שיעור בוקר 14.07.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 182, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות פ"ה – צ"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" "פתיחה לחכמת הקבלה" עמוד 182 אות פ"ה.

אתם זוכרים את השרטוט מהשיעור הקודם? אנחנו צריכים להמשיך ללכת הלאה, אז כדי שיהיו לנו קצת יותר מסודרים המוח ותשומת הלב, אנחנו נעבור עליו בקצרה, במהירות ונמשיך (ראו שרטוט מס' 1).

יש לנו ד' בחינות דאור ישר, שמלכות דאין סוף מחליטה לקבל על מנת להשפיע ואז היא עושה את זה, מבצעת את זה בפעולה שלה שנקראת "גלגלתא". היא מקבלת על ידי אור ישר, דחיית האור חוזר בפה דראש, צמצום, מסך, חשבון בראש וכמה שהיא יכולה לקבל היא מקבלת בתוך הרצון שלה, וזה נקרא "תוך הפרצוף". מה שלא יכולה לקבל בתוך הפרצוף זה נמשך כ"סוף הפרצוף", זה נשאר ריק, וכך כל המלכות דאין סוף מפה עד הסיום מחלקת את עצמה לחלק של קבלת האור ולחלק של אי קבלת האור.

כשהיא מסיימת את קבלת האור בא אליה כל עודף האור שהיה צריך להתלבש בסוף הפרצוף, אבל הוא נשאר מחוצה לפרצוף, היא לא מקבלת אותו ולכן הוא לוחץ על הגבול ודורש שיקבלו אותו. מלכות מבינה שהיא לא יכולה לקבל אותו כי זה יפר את כל ההחלטה שלה שזה יהיה בעל מנת להשפיע, ואז היא מחליטה להזדכך והיא מזדככת, היא מעלה את המסך שלה מטבור בחזרה לפה דראש ובדרך נעשים פרצופים שנקראים "פרצופי נקודות דגלגלתא".

כשמסך מגיע לפה דראש הוא נכלל בזיווג דהכאה שיש בפה דראש ועל ידי זה המסך הזה יורד מפה עד החזה לפי הרשימות שנותרו בו, ד'/ג', ובמקום הזה של ד'/ג', בחזה דגלגלתא הוא בונה את הראש שלו, זה נקרא "ראש דע"ב", הפרצוף הבא מחזה עד הפה, כך הוא בונה את הראש דע"ב כלפי גלגלתא, ומחזה דגלגלתא ועד הטבור הכללי מתפרש שם גוף דע"ב. ושוב יש פה אותו ביטוש אור פנימי ואור מקיף והוא מחייב את הע"ב להזדכך, להגיע בחזרה לפה, לרדת מזיווג שבפה דראש למקום שמגיע לו כי איבד את העביות האחרונה שבמסך, ואז גם יורד לחזה דע"ב, ואז אנחנו רואים שנולד כאן פרצוף חדש שנקרא "ס"ג דא"ק" על הרשימו ג'/ב' שנותר לו מע"ב, והוא מקבל בעל מנת להשפיע כמה שמסוגל, ג'/ב' הן הרשימות שלו. הוא גם לא יכול לרדת למטה מטבור מפני שיש לו ג' דהתלבשות הארת חכמה, אבל כשהוא מתחיל להזדכך מביטוש פנים ומקיף בחזרה לפה דראש שלו אז ג' דהתלבשות, מיד כשמתחיל להזדכך היא נעלמת, וכל הפרצופים האלה הם פרצופי ב'/ב' עד שמגיע בהזדככות שלו לב'/א'.

ואז הפרצופים האלו מתחילת ההזדככות ועד סוף ההזדככות, כל הפרצופים האלו יכולים לרדת למטה מטבור וכשהם יורדים אנחנו רואים כאן מציאות חדשה, שהפרצופים האלה ב'/ב' זה בינה, הם יכולים לרדת למטה מטבור, ממש למטה מטבור, ואז הם מגיעים להשפעתם לגלגלתא.

גלגלתא מתחילה לקבל מהם התרשמות, תוספת אור החסדים, תוספת כוח השפעה, כנגד זה מתעורר בה כוח הדין, כוח הקבלה והוא משפיע בחזרה לנקודות דס"ג, נקודות דס"ג לא יכולות להתמודד עם בחינה ד' הזאת והן מצטמצמות, צמצום ב'. כשהן קובעות לעצמן שחלק מהן לא יכול להשתתף עכשיו בפעולות עם האור, גם השטח הזה למטה מפרסא נעשה מצומצם, צמצום.

בינתיים כל הפרצוף הזה עם כל הרשימות עולה לראש דס"ג עם הרשימות של צמצום ב' וראש דס"ג מחלק את הפרצוף הזה לשני חלקים, חלק רשימו מקטנות, זה רשימו מספר אחד, וחלק רשימו מהגדלות, כך הוא מקבל את זה מלמטה מאיפה שעלו רשימות, זה נקרא "ריבוי הרשימות".

ואז לפי הרשימו הראשון שהוא הרשימו העיקרי, כי הוא הגיע מעצם נקודות דס"ג, זה ב'/א' צמצום ב', קודם נעשה זיווג עליו, והזיווג הזה נעשה כבר לפי ב'/א' צמצום ב' שזה נקרא שהמסך עומד בנקבי עיניים דראש דס"ג. ומכאן והלאה מתפשט פרצוף, כרגיל פרצוף ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף והוא מתפשט עד הפרסא, עד המקום איפה שאפשר להתפשט, מפני שלמטה מזה כבר כלים דקבלה שאי אפשר להתפשט.

אם נצייר את הפרצוף הזה בצורה אחרת אנחנו נראה שהפרצוף הזה כולל כתר, ראש דהתלבשות ונפעל רק החלק העליון דכתר, גלגלתא ועיניים, כמו הסימן של צמצום ב' ברשימו. אחר כך עליו מתלבשים אבא ואימא, אחרי הכתר, זאת אומרת על אח"פ דכתר בגלגלתא ועיניים שלהם, ואח"פ דאבא ואימא נמצאים מחוצה לאבא ואימא לא נפעלים. ואחר כך זו"ן שהם מתלבשים על אח"פ דאבא ואימא נמצאים למטה מאבא ואימא, ואח"פ דזו"ן גם לא נפעלים, הם נמצאים בכלל למטה מפרסא. זה הפרצוף של עולם הנקודים בקטנות. ודאי שזה לא עולם, זה עדיין רק פרצוף, אבל כך הוא נקרא על שם העתיד. כשיבוא רשימו ד'/ג' ויפעיל את הפרצוף הזה, הפרצוף הזה פתאום יתפתח להרבה פרצופים.

שרטוט מס' 1

שאלה: בראש דס"ג הוחלט לרדת עד הטבור, נכון?

כל פרצוף מתפשט במקום איפה שמסוגל, מקסימום להשפיע זו המגמה של כל פרצוף דקדושה כולל הס"ג.

תלמיד: אבל הוא מודד בראש כמה הוא יכול להשפיע והוא כאילו הבין שהוא יכול עד הטבור ופתאום באמצע פעולה המשיכה פעולה נוספת.

איפה?

תלמיד: כשנקודות דס"ג ירדו מתחת לטבור.

לא, זו פעולה שכבר תוכננה בראש. מה זאת אומרת כך פתאום? פתאום ברוחניות לא קורה, אצלך בחיים זה נקרא פתאום, ברוחניות הכול לפי החישוב בראש הפרצוף ואז זה בטוח יורד לתוך ולסוף ומבצע שם את הפעולה בדיוק לפי הראש.

תשאלו, בלי זה אנחנו לא יכולים לזוז הלאה, זה בעצם המקום שעליו נעצרים והלאה כבר מפסיקים להבין.

שאלה: אני קצת מבולבל. איך זה יכול להיות שמתחת לטבור נוצר מנגנון חדש של ראש של השפעה. לדוגמה איך זה יכול להיות שבכלים דקבלה בקיבה שלי פתאום נוצר מנגנון של מחשבה, שאנחנו קוראים לזה ראש, כתר וראש של אבא ואימא, איך זה יכול להיות שנוצר שם ראש?

רצון לקבל זה כל מה שיש, אם אני לוקח רצון לקבל ואני לא רוצה עכשיו לקבל בו אלא להשתמש בו כדי לייצב את המצב, לחשוב, להחליט, להתייחס, לשקול אז החלק הזה ברצון לקבל הופך להיות ראש. אני עובד למעלה מהרצון לקבל. זאת אומרת לפני הרצון לקבל, לכן זה נקרא "ראש".

מה בזה כל כך מיוחד? בדרך כלל לנברא יש רק רצון, רק את הבטן, אז אחרי צמצום א' הנברא מחליט שהוא צריך להיות בראש.

תלמיד: אז למה לא נוצר בכל החלק מתחת לטבור ראש? גם מתחת לאבא ואימא.

ראש דס"ג זה ראש לנקודות דס"ג. שס"ג מחליט, אני יורד למטה מטבור כדי להשפיע, זה ראש דס"ג מחליט, ולכן נקודות דס"ג הן יורדות למטה מטבור. ראש דס"ג מחליט להזדכך ועושה זיווגים, זיווגי דהכאה, וזיווגי דהכאה האלו הם בונים ראשים. אני לא יכול לצייר אותם, אבל יש כאן ראשים, שהם מחליטים שאנחנו יורדים למטה מטבור כדי למלאות את הנה"י דגלגלתא, את הרצון הריק הזה. אנחנו רוצים לגרום להתקדמות מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, שכל הנבראים, במיוחד אלו שנמצאים מטבור עד לסיום, מפני שהם כלים דקבלה גדולים, הם דווקא יקבלו את אור החסדים ויתמלאו וזה יהיה להם כהכנה לקבלת אור החכמה. וזה מה שהם עושים, מתי? בראש דס"ג.

כשהם הצטמצמו ועשו כאן כל מיני פעולות, הרשימות עולות בחזרה לאותו ראש דס"ג אבל הרשימות החדשות האלו, הן קובעות עכשיו שזה יהיה ראש חדש. איזה ראש חדש? ראש מצומצם, ב'/א' צמצום ב'. וזה מה שהן עושות, זיווג דהכאה בנקבי עיניים דראש דס"ג ומשם מתפשט גוף. לאן הוא מתפשט? הוא מתפשט בדיוק למקום מאיפה שהגיעו הרשימות.

תמיד זה ראש ואחר כך גוף.

תלמיד: כתר אבא ואמא הם כלים?

כתר ואבא ואמא זה שני ראשים. כתר זה ראש א', אבא ואמא זה ראש ב' (ראו שרטוט מס' 2).

תלמיד: אז כתר אבא ואמא הם נקראים ראשים.

כן. כמו שבכל פרצוף יש לנו ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף.

תלמיד: אז בתכלס, שם קורית קבלה על מנת להשפיע?

להשפיע על מנת להשפיע, לא חשוב, אבל הפרצוף מתפשט.

שרטוט מס' 2

שאלה: בפרצוף ע"ב, ביטוש פנים ומקיף קורה בסיום?

תמיד ביטוש פנים ומקיף קורה מתי שהפרצוף מפסיק לקבל את האור. כי כל עוד לא הפסיק לקבל את האור עוד לא ידוע שיש גבול, אולי הוא יקבל הכול?

תלמיד: אז בגלגלתא הדבר הזה קורה בטבור ובע"ב זה קורה בסיום?

גם בטבור, טבור וסיום שלו נמצאים שם שווים.

שאלה: כשאנחנו אומרים ששני סוגי רשימות עולים לראש דס"ג, הכוונה לאותו ס"ג שמאחורי הע"ב? זה אותו מקום?

הרשימות האלו ב'/א' צמצום ב' וד'/ג', הן עולות לפה דראש דס"ג, מאיפה שיצאו נקודות דס"ג. אתה יכול לראות את זה כך, רשימות מכל הפרצוף הזה נקודות דס"ג עם מה שהוא התרשם, מכל מה שהיה בנה"י דא"ק, רשימות עלו בחזרה לפה דראש דס"ג. כל הרשימות, מהתחלה ועד הסוף, מה שקורה כאן, הכול עלה לפה דראש דס"ג, ולפי הרשימו הראשון, ב'/א' צמצום ב', המסך עולה מפה דראש דס"ג לנקבי עיניים דראש דס"ג.

תלמיד: רק לצורך כך שבציור זה יסתדר, זה מונח הצידה ולא על הס"ג עצמו?

זו תוספת, מגיעה תוספת.

תשאלה: אז למה זה עולה עכשיו לנקבי עיניים ולא נעצר בפה דראש כמו בכל הפרצופים?

כי הרשימו דורש שיהיה זיווג בנקבי עיניים. ב'/א' זה רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות, אבל צמצום ב' שיש, זה סימן שרק עד חזה דבינה ניתן לי לעשות חשבון ולקבל בעל מנת להשפיע. רק בכלים דהשפעה. צמצום ב' אומר שרק כלים דהשפעה אתה יכול להפעיל בראש וגם בגוף. צמצום ב' קובע שזה יהיה בנקבי עיניים.

שאלה: ועל איזה רשימות אח"פ דזון ירד למטה מהפרסא? למה הוא מתפשט למטה?

אני לא מבין שום דבר שאתה אומר. מה זאת אומרת על איזה רשימות יורד?

תלמיד: על איזה רשימות אח"פ דזו"ן ירד למטה לפרסא בקטנות עולם הנקודים?

בדיוק על ב'/א' צמצום ב'.

תלמיד: אז למה הוא למטה מהפרסא?

כי זה המקום של הרצון הזה אבל הוא לא משתמש בו. מה זה נקרא רשימו ב'/א' צמצום ב'? ובכלל רשימו צמצום ב'? יש לי את כל הרצון, אתה לא יכול לחתוך מהרצון חצי או רבע, אבל אני משתמש מלכתחילה רק בחצי. זה נקרא צמצום ב'. אני מצומצם. אני מצומצם, אני עושה חשבון ואני מצומצם. זה לא שאין לי את הכלים האלה, הם ישנם, ואני מרגיש אותם ויודע עליהם והם מצומצמים, ומתי שאני יכול אני אחזור לפרצוף השלם.

שאלה: אז בקטנות עולם הנקודים כל הפרצוף נמצא למטה, מהטבור עד הסיום בכל זאת?

כל החלקים. אתה לא יכול לחתוך. איך אתם לא מבינים? לא חותכים לא מהראש ולא מהיד ולא מהרגל, אתם לא יכולים לחתוך שום דבר. עשר ולא תשע ולא אחד עשרה, רק אתה לא מפעיל חלק מהספירות, מהרצונות.

שאלה: למה זה יורד או עולה לנקבי עיניים ולא לאוזן לדוגמה?

תגיד לאוזן, מה זה חשוב? הוא עולה למקום איפה שהמסך דורש ממנו להיות. "נקבי עיניים" זה נקרא איפה שמפסיקים כלים שעובדים עם ההשפעה ומתחילים כלים שעובדים בקבלה. זה הכול. זה נקרא נקבי עיניים, זה נוקבא לאור החכמה, איפה שמלכות עומדת, כך זה נקרא. אתה יכול להגיד, "כן, עיניים זה חכמה אבל צמצום זה לא בחכמה", אבל ככה זה נקרא. זה מדויק. זאת אומרת נוקבא לחכמה, נקבי עיניים, שאין יותר למטה התפשטות לאור החכמה. מאוד הגיוני.

שאלה: אין חסדים בגלגלתא, יש רק אור חכמה, אבל גלגלתא יורדת למטה מטבור. איך זה אפשרי?

גלגלתא יורדת למטה מהטבור, הכלים שלה לא מקבלים את אור החכמה מהטבור שלה ולמטה. לא מקבלים, אין להם מסך לקבל על מנת להשפיע, אבל יש להם מסך להיות ריקניים, ובזה הם גם נמצאים בדבקות בבורא. מפני שברוחניות, אפילו שאתה עושה צמצום, ולא מקבל מפני שאתה רוצה להיות בדבקות כמה שאפשר, אפילו שאתה לא מקבל, אבל זה המאמץ שלך להיות בדבקות בעליון, אז אתה נמצא בקדושה. ובמצב הזה היא נמצאת.

תלמיד: זה כאילו שיש חסדים?

לכן יש לה חסדים. מפני שהיא דוחה את כל אור החכמה הגדול שצריך להתלבש בכלים האלו מהטבור לסיום דגלגלתא, היא דוחה את כל התענוגים האלה ואומרת, "אני על עצמי לא אקבל. אני אשאר ריקה, אבל לא אקבל אותם. אני מעדיפה להיות בדבקות, בריקנות". ולכן, יש לה את אור החסדים. כל פרצוף שמתרוקן מאור החכמה, כדי להישאר בדבקות הוא מתמלא באור החסדים.

תלמיד: לכל פרצוף יש אח"פ וגלגלתא ועיניים.

כן.

תלמיד: ישנו הפרצוף הראשון בנקודות דס"ג, כתר. איך להסביר שאח"פ דכתר בפנים לגלגלתא עיניים דאבא ואימא? מה זה נקרא?

אח"פ דכתר לא נמצא בשימוש בכתר, הוא מצומצם. גלגלתא עיניים דאבא ואמא מתחילים מגלגלתא עיניים דכתר, זאת אומרת הם מתלבשים על אח"פ דכתר. למה? כי זה הקשר שלהם עם הכתר. אם הכתר היה בגדלות, גלגלתא עיניים דאבא ואמא היו אחרי הכתר. אם הכתר בקטנות, אז הם עומדים אחרי גלגלתא עיניים דכתר.

תלמיד: ואבא ואימא משתמשים באח"פ דכתר?

אבא ואימא משתמשים באח"פ דכתר שהם מתלבשים עליו, והם מקבלים דרך אח"פ דכתר את המילוי שלהם.

הקשר בין הפרצופים ובין הספירות לא נעלם, הוא לא משתנה. אם יש ספירות ריקניות, זה לא חשוב שהן כאילו לא קיימות. הן קיימות, ודרכן עובר האור, אבל הן לא מקבלות את האור הזה בעל מנת להשפיע. גם בעל מנת לקבל, ודאי שאסור להן לקבל.

זאת אומרת, החלקים האלו של הפרצוף כמו אח"פ דכתר, אח"פ דאבא ואמא, הם חלקים שלא פועלים בפועל לפי הרצון שבהם. אלא הם מבטלים את הרצון שלהם כדי להיות בדבקות האפשרית עם האור העליון.

תלמיד: בדרך כלל, אנחנו אומרים שאין קשר בין העליון לתחתון, בגלל שאין השתוות הצורה.

אני לא מבין מה אתה אומר, "אין קשר בין העליון והתחתון". איפה? מתי? אם אין קשר, אז בכלל מה כל החכמה הזאת?

תלמיד: מה מבדיל ביניהם?

מה שמבדיל ביניהם זו עוצמת הרצון ועוצמת המסך. אבל אותה הכוונה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, אותה המגמה בכמה שיכולים לעזור ולהתחבר, הכול פועל בכולם. מבדילים ביניהם רק העוצמה, הרשימות.

שאלה: לא ברור למה אנחנו קוראים לכתר אבא ואמא דראש אם אין שם זיווג? הזיווג הוא של ראש דס"ג.

נכון זה פרצוף שהס"ג בונה. והפרצוף הזה יורד למטה מטבור, ומתרחב שם. זיווג בהם לא יכול להיות כי זו קטנות. בקטנות אין זיווג, העליון מוליד אותו.

וחוץ מזה, אני יכול לתת לך עוד דוגמאות כאלה. שגלגלתא מולידה את הע"ב, ע"ב מוליד את הס"ג, אז קודם הוא צריך להיוולד מהעליון, ואחר כך הוא עושה את הפרצופים, את הפעולות משלו.

תלמיד: אז הראש נמצא אבל הוא לא בשימוש?

הוא בשימוש שלו, אבל לא כמו שאתה חושב שהוא עושה מיד זיווגי דהכאה. לא. הוא מקבל מהעליון את מה שהעליון עושה. הוא צריך לעשות כל מיני פעולות של ביטול עצמו כדי לקבל מהעליון אותו פורמט, אותה הצורה כמו שהעליון רוצה ומכתיב לו. יש הרבה פעולות חוץ מזיווגי דהכאה, ולא בכל הפרצופים יש זיווגי דהכאה. עוד נלמד.

שאלה: צמצום ב' זו פעולה שנעשתה עוד קודם בראש או שזו תופעה חדשה?

צמצום ב' נעשה בקשר של נקודות דס"ג עם נה"י דא"ק. שם נעשה צמצום ב'.

תלמיד: זה לא משהו שהיה בראש עוד קודם? אנחנו אומרים שכל דבר הוא קודם בראש.

איפה זה קרה? איפה זה הוחלט?

תלמיד: איפה בראש יש צמצום ב'? כל דבר אנחנו אומרים שקורה עוד בראש, או שזו תופעה חדשה?

הכול נמצא במלכות דאין סוף, ואחר כך בראש דגלגלתא, וזה עובר הלאה דרך כל הפרצופים, עד שמגיע למקום מאיפה שכל העניין התעורר, ממטה למלעלה. זה עולה עד אין סוף ממטה למעלה, ויורד מאין סוף לאותו מקום, מי שהעיר את העניין, מאיפה שהעניין הזה התעורר, ושם זה מתרחש. אבל אך ורק בצורה כזאת תמיד. זאת אומרת, אפשר להגיד אחרת, שהאין סוף בעצמו מנהל את כל הדברים. מלכות דאין סוף.

שאלה: מה ההבדל בין גלגלתא לע"ב, שגלגלתא יורדת מתחת לטבור וע"ב לא?

גלגלתא לא יורדת למטה מטבור, שם למטה מטבור, כי כל הכלים שלה שזה פרצוף כתר, מתחלקים לחלק שהיא יכולה להופיע עם אור היחידה, עם האור שלה בכלל, וחלק שהיא לא יכולה להופיע עם האור. ולכן, כך היא מחלקת את עצמה.

גלגלתא זה השורש. מבחינת שורש כל האורות בכתר, בשורש, הם פועלים ממטה למעלה. ולכן, אפילו שאנחנו אומרים שבגלגלתא היא מקבלת על מנת להשפיע מפה עד הטבור, אבל זה כתר, ובכתר אין קבלה כולו השפעה. ולכן, כל האורות שלה הם ממטה למעלה. עוד נלמד על התכונה הזאת בכתר.

תלמיד: אז למה ע"ב לא עושה את אותו דבר, יש לו אור אחר?

ע"ב כבר לא יכול, הוא לא כתר. זה אור פחות מאוד, אור החכמה, אור מוגבל, זה לא אור של השפעה ממש, שמקבלים בעל מנת להשפיע.

שאלה: נקודות של כל פרצוף זה כמו מגמה להשפיע. אז למה הנקודות של ס"ג יורדות והנקודות דע"ב לא יורדות?

בנקודות דע"ב עדיין ישנו אור החכמה.

תלמיד: אבל זה לא אור.

גם נקודות דגלגלתא לא יכולות לרדת. איפה שישנו אור החכמה הוא לא יכול להיכנס בכלים דקבלה שאין להם אפשרות להשפיע. הם מחזיקים את עצמם, כמו צמצום ב' נגיד, מחזיקים את עצמם לא לקבל. הם מוכנים להיות באור החסדים, בעל מנת להשפיע, זה לא פשוט גם כן, אבל להיות בקבלה על מנת להשפיע, זאת כבר דרגה אחרת.

שאלה: אחרי שהרשימות עלו מלמטה לנקבי עיניים של ס"ג, מה הם מחליטים? מה הם עושים?

הם גורמים שם לזיווג בנקבי עיניים.

תלמיד: לאיזו מטרה, לקבל על מנת להשפיע?

בטח. מה יש עוד במלכות דאין סוף? זה הכול מלכות דאין סוף שפועלת בכל מיני דרגות שלה, מידות שלה.

תלמיד: ואז הם יורדים מתחת לטבור?

כן, מה שאפשר.

תלמיד: ומה קורה שם מתחת לטבור?

הם ממלאים את הכלים בכמה שאפשר. כל אחד פועל בצורה כזאת שאיפה שאני מסוגל למלאות את הכלים, אני ממלא אותם. זאת עוד תרומה שלי לתיקון המלכות הכללית, לגמר התיקון.

תלמיד: אז, כתר, אבא ואימא, זו"ן זה כלים שהם ממלאים?

ודאי, אין כאן חוץ מכלים. מה זה כלים? יש רצון שהוא רוצה לקבל, שהוא לא כלי, ורצון שהוא עם צמצום ומסך על מנת להשפיע, הוא הופך להיות כלי. כלי, זאת אומרת שיקבל על מנת להשפיע, ויתקן עוד ועוד ועוד חלקים ממלכות דאין סוף, עד שיהיה גמר התיקון השלם.

תלמיד: אז למה הם מקבלים שם כזה, כתר, אבא ואימא, זו"ן?

לא בבת אחת. מה אכפת לך? כך קוראים להם. למה קוראים לך ככה? בא להורים להגיד משהו, אז הם כך קראו. נניח שקוראים למישהו אורן, הסתכל עליו אבא ואמר, "מה זה? זה בול עץ, שיהיה אורן". הכול מלמעלה.

תלמיד: אבל מהקו הזה, כתר, אבא ואימא, זו"ן, אחר כך אתה מצייר משהו כזה עם נפח. מה זה אומר?

אני סתם ציירתי לך את זה בצורה יותר יפה, ציורית.

תלמיד: אבל מה זה? איך אפשר לתאר, להרגיש את זה?

את זה אני לא יודע. להרגיש זה עליך, עלי לצייר.

תלמיד: יש שם ראש א', ראש ב', מה זה אומר?

כי זה שני ראשים וגוף. בכל פרצוף זה כך, בכל פרצוף כך זה עובד. כל פרצוף עובד בזה, שהוא קודם כל בודק מה שהיה אפשרי לו קודם ועד כמה שזה שייך למה שיהיה לו עכשיו. ואחר כך מה שהוא עושה בפועל, היום, כרגע. ואחר כך מבצע את זה בגוף (ראו שרטוט מס׳ 3).

שרטוט מס׳ 3

אות פ"ה

"ונתבאר היטב הקטנות והגדלות דנקודים, אשר צמצום הב' שהעלה את ה"ת שהיא בחי"ד, למקום נקבי עינים ונגנזה שם, גרם לקומת הקטנות דנקודים, שהוא קומת ו"ק או ז"א באורות דנפש רוח, והיו חסרים שם בינה וזו"ן דכלים ונשמה חיה יחידה דאורות. וע"י ביאת אור חדש דע"ב ס"ג דא"ק אל הנקודים, חזר הצמצום א' למקומו, וחזרו הבינה וזו"ן דכלים לראש, כי ה"ת ירדה מנקבי עינים וחזרה למקומה למלכות הנק' פה, ואז נעשה הזווג על בחי"ד שחזרה למקומה, ויצאו הע"ס בקומת כתר ויחידה, ונשלמו הנרנח"י דאורות והכח"ב זו"ן דכלים. ולשם הקיצור, מכאן ואילך נכנה לצמצום ב' והקטנות בשם עלית ה"ת לנקבי עינים וירידת אח"פ למטה. ואת הגדלות נכנה בשם ביאת אור דע"ב ס"ג המוריד ה"ת מנקבי עינים ומחזיר האח"פ למקומם. ואתה תזכור כל הביאור הנ"ל. גם תזכור תמיד שגו"ע ואח"פ הם שמות דע"ס כח"ב זו"ן דראש, והע"ס דגוף מכונים בשם חג"ת נהי"מ, וגם הם נחלקים לפי גו"ע ואח"פ כי החסד וגבורה ושליש עליון דת"ת עד החזה הם גלגלתא ועינים ונקבי עינים, וב"ש ת"ת ונהי"מ הם אח"פ כמ"ש לעיל. גם תזכור, שגלגלתא ועינים ונ"ע, או חג"ת עד החזה, הם מכונים כלים דפנים. ואח"פ או ב"ש ת"ת ונהי"מ שמחזה ולמטה, מכונים כלים דאחורים, כנ"ל באות ע"ו, ע"ש. וכן תזכור ענין בקיעת המדרגה שנעשה עם צמצום ב', אשר לא נשאר בכל מדרגה רק הכלים דפנים לבד, וכל תחתון יש בפנימיותו הכלים דאחורים של העליון, כנ"ל באות ע"ז, ע"ש."

שאלה: איך מסתדרים הכלים של אח"פ עם גלגלתא עיניים באותו מקום?

זה לא אותו מקום.

תלמיד: אח"פ דעליון עם גלגלתא עיניים דתחתון הם פועלים ביחד.

הם לא פועלים ביחד, אנחנו עוד נלמד את כל הדברים האלה, בגדלות אנחנו נלמד את זה. אנחנו נלמד איך אח"פ דעליון שנופל לתוך גלגלתא עיניים דתחתון, איך הוא יכול להיות אח"פ גם לגלגלתא עיניים דתחתון.

יש גלגלתא עיניים דעליון ואח"פ דעליון, ומתלבש עליו הפרצוף הבא, גלגלתא עיניים דתחתון. זאת אומרת, יש את גלגלתא ועיניים ואח"פ, ויש את גלגלתא ועיניים 2 והאח"פ שלו (ראו שרטוט מס׳ 4). מה נעשה עכשיו? נעשה פשוט. פתאום נעשים דברים כאלה, האח"פ לוקח את גלגלתא ועיניים 2 ומתחבר אליו, וכך עובדים [מסומן בקו אדום].

שרטוט מס׳ 4

זה כמו כל מיני התחברויות בכימיה, שאנחנו רואים איך שעושים את זה, שם זה כל העניין הזה. שפתאום מתחילים להרגיש שמשהו משותף ביניהם, ומתחברות מולקולות וחלקים למיניהם ומשהו קורה. את זה אנחנו נלמד, אלה דברים מאוד מאוד מעניינים. כי הם נותנים לנו דווקא אפשרות להתקשר בכל השטח של מלכות דאין סוף, ולהביא ממש תנועה רחבה לקראת גמר התיקון.

אם מתחבר הפרצוף העליון עם האח"פ שלו, רואים את זה בקו ירוק, אז זה נקרא גדלות דמין הא'. אבל אם הוא מתחבר בצורה [שמסומנת בקו אדום] זה נקרא גדלות דמין הב' (ראו שרטוט מס׳ 4). ויש עוד כל מיני כאלה דברים למיניהם. אם יש קרבה, אם יש יכולת באיזו צורה להתחבר ולייצר משהו משותף, קדימה, אין בזה שום הגבלה דווקא.

שאלה: אתה יכול להסביר את התהליך שעליו הוא כותב פה, "ע"י ביאת אור חדש דע"ב ס"ג דא"ק" וכל מה שקורה אחר כך?

תקרא.

תלמיד: "וע"י ביאת אור חדש דע"ב ס"ג דא"ק אל הנקודים, חזר הצמצום א' למקומו, וחזרו הבינה וזו"ן דכלים לראש, כי ה"ת ירדה מנקבי עינים וחזרה למקומה למלכות הנק' פה, ואז נעשה הזווג על בחי"ד שחזרה למקומה, ויצאו הע"ס בקומת כתר ויחידה, ונשלמו הנרנח"י דאורות והכח"ב זו"ן דכלים."

אל תיקח מה שיש שם, תחשוב אחרת. יש לך פרצוף שנמצא בצמצום ב', שיש לו בראש חצי ראש, לא יכול לחשוב יותר מזה, כי היתר אלה כלים דקבלה שאין עליהם מסך לחשוב על מנת להשפיע. אותו דבר יש לו בתוך, הגבלה עד חצי גוף, עד החזה, ויותר מזה, מהחזה עד הטבור לא יכול להפעיל את התוך, כי שם הכלים דקבלה יהיו על מנת לקבל אם ישתמש בהם. ויש לך את סוף הפרצוף, בסוף הפרצוף גם אמר, אני לא אשתמש בכלום. אז היה לו שם צמצום ונשאר צמצום.

עכשיו השאלה, כשמגיע אור ע"ב ס"ג, שנותן לך ביטול של צמצום ב' בזה שנותן לך כוח לקבל על מנת להשפיע, אז כאילו צמצום ב' מבוטל, אם צמצום ב' מבוטל, הכול חוזר לצמצום א', שאתה יכול לעבוד עם הכלים דקבלה שקודם לא היית יכול לעבוד איתם, לכן גם בראש יש לך עכשיו יכולת לחשוב בכל הרצונות, בכל המחשבות שלך, כמה אתה עכשיו יכול לקבל על מנת להשפיע, קודם היית בלהשפיע על מנת להשפיע. וגם לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא נניח שישבת מול בעל הבית ולקחת רק כוס תה עם סלט. עכשיו יש לך כוחות לקבל על מנת להשפיע, אז יש לך, וויסקי, בשר, עוגות, כל מיני דברים, הכול לפניך חופשי. אתה עושה חשבון ומתחיל לקבל בעל מנת להשפיע. אז יש לך גדלות בראש, גדלות בתוך וגדלות בסוף. זו חזרה למצב של ביטול צמצום ב'.

תלמיד: מה הכוח שמאפשר את זה?

אור ע"ב ס"ג.

תלמיד: למה הוא בא?

הוא בא לפי בקשה.

תלמיד: מה זאת אומרת, לפי בקשה, של מי?

של התחתון.

תלמיד: מה הוא מבקש?

כוח להשפיע.

תלמיד: לפני רגע הוא עשה צמצום ב'. הוא שכח?

לא. דווקא אחרי שהוא עשה את צמצום ב' וייצב את עצמו בצמצום ב'. ברגע שייצב את צמצום ב', מה הפעולה אחר כך? "תן לי כוח לבטל את צמצום ב'".

תלמיד: אז בשביל מה עשה אותו?

הוא עשה את זה כדי לשמור על עצמו, כדי לא לקבל על מנת לקבל. כשהוא נמצא כבר על בטוח בלא לקבל על מנת לקבל, עכשיו הוא מבקש תוספת כוח שיהיה אפשר לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: מה התחדש פה? לפני רגע עשה צמצום ב', עכשיו הוא אומר, "לא, יש לי עוד כוח, תביא". אז לא היית עושה צמצום ב' מלכתחילה.

לא [נכון]. אני בא לאיזה בופה, הכול פתוח, העיניים שלי מתפוצצות, הבטן מקרקרת, אני מאוד רוצה הכול, אני עושה על עצמי צמצום, אני יודע שאם אני אקבל יותר, זה יהיה על מנת לקבל. עשיתי צמצום. אחרי שעשיתי צמצום, למה אני לא יכול לבקש כוח התגברות, ליהנות את בעל הבית על ידי כך שאני ממש אתכבד כמו שצריך, כמו שהוא רוצה?

זה שעשיתי צמצום ב', בזה שמרתי על עצמי כדי לא להיות מקבל. עכשיו, אחרי ששמרתי על עצמי, זה המקום שלי, אני מבקש תוספת כוחות, "תן לי כוח להיות בעל מנת להשפיע".

תלמיד: מטעם הרצון להשפיע אתה עשית את צמצום ב'.

כן. ועכשיו מטעם הרצון להשפיע אני רוצה להשתמש ברצון שלי על מנת להשפיע בפועל, שאני אקבל.

תלמיד: גם לפני צמצום ב' רצית להשפיע, רק ראית שאין לך כוח.

ועכשיו גם אין לי כוח, אבל אני מבקש. מתי אני מבקש? אחרי שצמצמתי את עצמי ואני עומד על הגבול שלי.

תלמיד: אבל גם לפני צמצום ב' רצית רק להיות המשפיע.

מאיפה אתה יודע שאתה רוצה להיות רק משפיע?

תלמיד: צמצום א' קובע את זה.

לא. זה לא מספיק.

תלמיד: למה?

אתה צריך לעשות בפועל את פעולת ההגבלה ולהגיד, "עד כאן, יותר מזה אני לא מקבל". כשיש לך את הגבול, אתה יכול לפנות ולהגיד, "עכשיו אני רוצה. עכשיו אני רוצה להמשיך השפעה".

תלמיד: מה הגבול? איזה גבול?

שאני לא מקבל לעצמי.

תלמיד: ההחלטה הזאת כבר בצמצום א'.

בצמצום א' אני מסכים רק לא לקבל לעצמי. עכשיו אני עובד על איך אני עוד יכול להוסיף ללא לקבל לעצמי בלקבל בעל מנת להשפיע. זה מעל צמצום א'. אני נמצא מול השולחן, נתנו לי להיכנס לחדר קבלת אורחים רק בתנאי שאראה להם שאני נמצא בצמצום א'. מה זאת אומרת? שאני לעצמי לא מקבל. פשוט, לא מקבל לעצמי, מה שלא יהיה, אין דבר כזה שאני אקבל לעצמי, בשבילי זה יותר גרוע ממוות. בדקו את זה בי, באיזה מכשיר, ואמרו, בסדר גמור, תיכנס. אני נכנס. אבל גם יש לי בעיה, זה שאני לא מקבל לעצמי, זה ברור, זו הכניסה לרוחניות, עכשיו, באיזו דרגה אני קובע שאני נמצא ברוחניות? יש אפילו בהתקרבות לשולחן, [ויש] עוד דרגות, אבל מילא, כשאני מגיע לשולחן יש לי אפשרות להריח ולהרגיש את הכול, בלי זה אני לא יכול לעשות חשבון. זה מה שיש לי בראש. זה נקרא שאור ישר מופיע בראש הפרצוף.

איך אני מגיב על זה? אני דוחה את הכול קודם כל, זה לא לעצמי. אחר כך אני צריך לבדוק, מה כן ומה לא. אני על בטוח רואה שאני מסוגל לעבוד רק עם הכלים דהשפעה. כלים דהשפעה הם נניח, לחם, סלט וכוס בירה, לא יותר מזה. אני יכול למלאות אותם. יש לי בזה תענוג מסוים, אבל תענוג הוא לא מזה שאני ממלא את הכלים דקבלה שלי ממש, אלא מזה שאני מהנה לבעל הבית. בכלים דקבלה שלי, מכל הכיבוד שעכשיו קיבלתי, אין לי ממש הרגשת תענוג. אלא, התענוג שמתפשט בי נקרא תענוג של השפעה לבעל הבית, נפש רוח. קיבלתי, מילאתי את עצמי, אני נמצא בקטנות. דבר מאוד מכובד. כי כל אחד עובד לפי המסך שלו, ואף אחד לא מתגאה שיש לו מסך יותר גדול, יותר קטן, כל אחד מבין שהוא עובד עד הגבול שלו, מה שהבורא נותן. ואחר כך יש לי אפשרות לקבל גדלות, זאת אומרת כוח השפעה יותר גדול.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ו

"דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק."

הוא נתן רק הגדרות, שיש כאלה נקודות.

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

לא ברור? נקרא שוב, אפילו עוד עשר פעמים, עד שיהיה ברור. נתפלל גם שתבוא הארה, שתעזור לנו להבין, להרגיש את זה. כי הכלים הם כלי הרגשה.

אות פ"ז

"וזה ביאורם." של הנקודות. "כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

עדיין לא כל כך מובן. בסדר. יש עוד עצה. נמשיך ואחר כך נחזור.

אות פ"ח

"וכבר ידעת שהזו"ן דא"ק האירו את אור החדש הזה לע"ס דנקודים, דרך ב' מקומות: דרך הטבור האיר לכתר דנקודים, ודרך היסוד האיר לאו"א דנקודים. ותדע, שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם. והוא מטעם, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, דראש הנקודים (כנ"ל באות ע"ד), וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו מתפשט באותיות עצמם. וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק דהיינו ו עם נקודה, וּ, שהיא עומדת תוך שורת האותיות, והטעם, כי הארה זו מגיעה לאו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, שאורותיה מתפשטים גם לגוף, שהם הז"ת דנקודים הנק' אותיות, וע"כ נמצא נקודת השורק תוך שורת האותיות."

זאת אומרת, ישנן השפעות של האור על הגוף דעולם הנקודים, על ידי זה הגוף מתחיל לקבל נענוע, הכתר שלו מקבל שינוי, ואבא ואמא שלו מקבלים שינוי, ואז מה שהם מקבלים זה עדיין למעלה מהאותיות, למעלה מהגוף. הסימן שהם למעלה מהאותיות, שזה נקרא חולָם.

אות פ"ט

"והנה נתבארו היטב החולם והשורק, אשר הארת אור חדש דרך הטבור המוריד ה"ת מנקבי עינים דכתר לפה, ומעלה בחזרה האח"פ דכתר, הוא סוד נקודת החולם שממעל לאותיות. והארת אור חדש דרך היסוד המוריד ה"ת מנקבי עינים דאו"א לפה שלהם, ומשיב להם את האח"פ, ה"ס נקודת השורק שבתוך האותיות, מטעם שמוחין אלו באים גם בז"ת דנקודים הנק' אותיות."

אות צ'

"וסוד החירק, הוא בחינת האור חדש, שהז"ת עצמם מקבלים מאו"א, להוריד בחינת ה"ת המסיימת, העומדת בחזה שלהם, אל מקום סיום רגלי א"ק, שעי"ז חוזרים אליהם האח"פ שלהם, שהם הכלים שמחזה ולמטה שנעשו למקום בי"ע, אשר אז יוחזרו הבי"ע להיות כמו אצילות. אמנם הז"ת דנקודים לא יכלו להוריד הה"ת מהחזה, ולבטל לגמרי את הצמצום ב', והפרסא, והמקום בי"ע, כי בעת שהמשיכו האור לבי"ע, נשברו תיכף כל הכלים דז"ת. כי כח ה"ת המסיימת העומדת בפרסא היה מעורב בכלים האלו, והיה האור מוכרח תיכף להסתלק משם, והכלים נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. ונשברו גם הכלים דפנים שלהם העומדים למעלה מפרסא, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה, כי גם מהם נסתלק כל האור ונשברו ומתו ונפלו לבי"ע, וזה היה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים לגוף אחד".

משהו מובן קצת? לפחות איכשהו שומעים את התהליך? אלה דברים חדשים שקודם אפילו לא שמענו עליהם.

אות צ"א

"והנך רואה, שנקודת החירק לא יכלה לצאת לשליטתה בעולם הנקודים, כי אדרבה היא גרמה לשבירת הכלים. והיינו משום שרצתה להתלבש בתוך האותיות, דהיינו בתנהי"מ שלמטה מפרסא דאצילות שנעשו לבי"ע. אמנם אח"כ בעולם התיקון, קבלה נקודת החירק את תיקונה, כי שם נתקנה להאיר מתחת האותיות, דהיינו שבעת שהז"ת דאצילות מקבלים את אור הגדלות מאו"א, הצריך להוריד את ה"ת המסיימת ממקום החזה לסיום רגלין דא"ק, ולחבר את הכלים דתנהי"מ לאצילות, והאורות יתפשטו למטה עד סיום רגלין דא"ק, אינם עושים כן, אלא שהם מעלים התנה"י הללו ממקום בי"ע אל מקום האצילות שלמעלה מפרסא, ומקבלים האורות בהיותם למעלה מפרסא דאצילות, כדי שלא יארע בהם שוב שביה"כ כבעולם הנקודים. וזה נבחן שנקודת החירק המעלה את הכלים דתנה"י דז"ת דאצילות עומדת מתחת אלו הכלים תנהי"מ שהעלתה, דהיינו שעומדת במקום הפרסא דאצילות. הרי שנקודת החירק משמשת מתחת האותיות. והנה נתבאר סוד ג' נקודות חולם שורק חירק, בדרך כלל."

קריין: אות פ"ו. "ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק".

כל אחד מחזיק את החבר שלו, שלא יירדם, שלא יאבד את תשומת לב.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ו

"דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק."

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

אות פ"ח

"וכבר ידעת שהזו"ן דא"ק האירו את אור החדש הזה לע"ס דנקודים, דרך ב' מקומות: דרך הטבור האיר לכתר דנקודים, ודרך היסוד האיר לאו"א דנקודים. ותדע, שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם. והוא מטעם, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, דראש הנקודים (כנ"ל באות ע"ד), וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו מתפשט באותיות עצמם. וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק דהיינו ו עם נקודה, וּ, שהיא עומדת תוך שורת האותיות, והטעם, כי הארה זו מגיעה לאו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, שאורותיה מתפשטים גם לגוף, שהם הז"ת דנקודים הנק' אותיות, וע"כ נמצא נקודת השורק תוך שורת האותיות."

מה שיכול לעזור לנו בהבנה, זה אם נרגיש שאנחנו יחד.

אות פ"ט

"והנה נתבארו היטב החולם והשורק, אשר הארת אור חדש דרך הטבור המוריד ה"ת מנקבי עינים דכתר לפה, ומעלה בחזרה האח"פ דכתר, הוא סוד נקודת החולם שממעל לאותיות. והארת אור חדש דרך היסוד המוריד ה"ת מנקבי עינים דאו"א לפה שלהם, ומשיב להם את האח"פ, ה"ס נקודת השורק שבתוך האותיות, מטעם שמוחין אלו באים גם בז"ת דנקודים הנק' אותיות".

אות צ'

"וסוד החירק, הוא בחינת האור חדש, שהז"ת עצמם מקבלים מאו"א, להוריד בחינת ה"ת המסיימת, העומדת בחזה שלהם, אל מקום סיום רגלי א"ק, שעי"ז חוזרים אליהם האח"פ שלהם, שהם הכלים שמחזה ולמטה שנעשו למקום בי"ע, אשר אז יוחזרו הבי"ע להיות כמו אצילות. אמנם הז"ת דנקודים לא יכלו להוריד הה"ת מהחזה, ולבטל לגמרי את הצמצום ב', והפרסא, והמקום בי"ע, כי בעת שהמשיכו האור לבי"ע, נשברו תיכף כל הכלים דז"ת. כי כח ה"ת המסיימת העומדת בפרסא היה מעורב בכלים האלו, והיה האור מוכרח תיכף להסתלק משם, והכלים נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. ונשברו גם הכלים דפנים שלהם העומדים למעלה מפרסא, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה, כי גם מהם נסתלק כל האור ונשברו ומתו ונפלו לבי"ע, וזה היה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים לגוף אחד."

אות צ"א

"והנך רואה, שנקודת החירק לא יכלה לצאת לשליטתה בעולם הנקודים, כי אדרבה היא גרמה לשבירת הכלים. והיינו משום שרצתה להתלבש בתוך האותיות, דהיינו בתנהי"מ שלמטה מפרסא דאצילות שנעשו לבי"ע. אמנם אח"כ בעולם התיקון, קבלה נקודת החירק את תיקונה, כי שם נתקנה להאיר מתחת האותיות, דהיינו שבעת שהז"ת דאצילות מקבלים את אור הגדלות מאו"א, הצריך להוריד את ה"ת המסיימת ממקום החזה לסיום רגלין דא"ק, ולחבר את הכלים דתנהי"מ לאצילות, והאורות יתפשטו למטה עד סיום רגלין דא"ק, אינם עושים כן, אלא שהם מעלים התנה"י הללו ממקום בי"ע אל מקום האצילות שלמעלה מפרסא, ומקבלים האורות בהיותם למעלה מפרסא דאצילות, כדי שלא יארע בהם שוב שביה"כ כבעולם הנקודים. וזה נבחן שנקודת החירק המעלה את הכלים דתנה"י דז"ת דאצילות עומדת מתחת אלו הכלים תנהי"מ שהעלתה, דהיינו שעומדת במקום הפרסא דאצילות. הרי שנקודת החירק משמשת מתחת האותיות. והנה נתבאר סוד ג' נקודות חולם שורק חירק, בדרך כלל."

אין כאן שום דבר מסובך, אבל כשקוראים את זה שטחית זה ממש מבלבל ומרדים, אני מבין אתכם. בסך הכול [מדובר] איך האור העליון מנענע את הכלים והם מתעוררים. בעיקר ההתעוררות היא בעלייתם לאצילות.

(סוף השיעור)