שיעור בוקר 01.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 791,

מאמר "מהו חטא גדול או קטן, בעבודה"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 791, מאמר "מהו חטא גדול או קטן בעבודה".

מהו חטא גדול או קטן, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ב'
1988/89 - מאמר 2

"קודם כל אנו צריכים לדעת מהו נקרא "עבודה". זאת אומרת, במילת עבודה, שאנו משתמשים, מהו פירוש. יש לדעת, שניתן לנו לקיים תרי"ג מצות התורה, וז' מצות דרבנן. וכמו כן יש לנו לקיים את מנהגי ישראל, מה שגדולי ישראל הנהיגו, כל מקום לפי מנהגו. והם קבעו לנו, מהי מצוה גדולה ומהי עבירה גדולה.

דוגמא, חז"ל אמרו "גדול כיבוד אב ואם, שהחמיר בו הקב"ה יותר מכבודו" (ירושלמי, פ"א, ה', א'). או "גדולה גמילת חסדים יותר מן הצדקה" (סוכה, מ"ט). ורבות כהנה יש בחז"ל. וכן על דרך זה אנו רואים בעבירות. שחז"ל אמרו "גדול עונשו של לשון הרע מעונש של עבודה זרה" (מדרש גדול וגדולה, פי"ח).

נמצא, שהם קבעו מהי מצוה גדולה ומהי מצוה קטנה, זה לגבי זה. וכמו כן לגבי עבירה קבעו, מהי עבירה גדולה, וכנגד זה מהי עבירה קטנה. ומה שהם קבעו, אנו צריכים להאמין שכך הוא, שזה ענין אמונת חכמים, שאנו צריכים להאמין מה שאמרו. ואסור להרהר אחריהם. וכל זה נקרא בחינת "תורה". כלומר, שאין יד אדם שום שייכות לנוגע בזה.

"עבודה" נקראת על שם האדם, מה שהוא עושה. היות שהאדם העובד, הוא עושה את השיעורים, איך לקיימם. כלומר, אין הכוונה שעל המעשה הוא ברשותו של אדם, לעשות שם איזה שינויים חס ושלום. אלא הפירוש הוא על הסיבה. כלומר, שבשביל הסיבה הזו הוא מקיים תורה ומצות. בזה יש שיעורים מצד העובד.

וזהו כמו שאומר הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה, פרק י"א) וזה לשונו "לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותם, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".

רואים אנו, שהרמב"ם אומר, שיש שיעורים בהסיבה. דהיינו נשים, ולקטנים, וכלל עמי הארץ, להם יש סיבה של שלא לשמה.

ואלה, שכבר הרבה דעתן והחכימו חכמה יתירה, להם נותנים סיבה אחרת, שהיא הסיבה דלשמה, שהם שצריכים לעבוד בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא לתועלת עצמם.

נמצא לפי זה, שבבחינת המעשה אין הבדל בין קטן לגדול. מה שאין כן בבחינת הכוונה, היינו בבחינת הסיבה, שבשבילה מקיימים תו"מ, כן יש הבדל בין סוגי אנשים. כלומר, יש אנשים, ששייכים להכלל. היינו, כמו שאומר הרמב"ם ז"ל "כלל עמי הארץ". שיש הבחן בין הכלל להפרט. זאת אומרת, שיש אנשים פרטיים, שהם לא רוצים ללכת בתלם של הכלל, כלומר לעבוד לתועלת עצמם, אלא שנתעוררת בלבם תשוקה לעבוד בעל מנת להשפיע.

ויש לדעת, כי העבודה דלהשפיע נקראת, שהאדם הוא הנותן. מה שאין כן בהעבודה דלקבל שכר, הקב"ה הוא הנותן. ויש בזה הבחן גדול מאוד. כי בזמן שסיבת העבודה היא מה שמקבל תמורתו, נמצא, שהאדם מסתכל על גודל המצות, כפי שיעור התמורה. כלומר, שאם יש תמורה גדולה וחשובה תמורת העבודה, זה נקרא אצל האדם "מצוה גדולה", היות שהוא מסתכל על השכר.

מה שאין כן בעבודת דלהשפיע, שהאדם הוא הנותן, אז מסתכלים על גודל המקבל, כלומר למי האדם נותן. וכל שהמקבל הוא יותר חשוב, אז הנתינה זו יותר גדולה וחשובה, כמו שאמרו חז"ל "באדם חשוב, באם נתנה היא, ואמר הוא, הרי את מקודשת, הרי זה דומה כאילו נתן הוא, מטעם בההוא הנאה דמקבל מניה".

הרי אנו רואים, שגדלות הנתינה תלויה למי שאנו נותנים. בזה מודדים את גודל המעשה. זאת אומרת, שאם נותנים לאדם גדול, נקרא "נתינה גדולה" ואם נותנים לאדם קטן, הרי זה "נתינה קטנה".

ומזה אנו יכולים למדוד את שיעור העבודה של השפעה. כלומר, אם האדם משפיע למלך קטן, הרי היא עבודה קטנה, היות שאין הנותן מתפעל כל כך בעת שנותן למלך קטן. מה שאין כן אם האדם משפיע למלך גדול, אז המעשה של הנתינה הוא מעשה גדול, היות "בההוא הנאה דמקבל מניה". היא הנאה גדולה, משום שמשפיע למלך גדול.

הרי אנו רואים, שענין גדלות וקטנות של נתינה תלוי בהעובד בעצמו. כלומר, שהעובד בתו"מ הוא הקובע לאיזה סוג הוא שייך, כנ"ל. שאם האדם עדיין נמצא בבחינת החינוך, הנקרא "מצות אנשים מלומדה", כלומר, שהוא עדיין עובד בתורה ומצות מטעם קבלה עצמית, כנ"ל בדברי הרמב"ם, שאומר "כשמלמדין את הנשים וקטנים וכלל עמי הארץ, מלמדין אותם בעמ"נ לקבל שכר", הנקרא "שלא לשמה".

וענין "מלומדה" פירושו, כמו שהוא רגיל לעבוד עד עכשיו, שהיה הזמן של שלא לשמה, אדם הזה מודד קטנות וגדלות לפי שיעור השכר. מה שאין כן אלו שעובדים בעל מנת להשפיע, הם מודדים לפי שיעור גדלות של המקבל את העובד, כנ"ל.

ובהאמור נבין, שיכול להיות שני אנשים, שעושים אותה מצוה. ולאחד נחשב זה למצוה גדולה, היות שהוא נותן את העבודה שלו למלך גדול. אם כן הוא מרגיש, שהוא משמש למלך גדול. לפיכך הוא שש ושמח, ויש לו התרוממות הרוח מזה שיש לו זכיה גדולה, שנותנים לו רשות לכנס ולשמש מלך גדול. ואין קץ להשמחה שלו.

מה שאין כן השני, שהוא לא חושב, שכל מה שהוא עושה, הוא משמש בזה למלך גדול, אלא למלך קטן. כלומר, שהוא רואה, שאף אחד לא מחשיב אותו לשמור את מצותיו. אלא הוא ריחם על המלך הזה, ושומר מצותיו. אז האדם מבין, שהמלך צריך להתחשב עמו, היות שהאדם מרחם על המלך, בזמן שאף אחד לא רוצה להסתכל על המלך. והאדם הזה מודד מה המלך משלם לו בעד עבודתו.

ואם אינו מאיר לו השכר שמלך נותן לו, הגם שעושה את כל מה שהמלך ציווה עליו, לכן הוא עושה זה בעצלתיים, בלי חיות, היות שאינו מאיר לו את השכר, מה שהמלך יתן לו תמורת עבודתו.

ולפי זה יוצא, באלו שני אנשים, שעושים אותו דבר, ולאחד נחשב זה, שעושה מצוה גדולה, מסיבת שמקבל הרבה חיות והתרוממות רוח, בזה שהוא משמש מלך גדול. ולהשני אין לו מצב מרומם, ועושה זה בהכרח, משום שלא מאיר לו את השכר, למה שהוא חשוב שיקבל אח"כ.

לכן ההבדל ביניהם הוא גדול מאוד. כי אחד חושב על המצוה שהוא עושה, מצוה קטנה, כלומר קטן בחשיבות. ולהשני נחשב זה למצוה גדולה, כלומר שהוא אומר, שאין בידו שכל להעריך את חשיבותה וגדלותה של המצוה, שהוא מרגיש עכשיו בה, היות שהוא לא צריך לשום שכר שיתנו לו אח"כ.

אלא עכשיו כבר הוא מרגיש את השכר, בזה שיש לו הנאה גדולה, בזה שזכה לשמש מלך גדול. נמצא, שהוא שמח משום שכבר קיבל את השכר. והוא לא צריך להאמין, שיקבל שכר. ואין לו שום ספיקות על השכר, שנוכל לומר, שהוא לא שמח, היות שהוא בספק על ענין שכר ועונש, מטעם, שהוא כבר קיבל את השכר תיכף על המקום, ואין מצפה לשכר אחר.

אלא זה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול, מזה הוא נהנה. ובשביל זה, היינו שכדאי להיוולד, בכדי להיות לו זכיה לשמש מלך גדול. נמצא, שהאדם בעצמו הוא הקובע מהי נקראת "מצוה גדולה" ומהי "מצוה קטנה".

אולם לפעמים יכול להיות להיפך, דהיינו זה שהולך על קו אחד, שכל מעשיו הם רק לכוון שהמעשה יהיה בסדר, בכל פרטיה ודקדוקיה, ועל הסיבה שבשבילה הוא עוסק בתורה ומצות, הוא בכדי לקבל אח"כ שכר בעולם הזה או בעולם הבא, והוא מאמין בשכר ועונש, כשהוא עושה את המצוה, ומדייק לעשות את המצות החשובות ביותר, מה שאמרו חז"ל, איזו מצוה הוא גדולה, ואיזו מצוה היא פחות חשובה.

וכשעושה את המצוה, מה שהוא בחר, שזוהי מצוה גדולה, הוא שמח, ומרגיש עצמו, שהוא אדם החשוב ביותר משאר אנשים, היות שיהיה לו שכר יותר משאר אנשים, וממילא הוא עושה את המצוה בהתלהבות גדולה.

מה שאין כן החבר שלו, שהוא עושה אותו מצוה גדולה מה שהחבר שלו עושה. אבל הוא לא רוצה לעבוד בעל מנת לקבל שכר, אלא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע. ובכדי לעבוד בעל מנת להשפיע, אז האדם צריך להאמין, שהוא משמש מלך גדול וחשוב, שכדאי לשמש אותו בלי שום תמורה. ואם האמונה שהוא מאמין בה', אינו יכול להרגיש בעצמו, שהוא משמש מלך גדול, אין לו אז כח לעבוד בשמחה.

אלא שהוא עובד אז בכפיה, שהוא מתגבר על ההתנגדות, מה שהגוף נותן לו להבין, שלא כדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע למלך קטן. ואומר לו, בשלמא החבר שלך, שהוא עובד בכדי לקבל שכר, אם כן מה חשוב אם הוא מלך גדול או קטן. כי בעיקר מסתכלים על השכר.

ומהו ההבדל בין שהוא מלך גדול או קטן. כי עיקר השכר עושה אותו למלך גדול. ואם הוא נותן שכר קטן, זה נקרא "מלך קטן". נמצא, כאן הוא סדר אחר מבין להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזהו כל הסיבה המחייבו לעסוק בתו"מ, לבין שהסיבה שלו המחייבו לעסוק בתו"מ הוא בכדי לקבל שכר.

רואים אנו, שאי אפשר לקבוע את האמת לפי הרגשת האדם. כי זה שהאדם רואה, שהוא עובד בשמחה ובהתלהבות גדולה, זה עוד לא אומר, שהוא הולך על דרך הנכונה, כנ"ל. לכן אמרו חז"ל "עשה לך רב", שרק הרב יכול להדריכו ולקבוע באיזו דרך הוא הולך.

מה שאין כן אדם העובד, הגם שהוא המרגיש, מה זה טוב ומה זה רע, מכל מקום האדם בעצמו אינו יכול לדעת את האמת, מסיבת שעדיין אין להאדם להבין, אלא בירור אחד, שהוא בירור "מר ומתוק". היות שבזמן שיש לו שמחה ועובד בהתלהבות, הוא מרגיש טעם של "מתוק". לכן אומר האדם, שהוא הולך על דרך הנכונה. ובזמן שהאדם צריך לעבוד על דרך הכפיה, האדם מרגיש ש"מר" לו. האדם מבין אז, שהוא נמצא במצב של ירידה. וההבחנה זו האדם לוקח לדעת, שזהו בירור אמיתי.

אולם הבירור הזה של "מר ומתוק" היה לפני חטא דעץ הדעת. מה שאין כן לאחר חטא דעץ הדעת, ניתן לנו בירור אחר, הנקרא, בירור של "אמת ושקר". כלומר, שיכול להיות, שהאדם מרגיש מצב של מתוק אבל זהו בבחינת שקר. ויכול להיות מצב, שהאדם מרגיש שהוא "מר" אבל זהו אמת.

וזהו כמו שכתוב בהקדמה לפנים מסבירות (אות ט"ז) וזה לשונו "וצריכים לדעת טוב של ב' מיני הביאורים, הנוהגים אצלנו:

בירור א' נקרא בירורי טוב ורע.

בירור ב' נקרא בירורי אמת ושקר.

והנה בירור הא' הוא כח הפועל גופני, שאופני פעולתו ע"י הרגש מר ומתוק, שהוא ממאס ודוחה צורת המר, כי רע לו. ונאהב לו ומקרב צורת המתוק, כי טוב לו, וכו'.

ונוסף עליהם מין האדם, שהטביע בו ה' יתברך כח פועל שכלי, שאופני פעולתו בבירור הב', שדוחה עניני שקר וריקות, במיאוס עד להקאה, ומקרב ענינים אמיתיים, וכל תועלת באהבה גדולה. ובירור זה נקרא "בירור אמת ושקר". ואינו נוהג אלא במין האדם. כל אחד ואחד לפי שיעור.

ותדע, שכח הפועל הזה הב', נברא והגיע להאדם בסיבת עטיו של הנחש. כי מצד היצירה, לא היה לו זולת כח הפועל הא', מבירורי טוב ורע, שהיה די ומספיק לו לתועלתו בעת ההיא".

ובהאמור אנו רואים, שבזמן שהאדם רוצה ללכת לפי הבחן "מר ומתוק", כבר אין הבירור הזה אמת, לאחר חטא של עץ הדעת. אלא שיכול להיות, שהאדם מרגיש טעם מתוק בעבודה, והוא נמצא בתוך השקר כנ"ל. וכן להיפך. ומשום זה אמרו "עשה לך רב, והסתלק מן הספק" (אבות, פרק ראשון, ט"ז).

אבל האדם בעצמו, הגם שהוא הקובע, במה שהוא מרגיש. אבל כנ"ל, שהאדם יכול להרגיש מתוק, אבל זהו לא על דרך האמת, שנוכל לבוא לידי דביקות בה'. היות שיכול להיות, שהוא הולך בדרך הפוך מן המסילה המוליכה לידי דביקות בה', וכל היגיעה שלו הוא בכדי לבוא להשתוות הצורה, שזה נוהג בכל המדרגות, שזה ענינו של מסך, השורה על העביות, שדוקא ע"י עשיית המסך מתגלה הטוב ועונג.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני, א') "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". ולכאורה יש סתירה לדברי חז"ל, שאמרו "גדול כיבוד אב ואם, שהחמיר בו הקב"ה יותר מכבודו". או "גדולה גמילת חסדים יותר מן הצדקה". ורבות כהנה. ואם הם אמרו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה", אם כן מהו הפירוש גדולה. במה מתבטא, שמצוה זו גדולה מן האחרת.

ובהאמור, שאין לדעת בעת העשיית המצות, המצות של מי הוא מקיים. כי בטח מי שמקיים המצות של מלך גדול, שהוא צוה לנו לקיים, בטח שהוא יותר חשוב, ממי שמקיים את התו"מ של מלך קטן. נמצא, שמצוה קלה, אבל היא מצוה, שמלך גדול צוה אותו לעשות. בטח שזהו יותר חשוב, ממי שמקיים מצוה חמורה של מלך קטן.

והיות שהאדם הוא נמצא תמיד בעליות וירידות, כלומר שפעמים אדם מאמין שהוא משמש מלך גדול, ולפעמים הוא להיפך, לכן חז"ל הורו לנו, שנדע, שאין הגדלות וקטנות תלוי בהמצוה, אלא בגדלות הַמְצַוֵה את המצות. ועל זה האדם צריך לתת תשומת לב, שכל פעם יאמין, שיש מלך גדול. היינו, שהאדם צריך להשתדל להשיג גדלות ה'. וזהו העיקר ולא דברים אחרים.

מאמר מאוד מיוחד.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי שהבורא יהיה גדול בעינינו ונעריך מה שהוא נותן לנו, אם אין לנו כלים לתפוס אותו?

לאדם אין כלים, אבל כשהוא נמצא בחברה, על ידי זה שהוא נכלל בחברה ומכניע את עצמו כלפיי החברים, אז הוא יכול לקבל מהחברים הרגשת גדלות הבורא, ובזה הוא משנה את היחס שלו למה שהוא עושה.

שאלה: מה קורה בשלב לפני שאדם זוכה ומגלה שהוא משמש מלך גדול?

כנראה שהוא לא הרגיש שהיה משמש למלך גדול, אלא הוא היה בעיניו מלך קטן ואז הוא עושה כל מיני פעולות כדי להגדיל את המלך בעיניו.

תלמיד: האם יש מצב, שהוא מרגיש משהו שנותן לו סימן שזה חושך, או אור לפני שהוא מרגיש שמשמש מלך גדול?

מי שכל הזמן מתקדם ורוצה להתקדם, אז הוא מתחיל להבין שהכול תלוי בגודל הבורא בעיניו ואז הוא בודק במה הבורא יכול להיות יותר גדול בעיניו, ואז הוא תולה את זה רק בסביבה ובחברה. וכמה שהוא דבוק בחברה, והחברה היא כזו שהם דבוקים כולם זה בזה ויותר ויותר מעריכים את הבורא בזה ש"איש את רעהו יעזורו", לעלות את גדלות הבורא בעיניהם, כך אדם מתקדם.

שאלה: יש פה שתי פסקאות אחת אחרי השנייה, שבהם הוא אומר, שאם נותנים לאדם גדול זה נקרא נתינה גדולה ואם נותנים לאדם קטן הרי זו נתינה קטנה. ופסקה אחרי זה הוא אומר, ששיעור העבודה של השפעה, כלומר אם האדם משפיע למלך קטן או בהמשך הוא משפיע למלך גדול. למה בפסקה הראשונה הוא אומר שאתה נותן לאדם קטן או גדול, ובפסקה השנייה הוא אומר שאתה נותן למלך קטן או גדול?

זה כבר האדם קובע ותלוי באדם עד כמה שהוא קובע למי הוא עכשיו משפיע.

תלמיד: כלומר אדם גדול ואדם קטן כמו בפסקה הראשונה?

כן, או מלך גדול ומלך קטן.

תלמיד: אלה ארבע דרגות נפרדות, ארבע דרגות שונות?

כן.

שאלה: למה זה חשוב למי אני משפיע, או למי אני עושה מצוות, כי אם אני עובד בעל מנת להשפיע זה לא חשוב בשבילי.

אם אתה עובד בעל מנת להשפיע, אז יש לך גם סולם מדרגות שאתה עולה בהם וחשוב על ידי מה אתה יכול לעלות את עצמך.

תלמיד: אז לפי מה זה מר או מתוק בעבודה שלי, לפי האגו שלי או משהו אחר?

זה בדיוק. או לפי כמה שאתה מרגיש שאתה מקבל מר או מתוק, או לפי ההשפעה שלך לבורא, שבזה אתה מרגיש מר או מתוק.

שאלה: באיזה כוונה אנחנו צריכים כדי לראות את הבורא כהגדול ביותר?

אנחנו צריכים להשתדל על ידי החברה לעלות בעינינו את הבורא כמה שאפשר בגובה, ואז לפי זה כל מה שמקבלים ממנו יהיה לנו גדול ולפי זה נרגיש נכון את ההתקדמות שלנו בסולם.

שאלה: לפי מה אנחנו מייצבים גדלות וקטנות?

ככל שהבורא גדול או קטן בעינינו, אחרי שאנחנו נכללים בחברה ורוצים להתקרב לבורא.

שאלה: כשעובד בעל מנת להשפיע לפניי מלך גדול, האם זו לא תהייה קבלה בשבילי?

כן. אז אתה תרגיש שכל מה שאתה מקבל ממנו זה הקבלה. נכון.

תלמיד: השאלה היא, האם גדלות המלך לא מפריעה להשפעה, כלומר מזה שהיא מעבירה אותי לקבלה? הרי יש לפניי מלך גדול ומבחינה אגואיסטית נעים לי להיות לצידו.

אז אתה צריך לקבוע את היחסים ביניכם, שכל מה שאתה עושה אתה עושה הכול בשבילו.

תלמיד: אם כן אולי כאן השאלה, איך לבנות את היחסים איתו, איך לקבוע את היחסים כך, שכאשר אני מגלה את גדלותו, לא אשתמש בקבלה ממנו, אלא לעשות הכול בעל מנת להשפיע ולא לנצל את הגדלות שלו.

דווקא ההיפך, אתה מקבל את גדלות הבורא בעינייך ואתה מפתח עוד יותר ויותר את גדלות הבורא בעינייך, כדי שתוכל להשפיע לו בכל הכוחות שלך.

שאלה: האם זה נכון להגיד שבעצם השכר שלי מהבורא זה החסרונות של החברים? ובכך שאני מבקש ממנו על החסרונות של החברים אני בעצם על ידי התפילה הזאת, מגדיל וגם מרגיש שהבורא יותר גדול בעיניי.

כן. אתה אולי רוצה להגיד אחרת, שככל שהבורא יכול להשפיע לחברים, אתה מרגיש את זה כשכר שלך.

תלמיד: כן. ואני מרגיש ככה יותר ויותר, על ידי שאני כל פעם פונה אליו ומרגיש שהבורא הוא באמת יותר גדול ויותר טוב ומיטיב. ממש מרגישים את זה יותר ויותר דרך התפילות.

כן. דרך חברים.

שאלה: במאמר נכתב שהדבר החשוב ביותר בדרך הוא "עשה לך רב", למה הכוונה במונח "עשה לך רב"?

אנחנו רוצים לבנות בורא וקבוצה, כי זה הכוח העליון שמושך אותנו ומוליך אותנו למטרת הבריאה.

שאלה: שמעתי ממך שמקבלים גדלות הבורא מהחברים, האם זה תלוי בחברים או באדם עצמו?

גם וגם.

תלמיד: מה האדם צריך לעשות כדי להיות מסוגל לקבל גדלות הבורא מהחברים?

להכניע את עצמו כלפי החברים.

שאלה: האם הרגשת הגדלות או הקטנות של הבורא, תלויה בגדלות או קטנות שלי? מה צריכים לעשות בעבודה כדי להרגיש את הבורא כגדול?

להרגיש את הבורא חשוב וגדול, אפשר רק במידה שאתה מעריך את החברה ומגלה את הבורא במרכז החברה.

שאלה: האם נכון יהיה לחשוב שאני רוצה להשפיע בכל הפעולות, גם בגשמיות, גם במשפחה, בכל מקום או שכאן אפשר להתבלבל?

לא, אנחנו לא חושבים כך. לא חשובה לי העבודה, המשפחה וכל הדברים האלה, אני לא הולך לסחור בהם. אלא חשוב לי מה הבורא יכול לשנות לי בערכים, שאני אקבע את היחס עימו כהכי חשוב לי מכל הקשרים בחיים שלי.

שאלה: אני קצת מבולבלת ומנסה להבין איך בכלל אני יכולה לזהות מה האמת ומה השקר בלי מסך. כי המחשבות שלי רצות, המחשבות שלי הן בכלל לא מחשבות שלי, הן מחשבות של הבורא. אני יכולה ללכת בכל דרך ולחשוב שזו הדרך הכי נכונה שיכולה להיות.

לכן תדבקי בחברות, ובתוכן תנסי להשיג את הבורא, הוא נמצא בתוך הקבוצה של החברות שלך, ואז לא תהיה לך שום טעות בדרך.

שאלה: האם הכול תלוי בתפיסת המציאות שלנו, האם הכול נמצא בתוך האדם וכך אנחנו מגלים לאט לאט דרגות של האמת?

כן, ככה זה.

שאלה: האם אנחנו מרוממים את הבורא שאותו אנחנו בונים בעשירייה וזה אומר שאנחנו מרוממים את הקשר בינינו, את החיבור בינינו, או שאנחנו מרוממים את הכוח העליון שממנו מבקשים חיבור?

אתם מגלים את הכוח העליון בחיבור ביניכם, ואת הכוח הזה אתם מגדלים, מרוממים.

שאלה: איך הבירורים של מר ומתוק, אמת ושקר, מחוברים עם גדלות הבורא?

אתה צריך להשוות ביניהם, ואיפה שיש לך השתוות בין מר ומתוק ואמת ושקר זו תהיה האמת, תמיד.

שאלה: הבורא דחף אותי אליך ואתה המורה שלי, והוא גם הציב אותי בתוך עשירייה, והשאלה היא אם האדם יכול להסיק מכך שהבורא, המורה והעשירייה צריכים להיות המלך עבורו ועל ידי זה שהאדם משרת אותם, משתתף במפגשים, בפעילות, שואל שאלות בשיעור וכן הלאה, הוא פועל לפי המצווה, כמו שמדובר במאמר, ואולי הוא גם עושה בזה לבורא נחת רוח?

האדם עושה לבורא נחת רוח במידה שרוצה להידמות לבורא. להידמות לבורא הוא צריך על פני איזו דוגמה, מתקן, מכשיר, משהו, והדוגמה הזאת זו הקבוצה, לכן במידה שהאדם משתחווה בפני הקבוצה הוא עושה בזה צעדים כלפי הבורא.

שאלה: למה העונש על לשון הרע גדול יותר מעבודה זרה, למה לשון הרע זה חטא כל כך גדול?

אנחנו תמיד נמצאים קצת בעבודת אלילים כיון שאנחנו עובדים כל אליל שאנחנו פוגשים בדרך, ואחרי זה אנחנו מעיפים אותו הצידה ושוב בוחרים לעצמנו את האליל הבא בדרך, ואילו ללשון הרע אין גבול ולכן אנחנו חייבים לפחד מזה מאוד. אנחנו יכולים דרך לשון הרע להזיז, להדיח מהדרך הנכונה כל אדם.

תלמיד: האם זה קשור לגודל המלך בעיני, אם הוא גדול או קטן?

יש גם השפעה כזו, אבל העניין הוא שזה כל הזמן משתנה בך, אפילו את בעצמך לא מבינה איך.

שאלה: איך אני מוודא שאני רואה את המלך הנכון כגדול?

כשאתה רואה שאתה מרגיש אותו ממש במרכז החברה.

שאלה: במר ומתוק אדם יכול להבחין, אבל מה לגבי אמת ושקר?

אנחנו צריכים להגיע לדרגה כזו שנסיק באותה מידה גם את האמת והשקר.

תלמיד: כלומר זו רק מדרגה מסוימת?

כן.

תלמיד: מאיזו דרגה?

אנחנו נגלה.

שאלה: האם הטעם של מר ומתוק תמיד מורגש בכלי הקבלה?

כן, ודאי, אלא באיזה עוד כלים?

שאלה: במקרה שנכנסים לעבודה לשמה, איך אפשר להיות בטוח שאני באמת עושה עבודה רוחנית שעולה לבורא והוא יקבל אותה?

ככל שאתה מתרחק מעצמך, כך אתה נמצא יותר בעבודה רוחנית.

שאלה: האם ניתן להגדיר מהי מצווה קלה וחמורה ביחס לבורא?

כן, ככל שעל מנת להשפיע מחוץ לאדם הוא יותר גדול, וככל שההיפך זה ההיפך.

שאלה: האם זה נכון לשייך גם את כל הפעולות היומיומיות ההכרחיות שאני עושה למלך גדול שמחייב אותי, או לעשות את זה רק כלפי פעולות שאנחנו עושים בקבוצה?

להשתדל לשייך הכול למלך גדול.

שאלה: איך מזהים את גדלות המלך, את תכונת ההשפעה בתוך החיבור שאנחנו מייצרים בינינו כדי שזה לא יהיה סתם חיבור?

ככל שכולנו מקבלים על עצמנו את הפעולה הזאת והמטרה שלה, כך אנחנו מייצבים אותו, פשוט מאוד.

שאלה: המלך הגדול זה הבורא והמלך הקטן זה האגו?

שאלה טובה, כנראה שכן.

שאלה: נאמר במאמר, גמילות חסדים יותר גדולה מן הצדקה, למה הכוונה בגמילות חסדים שעליה מדובר כאן?

עוד לא הגענו לכל הפעולות האלה כדי לברר אותן.

שאלה: נאמר שבגלל עצת הנחש הבורא ברא את הכוח השני, את האמת והשקר, והשאלה איך האגו שלנו עוזר לנו כל פעם לברר את האמת והשקר?

הוא מראה לנו איפה אנחנו נמצאים, לאן אנחנו רוצים להגיע, אנחנו נופלים מהרמה הזו ומגלים את עצמנו באגואיזם, וכך יוצא שיש לנו כבר שני ציוני דרך, גם העליון וגם התחתון, ואנחנו כבר יכולים לנווט את דרכנו, איך אנחנו מתרוממים בזכות ההשפעה ואיך נופלים בגלל הקבלה.

תלמידה: איך להשתמש באגו כקרש קפיצה להגדרת האמת והשקר, כדי ללכת אחרי הבורא ולא ללכת אחרי האגו?

זה קורה אם אתם מחברים את האגואיזם שלכם ומתעלים מעל האגו המשותף הזה.

תלמיד: במה מחברים את האגו שלנו?

בקבוצה.

תלמידה: האם נקודת החיבור של האגו של כולנו היא בחיפוש אחר האמת?

כמובן.

שאלה: שמעתי שכדי לקבל את גדלות הבורא האדם צריך להכניע עצמו בפני החברים. איך להכניע את עצמו כלפי חברים שלא דבקים בעצות המורה?

מה שאתה רואה זה לא נכון. תאר לעצמך שהם כולם דבקים, כולם דבקים ביניהם ובבורא, רק אתה חסר שם.

תלמיד: מה ששאלתי לא רק אני שואל, אלא כמה חברים רואים את הבעיה הזאת, אומנם הם אוהבים ומחבקים את החברים האלה, אבל זה לא משתנה. איך לראות את גדלותם ולהכניע את עצמי כלפיהם?

לקבל כך שהם כולם עושים עבודה גדולה, אבל עדיין אתה לא רואה איך הם מתגברים על האגו שלהם.

שאלה: איך להבין את המשל של מצווה גדולה, מצווה קטנה, חטא גדול וחטא קטן?

זה נובע מאיך אנחנו מודדים, ביחס למה אנחנו מודדים, ביחס למי.

שאלה: כתוב "שאין הגדלות וקטנות תלוי בהמצוה, אלא בגדלות הַמְצַוֵה את המצות", השאלה למה?

כך אנחנו צריכים למדוד את גדלות או קטנות המצווה. לפי זה גם תהיה לנו גדלות וקטנות של המצוות שהוא מציג לנו.

שאלה: איך בדיוק כל חבר אמור להרגיש את ההשפעה של מרכז העשירייה?

איך כל חבר מרגיש את עצמו במרכז העשירייה? בזה שהוא מחובר עם כולם, עם כל חברי הקבוצה, ורוצה להתרומם יחד איתם ולהדבק בבורא. זו הפעולה הנכונה, זו התחושה הנכונה, זו ההשתוקקות הנכונה.

תלמיד: האם היחס שאנחנו בונים בעשירייה גם שייך לזה?

כן.

שאלה: האם את גדלות הבורא ואת גדלות החברות אנחנו מרגישות באותה מידה, או יש הבדל?

את גדלות הבורא ואת גדלות החברות לא מרגישים אותו דבר אלא האחד לגבי האחר, ככל שגדלות החברות בינינו גבוהה, כך מעל זה נגלה את הבורא יותר גבוה.

תלמידה: איך להגדיל את החברות מעלינו?

תדברו ביניכן על מנת להגדיל אותן. רב"ש כותב על זה.

שאלה: כתוב "עשה לך רב", מיהו הרב שהאדם עושה?

זה הגדול, זה הבורא בסופו של דבר.

תלמיד: בזה ההבדל בין אדם שעובד למען אדם גדול או משרת מלך גדול?

כן.

תלמיד: כלומר אם הוא מכוון תמיד ליחיד שיש בטבע, שזה הבורא בעיקר, רק כך הוא יכול להגיע.

כן.

שאלה: אנחנו לומדים במאמר שהמטרה שלנו היא להרגיש את המורה ומזה לחוות את התענוג של השפעה, כמה הוא גדול. אבל כאן הוא מזהיר אותנו מההבחנה של מר ומתוק. איך להגדיר נכון מה נמצא במר ובמתוק או בשקר ואמת?

ככל שבו זמנית אתה נמצא בקשר עם הקבוצה, כך יהיו לכם הגדרות נכונות.

תלמיד: אם אני רץ אל העשירייה מתוך שמחה שאנחנו יחד, האם זה מר או מתוק? ואיך להעביר את זה לשקר ואמת?

כאן אתם דנים יחד עם העשירייה מה הבורא דורש מכם.

תלמיד: כלומר, איך אני עוזב מר ומתוק ומעביר את זה לאמת ושקר?

כן.

שאלה: בירור אמת ושקר, כשזה יכול להיות מר אבל אמת, האם המר נשאר גם אחרי התיקון או שאחרי התיקון הוא הופך להיות מתוק?

אחרי התיקון הוא הופך להיות מתוק.

שאלה: בעניין המסך. כל הבירורים, כל השאלות מולך, זה המסך שלך, שיש לך קשר לרוחניות. בהחלטות שלנו, איך אנחנו בונים מסך? מהו המסך של העשירייה?

המסך של העשירייה הוא שאנחנו מתחברים ורוצים לבנות יחס נכון לבורא.

(סוף השיעור)