שיעור בוקר 06.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חורבן כהזדמנות לתיקון".

קטע מס' 23. כותב הרב"ש:

"כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו".

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

קריין: קטע מס' 24. מתוך "זוהר לעם".

"צריך האדם, שיתפלל תפילתו בציבור, משום שלא בזה את תפילתם, אע"פ שאינם כולם בכוונה וברצון הלב. וכמ"ש, פנה אל תפילת הערער, שרק לתפילת יחיד פונה להסתכל בה, אבל את תפילת רבים לא בזה, אע"פ שאינם רצויים. פנה אל תפילת הערער. שמקבל תפילתו, אלא שזה יחיד שנכלל ברבים. ע"כ תפילתו כתפילת רבים".

("זוהר לעם". "ויחי". מאמר "היאספו ואגידה לכם", סעיפים 516-515)

שאלה: כתוב פה "אע"פ שאינם כולם בכוונה וברצון הלב. וכמ"ש, פנה אל תפילת הערער, שרק לתפילת יחיד פונה להסתכל בה, אבל את תפילת רבים לא בזה, אע"פ שאינם רצויים. פנה אל תפילת הערער". מה זה אומר תפילת הערער?

מישהו יודע מה פירוש המילה ערער?

תלמיד: אומרים כאן מסכן, צמח, צמח עלוב, בודד. יש הרבה פירושים למילה הזאת אבל לא ברור מבחינה פנימית למה הכוונה. לפנות לתפילת הבודד? והוא מדבר פה על תפילת הכלל, אז אולי זה דווקא כן מסביר, אבל עדיין לא ברור.

יש מושג כזה "תפילת ערער". אבל לא שמעתי על זה הסבר מרב"ש.

תלמיד: אולי אני אשאל אחרת. הוא מדבר פה על מישהו "צריך האדם שיתפלל תפילתו בציבור, אע"פ שאינם כולם בכוונה וברצון הלב". מה זה אומר להתפלל לכל הציבור, גם אם לא כל הציבור בכוונה, וברצון הלב? אם מדברים על פנימיות האדם, אז אני מניח שמדובר שלא כל הרצונות שלו הם טהורים, לחיבור וכולי. זאת אומרת יש שם כמה רשעים.

אדם לא מקבל את זה בחשבון, הוא מסתכל על הציבור כאילו כל הציבור הוא בעצם כמקום אחד.

תלמיד: הבנתי. אז הוא לוקח את התפילה עם כל מה שבתוכו.

כן.

שאלה: האם יש חלקים מהעם שהאדם צריך להתרחק מהם, לפרוש מהם?

יכול להית שכן. אני לא יודע, כאן לא כתוב.

תלמיד: כי היום מתגלה חלק בעם ששונא את היהדות, ועושה כל מה שהוא יכול כדי לפגוע בעם ישראל. מה תפקידו של החלק הזה?

לעורר אותנו, ואנחנו צריכים לכוון את עצמנו כך שדברים כאלו ייעלמו.

תלמיד: זה יחסית בולט. האם החלק הזה הוא חלק מהעם היהודי, האם צריך לכלול אותו, הם בכלל שייכים לעם היהודי?

אם הוא שייך לעם היהודי, אז אתה צריך לטפל בהם אחרת ממה שזה מתברר בין אומות העולם.

תלמיד: איך להתייחס לחלק הזה פנימית?

שאנחנו רוצים שהוא יסתלק, שהוא ייעלם.

תלמיד: הוא לא יכול להיות חלק מהחיבור, כי הוא כמו מזיק, צריך להיפטר ממנו?

כן, הוא נגד.

שאלה: מה זה לא לבזות את הציבור? כתוב שאני בא להתפלל עם הציבור, ואני צריך לבוא עם כוונה לא לבזות אותם.

שאתה מכבד אותו, רוצה להתכלל בו, ויחד עימו להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: אז זה ממש כמו עבודה בעשירייה.

במשהו. כן.

קריין: קטע מס' 25, זוהר לעם.

"התפילה, שאנו מתפללים, היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע, למלאה מכל חסרונותיה. כי ע"כ, כל הבקשות הן בלשון רבים. כמו, וחוננו מאיתך דעה, השיבנו אבינו לתורתך. כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שֶכֹּל שיש בשכינה הקדושה, יש בכלל ישראל. והחסר בה, חסר בכלל ישראל. ונמצא, כשאנו מתפללים בעד כלל ישראל, אנו מתפללים לצורך השכינה הקדושה, כי היינו הך". 

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "תורה ותפילה", סעיף 183)

הוא עושה כאן ממש השוואה.

שאלה: מי אלו כלל ישראל?

אני לא יודע. כלל ישראל.

תלמיד: זו העשירייה שלי?

לא, זה כלל. כלל זה המון אנשים שנמצאים לפי ההגדרה הכללית של ישראל.

תלמיד: והכלל הזה דומה לשכינה הקדושה, אני צריך להרגיש שיש ביניהם קשר?

אתה לא צריך להרגיש שום דבר בינתיים. אתה צריך רק לדעת, שכלל ישראל זה מרכז העולם.

שאלה: גם בקטע הקודם וגם בזה הוא מדבר על כלל ישראל, וגם בסידור כל תפילה מדברת על כלל ישראל, ועל עמו ישראל. כמה אנחנו בעשירייה צריכים לשזור את הכוונה הזאת ומתי, יש פעמים שכן, ופעמים שלא? לפעמים זה נשכח להרבה זמן, ולפעמים זה דווקא כן מורגש שהעבודה בעשירייה היא בשביל שיהיה טוב לכלל ישראל.

כן, אנחנו באמת צריכים להתכלל עם כלל ישראל.

תלמיד: להתכלל זה להתפלל עליהם?

להתכלל. זה לא להתפלל, להתפלל זה משהו אחר, וזו כבר החלטה שלך.

קריין: קטע מס' 26, רב"ש.

"אין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו.

נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום".

לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה."

(הרב"ש. 217. "ברח דודי"

קריין: קטע מס' 27.

"הזהיר מורי [האר"י] ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל עלינו מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכוון לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנוּ לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה."

(מרח"ו. "שער הגלגולים". הקדמה ל"ח)

שאלה: אנחנו עוסקים בהפצה לכל העם, לכל העולם, ויחד עם זה רוב הזמן שלנו מוקדש לחיבור בעשירייה. ולא תמיד זה ברור ומורגש ב100% שהעבודה שלנו בחיבור בעשירייה כוללת בתוכה את כל העולם, את כל ישראל, כמו שכתוב בקטעים האלה, בהם הוא ממש מזהיר לשנייה אחת לא לצאת מהכלל.

כן.

תלמיד: איך מדייקים את זה בעבודה שלנו, שכל המאמצים שאנחנו משקיעים לחיבור בינינו, כל הזמן יהיו במגמה ובכוונה שזו בעצם עבודה בכללות כל המציאות? איך עושים את זה, שכל שנייה של מאמץ בחיבור בעשירייה, עם אותם עשרה, כי אנחנו מתאמצים על הקשר בינינו, איך נמצא את כל המציאות בעבודה הזאת?

אני לא יכול להגיד. זו עבודה פנימית, שאני תמיד נמצא בבדיקה, ובהתאמצות לחבר את עצמי בתוכי יותר ויותר, גם עם חבריי, גם עם הקבוצה שלנו, וגם עם כל "בני ברוך".

תלמיד: וגם עם כל עם ישראל, ועם כל העולם, או שזה נעצר בגבולות "בני ברוך"?

זה כבר משהו אחר. האנשים שנמצאים בגבולות "בני ברוך" הם אנשים ששמעו על התחברות, והם משתוקקים לזה. מה שאינו כך כלל ישראל, לא בטוח כמה הכלל חושב על זה או בכלל שמע על זה.

תלמיד: אני מבין, ואנחנו מבינים שעלינו לממש את זה בתוך הקשר בינינו. אבל מה שאנחנו מממשים בקשר בינינו כי בכל הטקסטים שאנחנו קוראים עכשיו הוא מדבר בפירוש על כלל ישראל, ואומר שהתפילה כל הזמן צריכה להיות על כלל ישראל, ולא על כלל אחר.

איזה מימוש חייב להיות בקשר בינינו, בין אלו שמשתוקקים, ויש להם את הרצון הפנימי המזוכך לזה, איך כל הזמן נמצא בינינו יחס נכון כלפי כלל ישראל? כי הוא מחייב את זה פה בטקסטים.

כך אנחנו צריכים להתייחס לכלל ישראל, לכל היהודים שנמצאים במצב שמוכנים לחיבור כדי להידבק בבורא, ומבקשים מהבורא שיאיר להם, ושהם ירגישו שזה בכוחם

קריין: קטע מס' 28.

"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולם הם איברים-איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולם ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש."

("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)

שאלה: הוא אומר ש"אין לך איבר הנמצא באדם". הוא מדבר על המדרגות שהוא עושה תיקונים על הבריות שבעולם.

ובסוף הוא אומר, "וכאשר כולם ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש". האם דמות האדם שאנחנו אמורים לבנות הוא יעשה את התיקון? לא צריך לעשות תיקונים בעולם.

לא. גם אנחנו צריכים משהו לעשות.

תלמיד: אבל מבחינת השינוי שמתחולל בנו, זה אמור להשפיע על העולם.

כן.

תלמיד: התפילה על החברים, אני מתפלל עבור החברים או שהתפילה היא עלינו, איזו תפילה יותר איכותית?

על החברים.

תלמיד: לכל חבר יש נקודה עם האופנים שלו. אם כולנו מרכזים את התפילה לבורא, היא נחשבת כתפילה משותפת במשהו?

כן.

שאלה: הייתה בקטע הקודם אזהרה, לפני שנגשים לתפילת שחרית לקבל מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". למה האר"י כל כך מזהיר את החברים שלא ייגשו לתפילת שחרית אם הם לא עושים קודם "ואהבת לרעך כמוך", האם אין מה לדבר עם הבורא לפני כן?

כן.

תלמיד: אבל לפעמים אנחנו אומרים שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להתחבר. אז כן ניגשים לבורא לפני שמגיעים לחיבור.

מתחילים. כן.

תלמיד: למה הוא מתכוון כשהוא אומר, "מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"", למה הוא מדגיש שזו מצוות עשה בפועל?

כי זו מצווה. זה מצוות עשה.

תלמיד: למה הוא מדגיש שזה מצוות עשה?

כי יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

תלמיד: ומה הסכנה שהאדם ידלג על המצווה הזאת וילך להתפלל שחרית, למה הוא כל כך מזהיר?

לא תהיה לו תפילה שלמה.

תלמיד: אם שאר התפילות שלו הן שלמות? אם בן אדם ניגש לתפילה לבורא לפני שהוא מסדר את ה"ואהבת לרעך כמוך" אז יש בזה הפסד?

זה תנאי מאוד חשוב.

תלמיד: אני שואל אם יש בזה הפסד?

כנראה שכן. אם עד כדי כך מדברים.

תלמיד: מהו ההפסד?

הפסד הוא בזה שאדם לא מגיע ל"ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: מול אדם שהולך בדרך יש כמה רשויות. הוא רואה את הבורא מולו, את המקובלים מולו, את הרב מולו, את החברים מולו. יש איזה סדר עדיפויות, או שאדם יכול להחשיב את זה ואת זה פחות, או להשקיע את זמנו בלהתמקד בדבר אחד ובאחר פחות. איך מחברים את כל הדבר הזה לרעיון אחד?

הרעיון הזה נקרא, "אהבת הזולת".

תלמיד: האם שם הכול מתחבר לאחד?

כן.

שאלה: למה הכוונה ש"הבריות עומדים אלו על אלו"?

יש יותר, יש פחות. לא שווים.

שאלה: האם תוכל להסביר את ההתערבבות של תפילת יחיד עם תפילת רבים?

זה קשה. התפילות של רבים ויחיד כמעט ולא מתערבבות.

קריין: קטע 29 מתוך "ליקוטי הלכות".

"על כל פשעים תכסה אהבה, הינו אהבה דקדושה ששורה אצל הנקודה מכסה על כל הפשעים ונתבטלין כל השבירת לב."

("ליקוטי הלכות". ברכת המזון ומים אחרונים)

שאלה: מאין זה מגיע כשזה קורה לנו, או מה לעשות עם זה? כי זה ממיס, זה באמת מראה לנו שכל מה שהחזקנו נעלם, ואתה מרגיש נקי חזרה.

מלמעלה כנראה.

תלמיד: ואין לנו מה לעשות עם זה, רק להודות וזהו?

כן.

תלמיד: אנחנו יכולים לעשות צעד קטן כזה או אחר?

לא.

שאלה: מהו המושג "מכסה"? מה קורה עם הפשעים שהאהבה מכסה?

אין לך מה לעשות, זה שולט עליך.

תלמיד: האהבה או הפשעים?

האהבה.

תלמיד: והפשעים?

"על כל פשעים תכסה אהבה", אז האהבה מכסה על כל הפשעים, וזה מה שאתה מרגיש.

תלמיד: ואת הפשעים אני גם מרגיש או רק את האהבה?

לא, אתה מרגיש גם את הפשעים, שהם מכוסים על ידי האהבה. את זה אפשר להרגיש עם הבנים שעשו לך כמה וכמה צרות, אבל אחר כך באים למצב שכולם מגלים אהבה זה לזה, ואז אתה רואה שאין זכר אפילו למה שהיה או אפילו עוד יותר, ככל שהיו צרות, כך עכשיו האהבה מכסה אותן.

שאלה: כתוב כאן שאהבה זה מה שמתייחס לקדושה. אילו יחסים צריך לבנות בעשירייה, על מנת שהאהבה הזאת באמת תהיה קדושה?

שאתה מתייחס לאחרים בעשירייה, כאל עצמך. אתה מתאר לעצמך את עצמך במקומם, ובצורה כזאת מתייחס אליהם. תנסה לעשות כך.

תלמיד: מה זה אומר לדמיין את עצמי במקומם?

כמו שהיית רוצה שאחרים יתייחסו אליך.

תלמיד: אנחנו רוצים הרי לבנות כלי משותף, כללי, איך לתאר לעצמי את ההתכללות הזאת בחברים, שלי בהם או שלהם בי, כך שהאהבה הקדושה הזאת תתגלה בינינו?

הכלי המשותף מורכב מיחסים פרטיים כאלה.

תלמיד: מה זו בכלל אהבה שהיא תכונת הקדושה? לא סתם איזה יחס טוב שלי לחברים, אהבה של העולם הזה, אלא ממש תכונת הקדושה והאהבה.

זה כשהאדם מקבל את האדם האחר, כאת עצמו. כל חלק שבו.

תלמיד: המקובל מרגיש את העשירייה שלו כמו את עצמו?

אפשר לומר כך.

תלמיד: זה כמו העברה של "האני" לחבר, או איזו מציאות אחרת?

זה פשוט חוק האהבה. לא מדובר כאן על שום דבר אחר.

שאלה: האם יש תנאים בעניין "על כל פשעים תכסה אהבה"? אני חושב שזה יעבוד רק אם אנשים יקבלו את העיקרון שיש בהם יצר הרע וצריך לתקן אותו. אם אני לא מרגיש שיש בי רע שאני צריך לתקן, אז איך אני יכול להתחבר ל"על כל פשעים תכסה אהבה"? האם זה נכון?

כן.

שאלה: מודגש פה ש"הינו אהבה דקדושה ששורה אצל הנקודה מכסה על כל הפשעים ונתבטלין כל השבירת לב.". האם זו הנקודה של "חלק אלוק ממעל"? רק דרכה להסתכל?

כן.

(סוף השיעור)