שיעור בוקר 14.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 50, דף נ', פרק ב', דברי האר"י אות ג', אור פנימי אות י',

דברי האר"י אות ד', אור פנימי אותיות כ'-ל',

דברי האר" אות ה', אור פנימי אות מ'

קריין: פנו אלי חברים וביקשו אם אתה יכול לתת כוונה נכונה ללימוד תלמוד עשר הספירות.

אנחנו לומדים כרך א', חלק ב' מ"תלמוד עשר הספירות" ומדובר על עיגולים ויושר. מה זה עיגולים ומה זה יושר? עיגולים זה השפעת הבורא על הנבראים, היושר זה כבר שישנם הנבראים והנבראים האלה נמצאים באיזשהו קשר עם הבורא. כשאנחנו מדברים על העיגול זו השפעה מהבורא, כשאנחנו מדברים על הקו זה גם השפעה מהבורא, אבל כבר כלפי נברא מסוים שמגיב, שנמצא ברצון לקבל שלו, שהבורא משפיע עליו ומקבל בחשבון את טבעו של הנברא.

לכן עכשיו אנחנו שלומדים עיגולים ויושר, אנחנו לומדים בצורה כללית, מאוד כללית, וְודאי שרחוקה מהמציאות על יחסים בין בורא לנברא. איך העיגולים משפיעים על היושר ומה היושר יכול לקבל מהעיגולים, לשנות את התנהגות העיגולים עימו אולי, וזו התחלת הלימוד שלנו. גם אנחנו נמצאים באותו המחקר של היחסים בינינו לבורא, אבל כבר מתוך זה תבוא אחר כך צורה ברורה יותר איפה אנחנו, איפה הבורא, איך הוא משפיע עלינו, על כל הנבראים בהדרגה, דרך כל הפעולות שביצע בנו ויבצע בנו בתהליך הארוך הזה, עד שמביא את כל הבריאה בצורת רשימות והשפעות מלמעלה למצב שהבריאה הזאת היא תבין אותו, תכיר בו ותגיע לדרגתו. זה מה שאנחנו עושים עכשיו, לומדים בהתחלה. ודאי שאנחנו לא יודעים, זה כמו ילדים שלומדים אלף בית בבית ספר או את טבלת הכפל, כל מיני כאלה דברים, והם לא מבינים בשביל מה הם צריכים, מתי הם צריכים את זה. כך אנחנו, לא מבינים איפה אנחנו נמצאים עדיין ובמה זה צריך לעזור לנו. לפעמים נראה לנו שכן, אנחנו קרובים לזה, אבל באמת זה עוד מאוד רחוק.

יש כאן כמה גישות ללימוד. גישה ראשונה היא סתם להכיר את הדברים מה שקורה, ולהבין שוודאי שאנחנו צריכים את זה כי המקובלים לא כתבו אף מילה בלי שנוכל להשתמש בה להשגת מטרת הבריאה. מצד אחד. מצד שני, ודאי שאנחנו כמו קטנים ולא מבינים עדיין איפה שנמצאים, אז אנחנו לומדים את זה בצורה שטחית, חיצונה, לפעמים יותר, לפעמים פחות מבינים, מרגישים אולי משהו.

החומר עצמו של התע"ס הוא לא מחייב, אנחנו צריכים פשוט להשתמש בו בשתי צורות. צורה אחת, שאנחנו בכל זאת מתחילים להבין במשהו מה שקורה, על מה הוא מדבר, ומבינים את זה בשכל הגשמי שלנו שזה ודאי רחוק מרוחניות, אבל בכל זאת איכשהו מעוררים אורות מקיפים. והשנייה, שאנחנו כן רוצים שזה ישפיע עלינו, ולשם האורות המקיפים אנחנו לומדים ורוצים שזה ישפיע וישנה אותנו, שיעשה מאיתנו במקום בני אדם גשמיים, בני אדם רוחניים.

קריין: אנחנו ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 50, דף נ', פרק ב'. אור פנימי, אות י'.

אות י' באור פנימי מבארת "י והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות".

"י) כלומר, שמתוך שנחלקו האורות, לאור פנימי ואור מקיף, כנ"ל, נמצאו משום זה, ב' מינים של קבלה בכלי, שהם: קבלה בתוכו של הכלי, וקבלה מחיצוניותו של הכלי (עי' לה"ת ח"א אות ק"ב), אשר האור הפנימי מתקבל בתוככיות הכלי, והאור המקיף המזכך אותו מעביו (כנ"ל בדבור הסמוך), נבחן שמתקבל דרך חיצוניות הכלי, כלומר, בלי שום התלבשות בכלי.

וענין ההתחלקות על חיצוניות ופנימיות, האמור בכלי, הוא, על פי הבחנת הזכות והעביות שבכלי, כי רק העביות שבו, ראויה לקבלת האור הפנימי, משום, שעיקר כלי הקבלה של הנאצל הוא בחינה ד'. אמנם, ג' הבחינות הראשונות, אינן ראויות לקבלה, אלא הן הגורמות, שתתגלה בחינה ד'. וע"כ, כל כלי, נבחן לפי עצמו, לד' בחינות שבכלי, אשר האור מתקבל בעיקר, בבחינה ד' שבו, וע"כ נקראת פנימיות הכלי, ותוכיותו, ששם שורה השפע.

וג' בחינות, הגורמות רק לגילוי של בחינה ד' שבכלי, והן עצמן, אינן בנות קבלה, נחשבות כמסבבות את הבחי' ד' מחיצוניותה. בדומה, לעבי דופן של כלי גשמי, המחזיק ד' קליפות, המסבבות זו לזו, וכל המקובל בכלי, הוא בפנימיות שבו, דהיינו קליפת הפנימיות, ושאר ג' הקליפות שבעובי הדופן, הן רק מחזקות את הקליפה הפנימית, שתהיה לה כח לסבול את המילוי שבה. ועד"ז, יש להבין גם כאן ברוחניות, שעיקר הבחינה המחזקת בתוכה את השפע, היא בחינה ד' שבכלי, וג' הבחינות הראשונות, הן הסיבות, לגלות את הבחינה הד' בכל כחה, עד שתהיה ראויה להחזקת השפע, אבל הן עצמן, אינן בנות קבלה לאור הפנימי.

ולפיכך, נקראות חיצוניות הכלי, להיותן, מחוץ לבחינת קבלת האור הפנימי: שבחינה ג', היא חיצוניות לבחינה ד'. ובחינה ב', היא חיצוניות לבחינה ג'. ובחינה א', חיצוניות מכולן המסבבת לכולן. ועל כולן, יש בחינה חיצונית בלי שום עביות כל שהיא, שהיא בחינת שורש לכל ד' הבחינות שבכלי. ותדע, שהבחינה הזאת הזכה לגמרי, היא כלי הקבלה לאו"מ, כי מחמת הזכות הנפלאה שבה, יכולה לקבל הארת או"מ, אע"פ שהיא מרחוק.

ונתבאר, דבר התחלקות הכלי, אשר הפנימית שבו, פירושה בחינה העבה יותר שבכלי, דהיינו בחינה ד' שבכלי, והיא המקבלת לאו"פ, וחיצוניות שבו, פירושה, בחינה הזכה יותר שבכלי, דהיינו בחינת השורש של הכלי, כנ"ל, והיא המקבלת לאו"מ מרחוק. ואין להקשות, שבחינה ד' אינה ראויה לקבלה, מכח הצמצום והמסך. כי אין אנו עוסקים כאן, אלא בבחינת או"ח העולה מתוך בחינה ד' (ועי' הסת"פ)."

הוא מסביר לנו כאן, שאמנם הכלי כולל ארבע בחינות, ארבע דרגות העביות, אבל רק בחינה ד' היא המפותחת מספיק כך שהיא המקבלת את האור, היא הרצון לקבל, וכל יתר הדרגות הן הקודמות והן מייצבות את בחינה ד'. ולכן אנחנו מייחסים את הכלי רק לבחינה ד', וכל ג' הבחינות האלו אנחנו מתייחסים אליהן כמו לבחינות הגורמות לבחינה ד' בלבד.

שאלה: בחינה ד' היא מהות הנברא. מצד שני, היא כאילו נסתרת, מצופה בהרבה קליפות. איך אדם מאתר את בחינה ד' שבו?

אני לא מבין מה שאתה שואל. בחינה ד' היא העיקר. אנחנו מרגישים את בחינה ד', את הרצון לקבל. מה שגורם לו הן כול התכונות האלו שהן מחזיקות את הרצון לקבל. ועיקר כל העבודה שלנו היא עם בחינה ד'.

שאלה: באות י', בטור א', הוא כותב פה, "כי רק העביות שבו ראויה לקבל את האור הפנימי". אני חשבתי שדווקא בזכות שבו הוא מקבל אור פנימי, למה בעביות?

איך אפשר לקבל משהו אם אין רצון? עביות זה רצון. הוא אומר שזה כמו בכלי, יש לך כלי ונכנס לתוך הכלי אור. אז מה העיקר? העיקר זה התשתית של הכלי. התשתית של הכלי זה העיקר, זו בחינה ד', 4. וכל יתר הדברים, 0, 1, 2, 3 הם גורמים לבחינה ד'. בחינה ד' זה הרצון, וכל יתר הבחינות רק בונות את הרצון (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

תלמיד: אור פנימי מתגלה רק בבחינה ד' או שגם בבחינות הקודמות?

לא. כל האורות מתגלים רק בבחינה ד'. בכל הבחינות הקודמות הם עוברים, הם מתייצבים באיזשהו צורה, אבל מרגישים את האור בבחינה ד'.

שאלה: כתוב פה שג' הקליפות שבעובי הדופן המטרה שלהן היא כדי שבחינה ד' תוכל "לסבול את כוח המילוי שבה". מה זה אומר "לסבול את כוח המילוי שבה"?

שאם הדפנות האלה הן בסדר, הן בונות את בחינה ד' כך שהיא תוכל לקבל על מנת להשפיע את כל האור העליון.

שאלה: בחינת שורש, יש שם עביות שורש, או שאין שם עביות או שזה אותו דבר?

זה נקרא "עביות שורש".

תלמיד: אז אין עביות בכלל?

יש עביות שורש. לכן זה נקרא "בחינת שורש".

שאלה: אור מקיף משפיע לכל הספירות או רק לספירות שהוא סובב? כי כתוב ש"כלים דעיגולים סובבים רק ראש". אור מקיף משפיע רק על הראש על כל הספירות?

אור מקיף משפיע על כל הספירות רק במידה שונה בהתאם לכמה שהוא קשור לכל ספירה וספירה.

קריין: אנחנו נמצאים באות ד', דברי האר"י. כותרת.

אות ד'

אור העגולים הוא אור הנפש, ואור היושר אור הרוח.

תחילה אנצלו העגולים ואח"כ היושר

"אמנם, החילוק שיש בין העגולים להיושר, הוא, כי כ י"ס דעגולים הם בחינת האור הנקרא נפש, ויש בהם אור פנימי ואור מקיף, פנימי וחיצון: שיש לה בחינת יוד ספירות של כלים, ובכל כלי מהם יש פנימיות וחיצוניות, וגם יש יוד ספירות של אורות, לכל אור יש בו אור פנימי ואור מקיף. אבל הי"ס דיושר, הם בחינת האור הנקרא ל רוח, שהוא מדרגה גבוה על מדרגת הנפש, כנודע, גם הם כלולים מאו"פ ואו"מ, גם יש להם, יוד ספירות דכלים, ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות. ופשיטא היא שבחינת הנפש נאצלה תחילה, ואח"כ נאצל הרוח."

קריין: למטה אות כ', אור פנימי, מבארת "כ י"ס דעגולים".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"כ) כל הספירות, שביכלתן רק לקבל אורות, ואין להן היכולת להשפיע לאחרים, מכונה האור שבהן, בשם אור הנפש, וכבר נתבאר, שכל האור שבעגולים, מוכרחים לקבל מאור הקו (כנ"ל ח"ב פ"א אות ל'). והטעם, שאי אפשר שיתקשר האור העליון בכלים, זולת ע"י זווג עם המסך המעלה או"ח, אשר האור החוזר הזה מקשר האור בכלים כנ"ל (ח"ב פ"ב אות כ'). ולפיכך, הכלים שאין בהם המסך הזה, אין האור העליון מתקשר בהם, שיהיו יכולים להשפיע לאחרים ממעלה למטה, ואינם ראויים רק לקבל אור, מהמדרגה הקודמת, ממטה למעלה, לצורך חיותם עצמם בלבד, שאור זה נקרא אור הנפש, כנ"ל. ולפיכך, כיון שאין מסך בכלים דעגולים כנ"ל, ע"כ, אין האור העליון מתקשר בהם עצמם, אלא מוכרחים לקבל האור מן הקו, וגם זה רק לשיעור חיותם עצמם, ולא להשפיע, כמבואר. וע"כ נקרא האור שבעגולים אור הנפש, כמבואר."

זה לא שאור הנפש הוא קטן, אלא סוג קבלת האור הוא קטן. אם הוא מקבל אותו בלי שום התנגדות, בלי שום משיכה, אלא מה שבא בא ונכנס וממלא, זה נקרא "אור הנפש", "נפישה", הדרגה הכי קטנה, הכי פחותה.

כל יתר הדרגות, נגיד רוח, רוח זה כמו רוח זה כבר זז ממקום למקום, יש לו תנועה מעצמו וכן הלאה, זו כבר צורת קבלה אחרת שהיא תלויה בכלי עצמו, בנברא. מה שאין כן נפש, כאילו ממלא את הכול.

שאלה: בקטע הזה כתוב על קו ויושר. מה פועל מהם?

קו ויושר זה אותו דבר, רק אנחנו מדברים על הקו שמקבל בצורה מסוימת, ויושר הוא שנותן למה שעובר דרכו תכונה מסוימת שלו. לכן יש הבדל במילים האלה, קו ויושר.

שאלה: יש רושם מאוד חזק מהשיעור הראשון במה שאנחנו קוראים עכשיו. מה עושים עם הרושם הזה?

ממה שאנחנו למדנו לפני זה בקטעים?

תלמיד: כן, זה מאוד מאוד חזק.

בסדר גמור, כך צריך להיות. זה באמת שיעור מאוד חזק, נושא מאוד חשוב. ואני ממליץ לכם עוד פעם לעבור עליו, כי אנחנו בזה מייצבים היום את הכלים שלנו בפועל לקבלת גילוי הבורא.

שאלה: האם אפשר לפרש את זה כלפי מה שאנחנו קוראים עכשיו או שלא כדאי?

לא. אל תבלבל אותנו, אתה בעצמך יכול לעשות מה שאתה רוצה. חס ושלום, שיעור זה שיעור, לומדים אותו, רוצים ללמוד עוד? בבקשה, תחזרו עליו. אני גם לא ממליץ לקרוא יותר ויותר, כי אז יהיה לכם אולי בלבול ובלגן בראש, אבל לחזור על מה שאנחנו למדנו, לשמוע את השיעור עוד פעם, אתם תתחילו לשמוע דברים שאתם לא שמעתם.

שאלה: נאמר פה, "הכלים שאין בהם המסך הזה, אין האור העליון מתקשר בהם, שיהיו יכולים להשפיע לאחרים ממעלה למטה,". יש דבר כזה כלים בלי מסך בכלל?

ודאי שכן. כלים דעיגולים הם כלים ללא מסך.

תלמיד: לאיפה אנחנו משתייכים כלומדי חכמת הקבלה? יש כלים בכלל?

אני לא מבין אותך, עכשיו התעוררת אחרי עשרים שנה?

תלמיד: זה לא העניין. העניין הוא, בן אדם שלומד קבלה, האם יש לו כלי או שהוא צריך לבנות קודם את המסך ואז הוא מקבל את הכלי?

אני לא יודע אם הוא לומד או לא לומד. אני לא יודע. הילד הקטן שלי הולך לכיתה א', ב' או ג' בבית ספר ולומד שם נגיד שיעור גיאוגרפיה. אז הוא יודע שיש ים, יש יבשה, יש עיר, ככה מלמדים אותו, וכל הדברים האלה מצוירים שם במשהו על תמונה. אז הוא כבר מומחה בזה? הוא כבר גיאוגרף, מדען?

מה אתה אומר "מי שקורא", מי שקורא חכמת הקבלה זה לא נקרא שהוא "מקובל". מקובל זה מי שמקבל את גילוי הבורא לפי חוק השתוות הצורה כמו שאנחנו לומדים, ובדרגות כאלה שהוא יכול בעצמו לקבוע איך הוא מקבל את הבורא, איך הוא נותן לבורא יכולת להתגלות בו.

זאת אומרת, בצורה אקטיבית. זה לא בצורת נר"ן, נפש, רוח, נשמה, שזה קטנות. אלא "מקובל" זה נקרא שהוא כבר יכול לקבוע שיעורי קבלת גילוי הבורא בו, ועוד יותר מזה, כמה שמזה הוא גם מעביר לאחרים.

תלמיד: את האור הפנימי אתה יכול להשיג רק על ידי מסך?

ודאי.

תלמיד: מה בונה את המסך בעצם?

המסך נבנה על ידי היגיעה שלנו והאור העליון המופשט שקיים סביבנו, כאור מקיף נגיד.

תלמיד: זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא במסך.

כן. לפי המסך, לפי גודל ואופן המסך אנחנו הופכים להיות למקובלים, למקבלים.

קריין: אות ל' אור פנימי, מבארת "האור הנקרא ל רוח".

"ל) יוד ספירות דרוח, הן בחינות משפיעים, ולפיכך, נקרא אור הרוח, בשם אור הזכר, כלומר, שהוא משפיע. אבל יוד ספירות דנפש, מכונות בשם אור נקבה, כלומר, שמקבלת, ואינה יכולה להשפיע. וע"כ, מכונות יוד הספירות של אור הקו, בשם יוד ספירות דרוח, להורות שהן בחינת אור זכר ומשפיע. והטעם, כבר נתבאר לעיל, בדיבור הסמוך ע"ש. ולכן הרוח גבוה, על מדרגת נפש, משום שהוא המשפיע אל הנפש."

שאלה: מי משפיע לקו את האורות שלו?

יש לנו אור, שהוא בא מהמשפיע, מהבורא, והוא מתקבל בנברא לפי כמה שהנברא רוצה להשפיע בחזרה לבורא בזה שמקבל ממנו. זאת אומרת, במידה שיש באורח רצון להשפיע לבעל הבית הוא יכול לקבל מבעל הבית, ובזה הוא משפיע לבעל הבית. כי האור שמקבל מבעל הבית זה נקרא אור הרוח, למה? כי הוא קיבל אותו בהתגברות מעצמו, ביגיעה, בדחייה של האגו שלו ולכן יש בו תנועה מהאור הזה, לכן נקרא אור הרוח.

מה שאין כן מי שמקבל ללא מסך, ללא דחייה, ללא חשבון, נקרא שמקבל אור הנפש. נגיד תינוק, אין לו שום אפשרות להגיע לשום דבר, הוא פרצוף רוחני בקטנותו, ולכן נקרא שהוא מקבל אור הנפש.

תלמיד: אבל האורות שמגיעים לקו, מבחינה מערכתית איך הם מגיעים לקו, דרך עיגולים?

ודאי שקודם כל זה כלים דעיגולים ואחר כך מהם נובע הקו, וקו תלוי בעבודת התחתונים.

תלמיד: למה האורות עוברים דרך העיגולים?

כל האורות נמצאים בעיגולים. עיגולים בכלל, כל הבריאה זה עיגולים, כל מה שבא מהבורא זה עיגולים. ומה שמעוררים התחתונים, מקובלים, הם מעוררים את העבודה בקו.

תלמיד: והאור שעובר מעיגולים לא נקרא המשפיע? העיגול נקרא כמשפיע, הוא מעביר הרי את האור לקו, זה לא נחשב שהוא משפיע?

לא, לא מעביר. האור שנמצא בעיגול הוא לא מעביר, הוא נמצא בעיגול וזהו, לפי השפעת הבורא לנבראים. אבל זה לא נקרא משפיע, מצד הנברא אין בזה שום השפעה.

שאלה: אפשר להגיד שאור הנפש שהוא בלי מסך זה תענוג גשמי ואור הרוח זה תענוג רוחני?

אני לא מבין מאיפה אתה לוקח את הדברים האלה. לא. אור הנפש, אור הרוח, כל זה כלים רוחניים ומצבים רוחניים ואורות רוחניים והכול תלוי במידת התגברות האדם על הרצון שלו. אז מקבל או נפש או רוח או נשמה וכן הלאה.

תלמיד: אם אין מסך אין התגברות. אני בלי מסך, בעולם הגשמי אין לי מסך, אני רק רוצה לקבל לעצמי.

אז אין לך שום אור.

תלמיד: אבל הוא רושם שכלי בלי מסך מקבל איזשהו אור נפש.

אין לך כלי, על איזה כלי אתה מדבר בכלל? אין לך שום רצון לאור, אפילו רצון לקבל סתם אין לך. מאיפה אתה קיבלת רצון לאור, אתה הרגשת פעם משהו? התגלה בך משהו? תשמע יותר את מה שאנחנו מדברים.

תלמיד: בטבע אפשר לראות דוגמה שהציפור חוזרת עם אוכל לגוזלים שלה בקן וכולם פותחים את הפה. אם מישהו לא יפתח את הפה, אוי ואבוי לו, הוא לא הולך לישון, עכשיו יש אוכל, כולם עם הפה למעלה פתוח. מקבל, לא מקבל, אבל הפה פתוח. יש השתוקקות בטבע, שבנו אין את ההשתוקקות הזאת.

כן.

תלמיד: רציתי לשתף דוגמה שיש בטבע.

אתה רוצה להשתתף בדוגמה כזאת שיש בטבע, לפתוח את הפה? אני מסכים איתך, אבל אתה יודע שלפתוח את הפה אתה תוכל רק במידה שיש לך כוונה על מנת להשפיע. זה ההבדל בין ציפור לאדם. אדם הוא זה שרוצה להיות דומה לבורא, שעושה אותו דבר לבורא מה שהבורא לו, "אני לדודי ודודי לי". ולכן אנחנו צריכים לפתוח את הפה ודאי, הבורא מצפה לזה, אבל פתיחת הפה דורשת הכנה רבה, שאנחנו נצטייד בכוונה על מנת להשפיע ובמידת הכוונה על מנת להשפיע אנחנו יכולים לפתוח את הפה.

זאת אומרת אנחנו עושים צמצום ואומרים לבורא, "אנחנו עכשיו נפתח את הפה, אבל אתה צריך לראות שיש בנו צמצום, ומעל הצמצום אנחנו רוצים לקבל רק קצת, או בחינה א', או בחינה ב', או בחינה ג', או בחינה ד' בכל הרצון שלנו. אז בבקשה, אנחנו רוצים להיות איתך בהסכם שיותר ממה שאנחנו פותחים את הפה אתה לא נותן לנו".

תודה רבה לך על הדוגמה.

שאלה: בחיבור שלנו בעשירייה אנחנו רוצים לבנות את זה, לעשות את זה שקודם אנחנו מצמצמים את עצמנו ואז מחליטים כמה אנחנו רוצים לקבל, בחינה אחת, שתי בחינות, שלוש כמו שאמרת.

אתה בטוח שעשיתם צמצום?

תלמיד: לא בטוח.

אז איך אתה יכול להתחיל לבדוק כבר אחרי הצמצום? לפעמים אני מקבל כאלה מכתבים, ובמיוחד מנשים, "אני כבר נמצאת בעולם אין סוף" וכולי וכולי. נראה כך לאדם, מה לעשות.

תלמיד: איך בכל זאת לעשות את אותו הצמצום ואחרי זה את הדירוג הזה? מה זה אומר שעושים צמצום?

צמצום זה נקרא שאני לא מקבל שום דבר חוץ מהכרחיות, שזה לא יגונה ולא ישובח, אפשר לקבל אותה, כי אני חייב להיות קיים. אבל חוץ מזה שאני מחזיק את עצמי בקיום, אני לא פותח אף רצון ומחשבה שלי להגיע למשהו לפני שיהיה לי כוח השפעה. ואני דורש עבור כל מיני פעולות שאני עושה בחיבור בקבוצה, בהפצה, כי רק שני אלה הם עוזרים לנו להגיע לכוח עליון שישפיע עלינו, אני מבקש מהבורא "תן לי כוח להשפיע, תן לי כוח לאהוב, תן לי כוח לצאת מעצמי". העיקר פשוט כוח החיבור. "תן לי בבקשה את כוח החיבור, אני חייב אותו". ככל שאנחנו כך מבקשים, אפילו שהבקשה הזאת היא שקרית ואנחנו משקרים לעצמנו, אבל פעם אחר פעם כך אנחנו יותר ויותר מתרגלים לבקשה הזאת, ואחר כך מתחילים לראות שזה כן קורה, שזה עובד, ושאנחנו רוצים. בבקשה, תשתדלו לבקש.

לא חשוב אם אתם לא צריכים את זה כל כך, זה כמו ילדים קטנים, מה הם יודעים מה שהם צריכים, אבל "רוצה אני" וזהו. אבל אתה לא רוצה, "רוצה".

תלמיד: כוח הצמצום הזה זה כשאנחנו שמעדיפים חיבור על פני כל קבלה?

כן, נכון.

תלמיד: אמרת שיש שלבים של קבלה אחרי הצמצום, מה אנחנו מקבלים?

אתם מתחילים לקבל מילוי רוחני, זאת אומרת אתם מתחילים לקבל תענוגים שהם מתקבלים ברצון להשפיע. התענוגים האלה הם פי מיליון יותר גדולים ממה שהרגשתם ברצון לקבל אי פעם. את התענוגים האלה אתם צריכים להתחיל לקבל לאט לאט, בהגבלה, כדי לעשות עליהם מסך, אחרת תקבלו על מנת לקבל והכול יסתלק. כדי שזה לא יסתלק מכינים אתכם ככה שלא נותנים מיד, אלא אחרי הרבה שנים של יגיעה, של עבודה, שבודקים אתכם. ואז כשאתם כבר מגיעים למצב שאתם מסוגלים לרצות להשפיע, מכל מיני סיבות, כשאתם כבר מגיעים למצב כזה, אתם מקבלים רצון להשפיע ואז אתם יכולים לגלות את הבורא.

תלמיד: יוצא שהתענוגים הרוחניים, אותם האורות שעליהם מדובר, הם סוגים שונים של השפעה?

לא, זה הכול גילוי הבורא אליך, כל האור העליון זה גילוי הבורא.

תלמיד: גילוי הבורא כתכונת ההשפעה שאני יכול לממש?

אני לא יכול להגיד לך. אתה רוצה שאני אמסור לך התפעלות מגילוי הבורא, אני לא מסוגל את זה לעשות. ואם הייתי עושה, נגיד שכן הייתי מסוגל, זה היה מקלקל אותך, זה היה עוצר אותך מלגדל רצון לקבל נכון לגילוי הבורא בעצמו.

קריין: אנחנו נמצאים בדברי האר"י אות ה' בעמ' 51 למעלה. כותרת.

אות ה'

א"א דעגולים, מאיר לאו"א דעגולים, בבחינת חלונות מג'

קוין, ימין שמאל ואמצע שבו. ומהם נמשך האור לכל העגולים

באופן, שכל הפרטים שיש ביושר, יש ג"כ בעגולים

"* גם בהיות היוד ספירות בבחינת מ עגולים, זה בתוך זה, יש נ בהם כל הבחינות של קבלת השפע, שביוד ספירות שבקו היושר, והוא, כי בעגול הכתר, הנקרא ס אריך אנפין אחר התיקון, יש ע נקב אחד וחלון פ בצד ימין העגול, ומשם צ יורד אור אריך אל עגול אבא, ומאיר אליו. ועוד יש חלון שני, בשמאל העגול של אריך, ויוצא האור עד צד שמאל דעגול אבא, אשר בתוכו, ק ונוקבו ונעשה בו חלון, ומשם נמשך האור עד עגול אמא, שבתוך עגול אבא, ומאיר בו. ונמצא כי בעבור האור תוך שמאל עגול אבא, אינו לאבא עצמו, ואינו ר עובר שם רק דרך מעבר בלבד, אבל עיקר הארה היא לאמא. ונמצא כי א"א, מאיר לאבא ואמא יחד, כמו שהוא בענין היושר שלהם ממש. ואף כי הם עגולים זו בתוך זו, יש להם ש קוים ישרים: ימין, ושמאל, ואמצע, בבחינת החלונות האלו שבהם. ומשם, נמשך האור ביוד ספירות דעגולים, דרך קוים ישרים ממש, בכל הפרטים עצמם כולם, אשר ביוד ספירות דקו ישר דרוח, ממש."

אני רק רוצה להוסיף שאנחנו קוראים עכשיו על מה שקורה במצב רוחני מאוד מאוד גבוה, זה לא שייך לנו, זה לא נמצא בעולם שלנו, זה לא נמצא למעלה מהעולם שלנו, זה ממש באינסוף, זה בדרגות רוחניות מאוד גבוהות, אבל אנחנו צריכים לקרוא את זה ולכוון שזה ישפיע עלינו. אפילו שאנחנו לא מבינים אף מילה, מתוך זה שאנחנו רוצים שזה ישפיע עלינו כי אנחנו שייכים בכל זאת למערכת הזאת, אנחנו מקבלים מזה אור מקיף גדול, כי זה משפיע ממקום מאוד גבוה ועד כמה שהמקום יותר גבוה, האור המקיף יותר חזק. ולא שהוא נמצא רחוק מאיתנו, למקיפים אין מרחק. הם נמצאים בכל מקום. לכן כדאי לנו, דווקא כשאנחנו קוראים על דברים רחוקים כאלה, בכל זאת להיות בכוונה, אני רוצה שזה ישפיע עלי, אני רוצה שזה יבוא אלי וישנה אותי.

שאלה: מה זה צד ימין ושמאל של העיגול? האם אפשר להגדיר את זה?

צד ימין זה השפעה, צד שמאל זה קבלה כביכול. ואת כל היתר אנחנו נלמד ממש עוד מעט, אנחנו מסיימים את החלק הזה באור פנימי ועוברים להסתכלות פנימית שם יהיה הסבר על כל הדבר.

שאלה: אמרת שאני צריך לבקש שהטקסט ישפיע עלי כשאני קורא. עכשיו אחרי השיעור אנחנו נבנה תפילה בעשירייה, איך נכון לבקש? קודם אמרת "תן לי את כוח החיבור" או שאולי "תן לנו את כוח החיבור" או "תן לחברים את כוח החיבור" ולי רק את האפשרות לבקש.

איך אני מבקש? יותר טוב לבקש בלי להגביל את עצמנו דווקא את זה או דווקא את ההוא. אני רוצה כוח השפעה מהאור העליון, כמו שהוא כולו בלהשפיע, שגם ישפיע עלינו, ייתן לנו חיבור בהשפעה הדדית בינינו, שאנחנו נוכל להשפיע זה לזה לפי הכוח הכללי של ההשפעה שאנחנו נייצר, ודאי שזה יגיע מההארה העליונה, מהאור העליון אבל בכל זאת שהוא ישפיע עלינו לפי הרצון שלנו. ולפי הרצון שלנו אנחנו כבר נרצה להשתמש בו ובחזרה להשפיע אותו לבורא, זה כבר נקרא "אור חוזר", ואז אנחנו רוצים באור החוזר הזה, בהשפעה שלנו לבורא, אז לקבל מהבורא מה שהוא רוצה לתת לנו, שזה יהיה קבלה על מנת להשפיע מהבורא לנברא.

תלמיד: אבל כשאני מבקש "תן לי", אני מבין שזה לא רק בשבילי כי אם אני אהיה בהשפעה אז אני אשקיע יותר בעשירייה, בעולם וכן הלאה, אבל בכל זאת אם אני כבר מבקש עבורנו אז אני גם נכלל שם, זה יותר כולל את הרצון לקבל שלי.

אתה צריך לחשוב על כל החברים ועל כל העשירייה שלך וגם אתה בסוף. גם אתה. אל תשכח את עצמך, אחרת אתה לא מייצב את עצמך במקום הנכון, זה יהיה המקום האגואיסטי. אתה תייצב את עצמך בסוף. "על הצדיקים ועל החסדים ועל זה, על זה, על זה, ועלינו", ואתה חייב להיות בסוף, לא מבקש שום דבר אחר חוץ מלקבל בשבילם, למלא אותם, לעזור להם, לתמוך בהם, אבל זה מה שאתה רוצה שיהיה, ואל תשכח את עצמך.

שאלה: משפט מאוד יפה שהוא אומר בעצם "גם בהיות היוד ספירות בבחינת מ עגולים, זה בתוך זה, יש נ בהם כל הבחינות של קבלת השפע, שביוד ספירות שבקו היושר". איך אני מושך את האור הזה? השפע נמצא, אני רק צריך למשוך אותו. ואם אני לא מושך אותו, מה קורה לאותו אור, השפע שלא מתקבל על ידי אף אחד? מה קורה בעולם?

נשאר ללא כלי קבלה. נשאר ללא נבראים.

תלמיד: זה בעצם כל הצרות של העולם?

אתה נמצא כביכול לפניהן, מעליהן בבחינת הבורא.

תלמיד: אז מה קורה בעולם? אם אף אחד לא מושך את האור הזה?

אין דבר כזה שלא מושך. בכל זאת ישנה הארה קבועה שמחזיקה את הבריאה כדי שהבריאה תתעורר ותתקדם לגמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת, ככל שנמהר ככה יקרה התיקון והשפע יעבור לעולם.

כן. ודאי.

קריין: אנחנו נמצאים באור פנימי, אות מ' קטנה מבארת "היוד ספירות בבחינת מ עגולים".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"מ) כלומר, שאין ה' המדרגות כח"ב זו"ן, נמשכות ביושר, שפירושו, זו למטה מזו, דהיינו מהזך אל העב (ח"ב פ"א אות ה'), אלא שה' המדרגות שוות זו לזו, ואין אחת למטה מחברתה, דהיינו שתהיה עבה מחברתה. אלא ודאי, שיש ביניהן על כל פנים ההבחן, של סיבה ומסובב, שהרי הן יוצאות זו מזו, ונמשכות זו מזו, שהחכמה יצאה מהכתר, והבינה מחכמה, וז"א מבינה, והמלכות מזעיר אנפין (כנ"ל באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה). אמנם הבחן זה, של סיבה ומסובב האמור, מוגדר, בבחינת המצאם זה תוך זה, אשר, כל סיבה מסבבת את המסובב שלה, אשר החכמה מסובבת מכתר ובינה מסובבת מחכמה וכו', באופן אשר "זה תוך זה", פירושו, זה מסובב מזה, כמבואר. אבל אין ביניהם הבחן של מעלה מטה כל עיקר (כנ"ל ח"א פ"א אות ק')."

זה כמו בעגולים, (ראו שרטוט מס' 2 ) יש לנו עיגול אחד, בתוכו עיגול שני, בתוכו עיגול שלישי. אז כל עיגול ועיגול הוא מסובב. הראשון מסובב את השני, השני מסובב את השלישי. אבל לא שיש כאן עליון ותחתון. יש חיצון ופנימי. זה ההבדל. זאת אומרת שאין זה יותר מזה, אין יותר ואין פחות, אלא ההוא קודם לזה. זה הבדל גדול. זה שאחד קודם לשתיים ושתיים קודם לשלוש, זה נכון, אבל לא שהוא יותר.

אנחנו יכולים לדבר אחר כך על חשיבות, אבל בעצם מדברים תמיד על סיבה ומסובב. שהראשון הוא הסיבה, והשני המסובב, והשלישי מסובב מהשני. בצורה כזאת.

שרטוט מס' 2

שאלה: החלק הראשון היה מאוד חזק ללכת בהתגברות.

זה כל החיים שלנו, כל העבודה שלנו. זה נכון. ואני שמח שאתם קיבלתם את זה בצורה כזאת.

תלמיד: מצד אחד הנחת היום לקרוא כמה שיותר מהמקורות האלה, מהפסוקים האלה, מצד שני גם אמרת אחר כך אולי לא יותר מידי כדי שלא תתבלבלו, אז מה המינון הנכון?

מה המינון הנכון אני לא יודע. כל הזמן. אני מוצא בפסוקים האלה תמיד תוספות. תמיד. כמה שנים שאני מכיר אותם וכך זה. בחלק מהם הייתי נוכח כשהרב"ש כתב, בכל זאת יש בהם חידוש כי חידוש בא מתוך האדם, כי הוא משתנה ואז הוא רואה בהם תמיד דברים חדשים.

אנחנו לא נפרדים מהנושא שלנו. הנושא הכי חשוב. אנחנו הגענו למצבים שאנחנו מרגישים שכך אנחנו צריכים בכל רגע ורגע להתנהג ואז הכול מובטח לנו. בהצלחה.

(סוף השיעור)