לא חשוב מה מתרחש בלב ובמוח, אלא בדרך האמונה על האדם להשתדל להיות בדבקות עם הבורא.
כשהכול גלוי צריך לקבל זאת כפעולה שנעשתה על ידי הבורא, ואין לנו גדול יותר מהבורא שאנחנו הולכים אחריו, עם כל השכל והרגש שמתגלים לנו.
למרות שביציאת מצרים כולם ראו ניסים גלויים, כמו שכתוב "ראתה שפחה על הים", כלומר האישה הכי נמוכה בהכרת החיים שמנוהלים על ידי הבורא, ראתה בכול את הסיבה והמסובב ממנה, יותר מיחזקאל הנביא וזהו שיא האמונה.
למעלה מהדעת זה למעלה ממה שרואים ומשיגים.
קפיצה עושים כשמבטלים את כל הרצון לקבל ומשתדלים להתחבר בינינו ולבורא שיתגלה.
נס יציאת מצרים הוא לא מצב שאנחנו מזמינים ומתקדמים אליו, לא מתפללים או עושים משהו, אלא השמיים פשוט נפתחים.
מצד אחד אנחנו נמצאים אחרי יציאת מצרים, מצד שני אנחנו תחת שליטה. אני מקווה מאוד שנבין את הדברים ולא ניכנס כל אחד לתוך עצמו או לתוך העשירייה שלו, אלא שנרצה כולנו בכל העולם להיות כאיש אחד בלב אחד.
יש לנו הזדמנות לחיבור ואנחנו חייבים לראות כל אחד ואחד כמו לב פתוח לחיבור ולהשתוקק להיות כולנו מחוברים בלב אחד, נקווה שנוכל לקיים זאת, אבל קודם כול לרצות לקיים, לדרוש מהבורא שיקיים בנו את החיבור הזה.
צריכה להיות לנו תפילה קבועה בלב, שניכנס כל אחד לליבו של החבר ונעזור לכולם להיות מחוברים ואחרינו כל העולם. מה שאנחנו עושים זה סימן ראשון לכל האנושות לכך שכולנו חייבים להיות מחוברים, ואם לא נמלא את תפקידנו בחיבור של כולם, נסיים בצורה לא טובה. הבורא חייב לבצע את התוכנית שלו עד הסוף, ועלינו להיות עימו יחד.
הבורא לא דורש כלום מלבד פנייה שלנו, תפילה שלנו כאיש אחד בלב אחד, וכך עלינו להתקיים. ככל שנתקרב זה לזה ונבקש מהבורא בלב אחד, כך נזרז את הגאולה.
האמונה היא כלי מיוחד מאוד, בלי הגבלה, לכן עלינו להשתמש בה ועוד נלמד איך לעשות זאת, אבל אין גדול יותר מאמונה.
הניצחון יהיה כשנעלה באמונה למעלה מהדעת ונשתדל להחזיק באותה דרגה כל הזמן בהדדיות.
עלינו להחזיק אחד בשני והבורא יהיה בינינו ויספק לנו כוחות.
הרע גדל יחד עם הטוב שנפתח, ועלינו לקבל את כל ההבחנות שנפתחות כדי להכיר מי אנחנו, וכך נתקדם.
עבודה נכונה היא פנייה לבורא בכל צורה שהיא, והבורא כבר יתקן, אפילו אם תבקשו בצורה לא נכונה.
אנחנו מגיבים ראשונים בחיבור ובפנייה לבורא, ובכך נותנים דוגמה וכוח לכל האנושות.
לגבי החטופים בעזה - כל אחד ואחד חייב להבין שזה קורה גם בגללו. אם היינו מחוברים כאיש אחד בלב אחד, אף פעם לא היה קורה לנו שום דבר. לכן אם זה קורה היום סימן שעדיין לא הגענו לחיבור שנדרש בימינו. אין ברירה, חייבים לזרוק הכול ולחשוב רק על חיבור הלבבות בינינו.
זה לא קשה להחזיק את כל האנושות בלב, ברוחניות זה ממש אותו דבר, אם זה עשירייה או כל העולם.
הכול תלוי בי, אם ליבי ידאג לאנושות עשיתי את שלי. הדאגה שלי אליהם באה לידי ביטוי בכך שהבורא יהיה בהם.
אם אין לאדם דאגה לאנושות, עליו להתפלל שתהיה לו, לחשוב על כך ולהשתדל להכניס את כוח הבורא שנמצא בך במשהו לתוך העשירייה ולתוך העולם.
איפה הכניסה ללב החבר? דרך הלב שלי, אני נכנס ללב שלי ומתוכו אני נכנס לליבו של החבר. יש שם דרך תת-קרקעית.
בכל עשירייה ועשירייה תשתדלו לעקור את התחלת הרע שצומחת מכל אחד ומכל עשירייה ואחר כך מכל העם ומיתר העמים. ישראל הוא שגורם לפירוד העולם.
עליך לעשות מאמץ, לקפוץ ולמשוך אחריך את כולם ולא חשוב אם ברגע הבא אין לך כוחות ואתה לא יכול לגלות מי יבוא אחריך. זה מה שעושה גיבור מכל אחד ואחד, הוא לא שם לב מי בא אחריו אלא קופץ עם אמונה, צועק ומושך "מי לה' אליי" ומי שהולך הולך, מי שלא לא, כך הוא חושב.