שיעור הקבלה היומי20 мар. 2020 г.(בוקר)
שיעור בוקר 20.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר פסח עמ' 141, ספר "כתבי הרב"ש", כרך א', עמ' 470,
מאמר "מדוע חג המצות נקרא "פסח""
קריין: אנחנו לומדים את מאמרו של הרב"ש, "מדוע חג המצות נקרא "פסח"". בספר פסח המאמר מופיע בעמוד 141, בספר "כתבי רב"ש" א' בעמוד 470.
קודם כל אני מאחל לכולם כל טוּב, שיעור טוב. אנחנו רואים איך שהווירוס מכוון אותנו מיום ליום יותר ויותר, האנושות מבינה שאין לה דרך חזרה, שהיא הופכת להיות למשהו חדש, ולא יודעת מה. אנשים נמצאים במבוכה, ממשלות וכן הלאה, אנחנו יודעים שזה הכול כדי לתקן אותנו, זאת אומרת, הווירוס זאת התרופה. זה אפילו מותאם לאותה תקופה של השנה, כשאנחנו חוגגים את חג הפסח, תקופה שיוצאים ממצרים, מהאגו שלנו, מתעלים למעלה ממנו, יוצאים משליטת ה"פרעה", האגו שלנו, ורוצים להגיע ל"ארץ ישראל" כך זה נקרא, "ארץ" זה רצון, ו"ישראל" ישר א-ל, שמכוון ישר לבורא, כל הרצון שלנו יהיה מכוון ישר לתכונת ההשפעה, אהבה, חיבור.
לכן, אמנם שבינתיים הווירוס אומר לנו שבו בבתים, תתנתקו זה מזה, אל תתקרבו וכן הלאה, זה באמת כך כלפינו עד שאנחנו משתמשים באגו שלנו בעל כורחנו, אבל במידה שאנחנו נרצה להשתמש לא בצורה אגואיסטית זה לזה, אלא בחיבור, ביחס טוב, למעלה מהאגו שלנו, זאת אומרת, ביציאה כבר, בהתעלות מהמצרים, מהפרעה, אז במידה הזאת אנחנו נתעלה מעל האגו שלנו, מעל הווירוס שלנו, ולא נהיה מוגבלים להשתמש ברצון שלנו, הוא כבר לא יהיה רצון אגואיסטי, ואז נוכל להתחבר זה עם זה בצורה יפה, טובה, ולבנות רצון חדש, מה שנקרא ארץ טובה, יפה, הכול עוד לפנינו.
לכן בואו אנחנו נחשוב על התקופה הזאת שאנחנו צריכים באמת להתעלות מעל האגו, ולהשתדל להגיע לקשר היפה בינינו, הנכון, הטוב. ובמידה שאנחנו נתחיל לבנות את זה מלב ללב במחשבה ורצון, אז אנחנו נראה עד כמה שאנחנו נתעלה למעלה מההגבלות של הווירוס, ולא יהיה לנו שום בעיות, אלא דווקא ההיפך, כמו שאנחנו למדנו איתכם, הבורא שולח רק תרופה, ולא איזה מחלה וקללה, חס ושלום, מכה, וזה הכול תלוי באיזה אופן אני מקבל את היחס של הטבע, של הבורא, אלי.
לכן אנחנו צריכים להבין שזה הזמן לבנות מעלינו מטרייה של חיבור, של אהבה, של תמיכה הדדית, עזרה הדדית, ואז ודאי שלא יהיה לנו אכפת מכל הוירוסים, לא נשמע עליהם. וברוח הזו של החיבור אנחנו נראה איך אנחנו צריכים לסדר את החיים בצורה נכונה, איך אנחנו צריכים להתפטר מכל אלו המשרדים והמפעלים, שעושים כל מיני שטויות ואין בזה שום צורך ממש, אמיתי, לחיי אדם, שאנחנו באמת נממש מה שחכמת הקבלה ממליצה לנו לעשות ונהיה במצב החדש, בעולם החדש, בחיים חדשים.
אנחנו נרגיש את העולם הזה והעולם הבא כרצף אחד, כמו שאנחנו לומדים איתכם בתפיסת המציאות, שהמציאות בה אנחנו חיים, כולל הרגשת הגוף שלנו והרגשת העולם הזה, כאילו שהוא קיים, כמו שבעל הסולם מסביר לנו, זה משהו מדומה, שכך אנחנו רואים את המצב הפנימי שלנו מחוצה לנו, אבל ברגע שהמצב הפנימי שלנו ישתנה, כשאני אראה את עצמי מחובר עם כולם בחיבור ואהבה, בעל מנת להשפיע עם כולם, אז לא יהיה בשבילי הבדל, אני והעולם, דומם, צומח, חי, מדבר, אלא הכול זה טבע אחד, רצון אחד, כולו להשפיע, ואני נכלל באותו רצון להשפיע, ואז אני לא צריך למות, ולא צריך להיוולד ולחיות, אלא הכול זו תפיסת מציאות שלמה אחת. נקווה מאוד שאנחנו מגיעים לזה, הדרך פתוחה, והבורא מלווה אותנו ביציאה ממצרים. אנחנו צריכים להתחיל להרגיש את הדברים האלה והתהליך הזה שאנחנו עכשיו עוברים, כולם, ואחרינו כל העולם, רק להתחיל את הדרך, לכן בואו אנחנו נשתדל לבצע את זה.
היום בעולם ישנן המון קבוצות מדענים שעובדים על התרופה נגד קורונה וירוס, אני לא אומר שהם לא צריכים לעבוד, זו העבודה שלהם, בסדר, אנחנו צריכים להשקיע כוחות, גם כוחות חומריים, כדי להתעלות מעל זה, אבל זו עבודה אצל "פרעה". בואו אנחנו נתעלה למעלה ונראה לכולם, נגלה שזאת התרופה האמיתית נגד הווירוס הזה, חיבור בינינו למעלה מכל ההבדלים, וכך אנחנו בטוח שנגלה לעצמנו, ונראה לכולם מהי התרופה נגד הווירוס, וירוס הקורונה.
מה הווירוס הזה אומר לנו? איך אנחנו צריכים להסתגר זה מזה במידה שאנחנו שונאים זה את זה, ובואו נתחיל להתייחס זה לזה בחיבור, באהבה, נחשוב איך אפשר לעשות זאת, נדבר על זה, נתחיל לעשות תרגילים לחיבור, בינתיים וירטואליים. אחר כך נראה שזה לא וירטואלי, שכבר אין לנו וירוס, אנחנו מתרחקים ממצרים, אנחנו מתרחקים מפרעה, מהאגו שלנו, ואנחנו כבר יכולים להיות עם חופשי מהווירוס, מהאגו, מכל הרע. זה הכול לפנינו.
בואו נראה איך נלמד על הפסח, פַסַח, זאת אומרת, איך אנחנו יוצאים מהאגו שלנו ונבצע את זה, נשתדל לבצע את זה, כל אחד לפי הרצון. אתם תראו עד כמה הרצון שלנו הוא פתאום מתחיל להיות מורגש בעולם, אנשים יותר ויותר ירגישו שכן יש שם ב"בני ברוך" איזו עוצמה, איזו ידיעה, ויש להם את זה. ואנחנו, יגידו המון אנשים בעולם, גם רוצים לצאת אחריהם מכל הרע הזה לחיים חדשים. בואו נעשה זאת ביחד.
קריין: עמוד 141, ספר פסח, "מדוע חג המצות נקרא "פסח"", מאמרו של הרב"ש. מופיע גם בספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמוד 470.
מדוע חג המצות נקרא "פסח"
"העולם מקשים, מדוע יום טוב, המכונה בתורה "חג המצות", אנו קורין אותו "פסח" (קדושת לוי, בא). תירוץ, משום שכתוב "אני לדודי ודודי לי", היינו שאנו מספרים שבחו של הקב"ה, והקב"ה מספר שבח ישראל. ולזה בתורה נקרא, יום טוב זה בשם "חג המצות", כביכול ה' מספר שבח ישראל, היינו שישראל ואנו קורין היום טוב בשם "פסח", כמו שכתוב "ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את המצרים, ואת בתינו הציל".
וכעין זה אנו מוצאים במלחמת מדין (מטות שני) "וידבר ה' אל משה לאמור, נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, וידבר משה על העם לאמור, החלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין, לתת נקמת ה' במדין". יש להבין, מדוע ה' אמר למשה, שמלחמת מדין היא נקמת בני ישראל, ומשה אמר להעם להיפך, ממה שאמר לו ה'. והוא אמר, שמלחמת מדין היא נקמת ה'. וגם זה יש לתרץ באותו אופן, שה' דיבר בשבח ישראל, שהוא נקמת בני ישראל, ומשה דיבר לישראל בשבח הקב"ה. ומשום זה שינה את הלשון ממה שאמר לו ה'.
אולם גם זה יש להבין, מהו הפירוש שהקב"ה מדבר בשבח ישראל, ועם ישראל מדבר בשבח של הקב"ה. וכי אנו מדברים מבני אדם, שהם בשר ודם, שכל אחד נותן כבוד להשני, וכי יעלה על דעתך, שהקב"ה צריך שיכבדו אותו. וכבר אמרתי על זה משל, לאדם שנכנס ללול של תרנגולים, והיות ששמע מה שאמרו חז"ל (שבת קי"ג ע"א) רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותו (כלומר, כשאדם מתלבש בבדים נאים, מכבדים אותו). ומשום זה, כיון שהוא רוצה שהתרנגולים יכבדוהו, לכן הוא לובש לבושים יקרים. ובטח שמי שרואה אותו, שהוא עושה כך, יצחקו ממנו. וכי איזה כבוד יכולים לקבל מתרנגולים.
ולפי זה, איך אנו יכולים לומר, שהבורא רוצה שאנו נכבד אותו ונדבר בשבחו. ובטח הקב"ה אינו דומה אפילו להמשל שלנו, כי המרחק שיש בין אדם לתרנגול הוא רק מדרגה אחת, שהתרנגולים נקראים בעלי חי ואנו נקראים בחינת מדבר, אבל הכל גשמיות. אבל איזה מרחק יש בינינו לבין הבורא, שיהיה אפשרות לומר, שהבורא מתפעל מהשבח שלנו, שבשביל זה משה רבנו עליו השלום שינה את לשון הבורא, שאמר "נקום נקמת בני ישראל" ואמר "לישראל נקמת ה'".
ולהבין את הנ"ל, צריכים לזכור את מטרת הבריאה, כמו שאמרו חז"ל, שהיא להטיב לנבראיו. ובכדי שההטבה מה שהוא רוצה לתת לנבראים, תהיה בה שלימות, כלומר שלא תהיה בה בחינת בושה, נעשה תיקון, המכונה "העלם והסתר", שבזמן שהאדם עוד לא מסוגל לעשות את כל המעשים בעמ"נ להשפיע, ורק בזמן שהוא מתקן מעשיו, ויוצא מאהבה עצמית, בשיעור הזה יוצא מהחושך ונכנס להאור, שזה נקרא שיוצא מאפילה לאורה, כי אז כל קבלותיו הן רק משום שרוצה להשפיע תענוג להבורא, בזה שהוא עוזר לו, שיוכל להוציא לאור את מטרתו, שהוא הטבה בלי שום חסרונות, היינו מתנה בלי שום בושה בעת קבלת התענוג מהבורא.
ובזה נבין מה שהבורא מדבר בשבח ישראל. כלומר, שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, לכן הוא מדבר בשבח ישראל, שהכוונה היא להטיב לישראל. ומזה נברא רצון לקבל בהנבראים, שרוצים לקבל בעמ"נ לקבל, שזה נקרא שרוצים לקבל מטעם אהבה עצמית, היות שהרצון לקבל, שהבורא ברא בנבראים, הם משתוקקים לקבל טוב, בכדי להרגיע את מחסורם, מה שההשתוקקות גורמת להם. זהו הסיבה שמקבלים. וזה מכונה "עמ"נ לקבל".
אבל מזה נמשך בחינת פירוד, מטעם שינוי הצורה, כידוע. ומשום זה עם ישראל מקבלים עליהם בחינת צמצום, שלא יקבלו טוב ועונג אף על פי שמתחשק להם, מכל מקום לא רוצים לקבל, אלא אם יודעים שיכולים לכוון קבלת התענוג בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, היות שרצונו יתברך הוא שרוצה לתת, ומשום זה הם מקבלים את הטוב. אבל מטעם תועלת עצמם הם מוותרים על התענוגים. נמצא, שעם ישראל מדבר בשבח של הקב"ה. כלומר, על רצונם של עצמם הם מוותרים, וכל ענינם הוא בשבח המלך, היינו מה שהמלך רוצה, הם מקיימים.
ומשום זה משה שינה במה שאמר הקב"ה "נקום נקמת ישראל", כי הקב"ה מה שאומר שישראל יעשו, הוא רק לטובת ישראל. אולם משה שינה במה שאמר לו הקב"ה. וזה לא נקרא, שינה מהמטרה להטיב לנבראיו, אלא שסיבת ה"שינה" היתה גם כן להטיב. וגם שלא מטעם, שאי אפשר שיהיה טובה לעם ישראל, שיקבלו טוב ועונג, אם אין הם מכוונים במעשיהם אך ורק לטובת ה', שזה נקרא, שכל מה שהם עושים הוא מטעם שבח ה', היינו מטעם יראת הרוממות, שהוא משום גדלות וחשיבות המלך.
אבל יש להבין ענין מה שמכנים שבח של ה' בשם "פסח", על שם שפסח הקב"ה. וכמו כן כתוב "ואכלתם אותו בחפזון, פסח הוא לה'". ופירש רש"י, הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג, והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים, וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט.
ויש להבין ענין הקפיצה והפסיחה בדרך עבודה. ידוע, שעיקר עבודה שלנו היא להגיע לידי דביקות בה', שהוא השתוות הצורה, שע"י זה מקבלים כלים שיהיו מתאימים לקבלת השפע. וידוע שהכלים שלנו באים משבירת הכלים. "שבירת הכלים" נקרא, שרוצים לשמש עם הכלי קבלה בעמ"נ לקבל, וזהו בחינת פירוד מה', שהיה בעולמות עליונים. וגם ע"י חטא דעץ הדעת, שנפלו הכלים לתוך הקליפות, ואנו צריכים להעלותם משום שאנו באים מהכלים שלהם. וע"י זה שאנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו, הבאים משם בעמ"נ להשפיע, ע"י זה נתקנו כל פעם חלק מהכלים האלו, הנמצאים בקליפות, ומעלים אותם להקדושה, ע"י זה שאנו רוצים לשמש רק עם הכוונה בעמ"נ להשפיע נחת רוח להקב"ה.
ובכל פעם ופעם שבכל יום ויום, לאט לאט מתבררים חלקים מהקליפות, הנקראים "מקבל בעמ"נ לקבל". ומתקנים אותם, שיוכלו לשמש עמהם בעמ"נ להשפיע. והסדר הוא, שמעלים איזה חלק להקדושה, ואח"כ שוב יורדים למצב של קבלה, ושוכחים אפילו שיש ענין של השפעה. אבל אח"כ שוב האדם מקבל עליה, ושוב לוקח את חלק של הרצון לקבל שבו, ומתגבר עליו, ושוב מתקן אותו בעמ"נ להשפיע. וחוזר חלילה כל פעם, עד שמקבל שיעור מסויים של קבלה, שקבל תיקון דהשפעה, שבשיעור הזה יהיה מקום להכנס בתוכו שפע עליון. והכלי הזה נעשה ע"י זה שמצטרפות כל העליות, שהיה לו, לכלי אחד, כמו שכתוב "פרוטה פרוטה מצטרפת לחשבון גדול" (סוטה ח')."
זו בעצם הקדמה בינתיים לְמה שרב"ש רוצה להסביר לנו.
שאלה: מה זה אומר בטקסט שהוא מדלג מעל כל בית של ישראל?
שבאדם יש לא רק טבע רע ב100%, יש לו גם נטיות טובות לאחרים. כי אם לא היו, בכלל לא היינו מבינים מה זה טוב ומה זה רע מלכתחילה. לכן על הדברים הטובים שיש באדם המכה הזאת לא מגיעה, ועל דברים רעים שבאדם, זאת אומרת האגואיסטים, המכה מגיעה. ואז אדם מבדיל. זאת אומרת כל המכות האלה שפרעה עובר ומסמן, וה' ככה גם עושה, כלומר הם עובדים יחד האור מלמעלה והרגשת החושך מלמטה, בצורה כזאת שאנחנו מתחילים להבחין מה זה טוב ומה זה רע. בהתאם לזה אנחנו מתקשרים לתכונות ההשפעה והחיבור, ומתרחקים מתכונות הקבלה והריחוק. כלפי אהבה וחיבור, לעומת התרחקות משנאה. כך אנחנו לאט לאט מתחילים למיין את הכלים שלנו, כמו שהוא כותב כאן, עד שיהיה בהם מספיק כוח, מספיק נפח, ואנחנו נתחיל להרגיש שבכלים האלו אנחנו יכולים כבר להתחיל להרגיש שמתעלים מעל האגו שלנו ומתחילים להרגיש את ארץ ישראל, רצון להשפיע, רצון לאהבה.
הוא כותב את זה, שזה על ידי כאלה פעולות, גיחות, ששוב יורדים נניח למצב קבלה ושוב מתעלים אחר כך, על ידי המאמצים שלנו, למצב השפעה. "אבל אח"כ שוב האדם מקבל עליה, ושוב לוקח את חלק של הרצון לקבל שבו, ומתגבר עליו, ושוב מתקן אותו בעמ"נ להשפיע." זו העבודה שלנו בעשיריות, כמו שאנחנו כבר דיברנו על זה ודנו בזה הרבה. "וחוזר חלילה כל פעם, עד שמקבל שיעור מסויים של קבלה, שקבל תיקון דהשפעה," שבכלים שלנו, שהיו כלים דקבלה, נעשה בהם תיקון מסוים קצת של השפעה.
"שבשיעור הזה יהיה מקום להכנס בתוכו שפע עליון." שם אנחנו נתחיל להרגיש את הכוח העליון, כוח השפעה. הבורא מתחיל להתגלות לאט לאט בכלים שלנו שהיו פעם כלים דקבלה ועכשיו הם מתוקנים, במידה שמתוקנים. "והכלי הזה נעשה ע"י זה שמצטרפות כל העליות, שהיה לו," לאדם, "לכלי אחד, כמו שכתוב "פרוטה פרוטה מצטרפת לחשבון גדול" (סוטה ח').".
נקווה שאנחנו כך הולכים. אבל בשביל זה אנחנו צריכים ממש לחזק זה את זה, ובמשך היום, מהבוקר עד הלילה, ממש כל הזמן להשתדל לעורר זה את זה, כי ממצרים יוצאים יחד. אנחנו צריכים ממש לעזור, "איש את רעהו יעזורו", וכך נגיע למצב שבכול אחד ואחד יתהווה, יתגלה רצון שקודם היה אגואיסטי ועכשיו הוא יותר רוצה בחיבור, באהבה, בגילוי הבורא, תכונת ההשפעה והאהבה זה נקרא בורא, שזה יתגלה בכול אחד ובינינו.
שאלה: כשאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, אני מקבל או משפיע?
כשאתה מתעלה מעל הרצון לקבל שלך, אתה עוד לא מקבל ועוד לא משפיע, אתה מתעלה. אתה לא רוצה להשתמש ברצון שלך לקבל. מה אתה עושה עם ההתעלות הזאת? על זה נדבר עכשיו. עוד מעט הרב"ש יספר לנו מה אנחנו צריכים לעשות הלאה. בינתיים אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו. כי חוץ מרצונות לקבל אין לנו כלום, אלא בואו נתחיל לראות איך שאנחנו נפרדים ממנו.
שאלה: אם בכול אדם יש חלק טוב וחלק רע, זה מה שאמרת, ואנחנו רצון לקבל בעל מנת לקבל, אז מה זה החלק הטוב שיש בכול אדם?
עוד לא, עוד אין. כמו שכתוב שעם ישראל כשהיו במצרים היו במ"ט שערי טומאה, שאין שום דבר טוב. כל דבר שאנחנו עושים זה הכול מיצר הרע, כי יצר האדם רע מנעוריו וביצר הרע הוא נמצא כול היום וכולי. אלא על ידי זה שאנחנו עכשיו מתחילים לעבוד על עצמנו בלהתחבר, על ידי זה אנחנו נבנה בנו כלי, חיסרון שבו יתגלה רצון להשפיע. על ידי הרצונות להשפיע האלו אנחנו נתקרב זה לזה, נתחבר זה לזה בצורה נכונה וטובה, ונוכל לגלות בהתקשרות בינינו כוח שנקרא "בורא", בוא וראה, שזה כוח השפעה.
שאלה: מהו העניין של לאכול בחיפזון?
לזה עוד לא הגענו, אנחנו הולכים לפי הסדר. מה שלא כתוב או למה שלא הגענו, לא לשאול, לא לבלבל אותי ואת האחרים.
שאלה: רב"ש כותב במאמר שמטרת האדם נובעת מכול מיני חסרונות. הטובה הזאת היא לטובת האדם או לטובת הבורא? איך להגדיר את הטובה הזאת?
ודאי שהכול לטובת האדם ולא לטובת הבורא. מה זה לטובת הבורא? הבורא רוצה משהו לעצמו? בורא זה הכוח המשפיע הכללי שנמצא בטבע. כלומר הוא לא בנוי על היסוד הרע, על הרצון לקבל. אלא הוא הכוח המשפיע, הוא הראשון, הוא הקיים וברא יש מאין, רצון לקבל הפוך ממנו כדי שיהיה משהו קיים כביכול בצורה מלאכותית מחוצה לו. שהיצור הזה שהוא יצר, ברא, עשה, יתחיל להרגיש מי הוא, שהוא הפוך מהבורא ועל פני זה ישיג מה זה בורא, מי זה בורא. לכן על הבורא אנחנו מדברים רק ככוח השפעה בלבד.
שאלה: נראה כאילו שהאדם נזרק ממצב למצב, מקבל עליה ומקבל ירידה.
נכון.
תלמיד: מתי האדם פועל? נראה שהכול פשוט קורה עליו, ואין לו השפעה על שום דבר.
לא, הוא פועל גם בעליות וגם בירידות, על זה אנחנו למדנו. זה שלא כתוב כאן במשפט אחד על כך, על זה אתה שואל? אתה רוצה במשפט אחד את כל חוכמת הקבלה, שיספרו לך על כל עבודת האדם? ככה לא מתייחסים לשיטה.
שאלה: כתוב במאמר, ש"ובכל פעם ופעם שבכל יום ויום, לאט לאט מתבררים חלקים מהקליפות, הנקראים "מקבל בעמ"נ לקבל. ומתקנים אותם, שיוכלו לשמש עמהם בעמ"נ להשפיע." האם כל שלב כזה נקרא השלב של הכרת הרע בדרך להשפעה?
כן, ודאי. הכרת הרע נמצא בכול מצב ומצב עד גמר התיקון, זה החלק בכול שלב ושלב, ישנה הרגשת נפילה, ירידה, הכרת הרע. אחר כך הכרת המצב, עד כמה המצב הזה נחוץ וטוב ואני צריך לעבוד איתו נכון. אחר כך ישנה פעולת חיבור, תפילה לבורא, קבלת כוח השפעה והיישום שלו על פני הרע. אלו השלבים, אנחנו עוד נלמד אותם. העיקר זה להעביר אותם עלינו במעשה.
שאלה: בתחילת הטקסט נאמר שהצמצום זה כאשר אדם דוחה את התענוג, מצד אחד אומרים שהצמצום הוא דחייה של התענוג, ומצד שני זה היכולת לקבל תענוג.
כן. נכון. צמצום זה כשאני דוחה, אני לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל, אבל מזה אני בונה תנאי להבא, שאם היו לי כוחות בעל מנת להשפיע אז באותו רצון בעל מנת להשפיע אני כן אקבל.
שאלה: הוא כותב "מדלג בתי ישראל"1.
כן, הוא מדלג על בתי ישראל ושומר, והוא נותן מכות לבתי המצרים. זה נקרא שבמקום שיש לאדם רצון לקבל, הרצונות האלה מקבלים מכות, מרגישים את עצמם שהם נמצאים תחת הכוח הרע כלפיהם, למשל כמו וירוס שעובר, ועל אלו שכבר נמצאים בתיקון, עליהם הוא לא עובד. ככה זה בצורה שיטתית שמבררת את הדברים.
שאלה: כלפי המצב שלנו, כלפי העשירייה והעשיריות, יכולים לומר שאנחנו יצרנו את ההגדרות לקבל על מנת לקבל, או להשפיע על מנת לקבל, או שאין לנו עדיין גם קליפות גם על מנת לקבל.
כל מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים גם כלפי עשירייה וגם כלפי כל בני ברוך העולמי, שזו עשירייה, וגם כלפי כל העולם.
זאת אומרת, אנחנו, בני ברוך, עם כל אוכלוסיית העולם גם כעשירייה. הכול לומדים כלפי העשירייה, איך שאנחנו רק בהדרגה, בעיגולים, מעיגול קטן לעיגול יותר ויותר גדול, חייבים להתחבר וכל עיגול הוא בעל מנת להשפיע, אחרת איך אפשר להתחבר? ואז בצורה כזאת שאנחנו נתאר את עצמנו ונתקדם, נתקדם לחיבורים כאלו בעיגולים בצורה שווה, אז אנחנו נראה עד כמה שאנחנו עוברים.
פעם נופלים, פעם עולים, לפעמים אני לא יכול לתאר לעצמי עיגול קטן, לפעמים אני דווקא נמצא. מה ההבדל בין קו לעיגול, אנחנו נראה כאן איך האור העליון עובד איתנו. אבל הכול ודאי שזה אך ורק בצורת הקבוצה בעיגול שאנחנו צריכים להתעלות, ובצורה כזאת אנחנו נגלה את עצמנו כמוכנים ליציאה ממצרים.
שאלה: אתה אמרת שאנחנו לא עובדים עם הרצונות, לא מתקנים אותם אלא רק מתעלים. ואילו בטקסט כתוב שבכל פעם מתחיל מחדש, כל פעם מחדש עד שלא יקבל מידה מסוימת של הרצון לקבל שקיבל תיקון בעל מנת להשפיע, אז האדם מקבל תיקון בעל מנת להשפיע?
השלב הראשון בתיקון שלנו, הוא שאנחנו עושים צמצום. עוברים צמצום א' שלא משתמשים ברצון לקבל על מנת לקבל, זה נקרא הכרת הרע. שאני מרגיש את הרע איך שאני מתייחס לכולם, ואני לא רוצה להשתמש בצורה כזאת, ואז אני מצמצם את עצמי כאילו לא משתמש ברצון לקבל שלי בכלל. זה השלב הראשון בתיקון. ואחר כך מגיעים השלבים הבאים, זה המקום שבו אני מתחיל להשתמש ברצון לקבל שלי אפילו בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה זאת הפעולה הזאת שמשה משנה את מה שאומר לו הקודש ברוך הוא?
התאמה, מה שמקבלים מלמעלה, איך שזה נראה מלמעלה, ואיך שזה נראה מטעם האדם. יש לנו עוד מאמרים שלמים על זה ואנחנו עוד נצטרך לקרוא ולהבין אותם.
שאלה: כתוב שאחר כך שוב האדם מקבל עליה, ושוב לוקח את החלק של הרצון לקבל שבו, ומתגבר עליו. אז אם הוא מקבל עלייה, מהי ההתגברות?
זאת ההתגברות. איך הוא יכול לעלות? שהוא עכשיו, אחרי שעשה צמצום, מתחיל לעבוד עם אותו רצון לקבל שהיה לו, ואחרי הצמצום עובד עימו בעל מנת להשפיע.
שאלה: אמרת קודם להשתדל כמה שיותר להתעלות מהרצון לקבל שלנו, להתחיל לראות איך אנחנו נפרדים ממנו. אתה יכול קצת יותר להסביר מה זה אומר להיפרד מהרצון לקבל?
מאותה כוונה, מאותו היחס שהיה לי קודם לאנשים, שראיתי אותם רק עד כמה שהם אנשים טובים או רעים כלפי הרצון לקבל שלי, כדאי לי, לא כדאי לי להיות איתם בקרבה או בריחוק, להתחבר אליהם או לא. עכשיו אני צריך לעשות על זה בירור, ביקורת ולסדר את עצמי בצורה הפוכה, עד כמה שאני, כן, בכל זאת צריך להתקרב אליהם בסופו של דבר, ולראות את כולם כיפים, טובים, ואני פוסל בעצמי, ברצון לקבל שלי אותם ולא רוצה להתייחס אליהם בצורה ישירה בחיבור ובאהבה. כאן אני צריך לעשות חשבון.
נגיד עכשיו זה יום חדש, אני צריך לסדר את עצמי כמו לאחר הצמצום. אני עושה איזון, לא רוצה שום דבר חוץ מזה שרוצה להגיע למצב שלי, שלכולם אני מתייחס באהבה. לא באדישות כאילו שהם לא קיימים, אלא בחיבור, באהבה, ביחס הטוב. מה שהיה אתמול, נמחק.
קריין: קדימה, אנחנו בעמ' 142 טור ב' פסקה אחרונה. עמ' 142 ספר פסח טור ב' פסקה אחרונה.
"ובזה יש לפרש מה ששאלנו על ענין פסח, שאמרו חז"ל, "אשר דילג ופסח ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט". זאת אומרת, כל ירידה נקראת "מצרי", שפירושו, שמקבל הכל עבור אהבה עצמית. וישראל באמצע, היינו עליה, שהתגבר ועשה עכשיו הכל בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו. מצב הזה נקרא "ישראל". אולם אח"כ עוד הפעם הוא יורד. נמצא, שעוד הפעם הוא יורד לבחינת "מצרי". וכן חוזר חלילה. וישראל נמלט, היינו שנמלט מהמצריים ונכנס לבחינת ישראל.
ובכדי שיהיה לאדם כלי שלם, שיהיה מוכשר לקבל בתוכו שפע עליון, הקב"ה פוסח ממצרי למצרי, כלומר שהוא מקבל בחשבון רק את בחינת ישראל שיש בין מצרי למצרי, ומצרף אותם לחשבון גדול. וזה דומה כאילו אין שום הפסק בין ישראל לישראל. ודילג את המצרי, יהיה פירוש, כמו שאין המצרי במציאות, ומשום זה כל הישראלים מצטרפין לחשבון גדול, עד שיהיה לו כלי שלם.
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב על שם, שפסח על בתי בני ישראל ורק המצרים נהרגו. וכמו שמפרש רש"י, שפסח, היינו שקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט, שהכוונה, שכל המצרים נהרגו, ורק כל הישראלים שהיו באמצע בין מצרי למצרי, נשארו בחיים, יהיה הפשט, שכל הירידות שהיו בין העליות, נמחקו. וממילא לא נשאר רק עליות. וזה יוצא לנו, כאילו אף פעם לא היה להם ירידות, כיון שנמחקו, שזה יהיה פירושו שהמצרים נהרגו. ויש עכשיו מקום, שכל עליות שהיו להם, נתחברו, והיו למצב אחד. שיש הרבה בחינות של רצון לקבל שנתקן בעמ"נ להשפיע, וממילא היה כלי אחת שלימה לקבלת אור הגאולה, הנקרא "יציאת מצרים", שיצאו לחירות מגלות מצרים, שהיו משועבדים לאהבה עצמית, הנקרא "קליפת מצרים", כמו שכתוב "ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם".
מה שאין כן אם הירידות היו נשארות, כבר יש הפסק בין עליה לעליה על ידי הירידה, שישנו באמצע. אמנם כשהירידות נעלמו מן האופק, יש להסתכל רק על העליות, ואז כבר יש מקום לדבר מן כלי, שיהיה מוכשר לקבל את אור הגאולה."
אבל בכל העליות האלו ישנן אותן הירידות שהיו, הן רק מבררות את עומק הכלי. הפער בין העליון לירידות נשאר, הוא נקרא "עביות", ושום דבר לא נעלם. אותו האגו נשאר, הוא לא נמחק, הוא נשאר וקיבל עכשיו צורה הפוכה אבל עוצמתו נשארת, וזה נקרא "העביות החדשה המתוקנת" שעל ידה אדם מגיע להידמות לבורא.
"אי משום זה יש לנו ללמוד, שאין להאדם להסתכל על הירידות, מה שהוא נופל תמיד ממצבו הרוחני, אלא יש לו להסתכל על העליות. ולכן כשהוא רואה, שנמצא במצב של שפלות, אסור לו להתייאש, אלא עליו מוטל להתגבר למעלה מהדעת, ושוב לעלות. ואין לו להסתכל על העבר, ולומר, היות שעד עכשיו חשבתי תמיד, שאני כבר הגעתי לידי הבנה, שלא כדאי להסתכל על אהבה עצמית, מכל מקום הוא רואה, שתיכף הוא מקבל ירידה. אם כן האדם שואל, מהו התועלת, שכל פעם אני עולה, אם אני מוכרח שוב ליפול, ומה אני מרויח בזה.
על זה באה התשובה "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל ה'", היינו שהיתה אתערותא דלתתא, אז הרג ה' את המצרים, וממילא נשארו הישראלים והצטרפו לחשבון גדול, שכל העליות שהיו להם זה אחר זה, ומשום זה היה להם כלי גדול, לקבל לתוכם השפע."
זאת אומרת, ההתקדמות שלנו היא לא כל כך פשוטה, ליניארית שאנחנו הולכים ורואים הכול יפה, הכול ורוד, אלא יש כאן שלבים ביציאת מצרים. השלבים, הוא לא מספר את הכול, וודאי שאי אפשר, זה דבר אישי, רגשי, כשאנחנו עוברים אז אנחנו נרגיש אותם. אבל העיקר זה אחרי שעושים הרבה עבודה ויש לנו חלקים טובים וחלקים רעים. ובאמת הרבה חלקים טובים כבר מהרצון שלנו נמצאים, כי אנחנו תיקנו אותם מהחלקים הרעים והתגברנו עליהם, בעודנו אנחנו נמצאים במצרים. אבל לא יכולנו לצרף אותם יחד, לא יכולנו לגבש את היחס שלנו הכללי לעולם, לקבוצה, לבורא, אז "ויאנחו בני ישראל מהעבודה".
זאת אומרת, האנחה הזאת, הצעקה הזאת יכולה לבוא אחרי שאנחנו משקיעים כוחות ואחרי שאנחנו רוכשים כלים דהשפעה בחלקם, ולעומת זה יש לנו כלים דקבלה, ואז אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים להצליח, ומתי אנחנו נצליח? ויש לפנינו עוד הר גדול של היצר הרע. וסך הכול אנחנו נמצאים במצב "מה עשינו, מה עשינו"? כאילו שהייתי צריך לקחת הר חול להעביר ממקום למקום ואני עם הדלי הקטן שלי כמו ילד, מעביר קצת חול מכאן לשם ושוב חוזר ושוב מעביר חול קצת מכאן לשם. ואני מסתכל, מההר הזה לא נעשה כלום, כמה שעשיתי. ואז "וייאנחו בני ישראל מהעבודה".
אני רואה שאני גם בצורה כמותית וגם בצורה איכותית, לא מסוגל בכל המאמצים שלי להתגבר על היצר הרע. אנחנו צריכים לא לשכוח שהעבודה שלנו היא מהבורא, איך הוא רואה את זה, לא מזה שאנחנו נצליח בעצמנו לתקן את האגו שלנו ולהפוך אותו לרצון להשפיע. אלא העבודה שלנו היא כדי להתייאש מהעבודה ולהזדקק לעזרת ה', שהבורא יעזור.
אנחנו נראה כמה אנחנו בעצמנו אפס. לא יכולים להבין, לא יכולים להרגיש, לא יכולים לעשות שום דבר נכון, לא מצליחים, למרות שאנחנו משקיעים בזה המון כוחות אבל לא יכולים שום דבר לעשות. זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה". זאת אומרת הצעקה היא גדולה מאוד, "איך אנחנו מסוגלים, איך אנחנו יכולים"? ומכאן כבר, אחרי הצעקות האלו, באה ההכרה שהבורא צריך לעשות את זה, "אני ולא שליח", כך צריך שיהיה. ולצעקה הזאת, להכרה הזאת בנחיצות בעזרת ה' אנחנו צריכים להגיע.
זאת אומרת יש לפנינו בדרך עוד הרבה נקודות שאנחנו יכולים בהם להיתקע ולחשוב שאנחנו לא מצליחים. ודווקא שאנחנו לא מצליחים בלתקן את עצמנו ולהתקשר בינינו ולהבין ולגשת קדימה, זה שאנחנו לא מצליחים, זאת ההצלחה. כי אנחנו מיד אחרי זה מבינים שצריכים את הבורא, רק הוא מסוגל לתקן אותנו. אבל מראש אי אפשר להחליט על זה. ולעת המעשה אנחנו שוכחים על זה ואנחנו לא מסוגלים שום דבר לעשות. אלא מה יש? רק סבלנות. צריכה להיות תמיכה הדדית בקבוצה ומי שנשאר, מי שהולך, מי שמחזיק בחברים ומבקש שחברים יחזיקו אותו, הוא מצליח, כל היתר נמלטו.
שאלה: האם יש מקום לציטוט של בני ישראל, ויצעקו מהעבודה, במצב הנוכחי שלנו?
במצב הנוכחי? אין לנו בינתיים מעמד של בני ישראל, אין לנו. נגיד כך, אנחנו רוצים לצאת מהאגו שלנו לחיבור כזה שבו יתגלה הבורא כדי להשפיע לו בזה נחת רוח והבורא מסייע לנו, עוזר לנו בזה שמביא לנו תנאים מיוחדים.
אתם רואים, כל העולם כביכול לוחץ עלינו שאנחנו נתחיל להוציא אותם ממצרים. אני אומר לכם ברצינות. אתם לא מרגישים את זה, אז אני מעביר לכם. הבורא לוחץ עליכם בווירוס, בכל דבר, אתם חייבים להתחיל לצאת מהאגו שלכם ולהראות לכולם איך עושים את זה, אתם בעצם כוח החלוץ. ואתם צריכים להיות הראשונים ביציאה מהאגו, מהעולם הישן לעולם החדש. מה שלמדתם שנים רבות, עכשיו הזמן של הביצוע. ואנחנו צריכים להכיר בזה, לקבל את זה ולעבוד על זה.
לכן אני מאוד מבקש, מציע לכם, תבדקו בדיוק מה אתם עושים במשך היום. יש הרבה אנשים שלא עובדים או עובדים פחות, יש הרבה אנשים שיש להם זמן פנוי יותר, מה אתם עושים בזמן הפנוי? עד כמה אתם לומדים, עד כמה אתם מקושרים, עד כמה אתם חושבים על התפקיד שלכם בעולם החדש שעכשיו הולך להתגלות.
אני מרגיש את עצמי שאני נמצא כמו בחלום. כאילו חלמתי על המצב הזה, שאנחנו כן יכולים עכשיו להשתוקק לחיבור בינינו ועם הבורא ולהוציא את כל האנושות. ולא חשוב מי אנחנו, אנחנו לא שווים כלום, אין לנו יד ורגל ברוחניות. יש לנו קצת הבנה, הבורא רוצה ככה שאנחנו נהיה. אז אנחנו נהיה. אנחנו צריכים במשך היום להתקשר בינינו כל הזמן ולעורר את עצמנו. אתם רוצים, בבקשה, תגידו מה אתם רוצים במשך 24 שעות עד שיעור הבוקר הבא או עד שיעור הערב, ואנחנו נעשה כל מה שצריך.
רק שנעשה כל יום צעד קדימה גדול, גם כשאנחנו מתקדמים, העיקר כדי למשוך אחרינו את כל העולם וכל זה כדי לתת לבורא מקום להתגלות, בזה נגרום לו נחת רוח. אנחנו צריכים במשך היום לעשות פעולות ממשיות בינינו כך, בין כולם.
שאלה: כתבתי אתמול שלהתנתק מפרעה אפשר רק במידה שהשפעת הקבוצה תהיה גדולה מהשפעת פרעה וזה נשמע כמו העבודה האישית שלי, כלומר אני משקיע בקבוצה ובאופן כזה אני מקבל השפעה. במה אם כן עזרת הבורא? במה הוא עוזר?
הבורא עוזר בכול, הוא נותן לנו את כל התנאים וההבחנות. זה שאתה משקיע בקבוצה, גם את הרצון הזה והמחשבה הזאת הוא נותן לך. שאתה צריך עוד ועוד להשקיע בקבוצה, לחיבור הקבוצה, שאתה דואג שהקבוצה תהיה מחוברת כדי שהבורא יתגלה בקבוצה, שבצורה כזאת אתם יכולים להשפיע לו נחת רוח, זאת ההשפעה לבורא. שמלכתחילה, כ"סוף מעשה במחשבה תחילה", אתם מראש רוצים להשפיע לבורא ולכן אתם ניגשים לקבוצה.
קבוצה זו לא קבוצת בריונים, שאתם רוצים להגדיל את הכוח שלכם, שאתם רוצים לבנות בזה מקום להשפיע לבורא, שאתם רוצים שהבורא יתגלה בתוך הקבוצה ואתם משיגים אותו, לא. אתם רוצים לבנות רצון בקבוצה להשפיע לבורא ולכן אתם פונים אליו. זאת אומרת היחס בקבוצה הוא כדי לעשות אור חוזר לבורא, מידת השפעה לבורא, שהוא יתגלה בתוך מידת ההשפעה שלכם. שאתם אפילו לא תרגישו את זה, זה לא חשוב לכם, אתם אפילו לא רוצים שיתגלה בצורה גלויה, כי זה באמת קליפה. זו ממש תהיה קליפה, לא סתם רצון מקולקל קטן שהוא ברא, אלא אתם כבר מייצרים את הרצון האגואיסטי הזה, אז זה ייקרא קליפה. אתם רוצים להיות מקושרים ביניכם כדי לתת לו מקום להתגלות, אבל שזה לא יהיה נגלה אפילו לפניכם, רק להשפיע את הדבר הזה מעליו.
זאת אומרת, יש כאן לעומק עוד ועוד מאמצים שצריכים לעשות. אני בטוח שיש לכם לזה את כל ההכנות. אתם יכולים להיות עכשיו קבוצה מאוד חזקה, מגובשת דווקא, זה מה שאני מרגיש, וכל היתר תלוי רק במאמץ.
שאלה: מהו הצמצום, האם זאת פעולה, האם זאת הרגשה, תחושה, רגש? איך אפשר למצוא משהו, איזו הקבלה לזה בעשירייה?
צמצום זה נקרא שאני מצמצם את המחשבות על עצמי, פעולות על עצמי והכול משייך לבורא. וכשאני משייך לבורא אז אני ניגש לעשירייה ומסדר את היחס שלי בעשירייה, ואת יחס העשירייה לבורא בצורה כזאת שזה יהיה כאור חוזר, שזה יהיה כהשפעה שלי כלפי הבורא. אני רוצה להעביר לו את המקום, את הרצונות, רצון זה נקרא "מקום", מקום שהוא יתגלה וייהנה, בצורה כזאת אני פועל. וחס ושלום, אני לא רוצה שיהיה לי מזה משהו, רק כאור חוזר, רק כדחייה מהאגו שלי החוצה, החוצה דרך החברים, שבזה אני יכול לכוון את עצמי נכון כלפי הבורא.
שאלה: לאור האירועים האחרונים, יש כזאת תחושה, שהקבוצה היא כמו ספינה ששטה בים אבל אין לה מהלך בפני עצמה, אלא הגלים דוחפים את הספינה הזאת, גל אחרי גל. איך להבין אם זאת ההרגשה שלי או הרגשה של כל הקבוצה?
קודם כל, הציור הזה מאוד יפה. אנחנו מרגישים שבאמת הספינה שלנו, הקבוצה שלנו נמצאת כביכול בים הסוער ואנחנו לא יודעים לאן לגשת, לאן ללכת, מה לעשות. זה נכון שכך אנחנו צריכים לראות את עצמנו. זה מצד אחד. ומצד שני, אנחנו צריכים לראות את עצמנו מוכנים. מהשמיים, מהבורא אף פעם לא נותנים משהו שאנחנו לא מסוגלים. זה כמו שאנחנו כלפי הילדים שלנו, רק בצורה יותר מדויקת ובאהבה יותר חלוטה. הבורא נותן לנו אך ורק מה שאנחנו צריכים, ובמידה ובצורה מדויקת מאוד לצעד הבא שלנו, להתפתחות שלנו להידמות לו.
לכן כשאנחנו נמצאים בספינה הזאת, בים הסוער, אנחנו צריכים להבין, שאת הים הסוער הבורא עושה, ספינה הוא עשה, אותנו הוא הציב, ונתן לנו רק מאמץ קטן משלנו מה אנחנו צריכים עכשיו לעשות. מה אנחנו צריכים? איך אנחנו יודעים איפה חוף המבטחים הזה, איפה המקום שאנחנו צריכים אליו להגיע? באמצע העשירייה, בחיבור בינינו, אם שם אנחנו עושים מאמץ להיות כאיש אחד בלב אחד, אז הספינה שלנו הולכת קדימה בצורה נכונה. אין לה הגה, אין לה מנוע, אין לה מפרשים, אין לה כלום. אנחנו יושבים כאילו בתוך איזו חבית בתוך אוקיאנוס ומסביבנו כרישים וכל מיני כוחות רעים, ורוח ויכול להיות גשם ויכולים להיות גלים גדולים מאוד. אנחנו צריכים רק להתקשר בינינו למרכז העשירייה, ובמידה שאנחנו מתקשרים, הכול נרגע והחבית שלנו שבה אנחנו נמצאים נוסעת, הולכת בתוך הים. לאן? אנחנו עוד לא רואים לאן, אבל אנחנו מרגישים שכבר יש לה כוח שמנהל אותה. איפה הכוח הזה? זה שאנחנו רוצים להידמות לבורא בקשר בינינו, זה הכוח שמושך אותנו אליו דרך כל הים הזה.
שאלה: הרצון הזה לחזור למה שהיה לנו בעבר, איך אנחנו מתייחסים לזיכרונות של תענוג אגואיסטי שממנו נהנינו לפני שהתחלנו ללמוד קבלה, איך מתייחסים לגעגוע לרצונות מהעבר, הקודמים, שאנחנו כבר לא מעריכים אבל בכל זאת זה קיים?
אתה צריך לעבוד על זה. להיכנס יותר ויותר למצב הנוכחי, לקשר בינינו, עד כדי כך שכל מה שהיה לך אתמול אתה תזלזל בזה, אין לזה שום ערך, הכול בא מחדש, "ויהיו בעיניך כחדשים". אתה חייב כך לעשות. זה לא פשוט, אני ראיתי את זה אפילו על הרב"ש, שהוא היה לוקח כוס קפה לפני שהתחלנו בלילה ללמוד, ועד כמה היה קשה לו להתאושש, להתעורר והכול. זה ממש קשה. זה רק אומר עד כמה אתה היום לפני השיעור מצטייד בכלים מקולקלים עדיין שעוד לא הכנסת אותם לקדושה, גם לו היו, אמנם בדרגה גדולה שלו ודאי, אבל בכל זאת היו גם כאלה כלים, וכך מתחילים. יפה מאוד. אז מה, להתייאש מזה? דווקא ההיפך. הבורא מגלה לך כאלו כלים כדי שאתה תתקרב אליהם. תתקרב.
מה אתה חושב, שאני קם בבוקר אז אני קם כמו קפיץ? לא. כמו קפיץ הייתי קם בבוקר כשהייתי ילד קטן, אני זוכר שקפצתי מהמיטה שלי לרוץ לחצר לשחק בכדורגל. אבל עכשיו ודאי שקשה. הבורא בכוונה מכביד לבו של אדם כל יום ויום כך שאנחנו לא יכולים לקום, לא יכולים להתאושש, קשה לנו אפילו מחשבה קטנה לכוון למטרה. כי דווקא בזה אתה עושה פעולות רבות, אתה מפעיל את כל הרצונות שלך, את כל הקליפות וכל הרצונות הטובים, אתה מושך אחריך עוד המון אנשים. אתה כבר עובד בכלי הגדול שזה הנשמה הכללית, לא אתה לבד. אתה צריך בכל זאת לפתח מידת אחריות, מה לעשות. איך אתה יכול לעזוב את כל האנושות ואת הבורא שאתה נמצא ביניהם? וככה כל אחד מאיתנו. זה לא חשוב שאתה חושב שאתה קטן.
שאלה: שמעתי את התיאור שלך שאתה מרגיש בתקופה הזאת כמו חלום, וגם את הנושא הזה של העשירייה שבתוך חבית. ויש תחושה שאני מנותק מהמציאות, מנותק גם מהחברים, קשה לי להתחבר. מה לעשות עכשיו?
אני חושב שזה המצב הקבוע אצלך, ולכן אין לי מה להציע לך חוץ מלהשקיע קצת יותר, להפסיק לבכות ולהשקיע יותר עם כולם. פשוט מאוד. בוא נגיד שיש לנו עכשיו איזו עבודה, שאנחנו בונים משהו, אז אתה שוכח מהכול, רק איך לבוא ולבנות משהו עם כולם, ואף מחשבה על עצמך. זה מה שצריך להיות.
אם תוכל את זה לעשות, תצליח. לא תוכל, אז תרד מהעגלה. אני אומר ברצינות. תפסיק לבכות על זה שאתה לא יכול, לא מסוגל. יש לך הזדמנות, אז תנתק את השאלות שלך ותעבוד "כשור לעול וחמור למשא". אם תעשה כך, תצליח. ואם לא, תהיה כמו נטל עד שתיפול מהעגלה. אני אומר לך וכך לכולם. יש עוד כמוך, אבל באמת אתה כל הזמן נמצא בבכי.
שאלה: לגבי מה שאמרת בתחילה לגבי תפיסת המציאות, לגבי כל מה שאנחנו מרגישים, שזה כמו איזה סרט ואיזה דמיון כזה. אם העולם שאני תופס אותו הוא דמיוני ובאמת לא קיים בפני עצמו, מה קורה כשאני מת, מה קורה עם העולם כשהגוף הפיסי שלי שאני תופס, מת?
אני לא יכול להסביר לך את זה, כי את זה אי אפשר להסביר, אין לך עדיין כלים לעכל את זה. דבר אחד. דבר שני, אנחנו עכשיו לא לומדים את זה, אנחנו לומדים ההיפך, איך להתעלות מעל העולם המדומה לעולם האמיתי, ואז אתה תבין מה שקורה.
אני מבקש לשאול שאלות לפי החומר שאנחנו לומדים.
"ובהאמור יוצא, ששום מעשה טוב שיש להאדם אינו הולך לאיבוד. ומשום זה אין לומר מה מועיל לי העליות, באם תיכף אני מאבד אותם. זה נכון, אם היה בידו להחזיק אותם מכאן ולהבא ולא לרדת. ועל זה נאמר "מי יעלה בהר ה'". זהו בחינה אחת. ובחינת שניה היא "ומי יקום במקום קדשו". על זה באה התשובה "נקי כפים ובר לבב", שפירוש, מי שכבר זכה לידים נקיות, ואין בו אהבה עצמית, אלא כל כוונתו הוא רק להשפיע, ו"בר לבב" פירושו שלבו הוא עם ה', שהאמונה קבועה בלבו, אלו אנשים אין להם ירידה במדרגת השפלות, אלא בהם נוהג עליות וירידות הכל במדרגות הרוחניות. היות שיש להשיג מדרגות שלמות, הנקראים "נרנח"י דנפש" ו"נרנח"י דרוח". נמצא, שהעליות שלהם והירידות שלהם הכל הוא בהיכל המלך, ולא חס ושלום מחוץ להיכל המלך, אבל לא שזורקים אותם למטה למקום חושך וצלמות.
אולם יחד עם זה צריכים לדעת כנ"ל, ששום עליה לא הולכת לאיבוד, אלא "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". אי לזאת, האדם צריך להיות בשמחה, בזמן שמרגיש שהרוחניות יש לו חן בעיניו, ומצפה להתקרב לה' עד כמה שאפשר, ולזכיה גדולה תחשב בזה שפתאום באה לו התעוררות מלמעלה, ומתחיל להסתכל על אהבה עצמית כדבר מאוס, שלא כדאי לחיות בשביל זה, ורק לרוחניות הוא מתחיל להשתוקק.
אבל האדם צריך לדעת, שאל יגיד "מתי שיהיה לי התעוררות מלמעלה, אז אני אתחיל לעבוד בעבודת הקודש". אלא זה שהאדם זוכר, שיש רוחניות, ואפילו שאין לו חשק לזה, כבר על זה הוא צריך לתת תודה לה', עבור זה שהוא יודע שיש רוחניות בעולם, והגם שאין לו חשק לעבודה. וזה דומה למלך גדול, שבא לעיר ולא מספרים לכל האנשים, אלא רק לקומץ אנשים סיפרו, וגם לא לכולם נתנו רשות להיכנס אלא ליחידים, וגם צריכים השתדלות גדולה בין השרים, שיהיה להם רשיון ליכנס.
ולאדם הזה נתנו רק ידיעה שהמלך בא, אבל רשות כניסה לא נתנו לו. איך האדם הזה נותן תודה, לאלו שהודיעו לו. כמו כן כאן, שיש לו ידיעה, שיש מלך בעולם, אבל הוא עוד לא קבל רשות להכנס ולשמש את המלך. היינו, שיודע ומאמין בשיעור מה, שיש בורא עולם, אבל לעזוב את עבודה שלו ולעבוד לטובת המלך עוד לא קבל רשות מלמעלה, כלומר מלמעלה לא קבל רצון לעזוב את צרכי גשמיים ולעסוק ברוחניות. האדם הזה הוא צריך לשמוח עם הידיעה הזאת, היינו שיש קצת אמונה בה'. ואם האדם מחשיב את הידיעה הזאת, אף על פי שלא יכול להתגבר ולעסוק בעבודת ה', מכל מקום השמחה מזה שנזכר עכשיו, שיש מלך בעולם, יש בכוחו להרים אותו משפלותו ולהכניס אותו לעבודה, ולהיות לו רצון להתגבר על הגוף שלו. וזה דוקא אם האדם משים לבו ומחשיב את הידיעה הזו.
וזה נמשך מהשורש, מה שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה" (שבת ל'). זאת אומרת, מהשמחה שיש לו בעת עשיית המצוה, זה גורם לו דביקות עם הבורא, כנ"ל "ברוך מתדבק בברוך". כי שמחה היא תוצאה משלימות. והיות שהוא מעריך את הנותן, את חשיבותו וגדלותו, ויש כלל, באם הנותן מתנה הוא אדם חשוב, אפילו שהוא נותן דבר קטן, גם זה לדבר גדול יחשב. ומשום זה מהידיעה, שהוא מאמין שהודיעו לו מלמעלה שהמלך נמצא בעיר, הגם שלא נתנו לו רשות ליכנס ולשוחח עם המלך, מכל מקום על ידי זה שרואים שהוא מחשיב את ידיעת מציאות המלך, תיכף נותנים לו רשות לכנס ולשרת המלך, כי רואים שהוא מחשיב את המלך, כבר מתחשבים עמו ונותנים לו כח להתגבר על המחשבות ורצונות הגוף.
לפי זה יכולים לומר בזכות השמחה. כלומר, מהשמחה שהוא מתפעל מחשיבות המלך, נותנים לו מלמעלה הארה, ששורה על הכלי של שמחה, שהוא נתן מלמטה, מבחינת אתערותא דלתתא, זה גרם אתערותא דלעילא, שנותנים לו רשות, כלומר נתנו לו רצון וחשק להתגבר על המחשבות של הגוף."
שאלה: המדרגות האלה שקראנו עליהן, נרנח"י דנפש ונרנח"י דרוח, מהן המדרגות האלה בעבודה שלנו בעשירייה? הן מדרגות מיוחדות של שמחה מעבודה עבור הבורא?
נגיד שאני עכשיו יושב ורואה אור, אז אני יכול לדבר איתך על מנורה שנותנת לי אור, עד כמה שהיא נותנת לי אור, כמה לומן יש לה וכן הלאה. או שאני יכול להסביר לך לא מצד האור שמאיר, אלא כמה שהיא נצרכת לחשמל, לאיזה כוח חשמל וכן הלאה.
זאת אומרת, תמיד אנחנו מדברים או מצד הכלי או מצד האור, תמיד כך אנחנו מדברים. לכן אנחנו צריכים תמיד לראות על מה אנחנו מדברים. מידת ההשקעה שלי בקבוצה, מידת הכוח שלי בקבוצה? או כמה שמתגלה בהתאם לזה קשר בינינו כאור חוזר, השפעה לבורא, והבורא שמתגלה שם כאור פנימי, שמתגלה אור ישר בתוך אור חוזר, זה תלוי איך אנחנו מדברים. אבל תמיד זה כך, רצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר, ומה שמתגלה באור חוזר.
תלמיד: כשרב"ש כותב בהמשך על אותה שמחה משרות לבורא, הכוונה כאן לאור חוזר או שזה כבר לאור הפנימי שהאדם מקבל?
השרות שלנו כלפי הבורא מתחלק להרבה חלקים. קודם כל בצורה מכאנית אני צריך להכין את עצמי, עוד לפני שאני מתחיל איזו עבודה רוחנית. אני צריך גם להיות מחובר עם הקבוצה, בתוך הקבוצה הכול לארגן, אני צריך לארגן את עצמי בלימוד, בחיבור, בהפצה, בכל הדברים האלו, ורק אחר כך מתחיל להיות איזה דחף לבורא ממש.
זאת אומרת, שאת כל הדברים הקודמים גם כן הכנתי כדי להגיע למגע עם הבורא, אבל בכל זאת זאת לא היתה עדיין פעולה מעשית. והפעולה המעשית שלי היא כבר השלב האחרון, כך אנחנו מגלים. אבל את כל הפעולות הקודמות בכל זאת אני עושה גם בהכנת הכלים, גם בלימוד, גם בהכנה, גם בארגון הקבוצה, גם בכל דבר ודבר, אני עושה את זה אך ורק כדי להגיע ל"סוף מעשה במחשבה תחילה"2.
איזו "מחשבה תחילה" היא? מחשבה תחילה שאני רוצה להגיע למצב שאני משפיע לבורא, שהבורא מרגיש שאני משפיע לו, ולי אין צורך בשום דבר, רק להגיע להשפעה וזהו. זה כמו נגיד אימא שדואגת לילד, שהוא נגיד נמצא במקום אחר והיא דואגת לו שיהיה לו טוב, אז היא לא חושבת על זה שהוא ידע שהיא דואגת לו, היא דואגת שיהיה טוב לו וזהו. כשהיא שולחת לו משהו, אז זה לאו דווקא שזה בא מצד האימא כדי שהוא יחשוב עליה, לא, היא כולה בו, שיהיה לו טוב. אז כך אנחנו צריכים לעבוד. אצל אימא זה נקרא אהבה טבעית, שהבורא נותן לזה חלק בבריאה, כדי שהבריאה תוכל להתקיים ולהתפתח, ואנחנו צריכים לפתח את זה לבד.
אבל הדוגמה היא דוגמה חיה, זה כך באמת. איזו אימא רוצה שכשהיא דואגת לילד, שהילד ידע שאימא דואגת לו, זה לא חשוב לה. אבל כשהיא דואגת לבעלה, זאת לא אהבה חלוטה אלא אהבה נורמאלית נגיד, היא רוצה שיהיה טוב לבעלה אבל היא רוצה שהוא גם כן ידע על זה שהיא דואגת לו, שייתן לה בחזרה משהו, יחס בהתאם לזה.
וזה ההבדל בין אהבה אמיתית לאהבה רווחית בוא נגיד, שאם אני רוצה טוב לזולת אני לא רוצה שום דבר בחזרה. כזה יחס לבורא אנחנו צריכים לפתח, ואז לא חשוב לי איפה אני נמצא, באיזה עולם, באיזו מדרגה, מה יהיה לי מזה, אני רוצה רק דבר אחד, לתת, להשפיע, שיהיה לו ודווקא לי בחזרה לא יהיה כלום, כי האגו שלי אז אולי יקלקל את זה.
תלמיד: אז ההרגשה הזאת שמופיעה בי ביחס לבורא כמו שתיארת, שאני אוהב אותו ולא רוצה שהוא אפילו ידע על זה, זה אור חוזר?
כן. היחס שלי לבורא בצורה כזאת, שאני לא חושב בחזרה על כלום ממנו, זה נקרא אור חוזר שלי. כי אז אני רואה בתוך האור החוזר הזה את היחס שלו אלי.
"ובהאמור יוצא, שענין "פסח" נקרא על שם שהקב"ה דילג את בתי ישראל, ונשארו כל ישראל וישראל בחיים. כידוע שאין העדר ברוחניות, כי בחינה הכי קטנה שבישראל נשארה בחיים, ושום דבר אינו הולך לאיבוד. ומשום זה שהקב"ה הציל את ישראל, נקרא יום טוב זה בשם "פסח", על שם מעשיו של הקב"ה.
ומה ששאלנו בענין השבח, איך שייך לומר, שה' רוצה שישבחו אותו, וכי הוא מתפעל מהשבח של בשר ודם. על זה יש להשיב ב' תשובות:
א. מבחינת המטרה, שרצונו להטיב לנבראיו, כלומר כל מה שעם ישראל מקבלים הנאה ותענוג, הם מכוונים בעת קבלתם לשם שמים, שפירושו הוא, שהבורא יהנה מזה, משום שהוא רוצה שהנבראים יקבלו טוב ועונג, והיות שהם רוצים בהשתוות הצורה, לכן כל מה שהם עוסקים בתו"מ, הוא רק מטעם, שהם רוצים להשפיע לה', ולא מטעם תועלת עצמם. וזה נקרא, שעם ישראל מדברים בשבח הבורא, שמטעם גדלות וחשיבות המלך אנו משתדלים להשפיע לו נחת רוח.
והקב"ה מדבר בשבח ישראל, היינו שהוא רוצה לתת טוב ועונג, שזהו מטרת הבריאה. וגם רוצה שלא יהיה בחינת בושה בעת שמקבלים את הטוב והעונג. לכן הוא רוצה שיעבדו בעמ"נ להשפיע. ונמצא שהוא מדבר בשבחן של ישראל, יהיה הפירוש, שעם ישראל מוותרים על אהבה עצמית ורוצים לעבוד רק להשפיע.
לכן הוא מסתכל תמיד על השבח שלהם, כלומר הוא סופר את העבודות שלהם, מה שעוסקים בעמ"נ להשפיע, בכדי שיהיה לו מקום להשפיע שפע ולא יהיה שם שום פגם של בושה. ועל מה שהם עוסקים בעמ"נ לקבל, מזה הוא לא מדבר, את זה הוא רוצה למחוק מעל פני האדמה, כנ"ל בביאור את שם "פסח" על זה שפסח, היינו שהרג את המצרי, שהיה בין ישראל לישראל, והשאיר הישראל, שהיה באמצע. וממילא היה יכול להסתכל רק בשבח ישראל, היינו בחינת העליות שהיו להם, שזוהי שבח ישראל, כלומר, במה שעשו אז אתערותא דלתתא באפיית המצות.
ומשום זה נכתב בתורה את חג המצות ועם ישראל, היות שהבורא הסתכל בשבח ישראל באפיית מצות לתועלת ה', ועל השאר דברים לא הסתכל, כנ"ל שזה נקרא, ועל המצרי שהיה שם, הרג, כלומר שמחק אותו כאילו אינו במציאות, שע"י זה הצטרפו כל בחינות ישראל למדרגה אחת גדולה, שכבר היה שלם, שיהיה כלי לקבלת השפע." תראו מה שהוא מספר בצורת סיפור. "מצרי" זה רצון לקבל שבתוך האדם. "ישראל" כוונה על מנת להשפיע, כיוון לבורא. אפיית המצות או כל מיני פעולות, זה פעולות בבירור הכלים, בהכנת הכלים, בעשיית הכלים. את כל הדברים האלה, כל ההבחנות הללו, ההגדרות, אנחנו חייבים לראות בתוך האדם ובעבודה בתוך הקבוצה. "זהו נקרא שעם ישראל קראו אותו יום טוב בשם "פסח".
ובהאמור נבין את טעם הב', שעם ישראל קראו אותו בשבח של הקב"ה. טעם הא' הוא, משום שרצונו להטיב לנבראיו, והם לא רוצים לקבל, מטעם אהבה עצמית, לכן הם מקבלים את הטוב והעונג, מטעם שהוא רוצה שנקבל. וזה נקרא "בעמ"נ להשפיע", וזה שבח ה'.
טעם ב' שמדברים בשבח הקב"ה, הוא מטעם שלא חשב את הירידות ורק הסתכל על העליות, שזה נקרא "ופָסח", שכל העליות הוא לקח בחשבון, והירידות מחק אותם מעל פני האדמה. וזה השבח של פסח. וזה נקרא, שמדברים בשבח הקב"ה.
ויש להבין מה שכתוב "ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'". ומדוע נקרא פסח "חפזון". וכפי שפירש רש"י, הפסח נקרא "חפזון", משום שה' קפץ ופסח ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט. ואנו רואים, שענין דילוג את הקץ, פירושו, שמיהר את הקץ, כאילו שעדיין לא הגיע הזמן. והיות שמיהר עצמו, ועל זה נקרא פסח "חפזון". וכאילו היה צריך למהר, כדי שלא יתעוררו המצרים שהיו אצל הישראלים, והם עדיין לא הגיע הזמן שיתוקנו, לכן מיהר עצמו והציל מה שהיה יכול להציל. כלומר, שרק בחינת ישראל קבל אז תיקון, ולא המצריים. לכן נקרא זה "חפזון".
מה שאין כן בגמר התיקון כתוב (ישעיה נ"ב, י"ב) "כי לא בחפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד". האר"י הקדוש מפרש, שזה יהיה בגמר התיקון, שאז אפילו ס"מ יהיה מלאך קדוש, שגם לב האבן, שלפני גמר התיקון אסור לברר אותו, ונשאר בקליפות, גם הוא אז יתברר לקדושה. וזה ענין "טוב מאוד", "טוב" זה הוא מלאך החיים, "מאוד" זהו מלאך המות, שגם הוא יהיה מלאך קדוש, שזה מכונה "בלע המות לנצח". כך מפרש האר"י הקדוש.
ובאמור נוכל לפרש מה שכתוב "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון". לא כמו שהיה בארץ מצרים, שהגאולה היתה בחפזון, כנ"ל, שהיה קופץ ממצרי למצרי, וישראל באמצע נמלט. וזה היה מטעם, שהיה צריך למחוק את המצריים, ורק עם ישראל נשארו בחיים.
מה שאין כן בגמר התיקון, שגם בחינת המצרים יקבלו תיקון, אם כן לא צריך להיות בחפזון, כי לא צריכים לקפוץ ממצרי למצרי, וישראל באמצע הוא נשאר בקדושה, אלא כל המצרים יקבלו את תיקונם משלם. לכן לא צריך להיות חפזון, היינו קפיצה, אלא כל הבחינות שהיו בתוך הקליפות, יתוקנו אז, כמו שכתוב "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ואתן לכם לב בשר".
אי לזאת, האדם צריך להיות בשמחה. וע"י השמחה הוא יכול לצאת ממצב השפלות, שהוא נמצא. ואם האדם ישאל, במה יש לו לשמוח, בזמן שהוא רואה, שהוא בשפלות, שאין לו שום רצון לעסוק בתורה ומצוה, אז צריך לקבל השמחה שלו מזה, שהוא יודע על כל פנים, שיש מלך בעולם. מידיעה זו לבד הוא יכול לשמוח, כמשל הנ"ל, שהודיעו לו שהמלך בא לעיר, וזה נותן לו כח לעלות."
זה מאמר מאוד יפה, אמנם הוא ארוך, אבל הוא באמת.. אני זוכר שכשהם יצאו המאמרים האלה, ממש לא ידענו איפה ההתחלה ואיפה סוף, איך לקרוא אותם ולהבין אותם, ככה לכלול אותם יחד, איך לבלוע אותם.
שאלה: איפה אנחנו בתהליך התיקון הזה של העבודה מול פרעה, עדיין לא יצאנו ממצרים, אבל גם עוד לא הגענו לארץ ישראל, איפה אנחנו ביחס למטרה?
"ישראל "זה נקרא מי שמכוון את עצמו לישר א-ל, לבורא, הוא נקרא "ישראל". זה לא לאום ולא אדם, זה הכיוון שלו בחיים, למה שהוא רוצה להגיע. לכן זה לא שייך, אפילו כשאתה במצרים, זה נקרא שאתה "ישראל בגלות מצרים". שאתה רוצה להגיע להשפעה, לגילוי הבורא, ואתה עדיין נמצא ברצונות לקבל שלך, בקליפות שלך. אז זה לגמרי לא קשה.
שאלה: במה תלוי צמצום א', במאמצים שלי, ההשתוקקות שלי לקשור הכול לבורא, או זאת איזו הודעה שהבורא הגיע להיכלו ואני צריך לקבל אותו מהעשירייה?
צמצום א' תלוי בחשיבות, מה חשוב יותר? או זה או זה, או אני או בורא. ואז בהתאם לזה, אם הבורא יותר חשוב אז אני מצמצם את עצמי ומטפל רק בו, זה הכול. הכול תלוי בחשיבות בלבד. וחשיבות תלויה בסביבה, וסביבה אתה בונה.
שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו עוד לא במצב של "ויאנחו בני ישראל מהעבודה ויזעקו". אבל כשאנחנו עובדים בעשירייה, בחיבור, אנחנו עוברים מצבים, האם אלה מצבים של נפש, רוח?
אתם עוד לא עוברים את המצבים האלו, מפני שאתם עדיין לא מחוברים כדי להיות עשירייה. שבה אתם יכולים להתקשר עוד יותר, עוד יותר על פני ההפרעות, ואז להשיג עצמת קשר, נפש על עביות שורש כשאתם מתגברים על הפירוד ביניכם. אחר כך מתגברים על עביות א' שביניכם, ואז אתם מגיעים לאור הרוח. זאת כבר התגלות כוח החיבור שמתגלה ביניכם, בהתאם לזה שאתם רוצים להתחבר.
אבל אם אין דבר כזה.. מה זה נקרא "יציאת מצרים"? שאתם מתעלים מעל האגו בחיבור, ובחיבור ביניכם אתם מגיעים לרצון שכבר מכוון לבורא, זה נקרא "ארץ ישראל". אבל אנחנו עוד לא נמצאים בזה, אבל לפחות לזה להימשך, להגיע לזה במקצת, להעריך את המצב הזה, לכבד אותו.
כמו שכתב כאן רב"ש, שאפילו בזה שאתה יודע שיש בורא עולם, ואתה שמח מזה שהוא נמצא. שזה לא כל כך חשוב, אתה קיים, לא קיים, באיזה מצב אתה קיים או לא, אבל בזה שהוא קיים, אתה שמח וזה ממלא אותך, זה כבר משהו. ברוך ה' שהעולם הוא לא איזה פח זבל בלבד, אלא יש מעליו שורש עליון נאור, ואני יכול פעם להיות שייך אליו.
שאלה: מהי התעוררות מלמעלה ומהי התעוררות מלמטה? כי קצת לא ברור. כשאנחנו מתאספים בעשירייה בהמשך לשיעורי הבוקר, האם אני יכול לשבת ולהתחיל לבצע איזו עבודה פנימית, האם זה כבר נקרא "התעוררות מלמעלה" או שזו התעוררות מלמטה, ואם זה עוד לא התעוררות מלמטה, איזו עבודה אנחנו צריכים להוסיף כדי שתהיה לנו אפשרות להתעורר מלמטה?
אתם צריכים להתארגן ביניכם, כי אתם נמצאים עכשיו בכל מיני מקומות, פעם ישבתם יחד ועכשיו אתם נמצאים בכל מיני מקומות, בבתים שלכם, או נניח במשרדים שלכם, אז אתם צריכים להתארגן כך שבאמת תרגישו קבוצה אחת, ולא סתם להופיע לפני באיזה ריבוע, תחת שם המגורים שלכם, אלא בהתארגנות הזאת אתם ממשיכים במשך היום.
הבעיה שלנו, שאם קודם ישבנו יחד והייתה לנו כביכול הרגשה שאנחנו קבוצה אחת, עכשיו כל אחד נמצא בבית שלו וכאילו לא מרגיש שהוא שייך אליהם, אני מרגיש שאני שייך לכלי העולמי, אבל שם אני נעלם, לא דורשים ממני ואני לא דורש מהם משהו.
עכשיו זו הכבדה מסוימת ואנחנו צריכים לעבוד על זה. איפה העשירייה שלי, איפה אני נמצא איתם? אני לא יכול להתקרב אליהם, אני לא יכול להיות איתם באותו מתחם, באותו מקום, אני לא יכול להתחבק איתם, לא יכול לאכול ולשתות איתם. הווירוס הזה שבר לנו את כל התשתית הגשמית כפי שנהוג בעולם שלנו.
תראו מה הוא עשה, הוא מעלה אותנו לדרגה רוחנית, הוא אומר "אתם צריכים להתקשר ביניכם ברגש מעל לכל התנאים הגשמיים". אין גשמיות, אתם לא יכולים להתקרב זה לזה, ההפך, תתרחקו כמה שיותר, תדברו ביניכם אולי כך בקשר ווירטואלי, אבל בעצם אתם צריכים להגיע לחיבור שהוא לא תלוי אם אתם נמצאים קרובים פיזית זה לזה".
הוא עוזר לנו. חכו, עוד יהיו שינויים בכל הדברים האלה. זה עוד לא הכול, בהדרגה הבורא יביא אותנו למצב שנרגיש ממש איך העולם הזה לאט לאט מתקרב ומתלבש בעולם הרוחני, שכל ההבחנות הגשמיות נעלמות, גם מבחינת האוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות, כל הדברים האלה מקבלים משקל מצומצם מאוד כדי שהבהמה תתקיים בלבד, ואת כל היתר, נצטרך לפתח כדי להתקשר בינינו ללא שום מרחק בינינו, ללא שום קשר פיזי בינינו, רק דרך הבחנות רוחניות.
מה הבורא יעשה, אני אגיד לכם, הוא יעשה לנו קושי כדי להיות בקשר יותר ויותר, גם ווירטואלי. אלא, אתם רוצים להיות מקושרים, אתם חושבים שאתם רוצים להיות מקושרים, אתם מבינים שאתם חייבים להיות מקושרים? בבקשה, רק לא בצורה ווירטואלית שאתם יכולים להתקשר בטלפונים האלה כל הזמן אחד לשני, אין דבר כזה. אתם רוצים לדבר זה עם זה? בבקשה. מלב ללב, עד שתפתחו את הלבבות בצורה כזאת שתתחילו להרגיש שאתם נמצאים "כאיש אחד בלב אחד", אז לא צריכים שום חוטי קשר. לא מספיק לכם ווירוס הקורונה? נשלח לכם עוד משהו ועוד משהו, בצורה הדרגתית שתרגישו את זה ממש כמכות מצרים, שאתם מתעלים מכל הקשרים גשמיים ועוברים לקשרים רוחניים.
מה זה נקרא "קשרים רוחניים"? ביניכם, בין כולכם מתגלה הבורא, הוא מקשר ביניכם. הוא יהיה ביניכם כמכשיר קשר עיקרי, כתחנת קשר, תכנת קשר. היינו, כוחות בעל מנת להשפיע יזרמו ביניכם והם יקשרו אתכם יחד, כוחות להשפיע יקשרו אתכם יחד למערכת חדשה שנקראת "נשמה".
כמה ווירוסים צריכים לזה? אני לא יודע. נקווה שמספיק לנו אחד. כמו ילד חכם, נותנים לו משהו, אזהרה אחת והוא מבין, נקווה שנהיה חכמים. אבל בשביל זה אנחנו צריכים לעבוד גם במשך היום, שיהיה בינינו קשר, בינתיים ווירטואלי, בינתיים האלחוטי הזה, טלפוני, שאנחנו בכל זאת מתקשרים. אבל שוב, רק תראו את הכיוון לאן אנחנו הולכים, לפתח קשר פנימי מלב ללב בין כולם.
זה לא פשוט, זה קשה, יהיו עליות, ירידות, כל מיני ספקות, אבל העולם מחכה לזה. רק תבינו באיזו תסבוכת נמצא העולם. כל השכנים שלכם, באיזה מצב הם נמצאים, הם בכלל בחוסר אונים. לא הייתי מתאר לעצמי שהבורא יעשה דבר כזה, תראה מה עשה, איזה בלבולים, מה מתגלה מיום ליום, איך הוא מסובב את הדברים. מה הוא עושה? הוא בזה עושה לנו הזדמנות להיות קבוצת חלוצים, קבוצה שהולכת קדימה ומושכת את כל העולם, וכל אחד מאתנו חייב ממש להסכים לקבל את זה ולבצע.
לכן בבקשה, לספר על זה לכולם, לא להתבייש לדבר על זה, שכולם יבינו וירגישו, לפחות ישמעו על זה, שכן ישנה מטרה, והמטרה היא כזאת וכזאת, וישנה קבוצה שמבצעת את זה, שזו קבוצה שהיא כמו הראש של התנועה הזאת שהולכת לפי תכנית הבריאה. אנחנו כן מגיעים למצב שאנחנו מכירים, שאנחנו יודעים מה צריך להיות בדרגות נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, וכך עד שאנחנו מגיעים לדבקות השלמה בינינו ועם הבורא.
שאלה: איזה כלים יש לאנושות כדי לפתח את הקשרים החדשים, את הקשרים הפנימיים בין בני האדם?
כלים מאוד פשוטים, להתבטל וללכת אחרינו כמו קטנים אחרי גדולים. מה אתה עושה כשאתה בא למישהו שיודע איזה מקצוע ואתה לא יודע? אתה מצטרף אליו ועוזר לו. ככה זה. אחר כך הם ילמדו ויהיו גם בעלי מקצוע וילכו יחד אתנו וכולם בסופו של דבר יגיעו לעמק השווה, לאותה דרגה. אבל בינתיים הם צריכים להצטרף וללכת אחרינו.
שאלה: במצב החדש של העולם אנחנו מרגישים את ההאצה והרבה אינטנסיביות. יש מקום לעשות סעודות ווירטואליות משותפות, נגיד כמו אותה סעודת חומוס?
יפה מאוד. טוב מאוד שאמרת. אני דווקא חשבתי על זה. בואו נשב יחד באותה שעה שאנחנו רגילים לשבת בסעודה שלנו. מתי זה, בשעה שלוש בצהרים?
קריין: היינו רגילים לשבת בשלוש וחצי, אבל עכשיו הכול השתנה. אבל כן, שיעור צהרים ייגמר בשעה שלוש וחצי.
בשעה שלוש וחצי, בסדר. אז בואו, אחרי שיעור צהרים, בשעה שלוש וחצי, נשב יחד, כל אחד בביתו, לא להתאסף כי אסור להתאסף. אולי יש מדינות ששם עדיין לא אסור, אתם תפעלו לפי החוקים, כל אחד חייב ללכת לפי חוקי המדינה. אני אומר בשיא הרצינות, כך אנחנו צריכים לנהוג. אנחנו רואים את טביליסי יושבים כמו שהיה לפני הווירוס, ממש באותם המקומות כולם יחד. אני לא יודע, כנראה שלא ספרו להם שזה אסור. הם נמצאים בגרוזיה, גרוזיה נמצאת אי שם בהרים כנראה שהווירוס עוד לא הגיע אליהם. אבל אם הממשלה אמרה לא להתאסף, או לא להתאסף יותר מכמה אנשים, או להיות במרחק של שני מטר או עשרה מטר מאחד לשני, אתם חייבים לקיים.
אז אנחנו היום בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים לפי שעון ישראל, כל אחד ישב עם הצלחת הקטנה שלו וכוס עם קצת יין או ויסקי, כל אחד מה שהוא שותה, נעשה לחיים ונאכל יחד, העיקר שנתחבר למעלה מהסעודה הזאת. רק תבינו עד כמה שאנחנו בסעודה הזאת סביב כל כדור הארץ מחוברים, מאושרים בזה שיש לנו מטרה, שאנחנו יודעים בשביל מה זה, זה הכול בשבילנו.
צריך לנשק את הווירוס הזה. אני לא רואה אותו, אבל הייתי מנשק אותו, הוא בא כתרופה. רק צריכים להבדיל שזה תרופה נגד האגו שלנו, כמו שכתוב במאמר "הכול תיקונים" של רב"ש, שלא מחלה אני שולח לך אלא תרופה. תקרא אותו בבקשה.
קריין: מאמרו של רב"ש "הכול תיקונים".
הכל תיקונים
"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).". אנחנו נמצאים במצרים. תראו גם את הזמן המיוחד הזה, איך שהכול מתלבש עלינו.
"קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).
ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. ככה הבורא אומר. ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם.
לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות."
זאת אומרת, לא מגיע אלינו, לעולם שלנו שום דבר מהבורא, והכול מגיע מהבורא, אלא רק תיקונים. ואנחנו בצורה כזאת צריכים לקבל אותם, מכות כביכול אישיות או כלליות, הכול תיקונים בלבד. ולכן הווירוס הזה, זאת תרופה שהבורא שולח שיעזור לנו להפטר מהאגו שלנו. שיעזור לנו למחוק את כול הזבל הזה, את מה שבנינו סתם בעולם הזה. תראו מה עשינו, כמה זבל אנחנו זורקים לים, לאוקיאנוס, כמה פיח ועשן אנחנו מעלים לאוויר, כמה אנחנו הורסים את כדור הארץ ואת הקרקע, כמה פצצות אטום אנחנו מכינים, בשביל מה כל זה?
וכולם עובדים ועושים ועושים, כדי ללדת, לעשות את כל הדברים האלה ולמות. ללדת, לעשות את הדברים האלה הרעים ולמות, וככה דור אחר דור. עכשיו הגענו, וכבר דיברנו על הדור האחרון איפה שאנחנו עכשיו נמצאים, הגענו למצב שזהו, לכן אנחנו צריכים להגיד כמו שאומר בעל הסולם, ששמח אני שנולדתי בדור שכזה, שאפשר לגלות בו את חכמת הקבלה ואפשר להסביר לכולם מה קורה, למה הווירוסים האלו באים.
וזה לטובתנו, כדי לרפאות אותנו מכל אותו זבל, מכל אותו רע. ודווקא מתוך זה שמגלים את הרע ומגלים את התרופה, על פני הרע את הטוב, אנחנו נשיג את הבורא. בפער בין הרע לבין הטוב הוא יתגלה. אחרת אנחנו כנבראים לא יכולים לגלות אותו, רק כיתרון האור מתוך החושך. החושך חייב להיות ועל גביו אור.
שאלה: דיברנו על כך שאנחנו צריכים להתחבר בלי קשר לקרבה פיזית. איך ולְמה להיות רגיש במהלך היום כדי לספח את השריר החדש הזה של הקשר?
אני לא יודע. אני בכלל רציתי לדעת מי מנהל יום יום את כול הכלי העולמי. אנחנו צריכים כבר לראות את עצמנו כקיימים סביב כדור הארץ, זה לא פתח תקווה, ולא מוסקבה, ולא ניו יורק, ולא כלום. אנחנו כולנו סביב כדור הארץ, סביב השעון, כך מתקיימים. אז מי מנהל אותנו, מי עושה איתנו כל מיני תרגילים, שירים, מלמד אתנו, מזכיר לנו על התכלית שלנו, וכן הלאה?
תלמיד: אין עוד משהו חדש. צריך אולי לעשות צוותים חדשים בהתאם למצב.
כבר שבועיים הוירוס משתולל, ואנחנו עדיין לא מגיבים עליו כמו שצריך. אנחנו עדיין לא נמצאים בחיבור סביב השעון, וסביב כדור הארץ, עם כל החברים שלנו כדי להתחיל לממש את הוירוס הזה בצורה נכונה, כי זאת תרופה לאנושות.
אז איך אנחנו נעבוד? אתם רוצים שהבורא יזרוק אתכם מהמשימה, אין בעיה הוא ימצא מישהו אחר. אני אומר בשיא הרצינות. מה אתם רוצים, שאני אנהל אתכם? אין דבר כזה. זו חייבת להיות ממש החלטה קבוצתית, רצינית, נמשכת דרך כל ההפרעות. לכן אני מתפלא שמיום ליום אני מדבר על זה, וכל אחד לא חייב כאילו, לא מרגיש את עצמו שהוא אישית חייב. ואז הכול נשאר כך, או שיש כמה אנשים שאחראים לקרוא לנו איזה פסוקו של יום, או מה שקורה היום.
אני מדבר על הקבוצה שהיא מהבוקר עד הלילה, ומהלילה עד הבוקר, סביב השעון ממש, דואגת איך להפעיל את הכלי העולמי, בצורה שבאמת כולם מרגישים שמפעילים אותם. ודרכם כל העולם ירגיש שיש כאן כוח שיודע לאן על כל העולם הזה ללכת ומה לעשות עם עצמנו. מתי אנחנו נראה את הקבצה הזאת, מתי אתם תתחברו ביניכם ותחליטו? מי יהיה אחראי על בניית קבוצה כזאת שתהיה כמובילה את כולנו לתכלית. יש מישהו שרוצה לענות, כן או לא?
תלמיד: אני יכול בלנסות ולגבש כזאת קבוצה. אני מניח שזה יהיה מורכב מקואורדינטורים של הכלי העולמי, צוותים חברתיים. נקדם את זה היום.
יופי, אז קפצת, טוב מאוד. אז אנחנו רואים אותך ככתובת, ואחריך כל ראשי המנגנונים. תתארגנו ותביאו לנו אפילו דף, שיהיה ברור לאן להיכנס, ומה קורה בכל דבר וכל מצב, מה אתם עושים משך היום, ומה אתם דורשים מאיתנו שאנחנו נקיים. הכול חייב להיות מאורגן, כמו מטפלת שממש דואגת כל הזמן לילדים שלכם. עכשיו אתה נמצא בתפקיד של מרי פופינס.
שאלה: מצד אחד יש הרגשה שהמצב שאנחנו חיים בו עכשיו, הוא מצב שכל המקובלים חלמו עליו, אנחנו ממש מרגישים שהאנושות מתקרבת. ומצד שני בכל פעם שאני מנסה לתאר לעצמי את העולם החדש, שרב מדבר עליו, אני מרגיש שאני נופל לתוך הרצון לקבל לעצמי, שאני נכנס אל העולם החדש עם הכלים הישנים, עם המחשבות הישנות. איך אנחנו מתארים לעצמנו את העולם החדש? הייתי רוצה לעשות את זה כמה פעמים ביום, אבל אני לא מצליח.
אני דיברתי איתכם על זה שנים, שאנחנו נצטרך להיות הקבוצה שמובילה לתיקון העולם. ושבאמת זה כך, לא אכפת לי שיתגלו עוד קבוצות כאלה ושיחד כולנו נתחבר. בסופו של דבר כולם צריכים להתחבר, אין כאן מישהו ראשון ושני ואחרון, אלא כולנו צריכים להגיע לצורת עיגול. אבל אנחנו לא צריכים לחכות לאף אחד, אלא באמת להגיד, "אם אין אני לי, מי לי", זה עבור כל בני ברוך העולמי.
ולכן לא להסתכל על אף אחד. כמו שאנחנו מבינים את המטרה ואת הדרך אליה, כך להתחיל להתקדם. ואין כאן שום פשרה, אין כאן שום אפשרות לברוח, אלא כך נתקדם, ואתם כבר מבינים את זה. רק העניין הוא אחד, יחד. קדימה זה נקרא בצורה יותר מצטמצמת יחד. לקראת המרכז של העיגול הכללי שלנו, העולמי זה נקרא קדימה. עוד יותר קדימה למרכז בינינו, עוד יותר קדימה למרכז בינינו, זה נקרא יחד וקדימה. ושם, שם במרכז נמצא הבורא, מחכה לנו ומצפה. וברגע שאנחנו נתקדם, הוא יצא לקראתנו ויאמר, נו איפה אתם, כמה אני מחכה.
שאלה: האם אנחנו באמת צריכים לפתח את החוש השישי עכשיו? איך אנחנו יכולים לפתח את החוש הנוסף הזה, השישי?
הוא כנראה לא שומע אותנו, אבל החוש השישי נקרא חוש של השפעה, של אהבת הזולת. יש לנו חמישה חושים אגואיסטיים, והם נמצאים ברצון לקבל שלנו והחוש השישי הוא כאור חוזר, ההפך מכל חמישה החושים האלה. זה מה שאנחנו צריכים לפתח. נראה שהבחור הזה לא כל כך נמצא איתנו. כדאי לו יותר ללמוד ולהתקשר אלינו.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתפלל על העולם החדש, אם כל מה שאנחנו מכירים זה העולם הישן שסוגר עלינו?
אתה תצטרך להתקשר לאחרים בהשפעה, באהבה, וברגשות האלה אתה תראה איך אתה בונה יחסים חדשים, וביחסים החדשים האלה פתאום תגלה עולם חדש.
מה זה עולם ישן, עולם חדש? הכול תלוי ביחס האדם למציאות. אם אני מסתכל על המציאות וחושב כמה אני יכול לסחוט מהם, לסחוב מהם, זה נקרא העולם הישן. אם אני חושב כמה אני יכול להשפיע להם ודרכם לבורא, זה נקרא העולם החדש. הכול תלוי בכיוון של הלב שלי.
שאלה: אמרת שעל בסיס דוגמת טביליסי, שכל עוד הממשלה מאשרת להתאסף, אפשר להתאסף. זה מה שאנחנו עושים, מוסקבה, ניו יורק, טביליסי, פיטר. ובמקביל נוכח גם הפחד להדביק את החבר, או להידבק בעצמך, מהמחלה הנסתרת הזאת. האם כדאי להתאסף כל עוד לא אוסרים עלינו?
אני הייתי במקומכם בכל זאת בונה תשתית ווירטואלית, לדבר מהבתים או מאיזה מקומות נפרדים, והייתי מכין את זה עם כל התשתיות כמה שאפשר, שאתם תהיו שם, כל אחד במקום שלו, בתא שלו, מבודד מהאחרים, כי יבוא הזמן שאתם לא תוכלו להתאסף במקום אחד. בטוח שיבוא הזמן, והמצב מיום ליום מחמיר יותר ויותר כפי שאנחנו רואים.
אני רואה גם עלינו שאנחנו מאתמול להיום לא התקדמנו בהתקשרות בינינו. עובדה שעדיין אין לנו קבוצה שמנהלת אותנו סביב השעון, שדואגת שאנחנו נהיה מחוברים, שנקבל ממש בכל רגע את מנת המילוי למוח וללב, בקיצור לנשמה. אני עוד לא רואה שאתם דואגים לעצמכם. אתם חיים משיעור לשיעור במקרה הטוב, אבל שיעורים זה לא אתם, שיעורים זו לא התקדמות. ולכן אם לא תרגישו שאתם חייבים עכשיו לבנות את העולם החדש בקשר ביניכם, זה לא יקרה. הווירוס ישתולל יותר ויותר עד שאתם תגיעו. צריכים עוד מכות? יהיו עוד מכות. הבורא לא חוסך הוא הולך לפי השיטה. עד כמה שאנחנו מסוגלים, אנחנו נרגיש התקדמות, עד כמה שנתקשר בינינו. אם אתם לא בונים במשך היום עשרים וארבע שעות את הקשר ביניכם, אתם לא מתקדמים, אתם גורמים את הווירוס הזה לכל באי העולם. ואז בסופו של דבר אתם תרגישו שנאה ממה שקורה. כמו שאתם מבינים שיש אנטישמיות, אתם תרגישו על עצמכם.
הבורא רוצה להביא אותנו לתיקון. הוא ישתמש בכל האמצעים שלו. והאמצעים אצלו הרבה יותר גרועים ומתוחכמים מהקורונה ווירוס. לכן אני מזהיר אתכם, בואו נעשה כל מה שרק אפשר כדי להיות סביב כדור הארץ, סביב השעון, כעשירייה אחת. אם לא מקושרים פיסית אז דווקא על חשבון המצב הזה מקושרים בלבבות.
(דיווח לו"ז)
אני הייתי ממליץ, מהיום והלאה לעשות את כל הלו"ז הזה באנגלית, ובצורה נכונה, טובה, שיהיה לעניין. זה דבר אחד. דבר שני, גם לראות שהשירים שלנו לא יהיו רק בעברית. אנחנו צריכים להבין סוף סוף שאנחנו נמצאים בקבוצה בינלאומית. אני מתבייש מהסטיגמות האלה שיש למי שמארגן. תתחילו לראות דברים בצורה יותר מטרתית, כללית. זה כאילו שלא קראתם משהו מבעל הסולם שכך צריך להיות. אנחנו נמצאים בתיקון הכללי. מה אתם מכניסים כאן רק עברית וכותבים רק בעברית, וכל הדברים האלה רק כלפי ישראל. זה לא כלפי ישראל, זה כלפי כל העולם. גם השירים, צריכים להיות שירים שונים. אני לא יכול על כל דבר לפקח.
אני פונה לכל החברים שלנו שבכל העולם. אתם כולכם שווים. אתם שומעים? אתם כולכם שווים. אתם צריכים כולכם לדאוג לכלי שלכם, כי זו הנשמה הכללית של כולנו. ואנחנו ממש צריכים לדאוג לה, לנשמה הזאת, להתחבר בה בצורה שווה. אף אחד שלא יחשוב שיש שם מישהו שחושב עבורו והוא יכול בינתיים להירדם, אין דבר כזה, כולם שווים. אתם יכולים לדרוש כל דבר ודבר. אם אתם דורשים ובצדק ולא שומעים אתכם, תכתבו לי אישית, לכתובת שלי. אני עובד בכוחות אחרונים. אם זה לא יעזור אז נעזוב ומה שיהיה יהיה. אני אומר בשיא הרצינות. אנחנו כבר שבועיים נמצאים בזה ועדיין אני לא רואה התארגנות נכונה. כאילו לא קראנו שום דבר, כאילו לא למדנו שום דבר. לא רואה ממש שיש כאן מכל אחד ואחד רצון לקדם את כולם, ובלי זה לא יהיה חיבור.
שאלה: האם יועיל למשל שיהיה איזשהו זום אחד שישדר סביב השעון, ושם למשל ישודר השיעור ומי שעובד מהבית, יש לו מחשב, הוא עוסק בעבודתו ויש לו גם זום ורואים אותו דרכו כל הזמן, ואז אולי נרגיש כך יותר טוב אחד את השני ונראה אחד את השני.
תבדקו. אני בעד כל דבר שיכול לקשר בין בני האדם. אני רק יכול להציע, אבל לקיים אתם יכולים. נקווה שסוף סוף מהלחצים ייצא משהו, אני עדיין בתקווה. אבל אני אומר בשיא הרצינות, מאתמול להיום בינתיים שום דבר לא נעשה בהתארגנות יתר מקודם. ואנחנו צריכים יום יום לראות האם יש לנו ממש התחברות יותר צמודה במשהו ובמה בדיוק, ולפרסם את זה לכולם, שכולם ייקחו דוגמה ויעשו את זה.
תלמיד: אנחנו רוצים לעשות דיווח קצרצר על הפצה, על מה נעשה אתמול, מה מתוכנן. נתחיל עם ההפצה באירופה.
תלמיד: באיטליה ובספרד יצאו עם השולחנות העגולים הווירטואליים בשבועיים האחרונים, ועכשיו בגרמניה עובדים על פתיחת עיתון כדי להוציא את כל החומרים החוצה לקהל הרחב. אתמול הייתה בקשה של כל קבוצות אירופה, איפה שהיו יותר ממאתיים איש, יחד בסדנה חשבו על העברת המסר לשכבות שונות של האוכלוסייה. ובעקבות המפגש של אתמול, היום בשעה אחת עשרה יהיה שידור חי של סדנה לקהל הרחב שישודר בפייסבוק. בנוסף גם מתרגמים את כל התכנים של הרב לכל שפות אירופה ומפרסמים אותם באינטרנט. ובאופן כללי המצב באירופה מאוד מחבר עכשיו בין הקבוצות. עוזרים זה לזה לראות איך להתארגן ולהעביר החוצה את המסר.
תלמיד: בבקשה הקבוצה באנגלית.
תלמיד: המערכת ממש מתפוצצת, כל החברים בהתפעלות מזה שרואים שיש עלייה במאות אחוזים של השתתפות החברים בכתיבת פוסטים, בפרסום פוסטים. ביום ראשון הקרוב אנחנו נקיים הכשרת הפצה לכל העולם דובר האנגלית. נשלחה הודעה על זה וכולם מוזמנים להגיע.
תלמיד: יש עשרות על גבי עשרות של חברים שמפרסמים במדיה החברתית, יש לנו צוות של גברים ונשים, למעלה מתריסר שיוצרים קליפים לגבי איך לחיות יחד, בכל מיני אתרים ידועים בתחום, לגבי יחסים, יש שם הסברים על ילדים, יש אפילו ארוחת בוקר וירטואלית לילדים שונים כדי להתאגד יחד. ופרסמנו גם "פוסטקסט" והיינו ב"לייב" ביומיים האחרונים, יש לנו תכנית "לייב" שמשודרת בשידור חי בעמוד הפייסבוק. היו לנו כמעט מאתיים אנשים שמצטרפים "און ליין" את רובם אנחנו לא מכירים, רובם לא נמצאים איתנו בשיעור, הם אומרים שזה משהו שהם מחפשים. אז אנחנו רוצים להרחיב את זה, אנחנו מכניסים לשם מוזיקה, מכניסים אורחים שונים וכולי.
תלמיד: אנחנו רוצים גם לדווח על מה שנעשה בהפצה בעברית. אתמול נעשו שני פיילוטים ראשונים במעגלי שיח ווירטואליים לציבור. זה היה פיילוט ראשוני. בנוסף אתמול הייתה רצועת השידור הקבועה שלנו ששודרה בפייסבוק של הרב, פייסבוק קבלה לעם ויו טיוב. הרב התארח במפגש מאד מעניין. היה ייצור של מאמרים, עוד מאמרים ושיחות שנכנסו לאתר של הקורונה שהקמנו לאחרונה, גם סידרנו קצת יותר את האתר, הוא מעוצב יותר, נגיש יותר. ובשורה משמחת, אנחנו פותחים באתר הזה מדור גולשים שבו התוכן שלכם חברים יופיע באתר הזה. זאת גם הזדמנות מאוד טובה לשבח את החברים שמייצרים על בסיס יום יומי תכנים ברשתות החברתיות, ממש מרגישים את כולם.
אנחנו רוצים בהזדמנות הזאת לבקש, אנחנו צריכים חברים שיצטרפו להפצת ברשת, יש הרבה מאד תפקידים, הרבה מאד דברים שאפשר לעשות, אנחנו נפרסם בווצאפים ובמיילים את הכתובת לאן לפנות. יש עכשיו זמן, תפנו אלינו ותבואו.
תלמיד: אתמול בערב נערכה פגישה של כל דוברי הרוסית, היו כמעט חמש מאות חברים, אנחנו הצגנו את האסטרטגיה, את כל הכלים והאפשרויות של המחלקה הרוסית. דיברנו על הגישה העיקרית שלנו, שהיא להמשיך לייצר ולקדם תכנים מקצועיים איכותיים מאד, וגם ליצור סביבה חדשה ללימוד הכשרות לכל אחד. בימים הקרובים נתחיל את ההכשרות, לכל אחד בפגישה הוצג טופס שעליו למלא כדי שנוכל לדעת מה כל אחד רוצה לעשות.
בנוסף, מהיום תהיה יותר דאגה הדדית בין הקבוצות ולכל קבוצה יהיה מישהו שדואג עבורה, אנחנו ממש מהדקים את הקשר בין הקבוצות. ב MAC TV אנחנו ממשיכים את השידורים, גם בסביבה טובה יש טופס שכל אחד יכול למלא ולהשתתף בתכנית שרצה באמצע היום, אתמול גדלנו לשלוש מאות צופים בתכנית הזאת, כל אחד מוזמן להשתתף.
תלמיד: תודה, עכשיו נעבור להפצה בספרדית.
תלמיד: אתמול יצאה מהדורה מיוחדת של ה-NEWS LETTER עם קליפים ומאמרים על המשבר והעולם החדש, שנשלחה לאלפי מנויים. בנוסף יצא מייל לכל הכלי עם קישורים לכל הדפים שלנו בפלטפורמות השונות איפה שיש חומרים כדי שיהיה קל לחברים לקחת חומרים ולהפיץ ברשת.
בקהילת "זוהר" השידור השבועי שלנו הערב בדרום אמריקה, השיעור ממונטריי עסק במשבר, כל קבוצת מונטריי הסבירה על המצב החדש, על העולם החדש. ההקלטה של השיעור הזה עולה לרשת ואנשים ממשיכים לצפות כל השבוע. והיום מיד אחרי השיעור תהיה לנו שוב פגישה של מפיצים ביחד, כמו שיש כל בוקר לכל הכלי דובר הספרדית מיד בתום השיעור. אתמול השתתפו שמונים ושניים איש. אני מקווה שהיום אפילו נשבור את השיא היומי הזה, וזה באמת יוצר אווירה מאד מיוחדת שמתוך החיבור בין החברים מפיצים ביחד, ומזמינים את כולם להשתתף בתום השיעור. הודעות נשלחו בכל הערוצים.
תלמיד: תודה רבה, נעבור למנהל המפעל.
תלמיד: רציתי רק להגיד שיש לנו צוות חירום, צוות קורונה קראנו לזה, יש שם 15, 17 אנשים מנהלים, רופאים, מחנכים וכולם שם נציגים של כל המחלקות, וזה מאחד אותנו יותר מכנס. בדרך כלל בכנס אנחנו יושבים ביחד, ואנחנו נמצאים בקשר, כמעט אין שעה שאנחנו לא באיזו ישיבה, כי ההוראות של הממשלה, של משרד הבריאות כל הזמן משתנות, המצב במדינה שלנו כל הזמן מחמיר, ואנחנו כמרכז ההפצה צריכים לקבל עשרות החלטות מידי שעה כדי להתאים את הארגון שלנו לפעילות, ובכלל כד לקבל אישור לפעילות, והיום זה לא מובן מאליו, זה דורש תיאום בין האנשים והבנה ומהירות.
אני רוצה להודות לכל מי שנמצא בצוות, ולהגיד לכולם, אם אתם רואים שמשהו חסר ומשהו לא תקין, אתם יכולים לפנות ישירות אלי. אנחנו באמת פועלים לפי ההוראות ומשתדלים להתאים את ההפצה למצב החדש שבו אנו נמצאים כאשר המצב הזה הוא לא סטטי הוא משתנה כמה פעמים ביום.
תלמיד: נעבור לדיווח גלאקסי.
תלמיד: אני נציג צוות ה"טרבל שוטינג". דבר ראשון היינו מבקשים מכל עשירייה לבדוק שכל החברים יכולים להתחבר. זה נכון בארץ ובעולם, עבור כל מי שנמצא בצורה וירטואלית ופתאום מתחיל להתחבר מהבית ולא מכיר את זה. אנחנו מבקשים, תבדקו שכל החברים בעשירייה שלכם מצליחים, יכולים, תנסו לעזור להם, ואם לא מצליח תפנו אותם אלינו, או תפנו אלינו ואנחנו נפנה אליהם. חשוב מאד לחבר את כל החברים לתוך המהלך הזה.
כל החברים שאין להם מצלמה ואין להם מיקרופון, זו הולכת להיות דרך החיים שלנו בחודש חודשיים הקרובים. אנחנו מבקשים מכל הלב, בבקשה תקנו מצלמה, מצלמה פשוטה, תקנו מיקרופון שיוכלו לשמוע אתכם, תוכלו לעשות סדנאות עם העשירייה שלכם. זה מאד מאד חשוב לעשות את זה.
בנינו מסמך עם כל השאלות שלאט לאט אנחנו אוספים מיותר ויותר מקרים. מסמך מאד פשוט ומאד קל להבנה, וכמובן בכל פנייה, בכל שאלה שיש, כולם מוזמנים לפנות אלינו. ודבר אחרון, לגבי השאלות במהלך שיעור הבוקר, פשוט לשים לב, לצאת מהשתק לפני שמדברים, לשים לב לסמן האדום שאומר לנו שאנחנו יכולים לדבר ולהיכנס לMUTE (השתק) בסיום השיחה.
תלמיד: נעבור לסיום לרופא שיעדכן אותנו מה קורה.
תלמיד: חברים יקרים ואהובים, אני עוד פעם רוצה להזכיר שאנחנו נמצאים במצב מאד מאד מיוחד והבורא שם לנו תנאים שאנחנו חייבים להיצמד אליהם. המצב מחמיר במדינה שלנו, יש כבר כמעט 700 חולים, יש אנשים במצב מאד קשה וכדי לעצור את התפשטות הקורונה כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבודד את עצמנו ולבודד את המשפחות שלנו. ולזה יש הנחיות חדשות שנקרא עכשיו, אבל אני אגיד עוד כמה מילים לגבי המטרה של כל מה שקורה.
מה זאת אומרת לבודד, על כל אדם חולה יש עשרה אנשים שחולים קל או בכלל לא חולים אלא הם נשאים. עד כמה שנבודד את עצמנו, נשמור מרחק אחד מהשני לפחות שני מטר, יכול להיות יותר, עד כמה שלא נלך להתארח אצל משפחות אחרות, ועד כמה שאנחנו פשוט נשמור על המרחק והבידוד, כך תוך כמה שבועות נוכל לסיים את התפשטות הקורונה ולעבוד לדרגה אחרת של חיים.
אז בואו נשמע מה חדש ממשרד הבריאות ואיך אנחנו צריכים להתנהג מהרגע הזה.
קריין: לפי התקנות החדשות אין לצאת ממקום המגורים למרחב הציבורי, אלא אם כן מדובר ביציאה לטובת אחת הפעולות או המטרות הבאות: הגעה של עובד למקום עבודה וחזרה ממנו, הצטיידות במזון, תרופות ומוצרים חיוניים וקבלת שירותים חיוניים.
כמו כן, מותר לצאת מהבית לשם קבלת שירות רפואי, תרומת דם, פעילות ספורט לא מאורגנת של עד חמישה אנשים ויציאה לטקס דתי, כולל חתונה, לוויה או תפילה.
בנוסף, התקנות החדשות מאפשרות יציאה של יחיד או של אנשים שגרים באותו מקום למשך זמן קצר ולאתר שקרוב למקום המגורים. הותרה גם יציאה לצורך חיוני שלא פורט במפורש בתקנות.
אנחנו עומדים לפני סיום, לפני שנעבור לשיר, רציתי לשאול את הרב, האם אתה רוצה לומר דבר מה.
אני מאחל לכולכם יום טוב, שלם, יום של חיבור, יום של אהבה, שבזה אנחנו מבטלים את הוירוס הזה, שהוא בא לטובתנו, רק כדי לכוון אותנו לחיבור, שבזה אנחנו משיגים את מטרת הבריאה ושיהיה לנו כך.
להשתדל להרגיש איך הבורא אוהב אותנו דווקא בזה ששולח תרופה שנקראת קורונה וירוס. ולהשתדל להיות כל הזמן ברשתות שלנו, במה שהחברים כותבים, איך שהם מדברים. להשתדל להצטייד בכל המכשור שצריך לקשר בינינו, שאנחנו באמת נהיה קשורים בצורה יפה זה עם זה.
ולחיים לכל המנהלים שלנו, כמו שעכשיו שמענו עד כמה הם בכל זאת דואגים, ונקווה שהם ידאגו עוד יותר ויותר לקשר בינינו שיהיה כל הזמן. אני רק מבקש לעשות הכול כמה שיותר באנגלית, או בצורה שקל יהיה לקבל תרגום. זה דבר אחד. דבר שני קצת יותר שירים, קצת יותר אפשרות לקליפים, לכל מיני דברים.
בקיצור, נעשה עולם שלנו, חברה שלנו, שהיא כל הזמן מוזמנת ומזמינה את כולם להתחבר אליה ולהתקשר אליה ולהיות יחד כולנו כאיש אחד בלב אחד.
תודה לכם ועד השיעור בצהריים, כל טוב ולהתראות.
(סוף השיעור)