמד אותם ולנהל, אני מבין את חוסר הרצון הזה, אבל במה זה היה מקלקל אותך?

אדם שמנהל הוא מתקלקל, הוא בכל זאת מרגיש שהוא יותר מאחרים וצריך להתבטל כלפי כולם. אם הוא מסוגל להתבטל כלפיהם גם כשמנהל אותם, אז זו כבר אישיות מיוחדת, אבל בדרך כלל זה מקלקל.

תלמיד: מה אנחנו צריכים ללמוד מזה כשאנחנו פונים לקהל חדש? כי הארגון שלנו כולו ארגון של הסברה והפצה.

אנחנו צריכים לשמור אחד על האחר לברוח מהכבוד. ואז גם הבורא עוזר לנו, הוא מכניס אדם לכל מיני בלבולים, מצבים, כולם צוחקים ממנו, כולם מותחים עליו ביקורת, וזה לטובת האדם.

שאלה: בעל הסולם בהפצה שלו צעק בכל מקום על הסכנות שהעולם יכול להיכנס אליהם, דיבר עם אנשים חשובים. מה הרב"ש עשה בהפצה?

הוא לימד את הקבוצה שהבאתי לו. אני דחפתי אותו לכתוב את המאמרים הראשונים, אבל אחר כך בזכות הקבוצה, כשהוא דיבר איתם, הסתכל עליהם, כי הוא לא ידע מהם האנשים האלה, הוא היה מנותק יחסית מהעולם הזה, והגיעו אליו חבר'ה מתל אביב, אנשים חדשים, מדור חדש, לא דתיים, והוא לא הכיר כל כך את החומר הזה, וכשהוא התחיל להכיר איזה אנשים קיימים היום בעולם, מתוך זה הוא כתב את המאמרים שיותר קרובים אלינו. אחרת הוא היה מדבר כמו שרגיל היה לדבר, בצורה יותר קשה. זה מה שעזר לנו, שהוא כתב מאמרים במשך שבע שנים, משנת 84 עד שנת 91, וזהו רכוש גדול מאוד שנשאר לנו אחריו.

שאלה: הוא כותב "שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".". מהי נקודת השפלות שכל אחד צריך להחזיק בה? במה השפלות כאן?

זה כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה, שהאדם צריך להרגיש שהוא פחות מכולם בחברה, הוא צריך להשתדל להגיע למצב שהוא הכי קטן בחברה.

שאלה: איך אפשר להיות שפל כלפי חברים, ולעומת זאת להיות גאה בדרך? שתי התכונות האלה מנוגדת.

יש עוד הרבה תכונות כביכול מנוגדות שאנחנו צריכים להתכלל מהן. זה נקרא "ויגבה ליבו בדרכי ה'", שמצד אחד אתה צריך להיות כנוע בדרכי ה', מצד אחר "ויגבה ליבו בדרכי ה'".

שאלה: הטקסט אומר שצריך לדעת מהי יראת ה' ובעזרתה האדם מתקשר לבורא. האם היראה הזאת היא דבר שאפשר לאבדו או זה עניין אישי?

יראה היא עניין אישי, האדם מגיע למצב שהוא מפחד שלא יוכל להידמות לבורא.

שאלה: הוא כותב "שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"." כביכול אין לנו מטרה שהיא מחוץ לנו, האם זה נכון?

בינינו, בין כל הרצונות שלנו, כלומר בין כל החברים שלנו, שיהיה רק דבר אחד - להיות מקושרים בכאלו קשרים של השפעה ואהבה ששם לפי השתוות הצורה יכולה להתלבש השכינה, הבורא יתגלה.

תלמיד: זה שכל פרט רוצה את המטרה הזאת שהשכינה תשרה בינינו, זה מה שעושה את המטרה, או המטרה עושה את הפרטים?

המטרה מסדרת את הפרטים, ואנחנו לפי המטרה קובעים את הפרטים שאליהם אנחנו צריכים להידמות.

שאלה: למה שאר התלמידים של הרב"ש, אלה שעדיין נמצאים, לא עוזרים לך עם ההפצה ושאר הדברים?

אני לא קשור אליהם, אני גם לא יודע איפה הם נמצאים, אין לי קשר איתם. גם לפני שרב"ש נפטר לא היה כל כך קשר בינינו, כל אחד עסק בשלו. אני הייתי כל הזמן ליד הרב"ש, כל הזמנים שלי היו כדי להיות מחובר אליו ולשרת אותו ככל האפשר, להסיע אותו לכל מקום, לישון איתו בכל מיני מקומות, ללכת לים כל יום ועוד דברים, ולא היה לי שום עסק אחר, חוץ מזה להיות בשיעורים, בשיעור לילה כמו שעכשיו ובשיעור ערב, כל יום מחמש עד שבע בערב, זה התפקיד שהיה לי. חוץ מזה עבדתי, ולכן לא הייתה לי שום אפשרות להיות בקשר עם החברים. הייתה קבוצה קטנה שרב"ש חיבר אותה משישה אנשים, היינו כקבוצה, קבוצה מאוד קטנה, מאוד מיוחדת, אבל כל העסק שלי היה ליד הרב"ש.

שאלה: לפני שרב"ש כתב את המאמרים האלה, אותן נורמות של ההתנהגות, יחסים בין החברים, אלו היו דברים שמובנים ומורגשים לאנשים שלומדים את חכמת הקבלה. כשאנחנו קוראים את זה, לא רק שזה לא מובן, לפעמים גם אין כוח לקרוא את זה וזה לא נכנס לראש. כשרב"ש כתב את המאמרים, איך הוא המליץ לממש אותם?

הוא כתב מאמר בשבוע ונתן לי לשכפל אותו, הלכתי למקום שבו משכפלים את המאמרים, הייתי משכפל אותם ומחלק בין כולם. אלו היו בערך ארבעים עותקים שהייתי מחלק לארבעים איש. היינו קוראים את המאמר הזה במשך שבוע ימים, ולקראת יום חמישי בשבוע הוא כתב את המאמר הבא ואני הייתי משכפל אותו ומחלק שוב בין החברים, בין כל הקבוצות. היו שלוש קבוצות, סך הכול כארבעים אנשים.

תלמיד: הוא הרי כתב בצורה פרקטית איך עלינו להתייחס אחד לאחר. אם אני מבין נכון, גם ככה מקובלים ידעו איך להתייחס אחד לאחר. זה שהוא כתב את המאמרים האלה בשבילנו, מה אנחנו צריכים לעשות עם זה, האם אנחנו צריכים להוציא נקודות פרקטיות מתוך המאמר ולעבוד על זה בקבוצה, או שזה פשוט חומר כללי ללימוד?

אנחנו צריכים לסדר את היחסים בינינו כמו שכתוב במאמרים האלה. אין לי יותר מה להוסיף. אתם צריכים לקרוא יחד את המאמרים האלה עד שהמאמרים האלה יהיו ברורים לכולכם ועליכם להשתדל לקיימם.

שאלה: האם מכל אחד בעשירייה נדרשת פעולה דומה, או שכל אחד פועל לחוד?

את המאמרים שאנחנו קוראים אנחנו צריכים לממש באותו שבוע, כלומר זה דורש מאיתנו להיות באותם המצבים, באותם היחסים כמו שאנחנו מגלים במאמר.

שאלה: לגבי התהליך הזה של הביטול. המאמרים של הרב"ש הופכים את המושג הזה, את הפעולה הזאת ממשהו בזוי למשהו נעלה, כי רק על ידי ביטול אפשר בכלל להתקדם. זאת אומרת זה שינוי תפיסת המציאות למושג הזה, לפעולה הזאת של ביטול. מה זה בשבילך ביטול? מה הגדלות של הביטול?

לפי מה שאני רואה מהמאמרים, הרב"ש כותב שהבורא דורש שנבטל את הרצון לקבל שלנו כלפי הרצון להשפיע של הבורא, ומזה הכול נובע. אחר כך הביטול הופך להיות כבר לצד האחר, מבטלים את הרצון לקבל עד כדי כך שהופכים אותו לעל מנת להשפיע.

(סוף השיעור)