שיעור בוקר 23.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 63, מאמר "אחור וקדם צרתני"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 63, מאמר "אחור וקדם צרתני".

אחור וקדם צרתני

""אחור וקדם צרתני", פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת, כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו, כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]", אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה", כי הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה, שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה. וזה בחינת "הוה", דהיינו, גם עתה יוצא בלבוש מלכות ומראה בעליל לעין כל, ש"אין הרוכב טפל לסוס" ח"ו, אלא אף שלמראית עין נראה שהסוס מוביל את רכבו, אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה, וכו'. וזה נקרא בחינת "פנים בפנים"."

שאלה: הוא כותב "אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה, וכו'. וזה נקרא בחינת "פנים בפנים"". מה זה אומר ש"אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה"?

הוא רוצה לתאר לנו שאין מקום פנוי מהבורא, ובכל מצב שנמצא האדם הוא נמצא בשליטת הבורא.

תלמיד: הוא כותב, "זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו", כמו הרוכב שיושב על הסוס ונותן לו בעיטות בבטן. למה הוא מכוון אותנו? מה הוא עושה בזה?

ודאי שהבורא מכוון אותנו.

תלמיד: כל הזמן.

כל הזמן.

תלמיד: אני מדמיין רוכב עם סוס, שחובה לרוכב לתת בעיטות, אחרת אם הוא מלטף אותו, אז הסוס לא מתקדם, הוא נעמד.

כן.

תלמיד: כלומר בחיים שלנו בלי בעיטות לא נלך קדימה.

לא נלך. אתה צריך להתחבר עם כל דרגות החי בצורה שאתה שולט.

תלמיד: מה זה נקרא בחינת "פנים בפנים"? אם אני חוטף מכות, אז האם אני מגיע לפנים בפנים?

לא. זה כלפי ההבנה.

תלמיד: מה זאת אומרת כלפי ההבנה?

לפי הרצון הטוב של הסוס והרצון הטוב של הרוכב.

תלמיד: הוא כותב "וזה נקרא בחינת פנים בפנים", האם זה לא נקרא גילוי?

כן, יחסית זה גילוי, גילוי לסוס הרצון של הרוכב.

תלמיד: כלומר בכל מקרה בכדי להגיע פנים בפנים אתה חייב לחטוף מכות, את הבעיטות של הרגליים בסוס.

לא. ככל שאתה צריך לשנות את עצמך כדי להיות בהתאם לרצון הרוכב, אז אתה צריך להשתדל.

תלמיד: האם יש מצב שלא צריך את הבעיטות של הרוכב על הסוס, ואז נגיע לפנים בפנים?

אם אתה יודע מראש את כל הרצונות של הרוכב, אז אתה מסדר את עצמך כך שאתה מבצע אותם אחד אחד.

תלמיד: האם יש מצב שלא צריך את המכות בכדי להגיע לפנים בפנים?

אני לא חושב.

תלמיד: בכל מקרה חייבים לחטוף את המכות.

כן.

תלמיד: זה מצב לא נעים.

השאלה, אחרי שאתה יודע את זה, האם אתה מתנגד לזה או מכניע את עצמך ולומד.

תלמיד: אני אגיד לך את האמת, אני מתנגד בתוקף, כי ראיתי את זה מהחיים שלי.

אנחנו לא צריכים לדעת את החיים שלך. מה אתה רוצה להציע לנו במקום מה שמקובלים כותבים לנו על מצבינו?

תלמיד: אני לא רוצה לחטוף מכות, אני רוצה להתקדם בלי לחטוף מכות, האם זה ניתן?

זה ניתן, לכן הם כותבים.

תלמיד: איך אני מתקדם בלי מכות?

אתה משתדל להבין מהו רצון הרוכב.

תלמיד: בסדר, אנחנו לומדים את כתבי רב"ש, את כולם, אבל לא כל כך הולך לי. ברגע שאני יוצא מפה אני שוכח מאיפה באתי ולאן אני הולך. אני לומד פה שלוש שעות, יוצא החוצה, מישהו חותך אותי בכביש, לא אומר לי מילה, ישר אני קופץ כמו טיל, אני שוכח בכלל מאיפה באתי. וזה קורה יום יום, מהבוקר עד הערב. זה לא שאני מתנהג כמו שצריך, אני בא הביתה עצבני, שוכח שלמדתי שיעור בוקר. איך אני מגיע למצב שאני יוצא משיעור בוקר וזה מחזיק אותי כל היום כך שאני מודע לחיים שלי?

אתה פותח ספר ולא מתרחק ממנו.

תלמיד: באמצע הנסיעה אני פותח ספר?

באמצע הנסיעה אתה יכול לשמוע.

תלמיד: עם אוזנייה.

כן.

תלמיד: זה לא כל כך עוזר. איך אני אגיע למצב שאני אתחיל להתנהג כמו בן אדם?

לך לרופא.

תלמיד: הרופא לא יעזור.

הרופא ייתן לך כמה כדורים כך שאחרי זה תוכל לאזן את עצמך עם הספר. כן, מה לעשות.

תלמיד: הפכת אותי לפסיכי.

לא. אין לנו שום דבר אחר בעולמנו.

תלמיד: מתי אגיע למצב הזה שאני אצא משיעור בוקר ואני באמת אחיה בזה?

ככל שזה יהיה חשוב לך, אז אתה תחיה עם זה.

תלמיד: האם זה נקרא להיות בקו האמצע, או שגם שם יש בעיה?

לא, אין בעיה.

תלמיד: זאת אומרת בקו האמצע אתה מגיע לרוויה והכול בסדר.

לא, אתה אף פעם לא מגיע לרוויה והכול בסדר, אתה תמיד נמצא בין הכוחות שפועלים עליך ואתה חייב להסתדר איתם.

תלמיד: כלומר גם בקו האמצע יש עדיין עבודה אין סופית, כל הזמן אתה עובד בקו האמצע.

כן.

תלמיד: אין שלום.

בינתיים לא, אבל בסוף אנחנו מגיעים לשלום.

תלמיד: בסוף התהליך.

כן.

תלמיד: לא לפני.

לא.

שאלה: בעשירייה יש לנו אנשים עם כל מיני תכונות. האם אדם צריך לשנות את התכונות שלו? למשל מישהו שתלטן, או פחדן, קמצן, האם לאורך הלימוד שלנו אתה חושב שצריך שנשתנה כדי לעשות את התיקון?

אנחנו משתדלים להיות קשורים יחד, כדי יחד, ביחד, לבצע את פקודות הבורא. זו מטרת החיבור שלנו.

תלמיד: אז אם יש לי חבר שתלטן בעשירייה, מה הוא צריך לעשות, מה אני צריך לעשות?

להשתדל להיות באיזון עם כל החברים בעשירייה ולהתקדם למטרת הבריאה יחד ככל האפשר.

שאלה: הסוס מרגיש שהרוכב יושב עליו, זו תחושה פיזית שיש לו לפני מתג ורסן. אני לא מרגיש שהוא מחבק אותי, אני כל הזמן צריך להזכיר לעצמי שכבודו מלא עולם, שהוא עוטף אותי בכול. איך מגיעים להרגשה שאני עטוף בבורא?

זו העבודה שלך.

תלמיד: היא קיימת במוח, אבל היא עדיין לא בלב.

היא יכולה להיות גם בהרגשה.

תלמיד: איך?

שכל מה שעוטף אותך מכל הצדדים, הכול זה הבורא, הטבע.

תלמיד: אני כל הזמן מזכיר לעצמי את זה במוח, אבל אין לי תחושה. חבר קודם הגיע, התמלאתי בשמחה, אבל אין לי הרגשה שכל מה שמסביב, הכול הבורא, אתה, אתם, הכול, אין הרגשה כזאת.

אנחנו נמצאים בזמן שבו הנשמות שמגיעות הן נשמות כבדות, קשה לחייב אותן, להכניע אותן, לשכנע אותן שאנחנו נמצאים תחת שליטת הבורא.

תלמיד: אבל אנחנו מבינים את זה ורוצים את זה, אז למה זה לא נכנס ללב?

אתה רואה שיש הבדל בין מה שאנחנו שומעים, ואולי חלקנו קצת מבינים, ועד שאנחנו מרגישים ומסכימים, זו הדרך. אבל צריכים לעשות מאמצים, עבודה יחד, אין ברירה.

שאלה: האם נכון לומר, שאף על פי שלמראית עין אדם רואה ומרגיש שיש מציאות על מנת לקבל, הכול זה על מנת להשפיע?

חוץ מהאדם.

תלמיד: אם אדם רואה שהוא נמצא במעשה, בפעולה על מנת לקבל, אבל הבורא פועל בכול, אז איך נכון להתייחס לזה? האם יש פעולה שהיא על מנת לקבל, או שזה רק מצד האדם?

רק מצד האדם.

תלמיד: אז הפעולה יכולה להיות נכונה, רק האדם רואה שזה קלקול?

לא רק האדם רואה, אלא שפעולה על מנת לקבל מצד הרצון לקבל, הפעולה הזאת באה מצד האדם.

תלמיד: אז איפה הבורא פה?

הבורא מרשה שזה יקרה בינתיים, כי הוא רוצה על ידי כך לחנך את האדם.

תלמיד: לא יכול להיות שהפעולה היא פעולת השפעה בכל זאת?

איך היא יכולה להיות פעולת השפעה אם היא ממש פעולת קבלה, אגואיסטית, לרעת הסביבה, לרעת האנשים?

תלמיד: אז הבורא מאפשר מציאות כזאת?

הבורא מאפשר מציאות כזאת בינתיים, כדי להביא את האדם להכרת הרע, שיוכל לתקן אותו.

שאלה: כתוב שהזוכה לחבר ב' העולמות, הווה ויהיה, זוכה בהווה במלבושו. מה הכוונה לחבר את ההווה ויהיה?

שני מצבים, שני זמנים, הווה ויהיה.

תלמיד: זה אומר שהכול נמדד לפי הרצון, שאם אנחנו משתוקקים מאוד לאיזה מצב, אז אנחנו מקבלים, מגלים אותו בהווה?

כן.

שאלה: כשאדם יוצא החוצה, מיד שוטף אותו זרם החיים. כשאני יוצא מהבניין, מיד מתחיל התהליך הזה וכתוב שיש רק עצה אחת, להידבק ברבו ובספרים. מהי הפעולה הזאת כשאדם נמצא בעבודה למשל?

להישאר במה שהוא שמע בזמן השיעור מכל החברה, ממני, מהספרים שלמד, שזה יישאר בו.

תלמיד: איך זה יישאר? כי אני ממש מרגיש שמוחקים לי את זה, כנראה לא רק לי.

אז תחזור על זה כמה פעמים ביום.

תלמיד: מעבר לפעולה הפיזית, לפתוח ספר או לשים אוזנייה, יש משהו שמבטיח את זה, שאפשר לעשות לפני, מה יכול לעזור?

בטוח שאם אתה תהיה עם אוזנייה באוזן, אז זה ישפיע יותר.

תלמיד: כן, אבל כשאי אפשר לעשות משהו פיזי, מה לעשות?

אין משהו, אתה לא עובד עשרים שעות ביום.

תלמיד: אבל עובדים תשע, עשר שעות ביום, ויש גם הרבה דברים אחרים שאתה עושה, אתה נמצא בסופרמרקט למשל.

אז תלך עם אוזנייה.

תלמיד: כשאי אפשר להיות עם אוזנייה או לפתוח ספר, יש מה לעשות?

תרגיל את עצמך לדבר עם הבורא, לדבר עמו.

שאלה: למה הבורא ברא את המציאות הזאת שבה אנחנו מנותקים מעבודה רוחנית? כי בעצם עבודה רוחנית זה כל מה שיש, תפילה והמצב הבא. בשביל מה צריך את העולם הזה שאנחנו נדרשים לחיות בו בצורה יומיומית ובהמית כזאת?

כדי שעל ידו נגיע לעבודה הרוחנית בצורה הקלה וקצרה ביותר.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להשתמש במה שאמרת כדי להשתמש בחיים החיצוניים לשיעור, כדי לצרף אותם?

יש לך חברים, יש לך מורה, יש לך ספרים, יש לך את כל הכלים שעל ידם אתה יכול להיות קשור למצב שאליו אתה משתוקק להגיע, ממש יום ולילה.

תלמיד: ובמה התמונה ההפוכה הזאת של החיים היומיומיים תורמת בסופו של דבר לתהליך הזה?

כנראה שהיא תורמת. עכשיו אנחנו לא רואים, אבל כנראה שהיא תורמת, כי כאן אנחנו נמצאים במצב ששולט בנו יצר הרע וצריכים להגיע למצב שישלוט בנו יצר הטוב.

תלמיד: אפשר להתייחס למציאות הזאת, כמציאות שבה היצר הרע שולט בנו?

כן.

שאלה: מה יש בזה שעושים פעולת הפצה משותפת דווקא כאשר לא ממש רוצים, אבל בכל זאת משתפים פעולה עם כולם, מה יש בזה שדווקא מעלה את האדם, מרומם אותו, אפילו מעל שיעור בוקר? זה משהו שאנחנו לא מדברים עליו, אבל מה יש בפעולה המשותפת עם החברים שעושים הפצה?

בזה כל אחד משפיע על האחרים. זה ברור, זו השפעת הסביבה על האדם.

שאלה: אבל כל אחד משפיע על האחרים בעשירייה, בלימוד, וגם כולם מקשיבים לשיעורים בזמן נסיעה, שזו גם פעולה שאני חושב שכבר כולם עושים.

אבל יש משהו בתקופות האלה כשעושים הפצה ביחד וזה כביכול עוד פלוס אחד שמביא את האנשים למדרגה הרבה יותר גבוהה של חיבור.

זה תוצאה מהשפעת הסביבה על האדם, כך היא משפיעה. זאת אומרת, שדרך הרצונות והמחשבות האגואיסטיים שלנו, אנחנו בכל זאת מתקרבים להשפעה, לרוחניות.

שאלה: זה יכול להיות סוג של גלגל הצלה?

כן, ודאי. מה יש לנו חוץ מזה? אין לנו כלום חוץ מזה.

שאלה: מה הבורא רוצה להשיג מהאדם בכך שהוא מכה אותו?

הוא רוצה שהאדם יגיב בצורה נכונה.

שאלה: מה זה נקרא להגיב בצורה נכונה על מכה?

שהאדם ישאל שאלות באופן שכביכול הבורא מושך אותו, לא דוחה אלא מושך.

שאלה: אז בעצם הוא מכה את האדם כדי לעורר אותו?

כן.

שאלה: ומהו המשך התהליך, מה זה נקרא שמימשת נכון את התגובה מהמכה? כי נוצר פה כביכול שיח של הבורא עם האדם.

אם אדם שם לב לזה שהבורא מושך אותו ורואה בדחיות האלה דווקא משיכות של הבורא, אז הוא מתקדם מאוד מהר.

שאלה: ומה זה נקרא שבעקבות המכות מתעוררות השאלות הנכונות?

שהמכות מגיעות מתוך הרצון לקבל, מתוכו, והאדם רוצה ומבקש לראות ולשמוע את פעולות המכות האלה, כפעולות שנובעות מאהבת הבורא אליו.

שאלה: ואיך זה בא לידי ביטוי שהאדם דבק עם המכה בבורא? איך הוא לא מרשיע אותו בעקבות המכה ונשאר בדבקות אליו?

משתדל, משתדל. זה נקרא שאני באמת מצדיק את הבורא בכל המצבים.

שאלה: מה זה נקרא שמימשת את הדבקות?

לברך. לברך, להעלות את השירה.

שאלה: ובזה אתה דבוק אליו?

כן. לזה צריכה להיות אווירה מיוחדת בעשירייה שכולם תומכים בזה וכן נמשכים לאחוז בזה.

שאלה: איך אדם שר, מהלל את הבורא, מברך אותו כשהוא מכה אותו?

לעשות ההיפך מהבורא, הוא רוצה לעורר את עצמו. רוצה להחזיק את עצמו בצורה שלא מאפשרת לעצמו לבכות.

תלמיד: לא ברור.

אם הוא בוכה, מה יש מכך שהוא בוכה? בזה הוא מראה לבורא שהוא כמו תינוק, או שאם הוא מתנגד בצורה יותר חריפה, אז הוא כמו עבריין, זה לא עוזר. עוברות שנים עד שאדם מתחיל להרגיש שהתגובה שלו כלפי הבורא צריכה להיות מטעם האהבה, באופן שכך כנראה גם הבורא מתייחס אליו.

שאלה: כשהאדם שר לבורא, מברך אותו במקום לבכות על מכה שקיבל, מה המצב הזה עושה בו?

המצב הזה משנה את הרגשת הבורא באדם.

שאלה: למה? מה הוא רואה בבורא, מה הוא מרגיש בו?

הוא רואה שזה "טוב ומיטיב."

שאלה: כשהאדם מברך את הבורא כשהוא מקבל מכה, איך זה פועל על העשירייה כולה או שזה רק מצב פרטי שלו?

עם מצב פרטי זה יותר קל למרות שזה משפיע גם על המצב הכללי, על כללות העשירייה, כי הוא אחד מעשרה.

שאלה: כשהאדם מקבל מכה הוא 'נדבק לרוכב', אבל איך להידבק ברוכב בלי אותה מכה?

אז אין קשר ביניהם.

שאלה: הקשר בין הבורא לנברא הוא דרך מכות?

מכות, חיבוקים, זה יכול להיות כל דבר, אבל שיהיה רגשי.

שאלה: אם אדם מגיע להכרה שהוא לא דבוק בבורא, הוא יכול להגדיר את זה כמכה?

לא, הוא מגדיר את זה כמצב שבו הוא רוצה בכל זאת להתקרב לבורא.

שאלה: האם מכה יכולה להיות רק בהכרה של האדם או היא חייבת להיות ממש בפועל, בגוף, בחיים, בעולם הגשמי?

זה לא חשוב. אם אדם חושב על מכה, אז הוא כבר מרגיש משהו.

שאלה: מה זה נקרא לדבר עם הבורא?

לפנות אליו ולהגיד את מה שיש לך על הלב.

שאלה: אני פונה, אני אומר את מה שיש לי בלב, אבל איך הפנייה הזאת לא עוזרת לי אלא לחברים?

בזה שאתה מבקש עבור עצמך ועבור החברים זה פועל עליכם.

שאלה: אם חבר חולה, איך הפנייה שלי עוזרת לו להבריא?

אם אתה מתפלל לבורא והבורא שומע ופועל לפי המילים בבקשה שלך, אז אתה משפיע על החבר שיבריא.

שאלה: אני לא רוצה שהתפילה תעזור לי, שאני ארגיש טוב עם זה שהתפללתי, אני רוצה שזה יעזור לחבר.

בסדר, תבקשו. אין לי מה להגיד, אני מעביר לך את ידיעת חוקי הטבע. מה לעשות עם זה, אתם תחליטו.

שאלה: יש כל מיני סוגי מכות שהבורא שולח, אחת מהן זה מצב של אי ודאות. הרבה פעמים חברים מקבלים מצבים בחיים, זה יכול להיות ילד שלא ברור מה יהיה איתו מבחינה בריאותית, מישהו שפתאום לא יודעים במשפחה מה קורה איתו. המצב הזה של אי ודאות ממש כובש את האדם, תופס לו את כל השכל, את כל הלב, ושם אותו במצב של פחד. מה עושים עם זה?

יש הרבה רגעים כאלו. האדם צריך להעמיד את עצמו מול הבורא, הוא צריך לייצב את עצמו נכון כלפי טוב ומיטיב, שאין עוד מלבדו, להתקשר עם חבריו ככל שמסוגל, וכך להתקדם.

תלמיד: הרגשת אי הוודאות מביאה את האדם לצורך בביטחון, הוא צריך להרגיש שהוא מקבל איזו הבטחה שיהיה בסדר, כך האדם רוצה.

כן.

תלמיד: חבר שנמצא במצב הזה, אם אנחנו רוצים לעזור לו, האם אנחנו יכולים לכסות לו את תחושת חוסר הביטחון שיש לו בגשמיות בעזרת הביטחון שאנחנו ניתן לו ברוחניות?

כן.

תלמיד: איך אנחנו צריכים לכוון נכון כדי לעזור לחבר?

להתפלל, אין כאן מה להוסיף, להתפלל לבורא.

תלמיד: התפילה שלנו היא שהבורא ייתן לחבר כיסוי על הכול.

מה שתרצו, כן.

שאלה: אחור וקדם זה מתהילים. דיברת על זה שדווקא בזמן המכה לשיר, ואת כל תהילים אפשר להחשיב כשיר.

כן, ודאי.

תלמיד: אני רואה שאם חבר כותב שיר ושר אותו, אז זה נכנס אליי אחרת מאשר הוא מדבר ומתאר את מצבו. מה יש בשיר?

אומרים ששירה מגיעה יותר קצר ללב, היא מגיעה ישירות מהלב ונכנסת לתוך הלב.

תלמיד: התימנים למשל, כל התפילה שלהם היא כמו שיר.

כן, כך צריכה להיות תפילה.

שאלה: שמעתי שהתגובה הנכונה למכות היא לברך את הבורא ובכי לא מועיל. אבל אנחנו רואים שכן יש עניין של שער הדמעות שצריך להגיע אליו, רבי שמעון בכה ורבי חייא בכה, אז מה זה הבכי הנכון?

אני לא יכול להגיד. בכי יכול להיות מזה שאדם בוכה משמחה, מצער, מאכזבה, מאיזו טרגדיה שיש לו, מטראומה, יכול להיות על עצמו, על המשפחה שלו חס ושלום, על הקרובים, על החברים וכן הלאה. כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, שבכי יכול להיות ממצב שהוא לא יכול להחזיק את עצמו ומתפרץ בבכי, או משמחה או מעצב, זה מה שאנחנו לומדים, וכך אנחנו צריכים ללמוד את זה.

תלמיד: האם האדם צריך לרסן את עצמו או לשחרר?

יש ויש. אתה רואה שיש כאן את כל הספקטרום מקצה לקצה.

שאלה: מה הבורא רוצה מאיתנו?

אנחנו שמענו ממך את השאלה הזאת כבר אלף פעם.

תלמיד: אלף ואחד, ואני עדיין לא מבין מה הוא רוצה ממני. מה יוצא לו מזה מה שהוא עושה לי את המוות?

הוא לא עושה לך שום מוות.

תלמיד: האם הוא רוצה שאני אהיה כמו הרוכב עצמו? האם יש סיכוי שאני אהיה כמו הרוכב עצמו ולא סוס?

אתה יכול להיות גם רוכב וגם סוס.

תלמיד: גם רוכב וגם סוס?

כן. תחשוב.

שאלה: איך אפשר לקבל מכה ולהצדיק את הבורא? האם זו עבודה מעל הדעת, שלמרות שזה כואב, למרות שזה נגד ההיגיון שלי, מרגע זה אני יכול להצדיק את הבורא? האם זה אחד התהליכים של המצב הזה?

תראה איך אנחנו בזה דומים לילדים. אתה נותן לילד מכה כי אתה רוצה שהוא ילמד מזה משהו, והוא לומד מזה שיש לו אבא אכזרי. כלומר כאן זו כבר בעיה.

תלמיד: לגבי הנושא של המכות. יש מצבים שמתפללים והתפילה לא נענית. יש שמתפללים עבור אדם ספציפי ויש עבור בן זוגו. כשאני מתפלל, אז אני חושב על הטובה של האדם החולה, אבל אני גם חושב על הצער ועל הכאב של השני. אני מצדיק את הבורא בזה שאולי הוא גואל את האדם מהייסורים, למרות שלשני זה גורם סבל רב. מי שעובר את זה אישית, זה מאוד קשה לקבל זאת, וצריך לקחת את זה לעבודה. גם במשך היום מה שהשתדלתי תמיד לעשות זה לחשוב במה אני יכול להשפיע, וזה מה שנותן את הכוח להיות בקשר כל הזמן עם הבורא.

לגבי סוס ורוכבו. יש סוסי פרא, אלו אנחנו שנולדים עם היצר הרע, וצריכים לאלף את המוסטנג, ואנחנו יודעים מה השיטות לאלף אותו. זה מה שאנחנו אמורים לעבור יחד עם ההדרכה של הבורא שמלווה אותנו כל הזמן, וזה מקל עלינו את העבודה.

אני למשל מתפלא על האנשים שמגיעים היום ללימוד. בתקופה שלי המצב היה הרבה יותר רגוע, ולכן אני מעריך ואין לי מילים להביא את ההשתוממות שלי על זה שאני רואה אנשים חדשים במצב של היום, עם כל כך הרבה קשיים, וזה אולי בגלל שנחלשתי יותר עם הזמן. אבל המצב של היום הוא לא פשוט והאתגר הוא ענק, כי אנחנו רואים שזה גדל בצורה אקספוננציאלית. כל נושא הכאב, היום קשה יותר לסבול את הכאב הזה כשפעם לא היינו שמים לב לזה, היינו מדלגים על זה.

כשאני מסתכל פה על כל החברים ובמסכים, יש לנו תקווה, הבורא לא טועה. אני עדיין נשארתי סוס מוסטאנג ואני עדיין מתנהג פרוע, ואני מבקש מכם שתחזיקו אותי ושתעזרו לי כדי שיחד נעבור את התהליך הזה ונעשה לו נחת רוח סוף סוף, אנחנו יכולים. תודה רב על הסבלנות, תודה לחברים.

תודה.

(סוף השיעור)