שיעור ערב 13.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 485, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 485 מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "מדוע לא ניתנה התורה לאבות".

מדוע לא ניתנה התורה לאבות

"ובזה בארנו שלושת השאלות הראשונות, אבל נשאלת השאלה איך אפשר לקיים את זה, שלכאורה הדבר הוא מהנמנעות. אולם תדע כי על-כן לא ניתנה התורה לאבות, אלא לבני-בניהם - אומה שלמה שמנו שש מאות אלף איש מבני עשרים שנה ומעלה, שנשאלו אם כל אחד ואחד מוכן לקבל על עצמו את העבודה והתכלית הנשגבה הזאת. ולאחר שכל אחד ואחד אמר "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר לאפשרי, כי זה ברור בלי שום ספק, כי אם שש מאות אלף איש לא יהיה להם שום עסק אחר בחייהם, רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחברו, ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה אמיתית בכל נפשם ומאודם. אז ודאי בלי ספק כלל, שלא יהיה שום צורך ליחיד מכלל האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו, שהרי יש לו שש מאות אלף איש אוהבים ונאמנים אשר משגיחים עליו שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ובאמור מתורצת הקושיה מדוע לא ניתנה התורה לאבות הקדושים. כי במספר קטן של אנשים אין התורה עומדת לקיום כלל, כי אי אפשר להתחיל בענין עבודה לשמה כמבואר לעיל, ולפיכך לא ניתנה להם התורה."

שאלה: מה זאת אומרת "בני עשרים שנה ומעלה"?

שהאדם כבר נמצא בקומה הרוחנית שלו. שיש לו עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר, ואז הוא יכול להתייחס לאחרים, לדאוג לאחרים מתוך המסך שלו. מה שאין כן, עד גיל 20 אין. ככה זה לפי התורה, אדם עד גיל 20 לא יכול לקיים את כל הפעולות על מנת להשפיע מתוך הנשמה שלו.

שאלה: כשאני מנסה להבין את מה שכתוב פה פשוטו כמשמעו עולות המון שאלות.

אתה יכול לקרוא לאט לאט ולשאול בדרך.

תלמיד: אולי בכל זאת אמקד שאלה או שתיים. מה זה אומר שאנחנו צריכים שש מאות אלף איש כדי לקבל את התורה, האם זה באמת נכון?

שיהיה כלי שלם. לא מדובר על כמות אנשים, זה בכלל לא שייך, חס ושלום. אלא כך אנחנו אומרים, שצריכים שש מאות אלף חלקים שיהיו מחוברים ביניהם או ירצו להתחבר ביניהם, ואז הם מהווים את הכלי השלם שזה שש מאות אלף חלקים.

ששים ריבוא נשמות, ששת אלפים שנה, שאנחנו מדברים, כך אנחנו סופרים את הכלי בכל הגישות אליו, מדובר על כלי שלם. לא יכול להיות שכל אור האינסוף שייכנס לתוך הרצון המתוקן או שצריך להיתקן שאין בו את כל החלקים.

תלמיד: כלומר עשירייה יכולה להשיג את התורה?

אחרי השבירה שהכול התחלק ונשבר, אז כל עשרה אנשים שמתחברים ביניהם ודומים בחיבור ביניהם במשהו למבנה השלם של האדם הראשון, הם כבר מתחילים להיות כחלק נשמה בפני עצמם ויכולים לעבוד בחיבור ביניהם ובקליטת האור העליון בגילוי הבורא בתוכם.

תלמיד: עם ישראל קיבל את התורה במעמד הר סיני, איך זה משפיע עלינו כאן ועכשיו?

הנשמות הן אותן הנשמות, אין נשמות חדשות, הן ישנות. כל הנשמות הן אותם החלקים מאותו הכלי שהבורא ברא, רצון לקבל, ועל ידי השפעת האור העליון שבר את הכלי הזה לחלקים כדי שהם בעצמם יגלו את הטבע שלהם, על מנת לקבל, וירצו להפוך אותו לעל מנת להשפיע. אז אותם החלקים השבורים, שאנחנו מהם, אנחנו צריכים לעבוד עליהם כדי לחברם, הם הנשמות השבורות, ובתיקון שלהם אנחנו מגיעים לחיבור ביניהם לנשמה אחת גדולה.

שאלה: זה אומר שיש לנו בעצם כבר את התורה ואנחנו רק לא מרגישים אותה או שאנחנו צריכים להשיג את הכמות?

לא, אין. תורה זה האור שמתגלה לפי תיקון הכלים. ואם הכלים הם שבורים והם מתחברים ביניהם, אז הם מגלים את התורה. ואותו אור שהיה בהם קודם, זאת אומרת, נניח בזמני האדם הראשון שאז היה להם איזה אור שהיה ממלא אותם, אז עכשיו על ידי זה שהם נשברו ורוצים מעצמם לחברם ולתקן את הכלי הזה, אז הם משיגים את אותו האור שהיה בהם קודם רק בתוספת ג"ר, בתוספת אורות חיה ויחידה. ואז יש להם גילוי האור פי תר"ך פעמים ממה שהיה לפני זה באדם הראשון.

שאלה: מה זאת אומרת "נעשה ונשמע", הרי באופן טבעי קודם כל שומעים ולאחר מכן עושים?

ודאי שאתה צריך קודם לשמוע ואחרי שאתה שומע מה צריך לעשות, אתה צריך לקיים. ואחרי שאתה מקיים אתה מתחיל לגלות.

תלמיד: אז למה הוא אומר "נעשה ונשמע", קודם כל נעשה אחרי זה נשמע?

ודאי. ולפני נעשה אתה צריך לדעת מה לעשות, אז אומרים לך מה לעשות. שלב ראשון, אתה מגלה חיסרון בחיים שלך, אתה שואל מאיפה, למה ואיך, ולאט לאט מתגלה אליך מה אתה חייב לבצע. אם אתה מבצע אז אתה שומע, אתה מגיע לדרגת בינה, ואז אתה משיג את דרגת בינה, "נעשה ונשמע", מתקן ומגיע לדרגת בינה אור חסדים. ובאור החסדים אחר כך, אתה מבין מה אתה עוד צריך לעשות כדי להגיע גם לאור חכמה, לגילוי הבורא לנברא.

תלמיד: הסבר יפה, פעם ראשונה אני שומע את זה. הוא אומר "כי במספר קטן של אנשים אין התורה עומדת לקיום כלל," למה?

כי חסר לך כלים, חייב להיות כלי שלם. עשירייה חייבת להיות שלמה, ואז החברים בעשייירה מסוגלים להתקשר ביניהם, כל החלקים, כדי לגלות השפעה הדדית ביניהם ולבורא.

תלמיד: מה זאת אומרת עשירייה זה כלי שלם? פעם לימדת אותנו שגם שני אנשים זה עשירייה.

כדי להתחיל טוב גם ככה. להתחיל לברר שיש יצר רע בכל אחד ולא רוצים ומשתדלים להגיע לחיבור ולא יכולים. אז להתחיל אפשר אפילו בשניים, כמו שכתוב "מיעוט הרבים שניים".

תלמיד: האם חייב להיות בלימוד הבוקר עשרה אנשים ובמשך היום אפשר פחות, או אין דבר כזה?

אני אומר לך מה כתוב. ישנם תנאים, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, "כל הפוסל במומו פוסל", אנחנו לומדים מה התורה דורשת. ואם זה לא מתקיים, יהיו לנו עוד כמה מכות שאנחנו כן נרצה לקיים.

שאלה: מה זה כלל ופרט שווים?

כל חלק נבנה בצורה כמו כל המבנה, כמו כל הבריאה. ולכן בצורה מינימלית מסוימת הוא יכול להרגיש כל דבר שקורה. זה נקרא "כלל ופרט שווים", שאותם חוקים שיש בכלל, בכל הנשמה הכללית שכוללת את כל הבריאה, יש גם בחלק ממנו שנקרא "עשר ספירות פרטיות". רק ודאי שאנחנו לא יכולים לגלות שם את הכול, אבל התופעות שעוברות הן אותן תופעות כמו בכלי הכללי.

שאלה: מה עוד עלינו לעשות כדי להתחבר ולגלות שהחיבור דומה לאור העליון?

מה עוד עלינו לעשות כדי להתחבר בינינו ולגלות שהחיבור בינינו דומה לאור העליון? את זה אנחנו כבר לומדים מהמאמרים, שמתוך השפעה הדדית בינינו אנחנו באים להשפעה לבורא ואז מרגישים את ההשפעה שלו אלינו, וזה נקרא "גילוי הבורא בנברא".

שאלה: אנחנו לומדים שהנשמה שמתחברת לפרצוף, זה הכול נשמה אחת, מה זה אומר 600,000 נשמות?

זה מספר שהוא לא מספר כמו בחשבון, אלא זה מספר מהותי. שש, שש מאות, שישים, או שישה אלפים, הכול מדובר על זעיר אנפין שהוא מדמה את עצמו לבורא, לאריך אנפין, משם זה נלקח, אנחנו עוד נלמד את זה.

כל ישראל ערבים זה לזה

"ועם האמור נבין מאמר מפליא בחז"ל שאמרו: "כל ישראל ערבים זה לזה". - ולא עוד, אלא שרבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: "שהעולם נידון אחר רובו". אשר לפי זה אנו ערבים גם בשביל כל אומות העולם, אתמהה. - שלכאורה הוא דבר שאין הדעת סובלתו כלל. כי איך יערב לחטאים של אדם שאינו מכירו כלל? והרי מקרא מפורש "לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו".

ובאמור מובנים הדברים בתכלית הפשיטות, שהרי נתבאר, שאי אפשר כלל שהתורה ומצוות יבואו לכלל קיום, אם לא בהשתתפות כל האומה. נמצא, שכל אחד נעשה מאליו ערב לחבירו. כלומר, שפורקי עול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתן, כי לא יוכלו להשתלם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתם בלי עזרתם, כמבואר. נמצא שאם חלק מהאומה חוטאים, הרי הם גורמים לשאר האומה לסבול בגללם.

וזה שכתוב במדרש: "ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין". והמשיל ע"ז רשב"י "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מה את יושב ועושה, אמר להם, מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח? אמר לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". והיינו כפי שבארנו לעיל, שמתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, הרי הם עושים במעשיהם גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוות על היכנם." כאן יש לנו כבר עניין של ערבות. זה לא חשוב באיזה מצב אתה נמצא, כי אם מתגלים אנשים שהם פועלים נגד ערבות, נגד חיבור, הם משפיעים עליך והם מורידים מהעבודה שלך איזשהו אחוז בטוח. זאת אומרת, בטוח שאתה לא יכול להצליח במה שאתה מתכוון, כי אתה אפילו לא מבין, לא יודע, אבל יש כאלו שהם פועלים בצורה כזאת שמהעבודה שלך אולי לא נשאר כלום.

"ועתה נבאר מאמרו של רבי אלעזר ברבי שמעון שאומר: "לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".

אנו רואים שר"א בר"ש, מפליג יותר בדבר הערבות, שהרי אומר: "שהעולם נידון אחר רובו". וזאת, משום שלדעתו, אינו מספיק אומה אחת לקבלת התורה והמצוות, ודעתו זו למד או מהמציאות שלפנינו, שהרי אנו רואים שסוף סוף עדיין לא הגיע הקץ, או שקבל את זה מרבותיו.

וכן הכתוב מסייעו שמבטיח לנו לעת הגאולה: "ומלאה הארץ דעה" וכו'. וכן "ונהרו אליו כל הגויים". ועוד הרבה פסוקים. ועל-כן תלה הערבות על כל העולם כולו, לומר לך, שגם היחיד אי אפשר לו לבוא לגמר הנרצה, מקיום התורה והמצוות, זולת בסיוע של כל בני העולם, כמבואר.

ועל כן: כל מצוה ומצוה שהיחיד עושה, נמצא מכריע את כל העולם. והוא, בדומה לאדם השוקל קטניות במשקל מסויים, אשר כל קטנית וקטנית שהוא נותן על המאזנים גורם להכרעה הסופית הרצויה - כן כל מצוה שהיחיד עושה בטרם שתמלא הארץ דעה, הריהו גורם שיתפתח העולם ויבואו לכלל זה.

וזה אמרו "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", כי על-ידי החטא שהוא עושה, הריהו גורם להפחתת המשקל, כמו שאחר עומד ונוטל חזרה אותה הקטנית שהוא הניח על המאזנים. ונמצא מחזיר את העולם אחורנית."

זה מה שקורה במצב שלנו, שכל אחד ואחד עושה מה שבא לו. הוא לא מבין את מטרת הבריאה, לא מבין את תכנית הבריאה ועושה מה שבא לו, כל אחד ואחד. לכן העולם כך נראה ואנחנו רק מאריכים את הדרך הזאת, את ההיסטוריה שלנו. אמנם יש בכל זאת גבול לכל ההתפתחות הזאת שניתנת בידי האדם שבכל זאת אנחנו מגיעים לשלב האחרון.

שאלה: לפי מה שאמרת, אדם יכול להיות בערבות, אבל אם יהיו סביבו אנשים שלא נמצאים בערבות, כביכול המאמץ שלו לא נחשב?

לא שלא נחשב, הכול נחשב והכול נרשם, רק ההצלחה הכללית היא יורדת. אתה בכל זאת מכניס את העבודה שלך והיגיעה שלך, ובכלל כל דבר ברוחניות, דבר רע ודבר טוב, לא חשוב איזה ומה, הם כולם נרשמים וכולם קיימים. אלא בכל זאת קצב ההתפתחות הוא לא כמו שיכול היה להיות בגלל שיש אנשים שהם אפילו בלא ידיעה גורמים נסיגה.

תלמיד: בהמשך לזה, אמרת שלאדם יש חוסר הבנה ובלא יודעין הוא עושה את זה. אם אנחנו מסתכלים על זה בעשירייה, גם המילה "ערבות", להיות ערב לחברים ולקיים את הדרך, יכול להיות שונה אצל חברים בעשירייה. אחד יותר מדייק להגיע לשיעורים, אחד אומר שאם הוא מדבר מילים יפות, זה עוזר. זה גם מצב שכל אחד עושה מה שבא לו לפי מיטב הבנתו את הערבות. אני מרגיש לפחות אצלנו בעשירייה שאנחנו מדברים על ערבות שונה, כל אחד מסתכל על ערבות בצורה אחרת לגמרי.

בסדר, עד שאנחנו לא מגיעים לגילוי מלמעלה, שבא אור עליון אחד ואיכשהו מסדר בינינו תפיסה אחת, אנחנו כך מפרשים במוח הגשמי שלנו כל אחד לפי האגו שלו, זאת אומרת כל אחד לפי הרצון השבור שלו, שבור מאחרים. בא אור ומחבר בינינו ונותן לנו הרגשה, הבנה אחת, אפילו במדרגות שונות זה מזה, אבל בכל זאת אנחנו נמצאים באיזה כיוון נכון, תפיסה נכונה. כי אנחנו מתחילים לראות את התופעה, ואז כל אחד ואחד מתיישר לקראת התופעה הזאת. לכן עד שלא מגלים את הכוח העליון שנמצא בינינו, שמתיישב בנו, אנחנו לא יכולים שום דבר לעשות "באורך נראה אור", ככה זה.

תלמיד: כלומר בשלב ההכנה, אי אפשר למדוד אם אנחנו נמצאים בערבות.

איך תמדוד, במה אתה יכול למדוד, מה יש לך בידיים? אתה בחושך, ממש בחושך. מה שיכול לעזור זה רק להיות יותר ויותר קרובים זה לזה, לפי מה שאתם מבינים שצריכים להיות בכוונה על מנת להשפיע. אז בהשפעה הדדית שאתם מייצבים ביניכם ומתפללים שתהיו יותר מיוצבים יחד, בזה אתם יכולים להתקדם. עד שבזה אתם ממש מחייבים את האור העליון להופיע בכם, ומרגע זה והלאה אתם מתחילים כבר איכשהו להתמצא איפה אתם נמצאים, "מי אנחנו, איפה אנחנו נמצאים, מה מנהל אותנו, איך אנחנו מתנהלים", וזה רק אחרי שהאור העליון מתחיל להשפיע. לכן כל העבודה שלנו היא רק כדי להביא את האור העליון בכל מחיר, ומהרגע ההוא והלאה אנחנו כבר בטוח נצליח.

שאלה: האם יש הבדל אם האדם מפר את הערבות בצורה מודעות או בצורה לא מודעת?

זה לא חשוב איך אדם מפר את חוק הערבות בידיעה או לא בידיעה, לא סופרים את זה. זה שאנחנו עבריינים זה ברור, השאלה עד כמה אנחנו בכל רגע ורגע נמשכים להיות מחוברים כדי לגרום בזה נחת רוח לבורא. זה הכול, לא יותר מזה, לא צריכים חוץ מזה לחשוב על שום דבר. האם בכל רגע ורגע אני גורם בזה נחת לבורא, אני רוצה שהוא ישמח.

שאלה: האם החטא הוא שאנחנו שקועים באהבה עצמית, בחוסר חיבור, באי קיום הערבות?

כן, זה נקרא חטא.

שאלה: בהמשך לשאלה של החבר, שאמרת עד שהאור לא מייצב. האם אני לא יכול לקחת דוגמאות של ערבות מהחברים?

כן, בבקשה תעשה כל מה שאפשר, יגיעה אתה יכול לתת. אבל עד שהאור לא משפיע עליך אתה לא יודע אם אתה עושה נכון או לא נכון, אתה לא בטוח.

תלמיד: אבל אני צריך את הקנאה בחברים.

בסדר, מי אומר לך שלא? אני אמרתי משהו נגד הקנאה? תעשה כל דבר שעוזר לך להיות מחובר איתם עד שאתם מושכים מאור.

שאלה: למה חיבור וערבות נתפסים כקושי בתפיסת המציאות עבורנו?

כי אתה צריך להתחייב ולדאוג כלפי החבר שלך והוא כלפיך, זה כבר משהו מנטייה מתוקנת של הרצון לקבל, ואנחנו לא מתוקנים עדיין, לכן קשה לנו להיות בערבות. אלא אנחנו צריכים לעשות כל מיני מאמצים ולבקש מתוך המאמצים האלה מהבורא שיביא לנו את כוח ערבות. במה אני יכול להיות ערב עבורך? רק בצורה גשמית שאנחנו נותנים דוגמאות זה לזה, מעוררים זה את זה. אבל להיות קשורים פנימית זה לזה בנשמות שלנו, אנחנו לא יכולים לאחד את הנשמות שלנו, אף אחד לא מרגיש מה זה אצלו.

נשמה זה נקרא רצון להשפיע. רצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע הוא נקרא נשמה. אין לי את זה. לכן אנחנו צריכים כמה שאפשר לתאר את הדברים האלה ולשחק בזה יותר ויותר. מזמינים מאור המחזיר למוטב, אור מקיף, והוא לאט לאט מתקן אותנו כך שאנחנו מתחילים להתייחס בצורה נכונה זה לזה, בפועל, שבכל אחד ואחד מתחיל להצטייר בפנים רצון להשפיע.

תלמיד: יש איזה משחק אולטימטיבי שאם אני אשחק אותו בקבוצה זה יעבוד, זה יגיע יותר מהר?

זה מה שאנחנו מדברים עליו, כן. שאנחנו צריכים להשתדל לקבוע ערבות בינינו, שכולנו אחראים, כולנו נמצאים בעל מנת לקבל, אבל בואו נעזור אחד לשני בדוגמאות, בכל מיני מאמצים, שכל אחד עובד עבור החברים, כמו שרב"ש כותב, ואז על ידי זה אנחנו מושכים המאור המחזיר למוטב. כשהוא משפיע, אנחנו מתחילים להרגיש מה זה נקרא משפיע, מה זה נקרא להיות יחד, איך לחבר את עצמנו לאיזו נשמה מינימאלית, זאת אומרת לעשירייה, לא כולה אלא רק אנחנו, רק הקבוצה שלנו וכן הלאה.

אבל כשמגלים את העשירייה בפועל, אנחנו יכולים כמו במעבדה להתחיל לנסות בה כל מיני פעולות, בפועל ממש, בריאליות, איך ריאלית האור משפיע עלינו, איך אנחנו מגיבים אליו וכן הלאה.

שאלה: נראה שבעבודה שלי, אני בשום אופן לא צריך לעסוק עם עצמי איך לא לשכוח את המטרה, אלא איך החברים לא ישכחו על המטרה.

בדיוק, זה מה שצריך להיות. זה נקרא ערבות, שאני דואג להם ולא לעצמי, ואז בצורה כזאת נתקדם, אך ורק בצורה כזאת.

שאלה: אמרת שכשאנחנו מגלים את העשירייה בצורה מעשית, אנחנו מתחילים להשתמש בכוחות האלה כביכול בפוטנציאל, מה זה אומר?

עכשיו אנחנו לא יודעים מה זו ערבות, מה זו השפעה, שום דבר לא יודעים מזה. לכן כשאנחנו פעם ראשונה מקבלים מלמעלה איזו הארה שמקשרת אותנו יחד, אנחנו מתחילים לעבוד מה שנקרא ב"קבלה מעשית", פרקטית. אנחנו אז מבצעים את כל הפעולות בינינו כמו במעבדה, ואז יכולים למדוד, לבדוק מה קורה. אנחנו יכולים בחיבור בינינו להתחיל לאתר מה זה הכוח המשותף בינינו שנקרא "בורא", וכך להתקדם.

תלמיד: מה זו הערבות האמיתית, האם זה מסך משותף או אור בינינו או הבורא?

הערבות הדדית זה נקרא רשת קשר בינינו שאנחנו בונים אותה כדי לגלות בה את הבורא. זה כמו שמסופר על עולם אינסוף ששם בתוכו כמו בים הגדול שבו נמצא לוויתן וכולי. אנחנו מתחילים למשוך יותר אורות, שונים כאלו וכאלו, כל אחד משתדל מעצמו, ואז אנחנו רואים איך אנחנו ביחד יכולים להרכיב יותר ויותר בעוצמה את הכלי שלנו של הנשמה, לגלות את הבורא בכל מיני צורות כאלה, נפש, רוח, נשמה, בכל מיני צורות ואופנים. אז מתחילה עבודה רוחנית.

תלמיד: איך אנחנו אורגים, בונים את זה?

הקשר בינינו זה בדיוק הערבות. הקשר בינינו, האחריות בינינו, שכל אחד אחראי על כולם. ואף אחד לא חושב על עצמו אלא רק איך הוא מחזק, מחזיק, מצרף, מקשר את כל החברים יחד.

תלמיד: זו כביכול התכללות הדדית של הכוונות, של הרצונות, של המחשבות, זאת הערבות?

נכון, כן.

שאלה: האם יש הבדל בין לבקש כוח ערבות, כוח אמונה או כוח השפעה?

יש הבדל אבל זה לא כל כך חשוב, העיקר לבקש. את שלושת הדברים האלו אפשר לבקש וזה נכון.

קריין: נמשיך בקטע האחרון "למה ניתנה התורה לישראל".

למה ניתנה התורה לישראל

"ובזה מתבאר היטב השאלה, למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם." שהיו בבבל נגיד. אלא הבורא הוציא משם קבוצה מיוחדת והעביר אותה למצרים. וממצרים אחר כך כשהם קיבלו תוספת אגו, הוא הביא אותם להר סיני ונתן להם תורה. אני מדבר בצורה גשמית אבל ברור שצריכים להבין את זה בצורה הרוחנית.

בכל זאת הוא לקח חלק מהנשמות, מסך כול נשמות בני האדם, לקח מהן חלק, נגיד את השמנת, אמנם יכול להיות שזו שמנת לא מלמעלה שהן הטובות, אולי דווקא הגרועות ביותר, הכי אגואיסטיות, אבל לקח אותן לקבוצה, נתן להן אחר כך עוד תוספת של הרצון לקבל הגדול, כדי שהן יראו שהן צריכות את התיקון, תורה. הקבוצה הזאת היא נקראת ישראל לפי המטרה שלה, שכל אחד מרגיש שהוא משתוקק לגילוי הבורא, "ישר א-ל". בואו נראה מה הוא כותב. "כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שיפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין להכריע ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשואת הצורה, שהיא הדביקות במדותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'. ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה.

אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים"."

קריין: נקרא שוב.

למה ניתנה התורה לישראל

"ובזה מתבאר היטב השאלה, למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם. כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שיפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין להכריע ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשואת הצורה, שהיא הדביקות במדותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'. ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה.

אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים"."

כאן ברור לנו איך הוא מספר לנו כאילו את כל ההיסטוריה, וברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להסביר על התיקון, תהליך התיקון, הדרך, מטרת התיקון לכולם כולם. ולהבין שעד שכל האומות, כל בני האדם לא ישיגו את דרגת הדבקות ביניהם ויחד עם כולם בבורא, אנחנו לא נגיע לתיקון הכללי.

לכן העבודה שלנו היא לא לתקן אותנו בלבד, אלא לתקן אותנו על מנת לתקן את האחרים, להשפיע דרכנו אליהם מאור המחזיר למוטב ולחבר אותם אלינו, כל אחד ואחד בכמה שמסוגל, וכך נגיע לתיקון הכללי. ואנחנו נמצאים בתקופה כזאת בהתפתחות הנשמות שכולם צריכים כבר לנוע לכיוון זה.

שאלה: איך כנסת ישראל יכולה להעביר את התכונה של המצב המאוחד של עם ישראל? האם זה קורה דרך היהודים?

יש לך בלבול גדול. ''כנסת ישראל'' זה נקרא אותם האנשים שהם מכוונים לבורא, להשגת הבורא, להשתוות הצורה, זאת אומרת על ידי תיקון ביניהם הם רוצים להגיע להשתוות עם הכוח העליון, עם כוח ההשפעה. אנשים אלו נקראים ''ישראל''. ולא שאתה מדבר סתם על היהודים, היהודים האלה הם לגמרי לגמרי לא שייכים לתיקון הזה, ממש לא שייכים. איפה אתה רואה שהם עושים את זה, איך הם מתקיימים ומה הם עושים? הם לא גורמים שום תיקון, זו כל הבעיה שלנו. לכן אנחנו צריכים לדבר בצורה גלויה מה קורה כאן.

מי מתקדם לקראת הבורא? מי שמגלה רצון ובא לקבל כוחות וכך הוא נכנס לתהליך. וזה לגמרי לא שייך למה שאתה רוצה להגיד שהיהודים שייכים לזה. אני לא רואה יהודים ששייכים לזה. אני חי בישראל ואני לא רואה שהם נמשכים למשהו ששייך לתורה, לעל מנת להשפיע, ל"אהבת לרעך כמוך". על מה אתה מדבר בכלל? אתה תופס שזה הכול שקר מה שאתה מתאר לעצמך. בבקשה תתייצב בצורה נכונה ותשקול כל דבר ודבר ותגדיר אותו נכון, אל תהיה כמו אנשים ברחוב שסתם נמצאים באיזו אשליה.

שאלה: כתוב שהאומה הישראלית קיבלה את התורה כדי להיות מעבר לעולם. במשך ההיסטוריה הם עברו כל מיני דברים, תלאות וגם ניסו לבנות מדינה.

אם אתה לומד את ההיסטוריה הזאת, אתה רואה שזה לא שייך לתיקון העולם. זה לא שייך. אתה תראה איזה אגואיסטים הם היו, איך הם אחרי היציאה ממצרים התחילו להילחם, בזמן בניית בית המקדש הראשון, בניית בית המקדש השני, עד כמה היו מלחמות ביניהם, עד כמה הם משכו דווקא שיבואו יוונים, אחר כך שיבואו לטינים. לא שהיו מלחמות עם מישהו זר, כמו נבוכדנצר, אלא היהודים בעצמם היו כך ביניהם נמצאים במאבקים כאלו, ולכן הכוח העליון, הבורא סידר להם את הגלויות האלה והמלחמות האלו.

גם היום, תראה באיזה מקום אנחנו נמצאים בישראל, זה נורא ואיום, איזו שנאה הדדית יש כאן. תראה מה שקורה בארצות הברית, במפלגה הדמוקרטית, עד כמה הם רוצים לאכול זה את זה, וכל היהודים שמתקבצים במפלגה הדמוקרטית שונאים את ישראל. הכול זה המשך של אותו דבר. היהודים שונאים את עצמם בגלל שהם אגואיסטים גדולים, האגו לא מתוקן, לכן יוצא שהם שונאים את נקודת ישראל שנמצאת בהם, ויוצא שהם הם דווקא הכי אנטישמים שיש בעולם.

שאלה: כשמגלים מישהו שפוגע בערבות שלנו, מתי זה דבר רע ומזיק ומתי זה דבר טוב כהזדמנות לחיבור יתר?

כל גילוי הוא מגלה עד כמה אנחנו נמצאים בקלקול וגם מגלה בזה כיוון לתיקון. ולכן בכל דבר יש גם טוב וגם רע, ואנחנו רואים את זה כך. לכן זה שאנחנו מגלים חוסר ערבות, מצד שני אנחנו מגלים חוסר של הערבות. עכשיו אנחנו יכולים לבקש תיקון. כל הבעיה שלנו שאנחנו לא רוצים לבקש, לא מארגנים את עצמנו כדי לבקש, אבל אם היינו מבקשים נכון ובזמן, היינו מזמן כבר נמצאים במצב אחר.

שאלה: מורגש שבעל הסולם במאמרים האלה כותב גם על העבודה הפנימית שלנו. איך אנחנו צריכים לבנות נכון את היחס בין ישראל לאומות העולם שבתוכנו?

פשוט תשתדל כל הזמן להיות מכוון למטרה דרך חיבור עם החברים. כך גם בעבודה שלנו עם העולם, עם החיצונים, להשתדל כמה שאפשר בצורה יפה, נוחה, להסביר להם איך אנחנו יכולים להתקדם לחיים הטובים. זה מה שווירוס הקורונה בסופו של דבר ילמד אותנו.

אנחנו עכשיו עוברים שבירות פנימיות כאלה, ואין לנו ברירה, הווירוס הזה ילמד אותנו איך לחיות בצורה אחרת לגמרי, ישנה את המוח והלב, ישנה את החיים שלנו, את הרגלי החיים, ינקה את העולם שלנו מכל הדברים שלא צריכים אותם. האגו שלנו רק עיצב כל מיני שטויות, אנחנו נראה איך העולם מסתדר יותר ויותר בצורה נכונה.

בינתיים אנחנו לא רואים את זה, בינתיים אנחנו רוצים לחזור למה שהיה, אבל זה כבר לא יקרה. אחרי החורף שאנחנו נכנסים, אתם תראו עד כמה יהיה שינוי בכל העולם.

(סוף השיעור)