שיעור בוקר 19.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 407. מאמר "השלום"

"ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה.

וכשנסתכל בדרך כללית, יש לנו לעסוק, בתוך החברה, רק בשני מצות, שאפשר להגדיר אותם, בשם:

א. "קבלה"

ב. ו"השפעה".

דהיינו, שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה. ואם יעבור, על אחת מב' המצות הללו, יענש, לבלי רחמים, כאמור.

והנה, במצות "הקבלה", אין אנו צריכין להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף על יד. ומשום זה, לא יארע לנו שום הזנחה.

אולם, במצוה השניה, שהיא "השפעה לחברה", אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד, אלא שגם העונש, מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך, אין המצוה הזאת משומרה כהלכתה. ולפיכך, מטוגנת האנושיות על האש, במרחשת איומה. והחרב והרעב ותולדותיהם, לא פסקו ממנו עד הנה.

והפלא שבדבר, אשר הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.

הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

ברור לנו שאנחנו נמצאים בעולם שמחויבים לחיות חיי חברה. ברור לנו שאין לנו יותר משתי פעולות בתוך החברה, פעולת קבלה ופעולת השפעה. אם פעולת הקבלה יותר מפעולת ההשפעה זה נקרא "אגו". וכאן העניין הוא שאנחנו לא יודעים בדיוק איך למדוד כמה כל אחד מקבל, כמה כל אחד נותן בהתאם לאנשים, כמו שאנחנו לומדים שכל אחד הוא לפי האופי, לפי המצב שלו הפנימי, החיצון, שונה וכן הלאה.

לכן יש לנו כאן בעיה בחיי החברה, גדולה מאוד. אנחנו לא יכולים, אפילו אם היינו רוצים לסדר חיים מאוזנים שכל אחד יקבל מהחברה כמו שהוא נותן ולא יותר. האם זה אפשרי למדוד כלפי כל אחד, ומכל שכן האם מסוגל כל אחד לתת יותר ממה שמקבל? אני לא יודע מה זה נקרא לתת יותר מלקבל, מאיפה ייתן?

זאת אומרת יש כאן הרבה דברים מאוד סתומים ממש, לא ברורים. איך אנחנו מגיעים לחברה מאוזנת, שוויונית, לפי איזה קריטריונים, אם לפי מה שבא לנו אז כל פעם זה משתנה. מה נקבע בטבע כדי שאנחנו נניח נקים חברה, שהחברה הזאת תהיה חברה שנמצאת באיזון, שכוח הקבלה וכוח ההשפעה שלה יהיו מאוזנים ואז לאף אחד לא יהיה שום פתחון פה לשני משהו להגיד.

איזו נוסחה צריכה להיות בהתקשרות בינינו? גם מה שהמקובלים אומרים לא ברור לי כל כך. הם אומרים, "אתה צריך כל החיים לעבוד לטובת החברה, לקבל קצת ולעבוד הרבה". למה? אם כל אחד יתן כמה שהוא מקבל כנראה שזה יהיה מספיק לחברה וזה יהיה איזון. מהעודף שאני אתן מה יצא לחברה? לא מובן.

זאת אומרת העבודה שלנו, הבעיה שלנו, זה למצוא פתרון לנוסחה הזאת בין קבלה והשפעה של כל אחד כלפי החברה.

שאלה: למה המקובלים קראו לזה חכמת הקבלה ולא חכמת ההשפעה?

כי אנחנו לא יכולים להשפיע, אנחנו רק מקבלים. ופעולת ההשפעה, כביכול שלנו, גם אך ורק על ידי הקבלה. מה אנחנו יכולים לעשות?

שאלה: כדי לאזן את החברה?

סתם, מה אנחנו יכולים לעשות, רק לקבל.

תלמיד: זה ברור.

זה ברור. איך אני יכול להשפיע אם אני רק מקבל?

תלמיד: לא יכול.

בכוונה, אם אני מקבל על מנת להשפיע. אני לא מדבר על החברה, אני מדבר על הבורא. הוא שאל למה חכמתנו נקראת חכמת הקבלה. כי אנחנו מגיעים לפתרון שאנחנו עובדים עם הכלים דקבלה, אין לנו יותר מרצון לקבל. אבל אנחנו יודעים איך לעבוד עימו, באיזו חכמה, באיזו צורה, באיזה אופן אני עובד עם כלים דקבלה כדי שהפעולות שלי יהיו פעולות דהשפעה.

תלמיד: כתוב בטקסט. "שכל חבר מחויב להשפיע על ידי עבודתו לטובת החברה".

במסגרת העולם הזה אנחנו נמצאים בקבלה ובהשפעה בצורה חומרית, אני נותן למישהו והוא נותן לי. זאת קבלה והשפעה. כאן אנחנו צריכים לעשות מדידות גשמיות. אבל כלפי רוחניות, אין לנו ברוחניות מה להשפיע, אין. אך ורק לקבל ובכוונה על מנת להשפיע.

אבל אתה יכול להגיד, "רגע, הפעולות שלנו בקבוצה, שם אני צריך לקבל על מנת להשפיע מהחבר בלבד"? לא. אנחנו עם החברים, בדרגות איפה שאנחנו עדיין צריכים תיקון, אנחנו פעילים בזה שאנחנו מקבלים ומשפיעים. ומשפיעים אחד על השני. נניח אני יכול להשפיע עליך בלי לקבל ממך שום דבר גם ברוחניות, רק כלפי הבורא אנחנו לא מסוגלים לזה. רק בלקבל ממנו ועל ידי זה להשפיע, זה הכול תלוי בכוונה.

תלמיד: הוא כותב "הרי לעיניך, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק." הוא ממשיך "באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו." למה הכוונה?

הוא אומר לנו חוק טבע. אם אנחנו נעבוד בצורה כזאת שאנחנו בכל הכוח שלנו נשפיע לחברה, עד כמה שהחברה צריכה את זה, לא שאני אשפיע לה עכשיו לא יודע מה, אלא עד כמה שהחברה צריכה את זה, כי עודף יכול להיות יותר גרוע מחוסר, גם ברמה הגשמית גם ברמה הרוחנית.

אני צריך לעשות חשבון כמה אני מסוגל לתת לחברה כל מה שהחברה צריכה, בזה אני משלים אותה. על זה חייב לחשוב כל אחד. אך ורק בצורה כזאת שאנחנו מקבלים מהחברה מה שכל אחד צריך כדי לחיות, ב"לא יגונה ולא ישובח", כדי כל היתר לתת לחברה מה שהחברה צריכה, זקוקה לקבל ממנו. ואם נניח היא לא זקוקה אז הוא לא עושה. ברגע שחברה צריכה, הוא עושה.

תלמיד: ואיך האדם עובד עם זה, איך הוא מודד את זה, מה הוא צריך לתת?

זה כבר משהו אחר, זה כבר סדר בחברה המתוקנת. אנחנו צריכים ללמוד איך לבצע את זה, לממש.

תלמיד: האם הוא מתכוון פה לדברים חומריים?

כאן הוא מתכוון לכל חוקי הטבע בכלל. למה יש הבדל בין העולם הזה לעולם הרוחני? אתה יכול רק להגיד שבעולם הרוחני כנראה שהכלים לא מוגבלים ואני יכול לתת ולתת, ובעולם הזה יש גבול. לכן הוא אומר לנו ב"דור האחרון", שצריכים לארגן את המערכות ושאנשים ילכו מבית לבית ויבדקו כמה כל אחד צריך, וכמה אנחנו צריכים לתת לכלל האנושות וכולי.

אבל אם לא צריכים אז לא צריכים, אז תשב ותלמד, כי בזה בטוח אתה יכול להשפיע לחברה. אבל בדברים הגשמיים כמה אתה יכול להשפיע? עד שזה "לא יגונה ולא ישובח", עד שזה יספיק להם לקיום. כי חוץ מהקיום הגשמי הנורמלי מה שהחברה קובעת, חוץ מזה אין מה לעשות בגשמיות. כל היתר זה ברוחניות כל עוד העולם הזה עדיין מתקיים בתפיסתנו.

ואם אנחנו מגיעים לתיקון השלם בכל האוכלוסייה, אנחנו מחברים את כל חלקי נשמת אדם הראשון יחד, ומעלים אותה לדרגה להשפיע על מנת להשפיע, אז העולם הזה נעלם מהרגשתנו, אנחנו עוברים כולנו לתפיסה הרוחנית בלבד.

שאלה: איפה אנחנו יכולים לראות שהעונש על קבלה מגיע מיד כמו שכותב בעל הסולם?

אנחנו רואים את זה בעולם שלנו, אמנם אנחנו לא כל כך מזהים את זה. אבל אם המערכת היא עגולה, שלמה, קשורה מתחילתה ועד סופה, אז ברגע שאתה עושה איזה פגם, הפגם הזה בטוח שנמצא, רק עדיין לא נגלה כלפיך. או אולי נגלה כלפיך אבל אתה לא קורא אותו נכון.

תלמיד: מה זה פגם? העונש?

מה זה עונש? עונש זה הכרת הטעות, אין עונשים אחרים, וזה כדי לתת לך אפשרות לתקן. אין עונש סתם. הבורא לא מעניש אף אחד, הוא לא מוריד אנשים. אין. יש לך מערכת שלמה, היא נשברה, תתקן בקצב שעכשיו אתה מגלה את המערכת השבורה, אתה יכול כבר להתחיל לתקן אותה. וכול הייסורים שאתה מרגיש, אתה לא מרגיש ייסורים משבירת כול הכלי דאדם הראשון, כי לא היינו מחזיקים את זה בכלל, רגע אחד לא היינו מוכנים לעמוד נגד החושך הזה והאיום. אלא אנחנו מרגישים רק את הייסורים כלפי אותה מדרגה שאנחנו צריכים עכשיו לתקן קצת.

שאלה: הוא כותב פה שאם אדם מקבל אז הוא מיד מקבל עונש, ואם הוא לא משפיע אז העונש מגיע בצורה לא ישירה. אפשר לקבל דוגמאות? אתה יכול לתת דוגמה גם לקבלה וגם להשפעה?

למה עונש לא מגיע בצורה ישירה? אני פגעתי בחיבור בינינו, מגיע העונש, מה זה עונש? שאותו חיבור בינינו עוד יותר מתרחב כדי שאני אזהה אותו. אז מה? כמעט ולא הייתי מבדיל בין מה שהיה קודם לאחר כך. עונש חייב להגיע אלי במקום איפה שאני ארגיש אותו בצורה שזה יעורר אותי להכרת השגיאה, הטעות או חטא שעשיתי, והבנת התיקון שלו ולא אחרת.

אנחנו עושים טעויות, שגיאות, עבירות נוראות, חטאים כלפי הקבוצה ולא אכפת לי. לא אכפת לי הרבה שנים. הבורא אומר "קח", אני לא רוצה לקחת, אני דווקא בועט בזה. ומה לעשות? אז הוא מביא לי עונשים בכל מיני צורות אחרות איפה שאני רגיש, שאני לא יכול לסבול, שאני מיד מתעורר, ושואל למה? מאיפה? ואז לאט לאט אני מגיע להבנה שזה בגלל שאני לא מסודר במערכת חברתית כי משם, דרכה אני מקבל את כול השפע העליון.

זו בעיה שבמקום אחד אני עושה טעויות ובמקום שני אני מקבל עונשים וקשה לי לקשור זה עם זה. אבל מצד שני אין לי ברירה, כי הבורא לא רוצה להראות לי גם את העונשים והטעויות שלי באותו המקום הרוחני, כי בזה הוא יחייב אותי ולא תהיה לי בחירה חופשית. תחשבו על זה.

תלמיד: לגבי השפעה זה ברור. זאת אומרת, אם אני לא משפיע לחברה אז העונש לא מגיע בצורה ישירה כדי לנתק את השכר מהרצון לקבל. אבל מה אני מקבל מהחברה אם אני לא עושה את המצווה הזאת, את הפעולה הזאת, מיד אני מקבל עונש? מה הדוגמה? אני מחויב לקבל מהחברה כמו שהוא כותב.

אתה מחויב לקבל מהחברה. זו קצת יותר בעיה, אתה צודק. לא לקבל מהחברה זה עונש לא כמו, אבל זה כמו מהשפעה. למה? כי תתאר לעצמך שאתה נמצא כתא בגוף והוא לא רוצה להעביר דרכו, ולא רוצה לעשות שום פעולה עם הגוף בקבלה. אז מה? הוא הופך להיות מת.

אתה צריך להשתתף בחברה בשניהם, בקבלה ובהשפעה, לא בגלל שבקבלה אתה מקבל, אלא על ידי קבלה אתה מושך מכל הגוף מה שאתה צריך, כי אז הגוף יהיה גם שלם, ובלי העבודה הזאת הוא לא יהיה שלם.

תלמיד: מה הביטוי בחיים שלנו?

אקטיבי. אנחנו צריכים להיות אקטיביים גם בקבלה וגם בהשפעה. רוצים לתת לי מתנה, "תודה רבה איזו מתנה יפה, איך אני נהנה מזה" ועוד ועוד. ליהנות, לא לזלזל, אלא לפתוח את הלב לחברים גם בזה וגם בזה. מי שלא יכול לקבל, לא יכול לתת זה בטוח.

תלמיד: אז על זה הוא מדבר שאני מחויב לקבל מהחברה?

אתה מחויב לקבל מהחברה מפני שאתה והחברה נעשים גוף אחד, ובגוף האחד יש לנו התקשרויות, התכללויות בכל הפעולות ואין לקבל בלי לתת ולתת בלי לקבל.

תלמיד: ואם אני לא מקבל, אז אני תיכף מקבל עונש?

ודאי שזה עונש. תנסה לא לקבל דברים גשמיים אוויר, מזון, תנסה.

תלמיד: אנחנו מדברים בחברה, אני שואל על החברה.

אותו דבר, רק בדרגה יותר רוחנית בחברה, אתה בזה לא משתתף בחברה.

תלמיד: אני פשוט לא רואה, שאני לא מקבל אני תיכף מקבל עונש ושאני לא משפיע, אני בצורה לא ישרה מקבל עונש. אני לא רואה בצורה ישרה לא זה ולא זה. לכן אני שואל, מה ההבדל ביניהם?

זה שאתה לא רואה לא זה ולא זה בגלל שאתה לא רואה את החברה המחוברת. אם היא הייתה מאוחדת לפניך, היית רואה עד כמה אסור לך להתנתק גם בקבלה וגם בהשפעה כאחד.

תלמיד: אבל הוא כותב פה שאתה מיד מקבל.

אז יש הבדל בין איך שאתה מקבל עונש ושכר גם מקבלה וגם מהשפעה והאם זה מגיע באותו מקום, או לא.

תלמיד: אם אני לא מקבל, או לא משפיע כאן בחברה, אז הבורא מלמד אותי דרך מכות בגשמיות, או לא? או שאין לזה קשר?

כן, אבל זה כבר לימוד ארוך. צריכים לראות את כל החברה עד כמה היא מקושרת ואיך אתה פועל בתוך הקבוצה ואיזה השלכות יש מזה לחברה הכללית. נחכה.

תלמיד: ברור שאני לא רואה את זה, אבל זה נכון ככה להגיד שזה בגלל זה?

זה נכון ודאי, כל אדם משפיע על כל העולם. ולפי כמה? עד כמה שאנחנו נהיה קשורים לעשירייה, והעשירייה היא כבר ממש הגוף שפועל על כל האנושות, אז אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו משפיעים על האנושות והאנושות משפיעה עלינו. מאיפה בעל הסולם מרגיש שינויים שבאנושות, שהאנושות צריכה לעבור? מתוך זה.

שאלה: איך להגיב נכון למחמאות שאני מקבל מהחברה?

לקבל אותן בשמחה ולעשות אותו דבר. איך אתה יכול לתת לחבר שלך חומר דלק, מצב רוח שזו חובה, רק על ידי מחמאות.

הוכחת עבדותו ית' מפי הנסיון

"אולם, המבקר את דברי, יש לו עדיין פתחון פה, לשאול: כי עדיין לא הוכחתי, רק שצריך לעבוד לבני אדם. אולם, מאין ההוכחה המעשית, שצריך לעבוד במצוה זו, לשם השי"ת?

על זה אמנם, הטריחה בעדינו ההסטוריא בעצמה, והכינה לנו עובדה, מליאה לעינינו, שדיה ומספקת לנו, להערכה שלימה, ולמסקנות בלתי מפוקפקות.

כי הכל רואים, איך חברה גדולה, כמדינת רוסיא, בת מאות מליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת ארופה כולה, עם רכוש של חמרים גלמיים, שכמעט אין דוגמתו בעולם כולו, אשר המה כבר הסכימו לחיות חיי חברה שתפנית, ובטלו למעשה כל קנין פרטי, וכל אחד אין לו דאגה אחרת, זולת לטובת החברה, שלכאורה כבר רכשו להם, כל המדה טובה של "השפעה לזולתו" במשמעותה המלאה, ככל מה שיעלה השכל האנושי. ועם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם?

ובמקום, שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה מטה הולך ורדת, עד שלא לבד, שאינם מוכשרים, להיטיב את חיי העובדים, ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניות, הנה אין לאל ידם, אפילו להבטיח להם את לחם חוקם, ולכסות את מערומיהם.

ובאמת, עובדא זו מפליאינו בהרבה. כי לפי עשרה של המדינה הזאת, ומרבית החברים, לא היתה צריכה לכאורה, על פי שכל אנושי, להגיע לידי כך. אולם, חטא אחד חטאה האומה הזאת, והשי"ת לא יסלח להם. והוא, כי כל העבודה הזאת, היקרה והנשאה, שהוא "ההשפעה לזולתו", שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי"ת, ולא לשם האנושיות. ומתוך שעושים עבודתם, שלא לשמו ית', לפיכך, אין להם זכות קיום, מצד הטבע עצמה.

כי נסה נא, ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת, היה חרד לקיים מצות השי"ת, בשיעור הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובשיעור הזה, היה עומד ודואג, למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו, בכל השיעור, המוטבע באדם, למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב "ואהבת לרעך כמוך".

והיה השי"ת בעצמו, עומד בהמטרה לכל עובד, בעת עבודתו לאושר החברה. דהיינו, שהעובד היה מצפה, אשר ע"י עבודתו זו להחברה, יזכה להדבק בו ית', אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך.

הנה, לא יסופק כלל, אשר במשך שנים מועטות, היו עולים בעשרם, על כל ארצות התבל יחד. כי אז, היו לאל ידיהם, לנצל את אוצרות החמרים הגלמיים, אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ד' יקראו.

אולם בעת, אשר כל שיעור העבודה ב"השפעת זולתו", מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד, להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם, שימציא מוטיב-פאואר [מוטיב-פאואר: כח-מטרה שהוא כח הפועל המניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק בהמכונה] לכח התנועה, אפילו לאנשים המפותחים. ואין צריך לומר. לאנשים בלתי מפותחים.

ואם כן, הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האכר, מוטיב-פאואר, המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו, לא ימעיט ולא ירבה, בסבות פזור כחותיו. ושום מטרה וגמול, אינה עומדת לפניו."

זאת אומרת, יש לנו כאן בעיה ברורה, אין לנו חומר דלק לעשות פעולות השפעה. אפילו במקצת. אני מוכן לתת משהו לאחרים במידה שאני רואה שכדאי לי, ואם לא כדאי לי, אני לא אעשה את זה. אולי כן כדי שלא אסבול מלראות את האנשים האומללים האלו, להעלות את הגאווה שלי. בקיצור, בכל זאת כדאי לי, ואחרת לא. אז מאיפה, באיזו צורה ועל ידי איזה כוחות אנחנו יכולים לקרב את האנושות להשפעה? זאת השאלה שהוא עדיין שואל, ואת התשובה עליה הוא ייתן עוד מעט.

שאלה: יש פה איזו קפיצה לוגית. כל המאמר הזה כאילו אתה רץ עם בעל הסולם, הוא מסביר לך, האדם חי לחיות חיי חברה, הטבע מחייב אותנו, אנחנו לא מקיימים את ההשפעה.

עם זה אתה מסכים?

תלמיד: הכול בסדר.

הכול בסדר, יופי. רק מה אתה רואה? אפילו שהאנושות רוצה לעשות כל מיני דברים כאלה, לא הולך לה, לא הולך. באים סוציאליסטים, קומוניסטים, אוטופיסטים למיניהם, תן לחיות לחיות, עלה ירוק, עלה צהוב, לא יודע מה, וכלום לא עוזר. כמה תנועות היו, ואף אחת לא יכלה אפילו לתת תכנית ברורה, איך להביא את החברה לצורה מאוזנת.

לכן הוא מגיע כאן לסיבה אחרת לקיום ההשפעה. קבלה, ברור לנו שאנחנו מוכנים לבלוע את כל העולם, השפעה, ברור לנו שאנחנו לא יכולים לעשות. עכשיו השאלה, מה יכול להיות הכוח שיעזור לי לבנות את עצמי בצורה מאוזנת, בקבלה ובהשפעה? הוא אומר שיש שני כוחות כלפי החברה, קבלה והשפעה. אם יש יותר קבלה מהשפעה, החברה נהרסת. אם יש יותר השפעה מקבלה, אין דבר כזה, אני לא מסוגל. איך לפחות להביא את כוח הקבלה שיש בי, כך שלעומתו יהיה כוח השפעה השווה לו. כדי שיהיה איזון בטבע.

מאיפה אני אקח את כוח השפעה הזה? לכן הוא אומר שהכוח הזה טמון בטבע, תקרא לו טבע, א-לוהים, זה היינו הך, זה לא חשוב. אבל אנחנו צריכים להוציא אותו משם. אם אנחנו נלמד איך להוציא את הכוח הזה.

כוח הקבלה בא לנו מהטבע בצורה טבעית, ואנחנו משתמשים בו. הוא נמצא בכל דומם, צומח, חי מדבר. ואת כוח ההשפעה אנחנו צריכים בכוחותינו, בעצמנו להוציא, לשאוב מהטבע, ואז הוא יהיה לנו. הוא יהיה לנו בצורה כזו שנוכל לאזן איתו את כוח הקבלה. ואז שני הכוחות האלה יעבדו אצלנו בהרמוניה, נגיע לאיזון, ויהיה שלום בעולם.

תלמיד: למה הוא מתכוון כשהוא אומר פה בעצם שהחטא היחיד שחטאה האומה הזאת שלא עבדה לשם ה' יתברך?

היא רצתה להמציא כוחות השפעה לא מהטבע, אלא מעצמה, וכשראתה שאין לאדם כוח השפעה, אז היא חשבה שעל ידי דיכוי, אפשר לחייב אותם בהשפעה. אמנם על ידי דיכוי אתה עושה, אתה מוכן להשפיע, אבל מה יש לך מזה? אתה צריך צבא שלם שייתן להם מכות, אתה צריך פחד, בקיצור, החברה לא יכולה להחזיק כך. מתוך רצון אף אחד לא יכול להשפיע, כי אין לו רצון לזה. מה אתה דורש מהאדם? אין לו. זה כמו שאתה אומר לילד, אבל אם תהיה ילד טוב, הוא מחכה שתעזוב ואומר, האבא הזה הזוי, הוא לא מציאותי מה הוא רוצה ממני, שילך ללמוד ביולוגיה, זואולוגיה, ואז הוא יראה מי אני.

תלמיד: אז לעבוד לשם הטבע, אם להשתמש במילים שלו, זה בעצם לעבוד בצורה שמאפשרת לחברה לשאוב את כוח ההשפעה מהטבע?

כן, זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים לקבל כוח השפעה מהטבע. אתה יכול להגיד מהבורא, מהטבע לא חשוב ממי, מא-לוהים, זה כוח השפעה. ואת זה אנחנו כן מסוגלים לדרוש ולקבל, אם אתה רוצה להשפיע בכוח הזה לחברה. זה התנאי היחידי, בואו נסכם שאנחנו רוצים לבנות חברה מאוזנת, שאנחנו רוצים את כוח ההשפעה שנקבל מהבורא, רק לתת אותו לחברה, לאזן את כוח קבלה, אז וקבל כמה שאתה רוצה.

כל הבעיה היא בהחלטה איך נשתמש בכוח ההשפעה, בלבד. ואז מתוך זה אתה יודע איך להתקשר לבורא ולקבל אותו. מגיע המאור המחזיר למוטב, מאזן אותך. מה זה מאזן? נותן לך יכולת להיות בצמצום, מסך ואור חוזר ואז אתה עושה כבר ראש לכל הפעולה שלך. כך אתה מאזן את כוח הקבלה וכוח ההשפעה. זה מה שיש לנו בפרצוף הרוחני. כמה שהוא יכול להשתמש בכוח קבלה, הוא משתמש, לפי כמה כוח השפעה שהוא מקבל וזה בתוך הפרצוף, לפי החלטת הראש. וסוף הפרצוף שלא קיבל עדיין כוח השפעה, יש לו כוח קבלה שהוא מצמצם. אם אנחנו יכולים לעבוד בצורה כזאת, בבקשה אין שום בעיה.

תלמיד: אז מה היה חסר שם ברוסיה ללנין, טרוצקי וכל החברים שלם שינהלו ויכוונו את העבודה בצורה יותר רוחנית?

הם לא ידעו על זה כלום, הם אפילו לא הבינו את מרקס, כי הם באו אחרי האופורטוניסטים. הייתה תנועה כזאת בסוף המאה התשע עשרה, שקלקלה את הכול, הם עיוותו את כול השיטה של מרקס. לכן הבולשביקים האלה כבר לא ידעו מה לעשות אלא בכוח. בקיצור, לרוסים יש דרך אחת בכוח, ואני לא אומר שאצל האחרים זה לא כך.

תלמיד: צוות התוכן של הכנס עובד כדיי להכין את התהליך לבניית ראש חדש באירופה. בימים הקרובים נבקש ממך עצות ונציג בפניך את התהליך הזה. יש לכך המון עשייה וציפייה לזה באירופה.

תכינו שאלות, כל הכלי האירופאי ואנחנו נדבר, אני מוכן לברר את כל שאלות שיהיו לנו מאירופה. בשבוע הבא נעבור על השיעורים של כנס בכללות, בדיונים, בכל מיני דברים, זה טוב.

תלמיד: משימה יומית, מתאחדים סביב המקורות במהלך הפגישות שלנו במשך היום. קוראים את ציטוט 23 משיעור הבוקר ועונים על שאלה אחת, משיעור הבוקר בכל פגישה.

(סוף השיעור)