שיעור בוקר 25.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 138,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות ז' – ט'

אות ז'

"ובזה תבין אמרם ז"ל, אשר השכינה בתחתונים צורך גבוה, שמאמר הזה מתמיה מאד. אמנם עולה בקנה אחד עם האמור במדרש הנזכר, שדימו הענין למלך שיש לו מגדל מלא מכל טוב, ואין לו אורחים, אשר ודאי, לאורחים יושב ומצפה, דאם לא כן, נמצא כל ההכנה ללא הועיל ולתוהו, וכדומה, למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנתו, שהיה חביב לו ביותר, וע"כ, מיום הולדו חשב בעדו מחשבות, וקבץ כל הספרים והחכמים המצוינים שבהמדינה, ועשה בעדו בית מדרש לחכמה, וקבץ כל הבנאים המצוינים ובנה לו היכלי עונג, וקבץ כל בעלי הניגון ושיר ועשה לו בתי זמרה, וקבץ ממיטב המבשלים והאופים שבמרחבי המדינה והמציא לו מכל מעדני עולם וכו'. והנה נגדל הבן ובא בשנים, והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות, והוא סומא אינו רואה ואינו מרגיש, מיופי הבנינים, והוא חרש לא ישמע בקול שרים ושרות, והוא חלה במחלת צוקר, אינו רשאי לאכול אלא פת קיבר לבד, והנה כדי בזיון וקצף.

ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק, אני ה' בעתה אחישנה ופירשו בסנהדרין צ"ח לא זכו בעתה זכו אחישנה. היות שיש ב' דרכים להשגת המטרה הנזכרת:

או ע"י תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה יקויים בהם אחישנה, כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו יוגמר התיקון, כמובן.

ואם לא יזכו לתשומת לב, יש דרך אחר, שנקרא דרך יסורין, ע"ד שאמרו ז"ל סנהדרין צ"ז אני מעמיד להם מלך כהמן, ובע"כ חוזרים למוטב, והיינו בעתה כי ע"ז יש זמן קצוב. וירצו בזה.

להורות לנו, שלא דרכיו ית' דרכינו וכו', וע"כ לא יארע לו ית' מקרה מלך בו"ד הנ"ל, אשר טרח והכין כ"כ גדולות ונצורות, בשביל בנו החביב, ולבסוף נמצא מתאנה מכל וכל, וכל הוצאתו וטרחתו לשוא ולתוהו לבזיון וקצף, אולם השי"ת כל מעשיו בטוחים ונאמנים, ודין אונאה אין נוהג בו ח"ו, והיינו שאמרו ז"ל, לא זכו בעתה, ומה שלא יעשה החפץ יעשה הזמן וכמ"ש בפמ"ס סוף ע"א, בשיעור הכתוב התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הנני ע"ש, דיש דרך היסורין שמסוגל למרק כל חומר וגשם, עדי שיבין, איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית, כי ישוב ויתדבק בשרשו וישלים הכונה."

שאלה: מה זה אומר לזכות לתשומת לב?

כשיהיה לך קשר ואתה תבין ותרגיש על מה מדובר – כי זה תשומת לב - עם מה הבורא, התורה - פונים אליך.

שאלה: כתוב "ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק, אני ה' בעתה אחישנה ופירשו בסנהדרין צ"ח לא זכו בעתה". מה זה "זכו", "לא זכו", במה זה תלוי?

תלוי בזה שאתה או מברר בעצמך את כל הדברים האלה בדרך ומקצר את הדרך, או שאתה מחכה עד שהייסורים יבואו אליך ויחייבו אותך.

תלמיד: מה זאת אומרת תלוי בי, אני זכיתי או לא זכיתי?

תלוי בך, כך כתוב.

תלמיד: למה זה תלוי בי?

כי הבורא נותן לך אפשרות עם כל הנתונים שהוא ברא בך, להגיע למטרה שהוא קבע לך או במאמץ שלך מצדך שאתה משתדל להתחבר לאחרים ולבקש מהבורא שייתן לך חיבור איתם וכך להשיג את המצבים הרוחניים שלך, תיקון הנשמה. או שאתה לא רוצה את זה ומחכה עד שכוחות הטבע יחייבו אותך. זה נקרא בעיתו.

תלמיד: אנחנו באמת עושים עבודה. אנחנו לא רואים את האחישנה. אנחנו לא רואים שמתקצר משלושים שנה לשנה וחצי שנתיים. כתוב חמש שנים, אני לא יודע מה לעשות, באמת שלא.

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו ולדרוש מהבורא שיחזק את החיבור בינינו עד כדי כך שבו יתגלה הוא בעצמו. זה הכול. אין לנו מה לעשות יותר חוץ מזה. להתחבר בינינו ולבקש מהבורא שיחזק את החיבור בינינו עד שהוא יוכל להתגלות בחיבור הזה.

תלמיד: וזה נקרא אחישנה?

זו הבעיה שעומדת לפני כל העולם, כל האנושות. ומיום ליום אתה צריך לראות איך בעולם הזה מתגלים כוחות ומצבים הפוכים מהחיבור וזה כדי לחייב אותנו לחשוב איך אנחנו מתקרבים לחיבור.

תלמיד: אנחנו רואים שנהיה יותר גרוע מיום ליום. תסתכל מה קורה בעולם.

ויהיה עוד יותר גרוע כול עוד אנחנו לא נבקש מהבורא שיתקן אותנו, שיעשה את זה. ואנחנו מצדינו צריכים לעשות מאמץ לזה. לפחות איזו התקרבות אחד לשני - אנחנו חייבים לעשות.

תלמיד: מה מונע מאתנו לעשות את זה, מה אנחנו חייבים לעשות ולא עושים?

יש לפנינו קבוצת בני ברוך שהיא כאילו רוצה להתחבר, כאילו רוצה, שתעשה מאמץ ותגלה באיזו מידה היא מסוגלת ובאיזו מידה לא מסוגלת. ואז היא תעמוד בדיוק במקום איפה שהיא תראה שלא מסוגלים, ואז צועקים לבורא והבורא עוזר. אבל לא מגיעים אפילו למצב שאנחנו רואים את הגבול, זה נקרא השגת גבול.

תלמיד: אז מה בעיה, למה?

תשאל את עצמך.

תלמיד: אני שואל אותך איפה אתה רואה שיש בעיה? אולי נפתור את זה פעם אחת ולתמיד.

יש בכל אחד עצלות שהוא לא רוצה לחייב את עצמו לעשות צעדים להתחברות עם השני. צריכים לעצום את העיניים ולעשות את זה ממש ללא שום התחשבות עם ההפרעות ועם כל מיני חכמות שיש בכל אחד.

תלמיד: במי זה תלוי, בי או בבורא?

בך.

תלמיד: רק בי?

כן.

שאלה: מה נחשב לגילוי הבורא בדרגה המינימלית הראשונה בעשירייה?

איך אני אגיד לך? כשאדם מתחיל להרגיש שיש כוח עליון, והוא שורה על כולם והוא אוסף אותנו, מצפה שאנחנו נשתוקק לחיבור יותר גדול, וממש מתחילים להרגיש את הנוכחות שלו כמשהו שממלא בינינו.

שאלה: האם יש לנו בכלל כלי לבדוק השוואתית את הנושא של אחישנה או שזו רק עבודה מעל הדעת?

אין ולא צריכים. אנחנו פשוט צריכים להשתוקק עד בלי די, כמה שמסוגלים, זה מה שצריכים לעשות. וזה לפנינו ממש, זה עומד לפנינו ואנחנו צריכים לזה להשתוקק.

תלמיד: האם זה בדיוק המבחן של עבודה לשמה?

כן, זה בדיוק מה שיש. חוץ מזה אין כלום, רק את זה הבורא דורש מאיתנו. ואם אנחנו נעשה את זה, אז הוא יקיים גם את חלקו, יתגלה בתוך זה ויתחיל לאסוף אותנו.

שאלה: אנחנו רואים שבתקופה האחרונה יש בעולם הרבה מכות אקלים, כל מיני דברים שאמרו שיקרו בעוד עשרים שנה קורים היום. וכשאתה מסתכל מסביב על האנשים, אתה רואה שאפילו דברים פשוטים, שלא קשורים לחיבור, אפילו דברים שהם היו יכולים לעשות כדי להועיל לעצמם, הם לא עושים. איך אחרי ההפצה שלנו הם מיד יבינו שצריך חיבור, אם אפילו את הדברים הטריוויאליים הגשמיים בני אדם לא עושים כדי להועיל לעצמם? מאוד מוזר מה שקורה בתקופה האחרונה.

אנחנו צריכים לראות את הדברים שקשורים אלינו ואנחנו צריכים לתקן, ואסור לנו להתערבב עם עסקי העולם, אבל כשנגיע לרוחניות, נוכל גם לחבר אותם ולעזור להם בצורה פרקטית, מעשית. מה שאין כן עכשיו, עלינו רק לצאת בזמן הפנוי ולפרסם את שיטת התיקון.

לכן ברור שהעולם סובל ויסבול עוד יותר כמו שבעל הסולם כותב. האם מלחמת עולם השלישית והרביעית שעומדות לפנינו הן יותר טובות ממה שיש עכשיו? זה פי כמה יותר גרוע.

אנחנו צריכים לראות שהדברים האלה עומדים להתקיים. הבורא לא יוותר על החוק שלו להיטיב לנבראיו דרך תיקון טבע האדם, אנחנו חייבים להבין את זה, ולקבל את זה ברצינות. כאן אין אפשרות לאף אחד להינצל, אלא רק "איש את רעהו יעזורו", רק בצורה הדדית.

תלמיד: יש איזו הרגשה שיש מין טמטום כזה בעולם. העולם כאילו רואה שהוא נמצא על קצה הצוק ומתקדם קדימה כאילו לא קרה כלום.

כן.

תלמיד: מה יעיר אותם?

אנחנו. אנחנו צריכים בכל זאת להתעורר, להתאושש מהתרדמה הזאת, מהטמטום הזה, ולעשות פעולות נכונות, ואז בטוח שהעולם מיד יתקרב אלינו וילך אחרינו.

אות ח'

"ולפיכך בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב." המקובלים מוכנים לעשות מצידם הכול כדי להציל את האנושות, לקרב אותה לגמר התיקון. "אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה.

אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראוים, כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו. ואנו מוצאים בכתבים שהיה האר"י ז"ל עצמו משתוקק לזה לעשות סדר בענינים, ועי' זה בשער מאמרי רשב"י בפירוש האדרא זוטא, בהקדמה קצרה של הרח"ו ז"ל. ונוסף על זה הוא קצרות זמן לימודו כי כל חיי בית מדרשו היה כי"ז חדשים, כמפורש בש' הגלגולים שער ח' דף מ"ט, כי הגיע ממצרים לצפת"ו, בשנת של"א ליצירה קרוב לימי הפסח, והרח"ו ז"ל היה אז בן כ"ט שנה, ובשנת של"ב ביום ועש"ק פרשת מו"מ, בר"ח מנחם אב נחלה וביום ג' דברים ה' מנ"א, נפטר לחיי עולם הבא ע"ש.

ואיתא שם עוד בשער ח' דף ע"א עמוד א' שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה, אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר שלא הבינו החכמה כראוי, ע"ש בארוכה. והיא הסיבה אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכהאר"י ז"ל.

ואלו הסדרים המצויים לפנינו בכתבי האר"י ז"ל, נערכו ונסדרו ע"י דור שלישי בג' זמנים, וע"י ג' מסדרים הראשון למסדרים היה החכם מהר"י צמח ז"ל, שהיה בזמן אחד עם מהר"א אזולאי ז"ל, שנפטר בשנת ת"ד, שהגיע לידו, חלק חשוב מהכתבים, וסידר מהם הרבה ספרים, והחשוב מהם, הוא הספר אדם ישר, שאסף בו שורש ועיקר כלל הדרושים מהמצויים לו, ומקצת ספרים שסידר הרב הנ"ל נאבדו, ובהקדמת ספרו קול ברמה, מביא שם כל הספרים שסידר. מסדר השני הוא תלמידו החכם מהר"מ פאפריש ז"ל, והגדיל ביותר מרבו, ז"ל להיות שהגיע לידו, מחלק הכתבים שהיה בידי החכם מהר"ש וויטאל ז"ל, וסידר הרבה ספרים, החשוב מהם, הוא ספר עץ החיים, ופרי עץ חיים, שכוללים מרחבי החכמה, במלוא המובן. השלישי למסדרים, הוא החכם מהר"ש וויטאל ז"ל בן מוהר"ר חיים וויטאל ז"ל, והיה חכם גדול ומפורסם, הוא סידר שמונה שערים המפורסמים, מעזבון שהניח לו אביו ז"ל. ואנו רואים, שכל או"א מהמסדרים, לא היה לו כל הכתבים בשלימות, וזה גרם להם כובד גדול על סידורם של הענינים, שאינם מוכשרים כלל לאותם שאין להם בקיאות אמיתי בזוהר ותיקונים, וע"כ בני עליה הם מועטים."

שאלה: בעל הסולם אומר פה שלא הבינו את החכמה בכלל ואז הוא אומר "שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים". מה הסיבה?

שלא יבינו ולא יוכלו להעביר הלאה. זה גם היה קשור לזמן מיוחד. כי בין הנשמות שיורדות לעולם הזה בכל הזמנים, ומתלבשות בגופים דעולם הזה, יש שוני. "דור דור ודורשיו" מה שנקרא.

תלמיד: ולפי דעתך היום אנחנו כן מבינים למה התכוון האר"י בזמנו?

אני הולך לפי מה שקיבלתי מרב"ש, אני ראש קטן. אני לא מבין הרבה ולא משיג הרבה, רק מה שקיבלתי מרב"ש, בזה אני רוצה להישאר. ואת זה אני גם מוסר לכם.

תלמיד: אתה מעביר כמו שצריך. אבל אנחנו לא כל כך קולטים, אז אולי יש לנו בעיה.

אל תגיד זאת. אתם קולטים, ומתקדמים, וצריכים עוד זמן ועוד מאמצים. העיקר זה חיבור בינינו, כי כל הקליטה הרוחנית תלויה בכמה אנחנו מחוברים בינינו, לא בשכל ולא ברגש של כל אחד לחוד, אלא ככל שמחברים שכל ורגש של כולם, לראש אחד ולב אחד, כך אנחנו משיגים את מה שכתבו המקובלים.

תלמיד: אתה אומר לי שהזמן יעשה את שלו?

לא, לגמרי לא. אנחנו כבר נמצאים בזמן, שהזמן לא יעשה את שלו, אלא אנחנו נעשה את שלנו, ואז נגרום בזה לכל השינויים.

תלמיד: ואז יבינו אותו?

אני לא מוסיף כמוך, אני שומע מה שאומרים מקובלים, וכך אני קולט, ואתה תמיד רוצה להוסיף משלך.

שאלה: בעל הסולם מדבר פה על חוסר היכולת שהייתה להעביר הלאה את חכמת הקבלה. גם כתוב במקורות שלנו שאנחנו תמיד צריכים לצפות לישועה, ויכול להיות שאנחנו עומדים עכשיו בפני קפיצה משמעותית בהפצה.

מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתאים את המסר שלנו לאיחוד העם ולאנושות בכלל, כדי שעכשיו הציבור ישמע את המסר שלנו אם תהיה לנו באמת הזדמנות להגיע לעמדות השפעה. מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו שלא עשינו בעבר?

אני חושב שאנחנו צריכים לעשות מכת הפצה של חכמת הקבלה, חכמת החיבור, תרופה לכל האנושות נגד מלחמות, נגד הפריצה שיש עכשיו בכל דבר ודבר, כי אנחנו נמצאים עכשיו בזמן שיכולים לקבל תרופה לפני המכה. זה מה שאנחנו צריכים להסביר לכל האנושות. לא להפחיד אותם עם מלחמת עולם שלישית או רביעית וכן הלאה, אלא פשוט להסביר שיש לנו ממש אמצעי מעשי, נכון, שאנחנו יכולים לממש.

תלמיד: יכול להיות שיסכימו לקבל את המסר שלנו גם בטוב? שיסכימו לשמוע שבאיחוד נמצאת ההצלה?

אנחנו צריכים להשתדל לעשות כך, וכל היתר, הבורא יגמור בעדינו.

שאלה: למה קורה שמגיע כזה עילוי כמו האר"י ואחר כך עוד 500 שנה אחריו בעצם לוקח כדי לסדר את הכתבים שלו?

למה הזמן פתאום נמרח כך, נמשך? זה תלוי בהתפתחות של השלב הבא של יציאת הנשמות. כמו שיש הבדל בין הספירות, כל ספירה וספירה הפוכה מחברתה שלמעלה והפוכה מחברתה שלמטה, כל ספירה היא משהו חדש לגמרי, עולם חדש, לפי האופי, לפי העוצמה, לפי כל מה שיש בה. לכן לפעמים אנחנו רואים שיש תקופות של 1,000, 1,500, 2,000 שנה, שלא קורה בהן כלום, ופתאום יש תקופה אחרת עם הרבה מאוד שינויים צמודים. לא אנחנו קובעים את זה, אלא זה הטבע הרוחני. כשנשיג נבין למה זה כך ולא יהיו לנו על זה שום טענות ותביעות אלא נראה שהכול מתקתק לפי הטבע.

אות ט'

"ותמור זה חביבה יתירה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינו, לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין, כל או"א לפום מאי דקביל בלבי' [לפי מה שקיבל בלבו]."

כך כותב לנו בעל הסולם. זה היה קרוב אלינו, לפני 200 שנה, שזכינו למקובל מאוד גדול שנקרא הבעל שם טוב. לא כולם מקבלים אותו, לא כולם מזכירים אותו, לא כולם לומדים אותו, הוא כמעט ולא כתב שום דבר מעצמו, אלא לכל מקום שנסע ונאם שם הוא פרסם את חכמת הקבלה. לכן יש כל כך הרבה תלמידים, מקובלים, שקמו מאז הבעל שם טוב, ועד היום הזה השיטה שלו היא יסוד של כל חכמת הקבלה שמתפתחת בימינו.

"והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל, ואסביר זה ע"ד משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין, שלפעמים נגלים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן הענין הזה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שוים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, וע"כ טרח האר"י ז"ל בעדינו, להצילנו דרך ראש, ובזמן הבעש"ט ז"ל היה הרוחה, וע"כ היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב, והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה.

ובעוה"ר חזר ונהפך הגלגל בדורינו זה, וירדנו פלאים, כמו מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ונוסף עלינו התנגשות העמים, אשר בלבל כל העולם כולו, ונעשו הצרכים מרובים, והדעת קצרה, ומשובשה בזוהמת החומר, הנוטל חלק בראש, ועבדים רוכבים על סוסים, ושרים לארץ יהלכו, וכל הנאמר במתניתין במסכת סוטה הנ"ל נתקיימה בנו בעוה"ר ושוב נעשה מחיצה של ברזל, גם לאור הגדול הזה של הבעש"ט ז"ל, אשר אמרנו שהולך ואור עד נכון גאולתינו השלימה, ולא האמינו חכמי לב בהאפשרות בדור יבוא ולא יוכלו לראות לאורו, והנה חשכו עינינו נשינו טובה, ובראותי זה אמרתי עת לעשות, וע"כ קמתי לפתוח בהרחבה פתחי אורה של האר"י ז"ל, שהוא הוא המסוגל ומוכשר גם לדורינו זה כנ"ל, וטובים השנים מהאחד."

אחרי הרבה שנים קם איש מאוד מאוד גדול, מקובל מאוד מאוד חשוב, הבעל שם טוב, שפירש את חכמת הקבלה ודיבר על זה הרבה. הוא לא כתב מעצמו כמעט שום דבר ולכן אין לנו ממש את המילים שלו, אלא מה שהוא גילה הוא גילה לאנשים שבדורו, הוא דיבר הרבה, ומי שקיבל את שיטתו נשאר כמקובל עד היום, וזו השיטה שלו.

אחרי הבעל שם טוב קמו מקובלים במיוחד במזרח אירופה שהמשיכו את חכמת הקבלה, וביניהם גם בעל הסולם שביסס את עצמו על קבלת האר"י והבעל שם טוב. האר"י דיבר על מבנה העולמות העליונים והבעל שם טוב על עבודת האדם כדי להשיג את העולמות עליונים. וכמו שבעל הסולם כותב "טובים השניים מהאחד" - אנחנו צריכים ללמוד את שניהם, גם את האר"י וגם את הבעל שם טוב, וכך להתקרב לגילוי הבורא, ובעל הסולם מעביר לנו הכול בכתבים שלו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לראות שאנחנו באמת מתקדמים בדביקות עם הבורא?

לפי הדבקות האמיתית בינינו אנחנו פחות או יותר יכולים לראות אם אנחנו הולכים קדימה ומתקרבים. לפי התפילה, החיסרון שאנחנו מעלים מהקשר בינינו לבורא אנחנו יכולים לראות איך אנחנו מתקדמים.

שאלה: הוא נותן את הדוגמה היפה של אדם שטובע בנהר, ולפי אותו חלק שרואים אצלו מנסים לתפוס אותו ולהוציא אותו. הוא כותב שהאר"י ניסה להציל אותנו דרך הראש והבעל שם טוב דרך הלב. איך אנחנו יכולים להשתמש בעיקרון הזה, או במה אפשר בתקופתנו לתפוס אנשים ולהציל אותם?

אנחנו צריכים להשתמש גם בראש וגם בלב, אבל ודאי שהלב הוא העיקר. לכן אנחנו מדברים על החיבור בינינו ועל הקשר בינינו ואת זה אנחנו צריכים להרים. כל העניין של בניית העולמות, הספירות, הפרצופים, כל מה שבעל הסולם כותב ב"תלמוד עשר הספירות", זה לא כל כך חשוב לנו, אנחנו נשיג את זה. העיקר הוא הקשר בינינו כדי שההשגה הרוחנית שלנו תהיה בצורה מוחשית, לא בשכל אלא ברגש בכלים שלנו.

תלמיד: יש הרגשה שבתקופתנו הכול טבע, לא רואים לא את הראש ולא את הלב של האנושות ושל עם ישראל במיוחד.

אנחנו בכל זאת קרובים לרוחניות לפי הלב. כי הרצונות שלנו הם גדולים, בולטים, האגו שלנו הוא גדול ובולט, ואנחנו יכולים להיות מקושרים בינינו ולנהל יותר את ההתקשרות בינינו.

שאלה: יש שתי דרכים בעיתו ואחישנה, האם אלו שתי דרכים שיכולות להיות גם של אדם, גם של עשירייה, גם של עם שלם?

אם אנשים לא מתחברים ביניהם, אז הם לא יכולים למשוך את הבורא שישפיע עליהם כי הם לא עומדים לבטל את האגו שלהם אחד כלפי האחר, הם לא מקיימים את מה שצריך כדי להגיע לאהבת הבריות ואחר כך לאהבת הבורא. לכן אם הם לא מתקרבים ביניהם, אז הם לא מתקרבים לבורא ולכן אי אפשר להגיע למטרה.

עלינו קודם כל להתקשר בינינו ואחר כך לבורא. וודאי שהמטרה צריכה להיות להגיע לחיבור השלם מבינינו לבורא, אבל השלבים של הביצוע הם קודם התחברות בינינו, שגם לזה אנחנו צריכים את הבורא, אבל איפה ההתחברות מתבטאת? בינינו, ואחר כך אנחנו מתקשרים או מגלים את הבורא בקשר בינינו. יוצא שכל העבודה היא בקשר בינינו.

בכל התהליך שהאנושות עוברת היא תמיד מבררת מהו הקשר בין בני אדם, מה הם סוגי הקשר, מהו ריחוק וקירוב, וזה נמשך כבר אלפי שנים, אבל כולנו נמצאים רק בזה כדי לברר שההתקשרות בין בני אדם היא העיקר. לפנינו עוד הרבה שלבים שבהם נרגיש התנגדות של הטבע ונרצה להתעלות למעלה מזה ובכל זאת להיות בקשר, אחרת האנושות לא תוכל להגיע לתיקונים. אומנם היא תגיע לתיקונים אבל כבר בצורות מאוד מאוד קשות. אי אפשר ללכת נגד הטבע שלנו, אנחנו צריכים את עזרת הבורא, לכן עלינו להתחבר ולצעוק אליו כל הזמן שיעזור לנו להתחבר. זה שנצעק אליו זה לא יעזור, אבל לצעוק כדי להתחבר זה כן יעזור.

שאלה: פה אנחנו קוראים או שהאנושות מתקדמת בהאצה בהאחישנה או בעיתו, אבל מי בוחן את זה ורואה את זה באנושות כולה?

רק הטבע, הכוח העליון, הטבע הכללי. אין מי שיעשה את זה, תקרא לזה "בורא".

תלמיד: זה מה שאני רוצה בעצם לברר, מי יכול להסתכל על זה ולהגיד שעכשיו יש התפתחות באחישנה או בבעיתו בהיקף של כל האנושות, צריך להיות איזה מקובל שרואה את הדברים עד כדי כך בצורה רחבה, שההשגה שלו כל כך גבוהה שהוא יכול להעריך את המצב של כל האנושות?

כלפי האנושות אפשר להגיד שהאנושות מתקדמת בדרך בעתו, זאת אומרת בזמן, זאת אומרת שלא עושה שום דבר כדי להתקדם נכון ומהר למטרה הנכונה. אבל למשל אנחנו כקבוצה מכל האנושות מתקרבים לאותה המטרה בצורה אחרת, כי אנחנו מיום ליום רוצים להתקשר יותר, מדברים יותר, אנחנו צריכים לארגן יותר תפילות לבורא שיעזור לנו, בקשות ובצורה כזאת אנחנו נזרז את ההתפתחות, אחרת לפנינו באמת מלחמת העולם השלישית.

שאלה: נתת קודם הבחנה מאוד יפה שאם נסתכל על האנושות לאורך ההיסטוריה תמיד נראה איך בני אדם מבררים את סוגי הקשר ביניהם, זה כאילו הדיון הקבוע ביניהם.

כן, רק בזה. אנחנו לא מודעים עד כמה אנחנו בתוך כל החיים שלנו, באדם עם עצמו, אדם במשפחה, אדם עם החברה הקטנה שלו בכפר, בעיר, במדינה והקשר בין המדינות, שהכול מתגלגל לקראת גמר התיקון רק בדרך לא נוחה, לא טובה, ואנחנו יכולים להשתתף בזה, להתערבב בזה ולשנות את זה להתקדמות קצרה, יפה, נוחה.

שאלה: במה זה בא לידי ביטוי היום הבירור של הקשר בין בני אדם מתקופות אחרות?

ככל שאנחנו מתקרבים לגמר התיקון, הפעולות שלנו נעשות יותר מבוררות. עכשיו נכנסנו לשלב האחרון שברור לכולנו, לכל בני האדם שאפשר להסביר איפה אנחנו נמצאים. למה אפשר להסביר לכל העולם שהשלב הזה האחרון הוא מיועד להפצת חכמת הקבלה? כל בני האדם בעולם יכולים להשתתף בזה, להתערב בזה ולגרום לזירוז.

תלמיד: באות ח' הוא כתוב שאנחנו צריכים "להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו", כל המקובלים, ש"עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה". המקובלים, איך אנחנו משפיעים להם, איך אנחנו מודים להם על הפעולה שלהם?

להם? מה אתה חושב, אם אדם מת פיזית, אז הוא מת? אין מוות. זה בכלל דבר מוזר ברוחניות שיש דבר כזה, אין. לכן כשאנחנו מקיימים את דברי בעל הסולם ולומדים אותו ורוצים לקיים מה שהוא אמר, אנחנו נמצאים עימו יחד עם אותה אנרגיה, עם אותה הנשמה.

תלמיד: איפה ומתי אנחנו באים עם בעל הסולם במגע?

מתי שאנחנו קוראים, מתי שאנחנו לומדים, מתי שאנחנו רוצים לקים או אפילו מדברים על כך שרוצים לקיים את דבריו.

תלמיד: עצם הקריאה שלנו את בעל הסולם אפילו בלי איזו כוונה גבוהה כבר קושרת אותנו?

כן ודאי. בצורת דומם מאוד קלה ומעורפלת, אבל בכל זאת כן, אנחנו בקשר.

תלמיד: והוא אומר שאנחנו צריכים להודות לכל המקובלים, הרבנים לפני כן, זאת אומרת לכל רשת המקובלים לאורך ההיסטוריה?

אנחנו, מפני שנמשכים לבורא לפי התיקון של הרצון לקבל, נמצאים בקשר עם כל המקובלים והם עומדים מאחרינו, ואנחנו הדור שאחריהם, כילדים שלהם.

תלמיד: אנחנו בקשר איתם או שכל הקשר הוא דרך המורה, דרכך?

לא, לא רק דרכי, אתם ממש בקשר איתם. בכלל, אנחנו עוד נגלה ובקרוב מה זו כל הנשמה הזאת הכללית ואיך אנחנו קשורים לכל חלקי הנשמות שנמצאות עם הבורא בקשר או עוד לא נמצאות וכן הלאה, אנחנו נגלה את זה. זו סך הכול השכינה.

קריין: נמשיך בפסקה אחרונה - אות ט'.

"ואין להאשימנו על הקיצור לשון הנוהג בחיבורי, להיות זה מותאם, ומוכשר לכל אוהבי חכמה, כי ריבוי הקנקנים מפיגין טעם היין, ויוכבד המושג על המעיין. ואין אנו אחראין לשמיני הלב, בשעדיין לא נברא הלשון להועילם, ובכל מקום שנותנים עיניהם, מזומן להם חפץ הכסילות, וכללא נקוט, שמאותו מקום שהחכם שואב מקורי חכמתו שואב משם הכסיל מקור אולתו. ובכלל אני עומד בראש ספרי ומזהיר שלא טרחתי כלל, לכל אותם האוהבים להסתכל בארובות, זולת לאותם שדבר ה' יקר להם, והולכים ומתגעגעים לנהור אחר ה' וטובו, בכדי להשלים המטרה שבשבילה נבראו, כי יתקיים בהם ברצות ה' הכתוב כל משחרי ימצאוננו וכו'."

כל מי שנמשך אחרי בעל הסולם הוא בסופו של דבר ימצא את הבורא ויגלה את הכול, וגם אנחנו נשתדל להגיע לזה.

שאלה: בהפצה יש כאלה תפקידים טכניים, נגיד יצירת תוכן וידאו או טכנאי סאונד, האם יכול להיות טכנאי שהוא מאנשים חיצוניים או שזה חייב להיות חבר או חברה מבני ברוך?

עבור מה הוא יעבוד אצלכם?

תלמיד: למשל קרוב משפחה שביקש לעזור.

אני לא יודע מה בדיוק התפקיד הזה ועד כמה הוא יכנס לכל העניין של הטקסט, של כל הדברים. אני חושב שרצוי שיעבדו אצלנו אנשים ששייכים לעבודה הרוחנית שלנו, לפחות כך זה אצלנו במרכז שלנו. לפעמים מאין ברירה אנחנו מקבלים לאיזה תפקיד טכני בלבד מישהו מבחוץ. אבל בדרך כלל אני לא חושב שזה טוב.

שאלה: שאלה שקשורה לכנס, האם יש ערך לתאר שאתה נמצא עם העשירייה בכנס, כי הייתי בעבודה והרגשתי מאוד את כל מה שקרה במהלך הכנס בגלל שהיה לי חבר מהעשירייה שהעביר לי הכל.

יכול להיות שכך זה משפיע עליכם. אני רואה את כל החברים שלנו שהיו בכנס שכולם והיו כנציגים שלי, לא הרגשתי שזה חסר.

ובאמת אני רוצה להגיד תודה רבה למארגנים, ונקווה שהכנס שיבוא עלינו לטובה בצפון אירופה גם יתקדם ויתרחש בצורה עוד יותר טובה מזה שהיה עכשיו בבלטיה, וכך כל כנס יותר ויותר.

אני עוד פעם מודה לכל אלו שמארגנים, שמשתתפים, ובאמת נהניתי לראות עד כמה אנחנו מתקדמים.

(סוף השיעור)