שיעור צהריים 12.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

במה שהבורא מכה הוא מרפא - קטעים נבחרים מהמקורות

הנושא הזה מאוד מאוד חשוב ומאוד מעניין ומאוד קרוב לכל אחד ואחד, כי אנחנו סובלים הרבה ומצטערים ומרגישים כל מיני מצבים בדרך ההתפתחות הרוחנית, ולכן חשוב לנו לדעת ממה ומה הסיבה לסבל, איך אנחנו יכולים לצאת ממנו, ואיך בכל זאת להתקדם, מה אנחנו מרוויחים מכך שאנחנו סובלים, נמצאים בספקות, בכל מיני בעיות, מה מגיע מהבורא, מה מהסביבה וכן הלאה. בסופו של דבר נצטרך לברר את הדברים האלה כי הם קרובים אלינו, אין מה לעשות. אנחנו אוהבים מנוחה, רוגע, וכשאנחנו נלחצים על ידי כל מיני מצבים, פעולות שעוברות עלינו מלמעלה, מהצד, לא חשוב איך, זה מדאיג אותנו מאוד. לכן בואו נראה איך בכל זאת נתייחס נכון לייסורים.

קריין: קטע מספר 7, כותב רב"ש.

"על ידי היסורים מתרקם אצלו הרצון האמיתי לקבל אור פני מלך חיים. וזה נקרא יסורים של אהבה, שאין ביטול תורה. והוא משום שכל כמה שהוא מרבה בתורה, כך הוא מרבה בהיסורים.

נמצא שאין בהם ביטול תורה, משום שהלומד התורה נולדים לו היסורים. נמצא אם אין לו תורה אין לו יסורים. וזה כאמור נקרא יסורים של אהבה, כי אין בהם ביטול תורה.

וזה נקרא "את אשר יאהב ה' יוכיח". כי בכדי שיהיה להאדם יסורים האלו במה שלא מוצא את ה' בתורה, לא כל אדם זוכה שיהיו לו יסורים מזה. ולכן נאמר, "אשרי הגבר אשר תיסרנו ה'".

ואת היסורים האדם צריך לקנות כדי שיהיה לו רצון וחשק אמיתי, כי דווקא בהרצון האמיתי מתגלה בבחינת יסורים, שאין להאדם כלי אחר להשיג את התענוג, אלא על ידי הרצון הזה."

(הרב"ש. 409. "ענין היסורים - ב'")

שאלה: כדי לחוות באמת אהבה כלפי הבורא אנחנו צריכים להיזכר שבטרם השבירה היינו דבוקים בו, היינו נשמה אחת. מחקו לנו את הזיכרון לגבי זה ועל ידי חיבור בעשירייה אנחנו כאילו מחזירים לעצמנו את הזיכרון, וכך רוכשים את הרצון האמיתי להשפיע לה'?

כן, גם ככה.

שאלה: האם מי שלא מוצא בורא בתורה הוא מי שלא מצליח במצבו לעשות נחת רוח לבורא וחושב על מצבו במקום איך לעשות נחת לבורא?

כן, אלה באמת מצבי ייסורים אמיתיים. כשכואב לאדם למה הוא עדיין לא הגיע לגרימת נחת רוח לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין ייסורים שיש ביטול תורה לבין ייסורים שאין ביטול תורה?

אם אדם מקבל ייסורים המרחיקים אותו מהתורה, זה נקרא ייסורים שיש בהם ביטול תורה והם לא ייסורים נכונים. ייסורים נכונים הם דווקא כאשר אדם לומד ורוצה לממש את התורה בקבוצה, ומרגיש נניח שלא הולך לו, אבל הוא עוד יותר נמשך לזה, זה נקרא ייסורים שאין בהם ביטול תורה, ועל ידי זה בסופו של דבר הוא מצליח.

שאלה: איך להרוויח בצורה נכונה את הייסורים?

כאשר אדם דרך הקבוצה משתוקק לבורא ומנסה לגלות אותו במרכז הקבוצה הוא חווה כל מיני ייסורים, פתאום הוא רואה שהחברים הם לא כאלה טובים כפי שחשב קודם וכן הלאה, כמו שאנחנו קוראים בזוהר על תלמידיו של רבי שמעון, הם היו מוכנים אפילו להרוג זה את זה בטרם הלימוד, בטרם הפגישה, ואחרי הפגישה היו מוכנים להתחבק ולתת את הכול עבור השני. בצורה כזאת אט אט בהדרגה נגיע לכאלה ייסורים שיובילו אותנו קדימה, הם יזככו אותנו מהאגו המיותר שאין בו צורך, ואט אט נשיג קשר בינינו לבין הבורא.

תלמיד: מה הדרך הנכונה לנסות לגלות את הבורא בעשירייה? אנחנו עושים כל מיני פעולות, מתקשרים, נפגשים, אבל לא תמיד יש את המטרה הזאת. כלומר אנחנו למעשה אף פעם לא מציבים בפנינו כזאת משימה לפני פגישה שעכשיו במפגש הזה, בחיבור הזה אנחנו רוצים לגלות את הבורא. איך לעשות זאת נכון?

תנסו, אני לא יכול להציע לכם משהו נוסף, אתם צריכים בעצמכם לחפש כיוון שהכל נמצא בקשר ביניכם, לא בכל אחד מכם אלא בקשר ביניכם.

תלמיד: האם זו צריכה להיות המשימה לפני כל פעולת חיבור שלנו, אנחנו עכשיו מתחברים דווקא לשם זה ולא לשם משהו אחר?

כן כמובן, אין לנו מטרה אחרת.

שאלה: הסברת קודם מה הם ייסורים טובים ולא טובים. האם ייסורים לא טובים לא באים מהבורא או שהכול תלוי ביחס האדם?

הכול בא מהבורא "אין עוד מלבדו", אבל האם האדם משתמש בזה כדי להתקרב לבורא או אפילו להתרחק ממנו, כי נראה לו שכמה שהוא רחוק מהבורא יש לו יותר ייסורים, ואז הוא מתחשב בייסורים ולא במי שאליו הוא קרוב.

תלמיד: זאת אומרת, אין דבר כזה ייסורים טובים או רעים אלא הכול תלוי ביחס האדם? זה לא משנה בכלל מה הבורא שלח לי.

כן.

שאלה: אם אני מצליח לפנות לכיוון של חיבור, להתקרב יותר לעשירייה, זה נקרא ייסורים טובים?

כן.

שאלה: כשאנחנו בייסורים קצת קשה לנו להיות בשמחה. אנחנו לומדים שצריך לעבוד את הבורא בשמחה, כי ברגע שאנחנו בעצב אז בעצם אנחנו לא עושים לו נחת רוח אלא מרשיעים אותו. איך לחבר את שני הדברים האלה, איך לעבוד איתם?

יותר ויותר לקרוא מה כתוב במיוחד אצל רב"ש, איך להתגבר על ייסורים ולהפוך אותם לשמחה, להפוך אותם מסתם ייסורים לייסורים מטרתיים. ההבדל הוא שבייסורים כאלה אין ביטול תורה, אדם לא בורח מהחברה, מהלימוד, אלא ההיפך, הוא בכל זאת עוד יותר נמשך לתורה כדי שם להתחבר עם החברים, ודרכם לבורא. דווקא בסדר כזה.

שאלה: ככל שאנחנו שוקעים או משקיעים בתורה כך אנחנו סובלים יותר, אבל מצד שני אנחנו אמורים להיות מאושרים או שמחים כי אנחנו מבינים ומגלים שזה מגיע ממנו. אז איזה סוג שמחה צריך להיות, האם שמחה הכרוכה בסוג של ייסורים מסוימים, היא מילוי של הכלי?

כן. ובכל זאת אנחנו צריכים להיות שמחים מפני שזה מגיע אלינו מהבורא. ואנחנו מרגישים ייסורים מפני שבכל זאת אנחנו עדיין קשורים ליצר הרע. אבל ההרגשה הזאת נותנת לנו כיוון נכון איך להתחבר לייסורים ודרכם להגיע לבורא.

שאלה: יש אפשרות לנסות לשייך את התכונה וההשקעה של האדם בתורה ובחיבור, באופן ישיר לסבל שלו? האם יש פה קשר ישיר שאפשר לראות אותו, ואם כן את מה אני צריך לתקוף כדי לשנות זאת?

אני לא יכול להסביר לך את זה, לאט לאט על ידי הניסיון תתחיל להרגיש איזה סוג ייסורים אתה מקבל ואיך אתה צריך להתייחס אליהם.

שאלה: בהמשך לפסוק מס' 7, למה לא כולם זוכים לייסורי אהבה?

זה יבוא. מי שלומד נכון ומתחבר נכון לסביבה, לאט לאט יגיע, אולי זה ייקח הרבה זמן, לפעמים שנים עד שאדם מתחיל להרגיש את הייסורים שלו ומבדיל בין הייסורים האלה, ייסורי האהבה, לבין ייסורים שסתם דוחפים אותו החוצה. הכול מתברר במשך הזמן.

שאלה: נראה שככל שאנחנו מתקרבים לבורא, כך נדרש מאיתנו להשפיע יותר, והרבה מהייסורים הם כי אנחנו צריכים לקבל בעל מנת להשפיע ואולי הבורא לא יקבל זאת בצורה שאנחנו חושבים שהוא צריך לקבל?

לא, הבורא יודע איך לקבל, אין לו שום בעיה, אתם לא צריכים להתחשב בו, הוא מרגיש עוד לפני שאנחנו מרגישים מה הוא נותן לנו, הכוח העליון מבין ומרגיש מה הוא מזמין בנו, לכן אין לנו כאן שום בעיה. הבעיה שלנו היא רק בקשר, ביחס הנכון בינינו לחברים ובינינו לבורא, אבל מצד הבורא אין לנו שום בעיה.

שאלה: איך ברגע שאני חווה ייסורים גשמיים, אני מעבירה את זה לייסורי אהבה, על מה אני צריכה לחשוב, איך להפסיק להצטער, איזה תהליך צריך לעשות?

את צריכה לחשוב מאיפה את מקבלת את הייסורים האלה, מי שולח לך אותם ובהתאם לזה לחשוב על המקור שלהם, עד כדי כך שבמקום הייסורים תתחילי להרגיש שמחה שזה הבורא שמושך אותך בצורה כזאת אליו. למה הוא צריך למשוך אותך דווקא בצורה כזאת בלתי נעימה? כדי שאת ביתר קלות תוכלי להתנתק מהאגו שלך, אחרת את לא תתקרבי לבורא. לכן הוא שולח לך ייסורים דווקא בצורה כזאת. האמת, אלה לא ייסורים, אלה ייסורי אהבה.

שאלה: כלומר ברגע הזה אני צריכה להצטער שהייסורים שמגיעים אלי הם כביכול מסיטים אותי ממחשבות על העשירייה, ממחשבות על החיבור, על השפעה?

נאמר שכן.

שאלה: מהו סוג הייסורים שנוצרים כאשר אני מקנא בחברים שיכולים להיות בשיעור ואני לא יכול להיות?

אתה צריך להתקשר לחברים האלה בלב ונפש, כאילו אתה נמצא בהם, ואז אתה לא תפסיד את השיעור אפילו אם אתה לא שומע ולא נמצא בו. ותגיד תודה לבורא שנותן לך את הרגשת הקנאה כי אז אתה מתקשר בכל זאת, בצורה כלשהי לשיעור.

שאלה: לגבי ייסורים, על מה צריכים להצטער ועל מה להודות?

להצטער רק על זה שאני לא יכול מיד להבין שהייסורים האלה מגיעים כייסורי אהבה, ושאני חייב על ידם להרגיש את עצמי עוד ועוד מקושר לבורא, דרך חברים.

תלמידה: אז על מה להודות?

על זה להודות, שהבורא בצורה כזאת דוחף אותי, מקרב אותי לחברים ודרך החברים אליו.

שאלה: כוונה נכונה בעשירייה, כשאנחנו בונים את הכוונה בעל מנת להשפיע האם זה עוזר לנו לבנות את המסך המשותף?

כמובן, המסך הוא הכוונה.

שאלה: הגופים הפיסיים ניתנו לנו בשביל ייסורים ארציים, גשמיים, אז איפה אנחנו מקבלים את התענוג מדבקות בבורא?

את זה תגלו בעיתו.

שאלה: פעם שמעתי אותך אומר שאנחנו לא צריכים לפחד מהבורא. אנחנו לומדים שהפחד מקדם אותנו. איך אנחנו יכולות לפחד בצורה כזאת שהפחד הזה יהיה מכוון להשפעה, שהבורא ייהנה מזה?

תחשבו יותר על איך לעשות נעים לבורא ואז יצא לכן שלא חשוב מה שאתן חוות, מה שחשוב זה, שהוא ייהנה מכן. ואז יצא ממש טוב, שבכל מצב אתן יכולות להשפיע לבורא.

תלמידה: כלומר, אנחנו יכולות לשלב את ההרגשות האלה של הפחד?

אין ממה לפחד, האמת אין שום דבר שממנו צריך לפחד.

שאלה: כשיש פחד מזה שאין מספיק קשר בינינו, איך אנחנו צריכים לפעול נכון בתוך העשירייה. מאיפה לקחת את הכוח אם אנחנו לא מדברים על הבירורים הפנימיים בינינו?

אתם לא צריכים לדבר על המצבים הפנימיים שלכם, על ידי זה אתם עלולים רק להזיק זה לזה. אתם פשוט צריכים לדבר על איך אתם מתקרבים ביניכם ואיך אתם מתקרבים לבורא.

תלמי: הייסורים האלה הם הרבה פעמים מצבים מאד מורכבים. מאיפה לוקחים כוחות במצבים האלה?

רק בתוך התהליך של העבודה הרוחנית שלכם אתם תתחילו להבין מה קורה. פשוט אי אפשר להסביר את זה במילים.

קריין: קטע מספר 8 כותב רב"ש.

"בזמן שיש לאדם צער גשמי, הוא צריך להצטער על זה שהקדוש ברוך הוא נתן לו עונש, שהוא מרגיש צער. ואם הוא לא מצטער, אם כן אין זה עונש. כי עונש נקרא מה שכואב לאדם ואינו יכול לסבול את מצבו, הן צער פרנסה, והן צער של מחלה.

ואם הוא אומר שאינו מרגיש את הצער, נמצא שלא קיבל את העונש מה שהקדוש ברוך הוא נותן לו. כי צריכים לדעת שעונש זהו תיקון לנשמתו. ונמצא שאם אינו מצטער, אז הפסיד את התיקון.

ועליו לעשות תפילה לה', שיקח ממנו את היסורים והצער מה שהוא מרגיש, כי התפילה שבאה על ידי היסורים, היא תיקון יותר גדול מהתיקון של העונש. וכמו ששמעתי מבעל הסולם, שהקדוש ברוך הוא נותן עונש להאדם, אין זה כעין נקימה ונטירה שמעניש אותו עבור זה שלא שמע בקולו, כדרך בשר ודם, אלא העונש הוא תיקון."

(הרב"ש. 60. "בקשה לעזרה")

שאלה: הבורא אין עוד מלבדו הוא זה שעושה כל פעולה, הוא זה שנותן, הוא זה שלוקח, אז ממה יש לי לסבול, ובמה מתבטא התפקיד שלי בתהליך הזה?

התפקיד שלך מתבטא בזה שאתה נותן תגובה נכונה בחזרה לבורא, שאתה מבין שהכול בא ממנו "ואין עוד מלבדו" והוא טוב ומיטיב בלבד, וזה שאתה מרגיש רע בכל מיני צורות זה בגלל שאתה מקבל את זה ברצון לקבל שלך, ולכן אתה רוצה לתקן את הכלים שלך, שזה לא יהיה רצון לקבל אלא רצון להשפיע. ולא כדי להרגיש טוב, אלא כדי לא להאשים את הבורא וזה מה שכואב לך ולכן אתה מבקש ממנו תיקון.

שאלה: כתוב שהוא צריך לשאת תפילה, שייקח ממנו את הייסורים האלה, והצער שהוא מרגיש. והתפילה שמגיעה מהייסורים הינה תיקון גדול יותר מתיקון שבא על ידי עונש. מה הערך דווקא של תפילה כזאת, באיזה מצב האדם נמצא כשהוא נושא את התפילה הזאת?

הערך הוא בזה שהוא קשור לבורא ומנסה להגיב לבורא בצורה נכונה.

תלמידה: אבל כשהאדם מבקש משהו, הוא גם נמצא בקשר עם הבורא?

לאו דווקא. הבורא כאילו לא מזמין, קורא לו אליו.

שאלה: אני מקנאה במקובלים שהשיגו וגילו כבר את הבורא, ואני חוששת שאני לא אגיע לדרגה כמוהם. האם זו טעות להרגיש כך?

למה טעות, זה רצון טוב. את לא רוצה לגרום רע למישהו ההיפך, את רוצה לגרום לתיקון הכללי של העולם, של הילדים, של הגדולים. ולכן זה טוב, דווקא טוב, תצליחי.

שאלה: אם הסבל מוביל אותנו ליותר השתוקקות לבורא, האם זה גילוי שהוא כבר מעבר לאגו, האם זה חלק מהדרך שאנחנו צריכים לצעוד בה, האם זה נכון?

משהו מזה, אבל אולי צריכים עוד להוסיף להשתוקקות הזאת לבורא, בדיקות, כדי שיהיה יותר נקי מהאגו שלנו.

שאלה: יש איזה תהליך, מעבר ביניים בין ייסורים לשמחה?

המעבר הוא למה אתה משייך את מה שאתה מרגיש.

תלמיד: יש איזה הבדל במכניזם, בין אם כמה חברים עושים את העבודה או חבר בודד עושה אותה?

כמובן כשאתה עושה את העבודה לבד, אתה למעשה לא עושה כלום. רק דרך הקשר עם החברים, אתה יכול להתחבר לבורא ובכלל לכלי העולמי. ולבד אתה לא יכול להילחם.

שאלה: האם נכון להגיב לייסורים שמגיעים מהבורא, זה אומר שאני קונה את הייסורים האלה מהבורא?

מה זה אומר לקנות את הייסורים?

תלמידה: זה היה בקטע הראשון שדיברנו עליו, לקנות את הייסורים מהבורא. זאת התגובה שצריכה להיות לייסורים האלה, ואז אני אקבל אותם?

כן.

שאלה: בשיעורים הקודמים דיברנו על כך שאנחנו מקבלים את העונש, הייסורים באהבה, בהודיה, שזאת התגובה שלנו. בקטע הזה מדובר על כך שאנחנו צריכים להצטער על העונש, ולבקש שהבורא ייקח מאיתנו את הייסורים האלה. זאת תגובה שצריכה להגיע בתוספת?

כן.

שאלה: דרגת הייסורים שלנו שווה למידה שבה הנשמה שבורה. במידה שבה שורש נשמה כלשהו שיחק תפקיד בשבירה, כך הוא יתייסר?

בעיקרון כן. אבל יחד עם זה הוא יראה במה הייסורים שלו דוחפים אותו כדי לעלות למדרגה הבאה.

שאלה: האם הבורא יכול להעניש בזה שהאדם מאבד את החשיבות, פונה לדברים אחרים, ואפילו לא שם לב לזה? איך להגיב נכון בסיטואציות האלה?

אין מה להגיב, כי האדם כבר לא מבין איפה הוא נמצא, ולא אכפת לו. זה העונש הגדול ביותר.

תלמידה: ואנחנו הקרובים לו יכולים לעזור?

אנחנו צריכים לעזור זה לזה. אפילו אם הבורא מפסיק לעזור לאדם, החברים צריכים לעזור.

שאלה: כשאנחנו רואים שחברים סובלים ממחלה או חוסר פרנסה, מה אנחנו מבקשים, תיקון של תפיסת המציאות שלנו כדי שנראה שהחברים למעשה מוצלחים בכול, או שבכל זאת מבקשים שהבורא ייקח מהם את הייסורים?

אנחנו מבקשים שהוא ייקח מהם את הייסורים.

שאלה: נוצר הרושם שהמקובלים עד כדי כך לא רגישים לסבל של עצמם, שהאפשרות היחידה שנשארה לבורא כדי שהם יפנו אליו לעזרה ובתפילה, היא לתת מכות לקרובים שלהם. איך אנחנו לא כאילו מרמים את החברות, ולא מעמידות אותם במצב כזה? כי רק כשהחברות הקרובות חוטפות מכה, אז זה צובט בלב.

אני לא מסכים אתכן, בואו נשאיר את השאלה הזאת בצד, נחיה עוד קצת, נצבור רשמים שונים, ואז נשאל את אותה שאלה. תרשמי את השאלה, ועוד עשרה שיעורים תשאלי אותה שוב.

שאלה: ממה שאני מבינה, לברוח מהכאב זה לא אותו הדבר כמו לרצות התקרבות לבורא. בקטע מודגש שדווקא הכאב חשוב בתיקון. למה כל כך חשוב להרגיש את הכאב?

אחרת האדם יתייחס בצורה לא נכונה למטרה, ולאמצעי, רק דרך הכאב הוא מקבל את הכול, תופס את הכול, דרך הנעים, כמו שלא נעים.

תלמידה: אבל כשאתה מרגיש כאב זה משקיע אותנו עוד יותר לתוך האגו, אתה לא יכול לחשוב על שום דבר אחר מלבד מה שכואב לך, ופשוט רוצה להיפטר מהכאב הזה. איך זה יכול לקרב לבורא?

איך את רוצה בצורה אחרת להשיג משהו אם לא דרך כאב? תסבירי לי.

תלמידה: נאמר כשאני רואה הזדמנות לתיקון, אז להיפך, הכאב חולף.

ולמה הכאב חולף?

תלמידה: כי יש תקווה.

כי ההשתוקקות למטרה גבוהה מהכאב, וככה אנחנו צריכים להתקדם.

תלמידה: כלומר יש צורך בכאב רק כדי לעלות מעליו?

כן. כאב קטן הוא הכרחי, אחרת אף פעם לא נרגיש לאן להתקדם.

שאלה: אני זוכרת שלפני הרבה שנים, כשנסעתי לכנס הראשון שלי, אתה כיוונת את כל הכלי העולמי לא לעשות אף פעולה רוחנית אחת, ללא כוונה. וכך נסעתי, בכוונה שהבורא יתקן אותי. זה נורא להיזכר עכשיו איך זה היה.

אבל בחיים הגשמיים כשאנחנו מקבלים מכות והכבדות, מה אנחנו חושבים אחרי זה? אנחנו לא מעריכים את הכול כמו עכשיו, כשיש לנו את הידיעה ממך ומהמקורות שצריכה להיות לנו הכוונה, ואז כל מה שקורה איתך, עם העשירייה שלך, עם הקרובים שלך, להכול כבר יש משמעות אחרת לגמרי. אנחנו נעריך לחלוטין בצורה אחרת את איך שאנחנו משתנים, ואך זה מתקן אותנו, והערך של זה יהיה אחר לגמרי.

ועכשיו אתה אומר שכשיש לנו כוונה, זה המסך הגדול ביותר שמעלינו, העשירייה שלנו כיוון שאנחנו מנסים לעשות את הכול ביחד. כוונה ביחד, קוראים ביחד, מתחברים ביחד בסדנאות, ושומעות שיעורים ביחד.

למה יביאו אותנו עם התיקון הזה, מתי נרגיש שאנחנו כבר אחרים, שכולנו כבר יחד?

אני מקווה שבעוד שבוע תרגישו את זה.

תלמידה: תודה, אנחנו מקוות, ומתפללות על זה.

שאלה: אמרת שצריך לבקש תיקון על הכלים שלנו. אבל לא כדי להרגיש טוב, אלא כדי לא להאשים את הבורא. אבל מה לעשות שהרצון לקבל לא באמת מסוגל לבקש מחוץ לעצמו. איך להגיע לבקשה לתיקון, כדי לא להאשים את הבורא?

תחשבו על זה בכל זאת, תבקשו.

שאלה: מה ההבדל אם אדם מתפלל לבורא שייקח ממנו, אם לאדם יש צער והייסורים והוא מרגיש אותם, ומשייך את זה לבורא, הוא יודע שהבורא הוא "טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו", ומבין שהצער הזה בא מהבורא. מה ההבדל בין התיקון הזה של התפילה, כי הוא פונה לבורא שיסיר ממנו את הייסורים האלה והצער. למה התיקון של התפילה יותר גדול מהתיקון של העונש?

כשאני מרגיש ייסורים, אני רוצה להרגיש אותם כטובים. אני לא מבקש שהבורא ייקח ממני את הייסורים ואז אני אדבר אליו טוב, אחשוב עליו טוב, אלא אני מבקש שהכלים שלי יהיו על מנת להשפיע, ואז בעצם אני לא ארגיש רע. אבל לא בגלל זה אני מבקש את שינוי הכלים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להצליח להיות תמיד צעד אחד לפני הבורא?

למה אנחנו צריכים להיות לפני הבורא? אנחנו צריכים להשתדל לקבל את הבורא כטוב, אפילו שאני מרגיש לא טוב בכלים שלי, ואני רוצה להצדיק את הבורא בכל מקום שאפשר.

שאלה: יש מי שמרגיש כאב מזה שמסתכלים עליו לא טוב, ויש מי שלא מרגיש כאב אפילו כשמרביצים לו. איך להיות יותר רגישים לכאב?

מתוך התקרבות לחברים. ובמיוחד לך אני מייעץ זאת.

תלמידה: אני מתקרבת באופן תדיר.

אני לא יודע למה את מתכוונת כשאת אומרת "מתקרבת באופן תדיר", אבל אני יודע שזאת הבעיה העיקרית.

שאלה: האם הכאב במצבים של פירוד ותחושה של ריחוק בעשירייה הוא מספיק, או שלמרות זאת גם להמשיך לקבל את הייסורים הגשמיים?

תתחילי מזה ותמשיכי.

שאלה: כאשר אנחנו מרגישות ייסורים בעבודה, אנחנו נחלקות לשתיים, חלק מאתנו סובל וחלק אחר קולט את התהליך, וזה יוצר ניתוק מסוים. איך נוכל לחבר את שני החלקים על מנת להרגיש את שני הדברים יחד בצורה יותר שלימה?

הם יתחברו יחד, הכול יתחבר בקבוצה אחת.

שאלה: האם הייסורים מגלים לנו את המציאות האמיתית כדי שנהיה מסוגלים לחבק את המציאות הזו ולהתעלות מעליה?

כן.

שאלה: כתוב בקטע שהאדם צריך להצטער על זה שהבורא נתן לו ייסורים. האם האדם צריך לשמוח מזה שהבורא בצורה כזו מתקן אותו, או שהוא צריך להצטער? יש כאן סתירה.

מצד אחד הוא צריך לשמוח מזה שהבורא שולח לו ייסורים כיוון שזה מיישר אותו. ומצד אחר הוא צריך להצטער שהוא מתקדם מתוך ייסורים ולא מתוך שמחה וחיבור עם הבורא.

שאלה: מדוע יש צורך בעונשים האלה? האם זה מקדם אותנו?

איך נתקדם אם לא על ידי ייסורים? אנחנו יכולים להתקדם רק על ידי ייסורים או תענוגים. מפני שכולנו באנו מקלקול, לכן נוכל לתקן את עצמנו רק על ידי ייסורים. אבל במידה שאנחנו נמצאים עם החברים ורוצים להגיע לחיבור בינינו, אז אנחנו כבר לא זקוקים לייסורים כל כך קשים ונוכל להתקדם על ידי ייסורים קטנים, ייסורים קבוצתיים שהם מתחלקים בין כולם.

שאלה: האם יכולים להיות תיקונים ללא עונש?

לא.

תלמידה: אם כך, כשאני מתפללת עבור החברות ומבקשת שהבורא יקרב אותן אליו, האם יוצא שאני מבקשת עונש לחברות שלי?

לא. כיוון שזאת את שמבקשת.

שאלה: הכאב שאנחנו מרגישים ונמצאים בו עבור העולם, עבור החברים והייסורים הפרטיים, אומנם אנחנו מתפללים, אבל הכאב רק גדל וגם הייסורים גדלים. האם אנחנו עושים משהו לא נכון?

אתן מתפללות לא טוב.

שאלה: העבודה הרוחנית חושפת אותנו כמו בשיקוף רנטגן, ולפעמים זה מגלה לנו את התכונות האגואיסטיות שלנו וגם את הכרת הרע. איך לאהוב את המצב הזה או את התכונות האלה שמתגלות בנו?

אנחנו צריכים לאהוב רק את מה שבא כדי לחבר אותנו יחד, כי זה התיקון הכללי של כל המציאות. אנחנו מגיעים מתוך שבירת הכלי של אדם הראשון, ולכן תיקון זה חיבור, ואין יותר. לכן להתפלל עליו, להימשך אליו ורק על זה לחשוב. מהנטייה הזו לחיבור יש לנו את כל החוקים שאנחנו חייבים לבצע.

שאלה: איך אני יכולה לעזור לחברות שלי להגיע דווקא לייסורים מתוך זה שנמצאים בניתוק מהבורא ולהוציא אותן מהייסורים הגשמיים?

על ידי דוגמא שאת נותנת.

שאלה: כאשר יש לנו ייסורים נראה שאנחנו מסתכלים עליהם רק מתוך הפרספקטיבה הפרטית האגואיסטית שלנו. אבל אנחנו אמורים להזיז את תשומת הלב שלנו כדי לשמח ולהצדיק את הבורא. האם זה נכון בתהליך הזה?

כן.

שאלה: כאשר אנחנו מתפללות עבור ההתקדמות של החברות, הרי כל התקדמות לתיקון עוברת דרך הייסורים, אז האם בצורה כזו אנחנו מבקשות שהבורא ייתן ייסורים לחברות?

לא, בשום פנים ואופן אנחנו לא יכולים לבקש ייסורים, זה נגד הטבע. אפילו אם אנחנו מבקשים משהו מתוך ייסורים, אז אנחנו מצפים לשכר שיגיע לאחר מכן. לכן אין לנו זכות, אסור לנו לבקש ייסורים כי זה שקר.

נבקש כולנו יחד שכר נכון, וכך נראה את העולם כפתוח, נראה את המטרה, נראה את העולם כגלוי, נראה את עצמנו בצורה נכונה, איפה ואיך אנחנו.

(סוף השיעור)