שיעור ערב 13.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם עמ' 461 מאמר "השלום בעולם"

קריין: כותרת "ארבע המדות".

ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר.

ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי.

כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא.

לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא".

שאלה: בעל הסולם כותב כביכול נגד הבריאה, נגד הבורא. הוא אומר, "אולי נפסיק ללכת לפי מה שהוא אומר לנו". זה מה שהוא מתכוון להגיד כאן?

יכול להיות. נראה הלאה. מה יש? אנחנו חייבים לחקור. מחקר חייב להיות רק בצורה בלתי תלותית בשום דבר. יש בורא, אין בורא, עכשיו אנחנו בודקים את כוחות הטבע, חסד, אמת, צדק ושלום. הוא אומר שהארבעה האלו מנהלים אותנו.

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - - כל זה אינו אלא דבר "אמת" אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם.

וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו.

שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור.

אבל כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על לב הציבור. למשל, אם נדון בדבר לפי העבודה הגלויה, כלומר, לפי מספר השעות, ונחייב את כל אחד ואחד לעבוד מספר שעות שווה - עדיין לא תתגלה לנו כלל מדת האמת.

ואדרבה - יש כאן שקר גלוי, משום ב' דברים: הא' הוא משום הצד הפיזי, והב', משום הצד הנפשי של העובד.

כי מצד הטבע, אין הכח לעבודה שוה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר.

וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר. ולפי השקפת מדת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק האחר, לספוק צרכי חייהם.

ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת, כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה.

ואם נקח עוד בחשבון את החוק הטבעי של "אחרי רבים להטות", הרי, מין אמת כזו, שתקבל כבסיס את מספר שעות העבודה הגלויה, - אינה בת קיימא כלל, כי החלשים והעצלים, המה תמיד הרוב הניכר בתוך החברה, והמה לא יאפשרו למיעוט הזריזים והגבורים לנצל את כחם ויגיעתם.

הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם".

זאת אומרת שמידת האמת, עד כמה שהיא יכולה להיות טובה, קודם כל לא יכולים לקיים אותה ואפילו שנקיים אותה היא לא תספק אותנו לגמרי.

"ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה.

ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.

טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור.

וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו.

וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".

ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון."

זאת אומרת מידת האמת זו מידה אגואיסטית, יפה, פשוטה, איך שקיבלנו אותה מלמעלה, מהכוח העליון, מהבורא, מהטבע, לא חשוב איך לקרוא לזה, שלפי זה אנחנו מתנהגים. ואין לנו שום אפשרות לעשות ממנה משהו או למחוק אותה או לצבוע אותה, אלא כל אחד רוצה לנצל את כל המציאות עד כמה שאפשר לטובת עצמו בצורה אינסטינקטיבית, ועוד כמה שהוא מפתח את עצמו להצליח בזה.

שאלה: הוא מגדיר פה שני הפכים כמידת האמת, לא כל כך הבנתי. מצד אחד הוא אומר שהאגו המוחלט הוא האמת המוחלטת, ומצד שני הוא אומר שהשוויון המוחלט הוא האמת המוחלטת, אז מהי האמת המוחלטת?

לא, אם רוצים שיהיה לכולם טוב, צריך להיות שוויון. אבל זה לא יכול להיות, כי זה מנוגד לטבע שלנו לגמרי. זאת אומרת אידאלים זה אידאלים, אבל מציאות היא מציאות ואף פעם הם לא יכולים להתחבר יחד. אתה לא יכול לשנות את הטבע שכולם יהיו ממש כאחד.

תלמיד: אז למה בתחילת הפרק, ב"קשיים המעשיים בקביעת האמת" הוא אומר ש"אין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר".

זאת אומרת המידה היפה ביותר אם היה אפשר לקיים. מצד שני, מידת האמת באה לנו מהטבע, שכל אחד ואחד רוצה לנצל את כולם כמה שמסוגל.

תלמיד: אני לא קולט איך הוא מגדיר שתי צורות הפוכות כמידת האמת.

יפה. זה בא מלמעלה וזה בא מלמטה. מהשמיים אתה אומר, כולם חייבים להיות שווים, לכולם צריך להיות בשווה, הרי כולם בני אדם, למה לא? מצד שני, אם אתה מסתכל על כל אחד ואחד, אתה רואה איזו מידת אמת פועלת בו "אני צודק, אני יודע, לי מגיע" וזהו.

תלמיד: עם השנייה אי אפשר להתווכח. עם המידה האגואיסטית שהיא מידת האמת זה מאוד מוחשי.

והמידה הפילוסופית הזאת, היא לא נכונה חברתית? היא לא נכונה לפי הרעיון, לפי האידיאל?

תלמיד: למי שיש את האידאל הזה. הוא אחר כך כותב, שיש כאלה שיש להם את האידאל הזה, ויש כאלה שאין להם את האידאל הזה.

בסדר, זה לא חשוב, חשוב לנו יותר איך אנחנו בנויים, שאנחנו לא יכולים להגיע לאותו אידיאל על ידי האגו שלנו, זה סותר את זה.

שאלה: למה לאנושות יש נטייה ליישר את כולם שכולם יהיו שווים, מאיפה הנטייה הזאת?

תיאורטית מובן שבצורה כזאת כולם יהיו כאילו מרוצים, שלאף אחד אין יותר ולאף אחד אין פחות. אנשים יהיו בביטחון, אנשים יהיו בשלווה והכול פתוח. זה דבר אידאלי כאילו, כי אין בטבע יותר נכון ממצב שהכול מאוזן, השוואת הלחצים, השוואת חום וקור, השוואת הכוחות. ואז אין לך משהו שמעורר איזו תנועה, כי התנועה היא בסך הכול כדי להשיג את המנוחה.

תלמיד: ועדיין יש נטייה שכולם יתנו מאמץ מסוים.

זה הטבע שלנו, שעד שאני לא אהיה הכי גדול באנושות, אני לא אירגע.

תלמיד: אני רוצה שכולם יתנו את היגיעה שאני נותן, או אני רוצה שכולם יתנו איזו השקעה.

כן, זה רצון לשלוט על כולם.

תלמיד: ומה היחיד חייב לציבור? זאת אומרת הוא אומר שכל אחד צריך לקבל מהחברה ולתת לה. מה היחיד מחויב לתת, מה המינימום?

אם אנחנו מדברים על חברה אחידה כזאת, אז כל אחד חייב לדעת איפה הוא נותן וכמה הוא נותן לחברה. זאת אומרת, כל מה שאתה יכול, ואתה עוד לא יודע מה צריך ומה לא צריך, אתה צריך להיות מוכן לתת לחברה הכול, וכך כל אחד ואחד. אולי החברה לא צריכה, אבל אתה צריך להיות מוכן לזה. האידיאולוגיה הזאת היא מובנת.

שאלה: לפי מה שהבנתי לפי מידת האמת אי אפשר לשכנע את האדם שכדאי לו תיקון. אין לו תועלת מזה, כפי שאומר בעל הסולם שהאמת המוחלט זה חוק הייחודיות של האדם. הוא רוצה להיות גם השליט, גם המיוחד, גם הקובע וזה לגמרי הפוך מהתיקון שאליו צריך להגיע שבו כולם שווים. איך מסבירים לאדם שכדאי לו ללכת לתיקון?

ודאי. לכן יש כאן חכמה שמסבירה, או שאתה מגיע למצב שאתה מעריך את המצב המתוקן או שאתה נכנס לכאלו צרות, שהמצב המתוקן נראה לך כגן עדן. תכניס אנשים לייסורים ואתה תראה עד כמה שהם מסכימים להיות בשקט, בשלווה ויספיק להם לחם ומים. זה ברור.

תלמיד: ואם לא רוצים שקודם יבואו הייסורים?

לכן אתה צריך את שיטת התיקון. אתה צריך להתחיל להזמין כוחות שהם ייצבו בך תכונות כאלה שאתה תרצה להיות דווקא מתוקן. לא יכול להיות שאתה לא מגיע לאיזון עם האחרים כי בזה אתה מקלקל את כל הטבע דומם, צומח, חי ואתה ממש מסכן את החיים שלך ואת כל כדור הארץ. זה מה שאנחנו עכשיו נראה ממש בחוש עד כמה כל הטבע, האקולוגיה, הכול ממש יוצא מהאיזון.

תלמיד: אתה מדבר על מעגלים, מעגל שני, שלישי, שאין שם את המילה "קבלה", אין את המילה "בורא", נגיד חברה צרכנית. איך לפתור את הבעיה?

האם לדעת מה החיסרון של החברה הצרכנית, להרגיש את זה ואז להראות שהחיבור יעזור להם להשיג את מה שהם רוצים? אבל העיקר, צריך להבין בדיוק מה הוא החיבור כי תמיד יש את השאלה "מה צריך לעשות?".

דבר ראשון, יותר מחצי מהחברים בכלי שלנו לא יכולים להסביר בדיוק מהו החיבור. עד שלא נברר לעצמנו מה צריך לעשות, אז אין טעם להסביר ולדבר.

דבר שני, בקבוצת מוסקבה יש קבוצת חברים שכבר פיתחו את השיטה הזאת, והשיטה הזאת כבר בת שנתיים. אנחנו כבר נמצאים בתוך חברה כזאת של מעגל שני ומעגל שלישי וכבר יש לנו עבודה שעשינו ותוצאות שקיבלנו, וגם הצגנו את זה לנציג מפתח תקוה. עבר כחודש וחצי ולא קיבלנו תשובות.

אפשר, כמו שאמרת, לשבת במערה ולהתפלל ואפשר לצאת ולעשות. אבל כדי לעשות צריכים לצאת לאותם מעגלים, מעגל שני ושלישי, לברר מה קורה שם, וכמו שבעל הסולם אמר גם למכור להם את זה, אבל לא סתם למכור כמו שמוכרים פרה אלא לבדוק בשבילנו במה מדובר בדיוק, כדי שהם יאמינו לנו.

צריכים לבדוק מה יש לכם.

קריין: עמוד 463 כותרת "בהעדר יכולת להנהיג מידת האמת ניסו להשתית את המידות התרומיות".

בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות

"ועתה - לענין ג' המדות הנשארות, שהן: חסד, צדק, ושלום. שלכאורה, לא נבראו מתחילתם. אלא לקחת מהם סימוכין, להסמיך בהם את האמת החלש מאד בעולמנו, ומכאן התחילה ההיסטוריה ההתפתחותית לטפס על דרגותיה האיטיות והנחשלות ביותר בהתקדמותה לסידור חיי הציבור.

כי להלכה, הסכימו כל בני החברה, וקבלו עליהם בכל תוקף, לבלתי נטות מהאמת אף משהו - אבל למעשה נהגו הם עצמם בהיפך גמור מהאמת, כמוסכם. ומאז, נפל גורלו של האמת להיות בחלקם של השקרנים ביותר, ואינו מצוי לעולם אצל החלשים והצדיקים, שיוכלו אפילו להסתייע במדת האמת, לא מיניה ולא מקצתיה.

כאשר לא יכלו להנהיג את מדת האמת בחיי הציבור, נתרבו הנחשלים והנעשקים בתוך החברה - - - ומכאן יצאו וצמחו מדות "החסד והצדק", לפעול פעולתם בסדרי החברה, כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה, לפיכך היו נוהגים עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה.

אמנם, מטבע הדברים, בתנאים שכאלה מתרבים הנחשלים והנעשקים, עד שמספיקים למחות במוצלחים, ולעשות מריבות וקטטות - - - ומכאן יצאה ונתגלתה מדת "השלום" בעולם. - הרי, שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת.

והיא שגרמה להתפלגות החברה לכתות כתות, מהם תפסו את מדת החסד והצדקה, דהיינו, לוותר מרכושם לאחרים. - ומהם שתפסו את מדת האמת, דהיינו, שלי שלי, ושלך שלך.

ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.

אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז במדת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן".

בעל הסולם כותב ש"בעלי חורבן" זה ''שלי שלי שלך שלך''. שאם אני לא נוגע ולא משתתף בשני, זה חורבן. לך תסכים עמו. כי כאילו הוא רוצה בשלום, מה אתם רוצים? אני כך מרוויח, אני כך מצליח, אני עשיתי את זה בידיים שלי, לא הפרתי שום חוק, הכול בסדר גמור, זה שלי, גמרנו.

לא, לפי המציאות שאנחנו נמצאים בה, במערכת הזאת, זה נקרא "בעלי חורבן".

שאלה: מצד שני גם מקומוניזם ופשיזם שהם מתערבים בחיים של כולם וקובעים לכולם מה נכון, גם יוצא חורבן.

ודאי שכן. אבל אם אתה לוקח בכוח ומשליט על כולם חיבור, אז אתה מכניס את כולם למחנה ריכוז, למחנה צבאי, לא יודע לאיזה מחנה זה. בכוח לא, זה חייב להיות אך ורק לפי הכנת האדם שהוא רוצה בזה. שהוא לא מוכן לשום דבר חוץ מלהיות יחד ובתמיכה הדדית. אתה מבין איזה תיקון צריך להיות לפני זה? לפי הטבע שלנו ודאי שלא מוכנים.

זה מה שבעל הסולם אומר, מידת האמת פסלנו אותה. עכשיו בוא נראה לגבי צדק, שלום, חסד. הוא אומר שזה כדי להשלים את מידת האמת, האם משלימים אותה? בסך הכול אנחנו רוצים לראות איך על ידי התומכים האלו אנחנו מביאים את טבע האדם לטבע הא‑לוהי. האם זה אפשרי? זה בעצם השלום בעולם.

שאלה: מה זה טבע א-לוהי?

טבע א-לוהי זו אמת שמתקיימת גם ברוחניות וגם בגשמיות.

תלמיד: מה אנחנו רוצים שיתקיים?

אבל אנחנו לא יכולים, אנחנו לא מבינים אפילו, אין לנו הרגשת המערכת הזאת, אין. כי אני מלכתחילה נמצא במערכת אחרת, שאני מתחשב רק עם עצמי, שאני חושב שאני צודק. ואני לא רואה את האחרים ולא מרגיש את האחרים. אם הייתי נמצא במערכת שכל המערכת מורגשת כשלי, אבל אין דבר כזה. אמנם מספרים לי על זה שכל העולם, כל המציאות, כל בני האדם זה אני, כך לומדים מתפיסת המציאות, אבל מה יש לי מזה? אני לא מרגיש, ולכן אני לא יכול להתחשב בהם. אני יכול להתפלפל בזה אבל זו פילוסופיה, לא מציאות, מה נעשה. עד שאנחנו לא נרגיש ממש את המציאות הזאת בצורה ריאלית שכך זה, אני לא אוכל להתחשב כך עם העולם.

עכשיו השאלה, איך אני צריך להרגיש? איך אני יכול להרגיש את הרשת הזאת של אדם הראשון, של נשמה אחת? אני צריך להרגיש אותה ברצונות שלי לקבל, או ברצונות שלי להשפיע. בדעת או למעלה מהדעת, אבל אני חייב את זה. עד כמה שאני לא אתקדם לזה, נפתחת לפני דרך ייסורים. אפילו מבחינת לסבול או לא לסבול, בואו נתעניין בדרך ההשפעה.

תלמיד: האם אדם צריך להרגיש את כל העולם כשלו, להרגיש את כל העולם חוץ ממנו, מחוץ לעצמו?

כל העולם זה הנשמה שלי, אבל אני נמצא בגוף שלי ורק לו אני דואג. שימות בעוד 20 שנה 30 שנה, או אולי מחר או עוד רגע, אבל אני חי בו, אני דואג לו.

תלמיד: ומהו המצב הרצוי, מה אדם צריך להרגיש?

המצב הרצוי שאני אתעלה קצת למעלה מהגוף, אתנתק ממנו קצת ואראה בו רק האמצעי לקיום הנשמה ואחשוב על קיומי הנצחי. ואני יכול לעשות את זה על ידי החברה, ללא חברה אני נופל לגוף ואין לי שום תקנה.

תלמיד: אני פותח חדשות כל יום וקורא באמת על מה שסיפרת, זו קטסטרופה מה שקורה, ואני מרגיש את כל הכאב הזה של כל העולם. מה זה אמור לעשות, למה אני צריך להגיע?

זה צריך ללחוץ עלי כדי כמה שיותר מהר אכיר את שיטת התיקון, ושיטת התיקון זו שיטת החיבור. והיא לא תלויה בי, אלא תלויה בכולם, עד כמה שהדבר הזה יתפרסם ולא בכל האנושות אלא מספיק בעם ישראל.

תלמיד: מה אני יכול למסור לאנשים, שהטבע הא-לוהי זה הטבע שכולם מחוברים כ"איש אחד בלב אחד"?

אני לא יודע, זה מה שאנחנו צריכים לברר.

שאלה: רציתי לשאול שאלה לגבי שלי שלי ושלך שלך.

שלי שלי זה בסדר.

תלמיד: נראה כאילו שהאנושות בשנים האחרונות התקרבה לוורסיה אפילו יותר קיצונית של זה, שהיא שלי שלי ושלך שלי.

נכון.

תלמיד: מצד אחד האליטות רק מתעשרות יותר וזה על חשבון מעמד הביניים ומעמד הפועלים, זה ממש מורגש במיוחד בארה"ב. מצד שני בשנתיים שלוש אחרונות, גם בארה"ב יש איזה רנסנס כזה של רעיונות סוציאליסטים, והחלשים רוצים לקחת מהעשירים, ויש הצעות לבטל את החברות הגדולות או לפרק אותן. יש הצעות לאסור על קיום מיליארדרים, שזו תופעה לא טובה ורוצים לקחת מהם את הכסף, ממש הצעות רציניות.

למה זו תופעה לא טובה, למה לקחת ממיליארדרים זה לא טוב? אני לא רואה, לפי מה שאני מבין במחקר, שהם משתמשים נכון בהון שלהם.

תלמיד: זה נכון. יש אמנם קרנות פילנתרופיות גדולות מאוד, בהיקפים של מאות מיליארדים.

מה אתה קונה אותנו בשטויות האלה.

תלמיד: אבל כמו שאמרת קודם, אדם הרוויח ביושר, ג'ף בזוס הקים את אמזון, שהיה אתר קטן, מכר ספרים ונהיה סופר מיליארדר, האיש העשיר ביותר בעולם. מה רע? הוא שילם מיסים, לא פושע, לא גנב, לא עשק, הרוויח ביושר, אז למה לקחת לו את הכסף? הרוסים עשו כך וראינו מה קרה לזה.

ודאי שגם זה לא טוב וגם זה לא טוב.

תלמיד: נכון. כלומר שלי שלי שלך שלי זה לא טוב, לא אם העשירים רוצים לקחת עוד מהעניים ולא אם העניים רוצים לחסל את העשירים. שתי התופעות האלה הן לא טובות. השאלה שלי, האם הרעיונות החדשים האלה שצצים בארה"ב, ש-70% מהאוכלוסייה במיוחד הצעירים, כן רוצים סוג של צדק חברתי ורעיונות סוציאליים יפים, האם הרעיונות עצמם הם לא נכונים, או שפשוט הם לא פרקטיים?

הרעיונות הם נכונים, פרקטית ודאי שזה לא יצליח. זה מביא לעוד צורות עקומות שבחברה, זה מה שיהיה.

תלמיד: כלומר ההתנגדות שלנו היא לא לרעיונות עצמם.

אני בכלל לא מתנגד לשום דבר, אין לי שום קשר איתם. כי השיטה שלנו היא ייחודית והיא בנויה על חוקי העולם. ומה שהם חושבים לשנות כך או כך את חוקי החברה בצורה מלאכותית, בלי לדעת מהי החברה באמת, על מה היא מתבססת פנימית, רוחנית, שזה על חוקי הטבע שלה, אם רוצים לסובב כך או כך זו בעיה שלהם, לא יצא מזה שום דבר.

תלמיד: איך להתייחס להצלחות חלקיות וזמניות שלהם בינתיים?

זה טבעי, מה הבעיה. זה גם עד כמה השתמשו באפרו אמריקאים כעבדים, עד כמה השתמשו בכולם להצלחת התעשייה שלהם בזמן מלחמת העולם השנייה, אם אתה מדבר על אמריקה. עד כמה אחר כך, אחרי המלחמה הקפיצו את עצמם על ידי פרסום, הוליווד וכן הלאה, בזמן שכל אירופה הייתה ממש עסוקה איכשהו להתרומם מכל ההרס הזה. ודאי שזה "הלך להם" מה שנקרא, אבל זה כבר לא יחזור. גם הרוסים, עד כמה אמריקה התעשרה בגלל שהרוסים נפלו ב-1990, זה לא יאומן, כמה הם קיבלו מזה. במשך עשר שנים ואפילו יותר, הם לא הגדילו את התקציב לנשק, לחימוש, לשום דבר, ובינתיים התפתחה שם התעשייה וכל הדברים. הם גם העבירו לסין כל מיני מפעלים, זו הייתה פריחה, רק תספור את הכסף.

תלמיד: בדרך כלל הגישה שלנו אומרת "שב ואל תעשה עדיף", כלומר למעט הכרחיות אין מה לנסות לשנות משהו בחוץ. עד שאין הכרת הרע ואין איזה שינוי פנימי באדם אין מה לבסס איזו שיטה כלכלית מתוקנת, יותר צודקת. בדרך כלל כך אנחנו אומרים.

יש דברים בארץ וגם בעולם שקורים, שלכאורה אנשים מנפנפים מולנו ואומרים "מה אתם רוצים". למשל העלו בישראל את שכר המינימום שלוש פעמים ל-5300 שקל בחודש, ועשרות אלפי אנשים יצאו ממעגל העוני. עובדה, ניסו פתרון זמני והצליחו. גם בארה"ב יש פתרונות כאלה, מדברים על העלאת שכר המינימום. יש חברות שבאופן וולונטרי החליטו להעלות שכר המינימום והעובדים שלהם מאוד נהנים מזה.

איך אנחנו באים ומסבירים, שזאת לא השיטה וזה עוד משהו שיכשל?

אני לא הולך להסביר את זה, אני מצטער. אתה כל הזמן מחפש איך להכניס איזו תרופה קטנה לתוך המערכת הכלכלית. אני לא בזה.

תלמיד: אני לא מחפש. אני מחפש תשובה לאלה שטוענים, שזה אפשרי לעשות בדיוק בשיטה הזאת של סלמי פרוסה, פרוסה, פרוסה. ואנחנו אומרים לא.

תחתוך בינתיים סלמי, בסדר. אני בטוח שזו לא השיטה, אלא ככה עושים העשירים ומי שלידם, כדי להמשיך עוד ועוד לחתוך לעצמם. בינתיים אנחנו רואים שאין שיפור לטובה וזה בכל המדינות ובכל העולם ולא חשוב באיזה משטר. איך שחיים ברוסיה זה בכלל נורא ובכל המדינות.

חוץ מזה בארה"ב ובאירופה, צרפת, אנגליה וגרמניה, יש לך שם בעיה לא כלכלית, אלא בעיה יותר גרועה, זו בעיה עם האוכלוסייה עצמה. כי אם באנגליה, גרמניה וצרפת רוב האנשים שנולדים הם מוסלמים, אז כבר זהו. ראש עירית לונדון הוא כבר מוסלמי ועוד כאלה. הם מאבדים את עצמם, זה לא עניין של כלכלה זה עניין של זהות, שאין כבר אותן המדינות, זו לא אנגליה וצרפת וגרמניה, זה ממש משהו חדש, אחר, צריכים להכיר בזה.

עכשיו באמריקה יהיה לך בקרוב גם אותו הדבר, ללא ספק. רק שם זה יותר מגוון, שם זה עם הדרום אמריקאים, הלטינים. אבל בכל זאת שינויים גדולים צריכים להתרחש.

ללא ספק תראה בעוד עשר שנים מה שיקרה באירופה, עד כמה שהיא תשתנה. לא צריך שום דבר, לא צריך מהפכות לא צריך כלום, זה פשוט ככה מתגלגל ואירופה נעלמת. אבל [עם] השיטה, נראה מה יהיה, הכול תלוי. אני אומר לך שדרישה לזה תהיה ואנחנו נצטרך להראות לכל העולם בכל זאת את שיטת התיקון.

תתארו לעצמכם, שבמקום האנטישמיות של היום שהיא גדלה רק בכמות, תגדל האנטישמיות בצורה איכותית, שיבואו לעם ישראל ויגידו "נו איפה תיקון העולם, איפה מה שאתם אומרים, איפה 'ואהבת לרעך כמוך', איפה מה שכתוב בתורה שלכם?"

כמו שהנרי פורד כתב, שהיהודים חייבים לקיים את מה שיש בהם וזה מה שכל אומות העולם בעצם מצפים מהם. זה צריך להתחיל להתגלות עכשיו.

עכשיו זה סתם גל אנטישמי, שונאים וזהו וזו גם התחלה. אבל בסופו של דבר ככה זה יתגלה ומה תגיד להם? ישנאו אותך על זה שאתה לא מפתח את שיטת החיבור שיש לך אפשרות לפתח, [והיא קיימת] רק בך. הם לא יכולים לפתח את זה בעצמם. והם שונאים אותך דווקא על זה, שאתה לא מביא להם את שיטת החיבור, שרק את זה האנושות צריכה לכל הבעיות.

שאלה: אני חושב שהאנשים מהמעגלים השניים והשלישים כן יורדים לסוף דעתנו ובסופו של דבר הם אומרים כמו במשל החתולים של בעל הסולם, שהעכברים תמיד יהיו עכברים ולא מלצרים. ואז יש לנו נקודת חולשה להסביר באמת את השיטה, כי הם מבינים שלשנות את טבע האדם זה [לא אפשרי].

אני לא יודע איך להסביר, אבל לחפש את זה חייבים, ואז תבוא ההברקה. אני בעצמי לא יודע. אתם חושבים שאני מסתיר? הדרישה תבוא ודרישה מאוד מכוונת ומובנת.

מה כותב על זה הנרי פורד?

קריין: כותב הנרי פורד: "היהודי הבינלאומי - הבעיה המרכזית של העולם". "היהודים הם גזע ששמר על עצמו בחיות ובעוצמה, על ידי שמירה על אותם חוקים טבעיים, שההפרה שלהם גרמה לריקבון של כל כך הרבה אומות אחרות, היהודים הם גזע שניצב לפנינו היום כאות לעתיקות שאליה מגיע כל העושר הרוחני שלנו".

בהמשך הוא כותב “במשך זמן רב מדי היה מורגל היהודי לחשוב על עצמו כעל הבעלים היחיד של ההומניות של החברה. לחברה יש דרישה גדולה נגד היהודי, שהוא יפסיק את הייחודיות (התבדלות) שלו, שהוא יפסיק את הניצול של העולם, שהוא יפסיק להתייחס לקבוצות יהודיות כמטרה של כל הרווחים שלו, ושיתחיל לממש את הנבואה העתיקה, כי דרכה כל האומות על פני כדור הארץ יבורכו".

כך בצורה כזאת יחשבו אנשים אחרים. המון יבינו את זה וירגישו את זה מתוכם, ואנחנו גם עוזרים להם בזה, כשאנחנו מפרסמים את הידיעה הזאת, שיש בעם ישראל שיטת החיבור. וכשלא פותחים את זה לכולם ולא מראים לכולם את השיטה הזאת בפועל, לכן זה מעורר את אומות העולם עוד יותר לבוא לעם ישראל בדרישה. זאת אומרת האנטישמיות מוצדקת. כי מה אנחנו עושים בשיטה שלנו? כך כאילו יוצא.

כאן זו השאלה, האם לצעוק "למה אתם שונאים אותנו, אנחנו לא טובים?". אז הם אומרים "אתם גונבים", והם צודקים, כי מאיפה היהודים מצליחים בכל דבר? עכשיו הם כבר יודעים יותר נכון, שהשנאה היא שנאה עבור זה שמחזיקים את שיטת התיקון ולא מסוגלים לפתוח אותה לעצמם ולאחרים.

שאלה: קראנו לפני שבוע על פילון האלכסנדרוני שהוא כתב, איך אומות העולם התפעלו מהחיבור שהיה בין היהודים במאה השלישית והרביעית, איך הם הלכו לבית המקדש. אז אני מבין שגם אנחנו צריכים להיות דוגמה. ואני לא חושב שאם היום מישהו מסתכל עלינו הוא יכול להגיד שאנחנו דוגמה. אז פעם אמרת שאנחנו לא צריכים להיות דוגמה וגם לא יכולים להיות דוגמה. אז אנחנו צריכים להיות או לא?

לא.

שאלה: חוץ מהכרת הרע, אני לא רואה שהשיטה עובדת בחיבור, ההיפך, כשזה בסדר, זה מביא אותנו לתפילה. אז איך זה אמור לעבוד?

אני לא חושב שאם אנחנו נעשה קיבוץ מוצלח, אז כולם ירצו לבוא ולהצטרף.

תלמיד: לא קיבוץ, יחסים נורמאליים, קצת מעבר.

מאיפה הם יודעים [מהם] יחסים נורמאליים או לא ומה שקורה.

תלמיד: אומות העולם הסתכלו וראו, אפילו משהו בחיצוניות, משהו בהרגשה הפנימית.

לא, פילון חי כאן, הוא ראה בעין חיצונה איך הם הולכים להתכופף שם בבית המקדש. זה מה שהוא ראה, מה הוא יכול לראות?

תלמיד: לפעמים אני נכנס למשפחה ואני מקנא ביחסים הטובים בין הבעל לאישה.

יופי, תישאר שם כמה ימים ותראה.

תלמיד: אני מבין נכון, שאנחנו אף פעם לא נהיה דוגמה? אז אומות העולם יבואו ויגידו "נו איפה אתם, איפה 'ואהבת לרעך כמוך'?", ואנחנו נגיד להם "מה פתאום?"

אף אחד לא יבוא אליך, אתה צריך לצאת אליהם ויחד איתם אתה תבנה את החברה הנכונה. ואל תבלבל בין זה לזה, מה שאתה בונה שם זה לא מה שיקרה כאן. כאן אתם תרצו להרוג זה את זה. הלוואי.

תלמיד: אבל הם שואלים לדוגמה.

דוגמה, זה יהיה ממה שאתה עושה [איתם]. לא בחברת המקובלים, כי בהם תמיד תהיה אש ואהבה, אש ואהבה, ככה ממש שכבה על גבי שכבה.

תלמיד: אז אנחנו לא דוגמה?

אנחנו לא דוגמה.

שאלה: לקחת אנשים שיבואו.

אתה לא יכול, מה פתאום, כאן האנשים בוערים, כאן הם לא רוצים, איך אתה יכול? יש חבר כאן עכשיו שרוצה להרוג את השכנים שלו והם לחנוק אותו. לא, זה לא שייך, אנחנו לא דוגמה, אנחנו חברת מקובלים, לא יכולים להיות דוגמה לאלו שלא שייכים להתקדמות הרוחנית, אלא רק להתקדמות הגשמית.

תלמיד: הנרי פורד שעכשיו קראנו למי הוא כתב, "אתם צריכים להיות דוגמה כמו הנבואה העתיקה שלכם", למי הוא פנה?

כתב לעם ישראל, שעם ישראל צריך לסדר את עצמו בצורה כזאת.

תלמיד: לא למקובלים. זאת אומרת עם ישראל צריך להיות דוגמה.

לא, הוא לא כתב למקובלים. למה, מה הוא שייך. אבל את הרעיון הוא הבין, שהרעיון הזה נמצא בעם ישראל. את זה הוא הרגיש מתוך באמת נשמה מיוחדת, גבוהה, מצד הקלקול, כן, מצד הסטרא אחרא, אבל נשמה גבוהה.

שאלה: אפשר להסביר את הקשר בין חכמת החיבור לחשיבות המטרה?

אני חושב שחכמת החיבור וחשיבות המטרה הן היינו הך. אני לא רואה את המטרה שאנחנו משיגים מבלי שאנחנו מממשים את החיבור, ואני לא חושב שאנחנו יכולים לממש חיבור בינינו אם לא נגיע להפצת חכמת החיבור בעם. כמו שקראנו גם בכמה מקומות, שהראש לא פועל אלא לטובת הגוף, ולכן ישראל, ישר א-ל, יכולים להתקיים רק בתנאי שהם מתכוונים לתיקון הכללי, לתיקון העולם, למימוש העולם, אחרת אין להם שום זכות קיום.

תלמיד: יש לנו הרגשה שחסרה חוליה מקשרת בין מה שאני רוצה להוציא החוצה, להגיד לעם, לעולם, שהחיבור טוב, שהוא יעשה לכולנו טוב, ימנע מאיתנו צרות, לבין העבודה הפנימית פה אצלנו על חשיבות המטרה.

גם אצלך חשיבות המטרה היא חיבור, רק בדרגה יותר גבוהה מאשר אצלם, אבל המטרה היא אותה מטרה. זה כמו שיש לך נניח איזה מהנדס בכיר שמתכנן לך איזו מכונה שאתה צריך לעשות אותה בידיים שלך, אבל יש לכם מטרה אחת, שתהיה מכונה ושהיא תעבוד. רק הוא מצד התכנון ואתה מצד ההפעלה.

תלמיד: כשהילד הקטן שלי אומר לי, אבא כשאהיה גדול אני רוצה להיות כבאי, אז אני יודע איזה צעצוע לקנות לו ואני יודע לראות את הקשר בין הצעצוע שאני קונה לו היום שאצלו זה משחק לבין העתיד שהוא יהיה כבאי.

לכן אנחנו לומדים מה קורה בעולם, למה העולם נכנס לכאלו מצבים מסוכנים. למה אנחנו לומדים את המאמרים האלו? לראות באלו תנאים החברה יכולה להגיע לטוב, וכאן אנחנו צריכים למצוא דרך איך להסביר את זה גם לעצמנו וגם להם. קודם כול לעצמנו. כל הטענות שלכם הן "למה אנחנו לא יודעים איך להתחבר," זה מה שאני שומע. אתם לא יודעים, לכן צריך לדאוג לזה ולהשתדל ולחקור כמה שיותר ואז כשתדעו תדעו לספר לאחרים וגם אז חצי בלבד, כי את החצי השני תדעו בזמן שתתחילו להתעסק איתם ולממש בהם את השיטה, אז תתחילו להבין אותה יותר. אבל לפחות כדי לצאת ולהתחיל אנחנו צריכים את זה בינינו, כך אנחנו לומדים מחכמת הקבלה, שהחצי העליון של הפרצוף עושה בעצמו והחצי התחתון, האח"פ שלו, עושה על ידי התקשרות לגלגלתא עיניים של התחתון. אחרת הוא לא בונה את עצמו. ולהבין זה דווקא על ידי זה שהוא מטפל בתחתון, שם יהיה אח"פ דעליון עם אור החכמה.

תלמיד: האם נכון להסביר, להפיץ בינינו את ההרגשה, שאנחנו חייבים לעשות את העבודה הזו כלפי חוץ למרות שאצלנו זה עדיין לא קיים, ותוך כדי שאנחנו מחפשים את הקיום של זה אצלנו בפנים, להוציא את זה בכל זאת החוצה.

לא להוציא, כדי להוציא. אם אתם עושים את זה כדי להוציא את זה החוצה אז זה יהיה מוצלח.

תלמיד: אז זה ייבנה גם אצלנו.

כן, אחרת לא. אף פרצוף לא קיים בשביל עצמו.

תלמיד: בעבר, לפני 15 שנה הייתה לנו תקופה שגם דיברנו הרבה על הפצה, עשינו אפילו כנס של הפצה, אחר כך היה מסמך ארוסה, היו לנו שיעורים שדיברנו שעות רק על זה, על פיתוח, ועכשיו יש לנו דגש מאוד חזק על התפתחות בתוך הקבוצה, ואתה גם הרבה פעמים אומר שכל התיקון בתוך העשירייה. ואנחנו בזמן האחרון באמת רק חצי שעה, ארבעים דקות משקיעים בכתבים של ה"דור אחרון", אבל אני כרגע לא יודע איפה למצוא עוד זמן שאנחנו בקבוצה או בנפרד נדבר על פיתוח השיטה.

יש לנו עוד שיעורים בערב, ארבע פעמים במשך היום זום, אני מרגיש שחסרים לנו הכשרות, אני לא בא בטענה אליך, אבל אני כן אומר, שאנחנו פשוט לא בקצב ההתפתחות של כל העולם טכנולוגית, איך היום לצאת לעם, להקליט סרטונים קטנים, להפיץ בפייסבוק. יש פה חברים שכן יודעים לעשות את זה, אבל בכללי אני מרגיש שאנחנו צריכים הרבה יותר לשים דגש על פיתוח כל "בני ברוך" או את כל אלה שנמצאים בארץ, לשים על זה ממש דגש, שכולנו נתפתח לדבר, לתת חשיבות. אני חושב שיש, אבל א' מאיפה לקחת זמן, וב', צריכים לתת הכשרות.

יש לכם כאן אנשים, תדרשו מהם שיכינו לנו חומר ואנחנו נעסוק בזה יותר. אני בעד. אנחנו צריכים לסיים את ה"פתיחה" ולסיים אותה טוב, שאתם תראו את כל המצב של המציאות וגם איך היא משחקת, ואיך כל המערכת הזאת העגולה נמצאת בהפעלה הדדית. את זה אני רוצה מאוד שתדעו ותרגישו בפנים, שתוכלו אז לקשור נכון מה שקורה עם כל המערכת. והצד השני זו שיטת החיבור. אין יותר. אנחנו לומדים על מערכת החיבור שזה "פתיחה" ו"תע"ס", ושיטת החיבור שזה איך אנחנו נכללים בה ופותחים אותה רגשית בידע, בשכל וברגש.

תלמיד: יש מקום בזמן השיעור למשל, להקדיש את החלק האחרון של השיעור כדי לפתח את השיטה, לעשות דיונים, הכשרות? או שזה צריך להיות משהו נפרד?

כן, אני בעד. בזמן האחרון, כבר כמה זמן אני מדבר על כך שצריך לפתח את שיטת החיבור, הגיע הזמן.

תלמיד: היום בתשע וחצי בערב יהיה זום של כל הנשים, הן קיבלו דרך העשיריות, איך להפיץ את המסר של העיתון ה"ישראלית", איך להפיץ אותו בדיגיטל בכל מיני צורות. תהיה הכשרה, זאת כבר ההכשרה הראשונה שבה ממש מתחילים להפעיל את כל הנשים. אני גם מבקש מהנשים ששומעות להשתתף בזה ולהיכנס, וגם מהגברים לפנות לאישה את הזמן להיכנס לזום הזה. היום בתשע וחצי בערב יהיה זום ארצי לכל הכלי הישראלי איך לעשות הפצה של העיתון. אז שיהיה להן בהצלחה וניקח מהן דוגמה.

זה דבר חשוב כי בכל זאת נשים הן 70% מהגוף שלנו.

תקוות השלום

"ואחר, שהתנאים האלו הביאו את החברה לקטטות גדולות, שסכנו את כללות החברה - צמחו ונתגלו עושי השלום, בחברה, שנטלו את עוצם התקיפות והכח שבידיהם, וחדשו את חיי החברה על פי תנאים חדשים, אמיתיים לפי דעתם, שיספקו את קיום החברה בשלום.

אמנם, עושי השלום האלו, הצומחים ובאים אחרי כל מחלוקת, הנה מצד טבע הדברים, באים ברובם רק מבעלי החורבן, דהיינו, ממבקשי האמת, מבחינת "שלי שלי ושלך שלך". והוא, לטעם היותם בעלי הכח והאומץ שבחברה, המכונים גבורים, אמיצי הלב, כי המה מוכנים תמיד להפקיר את חיי עצמם ואת חיי כללות הציבור כולו, אם לא יסכים הצבור לדעתם.

מה שאין כן בעלי הבנין שבחברה, שהם אנשי החסד והצדקה, שיקר להם חיי עצמם, וגם יקר להם חיי הציבור - הם אינם מוכנים להפקיר את עצמם, ולא את הציבור, להעמידם בסכנה, כדי לכפות על הציבור להסכים לדעתם. ומכיון שכן, המה תמיד הצד החלש שבחברה, המכונים מוגי הלב והפחדנים.

ומובן מאליו, שתמיד ידי המופקרים אמיצי הלב על העליונה, על כן טבעי הוא, הדבר, שכל עושי השלום - מ"בעלי החורבן" באים, ולא "מבעלי הבנין".

ומהאמור אנו רואים, איך שתקוות השלום, שכל בני דורנו מיחלים אליו, בכליון עיניים, הוא מחוסר ערך הן מצד "הנושא" והן מצד "הנשוא".

כי הנושאים, שהם עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, אותם שהכח בידיהם לעשות שלום בעולם - הרי המה לעולם קרוצים מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: "בעלי החורבן", להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת "שלי שלי ושלך שלך".

טבעי הדבר, שאותם האנשים עומדים על דעתם בתוקף, עד כדי להעמיד בסכנה את חייהם, וחיי הציבור כולו. והיא הנותנת להם תמיד את הכח להתגבר על אותו החומר האנושי, שהם בעלי הבנין, מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי להציל את בנין העולם, כי המה הפחדנים, מוגי הלב.

המתבאר: שביקוש האמת וחורבן העולם - היינו הך, וביקוש החסד ובנין העולם - היינו הך. ולכן אין לקוות כלל מבעלי החורבן, שיבנה השלום על ידם.

וכן מחוסרת ערך תקוות השלום מצד הנשוא, כלומר, מצד התנאים של השלום עצמו. כי עדיין לא נבראו אותם התנאים המאושרים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי אמת המידה של האמת, שעושי השלום הללו חפצים בה. והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי מרוצים מהתנאים המוצעים להם, כמו שהוכחנו לעיל את חולשת האמת. והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ."

צריכים לקרוא עוד כמה פעמים ועם ראש קצת יותר צלול, אני רואה שככה נכנסנו לאיזו תרדמה.

תלמיד: יש שלוש נקודות. קודם כל הבנו שאנחנו במצב לא טוב, רק 30 40 חברים מגיעים למולדובה. רק עשרה מתוך אלה שמתכננים לבוא נרשמו לכנס. עכשיו נכוון את כל הכוחות לשנות משהו, זאת הנקודה הראשונה.

לא, אנחנו רוצים לדעת למה קורה בקבוצה המרכזית של הרוסים. למה דווקא הרוסים שכולם חושבים שהם כאלו חזקים, כולם נמשכים לחכמת הקבלה, לחיבור, לכול, למה הם בצורה כזאת נמצאים.

רק תסבירו לנו, אנחנו בכל זאת חשבנו שאנחנו קבוצה אחת, פתאום מגלים שיש איזשהו קבוצת מוסקבה שהיא בכלל זנב שלא הולך יחד עם הגוף הכללי. שמכל המקומות האחרים נרשמים ובאים ובשמחה ולא קבוצת מוסקבה. אנחנו לא מבינים את זה תסבירו לנו מה קורה, כי אנחנו עושים את הכנס הזה לדוברי רוסית וברוסית.

ולא מבינים מה קורה, אז בשביל מי אנחנו עושים את זה. בשביל מה אנחנו צריכים לעשות, היינו יכולים לעשות את זה במקום אחר. הייתי עושה את זה באיטליה נגיד, אני לא מבין תסביר לי מה קורה.

תלמיד: קודם כל אתה תמיד אומר שהכנס הזה לכלי הדובר רוסית, לא רצינו להבין את הנושא אבל הוא צף בעצמו, הכלי דובר הרוסית אין כזה כלי מחובר, משתוקק. יש קבוצת מוסקבה נפרדת, קבוצת פיטר נפרדת, אוראל, סיביר, קזחסטאן, שמתאספים, אוקראינה בנפרד, יש אזור בלטיה, אבל הכלי דובר הרוסית? נגיד בצפון אמריקה, דרום אמריקה, יש שם משהו משותף. באירופה יש משהו, דרום אמריקה, באפריקה אפילו יש משהו, אבל אין דבר כזה בקרב דוברי הרוסית.

עכשיו התברר שיש כזאת בעיה, שיש חלקים נפרדים ועכשיו לפני הכנס זה זמן טוב לחבר יחד אותם החלקים, לפחות שנראה את זה, לפני זה לא ראינו שזה ככה חשבנו שהכול טוב. ועכשיו גילינו את זה והבנו שיש מה לעשות, למה להשתוקק. אנחנו מקווים שההכנה לכנס תאפשר לחבר את החלקים, לקשור אותם יחד.

וזאת כנראה גם הסיבה שזה היחס בקבוצת מוסקבה, מבחינת ההרשמה לכנס. מחוסר ההרגשה שיש משהו כללי משותף. ולכן אנחנו נתאמץ לנצח את הדבר הזה, אבל לפחות גילינו שזה המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע.

בעצם רצינו לדבר על משהו אחר לגמרי. וכמובן שיש לנו בקשה מאוד גדולה לכל הקבוצות בעולם, שיש להם משהו משותף, אני מדבר על האזורים הגדולים צפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה. ספרו לנו איך הצלחתם לחבר את כל זה למשהו אחד.

איך הצלחתם להכריח את עצמכם לעשות משהו משותף יחד. תנו לנו דוגמה, אולי תלחצו עלינו, תכתבו לנו, תדרשו את זה מאיתנו, גם תנו לנו יחס. אנחנו כן נתנו לכם יחס כשלכם היו כאלה בעיות, אז אל תעזבו אותנו בשקט זאת היא בקשה.

טוב. נצטרך לפתוח את ליבנו ולעורר את עצמנו באהבה אליהם ולחבק אותם כמה שאפשר. כמעט לחנוק אותם מאהבה שלא תהיה להם ברירה אלא להיכנס בחיבור בכל חלקי העולם של דוברי רוסית. אני לצערי גיליתי את זה ממש רק לא מזמן. וממש לא מהקבוצות עצמן אני מקבל את הידיעה הזאת, התרשמות הזאת, בקשה הזאת, אלא מאנשים כאילו חיצוניים, שליד הקבוצות האלו קיימות.

אנחנו נשתדל ודאי שמכל הכלי העולמי להתחבר אליכם ולגרום לכם להרגשת החום והחיבור, אין ברירה חייבים לעשות. טוב שאתם מרגישים שאתם חייבים בכל זאת לתקן את עצמכם, אבל זה לא יעזור אם לא תתחברו לכולם. לא בפנים אלא דווקא וגם מבחוץ.

תלמיד: כשהתכוננו להופעה בארוסה דיסלדורף, אז כל בוקר אורן עבר על אותם החומרים המאמרים "השלום בעולם", "שלום". אורן קרא שורה ואז אתה הסברת אותה במילים פשוטות. ואז נוצר פרויקט האנושות החדשה ברוסיה, יכול להיות שעשינו אותו טוב או לא, אבל הפצנו מיליון עיתונים בסופו של דבר.

בכל מקרה אם נתחיל כולנו שוב ללמוד את אותם המאמרים, במטרה להעביר אותם הלאה, שורה שורה טיפה טיפה, אני בטוח כמו שהמצב ישתנה ו-100% נמצא את המילים להסביר לא רק בעברית, גם ברוסית, גם בשפות אחרות. ואז נוכל כולנו יחד להפיץ את זה בעם ישראל.

יופי. תודה, תודה.

תלמיד: רב, כלי עולמי יקר. רציתי להגיד לכל הכלי דוברי הרוסית ולמרכז שנמצא מוסקבה, אנחנו רוצים, טורונטו, לנצל את ההזדמנות הזאת יש לנו היום אסיפה כזאת מיוחדת. תודה שנתתם לנו נושא לתפילה, שנחזיק בלב את כולכם חברים. תדעו שאנחנו מאוד אוהבים אתכם, שבלעדיכם אנחנו גם לא היינו קיימים, כולנו כלי אחד שלם. אנחנו רוצים להודות לבורא על כל ההזדמנויות האלה, של העליות וירידות שאנחנו יכולים להתחבר מעל כל זה. זאת אינדיקציה מאוד טובה לדרגה הבאה שלנו, אנחנו מחזיקים אתכם. תודה על מה שעשיתם עבורנו, אנחנו מאוד זקוקים לכם. תודה.

(סוף השיעור)