שיעור בוקר 16.07.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 653, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר ריא. "כעומד בפני מלך"

קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר שמעתי ריא. "כעומד בפני מלך".

בואו נראה מה זה נקרא "כעומד בפני מלך". המאמרים האלה הם מאמרים קצרים, בינתיים אנחנו בוחרים בהם, אחר כך נעבור למאמרים ארוכים יותר, אבל גם במאמרים קצרים יש לנו הרבה עצות והן עמוקות.

ריא. כעומד בפני מלך

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.

אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה. ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה."

אנחנו צריכים לתאר לעצמינו שכביכול כל הזמן נמצאים מול הבורא, מקבלים ממנו איזו פקודה, גילוי רצון ומוכנים לממש את הרצון שלו.

שאלה: מה זה אומר שעלינו להיזהר מכול דבר גשמי שהוא מקבל שלא יבטל את החיסרון שלו?

שום דבר שעובר עליך בעולם הזה, בכל מיני מקרים של העולם הזה, פחד, חרדה, בלבולים, דאגות, כל מה שיש, שזה לא ינתק אותך מהבורא. שהאמונה, הקשר עם הבורא יהיה עד כדי כך חזק ששום דבר לא יוכל לנתק אותך ממנו.

שאלה: בעל הסולם כותב "והחיסרון אמונה צריך שיהיה נקלע באיברו עד שהרגל נעשה טבע שני", ואתה גם מדבר על זה, שהאמונה לא יכולה להפוך להרגל.

אתה צריך כל הזמן לעורר אותה, ודאי. כל רגע ורגע היא נכבית וכל רגע ורגע אתה מעורר אותה, מחדש את האמונה, ודאי.

תלמיד: והאמונה הזאת זה הקשר עם החברים ודרכם מעליך לבורא?

כן.

תלמיד: מה זה "היושב בביתו"?

זה כשהאדם מרגיש שהוא נמצא כבר במגע עם הבורא, אז זה לא טוב. זה טוב אם זה באמת קבוע וקיים ומתוך זה [יש לו] חיסרון קבוע ועבודה קבועה. האדם כל הזמן צריך לראות שהוא נמצא ב"יציאה וכניסה", "יציאה וכניסה". כי דבר שלא משתנה הוא מיד נעלם מההרגשה. אנחנו מרגישים רק בגבול בין החושך לאור. לא מרגישים אור ולא מרגישים חושך, אלא בגבול, שם ההרגשה שלנו, החיים שלנו, במוזיקה, בכל החושים.

תלמיד: לפי מה מרגישים את היציאות והכניסות?

הם משתנים בהתאם למה שהם צריכים להשתנות בכל הטבע שלהם, לפי הגודל, התדירות, הצבע, הקול, לפי כל דבר. כך, כל ההשפעות עלינו הן כאלו.

תלמיד: איך בכל זאת אפשר להגיע לזה כשאתה עומד בפני המלך למרות כל השינויים האלה?

זה תלוי בחברה, זה לא תלוי בך ולא תלוי בבורא, זה תלוי בחברה, עד כמה החברה מעריכה את הבורא, כך אתה תעריך אותו.

שאלה: באמונה ישנו איזה טעם אם האדם מחפש אותה ורוצה את זה יותר מכול, כלומר צריך להיות שם איזה משהו טעים שבשבילו הוא מוכן לעשות את חיפושים האלה.

בתחילת החיפוש מה זה אמונה, האדם לא מרגיש בה שום טעם, ואחר כך גם החיפוש עצמו, דווקא החיפוש עצמו, הוא מביא לאדם צורך לטעם, ואחר כך הרגשת הטעם באמונה.

שאלה: אם נוצרנו בשביל לקבל תענוג, למה התענוג עצמו מרחיק אותנו מכלים דקדושה?

התענוג מרחיק אותנו מכלים דקדושה, כי הכלים דקדושה הם כלים דהשפעה. התענוג הוא מילוי לכלים דקבלה. אם הכלים שלנו הם נכונים, הם מכוונים ליהנות מהשפעה ולא מקבלה, אחרי צמצום, מסך ואור חוזר. אם לא, אז זה תענוג של פירוד ואז אני על ידי התענוג דווקא נפרד מהבורא. וצריכים אחר כך להגיע למגע עם הבורא בדרך עקיפה, בדרך ארוכה.

שאלה: מה חסר כאשר החיים הגשמיים הם גדולים יותר מהרוחניות?

חסר שהחיים הרוחניים יהיו חשובים יותר מהחיים הגשמיים, וזה הכול תלוי בחברה.

שאלה: לעמוד לפני המלך זה כמו להתבטל לפני החברים בעשירייה?

כן. ביטול שלם כלפי העשירייה מביא אותך להתקרבות למלך.

שאלה: רשום, "וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החיסרון שלו, וזה על ידי שיצטער עצמו,". איך האדם יכול לצער את עצמו?

לצער ממה?

תלמיד: מזה שמקבל דבר גשמי, שיכול לבטל את החיסרון לאמונה?

הוא צריך לראות איך הדבר הגשמי הזה מסתיר את הבורא ממנו. זה הכול.

שאלה: מה זה טבע שני?

להשפיע.

קריין: נעבור ל "כתבי בעל הסולם" עמ' 525 מאמר שמעתי י"ב "עיקר עבודת האדם".

יב. עיקר עבודת האדם

"עיקר עבודת האדם צריך להיות, איך לבוא ולהרגיש טעם בלהשפיע נחת רוח ליוצרו. היות שכל מה שהאדם עושה לתועלת עצמו, מרחקת אותו מה', מטעם שינוי צורה. מה שאין כן, אם הוא עושה מעשה לתועלת ה', אפילו שהמעשה תהיה הכי קטנה, מכל מקום נקרא זה "מצוה".

לכן, עיקר השתדלות האדם, צריך להיות להשיג כח המרגיש טעם בלהשפיע. וזהו על ידי שממעטין בכח המרגיש טעם בקבלה עצמית. ואז לאט לאט משיגים את הטעם בלהשפיע."

"להשיג טעם בלהשפיע" זה נקרא להשיג טעמי מצוות, כי כל פעולה שהאדם עושה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא נקראת "מצוה". על ידי קיום של תרי"ג מצוות, היינו בתרי"ג רצונות שלנו, כשאנחנו מכוונים אותם בעל מנת להשפיע, אנחנו מגיעים לקיום של תרי"ג המצוות ובזה אנחנו לגמרי לגמרי דומים לבורא שגם מכל כוחו משפיע לנו. ואנחנו משתדלים על ידי תרי"ג הרצונות, הפעולות דלהשפיע לו, לבצע את פעולות ההשפעה האלו שנקראות "תרי"ג מצות".

ויכולים לקיים אותן על ידי אור העליון, כי האור העליון מתקן את הכלים, והאור העליון ממלא את הכלים. האור העליון שמתקן לנו את הרצונות לקבל מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע נקרא "תורה", "בראתי יצר רע בראתי תורת תבלין שמאור שבה מחזירו למוטב". אז יש לנו את תרי"ג אורות התורה שמתקנים בתרי"ג הרצונות האגואיסטים שלנו שיהיו על מנת להשפיע. ואחרי שיש לנו את הרצונות האלה בעל מנת להשפיע, אחד אחד, אפילו לא כולם יחד, אז אותו אור התורה מתרי"ג עיטין מגיע לתרי"ג פקודין וממלא את אותם רצונות מתוקנים לעל מנת להשפיע, ובזה אנחנו נעשים ממש שווים ודבוקים לבורא.

אז יש לנו באור התורה תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין, ועל ידי תרי"ג העצות אנחנו מתקנים את הרצונות מעל מנת להשפיע, שאלו גם אורות. ועל ידי תרי"ג אורות אחרים אנחנו ממלאים את הרצונות המתוקנים בעל מנת להשפיע, וכך אנחנו דומים לבורא, מגיעים עימו לדבקות. ובכל פעולה ופעולה שאנחנו עושים בתיקון הרצון ובמילוי הרצון, אנחנו עושים ממש את מצוות השם.

הכול ברור אין שאלות, יפה, כנראה שזה לא חידוש. אני זוכר שכשאני שמעתי את זה בפעם הראשונה, זה היה בשבילי חידוש גדול, כי לפני כן לימדו אותי כל מיני דברים על מה זה תורה, מה זה מצוות, ולא מצאתי שום קשר בין זה למה שאומרים בחכמת הקבלה.

שאלה: האם עלינו לארגן את ה-613 מצוות האלו לפי הבחנות, או פשוט להידבק ל"ואהבת לרעך כמוך"?

לא, אנחנו עוד לא יכולים להתחיל לעבוד על המצוות בצורה פרטנית. אלא להידבק לחברים, דרך החברים להידבק בבורא, שהבורא הוא הכולל, ואחר כך אנחנו נתחיל לבצע את הפעולות שלנו אחת אחת לפי מה שיתגלה. בינתיים יש לנו עבודה כללית.

שאלה: האם הגענו לכזה רגע שבו אנחנו כבר מוכנים לעבור את המחסום?

כן.

שאלה: מה זה אומר לאבד את הרצון לקבלה עצמית?

שאני מרגיש שההשפעה יותר חשובה מקבלה.

שאלה: שמעתי במאמר שמהכוונה לקבל, לכוונה להשפיע מביא אותך האור. יש הרגשה כאילו האדם יכול בעצמו לעשות איזה שהם פעולות באמונה למעלה מהדעת. האם הוא בעצמו עושה את זה או שזה האור עובד?

אחר כך אתה תדע זאת מהפעולות, אי אפשר להסביר את זה. יהיו לך כל מיני הבחנות פנימיות ואתה תבין משם איך זה קורה.

שאלה : מה זה מעשה או מצווה לטובת ה'?

רק להשפיע לו, כמו שהוא משפיע לנו. אנחנו לא מרגישים את זה מפני שאנחנו מקולקלים, אבל בעצם אם נהיה מתוקנים, אנחנו נבין שהוא רק משפיע לנו טוב, ואז כל הפעולות שלנו כלפיו צריכות להיות רק טוב, רק להשפיע. זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, איך אנחנו מגיעים בלהשפיע לבורא.

שאלה: אני לא רואה ומרגיש את הבורא, מה זה אומר לעשות תורה ומצוות?

עם החברים. אתה אף פעם לא תרגיש את הבורא במידה כזאת שאתה נמצא לפניו ומתקרב אליו. תמיד זה יהיה מתוך החושך, מתוך אי הודאות, כי אתה פועל מתוך רצון שעדיין לא מתוקן. לכן נתנו לך, הבורא סידר לך כלי שבור, ומתוך הכלי שאתה מתקן, אתה עושה לו נחת רוח ומשיג אותו. ככה זה עובד.

שאלה: כאשר אנחנו שוללים את היצר הרע שלנו, את הטבע האגואיסטי שלנו, האם בכך אנחנו לא שוללים את עבודת הבורא?

לא, אנחנו גם לא שוללים את היצר הרע שלנו. זה נקרא "עזר כנגדו", הוא עוזר לנו, הבורא ברא אותו כדי שדווקא על ידו, על ידי היצר הרע, מעליו, בעבודה מעליו, אנחנו נגיע לקשר עם הבורא. לכן יצר הרע זה מלאך, הוא עוזר לבורא לדחוף אותנו לבורא. והוא עושה עבודה מצוינת, כדאי לנו ללמוד ממנו, מאיך שהוא כל הזמן עובד עלינו.

כי אנחנו גוף ניטראלי, לא יצר טוב ולא יצר רע, חתיכת בשר, בהמה, דומם, צומח, חי. ובא יצר הרע ומכניס בנו כל מיניי רצונות משלו, כנגד הבורא. לבוא לבורא לקבל ממנו, לאכול ממנו ככה, זו העבודה שלו ותראו איך הוא עושה אותה ולא עוזב אותנו. כל הזמן אנחנו נמצאים בלחפש תענוגים, אז צריכים לכבד את יצר הרע, ולראות עד כמה שהוא עושה ממש עבודה נאמנה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לדעת מהו הצעד הבא אחרי החיבור שלנו?

פה אנחנו לא יכולים לראות שום דבר מעבר לצעד אחד לפנינו, כי כשאנחנו נעשה את הצעד שלפנינו, אנחנו כבר נשתנה ונבין אחרת מה הצעד הבא.

שאלה: לגבי המצוות, איפה בדיוק התפקיד של הבורא ואיפה של הנברא?

בשביל זה אנחנו צריכים ללמוד את מאמר "תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין" שיש בסוף כרך א' של הזוהר. אני חושב שהוא מתורגם לכל השפות. תקראו את המאמר שנקרא "תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין". בעל הסולם אומר שם שבמצוות התורה יש לנו תרי"ג, 613 מצוות שיש בהם עיטין ופקודין, עצות ופקודות. עצות זה התיקון של 613 הרצונות, ופקודות, פיקדון זה כבר המילוי של הרצונות האלה עם האור העליון. ככה הוא מסביר שם.

שאלה: עוד לא הצלחתי להבין איך באים להרגיש את טעם בלהשפיע? הרי אין לנו את טעם בלהשקיע אנחנו נדרשים זה עיקר עבודת האדם, איך אנחנו באים להרגיש כזה טעם?

תדרוש שיהיה לך טעם בלהשפיע, שאני רוצה להשפיע ואני רוצה להרגיש בזה טעם מתוק ואני רוצה להרגיש את זה, אבל אתה תצטרך להתגבר על הטעם המתוק הזה, שאתה עושה פעולות השפעה לא בגלל שזה מתוק אלא בגלל שאתה משפיע לבורא.

תלמיד: אז בלהשיג את הטעם זה לבקש שיהיה טעם?

כן. ואם אתה עושה את זה על מנת לקבל בעצמך אז מיד תרגיש טעם מר, טעם מוות, זה נקרא טעם חיים וטעם מוות במצוות.

תלמיד: נטעם נמצא בכוונה או שזה פעולות מסוימות שאנחנו עושים?

בכוונה בלבד, בכוונה ודאי כמו שכתוב על אדם וחוה כשהייתה אכילה ראשונה טובה, הם הרגישו טעם פרי גן עדן ופעם שנייה שהם טעמו על מנת לקבל אז הרגישו טעם מוות.

תלמיד: עוד לא טעמתי אף פעם כזה דבר, איך אני מכוון את עצמי לכזה משהו שאני אף פעם לא אדע מה זה?

עוד מעט אני אקח אותך לגן עדן שם תטעם, שם יהיה לך, עוד מעט.

שאלה: מהמאמר הזה וגם מהקודם משתמע שהעבודה שלנו למעט בכוח שמרגיש טעם בקבלה עצמית ואנחנו לומדים שבפרקטיקה אנחנו לא עובדים אף פעם פרונטלית מול הרצון לקבל אלא רק מעלים חשיבות של השפעה. אז איך אפשר להסביר את הסתירה הזאת?

אני לא הבנתי את הסתירה. איך יכול להיות שאנחנו לא עובדים עם הרצון לקבל? מה יש לנו חוץ מרצון לקבל?

תלמיד: העניין הוא לעבוד בלהעלות את החשיבות של הרוחניות פרקטיקה זאת העבודה שלנו?

נכון.

תלמיד: להעלות חשיבות של ההשפעה של הכוח שמקבל שמשפיע.

איך אני עושה את זה? על ידי זה שאני מקבל וטועם וממלא את עצמי בעל מנת להשפיע, מה עוד אני יכול לעשות? אין לי חוץ מכלים דקבלה כלום כל היתר זה כוונות, רצונות הם רק לקבל, כוונות הם רק להשפיע.

תלמיד: אז מה צריכה להיות העבודה פרקטית של האדם עם התענוגים בעולם הזה שאלה הם כל החיים שלו?

האדם צריך לבקר את הכוונות שלו, ואם הכוונות שלו הם כדי להשפיע להשתמש ברצונות האלו ואם הכוונות הם על מנת לקבל ברצונות האלו לא להשתמש, זאת אומרת ללכת אחרי הכוונה ולא אחרי הרצון, אחרי הרצון זה נקרא שהוא דבוק בעצמו לגופו ואחרי הכוונה זה נקרא שהוא דבוק לבורא.

תלמיד: עוד יותר עקרוני מזה אפילו. למה בכלל העניין עם הטעם בלהשפיע, אנחנו אמורים להשתלם במצב שאנחנו יכולים לעבוד גם בלי טעם הרי, לא?

לא. אנחנו דווקא צריכים טעם ושיהיה לי טעם בעל מנת להשפיע, שזה יהיה מתוק לי למרות שזה ההפך מהרצון שלי.

תלמיד: אבל למדנו שבאמונה למעלה מהדעת אנחנו כל הזמן צריכים להשתלב למצב שאני עובד אפילו אם אין לי טעם ואין לי הרגשה.

זה נכון זה בדרך, אבל בסופו של דבר מהי מטרת הבריאה?

תלמיד: דבקות.

לא. להיטיב לנבראיו מצד הבורא, להיטיב, למלאות אותם בתענוגים. אנחנו צריכים ליהנות רק ליהנות מזה שאנחנו נמצאים בקשר עם הבורא.

שאלה: להרגיש סיפוק מהשפעה, האם זוהי דרך לדעת שאנחנו בלשמה?

כן. סיפוק מהשפעה זה מצוין זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: יש לי שאלה לגבי שני המאמרים. כשאני רוצה להרגיש שאני נמצא כל הזמן מול הבורא זה לא יוצא לי אם אני לא קשור לעשירייה בכלל. אני תמיד רוצה לקחת ולקשור את עצמי לעשירייה או לקרוא נגיד תהילים אני חושב עליהם או שאנחנו מדברים. על איזו פעולה ומכל זה יוצא המצב כאילו בלי העבודה הזאת אני לא מצליח לקשור את עצמי בכלל לבורא.

זה נכון, כך זה צריך להיות בלי קבוצה, בלי חברה, בלי עבודה בקבוצה אתה לא יכול לקשור את עצמך לבורא.

תלמיד: אני קבלתי את זה. זה לא שאני רוצה להצדיק את זה קבוע זה מוציא אותי ומחזיר, אני רק רוצה לשאול למה זה מחזיר אותנו לטעם של מה זה להשפיע?

כן שאתה יותר ויותר ויותר תקבל טעם בלהשפיע ותתחיל להבדיל שם הרבה טעמים כמו באוכל, הרבה טעמים בלהשפיע שיהיה לך.

שאלה: איזה פעולה נדרשת מאיתנו כדי להשיג את הרצון להשפיע, האם אנחנו צריכים בשביל זה להגיע לשיעור הבוקר ואם כן אז מה קורה עם אותם החברים שלא מגיעים לשיעור הבוקר?

כדי להגיע להשפעה אנחנו צריכים לקיים מה שמקובלים אומרים. נקודה. תקרא מה שהם אומרים ותעשה. אחרת יהיה לך כאילו לייטמן דוחף אותך להשפעה, לכל מיני פעולות, תראה מה שהם כותבים. אתה חייב להתקשר לחברים, אתה חייב כל יום שלוש שעות לפחות ללמוד כמו שזה היה אצל רב"ש והיה אצל כל המקובלים לפניו אפילו עוד יותר, אתה חייב את זה לעשות אם אתה רוצה באמת להגיע לרוחניות ולא להישאר בהמה. נקודה. ולא לחשוב שאם אתה נרשמת באיזו קבוצה אז אתה כבר מובטח, אתה לא מובטח, אתה חייב לתת כמות ואיכות של יגיעה כדי לקבל כוח השפעה ובזה להידמות לבורא.

שאלה: אפשר בכלל לעשות מצוות לפני שמגיעים להשגה?

לא, אז זה נקרא "הכנה". זה נקרא "זמן ההכנה", שאנחנו עכשיו נמצאים. "מצווה" זה נקרא שאתה משתמש במאור המחזיר למוטב ומתקן את הרצון לקבל שלך בצמצום, מסך ואור חוזר, היינו בכוונה בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאתה מתקן את המצוות, עושה תרי"ג עצות. ואחר כך אתה ממלא את הרצונות האלה שהם כבר בכוונות על מנת להשפיע עם האורות, זה נקרא שאתה עושה תרי"ג פקודות, מהמילה פיקדון. ואנחנו בינתיים עוסקים בזמן ההכנה להכין את הרצונות שלנו לתיקונים.

שאלה: אמרת שצריכים לכבד את היצר הרע ומצד שני אני צריך להגיע לשנאה כלפי היצר הרע שלי. איך זה מסתדר?

גם שנאה זה נקרא לכבד אותו, לכבד זאת אומרת לא לזרוק, לא לזלזל אלא לשים לב אליו. כשיש לפניך אויב חזק מאיים ואתה חייב לעשות עימו מלחמה זה נקרא שאתה מזלזל בו? אתה לא מזלזל אתה מפחד, אתה מכין את עצמך להיפגש עמו.

שאלה: האם אפשר לבקש מהבורא שיעזור לתקן את הכוונה שלי להשפיע?

ודאי שכן, מי חוץ מהבורא יכול לתקן לך את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע? רק הבורא.

תלמיד: אבל אני לא רוצה שזו תהיה תפילה עבור עצמי, אני צריך להתפלל עבור החברים ולא עבור עצמי, אז שאלתי אם אני מסוגל לבקש את זה בשביל עצמי?

מה זה בשביל עצמך? אני לא מבין. הכוונה זה נקרא שאתה רוצה לעשות נחת רוח לבורא. עכשיו תברר מה זה נקרא לעשות לו נחת רוח. נקודה. או דרך חברים או בלי חברים או אני לא יודע איך, תנסה.

שאלה: הנתינה יכולה להיחשב רצון לקבל של הכלל וזה רצון יותר עליון?

כן, רצון של הכלל יותר גבוה מהרצון הפרטי.

תלמיד: מה זה נקרא שאני עושה עכשיו פעולת תיקון בעשירייה?

פעולת תיקון בעשירייה זה רק חיבור של העשירייה יחד.

תלמיד: אם חבר נחלש עכשיו ולא מגיע לשיעור בוקר זה קלקול?

זה קלקול לכל העשירייה.

תלמיד: מה פעולת התיקון?

להרביץ אותו שיבוא.

שאלה: בתקופת ההכנה, האם הטעם שמקבלים בהפצה כאשר מקרבים מישהו לבורא שמצליחים לקרב בזמן ההפצה מישהו לבורא, הוא טעם שקרוב להשפעה?

כן, זאת השפעה.

שאלה: איך מבחינים בעשירייה שהפעולה היא למען הבורא או למען עצמך?

אם אני עושה את זה לכיוון החברים, מה שהם חושבים, ויכול להיות שאני לא חשבתי קודם כך אלא בגלל שאלה חברים אז אני מכניע את עצמי ועושה מה שהם רוצים, זה נקרא "מצווה". החברים שלי הם נותנים לי הבחנה כזאת שאני אחרת לא מקבל. אז במקום הבורא, החברים. ממש בצורה כזאת אני מתייחס אליהם. הם יכולים לכוון אותי לכיוון הרוחניות לגמר התיקון ובלעדיהם אני לא יודע איך לכוון את עצמי.

תלמיד: אמרת שבלי קבוצה אני לא יכול לקשור את עצמי לבורא. אני אוהב את הדרך, אני אוהב את המורה שלי, אני גם אוהב את החברים שלי. לפני כעשרה ימים בהצבעה העשירייה שלי זרקה אותי מהעשירייה בגלל שאני הייתי רס"ר משמעת. ביקשתי לבוא לשיעורים, ביקשתי לבוא לכנסים, ביקשתי למלא תפקידים ש"צ וגבאי.

אני לא רוצה לשמוע שום סיפורים, זה לא חשוב לי, אני לא נכנס לזה. יש לך בעיה עם הקבוצה, אל תגיד לי אף מילה, יש לך בעיה עם הקבוצה, לך ותפתור את זה עם הקבוצה. אם אתה לא יכול לפנות, לקבוצה שלך כי אתה לא מוצא איתם שפה משותפת או הם אמרו לך אנחנו יותר לא מדברים איתך. אז אתה צריך לפנות לקומה יותר גבוהה או למרכז חיפה, ואם לא, אז אפילו למרכז בני ברוך, אלינו, למי שמטפל אצלנו, תפנה לשמעון כרמון לגלעד שדמון, תפנה אליהם ותשאל מה עושים. אבל אל תפנה אליי ובאמצע שיעור. אנחנו כאן לא בית משפט שעכשיו מתחילים לברר את הדברים.

רק תדע לך, שאם הקבוצה זרקה אותך זה כבר דבר מאוד מאוד חמור. בפעם הבאה הם יכולים גם להגיד לי, שאם ישאל אותך אדם מקבוצת חיפה 10, אל תשאל אותו, אנחנו אפילו לא רוצים לשמוע את השאלות שלו. יכול להיות שאתה עשית עד כדי כך עוול בקבוצה שמגיע לך להיות בניתוק. אתה יודע כמו בצבא. מנתקים אותך וזהו. ואחרי כמה חודשים יכולים להחזיר אותך.

זה דבר מאוד חמור. אז תפנה ותברר. אבל לא לכאן ולא בזמן השיעור אתה מדבר על דברים פרטיים שלך, זה לגמרי לא מקובל. ושילמדו עליך כל האחרים. ואני רואה שאתה עקשן ואתה עכשיו אתה גם לא מסכים איתי ולא סותם את הפה.

שאלה: שאלה לגבי הטעם בלהשפיע ששאלו קודם. מה זה להשפיע?

מה זה להשפיע? לעשות לפי הרצון של הזולת. פשוט.

שאלה: אמרת שצריך ללכת בעקבות הכוונה ולא הרצון. איך אני בודק האם אני הולך בעקבות זה או זה?

בשביל מה אתה עושה את זה? תשאל את עצמך. יש רצון וישנה כוונה. הכוונה היא בשביל מה אני משתמש ברצון שלי, לעשות טובה לעצמי או לעשות טובה לזולת. תמיד יש לך אפשרות כך לענות ולפי זה לעשות.

תלמיד: יוצא שלאדם יש יצר הרע, יש רצונות, יש כוונות?

כן.

תלמיד: והוא לא אחראי. הוא הרי אחראי רק על הכוונות, ויש לי איזו מחשבה ויש את העשירייה שלי, אני צריך להתקשר עם העשירייה ושם לבדוק האם זה טוב או לא?

אני דרך העשירייה רוצה להתקשר לבורא, ובמידה שאני משפיע לעשירייה אני משפיע לבורא.

תלמיד: אז איך אני יכול לבדוק האם הרצון הזה יכול לקרב אותי לבורא או לא?

לפי החברים. עד כמה שאתה עושה שיהיה להם טוב. עד כמה שאתה משרת אותם, עד כמה שאתה שם את עצמך כאפס לפניהם, מכניע את עצמך, מה שרב"ש כתב על ההתנהגות בקבוצה.

תלמיד: אני צריך ככה לבדוק כל מצב שלי ביחס לחברים?

ודאי, ועוד איך, כל הזמן להיות בזה.

תלמיד: כלומר לא חשוב מה אני חושב ומקבל אני צריך כל הזמן להיות בתוך העשירייה ולבדוק?

כן.

תלמיד: איך אני מבין שהמצב שלי הוא כאילו לטובה לא לצאת מהקשר הזה?

אתה צריך לראות את זה בחברים.

(סוף השיעור)