שיעור בוקר 06.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 50, מתוך רב"ש ב', "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה".

"בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. אז על כל מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, אלא רק הכל לתועלת עצמו. במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום דבר, אלא שהוא ריק מכל. וזה המקום ריק, הוא יכול למלאות רק עם רימון, היינו אם הוא ילך למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'. היינו, שיבקש מה', שיתן לו כח להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. כלומר, זה שהוא רוצה רוממות ה', אין הכוונה שהוא אומר, שאם אתה תיתן לי להשיג את רוממות וגדלות ה', אז אני מוכן לעבוד, אלא הוא רוצה, שה' יתן לו כח להאמין בגדלות ה', בזה הוא ממלא את מקום הריקנות, שבה הוא נמצא עתה. נמצא, שלולי הריקנות, היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע לדביקות, היינו בהשתוות הצורה, הנקרא בעל מנת להשפיע, אלא בבחינת הכלל, שמספיק להם בחינת המעשה שהם מקיימים, אין אלו אנשים מרגישים בעצמם בחינת ריקנית. אלא שהם מלאים במצות. אלא דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה'."

(הרב"ש, מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, אנחנו צריכים להשתדל עד כמה שאפשר, להרגיש את עצמנו שזה נקרא להרגיש את הדעת, דעתנו, ויחד עם זה לתאר מה זה נקרא לעומת זה, דעת הבורא. ובפער בין דעתי לדעת הבורא אני רוצה לראות את עצמי, איך אני עובר את המרחק הזה בין "בתוך הדעת" שזה אני עכשיו, ולמעלה מדעתי שזה "דעת הבורא" של השפעה, אהבה, איך אני עובר מזה לזה.

בתוך החברה יש לנו את זה ממש במישור שנמצא לפנינו. אני אוהב את עצמי, חושב על עצמי, כל הזמן נמצא בתוך עצמי, יחד עם זה ישנה עשירייה ששם זאת דעה אחרת, מחשבה אחרת, הרגשה אחרת. ואז אני צריך לעשות את הצעד הזה כל פעם, לדלג מלהיות מלובש בי, בתוך הדעות שלי, לתוך הדעות של הקבוצה, העשירייה. וכך לעשות כל פעם צעד, עוד צעד קדימה, עוד צעד לתוכם, עוד קצת לתוכם. כך שכמה שאני עושה כאלה גיחות, מעלה את עצמי מדעתי לדעתם, מרצוני לרצונם, כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו", אז בצורה כזאת אנחנו מתקדמים, כל אחד ואחד מאיתנו.

לכן, כדי לעזור לנו להגיע להזדהות עימו, עם הבורא, מה הוא עשה? הוא לא יכול להגיש לנו את עצמו, כי זה בעצם כוח, רוח, אז עשה את זה בצורה כזאת שברא רצון לקבל אחד, ושבר אותו להרבה רצונות פרטיים. ואז אנחנו יכולים בזה שאני מתאים את עצמי לרצון של הזולת, כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו"¹, אני בזה עושה תרגילים כאלה שאני עוד יותר, עוד יותר ועוד יותר יוצא מעצמי, נכנס לתוך הזולת. שהזולת הזה הוא משתוקק לבורא, ואני שיוצא מעצמי ורוצה להיות יחד עימו, אז אני בזה בעצם קונה את הכוח שלו דלהשפיע, ועוד כך ועוד כך. עד שאני מגיע למצב שאני כולל את כולם, ובזה אני מגיע לגמר התיקון ולדבקות השלמה בבורא. לכן, כמה שאדם יוצא מעצמו ודבוק בזולת, בעשירייה, שם הוא מוצא את כל 125 המדרגות של ההליכה שלו מהמצב הנוכחי עד גמר התיקון.

אין שאלות? אז אנחנו נמשיך הלאה. כנראה שאתם כבר מבינים, מלומדים, אני גם בזה שמח.

קריין: נקרא שוב, קטע מספר 50, "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה".

"בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. אז על כל מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, אלא רק הכל לתועלת עצמו." זה מה שהוא מגלה שיש לו גם במוח וגם בלב, גם בכוונות, גם במחשבות וגם ברצונות. בכל מה שיש לו זה רק לתועלת עצמו, כך הוא בנוי. אם הוא עושה בדיקה נכונה זה מה שהוא מגלה. "במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום דבר, אלא שהוא ריק מכל. וזה המקום ריק, הוא יכול למלאות רק עם רימון, היינו אם הוא ילך למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'." איך הוא יכול להתקדם? רק בתנאי שהבורא יהיה יותר חשוב ממנו, אז הוא יעלה את הבורא למעלה מעצמו וירצה לקבל את התכונות שלו, את הדעה שלו, את המצב שלו, את הרמה שלו, ויעזוב את עצמו. אבל זה צריך להיות אצלו כדבר הכי הכי מבוקש, רצוי. "היינו, שיבקש מה', שיתן לו כח להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. כלומר, זה שהוא רוצה רוממות ה', אין הכוונה שהוא אומר, שאם אתה תיתן לי להשיג את רוממות וגדלות ה', אז אני מוכן לעבוד, אלא הוא רוצה, שה' יתן לו כח להאמין בגדלות ה', בזה הוא ממלא את מקום הריקנות, שבה הוא נמצא עתה. נמצא, שלולי הריקנות, היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע לדביקות, היינו בהשתוות הצורה, הנקרא בעל מנת להשפיע, אלא בבחינת הכלל, שמספיק להם בחינת המעשה שהם מקיימים, אין אלו אנשים מרגישים בעצמם בחינת ריקנית. אלא שהם מלאים במצות." אם לא חסר להם רוממות ה' שאחרת הם לא מתקדמים, אז הם מרגישים שיש להם הכול במקום, אין להם לאן ללכת. אלא כל יום ויום שיקיימו מה שהיה אתמול והכול יהיה בסדר. "אלא דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת," שייתן להם כוח השפעה, כי זה מה שאין להם. ואם לא מקבלים מהבורא כוח השפעה, אין ממי לקבל, ואז הם נשארים לגמרי מנותקים מהכוח העליון הזה, ואז הם נמצאים בחזקת בהמה. כי אדם נקרא מי שקשור לבורא, הדומה לבורא. "שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה'."

(הרב"ש, מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

שרוממות, גדלות וחשיבות הבורא תהיה אצלי כדבר מעלי. ואז אני ארצה כל הזמן איכשהו להגיע, להשיג את זה, שזה ישלוט עלי, שזה יכוון אותי, שזה ממש יהיה בשבילי כדבר שאני כל הזמן נוטה לזה, משתוקק לזה.

שאלה: אמרת שאני מתלבש בדעות של החברים, של העשירייה, ברצונות שלהם, כי שם יש 125 מדרגות של עליה. כלומר, יש לי איזו הרגשה של קשר, התלבשות בהם. במה מתבטאים 125 המדרגות כאן?

125 מדרגות, כל הרצון לקבל שלנו כך מתחלק לפי הרמות של גודל הרצון לקבל מ-0 ועד 100%. ואז יש לנו כל פעם לגלות רצון לקבל יותר גדול. ואז אנחנו מרגישים שאנחנו עוד יותר רחוקים מהבורא ואנחנו צריכים להשוות עימו צורה. זאת אומרת לקנות, לרכוש כוח השפעה ואז אנחנו דומים לו. כשהתקרבנו אליו במשהו, שדומים לו, אז אנחנו מגלים דיוק יותר גדול עד כמה אנחנו לא מתאימים לו, לא דומים לו, וככה אנחנו כל פעם מתקדמים. הרצון לקבל כל פעם מתגלה, מתגלה ומתגלה, ואנחנו כל פעם צריכים, בהתאם לזה, לתקן אותו שיהיה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זו כל העבודה.

תלמיד: כלומר, כל רגע של עליה, זו עליה למעלה מהדעת?

עליה ב-125 מדרגות, מ-0, מדרגת בהמה לדרגת הבורא זה רק בעליה למעלה מהדעת. זאת אומרת, שאנחנו רוכשים כל פעם כוח השפעה יותר גדול שירכב על כוח הקבלה.

שאלה:, איך אנחנו יכולים להאיץ את ההתקדמות של העשירייה בעיקר ברגע הזה, שנראה שאנחנו עושים התקפה?

אנחנו לא יכולים לקבל את כוח התיקון מאף מקום, רק מהבורא, ומהבורא דרך העשירייה. זאת אומרת, כוח יכול לבוא אלינו בתנאי שאנחנו רוצים להידמות לבורא. הדוגמה איך אנחנו מדמים את עצמנו לבורא זו העשירייה. ולכן יוצא שאין לי ברירה, אני חייב להתכלל בעשירייה ובעשירייה לחפש את הבורא. אם אני מגיע בעשירייה לאיזו צורת קשר נכונה אני כבר מתחיל להרגיש שם כוח השפעה.

שאלה: מהו היסוד של העבודה עבור הבורא, האם זוהי הגדלות ואחרי זה ריקנות ושוב גדלות?

רק גדלות הבורא בעיני שאני מפתח על ידי החברים ואז אני יכול לפנות אליו נכון ולבקש ממנו כוחות וכשאני משיג את זה אז נופל הדבר הזה. מפני לא שהבורא נופל חס ושלום אלא הרצון לקבל שלי גדל, מתעורר בי רצון לקבל יותר גדול, חדש, ואז הבורא מתוך זה נופל ואני שוב צריך לעבוד על גדלות הבורא בחברה ולהעלות עם גדלות הבורא יותר למעלה מגדלות הרצון שלי וכך אני מתקדם כל פעם, ככה זה עובד.

שאלה: כשעושים עבודה רוחנית נכונה האם אדם יכול להיות יותר בקורתי ופחות קונפורמיסטי?

עד כמה שאדם יותר מתקדם בעבודה רוחנית הוא יותר ויותר מבין עד כמה זה קשה ולכן הוא לא בקורתי על האחרים. הוא מקבל את תכונת החסדים ולכן יודע איך נכון להתייחס לאחרים.

שאלה: במאמר נאמר שהאדם צריך לראות את רוממות הבורא באמונה ולא בדעת, איך ניתן לא לטעות כאן?

אנחנו מגלים את הבורא באמונה ולא בידיעה. אמונה נקרא "השפעה". לפי השתוות ההשפעה שלי עם ההשפעה של הבורא, לפי השתוות מידות ההשפעה, כמה הוא משפיע כך אתה משפיע, לפי זה אני מתחיל להיכנס במגע עם הבורא, לפי כוחות ההשפעה שלנו. הבורא משפיע לי משהו, לא הרבה, שאני אוכל להבין את ההשפעה שלו ולהידמות לה ואני צריך להידמות להשפעה שלו, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו" ולפי זה יש בינינו כבר קומוניקציה, קשר, ואז אנחנו בצורה כזאת יכולים להבין זה את זה. אני, על ידי הקשר שבניתי מתחיל לקבל ידיעה, אבל קודם צריכה להיות התקשרות על ידי השפעה, על ידי אמונה וצריכה להיות אמונה תמיד יותר גדולה מהידיעה.

שאלה: אני מבקש מהבורא שיעזור לי לבטל את עצמי ואז אני מקבל יותר השתוקקות, מגלה יותר שאיפה ליהנות מרצונות בהמיים. כלומר אני נמצא בין הקבוצה לבין העולם החיצוני ואם אני מרגיש את הפחד, נגיד ליפול, האם אני יכול להשתמש בפחד הזה בתור משהו שכל הזמן ישמור עלי?

כן. זה בדיוק הפחד, יראה נכונה שיכולה לשמור עליך. אדם שמבין ומרגיש עד כמה הוא חלש וזקוק לתמיכה מהחברה ותמיכה מהבורא בזה הוא שומר את עצמו לא ליפול.

שאלה: אתמול בעשירייה שלנו עשינו הרבה מאמצים להתחבר דרך גדלות הבורא, ובסוף היום הייתה הרגשה כללית כזו שכולנו מחוברים וכלולים אחד מהשני. ואז הבוקר הרגשתי כל כך מנותק, לא הצלחתי למצוא אפילו את המילים שהרב אמר לנו, הרגשתי מרוקן, השאלה היא האם זה הכיוון הנכון של העבודה?

ודאי שכן, מה אתם חושבים, להישאר באותו מצב? אז הייתם נשארים באותו מצב בלבד, במה זה טוב? זה כמו ילד קטן שקיבל איזו סוכרייה והוא כל כך שמח וזה ממלא אותו והוא לא רוצה כלום חוץ מזה, אז נניח שהוא נשאר עם הסוכרייה הזאת וזהו, אתה חושב שזה מצב טוב? הוא צריך להרגיש שזהו, זמן הסוכרייה עבר והוא צריך להתקדם בחיים, ודאי. ודאי שאחרי עלייה גדולה יש לך נפילה גדולה, וכאן אתם צריכים שוב להתחיל לעבוד כי יש לפניכם עכשיו עלייה עוד יותר גדולה ולא להיות כאלה קטנים, להסתפק במועט.

אני שמח לשמוע דברים כאלה, אני שמח לשמוע על ירידות, שנפלתם, יותר מאשר על עליות כי בירידה, כשאתם נופלים אתם מגיעים לכלים ריקים חדשים שהבורא נותן לכם, אז אדרבה, זה כל כך טוב שהוא נותן לכם הזדמנות עכשיו לעבוד ולקבל עוד יותר התקרבות. אז קדימה.

שאלה: מה מסמל הרימון ולמה הוא אומר שאפשר להרגיש את המקום הזה רק עם רימון?

כל עלייה שלנו יכולה להתקיים רק עם רימון, רוממות, גדלות הבורא בעינינו, רק בצורה כזאת, על זה כתוב רימון, כי הצדיקים, אנשים שמצדיקים את הבורא, כולם דומים לרימון כי הרבה פעמים הם עבדו על רוממות הבורא, על גדלות הבורא.

שאלה: במצב של הקורונה אנחנו דווקא רואים עלייה באיכות שלנו בעשירייה, איך אפשר להמיר את העלייה בכמות של השתתפות החברים לעלייה באיכות של החיבור ביניהם?

תחשבו על זה, שהחיבור שלהם יהיה גם איכותי, זאת אומרת עד כמה שאתם דורשים חיבור למען השגת המטרה, עד כמה כל אחד ואחד מתחבר לאחרים בצורה יותר חדה כדי להשיג את המטרה, כדי לדחוף את כולם למטרה, כדי למשוך את כולם למטרה, בזה תהיה התקדמות.

שאלה: אמרת שאת רוממות הבורא אני רוכש בעשירייה, אני מרגיש שאנחנו עובדים בצורה מאוד טובה ואני מרגיש את הרוממות של העשירייה, אבל לא מרגיש את רוממות הבורא, האם אני צריך לכוון את עצמי מרוממות, גדלות העשירייה, לגדלות הבורא, או שמספיקה ההרגשה הכללית שהעשירייה גדולה?

זו השאלה, בשביל מה אני צריך את גדלות העשירייה? אני צריך את גדלות העשירייה כדי לגלות בה את גדלות הבורא, כי גדלות הבורא היא כוח התיקון שלי, קודם כל כוח התיקון, אחרי שאני מתקן את עצמי אז אני יכול לפנות לבורא כדי להתקשר אליו, כדי להשפיע לו, כדי להיות כמוהו, להגיע עימו להשתוות הצורה. העשירייה היא הכלי שלי, עשר ספירות, הפרצוף שלי, הנשמה שלי שבה אני עובד עם הבורא, ואם אלה סתם עשר ספירות, פרצוף, אז מה יש לי מזה? אני לא צריך לסגור את עצמי בעשירייה בצורה כזאת שמספיק לי להיות ביניהם, כי כשמספיק לי להיות ביניהם זה כמו חבורת פושעים, הם דואגים זה לזה, נאמנים זה לזה, חיים יפה וטוב, זו חבורת פושעים.

אנחנו חיים בעשירייה אך ורק כדי לגלות את הבורא, בלי זה לא צריכים עשירייה, סוף מעשה צריך להיות במחשבה תחילה, תחשבו על זה, אין עשירייה נכונה אם הבורא לא נמצא במרכזה, מרכזה זה נקרא ברצון שלהם, במרכז הראייה שלהם, במרכז המטרה שלהם, [אם הבורא לא נמצא שם], אז זה לא נקרא עשירייה.

כשאתה עושה עיגול, סביב מה אתה עושה אותו? סביב המרכז שלו, אז הרדיוס הזה שאתה מקיף סביב המרכז, המרכז הוא החשוב, בלי זה אתה לא עושה את העיגול, לפי מה אתם מתעגלים יחד, להיות שווים? ביחס שלכם לעיגול, למרכז, לבורא, לא להוציא אותו מהחיבור ביניכם אחרת אתם סתם הופכים להיות איזו חבורה כמו ברחוב.

תלמיד: האם אלה המאמצים שלי, לבניית המרכז הזה, או שהעשירייה צריכה לספק לי את המרכז הזה?

אתה יחד עם העשירייה צריכים כולכם לבנות את מרכז העשירייה. אף אחד לא נותן לשני, אפילו שאתה מקבל משהו מהשני, אתה תמיד צריך לעשות את זה בהכנה, אחרת אתה לא תרגיש. כי בכל ההבחנות הרוחניות אנחנו צריכים להשתתף, אנחנו צריכים לתת להם כוחות. לכן אתם יחד צריכים לבנות מרכז עשירייה. מרכז עשירייה בונים על ידי חיבור בין החברים, כמו שאנחנו לומדים את זה במאמרי רב"ש על החברה.

תלמיד: כלומר, אני מקבל משהו מהעשירייה, איזו הרגשת בטחון, ואני צריך דרכי איכשהו להחזיר את זה חזרה לעשירייה? במאמצים שלי, להחזיר את החלק שלי?

נכון.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות כל הזמן בהרגשה, שמדובר עלינו במאמר, שזה הכלי העולמי?

אנחנו צריכים לעבוד על זה כל הזמן. אין פטנט. רק להשקיע ולהשקיע, יותר ויותר.

שאלה: בני האדם חוזרים לאט לאט לשגרה שלהם, ואתה בצדק אומר לנו שיגיעו עוד ווירוסים אם האנושות לא תתחיל להתחבר. איך נוכל לעשות הפצה שתסביר את כל זה, אבל מבלי להפחיד את האנשים?

את זה תצטרכו ללמוד. תצטרכו ללמוד איך להתקרב לאדם זר, באהבה אליו, אז אתם לא תטעו.

שאלה: שמעתי שפעם המקובלים אפילו ניסו להיפטר מהכסף שלהם לקראת הערב, שלא יישאר להם כלום. היום נהוג להחזיק איזה חשבון. האם, כאשר מגיעים לרמת חשיבות מסוימת, אז צריכים גם לעשות שינוי גשמי? האם ניתן איכשהו לחסוך, לארוז את החשיבות הזאת, או שכל פעם צריך לזרוק אותה, כדי שוב לאגור אותה מחדש?

לא, לא צריכים. אתה תעבוד רק כלפי החברים. שום דבר לא צריכים [לעשות] עם הכסף, ולא עם שום דבר. תעבוד בעבודה שלך, תרוויח כסף, תביא למשפחה. ותעבוד בעשירייה שלך, ומה שתרוויח בעשירייה, תביא לעשירייה. זה הכול. יש לך משפחה, ויש לך עשירייה. זה מספיק כדי להתקדם.

שאלה: כמה ימים שאני מרגיש כמו איזו חיה שהעמיסו עליה מלא בעיות, ואני מגיע לעשירייה, ואני יוצא עם אותה הרגשה. איך לבקש מהבורא שיחליף לי את המטען? כי אני מרגיש שאני מקבל את הווירוס פה, כמו בסביבה שאליה אני צריך לחזור. אין הבדל בין להיות בעשירייה לבין להיות בחוץ.

בסדר, זה יעבור. זה הבורא שעושה עימך כאלה תרגילים ואתה צריך להתנגד לזה. אתה צריך לבוא לעשירייה, ובשקט. לדבר פחות מכולם, להיכנס לתוך העשירייה, ולהתכלל שם כמה שאפשר עם הלב, ולחפש שם את המקום החדש שלך, לעומק של הלב הכללי של העשירייה, וכך תגיע למצב שתרגיש שיש לך רצון חדש. מקום חדש. וכך מזה תתחיל לעבוד.

שאלה: אהבתי את מה שאמרת, שאני, זה מי שחושב רק על עצמי, וכשאני נכנס לעשירייה, אני הופך לאחר, אני כבר עובד מהרצון של העשירייה. איפה הייסורים האלה שרב"ש דיבר עליהם? שהוא הצביע על עצמו ואמר, שיסבול. האם אני צריך לבטל את עצמי כדי להיכנס לעשירייה, ואז להראות איך אני סובל, או שאני צריך להכניס הכול לתוך העשירייה ולסבול שם, כלומר אני עם הרצון לקבל שלי.

תקרא מאמרים שכותב רב"ש. אל תחכה שאנחנו נקרא את הכול, הוא כותב שם על זה. אתה חייב להגיע לקבוצה נקי, נקי, כמה שאפשר, ואז תתכלל בקבוצה.

שאלה: מה ההבדל בין כשאנחנו מבקשים את גדלות הבורא, לבין כשאנחנו מבקשים כוח להאמין בגדלות הבורא?

כשאני מבקש את גדלות הבורא, אז אני מבקש. כשאין לי כוח לבקש את גדלות הבורא, אז אני מבקש כוח תפילה, זה נקרא תפילה לפני התפילה, שתהיה לי אפשרות להגיע להתפלל שתהיה גדלות הבורא בעיניי, ואז הבורא בסופו של דבר, יגדל, זה נקרא "יגדל א-להים חי" ובעיניי, ואז לפי זה אקבל כוחות, כוחות להשתוקק אליו.

(סוף השיעור)