שיעור צהריים 16.12.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 630, מאמרי "שמעתי",

מאמר קנ"א. "וירא ישראל את מצרים"

קנא. וירא ישראל את מצרים

שמעתי בשלח

"בפסוק "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

יש להבין: מה שייך כאן לומר ענין "ויאמינו", שמובן, שהנס של יציאת מצרים וקריעת הים, הביא את ישראל לאמונה גדולה יותר ממה שהאמינו קודם? והלא אמרו חז"ל על פסוק "זה אלי ואנוהו", שראתה שפחה על הים יותר מיחזקאל הנביא. אם כן, משמע שיציאת מצרים היה ענין של ניסים גלוים, המביאים לידיעת ה', שזהו היפך מהמובן של "אמונה", כי אין פירושו למעלה מן הדעת. וכשרואים נסים גלוים, קשה מאד להיות אז באמונה. כי אדרבה, אז הוא התפשטות הדעת. אם כן מהו הפירוש של כתיב "ויאמינו בה'"?

רק יש לפרש על דרך הפירוש של "וכל מאמינים, שהוא אל אמונה". והפסוק מספר בשבחן של ישראל, שאפילו אחרי שראו הנסים הגלוים, לא נגרע אצלם העבדות ה', שהוא על דרך האמונה ולמעלה מן הדעת. וזה הוא עבודה גדולה, לאחר שזוכים ויכולים לעבוד את ה' בדעת, ואז לאחוז בדרך האמונה ולא לזלזל בו כלום."

שאלה: מה היא "דרך האמונה"?

דרך האמונה היא כביכול בניגוד לדעת, בדרך האמונה אדם מאמין בגדלות הבורא ובזה שהכול נעשה על ידי הבורא ואין מלבדו עוד כוח אחר בעולם שיכול לבצע משהו, ולא חשוב מה מתרחש באדם עצמו, בלב, במוח, הוא משתדל להיות עם הבורא בדבקות.

תלמידה: וכתוב שכולם ראו את הניסים הגלויים של יציאת מצרים.

למרות שכולם ראו את הניסים הגלויים, כמו שכתוב "ראתה שפחה על הים", זאת אומרת אפילו האישה בדעת הכי נמוכה בהכרת החיים המנוהלים על ידי הבורא, ראתה סיבות בכל סיבה ומסובב "יותר מיחזקאל הנביא", שזה כמו שמובן לנו שיא האמונה, הראייה, ההשגה. אז שפחה על הים ראתה יותר ממה שראה יחזקאל הנביא.

תלמידה: אם הכול היה גלוי אז מה זה אומר שצריך ללכת למעלה מזה?

למעלה מהדעת, זאת אומרת למעלה ממה שרואים ומשיגים אפילו במקרה שלהם.

תלמידה: מה זה ללכת למעלה מהדעת כשהכול גלוי, לאן צריך ללכת?

בכל זאת לקבל שהפעולה הזאת נעשתה בידי הבורא, ואין לנו יותר גדול מללכת אחריו עם כל השכל והרגש המתגלים לנו.

תלמידה: ואיך השפחה מגלה את זה יותר?

מפני שזו הייתה קריאת הזמן, זו קריעת ים סוף.

תלמידה: למה יותר, למה לא אותו הדבר?

כי זה התגלה כלפי כל ישראל ביחד לכולם, מהדרגה הקטנה ביותר של שפחה ועד הדרגה הגבוהה ביותר של יחזקאל הנביא בזמנו.

תלמידה: מה יגרום לזה שכולנו, גם שפחות כמונו, נראה יותר?

הם היו, כמו שלפי דעתי אפשר להבין, בדרגת חיבור של ניסים גלויים, ולכן מעשה קריעת ים סוף עבר עליהם כגילוי הבורא בצורה שלא הייתה קודם. כי הם עברו מעבדות מצרים לכניסה לארץ ישראל, במובן הרוחני זו קפיצה מאוד גדולה.

תלמידה: איך עושים את הקפיצה הזאת?

בזה שתבטלו את כל הרצון לקבל ותשתדלו להתחבר ביניכם ולבורא שיתגלה אז. כי זה היה גילוי.

תלמידה: האם אנחנו מזמינים את הגילוי או לא?

השאלה מה נקרא להזמין את הגילוי, האם אני מוכן להשתתף בזה בכל כולי כאילו.

תלמידה: זה תלוי בזמן או ביגיעה או בשניהם?

זה תלוי גם בזמן כי יש זמנים לרעה וזמנים לטובה, ולכל עת יש עניין משלה. אבל בכל זאת, הגילוי ביציאת מצרים היה גילוי כמעבר בין הרצון על מנת לקבל שהוא מצרים, לרצון על מנת להשפיע במקומו שהוא בעצם היציאה. אין לי יותר מה להגיד מלבד את המילים הרגילות. צריך רק להבין כמה העניין הזה קיצוני מקצה לקצה, במצרים היינו "עבדים לפרעה", זאת אומרת נכנענו, היינו חייבים לגלות את העבדות הזאת בצורה הנבזית השלמה, וכשקרה נס, "נס יציאת מצרים" השגנו את האמונה השלמה. זאת אומרת, הקפיצה הזאת מקצה לקצה לא הייתה כמו שהייתה אז.

תלמידה: מה זאת אומרת שהיא לא הייתה כמו שהייתה אז?

לכן זה נקרא "נס יציאת מצרים", זה לא שאנחנו מזמינים, מתקדמים לזה, מתפללים, עושים משהו, אלא פשוט השמיים נפתחים.

תלמידה: ואיך זה יקרה איתנו, אנחנו צריכים לחכות לנס, זו תהיה קפיצה?

אנחנו מאוד מאוד מקווים שנתקרב לזה, ואפילו כל הפעולות האלה שהבורא עכשיו מעביר עלינו, כל מה שאנחנו עוברים, מקרב אותנו מאוד לגאולה. אני חושב שאנחנו מתקרבים.

תלמידה: מה עוד בשיעור הזה אנחנו יכולים לעשות כדי להתקרב עוד יותר?

קודם כל חיבור, גם אז בלי חיבור לא הייתה להם יציאה. אנחנו נמצאים אחרי יציאת מצרים מצד אחד, מצד אחר אנחנו נמצאים בשליטה עלינו. אני מאוד מקווה שנבין את הדברים ולא שכל אחד מאיתנו יתכנס לתוך עצמו, לתוך העשירייה שלו. שכולנו כולנו, כולל בכל העולם נרצה להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: מה הפך אותם ראויים לזה שייפתחו להם השמיים וייפתח הים?

מצד אחד זו הייתה קריאת הזמן, היה זמן מיוחד, יש זמנים לטובה ויש זמנים לרעה. יש מצבים שיורדים מלמעלה והם היו ראויים כי ראו מה קרה להם אחרי שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצרים, אגו גדול מאוד התגלה בכל אחד ואף אחד שם לא שמר על האחר ולא שמע ממנו אלא כולם היו מאוד מאוד שקועים באגו שלהם, וכבר לא חשבו שיוכלו לצאת מזה, עד כדי כך הייתה שליטת פרעה עליהם. הם הבינו שבלי מאמץ של כולם הם לא יוכלו לצאת, לכן "ויאנחו בני ישראל מן העבודה".

תלמידה: הם הכירו ברע וגם הבינו מיד שהם צריכים להיות האחד בשביל האחר?

כן.

תלמידה: ואחרי הסערה, אחרי פתיחת הים מה נשאר מעם ישראל, מההשגה הזאת?

הם נכנסו למדבר סיני, והיה להם כוח ללכת ולעמוד מול ההר ולקבל מהבורא מה שהוא ציווה ב"נעשה ונשמע".

תלמידה: היום עם ישראל נמצא בסערה, במצב שהוא צריך שייפתחו לו השמיים, שמישהו יציל אותו ממש.

אמת.

תלמידה: מה היום יהפוך אותנו, את כל העם, ראויים לקבל את הפתיחה הזאת?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו. מאז עברו כמה אלפי שנים ואנחנו עדיין נמצאים במצב שאין בינינו קשר נכון שבאמצעותו כן נהיה ראויים ליציאה.

תלמידה: לבני ברוך יש תפקיד מיוחד, להרגיש שאנחנו ממש מושכים את העם, שאנחנו יכולים להוציא את העם מהמצב הזה. איך לסדר את עצמנו במערכת?

קודם כל שיתקיים בינינו "ואהבת לרעך כמוך", חייבים להיות ממש מחוברים "כאיש אחד בלב אחד".

תלמידה: בשביל מה?

בשביל לקיים את תפקיד עם ישראל. אין יותר מה להוסיף כאן.

תלמידה: האדמה כאן כאילו רועדת, אמרת את זה השבוע, שאנחנו לא מבינים את הסכנה בה אנחנו נמצאים עכשיו בעם ישראל. שומעים מפה קצת, משם קצת ובאמת מבינים שהתמונה הרבה יותר מסוכנת. אנחנו באים כל יום ללמוד, אנחנו עושים חיבור, איך לוקחים את כל הכוח הזה כדי לרפא, לתקן את המצב בו נמצא עכשיו כל עם ישראל? האם זה בכלל תפקיד שלנו או עדיף להישאר בעשירייה שלי, עם הפעולות הקטנות שלי? איך לתפוס את כל התמונה הזאת נכון?

יש לנו הזדמנות לחיבור ואנחנו חייבים לראות כל אחד ואחד כלב פתוח לחיבור ולהשתוקק להיות כולנו מחוברים בלב אחד. נקווה שנוכל לקיים את זה, אבל קודם כל לרצות לקיים, לדרוש מהבורא שיקיים בנו את החיבור, את האיחוד הזה. צריכה להיות תפילה שבלב, תפילה קבועה שבאמת כל אחד ייכנס לליבו של חברו ויעזור לכולנו להיות מחוברים ואחרינו כל העולם. צריך להבין שמה שאנחנו עושים הוא הסימן הראשון לכל האנושות, כולנו חייבים להיות מחוברים ואם לא נעשה את התפקיד שלנו בחיבור, נצא מזה בצורה מאוד לא טובה. הבורא חייב לבצע את התוכנית שלו לגמרי, עד הסוף וכאן אנחנו צריכים להיות עימו יחד.

שאלה: אנחנו צריכים לעזור לבורא לעשות את התוכנית שלו עד הסוף. אנחנו בעשיריות מתפללות ונמצאות כבר שנים בבקשה לחיבור. האם יש מצב שהנס הגדול הזה יתרחש גם בשלבים? הלוא אנחנו צריכים את הבורא בשביל שיהיה חיבור. האם זה יקרה בבת אחת או בהדרגה?

זה צריך לקרות על ידינו ובימינו.

תלמידה: מה עוד אנחנו צריכים לעשות מעבר לבקשת חיבור? אנחנו מבקשות גם עבור כלל ישראל וכלל העולם, אנחנו מבקשות את הסוף ואז גם את החיבור שלנו.

עדיין הרצון שלנו לחיבור הוא חלש ולא מספיק.

תלמידה: האם הרצון לחיבור צריך להיות מעל שאר הרצונות אצל כל אחד בעשירייה?

ודאי שמעל כל שאר הרצונות, הוא חייב להיות הראשון, הכי גבוה.

תלמידה: אבל גם את זה הבורא מסדר, הבורא מסדר לנו את הרצונות, את החיים.

את זה אני לא מקבל ולא שומע ש"הבורא מסדר". אם הבורא מסדר, אז אין לנו שום תפקיד ואנחנו יכולים להתפזר ולשבת בפנסיה.

תלמידה: איך אנחנו עושים שהרצון לחיבור שקיים כרגע יהיה מעל כל שאר הרצונות הארעיים? כל יום יש רצון אחר.

אנחנו צריכים להבין שהבורא לא דורש יותר כלום חוץ מאשר את הפנייה שלנו, התפילה שלנו מתוך לב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", וכך אנחנו צריכים להתקיים. ככל שנתקרב זה אל זה, ככל שנבקש מהבורא בלב אחד, כך זה יקרה, כך נמהר את הגאולה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעזור לבורא לממש את התוכנית שלו עד הסוף, במה אנחנו יכולים לעזור?

אם נסתכל על ההיסטוריה שלנו במשך אלפי שנים, אז נראה שעלינו מוטלת אותה המשימה, והיא להשתדל לעלות למעלה מהאגו שלנו ולהראות בזה דרך וכיוון לכל באי עולם, שבצורה כזו כולנו צריכים להיות, כל בני האדם.

שאלה: באיזו צורה כל בני האדם צריכים להגיע להבנה של התוכנית הזאת?

ככל שאנחנו נבין אותה, כך גם האחרים יוכלו להבין זאת וללמוד מאיתנו. אין בזה שום קושי, אלא רק להבין את העיקרון. אנחנו חייבים להיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: זאת מטפורה די יפה, אבל המקובלים מתארים את זה כמערכת מורכבת של נשמות.

את כל מערכת הנשמות אנחנו לא יכולים להבין ולהרגיש, אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, מה שנמצא בידנו.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על ניסים גלויים. האם נס מצרים הוא חלק מהתהליך של אמונה שלמה?

כן.

תלמיד: אתה נמצא במצב של אחוריים, על אף זאת מראים לך חלק מהפנים. למה מגלים במצב של אחוריים לאדם איזשהו נס גלוי? מה זה הסיפור של נס גלוי?

אנחנו לא יכולים להבין את זה. אני מעדיף לא להיכנס לתוך הניסים הגלויים, איך זה מתגלה, איך בני אדם מקבלים את זה. אלו דברים שנמצאים למעלה מהשגתנו. נשתדל לקיים מה שאנחנו כן מסוגלים עכשיו. הזמן שלנו הוא גם זמן מיוחד, ונגלה בהדרגה מה שהזמן שלנו יכול לפתוח לנו.

שאלה: במאמר נאמר "שיציאת מצרים היה ענין של ניסים גלוים, המביאים לידיעת ה', שזהו היפוך מהמובן של "אמונה"". מה עושה את המעבר מאמונה לידיעה?

זה גילוי של המצב של ישראל, זה גילוי של הבורא והקשר ביניהם. לכן כתוב ש"ראתה שפחה על הים יותר" ממה שראה "יחזקאל הנביא". זאת אומרת, זה אפילו יותר מנבואתו של יחזקאל. אנחנו רק צריכים להבין עד כמה יציאת מצרים היא נס גלוי גדול. נקווה שאנחנו נמצאים בכל זאת לפני מעשה כזה, שייפתח לנו, שנוכל לראות את הדברים, ועל ידם נוכל לצאת מזה שאנחנו שקועים ברצון לקבל.

תלמיד: איך לשתף את זה עם החברים, עם הסביבה של האדם?

אנחנו צריכים לעבוד בעשיריות ויותר מעשיריות, ככל האפשר יותר ויותר. אנחנו צריכים לפזר את הידיעה הזאת לכל העולם, זה עניין ההפצה שלנו, ולהשתדל להסביר לכולם את תפקידנו.

שאלה: למה קשה לנו להיות באמונה כשאנחנו רואים ניסים גלויים?

אלו שני דברים שמכחישים זה את זה. אמונה היא בכוח אמונה, שאני לא רואה אלא זה מתגלה לי רק בכוח האמונה, בחסדים. ניסים גלויים הם גילוי באור החכמה. שניהם מכבים זה את זה ולכן זה הקושי.

שאלה: מה אנחנו יכולים להוסיף ולעשות יותר כדי לחזק את החיבור ואת התפילה המשותפת שלנו לבורא, כדי להאיץ בעשירייה שלנו את אותם ניסים גלויים שעליהם מדובר כאן?

העיקר הוא החיבור. ומהחיבור, פנייה לבורא בבקשה גדולה, בתחנונים, "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: מה זה אומר שאנחנו צריכים כל הזמן להגיע לעבודה למעלה מהדעת, גם כשאנחנו רואים את האפשרות לעבוד בתוך הדעת?

עבודה בדעת לא מעלה אותנו בסולם הרוחני, אלא רק העבודה שהיא למעלה מהדעת היא מתקנת אותנו, מעלה אותנו ומחברת בינינו.

תלמידה: יוצא שהעבודה בתוך הדעת היא פיתוי שאנחנו צריכים להימנע ממנו?

כן.

שאלה: האם המצב הנוכחי שהשגנו כדי לצאת מהמדבר עלול להוריד אותנו?

ודאי שכן. לכל מצב ומצב יש נטייה קדימה, ובכל זאת גם איזו מין הזדמנות ליפול.

שאלה: אנחנו לומדים שהתורה מדברת על התכונות שלנו. מהי אותה תכונה של השפחה שראתה יותר מאשר יחזקאל הנביא, האם הענווה אחד כלפי האחר, הביטול ההדדי? האם אפשר להתייחס לתכונות האלה ככאלו שיאפשרו לנו לראות יותר?

דווקא זה יעזור לנו לראות יותר, כי העיקר אצלנו זו הגאווה שלנו, ההתחכמות שלנו, ואנחנו מחויבים להשתמש נכון בתכונות שלנו. שפחה זאת המדרגה הכי שפלה שיכולה להיות אצל האדם, אצל גבר או אישה, זה לא משנה.

שאלה: אנחנו צריכים להתקדם למעלה מהדעת, אבל יוצא שכשאתה מתרגל את האמונה למעלה מהדעת היא מתחילה להשתלב עם הדעת. מה שפעם האמנת בו עכשיו זה נכנס לדעת. וזה קשור לאהבה, לגדלות החברים, לחשיבות ההשפעה. איך במקרים כאלה להמשיך ללכת באמונה מעל הדעת, כשאתה מתחיל לדעת את מה שפעם האמנת בו?

זה לא צריך להוריד את האמונה שלך. אתה בכל זאת צריך להכיר את מה שאתה מקבל מהדעת, ועם זאת להעלות את עצמך באמונה עוד יותר למעלה, שהאמונה תהיה תמיד למעלה מהדעת.

שאלה: מהי העבודה למעלה מהדעת ברגע שיש גילוי הבורא?

זו באמת עבודה קשה, איך אני יכול לעזוב את הידיעה ולעבור לאמונה. כי אמונה היא כלי מאוד מיוחד, בלי הגבלה, ולכן אנחנו צריכים להשתמש בה. עוד נלמד איך לעשות את זה. אבל באמת אין יותר גדול מאמונה.

תלמיד: האם האמונה מתבטאת בכך שאנחנו מתחברים עוד יותר מעל הדעת, עוד יותר נכללים בחסרונות של החברים?

כן.

שאלה: מה המצב המשותף הבא שלנו שאליו אנחנו צריכים להגיע? מה צריכה להיות המטרה המקסימלית שלנו שאליה נשאף כל יום? כמו שלספורטאים יש כל יום אימון, אבל יש איזו מטרת על, לנצח באליפות העולם. מה הניצחון שלנו באליפות?

הניצחון יהיה כאשר נעלה באמונה למעלה מהדעת ונשתדל להחזיק באותה דרגה כל הזמן, לתמידיות.

שאלה: כל החברות מחזיקות בכוונה להגיע לחיבור האמיתי. איך לא לטעות? איך להבין נכון? כל מה שאני מרגישה הרי בא מאין עוד מלבדו, זו העבודה הפנימית שלי מול הבורא. מתי אפשר לעשות בירור עם החברות?

את יכולה בכל הזמנים לברר עם החברות איפה את נמצאת, ולהשתדל לברר מהו אותו רצון משותף שכולכן נמצאות בו.

שאלה: יש הרבה מאוד קולות בתוך העם, בתוך הקבוצה, שמדברים על אחדות, שרוצים אחדות, שרוצים חיבור, ומיד באותה נשימה אומרים "אבל". אבל זה לא יצליח, אבל אנחנו לא נגיע לזה, אבל המנהיגות. איך אנחנו שוברים את זה? כי או שאנחנו מאמינים בחיבור ובאחדות או שאנחנו ב"אבל". מה עונים להם בתוך העשירייה ומחוץ לעשירייה?

שאנחנו חייבים להמשיך ולצפות שנקבל עזרה מהבורא.

שאלה: איך להגיע בעשירייה להבנה של הכוח שדוחף אותנו מחוץ לאגו, ואיך ללכת עם הכוח הזה ולהרגיש את הלב המשותף של העשירייה כדי להגיע למצב החדש?

להחזיק זו בזו, ואז הבורא יהיה בינינו ויספק לנו את כוחו.

שאלה: לפני שנה התחלנו יחד עם העשירייה לצפות בתוכניות שלך שמפרשות את ה"תורה", ואז היה רצון לצבור ידע, אבל הגענו לכך שזו רמה יותר רגשית. ועכשיו החלטנו להמשיך בזה, להקשיב לספר "המקובל", יש גם ספר על אברהם אבינו, ובסוף השבוע אנחנו צופות בשיעורי "פתיחה". האם גם היחס שלנו אמור להשתנות, שהחיבור הזה יהיה רגשי ולא במטרה לצבור ידע, או להמשיך כך?

כן, כל החיבור שלנו חייב להיות רגשי.

שאלה: אני שומעת מחברים שלנו כמה קשה המצב בישראל וכמה רע הם מרגישים. אני מאחלת שיהיה לחברים כוח ושיהיה שלום מהר ככל האפשר. אבל אני לא שומעת את הקריאה הזאת לשלום. ילדים ונשים מתים במלחמה הזאת, וזה לא משנה לי מאיזה צד, אני מרגישה את אותו כאב. חוסר הרצון שאני רואה להתפלל עבור האנשים החפים מפשע משני הצדדים נראה לי סותר את הדרך שלנו, וזה גורם לי להרגשה לא טובה. מה עליי לעשות?

עליך לדבר לכולם כמו שעכשיו דיברת, ויכול להיות שבזה הלבבות יתעוררו לחיבור. אני איתך.

שאלה: כתוב, "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ויראו העם את ה'". בעשירייה שלנו הבורא הראה לנו שהרצון לקבל שלנו מת, ונוצרה שמחה מאוד גדולה מזה, אבל לא יראה מהבורא. מה זה המצב הזה, ואיך להגיע אליו כדי לא ליפול?

תמשיכו, זה מה שאני יכול להגיד, אבל תנסו להיות יותר בחיבור.

שאלה: אדם מגלה או שם לב לכך שמשתנה אצלו תפיסת המציאות שלו, ומה שקורה שבמקביל גם האגו מתפתח יותר וגדל. מה עושים במצב הזה? האם זה באמת כך שיחד עם הטוב גדל גם הרע?

כן, ודאי שגם הרע גדל יחד עם זה שהטוב נפתח. אנחנו צריכים לקבל את כל ההבחנות הללו, שהן בסך הכול נפתחות כדי להכיר לנו מי אנחנו, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם כדאי להתעמק בנבואה של יחזקאל בנושא המרכבה?

לא, אנחנו לא נבין אותה, זה לא לעכשיו. בעוד כחצי שנה, שנה, נלמד את זה.

שאלה: מגרמניה דיברו על השמחה שבחיבור, ואתה אמרת שצריך להתחבר עוד יותר. יש הרגשה שאנחנו כבר עושים הכול כדי להתחבר ולהרגיש את השמחה הזאת. איך עלינו לעבור לרמה חדשה של חיבור, איך להוסיף ולהתחבר עוד ועוד, כי כבר יש כאב?

נכון, כי אתן לא מתקדמות. בחיבור שלכן צריך להשתדל למצוא את אותו הכיוון, כך שתשפיעו זו על זו, על האחרות, ותאלצו כביכול גם אותן לחשוב על החיבור, ואז תצליחו.

שאלה: שמתי לב שכשאני מבקשת עבור העשירייה בכללות, זה פועל על השדה הכללי של העשירייה. אבל כשאני מבררת את החיסרון של כל חברה, זה ממש עוזר לה להגדיל את גדלות הבורא. האם לא לבקש בכללות על גדלות הבורא, אלא לפנות עם החיסרון של החברה, איזו עבודה נכונה יותר?

תפנו לבורא בכל צורה שהיא, והבורא כבר יתקן, אפילו שתבקשו בצורה לא נכונה.

שאלה: שמעתי שאמרת קודם, שכל העולם צריך להגיע למצב שהוא מכיר את העיקרון הזה להיות כאיש אחד בלב אחד.

כן.

תלמיד: מה זה נקרא להכיר את העיקרון?

אתה מבין שזה מצב לא פשוט, וכל עוד לא כולם יתחברו ויבינו שאין ברירה, אלא להיות כאותו אדם הראשון כלפי בורא אחד, זה יגיע או על ידי ייסורים נוראים או על ידי גילוי.

תלמיד: מהו המצב הזה שכל העולם עכשיו יכיר שהוא צריך להיות כאיש אחד בלב אחד? איך כל העולם מגיע לכזאת הכרה, שצריך להיות כאיש אחד בלב אחד?

הכול מלמעלה.

תלמיד: אז בשביל מה צריך אותנו אם הכול מלמעלה?

צריכים אותנו כדי שנזמין את המצב הזה שיבוא.

תלמיד: שיבוא מה?

גילוי הבורא לנבראים.

תלמיד: כל העולם צריך להגיע לגילוי הבורא?

כן.

תלמיד: האם העולם יצטרך לעשות משהו כלפי זה או שזה משהו שיקרה?

צריך שתהיה התעוררות לחלק מהעולם, וכתוצאה מזה תבוא התעוררות מהבורא. אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא.

תלמיד: אז מה אנחנו עושים, מה התפקיד שלנו בלהביא את ההתעוררות הזאת לכולם?

אנחנו חייבים לעשות גם את זה וגם את זה, להיות באמצע, בין הבורא לבין הנבראים.

תלמיד: האם אנחנו שולטים על ההתעוררות, או שהבורא מחליט אם עכשיו יש התעוררות כלפיו או לא?

בעצם הבורא, אבל אנחנו צריכים להיות כמוכנים בידו.

תלמיד: מוכנים למה?

להמשיך את הפעולה שלו.

תלמיד: מהבורא תמיד יש איזה כיוון, תמיד נראה כביכול שהוא מעורר, אם בצורה חיובית או שלילית, אבל הוא מעורר את כל המערכת.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מגיבים לפעולה שלו בצורה נכונה כדי להמשיך את ההתעוררות הזאת, שתהיה עוד יותר הכרת הבורא בעולם?

אנחנו אלה שמגיבים ראשונים, ובזה נותנים דוגמה וכוח לכל האנושות.

תלמיד: מה נקרא שהגבנו להתעוררות הבורא עלינו?

בחיבור ופנייה לבורא.

תלמיד: הפנייה היא התגובה שלנו. ברגע שאנחנו פונים בחזרה, זה נקרא שאנחנו מגיבים אליו?

כן. שאנחנו רוצים, דורשים לקבל עזרה.

שאלה: הבוקר אמרת שאנחנו צריכים להתפלל שאותם אויבים שנמצאים בתוך עם ישראל ייעלמו מן העולם. אתה מוכן להסביר מהו אותו תיקון, שייעלמו מן העולם?

כן, שכאלה רצונות, מחשבות, מילים והכרזות, ייעלמו מן העולם.

תלמיד: זה בא מתוך עם ישראל ונראה שבאמת האויבים שנמצאים בתוכנו הם חסרי תקנה כביכול, אבל כמובן שהבורא יכול לעשות הכול. אנחנו לומדים מבעל הסולם שאין דבר כזה אויב שהוא בלתי ניתן לתיקון, אלא לכל אחד יש מקום ואנחנו רק צריכים להחזירו למוטב. מה זה בדיוק אומר שייעלמו, מה היא אותה תפילה?

אותה התפילה נקראת, שהמחשבות הרצונות, המילים, וההכרזות האלה שהם פולטים לאוויר, ייעלמו.

תלמיד: אם אנחנו "בני ברוך" נצליח להגיע ל"כאיש אחד בלב אחד" אנחנו נוכל להשתיק את הקולות האלה?

לא, ודאי שלא. הם קיימים לידנו ואנחנו צריכים להשפיע גם עליהם.

תלמיד: ומה נקרא התיקון שלהם, מה יקרה?

שהם יבינו את תכנית הבריאה, מטרת הבריאה, ותיקון הבריאה.

תלמיד: מה התפקיד שלהם, איך אותם קולות מכוונים אותנו לתיקון?

הם מעוררים אותנו.

שאלה: בהמשך לדברי החבר, מורגשת סיטואציה שיש איזה גנרל אחד אצלנו בתוך העם שבאמת רוקם מזימות, ומייצר כבר פירוד וקרע הרבה יותר גדול ממה שהיה. מה עושים עם זה?

אני לא יודע, אני רק חושב שהבורא מבצע בסופו של דבר, לפי הדרישה שלנו, את מה שצריכים לעשות.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות, איך להתייחס לזה?

אנחנו צריכים לעבוד רק בעד חיבור העם ונגד הפירוד. עם ישראל נוצר כדי לחבר את כל באי עולם לעם אחד, לכן הוא נקרא "ישראל", כי הוא מכוּון ישר לבורא, לזה הבורא מצפה מאיתנו ואנחנו צריכים לבצע ולממש את זה. וזה שיש איזה גנרל או מישהו אחר, זה לא חשוב לנו, אז עוד איזה נפוליאון קפץ, כולם מתים בסופו של דבר.

תלמיד: אני מבקש לדבר על אירוע שהיה אתמול. פגשתי חבר שממש צועק מליבו בתפילה עבור החיילים שלנו, עבור החטופים שלנו. ביקשתי ממנו שיבוא וידבר, הוא לא נמצא כאן כרגע, אבל ממש הרגשתי את הכאב שלו. הוא צועק כל יום ומתפלל עם העשירייה שלו, ואני הרגשתי בושה שאני לא נמצא בזה כל היום.

אני זוכר שבתקופה שהייתי בחיל האוויר בתל נוף, נחת המטוס ממבצע אנטבה שהגיע מאתיופיה עם החטופים, וראיתי איך נשים מבוגרות רצו למטוס הזה שבו היו הילדים, או הנכדים שלהן. זה היה מחזה שאני לא יכול לשכוח.

תלמיד: אני רוצה שנמשיך ונגיע למצב כזה שאנחנו תמיד נתפלל. אבל יש לי שאלה אליך לגבי היחס למציאות הזאת שבה אנחנו חיים. מה הגישה הנכונה, היחס הנכון, למציאות הזאת שאנחנו רואים שבה נהרגים חטופים כמו שהיה אתמול, נהרגים חיילים?

כל אחד ואחד חייב להבין, שזה גם קורה בגללו. שאם היינו מחוברים, אם היינו באמת "כאיש אחד בלב אחד", לא היה קורה לנו שום דבר אף פעם. ולכן אם זה קורה גם היום, זה סימן שאנחנו עוד לא הגענו לחיבור שנדרש אפילו בימינו. אין ברירה, אנחנו חייבים לזרוק הכול ולחשוב רק על החיבור בינינו, על חיבור הלבבות.

שאלה: אמרת שכולנו בכל העולם צריכים לרצות להיות "כאיש אחד בלב אחד" ולא שכל אחד יתכנס לתוך עצמו ולתוך העשירייה שלו. איך להחזיק את כולם בלב אחד ולא רק את העשירייה שלי?

אני צריך בעצם להחזיק את כל עם ישראל ואת כל העולם, אבל ודאי שעבודה בפועל אני צריך לעבוד במיוחד בעשירייה שלי.

תלמיד: אז מה הגבול, האם מספיק לעבוד בעשירייה שלי כרגע או להחזיק את כל האנושות?

להחזיק את כל האנושות, אבל דרך העשירייה שלי.

תלמיד: ומה זה אומר להחזיק את כל האנושות בלב שלי? זה גדול.

זה לא גדול. ברוחניות, עשירייה או כל העולם זה ממש אותו דבר.

תלמיד: מה היא ההרגשה הזאת, להחזיק את כל האנושות בלב שלי?

זו הרגשה שהכול תלוי בי, אם לבי ידאג להם עשיתי את שלי.

תלמיד: במה הדאגה שלי להם?

שהבורא יהיה בהם.

תלמיד: ואם אין בי דאגה כזאת?

תתפלל שתהיה, תחשוב על זה. תשתדל להכניס את כוח הבורא שנמצא בך במשהו, לתוך העשירייה, לתוך העולם.

תלמיד: אם אני לוקח זאת עכשיו פנימה לעשירייה ולחברים שם, מה זה אומר להיכנס ללב החבר, איפה הכניסה לליבו?

הכניסה ללב החבר היא דרך העשירייה ודרך הלב שלי. אני נכנס ללב שלי ומתוך הלב שלי, אני נכנס לליבו של החבר.

תלמיד: מה יש בלב שלי שממנו אני יכול להיכנס פנימה אליו?

יש שם דרך תת קרקעית.

תלמיד: מהי בדיוק הדרך הזאת?

זה מליבי לליבו של החבר.

שאלה: אני נמצא במציאות בה ממש מולי קם עליי אויב ורוצה להרוג, להשמיד אותי. ואנחנו כל הזמן מדברים על תפילה לחיבור ולאיחוד של העולם.

לא, קודם תהרוג אותו.

תלמיד: זו הפעולה. אבל צריכה להיות גם איזו תפילה?

תפילה לאחר מכן.

תלמיד: ובזמן הזה?

קודם להרוג. כך כתוב, זו מצווה. "הקם להורגך השכם להורגו."

תלמיד: אנחנו נמצאים במציאות שזה כך כמה שבועות וחודשים. איזו כוונה, איזו תפילה צריכה ללוות את הפעולה הזאת?

אנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה מלבד להגן על עצמנו, על כל עם ישראל ועל כל העולם, על כל מי שלא מחפש להמית את האחר. אנחנו צריכים להגן על כולם.

שאלה: אנחנו יכולים להרוג את האויבים שלנו, אבל איך הורגים את האידיאולוגיה שלהם שאומרת שאנחנו לא רלוונטיים ואין לנו זכות קיום, לא בארץ ולא בכלל?

זה כבר קיים אלפי שנים. כי אותו עם ישראל שנולד לפני אלפי שנים קיים בניגוד לכל הטבע ולכן אין לו מקום במערכת הטבע. אנחנו צריכים להבין מאיפה זה צומח ומה לעשות. אם נלך נגד הטבע, זאת אומרת לחיבור בינינו, נהרוג את כול זרע עמלק. זה מה שעלינו לעשות, אבל הבעיה שיש בתוכנו הרבה כאלה שדווקא מעוררים את הניגוד בעם ומחממים אותו כדי שתהיה בו התנגשות פנימית וזו הבעיה. אין דבר שיכול להזיק לנו יותר.

תלמיד: אם זה קיים בעם, אז זה כנראה קיים גם בינינו כאן?

אנחנו אולי לא כל כך מרגישים את זה, זה סמוי, אבל כן.

תלמיד: ואנחנו השורש של הדברים?

אנחנו השורש של הדברים, ודאי.

תלמיד: אז איך מזהים את האויב הזה בינינו ומטפלים בו? כי אז ודאי גם בעולם החיצוני משהו ישתנה.

בכל עשירייה ועשירייה תשתדלו לעקור את ההתחלה הזאת שצומחת ממש מכל אחד ומכל עשירייה ואחר כך עוברת לכל העם וליתר העמים. ישראל בסופו של דבר, הוא הגורם לפירוד העולם.

תלמיד: אז מה היא אותה הבחנה בתוכנו בעשירייה שצריך לעקור, איך נזהה אותה?

כשיש מישהו או מישהי נגד החיבור, זה בעצם הסימן שהוא או היא לא מזרע ישראל.

תלמיד: לא נראָה שיש מישהו או משהו נגד החיבור בעשירייה?

ישראל הם לא עם, כמו שאומרים לנו אתם לא מדינה. וזה לא שאנחנו בכלל צריכים להיות קיימים, אלא אנחנו בני אידאה ועלינו להראות לעולם שיש לעולם מטרה ולמטרה הזאת כולנו צריכים להגיע. לכן כל עוד קיימת התנועה האגואיסטית בתוך העמים, גם אנחנו נצטרך לחיות ולהילחם נגד זה.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו בעשירייה צריכים לעקור את כל הנטייה האגואיסטית. וזה בעצם יעשה את השלום בעולם?

כן. לעקור מכל עשירייה ועשירייה.

(סוף השיעור)