שיעור בוקר 12.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 155, אותיות ז' – י'

אנחנו מתחילים ללמוד אתכם לפי מה שבעל הסולם אומר לנו בשורות הראשונות של ה"הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", "הרי מפורש, שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם", זה דבר אחד, ודבר שני, "וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם. ויש להבין הדברים, המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו בכדי לשמשו ולהועילו, אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו".

וכל חכמת הקבלה מלמדת איך אנחנו, מהרצון לקבל שלנו, מתוך הרצון לקבל שלנו פונים, מפנים מקום, עושים עליו צמצום, ואז נעשה מקום ריק. ובמקום הריק הזה אנחנו בונים את מערכת הקשר בין החלקים, בין הרצונות שניקינו אותם ממה שהיה קודם, מעל מנת לקבל, ומסדרים אותם כך שהם יהיו על מנת להשפיע. במידה שהרצונות האלו, אם הם יהיו בעל מנת להשפיע בצורה הדדית זה לזה, בזה הם יהיו גם מוכנים להקים מערכת שדומה לבורא. ואז המערכת הזאת תיקרא "אדם".

ומכאן ברור לנו גם שכל התהליך הזה, עד כמה שיש לנו בתוך המערכת שלנו יחסים נכונים, טובים זה לזה, "ואהבת לרעך כמוך", מתוך זה אנחנו גם מגיעים למצב, להזדהות עם הכוח העליון "ואהבת את ה' א-לוהיך".

לכן, כל העולמות נמצאים בתוך האדם, אותה המערכת שנקראת "אדם", שצריכה לקבל צורה, מהות כמו הבורא, בסופו של דבר, דומה לבורא.

ואיך עושים את זה? זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. סך הכול, איך אנחנו עושים צמצום, ואז זה נקרא שמסלקים את עצמנו מעל מנת לקבל ובונים קשרים בעל מנת להשפיע. ובקשרים האלו בעל מנת להשפיע לפי ההשתוות, ההזדהות, נותנים לכוח ההשפעה והאהבה להופיע. זה נקרא "גילוי הבורא בנברא".

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 155, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות ז'.

ז

"עתה תבין מ"ש (בעץ חיים ענף א' הנ"ל) שסבת בריאת העולמות הוא לפי שהנה הוא ית' מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו וכו' ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה לא היה כביכול נקרא שלם וכו' עכ"ל. שלכאורה תמוהים הדברים, כי איך אפשר שמתחילה יצאו פעולות בלתי שלמות מפועל השלם עד שיהיו צריכים לתיקון. ובהמתבאר תבין זה כיון שעיקר כלל הבריאה אינו, רק הרצון לקבל, הנה הגם שמצד אחד הוא בלתי שלם מאוד להיותו בהפכיות הצורה מהמאציל, שהוא בחינת פירוד ממנו ית', הנה מצד הב' הרי זה כל החידוש והיש מאין שברא, כדי לקבל ממנו ית' מה שחשב להנותם ולהשפיע אליהם. אלא עכ"ז אם היו נשארים כך בפירודא מהמאציל לא היה כביכול נק' שלם, כי סוף סוף מהפועל השלם צריכים לצאת פעולות שלמות. ולפיכך צמצם אורו ית' וברא העולמות בצמצום אחר צמצום עד לעוה"ז, והלביש הנשמה בגוף מעוה"ז וע"י העסק בתורה ומצוות משגת הנשמה את השלימות שהיה חסר לה מטרם הבריאה, שהוא בחינת השואת הצורה אליו ית'. באופן, שתהיה ראויה לקבל כל הטוב והעונג הכלול במחשבת הבריאה, וגם תמצא עמו ית' בתכלית הדבקות, שפירושו השואת הצורה, כנ"ל."

שאלה: לא ברור מה הקשר בין שלמות לבין זה שהוא צריך "להוציא לפועל" כמו שהוא כותב?

הנברא שמדמה את עצמו לבורא כל פעם יותר ויותר, קודם כל הוא עושה צמצום, זאת הפעולה הראשונה, שבלי זה אין מה לדבר על איזו הזדהות והשתוות. הוא עושה צמצום ואחרי הצמצום הוא מתחיל לבנות את עצמו בלהידמות לפעולות הבורא. להידמות לפעולות הבורא זה נקרא "למעלה מהרצונות שלו".

מה זאת אומרת למעלה? מפני שמלכתחילה הוא מגלה את עצמו שנמצא בעל מנת לקבל, אז כשמגיע לצמצום, מפנה מקום להפוך את הרצונות שלו לעל מנת להשפיע. אנחנו עוד לא מבינים את זה, עוד לא מרגישים את זה. זה צריך לבוא אלינו. זה התהליך המצטבר. ובפעולות כאלה המצטברות אנחנו משיגים כוח השפעה, רצון להשפיע, חשיבות להשפעה, וזה מגיע. פשוט מגיע. אנחנו לא מבינים איך, אבל האור העליון כל פעם פועל יותר ויותר, וכמה שאנחנו משתדלים כל פעם, לפי זה אנחנו מקבלים הארה, וההארה הזאת היא פועלת.

לכן אנחנו מרגישים כל פעם שינויים שונים כלפי עצמנו, כלפי הסביבה, כלפי הלימוד, כלפי הבורא. ובשינויים הללו אנחנו מתקדמים. לא מבינים למה, לא מבינים איך, והתהליך ודאי שלא מובן לנו, אבל מתקדמים. עד שמגיעים למצב שאדם יכול להגיד, "זהו. אני עכשיו מבין מה זה נקרא "להתנתק מעצמו", שלא חשוב לי מה שיקרה לי, כי אני נמצא מלמעלה מהרצונות הקיומיים שלי". זה לא שהוא לא דואג, אלא כך הוא מרגיש, שהוא יכול כביכול, לא לדאוג לעצמו, אבל מחויב אפילו לשמור על כל הדברים החיוביים לחיים, זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", אפילו שהיית רוצה להפטר מהם, אתה חייב לשמור עליהם. ואז זה נקרא שגם ההכרחיות היא על מנת להשפיע.

ואז כשבצורה כזאת הוא מפנה מקום לסדר אחר של הרצונות שלו, שנקרא שהגיע ל"צמצום א'", אז הוא מתחיל לסדר את המחשבות, הכוונות, הפעולות שלו בצורה שהם יהיו לטובת הזולת.

האמת, שאם כל העולמות וכל מה שנמצא, הכול נמצא בתוך האדם, אז למי אני צריך להשפיע? מי נמצא מחוצה לי? ויוצא שהאדם מרגיש שמחוצה לו נמצא רק הבורא. וכל הפעולות שהוא עושה עם הקבוצה, בעיקר זה בקבוצה, בעשירייה, הן ממש מכוונות לבורא. אין עוד למי לכוון אותן.

וכך הוא מסדר את הפנימיות שלו, הרצונות שלו, שהם יהיו כולם משרתים זה את זה כדי להגיע להזדהות ולשרות הבורא, זאת אומרת, לעל מנת להשפיע הכללי. בשביל מה הוא עושה את זה? אין למי להשפיע. למי אתה משפיע, למי ששלם? אלא, מה שחסר לבורא זה דבר אחד, זה להתלבש בנברא. ואז אדם שמסדר כך את היוצרות שבו, נותן לבורא מקום להתלבש בו, וזה כבר ייקרא שנותן לבורא מקום בעל מנת להשפיע לפי השתוות הצורה, לפי ההזדהות כי נמצא למעלה מהצמצום, וללא מחשבה לעצמו. אין לו כבר. וכך באותו הכוח העליון שמתלבש בו, האדם מרגיש שעושה נחת רוח לבורא, ומרגיש את הבורא כשותף, כאהוב, כמשהו שמתלבש בו בהבנה ההדדית העמוקה, בהרגשה ההדדית העמוקה, וכך שניהם ממש משלימים זה את זה.

שאלה: כתוב "ולפיכך צמצם אורו ית' וברא העולמות בצמצום אחר צמצום עד לעוה"ז,". מה הוא מתכוון "צמצום אחר צמצום"? צמצום א', צמצום ב'?

אם אנחנו מדברים על השתלשלות האור, אז זה צמצומים. כי כל פעם מתגלה רצון לקבל יותר גדול, ואז צריך לצמצם את עצמו יותר. אותו צמצום א' שממשיך, רק על הרצונות שמתגלים.

תלמיד: ואז הוא אומר "והלביש הנשמה בגוף מעוה"ז וע"י העסק בתורה ומצוות", מה זאת אומרת "הלביש את הנשמה בגוף מעוה"ז"?

שהאור ממלא את הרצון לקבל אפילו בדרגת העולם הזה, כי הרצון הזה נעשה על מנת להשפיע עד הסוף, "חשיכה כאורה יאיר", קו האין סוף חייב להגיע לסיומו.

תלמיד: ואז הוא אומר "משגת הנשמה את השלימות שהיה חסר לה מטרם הבריאה,". מה זאת אומרת "מטרם הבריאה"? היה משהו לפני הבריאה?

"לפני הבריאה" זה נקרא, "בריאה" זה נקרא בר ממצב. מתי זה נעשה בר ממצב? אתה יכול להגיד צמצום א'. אתה יכול להגיד צמצום ב'. בר ממצב. בר מהבריאה.

שאלה: היה משהו לפני זה?

הבורא ברא ד' בחינות דאור ישר. חוץ מזה כלום. כל היתר זה תגובה של הנברא. אחרי שהוא מרגיש בושה, מרגיש סטייה בינו לבין הבורא, זה מעורר אותו לעשות פעולה מצדו, מצד הנברא, ומרגע זה והלאה אנחנו מדברים כבר על הבריאה, על החושך, על המאמצים של הנברא.

במאמצים האלו ישנן פעולות אינסטינקטיביות, כי עדיין אין בחירה, אין מצב, אין תנאים לבחירה חופשית, כי בבחירה אתה צריך שיהיו בעד ונגד ובאמצע. כמו שהפרצוף מתחלק על התפארת. שליש עליון, שליש אמצעי, ושליש תחתון, ומתוך זה אחר כך נבנו ג' קווים. מצמצום א' והלאה, אנחנו כבר יכולים לדבר על נברא.

תלמיד: היה אור מגולה בכל עצמתו?

לפני צמצום א'?

תלמיד: כן.

אור אין סוף היה ממלא את המלכות בלי שום הגבלה.

תלמיד: והנשמות היו קיימות? סליחה שאני שואל.

לא. בלי סליחה, אבל לא היו קיימות. עד לנשמות יש עוד להעמיד מערכת גדולה, שלימה.

שאלה: מחשבת הבריאה היא זו שבונה, בוראת את המציאות?

מחשבת הבריאה זה רצון הבורא, כוונת הבורא, כוח הבורא, שזה היינו הך. שהוא פועל בכול, ומשאיר לנברא רק את שליש אמצעי דתפארת, שזה מקום הבחירה שבו הנברא יכול להגיד, כן אני משתמש בפלוס ובמינוס, בשליש עליון דתפארת ובשליש תחתון דתפארת. זאת אומרת מה שמגיע לי מלמעלה, זה שליש העליון דתפארת. מה שאני יכול לבנות מעצמי, לסדר את עצמי, זה שליש תחתון דתפארת. מתוך שליש אמצעי דתפארת, שזו נקודה ניטראלית שלי, בחירה שלי, ובצורה כזאת אני בונה את עצמי הדומה לבורא, ובזה אני נקרא "אדם".

תלמיד: יש משהו דומה בפעולה הזו בשליש אמצעי דתפארת, שמצד הנברא שדומה למחשבת הבריאה, הוא גם בורא?

ודאי. הוא נמצא במצב ניטראלי, אף אחד לא מחייב אותו, והוא בעצמו בוחר בבחירה חופשית. זה קו אמצעי.

תלמיד: אז מה זה מחשבה של בריאה, מה הוא בורא? מה בורא הנברא?

הנברא מסדר מקום שלא היה קודם כביכול, הייתה רק כנקודה בעלמא, שהמקום הזה הוא מרחיב אותו עד אין סוף, ללא הגבלה, וממלא אותו בבורא. הוא "בונה בית המקדש", מה שנקרא.

שאלה: הוא כותב, "והלביש הנשמה בגוף מעוה"ז וע"י העסק בתורה ומצוות משגת הנשמה את השלימות שהיה חסר לה מטרם הבריאה". מה זה החיסרון הזה? מאיפה הוא?

הלביש הנשמה בגוף דעולם הזה. הכוונה שאנחנו נמצאים ברצונות. נשמה זה רצון, סך הכול כל הרצונות שקיימות, שהבורא ברא אותם. אז כל הרצונות האלו יחד, הם נקראים "נשמה" או "אדם" לפי צורתם הסופית. הרצונות האלה הם צריכים בהשפעה הדדית זה לזה, באהבה הדדית זה לזה להגיע למצב שהם באמת רוכשים את המצב הזה של האהבה ההדדית. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ואז הבורא מתלבש בהם.

ולכן הקשר ביניהם לא הרצונות עצמם, כי הם נשארים האגואיסטים, אלא את הקשר ביניהם אנחנו צריכים לייצב על מנת להשפיע. זאת אומרת, על כל רצון ורצון אנחנו צריכים להקים צמצום, מסך, אור חוזר, כדי לקשור את הרצון הזה בעל מנת להשפיע עם הרצון השני, עם הרצון השלישי, וכך כל הרצונות עם כל הרצונות. כך אנחנו בונים כל מיני "פרצופים" כביכול. פרצופים קטנים, שהם צורות ההתקשרות בין הרצונות, אלו, אלו, אלו, ובפרצופים האלו שאנחנו בונים, זה כמו רזיסטור, נגד בין כל רצון ורצון, רצון ורצון, אנחנו מרכיבים כאלו התנגדויות שזה צמצום, מסך, אור חוזר, ואז בין כל הנקודות האלה שזה כל רצון ורצון, יש ביניהם קשר.

שהקשר הזה הוא קשר הדדי, שלם, כולו על מנת להשפיע זה לזה, עד כדי כך שהבורא יכול להתלבש בהדרגה בכל הרצונות האלו במידה שהם נמצאים בהתקשרות. שכל רצון ורצון נשאר רצון אגואיסטי, ומעליו יש צמצום, מסך, אור חוזר, התקשרות לרצונות אחרים, כדי לתת לבורא, לאור העליון מקום למלאות אותם לפי השתוות הצורה.

תלמיד: מה זה "משגת הנשמה את השלימות שהיה חסר לה מטרם הבריאה"? מה הכוונה פה "חסר לה מטרם הבריאה"?

יפה. שאלה טובה. מפני שכל דבר יכול בורא לברוא, חוץ מהשתוקקות אליו. זה לא. אתה יכול לחייב בכל דבר, אבל באהבה אתה לא יכול לחייב. אתה יכול לקנות אותה בעולם הזה. כי כשרצון פועל בעל מנת לקבל, הוא משוחד, אתה יכול על ידי המתנות לקנות אותו. אבל בעל מנת להשפיע אתה לא יכול לעשות שום דבר עם הרצון, רק כשהוא מעל הצמצום, והכוונה שלו על מנת להשפיע מגיעה למצב שהוא כן אוהב אותך ללא שום סיבה המוצדקת ומובנת לרצון לקבל. זה דבר שאנחנו לא יודעים, זה הנסתר. הבורא לא מסוגל כביכול לברוא דבר כזה.

ולכן מה שהוא עושה, הוא עושה את כל הפעולות כדי להביא את הרצון להשפיע לקיומו. לתת לרצון להשפיע יכולת להתקיים, אבל יחד עם זה שהרצון להשפיע ימשוך לעצמו כל מיני אמצעים כדי להבין מה זה אהבה ללא תנאי, אהבה חלוטה שאין לה שום הצדקה, שאין לה שום שורש וסיבה. אנחנו לא יודעים את זה, אלא אחר כך זה מתגלה. אז כל מה שנעשה, זה כדי לגלות קשר בורא עם הנברא בטבע כזה של הבורא. ודאי שמילים לא ישלימו כאן את המצב.

שאלה: האם סך כל הרצונות צריכים להתלבש באותו שליש אמצעי?

שליש אמצעי דתפארת זה תנאי, זה לא רצון. שליש אמצעי דתפארת זה לא רצון שבא מצד הבורא, ולא רצון שמתפתח בצד הנברא. שליש אמצעי דתפארת זה אותה נקודה עצמאית בתוך הנברא, שמתוכה הוא מקבל את כל הרצונות שקיבל מהבורא ואת כל הכוונות שקיבל מהבורא, ומשלים אותם זה על זה.

זאת אומרת שליש אמצעי דתפארת זה מין נקודת היסוד החדשה, מגמה של נברא שכך הוא רוצה לבנות את המקדש שלו. זאת אומרת, את הנשמה המתוקנת. הנשמה המתוקנת שאנחנו בונים, אמנם שבונים אותה מהשרידים שנשארו לנו מקודם, אבל זה דבר אחר לגמרי. אנחנו עכשיו לא יכולים לתאר לעצמנו מה זה, כי לא יודעים מה זה על מנת להשפיע. זה אחרי צמצום, זה אחרי מסך, זה אחרי מיתה שאדם הרוצה לחיות ממית את עצמו.

שאלה: מחשבת הבריאה היא ליהנות לנברא. השאלה, ממתי אדם מתחיל להרגיש את ההנאה שבמחשבת הבריאה?

מתי שהוא נהנה מזה שהוא לא זקוק לשום מילוי בעל מנת לקבל. הוא שמח מזה שאין לו את זה, הוא שמח מזה שקיבל מהבורא כוח, שזה לפי הבחירה שלו, של האדם שמקבל מהבורא כוח אם הוא רוצה. שיכול לקבל מהבורא כוח להתעלות למעלה מכל הרצונות שלו, ויש לו שמחה מזה. זה נקרא "הצלה" בשבילו, זה "כשלל רב ממש". לזה הוא משתוקק. אז הוא מגיע להיהפך מהחיים האלה. כל הרוחניות היא כך בנויה.

שאלה: אתה אמרת שמעל כל רצון צריך לבצע צמצום, לקשור אותו עם יתר הרצונות ועם הבורא. זה בכלל מעל כל הרצונות שמתגלים באדם?

איך יכול להיות בלי צמצום ובלי מסך להתמודד עם כל התאוות, עם כל הבעיות, עם הכול, ולהעמיד למעלה מזה דאגה להיות דומה לבורא. איך אנחנו יכולים להגיע לרוחניות? אני מדבר אתכם בצורה גלויה שלא כך צריכים לדבר עם מתחילים, אבל אני מקווה שכאן כבר נמצאים אנשים שיכולים לסבול את זה. אמנם שלא יודעים מה זה, אבל לסבול לשמוע את זה יכולים.

תלמיד: בינתיים אפשר לעשות את זה בצורה פרגמנטרית, נגיד בתפילה לחברים. שאתה יכול להתכלל בחברים ולהפסיק לחשוב על עצמך, ולחשוב רק עליהם ולהתקשר איתם. אבל בשלב שלאחר מכן, זה נעלם. האם המטרה אז שזה יהיה קבוע, שנימצא בזה כל הזמן?

לא, זה אף פעם לא יהיה קבוע. זה יתחלק בצורה מסוחררת, בקצב מאוד מאוד גבוה. כי אנחנו צריכים לברר את כל הפרורים, את אין סוף הפרורים האלה שאחרי השבירה. כשנשבר, זה נשבר לחתיכות, ואחר כך זה נפל מגובה של אצילות דרך עולמות בריאה, יצירה, עשיה כל הכלי דנשמה. אז הוא מתחלק ומתחלק, מתפורר ומתפורר עד לפרורים כאלו שאי אפשר יותר לחלק אותם. עד אטומים ממש. ואנחנו צריכים להקים את הנשמה מאטומים.

זאת אומרת שאתה מקבל יסודות הבריאה בידיים שלך, ומהם אתה חושב, מה אני עכשיו מרכיב. וזה כאילו, כי מה יש לך לעשות? אתה משתמש באותם החוקים כמו שאנחנו בעולם הזה משתמשים בחוקים, כדי להרכיב כל מיני מרכיבים מהיסודות שפועלים לפי חוקי הטבע. אז ברוחניות אתה מתחיל ללמוד, באיזה צורה אתה יכול להרכיב את חלקי הבריאה. אתה לומד את זה על עצמך. מה זה נקרא "בעל מנת להשפיע", לשלב שני אטומים, שלושה ארבעה בדרגת הדומם, שזה רק בחומר הדומם שלא זז בעצמו ומתפתח.

אחר כך בחומר הצומח שאתה משלב את האטומים האלו, ובשילוב ביניהם שלא כמו בחומר הדומם שאתה מרכיב נגיד מכל מיני חלקי אטומים, ואטומים כל מיני מתכות, כל מיני חומרים אחרים דוממים. אלא שאתה מתחיל להרכיב אותם בצורה כזאת שהם הופכים להיות לצומח, זאת אומרת שאתה מביא אותם לחיבור כזה, שהם מתוך החיבור מתפתחים. זאת אומרת, שחיבור שביניהם הוא כבר מתחיל להיות דומה לבורא, יותר דומה לבורא, כבר צומח, זאת אומרת שיש לו מהות החיים. אתה הבאת לחומר גלם, לחומר הדומם, "וייפח בו נשמת חיים", שזו כבר דרגה אחרת שאתה יכול לעשות.

ואחר כך חי שזה בכלל משהו שיש לו קיום מעצמו, ובחירה במשהו שהוא נע ונד ופולט ומושך, בכל זה אנחנו כך מרכיבים את החיבורים בינינו מאפס, ממינוס, מהשנאה לחיבור בינינו.

רק תתאר לעצמך עד כמה שאתה צריך להתחבר עם הזולת, כדי להרכיב חומר נגיד צומח, שהקבוצה הופכת להיות צומח, שזה החיים שלה בהתנגדות, ומעל ההתנגדות. התקשרות כזאת שפליטה והוצאה של החומרים, ברורים מה שטוב ומה שרע לנו לעשירייה, הם הופכים להיות כאלו שאנחנו כל הזמן צומחים, גדלים. זו צורת העבודה. ואחר כך כבר, אני לא רוצה לבלבל אתכם.

תלמיד: המעבר הזה מדרגת דומם לדרגת צומח מתרחש כתוצאה מהתלבשות הבורא באותה דרגת צומח? זה אותו כוח הבורא שמניע אותנו?

כאן יש שני דברים, "אני ראשון ואני אחרון". זאת אומרת שמלכתחילה ודאי שהבורא הוא מסובב את הכול, אבל בצורה שאנחנו לא מגלים. אנחנו צריכים לגלות בחיפוש שלנו, מהי הצורה הנכונה שאנחנו מרכיבים את עצמנו בעשירייה. ואם כל אחד ואחד הוא משתדל להיות טוב לאחרים ומת לעצמו, אז בזה אנחנו מרכיבים מדומם צומח. אני לא חשבתי שאנחנו כבר נדבר על זה, אבל יפה אם זה כבר מגיע.

תלמיד: כמו שאתה רואה את זה, איזה מדרגה הכלי שלנו יכול להשיג בכנס? המטרה שלנו זה להגיע לאיזו התקשרות דוממת, או שאולי אפשר לקפוץ לדרגת צומחת ולהמשיך לשם איזו התלבשות מצד הבורא?

לא לחשוב שדרגת הדומם היא דרגה קטנה, היא יסוד לכל הדרגות. ולכן אם נגיע לדרגת הדומם שאני ממית את עצמי, ומחייה את עצמי רק בקשר עם החברים שלי, זה כבר דבר גדול. זה כבר דומה לצמצום, וכבר דומה לקטנות שנמצא באור החסדים, זו כבר בריאה חדשה, אתה מבין? זה מתוך הדומם, שהכול בא מהדומם.

זאת אומרת מתוך המדרגה הזאת, אנחנו יכולים להבין את כל יתר המדרגות ממש עד גמר התיקון. אתה רק צריך לשכפל בחזקת שתיים, שלוש, ארבע בה-ו-י-ה את בחינת הדומם, ואתה תיראה איך הכול בא ממנו. לא חסר לך כלום, רק להביא לחיבור של הדומם עוד מאור, עוד מאור, ואז הוא הופך להיות בהתפתחות שלו צומח, חי, מדבר, כמו שאנחנו לומדים את זה שמתפתח חומר נגיד בעולם הזה, באבולוציה שלו.

אני מאוד מקווה. אנחנו יכולים בטוח להגיע לדרגת קשר בדרגת הדומם. אם יצא או לא, זה תלוי בכם. אני לא חשבתי דווקא עכשיו לדבר על זה, אלא אחרי הכנס אולי. אבל אם זה יוצא כך, אז כנראה שמסוגלים.

שאלה: קודם דיברת על השתוקקות, אנחנו צריכים שתהיה לנו השתוקקות חזקה. האם אני יכול לשאול מה אתה עשית כדי להגדיל את ההשתוקקות שלך?

עבדתי לפי לו"ז, השתדלתי ללכת לפי לו"ז. ודאי שיש גם תקופות שהכול נופל ואתה לא רוצה ולא מסוגל ואתה בז, זורק ושונא את זה, אבל בכל זאת אתה חוזר וממשיך. זה מאוד חשוב. וכל אחד, אם הוא רוצה להצליח, צריך לקחת על עצמו נטל, התחייבות, בלימוד, בחיבור בקבוצה, בעבודת ההפצה. זאת אומרת, בכל הדברים האלה חייב שיהיה לך קשר, כי כל אלו בונים את הנשמה ואי אפשר שהאחד ישלים במקום השני. אפילו מי שעובד בתרגום וכל הזמן שייך רק לתרגום, הוא בכל זאת צריך למצוא את עצמו באיזו צורה אחרת. הוא עובד במטבח, עושה עוד משהו. בסך הכול ישנה הזדמנות לכולם.

נניח לכנס שאליו נבוא, אז יש הזדמנות לכולם להשתתף בהכנה, להכין שם בזמן הכנס את הדברים, להשתתף בארגון שלו, בכל דבר. זאת אומרת, צריכים להשתמש בזמן הזה כמה שיותר כדי להשפיע בפועל לכל הכלי.

שאלה: פעולה נגד הרצון. מה זה?

פעולה נגד הרצון היא לא ברשותי, אבל אני מסוגל לעשות פעולות קודמות לה, על ידי הקבוצה, על ידי הפצה, על ידי כך שאני משרת את כולם, כל מיני פעולות התקשרות פיזיות שאני עושה, אני רוצה שעל ידן יהיה לי כוח, קצת רגש לחיבור, או אפילו לא לחיבור, לפני חיבור, שאסכים למות. אתה יודע מה זה, מסכים למות, לא פיזית, אלא להיות מנותק מהחיים. זה לא שאני עושה את זה בפועל, אבל אנחנו מדברים על כוחות המצטברים בתוך האדם שאחר כך הוא יוכל לעבוד איתם. אז לחשוב לכיוון זה. מה זה נקרא צמצום.

תלמיד: מה זה צמצום?

צמצום זה שאני מרגיש שאני מפנה בתוכי מקום לקבלת הבורא.

תלמיד: לא מהספר, ממך. אתה מרגיש את זה, מה זה?

כן, זה מה שאני אומר לך, שאני מרגיש בתוכי מקום שאני רוצה שהבורא ימלא אותו. שהרגשת הבורא תמלא אותי. זה נקרא שאני עושה צמצום. למה זה נקרא צמצום? כי הרגשת הבורא יכולה לבוא במקום כל הנטיות שלי לכל דבר חוץ מזה. וזה לא נקרא שאני מתפטר מהכול. אני יכול להיות בריא ועשיר, ושמח, וכל טוב. מדובר על ההכנה הפנימית.

תלמיד: אז יש לי רצונות, לא משנה למה.

יש לך רצונות ואתה רוצה שהרצונות האלה, אמנם שאתה משתמש בהם בחיים שלך, אבל שהם יהיו כאילו ריקים עד שהבורא ימלא אותם.

תלמיד: גם בגשמיות, גם בקבוצה, בכל דבר?

בכל דבר. ואתה ברוך ה' אוכל, ישן, מבלה גם איכשהו וכן הלאה, זה לא שייך אחד לשני. אסור להיות נזיר, נזיר צריך להביא קורבן, זאת אומרת פעולה נוספת כדי להתקרב לבורא, כי בנזירות הוא מתרחק מהבורא.

תלמיד: יש לי רצונות, לממש אותם אבל שהם יהיו ריקים?

אתה ממשיך לחיות כרגיל, "הכול במחשבה יתבררו"¹. כל הבירורים הם במחשבה, לא בפעולות.

תלמיד: יש לי רצון לאכול.

בבקשה. אדרבה. תאכל ותשמח.

תלמיד: אז איך זה קשור לצמצום?

ויחד עם זה תתאר לעצמך שאתה נמצא בצמצום. אלא מה, תמות? "הכול במחשבה יתבררו". הכול במחשבה, תהיה במחשבה כזאת שאתה עושה צמצום, אתה מתפקד בעולם הזה כמו גולם, לא יודע איך להגיד, שזה לא שלך, הגוף לא שלך וכו', אתה מקיים, כי הבורא ברא. אבל בפנים הרצונות שלך כבר מתחילים להיות מסודרים בצורה אחרת, היחס שלך לזה הוא אחר. לכן כמו שסיפרתי, היה צדיק בבני ברק שהלך בלי סוליה, נעליים כאלה יפות מעור מבחוץ, אבל ללא סוליה, וכולם אמרו בשקט, "אתה יודע הוא הולך ככה וככה", נקרא צדיק, גם צדיק נסתר. אנחנו לא עושים את זה, אלא כמו שסיפרתי על רב"ש, שאלתי איזו גבינה לקנות? והוא ענה הכי יקרה. והוא לא עשה את זה סתם, או שלא אכפת לו מכסף, אלא הייתה לו כוונה מיוחדת בזה שהוא עבד עם הכוונה הזאת נגד הרצון.

תלמיד: אז המטרה היא לא לעשות בגלל שאני רוצה, אלא בגלל שהבורא ברא.

יפה, כן. סיכום יפה.

קריין: אות ח'. עמוד 155. טור א'.

אות ח'

"וענין הסגולה שבתורה ומצוות להביא את הנשמה לדבקה בו ית', הוא רק בבחינת העסק בהם שלא לקבל שום פרס רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו בלבד, כי אז לאט לאט הולכת הנשמה וקונית השואת הצורה ליוצרה, כמ"ש לפנינו במאמר ר' חנניא בן עקשיא בהתחלת הספר, עש"ה. כי יש בזה ה' מדרגות כוללות נפש רוח נשמה חיה יחידה המקובלים מה' העולמות הנקראים א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. וכן יש ה' מדרגות נרנח"י פרטיות המקובלים מפרטיות ה' פרצופין שיש בכל עולם מה' העולמות, וכן יש נרנח"י דפרטי פרטיות המקובלים מהעשר ספירות שבכל פרצוף, כמ"ש בפנים הספר. שע"י תורה ומצוות להשפיע נ"ר ליוצרו זוכים ומשיגים לאט לאט לכלים מבחי' הרצון להשפיע הבאים בהמדרגות האלו מדרגה אחר מדרגה עד שבאים בהשוואת הצורה לגמרי אליו ית', ואז מקויימת בהם מחשבת הבריאה לקבל כל העונג והרוך והטוב שחשב ית' בעדם, ועוד נוסף להם ריוח הכי גדול, כי זוכים גם לדבקות אמיתי, מכח שהשיגו הרצון להשפיע כיוצרם."

נקרא שוב.

אות ח'

"וענין הסגולה שבתורה ומצוות להביא את הנשמה לדבקה בו ית',"

זאת אומרת, כל התורה והמצוות הם סגולה להביא תיקון לנשמה, מצוות הן פעולות תיקון שנעשות על ידי הכוח העליון שנקרא האור, התורה, המאור המחזיר למוטב.

שוב.

"וענין הסגולה שבתורה ומצוות להביא את הנשמה לדבקה בו ית', הוא רק בבחינת העסק בהם שלא לקבל שום פרס רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו בלבד,"

זה התנאי, שאנחנו יכולים לעסוק בתורה ומצוות בתנאי שמזה תצמח רק השפעה לבורא בלבד. מי שחושב אחרת לא משתמש בתורה ולא במצוות ולא במטרה שלהן, אלא עושה משהו בדומה לילדים שמשחקים כאילו במעשה הגדולים.

תלמיד: האמת, אני חושב שהדבר הזה, הכוח המחזיר למוטב, זה הדבר הכי לא ברור בחכמת הקבלה.

הוא לא ברור בכלל. אבל אומרים לך שאם תעשה כאלו וכאלו פעולות אז תזכה למאור המחזיר למוטב, ישפיע עליך איזה כוח הטמון בטבע שהוא הבורא, האור העליון, אור אין סוף, לא חשוב איך תגיד, אבל יש כזה כוח, כוח נסתר, המטרה שלו להשפיע על הרצון שרוצה להידמות לו לפי חוק השתוות הצורה. לכן אני צריך להיות בכאלו מצבים, תנאים שאני אוכל לייצר, לייצב בי אותה נטייה כמו שיש לכוח הזה ואז הוא ישפיע עליי.

מתי זה יכול להיות? ודאי שרק בעשירייה. כי הכוח הזה בא מתוך מערכת שלמה, מערכת שלמה זאת ה-ו-י-ה, זו עשירייה, אם אני משתווה בעשירייה שלי למשהו שדומה להשפעה אז אני מזמין בזה את ההשפעה מהכוח הזה העליון. איפה המפגש ביני לבינו? בתוך עשירייה. איך המפגש הזה מתרחש? בזה שאני ממש נכלל בהם, מדלל את עצמי לאט לאט בהם, רוצה להשפיע, רוצה לשרת, רוצה כל דבר שאני מסוגל לעשות בעולם הזה, "כל אשר תמצא ידך, לעשות בכוחך עשה"², אבל כל זה כדי להזמין את המאור המחזיר למוטב. רק לעומתו לעבוד. אין לי שום דבר אחר בחיים רק את זה. לכן כתוב או חברותא או מיתותא.

תלמיד: על ידי עיסוק בתורה מגיע איזה כוח שמשנה לך?

עיסוק בתורה זאת אומרת שאני עושה את כל הפעולות כדי להזמין את המאור. מה זה תורה? "בראתי יצר רע בראתי לו תורה תבלין"³ כי "המאור שבה מחזירו למוטב"⁴.

תלמיד: כמו שאנחנו אומרים שאי אפשר לדבר על עצמותו אז גם על המאור אי אפשר לדבר? אי אפשר למדוד?

זה כוח שפועל לפי המאמצים שלי. על ידי מה הילד גדל? יש כוח הטמון בטבע שמזמין בו כל מיני מאמצים והוא רץ ועושה והוא לא יודע למה אלא הטבע מפעיל אותו, כמו שמושכים קפיץ באיזה צעצוע והוא קופץ, נגיד ארנבת או משהו קטן. כך הילד, ואז לפי ההזמנה שמגיעה אליו מהאור העליון ושהוא קופץ ככה כמו הארנבת הקטנה, האור העליון משפיע עליו. אבל הוא חייב להראות את עצמו, למרות שזה לא הוא, אלא משני צדדים פועל האור העליון, גם מצד החיסרון, גם מצד המילוי, וכך אנחנו גדלים.

אצלנו יש עוד מרכיב שנקרא "בחירה חופשית". משאירים לנו השתתפות עצמית בקבוצה, בעשירייה, שבמידה שאני בכל זאת לוחץ, וזה יכול לבוא אחרי אלף פעם שאני מסרב ולא רוצה ולא מבין וברגע האחרון אני בורח, אבל אם מתישהו אני בכל זאת ככה במאמץ שלי נכנס, אז בזה אני מזמין, אני מזמין, את השפעת האור העליון.

אם לא אני מזמין, הוא גם פועל. הוא מזמין מאיתנו בכל זאת פעולות כאלו כמו בכל האנושות, אבל הפעולות האלה כבר נמצאות בעיתו, ללא אחישנה מצידנו, ללא השתתפות. כי בהשתתפות זה כמו שבעל הסולם כותב ב"מתן תורה" זה יגיע לנו על ידי קבלת התורה, התפתחות מאוד מהירה.

שאלה: יש איזה סימן שאני גורם לו נחת רוח בפעולות שלי?

במקום הבורא אנחנו רואים את החברים ובמידה שאנחנו עובדים כלפיהם ומתארים לעצמנו עד כמה שזה כלפיו, כך לאט לאט אנחנו מתקרבים לראות את הבורא בחברה. אין צורה אחרת שמתלבשת בתוך ה-ו-י-ה, בתוך העשירייה. רק בתוך העשירייה, זאת אומרת בצורה יותר פנימית שנרגיש את מהות הקשר בינינו, איפה כן, איפה לא, "על כל פשעים תכסה אהבה", איך יש שנאה ודחייה ועליהן איזה מאמץ לחיבור.

כל הצורות האלו, שחור ולבן, הן בסך הכול בונות את הצורה שנקראת עשירייה או ה-ו-י-ה או בורא. הבורא מתגלה כתוצאה, ככוח הפנימי שמגיע מתוך העשירייה ופועל עלינו, זה אחרי מאמצים.

קריין: אות ח' שורה רביעית באמצע "כי".

"כי אז לאט לאט הולכת הנשמה וקונית השואת הצורה ליוצרה," זאת אומרת, בעשירייה מתחילים להרגיש כמה שצורת הקשר בינינו מתחילה לקבל צורה חדשה. זה לא סתם השפעה הדדית, זו המהות של השפעה הדדית, מצב יותר פנימי שמגיע מעומקי הבריאה "כמ"ש לפנינו במאמר ר' חנניא בן עקשיא בהתחלת הספר, עש"ה. כי יש בזה ה' מדרגות כוללות נפש רוח נשמה חיה יחידה המקובלים מה' העולמות הנקראים א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה." זאת אומרת, בהדרגה אנחנו מתחילים להכיר מה לפנינו, מה מפעיל אותנו, מי מפעיל אותנו, באיזו כוונה, "ממעשיך הכרנוך", לכן הוא אומר כאן א"ק ואבי"ע וכל המדרגות וכן הלאה, כי רק בהכרה ההדרגתית איך אני נפעל אני מתחיל להכיר את המפעיל ואז את הכוונה שלו ועוד לעומק מה קורה שם, "ממעשיך הכרנוך". "וכן יש ה' מדרגות נרנח"י פרטיות המקובלים מפרטיות ה' פרצופין שיש בכל עולם מה' העולמות," זאת אומרת הרבה מאוד מדרגות, מצבים שבסך הכול מהם אנחנו מקבלים צורה שלמה של המפעיל, הכוונות שלו, הפעולות שלו ואיך הוא מפעיל אותנו. מתוך זה אנחנו לומדים את עצמינו. "וכן יש נרנח"י דפרטי פרטיות המקובלים מהעשר ספירות שבכל פרצוף, כמ"ש בפנים הספר. שע"י תורה ומצוות להשפיע נ"ר ליוצרו זוכים ומשיגים לאט לאט לכלים מבחי' הרצון להשפיע הבאים בהמדרגות האלו מדרגה אחר מדרגה עד שבאים בהשוואת הצורה לגמרי אליו ית', ואז מקויימת בהם מחשבת הבריאה לקבל כל העונג והרוך והטוב שחשב ית' בעדם, ועוד נוסף להם ריוח הכי גדול, כי זוכים גם לדבקות אמיתי, מכח שהשיגו הרצון להשפיע כיוצרם.

זה בעצם העיקר, התוספת הזאת. דבקות זאת תוספת שמלכתחילה אי אפשר למסור אלא רק במאמץ מצד הנברא כלפי הבורא, והמאמץ הזה צריך להגיע לא מלמעלה מהבורא כמו כל יתר הפעולות שהוא מזמין מהנברא, אלא גירומין, זאת אומרת תוספות. גירומין זה מאמץ יותר מהרגיל, זאת אומרת המאמץ שאתה יכול לעשות ועוד בנוסף, ואלה דברים שדווקא בהם אדם צריך להראות או להכיר את מסירות הנפש שלו לעניין. וגם מה שיש כאן להדגיש זה לאט לאט, ו"זוכים ומשיגים לאט לאט לכלים מבחי' הרצון להשפיע".

שאלה: איך מבררים מה זה גרומין, איך אדם יודע?

זה מגיע, הזדמנות לכל הדברים האלה מגיעה. לבצע אותם זה כבר מאמצים, הכול מדובר על מסירות נפש, על מסירות לעניין. כנגד כל הבעיות, כישלונות, תנאים למיניהם, עד כמה שאדם אומר "לא אכפת לי".

תלמיד: איך לאבחן נכון את ההזדמנויות האלה כדי לא לפספס אותן? כי ההרגשה היא שמפספסים אותן כל הזמן.

זה אם אתה יודע איך להשתמש נכון באמצעים, שהעיקר זה החברה. אם הייתי יושב כל השנים האלה בלי התלמידים לא הייתי מתקדם. הייתי מתקדם, אבל בקצב אחר לגמרי, ככה זה. זאת אומרת להיות קמצן כזה, לא להפסיד מה שאפשר לקבל מהחברה, זאת אומרת כוחות, דחפים להתקדמות, קנאה, תאווה, כבוד, מה שלמדנו, דיברנו.

שאלה: מה זה נקרא משהו פרטי ברוחניות?

פרטי זה היחס שלי לעשירייה, שאני מפתח את היחס הפרטי שלי, עד כמה שאני משקיע בהם, עד כמה שאני נכלל בהם, זה נקרא "פרטי".

תלמיד: למה זה נקרא פרטי אם אני מקבל הכול בעשירייה?

כי זה מגיע על ידי מאמץ שלך.

תלמיד: אבל זה נותן לי כוח לעשות מאמץ.

זה נותן לך כוח, לפי בקשתך להשפיע לעשירייה אתה מקבל כוח, ולכן הכוח שאתה מקבל זה נקרא הכוח הפרטי שלך למרות שהוא רוחני.

תלמיד: ונרנח"י פרטי מה זה?

נרנח"י פרטי זה שאתה נכלל בהם ומשפיע להם ומתפלל עבורם ודרכם מתקשר לבורא, וכשאתה משיג את המילוי, זה נקרא נרנח"י הפרטי שלך.

תלמיד: אפשר להסביר עוד פעם בצורה פשוטה מה זה עולם?

מצב, כל מצב ומצב נקרא "עולם", שיש בו מידת העלמה ומידת הגילוי, כך זה נקרא.

שאלה: עד עכשיו במאמר הוא לא הזכיר במילה אחת "אדם". הוא מדבר על נשמה, על רצון לקבל, תכונה שנבראה הפוך?

זה נקרא "אדם", ועכשיו שאני נמצא לפני שאני משיג את הנשמה אני לא נקרא אדם, אני אפילו לא נקרא טיפת זרע, עובר. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על הכוחות שאנחנו צריכים לסדר כדי להיות במציאות הרוחנית, אין עדיין מציאות.

תלמיד: האמצעי הזה שנקרא עסק בתורה ומצוות ניתן לנשמה כדי להגיע לתיקון.

ניתן לנשמה לשם העתיד. איך אתה תקרא לזה? אתה לא תגיד שניתן לגוף כדי לפתח אותו שיהיה חזק ובריא, בריון.

תלמיד: מתוך המציאות שאנחנו רואים, אנחנו רואים שלא מדובר כאן על 99.999% מהאנושות.

אני לא מתחשב בהם בכלל, הם לא קיימים, אני נמצא מול הבורא. אפילו בעשירייה אני לא מתחשב, אני מתחשב שזה ניתן לי מלמעלה. לא שאני מזלזל בהם, הם בשבילי צריכים להיות באותה רמת חשיבות כמו הבורא, כי בתוכם אני משיג קשר עימו ואין שם הבדל בין הקבוצה לבורא, כלי ואור נעשים כאחד. אבל בכל האנושות אני מתחשב, רק עד כמה שעל ידי זה שאני משפיע להם אני עושה נחת רוח לבורא. כלום חוץ מזה, הם בינתיים לא מחושבים אצלי כמו כלי.

תלמיד: יוצא שהמאמר הזה שמדבר על איך להגיע לתיקון לא מיועד לאנושות, הוא מיועד למי שמתעורר להגיע לתיקון, מי שמתעוררת בו הנקודה שבלב.

כל חכמת הקבלה לא מיועדת לאנושות, כל חכמת הקבלה, היא מיועדת רק לאלו שיכולים להיות ראש, ישראל, לי ראש. כל יתר האנושות, צריך רק להסביר להם שבמידה שמתחברים לפי שיטת התיקון, מה ששומעים מאיתנו, אז ינצלו מכל הצרות כי זו דרגת הרצון שלהם ואין להם יותר.

ואם יהיה [רצון] במישהו, אז יצטרפו, אדרבה, אנחנו מעוניינים בכל אחד.

תלמיד: אתמול שמעתי ממך בעניין אופן הטיפול שלנו באנושות, שלא די בזה שאנחנו מפרסמים את שיטת התיקון בעולם בכל האמצעים ושמי שנמשך לזה יבוא, אלא שאנחנו ממש צריכים לטפל בעולם. ועכשיו אמרת שהטיפול זה להציע להם בעצם להתחבר.

כן.

תלמיד: כדי מה? מה התועלת מזה שהם כן יתחברו או לא יתחברו?

לא, התועלת היא שאנחנו צריכים את הגוף הזה כדי להיות ראש, והם צריכים להתקדם כדי להינצל מהכול לפי הרצונות שלהם. בינתיים הם פועלים לפי הרצונות שמתעוררים בהם שזה להינצל מהצרות. ואנחנו צריכים לטפל בהם בצורה כזאת, להסביר להם כמו שאתה מסביר לילד, זהו. מה אתה אומר לו, למה הוא צריך ללמוד? אתה תהיה גדול, אתה תוכל לקנות מטוס ולטוס, אז בשביל זה הוא ילמד, ככה זה.

תלמיד: אנחנו צריכים להביא להם שיטה לחיבור?

כן.

תלמיד: איזה אמצעים יש לנו להביא שיטה? גם בכדורגל מתחברים.

אני לא יודע, יש כאן אנשים שמטפלים בזה.

תלמיד: כשאנחנו באים עם חכמת הקבלה, אנחנו מצליחים להביא נניח 10 אנשים בכרמיאל לשבת ביחד ללמוד ממקורות את בעל הסולם.

לא, זה משהו אחר, אתה מביא אותם להיות ראש ואנחנו מדברים שעל כל העולם להיות גוף. וגוף זה שהם מקבלים מהראש כדי להינצל מבעיות, מצרות, שמגיעות ברוך ה' יום יום. זה נקרא הדור האחרון, שמיום ליום נעשה ככה לחץ יותר גדול על כולם, על כולם. תראה מה שמתרחש בכל העולם, הם מקבלים צרות מסוג כזה, אנחנו שנפעל יותר ויותר יהיו אצלנו צרות אחרות.

אתה תראה, כל העולם יסבול מכל מיני דברים גשמיים, אנחנו נסבול ולא פחות אלא יותר מהם, אבל מדברים רוחניים. ככה זה יהיה, זה יהיה מאוד שונה, אופי הצרות, אופי הלחצים מההשגחה העליונה. אני מתכוון לכל אלו ששייכים לראש. נגיד יש לך את מולדובה, סיליקון ואלי, אומסק, קרסנויארסק, לא חשוב איפה, אתה תראה מה ההבדל בין קבוצה שעובדת על חיבור והזדהות עם הבורא איכשהו, וכל היתר שם. נגיד עיר של כמה מליונים, ואיך שהם יהיו מאוד מאוד שונים, אנחנו נראה את זה, אולי אחרים לא כל כך ודאי, שהם יהיו מאוד מאוד שונים מהאוכלוסייה האחרת, אפילו בקבוצות, הטיפול הוא שונה.

תלמיד: איך אני צריך להתייחס לתופעה שעוד מעט 200,000 ישראלים הולכים לרקוד באומן שם ולשיר, לעשות מסיבה. בשבילם זה רוחניות, מסיבה טובה, כולם חוזרים נפוחים אני לא יודע ממה, איך אני צריך להסתכל על זה?

סע איתם.

תלמיד: לא, אנחנו כל הזמן עובדים בחיבור בעשירייה, נגד האגו, נלחמים עם עצמינו והם 3, 4 שירים ואיזה צריף של מישהו והם עפים לשמיים, מה אנחנו צריכים להביא להם?

השמיים שלהם זה לא כל כך בעיה, זה בסך הכול תופעה פסיכולוגית.

תלמיד: מה אנחנו יכולים להביא להם מתוך החכמה שלנו?

להם לא להביא שום דבר, אנחנו לא מביאים להם כלום, אנחנו מפזרים ידיעה על החיבור. חיבור, איחוד, אחדות בין כולם, בין כל האנושות, מציל את האנושות מהצרות, כי בזה אנחנו מותאמים לטבע הגלובלי שהוא כולו אחד, מערכת אחת, זה הכול.

תלמיד: ומה מעבר להעברת הידיעה?

מעבר לזה תביא להם עוד ארגז וודקה, שום דבר חוץ מזה לא חסר להם.

שאלה: דיברנו מקודם על מסירות נפש.

כן.

תלמיד: מצד שני אתה אומר לי תמשוך את המאור המחזיר למוטב, מה הקשר בין מסירות נפש למאור המחזיר למוטב?

בלי למשוך את המאור המחזיר למוטב אתה לא יכול להיות במסירות נפש. אני רוצה את האור, אני מחפש, אני רץ אחריו, למה? כדי להגיע למסירות נפש, מה זה "מסירות נפש"? שמתחילים מנפש, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, זאת אומרת זה בסיס, מסירות. מה זאת מסירות? זה ברור, שכולו בעל מנת להשפיע, יותר מזה לא רוצה כלום.

תלמיד: האם מסירות נפש פחותה יכולה לעכב אותנו בעבודה הרוחנית?

מסירות נפש זאת העבודה הרוחנית בעצמה.

תלמיד: דיברת על כך שאין מספיק מסירות נפש, אני עדיין לא יודע מה זאת מסירות נפש כמו שאתה טוען. אם אני לא מספיק במסירות נפש אני מזלזל בעבודה? או איזה דרגות יש בזה?

זה עניין ארוך בפני עצמו, אנחנו צריכים להזמין מהחכם שלנו פסוקים ונלמד.

תלמיד: הכול תלוי במסירות נפש?

ודאי, מה יש לנו עוד לעשות? להביא את הנפש שלנו לעל מנת להשפיע, להזדהות עם הבורא, אין יותר.

תלמיד: מקובל שמגיע לדרגות מסוימות יש לו מסירות נפש יותר גבוהה מאשר לכל אחד אחר?

לאף אחד אין מסירות נפש.

תלמיד: למקובל שכבר הגיע?

לא, חוץ ממקובל.

תלמיד: אין מסירות נפש?

כל הדרגות הן דרגות מסירות נפש. צמצום א', זאת אומרת מרגע זה והלאה אתה יכול להיות במסירות נפש. בכל דרגה יש לך צמצום א' יותר ויותר, ואחר כך כבר על מנת להשפיע, נרנח"י.

קריין: אות ט' עמוד 155, טור ב' אות ט'.

אות ט'

"ומעתה לא יקשה לך להבין דברי הזוהר הנ"ל, אשר כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בתוכם לא נבראו אלא בשביל האדם. כי כל אלו המדרגות והעולמות לא באו אלא כדי להשלים הנשמות במדת הדבקות שהיה חסר להם מבחינת מחשבת הבריאה, כנ"ל. שמתחילה נצטמצמו ונשתלשלו מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם עד לעולם החומרי שלנו בכדי להביא את הנשמה בהגוף של עוה"ז, שהוא כולו לקבל ולא להשפיע, כמו בהמות וחית הארץ, כמ"ש עייר פרא אדם יולד, שהוא בחינת הרצון לקבל הגמור שאין בו מבחינת השפעה ולא כלום, שאז נבחן האדם להפכי גמור אליו ית', שאין התרחקות יותר מזה, ואח"ז בכח הנשמה המתלבשת בו הולך ועוסק בתורה ומצוות שאז משיג צורת ההשפעה כיוצרו לאט לאט בדרך המדרגות ממטה למעלה דרך כל אותם הבחינות שירדו בעת השתלשלותם מלמעלה למטה, שהם רק מדות ושיעורים בצורת הרצון להשפיע, שכל מדרגה עליונה פירושה שהיא יותר רחוקה מבחינת הרצון לקבל ויותר קרובה רק להשפיע, עד שזוכה להיות כולו להשפיע ולא לקבל כלום לעצמו, ואז נשלם האדם בדבקות אמיתי בו ית', כי רק בשביל זה נברא. הרי שכל העולמות ומלואם רק בשביל האדם נבראו."

שאלה: מה זה "ואח"ז בכח הנשמה המתלבשת בו הולך ועוסק בתורה ומצוות"?

כי לא יכול לעשות שום פעולה על מנת להשפיע אם האור לא מתלבש בו, קובע ומסביר לו מה לעשות, איך זה יכול להיות?

תלמיד: אמרנו בהתחלה שהבורא יכול לברוא כל דבר חוץ מהשתוקקות אליו.

כן, זה לא שייך. כאן מדובר על הכוח שמתלבש ברצון וקובע את הרצון, מכוון את הרצון, נותן לו חומר דלק, כמו אוטו שלא יכול לזוז בלי דלק.

תלמיד: אז הבורא הוא זה שמאיר את האדם להתעורר בחזרה ולחזור אליו?

מה זה האור שמתלבש בתוך הכלי? זה הבורא שכך מכוון את האדם, ואתה צריך להשתוקק להגיע למצב שהוא ממלא אותך, וזה אור פנימי ומקיף בכל מיני צורות. מה אתה חושב, מי זה, מה זה? זה הבורא שכך מבצע עליך פעולות בהתאם לעד כמה שאתה נמצא בהזדהות עימו. והוא לא אונס אותך.

שאלה: אז שוב, האם ההשתוקקות באה מלמעלה או שהאדם הוא זה ששולט בזה, מפתח את זה?

תמיד ההתחלה היא מלמעלה ובדרך כלל אתה חייב להמשיך את זה מלמטה. ואם אתה לא ממשיך אז על ידי כל מיני דקירות, כל מיני ייסורים אתה מבצע את זה בסופו של דבר. אם אתה נמצא בסביבה, בחברה, אם אתה נמצא אפילו בתהליכים מלאכותיים, אפילו שאתה מגיע ולא מבין כלום, זה פועל. הסביבה, האווירה עצמה פועלת. זה העיקר, לא המאמץ של האדם אלא הסביבה שבה הוא נמצא.

אתה יכול להיות גרעין מצוין מאיזה פרי, אבל אם אין אדמה נכונה להכניס אותך, לא יצא ממך כלום, זה מאוד חשוב. הסביבה יותר חשובה מהגרעין עצמו, זאת אומרת משורש הנשמה. יש על זה אפילו סיפורים, אולי פעם נמצא אותם, סיפורים כאלה על מקובלים, שלא הייתה להם מלכתחילה ממש שום הזדמנות מיוחדת, שלפי השורש נשמה לא היה מגיע להם להגיע לדרגות גבוהות. הם סיפרו על זה בעצמם או אחרים סיפרו עליהם, ורק על ידי הסביבה שאליה הם נכנסו, נכנס כמו בור, לא יודע, לא מבין כלום, בקושי מבין את השפה, לא מסוגל להשתתף, לא מרגיש על מה הם מדברים, למה הם פתאום אוהבים זה את זה, שונאים זה את זה, הוא בכלל נמצא ביניהם, מגיע הולך, מגיע הולך ודווקא זה שמגיע והולך ושוב מגיע, על ידי זה הוא מקבל, עד שמקבל נשמה חדשה.

כששאלתי את רב"ש, הוא אמר כן, אפילו אפשר לזכות למצב שהבורא מחליף את הנשמה. לא שהיא רעה או טובה אלא שהיא קטנה ולא ראויה להיות, כאילו יש לך חלק להיות בהיקף של אדם הראשון ובמקום זה אתה מקבל ממש פתאום שורש נשמה עד כדי כך. אני לא יודע איך בדיוק להגיד את זה אבל שורש ששייך ממש ללב או למוח של המערכת.

כן, הכול תלוי בעד כמה שאתה בכל זאת מסור לחברה ומה שאפשר אתה עושה. ודווקא אלו שהיו מטומטמים בדרך כלל בהתחלה, לא יכולים הבין, לא יכולים להתכלל, היה להם קשה, הייתה להם התנגדות גדולה לזה אבל לא עוזבים, הם באים לשינויים גדולים.

עמדת מקורות: יש את הדוגמה של יוסי בן קיסמא דווקא דוגמה הפוכה, ממאמר החירות, בעל הסולם, כותב "הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, - - - בדומה לחטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה - שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, ישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש."

לכן אנחנו צריכים לדאוג יום יום לשפר את הסביבה, לשדרג אותה, זו העבודה.

שאלה: מה זה לשדרג את הסביבה?

שאתה נמצא, שאתה תוכל לקבל ממנה השפעה יותר גדולה וזה יעזור לך להיות במסירות נפש אליהם ודרכם לבורא יותר גדול.

תלמיד: ואם אני רואה בעיניים, מה לעשות, מצב הפוך, שהפירוד מנצח את החיבור?

מצוין, אולי הגעת למצב שאתה רוצה להרוג אותם? עוד לא?

תלמיד: גם יכול להיות, כן, זה לא אני, לא מדובר עלי.

עוד יותר, זה עוד יותר משובח, זאת אומרת השאלה היא איך אתה מגיב על זה, רבי יוסי בן קיסמא ראה את התלמידים שלו, שכמה שהוא מלמד, כמה שהוא משקיע, כמה שהוא עושה שום דבר לא יוצא לו, ולא ולא אבל הוא התגבר והמשיך.

תלמיד: השאלה היא לא על להמשיך, השאלה היא שבחברה או לא משנה במצב מסוים יש פירוד.

מה טוב לי? טוב לי בזה שאני משמין, שהמטבח טוב, מה טוב?

תלמיד: לא.

אלא מה? המזגן לא טוב.

תלמיד: לא, שאין הצלחה בלהתגבר על הפירוד במקום מסוים, לא מצליחים להתגבר על אותו פירוד במקום מסוים.

אולי זה טוב שכך אתה רואה, נותנים לך כל פעם אפשרות להתגבר רק לא על מה שאתה חושב אלא על משהו אחר, שאתה עוד יותר תכבד את החברה, עוד יותר, עיניים להם ולא יראו.

תלמיד: זה ברור, אבל לכאורה זה נראה שזה לא אני, זה מישהו אחר, אנשים אחרים לא מצליחים להתחבר ביניהם, אני מצליח להתחבר, אני מתפלל, אני רוצה שהם יעשו, שהם יתחברו.

אז איך אתה רואה שהם כאלו?

תלמיד: כנראה שהפגם הוא בי, בגלל זה השאלה.

אז מה השאלה?

תלמיד: מה לעשות עם זה?

לפנות אליהם שישפיעו עליך שאתה תראה אותם קדושים.

תלמיד: לפנות אליהם?

כן.

תלמיד: הם לא מוכנים, כל אחד בטוח שהוא צודק.

תביא להם משהו. אתה צריך לדבר משני הכיוונים ואחד לא מבטל את השני, מה לעשות. אבל בסך הכול בתנאים שמתגלים אנחנו חייבים להגיע לחיבור כל פעם יותר ויותר, על פני הבעיות. לא שאנחנו מוחקים, כל הבעיה שלנו שאנחנו רוצים למחוק את המצב הרע הקודם ובמקומו לראות מצב טוב. אנחנו צריכים להשאיר את המצב הרע ומעליו לראות את המצב הטוב. ובשניהם, בשתי הקומות האלה בסנדוויץ' הזה לחיות, זאת הבעיה, את זה שוכחים, וזה מה שהחברה כל הזמן צריכה להזכיר לכל אחד.

תלמיד: אז מה לעשות חוץ מלהתפלל על זה? מה עוד אפשר לעשות?

להזכיר לכל אחד ואחד שאנחנו צריכים להיות בסנדוויץ'. לאכול את הסנדוויץ' עם המצבים הרעים והמצבים הטובים כאחד, כי הם מגיעים ממקור אחד. כל העבודה שלנו להגיע ממצב ששניהם מתחרים בנו בקו האמצעי. וזה לא ייעלם, זה יהיה עוד יותר. אם אתמול אכלת את הסנדוויץ' עם קצת חרדל, אז היום יש לך תוספת של מלח, פלפל, חזרת, וסחוג, בקיצור יותר ויותר. ואתה שומר על זה כי בלי התבלינים האלה לא תוכל לאכול. זאת אומרת אם אין התגלות הרע לא יכול להיות שום דבר. צריכים לשמור על זה. זה חוסר אוריינטציה, חוסר כיוון לבורא כאילו לא ממנו זה מגיע. זה מגיע מחברים. כי אחרי כל חבר עומד בורא וזה לא רק מהצד הטוב, אלא גם מהצד הרע, כאילו רע.

תלמיד: כן, אבל הוא מנצח.

זה כדי שאתה תראה עד כמה שאתה עדיין חלש. למה אתה לא מדבר עם החברה יחד שתנצחו את הבורא? כתוב נצחוני בניי. הוא שמח מזה אז בוא ננצח אותו, בוא נצא לקרב. כל המלחמות האלה הן מול מי?

תלמיד: בסדר, זה ברור, כן.

אז כך עושים.

שאלה: אני הרגשתי מאוד ברור, דרך התרגום, שהיום היו לך הרבה מילים, גם בצורה טכנית וגם בצורה רגשית להסביר את עניין ההשפעה.

קצת יותר, נכון. הרגשתי שיש לי מילים בפנים.

תלמיד: מה מייצר את כוח הביטוי דווקא?

אתם. מי זה, זה תלוי בי? הנכונות שבכם. אתמול דיברתם על זה יותר, חשבתם על זה יותר, היה בכל זאת צום, משהו מיוחד לכן ישנה היום אווירה אחרת, בא לי להגיד. זה לא תלוי בי. ממש כך. אתם נמצאים בהכנה כזאת.

תלמיד: לפעמים כשיש קטעים כאלה, אחרי השיעור בא לי להתנפל על התמליל ולהוציא משם כמה דברים.

תעשה. יכול להיות כן, יכול להיות לא.

תלמיד: האם אתה רואה בזה איזו חשיבות? או לעזוב, לתת לזה ככה.

אני חושב שמקסימום שאתם יכולים, זה בזמן השיעור לכתוב לעצמכם איזה פתקים כמו, "מה אני שמעתי שאני צריך לעשות בצורה מעשית, במה להוסיף, איפה להוסיף". רק נקודות כאלו. כי אם לא מעשה, כל ההתפלפלות הזאת עוברת ומאבדת טעם. כל דבר חכמה תמיד נעלם כי אנחנו בזה מתחדשים. אלא מה שבפועל אני הרגשתי, לשים דגש על זה או על זה, לרשום לעצמי ולבצע. אני לזה מתכוון כשאני מסביר.

שאלה: לי נראה שדווקא התעוררות כלפי הכנס זה מה שגרם.

שיהיה ככה.

שאלה: בזמן האחרון כשאתה שומע שיעורים, נוצר הרושם שבני ברוך קרובה לאיזו תשובה, אבל משהו חסר כדי לקבל את המענה השלם כדי שכל המערכת הזאת תיסגר. על פניו נראה שמוצעת כאן איזו מערכת של תפיסות על החיים שהיא די שלימה.

יש עולם שנהרס על ידי האגואיזם ויש רק מנגנון אחד של חיבור העולם, שזאת אהבה הדדית. אם נסתכל על זה לא רק מנקודת מבט של בני ברוך אלא מנקודת מבט של כל העולם, אז ניכר שגל האנטישמיות שעולה היום זה מעין קיר שעומד בפני התפתחות המענה הזה. התחושה היא כאילו שהאנושות חוששת מזה שהיא תשמע סוף כל סוף את התשובה וזה יביא לחורבן של ערכים רבים, של מערכות רבות שעל פיהן מתנהל העולם. מה לעשות עם זה?

אני מאוד מכבד את האנטישמיות. דווקא היחס הזה מאומות העולם לישראל מנענע את ישראל. אני מאוד מקווה שלישראל תהיה הפעם אוזן קשבת לשמוע מה אומרים המקובלים ולא כמו שהיה לפני השואה הקודמת. ואני לא תולה באומות העולם שיקרה שינוי. לא, הם לא יכולים. הם גם לא יכולים להתכלל מההסברה שלנו, לא יכולים להבין את זה, זה לא יכנס לאוזן וללב עוד יותר. כל ההסברה שלנו, שאנחנו בעצמנו אפילו אומרים שאנחנו אשמים ואנחנו לא עושים מה שצריך אז תעזרו לנו. אפילו בצורה כזאת, שאנחנו כאילו אומרים לאומות העולם, אנחנו מבקשים שהיחס שלכם עלינו יהיה יותר מכוון, יהיה יותר מסוים, גם את זה הם לא ישמעו.

אני תולה את כול השינויים בעם ישראל. וההפצה שלנו לכל אומות העולם, אני לא אומר שזה ב 100% כך וזהו. ההפצה שלנו לאומות העולם, בעיקר שהם יהיו יותר מוכנים לקבל השפעה מישראל, כמו גוף מראש. אבל העיקר זה השפעה לישראל. חיבור בעם ישראל, זה מה שאנחנו צריכים. דרך החיבור הזה, במידת החיבור הזה אפילו בצורה גשמית, עממית, ללא שום מחשבות וכוונות גבוהות, לפי איך שהוא ריכוך וחיבור בעם, האור העליון כבר משפיע יותר, אנחנו יכולים לדבר עם העם בצורה יותר מובנת להם וכך זה יקרה.

אני לא תולה שום שינוי, שום תקווה לשינוי באומות העולם. לא מסוגלים, בכלל מצד הבריאה הם לא מיועדים. אבל כל אלפיים שנות הגלות והגלויות הקודמות, כל השבירה שנכנסה בהם, כמו שאנחנו לומדים משבירת הכלים. אנחנו לא למדנו עדיין את תיקון השבירה, בדיוק איך מבררים את הכלים מתוך המסה הזאת שהיא כולה מפוצצת וכולה נמצאת כערימה, איך האורות מעוררים את החלקים השבורים, ומתקנים אותם עם עיבור, יניקה, מוחין ומצרפים אותם לכלי. אנחנו נלמד, אבל זה תלוי רק באורות האלה, אם יורדים דרך הראש והראש קובע את התיקונים והתיקונים קורים על עם ישראל שזה נקרא אח"פ דראש שנמצא בקשר עם גלגלתא עיניים דאומות העולם, כמו שבעל הסולם מסביר בסוף ההקדמה לספר הזוהר. ישנה עבודה.

אבל שאומות העולם ישמעו את זה? אני עשיתי כמה שיחות עם יהודים ולא יהודים, עם אנטישמים ואוונגליסטים, ממש מאוד שונים. המחלקה שלנו צריכה להגיד מה יוצא מזה, הם נמצאים איתם אחר כך בקשר. אבל צריכים ודאי לפרסם ולהשפיע לכולם, וצריכים לחפש איפה יהיה המפגש בין כולם.

האנושות תצטרך את זה והאנשים ירוצו לכל הכיוונים למצוא משהו. אני מאוד מקווה שעוד מעט יבוא הפיצוץ הגדול, הפיננסי. כבר שמעתי שטראמפ הצליח במשהו עם הבנק הפדרלי. אני שמעתי שזו ממש מהפיכה גדולה.

תלמיד: מאז ומעולם הבנק הפדרלי נחשב עצמאי שלא כפוף לנשיא, ולא למאוויים של הנשיא. טראמפ לוחץ מתחילת הכהונה שלו על הבנק הפדרלי שיוריד את הריבית בארצות הברית, כדי לעודד את הפעילות הכלכלית. הוא טוען שהריבית עלתה מהר מדי ולא לצורך. ולמרות הסוברניות לכאורה של הבנק המרכזי הפדרלי, הוא באמת הוריד את הריבית והוא כנראה יתכופף וימשיך להוריד אותה בתקופה הקרובה.

מה פתאום שהם יתכופפו כלפי טראמפ?

תלמיד: זה נשיא מסוג אחר. הוא מפורש, הוא גם איים לפטר את הנגיד של הבנק הפדרלי, למרות שמבחינה חוקית זה כנראה לא בסמכותו. אבל זה לא מפריע לטראמפ לפזר איומים, והלחץ עובד. מה גם שצריך להבין שבמקרה הזה הוא צודק, כיוון שההתאוששות של הכלכלה האמריקאית היא מאוד שברירית, היא לא מוצקה עד כדי כך שהיה צורך להעלות את הריבית, כפי שהעלו אותה בעבר.

שמעתי שאחרי זה אפילו סין עשתה אותו דבר. זאת אומרת, זה כבר נותן גל לכל הכלכלה.

תלמיד: כל תזוזה בריבית במיוחד בשוק האמריקאי, היא משפיעה, היא שולחת גלים לכל העולם. היא משפיעה על מלחמת המטבעות, על חוזק המטבעות, על הייצוא והייבוא. יש לזה השלכות מאוד דרמטיות על כל המערכת, גם הכלכלית וגם הפיננסית.

זה טוב ליהודים?

שאלה: אם אתה לא תולה תקווה בהפצה לאומות העולם, אז מה התועלת?

לא, אני לא תולה תקווה בזה שפתאום ירוצו אלינו. אבל יבואו אלו [שצריכים לבוא], כמו החברים שלנו היקרים מכל העולם. אתה יודע איזה כוח זה? זה כוח ששייך לראש, שיש להם שייכות גם לגוף של הנשמה. כמו שיש לנו יכולת להשפיע על עם ישראל, שהוא לא שייך לראש, אלא לאח"פ דראש. זה אותם המעברים שעל ידם אנחנו נפיץ את השיטה. ויש כמה אנשים שבאים אליי, ואנחנו מדברים על החינוך. אתה יכול להגיד כמה מילים?

תלמיד: מה להגיד? שאנחנו רואים בשטח שיש צורך רב. יש הבנה למצוקה החברתית, יש הבנה שבכלים שיש היום אנחנו לא מוצאים את הפתרון. הדברים שעליהם אנחנו מדברים לא נשמעים הזויים או מופרכים, הם מתקבלים בחיבוק חם. ומורגש שאנחנו בפיגור מאוד מאוד גדול בלהנגיש את זה להם, בלעצב אותן ההפעלות, ואנחנו צריכים עוד הרבה להשתפר בזה.

תלמיד: אנחנו מנסים להבין, איך להוציא לציבור את תפיסת העולם בתחום החינוך של הרב לייטמן ושל חוכמת הקבלה. אנחנו משוכנעים שזה הפתרון היחיד לאנושות, לעם ישראל, למדינת ישראל, וכך הלאה.

בכל זאת אני חושב שמהשיחות האלה יש כבר גישה, בסיס. בכל זאת עשינו כבר תשע שיחות.

תלמיד: הזכרת את השיחות האלה שאתה עושה עם כל מיני דמויות.

אם תביא אותם אני אעשה יותר.

תלמיד: דבר אחד מאוד ברור זה להגיד, שיש השפעה דיי חזקה על הדמות עצמה שנמצאת בשיחה.

לדוגמה, אותו אוונגליסט שיצא מהבניין הוא אמר, "תמסרו בבקשה לד"ר לייטמן שאני המשרת שלו. אני מוכן לעשות כל מה שצריך, ברגע שהוא מתקשר אלי אני בא מקנדה". אנשים יוצאים בהשפעה כזאת. גם האנטישמים דרך אגב, אמנם בזווית אחרת, אבל אותו דבר. זאת אומרת, יש בהם התרשמות, שמשהו מתיישב להם על הלב.

אז צריך להמשיך.

תלמיד: זה דבר אחד. זה גם כשהם מפרסמים, יש כאלה שיש להם יותר קהלים, יש כאלה שפחות. אלה שיש להם קהלים זה מגיע אליהם. מגיע עליהם ואז הם שומעים עלינו, ומי אתה וכן הלאה.

רציתי לשאול על משהו שאמרת עכשיו. אמרת שהכלי העולמי שלנו למשל, עצם זה שזה חי בהם, זה חי גם בחלק של העולם שהם קשורים אליו.

וודאי.

תלמיד: כמו אח"פ דה ראש, קראת לזה.

כן, תמיד יש התכללות. אנחנו לא מודעים למה הבורא התחיל את הבריאה מהעולם שלנו, מהגשמיות הזאת, מחומריות, מכזה זבל ויחסים כאלה, ומזה שמתוך זה ובתוך זה, אנחנו צריכים להשיג את הרוממות בקצה השני של הסולם. אתה לא יכול להשיג את הקצה השני של הסולם, אם אתה לא נמצא בעולם הזה עם הרגליים בתוך כל הזבל, ואני לא יודע מה. ממש כך. ובשניהם יחד כמו שאנחנו לומדים על הסנדויץ' , אז אני לא רוצה להגיד ממה הסנדוויץ' מורכב.

שאלה: אז בהמשך לזה רציתי לשאול לגבי עניין ההפצה. האם עצם זה שאדם הכי רחוק שיהיה, אפילו שמע את המסר שלנו, וזה במשהו חי בו, זה בעצם כבר יוצר את מערכת הצינורות של השפע?

ודאי. ודאי בלי שהוא מדבר, בלי שהוא מדבר עלינו, זה לא חשוב לי גם כן. אבל זה שהוא משהו שמע וספג, זה כבר יעבוד בטוח. זה יעבוד.

אות י'

"ועתה אחר שזכית להבין ולדעת כל זה, כבר מותר לך ללמוד חכמה זו בלי שום פחד של הגשמה ח"ו. כי המעיינים מתבלבלים מאד, שמצד אחד נאמר שכל הע"ס והפרצופין מתחילת ע"ס האצילות עד סוף הע"ס דעשיה הוא אלקיות ואחדות גמור. (ע"ח שער מ"ד שער השמות פרק א') ומצד הב' נאמר שכל אלו העולמות מחודשים ובאים אחר הצמצום, ואיך יתכן אפילו להרהר זה באלקיות. וכן בחינת מספרים ומעלה ומטה וכדומה מהשנוים ועליות וירידות וזווגים, ומקרא כתוב אני הויה לא שניתי וכו'."

זאת אומרת, איך אנחנו יכולים לקבוע יחס שלנו לכל מה שאנחנו לומדים. בורא זה בורא, כן. מערכת שיש לנו קשר עימו דרך עולמות, פרצופים, ספירות, כל מיני שינויים מהי? היא שייכת לבורא? היא שייכת לנברא? איפה היא נמצאת? השאלה היא, איך אנחנו מתייחסים לזה? זה כולל איך אני מתייחס לעולם הזה, לבריות, לדומם, צומח, חי, לכל דבר. מהי המערכת הזאת שבה אני נמצא? עכשיו בינתיים זה רק העולם הזה, אבל יתגלו לי עוד מערכות, אז איך להתייחס אליהן?

אות י"א

"ובהמתבאר לפנינו מובן היטב כי כל אלו העליות וירידות והצמצומים, והמספר, אינם נבחנים אלא בבחינת הכלים של המקבלים, שהם הנשמות. זאת אומרת, שזה נמצא בנו, בתוך ההבנה, בתוך ההשגה, בתוך ההרגשה שלנו. אבל בנו, בתוך הנבראים. שחוץ מנברא אין, לא עולמות ולא שום דבר. זה כמו שהוא אמר "הרי מפורש שכל העולמות עליונים ותחתונים כלולים כולם באדם" וכל המציאות הנמצאת בעולמות, היא רק בשביל אדם. זאת אומרת, הכול נמצא בתוכנו. בזה הוא ממשיך אותו הקו. "אלא שיש להבחין בהם בחינת כח ובחינת פועל, בדומה לאדם הבונה בית שסוף מעשה במחשבתו תחילה, אמנם תכונת הבית שיש לו במחשבה אין לו שום דמיון להבית הצריך לצאת בפועל, כי בעוד הבית במחשבה הוא רוחניות מבחינת חומר מחשבתי, ונחשבת לבחינת החומר של האדם החושב, כי אז נמצא הבית רק בבחינת "כח", משא"כ בעת שמלאכת הבית מתחילה לצאת בפועל כבר מקבלת חומר אחר לגמרי דהיינו חומר של עצים ואבנים. כן יש להבחין בבחינת הנשמות כח ופועל, אשר בחינת התחלת יציאתם מכלל מאציל לבחינת נשמות "בפועל" מתחיל רק בעולם הבריאה, וענין התכללותם בא"ס ב"ה מטרם הצמצום בבחינת מחשבת הבריאה, כנ"ל באות ב', הנה זה אמור רק בבחי' "הכח" בלי שום הכר ממשי כלל וכלל. ומבחינה זו נאמר שכל הנשמות היו כלולים במלכות דא"ס המכונה נקודה האמצעית, כי נקודה זו כלולה ב"כח" מכל הכלים של הנשמות העתידים לצאת ב"פועל" מעולם הבריאה ולמטה. וענין הצמצום א' לא נעשה רק בנקודה האמצעית הזו, והיינו רק בדיוק באותו הבחינה והשיעור שהיא נחשבת לבחינת "כח" לנשמות העתידים, ולא כלום בעצמותה. ותדע כי כל הכלים של הספירות והעולמות עד לעולם הבריאה המשתלשלים ויוצאים מנקודה זו או בסבת הזווג דהכאה שלה הנק' או"ח המה ג"כ בבחינת כח לבד בלי שום מהות של הנשמות, אלא שהשינוים הללו עתידים לפעול אח"כ על הנשמות שמהותם מתחיל לצאת מעולם הבריאה ולמטה כי שם עדיין לא יצאו ממהות המאציל ית'."

(סוף השיעור)

---

1. "הכל במחשבה יתברר" (ספר הזוהר)↩

2. "כל אשר תמצא ידך, לעשות בכחך עשה" (קהלת ט', י').↩

3. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב(.↩

4. "המאור שבה מחזירו למוטב" (מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א(.↩