שיעור בוקר 13.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 433, "הקדמה לספר הזהר", אות י'

אות י'

"ועתה, נפתח לנו הפתח, להבין החקירה הד': איך אפשר, שיתהוה מקדושתו ית', ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית', מקצה אל הקצה? ואיך יתכן, שיפרנס אותה ויקיימה?

אכן, יש להבין מקודם, ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות. מה היא? ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות, מבחינת עצם בריאתן. כי ע"כ הן מוכנות, לקבל כל המלוי, שבמחשבת הבריאה. הוא לא נשאר, בצורתו זו, בנשמות. כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד, בפרודא ממנו ית'. כי שינוי הצורה שבהן, היה מפרידן ממנו ית'.

ובכדי לתקן, דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית', את כל העולמות כולם. והבדילם, לב' מערכות, בסו"ה "זה לעומת זה עשה אלקים". שהן, ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה.

והטביע את הרצון להשפיע, במערכת אבי"ע דקדושה.

והסיר מהם, את הרצון לקבל לעצמו.

ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו, נפרדים מהבורא ית', ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה, מכונות הקליפות בשם "מתים" כמ"ש: "זבחי מתים". וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם. כמ"ש חז"ל: "הרשעים בחייהם, נקראים מתים". כי הרצון לקבל, המוטבע בהם, בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים. והן רחוקות ממנו ית', מקצה אל הקצה. כי הוא ית', אין לו שום ענין של קבלה, אלא רק להשפיע לבד. והקליפות, אין להן שום ענין של השפעה, רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד. ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני, מתחיל בשינוי צורה במשהו, ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה."

שאלה: בהתחלה בעל הסולם אמר שכל החומר, כל מה שנברא זה רק רצון לקבל. איך אם כך יש שתי המערכות?

כי לרצון לקבל יכולות להיות שתי צורות, צורה טבעית שלו וצורה שאנחנו מתקנים, שהוא יהיה רצון לקבל בעל מנת להשפיע, שבזה הוא נעשה הפוך מצורתו הטבעית.

תלמיד: אם כל חומר הבריאה הוא רק רצון לקבל, האם בשלב כלשהו בתוך החומר הזה, הוא הכניס גם רצון להשפיע?

לא, זה קורה על ידי המאור שלו, המחזיר למוטב.

תלמיד: הוא מתאר פה מערכת קליפות מול מערכת קדושה, יש שתי מערכות.

כשמתחילים לתקן את הרצון לקבל, אותו חלק מהרצון לקבל שמתקנים, נעשה על מנת להשפיע ולו אנחנו קוראים "קדושה", לעומת אותו חלק שעוד לא תיקנו, שנקרא "קליפה".

תלמיד: יש גישות בעולם שאומרות שיש באדם יצר טוב ויצר רע, הוא נמצא באמצע וצריך לבחור בין זה לזה. זה קשור?

אפשר לומר שיש מצבים כאלה.

שאלה: כשקראנו את הקטע הזה, ראיתי שאין לי שום ציור בראש לעניין של מערכת דטומאה, מערכת דקדושה. אנחנו תמיד מדברים על עליות, ירידות, תיקון של הרצון, אנחנו לא כל כך מתעסקים בשתי המערכות האלה. צריך להיות לנו ציור בראש לזה?

כן, תן לזה להתייצב. ככל שנדבר על זה, כך תוכל לייצב את המחשבות שלך.

שאלה: למה בכלל צריך טומאה וקליפות?

כדי שאדם יידע איפה הוא נמצא. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה זה להיות בעולם בתכונה אחת, לא היינו יכולים להבדיל בו שום דבר. וכך, כשיש לנו שתי מערכות, קליפה וקדושה, אנחנו יכולים לייצב את עצמנו, לבחור ולעשות מאמצים כדי לעבור ממערכת אחת למערכת האחרת.

שאלה: בעולם הזה הדוגמה לחיבור הכי גדול והתקרבות זו אימא והתינוק שלה, במצב שאימא כולה בהשפעה והבן כולו בקבלה. איזו דוגמה יש בעולם הזה להפכיות הצורה?

בני אדם, שבאחד יש רצון להשפיע במלואו כמעט, ובאחר יש רצון לקבל במלואו, ואז יש ביניהם שינוי צורה.

תלמיד: אבל באימא ותינוק בעולם הזה, האימא כולה בהשפעה כלפי הבן והבן הוא כולו בקבלה כלפי האימא, והם בחיבור הכי גדול שאפשר לראות בעולם הזה.

כי זה בא לנו מן הטבע וכוח הבורא שולט בצורה של האימא והתינוק ונותן להם התקרבות מבחינה גשמית, בהמית.

שאלה: מה זה אומר "הרשעים בחייהם נקראים מתים"?

שהם לא יכולים לקבל חיות מהבורא, האור העליון. האור יכול להופיע רק ברצון להשפיע, כמו שהוא בעצמו משפיע, ומגיע מהבורא שהוא כולו משפיע. כל צורה אחרת ברצון לקבל, כלומר שיש לה רצון לקבל במשהו, עד לכולו, זו צורה הפוכה מהאור העליון, ולכן הם מרגישים שנמצאים בניתוק מהבורא, מהכוח העליון, מהאור.

שאלה: למה לא מספיקה מערכת ניטרלית ומערכת של השפעה כדי שהנברא יכיר את התועלת בהשפעה? למה צריך מערכת של טומאה, מערכת הפוכה?

כדי שנבין את טבע הבורא ואת טבע הנברא ונוכל להשתמש בשניהם. גם בטבע הנברא על מנת לקבל וגם בטבע הבורא להשפיע, ששניהם הפוכים, ועל ידי שניהם הנברא מתחיל לסדר את עצמו, ובהדרגה מתחיל לסגור את הפערים בינו לבין הבורא.

תלמיד: גם במערכת ניטרלית ומערכת חיובית יש שניים, למה צריך מערכת שלילית ומערכת חיובית? למה לא מספיק שיהיה רצון לקבל, שהוא לא בעל מנת לקבל ולא בעל מנת להשפיע, פשוט רצון לקבל, והכרה שלו על ידי מערכת של השפעה?

רצון לקבל שהוא לא מזהה שהוא הפוך מהבורא, לא יכול לעבוד, הוא נשאר במצב כמו שהוא.

תלמיד: הוא מזהה שהוא בעל מנת להשפיע, והוא צריך להתקרב לעל מנת להשפיע. למה הוא צריך לזהות שהוא נמצא בקבלה מוחלטת, בשנאה ובריחוק מוחלט?

כי אז פועלים בו שני כוחות הפוכים וזה נותן לו אפשרות לנוע מהפכיות הצורה כלפי הבורא, לאותה צורה כמו הבורא, להשתוות.

תלמיד: יש בכלל בטבע כוח ניטרלי במערכות האלו, לא חיובי ולא שלילי?

לא חיובי ולא שלילי זה רק במקרי חיים שלא מזהים את עצמם, שנמצאים או בדומה לבורא או הפוך מהבורא.

תלמיד: זה לא מתקיים, הם לא מזהים את עצמם.

נכון.

שאלה: מה זה עניין הנשמות?

הנשמות הן רצונות שהתפתחו מדומם, צומח, חי, מדבר והן מרגישות את עצמן שנמצאות ביחס לבורא, בהפכיות הצורה או בקרבת הצורה.

תלמיד: בעל הסולם כותב "ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות. מה היא? ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות, מבחינת עצם בריאתן. כי ע"כ הן מוכנות, לקבל כל המלוי, שבמחשבת הבריאה." ואז הוא כותב ש"הוא לא נשאר, בצורתו זו, בנשמות. כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד, בפרודא ממנו ית'." הרצון לקבל טבוע בנשמות או לא טבוע בנשמות? מה החיבור בין זה לבין זה?

הרצון לקבל עכשיו נקרא ששולט בנשמות. ועל ידי עבודת האדם, הוא יכול בהדרגה להתחיל לעזוב את הנשמות ואז תהיה להן אפשרות להגיע אפילו לצורה הפוכה ממנו, לרצון להשפיע.

תלמיד: אז הצעד הראשון שלי הוא לזהות את הרצון לקבל, קודם כל להגיע אליו.

כן.

תלמיד: ומשם אני יכול להתחיל לעבוד עם טומאה או קדושה?

נכון.

שאלה: המקובלים אומרים שאנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא, ממש לעשות פעולות כמוהו, "ממעשיך הכרנוך" וכן הלאה.

כן.

תלמיד: בעל הסולם מסביר פה שהבורא הוא תכונת ההשפעה המוחלטת והוא ברא רצון לקבל, הפוך ממנו. איזו פעולה הנברא יכול לעשות שדומה לפעולה הזאת, כמוהו?

בכוונה על מנת להשפיע, לגרום טוב לזולת.

תלמיד: כן, אבל זה הפוך ממנו. הוא תכונת ההשפעה והוא ברא רצון לקבל ואת כל עולמות הקליפות וכן האלה.

כן.

תלמיד: אנחנו כביכול עושים דרך הפוכה ממנו.

כמו שהוא עשה מעצמו כשברא אותנו.

תלמיד: אבל זה לא כמוהו, זה לעשות הפוך ממנו.

כן.

תלמיד: איך בזה אנחנו נהיים דומים לו?

בזה שאנחנו מבקשים מהבורא לשנות את הטבע שלנו מקבלה להשפעה, יותר נכון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, בזה אנחנו נעשים דומים לו.

תלמיד: אבל הוא עשה מתכונת ההשפעה רצון לקבל בעבורנו.

כן, כדי לתת לנו אפשרות לעשות צורה הפוכה.

שאלה: מתי ואיך בדיוק קורה התהליך בו פתאום הרצון לקבל על מנת לקבל מרגיש שהוא רוצה להשפיע? מה גם שמתוך אוכלוסיית העולם, אלה שבאמת יש להם השתוקקות ורצון לבקש להפוך את טבעם, מאוד מעטים.

אומרים שזה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב שהוא כוח עליון הנקרא "אור" המשפיע עלינו, ואז כתוצאה מהשפעתו אנחנו מקבלים רצון להשפיע.

תלמיד: האם אפשר להגיד שההשתוקקות בכל הכלי העולמי לרצון להשפיע, היא בעצם התחלת ההתעוררות של הנקודה שבלב?

כן, כך חושבים.

שאלה: מה קובע האם אדם יהיה במערכת הקדושה או במערכת הטומאה? הכוונה שלו?

כן. הוא בעצמו קובע.

תלמיד: האם יש מערכת שלישית שהיא לא קדושה ולא טומאה, ממנה אדם יוצא ומחליט איפה הוא נמצא, או שברירת המחדל שלו היא טומאה?

האדם נולד כבר כשייך למערכת הטומאה.

תלמיד: אז אנחנו נמצאים במערכת הטומאה כבר מהלידה?

כן.

תלמיד: ואיך אדם עובר למערכת הקדושה?

על ידי כך שהוא מזמין על עצמו את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: והוא מחויב לעבוד עם שתי המערכות האלה?

כן.

תלמיד: זה מעין דילוג כזה, פעם פה, פעם שם?

יכול להיות, אפשר לתאר זאת כך.

שאלה: מה זה הרצון לקבל הגדול?

זה הרצון לקבל שהבורא ברא.

תלמיד: אבל הוא אומר "הגדול".

"הגדול", זאת אומרת שהוא ממש מקיף את כל הבריאה.

תלמיד: איפה בד' בחינות דאור ישר נמצא הרצון לקבל הגדול?

הרצון לקבל הגדול הזה נמצא בבחינה ד' במלכות דאין סוף.

תלמיד: אז זו הכוונה לקבל בעל מנת לקבל האולטימטיבית.

כן.

תלמיד: וכשאנחנו מגלים את תכונת ההשפעה, זו הבריאה שלנו ובה אנחנו נדמים לבורא, זה היש מאין עבורנו?

כן.

שאלה: אמרת שהאור המחזיר למוטב מזיז את האדם. אני רוצה להבין איך זה עובד. נניח באתי לשיעור, הרגשתי שאני בסדר ואז אני קורא "רשעים בחייהם נקראים מתים", ומתחיל לחשוב, "אני רשע בחיים שלי? אני חי, אני מת? מה אני עושה עם החיים שלי, מה יהיה". האם זו פעולה של המאור המחזיר למוטב, בא כוח מבחוץ ומערבב אותי?

כן.

תלמיד: ואז אני מרגיש לא בנוח, החיים שלי לא טובים כך. מה אני יכול לעשות?

לבקש. אין לך יותר מה לעשות. אם היו לך כוחות שעל ידם היית יכול לעשות משהו היית עושה. אבל אתה רואה שאין לך שום רצון מלבד הרצון לקבל ואתה צריך להגיע להזדהות עם הבורא לפחות במשהו. אין לך את הרצונות האלו דלהשפיע, אתה כולך קליפה, הרצון לקבל. מה נשאר לך? רק לבקש מהבורא שיתקן אותך.

תלמיד: גם בקשה כזאת היא מעין פוקוס על עצמך, גילית שאתה רשע מפני שאתה מבקש על עצמך, ועכשיו אתה רשע יותר מתוחכם שאומר, אני מבקש על עצמי להפוך למשהו אחר. שוב אתה יוצא מהנקודה בה אתה מבקש על עצמך לעצמך.

אתה מבקש להשתנות מפני שאתה מזהה שיש כוח עליון ההפוך ממך מקצה לקצה, ואתה רוצה להידמות לו.

תלמיד: חשבתי שהמאור המחזיר למוטב ייתן לי שכל חדש, שאני אבקש על העם, על העולם, על החברים, אבל הוא נותן לי עדיין שכל על עצמי, "תשנה אותי, תעשה אותי טוב, שאני אהיה צדיק, שלא אהיה רשע יותר, שהחיים לא יעברו סתם".

מזה מתחילים.

שאלה: אתה יכול להסביר את היתרון שיש לשני הפכים להתחבר לגמרי לעומת שני דברים דומים?

לא, אני לא יכול. זאת אומרת הבורא יכול לעשות מה שהוא חושב, מה שהוא רוצה, אנחנו לא יכולים. כדי שנשנה משהו אנחנו צריכים לשנות את התכונות.

תלמיד: אבל זה העניין עליו אנחנו מדברים עכשיו, שאם תכונה הפוכה לגמרי מתכונה אחרת זה יתרון בחיבור. ואם יש שני עיגולים אין קשר חזק.

כן ולא, עוד נראה, אנחנו לא יודעים איך זה קורה ומה נקרא חיבור בצורה הפוכה.

שאלה: מה התפקיד של המערכת הזו כלפי ההתפתחות שלנו?

להביא אותנו מצורת הופכיות מהבורא לצורה הדומה לבורא, כל אחד וכולם יחד.

תלמיד: וכשאנחנו יודעים וקוראים שיש מערכת כזאת, מה צריך להיות היחס שלנו ואיך עלינו להשתמש בה?

אנחנו צריכים לחקור לפי יכולתנו מהו הטבע שלנו ועד איזו צורה אנחנו צריכים להשתנות ולבקש על כך.

תלמיד: והשורש למערכת הזאת הוא הסכמה שהייתה בדרגת מלכות דאור ישר, שהיא לא רוצה לקבל לעצמה?

לא, השורש למערכת הקדושה זה הבורא.

תלמיד: והשורש למערכת הקליפה.

השורש למערכת הקליפה זה רצון לקבל שהבורא על ידו ברא את כול המציאות.

תלמיד: זו לא הסכמה שנקראת צמצום א', שהיא לא רוצה לקבל?

לא.

תלמיד: ומאיפה יש כוחות יותר גדולים לכל דרגה, נניח, עשייה דקליפה, יצירה דקליפה, מה ההבדל אם יש שם רק נר דקיק?

על זה עוד מעט נקרא.

שאלה: בעל הסולם אומר שבזה שהטביע נעשה שינוי והוא אומר לזה חלק וזה הכול. אנחנו עובדים בתיקון על גדלות החבר ורוממות החבר, ב"שמעתי" הוא אומר שבאור אין הבדל בין הארה קטנה להארה גדולה אלא הארה זה נצחי ואם הייתי יודע את זה הייתי בדבקות נצחית. על איזה ציר עובד חלק בשביל לתקן להיות הכול, כי חלק גדול הוא תמיד חלק, על איזה ציר זה עובד שזה הופך מחלק להכול?

הוא עובד על הרצון לקבל הכללי עד שהוא מגלה שכל הרצון לקבל הכללי הזה, קיבל את תכונת ההשפעה.

תלמיד: מה ההבדל בין לעבוד בעשירייה אני מתכוון, בעבודה בפועל פרקטית מול החבר, על כך שאני עובד על הגדלות שלו ועל זה שאני רוצה לחזור להכול שכל המציאות "מלכותו בכל משלה"?

אנחנו לא יכולים לחזור להכול, כי אנחנו יצאנו מזה אבל יש לנו רק כיוון אחד לתקן את עצמנו ובזה להתפתח עד שנקים את הרצון להשפיע על כל הרצון לקבל.

תלמיד: בציר הזה של גודל שאני מתקן את הרצון לקבל הגלוי, מה הגג שלו, מה התכונה הכי גבוהה שלו שממנה ואילך זה נקרא מתוקן?

אנחנו צריכים לתקן את הרצון לקבל מכל המידות הקטנות שלו שהוא מתחיל להתגלות בנו ועד למידות הגדולות ביותר שזה נקרא גמר תיקון שלנו.

שאלה: למה קוראים לבורא "חיי החיים"?

כי הוא מקור האור, והמקור של כל החיות שלנו, ושהוא מטפל בנו רק כדי להביא אותנו לרצון להשפיע, לחיים רוחניים, וכך אנחנו קוראים לו. מחיה את הכול.

שאלה: מה הן העולמות כלפי הנשמות?

אנחנו עוד נלמד, עולמות זו צורה יותר חיצונה כלפי הנשמות שהיא צורה יותר פנימית שהנשמות הן קיימות בתוך העולמות.

תלמיד: הוא כותב פה שהטביע רצון להשפיע בצד אחד, ורצון לקבל בצד השני. אז מה הנשמה מקבלת בעצם, נניח שמגיעה לעולם שיש בו השפעה?

כל הנשמות הן מגיעות מאותו מצב לעולם שלנו, מה זאת אומרת, שהן מרגישות את עצמן שהן נמצאות ברצון לקבל על מנת לקבל, מזה מתחילים ומתפתחים. זאת אומרת שמשיגים לאט לאט עד כמה שאנחנו בתוך הרצון לקבל וכמה שזה לא בסדר, עד כמה זה מפריע לנו וזה הפוך מהבורא. כשאנחנו מגיעים לזה, אז אנחנו מגלים על ידי דוגמה אנחנו יכולים לשנות את עצמנו להתקרב לבורא, ואז אנחנו עושים פעולות כדי להתקרב לבורא. להתקרב לבורא זה אפשרי אך ורק על ידי פעולת האור, המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אז מה זה נגיד להימשך לאור לעולם שיש בו השפעה, מה זה לצאת מעולם של קבלה להגיע לעולם של השפעה?

קבלה והשפעה הן שתי צורות של הרצון לקבל שיכול להיות או בכיוון על מנת להשפיע שאז הוא משפיע לזולת מחוצה לו, או שהוא על מנת לקבל ואז הוא משפיע לעצמו. שתי הצורות האלו ישנן במציאות אין יותר.

תלמיד: אז יש מצב מעל זה, כאילו אם יש שני צדדים קבלה והשפעה יש מצב שהוא יותר גבוה מזה?

יותר גבוה זאת אומרת שהנשמות צריכות לתקן את עצמן עד שיהיו כולן בעל מנת להשפיע.

שאלה: בעולם שלנו כששני אנשים נמצאים בהשתוות הצורה אז אין קשר ביניהם, אין על מה לדבר, כאילו אין על מה להתווכח, נעלם כאילו הקשר. איך זה ברוחניות איזה קשר יש בהשתוות הצורה?

ברוחניות שני רצונות שיש ביניהם השתוות הצורה, אז הם יכולים להתכלל זה מזה ולהשפיע זה על זה.

שאלה: האם הנשמות נוצרו כתוצאה מהניגוד בין אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה?

לא. הנשמות לא נוצרו לא לצורך זה ולא מזה. פשוט הבורא שברא את הרצון לקבל הסתכל מתחילת המעשה לסוף המעשה וראה שהצורה הזאת שהנשמות יקבלו על מנת להשפיע זאת צורה שלמה, ולכן ברא בהם רצון לקבל הגדול ונתן להם אפשרות, יחסית בכוחות עצמם, להגיע לעל מנת להשפיע שבזה הם משתווים לבורא.

תלמיד: נראה שהנשמות והעולמות נבראו כאילו ביחד, או הנשמה לפני או קודם כל העולמות לפני?

קודם כל העולמות, ואחר כך בעולמות נעשתה שבירה לנשמות.

שאלה: מה משתנה כשאדם מתקן רצון? לדוגמה שאדם מתקן רצון בעולם בריאה, האם משתנה משהו באדם בריאה בטומאה, בריאה דקדושה, מה משתנה?

משתנה היחס בין טומאה לקדושה, לא רק שם אלא בכל העולמות. זו מערכת שהיא קשורה לכל צורות הקשרים שישנם בין הרצונות לקבל. הכול משתנה.

שאלה: איך יתכן מצב של אצילות בטומאה? מה זה אומר המצב הזה?

יש כוחות שהם פועלים זה כנגד זה, ולכן כשיש כוחות דקדושה דאצילות אז יש כנגדם גם כן קליפה באצילות, אבל כתוב שזה דבר מאוד מאוד חלש ומשני.

תלמיד: רצון לקבל שרוצה להשפיע ומגלה שהוא על מנת לקבל, במידה הכי קטנה שלו הוא נמצא בעשיה דקליפה?

כן.

תלמיד: והתיקון שלו זה עשיה דקדושה?

כן.

תלמיד: אז כשהוא עולה ועושה עוד ועוד תיקונים, במצב כנראה גבוה כבר ומתקדם, הוא מגלה קליפה של אצילות? איך יתכן נמצב הזה, למדנו שאצילות זה אצלו, זה קדושה, איך להבין את זה?

גם על זה מדובר. לא מדובר ממש על הקליפה שבאצילות, אבל משהו כזה שיכול להיות שכנגדו קיימת אצילות דקדושה.

שאלה: להמשיך את זה. למה בעצם זה לא בריאה, יצירה, עשיה דטומאה, ואצילות דקדושה? למה זה אבי"ע דטומאה נגד אבי"ע דקדושה?

כי זה כנגד זה עשה אלוהים שברא בנשמות ארבע צורות האלה כנגד ארבע צורות האלו.

תלמיד: גם בריאה, יצירה, עשיה דטומאה ואצילות דקדושה הם זה כנגד זה, למה הוא מציין שזה דווקא אבי"ע, כל האצילות, בריאה, יצירה?

אנחנו עוד מעט נקרא את זה, זה עוד לפנינו. ממש בעמוד הבא או עוד כמה דפים.

שאלה: עוד קצת לגבי עולמות אבי"ע דטומאה, אלא הבחנות באדם או רצונות?

אלה הבחנות באדם, שאדם כך מגלה.

תלמיד: זאת אומרת האדם מתחיל מרצון לקבל גולמי ובהדרגה הוא מתחיל לגלות בו יותר ויותר הבחנות?

גם כן. ויחד עם זה שהוא נמצא בחברה ובכל מיני פעולות, מתחיל לתקן את עצמו, להמשיך על עצמו המאור המחזיר למוטב, אז הוא מתחיל לעלות משמאל לימין. שוב נופל לשמאל, שוב עולה בימין, וכך זה עד שהוא מתקן את כל אבי"ע.

תלמיד: אז אבי"ע דטומאה אלה הבחנות מתקדמות, זה תהליך של התקדמות.

כן.

תלמיד: שאדם יכול בכלל לגלות אותו רק אם יש לו כנגד זה אבי"ע דקדושה.

כן.

תלמיד: זה קצת כמו אדם שנגיד לא מבין בתחום מסוים ואדם שמאוד מבין והוא מזהה הרבה הבחנות.

כן.

תלמיד: למה הם דווקא מותאמות לאבי"ע דקדושה, במה מתבטאת ההתאמה שלהם, זה מה שעלול לקרות או שזה מה שהוא כבר חווה?

זה קרה. הייתה אבי"ע דקדושה והיא נשברה והפכה להיות לאבי"ע דטומאה והיא מתגלה בתוך כל אדם.

תלמיד: זאת אומרת כדי להגיע לאבי"ע דקדושה האדם חייב לצעוד באבי"ע דטומאה.

חייב.

תלמיד: שתי רגלים שהוא הולך עליהם.

כן.

שאלה: איך אני יודע באיזה עולם אני נמצא, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה?

את זה אנחנו מגלים על ידי העבודה שלנו. זאת אומרת שמחפשים לאיזו צורת השפעה אנחנו רוצים להיות דבוקים וכל פעם מגלים את עצמנו שלא נמצאים בזה, אלא ההיפך, בצורת הקבלה ולא בצורת השפעה, אז בצורה כזאת מתקדמים.

תלמיד: נגיד אני מקבל הבחנות שנמצא בכלים דקבלה שלי. איזה ציור אני יכול לתאר להרגיש שאני נמצא בעולם זה או בעולם זה?

כשעולים אז מקבלים הבנה והרגשה איפה נמצאים. אי אפשר ככה לדבר על זה בלא להכיר את המצבים האלו.

תלמיד: הבירור שאני רוצה לעשות, איפה אני מזהה אם אני נמצא בהרגשות מסוימות?

בהרגשות האלה אתה מזהה שאתה עולה מהרגשות הקודמות להרגשות הנוכחות ושבהרגשות הנוכחות יש לך כבר הבנות, הבחנות, הרגשות יותר נעלות.

שאלה: האם הנקודה שבלב שייכת לאבי"ע דטומאה או לאבי"ע דקדושה?

אפשר להגיד לאבי"ע דטומאה. ממנה מתחילים.

תלמיד: האם היא הגילוי של האדם שהוא בכלל נמצא באבי"ע דטומאה, זה מה שמושך אותו לאבי"ע דקדושה?

אנחנו נגיע לכל הדברים האלה ואז נדבר. בינתיים זה לגמרי לא מציאותי ולא ידוע לנו איך להביע את זה.

שאלה: הוא כותב "בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים. והן רחוקות ממנו ית', מקצה אל הקצה." כשאדם מתפלל לבורא שיתקן אותו, האם במעמד התפילה יש מרחק בינו לבורא?

ודאי שכן, זה תלוי איפה אדם נמצא.

תלמיד: האם התפילה חוצה את כל המרחק הזה?

אני לא יודע מה אתה מתכוון בתפילה.

תלמיד: אדם מרגיש שהוא הפוך. הוא פונה ישירות לבורא ומבקש שיתקן.

ומה, אז הוא עובר את כל העולמות, כל הרקיעים וקולע בכיסא הכבוד?

תלמיד: מה מוסיפה השתוות הצורה לקשר בין אדם לבורא?

השתוות הצורה.

תלמיד: מה זה מוסיף?

אם אנחנו מגיעים עם הבורא להשתוות הצורה אז אנחנו נמצאים במקומו, אנחנו נמצאים ברצון להשפיע כמוהו.

תלמיד: מה זה קשר בין אדם לבורא?

זה מה שאנחנו צריכים לגלות.

תלמיד: כשאדם הולך בדרך הוא כל הזמן נמצא באיזו עבודה פנימית. לאן צריך עוד לחתור, מה זה קשר שהוא רוצה להשיג?

כנראה שלכיוון הבורא.

תלמיד: מה זה אומר?

שהוא רוצה להגיע לפגישה, למגע עם הבורא.

תלמיד: מה צריך להכניס לתוך התפילה שעדיין ירגיש שיש לו קשר עם הבורא?

צריך להשתדל שאדם יתפלל על כך שהוא רוצה קשר עם הבורא. אבל הוא רוצה קשר עם הבורא, לא שיש לו.

שאלה: העולמות נבראו לצורך נשמות?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, העולמות בלי כוונה לתקן את הנשמות לא קיימים?

אני לא יכול להגיד שהם לא קיימים, אבל הצורך שלהם הוא לתקן את הנשמות.

תלמיד: אפשר להגיד שכשהנשמה כשעולה היא מתקנת את עולמות דטומאה?

לא, אין לתקן בעולמות משהו.

תלמיד: זאת אומרת העולמות נשארים עד גמר תיקון.

כן.

תלמיד: ובגמר תיקון נשארים עולמות או לא?

לא. בגמר תיקון הכול נכלל במלכות דאין סוף.

תלמיד: אז בעצם העולמות הם אמצעי לתיקון הנשמות, וכשאין בהם צורך הם נעלמים.

כן.

שאלה: עדיין לא ברור לי, אם כל חומר הבריאה הוא רק רצון לקבל בלי שום נגיעה להשפעה, אז איך הנברא ירגיש הופכיות צורה ממשהו שהוא לגמרי מנותק כלפיו, ואין לו שום הבחנות כלפיו? אין לו זה כנגד זה, יש לו דמיון, יש לו איזו שאיפה להגיע למשהו, אבל אין לו הרגשה של זה כנגד זה.

אז מה?

תלמיד: אז ממה מתחילים?

מתחילים ממצבנו, מאיפה שאנחנו נמצאים, ושאנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: אין לנו הרגשה של מה זו תכונת הבורא, ומה זו תכונת השפעה.

אבל שומעים על זה, ומשתדלים איכשהו לגלות.

תלמיד: ממה, למה אני משווה, לציור שיש לי, למה שאני משתוקק להגיע?

כן.

תלמיד: גם בלי הרגשה של זה?

בלי הרגשה, הרגשה זו כבר השגה.

שאלה: מה אומרת המילה "טומאה", מה זה טומאה?

טומאה זאת אומרת שיש שם רצון לקבל שהפוך מהבורא שכולו רצון להשפיע, והוא רוצה להשתמש ברצון שלו לקבל כדי למלאות את עצמו.

תלמיד: וזה טמא?

כן.

תלמיד: למה?

כי בזה הוא לא נותן למי שנמצא באותו רצון לקבל להתקרב לבורא, לקדושה.

שאלה: איזו תפילה הבורא מעדיף, תפילה לילד של האויב שלי, או תפילה לילד שלי?

בעצם זה תלוי באיזה עולם האדם נמצא. אבל הוא צריך להגיע למצב שהוא מעלה את תפילה שתואמת לרצון הבורא. זאת אומרת, הוא מתפלל על זה שרצון הבורא כלפי אותו אדם או ילד יתקיים.

תלמיד: מה הכוונה שזה תלוי, מה זאת אומרת שזה תלוי באיזה עולם האדם נמצא?

בעולם עשייה, יצירה, בריאה או אצילות, בהתאם לזה האדם משנה את התפילה שלו. עוד נלמד את זה.

תלמיד: מה משתנה, היחס לבורא, ההרגשה של הבורא, ההבחנות בבורא?

הכול משתנה. הרצון לקבל מקבל הארה יותר גדולה, ואז הוא מתייחס אחרת לבורא.

שאלה: פעם שמעתי ממך שכל מאמץ שלנו לחיבור עושה שינוי בעולמות.

כן.

תלמיד: ועכשיו שמעתי שאמרת שזה לא בהכרח מגיע לשם. כשאנחנו מבקשים, מתפללים, לא בהכרח אנו מגיעים לשם, לעולמות. אז לאן כן?

תמיד יש שינוי מתוך התפילות שלנו לבורא, תמיד יש שינוי בכל העולמות.

שאלה: למדנו שהמילה עולם באה מהמילה נעלם, העלמה. עולמות בי"ע זה שייך לשם, זו גם העלמה?

כן. בי"ע דטומאה, בי"ע דקדושה אלו מערכות של עולמות.

תלמיד: אז מה זה העלמה של קדושה, והעלמה של טומאה?

כלפי האדם המשיג שנמצא במדרגות האלו, אז כלפיו יש העלמה.

תלמיד: מה נעלם, הבורא?

כן.

תלמיד: אז מה זה שהבורא נעלם בטומאה או נעלם בקדושה?

לא, שהוא נעלם בטומאה, ומתגלה בקדושה. ככה זה קורה.

שאלה: הוא מדגיש כאן על עולמות דטומאה ועולמות דקדושה. הוא היה צריך להגיד עולמות דטומאה ועולמות דטהרה. בקדוש אני מבין שזה נפרד ומחוץ, אין מגע. בטהרה הוא אומר הבא לטהר מסייעין אותו בנשמה. פה הוא אומר שנשמה זה רצון לקבל. למה הוא לא אומר פה בחלק הזה שיש עולמות דטהרה?

כנראה שעדיין אין יסוד לדבר כך. נתקדם, ונראה. זו פעם ראשונה שאתה קורא או שומע על זה, אז נתקדם. אל תקפצו מיד לשאול כשאתם רואים איזו מילה חדשה או מושג חדש. תתרגלו, תראו איך הוא כותב על זה, ותראו אם אתם בעצמכם יכולים לפתוח את העניין הזה, ולאט לאט לגלות אותו לכל אחד ואחד. כך לומדים.

שאלה: הוא אומר פה שיש הבדל בין עולמות של דקדושה וטומאה, שזה של חיים, וזה של מתים.

כן.

שאלה: מה זה חי, ומה זה מת?

חי זה מי שיכול בעצמו לפנות לבורא ולגרום לשינויים שבו, ומת זה מי שלא מסוגל לעשות את זה.

תלמיד: המת יודע שהוא מת?

יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא.

תלמיד: אם הוא יודע שהוא מת, הוא רוצה להיות חי?

נגיד שהוא רוצה להיות חי.

תלמיד: האם זה מתגלה רק כשהוא חי, ואז הוא רואה שקודם הוא היה מת?

לא. אלה הבחנות אחרות.

תלמיד: אבל התנועה היא מזה לזה כל הזמן?

לא הייתי אומר שזה ככה. מי שחי, חי, ומי שמת, מת, ובפעם הבאה שהבורא משנה להם את המצבים, אז הם מתקדמים.

תלמיד: אבל הוא אומר שאלה ממש עולמות של מתים, ועולמות של חיים.

כן. אני לא יודע מה אתה מתכוון בזה.

תלמיד: האם האדם נע בין העולמות כל פעם?

לא.

תלמיד: אז הוא צריך להבין ששם זה רע ולצאת מזה?

כן.

שאלה: אמרת שהתפילה שלנו עושה שינוי בכל העולמות. איך עלינו להתפלל כדי שנוכל לראות השינויים האלה?

תפילה זו בקשה. ככל שאדם מתאר את מצבו האמיתי שכך מתייחס אליו הבורא, וככל שהוא יכול לתאר לאן הוא רוצה להגיע, שכך הוא בעצמו מתאר, אז הפער בין מצבו ולאן שהוא רוצה להגיע, זו בעצם התפילה שלו.

תלמיד: אם אני רוצה להגיע לגילוי של העולמות הרוחניים, אז האם אני מגיע לזה דרך התפילה, כלומר התפילה היא מקום הגילוי?

כן.

שאלה: במצבנו, איזה סימנים יש שאז אדם מרגיש מצב של טומאה? ואיך לתקן אותו למען התקרבות?

לתקן את מצב הקליפה למצב הקדושה אפשר רק באמצעות האור העליון. אדם צריך להעלות את התפילה שלו לבורא, ולבקש להעביר את עצמו מהמדרגה בה הוא מרגיש את הרצון לקבל ששולט בו לרצון להשפיע, כדי להידמות לבורא.

תלמיד: הסימנים שאני מרגיש הם שאני רוצה לעצמי, לא למען הבורא ולא למען החברים, האם זה מצב הטומאה?

כן.

תלמיד: רק התפילה יכולה להביא לתיקון.

רק על ידי התפילה אנחנו יכולים לתקן את עצמנו ולהגיע לקרבה לבורא, לגילוי הבורא.

שאלה: מה זה להיות מת בעשירייה?

מצב שבו אני לא מרגיש את המצב הרוחני שלי, לא מרגיש כל כך קשר עם החברים וקשר עם העולמות, אלא אני פשוט נמצא במצב שאני מת. זה כמו שאומרים אצלנו, בסלנג שלנו.

שאלה: בעל הסולם בונה כאן הסבר מנומק על זה שעל האדם לעשות את הצעד הראשון וכבר כל העולמות מוכנים בשבילו. אבל האדם מחזיק באגו שלו ולא מרפה. מה אנחנו יכולים להוסיף כאן?

אנחנו חייבים לאחוז באדם הזה, לתפוס אותו, ולהרים אותו מעל מצבו. ואז הוא ירגיש איפה הוא נמצא ולאן אנחנו מושכים אותו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: בעל הסולם מדבר פה על שתי מערכות. איפה אנחנו נמצאים בתוך שתי המערכות האלה? ואיך אנחנו יכולים להגביר את המודעות שלנו לזה?

אנחנו נמצאים במערכת הטומאה, ועלינו להגיע ממנה למערכת שכנגדה, למערכת הקדושה, ואת זה אנחנו רוצים לקיים על ידי התפילה שלנו.

שאלה: למה הכוונה להיות במצב של אבי"ע? איך אני מזהה שאני נמצא במצב של אבי"ע? מה זה אומר?

כשאנחנו מתחילים לעבוד באמת בהשפעה, אז אנחנו מתחילים גם לאתר לאיזה עולם רוחני ההשפעה הזאת שייכת. בינתיים אנחנו לא יכולים לזהות, כי אין לנו כוחות שאנחנו יכולים לתפוס את מערכת ההשפעה.

שאלה: מה ההבדל בין כוונה על מנת להשפיע לבין כלים דהשפעה?

כלים דהשפעה הם כבר כלים, רצונות, עם מסך, שאנחנו יכולים לעבוד איתם. כוונה על מנת להשפיע היא שהייתי רוצה להגיע לזה, הייתי רוצה לעשות כך, אבל אם יש לי כלים או לא אני עוד לא יודע. זו הכוונה.

(סוף השיעור)