שיעור בוקר 24.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתקשרים לעשירייה אחת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – מתקשרים לעשירייה אחת, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 17.

"מתקשרים לעשירייה אחת", זאת אומרת כל יום ויום אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו להיות מחוברים יותר ויותר יחד בחיבור אחד, בעשירייה אחת שכוללת את כולם. ושבאמת הכלי הזה יתגבש, יתגבר, יתחבר, ונגיע סוף סוף למצב שנהיה בחיבור בינינו מצד הכלים, מצד הרצונות והכוונות שלנו, דומים לאור העליון שצריך להתגלות, כי האור מתגלה בכלי לפי השתוות הצורה עימו.

לכן אנחנו צריכים לשאול את עצמנו יום יום, האם אנחנו מתקרבים לאותו מצב, לאותה השפעה בינינו, אפילו במידה הקטנה ביותר שדומה לאור, ואז נרגיש את עצמנו מחוברים והאור ממלא אותנו. לפי הנטייה שלנו לזה, האור יחבר אותנו, יסדר אותנו וימלא אותנו.

אז בואו נתאר לעצמנו נכון את המעמד הגבוה, המיוחד הזה, שאנחנו כל יום מתקרבים זה אל זה פנימית ומשלימים זה את זה כך שבסופו של דבר כל אחד דרך הערבות הכללית מחבר את כולם, משלים את כולם, מחבק את כולם, וכך אנחנו נעשים מצד הכלי, לפחות במדרגה הראשונה הקטנה ביותר דומים לאור שאז בא וממלא אותנו. מצד הכלים אנחנו נעשים דומים לבורא, ואז זוכים לקשר עימו לפי חוק השתוות הצורה.

נשאל את עצמנו כמה שיותר פעמים בכל יום ונבדוק את עצמנו, מה נשאר לנו עוד להוסיף כדי שהתנאי הזה יתקיים.

קריין: "מתקשרים לעשירייה אחת", קטע מס' 17. כותב בעל הסולם.

"השגת הרוממות, תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי, אי אפשר, שיפעל בזה במשהו. אמנם, ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א. לשמוע תמיד, ולקבל את הערכת הסביבה, בשיעור הפלגתם.

ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמ"ש: "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא' – מחויב כל תלמיד, להרגיש עצמו, שהוא הקטן, שבכל החברים. ואז, יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכ"ש, שיתפעל מדבריו, ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב' – מחוייב כל תלמיד, להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיתה סביבה גדולה, כראוי, "כי ברוב בנין, חשוב יותר מרוב מנין"."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שעל ידי הכלי שלנו אנחנו מדמים לאור בזה שאנחנו רוצים להתחבר לחברים. במה בדיוק אנחנו דומים?

למדנו כבר מזמן שהכלי צריך להיות דומה לאור שממלא אותו לפי חוק השתוות הצורה. איך אנחנו יכולים לעשות זאת? ביחסים בינינו, כשאנחנו מתחברים באיזו מידת השפעה הדדית בינינו, אנחנו צריכים להגיע לאותה התכונה הראשונה הקטנה ביותר שיש באור. בלהשפיע בינינו, בלהתייחס בינינו בהשפעה, בעזרה, בתשומת לב וכן הלאה, בזה בעצם אנחנו צריכים להגיע למצב שנהיה דומים לאור, לבורא.

אם יש לנו חברים, אם יש סביבה, אנחנו יכולים לתאר כאן ממש את התכונה הרוחנית, זאת אומרת השפעה הדדית, ואז בצורה כזאת אנחנו נידמה לאור העליון, ולפי חוק השתוות הצורה הוא יכנס בנו וימלא אותנו.

ככל שנוכל עלינו להתחבר עוד ועוד בפנים בצורה הדדית. זה לא חייב להיות מורגש מבחוץ במשהו, אנחנו לא מתחבקים, ולא מטפלים זה בזה כמו שכל אחד מטפל בתינוק שלו, אני לא ראיתי את זה כשהסתובבתי בין המקובלים, גם לא ראיתי אף פעם שהחיבור מתבטא באיזו צורה חיצונית, אבל אחר כך ראיתי שזה כן קורה ביניהם, שממש כל אחד נמצא בתשומת לב פנימית מאוד עמוקה, גדולה ורחבה כלפי האחר. וכך הם מגיעים למצב שיש ביניהם אותה נטייה להיות כאור ביחס לחבר, ובזה הם בונים את התשתית לאור העליון שישרה ביניהם.

תלמיד: אתמול דנו עם החברים בזה שהחיצוניות כבר לא חשובה כל כך, אבל מהו הכיוון הפנימי הזה שאנחנו רוצים להידמות לאור ולחשוב על החברים, לדאוג להם?

הכיוון הוא "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך", כל מיני אמרות שאנחנו שומעים מהמקובלים. יש הרבה משפטים שמסבירים לנו מה צריך להיות הכיוון של היחס של כל אחד מאיתנו לאחר. זה קשה מאוד ואנחנו צריכים בכל זאת להשתדל איכשהו להבין את התנאים האלה ולהתקרב אליהם, על אף שיש לנו דחייה גדולה מזה.

"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן יוצא שאנחנו מתקשים בזה אפילו יותר מהאנשים הרגילים, כמו שתלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה. יש ממש שינויים חדים ביחסים, בין העליות והירידות, משיכה זה לזה ודחייה זה מזה. כך אנחנו לומדים עד שרואים שבעצמנו אנחנו לא מסוגלים להחזיק במצבים האלה ומתפרצים בתפילה מספקת כדי לתקן את הקשר בינינו, ובקשר בינינו מגלים את הבורא.

תלמיד: אמרת שאנחנו מתקרבים בינינו, זאת אומרת כל יום ויום אנחנו אמורים להיות יותר קרובים פנימית.

אנחנו לא נעשים יותר קרובים. אתה דרשת את זה, רצית את זה, הכנת את עצמך לזה? עשית איזה פעולות, הכנות, חשבת על זה? לא. לכן לפני השיעור אני מדבר על זה כדי לעורר את כולם. שכל אחד יוכל במקצת להוסיף תשומת לב לאחרים, להצמיד את עצמנו פנימית ככל האפשר, כך שהבורא יוכל להיכנס לאותה תשתית שאנחנו מכינים לו. זה לגמרי לא מורגש מבחוץ, זו פשוט עבודה פנימית, וזו דווקא העבודה הכי חשובה, ולכן היא נקראת "חכמת הנסתר", כי היא נסתרת מהאחרים, מכולם.

שאלה: במה הערכת הסביבה שעליה כותב כאן בעל הסולם?

במה אני מודד את הסביבה שלי? אני מראש מקבל שהחברים שלי נמצאים בחיבור ובאהבה ביניהם, וכנראה שרק אני לא מבין ולא מרגיש וזה חסר לי, ואפילו לא מרגיש שחסר לי, ואז אני עובד על זה, איך לעורר את הלב שלי כלפי החברים כדי להתקרב אליהם יותר ויותר, ועוד מצטער על זה, וכך עוד קצת ועוד קצת, פעם אחר פעם, אני מתחיל להרגיש עד כמה זה לא הולך לי.

כי בסופו של דבר במאמצים האלה אנחנו משיגים רק דבר אחד - אני צריך את זה, אני סוף סוף מתחיל להבין שהחיבור בינינו הוא בעצם הכלי לגילוי הבורא, וככל שנתקרב בינינו נוכל לגלות אותו ביתר כוח, עוצמה, ולכן רק לזה אני צריך לשים לב ולזה לדאוג.

ואם אני מפתח כזה יחס, אז מאותו רגע והלאה אני רק חושב איך להגדיל את הקשר בינינו, איך נכנס לכאלו מצבי קשר, שפשוט נהיה מקושרים כמו ברשת שסורגים, אורגים בנול. כך אנחנו צריכים להיות מקושרים יחד כדי שהאור העליון יראה בנו תשתית, אותו הכלי שהוא יכול למלאות.

אנחנו כבר מתקרבים למצב הזה, קצת נמצאים בו, ולכן אני מדבר איתכם עכשיו דווקא אחרי שעברנו בהצלחה את חג הפסח. אני רואה שהוא פעל עלינו יפה מאוד, אולי אתם עוד לא מרגישים, אבל אתם תראו שזה כך.

תנסו ללכת עכשיו איתי, כמו שאני ממליץ, ואתם תראו עד כמה בצורה פוטנציאלית, לא רגשית ממש, אנחנו נמצאים מחוץ למצרים ויכולים כבר להתחיל לגלות את כוח ההשפעה שבינינו.

שאלה: כתוב בקטע שקראנו שהחברים אמורים להיות גדולים. במה אני צריך לראות אותם כגדולים?

השפעה, אהבה, נטייה לחיבור, עזרה לכולם להיות בחיבור, בזה אני צריך לראות את החברים שהם פועלים יותר ממני ושאני הקטן ביניהם.

שאלה: האם זו פעולה אישית שכל אחד צריך להשפיל את עצמו, לבטל את עצמו, באופן פרטי או שיש איזה עיקרון?

אני לא צריך להוריד את עצמי, אלא יותר אני צריך להעלות את החברים בעיניי, פשוט להשתדל לראות בכל אחד מהם איזו פעולה יפה, נכונה, נטייה לחיבור בין כולם, בזה שהוא גורם התקרבות בינינו למצב שבתוך ההתקרבות הזאת הבורא יכול להתגלות. הכול צריך להיות מכוון לבורא, לכך שאנחנו בונים תשתית לגילוי שלו.

שאלה: מהי השיטה לדעת במה להשלים את החבר?

בזה שאני נותן לו דוגמה איך אני משתוקק להיות מחובר עמו כדי להגיע לדבקות בבורא.

קריין: קטע 18. ליקוטי הלכות.

"עיקר עליית הנפש ושלמותה הוא, כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, כי אז עולים אל הקדושה, כי הקדושה הוא אחד. וע"כ התפילה, שהוא בחינת הנפש, עיקרה תלוי כשמתאחדים הנפשות, שאי אפשר לדבר דיבורי התפילה, כי אם ע"י השלום, שנתחבר עם כל נפשות ישראל. וע"כ עיקר התפילה, בציבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה היפך הקדושה, רק צריכים לחבר יחד העדה הקדושה ונעשים בחינת אחד."("ליקוטי הלכות". הלכות בית הכנסת).

עכשיו אחרי פסח אנחנו דווקא צריכים יותר ויותר להיות מכוונים, להיות כאחד, לכיוון הכלי שהבורא יתגלה בו.

שאלה: מה זאת אומרת שהוא כותב שהתפילה היא "בחינת הנפש"?

זאת אומרת אותו החיסרון שבו מתגלה הבורא בחלקים, במידות.

תלמיד:הוא כותב פה ש"אי אפשר לדבר דיבורי התפילה, אלא אם ע"י השלום". אבל תפילה זה בשביל השלום.

זה כמין חיבור.

קריין: 19, מרמח"ל.

"כדי להשתלם, צריך שיהיו מתחברות בה כל שאר הנשמות, ונעשות כולם אחת בה, ואז השכינה מאירה בתיקון גדול, כי היא 'כלה', ואז, "כולך יפה רעיתי" ואין נשאר שום מום, כי בכוח הערבות – אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכל מתוקן."

(דרושי "כ"ד קישוטי כלה" לרמח "ל)

שוב.

קריין: 19,

"כדי להשתלם," להגיע לשלמות הכלי "צריך שיהיו מתחברות בה כל שאר הנשמות, ונעשות כולם אחת בה," כך אנחנו צריכים להתחבר, "ואז השכינה מאירה בתיקון גדול, כי היא 'כלה', ואז, "כולך יפה רעיתי" ואין נשאר שום מום, כי בכוח הערבות – אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכל מתוקן."

(דרושי "כ"ד קישוטי כלה" לרמח "ל)

שוב אנחנו רואים כאן את כוח הערבות, שאחד מתקן עבור אחרים וכך כולם מתוקנים, ואף אחד לא יכול לתקן את עצמו אלא רק את החבר אני יכול לתקן, כל חבר וחבר במשהו, להכניס לכל חבר וחבר את התיקון שלי וכך כולנו בכולם. ואז אנחנו עושים כלי כמו סריגה, אריגה של שתי וערב שכולם בין כולם.

שאלה: אנחנו קוראים מסמך ולומדים נושא שנקרא "מתחברים לעשירייה". בהרבה מהקטעים, וגם עכשיו אתה אמרת שמדובר בחיבור לאחד, זה אותו הדבר?

אנחנו מתחברים לעשירייה כאחד כדי להגיע למצב ש"חד מקבל חד".

תלמיד: מה זה אומר, "לחבר יחד העדה הקדושה", זה כביכול איזה דימוי שאני צריך להחזיק בראש?

אתה צריך להחזיק בראש רק דבר אחד, להתחבר עם החברים כך שתהיו מתאימים לבורא. תנסה להעביר יותר לרגש ולא לבנות במוח איזה מערכות, סכמות, וכן הלאה. רגש.

תלמיד: בכל זאת אם תוכל קצת להרחיב מה עברנו בחודש הזה של הפסח, לעשות מעין סיכום. כי זה לא רק שעברנו חיבור ואנחנו לקראת חיבור אלא מה באמת עברנו בחודש הזה? לקראת מה אנחנו הולכים עכשיו בכנס, ובכלל לארגן אותנו, איפה אנחנו ולאן אנחנו?

הבעיה שלנו היא שכשאנחנו מתקדמים בלבנות את הכלי לגילוי הבורא וזאת בעצם העבודה שלנו, להיות מקובלים, זאת אומרת לקבל גילוי הבורא כנבראים בעולם הזה, בזה אנחנו עוברים שלבים. שלבים של הכירות בינינו כחלקי הכלי השבור שהבורא מאיר על חלק מהכלים השבורים, כדי שירגישו שהם צריכים להתחבר, להתאסף. הוא עושה פעולות על הכלים השבורים, כי עדיין הם לא מרגישים, הם כמו תינוקות שנולדים ומטופלים על ידינו. ואחר כך בהדרגה הם מתחילים להשתתף איתנו, הילד הקטן מבין ומרגיש בחיים האלו בעולם הזה עוד ועוד ויש לו כל מיני שלבי התפתחות, כך אנחנו.

אף על פי שאנחנו גדולים כביכול, ברוחניות אנחנו ממש בהתחלת ההתפתחות, ולכן עלינו לשמוע מה אומרים לנו מקובלים ולהשתדל לקיים את זה ביחסים בינינו. כי כל התוצאה מההתפתחות הרוחנית של כל אחד ואחד צריכה להתגלות במידת הקשר ובאופן הקשר שהוא מגלה בקבוצה שלו, בעשירייה שלו קודם כל. וכך אנחנו מכינים את המקום לגילוי הבורא כי זו בעצם המטרה שלנו.

וכשנתחיל לבנות ממש את המקום, את הכלי, אנחנו נגלה בו כל מיני תכונות, בחינות, אורות, כלים, רשימות, וכן הלאה, ואז נשתדל לממש את זה בצורה מעשית.

בעצם מה שעשינו, עברנו שלב כמו תינוק שנולד ונמצא אבל עדיין לא מרגיש איפה הוא נמצא, מי מטפל בו. זה אנחנו כתוצאה מיציאת מצרים. כך זה בערך, איכשהו, שלא תתבלבלו. יציאת מצרים נקראת "לידה רוחנית", ובלידה עדיין אדם לא מרגיש שהוא נמצא בלידה, זה לא שזה עובר עליו והוא רואה את עצמו בהרגשה, בהבנה, בכוח, אלא אחרי שיתפתח הוא יבין שכנראה שאז הוא נולד אז וטיפלו בו ואז הוא הגיע למצב שעכשיו הוא מבין שהוא קטן.

שאלה: אמרת ש"תנסו ללכת עכשיו איתי כמו שאני ממליץ ואתם תראו כמה שאנחנו כבר בצורה פוטנציאלית, לא רגשית, נמצאים כבר מחוץ למצרים". איך ללכת איתך עוד, לאילו המלצות?

אני לא יודע מה זה "איתי", פשוט אחרי המילים, אחרי מה שאנחנו מדברים, צריכים לעשות עכשיו צעדים קדימה לקראת החיבור הרגשי המעשי בינינו שבו אנחנו נתחיל לגלות אילו תופעות רוחניות. יש כאלה שכבר מוכנים לזה, יש כאלה שעדיין עוד לא מוכנים לזה ואפילו רחוקים מזה. זה כמו בעולם שלנו, אתה רואה שבאותו דור קיימים אנשים שנמצאים מגיל אפס, ואפילו נמצאים לפני אפס, לפני הלידה בבטן האם, ואחרי שנולדים מתפתחים הלאה עוד ועוד, כך אנחנו צריכים להבין שיש בינינו כל מיני אנשים שנמצאים בכל מיני מצבים, ואנחנו צריכים לכל אחד ואחד להשתדל לתת תמיכה והמאור המחזיר למוטב.

תלמיד: איך לפתח את הקשר הרגשי בעשירייה, להפוך אותו מפוטנציאלי לרגשי? לא משנה באיזה שלב או דרגה האדם נמצא.

יותר לחשוב שאני תלוי לגמרי בחברים. אני תלוי לגמרי בחברים, אין מה לעשות - כך המערכת בנויה, כך הבורא סידר לנו ומה שיש יש. אני קיבלתי, אני צריך לקבל את זה ואני צריך להתקדם עם זה. לא מחליפים מקומות - עשיריות באמצע הדרך בגלל שנראה לי עכשיו ככה, מחר זה יראה לי אחרת, לא. אני צריך לקבל מה שיש ולהגיד "תודה רבה", לברך את הבורא ולבצע את התפקיד.

תלמיד: מה המשמעות שאני תלוי בעשירייה?

דרך העשירייה אני מקבל כוחות והכוונות שאני תלוי בהם, רק דרך העשירייה. כשמתחברים בתוך העשירייה יותר ויותר, מתחילים לגלות באיזו מידה החיבור בינינו מתחיל לגלות לנו את הבורא. במידה שאנחנו משתדלים להיות יותר מאוחדים אז בחיבור פתאום מתגלות תכונות עליונות. זה נקרא "מתגלה הבורא".

שאלה: בקטע הקודם הוא ציין את נשמות ישראל ביחס לשאר הנשמות. כשכל הנשמות מגיעות לאיחוד אחד, אז מתגלה השכינה. הכוונה היא שכל הנשמות בסופו של דבר צריכים להגיע לבחינת ישראל?

ודאי. כולם יקבלו כוונה על מנת להשפיע, להתחבר ביניהם ולהשפיע נחת רוח לבורא. אמנם יש בין כל הנשמות כאלה שמגיעים לזה בעצמם, זאת אומרת בהשתתפות עם הבורא, ולכן הם נקראים "ישראל". וישנם כאלה שיגיעו בהשתתפות פשוטה יותר, לא במאמצים שלהם. אבל כולם מגיעים בסופו של דבר להיות אותו הכלי לגילוי הבורא.

שאלה: בקטע 19, כתוב בסוף, "כי בכוח הערבות – אחד מתקן בעבור האחר," מה זה אומר ש"אחד מתקן בעבור האחר", איך זה עובד?

אף אחד לא יכול לתקן את עצמו. קראנו כבר פסוקים כאלה. אף אדם לא מתקן את עצמו, אלא מתקן את השני. וכך כל אחד עבור כולם. זה עניין של הערבות. זה עניין של חיוב הערבות שנקיים אותה בינינו.

כי לפי הטבע אנחנו כולנו נשברנו, אף אחד לא יכול לתקן את עצמו. ברשימות שלי יש מידת הקשר שהייתה לי עם השני, עם הזולת, עם החבר, ואני מתקן את הקשר שלי עימו.

זאת אומרת, אני כאילו עושה עבודה כדי להתקשר אליו. יותר נכון - לעשות איזו פעולה במקומו. והוא עושה, נגיד במקומי או במקום מישהו אחר. ואז יוצא הקשר בינינו כמו בסריגה. כך אנחנו מקושרים.

תלמיד: איך לא להתבלבל בין הפעולה הזו שאחד מתקן בעבור האחר ובין זה שאני צריך לתיקון האני, שאנחנו קוראים אצל רב"ש? בעצם אני לא אמור לתקן את החבר, אלא אני אמור לתקן את עצמי, שפגמתי באהבת חברים?

לא. מה שנראה לי שיש פגם בחבר הפגם הוא בי, מצד אחד. ומצד אחר, אני אומר על תיקון הפגמים, אני רואה תמיד את הפגמים שלי, אבל באחרים.

שאלה: בניסיונות שלי של חיבור עם הקבוצה נדמה לי שחסר לי כוח מיוחד מהרב ומהבורא. איך לחבר את הכוח הזה?

לבקש, אין יותר ואז תמצא. אתה קרוב לזה.

שאלה: לאחרונה אנחנו אומרים שהעשירייה מתחברת בזמן השיעור. האם יש הבדל בין חיבור באופן כללי לבין בזמן השיעור, מה המשמעות בזמן השיעור?

בזמן השיעור - במיוחד בשיעור הבוקר, הזמן לא חשוב, יכול להיות בערב - חשוב מאוד כי כך כולנו נמצאים יחד, כלי גדול, אלפי אנשים שנמצאים בכיוון אחד, מדברים על פעולה אחת, לומדים ממקור אחד. זה מעורר את האור העליון בעוצמה מאוד גדולה, וזה משפיע עלינו. זה מקדם אותנו מאוד מהר. מאוד מהר.

אולי אתם חושבים "איפה ההתקדמות שלנו בכלל"? אני מבין את הטענות שלכם. עברתי את כל הדברים האלה. אבל מצד שני אנחנו מתקדמים יפה מאוד. הקצב משביע רצון, ממש.

תלמיד: ישנה שיטה לפי הרמח"ל, שבה שכל אחד מגיע מתי שהוא יכול, ומתחבר עבור העשירייה ואולי גם בזמן השיעור.

לא. למדתי מבעל הסולם ומהרב"ש שזה בלתי אפשרי. שיעור חייב להיות שיעור, שכולם באים אליו ושעתיים שלוש כולנו משתתפים בלימוד ביחד. בכוונה, באותו חומר ממש ומתקדמים באותו קצב יום יום, ולא מפספסים אף יום.

וחוץ מזה יש עוד שעות ביום שאתם יכולים למלאות אותם בכל מיני חומרים אחרים מבעל הסולם והרב"ש. כל אחד לחוד, או להתקשר בקבוצות ולעשות את זה ביחד. אדרבא, אבל שיעור זו חובה. כי כל שיעור אתה מקבל מנה מלמעלה, והמנה הזאת מתחלקת ומתפשטת בין כל "בני ברוך" באותו היום.

את זה אסור לפספס ומי מפספס יש לו בעיה. באחד מהימים הוא יגלה שאותם הפספוסים הם בגלל שלא היה בשיעור ולא השתתף. אפשר לבוא ולישון בזמן השיעור, היו כאלה מקרים גם אצלנו, שאנשים היו באים ולא יכלו להישאר ערים מרוב עייפות, אבל חייבים להיות נוכחים.

תלמיד: כשסיכמנו את הפסח בעשירייה, חבר אחד אמר, שכאשר הוא לא עושה משהו במידה שלימה, הוא מרגיש את זה אפילו בבריאות שלו, ובעוד מצבים בחיים. ואמרת שאנחנו לא אמורים לסבול מהעבודה הרוחנית. מאידך, הרב"ש תמיד הצביע על הגוף שלו כשסבל ואמר, "שיסבול".

אנחנו צריכים להשתדל להתקדם בצורה יפה, טובה, בהרגשה יפה וטובה, גם גופנית גם נפשית. ומה שיקרה, יקרה, ונקבל את זה גם כן באהבה.

שאלה: המאמץ שאני עושה בעשירייה, הוא התיקון כשאני עוזר לתקן את החברים?

ודאי. אף אחד לא מתקן שום דבר עבור עצמו אישית, רק עבור הכלי הכללי. זה כאילו שאני מסתכל על כל הכלי ורואה איפה יש עוד פגמים. אבל למה אני רואה את הפגמים האלה? בגלל שאני צריך לתקן אותם.

יש עוד מיליארד פגמים אחרים שאני לא רואה אותם ולא יכול לראות אותם. אני צריך לתקן רק מה שאני רואה והאחרים דברים אחרים.

שאלה: איך אנחנו מתקנים את החסרונות וסורגים את זה?

אנחנו משתדלים להשלים את כל המקומות והמרחקים שיש בינינו וכך אנחנו מתקנים.

שאלה: גם אם אני רואה חסרונות בתוכי, הרבה פעמים אני שם את זה בצד בתקווה שאיכשהו זה יתוקן מעצמו, או שנדמה לי שכבר עשיתי את מה שיכולתי לעשות וקשה לי להבין אם אני נמצא בתוספת, בהאצה, בעבודה פנימית, בהפצה.

האם אפשר לראות, לאבחן בזה מידות של התקדמות ואז להחליט אם עלי להוסיף או לא?

אם זה היה לטובתנו, אז היינו רואים. ומפני שאנחנו יכולים בזה לקלקל את היחס שלנו לתיקון, לכן אנחנו לא רואים. אז כדאי לנו פשוט לא לראות את התוצאות מהפעולות שלנו, אחרת אנחנו נתחיל להיות גאים, אולי עצלנים, לעשות חשבון מה כדאי מה לא כדאי, אלא מה שנותנים לנו, מזה נחיה.

תלמיד: שמעתי ממך על הרצונות החזקים שיש לאותם עשירים שרוצים לשלוט בעולם והם מוכנים בשביל השליטה והעושר שלהם אפילו להחריב את העולם, רק כדי לשלוט. איך לרכוש רצונות חזקים כאלה כמו במצרים וגם לתקן אותם?

זה לא פשוט. אבל אתה רואה שהרצונות האלה קיימים - ויש לכם דוגמה אצלכם. אנחנו גם רוצים שיהיו בנו רצונות כאלו גדולים, רק שיהיו לתיקון העולם. נקווה שנקבל אותם ונצליח, בקרוב.

שאלה: אפשר למשוך אור עבור הזולת? איך עושים זאת באופן פרקטי?

כשאני מתקן את הקשר שלי עם החבר, אז מגיע המאור המחזיר למוטב ומילוי לשנינו - במידה מסוימת מגיע לי ובמידה מסוימת מגיע אליו. אנחנו עוד נלמד איך אנחנו עושים את זה בכלי המשותף ובאיזו צורה כל אחד נמצא בזה, משתתף בזה. נלמד אבל עוד לא עכשיו, זה יבלבל אותנו.

שאלה: אם אני מרגיש היום שהתקדמתי, ואני מרגיש את החברים יותר, את חשיבות המטרה יותר. זה אומר שזה בזכות החברים ואני לא עשיתי כלום לכיוון הזה?

יכול להיות שעשית בזה שאתה מבטל את עצמך כלפי החברים. אבל ההתקדמות קדימה זה רק על ידי החברים, והתקדמות שלך היא בזה שאתה מבטל את עצמך כלפי החברים.

תלמיד: לגבי חיבור פנימי בינינו, נתת דוגמא שראית אצל המקובלים יחס פנימי בין אחד לשני ולאו דווקא פעולות חיצוניות.

כן.

תלמיד: איך ראית את היחס הפנימי? איך רואים אותו אם זה לא בא לידי ביטוי בחיצוניות?

כשאתה נמצא בין האנשים, אז אפילו בצורה רגילה כמו שאנחנו חיים בינינו, אתה מרגיש שינוי יחס לפי כל מיני סימנים חיצוניים ואפילו לא סימנים חיצוניים, אלא אתה מתחיל להרגיש את האדם לא רק לפי הגוף שלו, אלא לפי הנטיות הפנימיות שלו. זה טבעי. כך אנחנו מרגישים. גם חיות מרגישות את זה, זה שייך לדרגת החי.

קריין: קטע מספר 20. "פרי הארץ".

"ירגיל עצמו תמיד להכניס בלבו אהבת חברים עד כלות הנפש ממנו ולהאריך בזה עד שתדבק נפשו, ואיש באחיהם ידבקו, וכשיהיו כולם כאיש אחד, יהיה ה' אחד שוכן בתוכם, ויהיו מושפעים מאתו ית' ברוב ישועות ונחמות ויתנשאו בעילוי גוף ונפש."

("פרי הארץ")

אני לא חושב שיש כאן משהו שונה, אלא המשך של אותה מחשבה.

קריין: 21. "דגל מחנה אפרים".

"נאה לאחד לדבק באחד, ואימתי הוא? כשישראל הם אגודים ודבוקים יחד באחדות גמור, אז לאחד יחשבו, ושורה עליהם ה' ברוך הוא שהוא אחד." זה תנאי הדביקות, שנהיה מחוברים במידה כזאת ראשונה של דביקות שנהיה מתואמים לבורא. "אבל כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה, אי אפשר להם להיות דבוקים באחד ואין השם שורה עליהם חס וחלילה, ושורה חלילה אל זר עליהם [...] וזה יש לומר הרמז בפסוק "ואתם הדבקים" היינו כשתהיו דבוקים ונאחדים זה בזה אז "חיים כולכם", כשהם באחדות אחד, אז נאה לאחד לדבק באחד, ושורה עליהם ה' אחד."

("דגל מחנה אפרים". פרשת ואתחנן)

שאלה: גם לפי הקטע הזה שבו הבורא שורה ביניהם וגם בקטע הקודם, זה מאוד מרגש, שנהיה תחת השפעתו של הבורא כל הזמן. איך אנחנו בעשירייה נהיה תחת השפעתו?

לפי מידת החיבור בינינו בעשירייה נרגיש שהבורא שורה בנו, מנהל אותנו, ממלא אותנו, מכוון אותנו, ואת מידת הקשר שלנו עמו נרגיש מתוך החיבור בינינו.

תלמיד: איזו הרגשה כללית?

כן. זה כמו שאתה מחבר מערכת וכשהיא מחוברת, אז עכשיו תלוי באיזו עוצמה היא מחוברת. ולפי העוצמה שהיא מתחברת, יש קשר בין אחד לשני יותר ויותר באופן ובצורת ההתקשרות, ואז לפי זה מגלים כוח ששורה ביניהם שהוא הבורא.

תלמיד: אתה מתחיל לחשוב על החברים בזמן השיעור, אתה מתכלל, מנסה להינמס בתוך העשירייה. מה זה אומר שאתה מרגיש את רשות הכוח הזה שמכוון אותנו?

תשתדל להתחבר איתם, להיות בתוכם, להדלל בהם ואז בצורה כזאת אתה תתחיל להרגיש שיש לך איזו הרגשת כוח בקבוצה, רוח בקבוצה, וזה הבורא.

קריין: קטע 22. "דגל מחנה אפרים".

"טוב להם שיהיו נאחדים תמיד יחד בחבורה אחת, ואז אף אותם שהם פחותים במעלה מועילים לחבריהם להתקדש בקדושה יתירה ולהשיג יותר.

שהעליון צריך לתחתון ממנו והתחתון צריך לעליון ממנו, כן אתם תהיו נאגדים תמיד באגודה אחת, ואז יתאחדו גם כן שורשכם".

("דגל מחנה אפרים". פרשת יתרו)

שאלה: אמרת שמי שמבטל את עצמו מתקדם, מצד אחר אמרת שצריכים להיות כל הזמן במצב שלא מצליחים לעשות את זה, האם החיסרון לזה זאת ההתקדמות?

כן. אם אני נדבק לחברים אני תמיד מרגיש שיש לי חיסרון, שאני עדיין לא דבוק, שאני עדיין חייב להם.

תלמיד: הביטול נותן רוממות, חשיבות המטרה, ואם זה חסר אז איך מוסיפים את זה?

להשתדל להתבטל כמו תינוק כלפי המבוגרים, אבל רק מבחינת הקשר בקבוצה. ואז תראה שיש לך מה להוסיף תמיד, ואתה כך מתקדם עד שתתחיל להרגיש את אותו כוח ששורה בקבוצה.

שאלה: בקטע שקראנו הוא מדבר על הפחותים במעלה שעוזרים לחבריהם להתקדש בקדושה יתירה, איך יכולים הפחותים במעלה לעזור לחברים?

דוגמה, העיקר זה דוגמה.

שאלה: כתוב שאותם ה"פחותים במעלה מועילים לחבריהם להתקדש בקדושה יתירה ולהשיג יותר", האם אפשר להגיד שדווקא ההתגברות כשיש קושי עם חבר היא ממש מועילה לעשירייה?

כן, אנחנו צריכים לשים לב לאנשים שהם חדשים, שהם לא כל כך מוצלחים בהתקדמות הרוחנית כביכול כמו שנראה לנו, כתוב "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". יש אנשים שהם לא מתקדמים כל כך יפה, שהם מרגישים עד כמה יש להם קושי, שהם נתקעים, שהם לא מבינים מה צריכים לעשות, הם לא מבינים שאנחנו צריכים להיות מחוברים בקבוצה, בעשירייה, מה זה נקרא חיבור, מה זה נקרא ערבות, קשה להם.

אנחנו צריכים להבין שהדברים האלה מתגלים בצורה כזאת, כלומר חוסר כוח חיבור או התקדמות הוא נובע מכך שיש להם כלים עבים, גדולים, כבדים, שלא נותנים להם כל כך בקלות להתקדם, ועל זה כתוב "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". הם משתדלים, הם נמצאים בכל זאת בהתקדמות אבל הם לא מבינים בשביל מה צריכים להתחבר, מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. אחרים תופסים את זה בקלות, קצת פה ושם, ויש כאלה שממש בקושי בקושי איכשהו מבינים, מרגישים.

אז לכן לא להתאכזב אלא להמשיך, ותראו שלכל אחד יש מקום בגמר התיקון. אנחנו רק צריכים להמשיך, ודווקא אלה שקשה להם לתפוס את ההבחנות הרוחניות הם יתקדמו וילכו רחוק.

קריין: קטע 23.

"כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו".

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

שאלה: באיזו כוונה עלי להיות עכשיו בשיעור?

שאתה רוצה שהבורא יעזור לך להתחבר לעשירייה, שאתה בטוח שאם אתה תהיה מחובר לעשירייה אתה תמצא שם את כל התיקונים וכל המילויים שלך. שמחוץ לך העשירייה נמצאת ממש בתיקון, בגמר התיקון, וחסר לך רק להתקשר אליהם, לקבל מהם תיקון של הכלים שלך ומילוי של הכלים שלך, זה הכול.

תלמיד: אנחנו עוברים על כל מיני מאמרים בשיעור, אני צריך להשליך את מה שאנחנו לומדים על העשירייה?

אתה לומד אותם עם העשירייה, ועל פני כל החומר הזה אתה רוצה להתקשר עם העשירייה, להיות דבוק אליהם, ולגרום להם עלייה.

שאלה: הבורא הוא חוק אז מה זה "רחמים", איך עשירייה מפעילה רחמים ומה זה בעצם רחמים?

רחמים זה אור חסדים שבו אנחנו יכולים להתקיים בצורה רוחנית.

קריין: קטע 24. רב"ש, אגרת ח'.

"ואחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, תיכף מתחילים לזרוח בי ניצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחבריי, ונדמה לי שעיניי רואות את חבריי וכמו כן אוזניי שומעות את קולם, פי מדבר איתם, הידיים מחבקות והרגליים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חבריי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חבריי עומדים בתוך ליבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חבריי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיניי שאין שום מציאות בעולם רק אני וחבריי. ואחר כך גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחבריי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם – רק החברים".

(הרב"ש. אגרת ח')

האדם הגיע למצב שכולו נבלע בין כולם, מתקשר עם כולם, שהוא כמו חוט בתוך סריגה, שמרגיש רק עד כמה הם מחוברים יחד ועושים תפקיד אחד.

שאלה: איך לרכוש כזה לבוש של אהבה כמו של רב"ש?

תתפלל ותבקש, אתה יכול לפנות לרב"ש ולבקש ממנו עזרה.

שאלה: בקטע מסופר שכל העשירייה מחוברת ואני רואה את כל העשירייה כמשהו אחד שלם, אבל אני רואה שאני כזה קטן, לא מתוקן, ואני מרגיש שאני עוצר אותם.

למה אתה חושב שאתה עוצר את התקדמות העשירייה? כשנולד תינוק במשפחה אז ודאי שזה נטל גדול למשפחה, צריכים לטפל בו, לקנות בשבילו הכול, הוא לוקח את כל הכוחות של המשפחה כל הזמן, כולם עייפם ומסתובבים סביבו, אבל בלי זה אפשר להתקדם בחיים? לכן אם הגענו לקבוצה והבורא אסף אותנו ונתן לנו את חוק הערבות שאנחנו כך נתקים, אז זהו, זה בעצם אותו הכלל שלפיו אנחנו צריכים להתקדם.

שאלה: בפסח עברנו על הרבה מאוד פרטים, מה יהפוך את כל הפרטים האלה להרבה יותר מוחשיים, הרבה יותר מציאותיים, ואיך נוכל להיזכר בכל הפרטים שלמדנו?

לא צריכים להיזכר בכלום, צריכים פשוט להתקדם מעכשיו והלאה, כאילו שזאת התחלה ולא היה שום דבר קודם, התחלה, מתחילים, זהו. על זה כתוב "יהיו בעיניך כחדשים".

תלמיד: האם זו העבודה שאנחנו צריכים לעשות בעשירייה, או גם להיזהר ולשמור על מה שקורה בעשיריות אחרות, על הרוח שיש בעשיריות אחרות?

לא, העיקר זאת העשירייה שלי. אם אני אגיע לדבקות בעשירייה שלי אפילו במקצת, אז אני כבר אדע איך להתקשר לעשיריות אחרות, אז כבר נהיה בשלב הבא, בינתיים זה בעשירייה שלי. אני צריך ללמוד איתם יחד, אני צריך להשתדל להיות קשור איתם יחד, אבל ממש לעבוד עם עשירייה שנייה או שלישית, לא, זה עוד מוקדם. אתם צריכים לראות את זה לפי איפה שאתם נמצאים.

שאלה: מה המטרה הקרובה שלנו בתור כלי עולמי?

להתחבר לעשיריות בצורה צמודה ככל האפשר בתוך העשיריות, ואחר כך להתחיל להתקרב בין העשיריות לעשירייה אחת. אני מאוד מקווה שהכנס האמריקאי שיהיה לנו יעזור לנו להיות קצת יותר מחוברים מעל העשיריות שלנו.

שאלה: רב"ש אומר "ואחר כך גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם – רק החברים". האם האני שלי גם מתבטל, איך נשאר האני שלי אם אני מתבטל כלפי החברים?

אני לא יודע אם אנחנו יכולים לדבר על דיוקים כאלה בביטול, לפני אני, אחרי אני, מי זה האני, אבל בינתיים נתבטל.

תלמיד: קראנו שנותנים נשמה עם אור מלמעלה למטה לכלל האוכלוסייה אז מה מונע ממני אם אני נמצא למטה לקבל את אותו אור שהבורא בעצם משתית על כל העולם?

לא מונע, רק אתה לא צריך אותו כביכול כי יש לך אור יותר גדול, אור אישי.

תלמיד: אבל בלי תפילה לא יורד האור הזה אלי, נכון?

אתה בכל זאת משתתף איתנו, אנחנו נעזור לך.

תלמיד: זאת אומרת, אני צריך להתפלל על מנת לקבל את האור לתוך הכלי שלי?

נגיד.

שאלה: עדיין לא ברור האם על הפגם שאני רואה אצל החברה אני מבקשת שיתקן את הראיה שלי או שיתקן את החברה?

את רואה את הפגם אז את מבקשת תיקון שלא לראות פגם בחברה. כי חוץ מהאדם יש רק את האור העליון, את הבורא, וזה שאני רואה עכשיו נניח את המסך הכללי מולי עם כל מיני דמויות, אני צריך להגיד כך - אני לא רואה את הדמויות האלה אלא בצורה מאוד מיוחדת הבורא מציג לי את עצמו, כך שאם הייתי מתייחס אליהן בהשפעה, באהבה, ללא שום קשר אלי, אז הייתי מגלה כאן את הופעת הבורא כלפי.

שאלה: אמרת שכבר נולדנו אבל אנחנו עדיין לא מרגישות זאת בבירור. מהם אבני הדרך לפנינו ועל מה צריכה להיות התפילה שלנו לפי השלבים החדשים הללו?

להתבטל כלפי מה שאני רואה ולהשתדל לראות שזו הופעת הבורא כלפי.

שאלה: מה הסיבה הנכונה להיות דבוק בבורא?

הסיבה הנכונה היא מה שקורה לי בנשמה, שאני משתוקק לדבקות בו, זה שורש הנשמה שמתעורר בי וכך מושך אותי.

קריין: הקטע הוא מאגרת ח' של רב"ש.

"עכשיו אבאר לכם איך ובאיזו צורה אני מתחיל להשיג את הלבוש של אהבה.

הנה הסדר של עשיית לבוש מתאים, מוכרחים מקודם לארוג חתיכת סחורה, היינו שלוקחים חוטים ונותנים שתי וערב ביחד, שעל ידי השתי וערב מתרקמת חתיכת בגד. לכן גם אני לוקח נימא של שתי בתוך נימא של ערב, ("נימא" מלשון "נימא בה מילתא", "שתי" מלשון תשי - "צור ילדך תשי",) היינו שאני מתחיל לפעול עם כח הזכרון שלי, ותיכף עולה בזכרוני שחברי דיבר עלי דברים לא טובים, שהדיבורים האלו הביאו לו אח"כ שעשה לי מעשים לא טובים, שהנימא הזו מתשת את הידידות והרעות והאחוה. ואח"כ עולה ברעיוני נימא של ערב, היינו ששמעתי שחברי דיבר עלי דברים טובים שהביאו לו מעשים טובים שהם ערבים ומתוקים לחיכי, זאת אומרת שאני שומע ורואה שחבירי פונה מכל עסקיו וחושב ופועל רק לטובתי כדי שיהיה לי תענוגים ערבים. ואז משתי הנימות האלו נעשה אצלי ערבוביה, שאני לא יודע מה להחליט ולהגיד, או שהאמת היא כדברי השתי או כדברי הערב.

וזה ידוע שכל מה שנמצא בעולמנו זה הוא בצורת חיוב ושלילה: ימין ושמאל, אמת ושקר, אור וחושך, ישראל ועמים, קודש וחול, טומאה וטהרה, רע וטוב. והוא לסיבה שאי אפשר להבחין טעם בטוב - אם לא מרגישים טעם המר ברע. וזה ענין מה שאמרו רז"ל: "להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים", שענין פרע מלשון "ופרע את ראש האשה", היינו, שמהרשעים יכול לקבל עזרה בכדי לגלות את הטעם וההרגשה האמיתית בשכר הטוב של הצדיקים.

ומשום זה בעת אריגת הבגד אני עומד ומשתומם ומחכה לפסק הדין שיוציא את עוני השכל המלובש בי. והיות שאני עסוק עכשיו באריגת לבוש של אהבה בכדי שישכון שם אור התענוג, לכן אני כבר משוחד ואני נוגע בדבר, לכן אני מחליט כדברי הערב, שהתורה רמזה לנו ש"השוחד יעור עיני חכמים", אם כן כבר לא חשוב לי אם האמת היא כפי בחינתה עצמה אלא חשובה לי המטרה שרצויה לי עכשיו בזמן זה, היינו בזמן התרקמות לבוש של אהבה. אז כבר יש לי קו מכריע באמצע, ז"א שתמיד המטרה היא היא המכרעת בין ימין ושמאל.

ואחר שכבר השגתי את הלבוש הנ"ל, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, הידים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני וחברי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."

שאלה: בקטע הזה הרב"ש מתאר פה באופן מאוד מרגש, זהו קטע שאנחנו מאוד אוהבים, הוא לא מזכיר שום דבר על הבורא בתוך התחושה הזו בהשגה שלו?

אז בשביל מה לך לדבר עם הבורא? בשביל מה לו לדבר הבורא? אם אתה יכול לדבר עם החברים ולהגיע לקשר אליהם ולאהבה ובחיבור איתם, אז בתוך הקשר הזה עם החברים אתה תגלה שם את הבורא. כי הקשר שאתה קורא עם החברים, אתה בונה בזה זה כמו הכלי שיש לך כוס זו הקבוצה ובפנים כבר אתה תגלה את המילוי.

תלמיד: מה שרב"ש מתאר כאן במצב הנהדר הזה של החיבור עם החברים הוא כביכול גם לא דורש יותר דבר.

לא, כוונה כללית צריכה להיות, כי את כל הדברים האלה אתם עושים בשביל מה, כדי שאתם תתחברו בלבד וזו מטרת הבריאה, מטרת החיים שלנו? מטרת החיים שלנו היא להתחבר עם הבורא ולהיות איתו ממש גוף אחד, אנחנו ככלי ככוס וההוא כמילוי.

שאלה: איך להוסיף כוונה בכל פעם כשאתה מגיע לחיבור כזה נהדר עם החברים מגיע לאהבה?

לפי מה שכתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה", אנחנו צריכים לראות למה אנחנו צריכים להגיע, מה הסוף שאנחנו צריכים לגלות, הסוף הוא שאנחנו כולנו מתחברים למערכת אחת, למנגנון אחד, לכלי ואור אחד ואין יותר, ואי אפשר להבדיל בין כולם לכולם. כל הנבראים עם הבורא הכול נעשים כאחד, זה מה שאנחנו נגלה.

שאלה: כל הנבראים עם הבורא הופכים לאחד איך זה מתבטא בעשירייה בינינו?

זה שאתם מגיעים לקשר ביניכם ומגלים את האור העליון בקשר שלכם ומגלים שאין הבדל ביניכם והאור, הכול אחד. זה עניין של הרגשה, אי אפשר למסור את זה במילים, אבל הולכים לקראת זה ובטוח נשיג, וזה לא רחוק מאיתנו.

שאלה: אנחנו ספוגים בעולם הגשמי. אם המחשבה היא כמו אותו חוט בתוך האריג, איך לדעת שהמחשבה היא הביטוי של הבורא במחשבות שלנו?

תחשוב על זה מדי פעם עד שזה ייכנס פנימה. ככה זה עובד.

שאלה: אני חושב שאת המצב שמתואר בקטע הזה, כולנו חווינו בכנסים הגדולים הפיסיים. האם אפשר להשתמש בזיכרון של המצבים האלו כשאנחנו נפגשים ווירטואלית?

לא, יותר טוב שלא, כי אתה היית בזה, עזבת את זה, זה נקרא שפגעת. יש שם איזה קלקול ואז אתה בעצם צריך עכשיו להגיע למצב שאתה בונה את זה מחדש. לא כדאי לקחת כלי ישן.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להגיע למצב הזה בדרגה הווירטואלית?

ודאי, אין שום הבדל. אם אנחנו יושבים באיזה אולם אחד אוכלים, שותים, נמצאים במקום אחד זה לא אומר שום דבר. גם ככה אנחנו נמצאים בעולם אחד.

שאלה: רב"ש אומר, "עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים." הכנס שאנחנו הולכים לעשות בעוד כמה ימים זה "רק החברים". מה המצב הזה? אם אנחנו רוצים להגיע למצב כזה של רק החברים.

אם אני מגיע למצב שאני אומר ששום דבר לא קיים חוץ מהחברים אז אני הגעתי לתיקון השלם. שכל העולם נמצא בחברים שלי, בעשר ספירות, והבורא גם נמצא שם. והבורא מתגלה רק לפי אותו צביון, לפי אותה צורה שמקושרים החברים. בזה הם מגלים לי את הבורא, דרך החיבור שלהם, באותה הצורה, העוצמה, הצבע. כל האופנים של החיבור שלהם זה מה שהם מגלים לי את הבורא. אני לא רואה את הבורא בעצמו במשהו, לא יודע מה. אני רואה אותו דרך החברים. במידה שהם מקושרים, במידה שאני יכול לרכז את ריכוז הראייה שלי עליהם, במידה הזאת הם נעשים אצלי בראייה שלי, בפוקוס שלי, כעשירייה, במידה הזאת אני מגלה את הבורא שנמצא בתוך העשירייה כשורש שלה.

שאלה: "ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חבריי"," הרב"ש מנסה כאן לתאר מצב עתידי? כי אני ממש לא מרגיש שאני מתבייש.

כן, מה לעשות.

תלמיד: זה מה שנקרא כשמגיעים להשגה אז קוראים לזה גילוי הרע שבי?

גם זה. זו עוד לא השגה משהו, אבל בכל זאת חייבת להיות. בקיצור, תתבייש לך.

שאלה: רב"ש הראה כאן תהליך של רקימה של תחושות הפוכות אל תוך בד אחד וזה יוצר קו אמצעי. מהו הקו האמצעי בתהליך הזה?

אני לא רוצה להיכנס לזה ולא ממליץ לך. אל תהיה חכם, תלך יחד אתנו.

שאלה: מה זה אומר כשרב"ש כותב שאנחנו צריכים להגיע למצב שאין שום הבדל בינינו? מה זה אומר בבניית הכלי?

בבנייה של הכלי כל אחד הוא כמו כולם. הוא מתקשר לכל הספירות. הוא בעצמו ממלא אותן, הוא בעצמו מחבר אותן, הוא בעצמו עושה את הכול וכך כל אחד ואחד. ולכן מקבלים בסיכום את הכלי האינטגרלי שהוא ממש אחד.

שאלה: אני עומד ומצהיר שאין עוד חוץ מהחברים, מה קורה כאן עם האני שלי? הוא כאילו לא נעלם כאן אלא רוכש צורה חדשה?

נכון. האני עולה לאותה רמה כמו שאני עכשיו מעריך את הבורא. והבורא עולה לאותה רמה שאני מעריך את החברים. וכולנו, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קב"ה חד הוא".

(סוף השיעור)